היום שחולל את נס פורים - ז' אדר לאור החסידות

00:00 יום ז' באדר זה יום ההולדת ויום ההילולה, יום היארצייט של משה רבנו. הקדוש ברוך הוא ממלא את שנותם של צדיקים מיום ליום, את מספר ימיך אמלא. אז כידוע שמשה רבנו נולד בז' באדר וגם נפטר בז' באדר. הגמרא במסכת מגילה מספרת שהמן הרשע, כשהוא הגיע והוא עשה גורל, הפיל פור הוא הגורל לדעת איזה יום יהיה יום הכי טוב כדי להפיק את זממו, כדי להביא את העלילה שלו, שחס ושלום הוא רצה להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים מטף ועד זקן, נער ונשים ביום אחד, נפל הגורל על חודש אדר. שמח המן בליבו, אומרת הגמרא. הוא נהיה שמח. מה הוא נהיה שמח? הוא אמר, או! חודש אדר זה חודש טוב להתנקם בעם היהודי כי זה החודש שבו מת מושיעם של ישראל. משה רבנו נפטר בז' אדר, אז זה סימן שיש אנרגיה שלילית לעם היהודי, אז אני אוכל לנצל את האנרגיה השלילית של החודש לעשות לעם ישראל מה שהוא זמם לעשות. אומרת הגמרא שהוא לא היה יודע מה היה הטיפשות של המן. לא, הוא ידע שבז' באדר מת משה רבנו, אבל בז' באדר נולד מושיעם של ישראל. בעצם אז היה לידה של משה רבנו והכוח של הלידה זה הרבה יותר חזק מהמיתה, וזה עוד נותן להפך, חודש אדר חודש של אנרגיה חיובית, ולכן ז' אדר בזכותו כל חודש אדר הוא חודש של שמחה. משנכנס אדר מרבים בשמחה. חודש אדר מגיע, אז כבר בחודש אדר מתחילה השמחה כל החודש. כי בעצם למה כל החודש? הרי הנס של פורים היה רק יום אחד. הרי העולם אומר, אה, הרשעות של המן. למה המן רצה ביום אחד להרוג את כל היהודים? אולי היה יכול לעשות

02:10 את זה בכמה ימים, שבועות, חודשים. מה הוא מיהר? הרי אחשוורוש היה מושל בכיפה. היה לו מאה עשרים ושבע מדינות, כולם תחת החסות שלו. מה הוא מיהר לעשות את הכל ביום אחד? הוא היה יכול לעשות את זה לאט לאט. אז יש כזה פתגם, מה שהעולם אומר, שהמן, הרשעות של המן היה, הוא ידע שסוף סוף העם היהודי ינצח. הוא ידע שבסוף זה יהפוך לחג. הרשעות שלו היה, הוא לא רצה שזה יהיה יותר מיום אחד. אם כבר, יום אחד לא יותר. אם בסוף היהודים יהפכו את זה לחג, שלא יהיה להם את התענוג שהחג הזה יהיה יותר מיום אחד. מה אבל המגילה אומרת? החודש. דווקא להפך, כל חודש אדר, משנכנס אדר מרבים בשמחה. אבל למה באמת כל החודש? לפי הגמרא הזאת זה מובן, כי בעצם הסיבה למה החודש הזה נהפך לחג ולשמחה, מיגון לשמחה, זה בגלל לא היום הפרטי שחוגגים את זה, בגלל שכל החודש הוא חודש כזה שבו נולד מושיעם של ישראל. זאת אומרת, כל חודש אדר הוא חודש של אנרגיה חיובית לעם היהודי, בגלל שכל החודש זה חודש שנולד מושיעם של ישראל, זה הופך את כל החודש. אז יוצא מכאן דבר נפלא. יוצא מכאן שבעצם השמחה של חודש אדר, זה שחכמים אומרים, הגמרא אומרת, משנכנס אדר מרבים בשמחה. כל חודש אדר זה חודש של שמחה, וההלכה שהגמרא אומרת גם כן שאם יש לך דין, משפט עם אומות העולם, עם גוי, תעשה את זה דווקא בחודש אדר. המזל של העם היהודי הוא מזל בריא, מזל חזק. כל זה זה בגלל ז' אדר. אז אם כך, מובן שז' אדר, יום הלידה וההילולה של משה רבנו, זה יום נפלא ביותר,

04:00 יום חזק ביותר. עכשיו, כשאנחנו מסתכלים בספרי ההלכה, אנחנו רואים שלפי דעת המון פוסקים, ז' אדר זה באדר א', אדר ראשון. זאת אומרת שבעצם לפי זה כשאנחנו אומרים משנכנס אדר מרבים בשמחה לא צריכים לחכות עד לאדר שני, כבר באדר הראשון מרבים בשמחה. למה? כי לפי זה שאנחנו חוגגים ז' אדר באדר ראשון, כך מובא במגן אברהם, כך מובא בכמה וכמה פוסקים. פוסקי ההלכה הוא מביא מעוד גדולי הראשונים שכשיש שנה מעוברת אז עושים את הז' אדר באדר ראשון. יוצא שבעצם המרבים בשמחה זה מאדר ראשון. בפרט כשאנחנו מסתכלים בגמרא אז אנחנו רואים הגמרא במסכת סוטה, כשמביאה את הסיפור של לידת משה רבנו. אז מהגמרא משמע שלידת משה רבנו היה בשנה מעוברת והוא נולד באדר ראשון. יש בגמרא שמה כמה דעות, אבל ככה לפחות משמע שלכמה שיטות ז' אדר בלידה של משה היה באדר ראשון, לא באדר שני. גם נגיע לפטירתו של משה, יש כמה דעות במדרשים מתי זה היה ויש דעות שאומרים שגם אז היה שנה מעוברת ומשה רבנו נפטר באדר ראשון. אבל איך שיהיה, מובן שכבר באדר ראשון מתחיל הנושא של מרבים בשמחה בגלל שזה ז' אדר שבו נולד ונפטר מושיעם של ישראל, וזה נותן את כל הכוח, את כל הייחודיות, את כל הדבר הנפלא של חודש אדר. השמחה קשורה עם זה שאנחנו חוגגים ז' אדר משה רבנו. אז היום אנחנו נדבר על הנושא של משה רבנו. מה זה אומר לנו לחיים שלנו, חיי היומיום. נכון שמשה רבנו זה כל התורה. זכרו תורת משה עבדי. כל התורה קשורה עם משה רבנו. ונכון שכמעט אין פרשייה בתורה מאז ספר שמות, מאז שנולד משה רבנו. משה רבנו מוזכר

06:15 בהמון פעמים בכל פרשה. כל ההיסטוריה של העם היהודי הולכת מסביב למשה רבנו. אבל הבעיה היא שכשאנחנו שומעים על משה רבנו זה נשמע משהו מדי גדול, מרומם. משה רבנו, מה אתה רוצה לדמות? הגמרא הרי אומרת שהבן אדם אסור לו אפילו ל-ל-לדמות את עצמו למשה רבנו. משה רבנו, מבחר האנושות, לא קם בישראל נביא כמו משה. האומר, אה, יש בהלכות של נדרים שהבן אדם אסור לו אפילו להגיד בנדר, להזכיר שהוא רוצה להיות כמו משה רבנו. זאת אומרת, משה רבנו נחשב למשהו מאוד מאוד מרומם, מאוד נשגב, מאוד נשגב, מאוד נעלה. איך א-- אז לכאורה, מה? איך אנחנו יכולים לקחת את היום של ז' באדר, היום של משה רבנו, ולהביא את זה לחיי היומיום שלנו? לקחת מזה משהו שנוכל לחיות את זה ביומיום. וכאן יש את ההסבר הנפלא של אדמו"ר הזקן בספר התניא. בספר התניא אדמו"ר הזקן מקדיש פרק שלם שבו הוא מסביר לנו בצורה נפלאה על הקשר המיוחד שיש לכל יהודי עם משה רבנו, ועל זה אנחנו נדבר היום. איך אנחנו, במה, באיזה נקודה אנחנו חיים עם משה רבנו בחיי היומיום. מאז שאני פותח את העיניים בבוקר, בעשרים וארבע שעות ביום, בעצם יש אצל יהודי נקודה שרק בזכות משה רבנו זה-זה-זה בעצם מה שנותן לנו את הכוח לחיות עם זה ולהביא את זה בחיי היומיום בפועל ממש. וכאן מגיע אדמו"ר הזקן ומביא גמרא במסכת ברכות דף ל"ג. גמרא שעל פניה, כשלומדים את הגמרא קשה להבין אותה. הגמרא אומרת: אמר רבי חנינא, הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.

08:16 יראת שמיים? מי לא מחפש יראת שמיים? כולנו רוצים יראת שמיים. אומר רבי חנינא: תדע לך, הכל מגיע מהשמיים. הקדוש ברוך הוא נותן הכל, משפיע הכל. אבל יראת שמיים זה משהו שאנחנו צריכים לבד. זה משהו שתלוי בבחירה של האדם, בכוח של האדם. אנחנו צריכים לעבוד על זה. יפה. הגמרא מביאה פסוק שנאמר, "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך". משה רבנו נמצא בימים האחרונים של החיים שלו, ימים שלפני ז' אדר. זה ספר דברים, פרשת עקב. עקב נאמר בשבועות האחרונים, בימים האחרונים של חיי משה עלי אדמות, משה רבנו אומר לעם היהודי: ועתה, עכשיו אתה, עם ישראל, מה ה'? מה הקדוש ברוך הוא מבקש ממך? לא מבקש ממך שום דבר חשוב. הוא מבקש ממך משהו קטן ביותר. כי אם ליראה את ה' אלוקיך. יראת שמיים. שואלת הגמרא: מה, זה דבר קטן? אטו יראה מילתא זוטרת היא? האם באמת יראת שמיים זה דבר כל כך קטן? איך אתה יכול להגיד כזה? כי אם ליראה, כאילו שזה משהו קטן. כל אחד יודע שיראת שמיים זה דבר שקשה להשיג אותה. זה משהו שצריכים על זה יגיעה עצומה. הלוואי שיהיה לנו יראת שמיים. כל החיים אנחנו מחפשים את היראת שמיים. מה זה הדבר הזה? דבר קטן. הגמרא מתרצת: כן, לגבי משה זה דבר קטן. וכאן שואלים כל המפרשים, למשל המהרש"א שואל את זה ועוד מפרשים גדולים. מה זה הפשט? מה כאן הגמרא? מה כאן הולך? איפה התשובה? משה רבנו הרי לא מדבר לעצמו, הוא הרי מדבר לעם ישראל. אז מה זה עוזר לי שלגבי משה זה דבר קטן, אז לכן כך הוא מדבר אלינו. הוא הרי

10:30 מדבר לעם ישראל ובשבילנו זה לא דבר קטן, זה דבר קשה ביותר. מה הפשט? אז יש הסבר של המהרש"א, יש הסבר של עוד מפרשים, אבל אנחנו נעמוד על ההסבר הנפלא של אדמו"ר הזקן בתניא. פרקים מ"א ומ"ב בתניא, שזה בעצם יסוד בחיי היומיום שלנו. אומר אדמו"ר הזקן ככה: תדע לך שכל יהודי, גם היהודי הפשוט ביותר, כל יהודי יש בו בנשמתו ניצוץ של משה רבנו. משה רבנו נקרא רעיא מהימנא. כולנו יודעים, בזוהר בהרבה מקומות משה רבנו נקרא רעיא מהימנא, הרועה הנאמן, רועה עם ע', הרועה הנאמן של עם ישראל. כלומר, מה זאת אומרת רועה? בגשמיות, הרועה התפקיד שלו זה שהוא מפרנס, מאכיל, מזין את הצאן, לוקח אותם למקום מרעה, לשדות, ודואג שיהיה להם מה לאכול. ומשה היה רועה, את הסיפור הידוע בספר שמות. משה רבנו הוא היה-- בהתחלה היה רועה צאן ואחר כך הוא נהפך לרועה עם ישראל, והוא זה שמאכיל ומפרנס ומזין את עם ישראל. אומר אדמו"ר הזקן: מה הוא נותן לכל יהודי? יש ניצוץ של משה רבנו בכל יהודי, שזה כוח הדעת שיש ליהודי, כוח הדעת. משה רבנו, המדרגה שלו על פי הקבלה, על פי הזוהר, משה, משה רבנו היה בבחינת דעת עליון. כלומר, נסביר את זה באותיות פשוטות: דעת. כוח הדעת זה לא כמו שקוראים בעברית היום, אומרים דעת מלשון ידיעות, ידיעות, אינפורמציה. דעת זה לא רק אינפורמציה. יש חכמה, יש בינה, יש דעת. לא ניכנס עכשיו להסביר את ההבדלים ביניהם. נלך ישר לכוח הדעת. דעת זה מלשון התקשרות, והאדם ידע את חוה. זה לא אינפורמציה. אדם הכיר את חוה פירושו הוא התחבר אליה. חיבור, קשר, נישואים זה קשר פנימי, קשר עמוק, והאדם ידע את חוה.

13:00 כוח הדעת זה הכוח בנפש שיהודי יכול להתחבר ולהתקשר לקדוש ברוך הוא כמו משהו מאוד עמוק, מאוד פנימי, מאוד חלק ממני. זה הופך להיות חלק ממני מהותי. הקשר המהותי שיש בין יהודי לקדוש ברוך הוא. את זה קיבלנו בזכות משה רבנו. הוא היה בבחינת דעת העליון, משה רבנו. כל המהות שלו, כל החיים שלו, כל הנשמה שלו, כל המציאות שלו הייתה ההתקשרות הזאת עם הקדוש ברוך הוא. והוא, בהיותו רועה נאמן של ישראל, רעיא מהימנא, הוא החדיר ונותן לכל יהודי ויהודי בכל הדורות שיהיה לו את הניצוץ הזה של משה, שזה כוח הדעת שבנפש. יש משה רבנו לכל דור ודור, שזה בעצם המנהיג של הדור. זה עוד נושא. הזוהר אומר: התפשטותא דמשה בכל דורא ודרא. יש בכל דור מנהיגי הדור, נשיאי הדור, שהם תלמידי חכמים שבדור, ויש נשיא הדור, שזה הצדיק של הדור, שהוא בעצם משה רבנו ש-ש-ש-שבדור, שזה עוד עניין. כאן אנחנו מדברים על המשה רבנו שבכל אחד ואחד מאיתנו. יש ניצוץ של משה בכל יהודי, ובזכות הניצוץ הזה כוח הדעת שבנפש. אז על זה אומרים יראת שמיים זה דבר קטן, כי כשאנחנו מדברים על יראת שמיים כאן צריכים להסביר, וזה אחד מיסודות התניא: יראת שמיים זה לא יראת העונש. לא מדברים על פחד מהעונש. יראת העונש זה יראה חיצונית. זה שאדם מפחד מהבשר שלו, מהעור שלו, מעצמו. זה, זה לא הנקודה שמדברים פה. לא בשביל זה צריכים את כוח הדעת של משה רבנו. כאן מדברים גם לא על דרגות גבוהות ביראה, שלפעמים מדובר גם כן יראת הרוממות, יראת הבושת. יש דרגות מאוד מאוד גבוהות. גם זה לא. כאן אנחנו מדברים על היראה שהיא בעצם הבסיס של החיים

15:20 של יהודי בתור עבד ה'. לזה אדמו"ר הזקן קורא יראת המלך, יראת המלך, קבלת עול מלכות שמיים. המשנה המפורסמת במסכת ברכות, פרק שני: יקבל אדם על עצמו עול מלכות שמיים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצוות. כשהיהודי קם בבוקר, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, זה קבלת עול מלכות שמיים. ובעצם עוד לפני זה, כשהיהודי פותח את העיניים, כתוב בשולחן ערוך ״שויתי ה' לנגדי תמיד״ בסימן הראשון. בתחילת שולחן ערוך כתוב: כשהיהודי פותח את העיניים בבוקר, מה צריך להיות המחשבה הראשונה שעולה לי בראש? שויתי ה' לנגדי תמיד. הנה פה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ניצב לידי במיטה והוא מצפה לי, מחכה לי. זה היראת שמיים הבסיסית, יראת המלך. יראת המלך, זה אומר אדמו"ר הזקן, זה יראה טבעית פנימית שחקוקה אצל כל יהודי בדם שלו, בנפש שלו, שיש את זה בטבע של יהודי שיהודי לא רוצה למרוד במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. הוא לא רוצה להיות מורד במלכות. אני עבד ה'. אם אני עבד ה' אני לא מורד במלך. והיראת שמיים הזאת זה בעצם הבסיס, היסוד, ובלשון התניא: ראשית העבודה ועיקרה ושורשה. זה השורש של כל עבודת ה'. הכוח לעורר את היראת שמיים יש אצל כל יהודי בירושה ממשה רבנו. זה קיבלנו מכוח הדעת שבמשה. והרי מכיוון שאצל משה היראת שמיים הזאת דבר קטן היא, כי כמו שאמרנו קודם, יראת המלך זה הבסיס, זה היסוד. אחרי זה יש רמות הרבה יותר גבוהות. יש יראת הרוממות, יראת הבושת, גדלות ה'. כל מה שאתה יותר לומד, יותר מתעמק, יותר מבין ויותר רואה את הגדולה של הקדוש ברוך הוא, שכמובן שמשה רבנו הגיע לדרגות הכי גבוהות, אז גם הגיע

17:41 לרמות הרבה יותר גבוהות ביראה. תניא מדבר על הרבה דרגות, שלבים שיש, שכבות שיש ביראה, יראות בדרגות גבוהות ביותר, ויש גם עובד ה' מאהבה, אהבת ה', שגם על זה יש הרבה רמות ודרגות שונות של אהבה. כאן אנחנו אומרים אצל משה רבנו היראת שמיים, היראה הבסיסית הזאת של קבלת עול מלכות שמיים, זה הבסיס של הכל, זה דבר קטן, ובגלל שאצל משה זה קטן, והרי אצל כל יהודי יש את הדעת שקיבלנו ממשה רבנו, אז גם בשבילנו בעצם זה דבר קטן. מה זאת אומרת דבר קטן? שזה הבסיס, שזה היסוד, ועליו אנחנו בונים את כל הבניין של עבודת ה'. ומכאן מגיע אדמו"ר הזקן ודורש מאיתנו במעשים. מה אנחנו אמורים לעשות? איך אנחנו מביאים את זה לפועל? אה, יפה מאוד, יראת שמיים, משה רבנו, מילתא זוטרתא. איך אנחנו עושים את זה בפועל? אז אדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא והוא אומר שכל יהודי צריך כל יום לקבוע זמן מסוים ביום, התחלת היום אנחנו צריכים לקבוע זמן שבזמן הזה אנחנו מתבוננים, לחשוב. לקבוע זמן של מחשבה, מחשבה בזה עצמו. לא מדברים פה על גאונות, על עמקות, על לימוד הקבלה וחסידות, דברים עמוקים. פשוט תתבונן בכמה נקודות בסיסיות ופשוטות ביותר. וראשון, תתבונן בגדולת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא בורא, מהווה, מחיה ומקיים את השמיים ואת הארץ. הוא נמצא בכל דבר ובכל מקום. גדולת המלך. אחרי זה תמשיך הלאה ותתבונן שהקדוש ברוך הוא הניח את כל צבא השמיים ואת כל העולמות העליונים והתחתונים, והוא מייחד מלכותו על עמו ישראל בכלל ועליי בפרט. הקדוש ברוך הוא מעוניין באופן ספציפי בעם ישראל, ואת המלכות שלו מלך על ישראל. דבר ראשון הוא מלך ישראל, ומשמה אחר

20:04 כך הוא נהיה מלך העולם. איפה הוא מרכז את המלוכה שלו? הוא מלך על עם ישראל, ולא רק על עם ישראל בתור גוף כללי, כי אז אני אומר: בסדר, יש עם גדול, יש הרבה יהודים טובים, אז אני אעשה מה שאני רוצה. מה זה? למי זה אכפת? לא. ועליו בפרט. לקדוש ברוך הוא אכפת, נוגע לו, מעניין אותו כל יהודי באופן ספציפי, באופן אינדיבידואלי, אישי. בשבילי נברא העולם, אומרת המשנה במסכת סנהדרין. כל יהודי צריך לדעת שהעולם נברא בשביל שהוא, היהודי הספציפי הזה, בשבילו הקדוש ברוך הוא מחכה לתורה ומצוות שלנו. דווקא התורה והמצוות של כל אחד ואחד באופן אישי זה מה שבונה את העולם ועושה את העולם דירה לקדוש ברוך הוא. בשבילי נברא העולם באופן אישי, ולכן האדם נברא יחידי. הדבר היחיד בכל בריאה שנברא יחידי זה האדם. למה אדם נברא יחידי? כי כל אחד הוא יחיד במינו. כל יהודי, המהות שלו, ההתנהגות שלו, זה נוגע לכל העולם ולכל המציאות ולכל תכלית הבריאה. ואז אדמו"ר הזקן ממשיך ואומר: והנה ה' ניצב עליו. הקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתי. כל כך נוגע לו ואכפת לו וחשוב לו עבודת השם שלי, שלכן הוא נמצא יחד איתי. אז לכן יהודי צריך לדעת מהרגע שהוא פותח את העיניים: והנה ה' ניצב עליו. הקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתי ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי, ולכן זה מעורר אצל היהודי היראה הזאת כעומד לפני המלך. זה היראה. זה יראת שמיים הבסיסית שכולנו יש לנו את זה. ובכוח משה רבנו, רעיא מהימנא, זה דבר שכל יהודי, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. כל יהודי יכול לפתח את זה, לגלות

22:06 את זה, לעורר את זה ולחיות עם זה. מהרגע שאני פותח את העיניים בבוקר, עשרים וארבע שעות, וזה שומר עליי גם במחשבות, גם בדיבורים וגם במעשים. להתנהג כמו יהודי בגאווה, בכוח, בחוזק ובתוקף. יחד עם היראה אבל יש גם שמחה גדולה ביותר, וזה אדמו"ר הזקן מסביר בפרק ל"ג: כשיהודי מתבונן שהקדוש ברוך הוא נמצא כל רגע יחד איתו, הרי השמחה הגדולה שאני נמצא יחד עם הקדוש ברוך הוא בחדר אחד, במקום אחד, אומר אדמו"ר הזקן. תאר לעצמך שנותנים לך את ההזדמנות לאחסן, לקבל את הבן אדם שהכי חשוב בחיים שלך. תצייר לעצמך בן אדם שבשבילך זה האישיות שהכי חשוב בשבילך, משהו נפלא, משהו עצום. ואתה אומר: הנה קיבלתי את הזכות ואת האפשרות להזמין את האיש הזה לבית שלי, שהוא יחיה יחד איתי, יתאכסן יחד איתי. מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, אבינו שבשמיים, הוא בעצם נמצא יחד איתי. יש לי את ההזדמנות להכניס אותו לתוך הבית שלי, לפתוח לו את הבית. כשאני אומר פסוק של תורה, כשאני מקיים מצווה, אני בעצם פותח את הדלת ואומר: הקדוש ברוך הוא, אני יחד איתך, אני רוצה להיות איתך. השמחה, אין שמחה גדולה יותר מהשמחה של להיות יחד עם המלך בבית אחד. אז יש פה יראה מצד אחד, ומצד שני היראה יחד עם השמחה, שזה בעצם שני הפסוקים שזה מיסודות החסידות. פסוק אחד אומר: עבדו את ה' ביראה. תהילים פרק ב'. פסוק שני אומר: עבדו את ה' בשמחה. תהילים פרק ק'. וביחד זה המציאות של יהודי. את זה אנחנו ממשה רבנו, כשנגיע היום ז' באדר, היום של משה רבנו, וזה מה שהגמרא אומרת שנולד מושיעם של ישראל. כל יהודי יש לו את מושיעם של

24:30 ישראל, את משה רבנו בנפשו. יש הסבר נפלא של אחד מגדולי הצדיקים, תלמידי הבעל שם טוב, על הגמרא הזאת. ר' נחום מצ'רנוביל, מגדולי תלמידי הבעל שם טוב, בספר שלו מאור עיניים, הוא כותב דבר נפלא. אז מה הפירוש בגמרא הזאת? כשהגמרא אומרת, אה, שהמן שמח שבז' באדר מת מושיעם של ישראל, ולכן הוא יוכל לעשות מה שהוא כיוון לעשות, את הרשעות שלו, ולא היה יודע שבז' באדר מת ובז' באדר נולד משה. אז הפירוש הפשוט, כמו שאמרנו, משה רבנו לא רק מת בז' באדר, הוא גם נולד בז' באדר. אז בזכות, אה, בזכות זה, אז, אז, אז זה דווקא חודש אדר, זה החודש הכי נפלא, חודש השמחה. אומר ר' נחום מצ'רנוביל הפירוש פה יותר עמוק: לא היה יודע שברגע שמשה רבנו הסתלק בגשמיות בגופו, באותו רגע נולד מושיעם של ישראל בכל אחד ואחד של עם ישראל. כלומר, משה רבנו כשהוא חי היה משה רבנו, והוא השפיע על עם ישראל בכוח היותו משה רבנו. ברגע שמשה רבנו הסתלק מהעולם, אז זה לא שהוא הלך. הוא נולד מחדש אצל כל יהודי ויהודי באופן פרטי, וזה בעצם אדמו"ר הזקן מביא את זה בתניא גם באגרת הקודש כ"ז בשם הזוהר, שהוא מס-- הוא מדמה את משה רבנו כמו השמש: כשהיא נמצאת ביום היא מאירה בכל מקום ובכל פינה. כשמגיע הלילה והשמש שוקעת, אנחנו לא רואים שמש, חושך, אבל הכוכבים מאירים בכוח השמש. השמש ממשיכה להאיר, היא משתקפת בכוכבים. אומר אדמו"ר הזקן ומביא מהזוהר: כל עם ישראל, שישים ריבוא כוכבים, אנחנו מאירים גם בזמנים של חושך בכוחו של משה רבנו, וזה הפירוש כי משה רבנו הסתלק בז' באדר, אבל באותו יום שהוא הסתלק הוא

26:48 בעצם נולד בקרב כל יהודי, שאנחנו כולנו כוכבי השמיים ואנחנו מאירים בחושך הלילה, וזה הכוח שלנו להאיר גם בזמן של הגלות, שאנחנו נמצאים ברגעים כאלה של חושך. הרגעים האחרונים של גלות, כשהחושך מתרבה ומתחזק והחושך הוא כל כך חזק בעולם. אבל אף על פי כן, יהודי הוא כוכב שיש לו את הכוח ככוכבי השמיים להאיר בתוך החושך הזה, להביא את האור של משה רבנו, גם את יראת שמיים יחד עם השמחה הגדולה, ובכוח משה רבנו אנחנו בעצם גם כן נאיר את העולם עד לאור של גילוי המשיח. כידוע שכתוב בזוהר שנשמתו של משה תתלבש בנשמתו של המשיח, שלכן משה, אם אתה מוסיף לזה עוד שלוש עשרה, משה זה שלוש מאות ארבעים וחמש, שלוש עשרה בגימטריה אחד, משה עם אחד, המילה אחד, א', ח', ד', זה שלוש עשרה, זה בגימטריה משיח, שלוש מאות חמישים ושמונה. האחדות של עם ישראל והקשר של יהודי אחד עם השני לחזק אחד את השני, זה מה שיביא ממשה למשיח, שנזכה לאורו של משיח במהרה בימינו, אמן.