ביאורי התפלה - הודו - חלק ז

00:00 דובר 1 על ה-- על הביטול של הבריאה שנפעל על ידי העבודה, כן? הרי כאן הוא מדבר על מה ש-- מה שאנחנו פועלים על ידי העבודה שלנו, שמתגלה בעולם העניין של אלוקות, וזה יפעל בכל הבריאה את ההתבטלות של כל הבריאה לקדוש ברוך הוא. בהתחלה הוא אומר: "הוד והדר לפניו". בטעות אמרתי שבוע שעבר שהוד והדר, זה צריך לתקן את הטעויות, אמרתי שהוד זה למעלה מהדר. אחרי זה הסתכלתי בזה, הפוך: הדר זה למעלה מהוד. על כל פנים, שהוד והדר לפניו זה ההתבטלות, ההתבטלות הגדולה לקדוש ברוך הוא. יש התבטלות להוד, התבטלות להוד שמתלבש במציאות. על ידי ההתבטלות של הנבראים לקדוש ברוך הוא, אז על ידי זה נעשה שמחה אצל הקדוש ברוך הוא. זה על דרך מה שכתוב שהקדוש ברוך הוא, השמחה הכי גדולה, התענוג הכי גדול שיש לקדוש ברוך הוא, זה מהביטול של הנבראים, מביטול היש. יש על זה את המשל של המגיד ממזריטש שמובא מהציפור, ציפור המדברת, לורו, כמו ש-- התוכי, הציפור המדברת, ש-כ-כשרוצים לפעול אצל המלך תענוג, אז המלך נמצא במצב שהוא לא אכפת לו משום דבר. אז אם יביאו לפניו בן אדם שהוא בעל חוכמה וידבר איתו דברי חוכמה, זה לא יפעל על המלך תענוג. דווקא אם ייקחו ציפור המדברת וייקחו, אה, או ציפור, אה, לורו שהיא אומרת כמה מילים, אז זה יפעל תענוג אצל המלך. או תינוק, לפעמים כתוב שלוקחים תינוק וזה משמח את המלך וגורם לו לחזור את התענוג, וזה מעורר אותו שירצה להשפיע. אף על פי שהדיבור של התינוק או הדיבור של הלורו, של הציפור המדברת, זה לא לפי ערך בכלל. יש חכמים גדולים שמדברים

02:13 דובר 1 דברי חוכמה והציפור אומרת כמה מילים, אבל בגלל החידוש שבזה, שציפור, בעל חי, מדבר, או תינוק. החידוש שיש בזה, זה מעורר תענוג. זה מוסבר בשם המגיד שזה העניין, שדווקא כשהנבראים מבטלים יש, נבראים נמוכים בעולם הזה. מלאכים גדולים ואפילו נשמות גבוהות שמתבטלים, זה לא כל כך החידוש. החידוש הוא דווקא נבראים שלמטה שמתבטלים לאלוקות, אז זה גורם אצל הקדוש ברוך הוא תענוג מאוד גדול. ביטול היש, יש בזה החידוש שבזה, החידוש מהביטול. זה מעורר את התענוג, השמחה למעלה. ולפי זה הפשט "הוד והדר לפניו, עוז וחדוה במקומו", זה על ידי הוד והדר לפניו, על ידי ההתבטלות של הנבראים שמתבטלים להוד והדר של הקדוש ברוך הוא, אז על ידי זה "עוז וחדוה במקומו", נעשה שמחה, עוז וחדוה, נעשה שמחה במקומו, נמצא נהיה שמחה למעלה. והשמחה שלמעלה זה התענוג, החיות של הקדוש ברוך הוא שנעשה על ידי העבודה של ישראל, השמחה שלמעלה. ממשיך הלאה ואומר: "הבו לה' משפחות עמים. הבו לה' כבוד ועוז. הבו לה' כבוד שמו, שאו מנחה ובאו לפניו. השתחוו לה' בהדרת קדש". מדברים על הביטול של כל הנבראים וכל העולמות לקדוש ברוך הוא. אז כאן הוא מסביר באופן יותר מפורט העניין של ה-- כמה דרגות, כמה אופנים בהתבטלות של הנבראים לקדוש ברוך הוא. "הבו לה'". מה פירוש הבו? הבו זה לתת. כן, נתינה. "הבו לה' משפחות עמים. הבו לה' כבוד ועוז". אז בפשטות, כמו שמפרשים, ש-- אז הרבה פעמים בתנ"ך, מצד הרימה של התנ"ך, מצד ה-- איך אומרים? מצד המליצה, מצד הלשון, ל-ל-ליופי הלשון, אז הוא חוזר. זה דבר רגיל בדוד, הרבה פעמים כותב את זה, כופל את הדבר במילים שונות. הרבה פעמים כשהוא רוצה ל-

04:11 דובר 2 הבו?

04:11 דובר 1 אה?

04:12 דובר 2 הבו.

04:13 דובר 1 הבו זה לתת.

04:14 דובר 2 כן.

04:15 דובר 1 אז הפשט, פשט זה כאילו אומר דבר אחד: "הבו לה' משפחות עמים", תתנו לה' משפחות עמים. מה תתנו? "הבו לה'" כל המשפחות, כל המשפחות של העמים צריכים לתת לה'. מה לתת לו? "הבו לה' כבוד ועוז". תתנו לה' כבוד ועוז. כאילו היה יכול לכתוב רק פעם אחת: "הבו לה' משפחות עמים כבוד ועוז", שכל המשפחות של של העמים יתנו לקדוש ברוך הוא כבוד ועוז, אבל הוא כופל את זה ליופי הלשון. כן, אחרי זה הוא חוזר עוד פעם: "הבו לה' כבוד שמו". מה לתת לו? כבוד ועוז, לתת לו כבוד ועוז. אבל על פי חסידות זה שלושה עניינים שונים. על פי חסידות הפשט הוא "הבו לה'" פירושו, כמו שאומרים, אונטערגעבן זיך. "הבו לה'", תתנו. מה לתת? לתת את עצמכם. "הבו לה' משפחות עמים" פירושו שהמשפחות עמים, שזה העולם הזה הגשמי, כל המציאות של העולם נקרא משפחות עמים. הבו לה', לתת את עצמם, למסור את עצמם לקדוש ברוך הוא. זה העניין של התבטלות של כל העולם לקדוש ברוך הוא. ובזה גופא אומר שלושה פעמים הבו, הבו לה', הבו לה', הבו לה'. שלושה פעמים. זה כנגד שלושה עולמות: עולם השפל, עולם העשייה, עולם המלאכים, שזה עולם היצירה, ועולם הנשמות, עולם הבריאה. זה שלושת העולמות: בריאה, יצירה, עשייה. כשמגיע לשלושת העולמות, זה אומר קודם כול "משפחות עמים". זה עולם עשייה, עולם השפל. העולם החומרי הזה נקרא משפחות עמים. אז הבו לה', כאילו תתנו את עצמכם לקדוש ברוך הוא. אחרי זה "הבו לה' כבוד ועוז", זה הולך כנגד עולם היצירה, עולם המלאכים. אחרי זה "הבו לה' כבוד שמו", זה הולך על עולם הנשמות, שמה יותר קשור. אז שם

06:04 דובר 1 יש שלוש דרגות של עולם: עולם העשייה, עולם היצירה, עולם הבריאה. בשלושת העולמות האלה אז נוגע לכל המציאות של הג' עולמות ביחד, שזה כל סדר עולמות. הבו לה', שצריכים לתת את עצמם לה'. ומובא בחסידות שהמילה "הבו" זה בגימטריה אחד. הבו יוצא שלוש עשרה. כי זה אותו מספר של אחד. זה פשט "הבו לה'", עניין של אחדות השם. העניין של התבטלות של כל הנבראים לקדוש ברוך הוא זה עניין של אחד. ויש את האחד של עולם העשייה, יש את האחד של עולם היצירה, אחד של עולם הבריאה. על דרך כמו שאומרים, זה ההגדה של פסח: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם. אז כתוב בחסידות שלכל אחד יש לו את האחד שלו, אחדות השם שזה מאיר אצל כל אחד ואחד. וזה גם כאן, יש את ההבו לה', את ההתבטלות לקדוש ברוך הוא, איך שזה אצל עשייה, יצירה, בריאה. אחרי זה מתחיל לדבר על אצילות. "שאו מנחה ובאו לפניו". שאו מנחה, זה המנחה, זה כמו קרבן, ומנחה קרבן, שזה כל העניין של עבודה, עבודת התפילה, עניין של קרבן. עבודת הבירורים. עבודת התפילה שבן אדם מקריב את הנפש הבהמית שלו. מנחה לקדוש ברוך הוא. שאו מנחה, שעל ידי העבודה של ביטול העולם, ביטול הנבראים, ביטול היש, אדם מבטל את עצמו, מוסר את עצמו לקדוש ברוך הוא, אז זה כמו מנחה. זה כמו קרבן שבן אדם מביא לקדוש ברוך הוא, שזה גורם את הנחת רוח למעלה, לכן זה נקרא גם כן מנחה. כתוב בחסידות שמנחה זה מלשון נחת רוח, מנחה מלשון השורש של מנחה, מלשון נחת. זה הנחת רוח שגורמים למעלה על ידי הביטול של הנבראים, ביטול של כל

07:53 דובר 1 בן אדם לקדוש ברוך הוא. זה כמו המנחה, זה הכלי שגורם את הנחת רוח למעלה. "ובאו לפניו". דווקא על ידי זה הם מגיעים לפניו. מה זה לפניו? לפניו זה הפנימיות. מגיעים לפנימיות של הקדוש ברוך הוא. גורמים נחת רוח למעלה, ודווקא על ידי "שאו מנחה" מגיעים לפניו, לפנימיות שלו. "השתחוו לה' בהדרת קדש". זה הולך על עולם האצילות, שזה הביטול היותר נעלה. עד שלושת ה"הבו" זה, אמרנו, בריאה, יצירה, עשייה. אבל השתחוו, השתחוו זה עניין של ביטול גמור. השתחוו, שהוא מתבטל לגמרי, זה הביטול של עולם האצילות. כן, "השתחוו לה' בהדרת קדש", גם כן קדש, קדש זה הולך על אצילות גם כן, עניין של קדש, מילה גם ממש שכתוב בחסידות. אז "השתחוו לה' בהדרת קדש" זה הביטול. ביטול במציאות. הביטול כנגד עולם האצילות. ביטול מוחלט. התבטלות לגמרי. אז זה הסדר של הפסוק. בהתחלה הוא מדבר בכללי. אחר כך הוא מפרט. בפרוטרוט יש את הביטול בכל עולם ועולם לפי הדרגה שלו, והתכלית זה שדווקא על ידי זה עוברים לפניו, על ידי עבודת הקב"ה ולהקריב את הנפש הבהמית. מגיעים לפנימיות עד שמגיעים לדרגה של "השתחוו לה' בהדרת קדש", זה ביטול במציאות שבהכללות בה גם כן. הרי כמו שמובא בחסידות שארבע דרגות האלה, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, זה גם בתפילה. זה עניין של הודו, פסוקי דזמרה, קריאת שמע ושמונה עשרה, שזה ארבע דרגות בתפילה כנגד הארבע עולמות. "הבו לה' משפחות עמים", זה פסוק זה. זה עניין של הפעמים שזה הודו, פסוקי דזמרה, וחילו זה עניין של הודו. יש כמה אופנים, זה "ואהבת את ה' אלוקיך" דברים. זה עניין של פסוקי דזמרה. "הבו לה' כבוד שמו" קריאת שמע, ו"השתחוו לה' בהדרת קדש". השתחוו זה

09:42 דובר 1 הולך על שמונה עשרה. ביטול במציאות של שמונה עשרה. כתוב גם כן, מובא גם כן בספרים, אצילות, מובא עניין של "השתחוו לה' בהדרת קדש" זה ראשי תיבות קבלה. שזה האבא, שזה קבלה, זה העניין של אצילות ותורה. זה העניין של פנימיות הקבלה. זה עניין של ביטול במציאות. לכן "השתחוו לה' בהדרת קדש" זה ראשי תיבות קבלה. על כל פנים, ממשיך הלאה ואומר: "חילו מלפניו כל הארץ. אף תכון תבל בל תמוט". תראה מה פירוש שזה הביטול של כל העולם לקב"ה. חילו, חילו זה עניין של פחד. עניין של יראה. כן, "חילו מלפניו כל הארץ", שזה היראה וההתבטלות של כל העולם לקב"ה. "אף תכון תבל בל תמוט", שעל ידי זה העולם מתכונן. מתכונן בלשון סיבונו וסיכונן. בלשון פורטלסר. כן. נו, איפה מוצאים את זה? זה עניין של תיקונן וכונן. כונן שמיים. עניין של כונן. עשה לו פירמה פורטה. "אף תכון תבל בל תמוט", שזה מה שמחזק את העולם, שזה לא ייפול. מה זאת אומרת כאן? זה בפשט, בפשט זה בדרך הטבע. הרי הוא, כשיש פחד זה עניין של ההפך. פחד זה שבן אדם מתבטל והוא לא מציאות. כאילו נהיה מציאות חלשה מפחד. פחד גורם לבן אדם שנהיה כאילו חלש מגודל הפחד, מתבטל. אומר הפסוק ש"חילו מלפניו כל הארץ". היראה והביטול של הנבראים לקב"ה, אדרבה, זה מה שמחזק. "אף תכון תבל בל תמוט", זה החיזוק של העולם. הביטול של הבריאה. "חילו מלפניו" וההתבטלות של העולם לקב"ה, דווקא זה תוקף המציאות של המציאות האמיתית של העולם. זה כשהעולם בטל לקב"ה. זה הדרך. כמו שכתוב בחסידות כל הזמן, בכל המאמרים שמוסבר שדווקא הביטול נוגע לנבראים, ההתבטלות לאלוקות. אז לא רק שהביטול זה עניין, לא עניין של חלישות

12:04 דובר 1 המציאות, אדרבה, שהביטול שנברא לקב"ה זה, זה עושה את המציאות בה יותר חזקה. כי על ידי הביטול לקב"ה, המציאות שלנו זה לא מציאות. יש מציאות מוגבלת. אבל מה שקשור עם אלוקות, שזה אמיתית המציאות, אז דווקא הביטול לריבונו של עולם זה המציאות האמיתית של ריבונו של עולם. זה מה שאומר שעל ידי ״חילו מלפניו כל הארץ״, על ידי הפחד והיראה של הקדוש ברוך הוא, אז דווקא זה ״אף תכון תבל בל תמוט״. זה מה שמחזק את העולם, שהעולם לא ייפול. הביטול לריבונו של עולם זה המציאות האמיתית שלו. מובא גם כן בספרים, ״חילו מלפניו כל הארץ״, ראשי תיבות חכמה. שזה העניין של יראה קשור עם חכמה. אם יראה חכמה, חכמה יראה. והרי מוזכר במאמרים שהעניין של חכמה, ביטול, כח מה. עניין הביטול, יראה. לכן יראה קשור עם חכמה דווקא. אז זה העניין של ״חילו מלפניו כל הארץ״. זה עניין של חכמה, כח מה. ביטול העולם, ואין זו לא ההתבטלות האמיתית לקדוש ברוך הוא. ודווקא זה הקיום האמיתי של המציאות של העולם. עוד פסוק. מספיק? ״ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך״. ישמחו השמים ותגל הארץ. עכשיו הוא מדבר יותר בפרטי הבריאה: שמים וארץ. אומר שהעניין הזה של ההתגלות של הקדוש ברוך הוא, התגלות של כבוד ה' בעולם, שזה מה שאמרנו, הביטול של כל העולם לקדוש ברוך הוא, אז זה גורם שמחה. ישמחו השמים ותגל הארץ. משיח יבוא ויהיה התגלות אלוקות בעולם, התגלות אלוקות בקדושה בעולם. אז יתגלה, שאז יהיה יופעל בעולם בשביל שיימשך שמחה וגילה. אז אומר ״ישמחו השמים ותגל הארץ״. בספרי חסידות מובא שגילה זה יותר נמוך משמחה. גילה זה הפשט של השמחה. לא

13:57 דובר 1 משנה, פה ״ישמחו השמים ותגל הארץ״. מה זה שמים וארץ? יש, יש כאן כתוב בספרים ש״ישמחו השמים ותגל הארץ״ ראשי תיבות י-ה ו-ו-ה. כן, אז ״ישמחו השמים״ זה י-ה, ו״תגל הארץ״ זה ו-ה. שזה שני השמות. י-ה זה, זה, זה הנסתר. י-ה זה מה שקשור עם הדרגות היותר גבוהות, חכמה ובינה, הנסתרות, הדרגות היותר גבוהות. י-ה. ו-ה זה הדרגה שיותר מתלבש בעולם. לכן ״ישמחו השמים״, שזה עולם העליון, זה ראשי תיבות י-ה. ו״תגל הארץ״, שזה עולם התחתון, ראשי תיבות ו-ה. אומר ״ישמחו השמים״. לכן ״ישמחו השמים״ זה לשון זכר, ו״תגל הארץ״ זה לשון נקבה. ישמח זה לשון זכר, תגל לשון נקבה. מדברים על עולם העליון, מתאים שם לשון זכר, ועולם התחתון זה לשון נקבה. זה מהות. בקיצור, ״ויאמרו בגוים ה' מלך״, ואז בכל העולם מתגלה המלכות של הקדוש ברוך הוא.