לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ג - חלק ד

00:07 עד כאן בפרק מ"ג. בחצי הזה של הפרק האלטער רבי דיבר על שתי דרגות ביראה, יראה תתאה ויראה עילאה. הרבי הסביר שזה מאמר חז"ל: אם אין יראה אין חכמה, ואם אין חכמה אין יראה. מדובר על שתי בחינות של יראה. יש בחינה של יראה תתאה, שזה צריך להיות בשביל קיום המצוות, אז זה צריך להיות לפני ההווי, לפני החכמה. ויש את העניין של יראה עילאה, שזה מגיע אחרי התורה והמצוות, ועל זה אומרים "איזהו חכם? הרואה את הנולד", שהחכמה הזאת מביאה לבן אדם את היראה, שזה החכמה זה לראות בכל דבר שזה נולד ונתהווה מאין ליש. וכל העניין הזה של ביטול הנבראים לדבר ה', שעל ידי זה הוא יגיע ליראה עילאה. אז ממילא זה עניין של שתי הדרגות של יראה, יראה תתאה ויראה עילאה. זה דיברנו עכשיו גם יראה תתאה גופא. אבל הרבי דיבר גם כן שתי דרגות ביראה תתאה, בחינת קטנות ובחינת גדלות. יראה תתאה בחינת קטנות זה היראה מפני שהמלך הקדוש ברוך הוא ניצב עליו ומביט עליו ובוחן כליות ולב וכו'. והיראה מבחינת גדלות זה כאשר יש בזה גם כן התבוננות של גדלות ה'. גדלות המלכות של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא מתפשט וכל אלה מסביבנו ותחתינו וכו' וכו'. אז זה האלטער רבי דיבר שתי בחינות יראה תתאה. אחרי זה דיבר על יראה עילאה. עכשיו האלטער רבי יתחיל לדבר על אהבה. מכאן, מאמצע פרק מ"ג, שורה חמישית, והנה האלטער רבי מתחיל לדבר על אהבה, ובזה גופא האלטער רבי ידבר כמה דרגות באהבה, שזה מתחיל מפה ונמשך לפרק מ"ד, פרק מ"ה, פרק מ"ו עד פרק מ"ט ועד פרק נ' ועד בכלל. כל הפרקים הבאים זה האלטער רבי ידבר הכל על אהבה. הוא יסביר

02:22 כל מיני אופנים וכל מיני דרגות שיש בעניין אהבה. כל מיני דרגות של התבוננות שמעוררים דרגות שונות באהבה. זה אנחנו מתחילים עכשיו. האלטער רבי יתחיל לדבר כל העניין הזה. הכל מיוסד עוד פעם על מה שהאלטער רבי אמר בפרק מ'. בפרק מ' האלטער רבי אמר שצריך להיות שתי כנפיים כדי שהתורה ומצוות לא יישארו כאן למטה באלו המהפיכות. שהתורה ומצוות שלנו יתעלו לעילא לאלוקות חייב להיות כנפיים. מה זה הכנפיים? הכנפיים זה אהבה ויראה. אז האלטער רבי הסביר באריכות את העניין של יראה. הוא גם כן דיבר עליו בדרך אגב, כביכול, בפרק מ"א. אפשר להגיד בתניא דרך אגב, אבל על כל פנים האלטער רבי בפרק מ"א גם כן הזכיר את העניין של אהבה כדי להדגיש שראשית העבודה ועיקרה ושורשה חייב להיות מצד אחד יראה, אבל צריך להיות גם אהבה, כי אם לא זה כנף אחד וחייב להיות שני הכנפיים. אז לכן האלטער רבי ביאר את העניין של אהבה שם גם כן, אבל שם הוא דיבר על אהבה, בעיקר על האהבה שיש בטבע הנשמה. שם האלטער רבי בפרק מ"א האלטער רבי דיבר על אהבה שיש ליהודי בטבע, אבל אמר צריכים לגלות את זה. הוא לא דיבר על אהבה שמגיעה על ידי עבודה. כאן בפרקים האלו, מכאן עד פרק נ' ועד בכלל, כל הפרקים האלה האלטער רבי ידבר יותר על אהבה שמגיעים לזה על ידי עבודה. אהבה שמגיעה על ידי התבוננות, וזה חלק גם כן מהעבודה של הבינוני. מכיוון שאנחנו אומרים "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשות". התורה אומרת שכל אחד וכל יהודי קרוב הדבר אליו לא רק בפיך ולא רק לעשות, אלא גם בלבבך. שבלבבך הכוונה גם לאהבה, ולכן

04:13 חייב להיות שכל יהודי, גם בינוני, גם איש כזה שהוא לא צדיק, שאין לו נשמה גבוהה, יכול להגיע לעבוד את השם ויכול להגיע לאהבת השם. אז ממילא צריך להיות העניין של אהבת השם, וכל אחד שייך לזה. איך אפשר להגיע לאהבת השם? אז האלטער רבי הסביר בפרקים הראשונים בתניא, בפרק ט"ז, י"ז, י"ח בתניא. האלטער רבי הסביר שבכללות ישנן שתי דרכים איך להגיע לאהבה. האלטער רבי דיבר על בכללות. שתי דרכים אפשר להגיע לאהבה. דרך אחת זה דרך ארוכה, מה שנקרא בחסידות דרך ארוכה. הכוונה דרך ההתבוננות, שמכיוון שכל יהודי יש לו מוח בקדקודו, אפילו בן אדם שהוא לא צדיק, אפילו בן אדם פשוט, הרי יש לו בן אדם פשוט. הכוונה לבן אדם שהוא בדרגה של בינוני או בדרגה של רשע, אבל לא רשע באמת, ולא בן אדם שהוא נפרד לגמרי מאלוקות. יהודי שיש לו שכל, אז מוח בקדקודו, מוח ברשותו, אז הוא יכול ללמוד ולהתבונן, וגם לו שייך על ידי ההתבוננות שהוא יקבל אהבה לה'. זה סוג אחד של אהבה לה' ששייך לכל אחד, נקרא בדרך ארוכה. למה זה נקרא דרך ארוכה? כי זה מצריך התבוננות. צריכים ללמוד, להתייגע וללמוד ולהתבונן. אחרי זה יש עוד אופן איך לעורר את האהבה, שזה האהבה, וזה נקרא דרך קצרה, שזה על ידי שהוא מעורר את האהבה המסתתרת. מכיוון שכל יהודי הרי יש לו אהבה מטבע הנשמה, ירושה מאבותינו, צריכים לעורר. אז האלטער רבי דיבר בפרקים של י"ח עד כ"ה. אז זה בכללות. האלטער רבי כתב בהתחלת התניא כבר שישנם לכל יהודי, יש לו את הדרך להגיע לאהבת השם על ידי שני האופנים האלו, או דרך התבוננות או דרך לעורר את

06:01 האהבה המסותרת. כאן בפרקים הבאים אדמו"ר הזקן ידבר. בעיקר הוא ידבר על היראה, אבל הוא ידבר גם על האהבה המסותרת. הוא ידבר על שני הדברים ביחד. כאן אדמו"ר הזקן בפרקים הבאים ידבר באריכות כמה דרגות ביראה, כמה אופנים ששייך לכל אחד ואחד באהבת השם. איך להגיע לאהבת השם? אז בואו נתחיל עוד פעם מהקטע הזה. והנה בשורה החמישית: "והנה באהבה". והנה באהבה יש גם כן שתי מדריגות. יש גם באהבה. אז יש, כמו שאמרנו, ביראה שיש שם שתי דרגות ביראה, יראה תתאה ויראה עילאה. אז גם באהבה ישנן גם כן שתי מדרגות: אהבה רבה ואהבת עולם. יש דרגה שנקראת בשם אהבה רבה ויש דרגה שנקראת בשם אהבת עולם. מה הנקודה פה? לפני שממשיכים הלאה בפנים, יש באהבה רבה מה שהרב יסביר לנו עכשיו. יש באהבה שתי דרגות, כמו שיש ביראה שתי דרגות. קודם כול, רקע כללי. אז ידוע שיש ד' אותיות של שם הוי'. למדנו את זה גם כן בפרק מ' בהגהה. אדמו"ר הזקן מביא את העניין של הד' אותיות של שם הוי', שהד' אותיות של שם הוי'. אז לפי מה שמוסבר, הסדר זה כנגד יראה ואהבה, יראה. שיראה תתאה זה מלכות, זה ה"א תתאה. אחרי זה יראה עילאה זה היו"ד, שני הקצוות של שם הוי', ויש באמצע ה"א ווא"ו, וזה אהבה רבה ואהבת עולם. בכללות זה הארבע דרגות של השם, של שם הוי', כנגד הד' מדרגות יראה ואהבה, יראה. כאן אתה רואה, זה אופן אחר קצת. כאן זה לא אופן כמו שם. גם כאן אתה רואה, מדבר על ארבע דרגות, שתי דרגות ביראה ושתי דרגות באהבה. אבל כאן נראה עכשיו בפנים.

08:04 זה לא מתאים עם כל המקומות של חסידות. כאן אתה רואה, מדבר על אהבה רבה שנמצאת בדרגה יותר גבוהה מיראה שבכלל. בסדר, הסדר זה סדר הוי', שקודם כול יראה תתאה ואחר כך מגיעים לאהבה זוטא. אחר כך מגיעים לאהבה עילאה, אהבה רבה, ואחר כך מגיעים ליראה עילאה. יראה עילאה זה המקסימום, זה הכי גדול. מה שאין כן כאן בפרק מ"ג אדמו"ר הזקן מדבר באופן אחר. בפרק מ"ג אדמו"ר הזקן מדבר שאהבה רבה זה הכי גדול. וכאן בתניא הסדר הוא יראה תתאה, אהבה תתאה, יראה עילאה ואז אהבה רבה. כאילו כאן בתניא, בפרק הזה, אהבה רבה זה יותר גבוה. לכן זה סתירה. עוד מעט נראה איך אפשר לפרש שלא תהיה סתירה. בואו נקרא קודם כול בפנים בתניא מה הן הדרגות. אז זאת אומרת שבאהבה יש גם כן שתי דרגות. יש אהבה רבה ויש אהבת עולם. אהבה רבה יותר גבוהה מאהבת עולם. אז בתניא אדמו"ר הזקן מסביר אהבת עולם, מלשון אהבת עולם, הכוונה מלשון עולם. אהבה שבאה מצד העולם. כן, כי במילה אהבת עולם ישנם שני פירושים בחסידות. מה פירוש אהבת עולם? אהבת עולם הרי אפשר לפרש שני פנים. אהבת עולם הכוונה אהבה נצחית. עולם מלשון נצחיות, ועולם הוא עניין של נצחיות. אז יש אופן לפרש אהבת עולם, אהבה נצחית. אבל בתניא כאן אדמו"ר הזקן מפרש אהבת עולם, אהבה שמתלבשת בעולם. זאת אומרת אהבה כזאת שיש מצד האלוקות שבעולם, לכן זה נקרא אהבת עולם. אז ממילא אם מפרשים אהבת עולם, הכוונה אהבת עולם, אהבה נצחית. אהבת עולם, "אהבת עולם ה' אלוקינו", ששם לפני קריאת שמע, כשאנחנו אומרים אהבת עולם מתכוונים אהבה נצחית. "אהבת עולם ה' אלוקינו, חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו". שם

10:04 הכוונה אהבת עולם, אהבה נצחית. כמו שמובא בחסידות, יש איזה מדרש שהאהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל זה לא אהבה בשלוש שעות ולא אהבה בשבע שעות ולא אהבה במאה שעות. זה אהבה, אהבה נצחית. אהבת עולם. אז שם הפירוש אהבת עולם, אהבה נצחית. ואם מפרשים ככה אהבת עולם, אז אהבת עולם יותר גבוהה מאהבה רבה. אם אנחנו מפרשים ככה שאהבת עולם הכוונה אהבה נצחית, אז אהבת עולם זה יותר גבוה מאהבה רבה, כי אהבה רבה יש לזה הגבלה. תקיף אהבה, אבל סוף כל סוף זה לא אומר שזה נצח. מה שאין כן אהבת עולם זה נצחי. זה אהבה, אהבה, אהבה של אין סוף. זה אהבה בלי גבול. ולכן יש הרבה מאמרים בחסידות שמפרשים אהבת עולם יותר גבוהה מאהבה רבה. אהבה רבה זה אהבה שיש לה שייכות עם טעם ודעת. לכן זה לא נצח. מה שאין כן אהבת עולם זה אהבה שקשורה עם עצם הנשמה, עם ההרגש של היחידה, שלכן זה אהבת עולם, זה אהבה נצחית. כאן בתניא לא מפורש ככה. כאן בתניא מפרש אהבת עולם, אהבה שמתלבשת בעולם. זאת אומרת האהבה הזאת שמגיעה מצד האלוקות שבעולם, כמו שאדמו"ר הזקן יסביר בהמשך. ולכן כאן אהבה רבה היא דרגה יותר גבוהה מאהבת עולם. אהבה רבה זה רבה, זה למעלה מאלוקות שלמעלה מעולם, להתבונן באלוקות עצמו. מה שאין כן אהבת עולם זה מהאלוקות שמתלבשת בעולם. אז בואו נראה בפנים בלשון הרב איך אדמו"ר הזקן יסביר את זה פה. אז אדמו"ר הזקן אומר: יש אהבה רבה. מה זה אהבה רבה? אין לך תניא? אז אני ארשום את זה. אהבה רבה, היא אהבה בתענוגים. העניין של אהבה רבה זה אהבה בתענוגים, והיא שלהבת העולה מאליה. עניין

11:57 של אהבה רבה זה נקרא גם כן אהבה בתענוגים. אהבה הזאת שבן אדם נמצא עם תענוג מאוד גדול באלוקות, וזה כמו שלהבת, כמו אש שעולה מאליה, כאילו שהוא כבר לא מרגיש אפילו שהוא אוהב. הוא כל כולו נהיה דבוק עם אלוקות, כמו אש שנהיה דבר אחד עם ה-, עם המוקד. ובאה מלמעלה בבחינת מתנה. האהבה הזאת זה דבר שמקבלים את זה מלמעלה באופן של מתנה. מתי מקבלים את האהבה הזאת? למי שהוא שלם ביראה. כשבן אדם מגיע לשלימות היראה, שלימות היראה, הכוונה שיש לו גם יראה עילאה, כמו שאמרנו קודם. אז רק אחרי שאדם מגיע לשלימות היראה, אז מלמעלה נותנים לו בדרך מתנה את העניין של האהבה בתענוגים. כנראה דעל מה אמרו חז"ל דרכו של איש לחזר אחרי אשה. זה גם כן הפשט במאמר חז"ל. חז"ל אומרים שדרכו של איש לחזר אחרי אשה. יש פעמים בחז"ל שמדובר בנוגע לנישואי איש ואישה, שהגמרא אומרת במסכת קידושין שהטבע זה שאיש מחזר אחרי אשה. בעניין של שידוכים האיש הולך לחפש את האישה, לא האישה הולכת לחפש את האיש. זאת אומרת שככה זה סדר העולם שהאיש הולך ומחפש את השידוך, את האישה. אז זה בגלל שזה עניינים, וכל הדברים שתלויים ברוחניות. מה העניין ברוחניות שדרכו של איש לחזר אחרי אשה? הפירוש הוא שה-, שהאהבה הולכת אחרי היראה. זה מה שהרבי מזכיר פה. אז כוונתי לזה העניין. מה פירוש דרכו של איש לחזר אחרי אשה? איש זה אהבה, אישה זה יראה. דרכו של איש לחזר אחרי אשה, פירושו שהאהבה הולכת אחרי היראה. קודם צריך להיות יראה ואז מגיעה האהבה ומחפשת את היראה. בוא נראה בפנים. שאהבה נקרא איש. אהבה זה נקרא בשם איש וזכר. איפה

13:59 אנחנו לומדים שאהבה נקרא בשם איש וזכר? כמו שהפסוק זכר חסדו. מהפסוק זכר חסדו לומדים שאיש וז-- זה זכר. זכר, זכר זה מה שזוכר, לא? וחסדו זה עניין של אהבה. אז זכר חסדו, מכאן אנחנו לומדים שאיש, זה זכר, זה עניין של אהבה. ואשה יראת ה'. מצד שני על אשה אנחנו מוצאים שעל אשה כתוב הלשון אשה יראת ה'. אז בזה אנחנו רואים שאשה זה עניין של יראה וזכר זה של אהבה. רואים שכל פסוק מדויק כנראה. כן. אז מה פירוש דרכו של איש לחזר אחרי אשה? שהאהבה הולכת אחרי היראה. מה פירוש? מה ההסברה פה? אז זה נראה כאילו מילים, ציטוטים כאלו. כאילו שאדמו"ר הזקן אומר כאן דברים כאלה. מה ההסברה בזה? הדברים האלה יש להם עומק, זה לא סתם. איש ואישה זה אהבה ויראה. למה איש ואישה זה אהבה ויראה? אפשר לראות את זה בכמה מקומות. רואים את זה לפי מה שאמרנו קודם באותיות של שם הוי'. באותיות של שם הוי' הרי אמרנו שיראה תתאה זה ה' תתאה, כן? ואהבה זוטא זה ו'. אם כן, יוצא שו' וה', שזה שתי האותיות האחרונות של שם הוי', אהבה שהוא, שזה בחינת ז"א, זה אהבה, וה' תתאה שזה בחינת מלכות, זה יראה. וממילא זה אחד הביאורים שמוצאים איש ואישה. ז"א ומלכות זה איש ואישה. ז"א זה משפיע, מלכות הרי היא מקבל, נוקבא, מקבל. ז"א ונוקבא זה משפיע ומקבל. ומזה יוצא איש ואישה. והעניין של ז"א קשור עם אהבה, העניין של נוקבא קשור עם יראה. אז זה ככה רואים שאהבה ויראה זה איש ואישה. זה ועוד אחד. תראה בכמה מקומות עוד את הדבר הזה. למה? כי אמרנו

16:07 שבנוגע לי-ה, אז שמה זה הפוך. יראה עילאה זה י'. אז קודם כול אני לא רוצה לבלבל אתכם מדי. בנוגע לענייננו, כאן אתם רואים את זה בדיוק אחרת. למה אנחנו אומרים שאיש זה אהבה ואישה זה יראה? מה הקשר? אז מוסבר בקבלה, בקבלה מוסבר שאיש ואישה זה חסד וגבורה. תכל'ס ההבדל בין איש ואישה זה חסד וגבורה. איש קשור עם חסד ואישה קשור עם גבורה. מה הביאור לזה? בפשטות. מה החילוק בין חסד וגבורה? החילוק בין חסד וגבורה, שחסד זה השפעה. חסד זה כמו מים, מלמעלה למטה. לכן זה איש, עניין של משפיע. הרי איש זה העניין של המים, שהוא השפעה מלמעלה למטה. גבורה זה אש מלמטה למעלה. זה הקטע של גבורה, אש שהולכת מלמטה למעלה. לכן זה אישה. אישה, של אישה זה מלמטה למעלה, לתת. וממילא זה הקשר. תכל'ס שאיש זה מבחינת החסד, חסדים, ואישה זה מבחינת גבורות. לכן זה קשור עם הרבה דברים. לכן כתוב בעניין המאכל של הגבורות וכולי. כל מיני דברים. ורואים את זה בכמה עניינים. את העניין הזה שאיש זה בחינת חסד, אישה זה בחינת גבורות. ובכן, לכן כאן אתם רואים את זה בפסוקים. מה רואים בפסוקים? יש פסוק זכר חסדו. עכשיו הפסוק זכר חסדו זה בפשטות זכר זה לא, זה לא זכר. זכר זה מלשון זיכרון. אבל מכיוון שבלשון הקודש המילה זכר, המילה זיכרון והמילה זכר זה מאותו שורש, סימן שיש קשר ביניהם. לשון הקודש זה לשון הקודש. זה לא של הקרי פופר. אז ממילא מכיוון שאתה רואה בלשון הקודש שישנן שתי מילים שיש להם אותו פירוש, מילה אחת שיש לה שני פירושים, זה בגלל שיש להם קשר גם בתוכן. לכן כתוב בצד

18:13 זה שזוכר זה עניין של זכר, קשור עם עניין של זיכרון. ולמשל רואים את זה בנוגע לזכור ושמור בדיבור אחד. כתוב שזכור בדכורא, שמור בנוקבא, ו... כל מיני עניינים שאנחנו מוצאים את הקשר בין זיכרון לזכר דווקא. זה מובא גם כן. למדנו עכשיו את המאמר, את המאמר לכה דודי לקראת כלה. אז כולם למדו עכשיו את המאמר בישיבה, לכה דודי לקראת כלה. מה הרבי מוסיף שמה בנוגע לעניין הזיכרון? זיכרון זה בחכמה, כן? העניין של זיכרון קשור עם ספירת החכמה. למה? כי בחכמה שמה לא שייך עניין של שכחה. זה עניין של, זה הקטע של זיכרון. מכיוון שבחכמה שמה מאיר האור מלמעלה למטה, חכמה מאיר דרגילי מלמעלה למטה ושמאיר האור. ממילא ככה זה באמת נשאר. כשהאדם רואה משהו הוא לא שוכח כי מתגלה הדבר בגילוי. אי אפשר לשכוח, אי אפשר לשכוח את זה. אז גדר הזיכרון קשור עם ספירת החכמה. אז ממילא חכמה ובינה זה גם כן איש ואישה. חכמה ובינה משפיע ומקבל גם כן. אז לכן זה הקשר בין זיכרון, זכור, עם זכר משפיע, בגלל זה אומרים זכר חסדו. זאת אומרת שהגדר של זכר, איש, קשור עם ספירת החסד. לאידך גיסא, בנוגע לאישה אומרים אישה יראת שמיים היא תתהלל. הלשון באישה זה דווקא יראת שמיים. למה? בגלל שאישה קשור עם מלמטה למעלה. ולכן בעבודה זה עניין של יראה. אז ממילא זה שני העניינים שהרבי אומר פה, שאיש ואישה, זה זכר נקבה, זה חסד וגבורה. שבעבודה חסד וגבורה מה זה? אהבה ויראה. חסד זה קו ימין, אהבה; גבורה זה קו שמאל, זה יראה. אז זה מה שאומרים דווקא שאיש לחזר אחרי אישה. שאיש, המשפיע, אהבה, הולך

20:18 אחרי האישה, אחרי היראה. זאת אומרת שקודם צריך להיות שיהיה עניין של יראה ואז מגיע האיש והולך... קודם צריך להיות אישה ואז יש האיש שהולך ומחפש. ההלכה זה אחר אישה, אז זה אחר אישה, כאילו שהוא מגיע אחרי. קודם צריך להיות יראה ואז מגיע זה. מה הסיבה לזה? והוא פלא, זה ככה. אז האדמו"ר נותן כאן הסבר למה באמת האהבה מגיעה אחרי היראה. מסביר האדמו"ר כי אהבה זו... בלי גמר היראה אי אפשר להגיע לאהבה רבה זו. כי אהבה זו היא מבחינת אצילות. כיוון שהאהבה הזאת מגיעה מעולם האצילות, לא תסבול קיצוץ ופירוד חס ושלום. מכיוון שהאהבה הזאת מגיעה מעולם האצילות, ובעולם האצילות אין את העניין של קיצוץ ופירוד. והאצילות עולם של אחדות. אצילות הרי זה איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד. זה עולם ששמה מאיר אחדות הויה בגלוי, ואין שם מקום לשום עניין של לעומת זה. ולכן כל זמן שבן אדם לא שלם ביראה, זאת אומרת שהוא לא שלם בביטול. כל זמן שחסר אצל הבן אדם שלמות היראה, זאת אומרת שחסר לו שלמות הביטול. הוא יש, יראה זה ביטול. כל זמן שחסר לו ביראה חסר לו הביטול, וממילא לא יכול להתגלות בעניין של עולם האצילות. אהבה רבה שאנחנו מדברים פה זה אהבה רבה שמגיעה מעולם האצילות. האצילות מתגלה רק במקום של ביטול, כי אצילות לא סובלת קיצוץ ופירוד. זאת אומרת באצילות לא שייך עניין של ישות, עניין של פירוד. ולכן כיוון שהאהבה רבה הזאת מגיעה מעולם האצילות, מכיוון שמגיעה מעולם האצילות. עולם האצילות מתגלה רק במקום שיש ביטול. הביטול זה היראה, וזה ההסברה שקודם צריך להיות שלמות היראה ואז אפשר להגיע לקבל את האהבה רבה שמגיעה מלמעלה. איך יראה? איך זה

22:10 מתאים עם מה שכתוב הרבה פעמים בחסידות לכאורה, שהיראה עילאה מגיעה אחרי אהבה רבה? וכאן הוא אומר שהאהבה רבה מגיעה אחרי כל השלימות של היראה. אז התירוץ נמצא במילה אחת שהרב כותב פה: אהבה רבה בתענוגים. האדמו"ר לא מדבר כאן על סתם אהבה רבה. האדמו"ר מדבר כאן על אהבה רבה באופן של תענוגים, אהבה בתענוגים. יש שתי דרגות באהבה רבה, יש אהבה רבה סתם ויש אהבה רבה בתענוגים. צריכים להסביר את זה ובעזרת השם נסביר את זה בשיעור הבא. רק אספר סיפור אחד או שניים. סיפור אחד, זה ידוע שיש בנוסח התפילה, הנוסח שלנו זה שהרב אמר אהבת עולם. מצד אחד זה שהרב מסביר שהאהבת עולם, מתכוון מהרי"ף שם בתפילה, זה עד גיל שלוש עשרה. אבל יש בנוסחאות אחרות, בפרט אצל חסידים, והם הקפידו דווקא על הנוסח אהבה רבה. זה אחד מהדברים שהיה מחלוקת בין האדמו"ר לחברים שלו. האדמו"ר טען שצריכים להגיד אהבת עולם והם טענו שצריכים להגיד אהבה רבה. זה סתם פרישה מהעסק. פעם נכנס יהודי מאוחר לבית כנסת, הוא הגיע מאוחר לבית כנסת והגיע כבר יוצר. היה איזה פלא של צדיק שראה שהיהודי נכנס מאוחר לבית כנסת. הוא קם מאוחר. אז הוא אומר לו: כנראה שהאהבת עולם אכל את האהבה רבה. בגלל שהוא היה כל כך שקוע באהבת עולם, הוא התכוון פשוט לאהבת עולם. אהבת עולם, הוא ישן טוב בלילה והוא רואה ש... אז היה עסוק באהבת עולם וממילא אז הוא, אז הוא, אז הוא, אז הוא לא הגיע לאהבה רבה והגיע לתפילה של קודם. זה סתם בפירוש. איזה יש מזה אלטשולר[?]? זה היה בפורים תש"ט. הרב היה בא בעוד השם אלטשולר[?]. הרבי

24:15 אמר אבל שהאלטער רבי פעם, כשהיה אומר מאמרים קצרים. אז פעם האדמו"ר יצא ואמר מאמר קצר. כל המאמר היה רק מילה, כמה מילים. מה היה עבודת הרבי? אמר: "אהבת עולם" פירושו אהבה שלוקחים את זה מענייני העולמים. זה כל מה שהיה שם. שהפשט אהבת עולם, אהבה שלוקחים את זה מענייני העולם. אצל חסידים זה גרם סערה גדולה וכולי וכולי. אחרי זה הרבי הסביר להם שמה פשט אהבת עולם, שאתה יכול להתבונן בעולם ומהעולם להגיע לאהבת השם, דרך התבוננות בענייני העולם להגיע לאהבת השם.