מצרים תשפ"ה: איך לצאת מהמיצרים האישיים שלך - לאור החסידות

00:00 אצל כל אחד מאיתנו קורה לפעמים שאנחנו רוצים ללמוד יותר טוב, להתפלל יותר טוב, להתנהג יותר טוב, אבל זה פשוט לא הולך. אנחנו מרגישים שהדרך מאוד קשה ואני לא אגיע אף פעם לעבוד את הקדוש ברוך הוא בצורה מלאה, שלמה. לא, זו נראית לי דרך מדי ארוכה. אני לא יכול להגיע לזה. אני רוצה. מי לא רוצה? אנחנו רוצים להיות עבדי השם. רוצים לעבוד את הקדוש ברוך הוא בלימוד התורה, בקיום המצוות, בתפילה. אבל זה פשוט לא הולך. אני לא יכול. זה קשה, זה ארוך. היצר הרע יותר חזק ממני ורודף אחריי. כל מיני תאוות, רצונות, תענוגות. אני לא יכול להתגבר על כל הרגשות שלי והקשיים שיש לי בעבודת השם. בשפה כזו או בסגנון אחר, אצל כל אחד יש לפעמים את המחשבות האלה, הרגעים האלה, הזמנים האלה שאנחנו מרגישים שזה לא הולך. זה קשה. אני רוצה, אבל אני לא יכול. איך אנחנו גואלים את עצמנו? איך אנחנו יוצאים מעבדות לחירות? איך אנחנו יוצאים לגאולה הפנימית, גאולת הנפש? החודש ניסן, חודש של גאולה. בתורת החסידות אדמו"ר הזקן מדבר על זה בתניא, שהיציאת מצרים לא מדובר רק על היציאה הטכנית שעם ישראל יצא אז באותו הזמן, לפני יותר משלושת אלפים שלוש מאות שנה, מעבדות לחירות, מעבודת הפרך במדינת מצרים, אלא הכוונה היא גם כן היציאת מצרים בנפש, הגאולה הפנימית. איך אני משתחרר באופן פנימי? שחרור הנפש. שאנחנו נוכל להתחבר לקדוש ברוך הוא כמו שאנחנו באמת רוצים. להתפלל עם כוונה, ללמוד עם חיות, שיהיה לנו אהבת השם, יראת השם, שמחה בעבודת השם, לקיים מצווה מתוך כוונה טהורה, להשתחרר מהרגשות השליליים, מהתאוות הרעות, מהכעס, מהקנאה, מהשנאה, מהפחדים, מדאגות יתר. כל הדברים האלו מקיפים אותנו, משעבדים

02:42 אותנו, נותנים לנו הרגשה שאנחנו במאסר. איך אני יוצא מהמאסר הזה? אז אנחנו היום נדבר על הנושא של יציאת מצרים על פי התניא. אחד מהדברים הנפלאים שאדמו"ר הזקן פותח לנו את העיניים, נותן לנו את המבט המיוחד של תורת החסידות, להבין איך אנחנו יוצאים ממצרים יום יום, בחיי היומיום. האמת היא שיש פה שאלה, שזה אנחנו נדבר היום. מה באמת הדבר הגדול הזה של יציאת מצרים, חג הפסח? שאלה מפורסמת: מה בדיוק אנחנו חוגגים? הרי בסדר, עם ישראל היה בגלות ובשעבוד עבודת פרך, ואז יצאנו ממצרים, השתחררנו. באמת נס גדול, נס יציאת מצרים. אבל, אבל אחרי זה הרי חזרנו לגלות. הרי גאולת מצרים הייתה גאולה לתקופה מסוימת. עם ישראל יצא ממצרים, עבר את המדבר, נכנס לארץ ישראל, אבל אחר כך לא היינו משוחררים עד היום הזה. היו כל מיני תקופות, כל מיני עליות וירידות במצב של עם ישראל. אחרי חורבן בית הראשון, אחרי חורבן בית השני ועד היום אנחנו תקועים בגלות ארוכה, עמוקה וקשה. אז מה באמת המהות של החגיגה הגדולה הזאת? מה באמת המהות של החג הגדול הזה של יציאת מצרים, שאנחנו חוגגים בחודש ניסן, חודש הגאולה, חג הפסח, עד כדי כך שזה זמן חירותנו? מה יש בחג הזה הגדול? מה בדיוק אנחנו חוגגים? לא רק זה, השאלה נשאלת גם כן על כל יום ויום. יציאת מצרים, אנחנו לא רק חוגגים אותה בחג הפסח, אנחנו מזכירים יציאת מצרים יום יום. יש הלכה שכל יום יהודי צריך להזכיר יציאת מצרים ביום, בלילה, בזמן שאנחנו אומרים שמע ישראל. אנחנו קוראים מהתחלת שמע ישראל, ההלכה אומרת שאנחנו צריכים לסיים עד הסוף גם פרשת ציצית, ששם אנחנו מסיימים את הפסוקים של יציאת מצרים,

04:57 "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים", וכך על פי ההלכה מקיימים פה מצווה, "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". כל יום אנחנו בעצם יוצאים ממצרים. מה כל כך חשוב ביציאת מצרים? בעצם בכל מצווה כמעט אנחנו מזכירים תמיד זכר ליציאת מצרים, בקידוש, בשבת, בתפילות השבת, במועדים, לא רק בפסח. כל הזמן אנחנו מסתובבים מסביב לנושא של יציאת מצרים. יהודי מניח תפילין, גם כן בפסוקים של הנחת תפילין מזכירים יציאת מצרים. מה זה אומר? למה זה כל כך מהותי בחיי היומיום של היהודי? וכאן מגיע אדמו"ר הזקן ואומר לנו דבר נפלא, שזה בעצם ההכרה בזה, ההבנה הזאת תשחרר אותנו, תיתן לנו הרגשה פנימית, הכרה פנימית בשחרור הנפש בחיי היומיום. קודם כל נקדים, לפני שאנחנו נדבר את דברי אדמו"ר הזקן, נגיד את הביאור של המהר"ל מפראג, שבעצם זה גם כן היסוד לדברים שאחר כך בתניא מוסברים בסגנון של תורת החסידות. המהר"ל מפראג גם כן דן על הנושא הזה בספרים שלו, במיוחד בספר גבורות השם ועוד, והוא מסביר דבר נפלא. הוא אומר שבעצם אנחנו-- המהות של יציאת מצרים הוא שאז בני ישראל נעשו, נהפכו לבני חורין בנפש, במהותם העצמית. כלומר, יציאת מצרים לא היה רק מציאות של יציאה מעבדות לחירות בפועל, באותו יום, באותו זמן, באותה תקופה, אלא יציאת מצרים זה היה שיהודי יצא מהמהות של להיות עבד לפרעה, עבד למצרים, להיות עבד השם. החיבור הזה שברגע של יציאת מצרים יהודי הפך להיות עבד של הקדוש ברוך הוא, הפך להיות-- הפכנו להיות עבדי השם, זה שחרר אותנו באופן מהותי טוטאלי לנצח. יהודי אף פעם לא יכול כבר להיות משועבד למשהו אחר חוץ מהקדוש ברוך הוא. זה הפך

07:29 להיות החותמת של המהות שלנו. הוא יכול להסתובב פה, להסתובב שם, להיות בכל מיני מקומות, להיות באומות העולם, אף פעם לא ישלטו על הנפש, על המהות, על הנשמה של יהודי. הנשמה של יהודי משוחררת לנצח מהרגע של יציאת מצרים. הגלויות שבאו אחר כך, כמו שאמרנו, זה הופך להיות למשהו חיצוני, למעטפת חיצונית. זה לא מסמל את המהות שלך, ולכן יציאת מצרים הוא דבר כל כך גדול. יום חג הפסח, חודש ניסן, מסמל את הניתוק המהותי של יהודים מאז ולתמיד. אין יותר שייכות של הנפש. השייכות זה יכול להיות רק בצורה חיצונית, אבל לא בצורה מהותית. בעצם אתה משוחרר לנצח, כי זה המהות שלך. זה מסביר המהר"ל מפראג. אז בוא נגיד את זה. בוא עכשיו נראה את זה בהסבר של האדמו"ר הזקן בספר התניא. הוא מדבר שמה בפרקים האחרונים של ספר ליקוטי אמרים. האדמו"ר הזקן מדבר, מסביר בצורה נפלאה את כל הנושא של יציאת מצרים. הוא אומר שאנחנו יודעים שביציאת מצרים כתוב, ואומרים את זה בהגדה: לא על ידי מלאך, לא על ידי שרף, לא על ידי שליח, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. יציאת מצרים, בעצם קרה פה משהו נפלא ביותר. הקדוש ברוך הוא בעצמו ירד לתוך מצרים, כמו שכתוב בפסוק "וארד להצילו", אני בעצמי ובכבודי, כמו שאומרים גם בהגדה, כן, בכבודו ובעצמו. הקדוש ברוך הוא כביכול בעצמו לא שלח מלאכים, לא שלח שרפים, לא שלח שלוחים. הוא בעצמו, הקדוש ברוך הוא, ירד לתוך ערוות הארץ, לתוך מצרים, ושמה הוא לקח את עם ישראל, הוציא אותם מתכלית השפלות והטומאה וקירב אותנו אליו, קירב אותנו למהותו ועצמותו. מאוד מעניין איך שהאדמו"ר הזקן מסביר את זה עם משל. המשל, הוא אומר:

09:49 מלך גדול. תאר לעצמך מלך גדול ומרומם שהוא מלך על המדינות ועל שרים ועל עמים ועל המון. יש לו המון משרתים ושרים ועבדים, והמלך בעצמו שם בצד את כל העשירות, כל הכבוד, כל העושר שיש לו, והוא בעצמו משפיל את עצמו לאיזה איש פשוט ונבזה שנמצא מוטל באשפה. בלשון האדמו"ר הזקן, נמצא בתכלית השפלות. מגיע המלך בעצמו, תופס את האיש הזה, הנבזה והשפל, שמונח בכזה מצב, לוקח אותו, מחבק אותו, מנקה אותו, רוחץ אותו, מביא אותו לתוך ארמון המלך, חדר לפנים מחדר, ונותן לו את החיבוק הגדול ומקרב אותו ונותן לו כביכול את עצמו. תאר לעצמך כזה דבר. איזו אהבה תתעורר אצל האיש הפשוט אל המלך הגדול, שהוא מתבונן ושם לב מה הולך פה. המלך הגדול והמרומם והנפלא עזב את כל שריו ועבדיו, והוא מתעסק איתי. הוא בעצמו לוקח אותי ומנקה אותי, מחבק אותי, לוקח אותי לתוך החדר שלו, חדר לפנים מחדר. אין חיבה, אין אהבה שיותר גדולה מזה. אומר האדמו"ר הזקן, אפילו אם הלב שלנו יהיה כלב האבן, המס ימס והיה למים. הלב שלנו יישפך כמו מים, לראות את האהבה. כמים הפנים לפנים, כמו ששלמה המלך אומר במשלי, בן אדם מסתכל במים, הוא רואה את הפרצוף שלו. האהבה משקפת את האהבה. האהבה של הקדוש ברוך הוא עלינו ביציאת מצרים, כשאנחנו מתבוננים ושמים לב למאורע הגדול הזה, זה אמור לפעול אצלנו אהבה עצומה ביותר. הוא בעצמו, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף, ירד לערוות הארץ, הוציא אותנו ממצרים וניקה ולקח אותנו במדבר עוד כל ימי ספירת העומר והביא אותנו עד להר סיני, ושם היה החיבור הגדול, מה שאומרים החיבוק הגדול, על ידי נתינת עשרת הדיברות. הקדוש

12:12 ברוך הוא כביכול קידש אותנו, נתן לנו את התורה, נתן לנו את המצוות, כביכול נתן לנו את עצמו. אנוכי ה' אלוקיך. אומרת הגמרא במסכת שבת, אנוכי ראשי תיבות אנא נפשי כתבית יהבית. הקדוש ברוך הוא בעצמו כביכול הכתיב ונתן את עצמותו ומהותו בתוך התורה. למי הוא נתן את זה? מורשה קהילת יעקב, לעם ישראל, וכאן נוצר החיבור הגדול לנצח. יציאת מצרים, אומר לנו בעל התניא, זה לא דבר שקרה רק פעם אחת וזהו. מתן תורה זה לא דבר שקרה רק פעם אחת וגמרנו. זה חוזר על עצמו כל יום ויום, בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים היום. דברי האדמו"ר הזקן בתניא. יהודי צריך להתבונן ולחשוב שבעצם הדבר הזה קורה כל הזמן. בהגדה של פסח אנחנו אומרים: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר גאלנו וגאל את אבותינו. הגאולה היא לא רק של אבותינו. דבר ראשון, גאלנו. אנחנו צריכים להתבונן ולהגיע להכרה ולהבין שבעצם יציאת מצרים זה דבר שקורה וחוזר וקורה כל יום ויום. הקדוש ברוך הוא בעצמו מגיע לכל יהודי וללב כל יום ויום, והוא אומר לו: אני נמצא יחד איתך. כל אחד מאיתנו, כמו שאמרנו, נמצאים בתוך מצרים מסוימים. זה הגוף, זה הנפש הבהמית, זה היצר הרע, זה התאוות, זה הרדיפה, זה הדאגות, זה הפחדים, הקנאה, השנאה, התחרות והכעס. כל אחד מאיתנו מכיר את עצמו, ואנחנו יודעים מה הם החולשות שלנו שעוטף אותנו, המצרים הפנימיים שלנו. מגיע הקדוש ברוך הוא ליהודי כל יום ויום ואומר לו: אני נמצא פה יחד איתך. מאז יציאת מצרים, מאז מתן תורה, יש חיבור אמיתי מהקדוש ברוך הוא לכל יהודי. יש לנו את היכולת

14:44 להתחבר ולהתקשר. ברגע שיהודי אומר כשהוא קם בבוקר, אומר התניא, אנחנו אומרים שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. באותו רגע אתה מתבונן: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. הקדוש ברוך הוא אלוקינו, הוא האלוקים שלי. הוא בחר בי. הוא רוצה להיות איתי, הוא שלי. הוא עוזב את כל הדברים, כל העולמות, הספירות, המלאכים, הנשמות הגבוהות למעלה, והוא אומר: אני נמצא פה יחד איתך. ואנחנו צריכים לעשות רק דבר אחד ויחיד. מהו הדבר האחד והיחיד שמוטל עלינו? הרצון לרצות להתאחד, לרצות לקבל עול מלכות שמיים, לרצות להתאחד עם הקדוש ברוך הוא על ידי לימוד התורה וקיום המצווה שאנחנו מקיימים עכשיו. רק את הרצון. ברגע שאנחנו אומרים אני רוצה, אין שום דבר נוסף שצריך לעשות. אתה לא צריך לרוץ ולעוף, ללכת לרקיע השמיים, לעלות לרקיע השביעי. כאן הקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתך. בלשון אדמו"ר הזקן בתניא פרק מ"ז, אני מציע שנקרא את זה מבפנים, שנראה את המילים של אדמו"ר הזקן: "ולכן אין שום דבר מונע או מעכב מדבקות הנפש בהקדוש ברוך הוא אלא הרצון." יש דבר אחד ויחיד שיכול למנוע את החיבור ואת הקשר: הרצון. "כי אם אין האדם רוצה כלל וכולי." נפלא. אדמו"ר הזקן לא אומר שום מוסר, תוכחה, מה יקרה אם לא, עונשים? מילה לא. אדמו"ר הזקן אומר שורה אחת: "כי אם אין אדם רוצה וכולי." אם אדם אומר אני לא רוצה, אני לא מעוניין, לא בא לי, לא מעניין אותי וכולי, זהו. וכולי הכוונה אין לי מה לדבר. אבל מיד שרוצה, ברגע שיהודי רק מכריז, מעורר, מגלה את הרצון, מיד שרוצה הוא מקבל וממשיך עליו יחודו יתברך בפירוש באומרו ה' אלוקינו ה' אחד. ברגע שאדם רוצה והוא מקבל,

17:14 והוא אומר אני רוצה להתאחד עם הקדוש ברוך הוא. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. ואותו דבר גם בפסוקים אחרים שאנחנו מדגישים: זה מה שאני רוצה. ברגע שיהודי מעורר את הרצון שלו, אז מיד הוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא, כי מצד הקדוש ברוך הוא כבר נמצא פה. מאז יציאת מצרים ומאז מתן תורה נוצר החיבור והקשר בצורה אמיתית, טוטאלית ומושלמת. עוד יותר אומר אדמו"ר הזקן שם בתניא. האבות הקדושים שהיו לפני מתן תורה, הם היו צריכים להתייגע, לחפש, ללכת. אברהם אבינו, הלוך ונסוע, היה צריך להתייגע בחיפושים ונסיעות להגיע להתחבר לקדוש ברוך הוא. אבל אנחנו גם זה לא צריכים. קיבלנו את זה כבר בתור מתנה, בתור ירושה. ירושה היא לנו שנתן לנו תורתו. אומרים את זה כל יום בברכת התורה: שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו, ברוך אתה ה' נותן התורה. נותן התורה אומרים בלשון הווה. כל יום ויום הקדוש ברוך הוא נותן לנו את התורה מחדש. והוא אומר: אנוכי, אני פה איתך, יחד איתך. מצדך אני מבקש רק דבר אחד: לעורר את הרצון. ברגע שאתה רוצה אתה שם. יש את הסיפור המפורסם מהבעל שם טוב. מספרים שהבעל שם טוב היה יושב ולומד עם התלמידים שלו בבית המדרש, והבעל שם טוב גילה לתלמידים תמיד אחד מהדברים היסודיים בתורת הבעל שם טוב, שמכל דבר שיהודי רואה ושומע חייב ללמוד מזה דרך בעבודת ה'. ישב הבעל שם טוב עם התלמידים בבית המדרש ולמדו. באמצע פתאום מהחלון נפתח חלון ואיזה גוי מכניס את הראש שלו מבפנים ומבקש עזרה. מספר להם שהוא כאן בחוץ עם הסוס ועגלה. העגלה תקועה בתוך הבוץ, רוצה לצאת, הוא לא יכול לצאת. אנא, בבקשה תעזרו

19:20 לי. התלמידים שהיו באמצע לימוד אמרו לו: סליחה, אנחנו לא יכולים. אנחנו לא יכולים, לא יודעים איך לעשות את זה, לא יכולים לעזור לך. אומר להם הגוי: אתם יכולים, אתם לא רוצים. והוא עזב. הוא אמר את זה ברוסית: אתם יכולים, אבל אתם לא רוצים. עזב. הבעל שם טוב שומע את המילים האלה והוא פונה לתלמידים: אתם יודעים שהגוי הזה הוא שליח שהקדוש ברוך הוא שלח לנו עכשיו כדי להעביר לנו מסר לחיים, מסר בחיי היום יום. כשיהודי בא ואומר אני לא יכול, זה קשה, זה בלתי אפשרי. אני לא מסוגל, לא יכול להשתחרר מהדאגות, מהפחדים, מהדברים שמעיקים עליי. לא יכול לעבוד את ה', לא יכול להתפלל בכוונה, לא יכול לקיים מצווה. אתה יכול, אתה צריך לרצות. וכאן מגיעה בשורה נוספת. אז בסדר, גילינו שהרצון זה הדבר. ובאמת שזה ככה. אנחנו רואים את זה באופן מוחשי. ברגע שאנחנו רוצים אז מלמעלה נותנים לנו את הכול לעורר את הרצון. אבל לפעמים מישהו אומר: איך אני מעורר את הרצון? מה אני עושה כשהרצון שלי רדום? אני לא יכול. גם פה צריכים להבין נקודה מאוד מאוד חשובה, שגם זה אומר אדמו"ר הזקן בתניא עוד בפרקים הקודמים, בפרק מ"א. אומר אדמו"ר הזקן, הרצון גם כן נמצא אצלך, גם את זה אתה לא צריך לייצר. הרצון הוא משהו טבעי בנפש של יהודי. אומר אדמו"ר הזקן: כל יהודי רוצה להתאחד עם הקדוש ברוך הוא, וכל יהודי בטבע רוצה לקיים את רצון ה'. זה משהו חקוק בטבע של יהודי. זה נמצא בדם שלנו. בעצם כבר ידוע שהרמב"ם כותב את זה בספרו, בספר ההלכה שלו, שיהודי רוצה לקיים את רצון ה' והוא לא רוצה להיפרד מהקדוש ברוך הוא.

21:26 זה משהו שחקוק בדם ובטבע של יהודי. אז אם ככה גם הרצון נמצא. רק מה? לפעמים העקשנות שלנו ל-- לא להקשיב לרצון הטהור והאמיתי שיש לנו. אז כאן מגיעה העבודה שלנו. וכמובן עבודה צריכים לעשות. שום דבר לא קורה לבד. הקדוש ברוך הוא נותן לנו את היכולת לעבוד. כשעם ישראל יצאו ממצרים, מה אומר משה רבנו? בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה. הקדוש ברוך הוא רוצה שהדברים לא יבואו לגמרי במתנה. משהו של עבודה, שזה יהיה שלנו, משהו שאנחנו נייקר, משהו שעולה לנו, כי אם זה מגיע במתנה אז בן אדם לא מעריך את זה. אז לכן תעבדון. העבודה היא אבל לעורר את הרצון. ברגע שעוררתי את הרצון, יש לי את היכולת להשתחרר מהכבלים של היצר, להשתחרר מהנפש הבהמית, להתחבר לקדוש ברוך הוא, לצאת מהמיצרים שלנו וזה עצמו החג הגדול. זה מסביר לנו מה כל כך מהותי ביום-- בחודש הגאולה, חודש ניסן שכל החודש לא אומרים תחנון. חודש של גאולה. חג הפסח זמן חירותנו, כי זה הזמן שמשם אנחנו מקבלים לכל השנה. חג הפסח זה השער לכל ימות השנה שיהודי יש לו את היכולת להשתחרר בצורה מושלמת ומוחלטת מכל הטומאה והסטרא אחרא, להתאחד עם הקדוש ברוך הוא, עם האין סוף בצורה מושלמת ומוחלטת, ומזה אנחנו מקבלים את הכוח לצאת מהמיצרים והגבולים שלנו, לצאת מה-- להשתחרר מכל מיני דברים שמעיקים ומפריעים לנו, להתאחד עם הקדוש ברוך הוא בצורה מושלמת ומוחלטת מתוך שמחה ואהבה, שהקדוש ברוך הוא ייתן לכל אחד ואחד מאיתנו חודש הגאולה בצורה מלאה, ושנזכה כבר שמהגאולה של הנפש נזכה גם לגאולה הסופית והמושלמת, גאולת הגוף, גאולת החומר, הגאולה השלמה כמו שהגמרא אומרת, בניסן נגאלו אבותינו

23:34 ממצרים ובניסן עתידין להיגאל, שזה יהיה השנה הזאת הגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו.