למה טו באב הוא היום הכי טוב בשנה? הסוד שלא ידעתם

00:00 הגמרא בסוף מסכת תענית אומרת: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב. והגמרא שם מספרת שבאותו יום היו בנות ישראל, במקום אחר כתוב בנות ירושלים, היו יוצאות וחולות בכרמים ו... זאת אומרת היו עושים מחול, ריקודים, וזה היה היום שבו היו עורכים את השידוכים, כידוע. והמשנה מספרת מה היו אומרות במחול הזה. היו אומרים: בחור, שא נא עיניך וראה במה אתה בוחר. אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. שנאמר: שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל. אז מה אנחנו יודעים פה? שבחמישה עשר באב היו עושים את הריקודים האלה, והבנות שהיו רוקדות היו אומרות לבחור שירים את העיניים, להסתכל במה הוא בוחר, שלא יסתכל בנוי וביופי אלא במשפחה. ואז מביאים את הפסוק מאשת חיל, הפסוק המוכר: שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל. טוב, המשנה הזאת צריכה הסבר. מה הולך פה? בכלל מה קורה בחמישה עשר באב? מה פתאום דווקא באותו יום עשו כאלה ריקודים? מה היה התוכן של הריקודים? מה זאת אומרת אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה? מה זה אומר המשפחה? מה פתאום המשפחה יותר חשובה מהנוי? מה זה אומר גם כן הפסוק? בפסוק אומרים שקר החן והבל היופי. אל תיתן עיניך בנוי, אבל לא כתוב משפחה, כתוב אישה יראת ה' היא תתהלל. איפה פה המשפחה? זה שאלות במשנה. ממשיכים הלאה בגמרא, סוף מסכת תענית. הגמרא מביאה ברייתא, תנו רבנן, שהיו כמה קבוצות. הברייתא מפרטת ומספרת שבעצם היו כמה קבוצות בבנות ישראל באותו ריקוד, והגמרא אומרת: היפהפיות היו אומרות תן עיניך ביופי, שאין אישה אלא ליופי. המיוחסות היו אומרות תן עיניך במשפחה, שאין אישה אלא לבנים. אז המשפחה זה

02:30 הדבר החשוב. והמכוערות היו אומרות: קחו מקחכם לשם שמיים, ובלבד שתעטרונו בזהובים. כאילו תיקחו. אין לנו לא יופי, לא ייחוס, אז שיהיה לשם שמיים. אבל תעטרו אותנו, תתנו, תתנו לנו זהובים. רש"י אומר תכשיטים. הגמרא אומרת שאין אישה אלא לתכשיטים. גם פה הגמרא כולה מוקשה. מה זה הולך? מה, מה הסיפור פה? לא רק שהגמרא מוקשה, מה זה אומר פתאום מתחלקים לקבוצות? היפך העניין של אהבת ישראל, וכל אחד מבטא את החשיבות שלו, ואחרי זה הפוך מהמשנה. במשנה כתוב אל תיתן עיניך בנוי. פה כתוב להיפך, שהיו אומרות תן עיניך בנוי, תן עיניך ביופי. איך זה מסתדר? וגם הקבוצה השלישית, מה שאומרות המכוערות: קחו מקחכם לשם שמיים. ויחד עם זה מבקשים זהובים. מה הולך פה? אז הגמרא כולה מוקשה מתחילתה ועד סופה. את המשנה אנחנו צריכים להבין, את הגמרא אנחנו צריכים להבין. אבל כשאנחנו נתבונן בצורה מעמיקה מה הולך פה, אנחנו נבין שיש פה סיפור עמוק ביותר. יש פה סיפור לא רק עמוק, אלא סיפור עם מסר מעצים בשביל כל אחד ואחד מאיתנו. ודווקא בימים האלו כל אחד מבין שחמישה עשר באב בעצם בא בהמשך לתשעה באב, וזה מובן גם מתוך הגמרא. הגמרא, כשמתחילה להסביר את הטעמים מה קרה בחמישה עשר באב, אז אנחנו רואים שחלק מהדברים שהגמרא מדברת עליהם, דברים שקשורים עם בית המקדש, דברים שקשורים עם חורבן בית המקדש. כמה וכמה דברים שהגמרא אומרת שמה, שאנחנו רואים שיש להם קשר ישיר עם תשעה באב. כלומר שחמישה עשר באב בעצם, וכך אומר האר"י ז"ל בצורה מפורשת, שחמישה עשר באב זה בעצם העלייה שאחרי הירידה. כלומר, כגודל הירידה של תשעה באב, כך גודל העלייה של חמישה עשר באב. זאת אומרת

04:44 שבעצם יש פה סוג של תיקון ועלייה אחרי הירידה של תשעה באב. אז מזה אנחנו מבינים שאם אנחנו יודעים מה קרה בתשעה באב, מה עומק החורבן, עומק הגלות, עומק האבלות של תשעה באב, אז חמישה עשר באב בא בעצם להביא את ההפך, את הבשורה הטובה. אז תשעה באב בעצם היה מצב של גירושין. תשעה באב היה בעצם מצב שבו, כמו שאנחנו רואים גם במגילת איכה, הייתה כאלמנה וכולי, כל מיני פסוקים, כן? שמבטאים את ה-- כביכול הניתוק, הגירושין, הפירוד של הקדוש ברוך הוא מכנסת ישראל. כולנו יודעים, שיר השירים, שאיש ואישה זה סמל לקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. במתן תורה הקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל, ושם הקדוש ברוך הוא קידש את עם ישראל, וזה היה הקידושין והנישואין של הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. חורבן בית המקדש מסמל את כביכול הפירוד. הבעל הלך למדינת הים, הבעל הלך למקום אחר. יש פה סוג של גירושין. ואז מגיע תשעה-- חמישה עשר באב, ופה כנסת ישראל, שזה ה-- מה שהמשנה קוראת להן בנות ירושלים, בנות ישראל, שבעצם זה בא לסמל את כנסת ישראל, שבאות ומבקשות, באות בעצם, ומבקשות מהקדוש ברוך הוא ואומרות לקדוש ברוך הוא כביכול: "שא נא עיניך וראה". מבקשות כביכול מהקדוש ברוך הוא שיבחר שוב בכנסת ישראל. אז בעצם נכון, זה היה כפשוטו בזמן בית המקדש או אפילו בסמוך לזמן בית המקדש, כמו שמובן בגמרא, גם אחרי זה תקופה מסוימת. חמישה עשר באב זה היה יום שבו היו עושים את השידוכים גם במובן הפשוט. אבל בעצם זה הכול היה סוג של ביטוי של הנישואין העמוקים באמת, הרחבים ביותר, שורש הנישואין של הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. ולפי זה אנחנו נתעמק עכשיו

06:57 ונתבונן בדברי המשנה וגם בדברי הגמרא, ונבין אותם בצורה אחרת ועמוקה ונפלאה על פי השיחות של הרבי שמסביר לנו את הנושא של חמישה עשר באב בצורה מעמיקה ונפלאה ביותר. מה שאני אדבר היום זה בעצם בנוי על שיחה שהרבי דיבר בחמישה עשר באב, בדיוק לפני חמישים שנה, בשנת תשל"ה. זאת הייתה הפעם הראשונה בעצם, תשל"ה. הרבי אז פעם הראשונה בעצם התוועד בחמישה עשר באב. זאת הייתה התוועדות פתאומית שהרבי הודיע שהוא הולך להתוועד לכבוד חמישה עשר באב. בעצם זה לא היה חג מיוחד בחב"ד שהיו מתוועדים בו, אבל מאותה תקופה, מאותה שנה, ואחר כך זה נמשך ככה שנה אחרי שנה, זכינו שהרבי היה מתוועד באותו יום, ובזכות זה זכינו גם כן להסברים מופלאים ומעמיקים ששופכים אור ונותנים עומק ונותנים תעצומות ליום הגדול הזה. אז מתוך הדברים אנחנו ניקח בעצם את הברייתא שמחולקת לשלושה. מה שאמרנו, יש פה שלוש קבוצות של בנות ישראל, שאמרנו שיש את היפהפיות, יש את המיוחסות ויש את המכוערות. אז אנחנו יודעים שבעצם עם ישראל מחולק לשלוש קבוצות. רואים את זה בספר התניא. אדמו"ר הזקן בספר התניא הרי מלמד אותנו, מיוסד על הגמרא במסכת ברכות ובמסכת ראש השנה גם, שעם ישראל מחולק לשלוש קבוצות: יש את הצדיקים, יש את הבינוניים ויש את הרשעים. כמו שאדמו"ר הזקן מאריך להסביר בספר התניא, שההסבר המעמיק והנכון של ההגדרה הבאמת קולעת לצדיק, בינוני ורשע לא כמו המובן הפשוט כמו שאנשים מתכוונים, אלא צדיק הכוונה בן אדם שהגיע לתכלית הזיכוך, תכלית הטהרה, תכלית הקדושה, שהוא הפך כבר גם את היצר הרע שלו לטוב. הצדיק הוא בן אדם שכל כולו קדושה, כל כולו טוב. הבינוני הוא בן אדם שבעצם

09:16 יש לו מלחמה, עדיין יש לו יצר הרע, יש לו נפש בהמית, יש לו מלחמה תמידית, אבל יש לו את הכוח בגלל שהוא מעורר בתוכו את האהבה שיש לכל יהודי לקדוש ברוך הוא, שקיבלנו את זה בירושה מאברהם אבינו, כמו שאדמו"ר הזקן מאריך להסביר בתניא שכל יהודי יש לו ירושה מאברהם, יצחק ויעקב, את הכוח, האהבה, אהבה מסותרת שקיבלנו בירושה, ובזכות זה כשיהודי מעורר את האהבה הזאת זה נותן לו כוח להתגבר על היצר במחשבה, דיבור ומעשה, לעבוד את ה' בקיום התורה והמצוות בשלמות. אז למרות שהבינוני הוא לא כמו הצדיק, הוא עדיין לא הצליח לנקות את הלב שלו בצורה מוחלטת ומושלמת, יש לו עדיין מלחמות פנימיות, אבל בנוגע לפועל, המחשבה, דיבור ומעשה אצלו זה כל כולו לעבודת ה', הכל בגלל האהבה המסותרת שקיבלנו מאבותינו. ואילו הרשע הוא הבן אדם שלפעמים גם נופל, נכשל או נכשל, הוא קם ומתעורר בתשובה, אבל יש לו מלחמות תמידיות שהן לפעמים מגיעות גם להשלכות מעשיות, גם במחשבה, דיבור ומעשה הוא גם נופל. אבל אף על פי כן, גם הרשע הוא יהודי. ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא. יהודי יש לו מסירות נפש, יש לו אמונה טהורה, יש לו תמיד את הכוח, אמונה וכוח המסירות נפש שקיבלנו את זה מלמעלה, שהקדוש ברוך הוא מפעם לפעם מעורר גם את הרשע, נותן לו כוח שזה מלמעלה. יש את הסייעתא דשמיא, יש את ההתעוררות מלמעלה שנותנת לבן אדם את הדחיפה שיתעורר בתשובה. ולפי זה בואו נתבונן עכשיו בדברי הברייתא, מה שאומרת בסוף מסכת תענית. תנו רבנן, מגיע אחרי תשעה באב, אחרי חורבן בית המקדש, עם ישראל נמצאים בגלות, שכינתא בגלותא, עם ישראל בגלותא, כנסת ישראל

11:23 מגיעה לקדוש ברוך הוא, יוצאות וחולות בכרמים, באים לקדוש ברוך הוא לעורר את האהבה המסותרת, לעורר את הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא. מבקשים מהקדוש ברוך הוא שיחזור לבחור בנו מחדש. ואז ישנן שלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה, הצדיקים. זה מה שהמשנה, הברייתא אומרת: היפהפיות. היפהפיות הם בבחינה של צדיקים. יפים, מושלמים, עבודת ה' שלהם מושלמת. אז הם אומרים "תן עיניך ביופי". אומרים כביכול לבחור, בחור הכוונה פה בחור כארזים, כמו שכתוב בשיר השירים שהולך על הקדוש ברוך הוא. אומרים לקדוש ברוך הוא כביכול שיסתכל על היופי, יסתכל על הצדיק, על עבודת ה' שלו, על הקדושה. כן, אין אישה אלא ליופי. היופי של כנסת ישראל. כשיהודי עובד את ה' בתכלית השלמות זה אנשים שהם הגיעו לתכלית שלמות של יופי. הבינוני מבחינת מיוחסות, כמו שאמרנו, הבינוני הוא לא בתכלית היופי. יש לו עדיין רע בלב, יש לו עדיין מלחמה פנימית, אלא מה? יש לו את הייחוס. הייחוס, שזאת אהבה שקיבלנו בירושה מאברהם, יצחק ויעקב. הוא מצליח לעורר את האהבה הזאת. אהבה הזו זאת אהבה שקיבלנו בייחוס. קיבלנו את זה בירושת אבות. כמו שאדמו"ר הזקן מסביר בתניא, האבות הן הן המרכבה, ולכן זכו להנחיל לבניהם אחריהם אהבה חזקה ביותר לקדוש ברוך הוא. וכשיהודי מעורר את האהבה הזאת, בזכות זה יש לו תורה ומצוות, ולכן אומר מיוחסות, יש לנו ייחוס, יש לנו, אנחנו מגיעים, יש לנו את האהבה שקיבלנו בירושה. תן עיניך במשפחה, מאיפה שאנחנו קיבלנו את האהבה הזאת, ואין אישה אלא לבנים. בנים, אומרת הגמרא במסכת סוטה, זה מעשים טובים. אין בנים אלא מעשים טובים, אומרת הגמרא בסוף מסכת סוטה. כלומר, בזכות האהבה הזאת שקיבלנו בירושה מהייחוס בזכות אבות, אז יש לנו בנים,

13:40 יש לנו מעשים טובים, פירות, מביאים פירות לעולם, מעשים טובים שהיהודי עושה פה למטה. עבודת הבינוני. ואז מגיעה הקבוצה השלישית. יהודי שעדיין לא הגיע לשלב של בינוני, יש לו מלחמות. לפעמים הוא עולה ועומד ונופל. מנסה לעבוד את השם מבחינת רשע. אומר אדמו"ר הזקן בתניא: גם הרשע הקדוש ברוך הוא מעורר אותו לתשובה. גם הרשע יש לו את הנקודה הפנימית של חלק אלוקה ממעל ממש, ולכן הוא מתחנן ומבקש מהקדוש ברוך הוא ואומר לו: קח מקחך לשם שמיים. אני יודע שלא מגיע לי. אני לא צדיק. הלוואי הייתי בינוני. אני יודע את המעמד והמצב שלי נכון מאה אחוז, אבל מבקשים מהקדוש ברוך הוא לשם שמיים, בגלל שאני יהודי ויש לי מסירות נפש. אני מוכן ברגעים, כשמגיעים רגעים מיוחדים, אנחנו יודעים שגם יהודי שנמצא בשפל המצב ותכלית הריחוק, מגיע איזה רגע של ניסיון על קידוש השם, הוא מוכן למסור את נפשו לקדוש ברוך הוא. אז מבקשים מהקדוש ברוך הוא לשם שמיים שייקח אותנו, שיבחר בנו. ובלבד שתעטרונו בזהובים. לפי זה הפירוש הרוחני, תעטרונו בזהובים: מבקשים שהקדוש ברוך הוא יעורר אותנו מלמעלה, כמו שאמרנו עכשיו במגילת איכה. סוף מגילת איכה קראנו בתשעה באב. היהודי אומר לקדוש ברוך הוא: השיבנו ה' אליך ונשובה. אל תחכה שאנחנו נעשה תשובה, תעטרונו בזהובים, תיתן לנו כוח, תיתן לנו את ההשפעה מלמעלה, אתערותא דלעילא מה שנקרא בלשון החסידות, שמלמעלה הקדוש ברוך הוא ייתן לנו את הכוח ואז אנחנו ונשובה, נחזור אליך. תעטרונו בזהובים. וזה בעצם אין אישה אלא לתכשיטים. תכשיטים. הכוונה מה שמלמעלה הקדוש ברוך הוא נותן לנו את כל המתנות, הכוחות העליונים, הכוחות הרוחניים של הנשמה, ההשפעה של התעוררות תשובה שמגיעה מלמעלה. ואז היהודי, גם

15:55 מבחינת רשע, אז לא יידח ממנו נידח. כמו שאומר הנביא בשמואל, שנזכה לצאת כל אחד מאיתנו ולהתחבר לקדוש ברוך הוא, וזה בעצם לפי זה אנחנו נבין את עומק הגמרא. ההמשך למשנה, זה הולך בצורה נפלאה ביותר. בואו נחזור רגע למשנה. המשנה לא כותבת את כל הפרטים. המשנה כותבת את השורש. המשנה רק אומרת שבנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים, ומה הן אומרות? כביכול, כמו שאמרנו לקדוש ברוך הוא: "שא נא עיניך וראה מה אתה בורר". מבקשים מהקדוש ברוך הוא שלא יסתכל על החיצוניות שלנו, שלא יסתכל על ההתנהגות שלנו, איפה אנחנו נמצאים, אלא מבקשים מהקדוש ברוך הוא: שא נא עיניך לרום, להסתכל בפנימיות. אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. במשנה אין קבוצות. במשנה מדברים על הנקודה הכללית של יהודי. יהודי אומר לקדוש ברוך הוא: אנא הקדוש ברוך הוא, בורא עולם, אל תסתכל על הנוי, על היופי, על החיצוניות. תסתכל על המשפחה. כאן הכוונה משפחה, עם ישראל. כולנו משפחה אחת. כולנו בני אברהם, יצחק ויעקב, בנות שרה, רבקה ורחל. אנחנו שייכים למשפחה הגדולה, שהקדוש ברוך הוא יסתכל על יהודי לא מהנוי, לא מההתנהגות, לא מהאופן איך אנחנו בפועל, אלא שיסתכל עלינו מבחינת המשפחה. אנחנו שייכים לאבות הקדושים, ולכן כל יהודי, בגלל שאנחנו קשורים לאבות, יש לנו יראת שמיים טבעית, יש לנו קשר טבעי לקדוש ברוך הוא. כמו שכותב הרמב"ם הידוע, שגם כשיהודי חוטא הוא בעצם לא רוצה לחטוא. זה היצר שתוקף אותו, אונס אותו, מכריח אותו. יהודי לא רוצה לחטוא. יהודי תמיד רוצה לעבוד את השם, ולכן הפסוק שהן היו אומרות לפי המשנה זה: שקר החן והבל היופי, אישה יראת השם היא תתהלל. מדובר פה על יראת השם. לא חן, לא יופי,

18:06 לא חיצוניות, לא מעלות. לא להסתכל על המעלות שיש לנו, אין לנו כאלו ואחרים, אלא על עצם העניין שאנחנו אישה יראת השם. קיבלנו את זה בירושה וזה הפירוש משפחה. זה המשנה. אבל הגמרא, שתמיד דרכה לפרט יותר, אומרת: לא, בעצם יש שלוש קבוצות. כלומר, אחרי שאנחנו התחברנו בצורה הכללית והגענו להכרה שהקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא זה קשר עצמותי, זה אישה יראת השם, שכל יהודי יש לו חלק אלוקה ממעל, ולכן כל יהודי מבחינת אישה יראת השם קיבלנו את זה בירושה מאבותינו, מהמשפחה. אחרי זה צריכים גם כן להוריד את זה לעבודת השם בפרטים, ואז באמת יש באמת צדיקים ויש בינוניים ויש רשעים. זאת אומרת, זה לא מספיק החיבור הכללי עם הקדוש ברוך הוא, שזה מה שכתוב במשנה, אלא צריכים גם כן אחרי זה להביא את זה לקבוצות, סוגים שונים של יהודים, וכל יהודי מוצא את הקשר המיוחד שלו עם הקדוש ברוך הוא מבחינת יופי, מבחינת ייחוס או מבחינת זהובים, כמו שאמרנו תכשיטים. יש שלוש הקבוצות שכל אחד מתחבר עם הקדוש ברוך הוא באופן המיוחד שלו, וזה בעצם מה שכתוב גם כן בפסוק שקראנו בהפטרה של תשעה באב בבוקר מירמיהו. סוף ההפטרה, של סוף הסיום שקוראים בתשעה באב, נגמר עם המילים: "כה אמר ה', אל יתהלל חכם בחכמתו, אל יתהלל עשיר בעושרו, אל יתהלל, אל יתהלל גיבור בגבורתו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד ומשפט בארץ, כי באלה חפצתי נאום ה'". סיום ההפטרה של תשעה באב. אז בואו נתבונן במילים של ההפטרה הזאת. זה בדיוק מה שהמשנה והגמרא אומרת לנו. מצד אחד אל יתהלל, הבן אדם לא צריך להשתבח, לשבח את

20:12 עצמו עם הפרטים, חכם בחוכמתו, גיבור בגבורתו, אה, אה, אה, ועשיר בעושרו. השבחים האלה זה לא חשוב, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי. כלומר, לפי ההסבר הזה, זה אומר כשיש ליהודי את הנקודה הפנימית, כשהיהודי יודע את האמת הפנימית שהעיקר זה השכל וידוע אותי, החיבור עם הקדוש ברוך הוא. כי אני ה' עושה חסד ומשפט בארץ. אז גם המעלות מקבלות משמעות. אם אתה רק מונח במעלות שלך ואתה מודד את עצמך לגבי השני, אני צדיק, אתה בינוני או בינוני או רשע, וזה אתה מונח בהבדלים. אתה לא מחובר לקדוש ברוך הוא, אבל ברגע שיש את החיבור הפנימי עם הקדוש ברוך הוא, כמובן שאחרי זה צריכים להביא את זה גם ליופי, גם לחוכמה, גם לגבורה. לנצל את כל הכוחות וכל השבחים וכל המעלות המיוחדות בשביל עבודת ה'. לא להתנתק מהם, וזה בעצם ההשלמה. כאן גם כן מה שהגמרא מוסיפה על המשנה. המשנה אומרת: החיבור הכללי עם הקדוש ברוך הוא זה הנקודה. תופסת את הנקודה הפנימית. אומרים לקדוש ברוך הוא: אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. הגמרא מוסיפה שאחרי זה צריכים גם כן להביא את זה לפרטים. ויש את הצדיקים והבינוניים והרשעים, וכולם בעצם מתחברים לקדוש ברוך הוא, כל אחד בצורה שלו. ואז הגמרא במסכת תענית מסיימת, המילים האחרונות, ובזה מגיע סיום מסכת תענית. הגמרא אומרת: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים בגן עדן, והוא יושב ביניהם בגן עדן. כשמשיח יבוא, הקדוש ברוך הוא כביכול יושב באמצע וכל עם ישראל, וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר: זה, הנה אלוקינו, זה קיווינו לו, זה ה' קיווינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו. כשכל אחד ואחד מאיתנו מנצל את

22:17 הימים הגדולים האלה שכבר יצאנו מתשעה באב ונכנסים לחמישה עשר באב, מתכוננים ליום הגדול הזה שלא היו ימים טובים לישראל, מתגלה האהבה הפנימית בין הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, החתונה שהקדוש ברוך הוא חוזר ולוקח אותנו. השיבנו ה' אליך ונשובה וחדש ימינו כקדם, שנזכה לראות גם כן בעיניים שלנו בקיום דברי הגמרא: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, ונזכה לראות בקיום הפסוק: הנה אלוקינו זה קיווינו לו, זה ה' קיווינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו.