מה אכפת לה' איך אנחנו שוחטים? המטרה האמיתית של המצוות | שיעור לחג השבועות

00:00 אחד הדברים שקיבלנו בחג השבועות במתן תורה זה הכמות הגדולה של תורה ומצוות. משבע מצוות שהיו עד לפני מתן תורה, שבע מצוות בני נח, אז פתאום קיבלנו שש מאות ושלוש עשרה מצוות. למרות שאנחנו יודעים שהאבות קיימו את התורה גם לפני שהיא ניתנה, כפי שחכמינו אומרים לנו בסוף מסכת קידושין, אבל זה לא היה חובה על פי התורה, על פי ההלכה. עד מתן תורה, לבני ישראל היה דין של בני נח והיו להם רק שבע מצוות חיוביות. קיבלנו את התורה, אז קיבלנו שש מאות ושלוש עשרה מצוות. זה בנוגע למצוות, וכמובן בנוגע לתורה, אז ריבוי התורה, הכל התחדש אחרי מתן תורה, וזה בעצם מביא אותנו למשנה המפורסמת והחשובה שבני ישראל נוהגים לומר אותה גם כן בסיום פרקי אבות כל שבת בשבתות הקיץ. רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. המשנה הזאת בעצם היא לא מפרקי אבות, היא משנה ממסכת מכות, סוף מסכת מכות, והכניסו אותה למנהג ישראל לומר בסיום כל פעם שאומרים את הפרק בפרקי אבות את המשנה הזאת, כדי לסיים במשהו טוב בשבחם של ישראל, כמו שאנחנו מתחילים את פרקי אבות בשבחם של ישראל עם המשנה במסכת סנהדרין, ואומרים את זה גם לפני הפרק: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. אז מדברים על שבחם של ישראל, שכל יהודי ויהודי יזכה לחיי עולם הבא, והם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר של הקדוש ברוך הוא. אז גם בסיום פרקי אבות מסיימים בשבחם של ישראל, שבשבילם ניתנה התורה.

02:10 וכל המוסר והמידות וההתנהגויות שפרקי אבות מלמדת אותנו, הכל קשור לעם ישראל, ומסיימים גם כן עם סיום נפלא בשבחם של ישראל. זה מה שרבי חנניא בן עקשיא בא ואומר לנו, שבגלל שהקדוש ברוך הוא רצה לזכות את ישראל, אז לכן הוא הרבה להם תורה ומצוות. ריבוי התורה והמצוות שהתחדש במתן תורה זה לזכותם של ישראל. ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. ההגדלה בתורה, יגדיל תורה ויאדיר, וכל הריבוי בכמות ובאיכות זה הכל בגלל זכותם של ישראל. אז היום אנחנו נדבר על המשנה הזאת. כאמור, זאת המשנה שמסיימים איתה כל שבוע את פרקי אבות. גם כן יש מנהג לפני שאומרים קדיש במשניות וכולי. זה מנהג ידוע בכל תפוצות ישראל, שהמשנה הזאת נבחרה בתור משנה מאוד מאוד מפורסמת שאומרים לפני הקדיש. מה יש מיוחד במשנה הזאת? מה יש פה מיוחד? רק כשאנחנו נחשוב על המשנה, אנחנו היום נדבר, ננסה להיכנס, להבין את העומק. המשנה הזאת, מה זה אומר לנו, במיוחד כשנמצאים בימים הגדולים של חג השבועות, ימי מתן תורה. אם אנחנו נבין את העומק של המשנה הזאת, נבין בדיוק מה המסר, נקבל מימד חדש, מרענן, עמוק ונפלא, שייתן לנו הסתכלות שונה על כל מה שמקבלים ביום הגדול הזה של חג מתן תורה. נשאלת כאן שאלה פשוטה שכל המפרשים שואלים אותה. מה זאת אומרת? רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. בגלל שהקדוש ברוך הוא רוצה לזכות אותנו, הוא נתן לנו ריבוי תורה ומצוות. שאלה פשוטה. כותב את זה, השאלה, הרמב"ם, המהר"ל מפראג, וכל המפרשים שואלים את השאלה הזאת. אם הקדוש ברוך הוא באמת אוהב אותנו, רוצה לזכות אותנו, הוא לא ייתן לנו יותר עבודה, הוא ייתן לנו פחות עבודה.

04:22 למה לתת לנו יותר? אתה רוצה לזכות מישהו? אז מה זאת אומרת שאתה מרבה לו? נותן לו הרבה יותר עבודה? אם אני אוהב מישהו ואני רוצה לזכות אותו, אני אגיד לו: תעשה קצת ותקבל הרבה. רוצה לתת לנו הרבה שכר, אז גם אם אנחנו נעשה קצת, הוא ייתן לנו הרבה שכר. זה לזכות את ישראל. מגיעה המשנה ואומרת: לא, בגלל שהוא רצה לזכות את ישראל, לכן הרבה להם תורה ומצוות. מה פשר הריבוי הזה ואיך זה הופך להיות לזכות את ישראל? וגם הפסוק שהמשנה מביאה, רבי חנניא מביא פה, מה בדיוק הוא מצא בפסוק הזה? מצד אחד יש פה אפילו סתירה, מהפסוק, מהמשנה, יש קצת סתירה. רבי חנניא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל. זאת אומרת שהסיבה למה הקדוש ברוך הוא הרבה תורה ומצוות זה לזכותם של ישראל, בשביל עם ישראל הוא עושה את זה. מה כתוב בפסוק? הפוך לגמרי. ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. אז זה למען צדקו. כלומר בשביל הקדוש ברוך הוא. איפה כתוב פה בשביל בני ישראל? אז בפסוק מודגש להפך: ה' חפץ. זה משהו שהקדוש ברוך הוא רוצה. ולמה הוא רוצה את זה? למען צדקו. ובמשנה הוא אומר שזה לזכות את ישראל. איך מסתדר הפסוק עם מה שרבי חנניא בא להגיד לנו פה? שזה בעצם מביא אותנו לעוד דבר מאוד מאוד יסודי, בסיסי ועיקרי ומרכזי. שאלה מרכזית בכל הנושא של תורה ומצוות. שאלה כללית ויסודית שגדולי ישראל דנו בזה כבר עוד מתקופות הראשונים. כל הנושא של תורה ומצוות, בשביל מי זה? האם המצוות הן בשבילנו או בשביל הקדוש ברוך הוא? האם כל המצוות זה בשביל האדם? כדי שהאדם יוכל להגיע לאיזשהו

06:27 שלמות, כדי שהאדם יתנהג כמו שצריך, כי בשבילנו ובשביל העולם, או שהתורה והמצוות בשביל הקדוש ברוך הוא. הוא צריך את התורה והמצוות שלנו, זה בשבילו. יש על זה מפסוקים ומאמרי חז"ל סתירות לכאן ולכאן. ניקח רק דוגמה הכי פשוטה: בתורה כמה וכמה פעמים כתוב "ואהבתם את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם". כלומר שהיהודי הוא כמו עבד לקדוש ברוך הוא, עבד משרת את האדון. האדון יש לו צרכים, האדון יש לו רצונות, ואנחנו בחינת עבדים שעובדים את הקדוש ברוך הוא לעשות את רצונו. כלומר שהתורה והמצוות הם בשבילו, הוא האדון והוא צריך את התורה והמצוות שלנו, ואנחנו משרתים אותו למלא את רצונו. מצד שני, כולנו מכירים את מאמר חז"ל, מדרש מפורסם שאומר ש"וכי אכפת לו לקדוש ברוך הוא אם אתה שוחט מן הצוואר או אתה שוחט מן העורף? אלא לא ניתנו המצוות אלא כדי לצרף בהן את הבריות". המדרש אומר לנו, זה מיוסד על פסוק בתהילים, "אמרת ה' צרופה". אומר המדרש שכל התורה והמצוות זה לצרף את הבריות. לצרף הכוונה לזכך, לעדן, לעשות את האדם יותר עדין, יותר מזוכך. אז מה המדרש הזה אומר לנו? שבעצם הקדוש ברוך הוא לא צריך, לא אכפת לו אם אתה שוחט כאן או שוחט שם, לא מעניין אותו כל הפרטים האלה. למה הוא עשה את כל ה-- נתן לנו את כל התורה והמצוות? אלא בשביל לצרף את הבריות. כלומר שהמצוות הם בשבילנו, לא בשבילו. אז גם פה איך מסבירים את זה? אם אנחנו חוזרים למשנה שאנחנו לומדים כאן, רבי חנניה בן עקשיא, יוצא שזה ההבדל בין מה שרבי חנניה אומר ומה הפסוק. רבי חנניה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל. כל המטרה של ריבוי

08:37 התורה והמצוות זה לזכות את ישראל. הפסוק אומר: ה' חפץ למען צדקו. יגדיל תורה ויאדיר, זה ה' חפץ. הקדוש ברוך הוא רוצה את זה. זה בשבילו, למען צדקו. אז יש פה דבר מעניין. התורה והמצוות זה בשבילנו, בשביל הקדוש ברוך הוא. אז תשמעו הסבר נפלא בתורת החסידות איך שמאמר חז"ל, חז"ל הזה מוסבר שונה מהפירוש הפשוט. מאמר חז"ל הזה, המדרש שאומר "וכי מה אכפת לו לקדוש ברוך הוא אם אתה שוחט מן הצוואר או אתה שוחט מן העורף?" כאילו אומרים הקדוש ברוך הוא לא אכפת לו, אלא לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות. זה לא בשבילו, זה בשבילנו. חסידות אומרת אחרת. זה לא הפירוש, אלא המדרש אומר לנו: כן אכפת לו. אתה שואל, אדם שואל מה אכפת לו לקדוש ברוך הוא? עונה המדרש, עונה רב יהודה אמר רב, בפירוש לקדוש ברוך הוא אכפת לו. התורה והמצוות הקדוש ברוך הוא רוצה אותם, הוא צריך אותם וזה חשוב לו וזה נוגע לו. ובלשון הקבלה, מצוות עבודה צורך גבוה. עבודת ה' זה צורך גבוה, צורך לקדוש ברוך הוא. מהו הצורך? לצרף בהן את הבריות. הקדוש ברוך הוא רוצה את הצירוף של הבריות. זה שהבריות, בריות, אנחנו נבראים פה בעולם הזה הגשמי. נשמה נמצאת פה למטה בעולם הזה הגשמי, בגוף גשמי חומרני, עם איברים גשמיים, עם גוף גשמי, עם יצר, עם נפש בהמית, עולם גשמי מלא קליפות וסטרא אחרא כמו שהתניא אומר. ופה אנחנו מזככים, מקיימים תורה ומצוות. אז זה בעצם מה שאכפת לו לקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא נוגע לו, אכפת לו וחשוב בשבילו, נוגע שהבריות יצטרפו, יזדככו, יהיו כלים לאור האלוקי. וזה הולך יחד עם המדרש המפורסם שאדמו"ר הזקן

10:51 מביא בתניא ומוסבר בהרבה מאמרי חסידות. אז זה המדרש הידוע שכל מטרת בריאת העולם זה התאווה של הקדוש ברוך הוא. נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. כלומר שבעולם הזה הגשמי התחתון הקדוש ברוך הוא רצה שיהיה לו את הדירה שלו, וזה החפץ והעונג והפנימיות הרצון של הקדוש ברוך הוא. וזה מה שהמדרש אומר. שלפי זה בעצם שני החלקים של המשנה משלימים זה את זה. רבי חנניה בן עקשיא בא להגיד לנו את העומק, העניין של תורה ומצוות. אז בוא ננסה להסביר את המשנה. נבין קצת יותר מה בדיוק הפירוש רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל. מה הוא רוצה להגיד עם זה? מה זאת אומרת לזכות? והרבה להם. שאלנו את השאלה מה זאת אומרת ריבוי התורה והמצוות? על מה הוא מדבר? אז מעניין. לפני שניכנס לביאור של חסידות בזה, הביאור הנפלא שהרבי מסביר לנו את המשנה הזאת, אז יש-- נסתכל קודם כל מה אומרים המפרשים, מפרשי הפשט. הברטנורא, ר' עובדיה מברטנורא, שהוא מביא את הפירוש שלו במסכת מכות, מפרש מה זאת אומרת רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל. הוא אומר פירוש מעניין, הוא אומר שאנחנו רואים שיש הרבה דברים בתורה שבעצם לא היו צריכים להיות כתובים. הרבה מצוות שגם אם לא היו כתובים היינו מקיימים אותן גם כן. המון דברים שבעצם אין צורך שהתורה תדבר עליהם. תגיד לנו, הוא אומר לדוגמה שרצים. כן, התורה אוסרת אכילת שרצים, כל מיני דברים שהבן אדם מואס בהם. מי ירצה לאכול אותם? למה התורה צריכה לצוות עלינו לא לאכול כל מיני שרצים שבן אדם רגיל מואס? וכיוצא בזה המון דברים בתורה שאנחנו אומרים גם בלי התורה היינו

12:50 עושים אותם. לא צריכים שהתורה תצווה עלינו, ואותו דבר גם כן בכל מיני מדרשים, כל מיני דרשות חז"ל, שהם היו יכולים להסתדר גם בלעדיהם, לא היו חייבים להיות כתובים. אפשר גם כן להבין אותם גם בלי, בלי כל הפסוקים ומאמרי חז"ל ומדרשים. וזה מה שרבי חנניא בן עקשיא בא להגיד לנו. רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, זה פשוט בגלל לזכות את ישראל. רצה לתת לנו הרבה שכר, ורצה לתת לנו הרבה שכר. אז לכן הרבה להם, נתן לנו הרבה חלקים של תורה, למרות שהם לא מוכרחים, הרבה מצוות שגם היינו מקיימים אותם גם אם לא היו מצוות. אבל הוא רצה לתת לנו זכות שאנחנו נקבל את השכר הזה, להרבות לנו שכר. אז הוא נתן לנו הרבה דברים של ציוויים והוראות, ודברים שגם אם לא היה מצווה היינו עושים את זה, אבל עכשיו יש לזה גם את הכוח של מצווה, אז אנחנו מקבלים שכר מיוחד. הסבר יפה, הסבר נפלא, אבל לא מונח כל כך במילים. במשנה: רצה לזכות את ישראל. לא כתוב רצה להרבות לנו שכר. מה זה הלשון לזכות את ישראל? וגם כן הוא אומר לפיכך הרבה להם. הוא לא אומר שהוא נתן לנו דברים לא שלא חשובים. יש פה משהו בריבוי, דווקא זה בעצם הדיוק. הרמב"ם, יש רמב"ם נפלא. הרמב"ם בפירוש המשניות אומר הסבר נפלא מה זאת אומרת לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. אומר, אומר שבעצם בן אדם חי בעולם, ולקיים מצווה בצורה נכונה, בצורה מושלמת, זה כמעט בלתי אפשרי. תמיד יש דברים שאנחנו, יש לנו נטיות או מחשבות, או עושים דברים עם מטרות לא, לא, לא מאה אחוז נכונות, לא לגמרי לשם שמיים. לא מקיימים

14:52 את המצווה כראוי. לקיים מצווה כמו שצריך, כמו שהקדוש ברוך הוא באמת רוצה, זה מאוד קשה, אז לכן אומר הקדוש ברוך הוא נתן לנו ריבוי מצוות. ככה יוצא שלא יכול להיות מצב שיהודי, עם כלל המצוות שיש, לא קיים מצווה כמו שצריך. אם היה לנו רק כמה מצוות, מספר קטן של מצוות, אז היה יוצא, יכול להיות מצב שיהודי חי את כל החיים שלו והוא לא קיים שום מצווה כראוי, כיוון שיש ריבוי מצוות, אז בוודאי שבמשך היום, במשך השבוע, במשך החודש, במשך השנה, במשך החיים, אנחנו מקיימים כמה וכמה מצוות בצורה הנכונה והמושלמת כפי רצון העליון. אפשר גם להרחיב את דברי הרמב"ם כמו שכתבו חלק מהמפרשים, שזה אומר שגם יהודי שרחמנא ליצלן הוא לגמרי מרוחק, מנותק מקיום התורה והמצוות, אז לא יכול להיות שהוא חי חיים שלמים והוא לא מעוניין באמת לקיים תורה ומצוות. או הוא לא, הוא תינוק שנשבה, הוא חי באזור שהוא לא קיים, פתאום לא קיבל את החינוך לזה. אבל ברגע שיש ריבוי תורה ומצוות אז לא יימלט, לא יכול להיות מצב שהוא לא קיים במשך החיים שלו כמה וכמה מצוות. אם המצוות היו ממש כמספר מועט, אז היה יכול להיות בן אדם שיחיה חיים שלמים והוא לא קיים את המצווה, לא קיים שום מצווה. עכשיו שיש ריבוי מצוות אז בוודאי כל יהודי מקיים מצוות. שזה בעצם מתחבר עם המשנה הראשונה שאומרים לפני פרקי אבות: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים. כי אמרו חז"ל אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון. יכול להיות יהודי שהוא נכנס לגדר פושעי ישראל, אבל חייב שיהיה לו מצוות, ולכן כל ישראל יש להם חלק

16:43 לעולם הבא. כי ועמך כולם צדיקים, כי כל יהודי מקיים מצוות, וזה מתחבר עם המשנה הזאת שאומרים הרבה להם תורה ומצוות. מצד ריבוי התורה ומצוות אז ממילא חייב להיות יהודי, כל יהודי, שיהיה לו מצוות וריבוי מצוות. גם זה הסבר נפלא והסבר מתוק, אבל כאן מגיע העומק עוד פעם. איך הכל נמצא במילים לזכות את ישראל? וכאן אנחנו מגיעים לעומק של תורת החסידות שפותחת לו את העיניים ונותנת לנו את ההסבר הנפלא להבין בעצם את כל המטרה של התורה והמצוות, ואיך זה נמצא במילים לזכות את ישראל. מדויק המילים לזכות את ישראל, והרבה להם, הריבוי בתורה ומצוות. וזה בעצם מגיע לשאלה מאוד מאוד פשוטה ובסיסית. אם אנחנו מסתכלים על התורה ועל המצוות, אז בעצם אפשר להסתכל על כל התורה והמצוות משני צדדים. מצד אחד, אנחנו יכולים להסתכל על כל התורה והמצוות כמו נקודה אחת ויחידה. אין בזה בכלל פרטים, אין בזה בכלל חלקים. הרי בעצם כל המצוות, יש פה נקודה אחת ויחידה, שהם רצון העליון, הרצון של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא, הוא אחד והוא יחיד והוא מיוחד. הרי הקדוש ברוך הוא לא שייך לחלק אותו לחלקים, אחד יחיד ומיוחד. הרצון שלו הוא גם כן, הוא ורצונו אחד. כלומר, שגם הרצון של הקדוש ברוך הוא אחד יחיד ומיוחד. אז בעצם כל המצוות וכל התורה והכל בעצם נכנס לנקודה אחת ויחידה: רצון השם. ברצון, אם נסתכל בעומק העניין, ברצון אי אפשר לחלק חלקים. זה או רוצה או לא רוצה, או עשית את זה כפי הרצון אז עשית את זה נכון, ואם זה לא כפי הרצון לא עשית כלום. רצון במהותו זה נקודה אחת. למשל בן אדם, ניקח למשל מלך.

19:01 המלך מבקש שהעם יבנו לו ארמון. הוא מבקש שיבנו לו ארמון, ויש לו רצון מאוד מאוד מסוים. אני רוצה את הארמון באופן כזה. יש פה נקודה אחת. אני רוצה ארמון, ושהארמון יהיה בצורה מסוימת. אם יבנו את כל הארמון וחלק אחד מהארמון, נקודה אחת, לא יהיה עשוי כפי שהמלך רוצה, אז הארמון הוא לא הארמון. אבל הרצון של המלך לא הושלם. לא עשינו מה שהוא רצה. לא הב-- לא קלענו למטרה. אז כל הארמון לא שווה גם אם יחסר נקודה אחת. זה הרי כל המהות של רצון. רצון זה נקודה אחת שחייבת להיות לגמרי, עם כל הפרטים שיתאימו לנקודה הזאת. חסרה נקודה אחת, הרצון הוא לא רצון. לא עשית מה שרציתי. אז בעצם אפשר להסתכל על כל המצוות בנקודה אחת כזאת, ובעבודת השם יש כזה מושג שאתה אומר: אני יהודי, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו. כל המצוות אומרים דבר אחד: קידשנו במצוותיו וציוונו. זה מצוות השם, זה רצון השם. מצד הנקודה הזאת אין תרי"ג מצוות, אין עשרת הדיברות, אין מספר. מה זה המספרים האלה? יש נקודה אחת, אחת ויחידה: הרצון של הקדוש ברוך הוא. אם חסר לך אחד, אז חסר לך הכל. לא קיימת את הרצון. מצד שני, אבל אומרים, יש את הצד השני, שזה הריבוי בתורה ובמצוות. דווקא תורה ומצוות ניתנו לא בצורה של נקודה אחת, אלא בצורה של ריבוי. יש הרבה חלקים בתורה, יש מצוות עשה, יש מצוות לא תעשה, יש חוקים, יש עדות, יש משפטים, יש מצוות שקשורים עם הראש, יש מצוות שקשורים עם הלב, יש מצוות שקשורות עם הידיים, יש מצוות שקשור עם הרגליים. כמו שכתוב בספר חרדים, ספר מפורסם שהוא מחלק את כל התרי"ג מצוות לפי

20:58 איברי האדם. כל איבר יש לו מצווה, וכל מצווה מחוברת, מקושרת, מתחברת דווקא עם פרטים, ושם אנחנו אומרים תרי"ג מצוות. המספר של תרי"ג הידוע המובא בהרבה ספרים. הגמרא במסכת מכות כבר מדברת על זה שהתרי"ג מצוות זה מדויק. רמ"ח, מאתיים ארבעים ושמונה מצוות כנגד איברי האדם, שלוש מאות שישים וחמש מצוות לא תעשה כנגד שס"ה גידים. כלומר, שהמצוות דווקא קשורים עם איברים, עם גידים. כל מצווה פועלת על איבר מסוים. כל מצווה פועלת בעולם בקטע מסוים, במקום מסוים. כל מצווה קשורה עם דבר מסוים בעולם שצריכים לעשות את זה דווקא באופן הזה. וכשאתה עושה את המצווה אתה צריך להתלבש, להתחבר לפרטים, ועל ידי זה אתה פועל במקום הספציפי הזה, הן בגוף שלך, הן בנפש שלך והן גם בעולם בזה שבמצווה יש מצוות שקשורים עם בהמות, עם דומם, עם צומח, עם חי, מצוות התלויות בארץ, מצוות התלויות במקום מסוים, בדברים מסוימים, בזמנים מסוימים, שזה הפוך מהנקודה של יחיד. להפך, לחלק לחלקים. וזה עכשיו אנחנו נקרא את המשנה בצורה אחרת לגמרי. השאלה שהמשנה שואלת: למה יש ריבוי בתורה ומצוות? כמו שאמרנו, אם אנחנו מסתכלים על המצוות בתור רצון השם, אם מסתכלים על המצוות בתור השורש, שזה הכל מגיע מהקדוש ברוך הוא אחד יחיד ומיוחד, אז לא היה צריך להיות מספרים, לא היה צריך להיות חלקים, לא היה צריך להיות הרכבה, היה צריך להיות נקודה אחת ויחידה, רצון השם וגמרנו. השם הוא אחד, הרצון שלו אחד, התורה היא אחד, הכל זה אחד. אין פרטים. למה יש ״הרבה להם תורה ומצוות״? אנחנו רואים שהתורה ומצוות ניתנו דווקא בצורה של ריבוי, שכמו שאמרנו יש תרי"ג מצוות. בתורה יש ארבע אופנים איך ללמוד כל פסוק

23:12 בפשט, ברמז, בדרוש ובסוד, ויש שבעים פנים לתורה. הכל זה מספרים, הכל זה חלקים ואופנים שונים בצורות שונות, ודווקא יש עניין לחלק את זה לחלקים. לא לומדים, אי אפשר ללמוד זה מזה. בהלכה יש כל מיני דברים. אי אפשר ללמוד מהדרוש, אי אפשר הלכה מאגדה. כל החלוקה הזאת הפך העניין של נקודת האחדות והיחידות, שזה האחדות האלוקית. למה יש ריבוי? אומר לנו רבי חנניה בן עקשיא: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות. כאן מגיעה המילה הנכונה, לזכות מלשון זיכוך, לזכות. בואו ניזכר במאמר חז"ל שהתחלנו את השיעור: לצרף בהם את הבריות. המטרה האלוקית, הכוונה האלוקית, הרצון העליון של הקדוש ברוך הוא, התאווה כביכול של הקדוש ברוך הוא בכל בריאת העולם הזה, ובתוך כל נתינת התורה והמצוות לעם ישראל, היה לא רק כדי לגלות את הרצון שלו, אלא הוא רצה לצרף את הבריות. הרצון העליון של הקדוש ברוך הוא זה שהאדם יזכך את עצמו, לזכות מלשון זיכוך, להזדכך. זיכוך צריך להיות בצורה פרטנית, בצורה פרטית מדויקת. להיכנס לפרטים. אם כל הרצון בתורה ומצוות היה אך ורק שהאדם יתבטל אל הקדוש ברוך הוא כמו עבד שמתבטל אל האדון, כל התורה והמצוות היה רק התבטלות. התבטלות פירושו לא מרגיש, לא, לא, לא מעניין אותי. אני מבטל את עצמי ועושה מה שהשם רוצה. אז באמת צריכים להדגיש את הנקודה האחת, ההתבטלות לרצון העליון. יש רצון אחד, אני לא קיים. הראש שלי, הלב שלי, השכל, המידות, הרגשות, האיברים. אין בן אדם, יש רצון עליון, התבטלות מוחלטת. הקדוש ברוך הוא לא רצה רק התבטלות, הוא רצה שאחרי ההתבטלות יבוא גם כן העבודה הפנימית הפרטנית לזכך כל איבר ואיבר לפי עניינו. כל כוח וכוח, כל תכונה ותכונה,

25:30 כל אופי ואופי, כל רגש, כל פרט בגוף האדם, באיברי האדם, בנפש האדם וגם בעולם, בדומם, בצומח, בחי ובמדבר, בכל פרט ופרט שיחדור האור האלוקי באופן מיוחד, שזה יהיה באופן של זיכוך. אז זה צריך להיות דווקא ריבוי. הריבוי מגיע כדי לזכך ולצרף את הבריות, וזה מה שהם. כך המדרש אומר לנו. אמר רבי חנניה בן עקשיא: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל. מהו הרצון הפנימי של הקדוש ברוך הוא בכל בריאת העולם ובכל נתינת התורה והמצוות? זה לזכך, שיהיה זיכוך פנימי, לזכות, ולפיכך הרבה להם. התורה והמצוות ניתנו לנו באופן של ריבוי, כדי שיוכל כל חלק וכל פרט, ריבוי, רשות הרבים, העולם של הרבים, האדם שהוא מחולק לאיברים וחלקים, שבכל חלק וחלק יחדור הרצון של הקדוש ברוך הוא, התורה והמצוות בצורה פנימית, להפוך את האדם בכל חלק וחלק שבו, שהשכל בכל הפרטים של השכל, כל סוגי השכל יתאחדו עם האור האלוקי. שנאמר: ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. אז זה בעצם הרצון העליון על ידי זה שלצרף בהן את הבריות. הצירוף הזה, הזיכוך הזה, זה הרצון הפנימי שה' חפץ למען צדקו. זה לא שני דברים הפוכים, אדרבה, זה עצמו, זה, זה, זה הא בהא תליא. זה אחד מביא את השני. הרצון הפנימי, ה' חפץ. אתה רוצה לדעת מה לקדוש ברוך הוא אכפת לו? אכפת לו לקדוש ברוך הוא, מה הוא רוצה? חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, שיהא ריבוי כדי שעל ידי הריבוי הזה כל פרט בבריאה תצעק אין עוד מלבדו, כל פרט בבריאה ותגלה את המציאות של הקדוש ברוך הוא באופן מיוחד, באופן אישי, באופן פרטני, שזה בעצם מביא אותנו ליסוד הגדול שהבעל שם טוב גילה לנו בהשגחה

27:38 הפרטית, שכל פרט ופרט בבריאה יש השגחה פרטית ומיוחדת בדומם, צומח, חי ומדבר. כי בעצם על ידי כל פרט ופרט נשלמת הכוונה העליונה, רצון העליון בבריאת העולם ובשלמות הבריאה, שזה נזכה בביאת משיח צדקנו, ואת זה אנחנו חוגגים בחג השבועות. בחג השבועות אנחנו חוגגים את, את המתנה הגדולה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו. אז זה לא רק נושא של מספרים. לפני מתן תורה היה לנו שבע מצוות. עכשיו יש לנו שש מאות ושלוש עשרה מצוות. מספר של כמות, הבדל בכמות. זה לא בעצם, זה, זה לא בזה מתבטאת ההפלאה, החידוש של מתן תורה. בעצם החידוש של מתן תורה זה, כמו שאמרנו, הריבוי. ההדגשה פה זה לזכות, שיהודי צריך לדעת ולחפש שהתורה והמצוות שאנחנו קיבלנו במתן תורה יביאו אותו לזיכוך פנימי, שכל חלק של האדם יהיה מזוכך, מבורר, מתוקן בתכלית, בכל פרט ופרט, כך הוא יהיה כלי לאור אין סוף, לאור אלוקי שהקדוש ברוך הוא חפץ למען צדקו להתגלות פה בבריאה, ששלמות ההתגלות הזאת תהיה בקרוב בביאת משיח צדקנו, וזה בעצם המטרה של פרקי אבות. הסיבה למה המשנה הזאת מופיעה בפרקי אבות, כי הרי בפרקי אבות מדובר על זיכוך האדם, כמו שהגמרא וכל המפרשים. הרמב"ם אומר לנו: פרקי אבות, חכמינו כתבו אותם כדי להסביר לנו איך האדם צריך לעדן את עצמו, לזכך את עצמו. המידות הטובות, ההתנהגויות הטובות של פרקי אבות, זה לא רק עניין של התנהגות. התנהגות אפשר לקבל גם מספרים של פסיכולוגיה, ספרי מוסר גם של אומות העולם. לא בשביל זה צריכים את התורה, אבל כדי שאדם באמת יהיה מזוכך, לזכות את ישראל, בשביל זה התורה והמצוות ניתנו לנו בכל הפרטים והפרטי פרטים, עד לפרטים שפרקי אבות מלמדת אותנו

29:32 כדי לזכך את הבן אדם ולעשות אותו כלי מוכן לאור האלוקי שמתגלה במתן תורה, מתגלה הקדוש ברוך הוא לכל אחד ואחד בצורה פרטית ומפורטת, וכך אנחנו נזכה בקרוב לגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו, שאז יהיה ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ונזכה לסודות התורה שמלך המשיח יגלה לנו, שכבר נזכה שחג השבועות הזה נזכה כבר לראות ולשמוע ולקבל ולראות גם כן בהתגשמות של הנבואה של כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון. קבלת התורה בשמחה ובפנימיות.