לקוטי אמרים תניא - פרק מ' - חלק ח

00:00 דובר 1 שהעניין של אבא ואמא נקרא בשם כנפיים. הוא מביא כל מיני ראיות שמוצאים שאבא ואמא זה כנפיים. מביא כאן הרבי בהגהה בקשר לזה שאבא ואמא זה כנפיים. אומר הרבי, תראה בהגהה בדף מאה ועשר, כן, בהגהה למעלה, או בתיקון. בתיקון מ"ה. אה? תיקון מ"ה. יש, אה, תיקוני זוהר. תיקוני זוהר הרי יש בזה, אה, שבעים ו-- זה מחולק לשבעים, אה, פרקים. תיקון מ"ה כתוב שמה, "ועופא הוא מט"ט". כתוב שהעוף הולך על מלאך מט"ט. כך כתוב בתיקון מ"ה. שעניין של עוף, כתוב "ועוף יעופף", וכשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, ביום חמישי כתוב "ועוף יעופף". אז המלאך-- אז ה-- הזוהר שם אומר שזה הולך על מלאך מט"ט. הוא המלאך שנקרא עוף יעופף. "ועופא הוא מט"ט". עכשיו, בקשר למט"ט נזכרנו כבר, לא? מתי דיברנו על מט"ט, בשיעור הקודם?

01:35 דובר 2 אולי. יום ראשון או שני.

01:38 דובר 1 יום ראשון. היה ביום ראשון?

01:41 דובר 2 שמונה עשרה.

01:43 דובר 1 אה. חשבתי שלימדתי, אבל יכול להיות. תראה, להגיע למט"ט, אז זה שיעור אחר. צריך להסביר את הכל. תראה, להגיע למט"ט, אז בחיצוניות ידוע שאחד העניינים של מט"ט זה שהוא המלאך של עולם היצירה. הוא קשור לעולם היצירה, מלאך מט"ט. יש פסוק, "נער הייתי וגם זקנתי". והגמרא אומרת שמי אמר את הפסוק הזה? שרו של עולם. אומרת מי זה שרו של עולם? זה מלאך מט"ט. אה? הוא המלאך שהוא אומר, "נער הייתי וגם זקנתי". אז הוא בסדר. מה פירוש "נער הייתי וגם זקנתי"? הפירוש הוא שיש זמנים שהוא בגדר של נער ויש זמנים שהוא בגדר של זקן. כשהוא בעולם היצירה, בששת ימי החול. ששת ימי החול זה כנגד השישה מידות, שזה הולך על עולם היצירה. הרי אמרנו ששישה מידות זה קשור עם עולם היצירה. כן, אה, באצילות זה חכמה, בריאה זה בינה, יצירה זה העניין של, אה, ז"א, שישה מידות. מלכות זה עשייה. אז ששת ימי בראשית, ששת ימי הבריאה, אה, זה קשור עם עולם היצירה ואז זה נקרא נער. וגם זקנתי כשהוא עולה לאצילות, ועולם האצילות זה נחשב לזקן. כן. יש לו שני זמנים. בששת ימי החול הוא נמצא בעולם היצירה, ובשבת הוא נמצא בעולם האצילות, זה מלאך מט"ט. מלאך מט"ט הוא מלאך כללי ויש לו תפקיד כללי, לכן הוא נקרא בלשון הגמרא שרו של עולם. הוא השר של העולם. מה פירוש השר של העולם? זה בכללות הוא הש-- הוא המלאך הזה שהוא ממוצע כדי שממנו מגיע השפעה אל העולם. לכן זה קשור גם כן עם העניין של מידות, כי הרי מידות זה האמצעי שמשם מגיע השפעה לעולם, כמו שלומדים מהמאמרים של הבר מצווה. כל המאמרים, שישה ימים, ששת

03:46 דובר 1 ימים מה זה הויה, שישה ימים, שישה מידות. שהשישה מידות התלבשו בבריאה. אז מלאך מט"ט הוא המלאך שקשור עם העניין הזה. אז ממילא איפה המקום של מלאך מט"ט? מקום שלו כבר זה בעולם היצירה, ומשמה הוא משפיע. דרך אגב, כדי-- לשלימות ה-- שלימות העניינים, הסיבה למה קוראים לו מט"ט, אז המילה מט"ט זה, זה חצי מילה בעצם. השם שלו, כמו שידוע רש"י מביא את זה בפרשת משפטים. השם של המלאך הזה בשלימות זה מט"ט עם רי"ש וי"ו נו"ן בסוף, מטטרו"ן. לא אומרים את זה כי זה שם, זה שם לפי ערך שם קדוש, שם של מלאך. אז נזהרים לא להגיד את השם בשלימות. אבל הפירוש של המילה, הפירוש, הפירוש בלשון ארמי זה, זה ה-החלק של הגוף שנקרא הרחם. זאת אומרת המקום ששמה יש את היילוד. הקשר לעיבור ויילוד, הרחם האישה בלשון ארמי זה נקרא מטרון, בית מטרון. גם כן הרבי מביא את זה, את הלשון הזה. אז מלאך מט"ט, השורש של המילה זה מהמקום ההוא, מהעניין של הרחם. זאת אומרת כמו שמה העניין של ה-- של הבטן, ה-- זה המקום ששמה יש את היילוד. כן, זאת אומרת זה החלק של האישה ששמה באים הבנים. על דרך זה, זאת אומרת העניין של המידות, בנים זה הולך על המידות, כמו גם יולדות המידות. אז זה הקשר של מלאך מט"ט עם העניין של יצירה. כי כל עניינו של יצירה זה עולם המידות. גם כן, השם הזה מט"ט, כל השם בשלימות בגימטריה שד"י. ששד"י זה אחד מהשמות של הקדוש ברוך הוא. בפרטיות שד"י זה השם ששייך לספירת, לפעמים ספירת היסוד. פועלים שגם כן קשור לעניין של

05:54 דובר 1 השפעה, עניין של מידות. אז ממילא מלאך מט"ט זה המלאך שקשור עם עולם היצירה. מה כנ"ל, תראה ב"ועופא הוא מט"ט"? אז כתוב שמה בזוהר שהעניין של עוף זה הולך על מלאך מט"ט. הוא אומר שבפרטיות יש לו את כל הד' אותיות של שם הוי"ה. בגשמיות אתה מסתכל על עוף, אז אתה יכול לראות על העוף את הציור של שם הוי"ה. בגשמיות. העוף יש לו ראש קטן שזה י', יש לו גוף ארוך שזה ו', ושתי הכנפיים כשהוא פותח אותם זה נראה כאילו ה'. ה' מצד אחד וה' מצד שני. אז המבנה של העוף זה מבנה על דרך יוד קי ואו קי. באמת בזוהר בכתבי האריז"ל הרי מובא הרבה דברים שרואים בציור שהקדוש ברוך הוא ברא את הנבראים וברא אותם בציור של יוד קי ואו קי. גם אם נגיע לבן אדם, הרי ידוע הציור של הבן אדם גם כן יש את היוד קי ואו קי. הראש זה היוד והגוף זה הו', ושתי הידיים זה גם כן שתי הה"א. או לפעמים כתוב שתי ידיים ושתי רגליים. כל מיני ביאורים על זה בקבלה וחסידות. אבל כאן מדברים אם נגיע לעוף. אז אומר שעוף הוא מט"ט. רישא דיליה יו"ד. הראש של מט"ט מה זה? זה היוד. זה היוד. איזה יוד אבל? זה היוד שביצירה. כן, עוד מעט הוא יסביר. זה היוד שאף על פי שיוד זה חכמה, אבל הכוונה כאן זה היוד שנמצא בעולם היצירה. וגופא ו'. הגוף של המלאך זה ו'. ותרין גדפין ה"ה. שתי הכנפיים זה שתי הה"א. מעניין שאת הוואו הוא כותב וואו אלף וואו. את היוד, היוד והה"א והה"א הוא כותב בלי המילוי. את הגוף הוא כותב

08:00 דובר 1 עם המילוי כותב ו' א' ו'. הסיבה לזה בפשט הזה מכיוון שכאן מדובר על עולם היצירה. זה מדובר על יצירה, ובעולם היצירה העיקר זה הו', כן? זה המידות. אלא מה? בכל עולם יש את כל העשר ספירות. אז יש גם י' וגם ה', יש כל הד' אותיות. אבל עיקר, עיקר המציאות של עולם היצירה זה הרי הו'. לכן את הו' הוא כותב באופן יותר בשלימות. זה עם המילוי. על כל פנים. אז עיקר העניין של מלאך מט"ט זה הו'. והיינו, אומר הרבי, עולם היצירה זה הולך על עולם היצירה שנקרא מט"ט, עולם היצירה נקרא מט"ט. ובו ו' מה יש שם? בעולם היצירה הן גוף הלכות שבמשנה. כן, שם יש את גוף ההלכות שבמשנה. הרבי אומר שזה טעות. טעות הדפוס. כאן צריך להיות כתוב לא ״ובו״, אלא כאן צריך להיות כתוב ו'. זה פשוט טועה. טועה המדפיס. מעניין שזה לא נמצא בלוח התיקון. התיקון הזה נמצא בשיעורים בספר התניא על פי הוראה של הרבי. הרבי כותב, כנראה זה הרבי הוסיף את זה אחרי משך הזמן, שכאן זה טעות, כי אפשר ללמוד גם כן ״ובו״ כמו שאמרנו עכשיו. אבל הרבי אומר שמהמשך הלשון, תוכן העניין, משמע יותר שכאן היה טעות. וכאן במקום המילה ״ובו״ צריך להיות כתוב ו' כמו קודם. ו' א' ו'. לא ו' ב' ו', אלא ו' א' ו'. כן, ו'. אז הוא אומר, ו', האות ו', הן גוף הלכות שבמשנה. האות ו' שזה המציאות של עולם היצירה. עיקר המציאות של היצירה זה הרי הו', כמו שאמרנו, שזה גוף הלכות שבמשנה. זה הולך על הלכות, ורישא דיליה הוא בחינת חב"ד. הראש של הו', הראש

10:12 דובר 1 של מט"ט. מה זה הראש? זה היו"ד. זה המוחין, בחינת חב"ד. זה השכל של המשנה. מה הוא מתכוון כאן? הוא מתכוון לומר, כמו שנראה גם כן בהמשך, שהרי יש הד' עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. אז יש הרי גם כן כמו. דיברנו הרי כמה עניינים. ד' עולמות. יש את הד' עולמות בקשר לספירות. יש את הד' עולמות בקשר לנשמות. כן, מרכבה ושכלים, האבירטיבים, וגם בקשר למדרגות הנשמה. נפש, רוח, נשמה, חיה. יש גם כן תורה. תורה באצילות, תורה בבריאה, תורה ביצירה, תורה בעשייה. ובכללות התורה ביצירה זה משנה. זאת אומרת כל עולם זה דרגה אחרת בתורה. עולם היצירה זה עניין המשנה. למה? מובן בפשטות, מכיוון שעולם היצירה זה עולם המידות. מידות. מידות הכוונה חסד, גבורה, תפארת. כל העניין של מידות חסד וגבורה. מה זה משנה? משנה זה עניין של מידות, ומשנה בעיקר זה לא השכל. מה העיקר? העניין של משנה? מה יש לפועל? מידות. פטור, חייב, אסור, מותר, זכאי. אה כן. פסול, כל כל כל השש בחינות שזה כנגד השישה מידות. כל העניין של חיים ומוות, כל ימין ושמאל, חסד וגבורה. זה עיקר עניין המשנה, ולכן משנה זה ביצירה. אז זה מה שהרבי אומר. גוף מלאך מט"ט זה הו'. זה העניין של משנה. גוף הלכות במשנה, ורישא דיליה, שהראש שלה. אמרנו הרי שבכל עולם יש גם כן כל הספירות. למרות שעיקר זה משנה. יש שם גם כן טעמי המשנה. אז המוחין מבחינת חב"ד זה העניין של היו"ד של הו'. שהן, מה זה אומר בעבודה רוחנית? שהן פנימיות ההלכות וסודן וטעמיהן. זה הפנימיות של ההלכות, הסוד של ההלכות והטעמים של ההלכות. אז יש כאן עוד בר' לוי'ק. האבא של

12:28 דובר 1 הרבי, הוא מדייק שיש בהם שלושת הלשונות: פנימיות ההלכות, סודן וטעמיהן. אז הוא מסביר שפנימיות ההלכות זה הולך על ספירת הדעת. אבל גם מבחינת חב"ד, כן. אז פנימיות העניין זה פנימיות. זה הולך על, על הדעת. דעת הרי פנימיות המידות, כמו שהרב אומר פרק ג', דעת פנימיות המידות. סודן זה הולך על ספירת הבינה. כך אומר ר' לוי'ק. מסתמא זה על פי הקבלה. לא יודע למה סוד, כך הוא כותב שסוד זה הולך על בינה. טעמיהן זה הולך על חכמה. כן, כך הוא כותב. האמת היא שעל פי סדר אפשר להגיד הפוך, אבל מכיוון שזה תורה אז זה כך כתוב אצל ר' לוי'ק. אצל ר' לוי'ק הכל מיוסד על פי קבלה. אז הוא כותב שסוד זה בינה וטעם זה בחכמה. מסתמא זה מיוסד על פי הקבלה. אני לא יודע את ההסבר. הוא מביא שמה את זה. בוא תראה. אני לא הבנתי את זה. על כל פנים. אז זה, זה העניין של היו"ד של מט"ט, היו"ד של של של ה־ של של של האות. תרין גדפין, מה הם שתי הכנפיים של מלאך מט"ט? מה זה אמרנו? שזה הה"א. מה זה העניין של הה"א? אומר: דחילו ורחימו. זה העניין. תרין גדפין, דחילו ורחימו. ה"א עילאה היא רחימו. הה"א עילאה, הה"א הראשונה, זה עניין של אהבה. וה"א תתאה יראה תתאה. שהרי כן, ה"א תתאה זה העניין של דחילו ויראה. איזו בחינה של יראה? יראה תתאה. עול מלכות שמיים. שזה העניין של עול מלכות שמיים ופחד ה' כפחד המלך דרך משל. לפחד מהקדוש ברוך הוא כמו שמפחד מהמלך. שהיא יראה חיצונית ונגלית. שזה יראה, על כל פנים, יראה חיצונית. אז זה האלטער רבי אומר. גם מה הוא מסביר?

14:37 דובר 1 מה הקשר בין שתי ההי"ן לעניין של יראה ואהבה? אז זה האלטער רבי מוסיף כאן בהגהה. לפי זה מתוסף ביאור בעניין שדיבר בפנים. בפנים האלטער רבי הסביר שהכנפיים זה אהבה ויראה. מה היה הביאור בפנים? זה מצד צד ימין וצד שמאל. זה היה הביאור בפנים. כיוון שכנף אחד זה בצד ימין, כנף אחד זה צד שמאל. אז כמו בידיים אומרים שיד ימין זה חסד ויד שמאל זה גבורה. אז גם הכנפיים. כנף ימין זה חסד, אהבה. כנף שמאל זה גבורה, יראה. זה הביאור שהיה בפנים עד הנה. כאן מגיע ביאור נוסף על פי מה שכתוב בתיקונים, שהעניין של הכנפיים קשור עם שתי ההי"ן של שם הוי"ה. הרי ידוע שהה"א הראשון קשור עם אהבה והה"א התחתון, הה"א השני, קשור עם יראה. אז זה עוד ביאור בקשר של שתי הכנפיים, העניין של אהבה ויראה. ואז נבאר בזה. אז בכלל הרי ידוע בחסידות שהד' אותיות שם הוי"ה הם כנגד ארבע דרגות: יראה, אהבה, אהבה, יראה. נלך בסדר מלמטה למעלה. הה"א תתאה זה עניין של יראה תתאה. למה בפשטות? כי הה"א תתאה זה מלכות, ומלכות זה עניין של קבלת עול מלכות שמיים. כמו שהרב אומר כאן, יראה של המלך. כמו שאתה מפחד מהמלך, זה יראה חיצונית. זה לא יראה פנימית אבל זה יראה חיצונית. זאת אומרת, זה יראה מצד המלך, מצד הגדלות, מצד הרוממות. מצד שהמלך שלך. מה שהסברנו בזה. יותר חיצוני, עניין שקשור יותר למעשה בפועל. אז זה הה"א תתאה בחוץ. ו' זה כנגד עניין האהבה. איזה בחינה באהבה? אהבה זה אהבה, אהבה זוטא בלשון החסידות. כן, כמו שלמדנו כאן קודם בפרק ל"ח, שזה העניין של אהבה ויראה טבעיים. זה נקרא אהבה זוטא. אז

16:38 דובר 1 הו' שזה מידה, זה קשור בעיקר עם אהבה טבעית. אז זה אהבה, אהבה זוטא. אהבה, אהבה יותר אהבה טבעית. ה"א עילאה זה גם כן אהבה, אבל זה אהבה רבה. זה אהבה שמגיעה לידי התבוננות. לכן זה קשור עם ה' ספירת הבינה. זה סוג של אהבה שמגיעה לידי התבוננות. זה אהבה ויראה שכליים. אז זה העניין של ה"א עילאה. והי' זה יראה עילאה. זה הבחינה הכי גדולה. אז שתי האהבות נמצאות באמצע. שתי היראות נמצאות. יראה תתאה הכי נמוך, יראה עילאה זה הכי גבוה. מה ההסברה בזה? למה יראה ויראה נמצאים בשתי הקצוות? מה שאין כן אהבה באמצע, באמצע. הסבר בפשטות: יראה זה ביטול. איזה סוג של יראה? יראה זה ביטול. אז בביטול יש שני סוגים של ביטול. יש בקצה אחד זה הביטול שלפני הציור, לפני כל המדרגות. הביטול של קבלת עול, זה הביטול הבסיסי. אין לו השגה, אין לו הבנה. הוא מתבטל מצד קבלת עול. זה הביטול שלפני, לפני הכל. ויש את הביטול שאחרי הכל, אחרי כל העבודה וההשגה וכל זה, אז מגיע לביטול של למעלה מכל העניינים. נכון? ככה זה בעבודת ה'. יש את הביטול בראשית העבודה, ויש את הביטול שאחרי כל העבודה, שמגיע לתכלית השלימות ואז הוא מתבטל למעלה מטעם ודעת. ולכן זה שתי הקצוות. ה"א תתאה זה הביטול של יראה תתאה, וי' זה הביטול של יראה עילאה, שני הקצוות. מה שאין כן אהבה. כל הדרגות של אהבה זה מציאות. זה לא ביטול. אהבה זה חסד. זה עניין של קירוב, מציאות. לכן אהבה קשור עם הה' והו' שבאמצע, שזה הבחינות ששם זה מציאות. זה לא עניין של ביטול. שם נרגש יותר העניין של מציאות. לכן גם כן יש לזה יותר קירוב.

18:28 דובר 1 אהבה רבה ואהבה זוטא הם בקירוב זה לזה. זה ה' וו' זה שתי אותיות שקרובים אחד לשני. כי בעניין של החסד יש להם צד השווה. מה שאין כן יראה עילאה ויראה תתאה הם שני קצוות רחוקים לגמרי, כי זה הביטול שלפני זה לפני הכל, וזה הביטול שאחרי הכל. מסיים האלטער רבי: מה שאין כן יראה עילאה, יראה בושת, היא מהנסתרות לה' אלוקינו. יראה עילאה זה לא מדברים פה. כאן הרי מדברים כאן בעניינים של עבודה שקשור עם לעשות. זה הרי כל ההמשך הפרקים פה. מנסים להסביר את העניין של הכנפיים, אהבה ויראה שקשור עם המעשה בפועל. לכן כאן לא מדברים על הי', יראה עילאה. יראה עילאה היא י' של שם הוי"ה ברוך הוא, כמו שכתוב בפרק מ'. ועל זה הרי לא מדובר פה עכשיו, ולכן כאן מדברים על כנפיים. כנפיים זה דווקא כשתי הה"א, ה"א עילאה וה"א תתאה, שאחד קשור עם עניין של אהבה בדרגה הכי גבוהה, אהבה ויראה שכליים, אבל אהבה שכלית גם שייך לעבודה בפועל, כמו שהאלטער רבי הסביר קודם בפרקים. והיראה זה יראה תתאה.