לקוטי אמרים תניא - פרק מ"א - חלק ו

00:00 אנחנו עוברים לדף נ"ז עמוד א' בשורה החמישית, כמו שכתוב בזוהר. אז האלטער רבי מסביר פה בסוף, על העניין הזה בכלל, בפרק שמתחיל, מסביר האלטער רבי, שלמרות שאנחנו אומרים שהעניין של אהבה שייך לעשה טוב, יראת ה' שייכת לסור מרע, אף על פי כן חייב להיות ראשית העבודה וראשון חייב להיות העניין של יראה, יראה דמילתא, ולא רק בשביל עניין של סור מרע אלא גם בשביל עניין של עשה טוב. אפילו העניין של עשה טוב גם כן צריך שיהיה בהקדמה של העניין של יראה דווקא, קבלת עול. זה האלטער רבי מסיים פה ואומר שדווקא זה למה? למה כל כך נוגע העניין של יראה וקבלת עול ותורה של תעשה גם בנוגע לעשה טוב? למה לא יכול להיות שעשה טוב יהיה מצד אהבה בלבד? אז האלטער רבי מסביר כי דווקא אז זה נקרא בשם עבודה. אז האלטער רבי מסביר כי דווקא אז זה נקרא בשם עבודה. אם זה רק עם אהבה בלבד, אהבה זה לא נחשב לעבודה. מתי זה נחשב לעבודה? עבודה זה פירושו עניין של עבד. עבד זה הרי עניין של ביטול. זה שייך דווקא בעניין של יראה וקבלת עול. מכיוון שהתורה אמרה "ועבדתם את ה' אלוקיכם", הרי קיום המצוות, לא רק מצוות לא תעשה אלא גם מצוות עשה. האלטער רבי מדגיש פה, התורה של אמת והמצווה שעשה, גם בעניין של מצוות עשה חייב להיות באופן של עבודה, באופן של עבדות וביטול, קבלת עול. ולכן גם בשביל עניין של עשה טוב נוגע העניין של קבלת עול ויראה. זו הנקודה שהאלטער רבי הסביר עד עכשיו. ממשיך עכשיו האלטער רבי הלאה ומביא ראיה מהזוהר. זה שאנחנו אומרים

02:31 גם בשביל עשה טוב צריך להיות העניין של קבלת עול ויראה. על זה הוא מביא ראיה מהזוהר. כותב: "כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא", כן? אוקיי. שמים עליו, בקדמיתא שמים, דבר ראשון שמים על השור, שמים עליו עול. למה שמים עליו עול בקדמיתא, שם מקודם? "בגין לאפקא מיניה טב לעלמא", כדי להוציא ממנו טוב לעולם. אז ככה זה הדבר שעושים בנוגע לשור בגשמיות, ששמים על השור, דבר ראשון שמים עליו עול. עול זה כלי מסוים, עץ מסוים, דבר מסוים ששמים עליו, על השור, וזה העול ששמים עליו כדי שהוא לא יוכל ללכת איפה שהוא רוצה. מגביל אותו כזה, העול הזה ששמים על השור. מה המטרה של העול הזה? כדי שאחר כך יוכלו להוציא ממנו טוב לעולם. הרי השור יש לו את העניין של שור וחרישה. שור, שור לעול, חמור למשא. העניין של שור זה שהוא לוקח את העול, ומה הוא עושה עם העול שלו? כשהוא נושא את העול אז הוא הולך בשדה איפה שרוצים שילך, והוא חורש על ידי החרישה שלו. אז ורק הוא זה כיוון ש... זאת אומרת, המטרה ששמים את העול על השור זה לא רק כדי לשמור עליו מדברים שליליים, לא רק כדי שהוא לא יזיק. זה לא רק המטרה ששמים את העול, את העול על השור. לא רק בשביל שלא יהיה, אה, אה, איך אומרים, אַ ווילדע, אַ ווילדע בהמה, שלא יהיה שור הפקר דשלילה שלא יזיק, אלא המטרה ששמים את העול על השור כדי שאחר כך יוכלו להחזיק אותו בשדה, שהוא ילך על הכיוון ויוכלו להוציא ממנו טוב לעולם. זאת אומרת העניין של העשה טוב. אז כמו בנוגע

04:43 לשור אנחנו רואים שהסיבה ששמים עליו את העול זה כדי להוציא ממנו טוב לעולם. זה עניין חיובי. על דרך זה גם ככה, "הכי נמי איצטריך לבר נש לקבלא עליה עול מלכות שמים בקדמיתא". טוב, אבל גם בנוגע לבן אדם. בן אדם צריך קודם כול, לפני כל העבודה, צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים. זאת אומרת, אותה סיבה שהקבלת עול, כשבן אדם לוקח על עצמו בהתחלת העבודה, בתחילת היום, זה גם כמו אותה מטרה של השור, כדי להוציא ממנו טוב. זאת אומרת, מזה אנחנו לומדים ראיה שגם בשביל העשה טוב צריכים קבלת עול. זה הראיה של האלטער רבי. כי היינו יכולים לחשוב שכל העניין של קבלת עול ויראת שמים זה רק בשביל סור מרע. ככה היה מובן בפרקים הקודמים. בשביל עשה טוב מספיק העניין של האהבה. אהבה שייכת לעשה טוב. כי כאן אנחנו רואים, מהזוהר הזה אנחנו רואים גם כן, לא, שגם בשביל העשה טוב, לאו דווקא מתוך אהבה, צריכים את העניין של קבלת עול. האלטער רבי מביא גם את ההמשך של הזוהר: "ואי האי לא אשתכח גביה". אם בן אדם אין לו את העניין הזה, זאת אומרת בן אדם שחסר לו את הקבלת עול, "בקדמיתא", חסר לו עול מלכות שמים, "לא שריא ביה קדושה". אז הקדושה לא שורה עליו, כוליה. זאת אומרת, השראת הקדושה. שהשראת הקדושה הרי נהיה גם כן בכללות ענייני עבודה דווקא בעשה טוב. סור מרע בעיקר זה שלא יהיה השראת הטומאה. אז הוא שואל, זה העניין של סור מרע. מה שאין כן השראת הקדושה זה קשור לעשה טוב. אז אומר הזוהר שאם בן אדם אין לו קבלת עול בקדמיתא, אפילו שיש

06:30 לאהבת השם ומצד אהבת השם, ומקיים מצוות ולומד תורה כל היום. אבל אם אין לו את היסוד של קבלת עול, אומר הזוהר מילים חריפות יותר, שאז לא שריא ביה קדושה. הקדושה לא שורה עליו. אז בזה אנחנו רואים שגם בשביל עניין של העשה טוב חייב להיות העניין של יראת שמיים וקבלת עול בקדמיתא. וראיה מה... טוב, נשאיר את הראיה להמשך. קודם כול נסביר כאן את הזוהר. אז האלטער רבי מביא כאן זוהר נפלא. בזהר הזה רואים את כל הנקודה שהאלטער רבי הסביר עד כה, שגם בשביל העשה טוב צריך להיות כאן העניין של, של קבלת עול, של עול בקדמיתא. עכשיו, בזהר הזה צריכים להבין כמה פרטים. דבר ראשון, עניינים כלליים שצריכים להבין כאן בזהר. מה האלטער רבי, האלטער רבי מביא כאן את כל הזוהר, את כל האריכות לשון, המשל מהשור וההסבר. כי לא מובן מה המשל של השור מוסיף פה. למה האלטער רבי צריך-- נכון שהזוהר מביא משל משור, משל יפה, שצריכים את השור בשביל לאפקא מיניה טב לעלמא. כי מה המשל של השור מוסיף בהסבר על העניין? כי האלטער רבי היה יכול להביא ישר את המילים שלו. היה יכול להעתיק מהזוהר רק את המילים שלו כדי להסביר שצריך להיות עול, צריך להיות קבלת עול בראשית העבודה. אז האלטער רבי היה יכול להעתיק רק את המילים שאצטריך לבר נש לקבלא עליה עול מלכות שמים בקדמיתא. אה, איפה מוסבר כאן העניין של העשה טוב? אז זה כתוב גם כן. אז האדמו"ר-- אז הזוהר הרי אומר: ואי האי לא אשתכח גביה, לא שריא ביה קדושה. מה הפירוש לא שריא ביה קדושה? כפי שהסברנו, כן, מה הפירוש השראת

08:25 קדושה? השראת הקדושה זה עניין של עשה טוב. אז רק להביא את הנמשל גם כן מספיק. האדמו"ר היה יכול להביא רק את המילים של הזוהר שקשורות עם הנמשל, שבן אדם חייב לקבל עליו עול מלכות שמים בקדמיתא, ואם הוא לא מקבל עליו עול מלכות שמים, לא שריא ביה קדושה. מזה אנחנו לומדים שלא רק בשביל עניין של סור מרע צריך קבלת עול, אלא גם בשביל עשה טוב, השראת הקדושה. גם בשביל זה צריך להיות העניין של קבלת עול. מה המשל מוסיף פה? זו שאלה שהרבי שואל בליקוטי שיחות, חלק ל"ג, פרשת בהר. שיחה נפלאה, וכל העניין שם הרבי שואל את השאלה הזאת. אז הנקודה היא שהרבי מסביר פה ש... המשל של השור מוסיף נקודה עמוקה יותר לכל העניין שהאדמו"ר אומר כאן בתניא, וזה קשור גם כן עם התחלת הפרק. עוד מעט נראה. עכשיו מזה נבין גם כן כמה פרטים בהתחלת הפרק. זה שאנחנו אומרים שבן אדם צריך קבלת עול לא רק בשביל סור מרע, גם בשביל עשה טוב. מה החידוש כאן של האדמו"ר בתניא? שבן אדם צריך קבלת עול לא רק כדי שלא לעשות עבירות. כן, קבלת עול זה לא רק כדי שילד לא יגדל לעשות שטויות וכולי, לא לעשות עניינים לא טובים, אלא קבלת עול צריך גם כן בשביל עשה טוב. השאלה היא למה? למה בן אדם צריך קבלת עול גם לעשה טוב? למה לא מספיק אהבה לעשה טוב? מה ההסברה? אז בהסברה בזה ישנם שני פירושים, שני עניינים. עניין אחד זה מצד הבן אדם. בן אדם כל זמן שאין לו קבלת עול, אז הוא לא, אז הוא לא כלי לאלוקות. כל זמן שאין לו קבלת עול אז הוא לא כלי לאלוקות. פשט זה בן אדם.

10:30 הבן אדם הוא יש ומציאות, לא נתפס באלוקות, וממילא אז, אז יש, יש ומציאות. אז, אז, אז זה טומאה, קליפה. האדמו"ר הרי הסביר בתניא בפרקים הקודמים מה הגדר של קליפה. כל מה שאינו בטל אצלו יתברך אז הוא יש ומציאות. אז זה קליפה וסטרא אחרא. בגלל שהבן אדם הוא יש ומציאות אז הוא לא כלי לאלוקות, ולכן אם אין לו קבלת עול אז הוא לא כלי לאלוקות. קבלת עול זה ביטול. אה, יש לו אהבה, יש לו אהבת השם. אז כפי שהסברנו כבר, ראשונים כותבים, אהבת השם זה לא ביטול. אהבה זה ישות, אהבה זה הרגשה טובה שיש לך מהקדוש ברוך הוא. אוהב אותו, זה דבר נפלא. זה טוב, אבל כי... באהבה לא מורגש הביטול. חסר כאן הביטול שם. ובמילא כיוון שהבן אדם יש לו אהבה ואין לו קבלת עול, אין לו ביטול, אין לו ביטול, אז הוא לא כלי. אז הקדושה לא שורה עליו. הקדושה לא מתגלה, כמו שהאדמו"ר אומר בפרק ל"ה בתניא, פרק ל"ה בתניא, שקדו-- שרוח הקדושה לא שורה במקום של ישות, ולכן צריך להיות קבלת עול לא רק בשביל סור מרע, גם בשביל עשה טוב, כדי שהבן אדם יהיה בטל לאלוקות ואז יוכל להיות השראת השכינה עליו, השראת הקדושה. זה עניין אחד. יש אבל עוד עניין. אם זה היה כל העניין רק מצד הבן אדם, כדי שהבן אדם יהיה בטל וממילא יוכל להיות כלי להשראת השכינה, אז לפי זה מספיק אם בן אדם יהיה לו קבלת עול בשביל עניין של סור מרע, לא צריך שיהיה לו קבלת עול. כי אם זה כל העניין, שהכול המטרה זה שהבן אדם יהיה לו ביטול, לפי

12:24 זה בן אדם יגיד: בשביל מה צריך שיהיה לו ביטול בשביל עשה טוב? מספיק שיהיה לו ביטול בשביל סור מרע. בן אדם שיש לו קבלת עול לא בשביל עשה טוב, יש לו קבלת עול בשביל סור מרע. הרי יש לו כבר קבלת עול. הרי אם כל העניין זה שהבן אדם יהיה לו תנועת הביטול, הרי תנועת הביטול יכולה להיות גם בשביל עניינים אחרים. יש לו ביטול בעניינים של הסור מרע, אז הוא כבר בביטול, אז זה כבר מספיק שלא יהיה שייך ריחוק. אפשר להתגלות עליו. יש אבל עוד עניין למה צריך להיות קבלת עול מצד עצם העניין של עשה טוב. לא רק מצד הבן אדם כדי שהבן אדם יוכל. גם מצד עצם העניין של עשה טוב. העניין של עשה טוב דורש שיהיה עשה טוב מצד הביטול כדי שעשה טוב יהיה כדבעי למהוי. זאת אומרת, כדי שעשה טוב של הבן אדם, המצווה שבן אדם עושה, עשיית המצווה, עשה טוב, יהיה באופן שעשה טוב יוכל להמשיך אור אין סוף. צריך שעשה טוב יהיה בביטול. זאת אומרת, יש כאן שני דברים שונים, אחד על גבי השני. אחד זה שהבן אדם צריך להיות בביטול. אם הבן אדם לא בביטול, אין עליו השראת הקדושה. דבר שני זה כדי שעשה טוב יהיה כדבעי למהוי. אז עשה טוב צריך להיות עם ביטול. לא רק הבן אדם צריך להיות בביטול, גם העשה טוב צריך להיות אצלו בביטול. לכן לא מספיק שהבן אדם יש לו קבלת עול בעניין של סור מרע. צריך שגם העשה טוב גופא יהיה באופן של, של, של, של קבלת עול וביטול. ודווקא כשהקבלת עול. למה? מה ההסברה בזה? אז ההסברה בזה היא בגלל שברא ונירו הוא בין הרי.

14:07 דיברנו על זה גם כן באחד השיעורים בתחילת הפרק. בגלל שבורא ונברא הוא הרי באין ערוך, אז ממילא נברא לא יכול להמשיך את העניין של בורא. כדי שיוכל להיות המשכה של הבורא צריך להיות עניין של ביטול. כשהאדם הוא מציאות, אז אי אפשר שיהיה המשכה של אלוקות. המשכה של אלוקות חייבת להיות דווקא על ידי הביטול, כי דווקא אז יכולה להיות אצלו ההשראה של אלוקות. זאת אומרת, המשכה של הבורא. המשכה של עשה טוב, להמשיך אלוקות בעולם. המשכה של אלוקות חייבת להיות דווקא כשהנברא, דווקא כשנברא שעושה טוב, זה לא מצד המציאות שלי, אלא מצד אלוקות, וזה נפעל על ידי העניין של קבלת עול. ולפי זה יוצא שישנם שני עניינים בעניין של קבלת עול. עניין אחד בקבלת עול זה שהבן אדם לא יהיה בעל עבירה, שהבן אדם לא יהיה מציאות של קליפה. זה עניין אחד. ואחרי זה יש עוד עניין בעניין של קבלת עול, כדי שהמצווה תוכל לבצע את הפעולה שלה. כדי שהמצווה תוכל לבצע את הפעולה ויומשך על ידי זה אלוקות בעולם, צריך שההמשכה תהיה לא מצד הבן אדם, מצד אלוקות, אז זה צריך להיות בעניין של קבלת עול. ולפי זה לא מספיק שיש לי קבלת עול בעניינים אחרים. צריך שיהיה לי קבלת עול בעשה טוב, צריך שיהיה לי קבלת עול. וזה העניין שהרבי מביא כאן דווקא מהמשל של הזוהר. זה זה. הנקודה הזאת מובנת דווקא מהמשל של השור. למה? כי מה שכתוב בעניין של-- אם הרבי היה מביא רק את העניין של בלי המשל, מה כתוב פה? בעניין של כתוב שהבן אדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים, כי אם אין לו קבלת עול, אז מה

15:44 קורה? לא תשרה עליו הקדושה. אז זה בבן אדם לא תשרה עליו הקדושה. הקדושה לא יכולה לשרות על הבן אדם אם הבן אדם הוא יש. צריך שיהיה לו ביטול, קבלת עול, ואז הוא כלי לקדושה. אז זה עניין בבן אדם. ואם זה רק בגלל זה, אז בן אדם, אז ככה יוצא שזה שלא צריכים קבלת עול בשביל עשה טוב. מה שצריכים קבלת עול זה בשביל שהבן אדם יהיה כלי לאלוקות. עניין אחד לגמרי. אז זה לא שעשה טוב דורש קבלת עול, כן? מה שאין כן במשל-- במשל דגבי השור, למה שמים את העול על השור? כדי לאפקא מיניה טב לעלמא. זאת אומרת, כדי שיוכל להיות המשכת הטוב בעולם, שזה העניין של העשה טוב, כדי שהמצווה תוכל לפעול את הפעולה של המצווה, שיהיה המשכת אלוקות. בשביל זה צריכים את העניין של העול. אז זה מה-- זה דווקא הנקודה הזאת מובנת דווקא מהמשל, שהעניין של קבלת עול נוגע-- נוגע לא, לא, לא רק בשביל שהבן אדם לא יהיה לבד, אלא כדי שהמצווה תפעל את הפעולה שלה. כדי שהמצווה תוכל להפעיל ולפעול העניין של המשכת אלוקות. וזה הביאור של המשל דווקא מזה. שלאפקא מיניה טב לעלמא, כדי שיהיה המשכת אלוקות בעולם, שכל המטרה של מצוות עשה. מצוות עשה זה שיהיה המשכת אלוקות בעולם. זה נפעל דווקא על ידי העניין של, של, של, של קבלת עול. וזה הביאור בהתחלת התניא. אז קודם כול לפי זה מובן מאוד טוב כל ה-- כל הזה שהרבי אומר. זה לא סתם שהרבי רצה להביא כאן ראיה מהזוהר, אלא מהזוהר מתבצע ההסבר. לפי הזוהר מקבלים הסבר בכל העניין. מה שמדבר כאן הרבי בתניא, שהעניין שאנחנו אומרים

17:33 שראשית העבודה ועיקרה ושרשה צריך להיות אצל אדם העניין של קבלת עול. יש בזה כמה עניינים. למה אומרים שהבן אדם צריך אצלו קבלת עול? חייב להיות ראשית העבודה. יש בזה כמה עניינים. עניין אחד זה שסור מרע, דבר ראשון שלא יהיה, שלא יהיה היפך. שלא יהיה, שלא יהיה אצלו פריקת עול. ודאי, פריקת עול זה שורש כל החטאים והעוונות. קבלת עול שומרת אותו שלא יעשה עוונות, מגדירה את החושים שלו, שלא יסתכל ולא ישמע ולא ידבר. כל העניינים שכתוב בהלכות עבודה זרה פרק ב', שזה הקבלת עול בשביל שלא ימרוד. זה א'-- ב' הרבי מוסיף פה בפרק הזה שצריך להיות קבלת עול גם כן בשביל עשה טוב. בזה גם כן שני עניינים. למה קבלת עול לעשה טוב? דבר ראשון כדי שהבן אדם לא יהיה, לא יהיה-- לא יסתיר על אלוקות. שיוכל להיות השראת הקדושה בנפש שלו. כל זמן שאין לו ביטול אז חסר לו את השראת הקדושה. אהבה זה לא ביטול. דווקא קבלת עול זה ביטול, יראה זה ביטול. אחרי זה עוד יותר, לא רק בשביל שהבן אדם יהיה כלי, בשביל עצם העניין של המשכת אלוקות. כדי שמצוות עשה יפעל המשכת אלוקות, המשכת אלוקות לא יכולה להיות על ידי מציאות. מציאות לא יכולה להמשיך אלוקות, כי מציאות הוא נברא. נברא לא יכול להמשיך בורא. להמשיך את הבורא, להמשיך אלוקות זה רק מצד אלוקות, מצד הבורא. אז הבן אדם צריך לשים את עצמו לגמרי בצד, להיות בטל, ודווקא אז זה יכול להמשיך אלוקות, כי אז ההמשכה זה לא מצידו, זה מצד אלוקות. וזה מובן דווקא במשל של השור. שלאפקא מיניה טב לעלמא, המשכת אלוקות בעולם זה נעשה דווקא על ידי העול.

19:08 וכאן מסיים. לפי זה מובן מאוד טוב מה שהרב אומר גם כן בהתחלת פרק מ"א. אנחנו שאלנו, לא יודע אם אתם זוכרים כשלמדנו את הפרק, התחלת הפרק. אז יש כאן שאלה ששואלים: למה הרב אומר כי אף שהיראה שורש לסור מרע ואהבה לעשה טוב, אומר הרב אף על פי כן לא די לעורר אהבה לבדה לעשה טוב. כן? אז שאלנו את השאלה: למה הרב בכלל מזכיר כאן את העניין של יראה? אף שהיראה שורש לסור מרע. מה הרבי מביא כאן את כל העניין שהיראה שורש לסור מרע? ולהגיד ליראה, הרבי הרי לא מחדש כאן שום דבר בפרק הזה. ובנוגע ליראה, אז כבר דיברנו קודם שיראה צריך-- שסור מרע צריך להיות על ידי יראה. וזה הרב אומר כאן גם כן שצריך להיות יראה. ובנוגע-- ובנוגע לסור מרע הרב לא מחדש כלום. בנוגע לסור מרע דיברנו קודם שחייב להיות יראה וגם עכשיו הוא צריך להיות. כל החידוש של הרבי זה רק בנוגע לעשה טוב. עד למעלה חשבנו שבשביל לעשות טוב מספיק אהבה, מגיע האלטער רבי ומחדש: לא. בשביל לעשות טוב צריך גם כן יראה. לא רק אהבה. אז לכן האלטער רבי היה צריך להגיד לכתחילה, כי אף שאהבה שורש לעשה טוב, אבל לא די באהבה לבדה. היה צריך לדבר לכתחילה רק על זה. למה הוא מדבר? למה הוא מזכיר את העניין של יראה? הרי בנוגע ליראה הוא לא מחדש כלום, לא מוסיף שום דבר. אז אחרי זה מסביר: לא, יש כאן, יש כאן, יש כאן חידוש נפלא גם בנוגע ליראה. כי לפי הביאור הזה יוצא מה שלמדנו קודם בפרקים הקודמים. מה הקשר בין יראה לסור מרע? הקשר בין יראה לסור מרע זה רק בגלל הציור. כי כדי שאדם לא יעשה

21:08 עבירה, היראה שומרת אותו מלעשות עבירות. כן? יש לו פחד, יש לו יראה. כן? אז העניין של יראה זה שומר שלא יעשה רע. אבל מה שהאלטער רבי מחדש פה בפרק הזה, לא היראה מצד התנועה של יראה, פחד. הוא מפחד לעשות עבירות. הוא מפחד למרוד בקדוש ברוך הוא. היראה, הציור של יראה. אלא מה שהאלטער רבי מחדש פה, שצריך להיות ביטול, כן? כי אם זה לא ביטול אז אין כאן-- אתה לא עושה כאן מצווה. הפעולה זה לא פעולה. אם חסר לך ביטול, קבלת עול, אז כל מה שאתה עושה זה ציור שלך. אז לא עבדת את הקדוש ברוך הוא בכלל. אין כאן עבודת השם, אין כאן ביטול, כי ברע נברא שתי אופקים. אז, אז, אז זה מה שהאלטער רבי מחדש פה, שגם בשביל היראה, שורש לסור מרע, שגם בנוגע ליראה גם מדברים על סוג אחר של יראה. לא היראה בתור ציור של יראה. אני מפחד מה יקרה לי. כן? יש לי יראה בתור ציור של יראה שנרגש שם מציאות שלי והיראה. אני מפחד למרוד בקדוש ברוך הוא. יש לו-- אני מפחד ש-- כאילו אני מפחד מהמציאות שלי. גם ביראה יכול להיות דווקא עניין של מציאות. ציור יראה. אלא כאן הנקודה פה זה הכוונה לעשה, לביטול. הוא לא נרגש שם, מציאות שלו. ודווקא הביטול, אז הסור מרע זה עבודת השם. אם חסר לו ביטול אז אפילו שהוא לא עושה עבירה זה לא נקרא עבודת השם, כן? וזה מה שהאלטער רבי מסביר גם בכל התיק. אה, מבינים על מה מדברים פה? לפי זה מובן גם עוד שאלה גם כן שדיברנו על זה. למה האלטער רבי אומר והאהבה שורש

23:09 לעשה טוב? שאלנו את השאלה: בפרי-- בפרק ד' האלטער רבי כותב, "והאהבה היא שורש לרמ"ח מצוות עשה". כאן האלטער רבי משנה את הלשון וכותב, "והאהבה שורש לעשה טוב". לא כותב רמ"ח מצוות עשה, הוא כותב עשה טוב. כי כאן זה החידוש של האלטער רבי. עשה טוב, מה פירוש עשה טוב? עשה, עשה טוב הכוונה המשכת חסד אלוקי. כשאדם מקיים מצווה זה שני פרטים. הוא מקיים מצווה בגלל שהקדוש ברוך הוא רוצה שיקיים מצווה. אם הוא לא יקיים מצווה זה מעשה רע מאוד. יש אבל עוד עניין בעניין עשה טוב, שזה עשה טוב, לעשות טוב, להמשיך אלוקות בעולם, להמשיך אור לעולם. עניין חיוב זה לא רק עניין שלילי. אני מניח תפילין לא רק בגלל שאם לא אז אני עושה עבירה. אני מניח תפילין בגלל שעם תפילין נמשך אלוקות בעולם. זה הפשט של זה. אז הייתי יכול לחשוב שהן הכי נמי שצריכים יראת שמיים, קבלת עול, גם בשביל תפילין. בשביל איזה פרט בתפילין? הסור מרע של תפילין. כדי שהתפילין יהיה-- שלא יהיה עבירה, יהיה הנחת תפילין. אדם אז צריך גם קבלת עול גם בשביל הנחת תפילין. אבל לא. גם העשה טוב של תפילין, גם הפעולה החיובית שיש במצוות עשה שעל ידי זה נמשך אור אלוקי. כדי שהמצוות עשה ימשיך אור לעולם, בעשה טוב חייב להיות העניין של קבלת עול. כי בלי ביטול לא נמשכת שום המשכה של אלוקות בעולם. בלי ביטול של קבלת עול לא נמשך. אז זה הנקודה שהרב מסביר פה ב-- וזה בעצם עיקר החידוש של האדמו"ר בפרק הזה. שהעניין שאומרים שראשית העבודה ועיקרה ושרשה זה העניין של קבלת עול. אז בפשטות איך לומדים פשט? מה היסוד של פרק מ"א? איך

25:05 לומדים בפשט פשט? מה אדמו"ר בא להגיד בפרק מ"א? פשט. אדם צריך לדעת שכל עשה עבירה זה לא לעשות עבירה, כן? שלא יהיה פריקת עול. פריקת עול זה השורש של כל הרע. אז דבר ראשון צריך להיות קבלת עול. בלי זה אתה-אתה-אתה לא מתחיל. זה היסוד של כל העניין. בלי זה אין עניין. זאת אומרת רק הנקודה של קבלת עול מצד מה? מצד תנועה של יראה. החידוש של האדמו"ר זה לא, זה משהו הרבה יותר עמוק. הנקודה שצריכים להיות קבלת עול, וראשית העבודה, כי אם לא, אז כל המצוות לא פועלות שום דבר. אין בזה המשכה של אלוקות, הן מצד האדם, כי הוא לא כלי להשראת הקדושה, והן מצד עצם ההמשכה. אלוקות לא נמשך על ידי, על ידי מציאות. אלוקות נמשך דווקא על ידי ביטול. הרבי היה לו ביטוי שהוא אמר את זה תמיד בשם הפריערדיקער רבי. מגיע לעניין של שורש, ששמים עליו עול. לרבי היה לו ביטוי שהיה אומר בשם הפריערדיקער רבי. שמע מהפריערדיקער רבי כמה פעמים את הביטוי "אן עול בהמה". הרבי אמר שהוא לא ידע מה זה עד שהפריערדיקער רבי הסביר לו שמה זה אן עול בהמה. אן עול בהמה זה בהמה שאין לה, אין לה, אין לה בעל הבית. בהמה שהולכת ואין לה, אין לה, אין לה, אין לה בעל הבית. יש בהמה, יש לה בעל הבית. אומר לה מה לעשות, שומר עליה. בהמה שאין לה בעל הבית אז היא הולכת ובאה ועושה ואין לה, אין לה עול. כן, יש לה, עושה מה שהיא רוצה. זה היה ביטוי אצל הרבי הרבה פעמים, "אן עול בהמה". בן אדם שאין לו, אין לו, אין לו עול על עצמו.

27:29 זאת אומרת, אין אצלו מי שיגיד לו מה לעשות. הוא הפוך, עושה מה שהוא רוצה. אפילו שעושה דברים טובים, כן, אז זה-זה-זה לא, זה לא עבודת השם. זה לא קשור ללימוד תורה. אפילו זה דברים טובים, זה כמו שבא לו הוא עושה. זה לא קשור ללימוד התורה בכלל. יש על זה הרבה סיפורים, אבל כבר נהיה מאוחר. נשאיר את הסיפורים לפעם הבאה. בכל מקרה, שהעבודה, הפשט בתניא, זה נקודה מאוד יסודית להבין כאן קודם כול בתניא. מי שרוצה יכול להסתכל לבד. אמרנו שזה בספר, פרק ז', בספר חסידות מבוארת, שם הרבי מסביר את זה לבד.