הזמן חומק לך? הדרך החסידית להספיק יותר בחיים | פרשת החודש

00:00 אחד מהאתגרים היותר חזקים בתקופה האחרונה, בדור האחרון, שכל האנושות דנה על זה, שמים לב לזה, מדברים על זה, זה הנושא של הזמן. יוקר הזמן, ניצול הזמן. אנחנו רואים, עדים שדווקא בתקופה הזאת, בתקופה האחרונה, עם ההתפתחויות בטכנולוגיה וכל מה שמתלווה לזה, אז פתאום אנחנו שמים לב שהזמן, הזמן, המצרך הכי יקר והכי חשוב הפך להיות למצרך הכי נזיל והולך לאיבוד בצורה הכי קלה. דווקא בגלל ההתפתחויות ובגלל הקלילות להשיג ולהגיע לכל מקום, אז אנשים פתאום מוצאים את עצמם מאבדים שעות על גבי שעות בזמן שהולך לריק, ואתה אומר לעצמך, רגע, רציתי לעשות דבר מסוים ואז אני נסחפתי בכל מיני חלונות וכל מיני מקומות וכל מיני אתרים ודברים שלא היה לזה צורך. בזבוז הזמן זה אחד מהקשיים והאתגרים הכי גדולים שיש בתקופה שלנו. הרבי לימד אותנו, דיבר על זה הרבה, שלהרבה פעמים, לפעמים, לדעת מה ב... מה ה... העבודה, מה השליחות, מה התפקיד בתקופה מסוימת. אנחנו רוצים לדעת במה צריכים להשקיע. אז לפעמים רואים את זה דווקא מצד האתגרים והקשיים שמגיעים בתקופה הזאת לנושא הזה. זאת אומרת, הרבה פעמים אנחנו רואים שכשיש איזושהי שליחות מסוימת, תפקיד מסוים שצריך לעשות בתקופה מסוימת, אז היצר, הכוח שמגיע ל... להרוס, להפריע, זה דווקא בדברים הכי חשובים לתקופה הזאת, וזה אנחנו רואים דווקא בזמן הזה. כמו שהרבי דיבר בזמן האחרון, שמענו את זה בשיחות של התקופה האחרונה, תשנ"א, תשנ"ב, כשהרבי דיבר את השיחות האחרונות שזכינו לשמוע, שנזכה בקרוב לשמוע כבר את התורה החדשה מפיו של מלך המשיח. אז אחד מהדברים היותר חזקים ששמענו בשיחות האחרונות היו בקשר לזמן. הרבי אמר, הכריז ודיבר במילים כאלו ואחרות והודיע: תשמעו יהודים, אנחנו עכשיו נמצאים בזמן הכי יקר.

02:27 זמן השיא. הרבי התייחס לתקופה שלנו, לדור שלנו, לתקופת השיא, זמן השיא. זאת אומרת שכל ההיסטוריה מתנקזת לתקופה הזאת, כל עם ישראל, כל ההיסטוריה של עם ישראל מתחילתו, מתחילת בריאת העולם ויציאת מצרים ומתן תורה וכל ההיסטוריה של עם ישראל, זה מגיע לעכשיו, לתקופת הגאולה, תקופת המשיח והרגעים האחרונים, הזמן האחרון, מה שנקרא בלשון הזוהר, בלשון החסידות, עקבתא דמשיחא. הגמרא בעצם אומרת את זה, מסכת סוטה, מסכת סנהדרין. התקופה הזאת שלפני ימות המשיח, התקופה האחרונה, שהיא תקופה רבת תהפוכות ורבת ניסיונות, כמו שכולנו עדים, חיים ומרגישים את זה ביום־יום, אז זה זמן השיא. זה הזמן הכי יקר. זה הזמן שבו אנחנו מכינים את עצמנו, מכינים את העולם, והעולם כולו הולך לקראת הרגע המיוחל, הרגע הגדול של רגע הגאולה. הרגעים האלה, האחרונים של הגלות, הם הרגעים הכי יקרים. זה הרגעים הכי נפלאים ואנחנו צריכים לדעת לנצל את זה. ולכן, דווקא בגלל שהזמן הוא כל כך יקר וכל כך נעלה, זה גם כן הסיבה למה, מה שנקרא, סטרא אחרא, כוח החושך שמנסה דווקא להפריע לנו בתקופה הזאת, אז פתאום נמצאים כל מיני דברים שמסיחים את דעתנו וגורמים לנו לבזבז את הזמן. אז היום אנחנו נדבר על הנושא של יוקר הזמן, הדבר החשוב מאוד בכלל, במיוחד בתקופה שאנחנו נמצאים עכשיו, בתקופה של נכנסים לחודש, פרשת החודש, החודש הזה לכם ראש חודשים. אז היום אנחנו נדבר את הנושא של הזמן, יוקר הזמן, ניצול הזמן, חשיבות הזמן, וניקח את המבט המיוחד שהתורה נותנת לנו. תורת החסידות בפרט. מה צריך להיות, מה הכוח שיש בזמן, וגם כן כמה עצות מעניינות מיוסדות על תורת החסידות שנותנים לנו את ה... גם כן ההסתכלות הנכונה על הזמן

04:49 ואיך בן אדם יכול בהסתכלות הנכונה לנצל את הזמן באופן הנכון. דבר ראשון, בואו נתחיל עם דבר מעניין. שמתם לב מהי המצווה הראשונה בתורה? נשאל מישהו, תגיד לי, מהי המצווה הראשונה? אז זה דבר מאוד מעניין. המצווה הראשונה בתורה שנאמרה לעם ישראל בתור עם זה המצווה שקשורה עם זמן. החודש הזה לכם ראש חודשים, מצוות קידוש החודש. נכון שיש בתורה מצוות גם לפני זה, אבל זה נאמר ליחידים. אברהם אבינו קיבל מצוות מילה, ברית מילה, יעקב אבינו מצוות גיד הנשה, אבל הן היו מצוות פרטיות לאנשים פרטיים, כמובן אברהם, יצחק, אבל לא לעם. נוסף לזה שהמצוות האלה קיבלנו שוב אחרי מתן תורה, כמו שהרמב"ם אומר שאנחנו לא מקיימים ברית מילה בגלל אברהם, אלא בגלל שהתורה ציוותה בפרשת תזריע, משה רבינו קיבל את מצוות המילה. אותו דבר גיד הנשה. מה המצווה הראשונה שעם ישראל קיבל בתור עם? החודש הזה לכם ראש חודשים. מצוות קידוש החודש. רש"י אומר את זה מפורש, הרש"י הראשון בספר בראשית, רש"י מפורסם, רש"י חשוב, רש"י שכל אחד ואחד מאיתנו צריך לחיות ולשנן, במיוחד בתקופה האחרונה. הרש"י הראשון בתורה, "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ". רש"י אומר, אמר רבי יצחק: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל". רש"י אומר לנו שבעצם המצווה הראשונה זה החודש הזה לכם ראש חודשים, ובעצם התורה הייתה אמורה להתחיל משם, כי הרי התורה זה ספר של מצוות, ציוויים, הלכות, הוראות לעם ישראל איך להתנהג. איפה זה מתחיל? פה. כל מה שכתוב לפני זה, זה סיפורים. סיפורים חשובים, סיפורים יקרים, סיפורים שקשורים עם בריאת העולם, עם אבות העולם. אבל מה שקשור אלינו בתור ספר של

07:00 תורה מלשון הוראה, תורה של ציווי, זה מתחיל פה ב"החודש הזה לכם". זו מצווה ראשונה שנצטוו ישראל, מלשון רש"י. ואחרי זה רש"י מסביר שאף על פי כן התורה הקדימה את כל הפרשיות מבראשית ברא אלוקים עד כאן, כי כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים, שאם יבואו אומות העולם ויגידו לעם ישראל אתם גזלנים, ליסטים, שאתם גזלתם מאיתנו את הארץ של שבע אומות, נגיד להם כל העולם של הקדוש ברוך הוא, הוא ברא את זה, הוא נתן את זה לכם ברצונו, ברצונו לקח מכם, נתן לנו. כל סיפורי התורה מבראשית עד עכשיו זה התהליך לספר לנו איך שהקדוש ברוך הוא הבעל הבית על העולם, ולכן כל תלונות אומות העולם לא שייכות. רש"י נפלא, אבל בינתיים אנחנו מרוויחים מהרש"י הזה לדעת את הדבר המעניין הזה, שהמצווה הראשונה שקיבלנו זה מצוות קידוש החודש, שזה אומר מצווה של כל מה שקשור עם הזמן. וכאן נשאלת שאלה מאוד פשוטה. למה דבר ראשון שהקדוש ברוך הוא פונה לעם ישראל ומצווה עליהם זה מצוות קידוש החודש? חסרות מצוות חשובות יותר. "אנוכי ה' אלוקיך" זה קיבלנו בעשרת הדיברות כמובן, אבל זה היה אחרי זה. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. יש מצוות גדולות וחשובות ויקרות. הרמב"ם בעצמו, שהוא סידר את המצוות בספר הגדול שלו יד החזקה, משנה תורה, אז גם כן הרמב"ם מתחיל ממצווה ראשונה לדעת שיש אלוקים, שיש בורא. אבל כשמסתכלים בתורה, כמו שרש"י אומר לנו, מה הייתה המצווה הראשונה שמשה רבנו אומר לעם ישראל כשהוא פונה אליהם בתור עם ומכין אותם לקבלת התורה, ומכין אותם לקורבן הפסח וכל הלכות הפסח? דבר ראשון, החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה. והרמב"ם

09:00 אומר שם מהפסוק הזה לומדים את מצוות קידוש חודשים ושנים, שצריכים לעשות את החשבונות ולדעת, כמו שאנחנו יודעים שבזמן שבית המקדש היה קיים, בזמן הסנהדרין, אז היו החכמים. הסנהדרין היו צריכים לדעת כל ההלכות של האסטרונומיה על מהלך הכוכבים והמזלות והזמנים, כדי לדעת לקבוע מתי זה ראש חודש, מתי זה החגים, מתי זה כל מועדי השנה, והכל מתחיל מזה שלקדש את החודשים ואת השנים. מה ההסבר לזה? וכאן אנחנו רואים את הדבר הנפלא הזה, שהנקודה הראשונה שהתורה אומרת ליהודי זה לדעת לקדש את הזמן. לדעת שהזמן זה המתנה הראשונה שהקדוש ברוך הוא נתן לך, ועם הזמן הזה אתה אחרי זה יכול לעשות את כל שאר הדברים. כלומר תורה ומצוות. יש תרי"ג מצוות, תרי"ג מצוות, כולל עשייה של פעולה לקחת מהעולם הזה כל דבר ולעשות עם זה מצווה. הקדוש ברוך הוא נתן לנו עולם והעולם מלא עם חפצים ודברים, והיהודי יש לו בכל דבר ובכל מקום מצווה. מצוות שקשורים עם תפילין וציצית ושבת וחגים ומועדים ומצה ושופר. מצוות שקשורים עם דומם, עם צומח, עם חי ועם מדבר. יש ריבוי מצוות, אבל הנקודה הראשונה זה לקדש, לייקר, לקדש, להכניס קדושה בזמן. הזמן זה הדבר הראשון שקיים. אחרי שיש לך זמן, אז בן אדם אומר מה אני עושה עם הזמן הזה? ואז התורה אומרת לך מה לעשות עם הזמן הזה. זמן של שבת, יש זמן של חג. יש זמן של יום רגיל שבו יש גם מצוות שצריכים לעשות באותו זמן ובאותו רגע. אבל דבר ראשון, עצם מציאות הזמן, וזה הדבר הנפלא שאנחנו רואים בפרשת החודש. עם ישראל רק עכשיו מתחיל להיות עם. עם ישראל היה במצרים, עבודת פרך, והיו

11:15 עם כל השעבוד שהיה עליהם. ברגע שעם ישראל משתחרר ועומד, נהפך להיות לעם. מהו הדבר הראשון שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו שילמד את עם ישראל? יוקר הזמן. חשיבות הזמן. קדושת הזמן. יש לכם זמן? תייקרו את זה. תקדשו את זה. יהודי צריך לעשות חשבון ולדעת מה הוא עושה עם הזמן הזה. יש זמן, תייקר את הזמן ואז תהפוך את הזמן לזמן קדוש. עוד יותר. לפי ההלכה יוצא שכל החשבונות שאנחנו עושים, אתה עושה חשבון כדי לדעת מתי ראש חודש, מתי פסח, מתי שבועות, מתי זה הופך את כל מציאות הזמן. כמו שאנחנו רואים ברמב"ם בהלכות קידוש החודש, הרמב"ם מסביר לנו את כל החשבונות של הילוך הירח והשמש והכוכבים, להבין את כל החשבונות של הזמן, ואז בעצם כל המציאות של הזמן הופך להיות לכלי שעל ידו אנחנו יודעים איך לעשות את הימים הקדושים, ימי החג, וזה אומר לנו את הכוח של יהודי לקחת ולעשות שהזמן יהיה זמן קדוש. המצרך החיוני, הדבר הראשון שהקדוש ברוך הוא ברא. כידוע, הרב המגיד ממזריטש אמר שהבריאה הראשונה הייתה בריאת הזמן. הזמן הוא נברא שהקדוש ברוך הוא ברא בששת ימי בראשית. דבר ראשון נברא הזמן. אחרי שנברא הזמן, אז עם הזמן נברא גם המקום, השטח, וזה כל המציאות של הבריאה. אז לכן גם כן בעבודת ה' יהודי צריך לקחת את הזמן ולהפוך את הזמן לדבר יקר. עכשיו השאלה היא איך אנחנו יכולים לתת לזמן את הערך שלו, את החשיבות שלו. אחד מהדברים הנפלאים שתורת החסידות מלמדת אותנו, שזה מהדברים שאנחנו הרבה פעמים אנחנו סובלים מזה, שזה כשהזמן נמרח. הזמן זה, כמו שאמרנו, זה המוצר הכי יקר, אבל הכי קל לאבד את

13:33 זה. יש את הפתגם הידוע שנאמר כבר על ידי גדולי ישראל מלפני הרבה דורות: אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו. זאת אומרת, בטבע האדם אנחנו דואגים שהכסף הולך לאיבוד, הבריאות הולכת לאיבוד, חס ושלום, אבל על הזמן אנחנו לא, לא, לא כל כך מרגישים את זה, כי זה ככה בורח מהידיים, כן? זו התלונה שספרי המוסר היו מדברים על זה, שאדם דואג על איבוד דמיו. הדמים, הכסף, זה בא והולך. הפסדת, מחר תרוויח, תעשה את זה שוב. אבל הזמן זה דבר של אבידה שאינה חוזרת. יש לך את הזמן, אבל אחרי זה זה לא יהיה לך. אחת מהנקודות שתורת החסידות מלמדת אותנו היא הסתכלות, מבט בריא ונכון על המציאות של הזמן, שמלמדת אותנו כמה וכמה דברים מאוד חשובים על איך להשתמש עם הזמן, איך לייקר את הזמן וגם כן איך לא להיות תקוע בבעיות שהזמן יכול להביא לנו. מה אני מתכוון תקוע בבעיות של הזמן? אחד מהדברים שאנחנו מאוד מאוד מצויים בחיים שלנו זה שלפעמים בן אדם תקוע בעבר שלו. הוא תקוע בעבר, זאת אומרת הוא לא זז, הוא לא, הוא לא פעיל, וזה כי יש לו כל מיני טראומות, חבילות וקשיים ובעיות מהעבר, והוא חופר בעבר שלו, ובינתיים הזמן מתבזבז לו. הפוך לפעמים גם כן יש. אנחנו מנסים לבנות, מה שנקרא, פתאום ממסמס כל מיני תוכניות על העתיד, ועוד פעם הזמן, ההווה, גם כן מתמסמס לנו. וגם פה יש את הפתגם המפורסם בשם גדולי ישראל, שאומר שהעבר אין והעתיד עדיין וההווה זה כהרף עין. כלומר, מה אתה משקיע כל כך הרבה בעבר שכבר נמצא מאחורינו והעתיד עדיין לא נמצא? תנצל את ההווה.

15:49 וזה אחת מהנקודות היותר מעניינות שאדמו"ר הזקן מדבר על זה בתניא. הוא מביא בשם הבעל שם טוב. הבעל שם טוב לימד אותנו אחד מהסודות הכי הכי יקרים וחשובים בקשר לבריאת העולם. הסוד הגדול של הבעל שם טוב שאדמו"ר הזקן מביא אותו בתוך התניא בשער היחוד והאמונה. אומר אדמו"ר הזקן, אומר בשם הבעל שם טוב: לעולם ה' דברך ניצב בשמיים. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם במאמר. ויאמר אלוקים יהי רקיע. ויאמר אלוקים יהי אור, ותדשא הארץ. כל בריאת העולם, ששת ימי בראשית, בעשרה מאמרות נברא העולם. אומר לנו הפסוק: לעולם ה' דברך ניצב בשמיים. הדיבור הזה שדרכו הקדוש ברוך הוא ברא. ה' אמר, הוא אמר ויהי, הוא ציווה ונבראו. הקדוש ברוך הוא לא ברא את העולם בשום דבר אחר חוץ מדיבור. הוא אמר יהי רקיע ונהיה רקיע. הוא אמר עץ פרי ונהיה עץ פרי, ועל דרך זה כל הבריאה. אומר הבעל שם טוב, הבריאה הזאת היא בכל רגע ורגע, היא מתחדשת בכל רגע ורגע. המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. אומר הבעל שם טוב, הכוונה היא בצורה הכי פשוטה והכי אמיתית של התרגום של המילים. הקדוש ברוך הוא מחדש את הבריאה בכל יום תמיד. תמיד הכוונה לא רק בכל יום, אלא בכל רגע ורגע. כל רגע ורגע זו מציאות חדשה ובריאה חדשה יש מאין. הקדוש ברוך הוא מחדש את הבריאה מאין ואפס המוחלט ובורא את העולם ברגע הזה. עכשיו הקדוש ברוך הוא אמר יהי רקיע. לרגע הזה יש הסבר. זה לא חוק, יש לזה גם הסבר. אדמו"ר הזקן מאריך להסביר בפרקים של שער היחוד והאמונה את ההסבר למה? בגלל שהעולם הוא מציאות מחודשת יש מאין, אז לכן

17:48 היא מתחייבת כל רגע ורגע להתחדש. רק הקדוש ברוך הוא, הוא זה שיש לו את היכולת לברוא כזה דבר יש מאין. ברגע שהכוח האלוקי לא נמצא בנברא, אין יותר נברא. הנברא נהיה אין ואפס, כי בעצם לנברא אין שום זכות קיום, רק הכוח האלוקי שעושה אותו כל רגע ורגע מחדש. כשאנחנו מתבוננים בנקודה הזאת בנושא ההתחדשות, התחדשות הבריאה בכל רגע ורגע, אז זה נותן לנו מבט חדש על כל המושג של הזמן, יוקר הזמן וגם כן הריכוז בהווה. כשאנחנו מבינים שעכשיו העולם, הבריאה מתחדשת בצורה אמיתית מהקדוש ברוך הוא, אז ברגע זה, כשאתה מגיע להכרה הפנימית הזאת, אז אתה משקיע ברגע הזה, אתה משקיע בהווה. אתה יודע בצורה עמוקה שאין טעם לבזבז את הזמן על העבר. העבר הוא כן. לפעמים בן אדם צריך לחשוב על העבר, לפעמים צריך לעשות חשבון הנפש. העבר, כמו שכתבו גם גדולי הראשונים, העבר הוא המלמד של העתיד. זאת אומרת, לפעמים בן אדם צריך להסתכל על מאורעות מהעבר כדי שיהיה לו מלמד טוב ללמוד מהטעויות של העבר, או להפך, ללמוד מהדברים היפים מהעבר איך לחזק את העתיד. זה כן, אבל להיות תקוע בעבר, שהבן אדם נמצא שמה אבל לא יכול להשתחרר ולחפור שמה, זה בזבוז זמן. ברגע הזה הקדוש ברוך הוא ברא אותך מאין ליש. תתחיל לחיות מחדש. אין עבר, יש הווה. ההווה היא מציאות מחודשת וחדשה ורעננה. אז עכשיו, ברגע הזה, מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני? לא משנה שרגע קודם, שעה קודם, יום קודם, היה יכול להיות שעשיתי דבר מסוים ואולי לא התנהגתי טוב, היו דברים ובזבזתי ו... אבל תשכח, אל תחפור שמה. עכשיו יש לך מציאות חדשה של זמן. תנצל את

20:05 ההווה הזה בצורה הכי מושלמת, הכי יקרה שתוכל. ואותו דבר גם ביחס אל העתיד. ברור שבן אדם צריך לעשות תוכניות כדי לעשות את הדברים בצורה נכונה ובצורה בריאה, וזהו. אבל זה שלפעמים הבן אדם כל כולו שקוע בעתיד ובגלל זה הוא מבזבז את ההווה, אז זה גם כן אותו סיפור. צריכים לדעת שהמרכז, העיקר צריך להיות לייקר את ההווה, לייקר את הרגע. ברגע שאני מבין שעכשיו הקדוש ברוך הוא מהווה אותי ולכן יש מטרה ברגע זה, אז הבן אדם משקיע את עצמו לגמרי שהרגע הזה יהיה מנוצל באופן הכי, הכי נפלא. אחד מהדברים שקורה לנו, שבגלל שאנחנו כל הזמן חיים בכל מיני מקומות וזמנים, העבר וההווה והעתיד, אנחנו מתבלבלים, אז אנחנו לא מנצלים טוב את ההווה. הראש שלנו עף בכל מיני כיוונים של העבר ושל העתיד, ורגע ההווה מתבזבז לנו. היה סיפור שקרה בהתוועדות פעם אצל הרבי, שזה נותן לנו הסתכלות כל כך נפלאה על הגישה של תורת החסידות לזמן. היה פעם בשנת תשל"ה, הייתה התוועדות. הרבי התוועד אז וזו הייתה התוועדות מאוד מיוחדת, כי הגיעה קבוצה גדולה של חסידים והם היו אמורים לחזור. הגיעו מהארץ, מארץ ישראל, מאירופה הגיעו הרבה חסידים. היה אז מאורע מאוד מיוחד. וביום שהיו אמורים לחזור, אז ממש לפני הטיסה, לפני הנסיעה חזרה, הרבי ביקש, הוא רצה לעשות התוועדות, סוג של התוועדות פרידה. צאתכם לשלום, כמו שהרבי קרא לזה. נו, הרבי ירד להתוועדות, אמר מאמר חסידות ואמר שיחה ועוד שיחה. הקהל מתחיל להסתכל על השעון ושמים לב שאנחנו מאחרים. צריכים להגיע לשדה התעופה. המטוס לא יחכה לנו, אבל הרבי כאילו שיש לו את כל הזמן שבעולם. אנשים מתחילים להתעצבן, מסתכלים על

22:17 השעון והרבי ממשיך, מדבר שיחה אחרי שיחה. כמובן, הרבי שם לב לאווירה. הוא שם לב שהקהל נמצא, מה שנקרא, על קוצים. אז הרבי פתח וסיפר. הוא סיפר שקרה לי סיפור כשאני הייתי אצל חותני, אצל חמי, אצל הרבי הקודם. סיפר שאז היה כשהאדמו"ר הריי"צ היה צריך לנסוע ממדינה למדינה. לא יודע אם זה היה מרוסיה לפולין או מריגה לפולין. זה היה מעבר שהיה צריך אז לעבור, נסיעה מאוד חשובה, מסובכת וקשה, שזה הצריך הרבה, הרבה ריכוז לעשות את הנסיעה הזאת. בבית היה בלגן מאוד גדול. חבילות, מזוודות, נסיעות, וזה, והיה צריך לצאת לדרך. כל אחד יודע מה זה אומר לצאת לדרך, במיוחד כאן לא מדובר על נסיעה לימים. זו הייתה נסיעה של מעבר ממדינה אחת למדינה אחרת בתקופות הקשות של הקומוניסטים. מספר הרבי, נכנסתי לבית, היה שם בלגן עצום, הכול כמרקחה, וזה, זזים, ואז רציתי לראות מה עושה חותני, מה עושה חמי, הרבי הריי"צ. נכנס לחדרו של הרבי הריי"צ ורואה אותו יושב ומחשבתו נמצאת במקום אחר לגמרי, מרוכז כולו, והוא כותב מאמר חסידות עמוק ביותר. הוא היה באמצע כתיבה של נושא מאוד עמוק בתורת החסידות. אמרתי לו, איך יכלתי להאמין, אומר הרבי. איך אפשר חמש עשרה, עשרים דקות לפני הנסיעה לשבת ככה עם ריכוז מלא ולעבוד על כזה דבר? ואני ביטאתי, אומר הרבי, את ההתפעלות שלי. הרבי היה כל כך, אה, מתפעל מכזה סוג של ריכוז ברגעים כאלה, וביטאתי: איך, איך אתם עושים את זה? ואז הרבי הריי"צ הסביר ואמר לו: "יש מה שנקרא להיות מוצלח בזמן. אני אסביר לך מה זה אומר להצליח עם הזמן". הרבי סיפר על הרשב"א, אחד מגדולי ישראל הראשונים. כולם יודעים,

24:43 הרשב"א, רבי שלמה בן אדרת, שהוא היה מחכמי ברצלונה, חכמי ספרד לפני שמונה מאות שנים. אז מספרים עליו שהוא היה בן אדם שהיום שלו היה מלא וקדוש. הוא היה בעצם רב של כל הגולה והוא ניהל את כל היהדות של ספרד. הוא היה רב בברצלונה, הוא היה גם ראש ישיבה, הוא היה נותן כל יום כמה שיעורים לתלמידים, היה עונה שאלות מכל הסוגים של שאלות, גם בעיר שלו וגם מכל המדינות. יש את הספר שאלות ותשובות הרשב"א, חוץ מחידושי התורה שלו שהוא כתב. גם כן הוא היה רופא, היו מגיעים אליו לבקש תרופות בכל מיני סוגים מכל מיני אנשים, ובנוסף לזה עוד היה לו זמן, כל יום הוא היה הולך לטייל. קצת בריאות הגוף. הוא היה יוצא לטייל כל יום לאיזה שעה, וכששאלו אותו את השאלה איך אפשר לעשות כזה דבר, מאיפה אתה מוצא את הזמן, אז אמר: "זה הפירוש להיות מצליח בזמן". מה באמת ההסבר להיות מצליח בזמן? אז ההסבר הוא שכשאדם עושה דבר אחד, אז בטבע הדברים, אנשים רגילים, אז לוקח להם הרבה זמן להיכנס לדבר. מתבזבז להם הרבה זמן עד שהם נכנסים, וכשהם כבר נכנסים ואז הם יודעים שיש להם עוד משהו שצריכים לעשות יותר מאוחר, אז הראש שלהם כבר לא מרוכז כי הם צריכים לתכנן את הדבר הבא, ואז יוצא שדבר שהיו יכולים לעשות בחצי שעה נהפך לדבר שעושים את זה בשעה, שעה וחצי, כי הבזבוז של הזמן של הדבר הקודם והדבר הבא, יוצא שגם בהווה אתה לא נמצא. אז החוכמה של הצלחה בזמן זה כשאתה עושה משהו, לא קיים שום דבר אחר. עכשיו רק זה קיים. כשאתה נמצא בדבר מסוים, אתה עובד

26:42 על זה, זה הדבר היחיד שקיים בחיים שלי. הדברים של-- שעשיתי קודם כבר לא קיימים, נעלמו. מה שאני אמור לעשות אחרי זה עדיין לא קיימים. עכשיו קיים רק את הדבר שאני צריך לעשות עכשיו, ואז אני יכול להיות כל כולי שקוע בזה. ברגע שגמרתי עם זה, סוגר, נגמר. אתה סוגר ואז מתחיל משהו אחר, ואז יוצא שגם הזמן של בינתיים לא מתבזבז, המעבר מדבר לדבר. אומר הרבי: "איך יכולים לפעול כזה דבר?" אתה רואה, אתה אומר, זה וואו, זה, זה דרגה מאוד גבוהה. כדי לפעול כזה דבר, אחת מהעצות הכי פשוטות לזה היא ההתבוננות במה שהבעל שם טוב לימד אותנו. יהודי שלומד תורת החסידות ולומד את שער היחוד והאמונה, שמסביר לו שכל רגע ורגע הקדוש ברוך הוא מחדש את הבריאה יש מאין כמו פעם הראשונה, אז אתה חי את ההווה הזה. ברגע הזה קיים רק הרגע הזה, לא קיים לא הרגע הקודם, לא הרגע הבא, אז אתה יכול להתרכז כל כולך במציאות של עכשיו. הדבר שאמור לבוא עכשיו זה לא מדאיג אותך. ברגע שזה יצטרך לקרות הקדוש ברוך הוא יעשה את זה ברגע נכון, בזמן הנכון, במקום הנכון. אז הרבי פנה לחסידים והרבי אמר להם: "עכשיו אנחנו נמצאים בהתוועדות חסידית. אין מטוס, אין שדה תעופה, אין נסיעה, יש התוועדות חסידית, מדברים חסידות, מדברים דברי תורה, מדברים את ה-- מה שמדברים פה, ואנחנו כל כולנו פה. ברגע שאנחנו נגמור את ההתוועדות אנחנו נצא לדרך, אנחנו נגיע, והכול הקדוש ברוך הוא יעשה בדיוק ברגע הנכון שצריך. אז הוא יברא מחדש את שדה התעופה ואת המטוס." כמובן שקצת באירוניה, נגיד, אבל הנקודה, המסר, המסר החזק שהרבי מלמד אותנו פה, כשיהודי חי עם הכוח,

28:42 ההתחדשות, המסר של הכוח לדעת שהעולם הוא דבר שהקדוש ברוך הוא מחדש אותו כל רגע ורגע, נותן לך את היכולת לחיות את הזמן בצורה הכי פנימית, עמוקה ומרוכזת, ובאמת שנוכל לנצל את הזמן באופן הכי נכון. וזה בעצם אולי מסביר לנו למה השבת הזאת נקראת פרשת החודש. המצווה שבה אנחנו לומדים על קדושת הזמן, קידוש החודש, קידוש הזמן, פרשת החודש, החודש הזה לכם. החודש מלשון התחדשות. כשאדם יודע שהקדוש ברוך הוא מחדש את הזמן בכל רגע ורגע, אז זה נותן לו גם את היכולת לנצל את הזמן, לייקר את הזמן, שהזמן באמת יהיה מלא עם תוכן, עם תוכן אמיתי, עם תוכן חי, עם תוכן בריא כמו שצריך בכל רגע ורגע. וכפי שאמרנו קודם, עם זה אנחנו גם נסיים. אם בכלל הזמן צריך להיות דבר יקר וחשוב, קל וחומר דווקא בדור שלנו, בתקופה שלנו, בזמן שלנו, כשאנחנו יודעים שהרבי דיבר איתנו, שאנחנו נמצאים בסוף זמן הגלות, נמצאים עכשיו ברגעים הכי, הכי נפלאים לפני ביאת המשיח, שעכשיו העבודה שלנו, כמו שאדמו"ר הזקן אומר בתניא פרק ל"ז, שבזמן הגלות המעשים, העבודה שיהודי עושה ברגעים האלה הם הכי יקרים, כי כל הדברים הנפלאים שאנחנו יודעים שיהיה שנקבל בביאת המשיח תלויים בעבודה שלנו ברגעים האלה. אז ניצול הזמן הזה, לדעת שאנחנו בזמן השיא, בזמן הכי יקר, שנזכה להיות חכמים, להשתמש עם הזמן, לנצל את הזמן באופן הכי, הכי חשוב והכי יקר, שהזמן שלנו יהיה זמן יקר. במיוחד שנכנסים לחודש ניסן, שזה החודש כל כך נפלא, חודש הגאולה, כמו שהגמרא אומרת במסכת ראש השנה, בניסן נגאלו, בניסן עתידים להיגאל. אז כולנו מחכים ומצפים שנזכה באמת שהשנה הזאת נוכל לראות את זה בעיניים שלנו, איך שמתקיימת נבואת

30:52 הגאולה, שתהיה גאולה שלמה למשיח צדקנו. אז בואו ננצל את הזמן הזה, הרגעים האחרונים האלה, שכל רגע ורגע יהיה אצלנו יקר לקיים עוד מצווה, ללמוד עוד פסוק בתורה, לחפש עוד יהודי, להניח לו תפילין ולקרב אותו לתורה ולמצוות. להביא את אור התורה לעוד מקום ולעוד מציאות. להפוך את הזמן לזמן של קדושה, לזמן יקר, ואז נזכה בקרוב בימינו כבר לראות את הזמן האמיתי שכולנו מחכים לו. זמן הגאולה, גאולה אמיתית והשלמה, שיהיה לכל אחד ואחד חודש של גאולה, חודש של שמחה, חודש של ניסן נגאלו וניסן עתידים להיגאל, אמן.