איך החסידות הפכה נגישה לכולם? | מהפכת הרבי הרש"ב

00:00 נדבר היום על המהפכה הגדולה שעשה האדמו"ר הרש"ב, נשמתו עדן, הרבי הרש"ב, הרביעי, החמישי לבית ליובאוויטש. המהפכה שהוא עשה בקשר לתורת החסידות ובקשר להפצת החסידות בעולם בצורה נפלאה ביותר. בימים אלו, כ' חשוון, זה יום ההולדת של האדמו"ר הרש"ב. אנחנו נדבר היום על המהפכה שהוא עשה בכמה נקודות. התקופה, תקופת החיים של האדמו"ר הרש"ב, תקופה מיוחדת במינה. האדמו"ר הרש"ב נולד בשנת תרכ"א, כ' חשוון, כמו שאמרנו, אלף שמונה מאות שישים, והסתלק בשנת תר"פ, בניסן תר"פ, אלף תשע מאות ועשרים. אם אנחנו חושבים על זה, שנים מאוד, מאוד גורליות לעם ישראל, ברוסיה, באירופה, תקופות של מהפכות עצומות. אם נדבר על רוסיה, שזה היה המקום המרכזי של חב"ד, המהפכות הגדולות שהיו אז ברוסיה היו בתקופה ההיא אצל האדמו"ר הרש"ב, וזה היה גם כן קשור עם מהפכות גדולות ביותר, כמובן בקשר לעם ישראל. פוגרומים מצד אחד, מצד שני המצב הרוחני של עם ישראל, הקבוצות השונות שנוסדו באותה תקופה ששינו את המפה בהרבה דברים, המלחמה על הקיום של היהדות, הרבה צעירים, לדאבוננו, שנאבדו מעם ישראל והלכו לכיוונים שונים, ובאותה תקופה היה זה האדמו"ר הרש"ב שנלחם את מלחמת השם בכל מיני חזיתות. היום אנחנו נדבר על כמה נקודות יסודיות בחיים של האדמו"ר הרש"ב, שעד היום אנחנו רואים את הפירות שלהם, וגם כן בקשר עם הזמן, שזה לא מקרה. כידוע, אחד מיסודות החסידות שגילה לנו הבעל שם טוב, שזה לא מקרה, התקופה, הזמן, הימים, היום הולדת, היום שהבן אדם בו נולד, פרשת השבוע שבאותו זמן. אז יש כאן סיפור גם כן, סיפור מיוחד במינו. סיפור שהרבי שמע מחמיו, מהרבי הריי"צ, שהוא היה בנו של הרבי הרש"ב, סיפור שעבר מהאדמו"ר הריי"צ, שהוא סיפר את זה לרבי בסעודת

02:43 שבת מסוימת, והרבי את הסיפור הזה במשך תקופה, במשך השנים פיתח, סיפר את הסיפור וחזר עליו שנים אחרי שנים, וכל פעם נתן לזה את המשמעות העמוקה והפנימית. סיפור שקיבל משמעות נפלאה בהשפעה של האדמו"ר הרש"ב לדורות. אז היום אנחנו כמובן נעמוד רק על נקודות אחדות שהן עיקריות ביותר בקשר למה שאנחנו מדברים פה. להבין את החידוש הנפלא, את הבשורה המיוחדת שהאדמו"ר הרש"ב הביא בקשר לתורת החסידות, ואיך זה משפיע על החיים שלנו היום, מה זה אומר בחיי היומיום שלנו בתקופה שלנו. הסיפור עם האדמו"ר הרש"ב הולך שבגיל חמש או שש היה לו את היום הולדת, כמו שאמרנו, כ' חשוון היה יום הולדת, ועדיין הסבא, האדמו"ר הצמח צדק, היה חי. אם נדבר על שנים, כמו שאמרנו, האדמו"ר הרש"ב נולד בשנת תרכ"א, אלף שמונה מאות שישים, והאדמו"ר הצמח צדק נפטר בתרכ"ו, קרוב לפסח. זאת אומרת באלף שמונה מאות שישים ושש. זאת אומרת שרק שש שנים הם היו ביחד בעולם הזה הגשמי, האדמו"ר הרש"ב עם הסבא האדמו"ר הצמח צדק. אז הסיפור הוא שבאחת מהשנים האלה, בגיל חמש או בגיל שש, היה יום הולדת והאדמו"ר הרש"ב נכנס לבקר את הסבא, להתברך, לקבל ברכת יום הולדת, מה שהיה. וכשהוא נכנס הם דיברו על פרשת השבוע והאדמו"ר הרש"ב פרץ בבכי. הילד הקטן בגיל חמש, שש, פרץ בבכי. סבא שאל, "למה אתה בוכה?" אז הוא סיפר שהמלמד בחיידר לימד אותם פרשת השבוע וסיפר להם שאברהם אבינו זכה שהקדוש ברוך הוא התגלה אליו, "וירא אליו ה'", הקדוש ברוך הוא התגלה לאברהם אבינו. הילד בוכה, אומר, "למה אברהם אבינו זכה שהקדוש ברוך הוא התגלה אליו ואני לא זוכה? אני גם רוצה. למה לנו השם לא מתגלה?" ואז האדמו"ר

05:09 הצמח צדק ענה לו שיהודי, או בסגנון אחר נאמר, יהודי צדיק בגיל תשעים ותשע מחליט שצריך לעשות ברית מילה, אז מגיע לו שהקדוש ברוך הוא יתגלה אליו. לכאורה, סיפור קצר, פשוט ומעניין. כמובן שבסיפור הזה יש פה שני חלקים, השאלה והתשובה. השאלה של הילד שהוא שואל, "למה הקדוש ברוך הוא התגלה לאברהם אבינו ולנו לא מתגלה? אני גם רוצה", ולא סתם שאלה של סקרנות, אלא שאלה שבאה מתוך בכייה. זאת אומרת שהשאלה הזאת נגעה לו ללב, ומצד שני התשובה של האדמו"ר הצמח צדק שהאדמו"ר-- שאברהם אבינו זכה לזה בזכות המילה בגלל שהוא מל את עצמו. אז כאן יש שהרבי מאוד האריך ללמוד הוראות נפלאות בעבודת השם שאנחנו יכולים ללמוד פה. לפעמים כששומעים סיפור כזה, אז בן אדם רגיל, כזה סיפור יגיד, "וואו, איזה צדיק". מדברים פה על סיפורי צדיקים שעוד מקטנותם, כשהיו ילדים קטנים כבר היה בהם קדושה מיוחדת, צדקות מיוחדת. הנה ילד בגיל חמש שיבכה לא בגלל שחסרה לו סוכרייה ולא בגלל איזו מריבה שהייתה לו עם חבר, אלא שהוא יבכה למה הקדוש ברוך הוא לא מתגלה אליו. זה מראה על איזושהי רמה גבוהה-גבוהה ביותר של רוחניות שהיה אצל האדמו"ר הרש"ב, אבל הרבי לא קיבל את זה. הסיפור הזה חייב להיות שייך לכולנו. דבר ראשון בגלל שסיפרו לנו את זה. אצל הרבי היה כלל שאם הסיפור הזה עבר מרבי לרבי, הרי אין לנו את כל המידע של כל הסיפורים שהיו אצל הצדיקים. כמו שאנחנו רואים בתורה, התורה לא מספרת לנו כל מה שעם ישראל עבר בארבעים שנה במדבר. בתורה יש רק את הסיפורים והדברים שהם הוראה לדורותינו. תורה מלשון הוראה, וכשהתורה מספרת סיפור היא בחרה בסיפורים האלה, שהם סיפורים

07:23 לדורות שמהם אנחנו חיים ושואבים הוראות ודרכי חיים בחיי היומיום עד ימינו אלה. אותו דבר זה סיפורי צדיקים. סיפורים שצדיקים סיפרו, סיפורים על צדיקים שעברו דור אחרי דור והגיעו אלינו, זה לא במקרה. יש פה השגחה פרטית מיוחדת ויש פה לקח מיוחד, וזה אמור להיות לקח אלינו. ולכן סיפור של צדיק זה לא רק להגיד לנו איזה גדול היה הצדיק. זה בא ללמד אותנו דרך בחיים. במיוחד שהסיפור הזה קרה כשהוא היה למטה מגיל חינוך על פי ההלכה, בגיל צעיר ביותר, גיל חמש או בגיל שש, שאז על פי ההלכה, אז גם אצל האדמו"ר הרש"ב יש כללי הלכה, הוא ילד. כן? אתה לא יכול להסתכל עליו כמו האדמו"ר באותה, באותה תקופה, בזמן הזה של החיים. הוא ילד, ויש את כל הכללים על פי תורה של ילד. אז זה שסיפרו לנו את זה דווקא באופן הזה, כדי להגיד לנו שנעצור ונתבונן ונראה מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה לחיים שלנו. וכפי שאמרנו, מה אנחנו לומדים מהשאלה של הרבי הרש"ב עד כדי בכייה? למה הקדוש ברוך הוא לא מתגלה אלינו? ואז גם כן, מה לומדים מהתשובה, מהמענה שהצמח צדק ענה לו. שלכאורה המענה בא ואומר: כן, זה משהו מיוחד. זה אברהם אבינו שהוא מל בגיל תשעים ותשע. אנחנו עושים את הברית, את ברית המילה בגיל שמונה, אבל גם זה פלא. חס ושלום לומר שברית המילה שלנו היא פחות חשובה מברית המילה של אברהם אבינו. אדרבה, דווקא זה שברית מילה בגיל שמונה ימים, יש בזה מעלה מיוחדת יותר, כמו שכתוב במדרש הוויכוח שהיה בין יצחק אבינו לישמעאל. ישמעאל טען שהוא עשה את הברית בגיל מאוחר יותר, שהוא כבר יכול לבחור, כבר היה בר

09:15 דעת, היה בר מצווה, ויצחק עשה את זה בלי שהוא ידע בכלל שהוא עושה. ואף על פי כן יצחק הסביר לו, ומוסבר במדרשים ובתורת החסידות שיש דווקא מעלה בברית מילה בגיל שמונה ימים, כי אז הקשר והברית הוא הרבה יותר עמוק. אז מה בדיוק התשובה פה? אז נקודה ספציפית, נקודה מיוחדת שהרבי התעכב עליה פעם, שיש לזה לקח מיוחד לדור שלנו, משהו נפלא ביותר. שזה הדבר שהסיפור הזה מלמד אותנו: שילד קטן יכול להיות ברמה כזאת שדברים רוחניים יהיו אצלו נוגע בנפש, שדברים רוחניים יגרמו לו לבכות ולשמוח. וזה פלא גדול. הרי ידוע שכתוב בספרים ובדברי הרמב"ם שכשמחנכים ילדים אז אי אפשר לחנך אותם בדברים רוחניים. הרמב"ם כותב את זה גם בספרו להלכה, בהלכות תשובה, בספר יד החזקה, משנה תורה, וגם יש בהקדמות הרמב"ם באריכות על ענייני עבודה, שהרמב"ם מסביר באריכות שיש את החינוך של ילד, שילד לא מסוגל להבין ולתפוס תפיסה רוחנית. שתגיד לילד על עולם הבא, על עולמות רוחניים, שכר רוחני, אהבת השם, דבקות בהשם — הוא לא כלי, הוא לא תופס, זה לא מדבר אליו כי הוא ילד. זה לא חטא, זה לא בעיה. ככה אמור להיות. ילד הוא ילד, והוא ילד בתפיסה שלו. מכיוון שהשכל שלו עדיין לא התפתח, הוא מבין בדברים גשמיים: מה שמתוק, חמוץ, שמח ולא. והדרך איך להביא את הילד לקיום המצוות וללימוד התורה אמור להיות דרך דברים גשמיים, שמבטיחים לו פרסים, נותנים לו דברים שהוא יקבל, ויקבל ממתקים, כמו שהרמב"ם מאריך להסביר איך הכיוון שמדברים לילד כדי לעורר אצלו את החשק ללמוד תורה ולקיים מצוות. זה הדרך בחיים. כשהוא מתפתח יותר, גדל יותר, אז עוברים לדברים רוחניים יותר עד שמגיע הנקודה שאתה יכול לדרוש

11:29 ממנו ללמוד תורה לשמה, לאהוב את השם ולא לחפש שום תועלת, לא גשמית, לא רוחנית, שזה הרמה הגבוהה של עבודת השם, אהבת אברהם אבינו. זה הדרך הרגילה, ומכיוון שכך אז האדמו"ר הרש"ב, כמו שאמרנו, היה ילד. אז אז אז לכאורה הגשמיות זה מה שתופס אותו, לא הרוחניות. ופתאום כאן רואים ילד שהוא בוכה: למה הקדוש ברוך הוא לא מתגלה אליי? אם אני לומד בתורה שיש פה התגלות אלוקית לאברהם אבינו, למה אליי הוא לא מתגלה? ומה קרה פה באמת? איך זה באמת יכול להיות? אז כאן הרבי התעכב והסביר שיש פה משהו מיוחד שדווקא קורה בדור שלנו. האדמו"ר הרש"ב התחיל תקופה מיוחדת בהיסטוריה של עם ישראל. אם אנחנו מדברים על תקופתו של האדמו"ר הרש"ב בתור תקופה בהיסטוריה, אז ידוע מה שכתוב בספרים שבאותה תקופה, באותן שנים, התחילה ההתפתחות של תורת הקבלה בעולם. התחילה ההכנה של העולם, העולם הולך, מתחיל להיכנס לאווירה של ימות המשיח. אנחנו חוזרים קרוב מאוד לזמן הגאולה. כל התקופה הזאת, המאה פלוס שנים האחרונות, אנחנו בתהליך, העולם הולך בתהליך של להתקרב יותר ויותר לזמן המשיח, לתקופת הגאולה, וזה אומר שמה שרואים בעולם, כל הדברים הגדולים שקורים בעולם, מתחיל מהמלחמות הגדולות, השינויים הקיצוניים גם בטכנולוגיה, גם ב־ב־בכל דבר בעולם. הרי ידוע מה שכתוב בזוהר. הזוהר אומר שבשנת שש מאות לאלף השישי, בדיוק מה שאנחנו אומרים, התקופה של האדמו"ר הרש"ב בעיקר, הזמן הזה של, של, של, של שנת תר"א והלאה. אז כתוב בזוהר שאז ייפתחו תהומות השמיים, ארובות השמיים, מעיינות הארץ, והזוהר אומר שגם החוכמה האלוקית תתפרץ בעולם באופן מיוחד, וגם להבדיל באותו זמן, באותה מידה תתפרצנה גם חוכמות תורות העולם. אנחנו רואים ממש איך שבאותן שנים, אם

13:56 אנחנו חוזרים בערך מאה חמישים שנה אחורה, אז ההתפתחות הלא נורמלית בכל ענייני החוכמה בעולם בצורה נפלאה ביותר, ויחד עם זה גם כן ההתפתחות, וכמובן להבדיל, בחוכמת התורה, שזה העיקר. כל ההתגלות של פנימיות התורה שהגיעה באופן שאפשר ללמוד אותה, להבין אותה ולהוריד אותה וזה, זה התחיל אצל הבעל שם טוב, אדמו"ר הזקן, תורת חב"ד, ואצל אדמו"ר הרש"ב זה קיבל תנופה חזקה, כמו שאנחנו נדבר על זה עכשיו. אז כאן אנחנו מתחילים להבין שבאמת בסיפור הזה זה לא רק סיפור קטן שקרה בהיסטוריה, סיפור נחמד שאומר לנו משהו גדול על אדמו"ר הרש"ב, אלא זה סיפור שאומר לנו על פתיחה של תקופה חדשה. התחיל-- מתחיל תקופה חדשה. עם אדמו"ר הרש"ב מתחילה תקופה חדשה במציאות העולם, בבריאה, במציאות של חינוך ילדי ישראל, שעכשיו בגלל שהעולם הולך ומתקדם לקראת הגאולה, אז הג-- אז-אז-אז מתחיל להאיר אור הגאולה בעולם, בנפש, בעם ישראל, וזה פותח עכשיו צינור חדש שיהודי, גם ילד קטן, יש לו פתאום איזושהי משיכה, צימאון, קשר, תפיסה. יש לו את הנקודה הזאת שהעניינים של אלוקות, העניינים הרוחניים מדברים אליו. זה מהפכה, אבל זה באמת המהפכה. זה המציאות של הזמן. באמת בזוהר גם כן אנחנו מוצאים שהזוהר אומר במפורש, רבי שמעון בר יוחאי, שלפני ביאת המשיח יבוא דור שגם ילדים קטנים, רביא בלשון הזוהר, רביא זה פירושו בארמית ילדים קטנים, גם ילדים קטנים יהיו מלאים עם חוכמה אלוקית. חוכמת הקבלה תגיע גם לילדים. אז כאן בזה שאדמו"ר הרש"ב, ילד בגיל חמש, בוכה ואומר: למה הקדוש ברוך הוא לא מתגלה אליי כמו שזה לאברהם אבינו? זה לא, כמו שאמרנו, סיפור על אדמו"ר הרש"ב, זה סיפור על התקופה. זה בא להגיד שמגיע עכשיו זמן

16:01 חדש. צריכים להתחיל להסתכל על הילדים שלנו, על הדור הצעיר, על הילדים בצורה אחרת לגמרי. היום הילדים ממש יש להם את הכישרון, את החוש, את היכולת, את התפיסה, שהעניינים של רוחניות, עניינים של אור, עניינים של אלוקות, עניינים של קשר עם הקדוש ברוך הוא, זה מדבר אליהם. הם מחפשים את זה, הם רוצים את זה. ואנחנו רואים במוחש היום שדווקא בדור האחרון הילדים שלנו, הדור הצעיר, הוא כבר לא קונה עניינים של חיצוניות, דברים רק של כלפי חוץ. הם רוצים את האמת, רוצים עומק, רוצים פנימיות, מחפשים את הפנימיות, וכשמרגישים את זה הם להפך. הם עולים על זה, נדלקים על זה. זה אחד מהדברים, שינויי תפיסה נפלאים שאנחנו רואים בדור שלנו. אנשים שנשארו בדור הקודם לא יכולים להבין את זה. למה? מה קורה לדור שלנו? מה המהפכה פה? ומתחילים לחשוב, ולהפך: הדור שלנו מונחים בשטויות, אין מי לדבר, הדור הצעיר, והנה אנחנו רואים להפך. כשאתה מסתכל בעיניים פתוחות על המצב האמיתי בעומק הדבר, אנחנו מגלים שדווקא הדור הצעיר שלנו הוא להפך. הוא לא רוצה שנמכור לו סיפורי סבתא, הוא לא רוצה שנדבר אליו בדברים יפים ב-- בעטיפה חיצונית צבעונית. הם לא צריכים את כל השטויות. הם לא צריכים דברים ש-של השפה ולחוץ. להפך, הם רוצים עומק, רוצים פנימיות. הם רוצים ש-ש-שנדבר אליהם מהנשמה אל הנשמה. זה מהפכה שהתחיל בתקופה ההיא. הרבי דיבר בהתוועדות בשנים האחרונות, אם אני לא טועה זה היה בשנת תשנ"א בקשר לכ' חשוון, שבת פרשת וירא, אלף תשע מאות תשעים. הרבי התוועד אז על הסיפור הזה של אדמו"ר הרש"ב. נפלא, שיחה נפלאה. למה הרבי הרש"ב בכה? למה הקדוש ברוך הוא לא מתגלה? עם הבכייה הזאת, מה קרה

18:13 עם הבכייה הזאת? הוא בכה בתור ילד. הרי הצמח צדק ענה לו ושמה זה נשאר. לא, זה לא נשאר שם. בוא נתבונן בחיים של אדמו"ר הרש"ב ונראה במה אדמו"ר הרש"ב השקיע את החיים שלו, אחר כך כל בערך שישים שנה שהוא חי בעולם. אז אנחנו שמים לב לשני דברים כלליים ועיקריים ביותר בחיי אדמו"ר הרש"ב. מספר אחד זה הנושא של תורת החסידות, כמו כל אדמו"רי חב"ד. אדמו"ר הזקן פיתח שיטה מיוחדת בתוך החסידות עצמה. אנחנו יודעים שהבעל שם טוב גילה את יסודות החסידות. המגיד פיתח את זה יותר, ואדמו"ר הזקן לקח את זה לכיוון של חב"ד. חב"ד ראשי תיבות חוכמה, בינה, דעת. הוא לקח את היסודות של תורת הבעל שם טוב, שהוא גילה יסודות עמוקות ביותר בדרך החיים של יהודי באמונה, באהבת השם, ביראת השם, בשמחה, באהבת ישראל, בדברים יסודיים ביותר בקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא ויהודי בין יהודי, יהודי עם התורה. אבל אצל הבעל שם טוב זה היה יותר ב-ב-באופן של רגש, בנקודות מאוד עמוקות אבל מופשטות. ואדמו"ר הזקן הביא את הדברים לכלל חוכמה בינה דעת ופיתח שיטה עם הסברה. זה ספרי החסידות של של אדמו"רי חב"ד. ים גדול ביותר של מאמרים של אדמו"ר הזקן. מתחיל מהתניא ואחר כך ספרי המאמרים של אדמו"ר הזקן, שיש עשרות עשרות ספרי מאמרים של אדמו"ר הזקן, ואחר כך הבן אדמו"ר האמצעי, ואחר כך הנכד אדמו"ר הצמח צדק והנין אדמו"ר המהר"ש. וכאן אנחנו רואים אצל אדמו"ר הרש"ב בזה חידוש מיוחד, שזה האופן איך שהוא לימד והוא כתב את דברי החסידות שלו בצורה כל כך מסודרת, בצורה כל כך מאורגנת. הכתיבה יותר חלקה, מובנת, משלים, דוגמאות, הסברים. כל נושא, כל סוגיה יש לה

20:29 מבנה בצורה מיוחדת ביותר. ספרים של הרבי הרש"ב הם ספרים שמצטיינים בבהירות עצומה, בעומק עצום, אבל יחד עם זה עם בהירות, עם סדר, עם התחלה וסוף, שסוגיות שלמות בתורת הקבלה, בתורת הסוד, מקבלות הסברים מוחשיים עם דוגמאות ומשלים שכל אחד יכול ללמוד ולהבין אותם. זה דבר אחד. ציון דרך מיוחד ביותר בחייו של האדמו"ר הרש"ב. עד כדי כך שהיה ביטוי, הרבי אמר את זה בשם הרבי הריי"צ, שאצל חסידים היה ביטוי: האדמו"ר הרש"ב הוא כמו הרמב"ם של תורת החסידות. כמו שאנחנו יודעים על הרמב"ם. אחד מהדברים הנפלאים שאנחנו יודעים על תורתו של הרמב"ם, משנתו של הרמב"ם, שהוא פשוט עשה סדר בים התלמוד, לקח את התורה שבעל פה שהייתה רחבה מן הארץ, מני ים. איך כתוב שמה? והוא עשה ארגון וסדר, והוא סידר את זה בהלכות הלכות, התחלה וסוף וכו'. האדמו"ר הרש"ב עשה דברים דומים עם פנימיות התורה, ארגן וסידר וביאר והסביר ופירש וחילק באופן שאתה יכול להתחבר לכל סוגיה הכי עמוקה ולדעת איפה זה נמצא בדיוק, במה, באיזה פרטים. דבר שני שאנחנו רואים בחיים של האדמו"ר הרש"ב, דבר בולט ביותר ומפורסם, זה ההתייסדות של ישיבה לצעירים. עד הזמן של האדמו"ר הרש"ב, אז בעיקר תורת החסידות למדו הזקנים, אנשים מבוגרים, כי בכלל תורת הקבלה, תורת הסוד, יש בזה גבולות. מי מותר, מי אסור. תמיד היה פחד שצעירים הם לא כלים, הם לא ראויים, הם עדיין לא יכולים. הם צריכים קודם כול להתמלא, כמו שכתוב גם בספרי הלכה, למלא כרסו בלחם ובשר. זה אומר קודם תלמד הלכה, תלמד גמרא, תמלא את עצמך עם הדברים, עם החלק הנגלה שבתורה, ואז בגיל ארבעים פלוס אז מתחילים את פנימיות התורה. בזה האדמו"ר הרש"ב עשה

22:35 מהפכה, גם מהפכה של ממש. הוא היה הראשון שייסד ישיבה לצעירים, מה שנקרא היום ישיבה מפורסמת של חב"ד, ישיבת תומכי תמימים. את זה הרבי הרש"ב ייסד. מתי הוא ייסד את זה? בחתונה של בנו היחיד שלו, הרבי הריי"צ. ייסד את הישיבה המפורסמת, זה היה בשנת תרנ"ז, אלף שמונה מאות תשעים ושבע. ח"י אלול קשור עם היום הולדת של הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן. אז התייסדה ישיבה ראשונה לצעירים, והאדמו"ר הרש"ב הסביר שהמטרה של הישיבה הזאת, למרות שישנן הרבה ישיבות, באותה תקופה ברוסיה היו ישיבות לרוב, אבל הוא פותח ישיבה מיוחדת שבישיבה הזאת יהיו תמימים בתורה תמימה, שילמדו גם תורת הנגלה, גם תורת הנסתר, שיהיה כל יום זמן מיוחד, שעות מיוחדות בבוקר, התחלת היום כמה שעות, בערב כמה שעות שילמדו פנימיות התורה, תורת החסידות, יחד עם השעות של עיקר היום, שאז הם ימשיכו ללמוד תורת הנגלה, גמרא והלכה וכו'. זה היה חידוש נפלא בעצם שהרבי הרש"ב בעצם פיתח, וזה הישיבות שאחר כך התחיל בליובאוויטש, בעיירת ליובאוויטש שברוסיה, ואחר כך זה הלך והתפתח לכל המדינות בעולם. ישיבות חב"ד בעולם. אז תשימו לב, אמר הרבי דבר פלא. אותו ילד שבגיל חמש הוא בכה. מה היה הבכייה שלו? הבכייה שלו היה למה הקדוש ברוך הוא לא מתגלה אלינו. אז הבכייה הזאת, למרות שהאדמו"ר הצמח צדק ענה לו מה שענה לו, שיהודי צדיק, אברהם אבינו, זכה למרות זאת, אבל היה פה ילד שבוכה שהוא רוצה שהקדוש ברוך הוא יתגלה אליו. אז הבכייה הזאת בעצם הפכה להיות לאבן יסוד בחיים של האדמו"ר הרש"ב לכל חייו. הרצון הזה שנזכה, שאנחנו רוצים שיהיה לנו את ההתגלות האלוקית, אז האדמו"ר הרש"ב הכניס את זה, את הבכייה הזאת, את הרצון

24:47 הזה, את התשוקה הזאת, את הצימאון הזה לתוך דברי החסידות. הוא פשוט ישב וכתב ספרי חסידות שאם אתה לומד אותם וחי אותם ומתבונן בהם ומונח בהם, יש לך את היכולת להתקרב לאור האלוקי, להרגיש את הנוכחות של הקדוש ברוך הוא בחיים שלך, בחיי היומיום, באופן ממש אמיתי מוחשי. אז ממילא זה עצמו תשובה, מענה: כל יהודי באמת יכול לראות את הקדוש ברוך הוא גם היום דרך ספרי החסידות, דרך מאמרי החסידות, דרך הספרים של חסידות שהאדמו"ר הרש"ב פיתח והסביר, אתה יכול להתקרב אל הקדוש ברוך הוא בצורה הכי מוחשית. וזה שהוא היה ילד קטן כשהוא בכה, זה הבכייה של ילד. זה גרם את המהפכה הזאת שגם צעירים, ילדים, בחורים צעירים יכולים היום גם כן לפעול את הדבקות, את ההתקשרות, את ההתחברות, את ההבנה, את העומק של פנימיות התורה. שיכולים לחנך ילד היום שירגיש את הרצון שלו להבין ולהתקרב ולהתחבר לקדוש ברוך הוא. וזה הכול כמובן תלוי במידה מאוד חזקה איזה אווירה ישנה בבית. אם האווירה בבית, כולנו יודעים שהאווירה בבית יש לה כוח השפעה עצום. אם הילד שומע שבשבת ההורים בסעודת שבת מדברים על, על, על מה שיהיה, על פוליטיקה, על כבוד, על כסף וכו', אז כמובן הילד רואה שזה המציאות של החיים. אבל הילד שבאווירה של הבית הוא מרגיש שבבית מה שחשוב זה, חשוב זה תורה, מצוות, חיי הנשמה, אלוקות. אז הילד היום בדורנו הוא רוצה את זה, הוא מוכן לזה, הוא כלי לזה. אפשר לפעול עליו שזה יהיה אצלו החיים וזה יהיה אצלו המטרה בחיים. וזה היה חידוש שהתחדש על ידי האדמו"ר הרש"ב, וזה התחיל מאז שהוא היה ילד, מהבכייה הזאת הוא פעל את זה לדורות, שהוא

26:57 באמת נתן לזה מענה על ידי שהוא ייסד ישיבת תומכי תמימים לצעירים. הוא פיתח את השיטה של לימוד פנימיות התורה באופן שכל אחד יכול להבין את זה. עכשיו, אם כך נדבר על המענה של האדמו"ר הצמח צדק. הוא לא בא להגיד לו שזה לא שייך. נבין עכשיו את המענה של הצמח צדק בצורה אחרת לגמרי. הצמח צדק, כשהוא ענה לאדמו"ר הרש"ב שיהודי בגיל תשעים ותשע מחליט לעשות לעצמו ברית מילה, לעשות ברית מילה, מגיע לו שהשם יתגלה אליו. לא בא להגיד: וואו, זה משהו שרק אברהם אבינו, זה לא שייך לנו. להפך, מה שהאדמו"ר הצמח צדק ניסה להסביר לו, שצריכים ברית מילה. מה שצריך זה משהו שעולה לך ביוקר. איזה כאב מסוים. לא חס ושלום כאב גשמי דווקא. אבל צריך להיות איזשהו... מה זאת אומרת אצל אברהם אבינו שבגיל תשעים ותשע עשה ברית מילה? פירושו שהוא יצא מהקיבעון, התרומם למשהו יותר נעלה. בגיל תשעים ותשע אומרים צריכים ברית מילה. צריך לעשות עוד משהו כדי לצאת מהגבולות שלי. משהו שכואב, משהו שזה לא כל כך נעים. ודווקא זה קישר אותו עם משהו שלמעלה מטבע, למעלה מטעם ודעת, חיבר אותו עם האור האלוקי העליון, כמו שמוסבר בחסידות, הכוח של ברית מילה, ואז הוא זכה שהקדוש ברוך הוא התגלה אליו. כל יהודי במידה כזאת ואחרת לעשות ברית מילה במציאות של ימינו. לעשות ברית מילה זה לצאת קצת מהגבולות שלנו, לצאת קצת מהטבע שלנו, ממה שאני רגיל, מה שקל לי, מה שנוח לי, להתרומם מעל האנוכיות. הדבר הזה שבן אדם מוכן לצאת מהמקום הנוח שלו, לצאת מהמצרים שלו, מהגבולות שלו, להתרומם למשהו יותר נעלה, זה בעצם מה שעושה אותנו את הכלי שנוכל באמת להתחבר

28:57 לעניינים של פנימיות התורה, תורת החסידות, ושהאור האלוקי יאיר לנו בחיים. וזה הסמל של האדמו"ר הרש"ב שאנחנו נמצאים עכשיו, וזה מעניין מאוד, כמו שהאדמו"ר הריי"צ כבר דיבר על זה גם כן בשעתו, שיום כ' בחשוון, יום ההולדת של האדמו"ר הרש"ב, זה בדיוק חודש לפני י"ט בכסלו, ראש השנה לחסידות. זאת אומרת שנכנסים לשלושים ימים, כמו שאנחנו אומרים ונגיע לראש השנה, שחודש אלול זה שלושים ימי הכנה לראש השנה. כמו שמוסבר בחסידות כל הנושא של חודש אלול, אני לדודי ודודי לי, מלך בשדה, שלושים ימים של הכנה לראש השנה. אז גם ראש השנה הרוחני של חסידות, י"ט כסלו, שהאדמו"ר הרש"ב הוא זה שנתן לזה את השם ראש השנה לחסידות, והוא נולד בדיוק שלושים יום לפני ראש השנה לחסידות, שלושים יום לפני י"ט כסלו. ללמדנו שבימים האלו אנחנו, כל אחד מאיתנו, צריך להתחיל את ההכנה הפנימית לכל ההתגלות הנפלאה הזאת שקשורה עם י"ט כסלו, עם ראש השנה לחסידות, להתחבר ללימוד החסידות, ללמוד מה שחסידות מלמדת אותנו, לנסות להתקרב אל זה, אל האור של פנימיות התורה, להבין אותה, להפנים אותה, לחיות איתה, ושיהיה אצלנו את הרצון, הרצון והתשוקה לגילוי האלוקות ולגילוי האלוקי הכי נעלה והכי מושלם, שזה ההתגלות האלוקית של שיהיה בעזרת השם בקרוב בביאת משיח צדקנו, ונגלה כבוד השם וראו כל בשר כי פי השם דיבר, והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד, אמן כן יהי רצון.