ארבע הפרשיות לאור החסידות - 4 שלבים הכרחיים בעבודת השם של כל יהודי

00:00 נדבר היום בקשר לארבע הפרשיות שאנחנו קוראים בחודש אדר. כולנו יודעים שבחודש אדר קוראים, בנוסף לפרשת השבוע הרגילה לפי סדר הפרשיות, מוסיפים לקרוא עוד ארבע פרשיות. השאלה היא מה בדיוק הקשר של ארבע הפרשיות? מה העומק? מה המסר? מה הסיבה שבדיוק בחודש אדר מצטרפות אליהן ארבע פרשיות שקוראים אותן באותה תקופה? נכון שיש את ההסבר הפשוט ההלכתי למה קוראים את ארבע הפרשיות האלה. אבל כמו כל דבר, אנחנו מאמינים ויודעים שאין מקריות בתורה, אין מקריות בעולם. הבעל שם טוב הרי מסביר לנו את הנושא של השגחה פרטית בכל פרט בבריאה. אין שום דבר בדומם, בצומח, בחי והמדבר שקורה בגלל מקרה. קל וחומר בן בנו של קל וחומר כשמדובר בנוגע לדברים שהתורה אומרת לנו. אז זה שארבע הפרשיות האלה הצטרפו אליהן ביחד, זה חייב להיות מסר בשבילנו. אז היום אנחנו נסביר. קודם כול נסביר בפשוטו של דבר מה העניין של ארבע הפרשיות האלה, ואז אנחנו ניכנס להסביר את עומק העניין, את השרשרת, את החיבור, את הקשר, את העומק והפנימיות של ארבע הפרשיות. בעצם, אנחנו נראה שיש פה איזו מחרוזת, יש פה איזושהי שרשרת, שלארבע פרשיות יש בעומק התוכן שלהן איזשהו חיבור מאוד מאוד מעניין, ויש פה איזשהו תהליך שקשור עם הזמן שאנחנו נמצאים עכשיו, הזמן של חודש אדר, ימים שלפני חג הפורים ואחרי פורים, הימים שמתכוננים לחג הפסח. יש איזה קשר בין ארבע הפרשיות עם התקופה שאנחנו נמצאים בצורה הכי עמוקה ופנימית, ובעיקר אנחנו גם כן נראה מהו המסר בחיי היומיום, מה ארבע הפרשיות האלה מלמדות אותנו, נותנות לנו כוח, נותנות לנו איזשהו עומק בעבודת השם בחיי היומיום. ובכן, דבר ראשון מבחינה הלכתית, אז אנחנו קודם כול נדבר על פשטות העניין.

02:19 למה קוראים את הפרשיות האלה? אז בקיצור, פרשת שקלים יש לזה שני הסברים. ההסבר ההלכתי זה שקוראים פרשת שקלים לפני חודש אדר, שבת מברכים חודש אדר, או לפעמים שבת ראש חודש אדר, כי זה הזמן, כמו שכתוב במשנה במסכת שקלים, "באחד באדר משמיעין על השקלים". מגיע ראש חודש אדר, זה הזמן שבו מתחילים להכריז שכל יהודי צריך להביא מחצית השקל לבית המקדש. למה? כי בזמן בית המקדש אז התורה אומרת שמראש חודש ניסן צריכים להביא קורבנות ציבור מהכסף החדש. כך התורה פוסקת שצריכים להביא "חדש והבא", צריכים להתחדש ולהביא קורבנות ציבור מהכסף החדש, ובמשך חודש אדר כל יהודי היה אמור להביא מחצית השקל, שמזה היו קונים את קורבנות הציבור לכל השנה. ולמרות שאין לנו היום את בית המקדש, אף על פי כן אנחנו עדיין היום נוהגים במצוות מחצית השקל, כמו שידוע, כמו שמובא בהלכה, המנהג שלפני פורים, בתענית אסתר וכיוצא בזה, שאז נוהגים להביא גם כן עד היום גם את הנושא של מחצית השקל. זה ההסבר הפשוט. במדרש יש הסבר נוסף מעניין, שמסופר שכשהגיע המן והוא הביא את עשרת אלפים כיכר כסף שהוא שכנע בזה את אחשוורוש כדי שהוא יסכים לעשות את הגזרה האיומה, להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים, אז הוא בא עם עשרת אלפים כיכר כסף. זה הסיפור של המגילה. כתוב במדרש, בגמרא, שאומרת שאמר הקדוש ברוך הוא, יצאה בת קול ואמרה: "רשע, כבר קדמו שקליהם לשקליך. אתה חושב שעם עשרת אלפים כיכר כסף האלה אתה הולך לעשות משהו? תדע לך שכבר בני ישראל עם מחצית השקל שהם הביאו, הם כבר עם זה, הם כבר, הם כבר הקדימו, וזה כבר פעל את פעולתו וזה

04:27 כבר אומר לנו שיהיה בעזרת השם ונהפוך הוא." כמובן שכאן צריכים להבין את עומק העניין. מה זה הדבר הזה של מחצית השקל והמן עם הכסף, ומה היה פה? מה כאן היה בדיוק הדיאלוג הזה? הוויכוח בין הקדוש ברוך הוא ולהבדיל בין המן. מה הוא רצה עם הכסף, ומה הקדוש ברוך הוא אמר לו שמחצית השקל הקדימה וזה כבר פעל לביטול הגזירה. אנחנו נסביר את זה גם כן בעזרת השם בהמשך. הפרשה השנייה, פרשת זכור, על פניו אנחנו קוראים את זה בפשטות גם כן, כמו שמובא בהלכה ובגמרא, שצריכים להקדים זכירה לעשייה. חג הפורים אנחנו חיים את הסיפור של מחיית עמלק. זכור של עמלק. המן בן המדתא האגגי היה מזרע עמלק, וכמו שכתוב גם כן, שגם השבעים וחמש אלף שהרגו אותם בכל מדינות המלך, וגם החמש מאות והשלוש מאות, כולם היו מזרע עמלק. בעצם הסיפור של מחיית עמלק זה הסיפור של המגילה שבו פועלים זה, זה הסיפור. אז לכן מקדימים זכירה לקיים את מצוות זכירת עמלק, שהתורה אומרת זכור. אז קוראים פרשת זכור בשבת שלפני הפורים. ואחר כך יש פרשת פרה. זה כבר קשור עם ההכנות לחג הפסח. שלושים יום קודם החג צריכים להתכונן לחג הפסח. מתוך ההכנות לחג הפסח, בזמן בית המקדש היהודים היו עולים לרגל והיו צריכים להביא קורבנות, בפרט קורבן פסח, ואז צריכים להיות טהורים. אי אפשר להביא את הקורבן בטומאה, אי אפשר לעלות לרגל בטומאה. אז לכן צריכה להיות טהרה לפני הקרבת הפסח. הטהרה היא מטומאת מת. זה על ידי הפרה האדומה, שהיו מזים. כמו שאנחנו יודעים את ההלכה. אז זה בעצם הסיבה למה קוראים גם היום פרשת פרה אדומה. ואחר כך מגיע שבת לפני חודש

06:35 ניסן, שבת מברכים ניסן, או לפעמים זה שבת ראש חודש, תלוי איך שהקביעות. ואז קוראים את הפרשה הרביעית, פרשת החודש. ״החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה״, חודש ניסן והלכות חג הפסח. זה ההסבר הפשוט. וכפי שאמרנו, אבל כל דבר יש לזה עומק לפנים מעומק. הבעל שם טוב מלמד אותנו את הנושא של השגחה פרטית, אז צריכים להבין שיש פה השגחה פרטית, שזה שהצטרפו פה ארבע פרשיות באותו חודש, באותה תקופה, בוודאי שיש פה איזה מסר שמאחד בין ארבע פרשיות, ושזה קשור עם הזמן הזה, עם התקופה הזאת של חודש אדר. וכאן השאלה: מה בעצם המסר הרוחני ומה בעצם עומק העניין? אם אנחנו ניכנס לעומק העניין, אנחנו נגלה שבעצם יש פה איזה שרשרת, איזה מחרוזת, איזושהי נקודה משותפת שמחברת בין כל ארבע הפרשיות, ויש פה איזה תהליך מאוד מיוחד. וגם זה אנחנו צריכים להבין, ששתיים מהפרשיות קוראים לפני פורים, ואחרי זה שתיים אחרות קוראים אחרי פורים, מתוך הכנה לחג הפסח. אז נקודת הדבר זה, אם אנחנו ניקח נקודה אחת, מילה אחת, אז בעצם בארבע הפרשיות האלה אנחנו לומדים את הדרך אל הגאולה, הדרך אל הגאולה הפנימית, גאולת הנפש, גאולת הנשמה. הרי הזמן שאנחנו נמצאים עכשיו זה זמן של גאולה. חודש אדר הוא חודש של גאולה. זה גאולת אחשורוש, גאולת, גאולת עם ישראל בימי הפורים, וחודש ניסן זה הגאולה, גאולת מצרים. אז בעצם אנחנו מדברים פה על תקופה של גאולה. שני סוגים של גאולה. ההבדל ביניהם זה הגאולה של פורים. זה גאולה בתקופה של גלות. כלומר, אכתי, כמו שהגמרא אומרת, אכתי עבדי דאחשורוש אנן. עם ישראל לא נגאלו בצורה טוטאלית מושלמת, עדיין היו תחת הגלות. אחרי הנס של פורים נשארו

08:53 גם כן תחת אחשורוש. עדיין בית המקדש לא נבנה, אבל בתוך הגלות ובתוך החושך האיר האור הנפלא של חג הפורים, שנתן לנו את התקווה, ונהפוך הוא, שפתאום ראו איך שהקדוש ברוך הוא שומר על עם ישראל, כבשה אחת בין שבעים זאבים, והיא משתמרת על ידי הרועה הגדול ששומר עלינו גם ברגעים של גלות. זה הגאולה של, של, של, של פורים. ומצד שני, חג הפסח זה גאולת מצרים, ההתחלה של כל הגאולות, שמשם ״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״. הגאולה הראשונה שמשם מגיעים כל הגאולות. גאולת מצרים הייתה גאולה טוטאלית. באותו מעמד כל עם ישראל נגאלו בצורה מושלמת ויצאו כולם כהרף עין וכולי, שאז עם ישראל נולד בתור עם והתחיל התהליך של להתכונן לקבלת התורה, שזה בעצם הגאולה. בשביל זה התקופה הזאת, אנחנו נמצאים בתקופה של גאולה, שזה הגיע גם כן ללמד אותנו מה שחכמינו אומרים. הגמרא אומרת במסכת תענית, בסוף מסכת תענית, משנכנס אדר מרבים בשמחה. ורש״י אומר לנו, משנכנס אדר מרבים בשמחה. אומר רש״י, למה? ימי גאולה הם לישראל, פורים ופסח. זאת אומרת שהסיבה למה כבר משנכנס אדר מרבים בשמחה, כי בעצם עכשיו אנחנו כבר נמצאים בתהליך לקראת הגאולה. הגאולה היא גם פורים וגם פסח, ולכן כבר משנכנס אדר, זה חודש, בעצם חודש אדר זה חודש של גאולה, שאנחנו מתכוננים לגאולה שמתחילה בחודש אדר, פורים, ונמשכת עד לחג הפסח, שאז הפסח, זמן חירותנו, זה זמן של גאולה מושלמת. עכשיו, כשאנחנו מדברים על גאולה, כמו שאמרנו, יש פה גאולה, יש שחרור הגוף, ויש גאולה, שחרור הנפש. כמובן גם בפסח, גם בפורים, היה פה שחרור הגוף. הגוף של עם ישראל בחג הפסח היה בעבודת פרך וכל מה שהתורה

11:10 מספרת לנו, את כל הייסורים והמדרשים וכולי שעם ישראל סבל במצרים, כור הברזל, והיה שחרור הגוף. ואותו דבר גם בפורים, הגוף של עם ישראל היה במצב של ״להשמיד, להרוג ולאבד״. הגוף של יהודי, כל היהודים בכל הארצות, היה בסכנה מוחלטת, והיה ונהפוך הוא. היה פה נס גדול. אבל יחד עם זה, כשמדברים על גאולה, אז בוודאי יש פה את הנקודה הרוחנית של הגאולה, גאולת הנפש, הגאולה של הנשמה שהיא משתחררת מהחושך, מהרע, מהטומאה, שזה בעצם העומק של גאולה. הנשמה של יהודי יורדת לעולם וחיה בעולם, ואנחנו מוקפים בין יצר הרע, גוף, נפש בהמית ועולם מלא, כמו שאדמו״ר הזקן אומר בתניא, עולם מלא קליפות וסטרא אחרא. הגאולה היא בעצם הגאולה הפנימית, הגאולה הרוחנית בעבודת השם. גאולת הנשמה, להשתחרר מתוך החומר והגוף, כמובן. בשביל זה לא צריכים לברוח מהגוף. כמו שהבעל שם טוב לימד אותנו, שהשחרור האמיתי, הגאולה של יהודי, גאולת הנשמה, זה לא לברוח מהגוף, זה לא לשבור את הגוף. היו פעם כאלה שהיה דרך בעבודת השם של שבירת הגוף. הדרך שהבעל שם טוב לימד אותנו זה להפך. יהודי צריך גוף בריא ושלם, כמו שהרמב״ם אומר, לשמור על הגוף, שהגוף הבריא, דווקא דרך זה אפשר לעבוד את השם. אי אפשר לעבוד את השם עם גוף חולני, עם גוף שנמצא במצב של, של חלישות. אז ודאי שעבודת השם צריכה להיות נשמה בריאה בגוף בריא. אבל מה זה גאולת הנפש? גאולת הנפש מתחילה מזה שיהודי מתחבר למקור שלו, כשהנשמה יכולה לצאת ולהשתחרר מכל החומרניות והאנוכיות והישות והרגשת האני שלי, ולהתחיל להרגיש ולהתחבר לקדוש ברוך הוא. כמו שאדמו״ר הזקן מסביר לנו בתניא, נפש השנית בישראל היא חלק אלוקא ממעל ממש. הנשמה היא

13:40 חלק מהקדוש ברוך הוא, וכשהחלק יכול להתחבר אל השלם, כשהחלק אלוקה ממעל ממש יכול לחזור ולהתחבר עם המקור, עם הקדוש ברוך הוא. זה התחלת התהליך של הגאולה. הנקודה הזאת, זה בעצם מתחיל במצוות מחצית השקל. אם אנחנו נלך חזרה להיסטוריה, מחצית השקל זה מצווה שהקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל אחרי חטא העגל בתור כפרה על חטא העגל. מה קרה בחטא העגל? חטא העגל היה מצב חמור ביותר. היהודים רק עכשיו קיבלו את התורה. עבר רק ארבעים יום ונכשלו בחטא הכי חמור של עבודה זרה. עגל הזהב. השתחוו לזהב, השתחוו לעגל וחשבו שזה חס ושלום אלוקים. ואז הכפרה. מה התורה אומרת? לכפר על ידי ״כי תשא את ראש בני ישראל״, שזה יהיה כפרה. כשהיהודים מביאים מחצית השקל, זה יהיה כפרה, זה יהיה ״לכפר על נפשותיכם״. והשאלה המפורסמת: איך יכול להיות שעם חצי שקל נעשה כפרה על חטא חמור כל כך, שזה נוגע במהות הכי עמוקה של קשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא? אז זה בעצם הנקודה שמחצית השקל מסמל את הנקודה הזאת שיהודי יודע שהוא רק חצי, חצי, והקדוש ברוך הוא יחד איתו נהיה דבר שלם. מתי אני שלם? כשאני מתאחד עם הקדוש ברוך הוא, וזה בעצם התיקון על חטא העגל. חטא העגל היה ניתוק רחמנא ליצלן, היה פירוד כשהיהודי חשב שהוא יכול להסתדר לבד, הוא לא צריך את הקדוש ברוך הוא. עגל הזהב, נשתחווה לזהב, נעשה מהזהב עבודה זרה ועם זה יהיה לנו חיים טובים. בשביל מה אנחנו צריכים להתמסר? להתבטל? ואז הגיעה הכפרה. ברגע שיהודי תופס את האמת שאני רק חצי, חלק אלוקה, ואז הוא מחפש להתחבר עם השלם, עם הקדוש ברוך הוא, וביחד נעשה שקל אחד

16:02 שלם. שזה הרי גם כן מה שחכמינו אומרים לנו, שהקדוש ברוך הוא הראה למשה רבנו מטבע של אש. כתוב ״זה יתנו״, כזה יתנו, מטבע של אש. הקדוש ברוך הוא הראה למשה רבנו מטבע של אש ואמר לו: זה יתנו. וכולם שואלים: מה היה קשה למשה רבנו שהקדוש ברוך הוא היה צריך להראות לו מטבע של אש מתחת כיסא הכבוד? מה, הוא לא יכול לדעת מה זה חצי שקל? למה השם היה צריך להראות לו את זה? וכמו שתוספות מסבירים במסכת חולין, שמשה רבנו בעצם הקושי שלו היה איך דרך חצי שקל אפשר לכפר על חטא איום ונורא של עבודה זרה, של חטא העגל. וההסבר היה מטבע של אש, מטבע של אש. זה שיהודי בחצי השקל הוא לא רק מביא חצי שקל, הוא מביא בתוך החצי שקל, הוא מביא את האש, את הנשמה שלו, את ה״נר ה׳ נשמת אדם״. יש ״נר מצווה ותורה אור״ ויש ״נר ה׳ נשמת אדם״. יהודי כשהוא מביא קורבן, יהודי כשהוא מביא חצי שקל, ובחצי השקל הזה נמצא האש של החלק אלוקה ממעל של הנשמה שלו. מעשה קטן, פעוט, אבל במעשה הקטן הפעוט הזה של מחצית השקל נמצא המהות הכי עמוקה של יהודי. שלכן מוסבר בחסידות, מחצית השקל היה ״העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט״. אין פה עשיר, בתור צדקה. להפך, כל אחד צריך לתת לפי נדבת ליבו. במחצית השקל אומרים ״העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט״. כי בנקודה הזאת של האש, בנקודה הזאת של הקשר, אז יהודי זה משהו מהותי. אין הרבה ואין קצת. אין עשיר, אין דל. כולם אותו דבר. הנקודה המהותית של יהודי, שמשה רבנו הוא לא יותר יהודי מהיהודי הכי פשוט,

18:08 והיהודי הכי פשוט הוא לא פחות יהודי ממשה רבנו. הנקודה הזאת עם ישראל מבטא אותה דרך מחצית השקל, וזה בעצם הנקודה הראשונה. הדרך לגאולה, הדרך לשחרור שלנו, שחרור הנפש מהעבודה הזרה של מצרים, מהעבודה הזרה של חטא העגל, מעגל הזהב, מהחומרניות והאנוכיות של העולם, מתחיל ממחצית השקל. ברגע שיהודי נותן מעצמו חצי שקל, אבל בחצי שקל הזה יש את המטבע של אש, את הניצוץ של הנשמה נדלק אצלו, אז הוא כבר מתחיל את התהליך שלו לכיוון הגאולה. כמובן, כאן צריך להוסיף עוד נקודה, כמו שמוסבר בהרבה מקומות, שמחצית השקל מסמל גם לא רק החצי של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, אלא גם החצי של יהודי אחד עם יהודי אחר. הנושא של אחדות ישראל: יש אחדות של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, ויש אחדות של יהודי עם יהודי אחר. שיהודי יודע שאני רק חצי. אני צריך עוד יהודי כדי להיות יהודי שלם, כי גם זה הוא הכלי. גם זה הוא ההכנה לצאת, להשתחרר מהגלות הפנימית. אנחנו יודעים שגלות זה פירוד לבבות. לא נחרב בית המקדש אלא בגלל שנאת חינם. כל הנושא של הפירוד לבבות זה מה שגורם פירוד בנפש. אז כשיש את החיבור, האחדות, אז אנחנו בדרך אל הגאולה. זה מצווה ראשונה. זה הפרשה הראשונה. אחרי שיהודי הדליק את האש של הנשמה שלו, הוא נתן את החצי שלו, הוא מסר את עצמו לקדוש ברוך הוא, אז מגיע השלב השני, שזה מחיית עמלק, זכירת עמלק. עמלק הוא בעצם הנושא בדיוק הכי הפוך מכל מה שדיברנו. עמלק זה הסמל של ההיפך מן האש, ״אשר קרך בדרך״. עמלק הוא סמל הקרירות, ״אשר קרך בדרך״. יהודים יוצאים ממצרים, מגיע עמלק. מה

20:23 מה עושה עמלק? מקרר. כמו שהמדרש אומר, כל אומות העולם נבהלו, נחפזו, כמו שאומרים בשירת הים שכל אומות העולם תיפול עליהם אימתה ופחד מעם ישראל. הגיע עמלק בלי שום מטרה. בני ישראל לא יצאו, לא, לא, לא כבשו את המדינה שלו, את הארץ שלו. לא היה שום... אבל המטרה שלו הייתה לקרר את ההתלהבות, לקרר גם כלפי אומות העולם וגם כלפי עם ישראל עצמם. פתאום אפשר להילחם בקדוש ברוך הוא, אפשר להילחם בעם היהודי. הקרירות הזאת זה סמל הרוע, זה סמל הקליפה, זה סמל ההפכיות מהנושא של המטבע של אש. אז כשיהודי מדליק את הניצוץ של הנשמה שלו, שזה העניין של מחצית השקל, אחרי זה מגיע השלב השני למחוק את עמלק. צריכים לדעת שיש עמלק, "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד", כתוב בפסוק בפרשת בלק. ראשית גויים עמלק. יש הרבה מידות רעות. כתוב בחסידות שכל אחד מאומות העולם שכתובים בתורה מסמל על כל מיני מידות רעות, התנהגויות רעות, דברים שבן אדם צריך לתקן אותם. אבל עמלק נקרא ראשית גויים. זה השורש, זה הסיבה, זה ההתחלה, זה המקור. משם הכל מתחיל. מאיפה זה מתחיל? מהנקודה הכי עמוקה של הקרירות הזאת. הדבר הזה שלא מעניין אותי, לא אכפת לי, להטיל ספיקות. כתוב הרי שעמלק בגימטריה ספק. איך עמלק מקרר את הבן אדם? הוא לא אומר לו אל תעשה מצוות, לך תעשה חטאים, לך תעשה רע. לא, עמלק לא מדבר ככה, מקרר. הוא זורק איזשהו ספק. מי אומר שצריכים לעשות את זה? מי אומר שזה כל כך חשוב? מי אומר שצריכים את המצוות שלך? אולי הקדוש ברוך הוא צריך אותך? בשביל מה הוא צריך אותך? כל כך חשוב? בסדר, צריכים לעשות, אבל אפשר לעשות

22:30 יותר מאוחר. הקור הזה זה ההפכיות לגמרי. זה הניגוד המוחלט לנקודה של מטבע של אש. אז אחרי שהבאת מחצית השקל מגיע הנושא של זכירת עמלק. למחוק את עמלק שבנפש שרוצה לקרר אותנו מכל דבר של טוב וקדושה. ברגע שיש לנו את שתי היסודות האלה, אנחנו מוכנים לפורים. מה קורה בפורים? מה המהות של חג הפורים? בפורים מתעורר אצל יהודי היהודי שבו. כמו שמוסבר בתורת החסידות, מה המהות הפנימית של חג הפורים? איש יהודי. ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. הכוח של יהודי שהוא לא נכנע ולא משתחווה להמן. המן זה סמל עמלק ויהודי הוא הסמל של התוקף, סמל של אני יהודי עד הסוף. וזה נקודה שמאיר אצל כל יהודי בחג הפורים. כמו שמוסבר בספרים, מוסבר בחסידות באריכות, שפורים זה היום שהוא יותר גבוה אפילו מיום הכיפורים. יום הכיפורים כפורים. פורים הוא יום ברמה יותר גבוהה אפילו מיום הכיפורים. יום כיפורים גם כן מתעורר אצל כל יהודי הניצוץ שלו, הנקודה היהודית, הנשמה, כוח התשובה. אבל ביום הכיפורים צריכים תענית, צריכים עינויים, צריכים להיות בבית כנסת כל היום, צריכים להתכונן ארבעים יום לפני יום הכיפורים, חודש אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה. פורים בתוך האוכל והסעודה, משתה ושמחה והיין וכל מה שעושים בחג הפורים עם כל ה-- ביום יום, ושם היהודי מתחבר, מאיר אצלו הנשמה בצורה הכי נפלאה. בחג הפורים מתעורר אצל יהודי הקשר העצמותי שלו ולכן זה גאולה. לכן ונהפוך הוא. בלילה ההוא נדדה שנת המלך. ברגע שיהודי מעורר את הנקודה היהודית שבו, אז מלמעלה מתעורר כביכול, כן, בלילה ההוא נדדה שנת המלך, שנת מלכו של עולם ונעשית גאולה, וזה גאולת פורים. אבל פורים, כמו שאמרנו, זה רגע, זה גאולה, אבל

24:57 עדיין נמצאים מסביב בחושך. כמו שאמרנו, פורים זה רגע של גאולה בתקופה שעדיין נמצאים בהסתרת פנים. אחשוורוש הוא עדיין מולך בכיפה ומרדכי צריך להגיע אליו. הוא משנה למלך אחשוורוש ועדיין בית המקדש לא בנוי. זאת אומרת, זה רגע של גאולה. ואם ניקח את זה בנפש שיש איזשהו רגע שיהודי מתעורר אצלו הנשמה, וכמו שחכמינו אומרים פתחי לי כחודו של מחט. פורים זה סוג של יהודי פותח כחודו של מחט את הניצוץ היהודי שבו, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. הקדוש ברוך הוא נותן לנו, ובפורים יש איזושהי התגלות אלוקית בנשמה. אבל זה הסיפור. אחרי פורים צריך להתחיל את ההכנות לחג הפסח, להגיע לגאולה ולחירות אמיתית. לא מספיק מה שהיה בפורים. צריך להתחיל עכשיו עבודה פנימית, עבודה עמוקה, עבודה יותר בעומק הנפש, לטהר את עצמנו מכל טומאה. אם יהודי בפורים תהיה לו התעוררות של תשובה, הוא אמר לחיים, הוא שתה יין והוא שמח עד דלא ידע והתעורר אצלו הנקודה היהודית וצעק, "יהודי אני, איש יהודי!" עם כל התוקף. אבל רגע אחרי פורים זה מתפוגג. מגיעה פרשת פרה. פרה אדומה זה הטהרה לטומאת מת. פרה אדומה זה שיש דברים שאנחנו צריכים לטהר. אדם צריך לבדוק את עצמו, לבדוק מהם הדברים שצריכים תיקון וטומאת מת. אז מוסבר בתורת החסידות שזה בעצם נקודה שאנחנו חוזרים עוד פעם לאותו סיפור. כשאתה מגיע להכרה שיש מוות, לא רק בגשמיות, יש מוות רוחני. מוות רוחני זה כאשר מאבדים את החיות, מאבדים את האנרגיה, את החום בעבודת השם, ואז צריכים לטהר מטומאת מת. הטהרה ממוות אל החיים זה כוח נפלא שהקדוש ברוך הוא נותן לנו, שגם אם הגעת למצב של טומאת מת, אז יש כוח על ידי מצוות

27:19 פרה אדומה, על ידי זה שיהודי מתחבר עוד פעם לשורשים שלו ואז הוא מטהר את עצמו מכל טומאה, לטהר את כל הדברים שמוציאים מאיתנו את החיות בעבודת השם. אז כאן פרשת פרה אדומה זה כבר עבודה יותר מפורטת, להיכנס לנבכי הנפש ולראות איך אני מטהר את עצמי, איך אני-- וכאן אומרים שצריך להיות אפר פרה אדומה, לקחת את הבהמה, הנפש הבהמית. פרה אדומה מסמל את הפרה הפנימית, את הנפש הבהמית שיש בנו. צריכים לשרוף. לשרוף הכוונה שצריכים להוציא את כל החומרניות של הנפש הבהמית, שיישאר רק אפר. האפר זה ה-- רק הנקודה של הכוח של הנפש הבהמית, שאת זה אנחנו יכולים להפוך את זה מאהבה לעולם הזה לאהבה לקדוש ברוך הוא. שריפת פרה אדומה פירושו לשרוף את כל התאוות החומרניות ולעשות את האפר, לקחת את האהבה של הנפש הבהמית שהיה בדברים חומרניים, שעכשיו האהבה הזאת תהיה אך ורק לדברים של תורה, מצוות, שזה העניין של מים, אין מים אלא תורה, וזה בעצם עבודה של פרה אדומה. ואז מגיעים לחודש, לפרשה הרביעית. פרשה הרביעית זה פרשת הגאולה. איך קוראים לפרשה הרביעית? פרשת החודש. החודש פירושו להתחדש. מה זה גאולה? גאולה זה שיהודי מתחדש. הוא עם התחדשות, עם חיות מחודשת. הוא חי מחדש, הוא נולד מחדש. אני בן אדם אחר לגמרי. הנושא של התחדשות הפוך מהתיישנות. לפעמים בן אדם נמצא בחיי היומיום והוא עושה את כל הדברים. הוא קם בבוקר, הוא מתפלל, יש לו שיעור תורה, הוא הולך לעבודה והוא עושה את כל התהליך שלו בחיי היומיום. אבל זה בהתיישנות. זה בלי חשק. זה בצורה של לעשות, לעשות, לעשות, אבל הוא לא חי אותה בצורה מחודשת ורעננה. זה נקרא גלות. גאולה פירושו

29:36 החודש. כשיהודי כל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים. יהודי שחי גאולה, יהודי שמחובר באמת עם הנשמה שלו, אז כל יום הוא מציאות חדשה, כי כל יום הוא קשר חדש, כל יום הוא חי מחדש את הבריאה. הקדוש ברוך הוא ברא אותי מחדש, נותן לי נשמה עם כוחות רעננים, מסתכל על העולם מהמקום שהקדוש ברוך הוא מהווה ומחיה אותה בכל רגע ורגע, אז הוא בעצם נמצא בהתחדשות תמידית. כל רגע, כל יום, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. זה חיים של גאולה. אז בעצם זה התהליך של הארבע פרשיות. קודם כל צריך להיות פרשת שקלים, וזה בעצם מה שהסברנו קודם, מה שהמדרש אומר, שהקדוש ברוך הוא אמר להמן: "קדמו שקליהם לשקליך". אתה חושב שאתה הולך להביא עשרת אלפים כיכר כסף כאילו שאתה בן אדם של חסד ואתה על נתינה ואתה הולך לתת הרבה כסף כדי שתוכל להראות שאתה משהו יותר טוב מהעם היהודי? לא, לא, לא, לא, לא. יהודי בחצי השקל שהוא נותן, הוא נותן את האש, הוא נותן את המהות, את העצם, את הנקודה הכי עמוקה שלו. שמה מתחיל התהליך של הגאולה. אז יהודי כבר משתחרר מהרגע הראשון, מתחיל עם חצי השקל, ואז אנחנו יש לנו את הכוח למחוק את עמלק שבנפש, ואז מגיע פורים ונהפוך הוא, ואז מתחיל העבודה הפנימית להתקרב לגאולה, לשחרור המלא והמושלם על ידי זה שאנחנו מטהרים את עצמנו מכל טומאת מת ומתחילים לחיות מחדש, ואז מגיעים להתחדשות של החודש הזה לכם, וזה בעצם התהליך של ארבע פרשיות, ועם זה אנחנו הולכים מגאולה לגאולה לגאולה השלמה של חודש ניסן, כמו שהגמרא אומרת, בניסן עתידים להיגאל, שנזכה כבר לראות את הגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו

31:38 עוד לפני חודש ניסן, ואז בחודש ניסן כבר נהיה בתוך גאולה השלמה האמיתית שכולנו מחכים לה.