לקוטי אמרים תניא - פרק ל' - חלק 3

00:00 נפלה מתחיל סוד בבית אמצע המובן. כגוי. הרבי כאן באמצע להסביר. אתה רואה כאן באמצע להסביר שכשם שדורשים מקלי שבקלים, דורשים ממנו שיהיה אצלו עבודת השם באופן של מלחמה עצומה. שהקלי שבקלים צריך להיות אצלו כל כך, שזה ייתן לו את הכוח להילחם מלחמה עצומה נגד היצר הרע, לשלוט בעניינים של סור מרע, לשמור על העיניים ועל הלב. אז באותו דבר, באותו תוקף, באותו אופן, דורשים אצל הבינוני עבודה באופן כזה בעניין של עשה טוב. ולכן אומר הרבי: בן אדם צריך לשקול ולבחון את עצמו האם בעבודת השם שלו, בעניינים של עשה טוב, הוא עובד את השם עם אותו משקל, עם אותו מאמץ, עם אותה יגיעה שדורשים אצל הקלי שבקלים. אבל הרבי כאן מביא דוגמאות, ואז אומר: בבחינת ועשה טוב, כגון איזה עניינים בעשה טוב? יש לנו דוגמאות של עבודה באופן של עבודה ויגיעה. עבודת התפילה בכוונה, לשפוך נפשו לפניו בכל כוחו ממש עד מיצוי הנפש. אז יש את העניין של עבודת התפילה, לא סתם עבודת התפילה, אלא שעבודת התפילה תהיה אצלו באופן של כוונה. ואיזה סוג של כוונה? לשפוך נפשו לפניו בכל כוחו ממש. להשקיע את כל הכוחות שלו ממש. מה פירוש ממש? זאת אומרת, לא רק... הוא מדגיש הרבי ״בכל כוחו ממש״ בגלל שידוע שיש מחלוקת רש"י ותוספות כשהגמרא אומרת: כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו. הגמרא אומרת שצריכים להגיד אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו, אבל אם אומרים שמיה רבא בכל כוחו... מה זה הפירוש בכל כוחו? אז יש שמה שני פירושים. פירוש אחד זה בכל כוחו, זה הכוונה, כוונה. בכל כוחו, הכוונה כוח הכוונה, זאת אומרת משקיע בזה את

02:37 הכוונה. ופירוש אחר, בכל כוחו ממש. זאת אומרת שלא רק הכוחות, אלא שזה פועל גם בכוח הגוף שלו. זה לא הכוונה לאלו שצועקים אמן יהא שמיה רבא בקולי קולות, אבל הכוונה היא שההתאמצות באמן יהא שמיה רבא צריכה להיות באופן כזה שגם בכוחות הגשמיים נראה הבדל, לא רק בכוחות הרוחניים שלו. אז לזה מתכוון כאן גם כן, כשאומר בנוגע לעבודת התפילה, שהבן אדם צריך להשקיע כל כך הרבה כוח בעבודת התפילה, בכל כוחו ממש. זאת אומרת, מכל הממש. זאת אומרת שזה באמת, הבן אדם מכניס את כל הכוחות נפש שלו לתוך העניין של עבודת התפילה. עד מיצוי הנפש. זה כבר דיברנו. זה הנקודה. זה מכלול העניין של עבודת התפילה, שהאדם צריך להשקיע את כל הכוחות שלו בעבודת התפילה. ולהילחם עם גופו ונפש הבהמית שבו המונעים הכוונה במלחמה עצומה. הם צריכים להילחם עם הגוף והנפש הבהמית, שהם מפריעים את הכוונה של התפילה, וגם בשביל זה צריכים מלחמה עצומה. זאת אומרת שיש כאן שני סוגים של מלחמה בעבודת התפילה. מלחמה אחת זה בצד של הנפש האלוקית, המלחמה לעורר את הכוונה ולהכניס את כל הכוחות שלו בתוך התפילה. זאת אומרת בכיוון של יותר הנפש האלוקית, יותר. והנקודה השנייה זה להילחם עם נפש הבהמית שמפריעה על הכוונה. זה שני, שני פרטים. ולבטשם ולכתתם כעפר קודם התפילה. בריר, בנוגע לנפש הבהמית. אז לפני התפילה צריכים לשבור את הנפש הבהמית ולעשות אותם עפר, קודם התפילה שחרית וערבית מדי יום ביום. כל יום זה עבודה חדשה. להילחם עם נפש הבהמית ולשבור את הנפש הבהמית ולעשות מהם עפר. וגם בשעת התפילה לייגע עצמו ביגיעת נפש ויגיעת

04:51 בשר, ויגיעת... וכמה פרקים. אבל הרבי כאן מדבר כמה פרטים בעניין של עבודת התפילה. בתניא אנחנו יודעים שאין, אין אריכות הלשון סתם. בתניא כל דבר מדויק. אז הרבי כאן, יש כאן אריכות גדולה בקשר לעניין של עבודת התפילה, בנוגע ליגיעה שצריכה להיות בעבודת התפילה. אז אם אנחנו עושים סיכום, מה הרבי אומר כאן? הרבי אומר כאן כמה פרטים. יש את היגיעה בעניין של כלות הנפש. יש את היגיעה בעניין של עבודת התפילה וכלות הנפש, שהבן אדם משקיע בעבודת התפילה להתקרב לאלוקות. זה א'. ב', יש את היגיעה והמלחמה נגד הנפש הבהמית, זה היצר הרע, שהם נכנסים ומפריעים בתפילה. וזה גופא, ביגיעה ובמלחמה נגד היצר הרע שמפריע בתפילה, יש גם כן שני, שני, שני חלקים: המלחמה לפני התפילה והמלחמה בשעת התפילה. ובכלל זה הרבי מדבר כאן על שלושה עניינים האלה. יש כאן שלושה עניינים בכלל מה שהרבי אומר כאן. כן. המלחמה של עצם עבודת התפילה, א'. ב', המלחמה נגד הנפש הבהמית, זה היצר הרע שמפריעים לעבודת התפילה, וזה גופא לפני התפילה. עוד לפני התפילה צריכים להילחם עם גוף ונפש הבהמית. ואחר כך יש גם כן, בזמן התפילה גופא יש גם כן מלחמה, בשעת התפילה. זה שלושה עניינים. אז קודם כול בואו נסביר את זה קצת. מה, מה, מה הם שלושת העניינים שהרבי מדבר כאן? ובכלל הרי ידוע שכתוב בחסידות שבעבודת התפילה ישנם שני עניינים כלליים, שזה מרומז בגמרא במסכת ברכות. סתם כולם למדו את הגמרא הזאת. זו גמרא ידועה. לומדים את זה בחיידר עדיין. כי הגמרא שם כותבת מה המקור לעניין של עבודת התפילה. ויש שתי שיטות בגמרא. שיטה אחת אומרת שתפילה זה כנגד קרבנות תיקנום. והשיטה השנייה

07:09 שאומרת תפילות כנגד תמידין תקנום, הלשון שמה. זאת אומרת, בעניין של קורבנות קשור עם קורבן, אה, תפילה. תפילה קשורה עם קורבנות. תפילות אבות תקנום, או תפילה קשורה עם האבות. מה החילוק? זאת אומרת, מה החילוק בתוכן בין שזה קשור עם קורבנות או קשור עם האבות? אז חסידות מסבירה דבר מעניין, שיש בעבודת התפילה שתי מטרות, שני עניינים. יש עבודת התפילה בקשר לנפש האלוקית, יש עבודת תפילה בקשר לנפש הבהמית. יש עניין בעבודת התפילה שזה שהנשמה, הנפש האלוקית, בזמן התפילה הנפש האלוקית מתקשרת לאלוקות. תפילה מלשון התקשרות, התחברות, שהנפש האלוקית ירדה לעולם, נבראה ונוצרה ונפחתה והתלבשה בנפש הבהמית, ועל ידי זה הנפש האלוקית התרחקה קצת מאלוקות. אפילו הנפש האלוקית התרחקה מאלוקות. ובשעת התפילה אז הנפש האלוקית חוזרת להתקשר ולהתחבר עם מקורה ושורשה. זה עניין אחד שיש בעבודת התפילה, עבודה של נפש האלוקית. אחרי זה יש עוד עניין בעבודת התפילה, שזה הבירור נפש הבהמית. החפץ חיים זה שהמטרה בתפילה. אם בן אדם רק התבונן בעניינים כאלה ושהנפש האלוקית תתעורר באהבת השם, אבל הוא לא יפעל בירור וזיכוך נפש הבהמית, אז הוא החסיר חלק מאוד חשוב בעיקר עניין התפילה, והמטרה בעבודת התפילה זה לקחת את הנפש הבהמית ולהתלבש בנפש הבהמית ולהסביר עניינים באלוקות באופן שהנפש הבהמית גם כן תרגיש את הטוב של האלוקות וגם היא תתפלל. הוא יכול לבחור בשני יצריו. זה שני עניינים בעבודת התפילה. הרבי מסביר במאמרים באותה לשון שאחד עוזר לשני. זה לא נוגע לכאן בתניא, אבל שני עניינים העיקר שזה רמז בגמרא. תפילות כנגד תמידין תקנום, זאת אומרת כנגד, כנגד, כנגד קורבנות. קורבנות קשור לעניין של

09:07 נפש הבהמית. קורבנות זה בעניין בהמה, ובזה זה הבירור נפש הבהמית. ותפילות אבות תקנום. אז אבות הרי זה קשור עם עשר הספירות. אבות זה עניין של הנשמה. כמו שאומרים בתניא, הנפש האלוקית קיבלנו דרך האבות. אז זה, זה העניין השני של התפילה עם הנפש האלוקית. אז ממילא בעבודת התפילה צריכים שני עניינים, וזה מה שהרב אומר כאן בתניא, שהיגיעה שבעבודת התפילה צריכה להיות בשני הדברים. אז אומרים שצריך להיות מלחמה עצומה, שהבן אדם צריך לייגע את עצמו, ויגיעה עצומה בעבודת התפילה, ושני עניינים בתפילה. אז בהתחלה הוא מביא את העניין לפני ה' בכל כוחו, זה בעיקר העניין האלוקי שבעבודת התפילה. החלק של התפילה שקשור לנפש האלוקית, שעל זה צריך יגיעה עצומה, להשקיע את כל הכוחות של נפש האלוקית שלו בתוך עבודת התפילה, מיצוי הנפש, שזה היציאה של הנפש האלוקית שיוצאת מהגבולות של הנפש האלוקית. כי היציאה של נפש האלוקית עצמה, שיוצאת מהגבולות שלה והיא מוסרת עצמה לאלוקות. זה העניין הראשון שאומר, ומה שאומר אחרי זה, לילך עם גוף ונפש הבהמית, זה הצד השני של עבודת התפילה, שצריכים לקחת את הנפש הבהמית גם כן לתפילה. זה עניין אחד. אחרי זה יש עוד דבר, שהמלחמה הזאת עם הנפש הבהמית יש לזה שני שלבים. יש את המלחמה לפני התפילה ויש את המלחמה בשעת התפילה. ולכתתם כעפר קודם התפילה, שחרית וערבית מדי יום ביום, וגם בשעת התפילה, ביגיעת נפש ויגיעת בשר, הוא קם בתפילה, בעבודת השם, עבודת התפילה. אז כאן הרי מלמד אותנו שיש את הלפני התפילה ויש את התפילה עצמה. בעצם זה כתוב בגמרא. הגמרא אומרת, המשנה אומרת: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. עכשיו, משם אנחנו לומדים שלפני התפילה צריך להיות

11:01 הכנה, כי מכיוון שעניין התפילה זה תפילה, זה עניין של התקשרות והתחברות לאלוקות, אז כדי שאדם יוכל להגיע לתפילה צריך להיות הכנה מסוימת. לא יכולים להגיע ישר מהמיטה אל התפילה. אפשר, אבל אז התפילה לא, לא פועלת פעולה פנימית בנפש. רוצים שיהיה פעולה פנימית בנפש בתפילה. אז כמו שהרב אומר בתניא, שבעבודת התפילה עיקר העניין צריך להיות שמחה. אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה. כי דביקות באלוקות זה שמחה. אבל כל זמן שהוא במצב של גסות וחומריות ועקשנות, אז יש את, יש את העניינים שמעלימים ומסתירים על הנשמה, ולא יכול להתעורר, לא יכול להגיע לשמחה, לא יכול להגיע להשקעה של הנפש באלוקות, כי יש את הבירור ועקשנות שמסתירים. ולכן כתוב שלפני התפילה צריך להיות עבודה של כובד ראש, שזה העניין של הכנעה ושפלות שאדם צריך לעשות לעצמו בעניין של חיזוק הנפש במרירות. וזה מה שהרב אומר כאן. לכתתם כעפר קודם התפילה, שלפני התפילה חייב להיות עבודה. אבל תראה, כבר אמר באגרת התשובה שבדורנו אלו ודורות אלו לא לעשות את זה ממש לפני התפילה, את הדבר הזה, כי אנחנו בדור שלנו לא יכולים לעבור במצבי רוח כל כך מן הקצה אל הקצה, ממרירות לשמחה. לכן האלטער רבי אומר להקדים את זה בקריאת שמע שעל המיטה או חצות. היום אין דין חצות בשביל המיטה, וגם זה לא כל יום אלא מזמן לזמן. צריך להיות שלפני התפילה. היום זה לא הכוונה ממש ממש לפני התפילה. לפני התפילה יכול להיות גם כן לילה קודם, שהבן אדם צריך לעשות חשבון הנפש ואז לפעול על עצמו עניין של רגש, של מרירות ושבירה. על ידי זה הוא שובר. כמו שלמדנו בפרק כ"ט, כל העניין.

12:55 על ידי זה הוא שובר את הקליפה של נפשו הבהמית. זה הכנה לתפילה, ועל זה חסידים אומרים שזה הפירוש. פשט, פשיעה, סליחה, חסידים קוראים לזה שזה הפירוש. האדמו"ר אומר, בחסידים אומרים מסתמא שזה הפירוש, שזה הפירוש: בערב ילין בכי ולבוקר רינה, שאם אתה רוצה שבבוקר יהיה עניין של רינה, רינה ושמחה ופנימיות התפילה, אז צריך להיות בערב ילין בכי, ובלילה קודם. אז בקריאת שמע שעל המיטה בוכה, עושה חשבון הנפש ועושה תשובה. אז על ידי זה, לבוקר, מחר בבוקר, התפילה הולכת באופן אחר לגמרי. זה הלבשת שומל קטנה ומאופו קודם התפילה. והדבר המעניין, רואים כאן שהרב אומר כאן שחרית וערבית. ושואלים למה הוא אומר שחרית וערבית? מה עם מנחה? למה דווקא שחרית וערבית? לא מזכיר מנחה. אז אחד אפשר להגיד, לאו דווקא, אבל פשט זה קשה. הוא לא מתכוון שחרית וערבית לכלול מנחה. הוא מתכוון שחרית וערבית, כמו שאומרים בבוקר ובערב, כאילו. הוא לא מתכוון ערבית, תפילת ערבית, ולא, ולא מתכוון שחרית וערבית. זאת אומרת, בכל תפילה, הן בבוקר והן בערב, צריך לפני התפילה, צריך לפעול על עצמו מלחמה עם היצר הרע ולשבור את הקליפה, את הגס שבו. אבל יש מקום, יש איזה מקום שמוסבר שזה מדויק דווקא שחרית וערבית ולא מנחה, כי במנחה לא צריכים להדגיש את העניין הזה. מנחה לא צריך הכנה. למה מנחה לא צריך הכנה? כי כמוסבר במאמרים, גם כן כתוב ב״היום יום״, בקיצור, שלעולם יהא אדם זהיר בתפילה של מנחה, שאפילו אליהו לא נענה אלא בתפילה של מנחה. שתפילה של מנחה, מסתמא למדו את זה גם במסכתא, גם כן אומרים המאמרים שלומדים בקונטרסים, וכתבו להם המאמר הידוע הזה של מה שנעשה נעשה

14:56 על ידי שכל קטן. לא לומדים את זה במסכתא. העניין של, של, של מנחה, מה זה של תפילת מנחה? שזה באמצע היום, שהאדם נמצא באמצע היום והוא נמצא בתוך כל הבלגן של העולם, ואז הוא צריך להתנתק מכל העניינים שלו. למשל איש ישיבה יושב ולומד, ובאמצע סוגיה, ככה באמצע הסוגיה, באמצע איזה סוגיה, איזה קצות, איזה, איזה משהו עמוק, איזה סוגיה בנגלה, שפתאום הוא צריך להתנתק מהסוגיה, מכל ההתעמקות שלו, והוא עומד למנחה. אז עצם הדבר הזה שצריך לקרוע את עצמו מתוך העניינים שלו ולקחת את הסידור, מנחה, זה עצמו כבר שובר את הקליפה של האדם. זה כבר עושה שבירה בגסות. אדם שהוא בעל עסק שנמצא באמצע השוק, באמצע היום, ופתאום הוא צריך להגיד לשולח, להגיד תחכו לי, כל, כל הביזנס, כל הדברים וכל החשבונות, עכשיו חייבים להתפלל מנחה. אז ההכנה הזאת עצמה כבר מספיק לשבור את השגרה, לכן לא צריכים יותר הכנה מזה. אצל אנשים אחרים זה שהם צריכים להתנתק מהנגלה שלהם. הלוואי שזה, זה היה אמיתי. אבל על כל פנים כך כתוב. החסידות, זה העניין. מה שאין כן שחרית וערבית, שם כן צריך את ההכנה. עוד ביאור יש למה האלטער רבי לא מזכיר את העניין של מנחה? בגלל שעל פי קבלה כתוב שמנחה זה המשך לשחרית. כתוב בספרי קבלה למה לא אומרים, מובא גם כן בכך שכתוב, למה? למה לפני מנחה לא אומרים סוג... הרי כתוב ״לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל״. למה אין לפני מנחה? היה צריך להיות כמו לפני שחרית, יש ברכה וקריאת שמע, כן? אז היה צריך להיות גם לפני מנחה סדר מסוים. ובמעריב יש אותו סדר דומה כמו

16:48 שחרית, ובמנחה אין שום דבר חוץ מאשרי. אז כתוב על פי, על פי הקבלה, עניין זה שמנחה זה המשך לשחרית. מכיוון ששחרית ומנחה שניהם זה ביום, כן, והיום זה כאילו זמן מסוים. יום זה המשך אחד. העניין של שחרית ומנחה זה כמו תפילה שבאה בהמשך אחד לשני, וממילא לכן גם כן בנוגע להכנה, אז ההכנה של שחרית מספיקה למנחה גם כן. מה שאין כן במעריב זה זמן אחר. זה, זה, זה חושך. זה, זה תקופה אחרת. אז ממילא גם עבודה צריכה להיות עבודה אחרת. הרבי מסביר את זה באריכות בליקוטי שיחות, שהקריאת שמע של שחרית וקריאת שמע של ערבית זה שני סוגים שונים בעבודת השם. להכיר את העניין של הקדוש ברוך הוא ביום ולהכיר את הקדוש ברוך הוא בלילה זה עבודה אחרת, וממילא גם ההכנה צריכה להיות הכנה אחרת. לכן האלטער רבי מדייק דווקא שחרית וערבית, זה לא עניין של מנחה. איך שיהיה הפירוש, החידוש, האלטער רבי אומר עוד דבר, אומר ״מיום ליום״, שהעבודה הזאת צריכים לעשות כל יום. מה הדיוק שצריך לעשות את זה כל יום? אז זה גם כן מובא במקורות אחרים. מוסבר באריכות במקומות אחרים שהעניין של עבודת התפילה צריך להיות עבודה בכל יום ויום, מכיוון שכל יום זה מלחמה חדשה, כל יום זה עבודה חדשה. אז האדם לא יכול להגיד שמכיוון שאתמול אני התפללתי טוב ואתמול אני ניצחתי את הנפש הבהמית שלי, אז היום כבר לא צריכים לעשות. הוא כבר סומך על עבודת השם שלו אתמול. הוא אומר שכל יום, ״חדשים לבקרים רבה אמונתך״, כל יום זה שחרית חדשה, וממילא כל יום גם כן זה מלחמה חדשה. זאת אומרת, הנפש הבהמית של אתמול

18:36 זה לא הנפש הבהמית של היום. וזה שאתמול אני ניצחתי את הנפש הבהמית ואתמול אני התפללתי טוב, אין לזה שום שייכות לתפילה של היום, כי היום זה נפש בהמית חדשה עם רצונות חדשים ועניינים חדשים, וצריכים מחדש ל-ל-הכניס אותו, לעשות ממנו כלי לקדושה. לכן עבודת התפילה, ההדגשה זה שצריך להיות יום יום מחדש. ולכן כתוב בקונטרס התפילה, שמתחיל את קונטרס התפילה. הרבי הרש"ב נ"ע הרי עשה קונטרס התפילה להסביר את העניין של איך עבודת התפילה. אז הוא מתחיל, התחלת קונטרס התפילה, שצריך להיות יום יום מחדש. שהעניין של עבודת התפילה חייב להיות עבודה תמידית של יום יום. למה? מכיוון שכל יום זה מלחמה חדשה. כל יום זה נפש בהמית חדשה. כל יום זה חדש, וממילא גם כן העבודה עבודה חדשה. חוץ מזה יש עוד הסברים על פי חסידות למה נוגע דווקא שיהיה כל יום. אין כאן המקום. הרבי מסביר את זה. לא ניגע עכשיו. ממשיך הלאה ואומר שגם בשעת התפילה יש את המלחמה של לפני התפילה, שזה הכבדות של לפני התפילה. הוא אומר שגם בשעת התפילה אפשר לחשוב שאם לפני התפילה כבר פעלתי שהנפש הבהמית שלי נרגעה אז כבר בתפילה אני כבר בטוח. אומרים לא, שגם בשעת התפילה צריך להיות גם כן יגיעה מיוחדת. זה יגיעת נפש ויגיעת בשר, שזה היגיעה בשעת התפילה גופא. מה זה יגיעת נפש ויגיעת בשר? אומר, עיין פרק מ"ב. איפה זה? זה בפרק מ"ב בתניא. בפרק מ"ב האלטער רבי מסביר מה זה יגיעת נפש ויגיעת בשר. האדמו"ר מסביר ש-שיגיעת נפש פירושו. קודם כל מסביר יגיעת בשר. יגיעת בשר פירושו, זה דבר מעניין, זה לא הפירוש הפשוט שיגיעת בשר.

20:28 האדמו"ר מסביר שיגיעת בשר פירושו ל-לשבור את ה-, את החומריות והגסות שנעשה מצד ענייני הגוף, וזה פועלים על ידי הרהורי תשובה מעומק הלב. זה נקרא יגיעת בשר. כן. מה זה יגיעת נפש? יגיעת נפש זה שלא תכבד עליו העבודה לייגע עצמו, כדי לערוך חשבון, שעה שהאדם יוכל להתבונן זמן ארוך. זה יגיעת נפש. זאת אומרת, לכאורה מה שכתוב בתניא, מה שמובא שם בפרק מ"ב, שההבדל בין יגיעת נפש ליגיעת בשר, יגיעת בשר זה בעיקר עבודה מחשבתית. לא, לא, לא, לא. סליחה, לא זה מה שאמרתי. יגיעת בשר זה בעיקר עבודה, זאת אומרת להוריד את המניעות, להוריד את הדברים שמפריעים, עניינים של גסות וחומריות שמפריעים לבן אדם לקבל הרגש בעבודת התפילה. ויגיעת נפש הכוונה יגיעה של כוחות הנפש. פירוש יגיעת נפש זה להרגיל את עצמו, בן אדם להרגיל את עצמו לשעבד את כוחות הנפש שלו לאלוקות. שהאדם יוכל לשבת משך זמן ולהתרכז בהתבוננות. זה לא קל כי אנחנו לא רגילים להתבונן. אנחנו לא רגילים. בן אדם צריך להרגיל את עצמו ל-לשבת משך זמן ולהרגיל את עצמו בהתבוננות. אז זה יגיעת נפש, כי כאן היגיעה זה עם כוחות הנפש. זאת אומרת היגיעה עם הריכוז, עם המחשבה. כן, לשבת במקום אחד. כאילו הדברים האלה זה נקרא יגיעת נפש. מעניין שבהגהות של התניא שלאחרונה התגלו מהרבי, מה שמצאו אחרי ג' תמוז, את ההגהות של הרבי על תניא. אז שם דבר מעניין, כשהרבי כותב כאן, כותב. והרבי מציין מראי מקומות שם בכל התניא. אז כשהרבי כותב כמו שכתוב בכמה באריכות, אז הרבי כותב ״עיין פרק מ"ב״, וזה פלא. בכלל כשרואים שם איזה דיוקים באותיות, הרבי מדייק בכל מילה, כן. כשהרבי מציין

22:55 משהו לא תמיד הוא כותב ״עיין״. אם הוא כותב ״עיין״ זה בגלל שזה לא כל כך פשוט. ״עיין״ זה שזה לא ממש, צריכים לעיין. כן. כשהוא סתם מציין הוא כותב את הציון בלי להגיד ״עיין״. כותב ״עיין״. אז מה זה הדיוק הזה? זה פשוט, כשמסתכלים בפרק מ"ב האדמו"ר לא מדבר על ה-, על היגיעת נפש ויגיעת בשר של עבודת התפילה. כאן האדמו"ר מדייק: ״וגם בשעת התפילה ליגע עצמו יגיעת נפש ויגיעת בשר״. היגיעת נפש ויגיעת בשר זה צריך להיות בשעת התפילה. אבל כשמסתכלים בפרק מ"ב האדמו"ר לא מדבר על שעת התפילה. האדמו"ר מדבר על יגיעת נפש ויגיעת בשר שאדם צריך לפעול בעצמו כדי לעורר יראת שמיים. שיראו נא יראת שמיים. אז למרות שלגבי משה זה דבר מילתא זוטרתא, זה שיש לנו מצד משה רבנו. יש לנו בירושה את העניין של יראת שמיים. ובכל זאת הנפש והגוף צריכים יגיעה רבה ועצומה. כן, אבל לא מדבר על שעת תפילה. ופרט לזה, בעבודה, בסדר, עניין של יראת שמיים לא קשור לעבודת התפילה, זה עוד צריך להיות לפני התפילה. אז ממילא, אולי לכן הרבי כותב את ה״עיין״. זאת אומרת שהכוונה של הרבי זה על כללות העניין, ששם באריכות מוסבר יגיעת נפש ויגיעת בשר לאו דווקא בקשר לשעת התפילה, אבל משם אנחנו יכולים להבין מה זה יגיעת נפש ויגיעת בשר בכלל. יש סיפור שהגיע פעם חסיד לרבי מהר"ש. והתלונן שאין לו, שאין לו, שיש לו מחשבות זרות בתפילה. בתפילה יש לו מחשבות זרות. הוא רוצה להתפלל אבל נופלות לו מחשבות זרות, וגם כן שבלימוד קשה לו ללמוד. קשה לו להתרכז בלימוד. אז הרבי מהר"ש אמר לו, ״מה אתה דורש ממני? תדרוש מעצמך.״ מה

26:25 אתה מגיע אליי עם טענות? תתבייש בעצמך. תשבור את הרצונות שלך, יהיה לך... אני לא זוכר את הלשון. חיות בעבודת התפילה. תשבור את המוח שלך ויהיה לך חיות בעבודת התפילה, משהו כזה. ואת זה אמר הרבי מהר"ש... אחרי זה יש בהמשך כמה וכמה סיפורים שהרביים השתמשו עם הפתגם הזה. זאת אומרת שיש דברים כאלה שלא שייך לבקש על זה ברכה. זה מה אתה דורש מהרבי? תדרוש מעצמך. היה בתש"ב, תש"ג, בשנים הראשונות כשהרבי הגיע לאמריקה, אז הפריערדיקער רבי דרש מהבחורים שלא רק יתעסקו עם עצמם בעבודת התפילה וכו', אלא שגם כן חלק מהזמן יתעסקו בהפצת היהדות והפצת המעיינות. ועד היום יש את העניין מזה שהשתרשר במשך השנים, עניין של מבצעים, עניין של להתעסק עם הזולת. זה דבר שמהשנים הראשונות, איך העמידו, זה לא היה כל כך, אחר כך זה נהיה כמו... אז היה בחור שהיה בחור מאוד חסידי. בחור באמת חסידי שהיה מתפלל כל יום באריכות. והבחור הזה התלונן שמאז שהוא מתחיל להתעסק במבצעים וכל זה, אז זה היה קשה לו להתרכז בתפילה, כי בתפילה נופלות לו מחשבות זרות ועניינים מההתעסקות שהוא צריך להתעסק. אין לו לב נקי אפילו, אין לו את ה... אז הפריערדיקער רבי כתב לו מכתב מאוד חריף. אמר שזה שקר. שזה לא נובע מהמבצעים, שזה לא נובע מה... אלא זה נובע מפיזור הנפש. הוא מחפש לעצמו תירוצים. אז זה התירוץ שהיצר הרע הלביש לו, תירוץ חסידי. ואז הוא כתב לו גם כן את הפתגם הזה: אל תעשה... אל תדרוש ממני, דרוש מעצמך. כן? תתחיל להתייגע ואז תראה שתוכל לעשות. בקיצור, זה הנקודה שהרבי מסביר לנו כאן איך שצריך להיות.

28:49 יגיעת הנפש, יגיעת בשר. המלחמה שצריכה להיות ביום יום בעבודת התפילה כדי שהתפילה תהיה כדבעי. כל זה, זה החשבון שעכשיו הרבי עושה לבינוני, עד כמה הבינוני צריך לעשות חשבון איך הוא ביחס לקל שבקלים. האם הוא גם כן עושה מלחמה עם עצמו כמו המלחמה שדורשים מהקל שבקלים בעניינים שלו. רבנו החתם סופר היה אומר שהרבי כאן במילים אחרות אומר לנו שהמשפיע של הבינוני הוא קל שבקלים. לפי, לפי מה שהרבי אומר כאן יוצא שמי הוא המשפיע של הבינוני? זאת אומרת, מי הוא זה שמורה את הדרך לבינוני איך צריך לעבוד את השם? הקל שבקלים. כי, כי, כי, כי, כי כל החשבון של הרבי זה: האם, מה החשבון של הבינוני, מה צריך להיות? האם עבודת התפילה שלי עם אותה יגיעה כמו שצריך להיות קל שבקלים בעניינים שלו? אז מי כאן הדמות? מי המורה דרך לבינוני? איך, איך, האם, מה עבודת השם שלו? קל שבקלים. סתם, חבל.