לקוטי אמרים תניא - פרק כ' - חלק 1

00:01 פרק כ', האלטער רבי ממשיך להסביר את הסוגיה שהוא התחיל בפרק י"ח. הנקודה שאנחנו לומדים פה, נבין פה את ההמשך הענייני. מה, מה עכשיו האלטער רבי רוצה בפרק כ'? האלטער רבי הרי התחיל בפרק י"ח להגיד את העניין של "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". האלטער רבי הסביר שכל יהודי יכול לעבוד את השם במחשבה, דיבור ומעשה, ובפיך ובלבבך, גם בלב. וכל התרי"ג מצוות, וסור מרע ועשה טוב, להיות בינוני במחשבה, דיבור ומעשה, ושיהיה לו בזה גם כן אהבה. הרבי הסביר שאפילו בן אדם שאין לו מוח גדול ואין לו הרבה הסבר והתבוננות, גם הוא יכול להגיע לזה. איך אפשר להגיע לזה? האלטער רבי התחיל להסביר שזה על ידי שהוא מעורר את האהבה המסותרת שיש אצל כל יהודי, שקיבלנו בירושה מאבותינו. כשמעוררים את האהבה הזאת, אז אתה יכול להיות בינוני במחשבה, דיבור ומעשה. האלטער רבי שאל ארבע שאלות, והוא ענה בשני הפרקים האלה על ארבע שאלות. הוא שאל, מאיפה מגיע כזה סוג של אהבה שיש אצל כל יהודי? מאיפה זה מגיע? זה לא מגיע מהסבר והתבוננות, אז מאיפה זה מגיע? אז הוא הסביר שזה מגיע מחכמה שבנפש, ששם מאיר אור אין סוף. כל אריכות הביאור שלמדנו. שאל מה עניינה של האהבה. המטרה של האהבה זה שיהודי רוצה להיכלל, להתבטל. זה הביטול שיהודי יש לו, שהוא רוצה להיכלל באין סוף, זה עניינו. אחרי זה הוא שאל מה היא, איך ירושה לנו, איך אפשר לקבל את זה בירושה. אז זה הוא הסביר שעל ידי העניין של המרכבה, שהאבות היה להם ביטול עצמי. ביטול של מרכבה זה לא סתם אהבה, רגש, לאבא יש לו ולבן אין לו,

02:03 אלא זה ביטול עצמי. מרכבה זה משהו במהות. והביטול הזה נמשך בטבע אצל כל יהודי ששייך לאבות. ואחרי זה הוא שאל את השאלה האחרונה: איך יראה? זה רק עניין של אהבה. מה קשור בעניין הזה גם יראה? שהרי כדי שיהודי יעבוד את השם צריך שיהיה גם אהבה וגם יראה. אבל זה למדנו בסוף פרק י"ט, שהאהבה הזאת, זה חלק מהאהבה, שיש בזה גם יראה. זה היראה שיהודי מפחד להיפרד מאין סוף. כמו שיש ליהודי אהבה שהוא רוצה להיכלל באין סוף, להתבטל, להיות דבר אחד עם אלוקות. יהודי יש לו גם כן יראה לעשות כל דבר שינתק אותו, שיפריד אותו מהאחדות של הקדוש ברוך הוא. שאפילו בעבודה זרה, לא סתם, לא עבודה זרה ממש. אפילו כשמדובר קצת עבודה זרה, רק בדיבור חיצוני ומעשה חיצוני, גם זה יהודי מוכן ללכת על מסירות נפש. אז האהבה הזאת זה האהבה המסותרת שיש אצל כל יהודי. והאלטער רבי הסביר שזה מסותרת משני טעמים. הן כי בעצם זה מסותרת, כי זה הטבע של האהבה, וזה לא אהבה שבגלוי, זה אהבה עצמית. וגם זה מסותרת בלבוש שק דקליפה, שיש את המצב של גלות ושינה וכל העניין הזה, ולכן זה מתעורר כשיש ניסיון, ואז, אז, אז הוא לא יכול, אז הוא לא יכול לרמות את עצמו, אין את הרוח שטות, ואז מתעוררת האהבה הזאת ואז הוא הולך על מסירות נפש. וכשמתעוררת היחידה אז כל הרע מתבטל לגמרי, כי היא מזדעזעת על כל העניין. כל זה למדנו משני הפרקים. אז לכאורה נשאלת השאלה: הכל טוב ויפה בקשר למה? בקשר לעניין של עבודה זרה, בקשר לעניין של אחדות הוי'. כשמדובר על אחדות הוי', אז יהודי בעצם רוצה להיכלל באין סוף. כשמדובר על עניין

03:48 של היפך אחדות הוי', ניסיון בעניין של עבודה זרה, אז יהודי מוכן ללכת על מסירות נפש ויקדש את השם. אבל במה דברים אמורים? כשמדובר בניסיון על מסירות נפש, ניסיון שקשור עם עניין של אמונה בקדוש ברוך הוא, עניין של עבודה זרה. ובזה גופא אומרים אפילו אם זה קצת עבודה זרה, לא עבודה זרה ממש, אלא אפילו אם זה רק עבודה זרה חיצונית, גם על זה מוכן ללכת על מסירות נפש. אבל האלטער רבי הרי, הרי התחיל בפרק י"ח ואמר שמצד האהבה הזאת יהודי יכול לעבוד את השם בתרי"ג מצוות, עשה טוב וסור מרע, עשה טוב וסור מרע, ואפילו דקדוקי דברי סופרים. מה הקשר? לכאורה, לפי מה שלמדנו פה, אז רק כשיש מצב של ניסיון בדבר אמונה מתעורר העניין הזה. אבל אם מדובר על סתם תאווה או עבירה שלא קשור עם עבודה זרה, עם עניין של מצוות עשה ומצוות לא תעשה שלא קשור ישר עם עניין של עבודה זרה ואחדות הוי', אז שם יש את הרוח שטות. אז מה הפירוש? אנחנו אומרים שמצד הנקודה הזאת יהודי יכול להיות בינוני במחשבה, דיבור ומעשה בתרי"ג מצוות, עשה טוב וסור מרע, כי "קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" הולך לא רק על עבודה זרה ואמונה. זה הולך על כל התרי"ג מצוות. מה הקשר בין העניין הזה לכל התרי"ג מצוות? על זה האדמו"ר מסביר עכשיו בפרקים הבאים. זה האדמו"ר מתחיל עכשיו פרק כ', כ"א. האדמו"ר יסביר מה, מה בעצם העומק, הגילוי של תכלית החסידות, מה שהבעל שם טוב גילה. שהאהבה, שבעצם אחדות הוי', שזה האמונה שיש לכל יהודי, האמונה באחדות הוי'. אם אנחנו מבינים מה פירוש אחדות הוי', מה זה אמונה באחדות

05:39 עבירה. האמונה באחדות הוי' בעצם זה הנקודה של כל תרי"ג מצוות. ולאידך גיסא כל עבירה, לא רק עבודה זרה, כל עבירה, כל חטא, אפילו החטא, באיזה עניין שיהיה, אז במהותה זה עניין של עבודה זרה. בעצם כל התרי"ג מצוות עם כל הסניפים וכל הפרטים, כל הרמב"ם עם כל הלכות, עם כל הפרטים פרטים, זה הכל מה שנקרא פאסעטס, כאילו ביטויים שונים, ציורים שונים, אקספרשנס דיפרנט, כל מיני סוגים של אחדות הוי' ושל עבודה זרה. אז אם אני תופס את הנקודה הזאת, שזה האדמו"ר יסביר לי בפרקים הבאים, אז ברגע שאתה תופס שבעצם כל העניינים במהותם זה עניין של אחדות הוי' ועבודה זרה, והרי על אחדות הוי' ועבודה זרה אני מוכן ללכת על מסירות נפש. שם הרי מתגלה האהבה המסותרת בלי שום תנאים, בלי שום חשבונות. אז אם אני תופס שכל היידישקייט קשור עם הנקודה של אחדות הוי' ועבודה זרה, אז באותו תוקף, באותו שטורעם, באותו חיות, באותו, באותו מסירות נפש שאני מגיע לעניין של, של אמונה בניסיון באמונה, אז יהיה לי בכל תורה וכל מצווה וכל הלכה. זה התהליך, זה המהלך, זה הכיוון שהאדמו"ר הולך לקחת אותנו לפרקים הבאים בהסברה איך שהאדמו"ר הולך להסביר. אז בוא נתחיל פרק כ'. והנה אומר האדמו"ר: "מודעת זאת לכל כי מצות ואזהרת עבודה זרה שהם שני דברות הראשונים אנכי ולא יהיה לך הם כללות כל התורה כולה." אומר האדמו"ר, דבר ראשון כולם יודעים. לא צריך להיות מקובל, האדמו"ר עושה יסוד שהדבר הזה זה לא כתוב באיזשהו זוהר. כל יהודי הכי פשוט יודע שכשנגיע לתרי"ג מצוות, שהשתי מצוות הראשונות, אנכי ולא יהיה לך, זה כללות כל התורה כולה. זה מאוד חשוב. האדמו"ר מתחיל את זה באופן

07:43 כזה, מודעת זאת לכל. זאת אומרת, אתה תשאל בן אדם שהוא לא יודע, לא למד הרבה דברים. תשאל אותו מה הוא יודע בקשר לתרי"ג מצוות, עשרת הדיברות וזה. אז כל יהודי, אפילו פשוט שבפשוטים, יודע שאנכי ולא יהיה לך זה שתי מצוות כלליות שכל התורה בעצם באיזושהי צורה, לא יכול להסביר אולי בדיוק איך, אבל כל יהודי יודע שאנכי ולא יהיה לך זה הבסיס של כל היידישקייט. זה עניין של מודעת זאת לכל. למה האלטער רבי מדגיש העניין של מודעת זאת לכל? כי הרי כל הווארט פה שהאלטער רבי רוצה להגיד זה איך שכל יהודי יכול להגיע ללהיות בינוני. הרי כל הווארט של האלטער רבי זה רוצה להסביר, אם זה היה עניין של על פי קבלה או על פי דרוש, אז איך אפשר להגיד שכל יהודי, אפילו פשוט שבפשוטים, יכול להיות בינוני? כל הבסיס שהאלטער רבי התחיל, סליחה, בפרק י"ח, שהאלטער רבי אמר שכדי שיהודי יהיה בינוני, אפילו פשוט שבפשוטים, אפילו שאין לך שכל גדול, אפילו שאין לך לב גדול, כל יהודי פשוט שבפשוטים, ברגע שהוא חושב על הנקודה המהותית שלו שהוא יהודי, אז זה יביא אותו להיות בינוני במחשבה דיבור ומעשה. אבל כאן אנחנו רוצים להסביר איך שזה מתבטא בכל התרי"ג מצוות. אז לכן האלטער רבי מתחיל פרק כ' ואומר בלשון מודעת זאת לכל. זה לא עניין עמוק, עניין פסה-- פסה-- קבלי, זה עניין שכל יהודי פשוט שבפשוטים גם כן יודע שאנכי ולא יהיה לך זה כללות כל התורה כולה. כל התורה נמצאת באיזושהי צורה בשתי, זה הבסיס, זה השורש. משמה מגיעים כל התורה ומצוות. מה ההסברה בזה? אז האלטער רבי מוסיף: "כי דבור אנכי כולל כל רמ"ח

09:30 מצוות עשה". אנכי זה המצווה הראשונה שהקדוש ברוך הוא אמר בדרך מצוות עשה, אנכי ה' אלוקיך. זה כולל את כל הרמ"ח מצוות עשה. "ולא יהיה לך כולל כל שס"ה מצוות לא תעשה". אנכי ולא יהיה לך זה מצווה אחת, זה עשה, אחד זה לא תעשה. ואנכי ולא יהיה לך, אז כל רמ"ח מצוות עשה זה באיזושהי צורה, זה הסתעפות, אקסטנשן, של העניין של אנכי ה' אלוקיך, והעניין של לא יהיה לך, השלילה של ההיפך אנכי, זה המקור של כל העניין של שס"ה מצוות לא תעשה. להגיד את זה כאילו בלי הסברה, כי האלטער רבי עכשיו יסביר את זה בעומק, אבל בפשטות העניינים, בפשטות העניינים, אז כל יהודי וכל אחד מבין, כשאתה אומר אנכי ה' אלוקיך, מה זה אומר במילים אחרות? אנכי ה' אלוקיך פירושו שאני העבד שלו. ברגע שיש לי את האנכי, שאני עבד שלו, אנכי ה' אלוקיך, ובמילא הקדוש ברוך הוא מצווה אז אנחנו צריכים לעשות מה שהוא רוצה. זה הבסיס, זה השורש של כל המצוות עשה. מכיוון שיש, כמו שאומרים, קבלו מלכותי ואחר כך קבלו גזירותי. עכשיו מגיע מתן תורה, כל החסידות של רבינו הזה, זה הדבר הכי פשוט. ברגע שיש מלך, יש מצווה, אז יש מצווה. יש אדון, אז יש ציוויים שהאדון אומר. אז ממילא ברגע שיש אצלך את האנכי, אנכי ה' אלוקיך, אז מה זה מחייב? זה מחייב לעשות כל מה שהאדון אומר. ומצד התנועה ההפוכה של לא יהיה לך, מה הפשט לא יהיה לך? לא יהיה לך זה כל מה שנגד, מה שנגד הקדוש ברוך הוא, ובמילא זה שולל כל עניין שזה נגד הרצון של הקדוש ברוך הוא. אז ממילא בפשטות הפשט של

11:27 הכי הפשוט. הרי הרבי מביא תמיד את הרש"י, שרש"י אומר: אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. מה אומר רש"י? על מנת כן הוצאתיך, שתהיו משועבדים לי. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא אמר לבני ישראל, אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך, מדבר ליהודים שעמדו שמה במתן תורה, יציאת מצרים, אשר הוצאתיך מארץ מצרים על מנת שתהיו משועבדים לי. הקדוש ברוך הוא נהיה המלך. אז ממילא ברגע שיצאת ממצרים השתחררת מפרעה, מעבדי פרעה, אז נהיית עבד של הקדוש ברוך הוא. שתהיו משועבדים לי על מנת שאוציאך. אז זה מובן גם לפשוט שבפשוט. אז ממילא זה האלטער רבי אומר: מודעת זאת לכל. אז לפי זה, אז כל יהודי יודע שהעניין של עבודה זרה זה הבסיס של כל תורה ומצוות. אחדות הוי' כוללת כל התורה ומצוות. אז אם אני מוכן ללכת על מסירות נפש כי אני לא רוצה להיות נפרד מאחדות הוי', אז מה זה משנה אם זה ממש עבודה זרה, בציור של עבודה זרה, השתחוויה לעבודה זרה, או זה עניין של תפילין או ציצית או שמע או שבת או כשרות? הרי הכל זה בעצם, סוף כל סוף, זה הכל נקודה אחת. אם אתה קשור לקדוש ברוך הוא, אתה נפרד מהקדוש ברוך הוא. אז הכל קשור סוף כל סוף עם הנקודה של עבודה זרה. ולכן אומר האלטער רבי, שמענו אנכי ולא יהיה לך לבד מפי הגבורה. הרבי מסביר שעל פי זה מובן למה אומרים שאנכי ולא יהיה לך שמענו, רק איזה שתי דיברות האלו שמענו מפי הגבורה. כי מה אומרים חז"ל? זה כתוב בגמרא. הגמרא אומרת שאנכי ולא יהיה לך, זה מפי הגבורה שמענו. למה דווקא שתי הדיברות האלו? מפני שהם כללות הכל. ואז

13:20 הרבי מוסיף ואומר, מה זאת אומרת? אז יש פה גמרא, יש גמרא, גמרא במסכת מכות. הגמרא אומרת שם שתורה ציווה לנו משה. אומרת הגמרא, מה פשט תורה ציווה לנו משה? משה ציווה? הקדוש ברוך הוא ציווה. מה פשט תורה ציווה לנו משה? אז הגמרא אומרת, תורה בגימטריה תרי"א. תורה בגימטריה תרי"א, שש מאות ואחת עשרה. אז הפסוק אומר תורה, תרי"א, ציווה לנו משה. תרי"א מצוות קיבלנו ממשה רבינו. אבל אנכי ולא יהיה לך, זה קיבלנו מהקדוש ברוך הוא בעצמו. אנכי ולא יהיה לך זה לא אמר משה, זה שמענו מפי הגבורה, שמענו מפי הגבורה, שמענו. זה קיבלנו מהקדוש ברוך הוא, מהגבורה, הקדוש ברוך הוא עצמו, לא על ידי משה. רש"י מביא את זה גם כן בחומש. רש"י אומר שלמה כתוב בעשרת הדיברות, כתוב אנכי ה' אלוקיך, כתוב בלשון, בלשון הקדוש ברוך הוא מדבר מעצמו. אז רש"י אומר כי זה, זה הקדוש ברוך הוא עצמו אמר. כל שאר הדיברות נאמרו אחר כך על ידי משה. רש"י אומר שבהתחלה הקדוש ברוך הוא אמר את כל הדיברות, אבל זה הכל נאמר בדיבור אחד ואף אחד לא הבין כלום. זאת אומרת, זה נאמר, כל עשרת הדיברות הקדוש ברוך הוא אמר בדיבור אחד, אבל זה אין, אין, איך יכול לשמוע? כן, כך היה. הקדוש ברוך הוא אמר את הכל בדיבור אחד, ואז הקדוש ברוך הוא חזר ופירט, כך רש"י אומר. ואז כשחזר ופירט הוא אמר אנכי, אמר לא יהיה לך. ואז משה המשיך. אז היה מה שבני ישראל אמרו שהם לא יכולים לשמוע, כי אם הקדוש ברוך הוא ידבר אז. ואז משה המשיך. זה פשט, רק שתי הדיברות הראשונים הקדוש

15:25 ברוך הוא חזר ואמר בפירוט, וזה נחשב, זה מפי הגבורה שמענו, ואחר כך משה. אז בפשטות כשלומדים את המדרש משמע שהיה פשוט בעיה. הקדוש ברוך הוא רצה להגיד את הכל ובני ישראל לא היו מוכנים לשמוע כי אמרו שאנחנו הולכים למות ולא יכולים, יוסף אנחנו. ומשה אמר להם, טוב, אל תיראו. כל הסיפור. ואז הקדוש ברוך הוא אמר למשה, דבר אל עמו. איך זה כתוב שם, שמשה ידבר. ובקיצור זה בגמרא בפשטות. אבל מה באמת העניין? אין שום דבר שזה ככה קרה. זאת אומרת שזה ככה בדיוק, שדווקא שתי דיברות הראשונות הקדוש ברוך הוא בעצמו אמר. אז יש בזה עניין, כי באמת בשתי הדיברות האלו נמצא הכל. זה מה שהרבי אומר, מפני שהם כללות כל התורה. מכיוון שאנכי ולא יהיה לך זה כולל את כל התורה כולה, כי שמה כבר כלול כל המצוות, סור מרע, כל הרמ"ח מצוות עשה, והכל כלול באנכי ולא יהיה לך. אחדות הוי' זה המהות של כל תורה ומצווה. אז לכן לא צריך שיגיד יותר. ברגע שהקב"ה אמר אנכי, אז באנכי נמצא כל המצוות. ברגע שהקב"ה אמר לא יהיה לך, בלא יהיה לך נמצא כל העניין, כל השלילה, כל מה שזה, כל השס"ה מצוות. במילים אחרות זה אומר שכל הרמ"ח מצוות, זה הנקודה שלהם, זה אחדות הוי', וכל שס"ה מצוות, זה הנקודה שלהם, זה שלילת עבודה זרה. גם דבר מעניין שיש פה, זה תהיה. שהאלטער רבי מדבר פה על אנכי ה' אלוקיך ולא יהיה לך. והוא אומר שזה העניין של אחדות הוי'. בפשטות זה שתי מצוות, המצווה של אנכי ה' אלוקיך ומצווה של אחדות הוי', זה שתי מצוות. אם רואים רמב"ם

17:52 הלכות יסודי התורה, אז הרמב"ם מחלק את זה לשתי מצוות. אנכי ה' אלוקיך, זה מצווה של ידיעה שמה. אחרי זה יש השלילה, עבודה זרה: לא יהיה לך אלוהים אחרים. אחרי זה יש עוד מצווה, שזה שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, וזה מצוות אחדות השם. אז אם מסתכלים בפשטות ברמב"ם במניין המצוות, יש שתי מצוות שונות: מצוות אמונה, או בלשון הרמב"ם זה נקרא מצוות ידיעה. יש עוד מצווה, מצוות אחדות. וההבדל הוא גם כן שמצוות אמונה זה לא רק ליהודים, גם גויים צריכים להאמין. גם גוי אסור בעבודה זרה. מה שאין כן מצוות אחדות, זה מצווה מיוחדת לבני ישראל. שמע ישראל זה שולל שיתוף. לא רוצה עכשיו להיכנס לכל הסוגיה. ההבדל בין עבודה זרה לשיתוף, בחורים שלמדו את המאמר משתי יוצא יודעים שיש שני עניינים. יש עבודה זרה, יש שיתוף, אחר שתי מצוות. אף על פי כן, האלטער רבי פה כולל את זה ביחד. האלטער רבי בפשטות אומר פשט של אנכי ה' אלוקיך, זו המצווה של אחדות ה', ולא יהיה לך, זה השלילה של אחדות ה', זה עבודה זרה. אז האמת היא כי באמת אחדות ה' זה זה לא. נכון שזה שתי מצוות, שני פרטים, אבל בעצם זה המהות, זה אותו מהות. זאת אומרת, אחדות ה' זה המשך של זה. רק אצל יהודי דורשים ממנו יותר בעומק. זה לא שתי מצוות נפרדות לגמרי. זה שני חלקים של מצווה. לפי זה שתי מצוות, כן, כי זה אמונה בהשם וזה אחדות השם, יש זה, אבל בעצם זה המשך אחד. זה עניין אחד. יש מדרש, מדרש ידוע שמובא בשולחן גם כן, כתוב במדרש: מהיכן זכו ישראל לקריאת שמע?

20:03 אז כך כתוב במדרש: מהיכן זכו ישראל לקריאת שמע? מאיפה התגלה קריאת שמע? המדרש אומר: כשהקב"ה אמר אנכי ה' אלוקיך, אז בני ישראל אמרו ה' אלוקינו. וכשהקדוש ברוך הוא אמר לא יהיה לך, אז הם אמרו ה' אחד. וכך אומר המדרש. מכאן מגיע הפסוק שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. הקדוש ברוך הוא בא במתן תורה ואמר לבני ישראל אנכי ה' אלוקיך. כך אומר המדרש. בני ישראל אמרו ה' אלוקינו. ואז הוא אמר להם לא יהיה לך אלוהים אחרים, הם אמרו ה' אחד. אז במדרש הזה אנחנו רואים במוחש שהפסוק שמע ישראל והפסוק אנכי ה' אלוקיך הם קשורים זה בזה. זה היה המענה של בני ישראל על מה שהשם אמר להם. אז נכון, עוד פעם, בפרטיות זה שני חלקים. יש מצווה אחת לדעת על הקדוש ברוך הוא, ויש מצווה גם כן לדעת על האחדות של הקדוש ברוך הוא. יש מציאות השם ויש אחדות של השם, ויש על זה הייחוד בכסיל. לא עכשיו הזמן להיכנס. כאן אנחנו הולכים ללמוד אחדות. אבל מכיוון שסוף כל סוף זה הכל באותו עניין, יהיה לך. אז תראה, פה מכניס את זה הכל ביחד. זה בעצם הכל נקודה אחת. הנקודה היא שיהודי, במהות של יהודי, שאומרים שיהודי יש לו נשמה והנשמה היא חלק אלוקה ממעל. ומה הפירוש חלק אלוקה ממעל? חכמה שבנפש, שבחכמה שבנפש מאיר אין סוף. מה פירוש מאיר אין סוף בחכמה שבנפש? שמאיר אחדות הויה. זה המהות של יהודי, שמאיר אצלו אחדות הויה אמיתית. וממילא כל עניין שזה לא אחדות הויה, אז זה מושלל אצלו. וזה העניין שהאלטער רבי אומר פה, זה כלולות כל התורה כולה. כל התורה זה הכל ביטוי של

21:55 הנקודה הזאת, של האחדות של הקדוש ברוך הוא. הוא ממשיך האלטער רבי ואומר: ״ומהי רהיטב עניין זה?״ אז כאן צריכים להסביר מה באמת הקשר. למה אנחנו אומרים שכל התרי"ג מצוות זה במהות העניין של אחדות הויה. אז אומר: צריך להזכיר תחילה בקצרה עניין ומהות אחדותו של הקדוש ברוך הוא. אומר האלטער רבי, קודם כל צריכים להסביר מה זה אחדות הויה. וזה מאוד מעניין. האלטער רבי פה עכשיו בשני הפרקים הבאים, פרק כ' וכ"א, האלטער רבי הולך להסביר על אחדות הויה על פי תורת הבעל שם טוב. אחדות הויה אמיתית שגילה הבעל שם טוב. העניין של אין עוד מלבדו. ומעניין הלשון שהרבי משתמש. האלטער רבי אומר: צריך להזכיר תחילה בקצרה. זאת אומרת, מה שאני הולך להגיד עכשיו בשני הפרקים הללו הבאים זה להזכיר. אני לא הולך להיכנס לעניין, זה רק להזכיר, ולהזכיר בקיצור. זה גם כן מחזק את הדבר הידוע שהרבי אמר את זה כמה פעמים, שהרבי כתב את שער היחוד והאמונה קודם, כי בעצם מה שאנחנו לומדים פה בפרק כ' וכ"א זה הקיצור של כל שער היחוד והאמונה, ששם זה נמצא בשתים עשרה פרקים, וכאן האלטער רבי כותב את זה בשני פרקים. אז אבל האלטער רבי הרי רצה להדפיס את שער היחוד והאמונה לפני ליקוטי אמרים, כידוע, והלשון של האלטער רבי נשאר כך. כך ידוע שהאלטער רבי, אפילו שבפועל הוא הדפיס אחרי, אבל הלשון של התניא נשאר בלשון כאילו שהוא כבר, שער היחוד והאמונה כבר ידענו, כבר למדנו. וכאן רואים את זה. זה שהאלטער רבי כותב הלשון ״צריך להזכיר תחילה בקצרה״. זאת אומרת, העניין הזה הרי למדנו שער היחוד והאמונה, שתים עשרה פרקים למדנו על אחדות הויה אמיתית.

23:59 שגילה הבעל שם טוב. כאן אנחנו הולכים להזכיר את זה בקיצור, כי זה יהיה נוגע מאוד למה שהאלטער רבי ימשיך הלאה. אחרי שאנחנו נבין מה זה אחדות הוי', אז נוכל להבין איך כל התרי"ג מצוות זה קשור לאחדות הוי'. במילים אחרות, האלטער רבי אומר שאתה צריך לדעת את זה. זה יסוד עמוק, זה יסוד נפלא בתורת החסידות, שכדי להיות בינוני במחשבה, דיבור ומעשה, כדי שנוכל באמת להיות יהודים יראי שמיים שעובדים את הקדוש ברוך הוא במחשבה, דיבור ומעשה, עם התרי"ג מצוות, אתה חייב לדעת את היסוד של אחדות הוי' בתורה של ה' יתברך. אם לא, אז אתה לא מבין מה קורה פה בכלל. אם לא, כל מצווה זה עניין בפני עצמו. אדם שלא תופס את הנקודה של אחדות הוי', אז מה הקשר בין אחדות הוי', תפילין, ציצית, קריאת שמע? כל דבר זה עניין בפני עצמו. יהודי שלא תופס אחדות הוי', אז מה הקשר? יש הרבה מצוות. הקדוש ברוך הוא רוצה שבת, הקדוש ברוך הוא רוצה תפילין. כל מצווה יש לה את ההלכות שלה, הפרטים שלה וזה. יהודי ירא שמיים מקיים את כל התרי"ג מצוות, אבל הוא לא רואה קשר בין מצווה אחת לשנייה. ולמה אם חסר לי בשילוח הקן או בכוונה במצווה מסוימת, אז בגלל זה החיסרון באחדות הוי'? מה הקשר? אם אתה מסתכל על אחדות הוי' בתור הביאור בלי חסידות, מה פשט אחדות הוי'? הקדוש ברוך הוא יש אחד, לא שתיים. יש רק אייבישטער אחד. איך מבינים בלי חסידות מה זה אחדות הוי'? יש רק אייבישטער אחד. אין שתיים. יפה. ולכן איך זה מתקשר עם המצווה של לא לחלל שבת? איפה זה נמצא שם? מה הקשר?

25:48 זה אומר שהקדוש ברוך הוא אומר: צריך לעשות מה שהוא אומר, כן, אבל יש לזה קשר בתוכן? לכל התרי"ג מצוות יש איזשהו קשר? מה שאין כן כשאתה מבין את האחדות של אחדות הוי'. הפירוש הוא שכל הבריאה וכל העולם וכל פרט בבריאה זה הכל עניין של אלוקות. זה הפשט אחדות הוי'. זאת אומרת, מה שאומרים שיהודי מאמין בקדוש ברוך הוא, יהודי מאמין באחדות של הקדוש ברוך הוא, מה הפשט? שהוא מאמין באחדות הוי' אמיתית. הוא מאמין שחוץ מהקדוש ברוך הוא אין שום דבר. שכל העולם, המציאות של העולם, זה אלוקות. אין שום דבר חוץ מאלוקות. אז ממילא בכל פרט בעולם מתבטאת אלוקות, וכל התרי"ג מצוות זה בעצם איך אנחנו מסתכלים על העולם מצד הקדוש ברוך הוא. זה המציאות האמיתית של העולם. אבל אם זה לא, אם זה, אם זה לא כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה, אז בזה אתה נפרד מהאחדות של הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, האמונה באחדות הוי', שהעולם במציאות שלו זה אלוקות, אז זה נותן לך הבנה הרבה יותר עמוקה מה הגדר של מצוות עשה ומה הגדר של מצוות לא תעשה. זה האדמו"ר הזכיר בפרקים הבאים. אבל קודם כל האדמו"ר עוד פעם חוזר ועושה לנו את ההקדמה, להחדיר את הנקודה של אחדות הוי' האמיתית שהחסידות גילתה. וזה מה שהאדמו"ר מתחיל פה ואומר: "ולבאר היטב ענין זה צריך להזכיר תחילה בקצרה ענין ומהות אחדותו של הקדוש ברוך הוא שנקרא יחיד ומיוחד, וכל מאמינים שהוא לבדו הוא כמו שהיה קודם שנברא העולם ממש שהיה הוא לבדו". אומר האדמו"ר, אנחנו אומרים את זה בנוסח התפילה ביום כיפור: "וכל מאמינים שהוא לבדו הוא". אז האדמו"ר מסביר מה הפשט. הפשט הוא

27:40 שהוא לבדו הוא כמו שהיה קודם שנברא העולם, שהיה הוא לבדו. מה האדמו"ר מוסיף כאן על זה? יש פה דיוק מאוד עמוק. כולם אומרים "וכל מאמינים שהוא לבדו הוא". אבל יש פה דיוק: למה אומרים שתי פעמים "הוא"? "וכל מאמינים שהוא לבדו". מה זה פירוש "וכל מאמינים שהוא לבדו הוא"? אז תסתכלו בלשון של האדמו"ר: "וכל מאמינים שהוא לבדו הוא כמו שהיה קודם שנברא העולם ממש שהיה הוא לבדו". לפני בריאת העולם היה הוא לבדו. מה אומרים? שהוא לבדו הוא גם אחרי בריאת העולם. אז הוא לבדו הוא. מה התרגום? "הוא לבדו הוא"? למה כתוב פעמיים "הוא"? אז זה, ב-ב-ב-, זה כאילו תגיד "הוא אותו דבר". כשאתה אומר פעמיים "הוא", בעברית, בלשון הקודש, "הוא לבדו הוא", הכוונה להגיד "הוא אותו דבר". כשאתה אומר "הוא לבדו", אז אתה אומר הוא לבד, אין עוד דבר חוץ ממנו. כשאתה אומר "הוא לבדו הוא", אתה מוסיף עוד פעם "הוא", אתה רוצה להגיד שהוא אותו דבר כמו קודם, וזה מה שאנחנו רוצים להגיד פה. "וכל מאמינים שהוא לבדו הוא" זה לא רק להגיד שהקדוש ברוך הוא נמצא לבד, רוצים להגיד שגם עכשיו, אחרי הבריאה, אז הוא אותו דבר כמו שהיה לפני הבריאה. על דרך זה כשאנחנו אומרים כל יום בתפילה "אתה הוא עד שלא נברא העולם", הוא מוסיף, הוא מביא מפה, כן? כלומר, שאומרים "אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם", גם שמה פירוש "הוא ממש בלי שום שינוי". מה האלטער רבי רוצה להוסיף פה? מה הדיוק של האלטער רבי פירוש? איך-- אנחנו אומרים כל יום, אומרים "אתה הוא עד שלא נברא העולם". גם שמה

29:30 אתה יכול לשאול מה המילה "הוא" פה. מה עושה פה המילה "הוא"? אתה. אתה משנברא העולם, אתה, אתה, כתוב "אתה הוא עד שלא-- אתה מש-- אתה הוא", פעמיים אומרים "אתה הוא". אז זה עובד בלשון הקודש. אתה אומר פעמיים "אתה הוא", התרגום של הפעם השנייה זה "אותו דבר", lo mismo. אני חושב שככה מתרגם בסידור בתרגום של הקסטז'אנו, כמעט בטוח. לא, אתה יכול לתרגם "אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם", Vos sos antes que creaste el mundo y vos sos después que el mundo fue creado. אבל זה לא התרגום הנכון. Vos sos el mismo, זה הדיוק. זה, זה, אותו הוא, וזה העניין של האחדות של הוי', שגם אחרי שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם יש פה מציאות. אף על פי כן הוא נשאר באותו אחדות בדיוק כמו שלפני הבריאה, ואת זה האלטער רבי בא להסביר בהמשך הפרק. איך מסבירים את זה? הרי נברא עולם, זה לא שקר, ואף על פי כן אומרים שנשאר אחדות של הקדוש ברוך הוא כמו לפני זה.