ביאורי התפלה - אשרי - חלק א

00:00 דובר 1 דוד המלך, דוד המלך ופסוקי דזמרה. דוד המלך למטה הוא כנגד ספירת המלכות של מעלה. ולכן דוד המלך מהלל ומשבח את העניין של פסוקי דזמרה ומסביר את כל המלכות. בעצם זה לא עניין פרטי, עניין צדדי, עניין של מלכות. כמו שאנחנו יודעים בחסידות, שמלכות זה השורש של כל ההשפעה בבריאה. סוף סוף עניין המלכות, כל ההשפעה בבריאה וכל התכלית זה לפעול מן המלכות. כל התכלית זה להמשיך את המלכות של הקדוש ברוך הוא בעולם. ולא רק להמשיך את המלכות בעולם, אלא כמו שמבואר בחסידות, יש דעות שהמלכות גופא צריך שיומשך בה מהדרגות של למעלה מהמלכות. כי מלכות, מצד אחד נכון שמלכות זה המושג, אבל מלכות זה עניין של ירידה, רק ליורדת. מצד מלכות יכול להיות ההשפעה באופן של ישות, וכל הביטול רק מתגלה יש. התכלית זה לפעול שיומשך במלכות משורש המקור, שזה הכתר. אז כאן הוא אומר ככה: תהילה לדוד. אנחנו הסברנו שהתבאר תהילה לדוד, שתהילה לדוד זה הגילוי. תהילה זה עניין של גילוי. הפירוש של המילה תהילה. הפירוש הפשוט של תהילה זה הילול, שבח והילול. כן, תהילה לדוד, ההילול של דוד. אז דוד מהלל. אבל הילול גם כן זה מלשון גילוי. אז הסברנו שהמילה הלל, הילול, זה הלשון גם כן, והיא נראה ויהיה נראה, יהלל על ידי יהל, הילול עם ה'. זה מלשון קדושה, לשון של גילוי. לכן הלל ושמאי זה חסד גבורה. שמאי זה מלשון שומא, והלל זה מלשון הילול, זאת אומרת עניין של גילוי. אז מכאן הפשט, תהילה לדוד, לפעול גילוי בדוד. להמשיך גילוי אלוקות במלכות. מכיוון שמלכות מצד עצמו, כנס יש, מלכות של מקום של יש, אז צריך להמשיך

02:30 דובר 1 גילוי אלוקות במלכות. האמת, יש את זה, גם אפשר להסביר גם כן הפוך. תהילה לדוד זה מה שדוד, מלכות, מהלל. זה לא מלמעלה למטה, אלא ממטה למעלה, שמלכות מהלל ומשבח. זאת אומרת, העניין שהמלכות מתרוממת לדרגות. יש אופן אחד שממשיכים גילוי אלוקות במלכות. יש אופן אחר שמלכות עולה, שהמלכות עולה בתנועה של גילוי, מהלל ומשבח כדי שימשך בו גילוי אלוקות. מה שהמקבל עושה כדי שימשך בו המשפיע. אבל פה זה היסוד של כל התפילה. מה שהמלכות מתעלה, עליית המלכות שבתוך זה, זה העלות של כל העולמות שימשך בהם הגילוי אלוקות מהדרגות הגבוהות ביותר. מה זה הכוונה? אז כאן מתחיל כל הכלי, ולעשות מסודר כל מיני פרטים בהילול הזה של מלכות. דבר ראשון אומר: "ארוממך אלוקי המלך ואברכה שמך לעולם ועד". אז מה התרגום הפשוט? ארוממך אלוקי המלך, אני מרומם אותך, אלוקי המלך, ואלוקי המלך הולך על ספירת המלכות. אז אומר: ארוממך אלוקי המלך, אני מרומם את אלוקי המלך, את ספירת המלכות, ואברכה שמך לעולם ועד. ואני אברך את השם שלך תמיד. זאת אומרת, אז במילים פשוטות, הכוונה שדוד המלך אומר שהוא מרומם ומשבח, אומר את המלכות של הקדוש ברוך הוא ומברך את השם שלו תמיד. זה פירוש הפשט. מה העניין בפנימיות העניינים? כשאתה אומר "ארוממך אלוקי המלך", אנחנו רואים שאלוקי המלך הולך על ספירת המלכות. מה הכוונה ארוממך? מה הכוונה ארוממך? לרומם את המלכות. זאת אומרת, כן, צריכים לרומם את המלכות. מלכות נמצאת באופן של ירידה והשפלה. מלכות זה השכינה שמתלבשת בעולם, משפילה את עצמה להשפיע בבריאה, לעשות עניין של צמצום, ויש את העניין הזה של מציאות. צריכים לרומם את המלכות. כן.

04:59 דובר 1 זאת אומרת לפעול עלייה במלכות ולרומם את זה לבחינת הכתר. כי באמת רוממות קשור עם כתר. רוממות. מה זה רוממות? רום. רום ונישא. זה שייך לעניין של כתר שהוא מרומם בעצם. מלכות זה מה שמשפיל את עצמו לבריאה. אז ארוממך אלוקי המלך, הכוונה לרומם את המלכות ולחבר את המלכות עם הדרגות של עולם הבריאה. לרומם את המלכות לשורש ומקור, שזה הכתר. בלשון אחרת, העניין מסודר. זאת אומרת, זה שני פירושים. זה לא שני פירושים, זה שני דרגות, שני עניינים. הפוך. לא להעלות את המלכות לכתר אלא להפך, להמשיך את הכתר במלכות. יש אופן אחר להגיד שארוממך ככה. וכך הרבי מסביר בחסידות, וגם כמו שמוסבר בהרבה מאמרים. יש המשך שלם בעין ב' שנסוב על הפסוק הזה, וגם כן במאמרי הרבי הרש"ב יש המשך של פסח שמסביר את זה באריכות. מהרבי יש גם כן המשך של תשרי תשכ"ה. זה אחד מהפסוקים שמוסבר הרבה בחסידות, והכ"ף, החוט הארוך, או החוט הזה שהולך סופית, זה מראה על המשכה. בכלל, כל האותיות שהן אותיות ארוכות זה מבטא את העניין של המשכה. כן. על פי זה ארוממך זה לא מלמטה למעלה, אלא להפך, שהרוממות נמשך למטה. שהרוממות של הכתר, כי הפוך, לא ארוממך אלוקי המלך, לרומם את המלכות, אלא ארוממך, לקחת את הרוממות של הכתר, רוממות של אין סוף, ושזה ימשך באלוקי המלך, בבחינת ספירת המלכות. שאומרים על אלוקי המלך גם בלשון החסידות. בהמשך של המאמרים מוסבר שאלוקי המלך, אלוקי יש לזה שני פירושים. אלוקי זה מלשון אלוקות. געטלעכקייט. עניין של געטלעכקייט. עניין של אלוקי זה מלשון כוח. זאת אומרת כל מה ש.

07:19 דובר 1 אלוקי זה מלשון כוח. כמו שאומרים אלוקים. כן. עניין של כוח. אור וכוח. אור וכוח. שזה מעלה העניין של אור וכוח. זה הרי אחד מהעניינים שמוסבר הרבה בחסידות. במאמרים, ראינו מאמר שאמרתי עכשיו לפני זה, עוד כמה מאמרים, הרי מוסבר שיש שני עניינים באלוקות. יש באלוקות השפעה שהיא בבחינת אור, ויש באלוקות השפעה של בחינת כוח. זה ידוע מאוד. כן. זאת אומרת שיש את העניין של אור, שזה גילוי אלוקות. זה נקרא אור מלשון גילוי, שהוא באופן גלוי מגלה את הקדוש ברוך הוא, ובעיקר באלוקות באופן גילוי. כוח זה הפוך. כוח זה התלבשות. כוח זה שהוא, אה, לא, לא, לא, לא, לא נובע מגילוי. הוא נפרד. כן, כוח זה לפעול. מתלבש בפעולה. שבדרך כלל אור וכוח הם שתי דרגות שונות. כי יש דרגות באלוקות שהם לפי גילוי של עניין של בלי אין, וכוח, דרגות באלוקות שבהם באופן של התלבשות, באופן של פירוד, שבזה נהיה העניין של ההוויה של היש. כמו שלומדים ברנ"ט, אה, בליקוטי תורה, כל העניין. ההבדל בין אצילות לבריאה: אצילות זה מבחינת גילוי ובריאה מבחינת העלם. על זה אז למדנו. כן, אצילות ובריאה. זאת אומרת שבכלל זה שני עניינים שונים. כך אומרים ששניהם נמצאים באותה מילה, אלוקי המלך. אה, שיש כאן את שניהם, גם את האור וגם כוח. זאת אומרת שהנקודה באמת של ״ארוממך אלוקי המלך״ זה לחבר את שני הדברים ביחד, וזה בעצם הנקודה של כל הסוד. שגם בבחינה של אלוקות שהוא בא באופן של כוח, באופן של התלבשות, באופן של, בזה שמתלבש בעולם הישות, שיתגלה בזה הבחינה של עצם אור, הבחינה של אלוקות והבחינה של גילוי. זה העניין של ״ארוממך אלוקי

09:17 דובר 1 המלך״. על ידי זה שנמשך את הרוממות של הכתר, על ידי זה אפשר לעשות את ״אלוקי המלך״, שנמשך גם בבחינה של כוח. הכוח מהווה גם בכוח. הכוח האלוקי שמתלבש בעולם, שנמשך גם עם גילוי פה, זה הבחינה של דעת, הבחינה של אלוקות. אחרי זה אומר ״ואברכה שמך לעולם ועד״. עכשיו, ״ואברכה שמך לעולם ועד״. ״ואברכה שמך לעולם ועד״ פירושו, אה, לפי הפירוש שאנחנו מסבירים, ש״ארוממך אלוקי המלך״, ״ארוממך אלוקי״, זה העניין של רוממות. ״ארוממך אלוקי המלך״ זה ל־ל־להעלות את המלכות לבחינת הכתר. לכן זה אומר ״ואברכה״, שהתכלית של הרוממות שיהיה, יבוא בגילוי. זה עניין של ברוך. ברוך זה עניין של המשכה. כן, זה החלק הראשון של הפסוק. זה יותר בתנועה של העלאה. ״ארוממך אלוקי המלך״ בתנועה של העלאה. החלק השני של הפסוק זה תנועה של המשכה. ״ואברכה שמך לעולם ועד״. זאת אומרת שיהיה הברכה והמשכה לעולם ועד, שיימשך גם בבריאה. כן. זאת אומרת שהחלק הראשון של הפסוק מדובר בעיקר בדרגות באלוקות, איך העניינים הם באלוקות, המלכות שמתחבר עם הכתר, המלכות שמתחבר עם היסוד. והחלק השני של הפסוק מסביר איך שזה מתגלה כאן לעולם. איך שעל ידי החיבור של מלכות עם כתר, עם דרגות של העלאות והמשכות, על ידי החיבור של המלכות עם שורש וקנה, על ידי זה ״ואברכה שמך״, שתוכל להמשיך ולברך, ברוך הבא, המשכה. ״שמך״, שזה העניין של מלכות, להוריד את זה לעולם, לגלות את זה שיימשך גם ליסוד. זה מה שאומר. יש על זה הרחבות בחסידות, יש כאן וזה, אבל זה נקודת המבט שמתואר העניין ״ואברכה״. כמובן מי שרוצה יכול לקחת את המבוא וללמוד שם בעבודה ועסוקי ועל חובה ועסקוה וכולי וכולי וכולי.

11:17 דובר 2 כן, אבל ״ארוממך אלוקי״ זה עניין של עלייה, ומלכות זה עניין של ירידה.

11:23 דובר 1 אה, ״ארוממך אלוקי״ כאן הוא שני העניינים, אבל ב״ארוממך אלוקי״ בעיקר זה איך שזה בספירה, איך במלכות של הכתר. והחלק השני זה איך שזה בא בהמשך כאן, איך שזה בא בבריאה. אחרי שפועלים את החיבור של בריאה, של מלכות עם כתר, אחרי זה צריכים עוד, עוד, עוד, עוד, עוד פעולה, עוד בקשה שזה יימשך בגילוי למטה. בעזרת ה'. אחרי זה אומר ״בכל יום אברכך״. ״בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד״. מה פירוש ״בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד״? אז פשוט. אז מה הוא אומר? שכל יום הוא מברך את הקב"ה. כן, כל יום מברך את הקב"ה, ״ואהללה שמך לעולם ועד״. הוא מהלל את השם של הקדוש ברוך הוא תמיד. אז ככה, כשלומדים את זה פשט, זה נראה כאילו משעמם. איך הוא אומר אותו דבר כמה פעמים? מה, מה העניין בחסידות? חסידות מדגיש כאן שהעניין של ״בכל יום אברכך״ הוא, יש...

12:34 דובר 3 גבורות למשל מתאימות בו.

12:38 דובר 1 בסדר, מוסבר. העניין של יום.

12:41 דובר 3 אני אוהב להתפרט.

12:41 דובר 1 יום קשור עם העניין של, של ספירות המידות.

12:45 דובר 3 כן, זה לא מוצא חן.

12:48 דובר 1 בעיניי זה.

12:50 דובר 3 למשל יפה מוריי כמיטב.

12:53 דובר 1 כל יום זה מידה אחרת של הימים, בשם המידה. זאת אומרת שבפסוק הקודם הוא דיבר בעיקר בעניין ספירת המלכות. אז מי יכול לקיים? ואל רחום. לגבי המלכות. אחרי זה מדבר ״בכל יום אברכך״, הוא מסביר איך, איך זה גם כן מגיע לשאר הספירות, שהכוח של יהודי לפעול גילוי אלוקות לא רק למלכות, אלא הכוח של יהודי זה לפעול גם כן גילוי אלוקות במידות כל יום. כל יום זה מידה. כל יום זה מידה בפני עצמה. ״בכל יום אברכך״, שכל יום זה המשכה חדשה, המשכה אחרת. גם זה אפשר להסביר בכמה אופנים. אחד האופנים שאפשר להסביר את זה זה שיהיה בהמשך העניינים כאן. אפשר ״בכל יום אברכך״, הכוונה היא שאין לך נעשה שאתה צריך את זה להמשיך במלכות, להמשיך גילוי אלוקות במלכות. זה אי אפשר בבריאה, אבל בזה גופא צריך שיהיה גם המשכה באופן פרטי. זאת אומרת, זה לא רק מספיק העניין של ספירת המלכות, אלא העבודה צריכה להיות גם כן להמשיך גם את המידות. הדרך, כמו שאומרים בעבודה זרה או בעבודה זרה, או יש עבודה של קבלת עול, עבודה של קבלת עול. בן אדם צריך לקבל על עצמו מלכות שמיים, שצריך את הביטול. אז הוא יעשה כל מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. הוא רוצה מלכות שמיים, וזה ראשית העבודה. זה עיקרון השורש וזה היסוד וזה הכל וכו' וכו'. אבל אחר כך זה רק עניין אחד, זה רק עניין של מלכות. אבל בשביל שעבודת השם תהיה בשלימות זה לא מספיק, שהעבודה זה לא מצד המלכות של קבלת עול. צריך בן אדם גם כן לעבוד עם המידות, שהאהבה שלו יהיה אהבה, אהבה של יראה, שהיראה שלו יראה של יראה, שכל המידות

14:47 דובר 1 שלו יהיו קשורים לאלוקות, לא רק המלכות. כמו המעשה הידוע עם, עם ר' אליעזר וולפיש שהרבי הצמח צדק אמר לו, אליעזר.

14:59 דובר 3 אז זה קשה.

15:01 דובר 1 מלכות זה רק ספירה אחת. יש עוד ספירות. למה אתם יודעים מה מעשה? אה? לפעמים בפרט התבטאות רבי צבי אלימלך, רבי ליפמן[?]. ליפמן[?] היה בקבלת עול מאוד חזק. מלכות אצלו היה כל הקבלת עול, קבלת עול. היה קבלת עול גם איתי היה. במידה של מה שנקרא בית המקדש. הוא בא לבית המקדש, התדרש מלמידה קבלת עול. זה דבר מאוד מאוד גדול, אבל אתה עושה את זה רק ספירה אחת. צריך. יש עוד ספירות. זאת אומרת, צריך להיות עבודה עם כל הקבלה, לא רק ספירת המלכות. כן, צריך. צריך. איך אמר השם הטובות? מלכות זה יש את הפאות שלה. צריך להמשיך את זה עם כל המידות, כל הפרטים. אז זה העניין. בהתחלה הוא אומר: אני רוצה לקחת על עצמי עול מלכות. אחרי זה אומר עוד יותר: בכל יום אברכך, הוא לפעול את העניין של המשכת אלוקות בכל מידה ומידה. בכל יום, בכל מידה ומידה שיימשך לגילוי אלוקות. זה גם כן בפשט של כל יום. זה מידה אחרת. כל יום זה ספירה אחרת. בכל יום אברכך, ואהללה שמך לעולם ועד. מה כאן ההבדל בין העניין הראשון של ארוממך והעניין השני, ואהללה שמך לעולם ועד? זה מוסבר בחסידות. יש ברכה ויש הילול. מה ההבדל בין ברכה לגילוי? ברכה, פירוש של ברכה זה המשכה. אבל המשכה יכול להיות גם כן שזה נמשך, אבל חסר בזה גילוי. צריך להיות לא רק ברכה, צריך להיות... צריך לפעול שהעניין יהיה בגילוי גם. דבר אחד, בכל יום אברכך. דבר שני, שזה ואהללה שמך, שיהיה באופן של הלל, באופן של גילוי. אנחנו רואים למשל יש מנה עשרת ויש מנה עשרת ברכות. עכשיו זה

17:08 דובר 1 עניין של ברכות ויש הלל. אלה שני דברים שונים. עניין של ברכה זה עניין של המשכה, אדם ממשיך הלאה כבר. הלל אנחנו לא אומרים הלל כל יום. הלל אומרים רק בזמנים מיוחדים. אדרבה, הגמרא אומרת: כל האומר הלל בכל יום... אז, אז מה קטנתי? לא, לא בדיוק זה. לא אומרים הלל כל יום. זאת אומרת הם שני דברים שונים. מה ההבדל בין ברכה וגילוי? ברכה זה המשכה. זה להמשיך אלוקות בעולם. אבל יש גם כן עניין מיוחד שהמשכת אלוקות תהיה באופן של גילוי. זאת אומרת שיראו בגילוי איך שיש את האלוקות שלנו, שזה לכן דווקא בראש חודש וחנוכה ופורים, בזמנים מיוחדים אנחנו אומרים, אבל לא כל הזמן, כי אין. כי בדרך כלל העולם צריך להתנהג בדרך הטבע, לא באופן של גילוי. אבל בזמנים מיוחדים יש גם כן שזה בא באופן של גילוי. זה אומר בכל יום אברכך. זה העניין של המשכת הברכה. המשכה באופן שבכל יום, בכל מידה ומידה ובכל דרגא ודרגא, בכל יום ויום. ואהללה שמך לעולם ועד, שגם כן שיהיה באופן של הלל, שזה יבוא באופן של גילוי. הערה שלוש. יש בגמרא. הגמרא לומדת בשני הפסוקים האלה. הגמרא לומדת את הנוסח של הברכה. אנחנו אומרים בברכה, אומרים ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, ואחרי זה אומרים את הברכה. איפה לומדים נוסח הברכה? לומדים את זה מהפסוק הזה. כן, כי אומרים קודם כול ארוממך אלוהי המלך ואחרי זה ואברכה שמך לעולם ועד. כן, מזה אנחנו לומדים. קודם כול צריך להיות ארוממך אלוהי המלך. זה הנוסח של מלך העולם. ואחרי זה הברכה הפרטית על העניין שמברכים. גם כן.