https://youtu.be/KzJ9ib_UPk8?feature=shared

00:00 הגמרא במסכת קידושין בדף מ' עמוד ב' מביאה סיפור מעניין שהיה ויכוח בין התנאים בזמנו של רבי עקיבא, רבי טרפון ורבי עקיבא וזקנים שישבו בעליית גג בלוד והתווכחו ביניהם על ויכוח מהותי: מה העיקר ומה הדבר הכי גדול ביהדות? האם תלמוד גדול או מעשה גדול? אנחנו יודעים שביהדות יש לנו שני דברים עיקריים: יש את לימוד התורה, ולימוד התורה לא רק בתור מצווה, אלא לימוד התורה בתור ערך בפני עצמו. ללמוד, לדעת ולהוסיף ידע וחוכמה. יש המון פסוקים ומאמרי חז"ל שמדברים בשבח לימוד התורה, ותלמוד תורה כנגד כולם, כמו שאומרים גם כן בברכות השחר. המשנה בסוף מסכת פאה: ותלמוד תורה כנגד כולם. אז האם התלמוד הוא הדבר הכי גדול או המעשה הוא הגדול? מעשה גדול, מעשה קיום המצוות, להביא את הלימוד לתוך המעשה. אז זה היה ויכוח, והגמרא אומרת שרבי טרפון אמר מעשה גדול. רבי עקיבא אמר תלמוד גדול, ובסוף הגיעו למסקנה, מסקנה מעניינת: תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. יפה, אז יש על זה הרבה הסברים למפרשים, יש פירוש רש"י, יש תוספות. הגמרא גם כן במסכת בבא קמא בדף י"ז. יש שמה רש"י ותוספות. מה בדיוק ההסבר? האם במסקנה התלמוד הוא הגדול? למרות ה... ה... מה שנקרא משחק המילים הזה שאומרים תלמוד גדול שמביא לידי מעשה משאיר אותך עוד פעם עם הספק. אז זה אומר שהתלמוד הוא גדול או המעשה הוא הגדול? הגדלות של התלמוד זה רק בגלל שהוא מביא לידי מעשה, או התלמוד הוא ערך בפני עצמו? אז יש בזה הרבה הסברים. מה שיוצא באופן כללי זה שבעצם יש באמת חשיבות מיוחדת בלימוד התורה ויש חשיבות מיוחדת במעשה, וכל אחד יש לו את הגדלות שלו. זאת אומרת, בעצם כשאתה

02:23 בוחן כל דבר בפני עצמו יש גדלות. גדלות הכוונה החשיבות. דבר מיוחד, עניין מיוחד מאוד בלימוד התורה, גם בתור ערך בפני עצמו. עניין של לימוד זה דבר נפלא ביותר, ויש את המעשה בתור ערך בפני עצמו, שזה עניין מיוחד, יש לו חשיבות מיוחדת. אבל במסקנת הדברים תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. זה אומר שכשיש לך את הלימוד, אז בלימוד כלול את הערך של שני הדברים, כי הלימוד עצמו הרי יש לזה ערך מצד עצמו, וכשאתה לומד אז הלימוד יביא אותך למעשה, אז ממילא יהיה לך שני הדברים. כמו שאומרים הראשונים, יהיה לך גם לימוד וגם מעשה כלולים פה, כי הלימוד הרי יביא אותך למעשה, שני דברים בידו. יש עוד הסברים פה, אבל באופן כללי אנחנו שומעים פה בגמרא ויכוח מעניין בין התנאים והתנאים הגדולים, ואנחנו שומעים את רבי עקיבא אומר תלמוד גדול ושומעים את רבי טרפון אומר מעשה גדול. ובמסקנת הדברים אנחנו שומעים שבעצם התלמוד הוא זה שיש בו גדלות מיוחדת. אז נכון שחלק מהגדלות שלו זה שהוא מביא לידי מעשה. זה הגמרא, וכאן אנחנו מנסים להבין מה בעצם פה כל הוויכוח. מה בדיוק השאלה עם תלמוד גדול ומעשה גדול? מה זה מסקנת הדברים שאומרים תלמוד גדול שמביא לידי מעשה? מה בעצם המסקנה פה? מה זה אומר? וכאן יש עוד דבר נפלא, שזה חידוש גדול שאומר אדמו"ר הזקן. אדמו"ר הזקן, בעל התניא, מביא באחד המאמרים משנת תקס"ז, הוא מדבר שמה בקשר לפסוקי שמע ישראל, הוא מצביע על דבר מעניין ואומר שאנחנו רואים שבפרשה הראשונה של קריאת שמע כתוב קודם כל, "ושיננתם לבניך ודיברת בם", לימוד התורה, ואחר כך כתוב, "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך", מעשי המצוות.

04:42 אז בפרשה ראשונה של קריאת שמע, אז לימוד התורה קודם למעשי המצוות, לעשייה. בפרשה השנייה, "והיה אם שמוע", שמה הסדר הוא הפוך. קודם כל כתוב, "וקשרתם לאות על י-- קשרתם אותם לאות על ידיכם והיו לטוטפות בין עיניכם", מצוות תפילין, ואחרי זה כתוב, "ולמדתם אותם את בניכם אחריכם". לימוד התורה כתוב אחרי עשיית המצוות. אומר אדמו"ר הזקן חידוש מפליא, הוא מביא את-את מאמר הגמרא, את המחלוקת בין רבי עקיבא ורבי טרפון, והוא אומר שמסקנת הגמרא שתלמוד גדול שמביא לידי מעשה, שזה בעצם פרשה ראשונה של שמע, שקודם כל כתוב תלמוד, "ושיננתם לבניך ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", שזה הולך על מצוות לימוד התורה. זה קודם, כי תלמוד מביא לידי מעשה. אחרי זה בא, "וקשרתם לאות על ידיך". אומר אדמו"ר הזקן, זה התנאים החליטו ופסקו בזמן הזה. בזמן הזה, כעת, ככה זה. תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. אבל לעתיד לבוא, כשיבוא משיח צדקנו, אז יגיעו למסקנה שמעשה גדול, אז יתגלה, אומר אדמו"ר הזקן, הכוח הנפלא שטמון במעשה ואז המסקנה תהיה שמעשה גדול. וזה חידוש נפלא, אבל ככה אדמו"ר הזקן אומר. מה-- דבר מעניין פה, מה זה אומר? אז אנחנו שומעים דבר-- שומעים פה כמה דברים. דבר ראשון אנחנו שומעים שיש חשיבות מיוחדת בעניין הלימוד בתור ערך בפני עצמו, חשיבות בעניין המעשה בתור ערך בפני עצמו, שבזה היה ויכוח בין רבי עקיבא ורבי טרפון. מצד שני, אנחנו שומעים שיש פה מסקנה שהתלמוד גדול שמביא לידי מעשה, ואז שומעים דבר נפלא חדש, שההחלטה הזאת, המסקנה הזאת זה רק בזמן הזה, אבל לעתיד לבוא אז יהיה מעשה גדול. מה זאת אומרת? מה זאת אומרת שבזמן הזה תלמוד גדול שמביא לידי מעשה?

07:02 ומה יקרה בדיוק לעתיד לבוא, שאז מעשה יהיה יותר גדול מהתלמוד? אז כדי להבין את כל זה אנחנו נדבר היום על ההסבר של המאמר חז"ל הזה והוויכוח הזה, וגם המסקנה. נסביר את שני הדברים. מצד אחד נסביר מהו הערך שיש בתלמוד ומהו הערך שיש בעשייה, וגם כן להבין מהי המסקנה. למה אנחנו אומרים, ומה הפירוש בדברי האדמו"ר הזקן, שכעת בזמן הזה תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, ולעתיד לבוא, מה בדיוק יקרה לעתיד לבוא בימות המשיח שאז יתגלה מעלת המעשה? ובמיוחד הנושא של המעשה, זה מה שמעסיק אותנו ביותר, בגלל שאנחנו יודעים שבמיוחד בזמננו זה, בזמן האחרון, בדור האחרון, אז-אז-אז ההדגשה היא דווקא על עניין המעשה. אנחנו ראינו, אה, כל הזמן, במיוחד אצל הרבי, את ההדגשה. תמיד חזר על זה. אחת מהסיסמאות הכי, אפשר להגיד שהכי הרבה שמענו מהרבי בשיחות, באלפי שיחות, כמעט בכל התוועדות והתוועדות חזר על עצמו, אה, ותמיד עוד פעם ועוד פעם: המעשה הוא העיקר. כלומר, לכאורה שיטתו של רבי טרפון, או נגיד ב-- לפי מה שאדמו"ר הזקן אמר, שלעתיד לבוא יתגלה מעלת המעשה, וב-ב-ב-במיוסד הזה הרבי חזר ואמר את זה כל הזמן: המעשה הוא העיקר. מאיפה מגיעות המילים האלה, המעשה הוא העיקר? אז בעצם אפשר להגיד שזו המשנה בפרקי אבות. המשנה בפרקי אבות אומרת בפרק ראשון, בסוף פרק ראשון, אה, שאמר רבי שמעון בן גמליאל, "כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה", ושם הוא כותב, "ולא המדרש עיקר אלא המעשה". אז מהמילים האלה כנראה נובע הביטוי המעשה הוא העיקר. לא המדרש עיקר אלא המעשה. זאת אומרת שגם בפרקי אבות המשנה, רבי שמעון בן גמליאל פוסק באמת כמו רבי טרפון שהמעשה הוא העיקר, לא המדרש

09:27 עיקר אלא המעשה. מה באמת כל הנושא הזה? אז יש הסבר נפלא שהרבי דיבר פעם בקשר גם כן עם פרשת השבוע, וכאן אנחנו נכנסים לנושא מאוד מעניין שקשור עם הסיפור של הפגישה בין השבטים ויוסף בפרשת ויגש, ושם אנחנו מוצאים את הפגישה ההיסטורית בין יהודה ויוסף. ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני. בסיפור של יהודה ויוסף, שם טמון ההסבר לכל הנקודה הזאת. תלמוד, מעשה. מצד אחד תלמוד גדול, מצד שני מעשה גדול, ומצד שלישי תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, ומצד רביעי לעתיד לבוא המעשה הוא העיקר. אז הסיפור של יהודה ויוסף. אם אנחנו מסתכלים בפרשת השבוע, יוסף הוא במרכז העניינים. יוסף הוא המשנה למלך, ויהודה מגיע אל יוסף. יהודה משתחווה ליוסף כמו כל האחים שלו. ויגש אליו יהודה, למרות שיהודה מדבר עם תוקף ונעמד לדבר עם כל מה-- עם כל המשמעות, עם כל כובד ה-- כדי להסביר לו שזה לא הולך לקרות מה שהוא רוצה לעשות, לקחת את בנימין, כל הסיפור. אבל לפועל, מי יושב על הכיסא? יוסף. ויהודה מדבר אליו, בי אדוני, מבקש רחמים. זה בפרשת השבוע. בהפטרה שאנחנו קוראים השבוע הזה, אז יש סיפור נפלא מיחזקאל שהתנ"ך מספר לנו, יחזקאל הנביא, הקדוש ברוך הוא אומר לו שייקח שתי עצים, ועל עץ אחד יכתוב יהודה, על עץ שני יכתוב אפרים יוסף, וב-ב-ב-בנבואה הזאת, אה, מה שקורה שם דבר נפלא. הקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל הנביא, אומר לו ככה, עד עכשיו ישנם שתי ממלכות. כולנו יודעים שבעם ישראל, מאז אחרי תקופת שלמה המלך, תקופת רחבעם, התפצלה עם יש-- אה, התפצלו השבטים לשתי קבוצות. היה מלכי יהודה ומלכי ישראל. מלכי ישראל זה היה מלך משבט אפרים, מבית יוסף, ירבעם בן נבט,

12:07 ואחרי זה נמשכה שושלת של ירבעם, שהם היו מלכי ישראל, עשרת השבטים, ומצד שני היה יהודה בנימין, שזה היה הקבוצה של מלכי יהודה, וכך היה להרבה זמן. כל תקופת בית הראשון כמעט היה שתי ממלכות. היה מלכות, מלכות יהודה ומלכות אפרים. אומר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל הנביא, שהוא היה נביא בזמן החורבן בין בית ראשון לבית שני, אומר הקדוש ברוך הוא, ייקח שתי עצים ועל עץ אחד יהיה יהודה, עץ אחד יהיה יוסף, ויחבר אותם אחד אל אחד, יהפוך אותם לעץ אחד. והוא מודיע לו שעד היום היו שתי ממלכות, אבל לעתיד לבוא משיח יבוא, יבוא הזמן שאז לא יהיו יותר שתי ממלכות ולא יחצו עוד לשתי ממלכות. ועבדי דוד מלך עליהם, ורועה אחד יהיה לכולם. מהיום והלאה, מהזמן של ביאת המשיח יגיע מלך המשיח שהוא מבית דוד ועבדי דוד מלך מבית יהודה, והוא הולך להיות המלך על עם ישראל, המלך היחיד, וכל עם ישראל, כל השבטים, כולם ביחד יהיו תחת דוד המלך. אז כאן רואים דבר מפליא. בפרשת השבוע אנחנו לומדים על יוסף בתור המשנה למלך, בתור זה שעומד בראש, ויהודה ניגש אליו. אז מי נמצא במרכז? יוסף, ויהודה צריך להתבטל ולבקש רחמים מיוסף. בהפטרה, שאנחנו יודעים שהפטרות חכמים קבעו את זה. זה היה מדויק שהפטרות מעין הפרשה, וכמו שמוסבר בפרטיות מה היה ההסבר למה תיקנו את כל הנושא של הפטרות, שהיה גזירה פעם ולא יכלו לקרוא בתורה, אז קראו בהפטרה מעין הפרשה, אז בחרו דווקא בהפטרה, ובהפטרה מספרת לנו הפוך שיבוא זמן שיוסף יתבטל אל יהודה ואז יהיה רק מלך אחד. ומי הוא יהיה המלך? ועבדי דוד נשיא עליהם לעולם. אז מוסבר בתורת החסידות פה עומק העניין.

14:23 מה בדיוק מבטא יהודה? מה בדיוק מבטא יוסף ואיך זה מתקשר עם כל הנושא שדיברנו קודם? שזה בעצם המחלוקת. זה בעצם השאלה פה אם מעשה גדול או תלמוד גדול. כשאנחנו מדברים על יוסף ויהודה, אז כדי להבין מה כל אחד מבטא, אז אנחנו מבינים את זה דרך השם שלהם. יוסף מבטא את נושא התלמוד, יהודה מבטא את נושא המעשה, ואת זה אנחנו יכולים להבין מתוך השמות שלהם. השם יוסף זה מלשון להוסיף. יוסף ה' לי בן אחר. יוסף זה מלשון הוספה. עניין של הוספה פירושו צמיחה, להוסיף, לא לעמוד במקום אחד, להוסיף חיל אל חיל, ללכת, להתקדם, להתרומם, להתעלות, לצמוח, לגדול ולהתפתח. הנושא של יוסף שייך בעניין של תלמוד. בלימוד התורה הבן אדם לא עומד במקום אחד. לימוד חכמה. חכמה זה דבר שבן אדם כל יום לומד משהו חדש. כל מה שאני לומד, אחרי זה אני מגלה בזה עומק יותר, מקשה, מתרץ, מעמיק, לומד יותר ויותר. ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה. הבן אדם בלימוד הוא כל הזמן בצמיחה. זה הנושא של הלימוד, והלימוד דורש צמיחה. הלימוד עצמו מביא לצמיחה. זה נושא של... וזה בעצם השם יוסף מבטא את כוח התורה, כוח הלימוד, שבזה בן אדם עומד וצומח והולך מחיל אל חיל. השם יהודה מגיע מהלשון הודה. הפעם אודה את ה', את השם. כן? כשלאה נתנה את השם לבן שלה אז היא אמרה הפעם אודה את השם. הודאה. המילה הודאה, להודות, פירושו בדיוק הפוך מהנושא של הבנה. ואדם מודה, בדרך כלל זה קשור עם זה שהוא מוריד את הראש. אני מודה שהצדק איתך. יכול להיות שאני דווקא הבנתי באופן אחר, ואני דווקא חושב באופן אחר, אבל אני מודה, אני מודה

16:53 שהצדק איתך. העניין של להודות זה סוג של התבטלות, שבן אדם מבטל את דעתו מפני דעת אחרים. אותו דבר ביותר בעומק, כל הנושא של אמירת תודה: כשבן אדם אומר תודה, קם בבוקר, יהודי אומר מודה אני לפניך. העניין של מודה אני לפניך זה סוג של להוריד את הראש ולהגיד אני שלך. התמסרות. יהודי קם בבוקר, אומר מודה אני. זה לא רק אמירה של תודה, ה', שנתת לי את החיים, זה גם כן הרבה יותר מזה. בתורת החסידות מוסבר את עומק העניין של מודה אני, שזה ההתמסרות של יהודי, שיהודי אומר לקדוש ברוך הוא בבוקר כשהוא קם: אני שלך, כל כולי. ההודאה הזאת, ההתבטלות הזאת, זה קשור עם כוח העשייה, כי הרי בעשייה שמה קשה להגיד שיש צמיחה. עשייה זה לעשות מה שמצווים עליי. כשמדברים על עשייה, כמו שמדברים בקיום המצוות, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו. יהודי צריך לקיים את השולחן ערוך בדיוק כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה. בל תוסיף, בל תגרע. בן אדם יש לו חשק לעשות שהתפילין יהיו יותר מארבע פרשיות, אסור. אתה רוצה להוסיף, לצמוח, זה בלימוד התורה. בקיום המצוות זה קבלת עול מלכות שמיים. להתבטל אל הרצון של הקדוש ברוך הוא ולקיים מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. ההתבטלות הזאת זה ההודאה, היהודה בקיום המצוות, ולכן יוסף מבטא את הנושא של תלמוד גדול. יהודה מבטא את הנושא של מעשה גדול, ולפי זה אנחנו גם כן מבינים מה בדיוק הוויכוח פה. למה יש היגיון לומר שתלמוד גדול, ומצד שני למה יש היגיון להגיד מעשה גדול? כי מצד אחד אתה אומר לימוד, צמיחה, זה הרי הדבר הנפלא שהקדוש ברוך הוא נתן לאדם. הקדוש ברוך הוא נתן לנו שכל. זה המעלה הייחודית

19:12 שיש לאדם שמשנה אותו מכל הבעלי חיים ומכל הנבראים דומם, צומח וחי. המדבר יש לו מעלת השכל, לשכל יש צמיחה, התפתחות, ללכת מחיל אל חיל, וזה עיקר מעלת האדם, שכלי. אז כשה-- אם הקדוש ברוך הוא נתן לנו את החוכמה הנפלאה שלו, והבן אדם כשהוא לומד, משתמש עם כוח השכל שלו לחבר את השכל שלו עם החוכמה האלוקית של התורה, אין לך דבר יותר גדול מזה, יותר נפלא מזה. תלמוד גדול. אז מגיע יוסף ויוסף אומר תלמוד גדול. אז רבי עקיבא לקח את השיטה הזאת, עקיבא בן יוסף. אז הוא אומר תלמוד גדול, והתלמוד שמה נמצא הדבר הכי נפלא של החיבור היותר עמוק של יהודי, השכל של הבן אדם עם החוכמה האלוקית של הקדוש ברוך הוא. מצד שני, מעשה גדול. מה יש במעשה ההתבטלות? נכון ששכל זה הדבר הכי נפלא. שכל זה הדבר הכי נפלא באדם, ולחבר את השכל שלך עם השכל האלוקי, אין לך דבר נפלא יותר מזה. אבל יש משהו יותר עמוק אצל יהודי, שיהודי הוא חלק אלוק ממעל ממש. ואצל יהודי יש את כוח ההתבטלות, שהוא לא חושב איפה הוא יכול לגדול, איפה הוא יכול לצמוח, אלא מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני. מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני. היכולת לשים את עצמו על הצד, גם את הדברים הכי נפלאים, ולחשוב מה רצון העליון. אדמו"ר הזקן מסביר לנו את זה בתניא, יש דבר נפלא שרואים בתניא. בפרקים הראשונים של התניא, כשאדמו"ר הזקן מדבר על הנושא של תורה ומצוות, אדמו"ר הזקן בפרק ה' בתניא מסביר את גודל ההפלאה, גודל הדבר של לימוד התורה. איך שיהודי כשלומד תורה הוא נעשה דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא. ובלשון התניא והוא

21:20 ייחוד נפלא שאין ייחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים מכל צד ופינה. אתה רוצה להתאחד? אין דרך יותר נפלאה מלהתאחד כשהמוח שלי מתאחד עם החוכמה האלוקית. אין את זה בשום מצווה, כמו שאדמו"ר הזקן מסביר שמה באריכות. יותר מאוחר, אבל בהמשך הפרקים בתניא, בפרק ל"ו, פרק ל"ז, מגיע אדמו"ר הזקן ואומר, אחרי כל הדברים הנפלאים האלה: אבל כשיהודי מסתכל בתורה וחושב מה הקדוש ברוך הוא רוצה, ואז הוא מביא את מאמר חז"ל המפורסם שתורת החסידות חב"ד מדברת על זה כל כך הרבה: נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. שהקדוש ברוך הוא רוצה דווקא עולם הזה הגשמי, שזה יהפוך להיות לדירה. וכדי לעשות מהעולם הגשמי דירה, שמה לימוד התורה לא מביאה את זה עד הסוף. כי תורה זה משהו רוחני, זה שכל. זה עדיין לא התחתון, זה עדיין לא הגשמי, זה עדיין לא לקחת את החומריות של העולם ושמה להביא את הקדוש ברוך הוא. זה אנחנו מקבלים במעשה המצוות. שם נדרש התבטלות. כי מעשה, מעשה בשביל אדם זה סוג של ירידה, סוג של פחיתות. להתעסק במעשים טכניים, תפילין, ציצית והגבלות וההלכה והגשמיות, ולעשות את זה דווקא ככה בזמן כזה, במקום כזה, עם הכללים האלה, ולהיות מאוד מאוד מונח בדברים הגשמיים, בשביל אדם שאדם מעלתו זה השכל והרגשות והרוחניות, פתאום לרדת לעולם המעשה זה סוג של ירידה לאדם. וכאן מגיע ההתבטלות. יהודה, אני מודה. זה לא מה שאני מבין, זה לא מה שאני מרגיש. אני מודה, אני מבטל את דעתי לרצון העליון. הקדוש ברוך הוא רוצה ממני עשייה, וכשאני מבטל את עצמי לרצון העליון אין לך דבר גדול יותר מזה. אז זה בעצם כאן השאלה: תלמוד

23:32 גדול או מעשה גדול? מה אומרת הגמרא למסקנה? אומרת הגמרא: תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. זאת אומרת שבזמן הזה, כמו שאמרנו, זה כמו שאדמו"ר הזקן אומר, שבזמן הזה נפסקה הלכה: תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. הפירוש הוא בזמן הזה, כלומר כשאנחנו עדיין לפני ביאת משיח צדקנו, עדיין לא רואים את השלמות של הבריאה, שזה מטרת הבריאה. כשמשיח יבוא אז יתגלה העומק של הדברים. כל הנושא שאנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא יש לו תאווה, רצון פנימי שהעולם הגשמי יהיה דירה, שזה יהיה המקום שבו הוא יתגלה. כעת אנחנו לא יכולים להבין את זה ולא יכולים לראות את זה. להפך, בהסתכלות איך שאנחנו רואים את הדברים בראש, בהבנה הפשוטה של בן אדם, כמו שאמרנו קודם, השכל הוא הדבר הנפלא. הרוחניות זה הדבר הגדול. גשמיות, עשייה זה סוג של פחיתות. אז אנחנו אומרים שבזמן הזה התלמוד הוא הגדול, כי בעצם זה מה שאנחנו רואים. תלמוד, צמיחה, הבנה, ואנחנו מדברים על באמת הגדלות האמיתית של התלמוד, שהחוכמה שלי, השכל שלי מתאחד עם החוכמה העליונה של הקדוש ברוך הוא. אלא מה? אומרים לנו שגם התלמוד מביא לידי מעשה, שהתלמוד מביא אותך לעשייה. זאת אומרת שגם ההתבטלות לא חסרה פה, כי בעצם כשיהודי לומד, וכל מה שאתה לומד יותר, וכשהלימוד הוא בעצם אמיתי, זאת אומרת אני לומד לא בגלל שאני רוצה להגיד מה אני חושב, איך אני מבין, ולהראות את החוכמה שלי, שאני יותר מבין ממישהו אחר. מדברים על לימוד אמיתי, שיהודי לומד באמת. אז מה הוא לומד? כי הוא רוצה לדעת מה הרצון העליון, מה רצון הקדוש ברוך הוא. אז הלימוד יביא אותך למעשה. כשבן אדם לומד בלימוד הנכון, בלימוד האמיתי,

25:49 אז בעצם הלימוד הזה הוא יביא אותך לעשייה. הוא יביא אותך להתבטלות הזאת שאתה תכיר שהקדוש ברוך הוא רוצה מעשים. זה מה שאנחנו רואים כשאנחנו לומדים תורה, ובעצם זה יביא אותך למעשה. אבל המעשה הוא בא בתור תוצאה מהלימוד, כי בזמן הזה אנחנו עדיין לא כלים. זאת אומרת, אנחנו עדיין לא יכולים לראות, להפנים ולהבין את עומק העניין: מה באמת יש במעשה כל כך עמוק, כל כך חשוב, שלכן זה הדבר הכי גדול? אז התלמוד הוא הגדול. אלא מה? מסבירים לנו שבתלמוד, התלמוד עצמו יביא אותך למעשה. אז המעשה הוא ביטוי של התלמוד. כשמשיח יבוא אז יתגלה האמת. כשמשיח יבוא, אז אנחנו נראה ונבין ונוכל להסתכל במציאות ולהבין מה באמת טמון בתוך הגשמי, בתוך העולם הזה הגשמי, כמו שמוסבר בארוכה בתורת החסידות, שבעצם בגשמיות יש שמה נמצא העומק של אחדותו של הקדוש ברוך הוא יותר מכל העולמות העליונים. מה שאמרנו קודם, הדירה של הקדוש ברוך הוא. איפה נמצא עצמותו של הקדוש ברוך הוא? זה דווקא בעולם הזה הגשמי. פה אנחנו מתחברים עם הדבר הכי גדול. ובלשון החסידות זה כל הגבוה גבוה ביותר מתגלה בלמטה מטה יותר. הדבר הכי עמוק והכי גדול נמצא דווקא בדבר הכי תחתון והכי נמוך, במעשה, בגשמי. כשמשיח יבוא אז אנחנו נראה את העולם הגשמי ונכיר באמת איך שפה במציאות הגשמית כאן נמצא האמת של הקב"ה בצורה הכי עמוקה, וזה נעשה בעצם על ידי קיום המצוות שאנחנו מקיימים בכל הדורות. אז אנחנו נראה את זה ונבין את זה, ולכן אז המעשה יהיה העיקר. אז אנחנו נבין את גודל הערך שיש במעשים שלנו, וזה מה שאומרים: יהודה, הוא יהיה משיח משבט יהודה דווקא. זה הסיפור של פרשת ויגש.

28:03 בפרשה ביחס להפטרה. כשאנחנו קוראים את הפרשה מדובר על הסיפור כמו שזה בזמן הזה. יוסף הוא נמצא במרכז, הוא המשנה למלך. העניין של התלמוד גדול, ויהודה ניגש אל יוסף ומקבל מיוסף. כשאתה לומד אז הלימוד מביא אותך למעשים, ואז מתגלה המעלה של מעשה, אבל זה מגיע בתור תוצאה וביטוי מהלימוד. לכן יהודה צריך לבקש מיוסף: בי אדוני, שמשם אני אקבל את הכוח שלי. אבל מגיעה ההפטרה והקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל: יבוא הזמן שלא יהיו יותר שתי ממלכות, ואז תתגלה האמת. מה היא האמת? ועבדי דוד מלך עליהם לעולם. תראו דבר מעניין: ועבדי דוד, בהפטרה דוד המלך נקרא עבדי, עבד, כי בעצם פה טמונה כל הנקודה. דוד המלך, מה הייתה הגדולה הנפלאה? הדבר המיוחד שאנחנו רואים בדוד המלך שלא ראינו באף אחד. אצל דוד המלך הייתה המעלה הזאת של ההתבטלות העצומה לקדוש ברוך הוא. ועבדי, עבד. דוד היה בבחינת עבד עם כל הגדלות שלו. דוד היה מלך. דוד היה מלך אדיר. דוד המלך. למרות זאת, מה אנחנו רואים בכל הסיפורים כשקוראים על דוד המלך? העבדות, ההתבטלות המוחלטת לקדוש ברוך הוא. כל התהילים שחיבר דוד המלך, ואנוכי תולעת ולא איש, חרפת אדם ובזוי עם. אם לא שיוויתי ודוממתי, דוממתי לשון דומם, כאילו אבן, אני כלום. אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה נאמר על דוד המלך. דוד המלך, אנחנו מוצאים בו את הנושא של ההתבטלות, של העבדות. אם כה יאמר לא חפצתי בך, הנני. ולכן הרי ידוע שזה היה אחד הסיבות שהוציאו את המלוכה משאול המלך, והעבירו את זה לדוד המלך, כי אצל שאול הוא רצה להבין. הוא לא הבין למה, למה להרוג את כל עמלק? למה להרוג את הצאן? ומשמה

30:20 הגיעה כל הטעות שלו, שלכן שאול המלך הפסיד את המלוכה. דוד המלך, אצלו היה הנושא של קבלת עול מלכות שמיים. נאום דוד בן ישי, נאום הגבר הוקם על, שהקים עולה של תורה, שהקים עולה של תשובה. עול, עול, העול, ההתבטלות הזאת, העול מלכות שמיים. זה היה דוד המלך. ולכן כשמשיח יבוא אז אנחנו נראה שהמעשה הוא העיקר, לא רק בתור תוצאה של הלימוד, אלא יתגלה בעצם השורש של המעשה, שהשורש של המעשה הוא למעלה מעלה, ששמה נמצא הרצון העליון במקום הכי עמוק והכי נעלה, שדווקא בתחתון בעולם הזה הגשמי, פה נמצא העצמיות של הקדוש ברוך הוא, כמו שמובא באריכות בתורת החסידות. אז על זה אמר הרבי בהתוועדות של חנוכה שזכיתי לשמוע בשעתו בשנת תשמ"ב, זאת חנוכה. אז הרבי הסביר את הנקודה הזאת בצורה נפלאה ביותר, שכל הסיפור של יהודה ויוסף, הנושא של המעשה והלימוד, שאדמו"ר הזקן גילה את הסוד הזה שלעתיד לבוא המעשה הוא העיקר. זה בגלל שאנחנו בדורות האחרונים, מכיוון שאנחנו נמצאים קרוב לביאת המשיח, אז הגיע הזמן להתכונן לתקופה הזאת. אז לכן תורת החסידות גילתה דווקא בתקופות האחרונות את כוח המעשה, ולכן אנחנו רואים שדווקא בדורות האחרונים, מדור לדור יותר ויותר, אז הצדיקים והחכמים הדגישו את הכוח הנפלא שיש במעשה, ובדור שלנו במיוחד, על הכוח שיש בעשייה בפועל. לחפש עוד יהודי ועוד יהודי, ול-ל-להניח תפילין ול-להביא לו מזוזה ו-ושיקיים מצווה מעשית. למצוא עוד יהודי ועוד יהודי ועוד יהודי, לחבר אותו אל קיום המצוות בפועל. מעשה המצוות בפועל, מכיוון שאנחנו קרובים לגאולה השלמה שאז באמת נראה את זה. ודוד עבדי מלך עליהם לעולם ונשיא יהיה לכולם, בהתגלות של השורש של המעשה, שאז נראה איך שדווקא הדבר הגשמי שמה

32:42 נמצא הכוח העצמי של הקדוש ברוך הוא, ולכן עכשיו זה הזמן שמדגישים כל כך, חשוב כל כך להשקיע בעניין של העשייה. ודאי שצריך להיות לימוד התורה ולימוד התורה בתור ערך עליון, והתורה שמחברת אותך עם הקדוש ברוך הוא. אבל יחד עם זה מדגישים ביותר בתקופה האחרונה את הנושא של המעשה הוא העיקר, ולכן שמענו כל כך הרבה, כמו שדיברנו. הרבי כל כך הרבה דיבר על זה בכל ההתוועדויות, שדברים לא יישארו רק במישור הרעיוני, ההגיוני, המחשב- במחשבה ובהשקפה, אלא הביצוע בפועל. לצאת לעולם ולבצע, להביא בפועל את היהדות במישור הכי מעשי, וזה גם כן יביא שנזכה בקרוב לביאת משיח צדקנו גם כן באופן הכי מעשי. באותה התוועדות שהרבי אז דיבר על הנושא הזה, אז הוא הביא את הסיפור שהיה ויכוח מעניין בין אדמו"ר הצמח צדק לבנו אדמו"ר המהר"ש, שאדמו"ר המהר"ש אמר לאבא שלו, הצמח צדק, על שנה מסוימת שהשנה הזאת הייתה אמורה להיות שנה של ביאת משיח צדקנו, והשנה עברה ומשיח לא הגיע. אז הוא שאל אותו: מה קרה שמשיח לא הגיע? אז האבא אמר לו: השנה הזאת הדפיסו ספר חסידות מאדמו"ר הזקן, ליקוטי תורה, ושם מדובר הרבה על גילוי המשיח. אז זה בעצם, קיבלנו טעימה מימות המשיח. זה אמר הצמח צדק. ענה לו הבן, אדמו"ר המהר"ש: אבל אנחנו רוצים משיח בפועל. אז הרבי דיבר על הנקודה הזאת אותו דבר. יש תלמוד גדול, יש מעשה גדול. ללמוד על משיח, להתכונן על משיח, לדעת מה יקרה בימות המשיח, זה התלמוד שבדבר. אבל יהודי צועק ומבקש: אנחנו רוצים את המשיח בפועל, שזה לא יישאר רק במישור הרעיוני, לא בלימודי, אלא שבאמת נזכה שיהיה משיח בפועל, במעשה בעולם הזה הגשמי, שנזכה כבר באמת

34:52 היום הזה לגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו.