תקופת גוג ומגוג: המשמעות הפנימית של חג הסוכות לאור החסידות

00:00 בחג הסוכות אנחנו מתעסקים הרבה עם אומות העולם. דבר מאוד מעניין. השאלה היא למה? היום אנחנו בשיעור נדון על הנושא הזה. אנחנו מוצאים בחג הסוכות התעסקות, התעסקות מאוד מאוד מעניינת עם כל מה שקורה מסביב לגויים, לאומות העולם. מלחמת גוג ומגוג, והנושא הוא נושא מרתק לעצמו. והשאלה היא מה בדיוק הקשר גם עם חג הסוכות? כמובן שהנושא הזה אקטואלי במיוחד בימים שלנו, כשאנחנו נמצאים בתקופה של הרת עולם ומרגישים שאנחנו נמצאים על סף הגאולה, והנבואות שאנחנו קוראים בדיוק בימים האלה, גם בהפטרה של יום הראשון של סוכות, בשבת חול המועד סוכות, אומרות לנו שיש דברים בגו. כלומר, יש משהו בקשר המיוחד בין חג הסוכות דווקא עם אומות העולם, עם ימות המשיח. איך כל זה מתחבר ומתקשר ביחד? בואו קודם כל נציין פרטים מסוימים: מה אנחנו רואים בחג הסוכות ביחס לאומות העולם, ואז ננסה להבין מה שורש הדבר, מה, מה הסיבה, מה הקשר, עומק הדבר. וגם כן כמובן, מה הן ההשלכות המעשיות. מה אנחנו בתור יהודים צריכים ללמוד מזה, לדעת את זה, ובפרט מהי העבודה המוטלת עלינו בתור ימים שנמצאים ימי הכנה לגאולה ממשמשת ובאה. מה הדבר הזה אומר לנו? יהודי כל דבר רוצה לדעת איך זה אומר לו, מה זה אומר לו ואיך אנחנו משתמשים עם כל זה כדי להיכנס לאווירה של הגאולה ולהתחיל לחיות עם הגאולה בחיי היומיום. ובכן, אנחנו רואים דבר ראשון בקורבנות החג. בחג הסוכות ישנם מספר של קורבנות, משהו לא רגיל בבית המקדש. בחג הסוכות, בכל הימים, מהיום הראשון עד יום השביעי של סוכות, היו מביאים ריבוי קורבנות, משהו לא רגיל בכלל. גם בפסח יש שבוע שלם של חג, אבל כשמסתכלים בפרשת הקורבנות של

02:33 חג הפסח, אז הדברים הם די רגילים. דווקא בסוכות מוצאים מספר רב של קורבנות. אז מהדברים שבולטים זה הנושא של הפרים. היו צריכים להביא כל יום מספר מאוד גדול של פרים. פר זה השור הגדול. קורבן מהפר היה בסדר הקורבנות. אנחנו רואים בזה דבר מאוד נפלא ומעניין, שהיה ביום הראשון היו מביאים שלושה עשר פרים, ביום השני של סוכות שנים עשר פרים, עשר, תשע, שמונה, שבע. ככה היו יורדים משלושה עשר עד שבע. בשבעת ימי החג כל יום היו מביאים אחד פחות במספר הפרים. מה זה באמת המספר הזה? אם אנחנו עושים את החשבון, אז אנחנו נראה שישנם שבעים. אם תעשה חשבון שלושה עשר ועוד שנים עשר ועוד אחד עשר ועוד עשר, שמונה ותשע ושבע, בסך הכל זה שבעים פרים. אז הגמרא במסכת סוכה אומרת לנו שבאמת המספר הזה של שבעים פרים זה כנגד שבעים אומות העולם. כשמסתכלים בפרשת נח בתולדות נח, שם חם ויפת, וכשהתורה מתארת אחר כך כשיצאו מהתיבה שכל אחד ואחד מוליד, אז התורה מונה שמה בפרשת נח שבעים אומות, שזה בעצם מה שכולנו מכירים, שבעים אומות העולם. ובכן, אומרת הגמרא במסכת סוכה שהסיבה למה בחג הסוכות היו מביאים שבעים פרים בסך הכל של כל שבעת ימי הסוכות, כנגד שבעים אומות העולם. ולמה במספר הזה שמתחילים בשלושה עשר ויורדים עד שבע? אז הגמרא אומרת שמתמעטים והולכים, וכאן רואים דבר פלא. מצד אחד כשאומרים מתמעטים והולכים, אז אם נפרש את זה כפשוטו זאת אומרת שבאים להגיד לנו משהו שלילי, שזה הולך ומתמעט, שרוצים להגיד שאומות העולם מתמעטים והולכים. מצד שני אנחנו רואים גם כן כתוב במדרש שאילו אומות העולם היו יודעים מה בית המקדש עושה להם, אז היו

04:51 מעמידים שומרים מסביב לבית המקדש להגן ולשמור. כי בית המקדש זה מקור החיות, מקור המזון, מקור ההשפעה לכל אומות העולם. אז כאן רואים דבר פלא, דבר והיפוכו. מצד אחד מדגישים שהקרבת קורבנות החג בסוכות זה מתמעטים והולכים, ודבר שני אומרים לנו להפך שבזכות הקורבנות שבני ישראל מביאים בחג אז זה מה שנותן להם את הכוח. זה מה שנותן להם את המזון, את החיות. ואם היו יודעים מזה, אז להפך הם היו שומרים על בית המקדש. חס ושלום לא היו מחריבים את זה. מה זה אומר אם ככה שני הצדדים שיש בקורבנות החג? עכשיו כמובן היום אין לנו את בית המקדש לצערנו. בקרוב בימינו יבנה בית המקדש השלישי ואז נקריב את הקורבנות. אבל זה מה שאנחנו אומרים, ונשלמה פרים שפתינו, שבתפילת מוסף שיהודי מתפלל בחג הסוכות כיום, אז אנחנו חוזרים כל יום בתפילת מוסף, אנחנו קוראים את קורבנות החג, וגם בקריאת התורה של חג הסוכות אז אנחנו קוראים את פרטי קורבנות החג, כי ונשלמה פרים שפתינו. יהודי היום, כשהוא אומר את קורבנות החג בקריאת התורה ובתפילת מוסף, אז זה נחשב כאילו הוא באמת הקריב את הקורבנות. אז הדברים האלה קורים גם היום על ידי האמירה, אמירת הפסוקים. והשאלה היא מה ההסבר? וכמו ששאלנו, מה הקשר עם חג הסוכות? בנוסף לזה, תפילת הלל. חג הסוכות אנחנו אומרים את הלל השלם כל יום, והשולחן ערוך מסביר שזה קשור עם קורבנות החג. בגלל שכל יום היו קורבנות שונים, לכן גם הלל הוא הלל שלם. בפסח לא אומרים הלל שלם, בפסח אומרים רק חצי הלל. כלומר, יש שני חלקים מתפילת ההלל שלא אומרים אותם, מקצרים את ההלל. הסיבה לזה כתוב בהלכה בגלל שהקורבנות הם אותם

06:56 קורבנות כל יום ויום אין הבדל. לכן גם כן לא מחדשים שום דבר. אז הם אומרים רק ביום הראשון, או בחוץ לארץ בשני הימים הראשונים, הלל השלם, ואחר כך ממשיכים עם חצי הלל. אבל בסוכות, בגלל שהקורבנות כל יום הם קורבנות במספר שונה, אז גם כן ההלל הוא הלל שלם. אז יש איזה קשר מיוחד עם תפילת הלל דווקא עם חג הסוכות, וזה מתחבר עם הקורבנות. מה הקשר בקשר למה שאנחנו מדברים פה עכשיו? אומות העולם. אז במרכז של ההלל יש את הפרק הקצר, שזה הפרק הקצר ביותר בכל ספר תהילים. פרק קי"ז בתהילים: "הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללויה". אז פה אנחנו רואים דבר נפלא. פרק קצר, שני פסוקים. המרכז של ההלל. על מה הוא מדבר? על אומות העולם. אומר לנו שמה הולך להיות כשמשיח יבוא. מהו הבשורה הגדולה שהפסוק מביא לנו פה? הפרק אומר לנו: תדע לך, כשמשיח יבוא, אומות העולם הולכים להלל. "הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו". על מה הם הולכים להלל ולשבח? על החסד שה' גבר עלינו. אז כאן שאלה כפולה. דבר ראשון, מה זה מעניין אותנו שהגויים מהללים ומשבחים? דבר שני, למה שהם יהללו וישבחו על "גבר עלינו חסדו", על החסד שה' עושה לנו? ועוד פעם, מה הקשר של זה עם חג הסוכות? נמשיך הלאה. נקודה שלישית: אז דיברנו על קורבנות החג, דיברנו על ההלל של חג הסוכות, ואז נלך להפטרה. ההפטרה, כמו שהזכרנו בהתחלה, ההפטרה של יום הראשון של חג הסוכות, הפטרה נפלאה ביותר מספר זכריה שמדבר על תקופת הגאולה, ובזה עצמו מדבר על המלחמות עם הגויים,

09:02 מדבר על הנקמה באומות העולם, על כל מה שיקרה בירושלים ובארץ ישראל בזמן הגאולה. "והיה לעת ערב יהיה אור". פסוקים מרגשים ביותר, שאם אנחנו קוראים את פסוקי ההפטרה של יום הראשון של סוכות לאור מה שקורה בימים האלה, בתקופה הזאת, בשנה האחרונה, אז הפסוקים האלה הם ממש מרגשים ביותר. הם פסוקים שאפשר לראות את הנבואה הולכת ומתגשמת, והפסוק אומר לנו "לעת ערב יהיה אור", יהיה איזה סוג של תערובת של אור וחושך. בסוף זמן הגלות, מצד אחד לעת ערב, מצד שני יהיה אור. אנחנו נראה צללים, מצד אחד חושך, מצד שני אור וניסים ונפלאות. ומתי? בזמן חג הסוכות. והפסוקים שמה מדברים על מה שהולך לקרות. מי שיודע על אומות העולם, ואלו אומות העולם שיעזרו לעם ישראל ויעלו לחג הסוכות עם עם ישראל, הם יקבלו שכר מיוחד, ואלו שלא יעלו עם, עם, עם ישראל ולא יבואו לחגוג, אז יהיה להם מפלה ונקמה. דברים קשים ביותר. ואם זה לא מספיק, ממשיכים בהפטרה של חול המועד סוכות, שבת חול המועד, ואז שוב פעם הפטרה נפלאה של יחזקאל, הפרק הידוע ביחזקאל שמדבר על מלחמת גוג ומגוג. "והיה ביום בוא גוג על אדמת ישראל". מי זה גוג ומגוג? מה זה גוג ומגוג? כשמסתכלים בפרשת נח, הזכרנו קודם, יש את השם מגוג מבני יפת, אז מבינים שזה אחד מהאומות שקיימים בתורה. למה גוג ומגוג? מה עושים עסק מגוג ומגוג דווקא, שהם אלו שיבואו? אז יש דבר נפלא. ומה הסיפור? איך הולך להיות שאומות העולם יתאספו בהרי ישראל, הרי ירושלים, ושהיה מלחמה קשה ביותר. ואחר כך איך הקדוש ברוך הוא הולך להתנקם מכל אומות העולם שנלחמים בעם ישראל. וגם פה הפטרה מרגשת ביותר.

11:14 מצד שני גם קשה ביותר. מי רוצה מלחמות? מי רוצה אומות העולם כולן נגדנו? מה אנחנו צריכים את כל הבלגן הזה? מה אנחנו צריכים את כל הכאב ראש הזה? אבל זה סיפור שכתוב בהפטרה: "והתגדלתי והתקדשתי לעיני כל העמים", אומר הנביא יחזקאל, שבימים ההם, בתקופה הזאת, אז "והתגדלתי והתקדשתי לעיני כל העמים". יהיה הקדוש ברוך הוא הולך, יהיה איזה, יהיה "יתגדל ויתקדש שמיה רבא", שזה בעצם שורש המילים האלה, זה מהפסוקים האלה, הולך לקרות באותם ימים, ימי הגאולה שכולנו מחכים אליהם. אז דבר ראשון, בואו נסביר פשוט כמה דברים, כמו שאמרנו שרוצים להבין, אבל בדרך כלל בסדר. קודם כול בוא ננסה להבין את הקשר עם חג הסוכות, ואחר כך נדבר קצת להבין מיהם גוג ומגוג. וכמו ששאלנו, מה הם ההשלכות של כל זה בשבילנו? אז ישנו מדרש בפרשת אמור. המדרש מתחיל מראש השנה. המדרש אומר שבראש השנה זה יום הדין, ואז ישראל ואומות העולם נמצאים בדין ומשפט, והקדוש ברוך הוא יושב על כיסא דין ודן את עמו, ועל ידי שעם ישראל תוקעים בשופר, אז "עלה אלוקים בתרועה, ה' בקול שופר". אלוקים, שם אלוקים זה שם של מידת הדין. כשבני ישראל תוקעים שופר ומתפללים בראש השנה, הקדוש ברוך הוא קם מכיסא הדין, מתיישב על כיסא הרחמים, מגרש את השטן שבא לקטרג על עם ישראל ולמצוא בהם חובות ולמצוא בהם דברים שליליים, מגרש אותו לגמרי. ובלשון הפסוק הנפלא שכתוב בתורה, שקוראים סמוך לחג ראש השנה תמיד: "ולא אבה ה' אלוקיך לשמוע אל בלעם". בלעם הוא הסמל של המקטרג, הסמל של השטן שמחפש לראות את השלילי בעם ישראל. אז הקדוש ברוך הוא לא מקשיב אליו. "ויהפוך ה' אלוקיך את הקללה לברכה, כי אהבת"

13:33 את ה' אלוקיך. זה מתחיל בראש השנה, ביום הדין. אומר המדרש: זה יום המשפט. באותו יום הקדוש ברוך הוא קובע ברכה לעם ישראל, והוא נותן לעם ישראל את הניצחון. אבל בראש השנה ויום הכיפורים זה עדיין במקום המכוסה. המשל של בית דין שנמצא בתוך בית דין, רק אלו שנשפטים, אבל בחוץ, ברחוב, בעולם, לא יודעים מי ניצח. הניצחון כבר נקבע בראש השנה ויום הכיפורים. בראש השנה ייכתבו וביום צום כיפור ייחתמו, כבר נקבע הניצחון לעם ישראל. אתם ניצבים היום, כולכם ניצבים ועומדים וזוכים בדין. אבל עד סוכות הדברים הם לא פתוחים לעולם. זה הפסוק המפורסם בתהילים: תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו. אומרת הגמרא במסכת ראש השנה וגם במדרש: בכסה, איזהו יום שהחודש מתכסה בו, הירח מתכסה בו? ראש השנה זה החג היחיד שמופיע בתורה שחל בראש חודש. כשאין ירח, לא רואים את הירח. הירח מכוסה. בכסה ליום חגנו, חג הסוכות. כלומר בראש השנה, כשהירח מכוסה, גם הדין מכוסה. לא רואים את התוצאות למרות שהתוצאות כבר קרו בראש השנה, אבל זה עדיין בכסה. זה עדיין מכוסה. לכן יש עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים. ואז, כשיש כבר את גמר הדין והניצחון לחתימה ביום הכיפורים, ואז מתחילות ההכנות לחג הסוכות. וביום ראשון של חג הסוכות, אומר המדרש, כשבני ישראל יוצאים ומסתובבים ברחוב והולכים עם לולב ביד, עם אתרוג ביד, עם ערבות, עם הדסים, עם ארבעה מינים ברחוב ומסתובבים, זה הסמל שכל העולם רואה שאנחנו, שעם ישראל, ניצח במלחמה. כך היה מנהג בעבר. כך המדרש אומר, שכשהיה דין ומשפט בין שני אנשים בבית דין במשפטים, אז כשרצו לדעת מיהו זה שהשופט היה לצידו וניצח במשפט, אז מי שהיה יוצא החוצה והיה מחזיק

15:57 איזשהו צמח, כך היה סדר פעם, היה מחזיק משהו ביד, איזה צמח, איזה עץ, איזשהו דבר ביד. זה היה סמל שהוא המנצח. אז כשבני ישראל יוצאים עם ארבעת המינים, עם הערבות, עם לולב ביד, זה הסימן שבני ישראל ניצחו. כלומר, מה כאן העומק במשל הזה? מה כאן העומק בסיפור הזה? זה אומר לנו, כמו שאמרנו קודם, יש את החלק הראשון של חודש תשרי, המועדים של ראש השנה ויום הכיפורים, ימי הדין, ויש את החלק השני של חודש תשרי, חג הסוכות ושמחת תורה, ימי האהבה והשמחה. המשפט כבר נגמר בראש השנה, בעצם נחתם כבר ביום הכיפורים, אבל זה בכסה, זה מכוסה, זה בעולמות העליונים, זה בפנים. חג הסוכות, כשהירח מלא, יום ט"ו לחודש תשרי, אז הירח יוצא במלואו. כולנו יודעים שהירח מסמל את עם ישראל. עתידים להתחדש כמותו, והיה אור הלבנה כאור החמה. משיח יבוא, אז יהיה האור הגדול של עם ישראל יאיר בשלמות. אז בעצם כשמדברים על הירח מדברים על כנסת ישראל, וזה מה שאומרים, שהלבנה, הירח במלואו, יום חגנו. הדברים יוצאים החוצה, מתגלה, ואז כל העולם רואה את ניצחון עם ישראל. אז כאן אנחנו מבינים שבעצם חג הסוכות הוא הגילוי, לא משהו חדש. בעצם ההתגלות של הניצחון שהיה כבר בראש השנה ויום הכיפורים. ההתגלות הזאת קורית בחג הסוכות. ומה פירוש ההתגלות? זאת אומרת שרואים בכל העולם, רואים את הניצחון של עם ישראל, שהעולם יחווה ויראה ויסייע ויהיה חלק מהניצחון של עם ישראל. ולכן מיד אחרי יום הכיפורים מגיע חג הסוכות, אז יהודי מקריב קורבנות ובקורבנות האלה הוא מכוון לשבעים אומות העולם. מה זה אומר? מה בדיוק התפקיד שלנו בקשר לאומות העולם ואיך אנחנו עושים את זה? ומה הקשר

18:14 עם חג הסוכות, כמו שאמרנו? אז ההסבר לדברים הוא כמו שרש"י אומר בתחילת החומש. עוד מעט אנחנו הולכים לקרוא מחדש פרשת בראשית, ורש"י אומר לנו בהתחלת החומש: "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ". אומר רש"י: בראשית, מה הפירוש של המילה בראשית? בשביל התורה ובשביל ישראל. כלומר, שכל מציאות הבריאה, כל העולם וכל אומות העולם וכל מה שקיים בעולם, זה בשביל שיהודי יוכל לקיים מצוות וללמוד תורה ולהמליך את הקדוש ברוך הוא למלך. מה זה אומר בקשר לזמנים של חודש תשרי? כמו שדיברנו, ראש השנה זה היום שבו בני ישראל מכתירים את הקדוש ברוך הוא למלך. הכתרת הקדוש ברוך הוא למלך, שזה בעצם המהות הפנימית של ראש השנה, זה הכתרת הקדוש ברוך הוא למלך על עם ישראל ודרך עם ישראל על כל העולם, בשביל התורה, בשביל ישראל. כלומר, ה-- עם ישראל זה לא משהו מנותק, שני דברים, אלא עם ישראל הוא הפנימיות, הוא הנשמה של העולם. כשבני ישראל לומדים תורה, מכתירים את הקדוש ברוך הוא למלך, ובראש השנה יהודי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא עם השופר, והוא אומר: יבחר לנו את נחלתנו, את גאון יעקב אשר אהב סלה. אני קשור לקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא קשור איתנו, כי אנו עמך ואתה אבינו, כי אנו בניך ואתה, אנו עמך ואתה אלוקינו, אנו, אנו בניך ואתה אבינו. יהודי מוסר את עצמו לקדוש ברוך הוא בראש השנה וממליך את הקדוש ברוך הוא למלך על ישראל. אז הקדוש ברוך הוא נהיה מלך על ישראל, ועל ידי זה נהיה מלך על כל העולם. זה מה שנותן את ההשפעה ואת החיות לעם ישראל. ויהודי יש לו את השליחות להיות אור לגויים. יהודי יש

20:20 לו את השליחות להביא את האור האלוקי לכל המציאות של הבריאה. יהודי, על ידי ההתנהגות שלו עם גאון יעקב, עם תוקף של יהודי שלא מתפיי-- לא מתב-- מתבייש, לא מפחד, והוא עומד בתוקף היהדות שלו, תוקף האמונה שלו, תוקף הביטחון בקדוש ברוך הוא. אז הוא גם כן פועל בכל העולם שהעולם יהיה עולם יותר מזוכך, עולם יותר נקי, עולם יותר אלוקי, עולם של שלום, עולם של שלווה, עולם של הרמוניה, של חסד. וזה בעצם התפקיד של כל יהודי. וזה מה שהרמב"ם אומר בספרו ה-- בספר ההלכה שלו, שציווה משה רבנו לעם ישראל-- ציווה הקדוש ברוך הוא למשה רבנו בהר סיני, שבחלק אחד מהתפקידים שיש ליהודים הם שהם צריכים גם כן להביא את המסר של שבע מצוות בני נח לאומות העולם. כלומר, יהודי יש לו תפקיד לא רק שהוא בעצמו יהיה יהודי טוב ויקיים תורה ומצוות, אלא הוא צריך להיות גם סמל לאומות העולם וללמד אותם את שבע מצוות בני נח. איך לעשות שהעולם שלנו יהיה עולם יותר רוחני, עולם יותר מזוכך, עולם יותר עדין, שאין בו מלחמות, אין בו, אה, כל מיני דברים שליל-- שליליים, שהעולם שלנו עולם יפה, עולם מזוכך, עולם טהור. זה התפקיד של יהודי. חלק מהתפקיד שלנו שקיבלנו במתן תורה. ולכן כשמגיע חג הסוכות, אחרי שיהודי המליך את הקדוש ברוך הוא למלך על עמו-- על עם ישראל בחג-- בתקיעת שופר ביום הכיפורים, שאז בעצם אנחנו נמצאים רוב היום בבית כנסת, ואז כשמגיע חג הסוכות ויוצאים עם הלולב, זאת אומרת כאן התפקיד שלנו זה להשפיע ולהביא את הקדושה האלוקית לכל העולם. כמו שאנחנו אומרים בכל ברכה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם", אלוקינו ואז מלך העולם. הוא האלוקים

22:34 שלנו, המלך שלי, וממני הוא מוש-- זה מושפע וזה מתפשט, מתרחב לכל העולם. זה מסביר לנו את כל הנושא של מצוות ארבעת המינים. זה שהמדרש אומר שארבעת המינים מפרסמים את הניצחון על כל העולם. מה אנחנו נוהגים לעשות כשלוקחים את הלולב, ארבעת המינים ביד? מה ההלכה אומרת? לנענע. ואיפה לנענע? לכל רוחות העולם. זה בעצם אומר שיהודי מביא את מסר האחדות לכל חלקי הבריאה. האחדות, האחדות של הקדוש ברוך הוא. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. ביום כיפורים, בסוף היום, בסוף נעילה, בכל בתי כנסיות, יהודי צועק את פסוקי הייחוד מכל הלב והנשמה שלו. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. ואז אומרים ברוך שם כבוד שלוש פעמים, ואז אומרים ה' הוא האלוקים שבע פעמים. פסוקי הייחוד. יהודי ממליך את הקדוש ברוך הוא, אבל זה לא יישאר רק בבית כנסת. צריך להביא את זה לתוך העולם. שהאחדות האלוקית, המציאות הזאת שה' אחד ושמו אחד, שה' הוא האלוקים, שכל הטבע, אלוקים בגימטריה הטבע, שהטבע של העולם, שמציאות העולם כל כולו שם הוי', כל כולו זה אלוקות. את זה אנחנו מפרסמים ומביאים את זה לעולם דרך מצוות הסוכה, וזו הסיבה למה מנענעים את זה לכל ארבע הקצוות ומשם על הלב. זאת אומרת, מהלב של היהודי לעולם, מהעולם חזרה. זה כל התהליך של מצוות ארבעת המינים, להביא את האחדות, האחדות האלוקית בתוך הבריאה ובכל חלק מהבריאה. זה גם כן, אם אנחנו מתבונן אנחנו נראה שזה הסיבה למה גם כן ארבעת המינים כולם מסמלים אחדות. הלולב צריך להיות מחובר, דבוק. העלים כולם מאוחדים. עלים נפרדים אבל הם מאוחדים, מאוחדים ודבוקים ביחד. ההדסים צריכים להיות כמו שרשרת עלים. שלושה עלים יוצאים מאותו, מאותו מקום שווה, לא

24:53 אחד למעלה אחד למטה. סמל של אחדות בתוך הפירוד. הערבות גדלים בחבורה, אומרת הגמרא, באחווה, והאתרוג, שהוא סובל את כל סוגי האקלים ואת כל סוגי תקופות השנה, קיץ, חורף, קור וחום, ודווקא מזה הוא צומח. סמל האחדות שיש בכל אחד מארבעה מינים, ואת כל ארבעת המינים האלה לוקחים אותם ביחד, ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצון אביך שבשמיים. זה בעצם כל המסר של חג הסוכות, ופרוש עלינו סוכת שלומך, סוכת חיים ושלום, שזה בעצם האחדות האלוקית שמאירה וחודרת בכל חלקי המציאות, וזה הקשר של חג הסוכות עם ההשפעה על אומות העולם. עכשיו, מכיוון שהתפקיד של היהודי זה להיות אור לגויים ולהביא את אור הקדושה לעולם, וכאן מתחיל הסיפור איך אנחנו פועלים על אומות העולם. אז המציאות היא שישנם שני סוגים. ישנם שני סוגים של אומות העולם. יש חלק מאומות העולם, וזה מה שאנחנו יודעים מההיסטוריה שלנו בכל הדורות ועד לימינו אלה, שתמיד ישנם שני סוגים של אומות העולם. יש את אומות העולם שהם מוכנים להכיר באמת האלוקית הזאת, והם מחפשים את האמת ומכירים באמת ומוכנים לקבל את האור האלוקי, את האחדות האלוקית, ולקבל את ולחיות בשלום ובהרמוניה. ויש לדאבוננו אומות העולם שהם בחרו בצד השני של השנאה, של הקנאה, של רוע, של השחתה. אז זה שתי התפקידים שיש עם אומות העולם. יש את החלק של הרע שאותו אנחנו צריכים לשבור, לבטל, ויש את החלק של הרע שאותו יכולים להעלות ולרומם. בקבלה זה סוגיה שלמה. קבלת האר"י ז"ל, שמדובר על בירור הניצוצות. יש את נושא הניצוצות, הקדושה, האור האלוקי, שכבר בתחילת הבריאה אז ורוח אלוקים מרחפת על פני המים. יש את הניצוצות האלוקיים שנפלו לתוך הקליפות וסטרא אחרא. והתפקיד של

27:12 יהודי זה לחפש את הניצוץ האלוקי ולהרים אותו ולהביא אותו. ניצוצות אלו נמצאים בתוך כל אומות העולם, לכן מספר האומות זה לא במקרה. שבעים אומות כנגד מספר השבעים, שזה שבעים נפש. עם ישראל גם כן מורכב מהמספר שבעים. פרשת שמות: שבעים נפש ירדו אבותינו במצרים, יעקב ובניו. עם ישראל התחיל עם מספר שבעים. ככה ירדנו למצרים. אחר כך הפכנו לשישים ריבוא. אבל הבסיס זה שבעים. יש שבעים אומות העולם, כי השבעים של עם ישראל צריכים לברר, לזכך, להעלות את השבעים אומות העולם. זה המספר. הנושא הזה קשור עם עניין עמוק בקבלה. מספר שבע זה הולך על שבע מידות. כל מידה כלולה מעשר. אז לכן יש מספר שבעים, וזה המספר של אומות העולם שאנחנו צריכים לתקן ולהעלות אותם. אבל כפי שאמרנו, יש חלק שמתעלה ומזדכך, ואז יש את החלק שנופל ומתבטל. ברגע שהוא לא מתרומם ולא מתעלה, הוא מאבד את הניצוץ האלוקי והוא הופך לאין. הוא הופך לאפס. וזה בעצם מה שאומרים שישנם שני סוגי אומות העולם. אלו שגם כשמשיח יבוא, יהיו שני סוגים מאלו אומות העולם. בפסוקי התנ"ך, בכמה וכמה פסוקים, אנחנו מוצאים: ״ונהרו אליו כל הגויים״, אומות העולם שיבואו לרוץ ונהרו. תראה, תהיה נהירה המונית אל מלך המשיח ללמוד מהחוכמה שלו. ישעיהו הנביא מדבר על זה. יהיו מאומות העולם הרבה שיבואו, כמו שכתוב, ״ומנחה טהורה לה'״, ויביאו לך כל מיני מתנות ודברים שהם יביאו לעם ישראל. יהיו מאומות העולם, ״והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך״, מאומות העולם, שגם שרים ממלכי אומות העולם, שהם יבואו לעזור לעם ישראל. וכמו שזכריה הנביא אומר, שאז יהיה ״אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לעבדו שכם אחד״. זה העמים שיהיו מוכנים

29:25 לקבל עול מלכות שמיים. מצד שני אבל יש את אומות העולם שעליהם נאמר שהם יפלו ויישברו, ״נפלה בבל ותישבר״ וכולי. עוד כל מיני נבואות קשות על אלו האומות, שהם אלו שהם יהיו שונאי ישראל, מנגדי ישראל, אומות העולם שהצרו לישראל, שמהם לא יישאר שריד ופליט, ועל זה מדובר במלחמת גוג ומגוג. הניצוצות שיכולים להתעלות ויהפכו חלק מהקדושה, והם יהפכו חלק מכל המטרה האלוקית לעתיד לבוא, שגם כשמשיח יבוא יהיו אומות העולם, אבל הם יכירו בתפקיד האמיתי שלהם, לעבדו כולם שכם אחד, ומצד שני אלו שהם שונאי ישראל יהיה מהם אין ואפס. ועל זה מסופר בהפטרות שאנחנו קוראים עכשיו בחג הסוכות. כתוב בשולחן ערוך בשם רב האי גאון שהסיבה למה אנחנו קוראים את ההפטרות האלה בחג הסוכות היא בגלל שיש קבלה שבתקופה הזאת תתקיים הנבואה הזאת. מקווים שזה יקרה בימינו אלה. ובכן, כתוב בשם האר"י ז"ל שהמילים גוג ומגוג, אם נעשה את החשבון, אנחנו נראה שגוג ומגוג, צמד המילים האלה, זה בגימטריה שבעים. אז המספר שבעים זה לא במקרה, והשם גוג ומגוג מסמל את המספר השבעים של שבעים האומות. אומר האר"י ז"ל, מה זה אומר לנו? שלמרות שהפסוק אומר גוג ומגוג, אבל הוא מרמז פה על כל שבעים האומות. כל שבעים האומות יהיו שותפים, חלקם לצידנו, חלקם לנגדנו. כמה אמיתי וכמה אקטואלי אנחנו רואים את זה היום. גוג ומגוג כולל את כל שבעים האומות, ואומר שאז בתקופת חג הסוכות יהיה גוג ומגוג, כל שבעים האומות, וזה יהיה ניסיון גדול ביותר. אבל מה היא הבשורה הגדולה? אומר האר"י ז"ל ככה: כל הגלויות היה אומה אחת. היינו בבבל, היינו בפרס, היינו במדי, היינו באדום, היינו פה, היינו שם. עם ישראל היה בעם

31:36 אחד, אז תמיד היה עם אחד שבני ישראל הלכו והיו שמה, ועל ידי שיהודים עבדו את הקדוש ברוך הוא במדינה שהיו. נגיד למשל, עם ישראל היו בספרד, והתקופה שעם ישראל עבדו בספרד היה תור הזהב. עם ישראל עשו שם מצוות, למדו תורה, וכל זמן שהעם של ספרד היה בצד עם ישראל, זה פרח גם בגשמיות. ברגע שהתחילו להתנקם בעם ישראל, החליטו לגרש את עם ישראל, רצו חס ושלום להכריח אותם לעבור על הדת וכולי, כל הסיפור המפורסם של האינקוויזיציה, אז הכל התאפס ונהיה אין ואפס. וככה זה באומה ואומה. אומר האר"י ז"ל, כל פעם אומה אחת קמה, אומה אחת נופלת, אומה אחת נופלת, אומה אחת קמה, זה לא נגמר. אבל בביאת המשיח, כשהבירור מגיע לסופו ולשלמותו, אז התפקיד הוא שכל האומות מתקבצים. כאן אין כבר ללכת מאחד לשני, אלא כאן צריך לבוא לסיום הטוטאלי והתחלת הגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו, ולכן זה יהיה כולל את כל שבעים אומות העולם, ואז יקרה הדבר הזה שיהיו אלו האומות שעולים ואלו האומות שיורדים. וזה בעצם הסמל, מה שאנחנו, כתוב, מה שאמרנו מהמדרשים והגמרא בקשר לקרבנות החג. יש את הנושא של קרבנות החג, שזה מה שנותן להם את החיות, זה החלק של הבירור. יהודי, אחרי ראש השנה ויום הכיפורים ואחרי התפילות ואחרי שהוא קיבל את הברכה לשנה טובה ומבורכת, הוא יודע מה התפקיד שלי. נגמר יום כיפור, אני צריך לא להישאר בבית כנסת כל היום וכל הלילה. יש לי תפקיד לצאת לעולם ולפעול גם ברחוב וגם באומות העולם שיכירו בצדק האלוקי, שיכירו ביושר האלוקי, בשלום ובשלווה, באהבה, לחבר, לאחד, ללמד את כל העולם שבע מצוות

33:36 בני נח, לתקן עולם במלכות שדי. זה התפקיד שלנו אחרי יום הכיפורים, ולכן חג הסוכות צריך ל-ל-לעבוד גם עם אומות, עם אומות העולם. אבל זה מה שאומרים, מצד אחד זה מה שנותן את המזון, מצד שני, אלו שלא מוכנים להכיר באמת הזאת אז מאבדים את כוח החיות שלהם. ברגע שאתה לא מחובר למטרה שלך, אין לך זכות קיום, ולכן מתמעטים והולכים אלו שלא שייכים לכל הדבר הזה. ועל פי זה מה שהפסוק אומר, "הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים". אחרי חג יום הכיפורים מתגלה האמת בעולם ומגיע חג הסוכות, מאיר האמת בכל פינה בעולם על ידי זה שיהודי לוקח את התפקיד הזה בצורה הכי חזקה, אז מתגלה בעולם ש"הללו את ה' כל גויים ושבחוהו כל האומים", שגם אומות העולם מכירים באמת הזאת. ולכן לא-- מה הם מכירים? לא רק שמכירים באמת האלוקית ומהללים ומשבחים את הקדוש ברוך הוא, אלא הם מהללים ומשבחים את הקדוש ברוך הוא כי גבר עלינו. הם מכירים את האמת שהעם היהודי זה מטרת הבריאה, שהעם היהודי זה תכלית הבריאה, כי גבר עלינו חסדו, שכל המטרה זה שבני ישראל על ידי התורה מתחברים עם הקדוש ברוך הוא ומביאים את האור האלוקי פה בעולם, אז גבר עלינו חסדו, ובזכות גבר עלינו, אז גם הם מקבלים את ה-- את האור האלוקי, גם הם מקבלים את החיות, גם להם יש את כל השלום והאחדות ואהבה וה-- כל ההרמוניה שאנחנו מצפים שיקרה כבר במהרה בימינו אמן. על פי הדברים האלה שאמרנו עכשיו, מובן גם כן אחד הפסוקים שאומרים בהושענות ב-- כל יום בחג הסוכות. אומרים את הפסוק, "למען דעת כל עמי הארץ כי

35:38 ה' הוא האלוקים אין עוד". פסוק שאומרים את זה יום יום כשעושים את ההקפות של הושענות. "למען דעת כל עמי הארץ". דבר מעניין כתוב בחסידות. המילה דעת, יש לזה שני פירושים. הפירוש הידוע, דעת, לדעת, להכיר, להתחבר, להתקשר, דעת. אבל יש גם פירוש שני בדעת שזה מלשון שבירה. אנחנו מוצאים את המילה דעת גם ב-- מלשון לשבור, להרוס. איך כתוב "ויודע בהם את אנשי סוכות" בשופטים. שזה אומר שיש גם נושא של שבירה, שזה שתי הדברים שאמרנו. יש את אלו שצריכים לשבור, אלו שהם לא כלים. אומות העולם השונאים והמנגדים הם אלו שיהיה בהם שבירה, ואומות העולם שמוכנים לדעת ולהכיר באמת האלוקית, כי ה' הוא האלוקים אין עוד. ובזה נחזור עכשיו. מה באמת העבודה הפנימית שזה דורש מכל אחד ואחד מאיתנו? אז בנוסף למה שדיברנו קודם, שהתפקיד שלנו זה להשפיע ולהיות סמל עם הדוגמה שלנו, פשוט יהודי כשהוא מתנהג כמו יהודי עם אמונה חזקה, עם ביטחון בהשם, עם גאון יעקב ולא מתבייש להגיד את האמת שעם ישראל וארץ ישראל שייכת לעם ישראל. ולהגיד את הפסוקים של התנ"ך. בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, כמו שרש"י אומר בתחילת בראשית שהארץ היא שלנו, כי הקדוש ברוך הוא נתן את זה לנו. זה עצמו, ולהשפיע שבע מצוות בני נח. זה נקודה אחת. אבל יש גם כן בעבודה הפנימית של כל אחד ואחד מאיתנו. זה דורש מאיתנו את אומות העולם בעבודת השם. בתורת החסידות מוסבר שכל אחד ואחד מאיתנו בלב יש לנו את הגוי הפנימי שלנו, שזה המידות הרעות, ואת זה אנחנו צריכים גם לעבוד על זה. וכאן יש שני אופנים. יש מידות רעות, גאווה, שנאה, דברים מסוימים שצריכים לשבור אותם, לבטל אותם, להוציא

37:57 אותם לגמרי מרשות הקדושה, כעס כיוצא בזה. יש מידות שאנחנו צריכים לזכך אותם, להשתמש איתם, אבל להשתמש איתם באופן הנכון, להשתמש איתם לעבודה לשם שמיים. אז יש שתי הדברים. יש את החלקים בנפש הבהמית שלנו, במידות שלנו, שיכולים לעבוד עם זה ולתקן עם זה ולעשות עם זה עבודת השם. אבל החלקים שצריכים להוציא, צריכים להוציא אותם לגמרי מרשות הקדושה. אז כשאנחנו בחג הסוכות לוקחים את התפקיד הזה, אז אנחנו נעזור בעזרת השם שככה יהיה גם כן עכשיו בימינו אלה, בשנה הזאת שנת תשפ"ה, שנזכה לראות בקיום כל פסוקי הנבואה של זכריה ויחזקאל, ושיתקיים הפסוק שקוראים בהפטרה של יום הראשון של סוכות, "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". והפסוק שקוראים ביחזקאל בשבת, "והתגדלתי והתקדשתי והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים, וידעו כי אני ה'". כמו שאמרנו, שני הפירושים וידעו, ושהכל יהיה בחסד וברחמים, שיגמר כל הצער וכל היגון, שיהיה כבר ניצחון המלחמה בתכלית השלמות, ושיתקיימו דברי התורה שהתורה אומרת ומבטיחה לנו, "ושכבתם ואין מחריד" בכל מקום. "ונתתי שלום בארץ". ושחג הסוכות הזה יתהפך מה שהיה בשנה שעברה, שנוכל לראות את השנה הזאת את האור הגדול של הגאולה השלמה, שכולנו נזכה לשבת בסוכת עורו של לווייתן בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.