ההשפעה של אוכל לא כשר על המוח והלב שלנו • טמטום המוח והלב לאור החסידות

00:00 לפני כמה חודשים היה אחד מגדולי הרבנים בארץ ישראל שדיבר על הנושא של האוכל הכשר, והוא התבטא שאנשים שלא אוכלים אוכל כשר, אז זה גורם להם לטמטום. וכמובן, יצר זה הרבה קצף. נהיה רעש מאוד גדול בעיתונות. איך אומרים כזה דבר? אנחנו רואים הרבה אנשים שלא אוכלים אוכל כשר, ולמרות זאת הם אנשים חכמים, אנשים חריפים וידועים בתור פרופסורים גדולים, מדענים גדולים ואנשי רוח ואנשי מדע. ולמרות שהם בחיי היומיום שלהם אוכלים כל דבר, לא אוכלים אוכל כשר. מה זה הדבר הזה, שהאוכל, אומרים שבן אדם אוכל לא כשר, זה גורם לו טמטום? וכך או כך, כל מיני ביטויים ומילים, והיום אנחנו ניכנס קצת לעומק הדבר להבין מה באמת הפירוש. הרי האמת היא שהביטוי הזה יש לו מקור בדברי חז"ל, אבל לפעמים כשאנחנו לא יודעים לתרגם בצורה נכונה את הביטוי, אז זה מקבל משמעות שהיא באמת לא נכונה. ובאמת כאן נשאלת השאלה, אז בואו היום אנחנו ניכנס קצת לעומק הדבר. בואו נראה מה חכמינו אומרים וננסה להבין באמת מה עומק הדבר. מה זה אומר? על איזה טמטום מדובר, ואיך אנחנו באמת יכולים ללמוד מזה על חשיבות האוכל הכשר שהתורה מדברת אלינו על זה? אז בעצם הכל מתחיל ממאמר חז"ל, דברי הגמרא במסכת יומא בדף ל"ט עמוד א'. ושם הגמרא אומרת: תנא דבי רבי ישמעאל, עבירה מטמטמת ליבו של אדם. זה מה שהגמרא אומרת, עבירה מטמטמת ליבו של אדם. ומביא על זה פסוק שנאמר: ונטמתם בם, אל תטמאו בם. זה פסוק בפרשת שמיני שהתורה אומרת. שם מדברת התורה באמת על נושא של מאכלות אסורות. חצי פרשה בערך של פרשת שמיני מדובר על כל הסוגים של הבשר הכשר והטרף, בעלי החיים

02:32 שמותרים באכילה, בעלי החיים שאסורים באכילה וכל השקצים והרמשים וכולי וכולי. ואז בסוף הפרשה התורה אומרת: אל תטמאו בהם ונטמתם בם. אז ונטמתם בם, המילים האלה, כתוב את המילה ונטמתם בלי א'. אם התורה הייתה מדברת על טומאה, אז המילה הייתה צריכה להיות עם א'. כתוב בלי א', ונטמתם בם חסר א'. אז מזה הגמרא לומדת. תנא דבי רבי ישמעאל אומר שעבירה מטמטמת ליבו של אדם. זאת אומרת שיש משהו בעבירה. וכמובן, מכיוון שהפסוק מדבר על מאכלות אסורות, אז בעיקר הכוונה לעבירה שקשורה עם נושאים של אכילה לא כשרה, מטמטם ליבו של אדם. עכשיו, דבר ראשון כבר מסתכלים פה. זה כבר מעורר לנו עוד משהו מעניין: טמטום בלב. אם אנחנו מדברים על הטמטום שמשתמשים את זה בשפה המודרנית שלנו, בעברית שלנו, אז בדרך כלל טמטום מתקשר עם המוח, לא עם הלב. אז כאן כבר אנחנו יכולים לראות שמדברים פה על סוג אחר של טמטום, לא הרגיל. בכלל, אנחנו יודעים שהשפה העברית המודרנית, אז יש הרבה מילים שכמובן מקורם בפסוקים, במאמרי חז"ל, אבל הרבה פעמים ההקשר של המילה לא מדויק, וזה עושה שינוי בכל המובן. ניקח לדוגמה את הנושא של חשמל. כולנו משתמשים עם המילה חשמל ומתכוונים לכוח החשמל, מה שנקרא Electric. אבל אם אנחנו מחפשים את המקור של המילה חשמל, זו מילה רוחנית שמופיעה במרכבת יחזקאל, בספר יחזקאל, במרכבה, וזה ממש לא קשור עם מה שאנחנו קוראים היום חשמל. אבל דרך זה כמובן יש המון מילים שהוציאו אותם מהקשרם, ולפעמים עם שינוי קטן הופך להיות לשינוי גדול. אז מה בעצם זה הנושא של טמטום הלב שחכמינו מדברים עליו? אז לפני זה, לפני שאנחנו נבוא להיכנס לנושא של טמטום

04:57 הלב, נושא נפלא ומעניין ומאוד מאוד חשוב להבין את זה, בפרט על פי המשמעות של תורת החסידות, מלמדת אותנו בעומק העניין. אז קודם כל נדבר בכללות על נושא האוכל הכשר. כל הפרשה, פרשת שמיני, שהתורה מלמדת אותנו מה הם המאכלים הכשרים והמאכלים האסורים. אז יש בזה, וגדולי הראשונים כבר כתבו על זה. מה באמת ההסבר, הטעם לסיבה למה התורה אוסרת כל מיני מאכלים? מה הסיבה שבעל חי פלוני, בעל חי זה אסור ובעל חי זה מותר? מה הקשר של הסימנים האלה, שאם זה מעלה גרה ומפריס פרסה זה כשר? מה זה הסימנים של הדגים, הסנפיר והקשקשת וכולי וכולי. ואנחנו רואים שבעוד כתבי הראשונים, אז מאוד מעניין, אז יש מגדולי הראשונים שכתבו שזה קשור עם נזקים בגוף. למשל ספר החינוך, ספר מפורסם מגדולי ישראל הראשונים, שזה היה איש לוי מבית ברצלונה, שהרבה לא ידוע ברור בדיוק מיהו היה המחבר, אבל יודעים שהוא היה בתקופת הרשב"א, זאת אומרת לפני שבע מאות שנים בערך, מתלמידי הרשב"א. איך שיהיה, ספר החינוך, ספר נפלא שמביא את התרי"ג מצוות ומסביר בכל מצווה גם את שורש המצווה, כלומר טעם המצווה, ושם נשמע שהנושא קשור יותר עם נושא הגוף. כלומר שהתורה יודעת, הקדוש ברוך הוא, שהוא הרופא האמיתי, רופא כל בשר, הוא יודע את הדברים יותר מכל רופא אחר, והוא יודע איזה מאכלים, איזה סוגי אוכל הם מזיקים לגוף, וכמו שאומר שמה, הרי הגוף הוא כלי על הנפש. היהודי יש לו נשמה טהורה, אבל כדי שהיהודי יוכל לעשות את התפקיד שלו הוא צריך גם גוף בריא שיתאים לנשמה הבריאה, ולכן התורה יודעת מה הם הדברים שיכולים להזיק. מהספר החינוך משמע יותר שזה נזקים לגוף, למרות שלא תמיד

07:06 אנחנו יודעים מה הם. הרמב"ן, שעוד היה לפני ספר החינוך, הרמב"ן מצד אחד הוא אומר שזה גם כן דברים שגורמים נזק לנפש, לפעמים הוא מביא גם כן נזק לגוף, ויש את האבן עזרא, שהוא כותב בצורה מאוד נחרצת שהעיקר הנזק זה הכוונה נזק לנפש. הוא מסביר שדווקא כל הדברים, המאכלים האסורים, כל הבעלי חיים שאתה אוסר אותם וכל שאר הפרטים, זה בעצם קשור עם נושא הנפש. דברים שקשורים עם הפסיכולוגיה של הנפש, בעלי חיים שיש להם תכונות. גם הרמב"ן אומר את זה, אבל האבן עזרא אומר את זה בצורה יותר נחרצת. הוא אומר שזה אך ורק נושא נפשי, שהתורה יודעת את התכונות, הנפש שיש לכל בעל חי, וכשאדם אוכל אז התכונות, הנפש של הבעל חי הזה, קשור גם מתחבר באיזושהי צורה אל האדם, משפיע על האדם באיזושהי צורה, ולכן הבעלי חיים שהם טורפים, מזיקים ויש להם מידות רעות או תכונות רעות, הנהגות רעות, אז זה משתקף אחר כך בהתנהגות של האדם. והתורה שומרת עלינו ואומרת לנו מה הם הדברים ואיזה דברים אנחנו צריכים לשמור על עצמנו בשביל גם בריאות הגוף, גם בריאות הנפש. איך שיהיה, הדבר הזה כותבים גדולי ישראל כמובן. וכמובן גם כן יש הרבה מגדולי ישראל שמסבירים לנו שבעצם הנושא של הכשר והטריף והאוכל זה לא רק נושא של טעם ושכל, אלא בעצם זה גם מהחוקים שבתורה. ככה משמע שיטת רש"י בפירושו על התורה, שחלק גדול מאיסורי אכילה שיש בתורה זה בעצם מהחלק החוקים שבתורה, שאנחנו לא בדיוק יודעים את הטעם שלהם. כלומר, שהם דברים כאלה שהם בעצם גזירות שהתורה גזרה אותם. חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, ואין לך רשות להרהר אחריה. שגם אם אתה לא יודע

09:14 את הטעם ולא מבין את הטעם, בעצם זה רצון העליון, ויהודי מקיים את המצוות כי כך הוא רצון העליון. ובעצם יש פסוק בפרשת משפטים: "ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו". כלומר, התורה אומרת לנו, אתם אנשי קודש. עם ישראל הוא עם קדוש, אנשי קודש, והתורה נתנה לנו את כל דיני הטריפות ודיני אכילה כדי לשמור על הקדושה המיוחדת שיש לעם היהודי. וזה דבר שמוסבר בהרבה מספרי גדולי ישראל שמאריכים להסביר את הנקודה הזאת. אז בעצם כאן אנחנו מבינים שיש משהו בנקודה הזאת של האוכל הכשר, שזה קשור עם קדושת הגוף של היהודי, עם קדושת הנשמה של היהודי, עם כוחות הנפש של היהודי, כי אנשי קודש. זאת אומרת שזה לא רק משהו שקשור עם הבריאות הגופנית של הבן אדם, ואפילו לא רק עם הבריאות הפסיכולוגית של האדם, אלא יש פה משהו שקשור עם החלק הנשמתי. אנשי קודש, כשמדברים על יהודי. הרי היהודי בעצם הוא מורכב גם מגוף, גם מנפש. אבל בנפש, כמו שאדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא, יש את הנפש החיונית, נפש הטבעית, מה שאדמו"ר הזקן קורא לה נפש הבהמית, ויש את הנפש האלוקית, היא חלק אלוקה ממעל ממש. ועל זה אומרת התורה "ואנשי קודש תהיון לי", שבשביל הנפש האלוקית גם הנושא של האוכל ואיזה סוג של אוכל קשור עם קדושת הנפש האלוקית והחיבור של החלק אלוקה ממעל ממש עם הגוף של היהודי. אז זה בעצם הנקודה הכללית בנושא אכילה. כשאנחנו מסתכלים בתורת החסידות, תורת הבעל שם טוב, אז יש פה נושא הרבה יותר מעמיק, הרבה יותר עמוק בכל הנושא של האכילה, וכאן אנחנו נגיע לנושא של טמטום המוח והלב, שזה נושא מאוד מעניין שמוסבר בספרי החסידות.

11:19 מתחיל ממאמר של אדמו"ר הזקן שמסביר את הנושא הזה. בעצם יש בתורת החסידות שתי דברים, מחלקים בין טמטום המוח וטמטום הלב. כמו שאמרנו, בגמרא כתוב: עבירה מטמטמת ליבו של אדם. אבל בתורת החסידות מדברים שיש גם סוג של טמטום שקשור עם המוח. אז כמו שאמרנו, בוא ננסה להבין דבר ראשון מה המשמעות של המילה טמטום, וכאן הפירוש של טמטום לא הכוונה כמו שמפרשים בשפה המודרנית של היום, שזה סוג של טיפשות, אלא טמטום הכוונה סתימות, סתימות רגשית, סתימות יותר לחלק הרוחני של הדבר. הכוונה של טמטום הלב לפי מה שמוסבר במאמרי חסידות. כלומר, שהבן אדם מבין ובשכל הוא מבין את הדבר בצורה הכי מושלמת שיכולה להיות. אבל כל דבר צריך, כשמדברים על דברים אמיתיים, עניינים של שכל אמיתי, השכל חייב להשפיע גם כן על הרגשות. זה צריך גם כן לפעול על הלב. כלומר, כשבן אדם לדוגמה לומד ומתעמק בגדולת הקדוש ברוך הוא, הוא מתבונן בגדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. הוא מתבונן ב"טעמו וראו כי טוב ה'", אז ההבנה וההתבוננות השכלית חייבת לפעול אצלו ברגש הלב רגש של אהבה לקדוש ברוך הוא, יראה לקדוש ברוך הוא, שמחה בעבודת השם. כמו שאדמו"ר הזקן מלמד אותנו בתניא את הכלל הגדול שכתוב בעצם בזוהר, שהמוח שליט על הלב. כלומר, כשבן אדם, הקדוש ברוך הוא נתן לבן אדם את המוח, השכל, ועם השכל בן אדם לומד ומתעמק ומרחיב אופקים עד שהוא תופס עניין בצורה עמוקה ומושלמת, והמוח בטבע שולט על הלב. ברגע שבשכל שלי הבנתי שדבר מסוים הוא דבר אמיתי ודבר נכון ודבר נפלא ודבר גדול, אז זה יביא לרגש הלב רגש של אהבה כלפי הדבר. רגש של יראה, יראת

13:48 כבוד, יראת בושת, כל מיני צורות של רגשות והתייחסויות לדבר מבחינת רגש הלב. טמטום הלב, אם ככה, מה זה אומר? שלמרות שאני לומד ואני מבין ואני תופס והכול בראש, בשכל, יש הבנה מושלמת בדבר. למרות זאת הלב לא, לא הולך אחריי. הלב כאילו נמצא במקום אחר. הלב לא מתרגש ממה שהמוח מבין. וכאן אני רוצה לספר סיפור שממש נכנס פה בצורה מאוד מעניינת לכל מה שאנחנו מדברים. הסיפור זה שבשנת תרס"ג, אלף תשע מאות ואחד ו-- שלוש, סליחה. הרבי הרש"ב, שהוא אז היה, כן, הרבי החמישי מליובאוויטש, הוא נסע ל-- לאוסטריה, לווינה. הוא היה שמה לביקור לרופאים, כמה נושאים של בריאות שהיה לו, והוא התייעץ, הוא נפגש עם כמה וכמה רופאים, ובין הרופאים הוא גם נפגש עם גדולי הרופאים הפסיכולוגיים, ביניהם הרופא המפורסם דוקטור פרויד. אז אדמו"ר הריי"צ, בנו, שהיה איתו גם כן ביחד באותה נסיעה, מספר באחת מהרשימות, מהשיחות, מהדו־שיח שהיה בין אדמו"ר הרש"ב והדוקטור פרויד המפורסם, והשאלה שעלתה בשיעור הזה, בשיחה ביניהם, הייתה מה זה תורת החסידות. דוקטור פרויד רצה לדעת מה בדיוק הוא מלמד, מהי התורה שאדמו"ר הרש"ב מלמד אותה, תורת חסידות חב"ד. ואז הרבי הרש"ב אמר לו, בין הדברים, שחסידות חב"ד מלמדת איך לחבר בין המוח והלב, שהדברים שבן אדם לומד, מבין ומתבונן, שהם גם כן ינהיגו את רגשות הלב. הלב מצד הטבע שלו הוא מבולבל. הרגשות הם לפעמים לא במקום הנכון, וזה התפקיד של המוח, שהוא ישלוט על הלב ויכוון את הלב בדרך הנכונה, שהרגשות יהיו הרגשות הנכונות, טהורות וכולי. והיה אז ביטוי, כמו שאדמו"ר הריי"צ מספר, שדוקטור פרויד אמר: הרי היבשת של המוח והיבשת של הלב הן שתי יבשות כל כך

16:08 רחוקות, איך אפשר לחבר ביניהן? ואדמו"ר הרש"ב אמר לו: זה בדיוק המטרה של תורת החסידות. לבנות גשר שיחבר בין שתי היבשות, או לפחות על ידי הטלגרף, חוטי הטלגרף. באותם ימים, מדברים לפני מאה עשרים שנה, אז עדיין לא היו כל שאר הצורות של תקשורת בין־, או מה שנקרא עולמית, והיה אז הדבר היחיד שהתחיל אז היה הנושא של הטלגרף. כלומר הוא רצה להגיד לו שבעצם תורת החסידות מנסה לחפש, ומחפשת ומוצאת את הכיוון, את הדרך, איך השכל משפיע על הרגשות שבלב. וזה בעצם מטרה עיקרית וחשובה ביותר בכל החיים של יהודי, שיהיה לו בעצם את השיווי משקל הנכון בין מה שהוא מבין במוח, שזה ישפיע על הרגשות שבלב. אז כאן נכנס הנושא של האוכל, שכשאדם אוכל את האוכל הכשר, אוכל נכון ואוכל בצורה מתאימה, כי בעצם אם אנחנו ניכנס לפרטי הדבר, לא רק מאכלות אסורות הן בעיה, אלא אפילו מאכלות הכשרות, אומר לנו אדמו"ר הזקן בתניא ומובא בהרבה מאמרי חסידות, גם כשבן אדם אוכל מאכלים כשרים, אבל הוא אוכל אותם בצורה גסה, בצורה חומרנית, לשם תאווה ותענוג בלבד, גם זה מגשם את האדם וגורם לטמטום הזה שאנחנו מדברים פה עכשיו. אז הנושא של טמטום הלב לפי זה, לפי החסידות, כלומר שהרי הלב לא משתף פעולה להבנה של השכל, והשכל, הבנתי את זה בשלמות, קלטתי את זה וזה נפלא וזה עצום, אבל שמה זה נשאר. זה קורה לכולנו. אנחנו לומדים, מבינים, מתבוננים ומתר-- השכל תופס את הדבר בצורה הכי עמוקה ונפלאה. אבל נגיד שבפועל התעורר מזה רגש בלב של אהבה לקדוש ברוך הוא, אהבה לתורה, אהבה ליהודי אחר, אהבה לקיום המצוות — לא מגיע, נשאר תקוע, נשאר יבש, נשאר קר, הלב

18:18 נשאר במקום שלו. וזה בעצם מה שחכמינו אומרים: עבירה מטמטמת לבו של אדם. זה טמטום הלב. יש לזה עצות, לא להתרגש. יש עצות לזה. תורת החסידות מסבירה לנו את עומק המחלה. היא גם נותן לנו את הצורות איך לרפא את המחלה הזאת. אבל עוד מעט נגיע לעצות. קודם כול נגיע להסביר כמה מילים גם על טמטום המוח. יש משהו יותר רגיש, יותר עדין, מה שנקרא מחלה יותר עדינה בבן אדם. מתי שזה לא רק טמטום הלב, אלא גם טמטום המוח. וגם פה הפירוש טמטום זה לא הפירוש המקובל בשפה המודרנית. יכול להיות בן אדם חכם, בן אדם משכיל, בן אדם נבון. אבל מה הפירוש של טמטום במוח? זה כשהמוח מבין, אבל יש איזה משהו בחלק היותר עדין, מופשט של ההשכלה, ושם הוא לא מצליח לקלוט אותה בצורה מלאה. כלומר, בכל דבר שכל יש את ההסבר, יש את הניתוח, יש את המשלים, הדוגמאות, ההסברים. אבל יש לפעמים בשכלים, במיוחד כשמדברים על שכלים מאוד מאוד רוחניים, וכשמדברים עוד יותר, כאן אנחנו מדברים בשכל התורה, השכל של חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא, שכל אלוקי. אז כאן יש, חוץ מהניתוח השכלתני של החשבון של השכל, יש פה משהו מעבר לזה. מעבר לזה, הכוונה, יש פה איזה משהו שהמילים וההסברים לא, לא, לא מצליחים ל-- יש איזה תפיסה מעבר למילים, מעבר ל-ל-ל-לניתוח השכלתני של הדבר. משהו מעומק הדבר, החלק היותר מופשט, האור של השכל, מה שנקרא בחסידות, שזה בעצם העניין היותר עמוק, האור עם א'. שזה לא מספיק שאתה חכם ואתה מבין. כאן אתה צריך איזשהו חוש, איזשהו כישרון מיוחד לתפוס דברים מעבר לחשבון וההסבר החיצוני. וכאן מגיעה הנקודה של טמטום המוח, שלפעמים

20:39 בן אדם יכול להיות שהוא יכול ללמוד ולהבין ויש לו ראש טוב והוא חכם והוא פיקח והוא ממולח והוא חריף והוא יכול לנתח עניין, אבל באיזשהו שלב, כשמדובר על הנקודה היותר רוחנית של ההשכלה, החלק היותר עדין, החלק היותר מופשט, במיוחד כמו שאמרנו בתורת האלוקות, יש איזו חוכמה אלוקית פה, יש פה איזה משהו שזה מעבר, שפה אתה צריך להגיד, "אה, כן, אני הבנתי". יש פה איזו נקודה, איזה עומק, איזו הפלאה מסוימת, ואת זה לפעמים בן אדם מרגיש: לא-לא-לא, אני לא מצליח ל-- לא מצליח להתחבר לנקודה הזאת. זה מה שנקרא טמטום המוח. בשביל להבין השכלה באמת רוחנית, השכלה של תורה, שלא נאמר גם כן כשמדברים בקשר לפנימיות התורה, תורת הסוד, תורת הקבלה, תורת החסידות שמדברת בעצם על גדולתו של הקדוש ברוך הוא, ספירות עליונות, עולמות עליונים, אחדות השם, התבטלות העולמות כלפי הקדוש ברוך הוא, שזה בוודאי נושאים העומדים ברומו של עולם, אז שמה אנחנו צריכים את הנקודה הזאת. איך שאדמו"ר הרש"ב קורא לזה, ההתמסרות השכלית. הדבר הזה של ההתמסרות השכלית אל הלמעלה מהשכל, ההתמסרות השכלית אל האור האלוקי, אל הפנימיות של ההשכלה של הדבר, כשחסר לנו את הנקודה הזאת, זה מה שנקרא טמטום המוח. אז יש בן אדם שיש לו רק טמטום הלב. ברמה יותר רגילה זה הדבר של טמטום הלב. במוח אני כן מבין, לא רק מבין, אני לפעמים אפילו נדלק, איזה ניצוץ, איזושהי בהירות שנדלקת לי במוח ואני מתפעל ומתרגש והרגשה וואו, יש פה איזו חוכמה נפלאה. אתה רואה את עומק ההפלאה בחוכמת התורה, עומק ההפלאה בחוכמה אלוקית, ואתה מאוד מאוד נדלק על זה, וזה נשאר אבל במוח, יש איזה ניתוק. בלב זה לא יורד, כמו

22:50 שאמרנו, טמטום הלב. הטמטום של הלב בגלל התאוות החומרניות של תאוות היתר וקל וחומר כשמדובר על דברים של איסור, מאכלות אסורות שגרמו לטמטום הלב הזה. כמו שאמרנו, יש לפעמים כשזה כבר ביותר על המידה, כשבן אדם כל כך שקוע בתאוות היתר או איסור, שאז מריבוי השיקוע בתאוות, אז זה כבר לא רק טמטום בלב, אלא הטמטום כבר נוגע גם כן במוח. ואז אנחנו צריכים לחפש עצות איך ל-- איך ל-ל-לתקן את הדבר, ותורת החסידות נותנת לנו עצות. ישנו מאמר חסידות נפלא שהרבי אמר בשבת פרשת שמיני בשנת תשט"ז. שם הרבי הסביר בצורה נפלאה מה הן העצות לטמטום הלב, מה הן העצות לטמטום המוח. אני לא הולך להיכנס עכשיו לכל פרטי הפרטים, אני רק אגע על קצה המזלג מה הן העצות שהרבי נותן שמה. נקודה אחת הוא מביא בקשר לטמטום הלב, הוא אומר, העצה היא מה שכתוב בזוהר. הזוהר אומר שהלב של האדם זה כמו בול עץ. כשאתה רוצה להדליק אש, אז והעץ, עץ, גזע עץ עבה, האש לא נדלקת. כששוברים את העץ לחתיכות קטנות אז האש נדלקת. אדמו"ר הזקן מביא את זה גם בתניא בפרק כ"ט, שזה אומר ששבירת הלב, כלומר על ידי שבן אדם עושה חשבון הנפש, בן אדם עושה איתו-- חושב על עצמו ומתבונן מה הוא עושה בחיים, איך הוא מנהיג את החיים שלו, האם הוא רוצה לחיות חיי בהמה או האם הוא רוצה לחיות חיים עם איזושהי מטרה עילאית יותר, וההתבוננות בעניין הזה גורמת לבן אדם איזשהו סוג של מרירות, לא חס ושלום עצבות. מרירות, שבירת הלב, הרגשה שהמצב צריך להשתפר. עצם זה, השבירה הזאת של החומר, של החומרניות, זה מספיק כדי לשבור את החומר, ושהאש האלוקית

25:04 של הלימוד, של ההתבוננות, של הדבר שאתה לומד תחדור בלב ותתחיל להדליק, להלהיב את הלב. לפעמים, אומר הרבי, קשה לפעול עם המרירות, עם חשבון הנפש הזה. אז הרבי גם כן נותן עצה, שזה אחת מהעצות. זה על ידי לימוד התורה ודווקא נושאים עמוקים. על ידי ההתעמקות בנושאים עמוקים בתורה, גם זה בכוח, כמו שהגמרא מספרת על רבי עקיבא כשהוא ראה את הטיפות של המים שהן הן חקקו את האבן, עשו, עשו, עשו חור באבן. אבנים שחקו מים, כמו שהגמרא מספרת, וזה הביא את רבי עקיבא ללמוד תורה. בעצם זה גם כן בחיים שלנו, טמטום הלב, שהלב הופך להיות כמו אבן. אז המים של התורה. ללמוד נושאים עמוקים בתורה ולפעמים לרבות באותיות התורה, שזה עושה את השחיקה של לב האבן ונותן לנו את הכוח שלב האבן יתרפא ושהאור האלוקי ייכנס ללב שלנו לחמם אותנו לאהבה ויראה ושמחה אמיתית, התלהבות אמיתית בעבודת השם. זה בקשר לטמטום הלב. בקשר לטמטום המוח מביא הרבי ממאמר חסידות של אדמו"ר הזקן, שהוא אומר שמה, טמטום המוח, הוא מביא שלוש עצות מאוד מעניינות. העצות הן שלוש הכנות שצריכים לעשות לפני התפילה. נתינת צדקה, מקווה ולימוד פנימיות התורה. שלוש הכנות. אדמו"ר הזקן גם מסביר הקשר. הרבי מסביר את זה במאמר גם כן. שעל ידי נתינת צדקה, זה לא מספיק רק לימוד. וכמו שאמרנו קודם, בשביל טמטום הלב זה על ידי לימוד על ידי הפה. אבל מכיוון שפה הטמטום הגיע גם למוח, אז כדי לעשות מהפכה במוח גם כן זה על ידי מעשה, ומעשה הצדקה באופן מיוחד, שבכוח הצדקה זה שהוא יכול לשבור כל המחיצות הלא נכונות שיש באדם שלא נותנות לו להתחבר לקדוש ברוך הוא. והעניין של מקווה.

27:17 אז כמו שהוא מסביר, שמקווה יש לזה כוח טהרה, שנכנסים למים, בן אדם על ידי הטבילה במקווה. כתוב בחסידות שטבילה זאת היא עוד ביטול, ההתבטלות של המציאות הקודמת, ואז הבן אדם הופך להיות למציאות חדשה. כמו שאנחנו רואים שמקווה, גם בן אדם שמתגייר נכנס למקווה, אז הגיור הופך אותו מבן אדם שרגע לפני זה היה גוי, ועכשיו על ידי המקווה הופך להיות ליהודי. אז כל שכן, קל וחומר אצל יהודי, כשהולך למקווה יש כוח מאוד מיוחד בטבילה במקווה לשנות את האדם ממהות למהות. והדבר של לימוד פנימיות התורה, שזה הכוח של פנימיות התורה, שזה תורת הסוד, תורת הקבלה, תורת החסידות, ששם מאיר האור האלוקי ממקום כל כך נעלה וגבוה, שבכוח הלימוד של פנימיות התורה זה גם כן לשבור את הטמטום הזה שיש במוח, ושיידלק בו האור האלוקי, שזה בעצם הרפואות לכל העניינים, גם של טמטום המוח וגם של טמטום הלב. וזה בעצם הבשורה הטובה שאנחנו צריכים לדעת שיש כוח לתקן את כל הדברים. בקשר לנקודה הזאת שאנחנו מדברים פה היום על הנושא הזה של טמטום המוח וטמטום הלב והרפואה שלהם, ואיך שבכוח, כשאנחנו שומרים על המאכלים לאכול את הדבר הנכון, זה שומר עלינו, שבן אדם יהיה לו מוח בריא, לב בריא, נפש בריאה וגוף בריא, שזו נקודה חשובה ביותר. אז יש סיפור אחד, שני סיפורים שאני רוצה לספר. הסיפור הראשון מספר את זה עוד הרבי הריי"צ באחד מהמאמרים שלו, שמראה לנו עד כמה הנושא של מה שאנחנו אוכלים ושותים יש לזה השפעה על האדם. אז הרבי הריי"צ מספר באחד המאמרים שלו שהיה בזמנו של אדמו"ר הזקן. היה יהודי אחד שחיתן את בתו עם אחד מהאברכים

29:29 שהוא היה תלמיד חכם מאוד, מאוד גדול וכולי וכולי, והוא ישב אצלו ולמד כמה שנים, כמו שהיה נהוג אז בימים ההם, שהחתנים היו נשארים כמה שנים ללמוד על שולחן חותנם. כך היה. היהודי הזה נשאר ולמד כמה שנים תורה, ובשלב מסוים החותן, השוור, שם לב שהחתן שלו לא, לא, לא באותו מצב. הוא התקרר בכל מיני נושאים של יראת שמיים, של תורה ומצוות. היה לו איזו חלישות והוא התחיל לדאוג מה קורה פה, ועד שהוא החליט שנוסעים לרבי. השוור, החותן עם החתן נסעו ביחד לרבי, לאדמו"ר הזקן. כשהגיעו לאדמו"ר הזקן נכנסו ליחידות ואז השוור ביקש ברכה בשביל החתן. הוא אמר שהוא מרגיש שלאחרונה נהיה אצלו איזושהי קרירות בעניינים של יראת שמיים ועד כדי כך שיש לו גם כן ספיקות בענייני אמונה, רחמנא ליצלן. כל מיני שאלות שהוא שואל, שאלות שכביכול יש לו ספיקות באמונה בקדוש ברוך הוא. אדמו"ר הזקן אמר לו שיבדוק את החלב שהם שותים. באותם ימים, כמובן, החלב היה, היו בכפר, היו חולבים את הפרה, את העזים, ומזה היו שותים את החלב. אדמו"ר הזקן ביקש שיבררו בדיוק איך עושים את התהליך של החליבה, וכשהלכו באמת לחקור, הגיעו עד שהבינו שחלק מהחלב שהיו שותים זה היה חלב עכו"ם. כלומר, על פי ההלכה אז בחלב באופן מיוחד כתוב שצריך שיהודי יהיה נוכח בעת החליבה, וכנראה היה שם איזשהו, אה, חלישות בנושא ולא שמו לב שכל החלב יגיע בצורה כזאת. היה חלב שיהודי לא היה נוכח בעת החליבה, שזה נקרא חלב עכו"ם, ואדמו"ר הזקן הסביר שהחלב עכו"ם יכול להביא, רחמנא ליצלן, לבעיות עד כדי כך של ספיקות באמונה. ברגע שתיקנו ושיפרו את זה, המצב גם

31:51 כן הלך והשתפר. אז זה סיפור מאוד, מאוד נוגע וחשוב עד כמה הזהירות במאכלים הנכונים יש לזה השפעה על המציאות שלנו, על החיים שלנו, בפרט על החיים היהודיים שלנו. והסיפור האחרון שאני רוצה לספר זה סיפור ששמעתי מאבא שלי, שהוא היה עד ראייה. אני גם כן הכרתי את בעל המעשה. אה, אבא שלי גם חלק מבעל המעשה, אבל הסיפור הזה סיפור חי ואמיתי ש... אני זכיתי להכיר את בעלי הסיפור וזה קשור עם אחותי עליה השלום. אה, הייתה לי אחות יותר מבוגרת ממני, אני עוד זכיתי להכיר אותה, אה, קראו לה חנה בלהה עליה השלום. היא נפטרה, אה, בגיל צעיר מאוד והיא הייתה בבית הרפואה. אני מדבר עוד לפני, אה, קרוב לחמישים שנה, והייתה לה, היה לה את, רחמנא ליצלן, המחלה ההיא, ואותם זמנים היה רופא שטיפל בה. אחד הרופאים שטיפל בה היה רופא שהיה, אמ, עולה מארגנטינה, הוא הגיע מארגנטינה, רופא, דוקטור דניאל קראסנוקוקי[?] קראו לו, והוא היה בן אדם מאוד מאוד מיוחד, התמסר לאחותי בצורה יוצאת מהכלל והוא, אה, התעסק איתה כל הפרטים והיה אז גם כן קשר. אבא שלי אז באותה תקופה, אמ, היה מתכתב עם הרבי ומבקש ברכות ועצות, וגם כן הרבי היה בסוד העניינים ו... אמ, נו, לדאבוננו, אה, אחותי, אה, נפטרה בשנת תשל"ו, ואותו יהודי המשיך את הקשר עם אבא שלי, שיאריך ימים לאורך ימים ושנים טובות. אז הם היו לומדים ביחד. אבא שלי אמר לו: אני לא יכול לשלם לך גשמיות לפי מה שמגיע לך, אבל לכל הפחות בוא נעשה קביעות, וביחד התחילו ללמוד תניא. היהודי הזה לפני זה היה רחוק מהיהדות בצורה הכי רחוקה שיכולה להיות. היה קשור לכל

34:20 מיני אלילים, עבודה זרה. הוא היה באמת ממש ש... וברגע שהוא התחיל ללמוד תניא, כמובן שזה לקח זמן, ואבא שלי היה יושב איתו שעות. אני עוד זוכר שעות על גבי שעות שהיה משקיע, ולומדים ביחד, ולאט לאט הוא התחיל להתקרב ליהדות. אשתו של אותו רופא נשארה אחורה. לא, לא התעניינה, לא זה, וכל פעם בוויכוחים שהיו ביחד היא הייתה אומרת: "אני בשום אופן לא שייכת לזה. לא מעניין אותי. יש לי חיים טובים, מאושרים, הכל טוב ויפה". בשלב מסוים, יום אחד אבא שלי מגיע לבקר בבית של הפרופסור הזה והוא רואה שחושך בבית. כולם... פותח את הבית ואת הדלת וכולם עצובים. הבית חשוך. מתברר שהאישה נמצאת במצב מאוד מאוד קשה מבחינה בריאותית. כבר כמה ימים שלא ישנה, וכל פעם שהיא נרדמת עובר עליה איזה משהו, איזה תהליך מאוד מאוד מסוכן שהיא לא הצליחה להסביר את זה, וניסו לברר. רופאים, רפואות, ושום דבר לא עוזר, וזה הולך ונהיה יותר ויותר גרוע. אבא שלי שכנע אותם לכתוב לרבי. בהתחלה בשום אופן היא לא רצתה לשמוע. מה לכתוב לרבי? מה הרבי מבין בתיק הרפואי שלי? לא שייך כל העניין. אבל אבא שלי התעקש והוא הצליח לשכנע אותם לכתוב לרבי. אחרי כמה שעות הגיעה התשובה מהרבי: "כשרות האכילה והשתייה. אזכיר על הציון". זה היה המענה של הרבי. אה, כשאבא שלי חזר לשמה אחרי יום יומיים, הם אמרו לו שזאת הייתה התשובה שקיבלו מהרבי, ומצד אחד התחיל שמה ויכוח בנושא, ומאיפה הרבי יודע, שהרי הם כתבו את השם. הם לא כתבו אם הם שומרים או לא שומרים. איך הרבי ידע שאנחנו לא שומרים כשרות? ומה זה אומר כשרות? בקיצור, ויכוח, ויכוח, ובסוף, כן, המצב

36:14 הלך והחמיר, והאישה נכנעה והחליטו לעשות את השינוי בבית בכשרות בצורה הכי מושלמת. הביאו את מבצע כשרות בירושלים, היה קבוצה של חב"דניקים שהתעסקו להכשיר מטבחים, ועשו את כל התהליך של הכשרות, בשר, חלב, הכשר כלים וכולי וכולי. ולא עברו כמה ימים ופתאום האישה אומרת לאבא שלי: פשוט לא להאמין. כל הכאבים, כל הדברים. היא נהייתה בריאה לגמרי, והיא התבטאה אז לאבא שלי ואמרה: "אתה רואה, הרבי הוא מאוד חכם. הרבי לא אמר לי שהוא רוצה שאני אהיה אישה דתייה. הרבי לא דיבר איתי על ל-ל-ל... להפוך את עצמי מאישה חילונית לדתייה. הרבי רק רצה דבר אחד: כשרות האכילה והשתייה, וזהו". כן, אבל כמובן כל אחד מאיתנו יודע מה ההמשך. ברגע שהאישה התחילה לאכול כשר, לא רק שבגשמיות היא התחילה להבריא, אלא גם כן כמובן שהמוח התחיל להבריא והלב, ולאט לאט המשפחה עצמה, כל המשפחה עם ההורים והילדים הפכו להיות לשומרי תורה ומצוות, והם הם לקחו את הדברים בצורה, הם הגיעו למקום שיהודי צריך להגיע. אז זה בעצם הסיפור, וזה אנחנו צריכים לדעת מה שפרשת השבוע מלמדת אותנו, את הכוח הנפלא שיש בשמירה על המאכלים, לאכול את המאכלים הנכונים, וזה מה שהתורה אומרת לנו, שעל ידי שאנחנו שומרים אדם מקדש את עצמו. בהמשך הגמרא, אחרי שהגמרא מביאה את הנושא שדיברנו עד עכשיו, הגמרא ממשיכה ואומרת: אדם מקדש את עצמו מלמטה, מקדשים אותו הרבה מלמעלה. על ידי זה שאנחנו באמת נזהרים ושומרים על אכילה קדושה, טהורה ונכונה, אז גם כן הקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד ואחד מאיתנו שאנחנו נהיה אנשים בריאים בגוף, בריאים בנפש. אדם מקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו הרבה מלמעלה. אנשי קודש תהיו לי, שנזכה להיות אנשים של

38:22 קדושה, ובזכות כל זה אנחנו נזכה באמת בקרוב בימינו שיתקיים הגאולה השלמה, שזה אנחנו כולנו מצפים ומחכים. נמצאים עכשיו בימים שנכנסים לחודש ניסן, ימי חג הפסח. שיהיה לכל אחד ואחד פסח כשר ושמח וגאולה שלמה במהרה בימינו.