אופטימיות עם עומק - המבט שמעניקה תורת החסידות למציאות החיים שלנו

00:00 באופן כללי אנחנו רגילים לחלק את האנושות לשתי קבוצות כלליות. יש את הקבוצה של האופטימיים ויש את הקבוצה של הפסימיים. אופטימיים, אנשים חיוביים, אנשים שיש להם השקפת עולם חיובית, הסתכלות, מבט על החיים באופן חיובי וגם כן על העתיד וגם על ההווה. הם בדרך כלל נוטים לצבוע את העולם בוורוד. העולם הוא טוב והולך להיות יותר טוב, והשיר המפורסם שהולך ומתפרסם לאחרונה, ״יותר טוב ועוד יותר טוב״, וזה כיף. מצד השני נמצאים אנשים הפסימיים, אנשים שיש להם מבט חיים, השקפת חיים יותר שלילית, רואים את הדברים שהעולם הולך ומידרדר, מסתכלים מסביב ורואים את החושך, מודאגים לאן העולם, המציאות, מובילה אותנו. כל דור, כל תקופה. אז יש ירידת הדורות ומסתכלים על העתיד. לאיפה אנחנו הולכים להגיע? לאיפה אנחנו מגיעים? מודאגים מאוד. השאלה היא מה התורה שלנו מלמדת אותנו? איך צריכה להיות הסתכלות של יהודי על המציאות של ההווה ושל העתיד? האם אנחנו בשיטה האופטימית או הפסימית? אנחנו נרצה להיום ללמוד על מה שתורת החסידות מלמדת אותנו, ספר התניא ובהכללות בתורת החסידות, איך היא ההסתכלות הנכונה. זה מאוד מעניין כשאנחנו פוגשים את האנשים משני, מה שנקרא לזה, מה שנקרא לזה, משני צידי המגזר, משני הקבוצות. אז רואים דבר מעניין. בדרך כלל אנשים הפסימיים מחשיבים את עצמם יותר ריאליסטים. אנחנו אנשים שרואים את המציאות, את האמת. אתם האופטימיים, אנשים שחיים בדמיון, חיים בשקר. ודאי עדיף לחשוב הכל טוב, הכל מתוק, אבל זו הסתכלות מאוד רדודה, מאוד שטחית. לצבוע את העולם בוורוד זה מאוד קל, כי זה יותר קל לחיות ככה. כיף לך, אבל אתה לא אמיתי. הבן אדם הפסימי הוא הבן אדם הריאלי. הוא הבן אדם שיכול להסתכל על העולם בעיניים אמיתיות, ומצד

02:23 השני כמובן האנשים האופטימיים יגידו לבן אדם הפסימי: מסכן אתה, אתה חי בדיכאון, אתה חי בעצבות, אתה מסתכל על העולם בצורה כזאת, אז אתה, אתה, אתה, אתה תמיד בתנועה של ייאוש וזה לא כיוון טוב, זה לא בריא. אז כאן כל אחד מסתכל על השני וכמובן מבקר אותו. ואיפה אנחנו? איפה אנחנו? מה הדרך הנכונה? אז היום אנחנו נלמד איך שתורת החסידות נותנת לנו את המבט. המבט של תורת החסידות, כפי שאנחנו נראה היום, הוא מבט אופטימי. זה כל אחד מתאר לעצמו, אבל אנחנו נראה שהאופטימיות שתורת החסידות נותנת לנו היא אופטימיות עמוקה, היא אופטימיות עם עומק, אופטימיות שמגיעה מתוך התבוננות על האמת ועל המציאות הריאליסטית של העולם והחיים והאדם. דווקא האופטימיות הזאת נובעת מתוך עומק נפשי, שעל זה צריכים באמת לימוד והתבוננות. את זה אנחנו נגלה היום ונראה את זה איך שהדברים מוסברים על פי ספר התניא. אדמו"ר הזקן פותח לנו את העיניים, כפי שדיברנו כבר לאחרונה על ה... איך שאדמו"ר הזקן נותן לנו את בריאות הנפש, רפואת הנפש, הסתכלות נפשית בריאה ונכונה על המציאות ועל החיים ועל הבן אדם, באופן שאנחנו נמצא את הדרך איך להיות אנשים אופטימיים אבל אופטימיים עם עומק, לא אופטימיים עם רדידות. לפני שאני אכנס לספר התניא אני רוצה גם להקדים, בהשגחה פרטית אנחנו נמצאים עכשיו בימים הסמוכים לי' שבט. י' שבט זה יום ההילולה של אדמו"ר הריי"צ ויום התחלת הנשיאות של חתנו, הרבי מליובאוויטש. ואנחנו נדבר על מאמר החסידות שהרבי הריי"צ הנחיל, הדפיס, שזה יצא בהשגחה פרטית ביום ההסתלקות שלו. המאמר המפורסם ד"ה באתי לגני אחותי כלה מיוסד על הפסוק הזה בשיר השירים. מאמר נפלא. מאמר שכמו שהרבי דיבר על זה תמיד, זה

04:58 מאמר שהוא השאיר בהשגחה פרטית, המאמר הזה נדפס לכבוד שבת י' שבט תש"י, שבאותו שבת הייתה גם ההסתלקות שלו. אז הרבי הסתכל על המאמר הזה בתור סוג של צוואה לדורות. כלומר שבו, במאמר הזה אדמו"ר הריי"צ הנחיל את השקפת העולם שלו, במיוחד לדור שלנו, ש... הדור שזה הדור שלנו כבר שבעים וחמש שנים שאנחנו נמצאים מיום ההסתלקות של אדמו"ר הריי"צ, ויש פה מסרים מעצימים ונפלאים וחשובים ביותר בשביל התקופה שלנו שבה אנחנו חיים. הרבי נהג גם כן מאז יום קבלת הנשיאות שנה אחרי זה, י' שבט, י"א שבט תשי"א, שהרבי קיבל את הנשיאות שלו כמו שנקרא הדור השביעי, הרי אדמו"רי חב"ד. אז הרבי התחיל גם כן עם המאמר הזה, ד"ה באתי לגני, ומאז כל שנה ושנה הרבי היה מתוועד על המאמר הזה, אומר מאמר חסידות מיוחד, מסביר עומק לפנים עומק, כל פרק מפתח, מעמיק בצורה נפלאה, וגם בהתוועדויות שיחות שלמות להסביר לקחים בחיים לדור שלנו. מה אנחנו יכולים ללמוד מהדבר הזה, מהמאמר הזה. אז זה היה בשנת תשל"ב, בדיוק לפני חמישים ושלוש שנים, י' שבט, חמישים ושלוש זה בגימטריה גן. הרבי התחיל את ההתוועדות עם המילים ״באתי לגני״. הסביר על שני המילים הראשונות של המאמר. אדמו"ר הריי"צ, המאמר הוא מאמר רחב בדרכה של חסידות חב"ד, שכל דבר עם הרחבה נפלאה והסברים עמוקים גם בתורת השכלת החסידות, גם בעבודת החסידות. מאמר נפלא ורחב שמתפרס על עשרים פרקים. אבל המאמר מתחיל עם שתי מילים, ״באתי לגני״, ועל זה הרבי נעמד לדבר על מה המשמעות של המילים האלה. העולם הזה, אומר לנו המדרש על המילים האלה שהכוונה של הפסוק, הרי אנחנו יודעים שכל שיר השירים זה משל, משל של חתן וכלה, הקדוש

07:16 ברוך הוא וכנסת ישראל, והקדוש ברוך הוא, החתן, אומר: באתי לגני, אני נמצא פה, באתי. כביכול הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, עיקר שכינה בלשון המדרש. איפה אני נמצא? בעולם הזה התחתון, שזה הגן שלי. באתי לגני, זה הגן של הקדוש ברוך הוא. אז הרבי אומר, לפני שניכנס לכל העומק ומה שהמאמר בא לבאר לנו, אם רק נעצור על שתי המילים האלה, אז יש לנו פה הסתכלות עצומה ונפלאה איך יהודי צריך להסתכל על המציאות של העולם. כשאנחנו קמים בבוקר, פותחים את העיניים ורואים את העולם מסביבנו, במיוחד אם לפעמים בן אדם גם כן פותח לשמוע מה קורה בחדשות וכיוצא בזה, אז לפעמים יכול להיות לנו שחור בעיניים. אנחנו חיים בג'ונגל. העולם משתגע והולך ומשתגע מיום ליום. ההפקרות, המלחמות, הקנאה, השנאה, התחרות. מה שהולך בכל מקום בעולם, בין אומות העולם. שלא לדבר על הכבשה האחת שנמצאת בשבעים הזאבים, שיום יום אנחנו נמצאים מול הסכנות הקיומיות שלנו, שכולנו מכירים ויודעים ומרגישים את זה בימינו אלו בצורה חזקה ביותר. אז לפעמים בן אדם יכול לחשוב לעצמו: הנה זה העולם. העולם הוא ג'ונגל, העולם הוא חושך. העולם הוא מקום הפקר, מקום של חיות רעות. פותח אדמו"ר הריי"צ במאמר האחרון שלו, והרבי שלנו גם כן, במאמר הראשון שהוא התחיל בזה את הנשיאות, ואומר: תשמעו חבר'ה, באתי לגני. הקדוש ברוך הוא אומר לנו שהעולם הזה הוא הגן שלו. אני נמצא פה, באתי כבר בתחילת הבריאה, ולמרות שהיו כל מיני חטאים, כמו שהמדרש ממשיך הלאה ומסביר שהיו חטאים שגרמו להסתלקות ולהתעלמות של השכינה, אבל אף פעם השכינה לא שינתה במטרה ובכוונה שלה. הקדוש ברוך הוא תמיד, גם בתקופות הכי קשות של ההיסטוריה, של שחיתות בעולם. דור

09:36 הפלגה, דור המבול, חטא עץ הדעת, כל החטאים שהיו. השכינה תמיד רצתה להיות פה למטה. וכשבאו הצדיקים, אברהם אבינו, דור אחרי דור, עד משה רבנו שהוא הביא את התורה פה למטה וירד ה' על הר סיני. העולם תמיד נמצא במצב הזה שכאן זה הגן של הקדוש ברוך הוא. להסתכל על העולם בתור גן של הקדוש ברוך הוא. גן זה מקום של עונג. גן זה מקום ששמה צומחים עצים, פירות, מקום שבו בן אדם הולך ומטייל טיול של עונג. גם הפירות של גן בדרך כלל הם לא פירות שאוכלים רק כדי שביעה כמו לחם, אלא בגן בדרך כלל יש פירות מתוקים. בדיוק אנחנו נמצאים בתקופה של קרוב לחג של חמישה עשר בשבט. ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. אז זה ממש מתקשר עם הזמן. הנושא של הגן, לראות את העולם בתור גן של הקדוש ברוך הוא, מקום שבו הקדוש ברוך הוא אומר: זה העונג שלי. פה אני אוהב לטייל, פה אני נמצא, פה אני נפגש עם האדם, בחיר הבריאה, נזר הבריאה, וביחד אנחנו מייצרים. ביחד אנחנו עושים. מפתחים את הגן הנפלא הזה על ידי זה שיהודי בעולם הזה מקיים מצוות ולומד תורה, נלחם עם היצר שלו. הוא עושה מהעולם הזה גן לקדוש ברוך הוא. הוא מביא את העונג הכי גדול, וזה מה שבעצם מביא את גילוי השכינה. העבודה הזאת היא עבודה של עם ישראל בכל הדורות, שהגילוי הסופי, הסוף של העבודה הזאת יהיה בביאת משיח צדקנו, שבו נראה בעיני בשר איך שהעולם הזה הוא הגן הנפלא שבו אנחנו הנחת רוח הכי גדול של הקדוש ברוך הוא. וזה המסר שאדמו"ר הריי"צ רצה להנחיל לחסידים דווקא בדור האחרון, בתקופות הכי חשוכות. ואז הרבי התחיל לדבר

11:43 על מי היה אדמו"ר הריי"צ. אם אנחנו מסתכלים בחיים שלו, מתבוננים בחיים, בחיים הפרטיים של אדמו"ר הריי"צ. תארו לעצמכם, אז הוא היה בגיל שבעים, קרוב לגיל שבעים בהסתלקותו. אם אנחנו מתבוננים קצת בחיים של הרבי הריי"צ, הרבי הקודם, אז אנחנו רואים שהחיים שלו, בצורה, בהסתכלות שטחית, החיים שלו היו חיים קשים מאוד. הוא חי בתקופות הכי חשוכות בהיסטוריה. תארו לעצמכם, הרבי הריי"צ נולד בשנת תר"ם, אלף שמונה מאות שמונים, ו-- ב-- כשהוא התחיל את הנשיאות, כשאבא שלו, אדמו"ר הרש"ב, מסתלק בשנת תר"ף, אלף תשע מאות עשרים, זה היה התחלת ה-- אה, הקומוניזם, התחלת שלטון הקומוניסטים ברוסיה, הצרות, הגזירות הקשות ש-ש-שעברו אז ברוסיה. ואדמו"ר הריי"צ, שנלחם כמו אריה להחזיק את היהדות בתקופות הכי קשות. כמה פעמים הוא ישב במאסר, פעם אחרי פעם אחרי פעם, עד למאסר הכי קשה, כידוע, שלקחו אותו במאסר עם ייסורי מוות, עד כדי כך שהוא נשאר שבור בגופו כל החיים אחרי המאסר הזה, עד שהוא זכה לצאת מרוסיה. כבר הגיע לאירופה, למדינות יותר נורמליות, נגיד ללטביה, אחרי זה ל-ל-לפולין, אז, אה, התחילה מלחמת העולם השנייה. אדמו"ר הריי"צ היה ממש בלוע הארי והיה צריך לברוח משמה. בניסים גדולים ועצומים הוא הצליח ל-- להשת-- ל-ל-להגיע ל-- להינצל מהציפורניים של הנאצים, יימח שמם, והגיע לאמריקה שבור בגופו, ושמה הוא חי את העשר שנים האחרונות שלו. אפשר לחשוב שהגיע לאמריקה, מקום מנוחה. אז אנחנו יודעים, כשהרבי הגיע, הרבי הריי"צ הגיע לאמריקה, הוא מצא את יבשת אמריקה מקום מדבר מבחינה רוחנית ומקום של הרבה חומרניות וגשמיות, אבל לא במובן החיובי ליהודי שומר תורה ומצוות. ואז אדמו"ר הריי"צ, עם כל הקושי הגופני שהיה לו, נלחם כדי לפתוח, לבנות את המוסדות,

14:08 מוסדות תורה, מוסדות חינוך, גם באמריקה וגם מחוץ לאמריקה, בכל העולם. חיים של האדמו"ר הריי"צ, אם אנחנו מסתכלים על זה, חיים קשים ומרים מצד אחד, ויחד עם זה ההסתכלות שלו, המבט שלו על החיים היה בצורה אופטימית ביותר. "באתי לגני", שבמאמר האחרון שלו, המילים האחרונות שלו, שאת זה הוא הנחיל לדורות, הוא אומר: "תשמעו, יהודים, הקדוש ברוך הוא אומר לנו שהעולם הזה הוא גן. העולם הזה הוא מקום נפלא. כאן אפשר לעשות את הדברים הכי נפלאים. אנחנו מייצרים, בונים, מפתחים, נוטעים את הגן הנפלא של הקדוש ברוך הוא, ובאתי לגני, כי הקדוש ברוך הוא נמצא פה בעולם הזה עוד לפני שאנחנו מתחילים לעבוד, והוא יחד איתנו, כי יהודי נעשה שותף למעשה בראשית, כמאמר חז"ל. יהודי יש לו את הכוח לעבוד ולעשות את העולם הזה, להפוך אותו לגן עדן, כי בעצם בעולם כבר נמצא הפוטנציאל הזה. התפקיד שלנו זה רק לגלות את זה מהכוח אל הפועל". מעניין שבאותה התוועדות שאנחנו מספרים פה עכשיו, באותו י' בשבט, הרבי גם כן סיפר והביא דוגמה נוספת, דוגמה מאוד מעניינת בהיסטוריה שלנו מהרמב"ם. כולנו מכירים את הרמב"ם, ספרי הרמב"ם בכל התחומים. הרמב"ם, הספר הגדול של ההלכה, משנה תורה, יד החזקה. יש את משנת-- את פירוש המשניות לרמב"ם, מורה נבוכים לרמב"ם וכל שאר הספרים הנפלאים. הרמב"ם אישיות דגולה ביותר. יש בספר מורה נבוכים, בחלק ג', יש שמה כמה פרקים שהרמב"ם מתווכח עם פילוסופים גדולים מהתקופה שלו או מלפני התקופה שלו, והרמב"ם מביא שהיו פילוסופים, ישנם פילוסופים, שדיברו בקשר לחיים, משמעות החיים, מציאות החיים, והם כתבו על זה שבעצם החיים של בן אדם הם קשים ומרים. הסתכלות פסימית על החיים. טענו שהעולם שלנו הוא עולם של חורבן.

16:21 העולם שלנו הוא עולם של חושך. האדם עד כדי כך, כמו שהרמב"ם מביא שמה, שאחד מגדולי הפילוסופים, אם אני לא טועה מהערבים, אבל לפחות אחד מגדולי הפילוסופים בתקופתו, לפני תקופתו, כתב שאם בן אדם היה חי על פי היגיון, הוא היה מעדיף לא לחיות בעולם הזה. אם אנחנו היינו מסתכלים על החיים מצד-- מבחינה הגיונית, הבן אדם עובר בחיים שלו הרבה יותר קשיים, הרבה יותר צרות וייסורים. הרגעים של עונג, רגעים של נחת, רגעים של אושר הם ממש טיפה. כך טען אותו פילוסוף. הרמב"ם יוצא נגדו וחולק עליו ואומר לו שזו טעות חמורה. להפך, חיי האדם בעולם הם חיים מלאי אושר ונחת ומתיקות, והוא נותן הסבר, הסברים שלמים איך שזה הכול הפוך, ובעצם כל העניינים של הצער והייסורים זה שהאדם מחפש לעצמו. האדם מכניס את עצמו לבעיות ואחרי זה הוא מתלונן. הוא מביא את הפסוק הנפלא במשלי: "איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו." כלומר, הבן אדם בגלל הטיפשות שלו הוא מסלף, הוא מבלבל, הוא מכניס את עצמו לכל מיני בעיות, לכל מיני בלגנים, לכל מיני שטויות שאחרי זה הוא סובל מזה, ואז הוא מתלונן למה הקדוש ברוך הוא עושה לי את החיים קשים. אם בן אדם לא יחפש לעצמו כל מיני סכנות, כל מיני דברים של, של לסבך את עצמו, להיכנס לכל מיני סיכונים בגשמיות ורוחניות, אז החיים שלו בעצם אמורים להיות חיים מאושרים. אז הרבי דיבר על הרמב"ם הזה ואמר: תראו, אם אנחנו מסתכלים על הרמב"ם עצמו ונקרא איך הרמב"ם מספר על החיים שלו, יש את המכתבים הידועים שהרמב"ם כתב, שהוא מספר על החיים שלו. הרמב"ם לא היו לו חיים קלים בכלל. מילדותו הרמב"ם היה נרדף, היה

18:14 צריך לברוח מאיפה שהוא נולד בספרד וברח ממדינה זאת למדינה אחרת. אחרי זה היה לו צרות, גם אח שנפטר. כל הסיפורים סיפורים מפורסמים. לא ניכנס עכשיו לדברי תולדות הרמב"ם, אבל הרמב"ם היו לו חיים מאוד קשים, וגם בתקופה הכי גדולה שהוא חי אצל ה-- בחצר הסולטן במצרים, אפשר לחשוב ששמה היו לו חיי, חיי, חיי אושר, חיי הרחבה, גם אז הרמב"ם מספר איך שהוא לא יכל ל-ל-לנוח ולנשום לרגע. לא היה לו רגע אחד לעשות מה שהוא באמת רצה לעשות, שהרמב"ם, שהיה איש של חוכמה, איש של מדע, וכל הזמן הפריעו לו עם כל מיני דברים שבשביל הרמב"ם זה היה כמו שטויות, זה היה צער גופני וצער נפשי ביחד. ולמרות זאת, אתה מסתכל בספרי הרמב"ם, בכל הספרים שתקרא, תמיד אתה תראה שהרמב"ם יש לו מבט והשקפה בריאה. כלומר, השקפה אופטימיסטית, חיובית על החיים, על המציאות. מה הסוד? הסוד נמצא בשתי המילים האלה: באתי לגני. מי אומר את הבאתי? הקדוש ברוך הוא. אם יהודי יודע שלפני הכול, לפני שאני באתי פה לעולם, לפני שאני התחלתי את החיים שלי, לפני כל המציאות כבר באתי, הקדוש ברוך הוא הגיע עוד לפניי, הוא נמצא פה. ומה הפירוש הוא נמצא פה? הוא נמצא בכל חלק וכל פרט במציאות. אז ברגע שיש לי את הבאתי, אז יש לי גם כן את הגני. אז אני יכול לראות את העולם מבחינת גן, והתפקיד שלי זה רק לגלות את היופי בעומק, לראות את העולם מההסתכלות הזאת, לגלות את היופי בעולם. וכאן אנחנו נדבר על ספר התניא ונראה איך, מה צריך להיות באמת ההתבוננות, במה צריך בן אדם להתבונן ולחשוב כדי באמת שנוכל להסתכל על העולם גם במציאות ההווה, לראות

20:16 את העולם במבט אופטימי ואיך להסתכל על העולם במבט אופטימי גם כלפי העתיד, שיהודי יוכל לחיות בחיים של ביטחון ואמונה ושמחה. אז כשאנחנו מדברים על להיות אופטימיים, אני אחלק את זה באופן כללי לשלושה נקודות: אופטימיים עם עצמנו, אופטימיים עם הסביבה, עם האנשים שמסביבנו, שיש לנו חלק איתם, ואופטימיים עם המציאות של העולם והבריאה. מה האדמו"ר הזקן מלמד אותנו בספר התניא? דבר ראשון, כשאתה מסתכל על עצמך, אז האדמו"ר הזקן מלמד אותנו בספר התניא שכל יהודי במהותו יש לו חלק אלוקה ממעל ממש. וכאן מגיעה הנקודה של אופטימיות ריאליסטית, לא אופטימיות מרומה ומדומה. האדמו"ר הזקן אומר בתניא, "אכן אני יודע שיש לך גם כן נפש בהמית". אנחנו גם כן מגיעים מהמקום הזה. אדרבה, אם תסתכלו בספר התניא, האדמו"ר הזקן מתחיל את ספר התניא עם הנושא של הנפש הבהמית. כל בן אדם יש לו נפש בהמית והנפש הבהמית היא אנוכית, אגואיסטית, יש לה מידות רעות, אבל זה לא המהות שלך. יש נפש אלוקית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, חלק מהקדוש ברוך הוא כביכול שנמצא בתוכנו. זה המציאות האמיתית שלנו. ברגע שבן אדם מכיר, מודע למציאות הפנימית והאמיתית, לחלק האלוקי שבו, והוא יודע שהחלק הבהמי שלו זה לא הוא, זה חלק חיצוני, וזה האדמו"ר הזקן מלמד אותנו עם הנקודה של הקליפה. אחד מהדברים שהאדמו"ר הזקן מביא מהפרק הראשון וחוזר על זה כל הזמן, המציאות היא מציאות אלוקית. יש קליפה, בלשון הקבלה, עולם הקליפות. הנפש הבהמית מגיעה מהקליפה והסטרא אחרא. יש קליפה שעוטפת, אבל התפקיד שלך זה לא להסתכל על הקליפה, אלא לשבור את הקליפה, לעבור מעבר לקליפה ולחדור לעומק הפרי ולגלות את הפרי היפה שנמצא פה. אז דבר ראשון בתוך עצמי. אותו

22:40 דבר ביחס ליהודי אחר. מלמד אותנו האדמו"ר הזקן בתניא מה זה אהבת ישראל אמיתית. אהבת ישראל אמיתית, איך יהודי באמת יכול לאהוב כל יהודי בלי חשבונות? דברים שקשים לפעמים להבין את זה. איך אני יכול לאהוב בן אדם שאני יודע שבהתנהגות שלו יש לו התנהגות מושחתת, התנהגות לא טובה מבחינה מוסרית או מבחינה גשמית, הוא יכול להיות מתנהג בצורות וכולי וכולי. איך אני יכול לאהוב כל יהודי באותה צורה? "ואהבת לרעך כמוך". כמו שאני אוהב את עצמי, את המהות, את עצמי, איך אני יכול לאהוב בן אדם אחר ובן אדם שהוא ממש לא-לא-לא נראה לי בטוב ואני לא בדיוק לא, אמ, רואה את ההתנהגות שלו בתור התנהגות שגורמת לי לרצות להיות חבר שלו. איך אני יכול לאהוב כל יהודי מקטן ועד גדול, מהרשע עד הצדיק באהבה מוחלטת? התשובה היא כי אם אתה מסתכל על הפנימיות של היהודי, אז כולנו אחד. כולנו בני איש אחד אנחנו. אב אחד לכולנו. כל הנשמות ישראל, כולנו חלק אלוקה ממעל ממש. כולנו באים מהאב, מאותו אבא. אנחנו כולנו אחים, אז במהות העצמית שלנו בעצם אנחנו כולנו אחד. זה שיש התנהגות כזאת זה החלק החיצוני, זה הדבר, זה הקליפה. התפקיד שלנו זה להסתכל על היהודי מעבר לקליפה שלו, להסתכל על הפנימיות של היהודי, לייקר את הנשמה מעל הגוף. ואם אתה מייקר את הנשמה מעל הגוף, אתה רואה אותו מהמקום של הנשמה, יש לך את האפשרות להתאחד ולהתחבר עם כל יהודי בגובה העיניים. אין אף אחד שאתה לא מסתכל עליו, לא למעלה, לא למטה. כולנו חברים. כולנו כאיש אחד חברים, כמו שכתוב בפסוק בשופטים. ואותו דבר גם כן במבט על העולם. מה האדמו"ר הזקן מלמד אותנו

24:43 בתניא על המבט על העולם? כמובן שזה אריכות גדולה, אבל הנקודה בשתי מילים זה מה שהאדמו"ר הזקן אומר לנו בשער היחוד והאמונה, ובכמה פרקים בספר התניא עצמו, גם בליקוטי אמרים, מסביר את זה בפרק כ', פרק כ"א, פרק ל"ג. כמה מקומות בספר התניא מסביר לנו אדמו"ר הזקן הנושא של אחדות השם. מה שגילה הבעל שם טוב, שהקדוש ברוך הוא לא רק ברא את העולם לפני חמשת אלפים שבע מאות וכך וכך שנים, אלא הקדוש ברוך הוא בעצם מהווה ומחיה ומקיים ובורא את הבריאה כל רגע ורגע. יש כוח אלוקי בכל פרט ופרט בבריאה, והעולם הולך ומתחדש. יש מאין מהקדוש ברוך הוא בעצמו כל רגע ורגע. אם אנחנו נוכל להסתכל על העולם ולראות, להתבונן ולהגיע להכרה הזאת, להבנה הזאת, שלעולם ה' דברך ניצב בשמיים. דבר השם נמצא בשמיים, ובארץ, באדמה, בעפר, באבנים, במים, בכל פרט ופרט יש כוח אלוקי שזה בעצם המהות האמיתית. ובלשון התניא, אילו ניתנה רשות לעין לראות לא היינו רואים את הגשמיות בתור מציאות נפרדת, כי היינו רואים את האמת שכל מציאות הגשמי זה דבר אחד עם כוח אלוקי שמהווה אותו כל רגע ורגע. אז איך יכול להיות שהעולם הזה יהיה עולם מלוכלך? עולם גס, עולם מגושם, עולם שכל כולו כוח אלוקי. אז כאן נשאלת השאלה, אז אם ככה למה אנחנו לא רואים את זה? למה המציאות נראית אחרת? והשאלה היא עוד יותר קשה. האדמו"ר הזקן בעצמו כותב בתניא ומביא מספרי קבלה שהעולם שלנו זה עולם הקליפות והסטרא אחרא. זה עולם של, שעולם מלא רוע שהרשעים גוברים בו. כל מעשי עולם הזה קשים ורעים. לשונות של התניא שהוא מביא מספרי הקבלה הקודמים, כתבי האר"י ז"ל וכולי. איך זה

26:53 הולך שני הדברים האלה ביחד? התשובה היא בתניא עצמו. זה הקליפה. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בצורה שיש את הפנימיות של העולם. זה באתי לגני, זה האור האלוקי, זה הפנימיות של העולם, זה היופי, הטוב. אבל הוא עטף את זה עם קליפה חיצונית, עם מסכה חיצונית שהיא החושך והרע. אבל גם הרע בעצמו הוא לא רע. גם הרע בעצמו יש לו ניצוץ טוב בפנים, ניצוץ אלוקי. הרע זה רק עטיפה חיצונית. ולמה הקדוש ברוך הוא עשה את זה? אדמו"ר הזקן מסביר לנו שזה בגלל שהקדוש ברוך הוא רוצה לגלות את הכוחות הפנימיים והנפלאים שנמצא בבן המלך. אדמו"ר הזקן מביא משל מהזוהר של בן המלך. בן מוכשר, בן נפלא שהוא אמור להיות יורש העצר, בן המלך שהמלך מחנך אותו בחינוך הכי טוב, נותן לו את הדברים והחינוך הכי עמוק והכי נפלא וכל הדברים הכי נפלאים, עד שבשלב מסוים הוא שם אותו בניסיון. הוא מביא אותו לניסיון מאוד קשה ומעמיד אותו מול אנשים רעים, אנשים מושחתים, אנשים שמנסים להפיל אותו לתוך איזה ניסיון קשה, לתוך משהו מושחת. אבל המטרה שהמלך עושה את זה לא בגלל שהוא רוצה חס ושלום להפיל את הבן שלו לתוך משהו לא, לא טוב. הוא רוצה להביא אותו לאבדון? חס וחלילה, הפוך. כי המלך באמת מאמין בכוחות של הבן מלך שלו. המלך באמת מאמין בכוחות של בנו יחידו. הוא יודע שהבן שלו יש לו כוחות עצומים, והוא יודע שכשהבן יעמוד בניסיון, להפך, זה יחזק אותו, יחשל אותו, יגלה אצלו כוחות עצומים ונפלאים, ודווקא זה מביא את התעוררות העונג הכי גדול באביו המלך. עוד יותר אומר אדמו"ר הזקן בתניא, גם האנשים המושחתים שהמלך מעמיד אותם כדי להפריע, גם

28:55 אותם המלך אומר: אני מעמיד אתכם פה לא כדי שאתם תצליחו במשימה. ההצלחה שלכם לא תהיה כשתפילו את הבן שלי לתוך ה, לתוך הלכלוך, חס וחלילה. הפוך. ההצלחה תהיה כשבאמת הבן שלי יבין את הרמז ויבין את המסר והוא יעמוד בניסיון. שם זה ההצלחה שלכם, ושמה גם אתם תקבלו את השכר שלכם. אומר לנו אדמו"ר הזקן, זה הגן של החיים. זה בעצם ההסתכלות הבריאה. זה נקרא הסתכלות אופטימית, אבל אופטימית ממקום של עומק. שיהודי צריך לקום בבוקר ולהתבונן. כשאתה קם בבוקר, פותח את העיניים ולפני שאתה אומר את המודה אני לפניך, אתה אומר: הנה באתי לגני, הקדוש ברוך הוא כבר נמצא פה לפני שהתעוררתי. הקדוש ברוך הוא נמצא פה, ומכיוון שהוא נמצא פה אז הבריאה והמציאות זה הכל גן של הקדוש ברוך הוא. זה שרואים חושך בעולם, כמו שאמרנו, זה הקליפה החיצונית. ברגע אבל שאני אשים לב לאמת, לפנימיות, ואני אסתכל במשקפיים האלה, אני אשים לעצמי את המשקפיים של בעל התניא, המשקפיים של אדמו"ר הריי"צ שכתב את המאמר באתי לגני, המשקפיים של הרבי שלימד אותנו איך להסתכל על העולם, יש את המשקפיים של הרמב"ם, שהם מתוך עומק, לא מתוך שטחיות, אלא מתוך עומק דווקא הבינו, השכילו ללמד אותנו לפתוח לנו את העיניים על פי התורה, לראות גם את עצמנו, גם את האנשים שמסביבנו וגם את מציאות הבריאה כל כולה מסביב. להסתכל על הניצוץ הטוב, על החלק הטוב, על האור כי טוב. אז כל המציאות שלנו משתנה. המציאות האופטימית הזאת גם נותנת לנו חיים של אושר ושמחה ורעננות בהווה, וגם נותן לנו תקווה ושמחה גם כמדובר על העתיד שבן אדם יודע, משמה מגיע השורש של המחשבות הנכונות, של מה שנקרא תחשוב

30:57 טוב, יהיה טוב. כי באמת זה ככה. כי ברגע שיהודי תופס את הנקודה הזאת ושם את עצמו בכיוון של לחשוב טוב, אז באמת נהיה טוב. ולא רק שנהיה טוב בצורה הרגילה של טוב, אלא גם אז אנחנו יכולים לראות איך שגם הרע נהפך לטוב, גם החושך נהפך לאור. וזה מה שמסביר במאמרים של באתי לגני, שבעצם תכלית החיים שלנו בעולם זה לא רק להביא אור וטוב לעולם, אלא גם להפוך את החושך לאור. בלשון הזוהר, אתהפכא חשוכא לנהורא, להפוך את החושך לאור, להפוך את המרירות למתיקות. כשיהודי שם את המשקפיים הנכונות שהתורה נותנת לנו, אז הוא באמת יכול באמת להפוך את המבט שלו, להסתכל על העולם בעיניים האמיתיות, דווקא להיות ריאלי. לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא לרמות את עצמנו. לדעת שיש קליפה, יש לי קליפה בפנים, נפש בהמית חזקה ביותר. לדעת שיש קליפה בעולם גם ביהודי השני, וגם להסתכל על העולם ולראות גם את החושך שמסביב, אבל לדעת שהקליפה היא אך ורק קליפה. בתוך הקליפה נמצא פרי, לא סתם פרי. נמצא האור האלוקי הנפלא האינסופי. וירא אלוקים את האור כי טוב, כתוב בהתחלת בריאת העולם וגם בסוף בריאת העולם, ביום השישי מה כתוב? "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד". תשימו לב למה שהתורה אומרת לנו. הקדוש ברוך הוא ביום השישי אחרי שהוא ברא את האדם ולפי המדרש זה היה כבר אפילו אחרי חטא עץ הדעת, כי לפי הגמרא חטא, הגמרא בסנהדרין אומרת שחטא עץ הדעת היה ביום השישי והקדוש ברוך הוא גומר את יום השישי, את הרגע האחרון לפני השבת, לפני יום שישי ויכולו השמים והארץ ומה הוא אומר? "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב

32:47 מאוד". ויש פה מדרש נפלא שאומר: "טוב" זה יצר הטוב, "טוב מאוד" זה יצר הרע. מה הפירוש? איך אפשר להגיד "טוב מאוד" זה יצר הרע? אבל זה מה שלמדנו היום. גם הרע הופך להיות לסוג של הכנה, לפתוח לנו. הרע הוא בעצם נמצא כדי שיהודי ישבור את זה ויהפוך את זה, ואז הוא יגלה שמתוך החושך מגיעים לאור הגדול, לאור הנפלא, וזה בעצם דווקא בזמן האחרון. בימים האחרונים, כשיהודי עומד בניסיון הזה, הוא מגלה את האור בתוך החושך, וזה מעמיד אותו לעמוד בתוקף, לא להתרגש מהקשיים, מהניסיונות שאנחנו מוצאים בגשמיות וברוחניות ברגעים האחרונים. יהודי מעמיד את עצמו בתוקף הזה של "באתי לגני", בתוקף הזה של לעבוד את הקדוש ברוך הוא ולהפוך את החושך לאור ולגלות את האור כי טוב בתוך העולם על ידי תורה ומצוות, ולהאיר את העולם באור התורה והמצוות, אז אנחנו נזכה בקרוב בימינו לראות באמת את בניין בית המקדש, את המהפכה הגדולה, איך שכל העולם הזה הופך להיות לדירה של הקדוש ברוך הוא, לגן של הקדוש ברוך הוא, וכמו שנאמר בפסוק: "וראו כל בשר כי פי השם דיבר", "והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד", ובלשון פרשת השבוע, פרשת בשלח, פרשת שירה: "השם ימלוך לעולם ועד".