ביאורי התפלה - אשרי - חלק ו

00:00 רבי בש"ט זה הפשט. הפשט הוא שכל הנשמה שלנו היא הקדוש ברוך הוא מאוד גדול. הגודל של הקדוש ברוך הוא מאוד גדול ומאוד מהולל. והגדולה שלו היא כל כך גדולה שאי אפשר לתחום אותה, אי אפשר להבין אותה. זה הפשט של הפסוק. אבל לא מובן כאן: למה צריך להגיד כפל הלשון? הרי היה יכול להיות כתוב גדול ה' ומהולל מאוד, ולגדולתו אין חקר. אנחנו צריכים לחזור עוד פעם לגדולתו אין חקר. היה יכול להיות כתוב גדול ה' ומהולל מאוד, ואין חקר. הקדוש ברוך הוא גדול ומהולל בלי חקר, בלי גבול, אי אפשר לתחום, אי אפשר להגיע לסוף ההבנה של הגודל של הקדוש ברוך הוא. זה שאומר כפל הלשון, עוד פעם חוזר: גדול ה' ומהולל מאוד, ולגדולתו אין חקר. על זה יש לסינס בהינדוס הרמ"א אומר כמה וכמה מהגדולים, אחד מהם זה ה"בר חווה" שזה בית כנסת שכתבו אותו בתרד. מסביר שזה באמת, מה זה לריבות? זה יצא לפני זה. אבל צריך לסיים את זה, שמה זה בר חווה, שמדובר כאן על שני עניינים שונים. גדול ה' ומהולל מאוד זה עניין אחד. ולגדולתו אין חקר זה עניין אחר. בכל זאת, ההבדל בין אור הממלא כל עלמין לאור הסובב כל עלמין. גדול ה' ומהולל מאוד הוא על אור הממלא כל עלמין. אור הממלא כל עלמין, הכוונה היא אור הממלא, זה אור כזה שמצטמצם ומתלבש בתוך הגבולים, אבל בכל כן גם בזה האור הזה אפשר להגיד גדול ה' ומהולל מאוד. זאת אומרת שגם באור הממלא יש ריבוי גילויים. כן, עניינים נפלאים, עניינים נעלים ביותר גם באור של הקדוש ברוך הוא שמתלבש בעולם הגבולים. כן, זה מה שאנחנו רואים. כן, את ריבוי הגבולים, ארבעים

02:17 ג' שהתאווה הכל מסביב אור הממלא. ריבוי גבולים. זה בכלל גם בני אדם גבוליים. זה קשה כי זה ממלא כל עלמין. זה ריבוי גבולים. זה בזמן הזה זה בבית. זה בית חנה זה בית שמש זה בית אל זה בית דוד. ריבוי עולמות וגבולים. נהנה ריבוי. כן, אז זהו זה נהנה. ריבוי הגבולים, גם גבולים גם גבולים. גיפטונים וניפטונים ארבעים ג'. כל זה מגיע מאור הממלא. זה החלק הראשון של הפסוק מדבר על גדול ה' ומהולל מאוד, מדבר על הגודל שקשור לממלא. על ידי זה מקשר את זה עם הפסוק שכתוב גם כן בתהילים. גם אם זה לא משלנו. גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלוקינו. אני אומר שזה אותו עניין שכתוב שמה, גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלוקינו, זה אותו עניין שאומרים כאן גדול ה' ומהולל מאוד. כאילו ששם הפסוק יותר מפרט. ומתי זה גדול ה' ומהולל מאוד? כמו שרבנו מביא, אימתי הוא גדול? כשהוא בעיר אלוקינו. דווקא בעיר אלוקינו. עיר. עיר הכוונה ריבוי עולמות, כמו עולמות, כמו עיר. רגליס, עיר הרי זה מקום שיש הרבה שלדים והרבה והרבה אבנים וכל מיני דברים. כן, גם אבנים יש, גם בתים וכולי וכולי. אבל זה גם וגם שכל הריבוי ששייך שם אותו. ומזה נהיה ריבוי הגבולים. כל אות, כל אות זה ס"ת. כל שיוט היא אות היא מילה. ומזה נהיה ריבוי ס"ת, ריבוי גבולים, שזה הכל ממלא כל עלמין. על זה אומרים גדול ה' ומהולל מאוד, הגודל של הממלא. אחר כך הוא אומר עוד פעם ולגדולתו, זה כבר גדלות אחרת. זה הגודל של השם. זה עכשיו ולגדולתו, גם זה לא כתוב גדולת השמיים. כאן כתוב ולגדולתו, גדלות העצמי. זאת אומרת כאן מדובר על הגדלות של

04:17 למעלה מכל העולם, ועל הגדלות העצמית של הקדוש ברוך הוא, שבכלל זה הולך על פי מעשיו בכל העולמים. ועל זה אומרים ולגדולתו אין חקר. זה יגיע לגדולת כל, כל הגדלות שאנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא בנה העולם, זה גדול ה' ומהולל מאוד. זה הכל גדלות שבממלא כל עלמין, זה גדלות ששייך לעבוד ולעסוק בתפיסה מסוימת. אבל גדולתו זה גדלות העצמי. על זה אומר אין חקר. אין לנו שום הבנה בגדלות האמיתית של הקדוש ברוך הוא. מה הוא גדול בעצם? זאת אומרת שהגדלות של הקדוש ברוך הוא זה לא רק מה שאנחנו רואים דרך יסוד העולם, ריבוי הנבראים ורצון הנבראים והגדלות הנבראים. זה גדלות מצומצמת. אז גדלות העצמי זה אין חקר. אין לנו שום תפיסה בכלל. אז זה על פי סעיף זה הפירוש של הפסוק הזה, שזה הולך על שתי התנועות בגדלות ה', הגדלות של ממלא כל עלמין והגדלות של עצמו. כמו שאמרתי, זה ספר ד' תשוע. הרבי עושה, מאריך בזה באורך ומסביר בפרטי של הפסוק כמה וכמה דפים הולך. אז זה מדבר על כל השבחים של הקדוש ברוך הוא והגדלות של הקדוש ברוך הוא, כפי שזה הקדוש ברוך הוא בעצמותו. אחרי זה אומר: דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו. כן, אז אחרי שהוא מדבר על הגדלות של הקדוש ברוך הוא, זה גופא שני הפנים של גדלות ה', הגדלות שזה ממלא כל עלמין, זה הגדלות העצמית. על זה הוא אומר שדור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו שמה. כשזה בא בעולם הנבראים, הנבראים, אז הנבראים הרי לא משיגים את הגדלות האמיתית של הקדוש ברוך הוא, אבל על פי כן, לפי מה שהם יכולים להשיג, אז כל אחד ואחד לפי הסטטוס משבח את המעשים של הקדוש

06:07 ברוך הוא. דור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו. יש פסוק שם שאנחנו, כן, שכל דור ודור, כל זמן ישבח מעשיך, ואחד מספר לשני. דור לדור, שזורם מדור לדור, שמשבחים את המעשים של הקדוש ברוך הוא. כל אחד מספר לשני את השבחים של הקדוש ברוך הוא, וגבורתיך יגידו, שהם מגידים את הגבורות של הקדוש ברוך הוא. כן, זה הפירוש. מה כאן העניין? למה הוא מוסיף פה מה שהוא לא אמר קודם? מה הפסוק הזה בא להוסיף? אז הפירוש, הפירוש על פי חסידות, בהמשך למה שאמרנו קודם, זה: לפני זה, זה על גודל, גדלות. כאן הוא מדבר על גבורה, הפוך מגדלות. גדלות זה קשור עם חסד, כן, גבורה זה קשור עם צמצום. היפך העניין של חסד, עניין של גבורה. כן. אז זאת אומרת, אז מה הפירוש ככה? שהפסוק הקודם, גדול ה', מדבר על גדלות ה'. גדלות ה' זה מידת חסדו של הקדוש ברוך הוא. כמו שאומרים בשמונה עשרה, הא-ל הגדול הגיבור, גדול זה חסד. ספציפית זה הולך יותר על כוח החסד, כוח הגילוי, כוח ההארה והגילוי. מה שהקדוש ברוך הוא מתפשט באופן של בלי גבול, וזה גופא יש לשתי הבחינות: הגדלות מבחינת למעלה והגדלות של מבחינת השייכות. בפסוק הזה אבל הוא מדבר על הצמצום, וכל הזמן הוא בא להגיד לנו שכל, כל דור ודור ישבח מעשיך, כל השבחים שהשבחים רואים יכולים לשבח את הקדוש ברוך הוא, אז באמת זה רק עניין של גבורה שלו, זה עניין של גבורה. זה צמצום מגדלות, זה הגדלות של הקדוש ברוך הוא. על דרך מה שהחז"ל בבוקר, שעת הביצה, גדלות שוב התמיצה מסנוסי. מה שאנחנו חושבים את זה לגדלות, אז באמת

07:57 זה גם הקדוש ברוך הוא. זה בעניין של גבורה, עניין של צמצום. אז זה מה שאומר דור לדור. על פי סדר דור לדור. זה לא רק עניין של זמן. על פי סדר גם כן דור זה מלשון שורה, דור לדור. מה שהחז"ל שורש. זאת אומרת עניין של מדרגות. דור זה כמו דרגה בלשון האומות. אז יש דור לדור. יש שורש של דור לעולם. יש דור, יש י"ב י"ב י"ב עקבות דור דור. נגמר דור לדור. אומרים לפעמים על בן אדם שהוא רק דור ודור. דור ודור זה בהר. כשיש בהר, יש לזה חולמון. יש לזה כאלה בחתיכות. כל אחד ואחד נקרא דור. זה העומק של הרי. דור לדור זה הסדר. קודם אז דור על פי סוד זה גם עניין של שורש מדרגות. כל עניין המדרגות זה המדרגות. אז מה פירוש דור לדור? זה רק על ידי סדר של מדרגה למדרגה. כל דרגה שיש לה שורש, כי היא מוצאת ומגלה בדרגה שלה אחריה את ההארות מהספירות. זאת אומרת שהכל מדבר כאן על עניין. הפסוק הזה מדבר על העניין שכשהאור אין סוף הגיע, כשהאור יוצא מגבוה, הוא יורד על ידי הצמצום. הוא יורד מדור לדור, ממדרגה למדרגה, ממידה למידה, כדי להגיע בהדרגה לעולם שלנו. ממילא הוא עושה את זה בדיוק. אז כל מה שאנחנו מגיעים, זאת אומרת, אומרים, זה הכל עניין של גבורות וצמצומים. גם כן המילה יגידו, הוא אומר כאן הלשון יגידו דווקא, זה גם כן מדויק. העניין, הלשון שאומר יגידו. יש כאן כמה לשונות. אני מראה לכם שיש כמה כמה לשונות פה של כאלה יש לשונות דומים, יגידו, יספרו. יש הלשון יגידו דווקא. יגידו מלשון המשך, אגדה. אגדה זה מלשון

09:59 המשך. למה נקרא שמו אגודה? במשנה מסכת. עניין של המשך. אז גם כן אגדה, יגידו, זה המשך, שזה מגיע מלמעלה למטה, לעניין של המשך, שגם זה קשור לעניין של צמצום. לכן גם כן, למשל גם כן בגוף של הבן אדם, אז יש את העניין של הגידים. הגידים זה מה שמזין את הדם. גידי האדם זה הגידים שמזינים את הדם בכל אחד לשני, שזה גם כן כלי של צמצום, שמצמצם את החיים ולהוביל את זה לאיבר. אז ממילא הלשון של יגידו דווקא, אגדה זה מלשון עניין של צמצום. עניין של... זאת אומרת שכל העניין שהנבראים יכולים להשיג זה רק אור מצומצם. וזה יגידו, שנמשך על ידי צמצום. אז הוא אומר, הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה. כן, כאן עכשיו הוא כבר הולך בעניין של ישראל. זה בעניין כל הנבראים. כן, זה בעניין של כל הנבראים. אנחנו אומרים שכל הנבראים, אז כל הנבראים זה רק כי הוא נברא. הנבראים מקבלים רק אור מצומצם, וזה גבורות וצמצומים, שהאור האלוקי מצטמצם על ידי צמצומים של שורש הגלות נגולה. אז העניין של גבורות ולהגיע אלינו, לכנסת ישראל. אנחנו גם כן שייכים לסדר סמכות. זה בא לעניין של קדושת כנסת ישראל. הרי שמה מצוות והיה ממנו יותר נהנים. על זה הוא אומר בפסוק הזה, הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה, ודיבר אל ישראל, ודיבר אל פני סך הסיפור, שבפשט זה כפל הלשון. מה אומר הפסוק? אז אני מבין על פשט, על פשט. מה זה אומר? הדר כבוד הודך? זה היופי. הדר מלשון יופי. הדר כבוד הודך, הייתי, הכבוד של האלה של הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, ובזה אני מספר את המקראות שאנחנו פה, זה כמעט

11:52 נשמע אותו דבר מהפסוק הקודם, אבל על פי סוד יוצא פה עניין חדש. לפני זה דיברו בעניין של כל הגבורות, כל הנבראים. אז כל הקשר שלהם זה רק דרך צמצום. הם מקבלים על ידי צמצומים אור מצומצם, שמתגלה אצלם בתור אור נגלה מצומצם. מה שאין כן הנשמה של ישראל. על זה אומרים ״הדר כבוד הודך״. הדר זה האור העצמי, זאת אומרת לא בדרך צמצום. זה מראה שזה עניין של, ששם מתגלה בלי צמצום, בלי גבול. זה כל העניין של הדר. הדר מראה על עניין ששם זה מגיע לגילוי בלי צמצום. זה שייך להגיד על זה הדר. אז ״הדר כבוד הודך״. הכוונה פנימיות המלכות. המלכות כפי שהיא בעצם, של מידה של הדר, מידה של הוד. אז זה אומרים ״ודברי נפלאותיך אשיחה״. לכן הוא כותב כאן ״אשיחה״, אני. כן, כי לפני זה הוא אמר ״יגידו״, ולא שהוא עצמו. עכשיו הוא אומר ״אשיחה״, הוא מדבר בעצמו. זאת אומרת, הוא אומר שכל הנבראים, כל הקשר של הנפשות זה רק בעניין של גבול וצמצומים. אבל אני לא מדבר איתו על זה, זה נשמות ישראל שאנחנו יש לנו שייכות לאלוקות. הקדוש ברוך הוא בעצמו למעלה מהצמצום, ממי ספרו? אז אנחנו אומרים ״הדר כבוד הודך״. אצלנו מתגלה היחידה של הקדוש ברוך הוא שהוא למעלה מצמצום וגבול, ולכן ״ודברי נפלאותיך אשיחה״. אנחנו יכולים לספר ״אשיחה״. את מה? את נפלאותיך. הנפלאות. הנפלאות זה מה שמתגלה מפנימיות המלכות. זה ההבדל בין נפלאות. נפלאות זה כל העניין של נפלא. נפלאות זה מה שהטבע מדברת, וכל העולם שם יש רק מצד הטבע, וממילא זה בא על ידי גבול וצמצומים כדי להתלבש עם הטבע. אז זה עניין של, של, של, של, של גבול. מה

13:47 שאין כן אנחנו רואים את הנפלאות. מה שאין כן לבני ישראל, אז שם אצלנו מתגלה עניין הנפלאותיך על ידי פנימיות המלכות, שזה מעל המסך של הטבע. על ידי זה מתגלה הנפלאות של הקדוש ברוך הוא, מה שמעבר לטבע, וממילא ״ודברי נפלאותיך אשיחה״. אני יכול לשוחח ולספר, לדבר על עניין של נפלאותיך. למה הוא אומר את הלשון ״אשיחה״? גם זה בדיוק, מה שאין כן לכל הנבראים הוא אמר ״יגידו״. אמר לפני זה ש״יגידו״ זה לשון ששייך לצמצום. כן, בלשון ״יגידו״ קודם עניין של לשון בדרך צמצום. כאן הוא אומר, מה שאין כן, לשון זה מה שמתגלה איתנו שאנחנו רואים נפלאות בפועל ולא רק את הטבע. אנחנו רואים בטבע את מה שמעבר לטבע, את הנס, את הנפלא שבטבע. אז על זה אומר הלשון ״אשיחה״. מה נימוק הלשון דווקא ״אשיחה״? אז ״אשיחה״ זה מלשון שיחה, זה מלשון, אחד מהפירושים של המילה ״אשיחה״ זה מלשון הזזה. ״אשיחה״ מלשון חיפוש חדש. מלשון חיפוש. עניין של, של חיפוש חדש. מה זה חיפוש חדש? שהוא הולך, נודד. הוא עניין תנועה, של עניין של הזזה. או על דרך אחר, שהוא שוחה בים. אז אומרים גם כן הלשון, הוא שוחה, שוחה, נודד, נדידה. זאת אומרת שהוא בעניין של, של, של תנועה. אז הלשון ״אשיחה״, הלשון ״אשיחה״, או על דרך מה שאומרים, אה, איך זה כתוב? ״ויצא יצחק לשוח בשדה״. זאת אומרת הלשון ״אשיחה״ זה מלשון הזזה. אז אדמו״ר מסביר את זה בעניינים כאלה. פסוק, פסוק, פסוק, פסוק, נו, פה. על הפסוק ״אשיחה״. ראיתם, הוא אמר שיש פה הבדל בין שני מיני שיחות. אז אדמו״ר שם מסביר בעניין זה, עניין של שיחה זה מלשון הזזה. לכן תפילה נקראת בלשון

16:00 ״אשיחה״ גם כן, אחד השמות של תפילה ״אשיחה״, שזה פועל הזזה. אז על דרך זה גם פה הוא כותב ״נפלאותיך אשיחה״. זה לא סתם שאני מספר, מדבר, משוחח עם הקדוש ברוך הוא. אלא זה מלשון ״אשיחה״, מלשון הזזה, שזה זז, נעשית הזזה בטבע, הזזה במידות של עולם. זאת אומרת שמציאות העולם בלי נטייה, בלי נשמות ישראל, איך שזה נמצא לעולם עצמו, זה גבול, זה צמצומים, שמצד זה נהיה גילוי הטבע, שטבע זה תמיד אותו דבר. כל יום אותו דבר. השמש צריכה לקום וכו׳. וכל העניין של טבע זה עניין של בלי שינויים. אבל אם זה, יהודי מתבונן ורואה את הניגוד של הלמעלה לטבע, ולכן זה פועל בעניין של השיחה, שזה פועל בהזזה. יהיה לך כוח לצאת מהגבול, מהגבולות של גילוי הטבע, ונהיה איזה עניין של ניסוח של ניגוד בין של השיחה ושל ההזזה של הלמעלה ושל הגבול. העניין של בכל מידבר. אז זה בדיוק העניין של השיחה. ״ועזוז נוראותיך יאמרו וגדולתך אספרנה״. הרבי ממשיך הלאה, אומר ״ועזוז נוראותיך יאמרו״. ״ועזוז״ זה מלשון תוקף, מלשון עוז. ״ועזוז נוראותיך יאמרו״. העניין של ״עזוז נוראותיך״ זה נוראות. זאת אומרת העוז זה התוקף של הנוראות של הקב״ה, ״יאמרו״. היינו, הוא אומר שזה יגיע לכל, לכל הנבראים, כן? שהם מ־מ־אומרים, מדברים על ״עזוז נוראותיך״, על תוקף הנוראות של הקב״ה. ״וגדולתך אספרנה״. הגדולה של הקב״ה, ״אספרנה״, אני מספר. מה כאן הפסוק אומר? הרי הוא כבר דיבר לפני זה על גדולה. לפני זה אבל הוא דיבר על הגדולה, אמר הלשון ״יגידו״. אה, לפני זה הוא לא אמר. לפני זה הוא אמר ״גדול ה׳ ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר״. כאן הוא מדבר פתאום ״וגדולתך אספרנה״. מהשורה הקודמת

18:20 של ״ולגדולתו אין חקר״, אז כאן הוא אומר שכן, ״אספרנה״, אני כן הולך לספר. זאת אומרת שאחרי זה שמתגלה מהנשמות של ישראל, שהם מלשון שיחה, שהם מגלים את הנפלאות, אז גם כן על ידי זה מתגלה שגם כן העניינים שעד עכשיו היו בגדר הדר, שהיו בכלל לא שייכות אלינו, אז עכשיו זה מתגלה גם כן. ולכן ״וגדולתך אספרנה״, שיכולים לספר, לספר גם כן מלשון ספיר, מלשון הארה וגילוי, העניין של גדולה. זאת אומרת שעל ידי נשמות ישראל אז גם עניינים שלפני זה הוא אמר על זה ״ולגדולתו אין חקר״, הם עניינים שבלמעלה מגילוי ובלמעלה מהשגה, אז על ידי זה נעשה שגם התכונות האלו מתגלים על ״אספרנה״, שיכולים לספר את זה ולגלות את זה ולהביא את זה לגילוי, גם את העניינים של גדולה.