חשוון - למה דווקא החודש הזה מסוגל לבניין בית המקדש

00:00 לפני ארבעים שנה זכיתי לשמוע התוועדות של הרבי ביום ז' מרחשוון שנת תשמ"ו. ז' מרחשוון, כולנו יודעים, זה היום שבו בארץ הקודש, בארץ ישראל, מתחילים לומר ותן טל ומטר לברכה. מתחילים לבקש ולהתפלל על הגשם, כמו שכתוב בגמרא, מובא בהלכה שהיו מחכים עד יום ז' מרחשוון כדי שיחזור האחרון של היהודים שהיו עולים לרגל, היו חוזרים לביתם. אז אלו שהיו גרים הכי רחוק, קרוב לנהר פרת, אז כדי שיגיעו הביתה ולחכות עד אז לא היו מבקשים גשם. הסיבה היא שלא יצטערו מהגשם. היו מחכים להם ורק אז, בז' בחשוון, היו מתחילים לבקש על הגשם לשנה החדשה. אז באותו יום, ז' בחשוון, לפני ארבעים שנה בשנת תשמ"ו, הרבי התוועד. התוועדות נפלאה שאני רוצה לשתף עם כמה נקודות שלדעתי הן נקודות חשובות ביותר בשבילנו היום במיוחד. נקודה אחת בקשר ליום ז' מרחשוון. מה המסר? מה הלקח? לכאורה יום שיש לו חשיבות הלכתית בנוסח התפילה, שבארץ ישראל היום מתחילים לבקש ותן טל ומטר לברכה. בחוץ לארץ אנחנו עדיין מחכים. יש שישים יום מהתקופה, זה זמן אחר, אבל יש לזה מסר. המסר הרוחני של היום הזה, מסר נפלא ביותר. ואחר כך גם כן בקשר לזמן ותקופה שאנחנו נמצאים עכשיו בהתחלת השנה. אחרי שעברנו את חודש תשרי התחלנו כבר חודש חשוון, והיום הזה, יום ז' בחשוון, שזה היום שהאחרון מגיע הביתה. אז בעצם עיקר הדבר הזה שמתחיל חיי החולין, חיי היומיום, זה בעצם מתחיל ביום ז' בחשוון. גם בהלכה מובא דבר מעניין שבהלכות של שטר. הרי יש הלכות שקשורים עם מעות, עם שטרות, עם קניינים. אז כתוב בהלכה שכאשר בן אדם כותב בשטר צריך לכתוב תאריך. אחד מהדברים בהלכה זה בנוגע לשטר, צריך להיות תאריך.

02:33 אז אם בן אדם כתב אחר הרגל, מה ההגדרה של אחר הרגל? ז' בחשוון. זאת אומרת שמז' בחשוון בעצם נחשב הסיום של הרגל, סיום החג. זאת אומרת שבעצם ההתחלה של ה-- המעבר מימי החג לימי החולין זה ב-- בימים-- בימים האלה, וזה מתחבר מאוד חזק גם עם פרשת השבוע, פרשת לך לך. וגם הרבי נכנס להסביר הסבר נפלא, הוראה נפלאה שקשורה אלינו במיוחד בתקופה הזו, בימים האלה שנדבר על זה עכשיו. אז נדבר גם על ז' בחשוון, על המעבר מחודש תשרי לחודש חשוון. איך זה מתבטא בפרשת השבוע עם מסר מאוד, מאוד מיוחד שקשור לימינו אלו שאנחנו נמצאים עכשיו, במיוחד בערב הגאולה, גאולה אמיתית והשלמה לימי משיח צדקנו שכולנו מחכים, כולנו מצפים. והרבי בהתוועדות הזאת נתן לנו איזושהי הוראת דרך מיוחדת בעניין הזה, והכל בעצם לקוח מתוך פרשת השבוע. נתחיל דבר ראשון. מהו הלקח המיוחד שאנחנו לומדים מיום ז' בחשוון? וזה דבר נפלא ופשוט יחד עם זה. כשאנחנו מתבוננים בדבר הזה, יהודי בעבר כל אחד היה לו שדה. זה היה בעצם הפרנסה העיקרית. כמעט כל אחד היה לו שדות ומזה היהודים-- האנשים התפרנסו. אז יהודי מגיע אחרי חודש תשרי, אז בוודאי כל אחד ואחד מתפלל, מייחל, מצפה ורוצה שתהיה שנה של גשם. מתפללים שירד גשם, וביום שמחת תורה, שמיני עצרת, יהודי מתחיל להתפלל על הגשם כי זה הזמן של התחלת החורף. וכמובן כשמדובר על אנשים שיש להם שדות, אז כל גשם זה גשמי ברכה. מצפים לגשם, מייחלים לגשם. רוצים שהשנה הזאת תהיה שנה גשומה. התפללו על זה כבר ביום כיפור בתפילות וכולי. עד כדי כך שהכהן הגדול ביום הכיפורים, כשהיה עומד מול בית קודש הקודשים, שהיה מתפלל התפילה הקצרה שלו, מה

04:57 היה כלול בתפילה הקצרה של הכהן הגדול? היה מבקש שהשנה תהיה שנה גשומה ושהקדוש ברוך הוא לא ישמע לעוברי דרכים שמבקשים שלא יהיה גשם. עד כדי כך הגשם הוא דבר חשוב לעם ישראל וקל וחומר בארץ ישראל. וכאן רואים דבר פלא. עבר כבר יום ועוד יום ועוד יום, שבועיים משמחת תורה, ואף על פי כן כל עם ישראל מתאפק. לא מבקשים על הגשם. כבר הגענו לזמן הגשמים. אנחנו עדיין לא מבקשים על זה. מחכים עד ז' בחשוון. למה? מה חסר? אני כבר בבית. כבר הגעתי מזמן. השדה שלי כבר מוכנה ולמרות זאת אני לא מתפלל. לא מבקש על גשם. למה? כי יש יהודי שעדיין שמה מסתובב ברחובות. הוא לא הגיע הביתה. יהודי שגר רחוק, הוא גר בבבל, נהר פרת, לא איפה. הוא פשוט חוזר מירושלים וההליכה שלו, הוא הולך הליכה ארוכה ועדיין חסר לו להגיע הביתה. אז כל עם ישראל לא מבקש על גשם. בגלל מה? בגלל אותו יהודי שעדיין מסתובב ברחוב ויהיה לו קשה להגיע הביתה, הוא יצטער מהגשם. אז כמה אהבת ישראל טמון בהלכה הזאת? כמה אהבת ישראל? כמה אחדות ישראל? איך שיהודי עובר אחרי שמחת תורה, זה בעצם הקשר עם הזמן. חודש תשרי זה חודש של אהבת ישראל, חודש של אחדות. למה? פשוט כי בחודש תשרי אנחנו נמצאים ביחד רוב הזמן בבית כנסת, בתפילות, ראש השנה, יום כיפור, סוכות, בשמחות, בחגיגות, בריקודים, שמיני עצרת, שמחת תורה. זה זמן של אחדות. קשה עליי פרידתכם, אומר המדרש בקשר לשמחת תורה. עד שמחת תורה ועד בכלל כל חודש תשרי יהודי נמצא במצב שכולנו ביחד. עם ישראל חברים, כל ישראל בזמן הרגל זה זמן של אחדות נפלאה ביותר. אחרי הרגל כל

07:02 אחד הולך הביתה, איש תחת גפנו, איש תחת תאנתו, כל אחד לעבודה שלו, לביזנס שלו, לחיים שלו. ואז מתחיל הפירוד. ודווקא כאן מגיע המסר הנפלא של אהבת ישראל שיהודי מרגיש לשני. עד כדי כך שלמרות הצורך העצום שאנחנו צריכים ומבקשים ורוצים את הגשם, אני מוכן לחכות ומחכים בלב שלם ובשמחה עד יום ז' בחשוון כדי שכל אחד יגיע הביתה במנוחה ובשלווה ורק אז אנחנו נתחיל להתפלל ולבקש על הגשם. כמה אהבת ישראל, כמה אחדות נמצא במסר הזה ביום הזה של ז' חשוון. עכשיו בפרשיות השבוע אנחנו אוחזים בפרשת לך לך. בדרך כלל ז' חשוון יוצא שאנחנו קוראים את פרשת לך לך. וכאן המסר ברור: במילים לך לך נמצא הכל. בעצם זה היה הזמן של ההליכה. לך לך. יהודי הולך. חודש תשרי היינו כולנו במקום אחד. היינו בבית כנסת, היינו בקודש, היינו בשמחה, היינו בחג ועכשיו לך לך. מגיע הזמן לצאת לעולם, לכבוש את העולם, אל הארץ אשר אראך. יהודי צריך לעשות מהעולם ארץ הקודש. הפתגם המפורסם של האדמו"ר הצמח צדק שכל מקום שיהודי הולך הוא צריך לעשות מזה ארץ ישראל, להפוך את העולם לדירה לקדוש ברוך הוא, למקום קדוש, להביא קדושה לעולם. ויעקב הלך לדרכו. היה מנהג של רבותינו נשיאינו האדמו"רים של חב"ד, שתמיד אחרי שמחת תורה היו מכריזים "ויעקב הלך לדרכו". זה הזמן ללכת. איפה הולכים? הולכים לארץ ישראל. הולכים לכל מקום בעולם שהולכים כדי להפוך אותו לארץ ישראל, לעשות מארץ כנען ארץ הקודש. זה מה שאברהם אבינו, היהודי הראשון, עושה בפרשת השבוע. הציווי הראשון ליהודי הראשון, שהקדוש ברוך הוא פוגש את אברהם אבינו פעם ראשונה. מה הקדוש ברוך הוא אומר לו לפני הכל? לך לך. תצא מהמקום

09:19 שאתה רגיל בו. תצא מבית אביך, תצא ממולדתך, תצא מכל הדברים. מארצך וממולדתך, מבית אביך ואל הארץ אשר אראך. לעשות מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. ללכת למקום שהשם בחר בו, ושם מקבלים את כל הברכות הנפלאות של הקדוש ברוך הוא. וכאן מגיע המשך הפרשה ואנחנו רואים שאברהם אבינו כשמגיע לארץ ישראל הוא בונה מזבח, ואנחנו מסתכלים בהתחלת הפרשה אנחנו נפגוש שלושה מזבחות שאברהם אבינו בונה. בהתחלה כתוב שאברהם אבינו הגיע לארץ ישראל "ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו". הוא בונה מזבח. רש"י אומר לנו למה הוא בנה את המזבח? כי הקדוש ברוך הוא הבטיח לו ברכות נפלאות ביותר על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל. אחרי שהוא קיבל את הברכות הנפלאות שהקדוש ברוך הוא הבטיח לו, "ואעשך לגוי גדול", "אל הארץ אשר אראך", הבטיח לו גם בשורת הזרע וגם בשורת ארץ ישראל. אז אברהם אבינו בונה מזבח תודה לשם על הברכות הנפלאות שהוא קיבל, על החסד הגדול. אחרי זה הפרשה ממשיכה עוד הפעם, "ויבן שם מזבח לה'". זה היה בעי. מה הסיפור של המזבח שם? רש"י אומר לנו שזה היה בגלל שהוא ראה ברוח הקודש שפה הולך להיות חטא. בעי היה הסיפור של הגניבה. בתנ"ך אנחנו נלמד בספר יהושע שהיה עכן משבט יהודה, שהוא גנב ממה שכבשו ביריחו. כל הסיפור שהתנ"ך מספר, ואז היה עונש ונפלו בני ישראל ואברהם אבינו כאן היה כבר סוג של מזבח, של תשובה, מזבח, של תשובה, מזבח של כפרה. לבקש הקדוש ברוך הוא יסלח ויכפר על העוון. ואז בהמשך הפרשה כתוב שאברהם אבינו אחרי כל הסיפור עם שרה בבית פרעה במצרים, אז אברהם אבינו חוזר לארץ ישראל ואז הקדוש ברוך הוא מברך אותו

11:49 ואומר לו "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה". ואז אברהם אבינו מתיישב בחברון, "ויאהל עד חברון ויבן שם מזבח לה'". עכשיו מעניין, רש"י לא אומר כלום. רש"י לא מסביר על המזבח השלישי מה היה המטרה של אותו מזבח. כנראה רש"י לא צריך להסביר, זה מובן מתוך הפסוקים עצמם, הרי אומר שהקדוש ברוך הוא אמר לו דברים נפלאים ביותר. אז אם קודם, כשרק היו מילים שהשם הבטיח לו, הוא כבר בנה מזבח, עכשיו שהקדוש ברוך הוא אמר לו, "התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה", במיוחד לפי הרבה מפרשים שאברהם עשה פה קניין. זאת אומרת, בעצם כבר פה הוא עשה את הקניין בארץ ישראל. אז בוודאי ובוודאי שזה כבר היה ממש עניין של ברכה שמגיע על זה עוד פעם מזבח. במיוחד שאברהם אבינו מתיישב במקום קבוע בחברון, ושם הוא מתחיל כבר את המגורים שלו בארץ ישראל. אז הוא בנה מזבח, רש"י לא צריך להסביר למה. אבל אף על פי כן, הפסוק אומר, "ויבן שם מזבח". משמע שיש משהו בחברון, שזה מה שמביא את אברהם אבינו לעשות את המזבח דווקא בחברון. ואכן המדרש אומר, יש במדרש, רש"י לא מביא את זה. כמו שאמרנו, רש"י פשוטו של מקרא, על פי הפשט כנראה אין צורך להוסיף יותר הסבר. אבל במדרש כתוב, מה היה הדבר של המזבח בחברון דווקא? "ויבן שם בחברון מזבח". היה פה עוד פעם רוח הקודש על אברהם אבינו. הוא ראה שבחברון יתאספו כל שבטי ישראל וימליכו את דוד למלך. אנחנו נראה בספר שמואל ב', מסופר שם בתנ"ך שכל עם ישראל, אחרי כל הסיפור עם שאול המלך וכל השבע שנים שדוד היה בחברון וכל הקשיים שהיה עם משפחת שאול, משפחת דוד, סוף

13:50 סוף סוף הגיע הזמן שכל בית ישראל, כל שבטי ישראל, יתאספו בחברון וימליכו את דוד למלך, כרתו ברית איתו, ואז התחילה מלכות בית דוד. מלכות בית דוד, שזו המלכות שהתחילה אז ונמשכה דור אחר דור, לא יסור שבט מיהודה עד כי יבוא שילה, מלך המשיח, שהוא מגיע מבית דוד. אז אברהם אבינו רואה את כל זה ובונה את המזבח. אז נפלא, זה הסיפור של פרשת השבוע. מה המסר שיש פה בעניין המזבחות של אברהם אבינו? חכמינו אומרים, מעשי אבות סימן לבנים. כל מה שהאבות עשו זה סימן לבנים. ברור, אז אנחנו מבינים את זה מתוך הסיפור עצמו. המזבח הראשון על בשורת הזרע, בשורת ארץ ישראל. מזבח השני, כוח התשובה. הקדוש ברוך הוא יסלח ויכפר על העוונות. המזבח השלישי, כמו שאמרנו, מלכות בית דוד. אבל יש פה מסר עמוק מאוד, חשוב מאוד בעבודת השם של יהודי, במיוחד בימינו אלו, שאנחנו נמצאים קרוב קרוב לגאולה השלמה. וזה אומר לנו כזה דבר. דבר ראשון, כשמדברים על מזבח אנחנו מבינים שהמזבח קשור עם בית המקדש. הרי המרכז של בית המקדש הוא המזבח. הרמב"ם כותב בהלכות בית הבחירה שהמצווה לבנות בית לקדוש ברוך הוא, בית הבחירה, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". מצוות בניין בית המקדש זה שיהיה מקום שבו יוכלו להקריב קורבנות. להקריב קורבנות זה העבודה של יהודי שהוא מתקרב לקדוש ברוך הוא. בתורת החסידות הרי מוסבר שכל הנושא של עבודת הקורבנות מסמל את ההתקרבות של יהודי לקדוש ברוך הוא. שיהודי מתקרב לקדוש ברוך הוא, וגם לא רק הוא בעצמו, אלא גם את הבהמה, מתחיל מהנפש הבהמית, לקרב אותה לקדוש ברוך הוא. "אדם כי יקריב מכם קורבן לה'", אומר ה' — זה כן מכם, מתוך עצמכם,

15:56 מהבהמה הפרטית שלנו, להקריב את הבהמה שלנו, ואז מכל העולם, מכל דברי העולם, מכל מה שבן אדם מגיע במגע איתו, לעשות מהכל קורבן מלשון קירוב, לקרב את העולם ולעשות את העולם דירה לקדוש ברוך הוא. עבודת הקורבנות זה עבודה של כל יהודי, ובזה יש שלושה מזבחות. יש עבודת הקורבנות שקשורה עם בשורת הזרע, בשורת ארץ ישראל. הברכות שהקדוש ברוך הוא נותן לנו. הקורבנות מביאים ברכה. כתוב בגמרא שהקורבנות מזינים, משפיעים. על ידי שיהודי מביא קורבן הוא מביא השפעה לעולם. הוא מביא ברכה בעולם, הוא מביא שפע. אז יש את עבודת הקורבנות כדי להביא שפע לעולם, כמו שהיום גם כן, שאין לנו בית המקדש, יהודי מתפלל. התפילה היא במקום קורבנות, ובתפילה יהודי משפיע בעולם. על ידי התפילה מביאים שפע בעולם. ברכות התפילה זה ברכות על רפואה ועל פרנסה ועל כל השפע שיהודי פועל על ידי התפילה שלו. זה המזבח הראשון. אחרי זה יש תשובה. יהודי כל יום בתפילה, "השיבנו אבינו", מתפללים בתפילה, מבקשים השיבנו, סלח לנו. יהודי מבקש על התשובה, עבודת התשובה, שזה הקורבנות של המזבח השני, עבודת התשובה. יש אבל מזבח השלישי. מה הנקודה של מזבח השלישי? מלכות בית דוד, חברון. הנקודה של מלכות בית דוד זה שיהודי יודע שכל המטרה שלו בעבודת השם זה כדי להגיע למלכות בית דוד, להביא את הגאולה. אברהם אבינו נמצא בהתחלת ההיסטוריה של עם ישראל. רק עכשיו נולד היהודי הראשון. הקדוש ברוך הוא אומר לו לך לך. מתחיל היהודי הראשון את העבודה שלו כשהוא בונה את המזבח. אז בנוסף לזה שהוא בונה מזבח בשביל כל הברכות שהשם משפיע עלינו ובונה מזבח כדי לתת כוח התשובה לכל הדורות, הוא בונה גם

18:12 את המזבח שבו הוא רואה את מלכות בית דוד. שיהודי צריך לדעת שכל המעשים והדיבורים והמחשבות צריכים להיות ממוקדים למטרה של להביא לימות המשיח, בשביל הגאולה. כמו שהרמב"ם כותב בהלכות תשובה. הרמב"ם המפורסם שהרבי תמיד אהב לחזור על זה וביקש לפרסם את זה בתור יסוד בחיים שלנו. אומר הרמב"ם, לעולם יראה אדם את עצמו שקול וכל העולם שקול. הרמב"ם מביא את המשל מהמשקל, שאתה רואה את המשקל. יש שני צדדים. יהודי צריך תמיד לראות את עצמו שיש שני צדדים, הצד הטוב והצד הלא טוב, וזה שקול. העולם נמצא במצב שקול, האדם נמצא במצב שקול כמו במשקל. אם דבר אחד בצד אחד מכביד, זה מה שעושה שהמשקל יגיע לצד ההוא. אותו דבר גם בעבודת השם של יהודי. מעשה אחד, דיבור אחד, מחשבה אחת. זה מה שמכריע את הכף ומביא ישועה והצלה לכל העולם. זה המסר שיהודי צריך לחיות איתו בחיי היומיום. כמו שאברהם אבינו כשהוא בנה את המזבח השלישי, מה הוא ראה? הוא ראה את מלכות בית דוד. הוא ראה את דוד מלך ישראל חי וקיים. הוא ראה את מלכות דוד, שזו מלכות מלך המשיח. יהודי כשהוא קם בבוקר והוא אומר מודה אני לפניך ונוטל ידיים, אומר ברכות השחר. הוא צריך למקד את כל עבודת השם מהרגע הראשון שלו ביום. כל מחשבה, כל דיבור וכל מעשה זה לקרב את הגאולה, להביא את הגאולה. איך אני על ידי המעשה הספציפי הזה אני מביא לדעת שכל חיי היומיום שלנו זה בשביל מטרה אחת ויחידה. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. באותה התוועדות הרבי דיבר אז, ביקש לפרסם, התחנן. היה משהו נפלא ביותר. הרבי אז אמר דבר מעניין. הוא סיפר שהוא קיבל איזה

20:33 מכתב מאישה שכתבה לו שהיא מלאה פחדים. מסכנה, הגיע אליי איזה מכתב שמישהו מפחיד אותה, כותב לה שהוא שולח לה איזה מסר ואת המסר הזה היא צריכה להעביר לעשר אנשים, עשרה אנשים, ואם לא חס ושלום וכולי. מכתב חריף והיא מבוהלת. מה אני עושה? כמובן שהרבי אמר, סיפר, כל זה הרבי מספר בהתוועדות. אמרתי לה שאין מה להתרגש, זה שטויות, הבלים. תזרוק את המכתב לפח ותמשיך הלאה. ואז הרבי אמר: אבל אני בתור יהודי שלומד מתורת הבעל שם טוב, שדבר שיהודי רואה ושומע צריך לקחת מזה מסר לעבודת השם, אמרתי: וואו, למה הגיע אליי הסיפור הזה? מה המסר בשבילי? למה הייתי צריך לשמוע מכזה דבר? ואז הרבי אמר: נפל לי רעיון נפלא. כנראה אפשר להשתמש בצורה חיובית, בצורה טובה, בצורה בריאה בדבר הזה. הכוח שאתה יכול לפרסם מסרים חיוביים לעוד עשרה אנשים. ואז הרבי דיבר על שני מסרים. מאוד מעניין. חזר על שני מסרים מספרי גדולי ישראל בקשר לנקודה שאנחנו מדברים פה עכשיו, שיהודי צריך להיות חדור עם התקווה ועם האמונה והביטחון ולבקש ולהתפלל על הגאולה ולצפות בכל רגע ורגע שנזכה כבר לגאולה השלמה. אז הרבי ציטט שני ציטוטים. ציטוט אחד מהספר מדבר קדמות לחיד"א. החיד"א היה אחד מגדולי ישראל, מחכמי ירושלים, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, מגדולי הפוסקים, מאוד מפורסם. הוא נסע הרבה גם לעולם, איטליה וכולי. החיד"א כתב המון ספרים. אז בספר מדבר קדמות, זה יהיה-- אז הוא כותב, ונגיע לנושא של קיווי. הוא מביא מדרש. המדרש אומר שבשכר הקיווי עם ישראל ייגאל מהגלות. זאת אומרת, בשכר התקווה שעם ישראל מקווה, מצפה, מייחל ומתפלל, אז בזכות זה, אומר המדרש, נזכה לגאולה השלמה. אומר על זה החיד"א שעל פי

22:52 זה אנחנו יכולים להבין משהו קשה בנוסח התפילה שאנחנו מתפללים כל יום. אנחנו כל יום בתפילה בעמידה בשמונה עשרה, אנחנו אומרים: את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח. יהודי מתפלל בשמונה עשרה שלוש פעמים ביום, ואנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא יביא את משיח: את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך, כי לישועתך קיוינו כל היום. נשאלת השאלה: מה פירוש כי לישועתך קיוינו כל היום? תביא את המשיח, כי הגלות היא ארוכה, כי נמאס לנו, כי הגיע הזמן. כי, כי, כי לישועתך קיוינו כל היום? איזה טעם זה? בגלל שאנחנו מקווים, לכן מה? מגיע לנו, לא מגיע לנו. אם מגיע לנו, יבוא. לא מגיע לנו, לא יבוא. עשינו תשובה. לא עשינו תשובה. מה זאת אומרת כי לישועתך? איזה טעם זה? לפי המדרש הזה, אומר החיד"א, מובן: אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא, אין לנו שום זכויות, אבל זכות אחת ויחידה יש לנו, זכות התקווה. כי לישועתך קיוינו כל היום. בגלל שיהודי כל היום מצפה, מייחל ומקווה לגאולה, זה עצמו הסיבה שלכן את צמח דוד מהרה תצמיח. זוהי הסיבה לגאולה. זה ציטוט מספר אחד. ציטוט מספר שתיים יותר חריף אפילו, מגדולי ישראל הראשונים עוד לפני החיד"א. הרד"ק, רבי דוד קמחי, היה מגדולי מפרשי המקרא ומפרשי התנ"ך, עוד אפילו לפני תקופת, לפני רש"י, לפני בערך אלף שנים. כותב הרד"ק בסוף ספר שמואל ב', שם כתוב בסוף הספר שהייתה מגיפה בזמן דוד המלך. רחמנא ליצלן. אומר שמה הרד"ק, מביא מהמדרש. המדרש אומר, מדרש תהילים פרק י"ז, אומר המדרש רבי שמעון בר יוחאי: איך זה שבזמנו של דוד המלך הייתה מגיפה ונפלו כל כך הרבה אנשים? אומר המדרש: בגלל שהם לא ביקשו על בניין בית

25:00 המקדש. היו צריכים לבקש שכבר ייבנה בית המקדש והם לא מיהרו לבקש את זה. אומר הרד"ק: תעשו חשבון, אם בזמן ההוא, שזה היה בזמנו של דוד המלך, עדיין לא היה בית המקדש, ואף על פי כן, בגלל שהם לא ביקשו, אז רחמנא ליצלן זה מה שקרה. אנחנו בני ישראל, שאנחנו היה לנו את בית המקדש וזה נחרב לנו ואנחנו נמצאים בגלות, בצער ובחושך, אז בוודאי ובוודאי שאנחנו צריכים להתפלל ולבקש ולצפות ולייחל. ודווקא בזכות זה, הבקשה והייחול, זה מה שיביא את הגאולה. ולכן מסיים הרד"ק ואומר: לכן בכל התפילות שלנו אנחנו מבקשים וחוזרים ומבקשים את ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. עם זה הרבי סיים וביקש שכל אחד ואחד ישתדל לפרסם לכל הפחות לעוד עשרה אנשים, עשרה אנשים, את המסר הזה. פשוט לקחת, בזמן ההוא לפני ארבעים שנה עדיין לא היה כמו היום שאתה יכול לשלוח מסר וזה מגיע למאות ולאלפים. זה היה, עדיין לא היה אינטרנט, לא היה כל הדברים. אז בן אדם כותב מכתב וזה כתבים. היו צריכים לכתוב ולכתוב מכתב, לשלוח בדואר. אז הרבי אמר: אני לא מבקש יותר. רק עשרה אנשים, עשרה מכתבים תשלח לעשרה אנשים את המסרים האלה. אתה פ-פשוט מעתיק מה שכתוב בלי איומים, בלי הפצרות, בלי אזהרות. פשוט להעתיק דברי גדולי ישראל, לעורר את הציפייה, לעורר את התקווה, לעורר את הצימאון לגאולה. כי בעצם זה מה שאנחנו לומדים מפרשת השבוע מאברהם אבינו. אברהם בונה מזבח כי הוא רואה שעם ישראל הולך להתאחד מסביב לנקודה אחת, להמליך את דוד המלך. וההתאחדות הזאת גם עכשיו היא חשובה ביותר. חברון, דווקא בחברון. חברון מלשון חיבור, להתאחד בזכות האבות שנמצאים בחברון. ההתאחדות של עם ישראל, החיבור של עם

27:12 ישראל, החיבור בשביל להמליך את דוד המלך, וביקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם. זה הבקשה, זה התפילה וזה מה שאנחנו אמורים לפעול ולפעול עכשיו, דווקא כשמתחילים את התקופה החדשה של השנה. והרי ידוע מה שכתוב במדרש שדווקא חודש מרחשוון זה חודש מסוגל לבניין בית המקדש, שאז יהיה חנוכת הבית של בית המקדש השלישי. אומר המדרש שנזכה שהשנה הזאת, החודש הזה, היום הזה, בחודש חשוון נזכה לגאולה השלמה, למשיח צדקנו ובניין בית המקדש, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים.