חרוסת: המשמעות העמוקה של חג הפסח - זמן חירותינו לאור החסידות

00:00 ליל הסדר, לילה מיוחד בשנה. אנחנו עושים בו המון דברים: מצוות מדאורייתא, מצוות מדרבנן, מנהגי ישראל. זה בעצם, אפשר להגיד, שליל הסדר זה הלילה הכי מיוחד. כל עם ישראל, על כל גווני הקשת, בכל העולם חוגגים את ליל הסדר באופן מיוחד במינו. אצל כל יהודי אנחנו רואים, גם יהודים שבמשך השנה אולי הם עדיין לא מקיימים תורה ומצוות בחיי היומיום, אבל ליל הסדר הוא יום מקודש בכל מקום. יהודים בכל מקום בעולם מגיעים משפחות משפחות ומתאספים בליל הסדר. אנחנו רואים בליל הסדר כל מיני הנהגות מאוד מיוחדות, שחלק מהן מובנות יותר, חלק מהן מובנות פחות. אנחנו היום נעמוד על משהו מאוד מעניין. אחד מהדברים שאנחנו עושים בליל הסדר זה דווקא לכאורה דבר שולי ביותר, שלא נותנים לזה את תשומת הלב, ודווקא בו אנחנו יכולים לראות איך שכל פרט באותו לילה, בלילה המיוחד הזה של ליל הסדר, יש לזה משמעות מהותית, משמעות שקשורה, שנותנת לנו כוח, נותנת לנו דרך בחיים והסתכלות על הדבר המיוחד הזה של עם ישראל, ונותן לנו גם כן לחיי היומיום. מה אנחנו יכולים ללמוד מזה? היום אנחנו נדבר על החרוסת. אחד מהדברים ששמים על הקערה בליל הסדר זה חרוסת, כל מיני פירות, תפוחים, אגסים, אגוזים, מנהגי ישראל. יש כל מיני מנהגים. מה בדיוק שמים בתוך החרוסת? אנחנו מערבבים אותם ביחד ומזה אנחנו עושים את הסלט הזה המיוחד שקוראים לזה חרוסת. מה עושים עם החרוסת? כמעט שום דבר מיוחד. זה נמצא בקערה בין סימני הסדר, זה מונח על השולחן ובשלב מסוים משתמשים בזה. כשאנחנו מגיעים לשלב של אכילת המרור, זה מה שאנחנו היום עושים: לוקחים את המרור, טובלים את... טובלים את זה טיפה בחרוסת. על פי ההלכה אין

02:21 שום שיעור באכילת החרוסת, גם אם עשית, שמת טיפה קטנה ביותר, יצאת ידי חובה. אותו דבר אנחנו עושים אחרי זה בכורך, כשאנחנו שמים את המרור באמצע והמצה מלמעלה ומלמטה, את הסנדוויץ' המיוחד של הכורך גם שמה טובלים טיפה בחרוסת וזה בעצם כל התפקיד שלו. מה מיוחד בדבר הזה? למה אנחנו עושים את זה? מה יש בחרוסת ומה זה קשור עם כל הדבר המהותי הזה של ליל הסדר? אנחנו נלמד היום קצת לעומק ונראה איך שדבר שנראה שולי ביותר, אבל בליל הפסח שום דבר הוא לא שולי. הדברים הכי פשוטים, שהכי שוליים שנראים בליל הסדר, יש להם משמעות עמוקה ביותר עם לקח עצום, עם הוראת דרך לחיי היומיום ליהודי. מה אנחנו לוקחים לליל הפסח? אנחנו יודעים, כולנו יודעים, שליל הפסח זה הלילה של יום הולדת עם ישראל. ליל הפסח זה הלילה שבו אנחנו קיבלנו, יצאנו מעבדות לחירות. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. יציאת מצרים וליל הפסח אנחנו לא חוגגים כמו חג שקרה לפני שלושת אלפים שלוש מאות ויותר שנים, אלא אנחנו בעצם חוגגים את ליל הפסח כמו משהו אישי שקורה לנו היום. אנחנו רואים את זה כל הזמן בהגדה של פסח שאנחנו קוראים באותו לילה. אנחנו שמים לב שגם בהלכות, בהרבה מההלכות שאנחנו עושים בליל הסדר, שאחד מהדברים שההלכה שמה דגש, שאנחנו את ליל הסדר לא עושים את זה רק בתור זיכרון לדברים שקרו בעבר, אלא אנחנו אמורים לחיות את זה בהווה. כשאנחנו מדברים על גאולת מצרים, זמן חירותנו, ליל הסדר, ליל הפסח, אנחנו מדברים על גאולה גופנית וגאולה נפשית. עם ישראל במצרים היו לא רק בשעבוד עבודת פרך גופני תחת המצרים ששעבדו אותנו

04:37 כמו שהתורה מספרת, היה גם שעבוד רוחני. "וירעו אותנו המצרים", אומר הפסוק, "וירעו אותנו המצרים", עוד מסביר אדמו"ר הריי"צ, פירושו שהמצרים החדירו בנו רע. המצרים רצו להכניס בעם ישראל את הנושא של הרע, להחדיר בהם רע בנפש. מצרים זה לא היה רק עבודת פרך גופנית, היה בזה גם מבחינת עבודת פרך נפשית. הרוע של טומאת מצרים, ערוות הארץ, זה מה שנדבק לעם ישראל בהיותם במצרים. הגלות והשעבוד של יהודים במצרים זה לא רק גלות ושעבוד גופני, זה גלות ושעבוד נפשי. גאולת מצרים זה גאולת הגוף יחד עם גאולת הנפש. חירות בגוף וחירות בנפש. יהודים, בני ישראל, יצאו ממצרים. כמובן היה פה חירות גופנית מעבודת פרך, ויחד עם זה היה פה חירות הנפש. הנפש השתחררה מטומאת מצרים, מהרוע של מצרים, התעוררה הנקודה היהודית הטהורה, נקודת האמונה של יהודי יצאה לחירות. כל שנה כשאנחנו חוגגים את חג הפסח, בעצם אנחנו חוגגים גם כן את הלידה שלנו. יהודי בחג הפסח, בליל הסדר, זה הלילה שבו אנחנו נולדים מחדש. זה הלילה שבו אנחנו מתעוררים בתור עם יהודי, יוצאים מעבדות לחירות, מגלות לגאולה, מאפלה לאור גדול גם במובן הגשמי, יהודי יושב בליל הסדר בני מלכים, ומצד שני מדובר פה על גאולת הנפש. הנשמה משתחררת מהחושך וטומאת מצרים. הסיפור של ההגדה אומר את זה, וכל מנהגי ההגדה וכל ההלכות שמסביב להגדה אומרים את זה. דבר ראשון נדבר על המצה. המצה שהיא המצווה העיקרית בליל הסדר, זו המצווה מדאורייתא. כמו שהגמרא, ההלכה אומרת, שהיום אין לנו קרבן פסח בגלות. ויהי רצון שנזכה שהשנה הזאת כבר נזכה לגאולה השלמה ונוכל להגיע לאכול מהפסחים והזבחים. בגלות קרבן פסח לא קיים. מרור זה רק מדרבנן בזמן הגלות, כפי שפוסקים

07:11 בהלכה. נשאר חג ה-- רק המצות, אכילת המצות שהיא עיקר המצווה מדאורייתא. אומר לנו הזוהר: מה הנושא של אכילת המצה? מה מסמל אכילת המצה ואיסור אכילת חמץ בכל הימים האלה של חג הפסח? מסביר לנו הזוהר: המצה נקראת לחם של אמונה. המצה נקראת לחם של רפואה. המצה נותנת ליהודי חיזוק באמונה. המצה נותנת ליהודי את הרפואה האמיתית. על איזו מחלה אנחנו מדברים שעליה אנחנו מחפשים את הרפואה? על איזו מחלה אנחנו מדברים? מסבירים, הזוהר מסביר, כתבי האר"י ז"ל, ספרי קבלה וחסידות: שורש כל המחלות זה מה שנקרא קליפת מצרים. שורש כל המחלות זה החמץ. החמץ מסמל את הגאווה. החמץ, חמץ מסמל את האנוכיות. החמץ זה הלחם השאור שמתנפח. הניפוח הזה מבטא את הרגשת האנוכיות, שהאני נמצא במרכז והכל הולך מסביבי. אני רוצה, אני אוהב, אני צריך, בא לי, בכל השפות, בכל הלשונות. המרכז, לשים את האנוכיות במרכז, הגאווה, הרגשת היש בלשון החסידות. אני קיים, וכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, אני ואפסי עוד. זה הסמל של מצרים. הפסוק בתנ"ך אומר על פרעה מלך מצרים. הוא אומר: לי יאורי ואני עשיתני. פרעה מרגיש את עצמו: אני קיים, אני במרכז. מי ה' אשר אשמע בקולו? לא רוצה לדעת מה הקדוש ברוך הוא, הוא לא מוכן להתבטל. סמל האנוכיות, הגאווה והישות. זה הנושא של קליפת מצרים. זה שורש הרע. הדבר הזה זה שורש כל המחלות. כשהאני נמצא במרכז ומעניין אותי רק האני שלי והרצונות שלי, אז כמו שאדמו"ר הזקן מסביר בספר התניא, משמה יוצאות כל המידות הרעות: הכעס, הגאווה, תאוות תענוגות, העצבות, הדיכאון. בעצם בשורש כל מחלות הנפש שיש לנו נמצא, במהות הנקודה הפנימית נמצא האנוכיות. האני. אני קיים ואני נמצא במרכז

09:54 והכל מסתובב סביבי. כשאני נמצא במרכז, אז מזה מגיעות כל שאר המידות הרעות, משתלשלות משמה, ולכן מצרים נחשב שורש הגלויות. המדרש אומר: כל הגלויות נקראות על שם מצרים. החמץ, שזה הסמל של הלחם. כשאנחנו נותנים לזה להתנפח, אז בעצם החמץ מסמל את הנקודה הזאת. מגיע חג הפסח, התורה, התורה אוסרת לנו לאכול את החמץ, אפילו נקודה של חמץ. הזהירות מהחמץ צריכה להיות עד הסוף. לא ייראה ולא יימצא, אפילו טיפ טיפה של חמץ אנחנו בורחים ממנה. בימי הפסח העניין של החמץ מופרך לגמרי. האר"י ז"ל אומר: כל הנזהר ממשהו חמץ מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה. משהו חמץ, משהו של גאווה וישות, משהו של אנוכיות. זה מה שמכניס את ה-- מביא את האדם לכל שאר החטאים והעוונות. חג הפסח נזהרים מחמץ, אוכלים את המצה. המצה, שזה ההפך מהחמץ, מסמלת את נקודת האמונה, נקודת ההתבטלות של יהודי אל הקדוש ברוך הוא. המצה שהיא לא מתנפחת ואין לה טעם. לא מכניסים לזה מלח, לא מוסיפים לזה שום דבר של מלח ושל מתיקות. המצה הזאת מסמלת את הנקודה, נקודת היהדות, נקודת האמונה שיהודי מאמין בקדוש ברוך הוא. זה מה שהזוהר אומר: המצה זה לחם האמונה. המצה זה לחם הרפואה. יהודי בימי הפסח, מתחיל בעיקר בלילה הראשון, שאז המצווה מדאורייתא לאכול את הכזית או שני כזיתי מצה, מצה שאנחנו אוכלים. אז זה מה שנותן ליהודי את האמונה ויחד עם זה את הרפואה, לרפא את שורש כל המחלות. ואז אנחנו יכולים להתחיל באמת לעבוד על עצמנו ולזכך את המידות, את הרגשות, את ההתנהגות שלנו, שזה מה שידוע שאחרי יום הראשון של פסח מגיעים ספירת העומר וארבעים ותשע ימים, שזה מסמל את כל העבודה בתיקון המידות

12:12 שיהודי אמור לעשות במשך כל ימי ספירת העומר עד מתן תורה. אז אם אנחנו מדברים על ליל הסדר, הלילה המיוחד הזה, שאז מלמעלה מאיר אור הגדול, כמו שהאר"י ז"ל כותב שבליל הסדר השמחה הגדולה להגיד את ההגדה בקול ובשמחה, כי בליל הסדר מאיר אור נפלא, אור התגלות השכינה, כמו שזה היה בפעם הראשונה באותו ליל יציאת מצרים. אותו דבר קורה כל שנה בליל הסדר. יהודי יושב בליל הסדר בשולחן ואז אנחנו מתחדש כל הנקודה המהותית של יציאת מצרים. איך כל זה מתקשר עם החרוסת? אז תשמעו דבר מעניין, אנחנו פותחים את הגמרא במסכת פסחים בדף קט"ז, וכשהגמרא אומרת: מה, מה מצווה להביא חרוסת על השולחן. הגמרא אומרת: מה זה החרוסת הזאת? מה הנקודה, מה, מה הטעם, מה הסיבה שמביאים את הדבר הזה, החרוסת? והגמרא אומרת שני הסברים. הסבר אחד אומר: זכר לטיט. הצורה שהחרוסת נראית אחרי שאנחנו עושים לזה את כל התהליך של לערבב את זה ולעבד ולשים, זה הופך להיות לסוג של דבר כמו טיט, שזה זכר לשעבוד הקשה שהיה לעם ישראל במצרים. זה, זה, זה, זה הסיבה של החרוסת. מצד שני אומרת הגמרא טעם שני, שהחרוסת הוא זכר לתפוח. מה זה התפוח? התפוח זה ״תחת התפוח עוררתיך״. אחד מהדברים הנפלאים שהיו בבני ישראל במצרים, שלמרות כל הגלות וכל הקשיים וכל הניסיונות והשעבוד ועבודת הפרך, אז בני ישראל המשיכו להביא דורות ודורות ילדים לעולם, וזה היה הסיפור של תחת התפוח, כמו שהמדרש מספר בפרטיות, שהיו למרות כל הקשיים אז היו מולידים ילדים, וזה היה הדור שקרו להם כל הניסים הגדולים. הם הכירוהו תחילה, הדור של הילדים שנולדו בתוך מצרים, והם פרו ושרצו והרבו, כאשר יענו אותו כן ירבה

14:39 וכן יפרוץ. הדור שיצא ממצרים, שהדור הזה הוא הדור ש-- זה... עברו את הים וקיבלו את התורה. אז כשאנחנו מדברים על החרוסת, אז יש פה שני דברים, דברים הפוכים לגמרי. מצד אחד החרוסת מסמלת הטיט, מצד שני החרוסת מסמלת את התפוח. עוד יותר, התוספות שם באותו דף, דף קט"ז, מביא בשם הגאונים ששמים דווקא ובוחרים בכל מיני פירות. הפירות שמסמלים את כנסת ישראל, מביא פסוקים. תפוח מסמל את כנסת ישראל, תאנה שמס-- כל מיני פירות שמסמלים כנסת ישראל, מסמלים את היופי, את המתיקות של עם ישראל, ודווקא זה שמים בתוך החרוסת. אז פלא. שני דברים הפוכים לגמרי שהם מסמלים את החרוסת. כפי שאמרנו קודם, מה המטרה של החרוסת? על פי ההלכה ישנם שני דינים בחרוסת. יש דין אחד, הלכה אחת, שזה שהחרוסת צריכה להיות מונחת על השולחן. זאת אומרת, כשיהודי יושב בליל הסדר ומספר את ההגדה, מספר את סיפור יציאת מצרים, אז התורה הרי אומרת מצה ומרור מונחים לפניך, על השולחן צריך להיות מונחים. המצה והמרור זה חלק מהסיפור של יציאת מצרים, באופן שהמצה והמרור, אז גם החרוסת צריכה להיות על השולחן. יש עניין להביא את החרוסת על השולחן למרות שאתה לא עושה עם זה שום דבר. אחרי זה יש את ההלכה השנייה, שגם כן מטבילים את המרור. יש כאלו שמטבילים גם מצה. הרמב"ם מביא שהיו מטבילים גם מצה בחרוסת. ברוב קהילות ישראל לא נוהגים ככה. בשולחן ערוך מובא שבעיקרון היום אנחנו לא עושים את זה, רק טובלים את המרור, כמו שאמרנו קודם, טיפה, לא צריכים יותר מזה. מה כל זה אומר לנו בחיי היומיום? אז אם אנחנו מסתכלים על החרוסת בתור טיט, שעבוד, אז החרוסת

16:55 מסמלת את סמל גלות מצרים, את הנקודה המהותית. מה מסמלת גלות מצרים בחיים שלנו? שזה, כמו שאמרנו קודם, השעבוד, עבודת פרך, שיהודי נהיה עבד לאנוכיות שלו. אין עבדות, אין שעבוד, אין עבודת פרך יותר גדולה מאשר בן אדם שהוא לגמרי נמצא תחת שליטת האנוכיות שלו. הוא רואה רק את עצמו, הוא לא יכול לראות את הזולת, הוא לא יכול לראות מה קורה מסביבו, הוא כל כולו מכונס בתוך עצמו, הצרכים שלו, ואז כמו שאמרנו, כל שאר הדברים שיוצאים מהדבר הזה. אז זה נקודת הרוע, ונקודת הרוע אחרי זה מתפשטת בכל מיני דברים אחרים, כמו שאמרנו קודם, קליפת מצרים, כל הגלויות נקראות על שם מצרים. זה הכל מתחיל מהנקודה הזאת וזה הטיט, זה החרוסת בצורה השלילית שמסמלת נקודת חושך, קליפת מצרים. בחג הפסח עם ישראל השתחרר. החג המהותי של חג הפסח זה ההשתחררות מהטיט, מהחושך, מהחרוסת של הצד השלילי, ועברנו לצד החיובי שדווקא באותו לילה, ליל חג הפסח, יציאת מצרים, התעוררה הנקודה היהודית. הגאולה של מצרים, מהי באמת הנקודה של גאולת מצרים? חג הפסח בו התעוררה ויצאה עוד פעם לתחייה הנקודה היהודית. הרגע של יציאת מצרים מסמל, כמו שאמרנו קודם, ההתעוררות של האמונה, ההתעוררות של המהות של יהודי. יהודי יש לו נשמה שהיא חלק אלוקא ממעל ממש. ברגע שיהודי יש לו את המודעות הזאת, יש לי נשמה שהיא חלק אלוקא ממעל ממש, חלק מהקדוש ברוך הוא, זה הדבר שאין בזה שום שליטה, ששום רע בעולם לא יכול לשלוט על זה. צריך רק להוציא את זה מן הכוח אל הפועל ולהביא שהדבר הזה ישלוט בחיי היומיום שלי. המהות של יהודי יצאה מהגלות לגאולה בליל הפסח. זה בעצם מה שהמהר"ל מפראג מסביר בספרו

19:22 גבורות השם, שהנק-- חג הפסח, למה באמת חג הפסח הוא חג נצחי? למה אנחנו חוגגים את חג הפסח כל שנה ושנה בצורה כזאת נפלאה ושמחה ומאושרת ובני חורין ויושבים ואוכלים בהסיבה? והשאלה שמתבקשת מעצמה, לכאורה פסח, היום אנחנו בגלות. איך אנחנו חוגגים את הפסח? יושבים חירות והרי אנחנו לא בחירות, ואנחנו יודעים שאנחנו עדיין נמצאים בעבודת פרך בכל מיני מובנים, בגלות קשה וארוכה, מפרכת ומעייפת. אז נשאלת השאלה איך אנחנו בעצם חוגגים את הפסח? מסביר לנו המהר"ל מפראג. חג הפסח זה, כמו שאמרנו, היום שבו התגלתה המהות של יהודי, הנקודה המהותית של עם ישראל, הנקודה המהותית של עם ישראל זה קשר עם הקדוש ברוך הוא, חלק אלוקא ממעל ממש. ברגע שזה יצא לחירות אין מצב של גלות שיכולה לשלוט על הנקודה הזאת מאז ולתמיד. מהרגע של יציאת מצרים אנחנו עב-- אנחנו נהפכנו לבני חורין בעצם המהות שלנו. הגלות זה עטיפה חיצונית. איפה שיהודי יהיה, באיזה מקום, באיזה מצב, באיזה מדינה, באיזה חושך, באיזה תקופה, באיזה תקופה בהיסטוריה, לו תהיה החשוכה ביותר, יהודי תמיד ירגיש הגלות זה לא אני, זה עטיפה חיצונית. האני האמיתי שלי זה חלק אלוקא ממעל ממש, וזה הנקודה המהותית שלי. הנקודה הזאת אנחנו אחרי זה צריכים להביא את זה לחיי היומיום, לפעולות, ל-להביא את זה. אבל עצם הנקודה היא הנקודה המהותית של גאולה שעל זה אנחנו חוגגים את חג הפסח. הדבר הזה, זה מה שאנחנו מסמלים בחרוסת. החרוסת נמצאת על השולחן. אמרנו שני צדדים, יש את הצד של החרוסת שמסמל את נקודת הגלות, ולכן החרוסת זה נקודה. אין שיעור, אין כמות, אין מצווה לאכול מזה כזית ולא רביעית ולא כלום. אנחנו צריכים רק שזה באופן עקרוני יהיה

21:39 מונח על השולחן, ואם כבר משתמשים עם זה טיפה. אבל מה זה מסמל? כמו שאמרנו, את שני הצדדים. חג הפסח אנחנו כל הזמן עושים, בליל הפסח אנחנו כל הזמן עושים דברים משני הצדדים. אנחנו מדברים על הגלות, מדברים על הגאולה, מספרים את ״מתחילה היו אבותינו עובדי עבודה זרה ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו״. מדברים על העבר ועל העתיד, מדברים על הגלות ועל הגאולה. החרוסת מסמלת שני הצדדים. יש את סמל הטיט, שזה סמל הרוע והחושך והאנוכיות, שזה שורש כל הגלויות, שורש כל הרוע שבנפש, ומצד שני יש את הזכר לתפוח. הנקודה הנפלאה: מה זה יהודי? שבמקום הכי חשוך, גם כשהיו שבויים במקום הכי חשוך, הכי קשה, המשיכו בגאון להוליד ילדים ולדעת שהקדוש ברוך הוא יוציא אותנו מהגלות. נקודת האמונה, נקודת הביטחון, נקודת היהדות שמאירה, שנמצאת אצל כל יהודי, וזה מה שמתגלה בחג הפסח, ולכן החרוסת נמצא על השולחן. זה מסמל את המעבר הזה מנקודת הגלות לנקודת הגאולה. ואז אנחנו מתבלים את זה ואנחנו משתמשים עם זה למרור טיפה, אבל זה אנחנו אחרי זה צריכים לקחת עם ה-- כמו כל הדברים שאנחנו עושים בליל הסדר, ללמוד מזה לכל השנה כולה את הכוח, כוח האמונה, שזה בעצם גם כוח הרפואה שלנו. וליל הסדר זה הלילה שאנחנו משתחררים מכל מיני גלויות פנימיות שאנחנו נמצאים בה ומחליטים לצאת מהגלות לגאולה. ולכן אנחנו אומרים, מאוד מעניין, תסתכלו בנוסח ההגדה, אומרים ״מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קירבנו המקום״. מה זה ״ועכשיו״? למה אומרים ״ועכשיו״? זה לא עכשיו. זה קרה לפני שלושת אלפים שלוש מאות שנים ויותר. מתחילה היו עובדי עבודה זרה. מתחילים על תרח, על ההורים של אברהם אבינו שהיו עובדי עבודה

23:57 זרה, ואז, ואז לא עכשיו, אבל זה מדויק, כי זה בעצם קורה עכשיו בליל הסדר. ועכשיו, עכשיו, עכשיו ממש הקדוש ברוך הוא מקרב אותנו לעבודת השם. היום אנחנו נולדים מחדש. ״אשר גאלנו״ אנחנו אומרים בברכה על היין והכוס השני. ״ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר גאלנו וגאל את אבותינו״. אבל מתחילים דבר ראשון ״גאלנו״. בלילה הזה כולנו, אתה, אני, אנחנו כל עם ישראל, אנחנו נגאלים, יוצאים מגלות לגאולה, יוצאים מהאפילה לאור גדול, יוצאים למצב של גאולה פנימית, גאולת הנפש. והחרוסת שמונח על השולחן מלמד אותנו איך אנחנו אמורים להשתחרר. הכוח של יהודי להשתחרר מהאנוכיות, שזה סמל הגלות, למצב של החרוסת של הפירות שנשתבחה בהם כנסת ישראל, המהות הפנימית של יהודי שהוא חלק אלוק ממעל ממש, שלכן זה כוח הרפואה שמרפא אותנו מכל המחלות. כי ברגע שיהודי מבין שהוא קשור למשהו הרבה יותר נעלה, הרבה יותר גבוה, משהו נצחי, משהו אלוקי, זה בעצם משחרר אותו מכל הדאגות, מכל הדאגנות, מכל החרדות, מכל הפחדים, מכל הדברים שיכולים לערער את שמחת הנפש שלנו, ומשם אנחנו לוקחים את הכוח של גאולה וחירות לכל השנה כולה עד שנזכה כבר שתהיה גאולה וחירות בפועל. והגאולה השלמה שנזכה השנה הזאת עוד לפני חג הפסח, ובעזרת השם בחג הפסח הזה, כמו שאומרים בהגדה, ״ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים״, כי השנה זה מוצאי שבת, ככה זה הנוסח, ואנחנו נזכה להגיד ברכה, להודות לקדוש ברוך הוא על כל הניסים והנפלאות שעושה איתנו. ברוך אתה ה' גואל ישראל, גאל ישראל. חג הפסח כשר ושמח לכל אחד מאיתנו.