ביאור עניין ההתקשרות - חלק ב

00:06 דובר 1 טוב, מכיוון, מכיוון שנמצאים, אה, עכשיו, נמצאים בימים הסמוכים לימי י"ב י"ג תמוז, אז היום אנחנו נדבר את השיעור תניא ונגיע לעניין ההתקשרות, כך שזה מדובר בתניא. ישנם, ישנם באופן כללי, ישנו שלוש מקומות בתניא שהרבי מדבר על עניין של התקשרות, או במילים אחרות עניין של היחס של רבי לחסידים. יש בפרק ב' בתניא. בפרק ב' בתניא האלטער רבי מסביר את העניין של ראשי בני ישראל. הרבי מסביר את העניין של הנפש האלוקית, כי לכל אחד ואחד יש לו נפש אלוקית, ואשר נפש אלוקית זה חלק אלוקה ממעל ממש. אבל כדי שהנפש האלוקית יתחבר עם הבן אדם, אז יש חילוקי מדרגות בנשמות, מראש כל דרגין לזנב כל דרגין, ועד שעל ידי ההשתלשלות של הנשמה נהיה מצב של נשמה שהם בבחינת עקביים. ראש ישראל, ראש הבכלים וכולי. אז כדי שכל עם ישראל יוכל להתחבר עם הקדוש ברוך הוא, זה בכל הנשמות, אז זה על ידי הצדיק. כמו שבן אדם, אז כל הגוף, כל האיברים מקבלים את היניקה, החיות, דרך המוח, והמוח של הבן, זה מה שמקשר אותו עם המוח של האב. אז דרך זה גם כן כל נשמות ישראל קשורים עם המוח, שזה הרבי, זה הצדיק, זה הראש בני ישראל. ועל ידי ההתקשרות, דבקות בו, מקבלים את כל היניקה, החיות, מהקדוש ברוך הוא. אז זה הוא מביא את מאמר חז"ל, לדבקה בו, הדבק בתלמיד חכם כאילו דבק בשכינה. על ידי הדבקות בתלמיד חכם, שזה הולך על הדבקות בראש בני ישראל, על ידי זה, זה הדבקות בשכינה, כי זה הקשר שיהודי מקבל את הקשר שלו עם אלוקות. זה על ידי ההתקשרות שלו לראש, למוח, שזה

03:24 דובר 1 הצדיק. זה פרק ב'. מקום שני זה בפרק מ"ב. בפרק מ"ב האלטער רבי כותב העניין של רעיא מהימנא. האלטער רבי מדבר בפרק מ"ב בתניא, האלטער רבי מדבר על יראת שמים. והאלטער רבי אומר שכל אחד ואחד יכול וכל אחד ואחד צריך לעבוד על העניין של יראת שמים. זה עבודה ששייך לכל אחד ואחד. זה ראשית העבודה ועיקרה ושורשה, כמו שהרבי דיבר על זה בפרק מ"א. האלטער רבי בפרק מ"ב מסביר על פי זה מה שחז"ל אומרים: "ועתה ישראל, מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה?" שהקדוש ברוך הוא מבקש מכל אחד ואחד את העניין של יראת שמים. והרבי שואל, התלמוד שואל: אטו יראה מילתא זוטרתא היא? איך אתה אומר "מה ה' אלוקיך כי אם ליראה", כאילו שזה דבר קטן? עניין של יראת השם זה דבר קטן? אם כן, לגבי משה מילתא זוטרתא היא. אז האלטער רבי שואל, מה זאת אומרת? מה התירוץ פה? מדברים "ועתה ישראל", לכל ישראל. מה התירוץ? ולגבי משה זה דבר קטן. אז הרבי מסביר שכל אחד מישראל יש לו בחינת משה רבנו. משה רבנו הוא רעיא מהימנא. מה פשט רעיא מהימנא? שהנשמה של משה רבנו זה מבחינת הדעת, ושהוא ממשיך דעת לעם ישראל. ועל ידי הדעת של משה רבנו ממשיך לעם ישראל, על ידי זה נותן להם חיות ואלוקות שיוכלו לעבוד את השם ושיוכלו להתעורר באהבה ויראה. הרבי ממשיך שזה לא רק אצל משה, אלא שבכל דור ודור יש ניצוצי משה רבנו שמתלבשים בגוף ונפש של חכמי הדור, והיינו עיני העדה, והם נותנים לכל יהודי חיות ואלוקות, עניין הדעת. הן הדעת של סופרים וספרים, דעת שמלמדים מהתורה שמלמדים, והן דעת כדעת, שזה מה שהרבי

05:46 דובר 1 ממשיך הלאה, שכל יהודי יש לו כוח הדעת שלו שיכול, על ידי זה שמתבונן, יכול להגיע להתעורר, מעורר אצלו את העניין של יראת שמים. זו הנקודה של פרק מ"ב. דרך אגב, כאן המקום להעיר שהביאור ברעיא מהימנא שהוא מסביר פה בתניא פרק מ"ב זה לא אותו ביאור של רעיא מהימנא שהוא מסביר בואתה תצוה. אף על פי שמסתכלים בהשקפה ראשונה, זה נראה שמדבר על אותו עניין. הוא מדבר על המשכת הדעת, ועל דרך זה הרבי גם כן מביא שיש את העניין של משה רבנו שממשיך את האמונה בפנימיות של הדעת. יש אבל הבדל, שזה יהיה ביאור אחר לגמרי. במאמר ואתה תצוה, עבודת רעיא מהימנא זה שהוא זן ומפרנס את האמונה. זאת אומרת, עניינו של משה רבנו זה לפעול, לעבוד עם האמונה. מהימנא מלשון אמונה. האמונה שיש אצל כל יהודי זה באופן של מקיף. ומשה רבנו הוא רעיא מהימנא, שהוא פועל שהאמונה יבוא בפנימיות. איך הוא פועל את זה? על ידי שהוא מעורר את העצם. כל הביאור שהרבי מסביר בואתה תצוה. במה מדובר פה? לא פה. בפרק פה בתניא, בפרק מ"ב, האלטער רבי בכלל לא מדבר על אמונה. האלטער רבי מדבר על עניין של יראת שמים ומדבר על הדעת. וכדי להגיע ליראת שמים צריכים דעת. ומשה רבנו הוא דעת עליון. אז הוא ממשיך דעת ואלוקות, וממילא נותן יראת שמים. האלטער רבי כאן בפרק מ"ב בכלל לא מדבר על עניין של אמונה. כאן עבודת, זה הדיוק פה, שמשה נקרא רעיא מהימנא בקשר לעניין הדעת. ומשה רבנו רעיא מהימנא, שהוא הבחינה שלו היה דעת, דעת עליון. משה רבנו, נשמה של דעת, אצלו היה עניין של דעת עליון ואלוקות. אז משה רבנו

08:00 דובר 1 בגלל שהוא רעיא מהימנא. זאת אומרת, מה פשט רעיא מהימנא? הוא רועה נאמן. כאן הפירוש רעיא מהימנא זה כאילו לא מהפירוש הראשון שהרבי מביא. רועה נאמן. אז הוא לוקח את הבחינה שלו והוא מפרנס. הוא גם כן עניין שלו, אבל לא בעניין האמונה. הבחינה שלו דעת. זה משה רבינו מכניס את הדעת, הבחינה שלו. הוא נותן את זה לכלל ישראל באופן של רועה, באופן של... אז זה ביאור אחר לגמרי. זאת אומרת, במילים אחרות, במאמר ואתה תצווה הדיוק של רעיא מהימנא זה הרועה של האמונה. זאת אומרת, העיקר זה האמונה, והוא זה שהוא הרועה של האמונה. בפרק מ"ב בתניא הדיוק העיקרי זה שהוא רועה, שהוא רועה, שהוא מזון, שהוא עושה ש... הוא נותן את הדעת, הוא נותן את זה לכל אחד ואחד מישראל. רועה. איזה אופן רועה? באופן מהימנא, באופן של נאמנות. אבל מהימנא זה לא אמונה. אז זה ביאורים שונים, יהיה סתם. אם תשימו לב, במאמר ואתה תצווה, כשהרבי מביא את האודות שמשה רבינו ממשיך דעת בפרק ו' של המאמר, אז הרבי כותב למטה, מראה מקומות, ומציין בליקוטי תורה פרשת משפטים, ואחרי זה הוא כותב: וראה תניא פרק מ"ב. יש פרשת תצווה על השולחן. אז הוא כותב ככה. הוא כותב... תסתכלו. טוב, בסדר, לא איפה. תסתכלו בהערה. הוא כותב ליקוטי תורה ואחרי זה הוא כותב ״וראה״, כאילו שזה... זה סימן טוב שלא... זה סימן טוב או סימן לא טוב? למה לחשוב? לא מוצאים רעיון. הכל פה. פרשת משפטים ובכמה מקומות, הערה שלושים וארבע. וראה גם תניא ריש פרק מ"ב. מה הדיוק? וראה גם, זאת אומרת שזה, זה, זה כמו שאמרנו. זאת אומרת, זה לא אותו

10:29 דובר 1 ביאור. וראה גם, גם שם מדובר על עניין הדעת, אבל לא, זה לא הרבי. הרבי לא מציין לפרק מ"ב לכתחילה, כי באמת הביאור זה באופן אחר. שימו לב. הכל פה זה פרק מ"ב בתניא. אז מה הנקודה של משה רבינו מבחינת הדעת? על ידי זה שמשה נותן דעת לכלל ישראל, על ידי זה אז יראה זוטא, אז כל אחד יכול על ידי הדעת שמשה נותן לנו להגיע לעבודת ה' באופן של יראה, יראת שמיים. תראו את התורה על כל פנים. מקום שלישי זה באיגרת הקודש. איגרת הקודש, אז איגרת הקודש הידועה ששם אדמו"ר הזקן מדבר על העניין שהצדיק גם אחרי ההסתלקות, אז הצדיק הוא משפיע, משפיע על החסידים. הוא מסביר באריכות את האופן איך הצדיק משפיע על החסידים. יפה. מביא את העניין של צדיק, זה לא גשמי, זה לא גוף. אצלו החיים זה אמונה, יראה ואהבה. זה פשט. זה אצלו העניין של חיים. גם כשהוא חי בבשר אז החיים שלו לא היה בשר. החיים שלו זה היה אמונה, יראה ואהבה. זאת אומרת ה-definition, definition, ההגדרה, המהות של חיים אצל הצדיק תמיד, גם כשהוא חי בבשר גשמי, אצלו חיים פירושו אמונה בה', יראה מה' ואהבה לה'. זה פשט החיים אצלו. וממילא בעניין הזה לא משתנה הצדיק כשהוא חי בגשמיות, כשהוא לא חי, אצלו זה החיים האלה, זה חיים נצחיים. זה חיים שהם באמת נצח. אלא מה החילוק הוא? שכל זמן שהוא חי בגוף אז יש הגבלה. הכלי, הגוף הוא כלי מגביל, מקום גשמי שעושה שכל ההרגש של הצדיק, הקדושה שלו, הנשמה, האמונה, יראה ואהבה שלו יהיה מוגבל במקום גשמי, ובמילא רק האור מהם יאיר רק זיו. אז שכשיש את

13:15 דובר 1 ההסתלקות, צדיק מתעלה מבחינה ששם הכלי לא מגביל אותו, ובמילא הוא יכול להיות בכל מקום אצל כל חסיד, אצל כל אחד מהתלמידים שלו, לא רק באופן של האור עם זיו, אלא עצמיות. יהיה הצדיק, הכוח העצמי בכל התוקף יכול להתגלות לכל אחד ואחד מהמקושרים. וכל מה שיותר אוהבים את הצדיק, כשיש יותר רגש של התקשרות ורגש של אהבה, אז זה עוד יותר עושה את הכלי שיוכל לקבל מרוח רבם העצמית. זאת אומרת, מהעצם של רוח רבו, שזה האמונה, יראה ואהבה שלו. צריך רק להתייגע, הוא אומר אדמו"ר הזקן, בדרך של יגיעה רבה, אבל יש את רוח רבו העצמית בכלל התוקף אצל כל אחד ואחד מהמקושרים ומהתלמידים שמקבלים מהצדיק. אחרי זה אדמו"ר הזקן אומר שמה עוד דברים. זה חלק של איגרת כ"ז. השפעת הצדיק מצד מה? מצד האמונה, יראה ואהבה שלו, ושכל חסיד יכול לקבל את זה על ידי התקשרות לצדיק. אחרי זה אומר, יש עוד אופן שהצדיק משפיע לתלמידים שלו ולחסידים והמקושרים וכל אנשי הדור, לא בדרך פנימי אלא בדרך מקיף. את האופן של אמונה, יראה ואהבה זה השפעה פנימית. אתה לומד חסידות, לומד את התורה של הצדיק. כן, אתה חי עם הצדיק, עם ההדרכות, עם האירועים, עם הסיפורים של הצדיק. אז אתה מקבל דרך זה אמונה, יראה ואהבה. זה השפעה פנימית של הצדיק. אלא מה אומרים? שבזה גופא אז אחרי הסתלקות זה יכול להיות יותר בתוקף. יש אבל עוד סוג של השפעה שמגיעה מהצדיק, שזה השפעה בדרך מקיף. מה זאת אומרת השפעה בדרך מקיף? הכוונה שמכיוון שהצדיק עשה הרבה תורה ומצוות בחיים חיותו, ואז על ידי העבודה שלו הוא פעל, זרע זרע... הוא השפיע הרבה מאירים בסדר השתלשלות בעולם

15:21 דובר 1 הצאצאים, ומהזריעה שהצדיק זרע על ידי העבודה שלו נמשך מזה לכל התלמידים ותלמידי תלמידיו, שמזה יהיה אצלם התעוררות תשובה. זאת אומרת שיהיה זה שהיום שייך להיות אצל חסיד, אצל תלמיד, אצל אחד שיש לו שייכות לצדיק, לרבי, יש לו, לכל אנשי הדור, יש היום עניין של הרהורי תשובה, באופן טבעי הבן אדם מתעורר בהם. זה מגיע מזה שהצדיק פעל על ידי עבודתו, שהעניין נמשך מזה אחרי זה גם כן. אפילו אחרי הסתלקות שלו נמשך ממנו גידולים, גידולים, כמו שהוא אומר, שיוצא מזה צמיחה, שמגיע מזה התעוררות בעבודת השם, עד שנעשים בעלי תשובה על ידי התעוררות בעבודתו. זה מאוד חזק מאוד. זאת אומרת שכל העבודת השם שיש לנו היום, תראה, כל מיני עניינים בעבודת השם, הרהורי תשובה, הרהורים של מעשים טובים וכל מיני דברים שבן אדם מתעורר לעבוד את השם. אז זה צאצאים מעבודת הצדיק, שפועל עד היום הזה. זה פועל, הצדיק פועל, פועל על התלמידים והחסידים שלו גידולי גידולין. הוא מביא על זה משל מהארת השמש, שגם בלילה יש האור של הארת השמש שמתפשט בכוכבים. ידוע שהכוכבים, זה שהכוכבים יש להם אור, והאור הזה זה בעצם מהשמש, שהאור של השמש משתקף מהכוכבים ומזה נהיה אור בלילה. על דרך זה משה רבינו, האורות מתפשטים לשישים ריבוא אלפי ישראל וכל דורותיהם. זה הנקודה של פרק כ"ז. בהמשך לזה נדבר על העניין של ההסתלקות. אז יש את האיגרת גם כן בפרק כ"ח, שגם שם הוא מדבר על הצדיק, אבל שם בעיקר הוא מסביר את העניין של הפטירה של הצדיק. לא כל כך מדבר על עצם העניין של הצדיק. הוא מדבר יותר על היום, היום של יום ההילולא, יום ההסתלקות

17:30 דובר 1 של הצדיק, ומסביר שביום ההוא יש כוח מיוחד של כל העבודות וכל הפעולות, כל מה שהצדיק עבד כל החיים שלו, אז מגיע לשלמות ביום האחרון, כי אז מתאסף כל מה שעשה כל החיים ואז נהיה מזה כוח עצום ביותר שפועל, פועל ישועות בקרב הארץ, עושה ישועות וכפרה על העניינים הכי עמוקים. אפילו העניינים של טומאת מת, על דרך פרה אדומה. זה בעצם הקשר עם הקריאה של היום. כן, זה מה שקוראים עכשיו בפרשת השבוע. יש פרה אדומה, ואחרי פרה אדומה כתוב ״ותמת מרים״. יש משמה לומדים שמיתתן של צדיקים זה כמו פרה אדומה. כמו שפרה אדומה מכפרת על טומאת מת, שזה הכי גרוע, על דרך זה הצדיק מכפר על ידי פטירתו, מכפר על עניינים הכי גדולים, אפילו עניינים של טומאת מת. זה האיגרת של כ"ח. אבל על כל פנים, אנחנו מדברים בקשר לעניין של חסיד ורב והתקשרות של חסיד ורב והשפעה של חסיד ורב. אז היסוד של זה נמצא בשלושת המקומות האלה בתניא: פרק ב', פרק מ"ב ואיגרת הקודש סימן כ"ז. עכשיו.

19:03 דובר 2 מתי זה היה, אחרי ההסתלקות או גם לפני זה? אחרי כן.

19:08 דובר 1 גם לפני, גם לפני וגם אחרי. שנייה. וכמובן שבכל אחד מהמקומות האלה יש בזה מה להשים בזה. זאת אומרת, זה לא על רב, זה לא. כל מקום בתניא. בשלושת המקומות האלה אז יש נקודה מסוימת. יש את השאלה הכללית שכל אחד ואחד שואל את עצמו: מה העניין של התקשרות של חסיד לרבי? כמובן שחסידים יש את זה בפשיטות. חסיד יודע שחסיד בלי רבי אין חיים. העניין של התקשרות של חסיד לרבי. אבל אף על פי כן צריכים לזה מילים. צריכים לזה ביאור. צריכים להסביר. צריכים לזה הסבר עמוק, כן, בפרט כשנמצאים בזמן של העלם והסתר ולא רואים את הרבי בעיני בשר, אז לפעמים יכולים ליפול למסקנה, קדישא הנוכח. לפעמים כן נמצאים בעולם של העלם והסתר, עולם של חושך ולא רואים את הרבי בעיני בשר. אז צריכים עוד יותר להתבונן, ללמוד את זה, להתעמק ולהבין עד כמה העניין הזה זה נוגע בחיי היום יום. תניא זה לא ספר של התקשרות. תניא זה ספר יסודי בעבודת השם. תניא זה ספר של בינונים. המטרה של האלטער רבי בתניא היה להסביר איך כל אחד ואחד, כל יחיד ויחיד, קרוב אליו הדבר מאוד, בכוחו לעשות זאת. זה התניא. זה שהאלטער רבי בתניא מסביר את העניין של רבי, אז חייב להיות, חייב להיות. זה לא סתם. דרך אגב, האלטער רבי בא להסביר דברים, אלא זה נוגע לכל עושי ניה. זאת אומרת שהאלטער רבי בא לומר לנו שאם אתה רוצה להיות יהודי ולעבוד את השם באופן של ספר של בינונים, כי כל יחיד ויחיד קרוב אליו הדבר מאוד, בכוחו לעשות, שתוכל לעבוד את השם במחשבה, דיבור ומעשה בשלימות כמו שצריכים, מה שנוגע לכל אחד. וזהו, זה חייב

21:43 דובר 1 להיות על ידי התקשרות לרבי. אז דבר ראשון, פרק ב'. פרק ב' זה התחלת התניא. האלטער רבי עדיין לא התחיל לדבר על המלחמה. האלטער רבי עדיין לא התחיל לדבר על... פרק ב' זה התחלת התניא. האלטער רבי רק עכשיו התחיל את התניא. האלטער רבי אמר לנו רק דבר אחד, שכל אחד ואחד מישראל יש לו שתי נפשות. זה מה שאתה יודע. אתה לומד פרק א', אתה לומד על נפש הבהמית. אתה מגיע פרק ב', אתה לומד על נפש אלוקית, ואז האלטער רבי מביא שצריכים רבי, ראשי ישראל. מה זאת אומרת? זאת אומרת שבתור יסוד, האלטער רבי בפרק א' וב', האלטער רבי עדיין לא מדבר לבן אדם פרטי עבודתי. האלטער רבי מתחיל את התחלת העבודה. האלטער רבי נמצא ביסוד. האלטער רבי בא להסביר לנו מה זה יהודי. זה הפרקים הראשונים של התניא. האלטער רבי בא להסביר לנו מה, מה, מה המציאות שלי, מה המהות של יהודי. אז האלטער רבי אומר שכל יהודי יש לו שתי נפשות, נפש אלוקית ונפש הבהמית. ומיד באותו מקום שהוא מסביר את היסוד, אפילו הוא לא דיבר עדיין על עשר כוחות הנפש, הוא עדיין, אתה לא יודע, הוא לא מדבר עדיין על מוחין ומידות, לא על מחשבה ולא דיבור ולא מעשה. הוא רק אמר לך שיהודי פירושו בן אדם שיש לו שתי נפשות. אז מיד הרבי אומר: יש עניין של רבי. זה אומר לנו, זה לא... בתניא הכל מדויק, כל מילה. הסדר מדויק גם כן. זאת אומרת, אומר לנו שביסוד, כמו שנוגע לדעת שיהודי הוא בן אדם שיש לו שתי נפשות, לדעת את היסוד מהו יהודי, אז נוגע לדעת שהקשר שלך עם הקב"ה בתור

23:45 דובר 1 יהודי חייב לעבור דרך מנהיג, רבי. זה ראשי בני ישראל. מה זה גופא? יש כאן שני פרטים. נקודה אחת, זה מגיע לנפש האלוקית. כמו שפשוט בתניא, נפש האלוקית. תחילת פרק ב' בתניא, האלטער רבי בא ואומר: הנפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש. יהודי הוא חלק אלוקה ממעל. זה המעלה האמיתית של יהודי, שהוא יש לו עוד... נפש הבהמית יש גם לגוי. אדרבה, אצל הגוי נפש הבהמית זה פרק א' של התניא. יהודי יש לו נפש אלוקית, חלק אלוקה ממעל. אז זה המעלה האמיתית שלך בתור יהודי. אתה רוצה לחיות את זה? אתה רוצה לגלות את זה? אתה רוצה להיות יהודי? כדי לפעול ולגלות את היידישקייט שלך, לחיות עם היידישקייט, להיות יהודי איך שיהודי צריך להיות, אז אתה צריך לדעת לפני הכל שכדי שאתה תוכל להיות יהודי כדבעי, זאת אומרת כדי שהנפש השנית שלך תוכל לבוא לגילוי, חייב להיות ראשי בני ישראל. ובלי זה אתה לא מתחיל בכלל. להתחיל להיות יהודי חייב להיות זה. זה לכאורה פשוט פשט בתניא. יש גם ווארט ששמעתי אצל חסידים. שמעתי את זה אצל המזרחי. לא יודע בשם מי הוא אמר את זה, אבל אמר ווארט. נראה לי שהוא אמר את זה בשם חסידים קודמים. אני אשאל אותו. הוא אמר ווארט יפה. זה גם כן הולך טוב. התניא אומר: למה בפרק ב' האלטער רבי שם את העניין של רבי? אומר, הרי חסיד מתחיל ללמוד כאן בתניא והאלטער רבי אומר לו שלכל אחד יש שני נפשות. יש לו נפש הבהמית ויש לו נפש האלוקית. אז הוא, אז הוא ספליט פרסונליטי. אז הוא, הוא, האלטער רבי גילה לו עכשיו שיש בלגן, שיש לו... הוא לא

26:00 דובר 1 בן אדם אחד, הוא שני בני אדם בתור בן אדם אחד. ממילא מוז מען צום רבי. אתה חייב ללכת לרבי, כי אם לא, איך תדע איך להסתדר עם זה? שתי נפשות. וממילא מוז מען לרבי, אם לא אתה תתבלבל לגמרי. שם זה בסדר. רבי יוסף מוויז'ניץ. קצת מגיע בדרך אגב קודם, אבל יהיה. זה בהתחלת התניא. בפרק מ"ב שמה האלטער רבי כבר מדבר יותר בנגיעה להרגשה. מגיע לעבודה בפועל. זאת אומרת, זה נוגע איך להביא את זה בתור עבודה בפועל? יראת ה'. האלטער רבי כבר מדבר בנגיעה איך בן אדם יכול להיות ירא שמיים? זה כבר עניין שמגיע לעבודה פרטית. עבודה פרטית, ראשית העבודה זה ירא שמיים. זה האלטער רבי התחיל... למעלה. כן, אז האלטער רבי אומר גם בעבודה פרטית, כשנגיע לעבודה בפועל להיות ירא שמיים, שזה הבסיס של כל עבודת השם, אתה צריך את העניין של רבי. כי רבי נותן לך דעת. על ידי דעת תוכל להיות ירא שמיים. זאת אומרת שההבדל בין העניין של רבי שמוזכר בפרק א', ב', לעניין של רבי שמוזכר בפרק מ"ב: בפרק א', ב', העניין של רבי זה קשור לעצם החיים. זה... עיקר היידישקייט, שהיידישקייט יחיה אצלך, ש-ש-שתוכל להזדהות עם השורש שלך, עם האישיות, עם זה שאתה יהודי. כדי לעורר את היהדות, היידישקייט, נפש השנית, על זה צריכים רבי. בפרק מ"ב זה איך שהרבי מתבטא ומגיע לעבודה בפועל כדי להיות ירא שמיים, ונוכל לקיים תורה ומצוות באופן כדבעי, למעלה ומצד ירא שמיים. על זה גם צריכים התקשרות. זה עניין של דעת שהרבי נותן. אה, יש עוד אריכות פה. זה מורחב. נשאיר את זה פה. נראה בהזדמנות אחרת אנחנו נמשיך

28:35 דובר 1 עוד כמה פרטים. מה הנקודה של פרק כ"ז? רק לסיים עם ווארט אחד. כשנגיע לפרק מ"ב יש ווארט חזק. נראה לי שהרבי מביא את זה. זה מובא בשיעורים בספר התניא, שבפרק מ"ב האדמו"ר הזקן כותב: "בכל דור ודור יורדין ניצוצין מנשמת משה רבינו עליו השלום ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה." אז הדיוק הוא שהאדמו"ר הזקן אומר קודם גוף, אחרי זה נפש. לכאורה צריך להיות הסדר הפוך. הניצוץ מתלבש בנפש, ועל ידי הנפש מתלבש בגוף. הניצוץ של משה מתלבש לכאורה בנשמה של משה, של הצדיק. האדמו"ר הזקן כותב קודם גוף, אחרי זה נפש. אז הדיוק הוא, הביאור בזה, זה מובא בשם רביים. אני לא זוכר בדיוק. אומר שהחידוש בזה, כדי להדגיש שהקשר של הרבי עם משה רבנו, זה שאומרים שהרבי התפשטות של משה, זה לא רק מצד הנשמה שלו, אלא זה גם מצד הגוף שלו. ולא רק בגלל שהגוף הוא הכלי לנשמה, בגלל שזה נשמה של משה לכן הגוף, אלא יש גם בגוף עצמו, הגוף של הצדיק. יש עניין בציור פניו או בגוף של הצדיק, שבגופו של הצדיק נמצא גם כן ניצוץ של משה רבנו בעצם הגוף שלו, שמזה נובע, כך מובא שם בשיעורים בספר התניא. השיעורים בספר התניא זה מוגה מהרבי. אז אומר שמזה נובע העניין של חסידים: יש עניין להסתכל בציור של הרבי, להסתכל בפנים של הרבי. ההסתכלות על גופו של הצדיק, וגופו של הצדיק, הגוף עצמו זה ניצוץ של משה רבנו. ממילא בעצם הסתכלות על גופו של הצדיק, ולכן אומרים שם את הווארט שם: "מ'קען קוקן און קוקן אויף הצדיק", אף פעם לא נהיים רווים מזה, כי שמה נמצא כל העניין שהאדמו"ר אומר, שהדעת עליון וכו', זה גם בגוף

30:36 דובר 1 שלו. זה לא רק עניין מצד הנשמה, זה גם בגוף של הצדיק. זה ווארט שמובא שם.