ה' מנחם-אב - יארצייט של האריז"ל

00:00 של האריז"ל. של הרבי. זה בשנים האחרונות בפרט. הרבי עשה מזה שטורעם. תשמ"ז אני זוכר היה מכתב שהרבי שלח, מכתב כללי. זה מה שאני זוכר מהתקופה שלי בתור בחור. תשמ"ז הרבי שלח מכתב כללי בקשר לה' מנחם אב, וזה היה בתשמ"ז. תשמ"ז הרבי כתב גם כן מכתב כללי, ובמכתב כללי של תשמ"ז הרבי כתב שהוא מצרף למכתב הזה את המכתב כללי של תשל"ב. אז אני זוכר שהיינו אז בקאמפ במונטריאול. זה היה תשמ"ז והגיע בפקס, הגיע אז שתי המכתבים. המכתב של תשל"ב, ה' מנחם אב, והמכתב של תשמ"ז. במכתב תשמ"ז הרבי כותב שהוא מצרף את המכתב של תשל"ב מהיום של ה' אב, אשר תוכנו, בכל תקפו, גם בשנה זו ועדיין בכל שנה ושנה, וקיימא ותתקיים לעולם ועד, כעבור חמישה עשר שנים מאז שנת תשל"ב. זאת אומרת עברה חמש עשרה שנה מתשל"ב עד תשמ"ז. חמש עשרה אגרות. אז היה הרבי ביקש שילמדו את המכתב הזה. אז היה גם כן שתי שיחות. הרבי דיבר בליל, בליל ה' אב ובמוצאי יום הרבי דיבר שתי פעמים, גם בלילה גם ביום. כך היה אצל הרבי. ראו שהרבי עשה שטורעם. גם כן בשנים שאחרי זה היו שיחות ופארברענגען בקשר לעניין הזה של ה' מנחם אב. למה? מה קרה בתשל"ב? תשל"ב זה הפעם הראשונה שהרבי כתב מכתב כללי מיוחד בקשר לאריז"ל. מה קרה בתשל"ב? תשל"ב זה היה אז ארבע מאות שנה מהסתלקות האריז"ל. האריז"ל נפטר בשנת של"ב וממילא תשל"ב זה היה בדיוק ארבע מאות שנה. לכן אז הרבי כתב מכתב כללי מיוחד. וממילא אז אנחנו עכשיו ננצל את הזמן. אז מכיוון שאין קופיות אני אקרא את המכתב. אני אסביר ואני מקווה שיוכלו להקשיב. והעיקר זה שיפעלו הדברים אה

02:50 ובכל אחד ואחד בפנימיות. מה שהרבי כותב. אז המכתב זה ככה. ברוך השם, מוצאי שבת קודש חזון אור ליום ה' מנחם אב תשל"ב, ברוקלין, ניו יורק. שלום וברכה. בימים אלה ימי הסתלקות האריז"ל החי. ידוע שהאריז"ל קראו לו האריז"ל החי. ככה, ככה זה נקרא בשם, בכמה ספרים קראו לו האריז"ל החי. אז זה מיוסד על לשון הגמרא, שבעצם זה לשון של פסוק בקהלת נראה לי, טוב, כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. אז משם מגיע הלשון הארי החי. אז הוא אומר, ויום זה יום הסתלקות האריז"ל החי, ובפרט במלאת ארבע מאות שנה להסתלקות. כותב הרבי ככה: "שעסק עיקרי הוא במיוחד להתבונן בדרכים הישרים, אשר בלשון רבנו הזקן באגרת הקודש שלו, הראנו מדרכיו ונלכה באורחותיו". אומר הרבי שעכשיו ה' אב זה זמן שכל אחד צריך להתבונן בדרכים הישרים של האריז"ל. הלשון של אדמו"ר הזקן הוא הראנו מדרכיו. מה הראנו מדרכיו? זה לא רק שהוא הורה לנו מה לעשות, אלא הוא עצמו התנהג באופן מסוים והוא הראה לנו איך הוא התנהג. זאת אומרת שהעניין זה לא רק ללמוד ממה שהוא אמר, אלא ללמוד ממה שהוא עצמו התנהג. זה בעיקר אחד מהדברים שהרבי מדגיש בכמה מקומות, שאצל הרביים זה לא היה רק שהם אמרו מה לעשות. הם עצמם היו דוגמה חיה למה שהם אומרים. וממילא אומר הראנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. שהרי ודאי זהו אחד הטעמים שדווקא דרכים אלו גילה וגילו תלמידיו, ונתפרסמו בכל תפוצות ישראל. הסיבה למה התפרסמו הסיפורים האלה, ההנהגות האלה, הדרכים של האריז"ל. האריז"ל עצמו גילה את זה. זאת אומרת שעשה את זה בפרסום, והתלמידים שלו פרסמו את זה. אז

05:17 בוודאי שהסיבה למה התפרסמו ההנהגות האלה והדרכים האלה זה כדי שאנחנו נלמד מזה איך להתנהג. שואל הרבי: ואף כי מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לומר שיגיע לבחינת קודש של עיר וקדיש מן שמיא נחית, הרב הגדול האלוקי החסיד האריז"ל. כי הרי מי יכול בכלל שיהיה לו אפילו הווה אמינא בליבו? זאת אומרת אפילו מחשבה כזאת, שיעלה לו מחשבה כזאת בלב שהוא יכול ל-להשוות את עצמו למדרגה של האריז"ל. זה מעניין שהלשון שהרבי כותב, עיר וקדיש מן שמיא נחית, זה לשון של פסוק. ידוע שהתרגום זה בן אדם קדוש. לא יודע בדיוק מה זה התרגום של המילה עיר וקדיש. זאת אומרת בן אדם קדוש שירד מהשמיים. כן, הרב הגדול האלוקי החסיד האריז"ל. דרך אגב, כתוב בספרים שעיר וקדיש מן שמיא נחית זה ראשי תיבות שמעון, שזה הולך על רבי שמעון בר יוחאי. אז אולי זה הסיבה למה הרבי מזכיר את זה פה בקשר לאריז"ל, שהוא היה נשמה של ה... שהרי היה לו ניצוץ מרבי שמעון בר יוחאי כזה. על כל פנים, אז איך יהיה לי? מי יכול להשוות את עצמו לבחינה הזאת של האריז"ל? מכל מקום הרי אפס קצהו ושמץ מנהו מרב טובו ואורו מאיר לכלל ישראל בכל דור ודור. אף על פי כן, הרי יש משהו, קצת טיפה מהאור הגדול של האריז"ל, הרי מאיר אצל כל אחד ואחד מישראל בכל דור ודור. הלשון הזה זה לשון. דרך אגב, זה לשון שכתוב בתניא, שהרבי כותב כאן בהערה שהלשון הזה זה לשון של האלטער רבי בתניא בקשר למשה רבנו. והרבי כותב, וידוע שהאריז"ל הוא ניצוץ משה רבנו. הרי שהאריז"ל היה ניצוץ גם כן

07:24 של משה רבנו. הוא מציין לשם הגדלות, והחידוש שם הוא כותב על הגדלות של האר"י ז"ל שהיה לו ניצוץ של משה רבנו, כי גם רבי שמעון בר יוחאי, גם האר"י ז"ל, הם היו ניצוצים של משה רבנו. וממילא לכן הלשון הזה שהאלטער רבי כותב על משה רבנו, אז אפשר להגיד גם על האר"י ז"ל שמה, שאף על פי שהוא היה בתכלית הגדלות, בתכלית הרוממות, אף על פי כן, אז אפס קצהו ושמץ מנהו, זאת אומרת משהו ממנו, איזו טיפה, אפשר, והרי מאיר אצל כל היהודים כמו אצל משה רבנו. אומרים שהתפשטות של משה בכל דור ודור, לא רק אצל הרביים, אלא יש גם כן את הניצוץ של משה אצל כל אחד ואחד. כמו שהאלטער רבי מסביר בתניא פרק ב' שכל יהודי יש לו חלק ממשה רבנו. אז על דרך זה גם כאן יש חלק מהאר"י ז"ל אצל כל אחד ואחד, ובמילא יש לנו שייכות, מצד הנקודה הזאת יש לנו שייכות לאריז"ל ואפשר ללמוד ממנו. וביחד עם גילוי ופרסום הנהגות אלו והאירועים, אז יחד עם זה שהתפרסמו האירועים האלו על ידי התלמידים, כמו שאמר קודם, הרי זה גם כן נתינת כוח וסיוע רב, אז זה גם כן נותן לנו את הכוח ללכת בדרכים ואורחות אלו מעין עבודת הקודש האמורה. אז זה נותן, זה שגם כן הדברים האלה, הסיפורים האלו, האירועים האלו שהרבי עוד עכשיו הולך להביא, הם אירועים שהתפרסמו. אז הפרסום עצמו זה נתינת כוח ועידוד, שכל אחד יוכל לקיים את הדברים האלה מעין העבודה שהייתה אצל האריז"ל. יש מכתב אחר של הרבי, סתם מעניין בקשר לנקודה הזאת שהרבי שואל כאן איך אנחנו יכולים בכלל להשוות את עצמנו לאריז"ל? אז יש מכתב

09:13 דומה של הרבי מתשכ"ו בקשר למאה שנה לצמח צדק. שם הרבי גם כן שאל אותה שאלה, איך אנחנו יכולים להשוות את עצמנו לצמח צדק וללמוד ממנו? הרי הצמח צדק היה באין ערוך בכל העניינים. איך אדם יכול להגיד אני אלמד מהצמח צדק? אז הרבי שמה כותב את המשל, משל נפלא שהרבי מקשר את זה, מדמה את זה לכמו השמש. שהשמש, אף על פי שהוא נברא מאוד גדול, זה הנברא הכי ענק שיש בעולם, אף על פי כן, בכל טיפה וטיפה של מים אפשר לראות את השמש. לא רק בים הגדול אתה רואה את השמש, אלא סתם אתה שם טיפה של מים מול השמש, אתה תראה את כל השמש בקטן. לא רק חתיכה, אלא כל השמש רואים את זה בקטן בטיפה של מים. רק מה? יש שני תנאים: שהטיפה תהיה מול השמש ושהיא תהיה טיפת מים נקייה. אז הרבי אומר על דרך זה גם כן שכל יהודי ביחס לצדיקים הגדולים, לנשיאים, אז הוא גם כן כמו הטיפה מול הצדיק. השמש הוא שמש גדול, ענק. אנחנו כמו טיפה קטנה של מים. אבל אם אנחנו רק נעמוד פנים אל פנים מול הצדיק, לרצות לקבל ממנו את השפע, וגם כן נהיה נקיים בלי לכלוך, בלי להכניס, בלי להכניס את השטויות שלנו, אז נוכל לקבל גם כן את כל הכוח שלו. נכון שבאין ערוך ובגודל כמו זה נקודה, אבל בנקודה הזאת נמצא הכול. אז על דרך זה גם כן כאן אפשר להגיד בקשר לאריז"ל, שלמרות כל הגדלות של האריז"ל שאנחנו באין ערוך לו, אבל אפס קצהו אפשר לקבל מהדרכים שלו. והנה אומר הרבי, ב' ג' מדרכים ישרים אלו והנהגות הכלליות המובאות בכתבי האריז"ל. אז כאן הרבי

11:04 הולך להביא שתיים שלוש. אני לא יודע למה הרבי כותב שתיים שלוש כי לפעמים הרבי מביא שלוש. אז הרבי כותב כאן, אז הולך להביא כאן שתיים שלוש הנהגות, דרכים והנהגות כלליות שנמצא בכתבי האריז"ל. דבר ראשון הרבי מביא בתורה מה כתוב בקשר ללימוד התורה של האריז"ל. הכול זה לא רק דברים שהאריז"ל אמר, אלא כמו שאמר קודם זה הנהגות שהאריז"ל עצמו התנהג. אז בתורה כותב כאן רבי חיים ויטאל, התלמיד של האריז"ל. הוא כותב, "ראיתי למורי זכרונו לחיי העולם הבא כשהיה עוסק בהלכה עד שהיה נלאה ומזיע כולי". אומר רבי חיים ויטאל שהוא ראה כשהאריז"ל היה לומד הלכה, זאת אומרת היה לומד נגלה, הוא היה לומד באופן כל כך חזק, עם כזה כוח, עם כזה, עם כזה שטורעם, עד שהוא היה פשוט מתעייף ומזיע בשעת הלימוד וכו'. הוא אמר כי התורה נקראת תושיה. התורה הרי נקראת עוז ותושיה. תושיה מה הכוונה? שמתשת כוחו של עוסק בה, זה מחליש את הכוח של הבן אדם שלומד. ולכן ראוי לטרוח ולהתיש כוחו בעסק התורה. לכן בן אדם צריך ללמוד תורה באופן כזה שהוא כל כך מתייגע בלימוד עד שהוא נהיה פשוט בלי כוח מרוב הלימוד, הוא פשוט נהיה תש כוחו, נחלש הכוח שלו כשלומד תורה. על זה קיבלנו, האר"י ז"ל הראה איפה למדים תורה שצריך להיות באופן עד שהוא נהיה מזיע. זה בתורה. במצוות אומר, ובעניין הצדקה והנהגת הצדקה והמצוות, וכלל מצוות, לא היה קמצן כלל וכולי. מה שראו בהנהגת האר"י ז"ל בנוגע למצוות, שבנוגע לקיום המצוות הוא לא היה קמצן בשום אופן. מה פירוש שלא היה קמצן? הוא פשוט היה משלם על כל מצווה את

13:14 כל מה שהיה צריכים. יש כאלה שמתחילים להתווכח, ל-ל-לריב עם המוכר. כן, הרי רוצים להוריד את המחיר. תפילין או כל מצווה שעושים, מנסים לעשות את זה שזה יהיה יותר זול. כן, צריכים רייס, שכר, אה, אה, רייס רייס, כל מיני דברים. מחפשים את התיירי, מחפשים כל מיני דברים איך לעשות ל-לצמצם בעניין. אה? בחור לפעמים צריך גם כן. יש כל מיני מצוות ששייך גם לבחורים, צריכים לקנות לפעמים לולב, אתרוג, או לפעמים צריכים לקנות אה, אמ, אה, רייס. אה? צריכים כל מיני דברים שצריכים לעשות עם זה מצוות, טלית קטן וכיוצא בזה. אז הוא כותב פה ששל האר"י ז"ל, הוא לא היה מחפש דיסקאונטים, מחפש משהו זול. כן, לעשות טלית קטן זול כדי לצאת ידי חובה, אלא הוא היה משלם. לא היה, בלי קמצנות, היה משלם כמה שהיה צריך. זה בעניין הצדקה. הוא היה נותן צדקה בלי קמצנות. כמו שכתוב, וזו היא הפשט, וזה לשון הזוהר: ״אי מאן דבעי לאשתדלא במצוה״ כו'. ואדם צריך להתאמץ, אה, במצוות. אומר לו: ״לא ישתדל בה בריקניא ובמגנא״. אדם לא צריך לעשות את המצוות בחינם ובריקנות. זאת אומרת לעשות את המצוות באופן שזה יהיה לו קל ושזה יהיה לו זול. ובן אדם, חס ושלום, אסור לו לעשות מצוות כזה, אלא ״באגר שלים״. אדם צריך להשקיע ולשלם כל מה שצריך בשביל לקיים את המצווה. כמובן שיש תשלום כספי ולפעמים התשלום זה לא כספי. זה תשלום של זמן, של כוח, של מרץ. אז צריכים לעשות את זה עם כל מה שזה דורש. עיין שם. אז זה בנוגע למצוות. הדבר השלישי, אומר, בתורה ומצוות, כולו דבר כללי שנוגע לכללות תורה ומצוות. לא

15:12 רק תורה, לא רק מצוות. בכלל הנוגע בעבודת השם. אומר, אומר הרבי פה: ״יהיה שמח בעשיית איזו מצווה״ כו'. אדם צריך להיות שמח כשהוא מקיים מצווה, וזהו סוד הפסוק ״תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב״. יש האר"י ז"ל הרי מפרש, הרבי מביא בתניא פרק כ"ו: ״ונודע לכל פירוש האר"י ז"ל בפסוק זה״. מה האר"י ז"ל מפרש? ש״תחת אשר לא עבדת בשמחה״, הכוונה היא שלא עבדת בשמחה, שהוא עבד בלי שמחה. ואפילו שהוא עבד ועשה את הכל, אבל היה חסר לו שמחה. אז חס ושלום כתוב שמה ״ועבדת״ וכו'. זאת אומרת שבן אדם צריך שעבודת השם שלו יהיה דווקא באופן של שמחה. זה לא בנוגע לאר"י ז"ל. זה פירוש של האר"י ז"ל, שאיך שהוא מסביר את הפסוק. אז הרבי מביא כאן למטה, והעיר מה-מה-מהתורה מאדמו"ר. האדמו"ר כותב בתורה אור שהאר"י ז"ל היה שמח מאוד בעשיית המצוות ולכן זכה לרוח הקודש. אז האדמו"ר מביא, כמובן שלאדמו"ר זה היה לו מסתמא בקבלה, כי זה לא כתוב מפורש בכתבי האר"י ז"ל. אז האדמו"ר מראה שמסתמא היה לו זה בקבלה מהמגיד והבעל שם טוב, מה-מה-מהנשיאים הקודמים, שאצל האר"י ז"ל, למה האר"י ז"ל זכה להגיע לדרגה של רוח הקודש? בזכות זה שכשהיה מקיים מצווה היה מקיים את זה בשמחה מאוד גדולה. הרבי מציין ירושלמי בכמה מקומות שהשייכות של רוח הקודש עם שמחה, שרואים את זה בקשר לשמחה של בית השואבה, שיונה נהיה נביא, רוח הקודש. יש כמה גרסאות שהוא הגיע על ידי שמחה, שמחת בית השואבה. אז רואים שיש קשר בין שמחה לעניין של רוח הקודש. על כל פנים, אז רואים אצל האר"י ז"ל העניין שהוא היה שמח בעשיית המצוות. והרבי

17:09 מסיים: ״והנה רצוי שההתבוננות בכל הנ"ל תביא להתבוננות במה שכתוב באר"י ז"ל בהקדמה של המצוות, אשר אדם מחויב לקיים כל המצוות, וכל זמן שלא ישלים נשמתו חסרה״. זה הרבי מכניס עוד נקודה דרך אגב, שהאר"י ז"ל, שצריכים להתבונן שהאר"י ז"ל כותב שבן אדם יורד לעולם כדי לקיים כל התרי"ג מצוות. וכל זמן שלא גמר להשלים את כל התרי"ג מצוות, נשמתו חסרה, ״וכל אשר בו מום לא יגש״. יש לו מום על הנשמה שלו, לא השלים את התרי"ג מצוות, שלכן צריכים לרדת לעולם כמה פעמים. אדמו"ר הזקן מביא בתניא שבן אדם צריך לרדת בגלגול כדי להשלים את כל התרי"ג מצוות. זה בנוגע למצוות. וכן בעסק התורה כותב האר"י ז"ל שצריכים לטרוח בפשט, רמז, דרוש, סוד. שצריכים ללמוד תורה בכל האופנים, גם בפשט, גם ברמז, גם בדרוש וגם בסוד. וכל עניינים אשר יוכל להשיג. אדם צריך להשתדל בכל הסוגים של התורה, להבין וללמוד, לטרוח ולעשות לו רב שילמדנו. צריכים לבד לטרוח וצריכים גם כן לחפש רב שילמד אותך את כל חלקי התורה. אז ממילא גם במצוות וגם בתורה. אז האר"י ז"ל דורש שאדם צריך לדרוש שיהיה בתכלית השלימות ולקיים את כל המצוות שאפשר לקיים, ועל דרך זה בתורה ללמוד את כל הסוגים של כל מצוות התורה. וממילא מסיים הרבי, אז ההתבוננות בכל העניינים האלה בתורה של האר"י ז"ל והדרכים שלו תביא התבוננות למעשה, קיום כל הנ"ל בפועל, ומתייחסים חמישים ובוודאי יצליח. אם יתעסקו בזה מהר, בוודאי יצליחו. כמו שנאמר ״בך ה' חסיתי, אל אבושה לעולם״. אדם יש לו ביטחון בהשם אז הוא אף פעם לא מתבייש. תמיד השם נותן לו כוח להצליח. זה היה הפסוק שהתחילו להגיד אז בדף

19:12 ניסן של ל"ב. לכן הרבי כותב את הפסוק במכתב כללי. ככה היה סדר כל השנים שהרבי היה כותב פסוק מהפרק שלו במכתבים כלליים. וזה גם ימהר קיום היעוד אשר ייהפכו ימים האלו לששון ולשמחה, ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו ממש. העניין הזה יעשה גם כן שיתקיים במלוא ממש הייעוד של ייהפכו ימים האלו לששון ולשמחה, ביאת משיח במהרה ובזמן בברכה. זה התוכן של המכתב. וממילא אז מה הן הנקודות שהרבי מביא מדרכי האריז"ל? נקודה אחת זה בלימוד התורה, שצריכים ללמוד באופן כזה שהלימוד שלו יביא אותו עד כדי כך שהוא מזיע בלימוד התורה. ומצוות לתת צדקה ברוחב וביד רחבה, ועל דרך זה כל המצוות. לא להתקמצן, להשקיע את כל מה שיש לו בעניין של קיום מצווה, שזה לא יהיה בריקנות וחינם. ונגיע בכלל עבודת השם, שעבודת השם צריכה להיות דווקא בשמחה ובשמחה גדולה. כל הכוח של האריז"ל היה על ידי זה שהיה צריך להביא את השמחה. בקשר למה שהרבי כותב כאן של ייהפכו ימים אלו, אז הרבי כותב שהמקור של העניין הזה של ייהפכו ימים אלו זה פסוק בירמיה שכתוב "והפכתי אבלם לששון". שהקדוש ברוך הוא יהפוך את האבל לששון. הרבי מציין לילקוט שמעוני ירמיה, ששם כתוב: עלה אריה במזל אריה והחריב אריאל על מנת שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל. עכשיו, המדרש אומר שמה שהעניין של "והפכתי", שרואים שהמדרש אומר שכל הסיבה למה עלה אריה במזל אריה והחריב את אריאל זה כדי שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל. זאת אומרת שאריה הולך על נבוכדנצר מלך בבל, ומזל אריה זה חודש מנחם אב, שאז זה מזל האריה, והחריב את אריאל, שזה בית המקדש, על מנת שיבוא אריה. זה הקדוש ברוך הוא, והוא יבנה את אריאל

21:20 גם כן בחודש אריה, בחודש אב. זאת אומרת שזה עניין של "והפכתי". קוראים את השם אריה גם לנבוכדנצר וגם לקדוש ברוך הוא. ועל דרך זה בית המקדש שנחרב, גם כן שייבנה. זאת אומרת ש"והפכתי" פירושו שאותו עניין גופא של קליפה נהפך לקדושה. האריה בלעומת זה נהפך לאריה דקדושה. על דרך זה "והפכתי אבלם לששון". אז זה בדיוק על מנת. מכיוון שאומרים "על מנת", שכל הסיבה למה זה היה על מנת שיהיה הבניין. אז מזה מובן שזה העניין של אתהפכא, שלכתחילה כל המציאות של החורבן היה בשביל שתגיע הגאולה. אה, ציין צמח צדק, הרא"ת[?], ובלשון הכתוב, זכריה ח, יט, "יהיה לששון". והרבי אומר שמה, בירמיהו כתוב "והפכתי", עניין של אתהפכא. אז שהרי בזכריה הפסוק אומר "יהיה", "יהיה לששון". צום הרביעי, צום החמישי, יהיה לששון. לא כתוב "והפכתי", כתוב "יהיה". אז הרבי אומר ש"יהיה" זה דרגה יותר נמוכה. מה הפשט? שזה לא אתהפכא. אתהפכא פירושו שהחושך עצמו נהפך לאור. "יהיה" פירושו רק שמתבטל, מתבטל החושך, אבל לא שמתהפך. אז הרבי אומר, יש לומר, בזכריה מדובר בזמן בית שני. "לבית יהודה", בית יהודה זה היה בבית שני, שהיו רק שבט יהודה שחזרו, ולכן בית שני עדיין לא היה אתהפכא. היה רק ביטול החושך, ולכן כתוב "יהיה", שחסר עדיין דברים. וזה ההבדל. בבית שני כתוב "יהיה לששון ולשמחה". אז שהרי בית שלישי כתוב "והפכתי", להתהפך לששון ולשמחה. והרבי כותב פה, הטור שולחן ערוך אורח חיים רסע[?], עיין יד אפרים שם, ובסליחות בשבעה עשר בתמוז אומרים "הפך לנו לששון ולשמחה". אז הלשון גם כן בסליחות אומרים "הפך לנו". אבל הקשר שיהיה לא רק ביטול החושך, אלא שהחושך יתהפך, דרגה יותר גבוהה. החושך

23:32 עצמו יתהפך לאור. יש שיחה ארוכה של הרבי אחרי זה גם כן יותר מאוחר. בליקוטי שיחות חלק תזריע נראה, על תשעה באב, יש שיחה ארוכה שהרבי מדייק את החילוקי כמה דרגות אתהפכא של התניא, בספר השיחות קיץ תש"ן. וגם כן את הלשון, זה ייהפך לששון ולשמחה. הוא כותב שם הלשון שכשהיה הברית, זה גם כן שיחה של הרבי בשבעה עשר בתמוז, שכשהיה הברית, נראה לי, של הרבי הקודם, היה בברית, היה נראה לי שזה היה בברית. כן, והרבי היה שבעה עשר בתמוז, אז לא בברית, זה היה בשלום זכר. שבעה עשר בתמוז אז היה בשבת, בשנה שהרבי הריי"צ נולד, אז שבעה עשר בתמוז היה אז בשבת, היה שלום זכר ליל שבת. אז הרבי מוהר"ש הגיע לשלום זכר להתפלל, והרבי מוהר"ש אמר אז ששבעה עשר בתמוז שנה זאת זה צום נדחה. הקב"ה יעזור שכיוון שזה נדחה, שזה יהיה נדחה באמת וזה ייהפך לששון ולשמחה. אז מסתמא הרבי מדייק כאן שתי הלשונות. בהתחלה הלשון היה שזה יהיה נדחה באמת. הלשון נדחה, נדחה זה ביטול. אחר כך אבל אומר "וייהפך לששון ושמחה". לא רק נדחה, ביטול, אלא גם כן עניין של ייהפך, עניין של אתהפכא חשוכא לנהורא. וממילא, המעיין צועק, הקב"ה יעזור שיהיה לנו קשר עם העניינים של הרבי ועם האריז"ל. כמו שהרבי מלמד אותנו איך ללמוד מההוראות של האריז"ל, אז נהיה שמחים כמו שצריך. מי שיש לו זמן גם כן במשך הלילה, במשך היום, היום, אז יש, כמו שאמרנו, יש כמה שיחות של ה' מנחם אב. אחר כך יש גם כן מאמרים. יש מאמר ד"ה בלע המוות לנצח, שזה מאמר שהרבי אמר בה' מנחם אב תשכ"ה, אז זה

25:28 היה חוץ מזה שזה היה היארצייט של האריז"ל. אז היה גם כן הסיום הקדיש של הרבי על הרבנית חנה. אז הרבי אז התפלל, והיה תשכ"ה, והרבי אז אמר מאמר ד"ה בלע המוות לנצח, שזה מודפס במאמרים מלוקט. ויש גם כן מאמר ד"ה ציון במשפט תפדה, לה"ה השני[?], שזה גם כן הרבי אמר את זה בערב יום ההילולא של האריז"ל. ויש גם כן שיחות, בפרט תשמ"ח. יש שתי שיחות על העניין של היארצייט של האריז"ל, ובמילא צריכים להתקשר לעניינים האלה. מעיין צועק.