ביאורי התפלה - הודו - חלק ב

00:00 דובר 1 הפסקה הראשונה, מספיק, כבר דיברנו. נעבור לפסקה השנייה. אומר: "שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו". מה פירוש? זה פשט ההמשך. ההמשך אני מדבר כאן. פשוט שמישהו מסביר: צריכים להודות לה', לספר את כל הדברים הגדולים, את כל העלילות, כל הדברים שהקדוש ברוך הוא עשה, שגם אומות העולם ידעו מזה. כך הוא ממשיך. עוד ועוד משלות של שבח, והוא אומר: "שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו". קנטאר, לא יודע מה אתם אומרים, זמרו. עוד לשון של קנטאר. אה, איך הוא מתרגם בקחתי? אני לא יודע.

01:06 דובר 2 זמר זה שיר, לא?

01:07 דובר 1 כן, שירו לו זמרו לו. אחרי זה הוא אומר "שיחו בכל נפלאותיו". לדבר בנפלאות שהוא עשה. בסדר, מוסבר. קודם כול יש מה שאומרים חז"ל: מה ההבדל בין שיר לזמר? וזה לא רק נוגע לכאן. זה עניין כללי שנגיע לכמה מקומות בסידור, כי הלשון של שיר וזמרה נמצא כמה וכמה פעמים בסידור. כן, זה כתוב הרבה בסידור. שיר, זמרה, מזמור, שיר של מזמור. מזמור זה מלשון זמרה, זמר, קאנטו, ושיר זה גם כן, זה כתוב הרבה פעמים בתפילה. מה ההבדל בין שיר למזמור? אז יש מה שאומרים חז"ל. חז"ל אומרים: שיר זה בפה וזמר זה בכלי. ההבדל בין שיר לזמר: שיר זה בפה. כמו קאנטו קון לה בוקה, זה נקרא שיר. אחד מנגן עם כלי זמר, עם כלים, אז זה נקרא זמר. מה הסיבה לזה? למה שיר זה בפה וזמר זה בכלי? צריכים להסביר. ובספר אנחנו מוצאים, כנראה יש לזה מקור בזוהר או באיזשהו מקום, ששיר זה נשמות וזמרה זה מלאכים. הרי גם נשמות שרים וגם מלאכים שרים. יש את שיר הנשמות, שיר המלאכים. מלאכים אומרים קדוש, אנחנו אומרים ברוך. זה עניין של שיר המלאכים. יש מה שנשמות שרים. נשמות גם כן שרים שם למעלה בגן עדן, גם כן יש להן את השירים שהן משוררות לקדוש ברוך הוא. ההבדל הוא שמה שהמלאכים שרים זה נקרא זמרה ומה שהנשמות שרים זה נקרא שיר. אז צריך להבין שני הדברים: למה נשמות? מה הקשר בין שני הפירושים? הפירוש הפשט, פירוש המדרש, ששיר זה בפה, זמר זה בכלי, עם הפירוש בפנימיות התורה, ששיר זה נשמות וזמר זה מלאכים. ואחרי זה גם כן צריכים לדעת איך זה בעבודת השם. עוד מעט נדבר על זה. קודם כול העניין, העניין ברוחניות.

03:20 דובר 1 העניין זה ככה. ההבדל בין פה לכלי, שאדם שר בפה, פשט, זה בכללות העניין. שירה בפה זה פירושו שהשיר כאילו בא מעצמו. אדם יש לו רגש, התעוררות של התרגשות, של איזה, של שמחה או התעוררות של תענוג, איזושהי משיכה מסוימת, איזה רצון, יוצא, מתנגן לו ניגון. הניגון, השיר, זה דבר שבא כאילו בדרך ממילא, כאילו שיצא מעצמו. מה שאין כן כלי, אין אצלו כזה דבר. הכלי לא מנגן מצד עצמו, הכלי הוא דומם, הכלי דומם. הכלי עצמו לא מנגן, אבל בדרך פעולה צריכים לעבוד איתו, לבנות אותו בצורה מסוימת, איך אומרים, קורא לו, עם חוטים ומחור כל הפעולות שעושים, שיהיה מבנה שיהיה, שיעבדו איתו, יעשו איתו כל מיני קולות, יצאו כל מיני תנועות, על התנועות יעשו צלילים, והצלילים יעשו ניגון. זאת אומרת שהניגון שיוצא מהפה זה יותר נטורל, זה יותר אוטומטי, או יותר טוב, אוטומטי אני מתכוון כאילו זה בא מצד רגש מסוים נפשי שיוצא ממילא בניגון. מה שאין כן הכלי לא מנגן מצד עצמו. צריכים לפעול בו בדרך פעולה, שהוא יעשה פעולה, שהוא ינגן. אז מוסבר בחסידות שזה ההבדל בין הנשמה למלאכים. הנשמה למעלה, הנשמה אין לה גוף. הנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש. אז כשהנשמה מרגישה אלוקות, מרגישה, מתבוננת ומרגישה, הנשמה מרגישה את הקדוש ברוך הוא, אז פועל אצל הנשמה רצוא, המשיכה, נמשכת לאלוקות, והמשיכה זה על ידי שיר. שיר זה ביטוי של רצון. כשיש למישהו איזושהי המשיכה מסוימת למשהו יותר נעלה, השיר מבטא המשיכה מסוימת. שיר מבטא שהוא נמשך לדבר מסוים. הוא רוצה משהו, הוא נענה לו, כמו שיש לו איזו משיכה לדבר מסוים. לכן כתוב בחסידות שהרי זה העניין של נשמות

05:47 דובר 1 שאין להן גוף, אז הן מרגישות את הקדוש ברוך הוא וזה יוצא אצלן ממילא בשיר של רצוא, של המשכה, של אהבה, של תענוג לאלוקות. מה שאין כן מלאכים, יש להם גוף גם למעלה. מלאכים הרי נבראים. זה ההבדל בין נשמה למלאכים. נשמה חלק אלוקה. מה שאין כן מלאכים הם נבראים, ולכן בנוגע למלאכים אצלם זה לא עובד בדרך של שיר, אלא בדרך זמרה. זאת אומרת בדרך כלי, כאילו שצריכים לעבוד המלאכים, זה הגוף, על הגוף ומציאות הם. הם צריכים כאילו לעבוד עם הגוף ולפעול שיהיה רצוא. אבל הרצוא לא בא בדרך טבעית. ממילא זה על ידי עבודה עם הגוף של המלאך. גוף רוחני, אבל גם כן צריך לעבוד עם זה. אז זה הסיבה למה מה שנקרא שיר, שיר הנשמות נקרא בשם שיר, כי שיר זה בפה, מבטא שזה בא יותר רוחני. מה שאומר שיר זה הנשמה. שיר המלאכים זה בכלי, שזה בגלל שיש לזה גוף. אז ממילא זה יותר, כמו שאמרנו, כמו שירה בכלי, שצריכים לקחת דבר שהוא בעצמו בעצם לא מנגן. צריכים לפעול אצלו שינגן, ודרך זה צריכים לפעול על הגוף של המלאך שאצלו יהיה אצלו את הניגון, את השיר. אז זה מוסבר שזה הסיבה למה זה נקרא שיר וזה נקרא זמרה. איפה זה מוסבר במילה שירה וזמרה? ההבדל בין שירה וזמרה. אז במסכת שבת אנחנו מוצאים, יש את הפרק בשבת, פרק חמישי. לא יודע אם כבר הישיבה למדו. פרק חמישי בשבת. פרק חמישי בשבת. "במה בהמה יוצאה", שמה הגמרא במשנה בשבת כתוב שהבהמה, אחד מהכלים שבהמה יוצאה בשבת זה בשיר. מה זה שיר? אז כתוב שמה ברש"י ובברטנורא והמפרשים ששיר זה כלי עגול. זה

07:46 דובר 1 כזה טבעת, כזה עניבה עגול, שעושים את זה על ה... על הצוואר של הבהמה ומושכים אותו, ככה מושכים את הבהמה. אז אם ככה יוצא ששיר מבטא דבר עגול, כי זה הכלי, הדבר העגול, ודבר שעל ידו מושכים משהו. הדבר שמושכים על ידו, וברוחני זה עניין עם הכוונה עגול, מקיף. כן, עניין של העגול זה מקיף. זאת אומרת שהנשמה מרגישה אור מקיף, מרגישה אור אלוקי, משהו שלמעלה מהשתלשלות העולמות. הנשמה מרגישה את האור האלוקי שלמעלה מעולם, אז זה עושה אצלה משיכה, שהיא נמשכת, ודרך ממילא היא נמשכת לאלוקות. הנשמה, כשהנשמה מרגישה את האור האלוקי, אז זה גורם אצלה המשכה ורצוא. ולהיכן נמשכת? בשירה נמשכת לאלוקות, וזה ההמשכה. זה על ידי השיר והניגון הזה. זמרו, אבל זמרו זה מלשון לזמר, זה מזמר. גם, גם כש... במלאכה בשבת. כלל גדול. למדתם כלל גדול. זה כן למדו. למה לא למדו? מה למדו שם? על כל פנים, בשבת יש את המלאכה של שבת. אז שם הגמרא מביאה אחד מהמלאכות, מהתולדות של קוצר, זה נקרא זומר. מה זה זומר? חותך ענפים. זה נקרא זומר. זאת אומרת שזמרה פירושו לחתוך, לכרות, לחתוך. פסוקי דזמרה, זמר עריצים. כאילו שחותכים. מה העניין בעבודה? העניין בעבודה זה שה... מכיוון שאנחנו רואים שמכיוון שמדברים על יש גוף, מדובר על דבר שהוא לא כלי לאלוקות מצד עצמו. זה לא כמו הנשמה שהוא חלק אלוק ממעל. מלאכים הם נבראים, אז יש להם גוף מסוים שמסתיר את האלוקות. צריכים לחתוך. צריכים לעשות זומר. צריכים לחתוך את הדברים שמעלימים. צריכים לחתוך את הישות, ורק אז אפשר לעשות שהוא יהיה, שינגן, שיהיה. זאת אומרת שהזמרה זה בדרך פעולה, זה לא בא בדרך ממילא. כמו

09:57 דובר 1 שאמרנו, ההבדל בין נשמה למלאך. אז זה העניין של זמרה. כל דבר צריך להתבטא בעבודת השם. אנחנו לא מדברים סתם השכלות. אז בעבודת השם מוסבר ששתי הדרגות האלה, שירו לו זמרו לו, שירה וזמרה בעבודת האדם, זה הנשמה והנפש האלוקית והנפש הבהמית. הנפש האלוקית הוא בדרך שירה, הנפש הבהמית בדרך זמרה. זאת אומרת שהנפש האלוקית הרי חלק אלוק ממעל גם כאן למטה. נפש אלוקית זה חלק אלוקה, הנפש האלוקית נמשכת לאלוקות דרך הטבע. אז כשיהודי בתפילה מתעורר ומתבונן ומתקשר לאלוקות, אז הנפש האלוקית נהיה אצלו שיר, האלוקית שרה על הקדוש ברוך הוא בשירה, שהיא נמשכת לקדוש ברוך הוא ורוצה לצאת מהגבולות של הגוף ולהתקשר לאלוקות. אבל הנפש הבהמית לא נמשכת לאלוקות בדרך הטבע, כי הבהמית הוא, הוא בהמה, אז הרי לא נמשכת לאלוקות מצד עצמו, אבל צריכים לפעול בו על ידי זיכוך, על ידי זמירה, כאילו שחותכים את החומריות, חותכים את הגשמיות ואת החומריות של הנפש הבהמית, ופועלים בו על ידי עבודה שגם הנפש הבהמית יהיה לו רצון והמשכה לאלוקות. שיהיה לו. שיהיה לו את העניין הזה. אז זה העניין שאנחנו אומרים שירה וזמרה. שירה זה הנפש האלוקית וזמרה זה הנפש הבהמית. זה שני העניינים שיש בתפילה. עבודה בנפש הבהמית, עבודה באלוקית, שירה וזמרה, שזה כנגד הנשמה והמלאך. כי הנשמה זה חלק הנפש האלוקית. והנפש הבהמית משמש במלאך. לכן שירו לו זה על הנשמה. וזמרו לו זה הולך על המלאך. וגם בעבודה זה הנפש האלוקית, הנפש הבהמית. למה אומרים את זה בהתחלת התפילה? אז כתוב באחד מהמאמרים שבתפילה ישנם שני העניינים האלה. בתפילה יש פסוקי דזמרה. כל החלק הראשון של

11:58 דובר 1 התפילה, פסוקי דזמרה, זה בעיקר בשביל הנפש הבהמית, פסוקי דזמרה. זה זמן שבו אנחנו מתבוננים בעניינים פשוטים שגם הנפש הבהמית יכולה להבין. מתבוננים באלוקות מתלבש בעולם. איך הקדוש ברוך הוא נותן חיות והשפעה לבריאה. זה מעורר אצל הבהמית שיהיה לו אהבת השם. לכן זה נקרא פסוקי דזמרה, כידוע, זמרו, עניין של זמר, זמירה. העבודה של זיכוך של נפש הבהמית. אך אחר כך קריאת שמע זה עניין של שיר של הנשמה. שיר של הנשמה זה שמע ישראל. לכן ישראל, כתוב בחסידות שישראל זה אותיות שיר א־ל. זאת אומרת שהאותיות של ישראל זה עניין של שיר, זה שיר א־ל, זה עניין של שיר. כן, נשאר. זה העניין שבתחילת התפילה מדברים על שירו לו זמרו לו, שזה הכנה לתפילה. שמה אנחנו הולכים לפעול בתפילה? הולכים לפעול על שני העניינים האלה. הולכים לפעול על הנשמה, שירו לו, שהנשמה יש אצלה המשכה לאלוקות. לעורר אצל הנשמה את הרצון והצימאון לאלוקות שיש לה כבר בעצם עצמה, רק שזה יכול להיות קצת ישן. צריכים לעורר את זה. ולאידך זה זמרו לו, שצריכים לקחת הנפש הבהמית ולפעול בו גם כן, לחתוך לו את החומריות, את הגשמיות, וגם כן לקשר אותו לאלוקות. אז הוא ממשיך: שיחו בכל נפלאותיו. אז יש שירו לו זמרו לו, זה שני העניינים שאמרתי, פסוקי דזמרה, קריאת שמע, שזה אלוקית, נפש הבהמית. צריכים לעבוד עם שני הדברים. אחר כך הוא אומר שיחו בכל נפלאותיו. מה ההמשך לשיחו בכל נפלאותיו? אז בפשטות, שיחו נפלאות, לדבר על הנפלאות שלו. לספר את הנפלאות של הקדוש ברוך הוא. אבל גם כאן החסידות מסבירה העניין יותר בעומק. מסבירה החסידות שהפשט שיחו בכל נפלאותיו, אחד מהפירושים, יש כמה פירושים בזה בחסידות, אבל אחד מהפירושים ששיחו, הלשון שיחו

13:43 דובר 1 זה מלשון, אה, ש... להמשיך, להוריד. כמו שאנחנו אומרים, אה, בן אדם שנמצא בים. איך אומרים בן אדם שהוא, שהוא שוחה בים? אומרים שוחה, שחייה. מה זה שחייה? שחייה, שהוא הולך ממקום אחד לשני. זאת אומרת שהעניין של שיחה זה עניין של למשוך, כאילו שהוא נמשך, שהוא הולך ממקום אחד לשני. שיחו בכל נפלאותיו פירושו להמשיך, להוריד את הנפלאות של הקדוש ברוך הוא כאן למטה. שעל ידי שירו לו זמרו לו, על ידי העבודה הזאת של העבודה של התפילה, שהאדם עובד עם הנפש האלוקית והבהמית, אז על ידי זה שיחו, הוא פועל להמשכת האלוקות, נפלאות. העניינים של האלוקות שלמעלה מהעולם, הנפלאות, הוא ממשיך אותם, מוריד אותם כאן למטה. וגם כי שיחו זה מלשון, אה, המשכה. זה הולך על העשר... וכו'. עניין שלם שבהרחבה, אין כאן הזמן. להוריד את הנפלאות של הקדוש ברוך הוא כאן למטה ולעולם הזה הגשמי.