סוד הים והיבשה: קריעת ים סוף על פי תורת החסידות | שבת שירה

00:00 מה בדיוק קרה בקריעת ים סוף? מה המסר? מה זה אומר לנו? אנחנו יודעים שאחד מהניסים והנפלאות היותר גדולים שהיו ביציאת מצרים זה הנס הגדול של קריעת ים סוף. הפך ים ליבשה, דבר שאין לזה שום הסבר על פי טבע, ואנחנו עושים מזה עסק שלם. אומרים כל יום בתפילה, אה, אז דווקא בנושא של קריעת ים סוף אז מתפללים וחוזרים על זה יום יום. כשאנחנו מגיעים לתפילה בשחרית מספרים את הפרטים והפרטי פרטים וגם כן חוזרים על שירת הים. וכתוב בסידור, בשולחן ערוך, שאת שירת הים צריכים להגיד בכוונה ובשמחה. אבל מה בעצם קרה בקריעת ים סוף? כשאנחנו מתחילים לחשוב על זה, מה היה המטרה של הנס? אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא לא עושה ניסים בחינם. לא עביד קודשא בריך הוא ניסא למגנא. הקדוש ברוך הוא לא עושה ניסים בחינם. כל נס, אם זה נעשה, יש לזה מטרה מיוחדת ומסוימת ומאוד חשובה. מה בדיוק היה המטרה של קריעת ים סוף? הרי אם אנחנו מתחילים לחשוב על הפרטים, אז בעצם עם ישראל, כפי שתוספות אומר במסכת פסחים, נכנסו ויצאו באותו מקום. כלומר שהם לא בעצם באמת עברו את הים. אז רק לעבור-- להיכנס ולצאת, לעשות כזה בלגן, כזה מהפכה. ואם נניח, כמו שאומרים המפרשים ותוספות מביא, שזה היה כדי למחוק את המצרים שהם נפלו לים וטבעו בים, אז גם זה הקדוש ברוך הוא היה יכול לעשות את זה בהרבה צורות שונות. היו צריכים לעשות כזה נס, כזה נס היסטורי, כזה מהפכה בכל כללי הטבע, לקרוע את הים רק כדי שהשבטים יוכלו להיכנס ולצאת מאותו מקום, ורק בשביל להרוג-- לענוש את המצרים. הקדוש ברוך הוא יכול לעשות את זה בעוד הרבה דרכים.

02:04 זה מאוד מעניין. בהגדה של פסח אנחנו גם כן אומרים בפזמון המפורסם של דיינו, אומרים שמה: אילו, אילו העבירנו-- כתוב שמה: אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה, דיינו. כאילו שמה? אחד הפירושים הפשוטים של המילים האלה אומר שאם הקדוש ברוך הוא היה קורע לנו את הים ולא היינו עוברים את הים, אז גם היה טוב. מה זאת אומרת לקרוע את הים ולא לעבור את הים? איזה מטרה יש בקריעת הים בלי לעבור? נכון, יש מפרשים שאומרים שהפירוש הוא ״ולא העבירנו בתוכו בחרבה״, היינו עוברים, אבל לא היה יבש. היה קצת עם טיט, עם לחות, עם בוץ, אז גם היינו שמחים. פירוש נחמד, אבל מה בעצם המסר של קריעת ים סוף? זה נראה כאילו שיש משהו בעצם הנושא של קריעת ים סוף, עיקרי ומהותי ביותר, ולכן עושים מזה חגיגה שלמה עד כדי כך שהשבת הזאת נקראת שבת שירה. כלומר שבנוסף לשבת פרשת בשלח זה גם שבת שירה, על שם שירת הים שבני ישראל שרו כשראו את הנס הגדול של קריעת ים סוף. גם כן עושים בהלכה שקריעת ים סוף צריכים להזכיר כל יום, כתוב בהלכה, בגלל שזה בעצם חלק עיקרי ומהותי ביותר ביציאת מצרים. עד שלא עברו את הים עדיין אימת מצרים עליהם. כלומר שזה בעצם מסמל את השלמות של יציאת מצרים. ברגע שנגמר וזהו, ראו שלא נותר בהם עד אחד, אז זה הביא לשלמות הנס. זה באמת נותן לנו קצת הסבר, מניח את הדעת למה קריעת ים סוף נחשב לסיום של יציאת מצרים ולכן יש בזה חשיבות מיוחדת. אבל השאלה שלנו: מה החשיבות בנושא של קריעת ים סוף? הצורה הזאת של לקרוע את הים לחתיכות, גוזר ים

04:09 סוף לגזרים והעביר את ישראל בתוכם. מה בעצם החסד הגדול, כי לעולם חסדו, שיש בדבר הזה? אז היום אנחנו הולכים לדבר, להבין את המהות של קריעת ים סוף על פי ביאורי תורת החסידות שפותחים לנו את העיניים להבין שיש פה משהו הרבה יותר עמוק ממה שנראה כלפי חוץ. קריעת ים סוף זה משהו מהותי ביותר בתהליך שעם ישראל עובר פה מאז שהוא הופך להיות לעם, יוצא ממצרים והולך לכיוון קבלת התורה. אז בעצם קריעת ים סוף זה משהו מאוד מאוד מהותי בכל מה שקשור עם ההכנה לרגע המיוחל וההיסטורי של קבלת התורה, וזה יפתח לנו את העיניים להבין בכלל את כל הנושא של קיום המצוות. מה יתחדש במתן תורה? קיום ההלכה, לימוד ההלכה. ועוד דבר שבעצם נותן לנו את הטון לדבר על הנושא הזה בדיוק בימים האלה, כי אנחנו גם כן בימים האלה חוגגים את הימים הגדולים של סיום הרמב"ם. הימים הקרובים, ביום ראשון מסיימים את כל ספרי, את כל הלכות הרמב"ם, שהרבי לימד אותנו את התקנה הנפלאה הזאת של ללמוד את הרמב"ם. אלו שלומדים שלושה פרקים ליום ומסיימים את הרמב"ם בדרך כלל במשך שנה או טיפה פחות. אלו שלומדים את הפרק אחד ליום ומסיימים את הרמב"ם כל שלוש שנים, שזה גם כן יוצא השנה הזאת מסיימים שבוע הבא את הרמב"ם, וגם אלו שלומדים את ספר המצוות, אלו שקשה להם ללמוד את הרמב"ם ולומדים ספר המצוות כמו הילדים. אז גם הם מסיימים את ספר המצוות באותו יום. אז יוצא שהשנה הזאת מתחברים כל הסיומי הרמב"ם בדיוק בימים האלה שאנחנו קוראים בתורה את הנושא של קריעת ים סוף. אז יש פה משהו מאוד מאוד מהותי בקשר בין הדברים האלה. אם

06:19 אנחנו נבין מה בעצם אומר לנו קריעת ים סוף, אנחנו גם כן נבין את הדבר הנפלא הזה שיש בנושא של לימוד ההלכה. לימוד הרמב"ם מה באמת מסמל? למה כל כך חשוב? למה זה כל כך יקר ונפלא? ההוראה הנפלאה הזאת שהרבי לימד אותנו ללמוד כל יום את ההלכות של הרמב"ם. ובכן, כמו שאמרנו, קריעת ים סוף היה הפך ים ליבשה ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים או בתוך הים ביבשה, איך שזה כתוב בפסוקים. כלומר, שבקריעת ים סוף היה איזשהו סוג של התחברות, התאחדות של ים ויבשה ביחד. מה מסמל ים? מה מסמל יבשה? כשאנחנו מסתכלים על זה, ים זה מקום מלא מים. כשאתה מסתכל על הים, הדבר היחיד שאתה רואה זה מים. לא רואה שום דבר חוץ ממים. המים מכסים את כל השטח, כמים לים מכסים. מתחת למים יש עולם שלם, דגים וכל הסוגים של דגים וכל הנבראים. הים. ים זה מקום מלא וגדוש, אבל הכל מכוסה במים עד כדי כך, כמו שהגמרא מלמדת אותנו, וזה דברים שרואים במציאות, שהנבראים שבים לא יכולים להתנתק מהים אפילו לרגע. תיקח דג, תוציא אותו מהים לרגע, הוא מת. כולנו מכירים את הסיפור של רבי עקיבא, שכשבאו ושאלו אותו למה הוא כל כך מוסר את נפשו למען לימוד התורה כשיש גזרות, אולי להפסיק קצת ללמוד תורה, אז מה הוא ענה? הוא ענה את המשל המפורסם של השועל והדגים. הדגים נמצאים במים, צר להם, מפרפרים, ואז אומר להם השועל: בואו יחד איתי, נגור ביבשה. הם אמרו לו: טיפש, אנחנו בתוך הים, יש לנו חיים. ומחוץ לים אין לנו חיים. אז בעצם הים מסמל את הנקודה הזאת של החיבור של הנבראים שבים עם

08:28 מקור החיות שלהם בצורה כל כך חזקה, באופן שחוץ מהים, מהמים, אתה לא רואה שום דבר. כל הנבראים שבים חייבים להיות מחוברים, דבוקים ומיוחדים במקורם, בשורשם, באופן שהם לא יכולים להתנתק מזה. יבשה זה להפך. הנבראים שביבשה בכלל לא קשורים עם מקור החיות שלהם. כתוב הרי שכל הנבראים באו מהיבשה, תוצא הארץ נפש חיה, תוצא הארץ. האדם נברא עפר מן האדמה. כל הבעלי חיים שנמצאים באדמה באו מהאדמה ואף על פי כן הם לא חייבים להיות דבוקים, מחוברים, מאוחדים עם היבשה, עם האדמה. להפך, האדם, לא אותו דבר הבהמות והבעלי חיים והעצים, הם כולם נפרדים. גם העצים צריכים להיות מחוברים כדי לקבל ל־ל־יניקת החיות שלהם, אבל סוף כל סוף הם גדלים מחוץ לאדמה. כל שכן וקל וחומר בעלי החיים, הבהמות והחיות, העופות והדגים, העופות סליחה, והאדם, כל אחד ואחד מהם. אדם יכול גם לשהות זמן. הוא יכול להיות בים גם כן, לא מפריע לו. אז מה בדיוק מסמל כל דבר? אז זה בעצם הדבר פה שהים והיבשה מסמלים שתי סוגי, שתי סוגי חיים, שתי סוגים של נבראים, עולמות שונים לגמרי. הים מסמל את הנברא הזה שהוא חייב להיות דבוק כל הזמן במקור החיות שלו. היבשה מסמל לגמרי הפוך. אז הנברא הזה שהוא מנותק ומבודד, שזה בעצם אומר לנו, אם אנחנו נתרגם את זה. תורת החסידות מתרגמת את זה במושגים הרוחניים. ההבדל בין עולמות העולם הגשמי לעולמות הרוחניים, ההבדל בין מה שנקרא בלשון הקבלה, עלמא דאתכסיא, עלמא דאתגליא. זאת אומרת שיש בבריאת העולם, הקדוש ברוך הוא ברא שני סוגי נבראים. יש את הנבראים, כמו המלאכים, הנשמות למעלה בגן עדן, שהם כל הזמן מיוחדים ומחוברים עם שורשם ומקורם, עם הקדוש ברוך

10:42 הוא. אי אפשר להפריד, אי אפשר לנתק אותם. ויש את העולם הגשמי שהקדוש ברוך הוא גם כן בורא אותו, מהווה אותו. ואף על פי כן לא רואים בצורה מוחשית את הקשר בין הנברא והכוח האלוקי שמהווה אותו. ובעולמות העליונים מאיר בצורה בהירה וברורה, כמו שהדגים חיים בתוך הים, ככה הנברא, הנבראים שבעולמות העליונים, המלאכים העליונים, הנשמות בגן עדן, הם כל הזמן דבוקים, מאוחדים כמו דג בתוך המים באור האלוקי, באור האין סופי. לכן נקרא בלשון הקבלה עלמא דאתכסיא, עולם שמכוסה כולו. לא רואים את העולם, רואים רק את האור האלוקי והנברא כל כולו מכוסה ומוקף עם האור האלוקי. העולם הגשמי זה עלמא דאתגליא, עולם גלוי, עולם שהעולם, עולם מלשון העלם והסתר. ההסתרה היא גלויה, רואים את הגשמי, רואים את החומרי. האור האלוקי לא כל כך. לא, לא רואים אותו למרות שהוא נמצא בו, אבל זה מה שנקרא טבע. חסידות אומרת לנו שהמילה טבע מגיעה מלשון טובע בים, שדבר טובע בים, אז להפך, אתה רואה את המים, אתה לא רואה את הדבר. אז זאת אומרת שהדבר נטבע, טבע. כלומר המציאות הגשמית היא באופן כזה שהאור האלוקי טבוע, לא נמצא. לא, לא נראה. אתה רואה את הגשמי, אתה לא רואה את האור האלוקי שנמצא בו. אז בעצם כאן מגיע ההבדל הגדול בין ים ויבשה. אם אנחנו נדרדר, נתרגם את זה בחיים שלנו, אז ההבדל בין ים ויבשה זה הנשמה שלנו, כפי שהיא נמצאת למעלה בעולמות העליונים לפני שירדה לעולם הזה הגשמי, אז היא בבחינת ים. לכל אחד ואחד מאיתנו יש לנו נשמה. הנשמה שנתת בי טהורה היא. הנשמה היא אלוקית, נמצאת בגן עדן בעולם העליון, והיא עומדת מול הקדוש ברוך הוא, והיא

12:43 כל כולה מאוחדת ודבוקה כמו דג בתוך המים. כמו שהזוהר קורא לזה נוני ימא, דגים שבים. הנשמות שבגן עדן הם כמו דגים בים. כשהנשמה יורדת לעולם, מתלבשת בגוף גשמי חומרי, עם עולם גשמי, עם נפש בהמית, עם יצר הרע, אז זה בבחינת יבשה. שתי עולמות לגמרי מנותקים אחד מהשני. מה קרה בדיוק ברגע של קריעת ים סוף? לפי זה הפך ים ליבשה. הנס הגדול של קריעת ים סוף זה שהיה פה התחברות של שתי עולמות שהם לגמרי שונים ונבדלים לגמרי, וזה בעצם כל המהות של קריעת ים סוף בהמשך ליציאת מצרים ובתור הכנה למתן תורה. כפי שכולנו יודעים, הרי בני ישראל היו במצרים, ערוות הארץ, היו יחד עם המצרים, וירעו אותנו המצרים ויענונו. עם ישראל היה בתוך מצרים, וכל זמן שהיו במצרים היו גם כן במצב, אנחנו יודעים שהיו בשערי טומאה. היו מאוד, מאוד רחוקים מהקדושה האלוקית, מהרוחניות, מהאור האלוקי, והם הלכו והידרדרו וירדו בדרגות נמוכות ביותר. הקדוש ברוך הוא ברחמיו הגדולים, ביציאת מצרים לקח את עם ישראל, הוציא אותנו מכל הלכלוך, מכל הזוהמה, מכל הטומאה, וירד להצילו הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, לא על ידי מלאך, לא על ידי שרף, לא על ידי שליח, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, אני הוא ולא אחר, בא להוציא אותנו מערוות הארץ, לקח אותנו והעביר אותנו את הים. עכשיו הולכים לקבל את התורה. מה הולך לקרות עכשיו? בעצם תסתכלו על הים ותראו מה הולך לקרות. כמו שאתם רואים פה שיש, הים הפך ליבשה. זאת אומרת אתם רואים פה שיש פה מציאות של ים. אתם... יש פה ים, והים עצמו יש פה יבשה בתוך הים, והם יכולים להיות שניהם

14:53 ביחד למרות שהם שני דברים הפוכים. הם נמצאים שניהם ביחד אחד בתוך השני, היבשה בתוך הים והים בתוך היבשה. זה אומר לנו שעכשיו הולכת להתחיל תקופה חדשה, שיהודי יכול לחיות בעולם הזה הגשמי ולהיות מחובר עם הקדוש ברוך הוא. זה לא שני עולמות הפוכים. החיבור של החיים הרוחניים, חיי הנשמה, חיי אלוקות, חיי דבקות בקדוש ברוך הוא כמו דג בתוך המים, ולמרות זאת הוא נמצא פה בעולם הגשמי, בחיי העולם הגשמי. של לקחת את מציאות העולם כמו שהיא, עולם גשמי חומרני, חומר, ופה בתוך הגשמיות להביא את הכוח האלוקי, לעשות מהדברים הגשמיים, לעשות אותם חלק מהקדושה האלוקית. לקחת דבר גשמי מהעולם ולקיים בזה מצווה. תפילין גשמיים, ציצית גשמיים, נרות שבת גשמיים. כל דבר, דברים גשמיים בעולם הופכים להיות לדברים של קדושה, תשמישי קדושה, תשמישי מצווה. אז זה בעצם כל הנושא של הלכות התורה. ההלכה. הרמב"ם. ספר הרמב"ם שאנחנו לומדים, ספרי הלכה שאנחנו לומדים. הרמב"ם מלמד אותנו הלכות. ארבעה עשר חלקים שבכל חלק וחלק מתייחס לעוד נושא של הלכה. ההלכות הם דברים גשמיים. יש הלכות ספר המדע, שם הרמב"ם מסביר לנו את הנושאים החשובים של אמונת השם, אבל יחד עם זה הוא מדבר על ענייני מידות טובות בין אדם לחברו, מדבר על עבודה זרה עם כל הכללים איך ומה ומו. אחרי זה יש לנו אהבה, על מצוות תפילין, מזוזה, ספר תורה, קריאת שמע. אחרי זה יש לנו זמנים שבו הוא מדבר על הלכות שבת, הלכות יום טוב, הלכות חגים ומועדים וכולי וכולי. המצוות כולם קשורים עם דברים חומרניים וגשמיים. איזה מצווה שהיא תהיה, תמיד יש במצווה צד חיבור עם הדבר הגשמי. מצווה שאין לזה חיבור עם גשמי היא לא מצווה. אחד

17:15 מהדברים הנפלאים שמוסבר לנו בספרים, הרבי מדבר על זה כל כך הרבה. אפילו המצוות שנקראות מצוות רוחניות. נניח מצוות אהבת השם, אהבת ישראל, אהבת השם, יראת השם, אמונת השם. אפשר לחשוב שהמצוות האלה מצוות רוחניות. לא. על פי ההלכה, המצוות אהבת השם זה כשהאהבה חודרת בלב הגשמי. כשאני מתחיל להתרגש באופן שיש תנועות בלב שאתה מרגיש את האהבה, התנועות שבלב משתנות, זה לא אותן תנועות בלב. ואותו דבר כשאתה מתבונן להחדיר את האמונה במוח שלך, זה באופן שהמוח הגשמי תופס, מתאחד, מתעצם עם ההתבוננות באמונת השם וכיוצא בזה. כל המצוות, קל וחומר כל שאר המצוות שממש קשורים עם החלק הגשמי של הגוף שלנו. אז זה בעצם כל המציאות של קריעת ים סוף. כשעם ישראל יצא ממצרים הוא עבר בים. זה מה שאנחנו אומרים: אילו הוציאנו ממצרים, אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו. לפי הפירוש שלא העבירנו בכלל, היינו רק רואים את הים, דיינו. כי בעצם זה שעם ישראל ראה פה את המהפכה הגדולה של הפך ים ליבשה, חיבור בין שתי עולמות שהם נראים עולמות שלא יכולים להיות ביחד. או אתה בעולם רוחני או אתה בעולם גשמי, תחליט. אבל זה שיהודי יכול לחיות בעולם הגשמי ובאותו זמן להיות מחובר עם הרוחני ושהרוחני אצלו דבר עיקרי, ולהיפך גם כן, שהרוחניות חודרת אצלו בחיי היום יום הגשמיים, באוכל, בשינה, בטיול, בדברים הגשמיים, כמו שהרמב"ם אומר, כשם שהחכם ניכר בחוכמתו, בתורתו, במדעו, אותו דבר החכם ניכר במאכלו, בטיולו, במשאו, במתנו, בכל הדברים הגשמיים בחיי היום יום. החיבור הזה, זה התחיל בקריעת ים סוף. כן, אז עכשיו אנחנו מבינים שקריעת ים סוף זה לא סתם נס שקרה בדרך. זה בעצם עם ישראל ראו פה לאיפה

19:31 תורה ומצוות הולך להוביל אותם. מה המטרה? מה הכיוון? מה הולך להתחדש במתן תורה? כפי שידוע, לפני מתן תורה הייתה גזירה בין העליונים לתחתונים, כמו שכתוב במדרש: העולמות העליונים היו למעלה, השמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם. שתי עולמות. אין חיבור, אין קשר. יש עולמות רוחניים אלוקיים ויש עולמות גשמיים. גם האבות הקדושים שהיו מרכבה לקדוש ברוך הוא, והם קיימו מצוות, עבדו את השם. בעיקר זה היה דברים רוחניים, כוונות, דבקות, עליות נשמה, דרגות גבוהות בהתרוממות ובאהבה וביראה. אברהם עבד את השם באהבה, יצחק ביראה, יעקב ברחמים. הכל היה בעיקר עבודות רוחניות. האבות היו רועי צאן, אנשים שבעצם חיים בשדה, מנותקים מהגשמי של העולם. מתן תורה, נתינת התורה שאנחנו נכנסים עכשיו בפרשיות האלה, זה היה להיפך. לחבר בין הרוחני והגשמי, לשבור את המחיצה שיש בין שתי העולמות ולחבר בין השתיים. הדבר הזה, כדי שזה יקרה, כאן היו צריכים משהו חדש. כאן היו צריכים בני ישראל את קריעת ים סוף, שהקדוש ברוך הוא ישבור בין הים ליבשה ויחבר אותם כדי לתת לנו את הכוח לחבר בין שני הדברים. אז זה בעצם המסר של הלכות התורה. ספר הרמב"ם. תראו דבר נפלא. הרמב"ם, כמו שאמרנו, ספר הלכה, הלכת האור. הרמב"ם היה הראשון שלקח מכל התלמוד, כמו שהרמב"ם עצמו כותב, שהוא אסף מכל המדרשים, מכל התלמוד ומכל המשנה ומכל תורה שבעל פה וספרי הגאונים והמדרשים, והוא חיבר ספר שיהיה הלכה נטו. אין בזה אפילו את החלק של ההסברים והפלפולים והטעמים והסברות. הרמב"ם כתב ספר הלכה שלכאורה נראה הכי יבש, מה שנקרא יבשה. מותר, אסור, חייב, פטור וכולי. זה הרמב"ם. ולמרות זאת, דווקא מה אנחנו רואים בספר הרמב"ם? דבר נפלא אנחנו רואים בספר

21:44 הרמב"ם. הוא מתחיל את הספר שלו עם יסוד היסודות ועמוד החכמות: לידע שיש שם מצוי ראשון. הרמב"ם מתחיל את הספר הלכות שלו עם הידיעה הזאת שהקדוש ברוך הוא, הוא המציאות היחידה, והוא ממציא כל הנמצאים, וכל הנמצאים בשמיים ובארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו. הוא אומר לנו הרמב"ם, הלכה ראשונה, לדעת הידיעה הכי עמוקה באחדותו של הקדוש ברוך הוא, שהוא המציאות היחידה למעלה ולמטה ובאמצע, וכל מה שיש בעולם זה הכל הקדוש ברוך הוא. זה היסוד לפני התחלת כל ההלכות. משם הרמב"ם לוקח אותנו לארבעה עשר ספרי הלכה שלו, שעובר על כל תרי"ג המצוות עם כל פרטי פרטיהם, ואז אנחנו מגיעים לסוף הרמב"ם. אחרי כל ההלכות הרמב"ם מסיים עם הלכות מלך המשיח. שתי פרקים שאומר לנו מה תכלית הבריאה, למה אנחנו מחכים ולמה יהודי חייב להאמין ולא רק להאמין, אלא לצפות ולחכות לביאת המשיח. אומר לנו הרמב"ם, מה המטרה? המטרה היא כי בביאת המשיח אז יהיה, לא יהיה שם לא רעב, לא מלחמה, לא קנאה ושנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויים כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את השם בלבד. אותו דעת את השם שהתחלתי בהתחלת הספר: לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצאים, וכל הנמצאים ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו. הידיעה הזאת באחדות האלוקית המוחלטת זה מה שהולך להיות. זה תכלית כל ההלכה. ספר הלכה, הרמב"ם מתחיל לומר לנו, ההלכה בנויה על ידיעה של מציאות השם מהתחלה, מהרגע הראשון זה היסוד, וזה גם תכלית ההלכה, שיהודי על ידי זה שהוא מקיים את המצוות, לומד את ההלכות ומקיים את ההלכות של התורה. אז כמו שאמרנו, הליכות עולם לו,

23:46 אל תקרא הליכות אלא הלכות, הליכות עולם. הוא מוליך את העולם אל הקדוש ברוך הוא. הוא מוליך את הקדוש ברוך הוא לעולם. הוא מחבר בין הים והיבשה. הוא מחבר בין האור האלוקי הבלתי מוגבל, בין המים, בין האדמה, בין העולם הזה הגשמי, מי החכמה, מי הדעת. הוא מביא את זה פה למטה. איך הרמב"ם מסיים את הספר? לפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים נסתרים, ולא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת השם בלבד, שנאמר: כי מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים. מה הולך להיות? מהו הדבר? מה התכלית? מה השלימות? מה המטרה? למה אנחנו מצפים אחרי כל ההלכות? ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים. בדיוק הנושא שדיברנו על הים והיבשה. ומלאה הארץ, הארץ הגשמית, היבשה תהיה מלאה עם דעת את השם כמים לים מכסים. כשמשיח יבוא תהיה השלימות. התכלית באופן הכי מושלם של החיבור של היבשה והים, של הרוחני והגשמי, שהאור האלוקי יחדור בתוך הבריאה. לכן כתוב שלפני ביאת המשיח גם כן יהיה דבר דומה לקריעת ים סוף. בהפטרה ש... המפורסמת שמדבר באחרון של פסח, שקוראים שם על הנושא של "והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים", "והחרים ה' את לשון ים מצרים". כתוב שמשיח יבוא, הקדוש ברוך הוא עוד פעם יקרע את ים סוף וגם את הנהר. נהר פרת, הולך להיות הקדוש ברוך הוא יפתח אותו לשבעה חלקים, כל עם ישראל מכל הגלויות נעבור שמה, כי גם זה אומר לנו אותו נקודה. זה לא רק דבר גשמי. פה יש פה מסר עילאי, עמוק ונפלא. תכלית הבריאה שהיהודי צריך לחבר. התפקיד של היהודי להפוך את האדמה שיהיה ומלאה הארץ דעה את

25:53 השם כמים לים מכסים. החיבור בין הגשמי והרוחני, החיבור בין העולם והאור האלוקי, וזה אנחנו מקיימים על ידי זה שאנחנו לומדים את ההלכה, מקיימים את ההלכה מה שאנחנו יכולים לקיים, ולכן זה הדבר שאנחנו צריכים כל אחד ואחד מאיתנו. בימים האלה שאנחנו מגיעים, היום הגדול והקדוש י' שבט, היום ההסתלקות של אדמו"ר הריי"צ, היום בו הרבי קיבל את הנשיאות, והרבי לימד אותנו גם כן. בין הדברים הנפלאים שהרבי לימד אותנו זה התקנה שהרבי תיקן כל יום ויום ללמוד מהלכות הרמב"ם, שעל ידי זה שכל אחד ואחד מאיתנו ניקח לעצמנו את ההתנהגות הזאת, שלא יעבור יום אחד בלי ללמוד את ההלכות של הרמב"ם. הליכות עולם לו, אנחנו נכין את עצמנו ונכין את העולם כולו לגילוי הגדול של ביאת משיח צדקנו, שיתקיימו דברי הרמב"ם כפי שהרמב"ם אומר את זה, שבאמת נזכה לראות את מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים בצורה הכי גלויה, אמן.