איך להפוך את יום כיפור לחוויה של אהבה במקום פחד

00:00 בוא נדבר היום על התשובה המיוחדת של יום הכיפורים. אנחנו יודעים שיום הכיפורים זה ה-יום, כמו שהרמב"ם כותב בהלכות תשובה שיום הכיפורים הוא זמן תשובה, הוא היום המיוחד של התשובה, זמן תשובה לכל. למרות שהרמב"ם כותב שהתשובה בכלל בכל עשרת ימי תשובה יפה ומתקבלת, ולפני זה הוא אומר בעצם שכל השנה התשובה זה זמן, תמיד זה זמן טוב לעשות תשובה. אף על פי כן, אנחנו אומרים שיש יום מיוחד בשנה, יום שנקבע בתור זמן התשובה. זאת אומרת שיש לנו פה שלושה זמנים. יש את הזמן של כל השנה. כל פעם שיהודי רוצה, בכל יום, בימות השנה, אז ודאי שיהודי יכול בכל רגע נתון להתעורר בתשובה והתשובה מתקבלת כתמיד. זה בעצם אחד מהנושאים המרכזיים, כל ימיו בתשובה, כמו שהחכמים אומרים לנו. מצד שני, יש אבל גם זמן מיוחד, שזה עשרת ימי תשובה, שאז, כמו שהרמב"ם אומר, התשובה יפה ומתקבלת ביותר. ואז יש, אבל בנוסף לזה, יש את הזמן המיוחד של יום הכיפורים. מה יש ביום הכיפורים מיוחד שאין בכל הזמנים האחרים? אנחנו רואים במאמרי חז"ל דברים מאוד, מאוד נפלאים דווקא ביום הכיפורים. בעיקר יש את מה שהגמרא אומרת בקשר ליום הכיפורים: "עיצומו של יום מכפר." יש פה משהו מאוד, מאוד מיוחד, "עיצומו של יום מכפר." כלומר, עצם היום, המהות, היום עצמו, יש לו כוח לכפר, לתת כפרה. והשאלה שנשאלת פה מתבקשת: איך יכול להיות עיצומו של יום מכפר? אם עשית תשובה, אז כל פעם אתה-- הבן אדם עושה תשובה, מכפרים לו. לא קשור עם שום יום. ואם הבן אדם לא עושה תשובה, מה זאת אומרת עיצומו של יום? פתאום מגיע יום הכיפורים בלי שאני אעשה שום דבר, והיום עצמו עושה

02:14 איזושהי כפרה. איך הדברים קורים בלי שהבן אדם יעשה שום דבר? בעצם בגמרא יש שם מחלוקת, יש חכמים, יש רבי שחולקים האם צריך להיות גם תשובה או עיצומו של יום, יום מכפר לשבים או גם ללא שבים. ההלכה מביאה שצריך להיות גם תשובה. גם זה לא מובן. מה זאת אומרת? לא מובן מה זה אומר עיצומו של יום מכפר, ואם נגיד שזה לשבים, אז אם ככה, אז כל יום ברגע שאדם עושה תשובה אז הוא מתכפר. מה המיוחד בתשובה של יום הכיפורים? על זה היום אנחנו נדבר כמה פרטים מאוד, מאוד מעניינים כדי להבין את העומק המיוחד של התשובה שיש ביום הכיפורים. אנחנו נראה את זה גם כן בדברים מסוימים בתפילה. יש כל מיני דברים מעניינים ביום הכיפורים שצריכים להבין אותם. אנחנו רואים שאחד מהדברים החשובים שיום הכיפורים, ועוד מדברים על זה ועושים מזה עניין מרכזי, זה הנושא של עבודת הכהן הגדול. מסכת יומא, מסכת שלמה במשנה ובגמרא, שרוב המסכת מדבר על איך היה יום הכיפורים בבית המקדש, וזאת מהתורה. אנחנו יודעים בתורה פרשה שלמה שהתורה מסבירה לנו, קוראים את זה ביום הכיפורים בבוקר, את כל פרטי ההלכות והדינים, איך הכהן הגדול היה נכנס אחת בשנה וכל ההכנות וכל הפרטים והקורבנות שהקריב. והיום, גם כשאין לנו עדיין את בית המקדש, נקווה שהשנה הזאת נזכה לגאולה השלמה ולבניין בית המקדש. אבל גם בתפילות, תפילת מוסף, חלק גדול מאוד מהתפילה מוקדש לספר ולתאר בפרטי פרטים את עבודת הכהן הגדול. מה יש בעבודת הכהן הגדול שמתקשר עם היום הזה, יום הכפרה, יום התשובה של יום הכיפורים? עוד דבר שאנחנו צריכים להבין גם כן בתפילות של יום הכיפורים זה בהתחלת היום, שזה

04:23 כשמגיעים ביום הקדוש נכנסים כולנו בחיל ורעדה. בליל יום הכיפורים מתחיל היום הקדוש. אנחנו מתחילים את תפילת כל נדרי, ואנחנו רואים שבכל תפוצות ישראל תפילת כל נדרי זה תפילה שעושים את זה עם הרבה כוונה ועם הרבה רגש. מה יש כל כך מיוחד בתפילת כל נדרי שאנחנו פותחים את היום עם זה ועושים את זה עם כזה רגש מיוחד של קדושה וסילודין? לכאורה, כשקוראים את המילים של כל נדרי, במיוחד אם מנסים לתרגם את זה למילים פשוטות, לא כתוב שם שום דבר מיוחד חוץ מהנדרים והאיסורים והחרמות וזה, ומבקשים התרה וכולי. מיום כיפור זה עד יום כיפור הבא עלינו לטובה. מה יש כל כך מיוחד בתפילת כל נדרי שאנחנו פותחים את היום עם זה? ואחר כך, בשיא ההתעלות של יום הכיפורים, זה תפילת הנעילה. מה המיוחד בתפילת הנעילה? מה הפירוש בתפילת הנעילה? ולמה אנחנו רואים באמת שתפילת הנעילה זה התפילה, התפילה הכי חזקה? וכמובן, נמצאים בסוף היום והרגעים האחרונים, עוד מעט נעילה. פירוש הפשוט, ננעלים השערים. אז כמובן רוצים לחטוף את ההזדמנות האחרונה, אבל אנחנו יודעים שעל פי החסידות כל הדברים האלה מקבלים ממד ומשמעות עמוק ביותר. להבין את עומק עבודת התשובה של יום הכיפורים. נתחיל מהנקודה המרכזית שאמרנו: עיצומו של יום מכפר. מוסבר במאמרי החסידות שהפירוש עיצומו של יום, עצם העצמיות, העומק, הפנימיות. זה יש משהו ביום הכיפורים, היום הזה שבו מתגלה העצמיות של הקשר בין יהודי לקדוש ברוך הוא. כלומר, כשאנחנו מדברים על הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, יש בזה הרבה שכבות, הרבה רמות. יש את הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא בחיי היומיום, בלימוד התורה, בקיום המצוות. אז כל מצווה זה קשר. מצווה זה

06:47 מלשון צוותא, התחברות, התקשרות. ברגע שיהודי מקיים מצווה, איזו מצווה שזה יהיה, הקלה שבקלות והחמורה שבחמורות, יש קשר נפעל. נוצר חיבור וקשר בין היהודי לקדוש ברוך הוא, ובזה עצמו יש הרבה רמות ודרגות. באיזו צורה היהודי מקיים את המצווה? באיזה עומק אפשר לקיים את המצוות? רק מצד קבלת עול מלכות שמיים: כך הקדוש ברוך הוא רוצה. אפשר לקיים את המצוות מתוך יראה, מתוך אהבה, מתוך עונג. הרבה רמות. וכמובן שכל אופן של קיום מצווה יותר עמוקה, גם הקשר הוא יותר עמוק ויותר גבוה. יש את הקשר של יהודי שנוצר עם הקדוש ברוך הוא, שהוא עוד יותר גבוה גם מקיום המצוות, שזה בעצם בקשר של התשובה. כפי שדיברנו גם כן בעבר, התשובה, הרי התרגום המילולי, כמו שאדמו"ר הזקן מסביר בתניא ובעוד מאמרים, שהפירוש של המילה תשובה זה לשוב, לחזור. זאת אומרת שיש פה התחדשות יותר עמוקה של קשר בין היהודי לקדוש ברוך הוא. למרות שהיהודי הזה התנהג לא טוב, למרות שאני יודע שהתנהגתי לא טוב וחטאתי, עוויתי, פשעתי. אבל ברגע שיהודי מתעורר בתשובה, הוא חוזר לקדוש ברוך הוא והוא אומר: אני רוצה להיות עוד הפעם. אני רוצה להתקשר איתך, להתחבר איתך, ואני מתחרט על מה שעשיתי. אז יהודי מגלה קשר יותר עמוק בינו לקדוש ברוך הוא, שלמרות שעד עכשיו היה פה איזה עניין של פירוד, היה פה עניין של נתק, אף על פי כן הוא חוזר לקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא סולח ומוחל לו. זאת אומרת שכאן מתגלה שיש משהו יותר מהותי בקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא. יש את הקשר של בן ואבא. יהודי הוא לא רק עבד לאדון. יהודי הוא בן ואב. ההבדל בין עבד

08:55 ואדון זה העבד גם כן מתמסר לאדון. אם האדון הוא המלך, הוא מסור אל המלך. הוא יקיים את מה שהמלך רוצה. הוא יקבל עליו את עול המלכות. אבל לפעמים יכול להיות שהעבד מורד במלכות ופורק מעליו עול מלכות, ואז מתנתק כביכול הקשר בין העבד ואדון. אבל אם מדובר על עבד שהוא גם כן בן, אז יש פה משהו הרבה יותר מהותי. הקשר של בן ומלך זה קשר שאי אפשר להפריד ביניהם. זה קשר עצמותי, זה קשר מהותי. הקשר הזה מתגלה במיוחד ברגע של התשובה. כי אם הקשר שלנו זה רק קשר חיצוני, אז יכול להיות שברגע שמרדתי, פרקתי מעליי עול, אז גמרנו. המלך יכול לזרוק אותך, להוציא אותך, אתה לא קשור אליו יותר. גמרנו. אבל כשיש פה קשר מהותי, קשר של בן, בן ואב זה קשר עצמותי שאי אפשר למחוק את זה אף פעם. זה קשר שלא שייך בזה ניתוק. יכול להיות לפעמים סוג של ריחוק. ההתנהגות הלא נכונה של הבן, שהוא לא, שלא מתנהג כרצון האב, יכולה לגרום לניתוק, לריחוק. אבל האבא תמיד יישאר אבא והבן יישאר בן. וברגע שהבן מתעורר בתשובה ואומר: אני רוצה לחזור ולהיות עם האבא, אז יש פה התחדשות בקשר, וזה בעצם הקשר של תשובה. בדרך כלל, שיהודי חוזר וקושר את עצמו לקדוש ברוך הוא וחוזר ושב אל הקדוש ברוך הוא, וכאן מתגלה שהקדוש ברוך הוא יכול גם לסלוח לנו כפי שמוסבר בתורת החסידות. העומק שבתשובה. מה זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא סולח לנו? המצוות זה רצון העליון, רצון המלך, רצון השם. אבל הקדוש ברוך הוא, שהוא נקרא בעל הרצון, הוא למעלה מהרצון, ובגלל שהוא למעלה מהרצון, הוא זה שהחליט את הרצון. הוא גם

11:04 לא מחויב עם הרצון. הוא יכול להגיד שלמרות שהרצון לא התקיים, למרות שהבן אדם לא התנהג טוב, אבל ברגע שהאדם חוזר ומקשר את עצמו ומגלה את האהבה הזאת של אב ובן, אז יש מחילה וסליחה. בעל הרצון מגלה כביכול רצון חדש, והוא בוחר לרצות בבן ולהתחבר איתו עוד הפעם, ולתת לו עוד פעם את הקשר והחיבור. ואז כל הדברים, כל העבר מתנקה ומתהפך ומתחיל תקופה חדשה. הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא שמתגלה ביום הכיפורים זה הקשר הכי מהותי והכי עמוק, שזה מה שנקרא עיצומו של יום. העצמיות, העצם, הקשר הכי עמוק. ידוע מה שמוסבר בתורת החסידות על פי המדרש, שחמישה שמות נקראו לה. הנשמה יש לה חמישה שמות. כל שם מבטא מדרגה, סוג של קשר בין יהודי לקדוש ברוך הוא. יש בחינת נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. הקשר של בחינת נפש זה הקשר של יהודי בנושא של מעשים. נפש זה הכוח של הנשמה שמלובש בגוף ונותן לו חיות לאיברים. מזה מגיע, מזה מגיע קיום המצוות בפועל בעשייה. לעשות רצון השם כי כך הקדוש ברוך הוא ביקש. עשייה בפועל. רוח קשור לעולם הרגש. זה הקשר של יהודי עם... באופן רגשי. הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא, הוא ירא מהקדוש ברוך הוא ולכן הוא מקיים את המצוות. זה קשר יותר עמוק. נשמה קשור עם המוח, עם השכל. יהודי מתבונן, מתעמק, לומד תורה, מתבונן בגדולת השם, ואז הקשר שלו זה קשר של אהבה שכלית, אהבה שבנויה על עומק והתבוננות, שזה דרגה יותר גבוהה, בחינת נשמה. ואז יש את הבחינה הרביעית, מה שנקרא חיה, שזה הקשר של הרצון. הרצון זה למעלה מהשכל, למעלה מהרגש. אני רוצה להיות קשור לקדוש ברוך הוא למעלה מטעם

13:16 ודעת, כי כך אני רוצה. רצון פנימי ועצמותי שיש ליהודי, הרצון של יהודי זה למעלה מהשכל. ואז יש קשר בין הרצון של יהודי לקדוש ברוך הוא, וזה מעורר את הרצון של הקדוש ברוך הוא ביהודי. זה רצון שלמעלה מטעם ודעת. זה עדיין אבל לא הדרגה החמישית. יש את הבחינה החמישית, בחינת היחידה. יחידה מלשון יחיד, קשר של יחיד ויחידה. היהודי עם הקדוש ברוך הוא באופן שכמו שהקדוש ברוך הוא יחיד, יחיד כזה שלא שייך משהו אחר חוץ ממנו, שלכן הוא נקרא יחיד ומיוחד. היהודי מבחינת הנשמה, חלק אלוקא ממעל, היא יחידה, מלשון נקבה, שהיא מקבלת כמו איש ואישה, זכר ונקבה, משפיע ומקבל. אז יהודי והקדוש ברוך הוא זה בחינת יחיד ויחידה, שהנשמה מקבלת, מקבלת את הקשר שלה עם הקדוש ברוך הוא באופן של יחידה, שלא שייך באופן אחר. יהודי מחובר לקדוש ברוך הוא בצורה כל כך מהותית שלא שייך פירוד. בקשר הזה זה כמו שדיברנו, הקשר של בן ואב, אבל לא רק קשר של בן ואב. כמו שהוסבר בחסידות, זה הקשר של הבן והאב עוד לפני שהבן נהיה מציאות נפרדת בעולם הזה הגשמי. הרי כידוע, שורש הבן, איך שהוא מתחיל באבא, שורש הבן זה במהותו ועצמותו של האב עוד לפני שנוצר הוולד, לפני שהוא נוצר ונעשה ממנו במציאות של ולד, רמ"ח איברים ושס"ה גידים, יש את הבן כפי שהוא מושרש במוחו. כביכול עם ישראל, הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא זה קשר כזה מהותי ועצמותי שבו, כמו לשון הזוהר, ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד. היהודי עם הקדוש ברוך הוא זה דבר אחד, אחד ממש. העצמיות הזאת זה מה שהגמרא אומרת: עיצומו של יום מכפר. ביום הכיפורים מתעורר אצל כל

15:25 יהודי היחידה של הנשמה, הבחינה החמישית, וזה מה שמגלה בנו את הקשר העצמותי הזה בין יהודי והקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא ויהודי. במקום הזה לא שייך חטא, לא שייך פגם. כשזה מתעורר, מתעוררת האמת שיהודי אף פעם לא רוצה לחטוא, וגם כשהוא חטא זה לא היה הוא. היה פה איזה יצר הרע שעטף אותו והוא תקף אותו, כמו שהרמב"ם אומר. הרמב"ם אומר שיהודי במהותו אף פעם לא רוצה לחטוא. יהודי בעצם מהותו רוצה לקיים את רצון השם. כמובן כל שכן וכל שכן מבחינת היחידה לא שייך ניתוק. מה שקורה זה שיש רוח שטות בלשון הגמרא: אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, שעוטף אותו ותוקף אותו ומכניס אותו או שלוקח אותו למקומות, למחוזות שהנשמה לא רוצה. אבל גם בשעת החטא, אומר אדמו"ר הזקן, הייתה באמנה איתו יתברך. הנשמה אף פעם לא רצתה להיות נפרדת. ביום הכיפורים מתעורר הקשר הזה. ברגע שזה מתעורר, אז כאילו אף פעם לא היה פה שום ניתוק, שום פירוד, שום דבר שהפריד בין יהודי לקדוש ברוך הוא, ולכן משם מקור הסליחה והכפרה, וזה מה שאדמו"ר הזקן אומר לנו שהמילה כפרה זה גם מלשון וכיפר את הבית, שזה מלשון ניקיון, רחיצה. כלומר, שהקשר הזה שמתעורר ביום הכיפורים זה רוחץ. זה גורם שכל הדברים שבמשך השנה גרמו לריחוק ולמרחק ולניתוק, כביכול כאילו אף פעם לא היו קיימים. ואז הבן אדם יוצא נקי, חזק, מתעורר ומתגלה שוב החלק אלוקא ממעל ממש, הקשר המהותי והעצמותי של היהודי והקדוש ברוך הוא. אז זה בעצם מסביר לנו את הנושא של חמשת התפילות של יום הכיפורים. זוהי הסיבה למה יש חמש תפילות ביום הכיפורים, יום שנתחייב בחמש תפילות. מספר חמש זה

17:20 החמישה שמות שדיברנו על הנשמה. כל תפילה קשורה עם עוד מדרגה בנשמה, כי ביום הכיפורים אנחנו מתקנים ומחזירים במקום את כל אחד מהחמישה דרגות. התפילה החמישית היא תפילת נעילה. אבל קודם כל נדבר על התפילה הראשונה, כמו שאמרנו. מה יש בתפילת כל נדרי? אומר לנו אדמו"ר הזקן, כשמדברים פה על הנדרים והאיסורים והחרמות וכל מה שכתוב פה בתפילת כל נדרי, מתכוונים לא רק לנדרים הרגילים, אלא מתכוונים לכל מיני קשרים, אסרי, אסרי זה מלשון גם כן מתיר אסורים, כל מיני חבלים, שרשראות, קשרים שיש שהנפש האלוקית קשורה בהם, תפוסה במאסר של גוף ונפש הבהמית. כל מיני מחשבות שליליות שגורמות לנו להיות מחוברים לחומר, לגוף, לגשמיות, לרצונות, ולפעמים גם כן לכל מיני נטיות שליליות או כל מיני חלישויות, כל מיני מחשבות וקולות שגורמות לנו להרגיש יותר חלש. אדמו"ר הזקן מסביר לנו שאחד מהשמות של האדם זה אנוש. יש אדם, יש איש, יש גבר, יש אנוש. אדם מבטא את מעלת השכל, המוח. איש מבטא את עולם הרגש, עולמות נפלאים ועשירים שיש לכל אחד ואחד מאיתנו. עולם השכל, עולם הרגש. גבר זה התגברות, כוח, ההתגברות בכל אחד מהדברים האלה. אבל אנוש זה מלשון חולה אנוש, חלישות, כשל בעווני כוחי. הבן אדם לפעמים בגלל שהוא נמשך לחומר, לגוף, לנפש הבהמית, אז יש גם כן מה שהגוף מושך אותו כלפי מטה, נותן לו הרגשה של חלישות. מי אתה? מי אני ומה אני? אני לא אוכל. אין לי כוח. אני לא אוכל להתגבר. מחשבות שגורמות לנו להרס, מחשבות שגורמות לנו להרגיש פחות. וזה בעצם הקשרים והאיסורים והנדרים והמילים שגורמות לנו להיות אחוזים, תפוסים וקשורים בידי הקליפה והסטרא אחרא. מגיע ליל יום הכיפורים, יהודי מגיע לבית כנסת

19:46 ודבר ראשון הוא מתחיל עם המנגינה המפורסמת של כל נדרי ואסרי, והוא אומר כל המילים, כל הנדרים, כל הקשרים האלה היום הם מתפוגגים, לא קיימים יותר. יש רק ונסלח לכל העם הזה, כמו שכתוב בהמשך סלחתי כדבריך. היום זה יום של חיבור. היום זה יום של עוצמה. זה יום של כוח. זה יום שבו מתעורר היחידה, הקשר המהותי והעצמותי של יהודי והקדוש ברוך הוא. במקום הזה אין חטאים, אין עוונות, אין מחשבות שליליות, יש רק כוח ועוצמה לא נורמלית של קשר יהודי עם הקדוש ברוך הוא במקום הכי עמוק. ברגע שמגיעים למקום הזה, ההתבטלות המוחלטת של יהודי לקדוש ברוך הוא זה המקור של הכוח והעוצמה להתגבר על כל הדברים ולקחת את ההחלטה שהשנה הזאת באמת הולכת להיות שנה שונה, שנה אחרת לגמרי לכל הפרטים, וזה בעצם מה שהולך כל התפילה. כל אורך יום הכיפורים יהודי בתפילות שלו הוא קושר את עצמו עם הקדוש ברוך הוא בצורה הכי עמוקה. כל התפילות של יום הכיפורים, כמו שהוסבר, זה להפוך את הזדונות לזכויות. זה לא רק בקשת סליחה רגילה. התשובה של יום הכיפורים, שזה הדרגה הכי גבוהה בתשובה, מה שנקרא בלשון החסידות תשובה עילאה, התשובה העליונה באופן הכי עמוק של תשובה עליונה. התשובה העילאה זה לא רק תשובה על חטאים. תשובה עילאה, כמו שדיברנו, זה והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה. הקשר להחזיר את הקשר של הנשמה עם מקור חיותה, כביכול לפני שהנשמה ירדה לעולם. נשמה בגוף בעולם הזה הגשמי, נשמה בריאה בגוף בריא. אבל הקשר חוזר למקום הכי הכי עצמותי ומהותי, כביכול בטרם, כמו שאדמו"ר הזקן אומר בתניא, כמו בטרם שנפח רוח פיו יתברך על הנשמה, הרי כתוב ויפח באפיו נשמת חיים.

21:57 הקדוש ברוך הוא נפח כביכול מהמקום הכי עמוק, כמו שאדמו"ר הזקן אומר בתניא בלשון הזוהר, שוייפח פירושו שזה מגיע מהפנימיות ועצמיות הנפש, אבל בפועל זה יורד למטה ואתה נפחת בי. כמו שאומרים בתפילה כל בוקר, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי. זה הנשמה כפי שהתלבשה בנשמה בכלי בגוף הגשמי. אבל ביום הכיפורים הקשר חוזר למקור לפני שוייפח. זה הכוח שיש בתשובה של יום הכיפורים. ואז כל הקשרים החיצוניים, הארציים שרוצים להחליש אותנו, מתבטלים ונפוגגים כאילו לא היו. ואז אנחנו, זה הכוח של יום הכיפורים. ולכן העבודה של הכהן הגדול ביום הכיפורים, כשהוא נכנס לקודש הקודשים, והכהן הגדול כשהוא נכנס הוא לא נכנס כמו איש פרטי, הוא בעצם השליח של כל עם ישראל. הכניסה של הכהן הגדול לקודש הקודשים זה הכניסה של כל יהודי לקודש הקודשים של הנפש, למקום הכי פנימי, הכי מרכזי, הכי עמוק. שם במקום הזה יש רק יהודי עם הקדוש ברוך הוא, ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד. בקודש הקודשים היו הכרובים איש אל רעהו. כן, זה הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא במקום הכי עמוק. זה מה שיש ביום הכיפורים, ולכן אומרים לנו חכמים על הפסוק וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר. כשהכהן הגדול היה נכנס לקודש הקודשים, כל אדם לא יהיה. אף אחד לא היה יכול להיות שם. אומר שם המדרש לא רק אדם, גם פני אדם. זאת אומרת גם המלאכים שנאמר עליהם דמות פניהם פני אדם. ביחזקאל במרכבה גם המלאכים לא היו שמה, רק נשמות ישראל שהם עם הקדוש ברוך הוא בקשר הכי עמוק של אהבה והתחברות. זה מה שיש ביום הכיפורים, וזה בעצם

23:57 גם כן מה שקורה בשיא בתפילת נעילה. התפילה החמישית שאז, כמו שדיברנו, מתעורר אצל כל יהודי היחידה שבנשמה, החלק הכי עמוק של הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא. אז באמת זה הפירוש העמוק והפנימי בתפילת נעילה. נעילה פירושו שנועלים את הדלת והשער לכל הנבראים וכל העולמות ואפילו המלאכים, ונשארים בפנים רק הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. הזוהר אומר בקשר לשמיני עצרת, כתוב בזוהר בקשר לשמיני עצרת שביום שמיני עצרת, שמחת תורה, זה היום שבו הוא מביא את הפסוק שכתוב על יוסף הצדיק, שיוסף אמר לכל בית פרעה תצאו. הוא הוציא את כולם ואז היה רק יוסף עם אחיו ולא היה איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו. אומר הזוהר, זה מדובר על שמיני עצרת, שאז זה הזמן שישראל וקודשא בריך הוא בלחודייהו. הקדוש ברוך הוא ועם ישראל נמצאים לבד. אף אחד לא נכנס לשם. אז בא בחסידות שבעצם שמיני עצרת זה הסיום. זה מתחיל ביום הכיפורים. ביום הכיפורים בעצם זה היום שבו נוצר הקשר הזה. זה תפילת נעילה. ננעלים כל השערים, ובפנים נמצאים רק הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. ואז אנחנו מכריזים בסוף היום את תפילות, את פסוקי הייחוד. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. ברוך שם, וה' הוא האלוקים. כל פסוקי הייחוד שיהודי מכריז בפה מלא עם כל הכוונה ואומר זה האמת, זה האמת שלי ועם האמת הזאת אני הולך לחיות בכל ימות השנה. שמע ישראל אומרים את זה פעם אחת, כי זה כוח האמונה של יחידה שבנפש. זה פעם אחת יחידה. שלוש פעמים אנחנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי ישנם שלושה עולמות, בנפש גם כן יש מחשבה, דיבור ומעשה, שכל אחד מלבושי המחשבה והדיבור והמעשה

26:06 יהיו חדורים עם האמונה האמיתית באחדות השם, והשבע פעמים ״ה' הוא האלוקים״. להחדיר את האמונה בכל שבעת ימי בראשית, בכל שבעת ימי השבוע, שלכן אומרים את זה שבע פעמים. בחסידות הרי מוסבר שהמילה אלוקים עם ה' בגימטריה הטבע. הטבע מורכב משבע, שבעת ימי בראשית. יש כל המושג של שבע מידות. זה אומר הוי' הוא האלוקים, שבכל יום ויום של חיי הטבע בעולם אני ארגיש את האמת שהטבע הוא בעצם למעלה מהטבע. הקדוש ברוך הוא נמצא איתי בכל פרט ומוליך אותי ולוקח אותי, ולכן מסיימים גם כן ״לשנה הבאה בירושלים״. אז בא בחסידות מה פירוש של המילים ״לשנה הבאה בירושלים״: לא מתכוונים שנה הבאה או שנה הבאה, נחכה ליום כיפור הבא, שנה הבאה חס וחלילה. אלא ״הבאה״ הכוונה, אומר האדמו"ר הריי"צ, הבאה עכשיו. ״הבאה״ אפשר לקרוא שנה הבאה, אבל אפשר להגיד הבאה עכשיו, עכשיו כשאנחנו באים נכנסים אליה. השנה הזאת שבאה עכשיו, שעכשיו אנחנו מקבלים אותה, שנת תשפ"ו, שזה השנה עכשיו כשאנחנו נכנסים אליה, אז על זה אנחנו אומרים ״לשנה הבאה״, עכשיו, ״בירושלים״. היראה השלמה, יראת השם שלמה, שיש לנו את יראת השם השלמה, ואנחנו מתחברים לקדוש ברוך הוא באופן מושלם, וזה גם כן מביא אותנו לגאולה השלמה. לירושלים הבנויה עם בית המקדש, שביום הכיפורים אנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא שנזכה לראות את עבודת כהן הגדול ביום הכיפורים בבית המקדש, וזה אנחנו באמת מבקשים ומתפללים, שבכוח התשובה של הימים האלה שיתעורר אצל כל יהודי הקשר המהותי והפנימי, מתעוררת האהבה הגדולה של הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל. אז בוודאי כמו שנאמר בפסוק ״ולא אבה ה' אלוקיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלוקיך״, שתתגלה האהבה המהותית

28:15 והעצמית של הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל והאהבה המהותית והעצמית של כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא. ממילא נזכה בוודאי שהשנה הזאת תהיה שנת אורה, שנת ברכה ושנת גאולה, גאולה אמיתית והשלמה עם משיח צדקנו, שלכל אחד ואחד מכם וכל אחד ואחד מאיתנו שיהיה עם גמר חתימה טובה, שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות, שנת גאולה וישועה, שנת פדותנו וגאולתנו, אמן.