לקוטי אמרים תניא - פרק ו' - חלק 1

00:02 עד כאן, עד פרק ו', האלטער רבי הסביר בעיקר מה זה הנפש האלוקית ואיך זה עובד. מה הם הכוחות של הנפש האלוקית. מה הם הלבושים של הנפש האלוקית. מה הם התכונות של הנפש האלוקית. מה התכלית של הנפש האלוקית. כמה עניינים בקשר לנפש האלוקית. ואיך הנפש האלוקית מגיעה להשלים את התפקיד שלה, שזה כל ענייני אלוקות ולהתאחד עם אלוקות וכולי. אחרי שאנחנו הסברנו את המהות של הנפש האלוקית והתפקיד שלה, אז עכשיו אנחנו הולכים. האלטער רבי בא עכשיו בפרקים הבאים, שלושת הפרקים הבאים, ובזה יתחיל להסביר את המהות של הנפש הבהמית. מה זה הנפש הבהמית? את זה אנחנו מבינים קצת יותר טוב. מה זה נפש הבהמית? מה? ממה מורכבת הנפש הבהמית? מה הם הרצונות של הנפש הבהמית? ובכללות בינתיים יסביר בכלל מה זה כל העניין של סטרא אחרא, קליפות וכל הצד הזה. את הצד השלילי צריכים להבין, כדי שאנחנו נוכל לעשות את התפקיד שלנו בעבודת השם והמלחמה. עכשיו הרבי יתחיל להסביר בפרק ט' על המלחמה הגדולה שיש בשתי הנפשות, אז צריכים קודם כול להסביר כל נפש מה יש לה, מה הכוחות שלה ואיך היא עובדת. אז כאן בפרק ו' מתחיל להסביר את הצד של נפש הבהמית. אומר האלטער רבי: הנה. כן. מה קרה? חסר תניא פה. ״וזה לעומת זה עשה אלוקים״. אומר האלטער רבי, שמה זה לשון של פסוק, ״זה לעומת זה״. זה פסוק בקהלת, שהקדוש ברוך הוא עשה את כל העניינים. הוא עשה את זה. זה לעומת זה הקדוש ברוך הוא עשה שיהיה העניין כדי שיוכל להיות המלחמה בין הרע והטוב, שיוכל להיות ״ובחרת בחיים״, שהבן אדם יוכל לבחור בין

02:25 שני דברים. הקדוש ברוך הוא עשה שיהיה קדושה וקליפה באופן שזה לעומת זה, וכל הכוחות וכל העניינים שנמצאים בצד הקדושה, הקדוש ברוך הוא עשה גם כן שיהיה אותם כוחות ואותם עניינים גם כן לעומת זה בצד השני, בצד הקליפה. זה מה שכתוב שהקליפה בפני הקדושה זה כקוף בפני אדם, כמו שאנחנו רואים קוף בפני אדם. שמצד אחד הקוף הוא ממש בדוגמה של הבן אדם. הקוף, מונקי, קוף. יש לו את כל העניינים כמו בן אדם. יש לו חמש אצבעות, יכול לעמוד על שתי רגליים ויש לו כל מיני דברים וכל מיני. אפילו יכול לעשות כל מיני חוכמות. זה גם החיות. אנשים עומדים שעות ומסתכלים על כל החוכמות שעושה הקוף. יש לו את כל הדברים, אבל מאידך יש את הנקודה שהוא לא בן אדם. הוא קוף. ככה זה גם כן. זה כאן שהקליפה יש לה את כל הפרצוף, את כל הכוחות ואת כל העניינים בדיוק אותו דבר. יש תקופות ממש מכל העניינים כמו שהם בקדושה. ההבדל הוא שזה לא קדושה, זה קליפה. זה הצד השני. הקדוש ברוך הוא עשה את זה ודווקא בשביל שיוכל להיות העניין הזה של עבודת השם, שהבן אדם יוכל לבחור את העניין שהוא בוחר אותו בין שני עניינים של קדושה וקליפה. ״ובחרת בחיים״, שיוכל להיות בחירה חופשית וממילא יוכל להיות שכר ועונש וכל העניין הזה. הקדוש ברוך הוא עשה שיהיה מידה כנגד מידה. כל העניינים זה לעומת זה. אבל זה האדמו"ר אומר: ״וזה לעומת זה עשה אלוקים״, שנפש האלוקית כלולה מעשר ספירות קדושות. אמרנו לפני זה בפרק ג' שהנפש האלוקית מורכבת, כלולה בעשר ספירות קדושות, ומתלבשת בשלושה לבושים קדושים. אותו

04:12 דבר דיברנו בפרק ד' בעניין הלבושים של הנפש האלוקית, שמתלבשת בשלושה לבושים קדושים. כך הנפש דסטרא אחרא, אותו דבר, אבל לעומת זה, סטרא אחרא, בצד השני, בקליפת נוגה. הרי מדובר כאן על יהודי. ואמרנו בפרק א' שיהודי, הנפש הבהמית שלו זה לא שלוש קליפות הטמאות חס ושלום. הנפש הבהמית של יהודי זה קליפת נוגה. לכן האלטער רבי מדגיש שמדובר כאן על נפש דסטרא אחרא של יהודי. אז קליפת נוגה זה לא רע גמור. אף על פי כן זה נקרא סטרא אחרא כי זה לא קדושה. הצד השני זה צד של קדושה. זה נקרא קליפה. קליפת נוגה מלובשת בדם האדם. זה מה שאמרנו בפרק א' שהנפש הבהמית, עיקר עניינה, הדבר הראשון זה שהיא מלובשת בדם. הסברנו בפרק א' מה העניין של נפש הבהמית, שהנפש הבהמית מלובשת בדם האדם. פירושו של דבר, עוד לפני שמגיע מידות רעות, לפני שמגיעים כל הבעיות, עצם העניין שהבן אדם מרגיש את עצמו שהוא חי, שהוא מרגיש את עצמו בתור מציאות יש שלא קשור אל אלוקות, זה השורש של כל העניין. זה כל השורש של הרע. זה ההתחלה של הנפש הבהמית. אז על זה אומר האלטער רבי שגם הנפש הזו, הנפש הבהמית, כלולה מעשר כתרין דמסאבותא. גם הנפש הבהמית יש לה את העשרה דברים האלה. אבל האלטער רבי משנה את השם, אומר עשר כתרין דמסאבותא. עשר כתרים. במקום לקרוא לזה ספירות, האלטער רבי קורא לזה כתרים. כתרים. עניין של כתר. ומה דמסאבותא? מסאבותא זה כינוי בלשון ארמית לעניין של טומאה. מה ההסברה למה האלטער רבי משנה את השם? למה בנוגע לקדושה האלטער רבי קורא לזה עשר, עשר ספירות? וכאן הוא קורא

06:11 לזה עשר כתרים. שאלה שנייה, למה? ב-- למה זה הוא קורא בלשון קודש קדושה? קדוש. וכאן הוא קורא את זה בלשון ארמית, מסאבותא. למה הוא קורא לזה בלשון ארמית? למה הוא לא כותב בלשון הקודש עשר כתרים דטומאה? הוא כותב מסאבותא, שזה התרגום של טומאה. אז דבר ראשון, בנוגע לחילוק הראשון בין ספירות לכתרים, אז מוסבר באריז"ל, בספרים, ההבדל בין קדושה לקליפה, שקדושה זה ההשפעה של הקדוש ברוך הוא. בקדושה זה בפנימיות. החיות האלוקית זה בפנימיות. הרי כל דבר יש לו חיות אלוקית. ההבדל בין קדושה לקליפה זה החיות האלוקית שמתלבשת בקדושה. זה בא באופן פנימי, בגילוי, בהתלבשות ובפנימיות, בהתאחדות. זאת אומרת האור האלוקי מתאחד לגמרי. זה העניין של עשר ספירות. ספירות מלשון ספיר, גילוי, אור, עניין של של גילוי, עניין של ספיריות ובהירות. זאת אומרת על זה השמיים מספרים, עניין של סיפור דברים, שהספירות של קדושה מגלים אלוקות. אלוקות נמצא בהם באופן גלוי, באופן פנימי, באופן של התלבשות. לכן זה נקרא בשם ספירות. מה שאין כן קליפה, שם האור האלוקי לא נמצא באופן פנימי. האור האלוקי. הרי הקדוש ברוך הוא לא אוהב את הקליפה. להפך, הוא שונא אותה. על כן הוא נותן להם חיים בדרך מקיף, כמאן דשדי בתר כתפוי. כמו שהאלטער רבי אומר על המשל שכל ההשפעה לקליפה זה רק מחיצוניות, וגם כן זאת אומרת זה מגיע מהחיצוניות הרצון. וגם כן זה לא מלובש בדברים באופן פנימי. אם זה היה מלובש באופן פנימי זה לא היה קליפה, זה נשאר במקיף, זה נשאר באופן חיצוני, מקיף מלמעלה, ולא מתאחד עם הדבר. לכן זה לא נקרא בשם ספירה, אלא זה נקרא בשם כתר. כתר מלשון

08:11 מקיף. כתר זה מקיף כמו כתר שמעל הראש. זה נהיה חיות וכיסוי בהם, שזה העיקר שלו נמצא בכתר איפה שמקיף. עד כדי כך ההבדל שיש-- ההבדל בין קדושה לקליפה זה עד כדי כך שיש מקומות, תניא לא אומר את זה, אבל יש מקומות בספרים שמובא שבקליפה יש באמת אחד עשרה. יש אחד עשר, אחד עשר כתרים. יש כמה מקומות בספרים מוסבר שיש י"א סממנים. י"א סממנים כנגד י"א כתרים של הטומאה, יש להם בעצם י"א, לא עשר. כי מה זה ה-י"א? במדרש מסביר שזה המקיף הכללי. תראה, בגלל שבקליפה שמה החיות האלוקית לא מתאחדת עם הספירה, זה נשאר במקיף. לכן יש י"א, זה העשר כתרים של טומאה והמקיף שלהם. זה גם כן, לבונה זכה, מה שנקרא בסממני הקטורת. שסממני הקטורת באו כדי לברר את הניצוץ הזה של קליפה, שלוש קליפות של הקליפות. לכן סממני הקטורת היה היה אחד עשר סממנים, שאחד מהם נקרא לבונה זכה. לבונה זכה זה המקיף של קדושה שמשמה מקבלים חיים. לכן לפעמים כותבים אפילו י"א סממנים. אבל כאן בתניא הוא לא מדבר על זה. רוצה להסביר את העניין הזה, שזה העניין הזה, אותם עניינים. ולכן תראה כאן מדגיש רק את העניין של עשר. אז הוא אומר שיש-- אז לכן מובן החילוק הראשון. למה הוא קורא לזה בשם כתרים? זה עניין של מקיף. החיות האלוקית והקליפה. עכשיו למה הוא כותב בלשון ארמית? אז בפשטות הסיבה למה אתה אומר בלשון ארמית זה על דרך כמו שמוסבר בפרק ב'. בפרק ב' הסברנו למה האלטער רבי אומר ״מראש כל המדרגות עד סוף כל דרגין״. שמה שואלים גם כן למה האלטער רבי מתחיל ראש כל המדרגות בלשון הקודש

10:14 ומסיים סוף כל דרגין בלשון ארמית? מסבירים שההבדל בין לשון קודש ללשון ארמית בכללו זה ההבדל בין קדושה לקליפה. אז כשמדברים על ראש כל המדרגות זה קדושה, אז כותב בלשון הקודש. כותב אבל סוף כל דרגין, מדברים על קליפה אז הוא כותב בלשון ארמית, שזה מראה על ירידה בעניין הזה. עניין של ארמית, שבעים אומות, שבעים לשון זה העניין של קליפה. על דרך זה גם כאן זה בפשטות הסברה למה הוא כותב את זה בלשון ארמית. כאן בגלל שמדבר על צד הקליפה אז הוא משתמש בלשון של, בלשון של ארמית, שזה לשון של העניין הזה. זה כתרים דמסאבותא. יש ביאור מאוד נפלא מהאבא של הרבי. בעצם גם הביאור הזה זה מאבא של הרבי בפרק ג' על כל פנים. אבל יש ביאור כאן של האבא של הרבי, ר' לוי'ק מסביר הסיבה למה האלטער רבי כותב מסאבותא, מסביר על פי קבלה, אבל זה מאוד מעניין. זאת אומרת בפשט בתניא זה מובן. הוא מסביר שמסאבותא, מה השורש? מה השורש של המילה מסאבותא? השורש, האותיות של השורש של מסאבותא זה ס', א', ב'. ס', א', ב' זה השורש של מסאבותא. ס', א', ב' זה השורש. ס', א', ב' זה בגימטריה ס"ג. מה זה ס"ג? ס"ג זה... קודם כל זה הולך על זה, זה ס"ג, זה שם ס"ג. בד' שמות של השם הוי"ה. ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. שם ס"ג זה עולם התוהו. בספרים מוסבר שעולם התוהו בשמות של הד', של הארבעה שמות של ארבעה מילויים. שם ע"ב, שם ס"ג, שם ב"ן, שם מ"ה. אז שם ס"ג זה השם של עולם התוהו שזה שורש הקליפה. אז לכן ס"א ב' זה ס"ג. ס"ג זה אותיות

12:03 גס, שזה הקליפה, שכל עניין הקליפה זה גסות. וגם כי ס"ג זה מלשון סיג. סיג זה עניין של לכלוך. תראה, סיג זה כמו סיגים. סיגים, סיגים זה פסולת. כן, כולו סיג יחד. עניין של סיגים. סיגים זה פסולת, זה מראה על הקליפה. אז זה העניין של סמ"ך גימ"ל, שזה שם ס"ג, סמ"ך גימ"ל זה אות ג"ץ, וכל העניין שזה מראה על הקליפות ועל ששון שזה... לכן, לכן, לכן האלטער רבי כותב מסאבותא, שזה מרמז על השייכות של הקליפות. אפרופו, מה זה ממילא אומר האלטער רבי? שיש את העשר ספירות בשביל להגדיר בסטרא אחרא. יש לו גם כן עשר ספירות דמסאבותא, שהן שבע מידות רעות הבאות מארבע יסודות רעים הנ"ל. מה מורכב? מה הם העשר ספירות האלה? אומר האלטער רבי שהם שבע מידות רעות הבאות מארבע יסודות רעים הנ"ל. יש את השבע מידות רעות שזה כנגד הארבע יסודות, שזה מגיע מהד' יסודות. הרי למדנו בפרק א'. האלטער רבי אמר בקיצור בפרק א', שהאלטער רבי התחיל להסביר את העניין של נפש הבהמית. האלטער רבי הסביר שנפש הבהמית יש בה ד' יסודות רעים, שמשמה מגיעים כל המידות הרעות. שם הוא דיבר ארבע עניינים. הוא דיבר על מים, אש, רוח ועפר. גאווה וכעס מזה של אש. תאוות התענוגים מצד המים. הוללות וליצנות והתפארות מצד הרוח. עצלות ועצבות מצד העפר. שם הוא חילק את זה בחילוקים של ארבע יסודות. אבל יש גם כן חלוקה אחרת, שמחלקים את המידות הרעות כנגד השבע מידות. הכנעני, החיתי, האמורי, הפריזי, היבוסי, הגרגשי, שזה השבע מידות רעות, שזה העניין של שבע אומות, שבע מידות רעות. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות של הקליפה. בכללו זה

14:07 העניין של חסד. העניין של חסד זה, זה, זה, זה העניין של אהבה. אהבה רעה או אהבה לתאווה של עולם הזה, שלכן זה נקרא בשם כנעני. עניין של כנעני. כנעני זה הולך על תאוות. כן, כנעני בידו מאזני מרמה. כנעני זה עניין של מסחר. השיקוע בתאווה של עולם הזה, זה נקרא בשם כנען. והחיתי זה עניין של גבורה דקליפה. זה חיתי מלשון פחד. כן, חתת אלוקים על הערים, מלשון פחד. זה פחד של קליפה, שהוא מפחד מגוי או מפחד מהבריות. הוא מפחד מהשני, מפחד מפני הצל, פחד עולם הזה. ועל זה יש עניין של אמורי מלשון יופי ותפארת. אמורי מלשון... הלוא עניין של תפארת, של תפארת דקליפה, שזה תאוות הלבושים. ועל דרך זה יש את כל העניין של השבע מידות רעות, שיש את המציאות שלהם בקליפה, עולם הזה. אז זה מה שהרב אומר כאן, ששבע מידות רעות הבאות מארבע יסודות רעים הנ"ל, ושכל המולידן. יש, כמו שדיברנו בקדושה, יש את המידות, גם כאן יש את השכל המולידן, על מנת לחשוב שחכמה בינה דעת מקור המידות. כאן אנחנו רואים עוד פעם, אנחנו רואים כאן בתניא, וכשמסתכלים קצת יותר בעומק אנחנו רואים שהאלטער רבי, יש כאן שני חילוקים עיקריים בין מה שהאלטער רבי הסביר בפרק ג' בנוגע לנפש האלוקית לבין מה שהאלטער רבי מסביר עכשיו בנוגע לנפש הבהמית. חילוק אחד מאוד בולט זה שכשהאלטער רבי דיבר בנוגע לנפש האלוקית, האלטער רבי הסביר קודם את השכל ואחר כך הוא הסביר את המידות. קודם האלטער רבי מביא שלוש אמות, חכמה בינה דעת, ואחר כך הוא מביא שבע כפולות. שכל ומידות. קודם שכל ואחר כך מידות. כאן האלטער רבי הופך את הסדר.

16:15 קודם האדמו"ר מסביר את השבע מידות ואחר כך הוא מסביר את השכל המוליד. הולך בסדר הפוך, מידות לפני שכל. והחילוק השני, שלפני זה בפרק ג', כשדיבר בנוגע לקדושה, הוא אמר השכל כולל חכמה בינה דעת. הוא השתמש עם המילה כולל, וכאן האדמו"ר משתמש עם המילה נחלק, שכל המולידן הנחלק לשלוש. שם הוא אומר כולל, כאן אומר נחלק. אז קודם כל השאלה השנייה, שזה יותר קל להסביר, אחת שתיים. פשוט בקדושה זה אחדות וקליפה זה פירוד. קדושה, כל העניינים, כל המידות, זה באופן של התכללות. זה אחדות, זה אחד מקבל מהשני, מתאחד עם השני. יש לי כל, יעקב אבינו אמר יש לי כל, כל זה התכללות. שם הכל זה באופן של אחדות. לכן אומרים שם כולל, לא שהתכללות. מה שאנחנו מדברים על קליפה אומרים נחלק. קליפה זה פירוד. ולכן שם אומרים עניין של נחלק. זה חילוק אחד. החילוק השני, למה לפני זה האדמו"ר אומר השכל לפני מידות, וכאן זה קודם מידות לפני שכל, זה גם כמובן בפשטות שזה ההבדל בין קדושה לקליפה. של קדושה, נפש אלוקית, עיקר השכל. נפש אלוקית, המציאות העיקרית שלו זה הבנה והשגה, היא נוטה לשכל. מוח שליט על הלב. נפש אלוקית הוא בעל שכל. בעצם הוא שכלי, הנפש האלוקית, המהות העיקרית זה שכלי. הוא בעל שכל. הוא מחפש את האמת. הוא לא מחפש מה שנוח לו, מה שטוב לו, מה שמתחשק לו. זאת אומרת מה שזה הטבע. הוא מחפש דבר ראשון מה אמת. שכל, חכמה, בינה, דעת. מה אמת, ואחר כך לפי השכל ככה זה המידות אצלו. זאת אומרת שהשכל הוא המקור למידות. לכן קודם כל מתחיל אצלו עניין המוחין, עבודה והשגה, להתבונן בלי

18:19 כוח, ואחר כך מגיע אצלו המידות. לפי השכל נולדים המידות. הוא מתבונן בעניין של מה רצון ה', ונהיה אצלו. הוא לא מסתכל על הטבע שלו. זה מה שזה. זה העניין של נפש אלוקית. זה לא נפש אלוקית, לא מחפש קודם כל מה הטבע ואחר כך לפי זה לתכנן את עצמו. אפילו בקדושה יש בן אדם שיש לו בטבע, הוא בעל חסד, אז הוא בטבע בעל חסד, אז הוא אוהב לעשות חסדים. גבורות זה לא בשבילו. יש כזה בן אדם שזה טבע גבורות, אז חסד זה לא בשבילו. זה לא הנפש האלוקית. הנפש האלוקית לא מחפש מה הטבע, שאפילו טבע בקדושה הוא בא בסתירה. כשבן אדם שהמידות שלו זה רק בטבע, אז זה נקרא מצרים. מצרים זה מצרים בקדושה. הוא נמצא במצרים, הוא לא עובד את השם, וזה הטבע שלו. יש לו טבע, והוא משתמש עם זה לעניין קדושה, אבל הוא רק נמצא בצל של הטבע שלו. זה לא המידות של הנפש האלוקית. המידות של הנפש האלוקית אמיתי זה שהנפש האלוקית זה שכל. דבר ראשון הוא מתחיל מה אמת. לא מה אני אוהב, מה מתחשק לי, מה טוב לי בטבע. דבר ראשון, מה אמת? מה דורשים, מה צריך להיות, איך צריך להיות דבוק. ואם יגיע למסקנה שצריך להיות תנועה של אהבה, אז ייוולד אצלו אהבה. ואם יגיע למסקנה שצריך להיות תנועה של יראה, ייוולד אצלו יראה. זה העניין שאצל הנפש האלוקית קודם כל יש שכל, והשכל מוליד את המידות. לכן שם האדמו"ר מקדים בלשון של התניא, הוא מקדים שכל, אחר כך מידות. מדברים על הנפש הבהמית. הנפש הבהמית, כל המציאות שלו זה מידות. לא הפשט שאין לו שכל, שהבהמי הוא נפש בשלימות.

19:53 יש לו גם שכל, גם כן. מדברים נפש בהמית של בן אדם. אז בן אדם, הכל אצלו זה גם שכל. גם העניינים הבהמיים שלו הוא גם כן משתמש עם השכל. אבל הבהמי עיקר היא מידות. מתחיל, זה מתחיל ממידות. מה מתחשק לי, מה אני אוהב, מה הטבע שלו נמשך. הוא מתחיל הכל עם מידות. תראה, בהתחלה זה המידות, והמידות, כדי שהוא יוכל להשיג את התאווה שלו, כדי שהוא יוכל לעשות את זה בשלימות, את התאווה שלו, אז הוא צריך את השכל שיעזור לו להשלים את המידות. ההתחלה זה מהמידות, ומהמידות זה מגיע אחר כך לשכל. עכשיו, אתם תראו את זה בהמשך פרק ט' גם, כי אני אאריך על זה. אז לכן אנחנו רואים גם בלשון התניא, שכל מילה בתניא זה מדויק, שבקדושה הוא מקדים שכל למידות, ובקליפה הוא קודם כל מסביר את המידות ואחר כך את השכל. כי המידות הם לפי ערך השכל. כי המידות הם לפי ערך השכל. המידות זה הולך על פי, לפי ערך השכל. גם כאן אנחנו רואים את ההבדל. עוד הבדל שיש בין פרק ג' לכאן, שפרק ג' הוא מדבר בנוגע לקדושה, הוא אמר... אז הוא אמר את הלשון שהשכל נקרא חב"ד, נקרא אמא של כל המידות, כי המידות הם תולדות חב"ד. בקדושה האלטער רבי אמר שמידות הם תולדות חב"ד, הם הילדים, הם הילדים של השכל. כאן, כשהאלטער רבי מדבר בנוגע למידות, הוא לא אומר שהמידות הם תולדות השכל, הוא רק אומר שהמידות הם לפי ערך השכל. מה ההבדל הזה? מה החילוק? אז ההסברה היא ככה: שבנוגע לשכל, לנפש האלוקית, נפש אלוקית, כל עניין של איזה שכל, להבין את העניינים, ועל ידי שהוא מבין, על

22:08 ידי זה נולד אצלו מידות. זאת אומרת, בהתחלה מה שיש זה רק שכל. הוא מתחיל ומתחיל בהשכלה. הוא לומד ומבין ומתבונן, ומההבנה וההשגה נולד אצלו עניין של מידות, עניין של תולדות. המידות, כל מציאותם נולד ומתהווה, כאילו כביכול מתגלגל רק מהשכל. מה שאין כן בנפש הבהמית זה לא ככה. המידות לא נולדים מהשכל, המידות לא באים מהשכל. המידות מגיעים מהמידות. הוא אוהב את התענוגים בגלל שהוא התרגל אליהם. זה לא בשביל השכל. הוא התרגל, הוא התרגל ליהנות מהדברים, והוא נהנה מ-- הוא מרגיש טוב עם זה. זה עניין טבעי. הוא נמשך לעניין הזה מצד הטבע. המידות לא נולדים מהשכל. המידות זה הרגש טבעי, שיש לו משיכה טבעית לעניינים בהמיים ושנאה לדברים שמפריעים לו בתאוות שלו. זה עניין טבעי. אלא מה? יש הבדל בין בן אדם קטן לבן אדם גדול במה התאווה שלו מונחת. אז זה רק שהמידות הם לפי ערך השכל, לפי ערך, בנוגע לגדלות וקטנות. אם זה יהיה תאוות גדולות, אם כל התאווה שלו יהיה רק באיזשהו גלידה, באיזשהו סוכריה, באיזשהו ממתק, או שהתאווה שלו יהיה בכסף, בדברים יותר-- זה רק הבדל באיזה עניינים. זה רק המידות לפי ערך השכל. זה רק לפי ערך, בנוגע לגדלות של התאווה. עד כמה זה יהיה, באיזה אופן זה יתפתח. אבל לא יהיה אפשר להגיד עכשיו בבהמי שהמידות הם תולדות השכל. ערך השכל. כי הכל נובע שדברים קטנים, כמו שיהיה ערך. למי שצריך לקטן, וקטן זה להשיג דברים גדולים יותר. אם הוא קטן, אז הוא מתאהב לדברים קטנים. אין לו דברים. לכן מתכעס ומתקצף מדברים קטנים. אז זה מידת הזעם מתעורר. הוא מתכעס ומתקצף מדברים קטנים, וכן בהתפארות ושאר מידות. אז זה

24:04 הכל בגלל שזה לפי ערך. אז רואים כאן בתניא איך שהאלטער רבי, בדיוקי המילים, האלטער רבי חילק, הסביר חילוקים עיקריים בין הנפש האלוקית והבהמית, זה רק בדיוקי המילים. דיברנו כאן כמה וכמה חילוקים. תראה, נכון, בתור סיכום, באים ארבעה חילוקים בין קדושה לקליפה. זה נקרא ספירות וזה נקרא כתרין. חילוק ראשון. חילוק שני, שזה הוא אומר בלשון הקודש, אומר בלשון הרע. חילוק שלישי, שכאן הוא מקדים, בנפש האלוקית הוא מקדים שכל ואחר כך מידות, ובבהמית קודם מידות, אחר כך שכל. חילוק ר-ר-רביעי זה שכאן הוא אומר כולל שכל, בקדושה אומר קליפה.