אנחנו בפתח הגאולה! מה הכנה הרוחנית הנדרשת עכשיו?

00:00 שמתם לב שדווקא בפרשיות השבוע שבשלושת השבועות בין המצרים, זמן שאנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש, אז בפרשיות האלה אנחנו קוראים על כיבוש ארץ ישראל, על חלוקת ארץ ישראל, על שטחי ארץ ישראל. פרשת פנחס, מטות, מסעי, דברים. התורה מספרת לנו איך שבני ישראל מתכוננים להיכנס לארץ ישראל ולכבוש את ארץ ישראל, וזה עצמו הרבה פרטים מאוד, מאוד חשובים. שזה עצמו אומר לנו מסר מאוד חשוב. כמו שכותב השל"ה הקדוש, שפרשיות השבוע קשורות עם הזמן בהם קוראים אותן. זה לא מקרה. ודווקא זה שבשלושת השבועות האלה, שבהם אנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש, אנחנו קוראים על הכניסה לארץ ישראל, כיבוש ארץ ישראל, שטחי ארץ ישראל. זה עצמו נותן לנו את הכוח, החיזוק, הנחמה הכי גדולה, כי יהודי יודע שכל החורבן זה רק עניין זמני, ובקרוב בקרוב אנחנו בעזרת השם נחזור ונכבוש את כל שטחי ארץ ישראל בשלמותם. ולא רק זה, אלא גם כן כמו שכתוב, כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך, שנזכה לכבוש גם את השטחים שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו ועדיין לא קיבלנו אותם. כידוע שהקדוש ברוך הוא בברית בין הבתרים הבטיח לאברהם אבינו עשר ארצות, ובפועל קיבלנו רק שבע ארצות. המדרש אומר ששלוש ארצות הקדוש ברוך הוא לא נתן לנו, וזה בעזרת השם אנחנו נקבל בביאת משיח צדקנו. אז מאוד מעניין שבפרשיות אלו אנחנו לומדים גם על שלוש ארצות אלו שבעבר הירדן, שהם בשעתם לא נעשו חלק מארץ ישראל, ודווקא עליהם אנחנו קוראים בפרשיות אלו גם בפרשת מטות, פרשת מסעי ובפרשת דברים, בפרשיות שקוראים בשלושת השבועות. אז היום אנחנו נדבר על זה. ניכנס קצת להבין מה בדיוק הסיפור של שלוש הארצות האלה, שהקדוש ברוך הוא הבטיח אותן

02:25 לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. שלוש הארצות בפרשת לך לך נקראות קיני, קניזי וקדמוני, והארצות האלה לא הגיעו לידינו עד ימות המשיח. ומצד שני, כשמגיעים לפרשיות מטות ומסעי ודברים, התורה בפירוש כן מדברת עליהן, על הארצות האלה, שחלק מהארצות האלה קשורות עם עבר הירדן, שבני גד ובני ראובן. אז בפרשת השבוע אנחנו לומדים שבני גד ובני ראובן באים ומבקשים שהם רוצים נחלה בעבר הירדן, ויש ויכוח שלם בין משה רבנו והשבטים ובני גד ובני ראובן. בהתחלה משה כועס עליהם ואומר להם: מה זה הדבר הזה שאתם לא רוצים להיכנס לארץ ישראל? הוא משווה אותם למרגלים שגם הם לא רצו להיכנס לארץ ישראל, ואתם מחלישים את העם שיפחדו להיכנס לארץ ולהילחם ולכבוש את הארץ וכולי. ואז אחרי דין ודברים ודו־שיח בין השבטים, משה מבין שדווקא הכוונה שלהם טובה ונותן להם, אומר להם: כן, אם תלכו חלוצים. הם קיבלו על עצמם שהם יהיו חלוצים במלחמה, והם ילכו לפני אחיהם במלחמה בארץ ולא יחזרו לעבר הירדן עד ארבע עשרה שנים שיכבשו את הארץ ויחלקו את הארץ, ורק אז הם יחזרו הביתה. אבל החלק שלהם זה בעבר הירדן. ידוע שחלק מעבר הירדן, לפחות, קשור עם שלוש הארצות האלה שבני ישראל לא קיבלו את זה בשעתם ויקבלו את זה רק לעתיד לבוא. מה הן שלוש הארצות האלה? עמון, מואב ואדום. זה שלוש ארצות שאנחנו יודעים שאותן הקדוש ברוך הוא אמר בשעתו שלא יכבשו אותן. התורה מספרת לנו בפרשת חוקת, והתורה חוזרת ומספרת לנו בפרשת דברים, משה רבנו חוזר ומספר את הפרטים שבני ישראל רצו לעבור את ארץ אדום, והקדוש ברוך הוא אמר להם שלא יכבשו את ארץ אדום, כן, ואחרי זה היה

04:48 גם כן אותו דבר עם עמון ועם מואב. אל תצר את מואב. כלומר, שהמדינות האלה, הארצות האלה, האומות שהיו גרים מחוץ לארץ ישראל, עמון, מואב ואדום, שלא נכבוש אותם. והמדרש אומר, כמו שאמרנו, שהקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו שהארצות האלה הוא שומר עליהן, ויבוא הזמן, יגיע הזמן, שזה יהיה בזמן ביאת משיח צדקנו, כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך, כמו שכתוב בפרשת שופטים, אז בעזרת השם נקבל גם את הארצות האלה. אבל בינתיים הארצות האלה לא, לא לנגוע בהן. שהן היו בדיוק ארצות כאלה ששייכות למשפחה הקרובה לעם ישראל. כולנו יודעים שעמון ומואב הם היו הבנים של לוט. לוט היה האחיין של אברהם אבינו, ואדום זה עשיו, אז הוא היה אח של יעקב אבינו. אז בעצם זה אומות ששייכות למשפחה, ודווקא בהן הקדוש ברוך הוא אמר שלא לנגוע בהן. אבל עבר הירדן, שזה היה החלקים שבני ישראל כבשו מסיחון ומעוג, אז כפי שרש"י כבר הסביר לנו בפרשת חוקת, הם היו בעצם חלקים מעמון ומואב. אלא מה? החלקים האלה קודם כול טיהרו בסיחון, כמו שרש"י מסביר לנו מהגמרא. זאת אומרת שעל ידי זה שסיחון מלך האמורי כבש את השטחים האלה, סיחון ועוג, אז בעצם אז הם כבר לא היה להם את השם של עמון ומואב. ככה בני ישראל יכלו, יכלו לכבוש אותם. אז זה אומר אבל שבעצם החלקים האלה שייכים לשלוש הארצות האלה. אז זה נותן לנו צוהר להבין בצורה הרבה יותר עמוקה ופנימית את הסיפור האמיתי. מה קרה שם עם בני גד ובני ראובן? אני רוצה אבל להקדים שאלה פשוטה שהיא שאלה שנשאלת בפשוטו של מקרא, שאלה שהרבה מפרשים שואלים ומסבירים את זה בצורות שונות. שמתם לב שמשה רבנו

06:57 מדבר בצורה מאוד קשה לבני גד ובני ראובן, ומסביר להם למה זה לא נכון מה שהם מבקשים. הם באים וטוענים שיש להם מקנה רב, והיה להם הרבה בהמות, הרבה בעלי חיים, ובגללם הם רוצים להישאר בעבר הירדן, הוא מקום מקנה, ומשה נותן להם מוסר ותוכחה על הדבר. איך מגיע להם כזה רצון וכזו בקשה? ואף על פי כן, בסוף הם מצליחים לשכנע את משה רבנו, והוא אומר: בסדר, אתם רוצים את זה? תקבלו את זה. ומסתכלים במדרשים אנחנו רואים שזה לא כל כך ברור האם סוף סוף זה נחשב למשהו חיובי או שלילי. במדרשים יש הלוך וחזור, צדדים שונים לכל התמונה הזאת של בני גד ובני ראובן. אבל כאן מגיע פלא נפלא. פתאום אנחנו מוצאים שמשה רבנו, כשהוא מוסר את עבר הירדן לבני גד ובני ראובן, הוא מוסיף גם כן את חצי שבט המנשה. הלו, מה קרה פה? איך נכנס חצי שבט המנשה לכל הסיפור? הם לא היו בתמונה, הם לא ביקשו שום דבר. איך הם הגיעו לכל זה? ולא רק זה, בלי שיבקשו, בלי שום דבר, משה רבנו מחליט לא רק שהוא נותן לבני גד ולבני ראובן לקבל מה שהם ביקשו, הוא עוד מוסיף עוד חצי שבט. מה הסיפור פה? הרמב"ן, יש במפרשים, הרמב"ן מנסה להגיד שאולי היו חלק מבני מנשה כי הם ביקשו, כי הם היו שבט מאוד גדול, כל מיני ביאורים והסברים, אבל בפועל מסתכלים בפשוטו של מקרא, זה נראה שמשה רבנו בעצמו מחליט להעביר עוד חצי שבט מנשה, שהם יגורו בעבר הירדן. מה הסיפור פה? ובכלל מה זה הדבר הזה לחלק שבט לחצאים? חצי יישארו בארץ, חצי שלח לעבר הירדן. למה דווקא מנשה הם אלו

08:53 שמשה רבנו בוחר בהם לחלק אותם לשתיים? כמובן שעל פי פשט, זה היה שבט גדול, אבל היו עוד שבטים גדולים, גם שבט יהודה היה שבט גדול וכולי. לא, דווקא מנשה הוא מחלק לשתיים, וחצי הוא משאיר בארץ וחצי הוא שולח לעבר הירדן, למרות שהם לא ביקשו את זה על פי פשוטו של מקרא. מה הסיפור בזה? אז כאן יש לנו כמה דברים שאנחנו מנסים להבין. אז על זה אנחנו מנסים היום להסביר את עומק הדבר. כשאנחנו מעיינים מה באמת היה מאחורי כל הבקשה של בני גד ובני ראובן, אז גם אנחנו נוכל להבין גם כן את עומק הסיפור של שבט מנשה ולמה חצי שבט מנשה נשאר בארץ וחצי שבט מנשה בעבר הירדן. למה הוא חילק אותם ככה ולמה דווקא שבט מנשה זכו בכל זה? אז ההסבר הזה, אומר הרבי, הסבר נפלא. כמו שאמרנו, עבר הירדן שייך בעצם לשטחים שבני ישראל אמורים לקבל את זה לעתיד לבוא. משה רבנו יודע מזה. משה רבנו ברור שהוא ידע שארץ ישראל אמורה להיות ארץ עשר אומות. הוא ידע מהברית בין הבתרים שהקדוש ברוך הוא הבטיח לעם ישראל, בנוסף לשבע האומות, גם כן את הקיני, הקניזי והקדמוני, והוא יודע ששלוש האומות האלה זה ארץ אדום, ארץ עמון, ארץ מואב. אבל לא הגיע הזמן עדיין. נכון שעדיין לא הגיע הזמן, אבל משה רבנו הוא כבר רוצה להכין את הקרקע לקראת לא רק כניסה לארץ באותו זמן, אלא משה רבנו רוצה כבר להכין את הקרקע לכניסה לארץ בביאת משיח צדקנו. אחד מהדברים הנפלאים שאנחנו רואים במדרשים, וזה מובן מפסוקי פרשיות השבוע ובכל הפרשיות שמשה רבנו מכין את עם ישראל לכניסה לארץ ישראל, לא רק לכניסה הראשונה. בעצם

10:59 משה רבנו מכין את הקרקע לקראת כיבוש ארץ ישראל עד סוף כל הדורות בביאת משיח צדקנו. במדרשים מובא שאחת מהסיבות למה משה רבנו בעצמו רצה להיכנס לארץ, כי אילו משה רבנו היה נכנס לארץ, אז בכלל הייתה כבר אז הגאולה השלמה. יש הרבה מדרשים שאומרים שאילו משה היה נכנס לארץ ישראל, כבר בניין בית הראשון זה היה הולך להיות הבית הסופי. ועוד הרבה מדרשים נפלאים שאומרים לנו שבעצם היה פה עת רצון מיד ביציאת מצרים, כשבני ישראל עברו את הים בקריעת ים סוף, ה' ימלוך לעולם ועד, זה היה כבר התכוננו לגאולה הסופית. אבל בגלל חטא המרגלים, בגלל חטא העגל, בגלל כל מיני דברים שקרו בדרך, אז קרו פנצ'רים מה שנקרא. הדברים התארכו והתארכו והתארכו והסתבכו. מצד שני, למרות שמשה רבנו לא זוכה להיכנס לארץ ישראל, הקדוש ברוך הוא אומר לו: אני רוצה שאתה תראה את הארץ. זה נאמר בפרשת פנחס, ואחרי זה חוזר ונאמר בפרשת ואתחנן, וגם בסוף התורה, כשמגיע היום האחרון של משה רבנו והשם אומר לו עוד הפעם לעלות להר ולראות את כל הארץ, והוא מראה לו את כל הארץ עם כל הפרטים. ורש"י מספר לנו שם בסוף פרשת וזאת הברכה שהקדוש ברוך הוא אומר לו: עד הים האחרון, עד היום האחרון. ורש"י אומר בשם המדרש שהראה הקדוש ברוך הוא למשה רבנו כל המאורעות שיארעו לעם ישראל עד שיחיו המתים. משה רבנו רואה בעיניים שלו את כל הסיפור ההיסטורי של עם ישראל עד לימינו אלה, עד ביאת משיח צדקנו, עד לתחיית המתים. הראייה של משה זה לא סתם ראייה. לא סתם הקדוש ברוך הוא מראה לו סרט להראות לו מה הולך להיות, אלא הראייה של

12:58 ראיית משה משפיעה, פועלת. כמו שמוסבר בכמה מקומות בספרי הלכה ובספרי דרוש, שמשה רבנו בראייה שלו, בהסתכלות שלו, ראייה של צדיק משפיעה במקום. הראייה של משה הכינה את הקרקע ונתנה את הכוח לעם ישראל לכל התקופות ולכל הדורות, וזה מה שנתן את הקדושה וכל מיני דברים שמוסבר במדרשים ובספרי קודש. מה פעלה הראייה של משה רבנו בארץ ישראל ובעם ישראל לכל הדורות? אז בעצם משה רבנו רואה והוא יודע, והוא מכין את הקרקע לכיבוש הגדול של ארץ ישראל שיהיה לעתיד לבוא בביאת משיח צדקנו. ולכן, למרות שהקדוש ברוך הוא אמר לו שבני ישראל עכשיו הולכים לכבוש רק ארץ שבע אומות, כתוב בתורה כמה פעמים הכנעני, החיתי, האמורי, הפרזי, החוי והיבוסי והגרגשי. שבע אומות. השלושת האומות עדיין לא הגיע הזמן לכבוש אותם. אל תצר את מואב, אבל אף על פי כן משהו מזה צריך כבר להתחיל גם עכשיו. אבל כשבאו בני גד ובני ראובן לבקש קרקע בעבר הירדן מהמדינות שהיו שייכים לעמון ומואב שטיהרו בסיחון, לכתחילה משה רבנו אבל ראה בזה שהם לא מבקשים את זה במטרה הנכונה. הם מבקשים את זה בגלל סיבות אחרות. מקנה רב, יש להם בהמות וחיות ובעלי חיים. הם צריכים את השדות, הם צריכים את המקנה. אז הוא לא ראה בזה את הרצון הנכון והמטרה הנכונה, ולכן היה דו־שיח בין משה ובני גד ובני ראובן. אבל אחרי שמשה רבנו החליט שזה באמת הדבר הנכון לעשות, הוא הבין שהם באמת מוכנים ללכת על מסירות נפש, חלוצים וכולי, ויש להם את הכוונות הנכונות. אבל משום מה הם מרגישים שהמקום שלהם בעולם זה דווקא בעבר הירדן. עם כל ההסברים שיש בזה שאין כאן המקום להרחיב. אז משה רבנו

15:06 רוצה לקיים פה בעצם את ההכנה לכיבוש הגדול. כשארץ ישראל תתרחב, הרחיבי מקום אהלך. כשארץ ישראל הולכת להתרחב אל חוץ, יהיה לשטחים הרבה יותר רחבים ולכל המדינות שמסביב, עמון, מואב ואדום, שזה כל המדינות שמסביב, שזה המרחב של ארץ ישראל, הארץ ישראל השלמה שתהיה בביאת משיח צדקנו. ואם ירחיב ה' אלוקיך כאשר נשבע לאבותיך. אז משה רוצה כבר להכין חלק מהדבר הזה. ולכן משה רבנו אומר: בוא נכניס בו את המטרה פה. אז אם ככה אני צריך להביא את שבט מנשה. למה שבט מנשה? כי דווקא שבט מנשה, שהם לא ביקשו והם לא ביקשו בשביל שום בקשות אישיות. אבל מי הם שבט מנשה? אז דבר ראשון, מנשה בן יוסף. מנשה הוא הבן של יוסף הצדיק. יוסף הצדיק, הוא כמו שרש"י עצמו אמר בפרשת השבוע הקודמת, וזה חוזר על עצמו גם בפרשה הזאת. יוסף הצדיק חיבב את הארץ. בנות צלפחד, אנחנו לומדים בפרשיות האלה על בנות צלפחד. בנות צלפחד הם היו צלפחד בן חפר בן מנשה, שמנשה בן יוסף. ורש"י אומר יוסף חיבב את הארץ, כי הרי הוא ביקש מהשבטים: והעליתם את עצמותיי מזה איתכם. ליוסף היה חיבור מיוחד לארץ ישראל ולכן גם בנותיו, זאת אומרת הנכדות שלו, בנות צלפחד, חיבבו את הארץ. זאת אומרת שאצל השבטים, אצל יוסף והשבטים ובני יוסף, אצל מנשה ואפרים, היה להם חיבור לארץ באופן מיוחד. אז משה רבנו רואה אצל מנשה חיבור לארץ באופן מיוחד, אז הוא רואה בהם את הזכות המיוחדת שהם יקבלו את הקרקע, לא רק את החלק של ארץ ישראל שקשור עם זמן הזה, אלא גם את החלק של ארץ ישראל שקשור עם הזמן הבא של העתיד לבוא. ולכן הוא אומר

17:19 נחלק את שתי השבטים, נחלק את השבט מנשה לשניים, שאותו שבט יהיה מחולק לשניים. חלק יקבלו חלק בארץ ישראל של ההווה, חלק יקבלו חלק בארץ ישראל של העתיד, של ימות המשיח, ודווקא זה יחבר את עם ישראל עם הגאולה השלמה, עם כיבוש ארץ ישראל השלמה, כשירחיב ה' אלוקיך גבולך. ולמה דווקא מנשה בן יוסף? הרי יש מנשה ויש אפרים. מה יש מיוחד במנשה? מוסבר בתורה שכיוון שיוסף קרא למנשה ואפרים את השמות שלהם, אז הייתה לו כוונה. מה הייתה הכוונה בכל שם? תורה אומרת לנו בפרשת מקץ שהשם מנשה זה על שם כי נשני אלוקים מכל עמלי ומבית אבי. כלומר יוסף הצדיק קרא לבן הראשון שלו מנשה כדי שהוא יזכור, שהוא לא ישכח אף פעם את מה שהגלות יכולה לעשות לבן אדם. כי נשני אלוקים מכל עמלי. לכן משה רבנו בחר בשבט מנשה, כי על ידי זה שמנשה, כי נשני אלוקים, יהודי תמיד איפה שהוא נמצא הוא זוכר שהגלות זה לא המקום שלו. הוא לא רוצה להישאר בגלות, הוא מחכה כל רגע ורגע לצאת מהגלות, כי הוא יודע שהגלות זה מקום, כי נשני זה משכיח אותי אלוקים, את עמלי ואת בית אבי, וזה עצמו מזכיר אותו לחזור ולהתגעגע. וכאשר חצי ממנשה נמצאים בארץ ישראל, חצי מנשה נמצאים בעבר הירדן ויודעים שזה רק זמני, כי אנחנו עוד מעט הולכים להיפגש ביחד ונזכה שכל ארץ ישראל תתרחב וכל הארצות. אז זה גם כן שומר על בני גד ובני ראובן שלא יתרחקו, שיזכרו תמיד מה המקום האמיתי שלנו ולמה אנחנו עושים שמה. שאנחנו נמצאים פה בעבר הירדן, לא רק בגלל שהמקום הזה זה מקום מקנה ויש לנו דשא, עשב בשביל הצאן, אלא בעצם

19:38 נמצאים פה כמו שדיברנו, כי זה בעצם ההתחלה לכיבוש ארץ ישראל של ימות המשיח. וכאן נגיע נקודה נפלאה ביותר שתורת החסידות מגלה לנו: מה בדיוק אומר לנו, מה המסר, מהי עבודת השם שאנחנו צריכים לדעת בקשר לכל הנושא הזה של שלושת הארצות קיני, קניזי וקדמוני שאנחנו נזכה לקבל אותם בביאת משיח צדקנו. אחד מהדברים שאדמו"ר הזקן מלמד אותנו בתניא זה שכל הגילויים, כל הדברים שאנחנו נקבל לעתיד לבוא, בלשון התניא, כל הגילויים של ימות המשיח ותחיית המתים, הכל תלוי במעשינו ועבודתנו בזמן הגלות. זאת אומרת שהעבודה שלנו, המעשים שלנו שאנחנו עושים היום, זה בעצם ההכנה לימות המשיח. ולכן, כשאנחנו מדברים על כיבוש ארץ ישראל, זה אומר שכבר מעכשיו יש את הכיבוש הגשמי של ארץ ישראל ויש את הכיבוש הרוחני של ארץ ישראל והעבודה הרוחנית שלנו. לכבוש את הארץ ישראל בנפש היא בעצם הקדמה והכנה לכיבוש ארץ ישראל לעתיד לבוא בימות המשיח. אז ישנו מאמר חסידות נפלא, שזה אדמו"ר האמצעי אמר בשעתו כשהוא ביקר את רבי עקיבא אייגר. היה אחד מגדולי ישראל, גדולי הגאונים שחי באותו זמן לפני בערך מאתיים שנה, רבי עקיבא אייגר, והסיפור הזה קרה בדיוק לפני מאתיים שנה, בשנת תקפ"ה, אלף שמונה מאות עשרים וחמש. באותה תקופה אדמו"ר האמצעי נסע לאזור גרמניה, באזור איפה שהיה גר רבי עקיבא אייגר, בעיר פוזנא, משהו כזה, ונפגשו. בפגישה הזאת אדמו"ר האמצעי דיבר איתו דברי חסידות וגם דיברו ביחד דברי הלכה. היה שמה דו־שיח מאוד מעניין. הוא כותב עליו עם הרבה כבוד והערכה על הגדלות שלו. בין הדברים, מה היו דברי החסידות שהם דיברו? אז הם דיברו על הנושא הזה. מה זה הדבר הרוחני? מה, מה שורש הדבר בעבודת השם, בעבודת

22:02 הנפש של כיבוש ארץ ישראל? מה הנושא של שבע אומות ושלושת האומות שנזכה אותם לעתיד לבוא? ולמה עכשיו קיבלנו רק שבע אומות, ואת שלושת האומות קיני, קניזי וקדמוני נקבל רק לעתיד לבוא בימות המשיח? אז הוא מסביר שאנחנו יודעים בקבלה וחסידות, בתניא מוסבר שהנפש יש בה עשר כוחות הנפש. יש את שלושת הכוחות העליונים של מה שנקרא מוחין, שכל, חכמה, בינה ודעת, חב"ד, ויש את שבע, שבעת המידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. שבע מידות. הנפש, כמו כביכול למעלה יש את עשר הספירות בעולם האצילות, אז גם הנפש האלוקית, שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, מורכבת מעשר כוחות, וזה מחולק לשתי קבוצות, שזה שלושת המוחין ושבעת המידות. ועבודת השם צריכה להיות בכל הדבר. ואדם צריך לעבוד גם על השכל שלו וגם על הרגשות שלו. אבל בזמן הזה עיקר העבודה זה בשבעת המידות. בזמננו, בזמן הזה עיקר עבודת האדם זה תיקון המידות. הנשמה ירדה לעולם בתקופת זמן הגלות, בזמן הזה, זה כדי לכבוש, לתקן את שבע המידות הרעות שלנו ולהפוך אותן למידות טובות. נהיה חסד, לעשות חסד של קדושה, אהבה לה', אהבה ליהודי אחר וכולי. ועל דרך זה גבורה, שהגבורה תהיה גבורה של קדושה, יראת ה' וכולי. אז על זה עיקר העבודה זה עכשיו. אבל לתקן את המוח, לתקן את השכל, זה הרבה יותר קשה. למרות שכמובן בן אדם צריך לעבוד. אנחנו אנשי שכל, אנחנו צריכים גם לעבוד על השכל, אבל התיקון של המוחין בשלימות זה הרבה יותר קשה, ויש בזה הרבה דקויות והרבה עדינויות, דברים שהרבה יותר קשה לתקן אותם. לפעמים דווקא בעניינים שכליים בן אדם לא כל כך שם לב מה רע ומה טוב, ויותר קשה לבחון. ועל זה

24:10 אומרים שלעתיד לבוא זה יהיה עיקר העניין. התיקון של המוחין, חכמה, בינה ודעת, הקיני, קניזי וקדמוני. וזה בעצם מה שהרבי מלמד אותנו כשאנחנו נמצאים עכשיו, אה, כשאנחנו בתקופה שלנו, כשאנחנו נמצאים כבר לקראת הגאולה, והנה עוד תכף אנחנו נכנסים לגאולה, נמצאים כבר מאוד מאוד קרוב בפתח של ביאת משיח צדקנו. אז הזמן עכשיו דורש מאיתנו לא רק לעבוד על המידות שלנו, אלא גם כן להתחיל להתכונן בקיני, קניזי וקדמוני. עבודת המוחין, שזה אומר לימוד התורה ופנימיות התורה, סודות התורה, שאנחנו רואים שדווקא בדור האחרון יש התגלות של ריבוי אור בתורת החסידות. הדברים הכי עמוקים מתגלים ובצורה מוסברת ונפלאה שכל אחד יכול להיות כלי לזה, ואת זה אנחנו היום צריכים לפרסם לעצמנו וליידע אחרים. שהנה אנחנו כבר נמצאים בפתח של כיבוש ארץ ישראל בשלמותו. לא רק שבע מידות, אלא גם שלושת-- שבע אומות, אלא גם את שלושת האומות של קיני, קניזי וקדמוני, עמון, מואב ואדום. ולכן אנחנו צריכים כבר להתכונן לזה, וההכנה צריכה להיות הכנה נפשית גם כן, כמו שאמרנו, שזה לא רק לתקן את שבע המידות שלנו, אלא גם כן שבע-- שלושת המוחין, חכמה, בינה ודעת. על ידי זה שנתחזק בלימוד תורת החסידות, פנימיות התורה, תורת חב"ד בהבנה והשגה והעמקה. על ידי זה נזכה שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים בגאולה האמיתית והשלמה. אמן כן יהי רצון.