מרבין בשמחה - משמעותה העמוקה של שנה מעוברת לאור החסידות

00:00 בשנה זו יש לנו שני חודשי אדר, אדר ראשון ואדר שני. מה בדיוק המסר החיובי שאנחנו יכולים לקחת מהדבר הזה, שבלוח העברי יש לנו השנה שנה מעוברת, שני חודשי אדר? כמו בכל דבר, תורת החסידות נותנת לנו את ההוראה, את הלקח, את המסר החיובי שיכולים לקחת מכל דבר. כי בעצם אם אנחנו נדבר על הסיבה למה ישנם שני חודשי אדר, אז הסיבה עצמה היא בעצם לא כל כך חיובית. וכאן מגיעה תורת החסידות, שבכל דבר היא מוצאת את הנקודה של אור, את המסר המאיר והחיובי שאנחנו יכולים לקחת מזה. מה בעצם הסיבה הפשוטה למה ישנם שני חודשי אדר? זה קשור עם החיבור בין שנת החמה ושנת הלבנה, השמש והירח. אנחנו יודעים שיש שני הילוכים: ההילוך של השמש, שבמעגל השנה זה שלוש מאות שישים וחמישה ימים ועוד תוספת של שעות, והירח, שהירח יש לו חודש, וכל חודש הירח עושה את המהלך של עשרים ותשעה וחצי ימים בערך, ובסך הכול ישנם בערך שלוש מאות חמישים וארבעה ימים של שנים עשר חודשי הלבנה. אז תמיד ישנם אחד עשר ימים הבדל בין ההילוך של השמש וההילוך של הירח. ולכן, מכיוון שהלוח העברי מנסה לחבר בין שני ההילוכים, בין שני המהלכים של השמש והירח. זאת אומרת, מצד אחד התורה מצווה עלינו לספור חודשים לפי חודשי הלבנה, לפי הירח. אנחנו עושים ראש חודש כל חודש, שזה תלוי בירח, שכל חודש מתחדשת הלבנה, ועוד הרבה דברים שאנחנו עושים לפי... כל החגים והמועדים, אנחנו עושים את זה לפי חודשי הלבנה. מצד שני, התורה גם כן אומרת שהמועדים צריכים להיות לפי תקופת השמש. בפרט חודש ניסן. פסח צריך להיות בחודש

02:37 האביב. שמור את חודש האביב, כדי שהפסח יצא באביב. אז אנחנו צריכים לשמור על מהלך השמש, ומזה נובע הדבר הזה שהלוח שלנו צריך כל הזמן לחפש את החיבור בין שנת החמה ושנת הלבנה. ומכיוון שישנם אחד עשר ימים יותר בשנת החמה מאשר בשנת הלבנה, אז לכן כל כמה שנים אנחנו מוסיפים חודש. כך אנחנו מאזנים את הפער שיש בין שני הלוחות של השמש ושל הירח. זה בעצם הסיבה לנושא של שנה מעוברת. עכשיו, ההבנה הזאת אומרת לנו, אם ככה, שבעצם השורש והסיבה לכל הנושא הזה של שנה מעוברת, אז זה לא שורש כל כך חיובי, כי בעצם הסיפור של השמש והירח, כפי שאנחנו יודעים ממה שהתורה מספרת לנו בפרשת בראשית, זה התחיל מזה שהירח התלונן. הקדוש ברוך הוא, ביום הרביעי לבריאת העולם, הוא ברא את השמש והירח, שני המאורות הגדולים. הם נבראו ביחד והיו שני מאורות גדולים, ובגלל שהירח התלונן, הוא טען ששני מלכים לא יכולים להיות בכתר אחד. אז הקדוש ברוך הוא אמר לו: לכי ומעטי את עצמך. הלבנה, סוג של עונש, נהיה מיעוט הירח. מיעוט הירח נחשב למשהו שלילי. כביכול הירח לא קיבל את המצב, לא רצה להיות באותה רמה, באותה מידה של השמש. זה גרם למיעוט הירח, וזה נחשב, בפרט לפי הקבלה, זה נחשב לפגם, זה נחשב לחטא וזה נחשב לשורש כל החטאים. עד כדי כך, כמו שהמדרש אומר, שלמה בבית המקדש היו מקריבים קורבן חטאת כל ראש חודש, שעיר עיזים אחד לחטאת היו מקריבים קורבן חטאת? הסיבה היא בגלל שזה סוג של חטא שקרה פה, זה שהירח מיעט את עצמו, זה שהיה פה מיעוט הירח, וגם בירח, שהוא כביכול אין לו את האור במשך כל

05:02 החודש, וכל הדבר הזה זה בעצם נחשב לפגם. אז יוצא מזה שזה שאנחנו היום עושים את לוח השנה שלנו ואנחנו מנסים להשוות את שנת החמה ושנת הלבנה, וכל הסיפור הזה, זה מתחיל בשורש הדבר במשהו שלילי שקרה פה. וזה גם כן הסיבה למה בהרבה קהילות נוהגים בשנה מעוברת להוסיף בתפילות, בתפילת מוסף, כשמבקשים את כל הברכות לחודש, לחודש הבא שאנחנו נכנסים בו, בתפילת מוסף, בתפילה בעמידה, אז בשנה מעוברת גם כן מוסיפים את הבקשה לכפרת פשע. כביכול יש פה נושא של פשע, וכל הנושא של שנה מעוברת קשור עם תיקון של הפשע. אז זה בעצם ההסבר הפשוט: מה הסיבה? מאיפה נובע כל הנושא של שנה מעוברת ושני חודשי אדר? אבל כמו שדיברנו, בתורת החסידות כל דבר מקבל את המשמעות החיובית ומלמד אותנו מה אנחנו יכולים ללמוד מזה ואיך זה נותן לנו כוח. איך זה נותן לנו, אדרבה, איך בן אדם לוקח מהנושא הזה של שנה מעוברת, וזה שיש לנו שני חודשי אדר, תוספת כוח, תוספת אנרגיה, תוספת כוח בעבודת השם, ואת זה אנחנו נדבר היום בשיעור. נסביר קודם כול מה אנחנו יכולים ללמוד מהדבר הזה, שהשמש והירח בחודש הזה מתחברים בצורה מסוימת. זאת אומרת שהירח, שנת הלבנה משיגה, מגיעה להתחבר, להשתוות לשנת החמה. החיבור הזה בין השמש והירח, מה זה מסמל לנו בחיים, בעבודת השם? אנחנו נדבר על זה גם כן באופן מיוחד. למה דווקא בחודש אדר? מה יש מיוחד דווקא בחודש אדר? מה המסר החיובי שאנחנו יכולים ללמוד במיוחד בזמנים שלנו? הדבר של חודש אדר, שזה חודש של שמחה, וזה שאנחנו יכולים להאריך את החודש של שמחה, שחכמינו אומרים, הגמרא אומרת: משנכנס אדר

07:35 מרבים בשמחה. הגמרא במסכת תענית שאומרת לנו: משנכנס אדר מרבים בשמחה. אז השנה הזאת יש לנו את היכולת להרבות בשמחה לחודשיים. וגם פה יש מסר נפלא ומיוחד שהרבי לימד אותנו: מה אנחנו צריכים לקחת, מה אנחנו יכולים ללמוד ואיזה כוח אנחנו מקבלים מהדבר הזה, מהמיוחד הזה שאנחנו נזכה השנה הזאת שיהיה לנו שני חודשי אדר. אז דבר ראשון, אם נסתכל באופן כללי על הנקודה הזאת שדיברנו, מה בעצם קורה בשנה מעוברת? הדבר הזה שיכולים להשלים את החסר, זה עצמו כבר מסר מאוד מאוד חשוב ומאוד חיובי שנותן לנו, לכל אחד בחיים שלו. בעצם אם אנחנו מסתכלים על הנושא של שמש וירח, אז אנחנו רואים שהשמש, באופן כללי, השמש תמיד הוא אותו דבר. השמש יש לו מהלך מאוד מאוד שווה, תמידי, בלי שינויים. תמיד עושה אותו מהלך של בערך עשרים וארבע שעות ליום, והסיבוב הוא רגיל. כדור השמש גם כן הוא לא כדור שמשתנה, תמיד אותו דבר. באופן כללי השמש מסמל את הנושא של הקביעות, ה-ה-ההילוך התמידי באופן של לא להשתנות. הירח, לעומת זאת, להפך. הירח יש לו ימים של אור, ימים של חושך. הולך הירח, בהתחלת החודש מתחיל וכל פעם נהיה יותר ויותר גדול עד ליום ט"ו, שאז הגלגל של הירח נמצא באופן הכי מושלם, ואז עוד פעם מתחיל לאבד את השלמות שלו עד שמגיע לערב ראש חודש, שאז הוא נעלם לגמרי, נהיה חושך עלטה, אין ירח, ושוב פעם מחדש מתחיל להתחדש. אז בעצם אם אנחנו מסתכלים על זה, גם החיים שלנו, אז זה אומר שהירח מסמל את הנקודות האלה, את הדבר הזה שיש בחיים שלנו, שלפעמים אנחנו בעלייה, לפעמים אנחנו בירידה. השמש מסמל את היהודי הזה, את עבודת השם

09:58 התמידית. זה שבן אדם באופן כללי נמצא בצורה יומיומית. הוא קם בבוקר, הוא מתפלל, לומד ועובד את השם ועושה את החיים שלו בצורה מאוד מאוד קבועה. כל יום אותו דבר, וכל יום הוא בעצם מקיים את השולחן ערוך. כל יום הוא עובד את השם, הוא עושה את מה שמוטל עליו, וזה בעצם השמש. הירח מסמל את הבן אדם שנמצא במצב של שינויים. פעם הוא בעלייה, פעם הוא בירידה, פעם הוא בחושך. פתאום אני מרגיש את עצמי במצב שהדברים לא הולכים ואני תקוע, ואני מרגיש שה-- להפך, במקום שאני אתרומם, אעלה, אני להפך, אני מרגיש ב-- שאני נמצא במצב של ירידה, נפילה, אני הולך אחורה. וכאן מגיע המסר החשוב של שנה מעוברת, שאומר שבן אדם יש לו את היכולת לתקן ולהשלים. שאם קרה בתקופה בחיים שלנו, וזה קורה לכל אחד מאיתנו, אנחנו אנשים של לפעמים שמש, לפעמים ירח. אז לפעמים יש את התקופות בחיים שלנו שיש שינויים ויש תמורות ויש עליות וירידות, ובדיוק אני במצב של ירידה. אז מגיע המסר של שנה מעוברת ואומר שבן אדם לא צריך חס ושלום להרגיש ל-ל-ליפול לתוך ייאוש, לתוך דיכאון, לתוך מצב של זהו, ככה אני, ככה נשארתי, אלא לדעת לשאוב מהדבר הזה של שנה מעוברת. זה שהשנה הזאת באופן מיוחד, בפרט כשמגיע החודש הזה, מגיע חודש אדר, אז אני מבין שהחודש הזה נתנו לנו באופן מיוחד כדי להשלים את החסר, כדי להשלים את מה שהיה. מה שלא עשיתי במשך, לא רק בתקופה האחרונה. מדובר על לפעמים זה שלוש שנים, שנתיים או שלוש שנים, תלוי. יש לפעמים שנה מעוברת כל שלוש שנים ולפעמים אפילו פעם בשנתיים. זאת אומרת, למרות שבשנתיים אני נשארתי אחורה ויש דברים

12:11 שלא עשיתי או יש דברים שעשיתי לא טוב וכולי, כל הדברים האלה, מגיע חודש אדר ראשון השנה הזאת ואומר לנו: עכשיו יש לך הזדמנות להשלים את החסר, ולא רק להשלים את החסר. אם אנחנו שמים לב, הרבה פעמים מה שיוצא זה כשמגיע החודש הזה, לא רק שהוא משלים את החסר, הוא בעצם עוד מוסיף ימים. אנחנו כבר הולכים קדימה. לפי החשבון יוצא שבשנים מסוימות, בזה שמוסיפים עוד חודש שלם, אז שנת הירח מתקדמת קדימה מהשמש. זה לוקח תשע עשרה שנה, כמו שידוע בהלכות קידוש החודש, שכדי שהשמש והירח יהיו ממש שווה בשווה, יחזרו לאותו מצב, זה לוקח הילוך של תשע עשרה שנה, כי לפעמים זה כמה ימים קדימה, כמה ימים אחורה, עד שבעצם מגיע להשתוות מוחלטת, וזה לוקח תשע עשרה שנה. אבל בינתיים קורה לפעמים אפילו ששנת הלבנה מתקדמת עוד יותר משנת החמה, שזה בעצם אומר לנו את הכוח הנפלא של התשובה, וזה המסר החיובי שאנחנו לוקחים בשנה מעוברת. הנושא של כוח התשובה בעצם זה קשור עם מה שאמרנו קודם, בגלל ששורש החטאים, לפי מה שהסברנו מהמדרש ולפי הזוהר, כל השורש של הנושא של החטאים, השורש של ה-- התחיל הכל במיעוט הירח עוד לפני חטא עץ הדעת. חטא עץ הדעת היה החטא הראשון של האדם, וזה היה ביום השישי לבריאת העולם, כמו שהתורה מספרת לנו. אבל עוד לפני חטא עץ הדעת היה ה-- מה שנחשב לחטא, לפגם הירח, התלונות של הירח שגרמו לפגם, והפגם הזה, אחר כך מזה השתלשל החטא של עץ הדעת וכל שאר החטאים. וממילא יוצא שבעצם כאן הנקודה הזאת, שהשנה מעוברת מלמדת אותנו על הכוח של תשובה. הגמרא אומרת במסכת שבת: במקום שבעלי תשובה עומדים, אפילו

14:21 צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד בהם. אז זה הנקודה שאומרים שהתשובה מרוממת את האדם, נותנת לו את הכוח, מרימה אותו למקום יותר גבוה אפילו מהצדיק, וזה אנחנו רואים בחודש אדר. זה שיש לנו עכשיו שני חודשי אדר. הכוח להשלים את החסר, שתמיד נותנים לנו זמן להשלים את מה שחסר לנו, ולא רק זה, עוד להתעלות לרמה יותר גבוהה. זה נקודה אחת. הנקודה השנייה שאנחנו לומדים מהחיבור הזה של שנת החמה ושנת הלבנה בחיי היומיום של יהודי, אם אנחנו נתבונן אנחנו נראה דבר מאוד מאוד מעניין. אנחנו נראה שבעצם כשמדברים על חיים של יהודים, חיים של עבודת השם, חיי תורה ומצוות, אז גם כן יש בחינת שמש ויש בחינת ירח. כלומר, מצד אחד ישנם דברים שבהם עבודת השם שלנו זה בצורה של שמש, דברים שהם תמידיים, נצחיים, קבועים, תמיד אותו דבר, וכך אמור להיות. יש המון דברים בחיי היומיום של יהודי שזה דבר שלא משנה אם זה יום חול, אם זה יום שבת, אם זה חג, אם-- זה דברים שהיהודי עושה בצורה תמידית, קבועה. כל יום ויום יהודי קם בבוקר, הוא אומר מודה אני. יהודי קם בבוקר, הוא עושה נטילת ידיים, צריך להתפלל, צריך ללמוד. יש דברים בחיי היומיום של יהודי שזה דברים של קבע, דברים שאנחנו בבחינת שמש. וכשאנחנו מחנכים ילד, בעצם כשמדברים על חינוך ילדים, גם כן אנחנו אמורים לחנך את הילדים שלנו על דברים כאלה שבהם לא משתנים. זה דברים שברגע שאתה השקעת, הסברת, חינכת, לימדת את הילד כך וכך צריך להתנהג, זה אמור להיות אצלו התנהגות תמידית, נצחית, קבועה, בלי שינויים, בחינת שמש. מצד שני אבל, אם בן אדם יישאר רק בדברים קבועים אז הוא לא עושה

16:40 את התפקיד שלו בחיים. אנחנו אמורים בפירוש להשתנות. אנחנו אמורים בפירוש שיהיה לבן אדם-- צריך שיהיה לו תמריצים, שינויים, כל פעם להתרומם יותר, להשתנות, ובזה דווקא להפך, כאן יש את הצד השני של הבן אדם. הבן אדם הוא לא מ-- אה, נמצא באיזשהו ריבוע קבוע, תמיד אותו דבר. בן אדם צריך להיות להפך. בן אדם צריך להיות שיום אחד הוא קם והוא לא, יש לו חשק, הוא מכניס יותר, משקיע יותר בדבר מסוים. הוא צומח, הוא גדל, הוא הולך מחיל אל חיל. הנושא של שינויים, והשינויים הם הכרחיים. הבן אדם הוא אדם חי. הבן אדם הוא לא דומם, הוא חי, וחי פירושו שינויים. הוא בא, הולך, הוא קם, הוא זז, עולה, יורד, וזה אומר שלפעמים גם כן חלק מהשינויים, אז לפעמים יש גם כן ירידה. אנחנו-- המושג של ירידה זה חלק מהמציאות בחיי האדם. ירידה לצורך עלייה כמובן, כמו שאנחנו רואים במציאות בכל מיני דברים בחיי היומיום. בן אדם צריך-- עובד קשה כל היום, מגיע הלילה ואז הוא הולך לישון, נח ואז הוא לא בעשייה. במשך היום הוא בעשייה, פועל, יוצר, ומגיע בלילה הוא הולך לישון. לכאורה כל השעות של השינה זה סוג של בזבוז זמן. אפשר להסתכל על זה בצורה כזאת, כי הוא לא עושה שום דבר, כביכול ירידה מסוימת, אבל אנחנו מבינים שבעצם אני מקבל כוח ליום החדש שבו אני אתחיל התחלה חדשה. ואותו דבר קורה גם כן במאורעות החיים, שיש תקופות שאנחנו יותר בעלייה, תקופות יותר בירידה, כי זה בעצם מהות האדם שהוא בעל שינויים. אז זה מה שאנחנו רואים פה, שיש את הלבנה ויש את החמה, שמש וירח. האדם, כדי שיהיה עבודת השם כפי שצריך, צריך

18:46 באמת לחבר, זה מה שאנחנו אומרים שנה מעוברת, לחבר את שני הדברים. מה זה אומר לחבר את שני הדברים? מצד אחד ישנם דברים שאתה כביכול שני דברים שונים לגמרי. בדברים מסוימים אני בבחינת שמש, בדברים אחרים אני בבחינת ירח. כביכול הם שני דברים נבדלים. יש דברים שבהם אני כביכול שמש, דברים שאני עושה כל יום אותו דבר. יש דברים שאני בבחינת ירח שבהם אני ב-אה, בצמיחה ושינויים. מלמד אותנו התקופה הזאת שאנחנו נכנסים אליה, לשנה מעוברת, לחודש אדר שמחבר בין שנת הש-- בין השמש והירח, שבעצם הם חייבים להשפיע אחד על השני. צריך להיות השפעה משני הצדדים, השמש משפיעה על הירח והירח משפיע על השמש, שזה אומר בחיי היומיום, זה אומר שגם בדברים שאנחנו עושים אותם באופן קבוע, כל יום ויום, ניקח לדוגמה את התפילה. בן אדם מתפלל כל יום, כל יום אני מגיע לבית כנסת, מניח את התפילין, אומר את המילים של התפילה. כל יום אנחנו מתפללים שחרית, מנחה וערבית, דברים קבועים של כל יום, גם בדברים שאתה עושה קבוע וכל יום ויום להכניס בזה בחינת ירח, התחדשות, חיות מחודשת, רעננות, עומק או לא-- יכול להיות אותו טקסט. המילים הם אותן מילים, אבל ה... לכוון להתחבר למילים האלה, לומר אותן ממקום, ממקום הרבה יותר פנימי נפשי, שזה השינויים גם בדברים שאתה עושה באופן קבוע. וגם מצד השני, גם בדברים שבהם יש שינויים, צמיחה ולא, הם לא קבועים כל יום ויום, דברים שהם מבחינת ירח, גם בזה צריך להיות הנושא של שמש. זאת אומרת שאם אתה עשית איזה שינוי בחיים שלך, שהשינוי הזה לא יברח לך. להכניס, לקחת את השינויים האלה, הצמיחה הזאת, הדברים האלה וגם אותם להתחבר איתם

21:01 ממקום עמוק, ממקום קבוע, ממקום פנימי, שזה יהפוך לחלק מהמהות שלי, חלק מהחיי היומיום שלי. וזה המסרים, חלק מהמסרים לפחות, שאנחנו יכולים ללמוד ולעבוד עליהם, במיוחד כשאנחנו נכנסים לחודש אדר ראשון. וזה מלמד אותנו איך יהודי יש לו את הכוח גם לתקן את העבר, גם להוסיף, לא רק לתקן אלא להוסיף, להגיע לעלייה יותר גבוהה. כוח התשובה והחיבור בין השתי התכונות האלה, תכונת השמש, תכונת הירח, באופן שיהיה חופף, אחד ישפיע גם על השני. וכאן אנחנו מגיעים לנושא המיוחד של השמחה, שדווקא חודש אדר זה החודש שבו אנחנו עושים את השינוי הזה, את ההוספה הזאת, שני אדרים. הסיבה הפשוטה למה באמת אנחנו עושים את זה בחודש אדר, אחת הסיבות העיקריות, זה בגלל שאדר זה החודש האחרון בחודשי השנה. התורה כותבת: החודש הראשון זה חודש ניסן. ״החודש הזה לכם ראש חודשים״. חודש ניסן הוא החודש הראשון. חודש אדר, חודש מספר שתים עשרה, זה החודש האחרון, וזה מביא אותנו לחודש האביב. מחודש אדר אנחנו נכנסים לחודש האביב, ומכיוון שכל הבסיס למה אנחנו עושים את השנה המעוברת זה כדי שיהיה חודש האביב, כדי לקיים את מצוות הפסח בזמנו, שזה צריך להיות בזמן האביב. אז לכן, כשמגיע החודש שלפני הפסח, אז חכמים קבעו להוסיף את החודש כדי שנוכל להגיע לחודש האביב. זה ההסבר הפשוט, אבל כאן אנחנו מסתכלים על זה ומתבוננים. אז יש פה משהו נפלא, שדווקא חודש אדר יש את האפשרות ואת היכולת, ובשנה זו יהיה לנו את זה, שיהיה לנו שני חודשים של אדר. כמו שאמרנו קודם, מה שחכמינו אומרים: ״משנכנס אדר מרבים בשמחה״. חודש אדר הוא חודש של שמחה. הסיבה למה חודש אדר הוא חודש של שמחה, אז הגמרא

23:17 אומרת, רש״י מסביר שהסיבה היא בגלל הניסים שקרו באותו חודש, חג הפורים, ואנחנו סמוכים לחג הפסח. רש״י אומר: פורים ופסח. מכיוון שפסח מגיע קרוב לפורים, אז אנחנו נכנסים לימי שמחה. אז משנכנס אדר מרבים בשמחה. אבל כאן נשאלת השאלה: מה בדיוק עושה פסח פה? פסח זה חודש ניסן, לא בחודש אדר. למה אומרים כשנכנס אדר מרבים בשמחה? אומר רש״י: ימי שמחה הם לישראל, פורים ופסח. איך פסח נכנס לחודש אדר? אז ההסבר הפשוט, כמו שאמרנו, זה בגלל שזה סמוך. פורים סמוך לפסח. אבל ההסבר היותר פנימי, יותר עמוק, זה על פי מה שכתוב בגמרא, שכשהמן הרשע, כשהוא עשה את הגורל, פורים הרי זה נקרא פור על שם הגורל, כשהמן הרשע עשה את הגורל, רצה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, והוא אמר שנפל לו גורל לחודש אדר, שמח המן בליבו. למה הוא שמח? השמחה שלו הייתה שבחודש אדר מת משה רבנו. אז הוא אמר: זה חודש עם אנרגיה שלילית. בחודש הזה מת משה רבנו, אז הוא יוכל להביא את מה שהוא זמם לעשות, להרוג רחמנא ליצלן, להשמיד את כל העם היהודי. יצאה בת קול ואמרה: ״רשע! אתה לא ידעת שבחודש אדר לא רק מת משה רבנו, נולד משה רבנו״. ומכיוון שמשה רבנו נולד בחודש אדר, אז זה אדרבא, זה הופך את יום המיתה ליום שמח גם כן. יום ז׳ אדר יש בו שמחה, ודווקא בזכות זה תבוא הישועה. אז זאת אומרת שבעצם, אם אנחנו מתבוננים מה יש בחודש אדר, שלכן אומרים משנכנס אדר מרבים בשמחה עוד לפני הנס של פורים, זה החודש שבו נולד מושיעם של ישראל, בו נולד משה רבנו. בגלל שמשה רבנו נולד

25:33 בחודש אדר, אז זה מה שעשה את החודש הזה חודש חיובי. חודש שבו לא רק המן לא יכל להביא מה שהוא רצה לעשות, רחמנא ליצלן, אלא להיפך. דווקא החודש הזה הוא החודש שנהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, וזה קרה דווקא בחודש אדר. וזה מה שרש״י אומר לנו, שהחודש אדר הוא חודש שמח בגלל שבו קרו הניסים של פורים ופסח. הוא מתכוון לפסח, לא לחג הפסח. הוא מתכוון למשה רבנו. בזכות משה רבנו קרו שני הניסים האלה. משה רבנו הוא זה שהביא את הניסים של יציאת מצרים, פסח. משה רבנו, בזכותו גם כן קרה הנס של פורים, שזה היה הנס, החודש הזה, החודש החיובי, החודש של שמחה. ובגלל שחודש אדר זה חודש כזה, זה עצמו הסיבה למה חודש אדר, כל החודש הוא חודש חיובי, ולכן משנכנס אדר לא רק מחכים עד פורים. משנכנס אדר, כבר אז מרבים בשמחה. לפי זה יוצא דבר נפלא. עכשיו, כשאנחנו מבינים שהכוח המיוחד שיש בחודש אדר קשור עם לידתו של משה רבנו, אז בעצם לידתו של משה רבנו קשור גם כן עם חודש אדר ראשון, לא רק עם חודש אדר שני. בגמרא במסכת סוטה ישנן שתי דעות מתי נולד משה רבנו: אם הוא נולד באדר ראשון או נולד באדר שני. גם בהלכה יש שיטות שונות. המגן אברהם מעיר בזה בסימן תרפ״ו, ויש כמה וכמה דעות מה בעצם העיקר בז׳ אדר. ולפי הרבה שיטות, אז עיקר הנושא של ז׳ אדר זה קשור עם אדר ראשון דווקא. אז בעצם כשאנחנו אומרים שמשנכנס אדר מרבים בשמחה, לא מתכוונים לאדר שני. כבר באדר ראשון, שאז אנחנו בעזרת השם נחגוג גם את יום ז׳ אדר, יום לידתו ופטירתו של

27:43 משה רבנו. אז כבר מאדר ראשון, כל החודש, כל החודשיים האלה, אדר ראשון ואדר שני, עליהם נאמר משנכנס אדר מרבים בשמחה, ועליהם נאמר שהמזל של עם ישראל בחודש אדר נמצא באופן יותר בריא. כך הגמרא אומרת, בריא מזליה, המזל של יהודי בחודש אדר הוא הרבה יותר בריא, הרבה יותר חזק. וכאן מגיע דבר נפלא שהרבי דיבר על זה והסביר לנו משהו מיוחד. שנה, מה יש בשנה כזאת שישנם שני חודשי אדר? שזה הנושא של שישים יום. אם אנחנו, כפי שאמרנו, שני החודשים הם חודשי שמחה, אם מתחילים מראש חודש אדר ראשון, ל' שבט כבר מתחיל א' לראש חודש אדר ראשון, עד סוף אדר שני יש לנו שישים ימים של שמחה. השישים ימים של שמחה, יש פה משהו, כוח עצום שיש בשישים ימים האלה, שזה שובר, מבטל כל סוג של משהו שלילי שיכול להיות בעולם. אנחנו יודעים שבהלכה יש את המושג ההלכתי בהלכות כשרות שזה נקרא בטל בשישים. כשיש לך משהו אסור, מאכל אסור שנפל לתוך מאכל מותר, אז בכמה וכמה דברים, אם ישנם פי שישים יותר מהאיסור אז זה מתבטל. ביטול בשישים. יש את זה בבשר וחלב, יש את זה בכמה וכמה דינים והלכות שאם יש לך שישים מול האיסור אז האיסור מתבטל, בטל בשישים. אז הרבי אומר ככה: השנה הזאת שיש לנו שישים יום של שמחה, ננצל את השישים יום לעבור אותם בשמחה. משנכנס אדר מרבים בשמחה, אז יש בכוח השמחה הזאת של שישים יום לבטל בשישים את כל הדברים שהם גורמים לחוסר שמחה. לדאבוננו אנחנו נמצאים בתקופה שיש הרבה דברים שאנחנו צריכים לבטל. יש הרבה חושך, הרבה רוע, הרבה דברים שצריכים להתהפך, להפוך אותם לאור. אז זה

30:04 עכשיו הכוח שאנחנו נכנסים לחודש אדר ושני חודשי אדר ויש לנו שישים יום של שמחה, שבכוח השמחה, ואת זה כל אחד ואחד צריך לקחת לעצמו את ההחלטה הזאת, להוסיף בשמחה זה עצמו השמחה. לא לחפש קודם כל שיהיה סיבות. פשוט להתחיל עם ההתנהגות באופן של שמחה, לחפש איך להיות שמח, לרקוד ולשמוח, והשמחה הזאת של שישים יום יבטל את כל הנקודות של חושך שנמצאים בעולם, יהפוך אותם לאור ונזכה באמת שיתקיים מה שכתוב במגילה שהחודש הזה נהפך להם מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב, ושיהיה בעצם חודש של שמחה אמיתית שנגיע לשמחה הגדולה של נהפוך הוא, שכל אלו שרוצים להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים, רחמנא ליצלן, יתהפך לכל מה שהמגילה מספרת לנו שליהודים הייתה ותהיה אורה ושמחה וששון ויקר. כן תהיה לנו.