ביאורי התפלה - יהי כבוד ה' - חלק א

00:00 דובר 1 ישראל, שזה כאן כל החצי השני של הקפיטל הזה, מתחיל להסביר את העניין של גילוי כבוד ה' שיש בעולם. אבל אחרי זה אומר מה זה פועל בעולם, מה זה פועל בקשר לאומות העולם, מה זה פועל בקשר לבני ישראל. אז בקשר לאומות העולם הוא מביא את הפסוקים האלה כאן. יש כמה פסוקים. בפסוק זה הולך ונוגע לאומות העולם, שאלו ששונאים את בני ישראל ומפריעים להם, עושים להם צרות. אז הקדוש ברוך הוא מבטל את כל הגזירות שלהם, את כל העניינים שלהם, את כל המחשבות. אז גם כן מסבירים העניין של עמים, גויים, וכל זה הולך על הניצוצות גם כן. זאת אומרת יותר רוחני. זה כל הניצוצות דקדושה שנמצאים בקליפות, שהם נקראים גם כן בשם מחשבות עמים וכל זה. וגם בהווה זה כמו שדיברנו בפעם הקודמת, מדובר גם על הנפש הבהמית, שזה נקרא גם כן בשם עמים וגויים בנפש האדם. אז זה שלושה אופנים איך אפשר להסביר את הפסוקים האלה. אז הוא אומר ככה: "ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו". כן. איך שהמלכות של הקדוש ברוך הוא מתגלה בעולם, על ידי זה הגויים, שזה האומות או הקליפות או הנפש הבהמית, אבדו גויים מארצו. זאת אומרת, העניין לפי מה שמובא בסדר זה, הבירור של הניצוץ פועל שלא יהיה להם קיום. "ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים". אז זה המשך לפסוק הזה, שהקדוש ברוך הוא מבטל ומניא. זאת אומרת, מניא זה עניין של גם כן עניין של הסרה, כמו שרש"י מביא. "ואם הניא אביה אותה", פרשת השבוע הקודם. זה מלשון הסרה, מסיר. כן, הקדוש ברוך הוא מפיר את העצה של הגויים ומסיר את המחשבות, את המחשבות

02:11 דובר 1 שיש לעמים. צריך להיות כאן איזה ביאור, אבל אני לא זוכר עכשיו, על הפסוק הזה, על הכפל לשון. "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". בן אדם יש לו הרבה מחשבות, אבל העצה של הקדוש ברוך הוא זה מה שיתקיים. מה הפירוש בפשט? פשט זה הפירוש הפשוט, שבן אדם חושב כל מיני מחשבות ומתכנן כל מיני תוכניות, אבל סוף כל סוף מה שהשם רוצה זה מה שיתקיים. "עצת ה' היא תקום". בן אדם חולם כל מיני חלומות, שחושב שהוא זה שמחליט על החיים שלו, אבל מה שיקרה זה "עצת ה' היא תקום", שזה בכלל העניין של השולחן ערוך מהריי"צ מצד הגבה כי נון, שבן אדם נמצא בידיים של הקדוש ברוך הוא. מה שהקדוש ברוך הוא מחליט זה מה שיהיה. אז הפסוק הזה מוסבר הרבה בכמה מקומות. אחד מהביאורים שמוסבר זה גם כן ש"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". יש פירוש יותר פנימי: כשבן אדם חושב שהוא זה שחושב את המחשבות, שהוא זה שמחליט, זה נקרא "רבות מחשבות בלב איש". כאילו שהוא זה שחושב, שהוא הבן אדם, שהוא הבוס, שהוא יודע. הוא יודע להחליט על החיים שלו, איך לנהל את זה. יש לו קונטרול. יש לו את הקונטרול על החיים שלו. הוא יחליט מה יהיה איתו היום ומה יהיה איתו מחר ומה יהיה איתו בשנה הבאה. אז בזה נכלל כל העניין של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". אדם חושב שהוא עם הכישרונות שלו ועם החוכמה שלו ינהל את החיים שלו. אז זה "רבות מחשבות". אבל רצון השם. אבל אז כשזה "רבות מחשבות בלב איש", אז אין לזה קיום. זה

04:31 דובר 1 כי זה בלב איש, זה מהבן אדם. אבל רצון השם, זאת אומרת בפשטות, כלומר שאם השם רוצה זה מה שיתקיים. הפירוש היותר פנימי זה שאם הבן אדם, המחשבה הזאת שהוא מקשר עם השם, זאת אומרת רצון השם, הכוונה היא למחשבה שהאדם חושב עם, עם, עם, עם הכרה שזה מצד הקדוש ברוך הוא, שזה רצון השם. הוא עושה את זה לשם שמיים. הוא עושה את זה עם מחשבה שהקדוש ברוך הוא ייתן לו את הכוח. אז זה מה שמתקיים. זאת אומרת שמכל המחשבות, אז מה שמתקיים זה המחשבה הזאת שהבן אדם עשה את זה עם רצון השם, עם מחשבה וידיעה שהקדוש ברוך הוא ייתן לו את הכוח. לכן מובא בספרים שאי"ה ראשי תיבות "אם ירצה השם". זה המקור שצריכים להגיד "אם ירצה השם" תמיד. אדם צריך להרגיל את עצמו להגיד "אם ירצה השם". זה הפוך, כן? ה', י', ד', א', י', ג'. א', י', ג'. אה? שאדם צריך להרגיל את עצמו תמיד להגיד "אם ירצה השם". כששואלים אותו משהו או הוא חושב לעשות משהו, אז הוא אומר "אם ירצה השם". הקדוש ברוך הוא רוצה. מה השאלה? הרבה פעמים אתה אומר לו, אתה תלמד את המאמר? "אם ירצה השם". השאלה, הקדוש ברוך הוא ודאי שהוא רוצה שתלמד את המאמר, "אם ירצה השם". אבל הרגילות זה, אצלנו אומרים "אם ירצה השם". זה כתוב שזה מכאן הרמז לעניין של "אם ירצה השם". כשבן אדם מרגיל את עצמו, ועל כל דבר, על כל מחשבה שהיא קשורה עם העתיד, להגיד "אם ירצה השם", אז, אה, אז זה מה שתוקם. זה עצמו "אם ירצה השם".

06:18 דובר 1 הזה ה-ה-הביטחון שאדם שם את עצמו ברצון של השם, זה עצמו נותן את הקיום שיוכל לקיים את ההחלטה שלו, את הרצון שלו, את המחשבה שלו. יש כזה מעשה שמספרים בעולם, שבן אדם הלך פעם ברחוב ופתאום עצר אותו הפריץ. פריץ. עבר שם פריץ. עבר יהודי ברחוב והפריץ עוצר אותו. הוא שואל אותו, "ר' יהודי, איפה אתה הולך?" אז הפריץ, אז היהודי אומר לו, "אני לא יודע. איפה שהשם יוציא." אז הפריץ נהיה, רגז עליו. אתה אומר, אתה לא יודע? מה זאת אומרת אתה לא יודע? יוצא אתה מהבית, אתה לא יודע איפה אתה הולך? שלח אותו למאסר. טוב, אז במאסר היה שמה כמה ימים. ואז הגיע המשפט. איך אתה מתחצף לפריץ? שואל אותך איפה אתה הולך, אתה לא עונה לו. אז הוא אומר לו, תראה, אני חשבתי באמת, אני יוצא מהבית ורציתי ללכת לבית כנסת להתפלל, ופה לקחו אותי למאסר. אז סימן שבן אדם לא יודע איפה, בן אדם לא יודע איפה הוא הולך. איפה שהשם יוציא, שם אני אלך. עכשיו זה מעשה שמספרים. אבל הנקודה היא שזה הפשט של "ועצת השם היא תקום". אומרים שהרבי, ככה מספר ר' ניסן מינדל, מספר שהרבי היה הרבה פעמים אומר את הוורט הזה. אה, ר' ניסן מינדל הרי היה עובד יחד עם הרבי. הרבה פעמים היו עניינים שהיו צריכים לפתור, או שאלות, תסבוכות. אז הרבי היה, הוא אמר שמצד הרבי לא שמעתי את זה אף פעם, אבל הוא אמר את הרבי בחדר, במשרד, כמו שאומרים. אז הרבה פעמים הרבי היה משתמש עם הפתגם הזה, ש"רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום". שהעצה של השם שנמצאת בתוך כל המחשבות, זה מה שזה יתקיים מכל

08:29 דובר 1 העצות. יש עוד וורט שמובא בספרים, וורט מעניין. זה פשט לגבי דרוש, אבל זה יפה גם כן. "רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום". כתוב בגמרא שכשאדם עולה למעלה שואלים אותו למה לא? למה הוא לא התנהג טוב? למה לא למד? למה עשה עבירות? אז יש שלושה סוגים של תירוצים. תירוץ אחד, שהוא אמר שהוא היה עשיר, היה לו הרבה עסקים, הרבה דאגה בגלל העשירות, אז הוא לא יכול ללמוד. אז מביאים לו את רבי אלעזר בן חרסום. הגמרא אומרת שהיה גביר מאוד גדול. היה לו הרבה פרופרטיז, עיירות ואף על פי כן. אחרי זה בן אדם אחר שאומר שהוא היה עני ואביון. לא היה לו כסף, היה אז היה עני ואביון. לא יכל ללמוד. אז מביאים לו את הלל, הלל הזקן, שהוא היה עני ואביון. הוא ישב, למד. אחרי זה יש אנשים שאומרים שהיה להם יצר הרע מאוד גדול, כי הם היו, היה להם ניסיונות יפה תואר. היצר הרע נתן להם ניסיון ולכן לא יכלו ללמוד. אז מביאים להם את רבי, את יוסף הצדיק. יוסף הצדיק היה יפה תואר והיה ניסיון, ואף על פי כן עמד בניסיון. אז אומרים שזה הפשט, כי זה כתוב בגמרא. אבל אומרים לפי זה הפשט: "רבות מחשבות בלב איש". פירושו של בן אדם יש לו הרבה תירוצים בראש. הוא חושב שיבוא למעלה, הוא ישתמש עם תירוץ שהיה עני, שהיה עשיר, שהיה... אז אומרים לו: "ועצת השם היא תקום". הקב"ה יביא את הלל, יוסף, את אלעזר בן חרסום, שזה ראשי תיבות של היא, וזה הם, הם יקומו. הם יראו את מה שזה לא היה תירוץ. הם יקיימו את דבר השם. אין שום תירוץ שבן אדם לא מתנהג טוב. שתי.

10:39 דובר 2 על הפירוש.

10:40 דובר 1 הלל. יוסף. יהודה. אז הדרוש, ואיתו "עצת השם לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור". אה? קונסייחו. העצה של הקב"ה תמיד עומדת לעולם, תמיד. מחשבות לבו לדור ודור. אז כן. מה הפשט? כתוב בחסידות שעצת השם הולך על התורה. פשט עצת השם, זה הולך על עניין התורה. זה נקרא עצת השם. פשט "עצת השם לעולם תעמוד". הפירוש הוא פשוט, הפשט הוא כפשוטו, שמה שהקב"ה מחליט זה מה שיהיה קיים לעולם. מה שהקב"ה חושב זה יהיה לדורות. אבל יש פירוש ש"עצת השם לעולם תעמוד", הכוונה עניין התורה, שהתורה מעמידה את העולם. פשט "עצת השם לעולם תעמוד", שהעצה של הקב"ה, המחשבה של הקב"ה, שזה עניין התורה, זה מה שמקיים את העולם. זה מה שנותן את הקיום של הבריאה. "מחשבות לבו לדור ודור". אז כתוב ש"מחשבות לבו לדור ודור" זה אותו דבר, שמחשבות לבו זה הולך גם כן על התורה, שזה מה שמה שעושה שזה יתקיים לדור ודור. כתוב בספר שהפשט הוא גם כן הולך ומגיע ל-- גם כאן הפסוק מדבר על עבודת הבירורים. הפסוק אומר שה-- שה-שהבירור של הגשמי, הבירור של העולם שנעשה על ידי תורה, אז זה בירור באופן של נצחי. כתוב, יש כמה סוגים של בירורים. יש בירורים שזה בדרך מלחמה ויש בירורים שזה בדרך מנוחה. עכשיו בירור בדרך מלחמה, זה אפילו שמתברר יכול עוד פעם להתלכלך. מה שאין כן בירור בדרך מנוחה, זה בירור נצחי. זה הפשט. "עצת השם לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור", מתכוונים לומר שהבירור שנעשה כאן זה בירור כזה שהוא בירור נצחי. אההה, "כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד". למה? "עצת השם" זה דבר מסביר את התמיהה. למה מה שהקב"ה רוצה זה מה שקיים תמיד?

13:24 דובר 1 זה בגלל "כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד". בגלל שהדברים שהקב"ה אומר זה ויהי. כאילו הקב"ה, מה שהוא אומר ככה זה נהיה. מה שהוא מצווה ככה זה עומד. גם כאן יש הרבה ביאורים על זה. כן. מבארים "כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד". אחד הביאורים מסביר את זה שהחלק הראשון של הפסוק, "אמר ויהי", הולך על עשרה מאמרות, והחלק השני הולך על עשרת הדברות. אז אומר "כי הוא אמר ויהי". אמר זה עשרה מאמרות, הולך על עשרה מאמרות. הקב"ה אומר עשרה מאמרות, על ידי זה העולם קיים. לכן מכיוון שהקיום של כל העולם זה עשרה מאמרות, לכן העולם אין לו קיום מצד עצמו. לכן לא צריכים לפחד ממחשבות גויים ועצת גויים. כל מה שאמרנו קודם. ואחרי זה הוא מוסיף "הוא צוה ויעמוד". זה הולך על עשרת הדברות. ציווה, ציווי, מצוות. זה עשרת הדברות. "ויעמוד". מה שכתוב במדרש, שכל זמן שלא היה עשרת הדברות העולם לא היה לזה קיום. היה עולם, אבל העולם לא היה לזה קיום. "ויעמוד". העולם יהיה עמידה, עמידה באופן של קיום, באופן של תוקף, חיזוק. זה דווקא על ידי עשרת הדברות. זה הפשט. כלומר, "אמר ויהי הוא צוה ויעמוד". קודם כול עשרה מאמרות, שזה עשה את העולם, ואחר כך הוא ציווה בעצמו עשרת הדברות, "ויעמוד". שזה, הצד הזה היה תוקף בגלל שזה קשור לעשרת הדברות. זה הפשט.