פתח ללימוד החסידות - חלק ח

00:00 אז אנחנו נמשיך, נמשיך היום עם הסוגיה שלנו בעניין של לימוד חסידות. היום אנחנו נדבר קצת בקשר לעניין של לימוד החסידות ביחס לתורת הקבלה. נושא מעניין בכלל, ובפרט בענייני דיומא, מכיוון שנמצאים בזמן בסמיכות לה' מנחם אב ויארצייט של האר"י ז"ל. והרבי דיבר בשעתו, מה שזכור לי בתשמ"ח, הרבי עשה שטורעם מיוחד בקשר לעניין של היארצייט של האר"י ז"ל. ה' מנחם אב תשמ"ח, הרבי דיבר גם בליל ה' מנחם אב וגם במוצאי ה' מנחם אב, והרבי דיבר אז מאוד חזק על העניין של, אה, העניין הזה של, של האר"י ז"ל ועניין הקבלה ועניין של פנימיות התורה, שדווקא בזמן של תשעת הימים, זמן של חורבן, אז זה הזמן של ההילולא של האר"י ז"ל, שזה עניין שהוא עושה את ה-- שזה ה-הפנימיות. מכיוון שה-הגאולה הרי קשור עם יפוצו מעייניך חוצה, אז זה הרמז בזה שהאר"י ז"ל הסתלק דווקא בזמן כזה, באמצע הימים של תשעת הימים, שזה בא להורות ולרמז על התיקון שעל ידי לימוד והפצת פנימיות התורה. שהאר"י ז"ל הרי זה שהוא גילה את העניין של מצווה לגלות זאת החכמה, שצריך לגלות את העניין של פנימיות התורה. תורת האר"י זה הקבלה, פנימיות התורה, ואחר כך זה התגלה על ידי תורת החסידות, חסידות הכללית, חסידות חב"ד באופן של הבנה והשגה. אז רציתי קצת לדבר על היחס בין תורת החסידות לתורת הקבלה, הן מבחינת ההיסטוריה והן מבחינת העומק, התוכן, היינו עומק העניין, כדי להבין קצת מה הקשר וגם לדבר באופן פרקטי האם ומה אנחנו צריכים לדעת מחכמת הקבלה בשביל להבין תורת החסידות. אז קודם כל נתחיל מהחלק ההיסטורי של העניין. אז בכלל אנחנו יודעים שתורת הקבלה, אז ו-ב-בעצם הכל הרי

02:43 ניתן למשה רבנו מסיני. זה הכל תורה אחת וכל התורה כולה, גם נגלה דתורה כמו פנימיות התורה, הכל ניתן למשה רבנו בסיני. ואדרבה, כמו שהרבי כותב בשיחות, שבמתן תורה היה גילוי המרכבה וראו בגלוי את כל המרכבה העליונה, שזה כל מה שפנימיות התורה מסביר ומגלה. אז בני ישראל ראו את זה במוחש בזמן מתן תורה. אבל אף על פי כן, ומה שהיה אחרי מתן תורה, אחרי הגילוי של מתן תורה, אז בגלוי מה שמשה רבנו לימד את בני ישראל היה רק עניינים של נגלה דתורה. מה שאין כן העניינים שקשורים עם פנימיות התורה, ענייני סוד, ענייני קבלה, אז זה לא נתגלה לכל בני ישראל, רק ליחידי סגולה ממש, שהם היה להם את הקבלה באופן נסתר, ולכן קראו לזה נסתר וסוד, שזה פנימיות התורה. והיה הרבה שנים שהעניין של קבלה ופנימיות התורה, לא רק שלא היה אנשים שידעו מזה, אפילו לא ידעו שזה קיים. עד כדי כך זה היה בהסתר ובהכסה, שאפילו לא ידעו שקיים כל המושג הזה שנקרא קבלה, פנימיות התורה. היו הרבה יהודים וחשבו שהתורה זה רק זה. לא ידעו בכלל שיש מושג של משהו, של סוד שנמצא בתורה. כל העניין של פנימיות התורה וסוד שבתורה התחיל להתגלות אחרי הרבה הרבה הרבה שנים, שזה היה בזמן התנאים. לא, עוד פעם, זה לא הפשט שלא היה עד אז. עד אז זה היה רק יחיד בדור, כמו שכתוב בגמרא במסכת חגיגה. היה אחד בדור, יחיד בדור וכולי. ואחרי, בזמן התנאים, כבר מתחילים לראות שיש קצת יותר עניין של התגלות, שזה כידוע בעיקר זה היה רבי שמעון בר יוחאי. אבל גם לפני רבי שמעון בר יוחאי הגמרא מביאה שמה במסכת חגיגה שהיו

04:50 תנאים שעסקו בנסתרי פנימיות התורה. הגמרא מביאה את רבי יוחנן בן זכאי. הגמרא מביאה עוד כמה מגדולי התנאים, רבי עקיבא, שהם היו לפני רבי שמעון בר יוחאי, שהיה אצלם עניין של רזי תורה, סודות התורה. אנחנו מוצאים אפילו גם כן ספרים, מאוד קצת, אבל יש גם ספרים שנכתבו על ידי תנאים, על דרך כמו שידוע שיש ספר הבהיר שנכתב על ידי רבי נחוניא בן הקנה, ויש ספר התמונה שנכתב על ידי רבי ישמעאל, התנא רבי ישמעאל או רבי ישמעאל כהן גדול, או רבי ישמעאל בן אלישע. מי זה היה רבי ישמעאל? כמה דעות. ספר התמונה, מובא בחסידות, על דרך זה ספר הקנה, שיש אומרים שזה רבי נחוניא בן הקנה, ועוד כיוצא בזה ספרי קבלה. אבל כולנו יודעים שעיקר ההתגלות של פנימיות התורה נעשה על ידי רבי שמעון בר יוחאי. רבי שמעון בר יוחאי לא רק שהוא למד לבד, היה לו גם כן קבוצה. בזוהר יש קבוצה שבערך תשעה עשר אנשים, חבורה, שזה היה חברה של רשב"י, שהוא רבי שמעון היה מגלה להם סודות התורה, והם גילו סודות התורה, וביחד נוצר מזה ספר הזוהר. למעשה אבל גם ספר הזוהר וכל התורה שגילה רבי שמעון בר יוחאי נשאר בסוד עוד הרבה הרבה הרבה שנים. ואחרי הרבה שנים, בזמן של סוף הגאונים, בהתחלה ממש מתחילים לראות את העניין של קבלה חוזר בזמן של סוף הגאונים. רב האי גאון. רב האי גאון נחשב מאחרוני הגאונים ממש, והוא זה שמביא בספר שלו את העניין של כמה דברים של קבלה, אבל ממש מילה, שתי מילים, רמזים, ממש שורות ספורות. בחסידות גם כן מביאים בשם רב האי גאון כמה כמה ממש ממש מילים ספורות. רב האי גאון

06:52 היה לפני הרמב"ם, לפני רש"י, לפני אלף שנים. אחרי רב האי גאון אנחנו מתחילים למצוא יותר ויותר ניצוצות של קבלה שמתחילים להתגלות בעולם. הידועים והמפורסמים באותם שנים זה הרמב"ן. הרמב"ן בספר שלו מביא כמה ענייני קבלה. רש"י ידוע שהיה מקובל והוא מרמז את זה בגמרא בכמה מקומות, אבל כמעט ולא נמצא ממנו שום דבר בגילוי, חוץ מפה ושם, מילה פה, מילה שם. הרמב"ן יש הרבה יותר. מהרמב"ם אין כלום, יש רק את הקבלה שקיבלנו בשם הבעל שם טוב בשם המהר"ל מפראג, שהרמב"ם גם כן היה מקובל, אבל בגילוי הוא לא כתב שום דבר. אדרבה, בספרים שלו רואים הפוך. רואים שהוא לא, הוא לא וכמעט לא, הוא לא מזכיר אפילו לא ברמז שום עניין של קבלה. יש רק כמה נקודות שהרבי כותב בהלכה של הרמב"ם, שאפשר לראות שאצל הרמב"ם היו חלקים מסוימים מספר הזוהר, ויש את הקבלה שקיבלנו מהבעל שם טוב, שגם שהרמב"ם עצמו למד קבלה. לפעמים כתוב שרק בסוף ימיו הוא למד קבלה, על כל פנים. אז זה הקבלה שהתחיל אז בארצות של אשכנז, התחיל להתפרסם קצת מאוד עניין הקבלה, ואז היה גם כן רב יהודה החסיד, שהוא היה מקובל גדול. והרמב"ן, היה לו תלמידים שעשו ספרים בקבלה. יש כמה ספרים תלמידי הרמב"ן, שזה נחשב המקובלים הראשונים. לאט לאט התחיל קצת להיות קבוצות שהתחילו פה ושם ללמוד ענייני קבלה. אחרי זה, מתי נהיה קבלה מציאות בעולם באופן יותר חזק? זה היה בזמן של האר"י ז"ל. לפני האר"י ז"ל היה הרמ"ק. אז זה אנחנו יודעים שהרמ"ק והאר"י ז"ל הם חיו לפני ארבע מאות חמישים שנה בערך. זה הזמן. זה אנחנו עכשיו בתש"פ, אז בהתחלה בשנת ש' בערך, שזה לפני ארבע מאות חמישים,

09:02 ארבע מאות שמונים שנה, זה היה הזמן שהיה התחלת ההתגלות של הקבלה באופן יותר רחב, יותר גדול. אז הרמ"ק, ר' משה קורדובירו, שהוא גם כן היה היארצייט שלו עכשיו בסוף חודש תמוז, בכ"ד או כ"ה תמוז היה היארצייט של הרמ"ק, ואחרי זה האר"י ז"ל, שהיארצייט שלו זה בה' אב. ה-ה-הרמ"ק והאר"י ז"ל, שניהם היו באותה תקופה, באותו גיל בערך. הרמ"ק היה גר בצפת, ר' משה קורדובירו, זאת אומרת בעצם הם היו ממגורשי ספרד, אבל מ-מ-מהמשפחה וכולי. הם הגיעו והוא היה גר בארץ ישראל בצפת, שם היה לו ישיבה והוא התחיל ללמד קבלה באופן של ישיבה, והיה שם קבוצה של גדולי ישראל. ביניהם יש את ה-- רבי יוסף קארו, והיה רבי שלמה אלקבץ שעשה את לכה דודי, ויש את הספר חרדים, ידיד נפש שאנחנו מכירים את השיר, וכיוצא בזה. גדולי ישראל שהם היו שם. על כל פנים, הרמ"ק היה הראשון שהוא כתב גם כן ספרים, והוא עשה-- הרמ"ק היה כמו סוג של רמב"ם. הוא לקח את כל ספרי הקבלה שהיה עד הדור שלו מגדולי הראשונים וכולי, והוא עצמו גם כן היה לו כמובן עניינים שהוא קיבל בגילוי אליהו הנביא וכיוצא בזה, שהסודות איך, איך, איך הגיעו אליו, והוא עשה את הספרים שזה נקרא בעיקר ספר הפרדס, פרדס רימונים. ויש גם כן את הספר, אה, אה, ספר-- יש כמה וכמה ספרים של הרמ"ק. חסידים מביאים בדרך כלל, מביאים ספר הפרדס, אבל יש עוד ספרים של הרמ"ק. יש ספר אילימה, ספר, אה, אה, רחם[?]. כמה ספרים שהרמ"ק כתב בענייני קבלה. המעלה של הרמ"ק זה שהוא פשוט עשה סדר. בפרט הספר שלו פרדס רימונים, זה ספר שלם שהוא עשה סדר בכל ענייני קבלה. הוא כתב

11:07 על כל עניין, כתב שער, שער של ספירות, שער עניין של כיסא, עניין של אין סוף, סדר השתלשלות, עולמות וכולי. על כל דבר הוא הסביר בהרחבה מה זה וכולי. זה היה הרמ"ק. הרמ"ק נפטר בשנת ש"ל, ש"ל, זאת אומרת בדיוק לפני ארבע מאות חמישים שנה, ואחרי שהרמ"ק נפטר אז התגלה האר"י ז"ל. האר"י ז"ל היה איש צעיר. אני לא אכנס עכשיו להיסטוריה בפרוטרוט, אני רק רוצה להגיע לנקודה שהאר"י ז"ל הוא המשיך אחרי שהרמ"ק נפטר. אז האר"י ז"ל, אפילו שהיה איש נסתר, רק התגלה אז והגיע ממצרים, והוא היה איש צעיר, ואף על פי כן הוא נהיה מממלאי המקום של הרמ"ק, והוא לקח את הקבלה ברמה הרבה יותר עמוקה. הוא גילה סודות עמוקים שהרמ"ק אפילו לא ידע מזה. כידוע בחסידות הרבה פעמים אומרים שהרמ"ק לא ידע מכמה עניינים שהאר"י ז"ל גילה. האר"י ז"ל גילה את העומק של קבלה, באופן הכי עמוק התגלו. היה לו, היה לו גילויים, אליהו הנביא וכיוצא בזה, שעל ידי זה הוא קיבל סודות עמוקים, וזה הקבלה של האר"י ז"ל. אז זה היה האר"י ז"ל. האר"י ז"ל היה רק שתי שנים. הוא נפטר מאוד צעיר. אחרי שנתיים הוא נפטר, אבל בשנתיים האלה האר"י ז"ל גילה את כל הסודות שלו, ורב חיים ויטאל, שהוא היה תלמיד האר"י ז"ל, הוא כתב באותן שתי שנים את כל הספרים של כתבי האר"י ז"ל שיש לנו. ואז התחיל העניין של ישיבה של לומדים קבלה, בזמן של האר"י ז"ל. האר"י ז"ל הוא זה שכותב שבזמן הזה, אף על פי שהגמרא אומרת שאסור לגלות סודות התורה, אז התחיל המהפך, מכיוון שנמצאים קרוב לגאולה, ובזוהר כתוב שלפני ביאת משיח אז יהיה התגלות של פנימיות התורה. אז הוא התחיל את העניין הזה. דרך אגב, נגיע לספר הזוהר.

13:03 אז אע"פ שהספר הזוהר זה מרבי שמעון בר יוחאי ומהתקופה שלו, ספר הזוהר היה גם כן נעלם ונסתר הרבה מאות שנים. רק באלף הזה, זאת אומרת לפני רק מאתיים שנה לפני האריז"ל בערך, התגלה ספר הזוהר. בערך לפני שבע מאות שנים התגלה ספר הזוהר על ידי יהודי שגר באיטליה שקראו לו רב אריה די מודינה. אם אני לא טועה, אם אני לא טועה, על כל פנים הוא גילה את ספר הזוהר והוא פרסם את זה. אולי אני טועה בשם עכשיו. אה, די ליאון, די ליאון, רבי משה די ליאון, אני מערבב שמות. הוא היה יהודי מ-מ-מ-מ-מ-מאיטליה והוא גילה את הזוהר, והאריז"ל ועל ידי התלמיד שלו רבי חיים ויטאל התחילו לפרסם את תורת הקבלה, ואז נהיו ישיבות של קבלה בכל מיני מקומות בעולם. התחיל בארץ ישראל בצפת, אחר כך זה נמשך ב-- גם כן באירופה זה יצא החוצה, זה הגיע לארצות של סוריה אצל הספרדים, איפה שגרו אחינו בני ישראל הספרדים, וגם כן לחוץ לארץ, לאיטליה. שם היה רב באיטליה, היה רמ"ע מפאנו, שהוא היה תלמיד הרמ"ק, אז הוא פרסם את קבלת הרמ"ק. באיטליה היה מהר"ל מפראג, והיה בתקופה ההיא שהוא היה גר בפראג, המהר"ל מפראג, והיה גם כן השל"ה הקדוש שהוא היה בגרמניה, והם התחילו להפיץ את תורת הקבלה בארצות של, של אירופה. ושמה התגלגל העניין של ישיבות של קבלה, שהפריערדיקער רבי מאריך בספר הזכרונות לספר איך המהר"ל היה לו ישיבה של לומדי קבלה, והיה תלמיד סיונתי[?] והיה תלמיד שלו, ומשם היה רבי אליהו בעל שם, רבי יואל בעל שם, רבי אדם בעל שם, שהם היו דורות של מהמהר"ל עד האלטער רבי, היה תקופה בערך של אה מאה חמישים

15:10 שנה שהקבלה התחילה להתפשט בארצות של אירופה. אה, אז זה קבלה. אז הגיע הבעל שם טוב. הבעל שם טוב הגיע מאה חמישים שנה, בערך מאה עשרים שנה, נגיד מאה עשרים שנה אחרי האריז"ל. הבעל שם טוב, כן, הקבלה של הבעל שם טוב היה חלק גדול קבלת האריז"ל. הבעל שם טוב קיבל לא רק האריז"ל, קבלת הרמ"ק, אבל בעיקר אז ידוע שהבעל שם טוב והמהפך שהבעל שם טוב עשה, שעד הבעל שם טוב היו לומדים יותר קבלת הרמ"ק. הספרים של הרמ"ק יותר מובנים, יותר קלים להבין בקבלה לפי ערך, והקבלה של האריז"ל היה מדי עמוק, מדי מופשט, והבעל שם טוב התחיל לגלות את העניין של קבלת האריז"ל. זה הקבלה האמיתית ושם נמצא האמת לאמיתה של פנימיות. אבל הבעל שם טוב כידוע הוא לא דיבר הרבה, רק, רק, רק הסביר איך זה בעבודת השם. הוא לא כל כך הסביר את העומק של תורת הקבלה, רק ברמז וכולי. אבל אצל הבעל שם טוב, תורת החסידות התחיל העניין, כמו שהאלטער רבי כותב באיגרת הידועה. האלטער רבי כותב ב-- באיגרת של, של איגרת הקודש סימן כ"ה, ש-- שמזמן האר"י ז"ל אז נהיה עניין של מותר ומצווה לגלות זאת החכמה. כמו שרבי חיים ויטאל כותב בהקדמה שלו, כן. ואז נהיה עניין של מותר ומצווה לגלות זאת החכמה. עד אז היה אסור, היה פחד, היו מפחדים. זה היה עניין ש-- ה-- רבי חיים ויטאל התחיל לגלות והוא אמר שמצווה לגלות זאת החכמה. אבל אף על פי כן, רבי חיים ויטאל עשה הרבה תנאים. לא כל אחד יכול ללמוד קבלה. אם מסתכלים בהקדמה של רבי חיים ויטאל, אז רואים שהוא עשה הרבה, הרבה תנאים. זה כדי

17:04 ללמוד קבלה צריכים יראת שמיים, צריכים להיות טהורים וצריכים להיות קדושים וצריכים להיות מלאים בהלכה וביראת שמיים. הרבה תנאים כדי ללמוד קבלה. צריך להיות גיל מסוים וכולי. וזה התחיל על ידי חסידות שהתגלה על ידי הבעל שם טוב, ואחר כך על ידי המגיד, ואחר כך על ידי האלטער רבי בפרט, תורת החסידות חב"ד. אז הם עשו את זה באופן שיהיה בהבנה והשגה, ואז ירדו כל ההגבלות ונגיע ללימוד פנימיות התורה. עכשיו, האלטער רבי כותב באיגרת הקודש סימן כ"ה, יש שתי איגרות באיגרת הקודש בתניא, סימן כ"ה, כ"ו. בסימן כ"ה האלטער רבי כותב, מסביר תורת הבעל שם טוב על פי קבלת האר"י ז"ל. והאלטער רבי כותב שמה בפרק כ"ה באיגרת הקודש שמה-- שכל המטרה שלו זה להסביר את תורת הבעל שם טוב על פי קבלת האר"י ז"ל. מאוד מעניין מה שהאלטער רבי כותב. האלטער רבי אומר שהתורת הבעל שם טוב זה תורה עמוקה מאוד. זה מאוד מעניין. הבעל שם טוב דיבר עבודת השם. הבעל שם טוב לא מדבר דברים... אלטער-- הבעל שם טוב בעיקר דיבר בעבודת השם. דיבר איך יהודי צריך לעבוד את השם, דביקות בקדוש ברוך הוא, אהבת השם, יראת השם, שמחה, כוונה. הבעל שם טוב דיבר על עבודת השם, אבל כל התורה של הבעל שם טוב, יסודות תורת הבעל שם טוב בנויים על עומקי הקבלה. אבל הבעל שם טוב, הכוח של הבעל שם טוב זה שהוא הוריד את העניינים באופן הכי פשוט. הוא אמר על השגחה פרטית שכל דבר הקדוש ברוך הוא משגיח בהשגחה פרטית. הוא אמר שיש ישועה וסיוע מלמעלה בכל רגע ורגע. הוא אמר שכל יהודי שרואה משהו צריך ללמוד זה בעבודת השם. הוא אמר שיהודי צריך ל-- צריך

18:51 לעבוד את הקדוש ברוך הוא בשמחה וטוב לב. לחיים. הוא אמר דברים שזה נראה דברים פשוטים, אבל כשמתחילים להתעמק בזה אז עניינים מאוד מאוד עמוקים, מאוד מאוד מופשטים. אז האלטער רבי כותב, הלשון בפרק כ"ה באיגרת הקודש, הוא אומר: "כי לא באתי רק לפרש דברי הבעל שם טוב ז"ל ותלמידיו על פי קבלת האר"י ז"ל". המטרה שלי, האלטער רבי, מה היה המטרה של האלטער רבי? לפרש את דברי הבעל שם טוב ותלמידיו על פי קבלת האר"י ז"ל. זאת אומרת שתורת האלטער רבי זה להסביר מה הבעל שם טוב, מה השורש, מה-- כאילו מה-- להבין את תורת הבעל שם טוב על פי קבלת האר"י ז"ל. כל מיני, כל מיני עניינים של קבלת האר"י ז"ל. אז שמה מתחילים לראות עד כדי כך שיש סיפור שחסידים מספרים שהבעל שם טוב, אה, סליחה, ש-ש-שפעם היה אצל המגיד, היה באמצע התורה. המגיד היה בטיש בשולחן, והמגיד היה באמצע להתחיל את התורה והאלטער רבי היה בקצה השולחן. האלטער רבי היה איש צעיר, הוא היה מאחד הצעירים והתלמידים. והאלטער רבי נעמד ואז פתאום נכנס יהודי עם זקן צהוב, ככה מספרים. נכנס והתיישב במקום של האלטער רבי וישב לשמוע את התורה של המגיד, וכשהמגיד גמר להגיד את התורה האיש הזה יצא.

20:15 אף אחד לא ידע מי הוא מה, ואחרי ה-, אחרי ה-, אחרי הטיש, אחרי הפברענגען, אחרי העניין הזה אז האלטער רבי שאל את המגיד ממזריטש מי היה היהודי הזה שנכנס. הוא שאל את החברים, הוא הבין שאף אחד לא ראה אותו. היחיד שראה אותו היה האלטער רבי. אז הוא שאל את המגיד, אז המגיד אמר לו שזה היה האריז"ל. הוא אמר לו שהוא, ש-, הוא היה היחיד שראה אותו כי הוא, כאילו, הנשמה שלו קשורה עם הנשמה של האריז"ל. וזה ראו אצל האלטער רבי, שהוא התחיל להביא את העניין של חסידות, פנימיות התורה, ולהסביר את העניינים של תורת הבעל שם טוב על פי קבלת האריז"ל. אה, עכשיו יש את הפתגם של הרבי רש"ב. הרי, הרי בחורים שואלים, אנשים שואלים למה לא לומדים אצלנו קבלה? כי הרי אם תורת החסידות מיוסדת על תורת הקבלה, אז ממילא מה אנחנו לומדים תניא, לומדים, לומדים שיחות, ולפני זה אנחנו לא, למה אנחנו לא, לא לומדים, אה, קודם מה שכתוב, מה האריז"ל אומר? לדעת, לדעת את המקורות. בנגלה אתה לומד קודם חומש, אתה לומד אחרי זה משנה, אחרי זה לומד גמרא. יש איזה סדר. אנחנו לומדים ישר, לומדים חסידות. אם חסידות מיוסדת על קבלת האריז"ל, אז למה אנחנו לא לומדים קבלת האריז"ל בישיבה? למה לא, אין סדר כזה שצריכים ללמוד כל מיני דברים? אז על זה יש את הפתגם שאמר הרבי רש"ב, נדפס בתורת שלום. הרבי רש"ב אמר דבר כזה. הוא אמר: העולם טועה. העולם אומר שחסידות הוא ביאור על קבלה. כך העולם אומר, חסידות הוא ביאור על קבלה. זה טעות. טעות. חסידות זה לא ביאור על קבלה. אחרי זה אומר בהמשך השיחה

22:14 אומר הרבי רש"ב: לא רק שחסידות זה לא ביאור על קבלה, בעצם זה הפוך. קבלה זה לא, זה ביאור על חסידות. מה הפשט? אז העניין הראשון, החלק הראשון של השיחה, זה אפשר להסביר. מה פירוש שלומדים את השיחה של הרבי רש"ב שאומר שחסידות זה לא ביאור על קבלה? אפשר להסביר את זה בפשטות. חסידות לא נכתב בתור ביאור על קבלה. לא, זה לא העניין של חסידות. חסידות זה לא בא להסביר. חסידות זה לא פירוש על העץ חיים. חסידות זה לא ביאור על קבלה. אין כזה דבר. חסידות זה ליקוט. חסידות מדבר על קבלה, עבודה, מוסר, דרכי השם. חסידות, חסידות זה דרך בעבודת השם. חסידות זה לא ביאור על קבלה. זה לא פירוש על, על, על כתבי האריז"ל. אין כזה דבר. חסידות זה דרך בעבודת השם. בין העניינים בשביל לעבוד את השם יש גם ביאור על קבלה. אז זה להבין מה אומרים שחסידות זה לא ביאור על קבלה. זה נכון, חסידות זה לא ביאור על קבלה. זה גם מסביר ענייני קבלה. אבל כשהרבי רש"ב אומר הפוך, קבלה זה ביאור על חסידות. מה זה? מה זה הדבר הזה? מה פירוש קבלה זה ביאור על חסידות? אתה רוצה להבין חסידות? צריך ללמוד קבלה. אבל האמת היא זה מה שהאלטער רבי כותב פה במכתב. האלטער רבי כותב, "באתי לפרש דברי הבעל שם טוב על פי קבלת האריז"ל". הייסט שהאריז"ל מסביר את תורת הבעל שם טוב. אז זה, אז זה מה שהוא אומר. זה, קבלה הוא ביאור על חסידות. הבעל שם טוב אמר והאריז"ל, תורת האריז"ל זה ביאור על פי קבלת האריז"ל, הוא מסביר את תורת הבעל שם טוב. מה ההסברה בזה? מה

24:04 פירוש? אז יש מהרבי שתי ביאורים. יש בקונטרס עניינה של תורת החסידות. הרבי אומר ביאור נפלא. הרבי כותב שמה הפשט שקבלה זה ביאור החסידות. אז הרבי כותב שחסידות זה אחדות הוי'. זה החסידות. תורת החסידות זה אחדות הוי'. חסידות באה להסביר אחדות הוי', כל העניין. וקבלה מה מדבר? סדר השתלשלות. זאת אומרת קבלה, האריז"ל, כל ספרי הקבלה, מהאריז"ל זה להסביר סדר השתלשלות. יש לפני הצמצום, יש אחרי הצמצום, יש א"ק, יש עקודים, נקודים וברודים, וספירות ועולמות, ואצילות, בריאה, יצירה, עשייה. מה כל עולם ואיך זה עובד. אז סדר השתלשלות. אז הרבי אומר בקונטרס עניינה של תורת החסידות, חסידות מדבר על עניין אחדות הוי'. קבלה מסביר באיזה דרגה העניין הזה נמצא, באיזה מקום זה נמצא. ככה הרבי, יש את ה-, יש את המבנה. אתה לומד יחודא עילאה, יחודא תתאה, חסידות לא, לא, חסידות לא כל כך מדבר על מדרגות. חסידות מדבר על ההתאחדות עם הקדוש ברוך הוא, אלא מה יש הרבה אופנים איך להתאחד עם הקדוש ברוך הוא. אז חסידות מסביר, יש יחודא עילאה, יחודא תתאה, דעת עליון, דעת תחתון. זה החסידות. מגיע קבלה וקבלה אומר באיזה מדרגה נמצא העניין הזה. יש אצילות, יש בריאה, יש יצירה, עשייה. זה ביאור. הביאור זה לא פירוש ביאור כמו ביאור שאתה לומד גמרא, אתה לומד ביאור על הגמרא. זה לא ביאור כמו חסידות מבוארת. זה לא הפשט ביאור, אלא הכוונה ביאור שהקבלה מסביר איפה נמצא כל דרגה ודרגה, איפה, כל ביטול, כל איפה, באיזה מדרגה, איפה זה נמצא. זה הביאור שהרבי אומר בקונטרס עניינה של תורת החסידות. מעניין שיש בתורת שלום הרבי רש"ב מספר סיפור שם שהיה אחד מחסידי אדמו"ר הזקן, שהיה מקובל מאוד, מאוד

26:24 גדול. למד הרבה קבלה. הוא כותב את השם שלו, נראה לי הוא כותב קראו לו ר' זלמן. ר' זלמן קוניצר[?], אם אני לא טועה, הוא היה, הוא היה מגדולי תלמידי אדמו"ר הזקן והוא היה מקובל. והוא מספר שם בתורת שלום שהוא היה מבקש מהאלטער רבי שהוא יגיד מאמרים, ביאורים בעץ חיים. הוא ביקש שיגיד ביאורים בעץ חיים. והאלטער רבי אמר לו, לא רצה. פעם, פעמיים. עץ חיים זה הספר הידוע של הרב חיים ויטאל, כתבי האריז"ל, והוא ביקש כמה פעמים שהאלטער רבי יגיד ביאורים בעץ חיים. עד שפעם אחת האלטער רבי אמר, כשהוא הפציר, האלטער רבי אמר: למה אתה צריך ביאור בעץ חיים? על מה מדבר עץ חיים? עץ חיים מדבר על השתלשלות, על מדרגות, על סדר השתלשלות. אנחנו מדברים הכר וניכר. אנחנו מדברים יותר ויותר גבוה. כך אמר האלטער רבי. והרבי הרש"ב בתורת שלום שם מסביר מה פשט הכר וניכר, דאסתכלי ודלא אסתכלי. זאת אומרת שזה שחסידות מדברת לפי, לפי השיחה של קונטרס עניינה מבינים את זה. הכר וניכר, דלא אסתכלי ודאסתכלי, כי זה מדבר על אלוקות, לא על השתלשלות, על הספירות, איפה זה נמצא, באיזה מדרגה. מדברים על העניין איך שזה באלוקות. זה ווארט אחד. בשיחה אחרת יש בליקוטי שיחות חלק כ"ב, אני חושב. יש באחת מהשיחות מהרבי במקום אחר, אז הרבי אומר אותו ווארט, אבל אולי בסגנון אחר. אז הרבי אומר הרי ידוע שחסי-- הרי, הרי, הרי חסידות זה העניין של יחידה. חסידות זה עצמות. קבלה זה גילויים. מכיוון שגילויים זה ביאור על עצם, עצם וגילויים, אז גילויים זה ביאור על עצם. כיוון שקבלה זה גילויים, חסידות זה עצם וגילויים זה ביאור על עצם. בעצם זאת אותה

28:33 אותה רק עם סגנון יותר בולט, יותר חזק. על כל פנים, זה-- עוד איזה במילים אחרות. אז יש פה איזו נקודה מאוד חשובה. זאת אומרת, נכון שהאלטער רבי בפועל חסידות מלאה עם ביאורים וקבלה, חסידות מלאה עם, עם, עם, עם ענייני קבלה ו-ומביאים הרבה חלקים מהעץ חיים ומהזוהר ומסבירים אותם וכל סדר השתלשלות וכולי. אבל יש פה מגמה מאוד מאוד שונה. בקבלה המגמה, התוכן, המטרה זה לבנות את סדר ההשתלשלות, להסביר את הפרטים, ובחסידות הכוונה היא לדבר על אחדות ה', לקשר את עצמנו לקדוש ברוך הוא, להגיע לאלוקות. אלא מה, על ידי אחד מהדוגמאות, אלו מסבירים לנו כדי להבין, אבל המטרה זה בעיקר לדבר על, על, על המהות, על אלוקות, תורתו של משיח ממש, לראות אחדות ה' אמיתית. זה נקודה כללית. בפועל אנחנו יודעים שבדורות, בדורות חסידי חב"ד היו כמה וכמה מגדולי החסידים שהיו מקובלים. למדו קבלה, היו מקובלים. היה, היו כמה מהם, לא כולם כל כך מפורסמים, אבל ידוע מהחסידים שהיו בדורות הקודמים היה, כמו שהזכרתי קודם, היה גם כן חסידים, אולי לא כל כך מפורסמים. שמעתם על ר' שמואל בער בריסלאו[?], היה מקובל, למד הרבה קבלה, היה חסיד שקראו לו ר' יהודה לייב הופמן. הרבי מביא אותו ברשימות. ר' יהודה לייב הופמן היה בזמן של הרבי מהר"ש, בהתחלת הזמן של הרבי הרש"ב, והוא היה מקובל עצום, עד כדי כך שהוא אמר לפ-- לפני שהוא נפטר, הוא אמר הוא לא יודע מה יהיה עם קבלה, שכשהוא נפ-- הולך מהעולם, קבלה הולך מהעולם גם כן. הרבי מביא את זה ברשימות. בפועל אנחנו יודעים, בדור שלנו אנחנו יודעים את העניין של הרבי ר' לויק, האבא של הרבי. ר' לויק

30:26 היה מקובל גדול וכל הספרים של ר' לויק מלאים בתורת הקבלה. כן, וזה כל הספרים שלו, זה ענייני קבלה וגאולה. כן, הוא למד קבלה, הוא כתב קבלה והוא ביאר עניינים על פי קבלה. ובזכות ר' לויק אז גם כן אנחנו זכינו בדור שלנו שהרבי כל שבת כשהיה מתוועד היה אומר ביאורים ותורות והסברים, כן, בתורת ה-- בתורת ה-ר' לויק, וממילא בזכות זה יש ביאורים על הזוהר, ביאורים בקבלה ובעניינים שונים. וכאן ראינו אצל הרבי איך שהרבי היה לוקח את העניינים הכי עמוקים של אבא שלו, ענייני קבלה, ענייני נסתר, ותמיד הרבי היה מתרגם ומסביר את זה איך שזה מתבטא בעבודת השם, מוריד את זה בחיי היום יום. על כל פנים, כן, אז זה ב-- אני רוצה לסיים שאני זוכר עוד פעם אחת שהרבי אמר בפארברענגען בתשמ"ט, צריכים לחפש את זה בדיוק איפה, אבל הרבי אמר בפארברענגען, כן, שבחור שלומד בתומכי תמימים, כל הידיעה שיש לו בתורת הקבלה, הוא יודע ממה שכתוב במאמרים. הוא יודע, מאיפה הוא יודע שיש ספר הבהיר, שיש, אה, ספר מעיין החכמה, שיש כל מיני ספרים וגם עמוקים? כי זה לא בגלל שהוא ראה בספרים האלה, אלא בגלל שהוא למד בחסידות. הוא למד בקונטרס העבודה, בקונטרס עץ החיים, בהמשך תרס"ו, תער"ב, ושם הוא למד כמה שכתוב בספר הבהיר, כמה שכת-- אז מזה הוא יודע על הספרים האלה. והוא לא-- שואלים אותו למה אתה לא-- הרבי אמר את זה בפארברענגען, שואלים אותו למה אתה לא לומד את הספרים עצמם? הוא אומר, אני אין לי אלא רבותינו נשיאינו. מה שהרבי, מה שאני צריך לדעת מהספרים האלה, הרבי כתב לי אותם, הרבי מסביר לי אותם. זאת אומרת שזה

32:14 לא שאולי דס חכומים לא יחול מין. זאת אומרת שזה היה ככה מלכתחילה, הרבי עודד את זה. לא צריך ללמוד חכמת הקבלה, צריך ללמוד חסידות, וכל מה שאנחנו צריכים לדעת מחכמת הקבלה כדי להבין יותר טוב חסידות, אז רבותינו נשיאינו מספרים לנו, מגלים לנו, מסבירים לנו ואומרים לנו מה, מה, מה צריך ללמוד מזה. אני רוצה לסיים עם סיפור שהיה פה בישיבה לפני כמה וכמה שנים. היה פה פעם בחור שהסתובב פה בישיבה. הוא היה כזה בחור מיסטיק, כזה בחור שאהב דברים, מיסטיקות, כוחות, קסמים וכל זה, והוא רצה ללמוד קבלה. הוא היה משגע אותי כל יום שהוא רוצה, רוצה ללמוד קבלה, רוצה ללמוד זוהר וזה. והיה פה בארגנטינה, יש איזה מקום שמלמדים קבלה, קבלה סנטר וכל מיני דברים כאלו. הוא רצה ללמוד קבלה. בקיצור, אני ניסיתי להסביר לו שלא וכולי. עד שפעם אחת הוא החליט ש... אמרתי לו, אתה יודע מה? אתה כל כך רוצה ללמוד קבלה? תכתוב לרבי ותשאל אותו. זה היה כבר אחרי ג' תמוז. אז הוא כתב מכתב ושלח לאוהל. אחרי זה הוא שם את זה באגרות קודש, שם באגרות קודש, ונפתח לו מכתב של הרבי שהרבי כותב ליהודי בקשר לספר הסולם. זה ספר של קבלה, זוהר עם פירוש הסולם. הקבלה סנטר הם, הם בונים עליו כאילו הוא נחשב ל... בקיצור, אז הרבי כותב לו במכתב שבנוגע למה שאתה שואל בנוגע לזוהר עם פירוש הסולם, אני לא הסתכלתי בספר הזה. אני יודע גם כן שהשוווער לא החזיק ממנו. הוא לקח לו דרך חדשה בתורת הזוהר ותורת הקבלה שזה לא מתאים עם תורת החסידות. הרבי כותב לאותו איש, הרבי כותב לו: בכלל בשביל מה

34:13 אתה צריך להסתכל בספרים אחרים ולקרוא ספרים אחרים? הרי תורת החסידות חב"ד מסבירה את כל העניינים של הזוהר בפנימיות, סתרי תורה, ובאופן של הסבר מסוים, וזה, זה תורת פנימיות התורה בדורנו שצריכים ללמוד בתורת החסידות לגילוי המשיח, יפוצו מעיינותיך חוצה. כל תורת האר"י ז"ל נמצאת בתורת חב"ד, בתורה של אדמו"רי רבותינו נשיאינו. מכתב מאוד חזק מהרבי נמצא באגרות. אז הבחור, בקיצור, זה מעשה שהיה פה פעם אחת עם אחד התמימים. על כל פנים, זה קצת לקבל קצת מושג מה הקשר בין תורת הקבלה ותורת החסידות, ומה זה אומר לנו בנוגע לפועל, שצריכים ללמוד חסידות, ובהלכה ועניינים של קבלה. מה שצריך בנוגע לחסידות נמצאים בתוך, בתוך ספרי החסידות, ושם רואים את כל העומק של חסידות, שגילה את העניין של אחדות ה', פנימיות סתרי תורה של משיח. ויהי רצון שנזכה שבזכות יפוצו מעיינותיך חוצה שיהיה כבר קאתי מר, מלכא משיחא, ונזכה לשמוע את הסתה מעו ומוסטא ונסה פנימיות סתרי תורתו של משיח מפי מלך המשיח בעצמו.