לתורה ומצוות עם משמעות · פרק 88 · 2025-02-11 · 27:39
ט"ו בשבט: הסוד לגידול ילדים בריאים נפשית - לאור החסידות
תיאור הפרק
איך מגדלים ילדים בריאים לא רק פיזית, אלא גם נפשית ורוחנית - כשהעולם סביבנו משדר מסרים הפוכים? המשפיע הרב אשר פרקש בשיעור מאיר עיניים עם המענה העמוק שתורת החסידות נותנת דרך סודו של ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. בשיעור תגלו: * למה דווקא האילן נבחר ללמד אותנו על חינוך ילדים? * מהו המפתח לבניית קשר משפחתי בריא ועמוק? * איך מייצרים "בית חם" אמיתי בעידן הדיגיטלי? * הסוד שאדמו"ר הזקן מגלה על כוח המשפחה היהודית בעידן בו הורים משקיעים משאבים אדירים בבריאות הפיזית של ילדיהם, מתגלה שדווקא החוסן הנפשי והרוחני הוא האתגר המשמעותי של דורנו. האילן - שצומח מעלה אך נטוע עמוק באדמתו - מלמד את הסוד המופלא לגידול דור בריא ושמח.
השמע המקורי · הערך על הרב אשר פרקש בחב"דפדיה
תמלול אוטומטי מהשמע. קישורים לחב"דפדיה נוספו אוטומטית.
00:00 כולנו רוצים לגדל ילדים בריאים גם מבחינה גופנית, גם מבחינה נפשית, גם מבחינה רוחנית. הורים משקיעים את כל מה שיש להם ויותר ממה שיש להם, גם כוחות, גם כסף. ללכת לרופאים, חס ושלום שלא נצטרך, אבל כשיש צורך, בשביל בריאות הגוף. ואנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו אנשים חזקים, בריאים מכל הבחינות. הדור שלנו, בתקופה שלנו, ישנם הרבה אתגרים, הרבה אתגרים, הרבה קשיים, הרבה מתחים מכל הבחינות. מה בדיוק הסוד? לכל הפחות דבר אחד, אחד מהדברים החשובים שמאוד מאוד נותן ועוזר לבריאות הגופנית, הנפשית והרוחנית של הילדים שלנו. אז זה הנושא שהיום אנחנו נדבר על זה: חיזוק התא המשפחתי. איך אנחנו עושים שהמשפחה, לשמור על הקשר, לשמור על חיבור, לשמור על תא משפחתי בריא? כשיש קשר בריא בין הורים וילדים, ילדים והורים, זה אחת מתרופות הפלא דווקא בדור שלנו, עם האתגרים הגדולים. אנחנו נדבר על זה היום, במיוחד מכיוון שאנחנו נמצאים בימים שקשורים עם ראש השנה לאילנות. אם אנחנו נתבונן, אנחנו נראה שאחד מהדברים החשובים ביותר שאנחנו לומדים מהחג הזה, חמישה עשר בשבט, ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, זה הנושא של שמירה, חיזוק וחיבור עם התא המשפחתי שלנו. אנחנו נדבר על הנושא הזה גם מבחינה גופנית, נפשית ורוחנית. התא המשפחתי מבחינת המשפחה של כל אחד ואחד, ואנחנו נדבר גם כן על הקשר והמשפחה הרחבה יותר. כי אם אנחנו מדברים על חיזוק התא המשפחתי, יש את המשפחה המצומצמת ויש גם כן את המשפחה הרחבה. הקשר שלנו למשפחה הגדולה, המשפחה היהודית, ההורים שלנו אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה, רחל ולאה, שהם נקראים האבות והאימהות. הקשר המשפחתי הזה זה יסוד בסיס לבריאות הנשמה, בריאות הנפש של כל יהודי ויהודי, כמו שאדמו"ר הזקן מסביר לנו
02:48 בספר התניא. אנחנו נפתח קודם כול בנושא של חמישה עשר בשבט. השאלה המפורסמת והשאלה הפשוטה שיש לכל אחד ואחד: למה בדיוק זכו האילנות שרק חוגגים אותם בתור ראש השנה? הרי העולם מורכב מהרבה דברים. יש דומם, יש צומח ויש את החי, יש את המדבר, ודווקא האילנות זכו שיש להם ראש השנה. נכון, יש גם את ראש השנה המפורסם, א' תשרי, ראש השנה הכללי שבו הקדוש ברוך הוא דן את כל העולם, את כל הבריאה. יש גם את המשנה המפורסמת במסכת ראש השנה: ארבעה ראשי שנים הם. המשנה מונה שמה ארבעה ראשי שנים: ראש חודש ניסן, ראש השנה למלכים ולרגלים, ראש חודש אלול, ראש השנה למעשר בהמה, ראש חודש תשרי, שזה ראש השנה הגדול, ושמה יש עוד כמה דברים באותו ראש השנה. ואף על פי כן, דווקא ראש השנה לאילנות זכה שחוגגים אותו. מה יש בנושא של האילן שזכה שחוגגים אותו בכל קצוות ישראל? עד כדי כך שגם מבחינה הלכתית בט"ו בשבט לא אומרים תחנונים, תחנון בתפילה, ועוד מנהגי ישראל באכילת פירות וכולי. מה יש דווקא באילנות שאין בדבר אחר? בדרך כלל תשאל בן אדם מה המסר של ראש השנה לאילנות? אז כל אחד ואחד יגיד, כמובן, אילנות זה צמיחה. אילנות זה המשכיות, דורות. כל עץ עושה פרי. יש את הגרעין, והגרעין הוא מקור לעוד פירות ועוד צמיחה, שכל הדברים האלה כמובן מסמלים דברים חשובים ביותר בחיי האדם. אבל השאלה היא, הרי הדברים האלה הם לא מיוחדים דווקא לאילנות. הנושא של המשכיות, לא צריכים בשביל זה אילנות. הנושא של גרעינים וצמיחה זה דבר שיש גם במין החי, גם במין המדבר. זה לא דבר שמיוחד דווקא לאילנות. למה נבחרו דווקא האילנות,
05:13 הפירות, הצמחים, שחוגגים אותם ועושים מהם עסק כל כך גדול? יש את הפסוק המפורסם, הפסוק בפרשת שופטים, שהתורה אומרת "כי האדם עץ השדה", שזה פסוק שאומר לנו, מסמל, כך מובן גם מדברי חכמינו, הגמרא במסכת תענית, שלומדת מהפסוק הזה, "כי האדם עץ השדה", שהאדם נמשל לעץ השדה. כלומר, הפסוק עצמו, בפירוש הפשוט, זה לא הפירוש. הפירוש הפשוט של הפסוק "כי האדם עץ השדה" זה מה שמדובר שמה במלחמות, שצריכים להיזהר לא להשחית את העצים, כי האדם עץ השדה וכולי. אבל חכמינו למדו מזה על האדם, שהאדם הוא דומה לעץ השדה. הגמרא אומרת שמה במסכת תענית שאנחנו לומדים מהעץ, שכמו בעצים, עץ שעושה פירות צריכים לשמור על זה. אסור לחתוך, אסור להשחית את זה. מה שאין כן עץ שלא עושה פירות, אז אפשר להשחית את זה כשיש צורך למלחמה וכולי. אותו דבר גם כן האדם, כשיש לו מידות טובות, אדם שמתנהג טוב, למרות שהוא תלמיד חכם, ככה הגמרא אומרת, אם תלמיד חכם הוא, אבל אם הוא הגון, הגון פירושו שמתנהג בהנהגה הגונה, הנהגה של מידות טובות, אז הבן אדם הזה, אז, אז צריכים לשמור עליו. ואם חס ושלום אין לו מידות טובות, הוא לא בן אדם הגון למרות שיש לו תורה, אז כמו שהגמרא ממשיכה שמה, תשחית וכולי. אז מזה אנחנו מבינים שיש משהו דווקא בנושא של האדם ביחס לעץ השדה. אבל השאלה היא עדיין במקומה: מה יש בדיוק בעץ השדה באופן מיוחד, שאותו אנחנו דווקא מכל הבריאה, מכל הנבראים שהקדוש ברוך הוא ברא, אז האדם דווקא נמשל לעץ השדה? מה יש בעץ השדה שאין בשום דבר אחר בעולם? אז אם אנחנו נתבונן, אנחנו נראה דבר מעניין. הדבר היחיד שיש
07:29 דווקא באילנות, דווקא בעץ השדה, שלא נמצא בשום דבר אחר בעולם, זה הנושא של החיבור לשורשים. הדבר היחיד שכדי שהוא יצמח והוא יגדל ויהפוך לאילן מלא פירות, ענפים, עלים וכל היופי של העץ, זה דווקא כשהעץ מחובר עם השורשים שלו באדמה ובקרקע ומקור החיות שלו. כל הדברים האחרים בעולם אין להם את זה. הדומם, בטוח שזה לא ככה. אין בכלל צמיחה ולא, לא רואים את הדבר הזה. גם החי, מין החי, אז הוא יכול, ברגע שהוא יוצא מבטן אמו, מה שזה יהיה, בעלי חיים מסתובבים בעולם, עושים את החיים שלהם. להפך, הולכים ממקום למקום וככה זה דרך החיים שלהם. מין המדבר ברור שזה ככה. רק במין הצומח אנחנו מוצאים את התכונה, אופי התכונה המיוחדת הזאת, שהצורה איך העצים, האילנות צומחים זה רק כשהם מחוברים לקרקע, ואז יש בהם צמיחה. מישהו יבוא וישאל, רגע, הדבר הזה של החיבור למקור החיות הרי אנחנו מוצאים את זה אפילו בדגים. ואדרבה, בדגים אנחנו יודעים שהדגים חייבים להיות תמיד בתוך המים. ברגע שאתה מוציא את הדג מהמים הוא מת. כולנו מכירים את הסיפור של רבי עקיבא, שרבי עקיבא, אה, כששאלו אותו למה הוא מוסר את נפשו למען לימוד התורה. הסיפור הנפלא של רבי עקיבא, עם כל המסירות נפש שלו, ישב במאסר ושאלו אותו: למה אתה עושה את הדברים האלה? איך אתה עושה כזו מסירות נפש למען לימוד התורה? אז הוא אמר שעם ישראל כמו דגים שבים. הדגים חייבים להיות בתוך הים, אי אפשר לנתק אותם. אתה מוציא אותם מהים, הם מתים. יהודי בלי תורה אין לו חיות. אז אם ככה, אז הדגים זה סמל של חיבור למקור החיות. אבל התשובה היא, ההבדל הוא מאוד, מאוד
09:37 פשוט. הדגים נמצאים בתוך המים, הם לא יכולים להתנתק מהמים. זה דבר ראשון. העצים להפך. העצים, הפירוש הוא שהם גדלים מעל האדמה. הם לא גדלים בתוך האדמה, להפך, הם צומחים ועולים ונהיים יותר גבוהים, יותר גבוהים. אבל התנאי הוא שהם צריכים להיות מחוברים לשורשים שלהם. הצמיחה עצמה זה דווקא מחוץ לאדמה, אבל כדי שיוכל לצמוח במקום שהוא צומח הוא חייב להיות מחובר בשורשים, ועל ידי השורשים מחובר לאדמה. גם כן הדגים, למרות שהם נמצאים בתוך המים, אבל הם במים עצמם לא חייבים להיות במקום אחד. הם יכולים לעבור מים לים, מנהר לנהר וכולי. מה שאין כן העץ חייב להיות נטוע, מושרש במקום איפה הוא, מאיפה שהוא יונק את החיות שלו, שם הוא נמצא, ודווקא בדרך זה הוא יכול לצמוח ולצאת לעולם. מה כל זה אומר לנו בחיים? מה הסמל? מה זה, מה המסר של העצים? המסר הנפלא שהעצים נותנים לנו, לכל אחד ואחד. כי האדם עץ השדה, זה הנושא של החיבור לשורשים. בן אדם, כדי שהוא יצמח והוא יהיה בן אדם בריא, בן אדם בריא בגוף ובנפש, כמו שדיברנו. בן אדם שגם כשהוא יצא לעולם יוכל להיות בן אדם בריא. יציאה לעולם, אנחנו מדברים על נערים צעירים, צריכים לצאת לעולם, וכל הזמן אנחנו מפחדים מהסכנות שיש ברחוב, מהסכנות שאורבות לנו מכל צד ומכל פינה. אנחנו רוצים להיות בטוח שהילד כשהוא יוצא לעולם, וזה סיפור של-- וזה מה שאנחנו אומרים דווקא העצים. לא כמו הדגים שנמצאים בתוך המים, הם בכלל לא יוצאים מהמים. אבל בחיים שלנו אנחנו כן רוצים שסוף כל סוף הילד יצא לעולם. אבל גם אז, כשהוא יוצא לעולם, כדי שהוא יגדל כמו שצריך וימשיך לצמוח ולהתעלות ולהתרומם, זה
11:43 דווקא כש-- יחד עם זה שהוא הולך וצומח, הוא תמיד נשאר מחובר לשורשים, שזה החיבור עם המשפחה, החיבור עם ההורים שלו, שהוא תמיד זוכר והוא אוהב והוא מקושר, יש לו את הקשר הבריא עם המשפחה. ולכן כל כך חשוב בדור שלנו הנושא של להשקיע בתא המשפחתי. אחד מהדברים הכי קשים שאנחנו רואים היום זה הנושא הזה. אנשים מאוד עסוקים, יש הרבה המתח ש-- המתח הכלכלי ועוד כל מיני מתחים שגורמים שההורים גם לפעמים, גם האבא גם האמא, נמצאים הרבה, רוב הזמן ברחוב, לפעמים גם ביום גם בלילה, וה... הזה שכל כך שקועים ועסוקים בכל מיני דברים גורם שהרבה פעמים אנחנו מזלזלים בנקודה הזאת. הרגעים האלה, הזמן הזה, לייקר את הזמן של להיות ביחד בחברת המשפחה. הרבה פעמים קורה גם כן שבן אדם כבר מגיע הביתה, גמר את העבודה, הוא גמר את הדברים שהוא היה צריך לעשות, הוא מגיע הביתה, ואנחנו מגיעים הביתה ואנחנו עדיין לא מחוברים עם המשפחה. או בגלל שאנחנו מגיעים הביתה ונמצאים עם הטלפון, נמצאים עם דברים אחרים שמסיחים את הדעת. אז הגענו הביתה, אבל בעצם לא הגענו. נשארנו עדיין מחוברים ל... לרחוב, לעסקים, לדברים שכל אחד ואחד עסוק בהם, ובעצם לא הגענו, לא התחברנו, וזה אחד מהדברים שאנחנו חייבים לעבוד עליהם, לעבוד ולהשקיע בזה. כל הורה רוצה שיהיה לו... רוצה לחנך או רוצה שיהיה לו ילדים בריאים גופנית, נפשית ורוחנית. אנחנו חייבים להשקיע בתא המשפחתי, לעבוד על החיבור הזה שהילדים שלנו יהיו מחוברים לשורשים, שירגישו את ה... את האהבה, את הקשר, את הרצון להיות בקשר עם המשפחה. הדבר הזה זה... זה בריאות. הדבר הזה היום זה חלק מהבריאות הנפשית של הילדים שלנו. וכמובן בשביל
14:05 זה צריכים להשקיע שהאווירה בבית תהיה אווירה נעימה, אווירה טובה. זה נושא שכמובן צריכים בזה הרבה פרטים, אבל הדבר הזה זה מה שראש השנה לאילנות מלמד אותנו, איך אנחנו צריכים להשקיע ולעבוד שהתא המשפחתי יהיה תא בריא, שילד כשמגיע הביתה הוא ידע שהאבא, האמא נמצאים שם בשבילו, שהרגעים והדקות — זה לא מדובר על זמן כמות. מדובר על זמן איכות. כולנו יודעים שהדקות האלה שאתה כבר נמצא, עוד פעם, אנחנו לא אומרים שבן אדם צריך להפסיק לעבוד, צריך לעצור, להפסיק לעשות דברים. תמשיך לעשות מה שאתה צריך לעשות, אבל הרגעים האלה שאתה כן נמצא, שזה יהיה רגעים קדושים. אנחנו יודעים, מספרים אחד מהסיפורים המפורסמים, מספרים על רבי מאיר שפירא, שהוא היה זה ש-- ראש ישיבת לובלין, זה שתיקן את הדף היומי. אז הרי ידוע שהוא, כשהוא בנה את הבניין, הישיבה, הישיבה הגדולה של חכמי ישיבת לובלין, אז הוא, על הכניסה של הבניין היה רשום פסוק. מה היה הפסוק שהוא רשם? חקק על כניסת הבניין: "לכו בנים שמעו לי, יראת ה' אלמדכם". זה הפסוק שהוא בחר. פסוק בתהילים פרק ל"ד. "לכו בנים שמעו לי, יראת ה' אלמדכם". ושאלו אותו: מה בחרת בפסוק הזה? חסר פסוקים בתורה? פסוקים יפים שמדברים על חשיבות התורה, על קדושת השם וקדושת התורה. מה בדיוק הפסוק הזה אומר? מה, מה יש? מה המסר פה? והוא הסביר. המסר של הפסוק הזה זה המסר שאומר: "לכו בנים שמעו לי". אבא אומר לבן שלו תשמע אליי. מה זה לכו? בואו! אתה רוצה שהבן ישמע אליך? אתה קורא, קורא, קורא אותו אליך. תבוא אליי, תשמע, וכאן הפסוק אומר לא. לכו בנים שמעו לי, אבל
16:31 זה בדיוק הנקודה. איפה אנחנו רואים שהילדים מחוברים אלינו? שהילדים מקשיבים אלינו? לכו בנים, כשהם גדלים, החוצה יוצאים, ושם הם מקשיבים אלינו, זה סימן שהם באמת מחוברים. כמו שאמרנו, העץ צומח מחוץ לאדמה, הוא צומח כלפי מעלה. האילנות גדלים וצומחים כלפי מעלה. אבל מתי האילנות האלה הם גדלים וצומחים כמו שצריך? כשיש את החיבור הבריא לשורשים, קשורים חזק עם התא המשפחתי. אז גם כשהם "לכו בנים", כשהם יוצאים החוצה והם צומחים, "שמעו לי", אז הם רוצים ללכת, להקשיב וללכת בדרכי ההורים, הסבים שחינכו אותם. להשקיע בתא המשפחתי זה נושא מאוד מאוד חזק, חשוב בתקופה שלנו יותר מכל תקופה אחרת. להשקיע את הזמן, לתת זמן, למצוא זמן, אם זה כל יום או כמה, כל אחד לפי היכולת שלו. שלא נדבר על כשמדובר על סוף שבוע, נדבר על שבת, והרבה פעמים כשמגיע שבת אז אנחנו כל כך עסוקים עם עצמנו, אפילו בדברים טובים. לפעמים אנשים בשבת כל כך עסוקים בכל מיני דברים קהילתיים ואנחנו שוכחים גם כן להשקיע, או אנחנו מגיעים מאוד עייפים ואנחנו לא מנצלים את ההזדמנות הנפלאה הזאת שיש בשבת לייקר את הרגעים הזאת, הרגעים בחברת המשפחה, סעודות שבת במשפחה, לשבת עם הילדים, לספר סיפור, להגיד דבר תורה, לשמוע מה הם למדו. לייקר את הרגעים האלה של לבנות את התא המשפחתי הבריא זה דבר שפשוט היום זה הצלת נפשות ממש. זה דבר שאנחנו לא משערים את היוקר, את החשיבות של הדבר. שבבית תהיה אווירה נינוחה, אווירה שמחה, אווירה שנותנת לילד להרגיש שהבית זה מקום שהוא רצוי, שהוא אהוב, שמקבלים אותו. זה גם כן כולל עוד דבר שאנחנו צריכים להיזהר: הרבה פעמים אנחנו בתור הורים, בגלל שאנחנו כל כך עסוקים
18:52 לחנך את הילדים, אז אנחנו מלאים ביקורת, מלאים ביקורת. כל רגע אנחנו אומרים לילד: תזוז, תזוז, אל תקום, תקום, תלך, תבוא, תצא, תעשה, תעשה כך, תעשה שם. וגם זה שיש לפעמים כל כך הרבה אווירה של ביקורת, של אמירה מה לעשות, איך לעשות, גם זה צריכים לעבוד על זה שהבסיס והיסוד בבית יהיה בסיס נינוח, שמח ואהוב, שהילד ירגיש שבבית זה המקום שתמיד הוא ירצה לחזור אליו. תמיד זה יהיה המקום ששמה יש לו את השורשים מאוד מאוד חזקים ואז הוא ילך והוא יצמח לתפארת. וזה מדובר על המשפחה הפרטית כמו שאמרנו, אותו נושא גם כן קשור עם המשפחה הרחבה. וכאן אנחנו מגיעים למה שאדמו"ר הזקן אומר לנו בתניא. איך בן אדם עומד חזק ביסודות, ביהדות? איך אנחנו מחזיקים חזק ברגעים של ניסיונות? בחיים של העם, של היהודי במלחמת היצר? הרי ישנם קשיים כל רגע ורגע. היצר מעמיד אותנו בניסיונות כל רגע ורגע וכל מיני דברים. מה נותן לנו את הכוח להיות חזקים? מה הדבר שבן אדם נותן לו את היכולת לעמוד חזק מול היצר וכל מיני פיתויים שבחיים, במציאות וכל מיני דברים? אז אומר לנו אדמו"ר הזקן בתניא, הבסיס של כל הרפואה הנפשית של יהודי בעבודת השם זה לזכור את מה שקיבלנו מההורים שלנו, ההורים הגדולים, מאבותינו הקדושים. זה אהבת השם, יראת השם, של אברהם, יצחק ויעקב. אדמו"ר הזקן אומר בתניא: "האבות הן הן המרכבה". אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה, רחל ולאה. האבות הקדושים והאימהות הקדושות היו בבחינת מרכבה לקדוש ברוך הוא. כל המציאות שלהם היה אהבת השם ויראת השם, אמונה בהשם. זה היה החיים שלהם. אבל זה לא היה רק החיים שלהם האישיים. הם הצליחו להנחיל את הדבר
21:17 הזה לכל תולדותיהם, לכל עם ישראל לדורות. כל יהודי ויהודי ברגע שהוא נולד להורים יהודים, אז הוא קיבל באופן טבעי, קיבלנו ירושה מאבותינו. הירושה מאבותינו שקיבלנו זה אהבה הבלתי מוגבלת, האהבה העצמית, האהבה הזאת שיש לנו את הקשר לקדוש ברוך הוא, שרוצה, יהודי רוצה להיות דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא. יהודי לא רוצה להיפרד מהקדוש ברוך הוא. יהודי, יש לו תמיד את האהבה להיות חלק ואת היראה מהניתוק, מהפירוד. את זה קיבלנו מאברהם, יצחק, יעקב, מהאבות הקדושים. זה הדבר ששומר עלינו בכל מצב. כשהיהודי נזכר על זה, אדמו"ר הזקן מסביר באופן נפלא שיש את הרוח שטות של היצר שרוצה להשכיח מאיתנו את החיבור הזה. זה פירוש רוח שטות. הרוח שטות, שכתוב, הגמרא אומרת במסכת סוטה: אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. הרוח שטות מנסה לכסות, מנסה להגיד: אה, תשכח לרגע אחד מי אתה ולאיפה אתה שייך. ברגע שהיהודי יש לו את המודעות הזאת, לזכור שאנחנו שייכים למשפחה, לזכור שאנחנו נטועים, יש לנו שורשים חזקים. השורשים החזקים שלנו זה האבות הקדושים, המסירות נפש של האבות הקדושים, האהבה והיראה של אברהם, יצחק ויעקב. זה הדברים האלה שינקנו, קיבלנו, ויש לזה, כל יהודי יש את זה בנפשו פנימה. ברגע שיש לנו את המודעות הזאת, את החיבור הזה, זה נותן לך כוח לצמוח. עם זה יהודי יכול לבנות את החיים שלו, לצמוח ביהדות שלו, לצמוח בחיי היומיום, ללמוד תורה, לקיים מצוות, לנצח את היצר, וזה הדבר הכי נפלא שאנחנו צריכים להשקיע בזה. כשמגיעים הימים האלה של חמישה עשר בשבט, ראש השנה לאילנות, כי האדם עץ השדה. להיות אדם, להיות מענטש, מה שנקרא אדם מענטש. מענטש זה בן
23:36 אדם לא רק שיש לו הרבה חוכמה, בן אדם שיודע איך שהחוכמה עושה את האדם, כמו שאמרנו, המידות הטובות, ההתנהגות, שההתנהגות שלנו תהיה התנהגות בריאה, התנהגות נורמלית, התנהגות מתאימה, התנהגות כמו שצריך בכל דבר. זה כשאנחנו מחוברים עם השורשים שלנו. הזהב נמצא מתחת לרגליים שלנו. הרבה פעמים אנשים הולכים לפסיכולוגים או הולכים לרופאים, מחפשים כל מיני עצות ורעיונות. מה אני יכול לעשות לכך וכך? מה אני עושה עם הילדים? מה אני עושה? אז הרבה צריכים לדעת, כמו שהגמרא מספרת, הגמרא במסכת גיטין מספרת שפעם, הסיפור המפורסם עם אשמדאי מלך השדים, איך שהוא ראה בן אדם מחפש זהב, הוא צחק. ואחרי זה בניהו בן יהוידע שאל אותו: למה צחקת? מה היה הצחוק שצחקת? אז הוא אמר: ראיתי הבן אדם הזה מחפש זהב. הוא עשה כל מיני, אה, דברים של כישוף או דברים כאלו. הוא חיפש זהב בקצה העולם, והוא לא ידע, הטיפש הזה, שהזהב נמצא מתחת לרגליים שלו. באדמה מתחת לרגליים היה, היה בור של זהב, מכרה של זהב. כלומר, מה הסמל? מה הרמז? מה הנמשל? מה זה אומר לנו? הזהב נמצא בבית שלנו, בחיבור שלנו, בחיי משפחה תקינים ובריאים. להשקיע בזה. כשאנחנו משקיעים בחיי משפחה תקינים ובריאים, אז התשלום זה שלא יסולא בפז. זה מה שעושה שהילדים שלנו גם כן יהיו ילדים בריאים גופנית, בריאים נפשית, עם שמחה, עם שלווה, עם מנוחה, בלי חרדות, בלי פחדים. שידעו כשיש את התא המשפחתי הבריא, ובזה אנחנו צריכים להשקיע. כמו שאמרנו, כולנו עסוקים, כולנו עושים, עוסקים בדברים חשובים העומדים ברומו של עולם. אבל תזכור, הדקות האלה כשאתה נמצא עם הילדים שלך, עם המשפחה, שזה יהיה נטו, שזה יהיה עם חיבור. תתרכז, תהיה
25:51 שמה בשבילם לגמרי. הרגעים האלה הם רגעים יקרים ביותר. לנצל את הדקות האלה, להסתכל בפנים, לדבר, לכבות את הפלאפונים, לכבות את כל הדברים שיכולים להסיח את דעתנו, ואז להיות יחד איתם. אם זה ארוחת ערב בקרבת המשפחה, אם זה כמה דקות של לשמוע: תספר לי מה קורה, ובאותו זמן תהיה שמה. תהיה שמה לא רק גופנית, תהיה שמה גם נפשית. הדברים האלה זה מה שיחזור אלינו וייתן לנו את הבריאות הגופנית והנפשית והרוחנית לחיי המשפחה. וכמו שאמרנו, החיבור עם המשפחה הרחבה שלנו, לשמור על הקשר, לשמור על החיבור הזה, לזכור שאנחנו בני אברהם, יצחק ויעקב, בנות שרה, רבקה, רחל ולאה. דווקא החיבור הזה זה כוח הצמיחה. זה מה שראש השנה לאילנות מלמד אותנו. מזה אנחנו לומדים לכל השנה שבן אדם יהיה באמת האדם עץ השדה, שנזכה כל אחד ואחד מאיתנו לנטוע את הפרדס הנפלא, את הגן הנפלא שבו הקדוש ברוך הוא יוכל להגיד: באתי לגני לגנוני, אני פה, הגן הזה, הגן הזה אני רוצה להיות. זה המקום התענוג. זה מקום הנחת רוח שהקדוש ברוך הוא מתענג מעם ישראל. כמו שכתוב בפסוק: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. כל יהודי מבחינת נצר מטעי, אילנות שהקדוש ברוך הוא נטע בעולם הזה, אילן עושה פירות עד סוף כל הדורות, שיהיה לכל אחד ואחד מאיתנו נחת אמיתי מכל יוצאי חלצינו.