ביאורי התפלה - מזמור שיר חנוכת - חלק א

00:00 דובר 1 הפסוק האחרון מדבר על הביטחון, שיהודי יש לו ביטחון בהשם, שהבקשה שהוא ביקש הקדוש ברוך הוא ימלא את זה. אז כמו שמובא בחסידות, שהביטחון עצמו זה הכלי. ביטחון זה לא עניין צדדי, אלא הביטחון עצמו, זה מה שמביא את הישועה. עצם זה שיהודי בוטח בהשם זה עניין שהוא מניח את עצמו, סומך על הקדוש ברוך הוא. הביטחון גופו מביא את הישועה. מה שהצמח צדק אמר את העניין של טראַכט גוט וועט זיין גוט. המחשבה עצמה בעניין של ביטחון, שאדם בוטח בקדוש ברוך הוא ביטחון גמור שיהיה טוב, זה עצמו מביא את הטוב. זה מרומז גם בפסוק: ואני בחסדך בטחתי, יגל לבי בישועתך. בגלל שאני בחסדך בטחתי, בגלל שיש לי את הביטחון בחסד של השם, לכן גם כן יגל לבי בישועתך, אני אזכה לשמוח בישועה. זאת אומרת, בגלל שבטחתי, בגלל הביטחון, בגלל זה אני אזכה לראות את זה גם כן ולשמוח בישועה. זה אותה נקודה, והדיוק הוא בישועתך. לכאורה היה צריך להיות כתוב יגל לבי בישועתנו. זה הישועה שלנו. כן, הישועה שלנו. אז אנחנו נמצאים בצרות. בישועתך זה כמו שדיברנו גם כן לפני זה, כשאומר לה' הישועה, על עמך ברכתך סלה. שבאמת מי שצריך את הישועה זה הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת שהישועה של עם ישראל זה באמת לא ישועה רק בשביל עם ישראל. הישועה של עם ישראל זה ישועה בשביל הקדוש ברוך הוא, כי הרי כל העניין של גולה זה ששכינה עימו. שהשכינה נמצאת בגלות, בכל צרתם לו צר. שהקדוש ברוך הוא עצמו נמצא בצרה של הגלות. ממילא הישועה של בני ישראל והגאולה שלנו זה בעצם ישועה לקדוש ברוך הוא גם כן. אשירה לה' כי

02:04 דובר 1 גמל עלי. וכשתושלם הישועה, תהיה הגאולה השלמה. נזכה לראות את הישועה של הקדוש ברוך הוא, את הגאולה של השכינה מהגלות. אז יהיה אשירה לה' כי גמל עלי, שאנחנו נשיר לקדוש ברוך הוא על כל החסד שהוא גומל לנו. כי גמל עלי, הגמילות חסד שהקדוש ברוך הוא גומל. כי יהודי מרגיש שכל מה שהקדוש ברוך הוא נותן לו זה עניין של גמילות חסד. זה בעצם הקדוש ברוך הוא לא חייב לו שום דבר, לא חייב לו, לא חייב לי שום דבר. זאת אומרת, ומה שנותן לי זה עניין של גמילות חסד. גומל עלי, הקדוש ברוך הוא גומל ונותן לנו בגמילות חסד שלו, הקדוש ברוך הוא. על כל פנים זה העניין. נמשיך. נתחיל עכשיו עם הקאפיטל הבא. אז אומר כאן: מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. הקאפיטל הזה, על פי פשט, על פי פשט של דרוש, זאת אומרת על פי פשט של התפילה, מה הקשר בין הקאפיטל הזה לקאפיטל הקודם? מדברים כאן הרי הכל בנוגע. אמרנו שהפרק הראשון של הודו מדבר בעיקר בנוגע לבית המקדש ובנוגע לארון הקודש, מכיוון שתפילת שחרית קשור עם תפילות במקום קרבנות תיקנום. תפילה בכלל זה קשור עם קרבנות. תפילת שחרית בפרט קשור עם קרבן תמיד, תמיד של שחר, ולכן בתחילת התפילה מדברים תפילות ששייכים לבית המקדש. התפילה של הודו קשור עם הארון. כמו שאמרנו אז, שהתפילה הזאת אמרו יחד עם הארון, והיו אומרים את זה גם כן בבית המקדש יחד עם קרבן תמיד, כי זה מדבר על שירת הארון. כל העניין שדיברנו על הדרך זה גם כן, הקאפיטל הזה קשור עם בית המקדש. חנוכת הבית לדוד, זה הקאפיטל שדוד המלך הכין בשביל בניין בית המקדש. חנוכת

04:05 דובר 1 הבית של בית המקדש. אמרו את הקאפיטל הזה, על פי פשט כל הקאפיטל הזה קשור עם חנוכת הבית, וזה ההסבר של התוכן של הקאפיטל שמדבר כאן על כל האויבים שהיה לדוד המלך וכל העניינים. כי כידוע דוד המלך, אחרי שהיה לו כל מיני מנגדים. דוד המלך הרי היה לו כל מיני שונאים ומנגדים שהיו מפריעים לו והיו לועגים ממנו, ובפרט אחרי שעשה את החטא של בת שבע, אז היו את ליצני הדור שהיו אומרים עליו שהוא חוטא, שהוא רשע, שהוא לא, שהוא לא שייך לשום דבר. היו מדברים עליו בגנותו, דוד המלך. ואף ובאמת היה, היה מקום ללשון הרע שדיברו על דוד המלך. היה לזה כוח עד לחנוכת הבית. כשהיה חנוכת הבית של בית המקדש, כבר דוד המלך נפטר. שלמה המלך שבנה את בית המקדש. אז כתוב שרצו להכניס את ארון הקודש לקודש הקודשים, והארון לא נכנס, לא נפתח. לא יכלו להכניס את ארון הקודש

05:10 דובר 2 אמן.

05:10 דובר 1 ושלמה המלך התחיל להתפלל בזכות זה, בזכות זה, בזכות זה, ושום דבר לא עזר. לא יכלו להכניס את הארון לקודש הקודשים עד שדוד המלך אמר

05:22 דובר 2 שלמה.

05:23 דובר 1 אה, שלמה המלך אמר: זכור ה' לדוד את כל ענותו. זה קאפיטל קל"ב. אז נכנס הארון, נפתח הדלת, נפתח הפתח שהיה שמה של קודש הקודשים, וארון הקודש נכנס. ואז כל העולם שמו לב שהקדוש ברוך הוא אוהב את דוד המלך. שאז הפסיקו לדבר רע על דוד המלך, אלו שהיו מדברים עליו רע.

05:49 דובר 2 בזכות דוד המלך המשיח.

05:50 דובר 1 כן. ואז הוא אמר, ולכן זה העניין שדוד המלך אומר כאן: שיר חנוכת הבית לדוד. דוד המלך, השיר שלו של חנוכת הבית. ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. הוא שמח שהקדוש ברוך הוא, אז בזכות חנוכת הבית של בית המקדש, אז התגלה. זה היה הסוף. זה היה הסוף של כל השונאים והמנגדים של דוד. אז זה התוכן של הקפיטל על פי פשט. על פי פנימיות העניינים, אז כמובן שכל זה מרמז. אנחנו דיברנו פה הפעם שהעניין של תפילה, כל העניין של תפילה ברוחניות העניינים, קשור לדוד המלך. מה זה דוד המלך ברוחניות? העניין של דוד המלך זה ספירת המלכות. העניין של דוד המלך קשור עם דוד מלך ישראל חי וקיים, מלכות, מלכות דאצילות, שזה השורש של כל העניין של בריאה, וזה גם כן שורש של נשמות ישראל. והתפילה. הפירוש של תפילה זה עליית המלכות. כל העניין של תפילה זה שמלכות, שזה החיים של כל הנבראים בכלל, ובפרט החיים של כל נשמות ישראל, המלכות מבקשת שיומשך בה אלוקות. מלכות מצד עצמה, זה מלכות. זה עניין של העלם והסתר בכלל. ולכן בנבראים מצד עצמם ישנו הסתר, חסר גילוי אלוקות, וכל העניין של תפילה, התעלות והתקשרות, זה שמתעלים, שהנבראים והנשמות מתעלים להתחבר עם אלוקות ומבקשים שיהיה גילוי אלוקות, שיהיה בניין המלכות בפרט. בפרט ובפנימיות כל העניינים, זה מבקשים את העניין של בניין המלכות, כמו שלמדנו, שאז יהיה תכל'ס השלמות ובניין המלכות, שזה העניין של דירה בתחתונים, שיתגלה אין סוף דווקא כאן למטה. אז לכן כל התפילות, על פי החסידות, שמדברים על דוד המלך בתפילות, מזכירים את השם של דוד, אז מתכוונים לדוד בתור סמל של, של, של מלכות, של השכינה.

07:54 דובר 1 זה במלכות דאצילות, שזה העניין של דוד המלך. זה כל התפילות שמבקשים על המלכות, שזה ברגע שבמלכות יהיה גילוי אלוקות, אז ממילא יתגלה אלוקות בכל הנבראים, בכל העולמות. וזו הנקודה בעצם שמדברים כאן. זה גם כן עניין של חנוכת הבית. בית המקדש זה הרי המקום של השראת השכינה. על ידי המקדש היה גילוי אלוקות בכל העולם. כיוון שבית המקדש זה המקום ששם נהיה שלמות של בניין מלכות. בית המקדש זה מלכות, בית המקדש, זה זה העניין של מלכות. זה הבית ששם מתגלה הקדוש ברוך הוא בעולם. אז העניין של בית המקדש, זה לכן אומרים שיר חנוכת הבית לדוד, שחנוכת בית המקדש קשור עם דוד המלך, כי גם בפנימיות העניינים דוד המלך של ספירת המלכות קשור עם בניין בית המקדש. ומוסבר בחסידות שהעניין של בית, הרי בית תחתונים, ומבארים את זה בעבודת השם. העניין של בית זה מרמז על העולם הזה הגשמי, שזה הדירה בתחתונים. הרי גשמיות מצד עצמו הוא העלם והסתר, גשמיות מצד עצמו, הוא, הוא, הוא מסתיר על אלוקות. הוא לא עניין, עניין נמוך ביותר, ולכן בגשמיות עצמו לא שייך אלוקות. וכדי להמשיך אלוקות בגשמיות, זה, זה הדבר שהעבודה צריכה להיות עבודה מאוד גדולה מצד עצמה. הרי העולם מסתיר את אלוקות, ולכן כתוב: אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. שהאבן, אבן זה הולך על עבודה של גשמיות, עבודה של מעשה המצוות, עבודה במעשה, עבודה בספירת המלכות, מה שקשור עם עשייה גשמית. מאסו הבונים, שאנשים לא אוהבים את זה. צדיקים אוהבים, אוהבים יותר גילויים. הרי בגילויים, דרגות יותר גבוהות, שם יש יותר גילוי אלוקות, מה שאין כן מעשה, מעשה המצוות, מעשה גשמי. העניין של מלכות זה אבן מאסו הבונים, זה

09:55 דובר 1 עבודה שלא, לא, לא, לא, לא אהובה. זה לא עבודה שאוהבים אותה מצד עצמה. ודווקא זה לראש פינה. דווקא עבודה הזאת, זה מגיע לה. דווקא שם מגיע הגילוי הכי גדול של, של דירה בתחתונים. דווקא העבודה הכי נמוכה. למה שכתוב שאברהם, יצחק ויעקב, שהם האבות, אברהם היה חסד, יצחק היה גבורה, יעקב היה תפארת, היה שלוש רגליים של המלכות, והיה חסר את הרגל הרביעית. מי זה הרגל הרביעית? מלכות. אף אחד לא רצה להיות רגל רביעית של המלכות, בגלל שמלכות זה עבודה כבדה, שצריכים להתלבש בגשמיות, בתחתונים, ולהתעסק עם העולם ולעשות ממנו דירה. זה עבודה שאף אחד לא רצה. כל הצדיקים רצו יותר עבודות רוחניות של קדושה, של גילויים, אבל לא של מלכות. דוד המלך, הוא היה לו את הביטול הזה, עם אם לא שיוויתי ודוממתי, שהוא נהיה אבן, דוד המלך. הוא נהיה מלכות. הוא עסק, הוא התעסק עם העניין של דירה בתחתונים, בניין המלכות. הרי זה ראינו גם כן שהרבי דיבר בנוגע לדור שלנו, דור השביעי, שהתפקיד של דור השביעי זה דירה בתחתונים. אז לכן הוא אומר במאמר שזה לא כפי רצוננו ולא כרצוננו, שהעבודה של דור השביעי, שזה להמשיך את השכינה למטה בתחתונים, זה עבודה קשה ביותר, כי צריכים להתעסק עם דברים נמוכים, דברים גשמיים, ולעשות עם זה דירה לאין סוף ברוך הוא. אבל דווקא שם נמצא הכבוד. דווקא שם נמצא הכבוד עצמו. אז זה אומר שהעבודה הזאת של לעשות את התחתונים כלי לאלוקות, הרי זה מעשה המצוות, מעשה גשמי. זה עבודה כבדה שאין בזה תענוג מצד עצמו. לכן זה עבודה שצריכים בשביל זה מסירות נפש. לכן אומר המזמור שיר חנוכת הבית לדוד: צריכים לשמח אותו, למרות שהבית מצד עצמו אין

11:44 דובר 1 בזה שמחה. זה עניין של, של מעשה. עניין של דומם. עניין של תחתון. אף על פי כן מזמור שיר, שדוד המלך פעל ששם דווקא יימשך ההתגלות הכי גדולה בעבודה, זה מעשה המצוות. לכן זה הופך להיות למזמור שיר, עניין של שמחה. זה מוסבר באריכות במאמרים של הבית לדוד, מוסבר באריכות כל הסוגיה הזאת. יש כמה מאמרים. אחד מהם מאמרים של אדמו"ר הזקן בליקוטי תורה, שזה מאמר שהרבי אמר בחנוכת הבית של רבי פינחס רייזעס. זה סיפור שלם שהיה חנוכת הבית בשקלוב. האלטער רבי היה שמה ואמר מאמר. משום שהבית, האלטער רבי שמה, האלטער רבי מסביר שיש מזון, יש לבוש ויש בית. ויש כאן זה עניין מזון, לבוש, בית. אז אנחנו רואים מזון זה הדבר הכי חשוב והכי עיקרי. זה מה שאנחנו חיים מזה. לבוש זה יותר רחוק. בית זה יותר רחוק. בית זה דומם. אנחנו צריכים אבנים. ולאידך גיסא, בגילוי והמשכה של אלוקות, מזון זה אור הממלא כל עלמין. לבוש זה אור הסובב כל עלמין, ובית זה עצמות אין סוף ברוך הוא. זאת אומרת שדווקא, דווקא בדומם, דווקא במעשה, שזה העניין של דומם, דווקא שם נמשך העניין של עצמות. שם מוסבר כל העניין הזה באריכות, איך שזה קשור כאן.