לקוטי אמרים תניא - פרק מ' - חלק ב

00:00 לשמה. אין לימודו עולה אפילו בי' ספירות המאירות בעולם היצירה והעשייה. אומר האדמו"ר הזקן שכל זמן שהבן אדם לא למד את הלימוד הזה ולא חזר על זה ללמוד את זה לשמה. מה פירוש לשמה? למדנו בפרק הקודם, לשמה הכוונה עם אהבה ויראה. דווקא זה נקרא לשמה, עם רגש של אהבה ויראה. אז כל זמן שהוא למד, לא למד את זה באהבה ויראה. אפילו שלמד את זה, הוא למד את זה לא באופן של חס ושלום לשם פנייה. הוא למד סתם, לא לשמה ולא שלא לשמה. על זה מדברים פה. בן אדם שלמד תורה ומצוות מצד רגילות שכך הוא התרגל מנעוריו מהאבא והאמא, מההורים, מהמורים, מהבית ספר, מהחיידר. איפה שלמד הרגיל אותו ללמוד תורה ולקיים מצוות ולפחד מהקדוש ברוך הוא. אז אמרנו קודם שכשהוא עבד את זה באופן כזה, זה נקרא. זה לא נקרא דווקא שלא לשמה, אבל זה גם לא נקרא לשמה, כדי ל... התורה הזאת לא עולה למעלה. איך מעלים את זה? אז האדמו"ר אמר בסוף פרק ל"ט, כדי להעלות את התורה הזאת זה על ידי זה שהוא חוזר ולומד עוד פעם את הלימוד הזה לשמה. כשהוא לומד את זה עוד פעם לשמה, הוא מעלה גם את התורה שהוא למד קודם. אז על זה האדמו"ר ממשיך עכשיו ואומר שכל זמן שהוא לא למד לשמה, הוא לא חזר ולמד את זה, אין לימודו עולה אפילו בי' ספירות המאירות בעולם היצירה והעשייה. הלימוד הזה לא עולה אפילו בי' ספירות המאירות בעולם היצירה והעשייה. זאת אומרת, מה כאן אפילו? לא רק שזה לא עולה לי' ספירות שבעולם היצירה ובעולם הבריאה, זה כל שכן, אפילו בי' ספירות שבעולם היצירה והעשייה זה גם כן

02:02 לא עולה. למה זה לא עולה בי' ספירות? כי הספירות הן בחינת אלוקות. ספירה זה אלוקות. אפילו הספירה של יצירה ועשייה זה גם כן אלוקות. ובהן מתלבש ומתייחד אור אין סוף ברוך הוא ממש. הספירה עצמה אלוקות, ובהם, בספירה, מתלבש ומתחבר אור אין סוף ברוך הוא ממש. ולכן מכיוון שספירה זה אלוקות ושם נמצא אין סוף, ובלי דחילו ורחימו לא יכלא לסלקא ולמיקם קדם הוי'. כל זמן שאין יראה ואהבה אלא אהבה ויראה, אז התורה ומצוות לא יכולים לעלות ולעמוד מול הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב בתיקונים. רק לימודו עולה להיכלות ומדורין. לאיפה עולה התורה ומצווה של הבן אדם הזה? מכיוון שאנחנו מדברים עם הבן אדם שלא לומד באופן של לשם פנייה, הוא סתם תורה ומצוות מקיים, הרי לא לומד שלא לשמה, אלא מה? לומד סתם. הוא לומד תורה ומצוות, ורק מה חסר לו? הכוונה של אהבה ויראה חסר לו. מכיוון שזה ככה, לכן אומר האדמו"ר: לימודו עולה להיכלות ומדורין, שהן חיצוניות העולמות שבהם עומדים המלאכים. אז איפה זה עולה? זה עולה להיכלות ומדורין של יצירה ועשייה. הם עולים שם לעולמות, אבל לא לספירות אלא להיכלות ומדורין. להיכלות, לא הספירה עצמה, שהיכלות זה החיצוניות של העולמות ששם נמצאים המלאכים. מה הוא אומר פה אז במילים אחרות? האדמו"ר מסביר לנו כאן. אפשר לסגור שם את החלון. סליחה. מה הוא מסביר פה? אמרנו כבר בפרק הקודם שישנם כמה עניינים בכל עולם ועולם. באופן כללי יש את העשר ספירות שבעולם ויש את ההיכלות ומדורין. אז בפרק הקודם האלטער רבי הסביר שכשיהודי מקיים מצווה, כשיהודי מקיים מצווה עם אהבה ויראה, אז על ידי

04:34 זה שהוא מקיים מצווה עם אהבה ויראה טבעיים, אז האלטער רבי הסביר שהנשמה שלו עולה לעולם היצירה, להיכלות ומדורין של יצירה, והתורה ומצווה שהוא מקיים עולה לעשר ספירות שביצירה. ועל דרך זה כשאדם לומד תורה עם אהבה ויראה שכליים, אז הנשמה שלו עולה להיכלות ומדורין של עולם הבריאה, והתורה ומצוות עולים לעשר ספירות שבעולם הבריאה. זה אמרנו קודם בפרק הקודם. כאן האלטער רבי ממשיך ואומר מה קורה כשאדם לומד תורה ומצוות לא באופן של לשמה? זאת אומרת בלי אהבה ויראה, לא אהבה ויראה טבעית ולא אהבה ויראה שכליים. ומה אומר האלטער רבי? אז שהתורה ומצוות שהוא מקיים עולים ליצירה ולעשייה, לעולם, כן? להיכלות ומדורין. לא רק הבן אדם, גם התורה ומצוות שלו עולים להיכלות ומדורין של יצירה ועשייה אבל לא לעשר ספירות. כדי שהתורה ומצוות יתחברו עם העשר ספירות צריך להיות דווקא עניין של אהבה ויראה. וזה מה שהזוהר אומר שכשיש יראת חטא ולא דחילו ורחימו, אז זה לא סלקא למיקם קדם הוי'. מה פירוש לא סלקא למיקם קדם הוי'? כשחסר לבן אדם אהבה ויראה אז התורה ומצוות האלו לא מתחברים עם עשר ספירות. זה עולה לעולם העשייה הרוחנית או יותר מזה, זה עולה גם לעולם היצירה אבל רק לעולם, להיכל אבל לא לספירות. מה ההבדל בין הספירות והיכל? אז אומר ההבדל הוא שהספירה זה בריאה, זה אלוקות ושם מתגלה אין סוף. מה שאין כן היכלות זה נבראים, שם נמצאים המלאכים. ודאי שהמלאך, המלאכים לגבי ספירה זה באין ערוך. מלאך הוא נברא. מה שאין כן ספירה זה אלוקות, אז זה באין ערוך לגמרי. וזה רואים את גודל, לא, זה האלטער רבי בא להדגיש לנו כאן את גודל המעלה של אהבה ויראה.

06:38 עד כדי כך זה חשוב העניין של אהבה ויראה, שבן אדם מקיים תורה ומצוות, עושה את התורה, עושה את המצווה, ואפילו יודע שהוא מקיים מצווה. לא מדברים כאן שהוא עושה תורה ומצוות באונס או בכפייה, או שמישהו הכריח אותו, שהוא לא ידע שהוא עשה מצווה. מדבר כאן, עוד מעט נראה איפה הראיה. האלטער רבי מדבר כאן אפילו על בן אדם שבשעה שהוא מקיים את המצווה, אפילו יודע שזה תפילין, הוא יודע שהוא מקיים מצווה, אבל חסר לו אהבה ויראה. הוא עושה את זה בלי רגש של אהבה ויראה. על זה אומרים שהתורה ומצוות האלו עולים להיכלות ומדורים של בריאה, יצירה ועשייה, אבל לא עולים לספירות. למה לא עולים לספירות? כי ספירות זה אלקות, וכדי שיוכל להיות התחברות עם האלקות, בפרט שבספירות מאיר אין סוף, אז צריך להיות דווקא דרך אהבה ויראה. בלי אהבה ויראה זה לא מתחבר עם האלקות. ונשאר, זה נשאר בהיכל בעולם. זה שהאלטער רבי אומר כאן הלשון שהספירות, אומר הלשון, האלטער רבי אומר כזה, שהספירות הם בחינת אלקות. הוא אומר שבהן מתלבש ומתייחד אור אין סוף ברוך הוא ממש. אז מה הפירוש שהספירות הם אלקות? שבהן מתלבש ומתייחד אור אין סוף. אז יש כאלו מפרשים שרוצים לפרש שזה שני דברים. ספירות זה אלקות, הוא מתכוון לאור, לאור של הספירות, וכשהוא אומר שבהן מתלבש ומתייחד אור אין סוף ברוך הוא ממש, הוא מתכוון לכלים. ככה, ככה יש כאלה שרוצים לפרש פה פשט. כן, אלקות הולך על האור של הספירות, ספירות אלקות, ובהן מתלבש ומתייחד אור אין סוף ברוך הוא ממש. מלשון אלקות, משמע שזה עצמו אלקות. מתלבש ומתייחד כאילו שזה דבר אחר שמתלבש. אז רוצים להגיד שאלקות הכוונה לאורות, ומתלבש

08:36 ומתייחד זה הולך על הכלים. אבל נראה לי זה צריך עיון גדול, אם אפשר לפרש ככה, כי הרי הפירוש צריך להיות אחרת לגמרי, הפוך. שהספירות דאלקות, הוא מתכוון לספירות כפי שהם בעולם היצירה, בעולם הבריאה, הם אלקות. אלקות, אבל מה זה אלקות? אלקות כפי שזה בעולם הבריאה ובעולם היצירה. אלקות זה לא, בחסידות ככה מוסבר עד הרבי, אלקות הולך על הכלים. בדיוק להפך. אלקות, כתוב בדרך מצותיך, הצמח צדק אומר שיש אלוקה ויש אלקות. שם הוא מחלק. יש אלוקה ויש אלקות. על האורות אומרים אלוקה, גוט. ועל הכלים אומרים אלקות, כי זה לא הקדוש ברוך הוא, זה, זה כלים. אלא מה? בגלל שהכלים הם כלים לאלקות, אז קוראים להם אלקות גם כן. אלקות הכוונה זה יכול להיות גם כן משהו שקשור עם אלקות. על דרך כמו שאומרים על צדיק. על צדיק אומרים שהוא איש אלוקים, זה אלקות. גאָטלעך. זאת אומרת שיש לו ביטול לקדוש ברוך הוא, כלי לאלקות. אבל אבל אבל אבל אבל אבל אבל על האורות אומרים יותר מזה. ולפי זה הפוך, שהכלים דבריאה ויצירה ועשייה, ספירות, נקראים בשם אלקות, ובהן, בכלים של בי"ע, בספירות של בי"ע, מלובש אור אין סוף. אור אין סוף הוא למעלה מ... אין סוף, הכוונה אין סוף שהוא נמצא בעולם האצילות. האור אין סוף שמאיר בעולם האצילות מתגלה בכלים של בי"ע גם כן. פשט צריך להבין בתרגום של התניא פה. ועוד דבר, יש כאן דיוק שהאלטער רבי אומר שה... האלטער רבי אומר ש"כי לא יכלין בלא דחילו ורחימו", שאדם חסר לו אהבה ויראה, אז התורה ומצוות שלו לא, "לא יכלא לסלקא ולמיקם קדם הוי'". התורה ומצוות שלו לא עולה ועומד מול הקדוש ברוך

10:38 הוא. והלשון של התיקוני זוהר שהאלטער רבי הביא קודם בפרק ל"ט היה "אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא ולא יכלא לסלקא ולמיקם קדם הוי'". זה לא, זה לא עף למעלה, וזה לא עומד מול הקדוש ברוך הוא. כאן האלטער רבי לא מביא את המילים "לא פרחא לעילא", מביא רק את החצי השני. אז זה, וזה בפשטות. מכיוון שכאן האלטער רבי מדבר על בן אדם שמקיים תורה ומצוות, ומקיים תורה ומצוות לא באופן של, של היש מוחלט, ומקיים תורה ומצוות סתם מצד שירכים, מצד ההרגל. וממילא האלטער רבי כאן אומר שהתורה ומצוות האלה הם כן עולים לעולמות העליונים, לעולם היצירה, לעולם העשייה זה עולה. רק מה? זה לא מתאחד עם האין סוף, עם העשר ספירות זה לא מתאחד. אז לכן האלטער רבי כאן משמיט את המילים "לא פרחא לעילא", הוא רק כותב את החלק האחרון, שזה ההדגשה שזה לא מתאחד עם העשר ספירות. "לא יכלא למיקם קדם הוי'". שזה לא מתאחד עם האין סוף, עם העשר ספירות. וכפי שכתב רבי חיים ויטאל ז"ל בשער הנבואה. כמו שכתב רבי חיים ויטאל, זה שער הנבואה. זה שער הנבואה. אין ספר מרבי חיים ויטאל שער הנבואה. זה שער הייחודים. יש מרבי חיים ויטאל, יש שמונה שערים. אחד מהשמונה שערים זה נקרא שער הייחודים, והאלטער רבי קורא לזה שער הנבואה, כי החלק שמדובר על העניין הזה זה בחלק של שער הייחודים שמדבר על נבואה. זה מעניין שהאלטער רבי קורא לזה ככה. כמו שכתב רבי חיים ויטאל ז"ל בשער הנבואה בפרק ב', שמהתורה שלא בכוונה נבראים מלאכים בעולם היצירה, וממצוות בלא כוונה נבראים מלאכים בעולם העשייה. אז זה מה שרבי חיים ויטאל אומר, שאדם

12:21 לומד תורה שלא בכוונה. מה הפירוש שלא בכוונה? שלא בכוונה לא מתכוונים שהוא לא מכוון במצווה, אלא לא מכוון. פירושו שאין לו אהבה ויראה. זה הפשט שהאלטער רבי לומד בפשט חיים ויטאל. עוד מעט נראה מאיפה ההכרח של האלטער רבי שזה ככה, אבל האלטער רבי לומד פשט. כשאדם לומד תורה בלי כוונה. מה הפירוש בלי כוונה? בלי רגש של אהבה ויראה. אז התורה הזאת עושה מלאכים בעולם היצירה. תזכרו, זה מראה על מעלה גדולה, שאתה לומד תורה אפילו בלי כוונה, אז נבראים מלאכים בעולם היצירה. אבל כאן האלטער רבי מביא את זה לא בתור מעלה, להפך, בתור שלילי, בתור חיסרון של רק מלאכים. זה תורה ומצווה שאתה לומד שלא בכוונה, בלי אהבה ויראה. אז נכון שזה בורא מלאכים, אבל זה לא נהיה אלוקות. נהיה מזה מלאכים. יש כאלה שעד רק הוא ים מלאכים. אז זה כל העניין. כל תורה שעושים, כל מצווה, עושים ים מלאכים. פשט. לפעמים מדגישים גודל העילוי. יש, אתה עושה מצווה, אתה לומד תורה, אז נהיה מזה מלאך. מה יכול להיות יותר גדול מזה? וכאן האלטער רבי מדגיש להפך, זה מראה, זאת אומרת, שרק מלאכים נהיה מזה. רק עניין של נבראים. אבל שיהיה מזה עניין של אלוקות, זה לא עניין. עניין של ספירות, עניין של אין סוף, זה לא. למה? כי חסר בזה אהבה ויראה. למה תורה עושה מלאכים בעולם היצירה ומצוות עושים מלאכים בעולם העשייה? מובן בפשטות, כי ההבדל בין יצירה ועשייה, מה ההבדל בין יצירה ועשייה? אז למדנו הרי שבעולם היצירה שמה נמצאים המידות של הקדוש ברוך הוא, הספירות, וכאן אנו ביצירה. המידות. מידות קשורות עם מלאכים. תורה, תורה זה

14:19 עניין של מידות. מה זה תורה? תורה, נגלה דתורה, אומרים כאן בפשטות. ושם הרי מדובר על מה? על חיוב ועל פטור ועל אסור ועל מותר ועל זכאי ועל כל הדברים האלה, שזה עניין של חסד וגבורה, עניין של מידות. ולכן מקום של תורה שבעל פה בעיקר זה בעולם היצירה מבחינת העניין הזה, הסבוך של שמות הוי'. כן, ולכן המלאכים שנבראים על ידי לימוד התורה, אפילו שלא בכוונה, זה בעולם היצירה. אבל מה? מלאכים, לא ספירות, לא אלוקות. זה מה שאומר, זה הולך להיכלות, למדורים, אבל לא למקום של הספירות עצמו. ולהגיע למצוות. מצווה זה קשור עם מלכות. מצוות המלך. עניין של עשייה. לכן המלאכים שנבראים מזה זה מלאכים מהעשייה. זה מה שהוא מביא בזה, חיים ויטאל. זה מה שאומר שמתורה שבלא כוונה עושה מלאכים, אלו מהיצירה, ומצווה שבלא בכוונה מלאכים בעולם עשייה. והאלטער רבי ממשיך: וכל המלאכים הם בעלי חומר וצורה. המלאכים יש להם חומר וצורה. מה הפירוש? זה הרי כתוב שכל המלאכים יש להם חומר וצורה. למדנו מחלוקת של הרמב"ם, הרמב"ן, והחסידות פוסקת כמו הרמב"ן. מה המחלוקת? שהרמב"ם אומר שמלאכים זה רק צורה. מלאכים אין להם חומר. כך כותב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה שמלאכים הם צורות. מה שאין כן הרמב"ן אומר הפוך. הרמב"ן אומר שמלאכים יש להם גם כן חומר, יש להם גם כן גוף. הוא מביא על זה ראיה. כתוב: עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט. משמע שמלאכים יש להם דבר, וישראל נאספו על פי כל צבאות. משמע שיש להם גוף. ההבדל הוא שהגוף של בני אדם זה עשוי מארבע יסודות: אש, רוח, מים, עפר. ההבדל של הגוף של מלאכים זה רק שתי יסודות, אש ורוח, ולכן אנחנו

16:06 לא רואים את זה. זאת אומרת, העיניים שלנו לא יכולים, התפיסה של העין שלנו, לתפוס חומר שמורכב משתי צורות. אנחנו יכולים, משתי יסודות. אנחנו יכולים לתפוס רק חומר שמורכב מארבע יסודות. מכיוון שמלאך הוא רק שתי יסודות, לכן זה לא בראייה שלנו, אבל בעצם יש להם גוף, גוף זך, אבל יש להם. לכן האלטער רבי כאן לוקח בפשטות כמו שכתב הרמב"ן שהמלאכים בעלי חומר וצורה, וממילא כשאדם עושה מצווה אפילו בלא כוונה נהיה מזה מלאך. לכאורה האלטער רבי בא להגיד כאן עם זה שמלאכים בעלי חומר וצורה, מה זה מגיע כאן בכלל? איך זה נכנס כאן לענייננו? מה האלטער רבי רוצה להגיד עם זה? מה זה מגיע לכאן? אם המלאכים יש להם חומר וצורה, אין להם חומר וצורה? אז זה האבא של הרבי מביא בשם אבא שלו. זה לא בספר של אבא של הרבי. הרבי, הרבי כותב שהוא שמע מאבא שלו ביאור פה ומביא. אז הרבי אומר ביאור מאוד מעניין. ר' לייביק מסביר שהאלטער רבי, מהמילים האלה האלטער רבי מביא הוכחה לענייננו שהכוונה כשאומרים תורה בלא כוונה, מצווה בלא כוונה, הכוונה בלא כוונה זה בלא כוונה של אהבה ויראה. כשהתורה בלא כוונה של אהבה ויראה נולדים מזה מלאכים. אבל כוונה של קיום המצווה יש לו, וזה החידוש שאפילו שיש לו כוונה לקיום המצווה, רק שאין לו אהבה ויראה, אז התורה-- מצווה, זאת אומרת בפשטות מהרב חיים ויטאל היינו יכולים לחשוב שיש, ויש כאלה מקובלים שלומדים ככה פשט ופשטות חיים ויטאל, שמה? שתורה שלא בכוונה הכוונה היא שהוא בכלל לא מכוון למצווה. הוא סתם לומד תורה, הוא לא חושב בכלל שלקיים איזה מצווה, אבל זה הוא מקיים מצווה בלא כוונה. הוא בכלל

17:49 לא מכוון במצווה, הוא סתם עושה, מעשה בעלמא. כן, על זה אומרים שנבראים מלאכים. זה האלטער רבי משלים. למה? מה הראיה? כ-כיוון שכל מלאך יש לו חיים וצורה. מלאך יש לו גם גוף וגם נפש. איך נהיה גוף ונפש של המלאך? בפשטות, הגוף של המלאך נהיה על ידי מעשה המצווה והנפש של המלאך נהיה על ידי כוונה של המצווה. אז ממילא חייבים להגיד שאיזה כוונה היה לו. אם לא היה לו שום כוונה, איך נהיה נפש? אם הבן אדם מקיים מצווה, רק הגוף של מצווה, לא היה לו שום כוונה, אפילו כוונה לקיום המצווה, אז איך נהיה מכ-- איך נהיה כאן מלאך עם נפש? אז רק גוף של מלאך בלי נפש. וממילא מכיוון שכל המלאכים הם בעלי חיים וצורה, מלאך יש לו גם גוף וגם נפש, חייבים להגיד שכאן הבן אדם יש לו איזה כוונה, כוונה לקיום המצווה, ולכן נהיה מזה מלאך של גוף ונפש. ואף על פי כן אומרים שזה נקרא תורה שלא בכוונה ומצווה שלא בכוונה. למה זה נקרא שלא בכוונה? כי חסר אהבה ויראה, ולכן זה לא עולה לעשר ספירות. לכן מלאכים נהיה מזה. לא רק גוף של מלאך, גם נפש של מלאך, כי כוונה לקיום המצווה היה לו פה, אבל לא היה לו אהבה ויראה. מכיוון שלא היה לו אהבה ויראה, אז לכן זה לא נשאר-- זה נשאר מזה מלאך, אבל לא נהיה מזה, לא נהיה מזה ספירות, לא נהיה מזה, לא, זה לא מתאחד עם אין סוף. וזה הראיה של האלטער רבי שזה הכוונה בעץ חיים. מה שהרב חיים ויטאל אמר. לא עץ חיים, שער הנבואה. כן, שזה הראיה של האלטער רבי שמה שהרב חיים ויטאל אומר

19:23 שתורה או מצווה שלא בכוונה נבראים מזה מלאכים. לא מתכוונים לא בכוונה, סתם כוונה במצווה. מתכוונים כוונה, כוונה, כוונה. זה הולך אהבה ויראה. יש סיפור ידוע בקשר לעניין הזה. יש סיפור ידוע מה-מה-מה-מרב זושא מאניפולי, מהאלטער רבי. הוא נפלא, שהפריערדיקער רבי מספר את זה בספר השיחות, אבל שם הוא לא כותב על מה זה היה. אחרי זה הצמח צדק כותב מה היה הפרטים של הסיפור. הפריערדיקער רבי מספר שפעם אחת היו תלמידי המגיד יושבים ביחד ולמדו איזה תוספות. הם לא הבינו מה הפשט בתוספות, ונהיה שם משך זמן. הם ניסו להבין, ניסו להסביר, ולא היה אחד שיכל להסביר פשט בתוספות. ואז בא שמה הרב זושא. אז זושא שאל אותם מה, מה הבעיה. הם ידעו שהרב זושא במדרגה של לימוד הוא לא היה כל כך. היה לו, היה בעל מדרגה וקדושה וכל מיני מעלות, אבל לא בלמידת תורה, הוא לא היה הכי, הכי גדול, אז הם לא כל כך נתנו לו. אבל הוא התחנן, התחנן שיגידו לו מה הקושיה. אז אמרו לו כאן, הסבירו לו מה זה תוספות, כל לא מובן. אז הוא הלך ואחרי משך זמן הוא חזר ואמר להם את הביאור. זאת אומרת הם התפלאו, איזה ביאור נפלא. הוא הסביר להם את התוספות, אז הם התפלאו מאיפה הוא לקח את הביאור. אז רב-- אז רב זושא סיפר להם שהוא הלך ובכה לקדוש ברוך הוא על זה שלא מבינים את התוספות, עד שהתגלה אליו רבי בעל התוספות והסביר לו מה הפשט. וככה הוא ידע את הפירוש. ככה הסיפור. זה הסיפור נמצא בשיחות של הפריערדיקער רבי. וצמח צדק באור התורה מביא מה היה, לאיזה תוספות זה היה, מה היה הסיפור

21:35 שמה. אז הוא מביא שיש בגמרא שמה סיפור. אני לא זוכר. אני לא יודע אם אני אזכור בדיוק את פרטי הסיפור. הגמרא מספרת, יש גמרא ב-- אם אני לא טועה בעבודה זרה. פה יש גמרא שהגמרא אומרת שרב פינחס בן יאיר היה פעם במקום לעשות פדיון שבויים, וכל הסיפור שמה עם גינאי נהרא, שהוא קרע את הנהר. הגמרא, זה הסיפור הידוע של רב פינחס בן יאיר שעשה, בקע את הנהר כדי לעבור לפדיון שבויים. אחרי זה הגמרא שם אומרת איזה לשון. הגמרא אומרת: ישראל קדושים הם. יש רוצה ואין לו, ויש, איך כתוב שמה? יש רוצה, יש רוצה ואין עושה, או אוכל, לא זוכר, ויש אוכל ואין רוצה, משהו כזה. אה? יש. אז זה הלשון בגמרא. ישראל קדושים הם, עם ישראל עם קדוש. למה הם קדושים? יש רוצה ואין עושה ויש עושה ואין רוצה. זה הלשונות. אם אני לא טועה, זה הלשון. יש אחד שהוא עושה והוא לא רוצה, ויש אחד שהוא רוצה והוא לא עושה. אז תוספות מסביר, כן? תוספות כותב שמה שלכן הוא נקרא קדוש. מה ההסברה? למה הוא נקרא? למה נקרא קדוש? רוצה ואין עושה. למה הוא נקרא קדוש? אז אומר, לפי, לפי ש-- הלשון שמה בתוספות, ולכך נקרא קדוש. לפי שרוצה ואחר... יש לשון כזה, שורה אחת בתוספות. מאוד, אי אפשר להבין מילה אחת מה תוספות רוצה להגיד בזה. אז זה היה תוספות שעל זה הם דיברו, שהם לא מבינים מה תוספות רוצה להגיד. יש כאן, לא משנה, אחרי זה נסתכל. על כל פנים. אז, אז מה היה? מה היה? מה היה הביאור אחרי זה? מה שהתגלה הביאור על ידי רב זושא מאניפולי, שהוא שמע את זה

23:45 מרבי בעל התוספות עצמו, את הביאור. שמה? שיש בן אדם שיש לו. יש אנשים שיש להם כוונה אבל הם לא מגיעים לעשייה. יש להם כוונה של מעשה המצווה אבל לא מגיע לעשיית המצווה. ויש אנשים שיש להם עשיית המצווה, הם עושים אבל אין להם את הכוונה. זה פירוש רוצה. רוצה הכוונה אהבה ויראה. רוצה ורוצים. שיש לו רוצה, יש לו חשק בזה. יש רצון ויש, יש לו אהבה ויראה אבל חסר לו מעשה. יש אחד שיש לו מעשה אבל חסר לו אהבה ויראה. אז, אז, אז ישראל קדושים, מה? מה פירוש קדושים? תוספות שם, הלשון של תוספות, אני לא זוכר את הלשון. תוספות רוצה להגיד שמכיוון שהוא רוצה והשני עושה, אז הקדוש ברוך הוא מחבר את הרצון של אחד עם המעשה של השני, ואז נהיה מזה מציאות שלמה של גוף ונפש. כאילו לפעמים זה, לפעמים יש איזה אהבה ויראה של ראובן והמעשה של שמעון מתחברים, וזה הופך להיות לגוף ונפש. אז זה שם. אחרי זה אפשר לראות איך שבתוספות זה רמוז בלשון הזה, ולא בלשון תוספות. מובן שזה מה שתוספות רוצה להגיד. כן, עקרונית, זאת אומרת שיש אופנים שאפשר לפעול, שיש את הכוונה של אחד עם השני מתחברים, ועושה מזה, נעשה מזה פעולה אחת. אז זה מה שהרב אומר פה שצריך להיות מלאכים של גוף ונפש. כי מלאכים של גוף ונפש צריך להיות גם מעשה, גם כוונה. אבל כאן אתה מדבר על כוונה סתם, לא כוונה לשמה, כוונה של אהבה ויראה. כדי שיהיה שזה לא רק יהיה מזה מלאכים, אלא שזה יתחבר עם הספירות ויתגלה בזה אין סוף, צריך להיות גם כן עניין של אהבה ויראה.