מושגים בחסידות - חלק ד

00:08 אנחנו עוברים עכשיו לעניין של -- עוד מקרא ומדרש. אבל, אה, אני אבקש מכם רשות ואני אלך קצת אחורה ו... אני אסביר לכם למה. נדבר-- היום נדבר על עניינים שלא דיברנו קודם זה, זה הדרגות שיש ב-י' היכנע צימצום. הסיבה למה אני מדבר על זה היום זה פשוט בגלל שאנחנו היום מגיעים עכשיו למים של הרבי. מים של הרבי, הלשון של א'. הרי שמה במים של הרבי מביא את כל ה-ה-הנשימה של ה-- לדבר שמה על כנות שיש ב-י' היכנע צימצום. שם הרבי מביא מהרבי השליח שתשנה ב-י' היכנע צימצום נקרא כמו ש-- שלושה דרגות: יש עצם מאיר, יש שפך ישראל, הרבי אומר שפך ישראל לעצמי זה מוכח אל הכתר. אחרי זה יש שפך ישראל לעצמי שיט לרגלי זה למוכר אלך למטה. כך הלשון של המים. זה שלוש דרגות שיש ב-י' היכנע צימצום. הרבי אומר על זה שהדרגה השלישי, כאילו נראה את זה, זה נקרא בשם שכינה. בדרגה הזאת, דרגה השלישי, שפך ישראל לעצמי השייט לרגלי זה, שזה מוכר. דרגה הזאת נקרא בשם שכינה. הרבי אומר שה-ה' של היכנע צימצום, והרי היה צריך להיות צימצום. זה לא רק צימצום, צימצום מרחיב שהוא יכנע סילוק. אז איך אפשר לקרוא לזה בשם שכינה? אף על פי כן, אומר הרבי, זה נקרא בשם שכינה. זה הקטע שנמצא במים הראשון של הרבי, בסימן הראשון. ויהי זה לא ברור, נגמר הדבר שנכלל צריך להבין מהם השלושה דרגות האלה של היכנע צימצום. וזה על א' כתוב. פשוט כבר אמרנו הדרגות האלה. דבר שני צריך להבין מה השאלה ומה הכווץ. מי שואל? ויהי זה מכיוון שהוא היכנע צימצום. אז יהי זה איך אפשר לקרוא לזה בשם שכינה?

02:23 והוא מתאר את זה, אף על פי כן זה נקרא בשם שכינה. זה צין על הכווץ כאילו, הוא אומר את זה מילצה בינתיים. אז צריך להבין את זה. מכיוון שלא דיברנו על זה ב-בהתחלה על כל העניין הזה כי הלכנו ישר לסוגיה של הצימצום, של הרבודים, כי הם היו מאחור למגבעת, אז היום נדבר קצת על העניין הזה. אז קודם כל נעשה הקדמה כללית. הסוגיה הזו, הרבי אומר שזה מהרבי נשמתנו. זאת אומרת שזה חידוש של הרבי נשמתנו. במקורות של הרבי של לפני הרבי השליח אנחנו לא מוצאים שידברו על דרגות היכנע צימצום. כל העניין של חידוש הדרג הזה, של היכנע צימצום, זה דבר שהרבי נשמתנו אפשר להגיד שהוא חידש את זה. הברבודים הוא פיתח את זה. אפשר להגיד חידש את זה, אולי יש קצת רמזים גם ברבים הקודמים. אבל מי שפיתח את זה באצבעות, בעמוד ובעמוד הסוגיא ובספרים זה הרב כי הרבי נשמתנו. וכמו שהרבי שם מציין זה מהשולחן ערוך. גם יש כמה מקורות שהרבי נשמתנו מעריך להסביר את העניין הזה. יהי זה מה זאת אומרת שחכנו? מה כותב שהרבי-- רשמתי את זה שזה מה שהיית? זאת אומרת, זה דרגות של סוגיה. מה זאת אומרת? זה לא ידוע מקודם? זה-- זאת אומרת, מה הסברתו? קודם אני אדבר על זה קצת. קודם כל נדבר מהם הדרגות האלה, ואחרי זה נדבר אם יש זמן נדבר קצת על ה-- נדבר בכלל מה זאת אומרת הרבי נשמתנו גילה את העניין הזה. אז קודם כל בוא נדבר על הדרגות. אז קודם כל מה כתוב? בשורש הדרגות של בשולחן ערוך, אז הרבי אומר שיש עצם מאיר. אחרי זה אומר שיש הספד של עולם. יש פשט

04:24 של עולם אבל לא מאיר. אהה לעצמו. כן. שזה חוק או אור. אז זה. אחרי זה אומר לו הספד סוס. או איך לחשוב על המים לעצמי. השייך לא אומר לא ככה. מה אני טועה, אה? השייך לא אומר זה שזה דווקא היה המעלה. אז קודם כל מה עם השלוש דרגות האלה? כל דרגה כאלה זה גם כל שלוש דרגות באיר סוף. כשאנחנו מדברים על לפני הצמצום אנחנו יודעים מה מחזל הידוע שזה היסוד של כל הסוגיה זה על מה מחז"ל. קודם שנברא עולם היה אור ושמואל בלבד. המה מחז"ל הזה כתוב בפרקי דרב נחמן, והחסידות מסביר מה פירוש של קודם שנברא עולם קודם שנברא עולם. הכוונה לפני הצמצום. לא רק לפני הבריאה קודם שנברא עולם הכוונה לפני הצמצום אומרים מה היה לפני הצמצום? היה אור והיה שמע אז חז"ל אומרים לנו שתי דרגות אור ושמו. מה זה אור ומה זה שמואל? קודם כל הוא זה העצמות, עצמות הבורא, מה שנקרא החסידות. כשאומרים הוא מתכוונים לעצמות של הקב"ה עצמו, הקב"ה בעצמו כביכול. עצם הבורא שמלמעלה יורד לגדר של איזה גילוי והעצם מה שנקרא בחסידות עצמות. ואחרי זה יש את העניין של שמו. מה זה שמו? שמו זה השם. שם זה לא העצם, שם זה ההארה. זה התגלות, כמו בגר"צ אצל בן אדם. שם זה לא הבן אדם עצמו, זה השם שלו. זה ההספד שלו. זה הדרך איך שהבן אדם מתגלה כלעז גולן. אז זה גם שיש לפני הצמצום. לא רק עצם הבורא, יש גם את העניין של השם שזה האור בלשון הבד"ץ זה נקרא שמו של אור ובלשון הכבוד זה בחסידות זה נקרא איר וזה הדרגה שנקרא איר סוף. עכשיו תסתכלו

06:40 בכתבי האריז"ל, שכבר הזכרנו את זה כמה פעמים, בלשון האריז"ל: לפני, טרם. בכלל, לשון טרם שקודם שנברא עולם, אומר האריז"ל, היה אור אין סוף למעלה מכל המציאות. ולא היה לא רואי ולא פועל. אז זה לא זה ולא זה, לא כל העניין. האריז"ל לא מדבר על דרגות לפני הצמצום. האריז"ל אומר דבר אחד: אין סוף. כמובן, מה הוא מדבר? הוא לא מדבר על עצמות. הוא מדבר על האור, ואור אין סוף למעלה מכל המציאות. האריז"ל מדבר על האור ואומר שלפני הצמצום האור של הקב"ה, של ההתגלות של הקב"ה, אין סוף, זה היה למעלה מכל המציאות. זה היה פשיטות של האור, הגילוי בלי סוף. נגיע לעצמות, מה מדברים? עצמות בכלל זה לגמרי לא שייך לזה. גם עצמות של הבדחה, צמצום, כל העניין של הצמצום זה בכלל שייך לעצם. על זה אנחנו לא מדברים. מדברים לגבי האור ואומרים שהאור אין סוף היה למעלה מכל המציאות. זאת אומרת, היה התגלות הקב"ה, היה בבחינת גילוי אור, אור, כמו שאומרים על השמש אור. מה פירוש אור? שהשמש נמצאת בבחינת [לא ברור] שמרגישים אותו בכל מקום. ואם השמש תהיה בתוקף, אז זה עושה שאנשים לא יכולים לצאת לרחוב וזה עושה שאנשים יהיה להם קשה לסבול את זה. אם השמש נמצאת מתחת הרבה, זה אי אפשר לסבול. עולם [לא ברור]. זה גם כן אומרים לפני הצמצום, הכוונה שהקב"ה היה בבחינת גילוי, בבחינת, את בחינת, בחינת גילוי. הגיע הרבי הרש"ב, אומר שגם באור שלפני הצמצום ישנם שלוש דרגות. זה לא אור אחד פשוט. אז מה שקרה איתו זה אור פשוט, ומכל כל המציאות פשוט מדברים על אור אחד בלי כלום. פשוט אומר הרב בתוך העניין שלו שגם באור שלפני הצמצום ישנם שלוש

08:36 דרגות. השלוש דרגות האלה זה מה שאומרים כאן. יש את עצם האור, יש את ההתפשטות של האור לעצמו ויש את ההתפשטות של האור לעצמו השייך לנו. מה פירוש שלושת הדרגות האלה? להיות הכי [לא ברור]. אז הרבי הרש"ב מסביר את זה עם משל מכוחות הנפש. הוא אומר כך: המשל שהרבי הרש"ב מביא על זה, זה מכוחות הנפש. הוא אומר שבכוחות הנפש, כדי להבין את שלושת הדרגות של האור, אפשר להבין את זה מכוחות הנפש. מה אנחנו רואים בכוחות הנפש? בכוחות הנפש ישנם שלוש דרגות. יש כוחות הגלויים. הולכים מלמטה למעלה. ישנם כוחות הגלויים. כוחות הגלויים זה כשהכוחות של הנפש נמצאים בבן אדם באופן גלוי. למשל כך: כאשר אדם מתעורר ברצון לעסוק, הוא מעורר את כוח השכל שלו כדי להבין איזה עניין, איזה עניין בנגלה. אז יש לו את כוח השכל שהוא נמצא ברצון, אפילו שלא מדברים עדיין בפועל. עוד לא חשוב הנקודה הזאת. לא מדברים כשהוא כבר לומד בפועל, מדברים על הרצון. הוא כבר עומד בתנועה של רצון שהוא עכשיו הולך להשתמש עם הראש כדי להבין את הגמרא בתלפיות. התנועה של רצון הזו זה נקרא כוח הגלוי. הוא כבר מוכן לפעול. או נגיד משל יותר אולי קל להבין את זה, עניין של חסד. כאשר אדם נמצא בתנועה של רצון שהוא רוצה לעשות חסד, הוא עדיין לא יודע מה הוא הולך לעשות ועדיין לא חשב איזה חסד ומי הולך לעשות ואיזה ציון יכניס את החסד. אבל הוא כבר עומד בתנועת רצון: אני עכשיו רוצה לעשות איזו פעולה, משהו חסד. אני רוצה לעשות משהו טוב לאנשים. אז מחפש אם יהיה לי עוד איזה לתת

10:34 לו כסף, איזה אוכל או איזה עוד איזה חסד גופני, לתת, לעזור למישהו, איזה מצווה, איזה מצווה. רק החסד נמצא אצלו ברצון, זה נקרא כוח באופן של גלוי. אחרי זה יש כוח גבוה שנקרא כוח הנעלם. מה זה כוח הנעלם? כוח הנעלם זה כמו שאומרים על בן אדם שהוא איש חסד, איש חסד או חסד. אומרים גם שהוא בעל חסד. יכול להיות שעכשיו, בפרט, הבן אדם לא נמצא ברצון שהוא רוצה לעשות חסד. זה יכול להיות, האדם הזה עכשיו לא נמצא ברצון. הוא רוצה לעסוק, לעסוק, אבל בכל אופן קוראים לאדם הזה איש החסד. היי, הוא מה עושה? איש החסד פירושו שאצלו העניין של חסד, תכונת החסד, מידת החסד יצא מהנפש, נמצא אצלו נטייה. אז נו, העניין החסד שלו יצא כבר מהנפש והוא נמצא באופן שהוא שייך, שייך להתעורר. ובפועל ממש יש כאלה גם מהם הזמן שלהם. הוא לא ברצון לעשות חסד. יכול להיות איש החסד לא בעשרים וארבע שעות הוא עובד בתנועה של רצון שהוא רוצה לעשות חסד. לא, לא, יכול להיות שעכשיו הוא לא בחסד. יכול להיות אבל האדם יכול להיות רק שעה הוא בתנועה של גבורה, בהתפשטות של יהודה, אבל קוראים לו איש החסד. למה? כי אצלו החסד כבר יצא, יצא מהנפש. הוא עומד בתנועה של המשכה. כן, אז יש כאן המשכה מהנפש. הוא יצא, יש כאן תנועה של חסד וכיוצא. אבל העיקר שעדיין אין כאן של הסתירות בכלל גדול בעניין של חסד. אז זה דרגה שנקרא נעלמים. נעלמים זה נקרא למה? בגלל שזה לא גלוי, זה לא הסתירות גלויות. מצד שני אבל זה כבר עניין של חסד. יש כאן

12:29 איזה עניין של המשכה מכוח החסד. אחרי זה יש דרגה שלישית. זאת אומרת, רגע, לפני שאני הולך לדרגה השלישית. זאת אומרת, בדרגה השנייה הזאת מה התחדש פה? אז נגיד את זה באותיות: כוח החסד לעצמו, כוח החסד לעצמו, כוח החסד לבן אדם של עצמו, אז אצלו החסד הזה נמצא באופן של גילוי. זאת אומרת, כוח החסד לעצם שלו, הנפש-- הרי עצם הנפש יש לו כוח החסד בעצם הנפש, אבל זה לא שייך עם גילוי. הוא אפילו לא יודע מזה. זה שבעצם הנפש יש כבר כוח החסד, זה יכול להיות שאני אפילו לא יודע שיש לי את זה. כמו שכתוב בסיפור הירושלמי הידוע, שגם בן אדם שהוא אכזר עשוי להיות שוקל היה עצמו בשבילי. אבל כוח החסד כפי שבגילוי בנפש, וכשאתה אומר בעל חסד, אז הכוונה היא שכוח החסד לעצם שלו, כוח החסד לעצמו, אז החסד כבר נמצא בתנועה של המשכה. זה יצא מהנפש, אבל כוח החסד לזולת אין כאן עדיין שום שייכות לזה, כי הוא עדיין לא עומד בהתעוררות לפעול חסד. אז זה נקרא שזה גילוי לעצמו. לעצמו יש כאן עניין של חסד, אבל אין לזה שום שייכות לפעולה בבן אדם מחוץ אליו. אחרי זה יש דרגה שלישית, שזה הדרגה יותר גבוהה, שזה מה שאומרים: כוח החסד שבעצם הנפש, ככוח כלול בנפש. כן, ככוח כלול בנפש. הכוונה העניין של חסד כפי שזה כלול בנפש עצמו. בן אדם יכול להיות שהוא בן אדם אכזר. הוא בן אדם שבטבע הוא לא בטבע החסד בכלל. הוא בעל גבורות. כל התנועות שלו, הכל זה גבורות. זה זורק, זה רק גבורות, רק פסול, ואף פעם לא רואה שום עניין

14:12 של חסד. אבל חסד בתוך עצם הנפש נמצא בנפש, כלול בנפש עניין החסד. יש כזה כלול בנפש. כפי שכבר הסברנו פעם במקום אחר. דיברנו פעם גם בשיעור השנה הזאת, כן, שכשאומרים כוח החסד הכלול בנפש, צריכים לחלק מהעניין של כוח החסד הכלול בנפש, נפש נושא כוחות. אתם זוכרים? דיברנו על זה בתרס"א. הרי מאמר של הכתובים שם בהערות של תרס"א, כן, שהוא אומר: יש כוח החסד הכלול בנפש ויש נפש נושא כוחות. נפש נושא כוחות זה לא בכלל עניין של כוח החסד. זה יכולת. זה בכלל לא גילוי, זה בכלל כוח החסד. אנחנו מדברים על עצם הנפש, שעצם הנפש ביכולת לקבוע כוח חסד, וזה כוח אחר לגמרי. על זה אנחנו לא מדברים כאן. זה בעניין של המאור. זה בעניין של... אז העניין של נפש נושא כוחות זה קודם עצמי. זה לא אור. זה עניין בעצמו. כמו שאומרים שהקדוש ברוך הוא עצמו, כמו שאומרים, יכולתו להאיר, יכולתו שלא להאיר. על זה אנחנו לא מדברים כאן בדרגות שלפנינו. יכולתו להאיר, יכולתו שלא להאיר. זה יכולת. זה בכלל לא אור. זה גדר של כביכול. זה נקרא בלשון החסידות אינו כלול בעצמו, שממש זה לא הנקודה שמדברים כאן במאמר, שלושה דברים. כשמדברים כאן בשלושה דברים במאמר, אז השלושה בדרגות שדיברנו קודם: החסד כפי שנמצא בהתעוררות; למעלה מזה החסד כפי שזה נמצא אצל איש החסד, שזה בהמשכה, אבל זה לא בהתעוררות; והחסד שנמצא בנפש עצמו, ככוח כלול בנפש. אז הדרגות האלה, זה מה שאומר כאן ר' חסין[?], אומר שזה גם כן יש באור אין סוף. בעניין הזה של אור אין סוף יש גם כן עניין כזה. יש את העניין של עצם האור. מה פירוש עצם

16:00 האור? זה זה. זה כבר אור. לא יכול להיות. אור. זה דרגה באור, אבל האור נמצא באופן של עצם. זאת אומרת, האור נמצא כפי שהוא בעצמו זה והעצם בלי שום התפשטות. אין כאן עדיין שום נטייה, שום המשכה, שום המשכה לשום דבר הזולת, אלא זה רק עצם העניין של גילוי. מכאן שהקדוש ברוך הוא רצה להיות לא רק באופן של עצם. הוא רצה להיות באופן של גילוי. עוד רצון של הקדוש ברוך הוא, שהוא רצה שהעצמות יהיה באופן של גילוי. אז עצם העניין של גילוי בלי שום התפשטות של זה עדיין. אין כאן שום יחס לשום דבר. יש רק העצם המושג של אור גילוי, על דרך כמו שאמרנו, כן, אז כפי שבתוך הלב שכל העניין זה שלימות הנפש. חוץ משלימות הנפש אין כאן שום דבר. אין כאן שום המשכה של שום דבר מחוץ ממנו. על דרך זה גם כן כאן יש מושג של עצם מושג של אור. עצם לא יגיד לו עצם, זה עניין של עצם. האור עניין הגילוי, כפי שזה מתבטא שלימות עצמו מצד שלימות עצמו. מכיוון שהעצמי יכול גם לא להיות, אז הוא לא רק יכול גם לא להיות, נהיה עניין של זה. אבל מה נהיה? איפה נהיה העניין של האור? בעצמו זה עדיין העניין של זה. זה בלי שום עניין של התפשטות של גילוי, בלי שום שייכות. זה לא שייכות בחיוב וגם כן לא שייכות בשלילה. אין לה שום שייכות. זה המושג של עצם מה שמדברים פה, וזה המשל הזה כמו כוח החסד הכלול בנפש. אחרי זה מגיע הדבר השני. הסדרה השנייה, אומרים התפשטות, זה מה כותב התפשטות, זה התפשטות לעצמו. כאן האור כבר לא עומד

17:40 באופן של עצם. האור באופן של עצם כפי שהוא נמצא במאור, אלא כאן האור כבר עומד בתור של גילוי. התפשטות זה כבר התגלות. אבל מה כן? ההתפשטות לא בשייכות לעולם, אלא ההתפשטות בתוכו עצמו. על דרך כמו שאמרנו קודם, זאת אומרת איש החסד זה שאצל איש החסד נמצא החסד. יש לו נטייה לחסד. זה לא שייך עדיין לזולת, כי עדיין אין כאן שום הסדר ששייך לכל מיני עניין של פועל. אבל ביחס לנפש כבר נהיה כאן עניין של שלמות, שהנפש נמצאת בתנועה, פשוט בתנועה של גילוי, בתנועה של חסד. הוא איש החסד, החסד פה כבר יצא מהעצם. הוא יצא לגילוי, אבל הגילוי זה לא כלפי הזולת. זה גילוי כלפי עצמו בנפש. על דרך זה גם למעלה אומרים שזה אור עצמי. ההתפשטות של האור הזה העצמי עומד בתור אור של גילוי, אבל לא גילוי כלפי העולמות. לא היה גילוי כזה שבא לבוא אחר כך בעולמות, אלא גילוי לפי העצם. הוא מתגלה כמו שהעצם הוא בלי גבול, אז גם ההתפשטות שלו בלי גבול. זה נקרא אור עצמי, אור לעצמו. זאת אומרת ההתפשטות הזאת זה כמו שהוא בעצמו מתגלה. כך הוא מתגלה, התפשטות בלי גבול. ולכן אומר הרש"ב שהדרגה הזאת זה מקור של אור הסובב, הבחינה הזאת באור שלפני הצמצום. מכיוון שההתפשטות כאן זה התפשטות העצם, אז ההתפשטות זה לא לפי העולמות, אלא לפי העצם. לכן מה ישתלשל מזה אחר כך? אחרי הצמצום. אחרי הצמצום יבוא מזה אור כזה שהוא לא לפי העולמות. אור הסובב זה יש אחרי הצמצום. אור הסובב זה מה שאמרנו קודם.

19:32 יש עיגולים, יש יושר. אחרי הצמצום יש בחינה של פנימי ויש בחינה של מקיף. אור הסובב זה המקיף שנמצא אחרי הצמצום. מהו השורש לעניין של מקיף אחרי הצמצום? מה הסברנו בשיעורים הקודמים? מה פירוש מקיף? מקיף פירושו אור כזה שהוא מתגלה בעולמות, אז הוא מתגלה בכל העולמות בשווה. אור שנמצא בחכמה ובמלכות בשווה, או באצילות ובעשיה בשווה. על דרך זה גם כן, אור הסובב, זה כל זה של סובב כל עלמין. סובב כל עלמין זה אור כזה שאחרי הצמצום הוא מתגלה בעולמות העליונים, בעולמות התחתונים בשווה. מאיפה המקור של אור הסובב? מאיפה המקור של העניין הזה של אור שהוא מתגלה בעולמות לא לפי עניינם ואופנם אלא לפי עניינו ורצונו? השורש של זה זה מהאור הזה, הבחינה של התפשטות לעצמו. מכיוון שבאור שלפני הצמצום הקדוש ברוך הוא רצה להתגלות לא לפי העולמות, אלא יש בחינה של התגלות לפי העצם. ההתגלות שלו בלי גבול כפי שהוא בלי גבול, כן? אז מזה אחרי הצמצום משתלשל, כשיגיע הצמצום, האור הזה של הסובב. זה הפירוש של הרש"ב שזה מקור לאור הסובב. אחרי זה יש דרגה שלישית. דרגה שלישית אומרים זה אור עצמי השייך לעולמות. מה פירוש אור עצמי השייך לעולמות? אז כמו שאמרנו קודם בהמשך של איש החסד, יש בי רצון לעשות חסד. אני כבר עומד ברצון. כשעומד כבר ברצון לעשות חסד פירושו שכבר כאן כבר כן תופס מקום מציאות של זולת. רצון לעשות חסד פירושו שכאן בעולם שלי כבר קיים מציאות של זולת, כן? ואני רוצה לעשות חסד לזולת הזאת. אז כאן פירוש אני כבר לוקח בחשבון מציאות של זולת שעליו אני הולך לבצע את

21:26 החסד. אלא מה? כמו שאמרנו, עדיין לא עשה חסד בפועל. עדיין לא גילה את החסד. יכול לצאת בכל מיני אופנים, אבל כבר יש כאן מושג של זולת שעליו הולך לבצע חסד, כן? וזה הפירוש שזה אור עצמי השייך לעולמות. נכון שזה עדיין בתוך עצמו, כי הרי אנחנו מדברים הכל באור שלפני הצמצום. עדיין לא היה צמצום. זה הכל עדיין בעצמו, והאור שלפני הצמצום זה בלי גבול. אבל אומרים שבבלי גבול הזה כבר נהיה רצון כזה שהוא רוצה להיות אור לעולמות. הרי הוא בלי גבול, איך הוא רוצה להיות אור לעולמות? אז התירוץ הוא פשוט. מכיוון שהוא בלי— מכיוון שהריבון הוא בלי גבול, אין סוף. בגלל שהוא בלי גבול. הרי כשם שיש לו כוח בבלי גבול, כך יש לו כוח בגבול, לשון הידוע. האין סוף, האור בלי גבול כזה שהוא יכול להתגלות בכל מיני אופנים. אז לכן עלה ברצונו שההתגלות שלו תהיה לא באופן של בלי גבול, אלא שההתגלות שלו תהיה באופן של אור השייך לעולמות. שיהיה כזה אור, כזה התפשטות, כזה גילוי ששייך לעולמות. שמע ישראל. אז הרצון הזה, מכיוון שזה אור השייך לעולמות, אז יש כאן דבר בלי גבול. מצד אחד אומרים שזה אור עצמי, כי איפה ההתגלות הזאת? איפה ההתפשטות? ההתפשטות הזאת זה עדיין חלק מהבלי גבול שלו. זה עדיין עצמי. ולכן כדי שהאור הזה יוכל להיות אחרי זה אור לעולמות בפועל, עדיין צריך להיות צמצום, צמצום וכל העניין בלי סיומת. כי הרי למה? היה אור שייך

23:15 לעולמות, אבל מכיוון שהשייכות לעולמות זה לא מצד העולמות אלא מצד שהוא בלי גבול. לכן יש לו שייכות לעולמות, בגלל שהוא בלי גבול יכול להיות לו גם כן שייכות לעולמות. אז השייכות לעולמות זה לא מצד העולמות אלא מצד האור. אז מכיוון שהשייכות לעולמות זה לא מצד העולמות אלא מצד שהוא, יש לו, יש לו שייכות לעולמות מצד שהוא בלי גבול, ולכן יש לו שייכות לעולמות. אז לכן מצד אחד קוראים לזה שכינה. למה קוראים לזה שכינה? כי זה שייך לעולמות. באור שלפני הצמצום זה אור כזה, שייכות השייכת לזולת. הוא כבר עומד בפרשה של שייכות להתגלות לעולמות. אבל מכיוון שהשייכות הזאת זה לא מצד שהעולמות תופסים מקום בעצם, אלא מצד שהבלי גבול שלו, עולה רצון של הבלי גבול של האין סוף. אז הרצון הזה, מכיוון שזה עדיין חלק מהבלי גבול, לכן עדיין צריך להיות שייכות של צמצום וצמצום על הצמצום. זה מה שהרמב"ם אומר פעמיים בשתי... מצד אחד, הבעיה שייך לאותו מקום של שכינה, והרב שואל: שכינה הרי חייב להיות סילוק. במובן גם כן, גם צריך להיות סילוק, מכיוון שהשייך לעולמות זה עדיין בגלל צמצום, זה בלי גבול, ובלי גבול חייב להיות סילוק. לא יכול להיות שייך. איך הוא מקבל שכינה? למה זה נקרא שכינה? כי לגבי ה... בלי גבול או קו, קו אין לו תנאי, ולגביו אין לו. אם אתה מסתכל מצד שהעולמות תופסים את זה, העולמות מצד העולמות לא נהיה כלום. מצד העולמות אין להם שום שייכות לעניין. לעולמות אין שייכות

24:51 לבלי גבול בכלל, גם כן לא לשייך לעולמות בלי גבול, כי בלי גבול, גבול, זה שתי... אז מצד העולמות אין להם שום שייכות לעניין, ולכן צריך להיות סילוק. ורק בעניין סילוק יכול להיות יציאת... יציאת האור. זה אבל מצד אחד. מסתכלים אבל מצד האור או מצד... או מצד של האור, אז יש באור דרגה שלישית, שזה האור הזה לעצם השייכות, מה שבסוף נכנס צמצום. והרי גבול או לא יוצאים בגדול בתוך הארץ, וזה הדרגה השלישית, והראיה שלה לעצם, זה הרב מדייק. זה לעצם, מצד אחד זה עדיין פרט בעניין הבלי גבול, אבל בעצם גבול זה שייך. איך יכול להיות שייך לעולמות אם זה הצמצום? מצד הצינור יכול להיות. זה חלק מהצינור, חלק מהטיפול, ולכן צריך להיות גם צמצום. אבל איך הוא מקבל? לגבי שתים עשרה סוף אפשר לקרוא את זה בשם שכינה. זה מה שכתוב בסידרא. הלשון הידוע שיש במאמרים בכמה מקומות, שאומרים שבמילא בלי כוחות אומרים עניין של אין כוח חסר פועל. זאת אומרת שלמילא בלי כוחות יש כבר את כל הכוחות. מבחינת צמצום זה הבדל בין, בין, בין, בין הרמב"ן לשאול המלך. למלכ... הרמב"ן, בגלל שהוא מוגבל אי אפשר להיות. במילא אבל בלי כוחות אומרים שברגע שהוא יוצא מס... יש כבר את כל הקיצוניות. אבל לכן מצד שלימות הטיפול של הכוחות יש לא רק האש שלמעלה משייכת, את גם השייכות. עכשיו הבחינות האלה שמביאים פה, אז גם כן במקומות אחרים בסידרא יש לזה שמות אחרים. אני רוצה להדגיש את זה כדי להוביל את זה במאמרים אחרים. יש לזה עוד שמות במאמרים אחרים. למשל, הדרגה הזאת נקראת... לעצמו נקרא לפעמים יחידות, סליחה, נקרא לפעמים

26:39 יחידות גילוי העצם. וגם כן זה נקרא אור שלמעלה מהרצון. והדרגה השלישית נקראת... טוב, הרצון. זה עוד שם של הסידור. יש עוד שם גם כן, מה שאומרים בבחינה הזאת. אז אתה אומר שיר בעצמו וקו יח. על כל מה שעושים בדבר זה העניין. שיר בעצמו וקו יח. מה שאומרים שהיה הכהן כמו שיר האור על כל מה ששווה להיות הנהלת הרשות. אז השיר בעצמו זה גם כן בבחינה הזאת של האין שייך לזה. זה מה שהרב מדייק. הרב מזהה את זה כבחינה ראשונה של שכינה. למה זה הבחינה הראשונה של השכינה? כי זה ההבדל. זה בין הקוצה לקוץ. השכינה של עין הקב' שהרבי דיבר, זה שכינה כזאת שהוא מוטה לעולמות, מוטה לעמים. זאת אומרת שבעין הקב', אפילו בעולם הזה, הקב' איש זקן, אז כבר תופס מקום שמה בציץ העולמות. אז זה שנקרא שכינה. למה הוא נקרא שכינה? בגלל שהוא שייך לאלוקות, בגלל שהיינו תופסים מקום שם בזה. מה שהייתי אומר שאומרים הרבי הרש"ב, שיהיה לפני הצמצום בחינה של שכינה. זה שלפני הצמצום הוא נקרא בשם שכינה. לא בגלל שבעצם העולמות תופסים מקום, הרי לפני הצמצום לא תופסים מקום, אלא מצד זה שהוא בלי גבול. אז העולם יוצא מזה העולם. לא שהעולמות תופסים מקום מצד עצמם ויש להם ערך אישיות לעצמו מצד עצמו. לא היה מוכן מאמינה שאין לו, זה לא שייך שם מקום אישיותי, צריך להיות צינור, אלא מצד הגילוי שלא היה אז עולם יוצא מזה שיהיה עולמות ומביא את השייכות לעצמו. לא כל מה שעושה זה בטל, אבל הכל זה עדיין... עדיין חלק מהעולם הקדוש והקדושה. זה הבחינה של דוד מלך ישראל. עכשיו מה הרבי

28:59 מסביר מה, למה הרבי הרש"ב חידש את זה? לכאורה זה דבר פשוט כל כך. מה זאת אומרת שיש שלוש דרגות? מה אם ככה צריך כאן? מה כאן החידוש שהרבי הרש"ב חידש, שזה היה סוד והרבי גילה את העניין הזה? אז הרבי אומר מאוד פשוט, מאוד פשוט. הרבי אומר שבכלל כל המושג של השתלשלות, כל המושג של עולם וסדר בעולם וכל העניין הזה, כל המושג הזה זה מושג של סדר, וכל המושג הזה בפשטות מתחיל מה? מהצמצום. זה הצמצום. הקדוש ברוך הוא רצה שיהיה סדר, שיהיה עולם, יהיה סדר. הוא ברא סדר השתלשלות העולמות, ברא סדר השתלשלות וממילא אז נהיה הכל כללי. אז כל הכלל הזה שאמרנו, כל ההסבר הזה שבאנו מהנפש, זה הכל שאנחנו יכולים אחרי שיש כבר סדר השתלשלות ויש סדר של עולמות, אז יש יחס הגאולה ואחרי זה יחס הדינאמי, יחס הגוי וסדר שלם. אבל כשמדברים על לפני הצמצום, לפני הצמצום פירושו זה שהקדוש ברוך הוא נמצא כביכול עוד לפני שהוא התקשר לעולמו, איך שהוא לעצמו, איך שהוא מלמעלה לעצמו, היה לו מה לשייך בין האמת אז היה צריך השתלשלות. אז הוא ככה, כל הכללים של הסדר לא שייכים שם בכלל. אז לכן מי אומר שבגלל שאנחנו, לדיני של הנפש, יש השתלשלות, שיש יחס הגאולה, יחס הדדיות וייחוס הגוי, אז גם לפני הצמצום צריך להיות כזה? מה זה, מה הקשר? לפני הצמצום זה לפני שהיה השתלשלות. לפני שהיה השתלשלות עדיין אין סדר, אין גאולה, אין כל זה דינור. אז אם ככה, שם יכול להיות שהיה עצמו הגיע ישר, הגיע ישר אל בורא עולמים, והיה שם כל כך בארצות שכל עוד היה עצם כמו

30:38 יחד אין בחינה של זה, אין בחינה של עצמות בורא עולמים. וממילא אולי לפני הצמצום יש רק דרגה אחת, כמו שכתוב בכתבי האריז"ל, וזה היה העניין שהתגלה על ידי הרבי הרש"ב בהמשך המאמרים, שהרבי הרש"ב חידש וגילה דבר מופלא, שאפילו באור שלפני הצמצום, כן, למרות שזה לפני הצמצום וכל זה, אף על פי כן גם לפני הצמצום יש שייכות לסדר מדרגות. היית שואל למה כך? מה ההסבר לזה? זאת אומרת שלפי זה הרבי הרש"ב גילה שכל המושגים של הסדר של הבן אדם יכול עם ההסבר שלו להגיע לא רק לבחינה של אחרי הצמצום. הוא יכול להגיע מהסדר שלו גם לבחינה של לפני הצמצום. כן, זה חידוש שהרבי הרש"ב גילה בהמשך המאמרים. זה התגלה על ידי הרש"ב שגם לפני הצמצום יש סדר. זה באמת חידוש. אחרי שהרבי הרש"ב גילה את זה שככה זה העניין, אז אחר כך מסבירים את זה גם עם בשערי הנפש ושערי מעשה כמו מהרוץ מכל הכוחות. אבל בעצם אם הרש"ב לא היה מגלה את העניין הזה, אז אין לנו שום הכרח מצד ההסבר שחייב להיות לפני הצמצום כל הסדר. אחרי הצמצום כן, אחרי הצמצום כמו רצה שיהיה גם זה, אבל לפני הצמצום לאו דווקא. זה הרש"ב גילה, וזה חלק מהעניינים שאומרים של חסידות, זה החידוש, מביא את המושג של חסידות. התחיל לגלות את העניינים של אלוקות ולהביא את זה בעבודת ה'. וכל רבי גילה דרגות יותר עמוקות, וכל רבי, זה אומר שהרבי דיבר בעיקר על דרגות שאחרי הצמצום. זה הרבי הרש"ב התחיל לדבר בארוכה על דרגות של לפני הצמצום ומבוארים במאמרים שלו. איפה העניין הזה? הוא

32:21 דיבר על זה גם כן בעבודת ה'. כל זה, זה הכל אחוז לעניין של תורתו של משיח. כמו שראינו גם כן אצל הרבי, שהרבי דיבר אפילו עוד יותר גבוה. בתורתו של הרבי רואים אפילו שמדבר אפילו בדרגות יותר גבוהות. בהמשך המאמר הזה ג' בהקשר שהוא מדבר על עניין דעצמות ומהות יתברך, אנחנו רואים הרבי מדבר אפילו יותר בדקות, יותר דרגות. וגם כל זה, גם כן הרבי מוריד את זה לעבודת ה' בזהירות. וכל זה, זה אחוז לעניין שיהיה בבוא בן דוד, ובארוכה בו סיימנו בגיא הבעל חיים של הסגולה, בכל יום שמשיח יבוא, אז אנחנו נוכל לראות בכל המדרגות האלה, כל הגילויים האלה. כי זה סוף סוף העניין של תיקון הכללי, שגם מלמד הסגש יתגלה לא רק הבחינות שאחרי הצמצום אלא גם בבחינות של לפני הצמצום, עד הבחינה של עצם הוויה. זה הכל יגיע לזכות כאן למטה, למטה. אתה מרוץ? אז בוא נעשה.