ופרצת - ההיסטוריה, התוכן והמשמעות העמוקה של הסיסמא החסידית | פרשת ויצא

00:00 "ופרצת", מילת קסם של חסידי חב"ד, מילה נרדפת לכל חסיד חב"ד. כולנו מכירים את ההמנון, את השיר שחסידי חב"ד שרים בכל מקום שמגיעים, ובהתלהבות: "ופרצת ופרצת ופרצת ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה. ופרצת ופרצת ופרצת ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה. ו-ו-ו-ופרצת ימה וקדמה, ו-ו-ו-ופרצת צפונה ונגבה". השיר הזה, שיר שהולך עם כל חסיד בכל מקום שהוא הולך, ושהוא מגיע לכל מיני מקומות להניח תפילין עם יהודים, להביא להם את שמחת החג, להביא להם את מצוות נרות שבת קודש. בכל מקום, בכל פינה אתה תמצא חסידי חב"ד, ותמיד בהתלהבות האופיינית של החסיד ובשמחה עם הריקוד של ופרצת. מה יש במילה הזאת? מה המשמעות שלה? למה המילה הזאת היא מילת מפתח, מילה שכובשת, מילה ש-- מילת קסם שמרימה ומרוממת ו... הולכת לפני המחנה. בוא נדבר קצת היום על העומק של המסר שיש במילה הזאת, "ופרצת". המילה שנמצאת בפרשת השבוע, בפרשת ויצא, ומה הקשר של המילה הזאת לחסידי חב"ד. העומק שיש במסר הזה, כפי שהרבי דיבר במשך השנים, וגם מבחינה היסטורית, נספר קצת מהי ההיסטוריה של ופרצת, וגם מבחינה מעשית, מה המילה הזאת אומרת לנו ואיך יש-- מה יש במילה הזאת, מה יש בתוכן של המסר הזה, במיוחד בתקופה שלנו. איך המילה הזאת היא זאת שנותנת לנו מרץ, חיות, אנרגיה ואווירה, כוח לכל מה שאנחנו אמורים לעשות. כל התפקיד המיוחד שיש לדור שלנו בתקופה המיוחדת שלנו. אז דבר ראשון, המילים ופרצת זה בעצם המילים שהקדוש ברוך הוא אומר ליעקב אבינו ברגע מאוד מאוד גורלי. התורה מספרת לנו בפרשת ויצא, יעקב אבינו יוצא מחרן-- מבאר שבע. "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה", ושם באמצע הדרך יעקב אבינו "וישכב במקום ההוא", המקום ההוא שאחר כך

02:52 אנחנו יודעים שזה המקום הקדוש של הר המוריה, המקום שבו נבנה בית המקדש. ויעקב אבינו רואה בחלומו, "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו, והנה ה' ניצב עליו". הקדוש ברוך הוא מופיע ליעקב אבינו בחלום, והוא אומר לו את המילים האלה בתוך החלום: "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך". המילים האלה זה המילים שהקדוש ברוך הוא נותן ליעקב אבינו, ועם זה הוא נותן לו את הכוח, את המרץ, את השמחה, את ההתלהבות שיעקב אבינו יוצא עם זה לדרך, דרך הקשה, לחרן, חרון אף של מקום בעולם, ושמה יעקב אבינו נפגש עם לבן, וכולנו מכירים את המשך הסיפור של הפרשה. עשרים שנה יעקב אבינו נמצא בבית לבן. שנים לא קלות עם התמודדויות, עם חמיו לבן שעושה לו את כל הקשיים בדרך, ויעקב אבינו עומד חזק, מקים שמה את בית ישראל, מוליד את השבטים, ויחד עם האימהות הקדושות, עם רחל, לאה, בלהה וזלפה, מקימים את בית ישראל, שזה בעצם כל היסוד של עם ישראל. זה הסיפור של ופרצת בפרשת השבוע. עכשיו בוא נדבר על ופרצת, מה בדיוק הסיפור וההיסטוריה של ופרצת ב-- אה, ב-בדור שלנו. הסיפור הזה מתחיל בשנת תשי"ח, תשח"י, כמו שהרבי מליובאוויטש היה קורא לזה. בקיץ חודש תמוז תשי"ח, זה התחיל ב-י"ב תמוז. י"ב תמוז זה יום הגאולה של הרבי הקודם, הרבי הריי"צ, רבי יוסף יצחק, שהוא היה במסירות נפש ברוסיה הסובייטית והוא שמה למרות כל הגזרות האיומות שסגרו את כל בתי הכנסת, בתי ספר ואסרו על חינוך יהודי וכולי, הוא עמד חזק ואיתן כצור החלמיש, והוא המשיך בחירוף נפש, במסירות נפש ודירבן את החסידים

05:21 שלו שימשיכו הלאה לחזק ולהחזיק את היהדות, את הגחלת של היהדות ברוסיה באותן שנים קשות, והוא נרדף על ידי השלטון עד שהוא היה במאסר. וביום י"ב תמוז קרה הנס הגדול, למרות שהמאסר היה מאסר קשה ביותר עם גזר דין שקשה להגיד גם את המילה הזאת של היפך החיים, ולמרות זאת הנס קרה והרבי יצא לחירות ב-י"ב תמוז, והרבי-- ומשמה מאז זה הפך להיות לחג חסידי, חג שמבטא את ניצחון היהדות, ניצחון הקדושה, ניצחון ומסירות-- מסירות הנפש של היהדות וההתוועדויות כל שנה ב-י"ב תמוז עם הרבה שמחה. בשנים שאחר כך אז הרבי מליובאוויטש היה נוהג להתוועד באותו יום י"ב תמוז, התוועדות גדולה ושמחה עם הרבה שמחה והתלהבות ושיחות קדושות. ואז באותה שנה, בתשי"ח, י"ב תמוז, בהתוועדות הרבי גם כן אמר מאמר חסידות. אני רוצה להסביר שתי מילים, מאמר חסידות זה חלק מההתוועדות. כשהרבי היה מתוועד אז גם כן היה-- חלק מההתוועדות היה מאמר. מאמר זה מעמד מיוחד, מיוחד במינו. יש את השיחות שהרבי דיבר, שזה בעצם שיחות על הזמן, על התקופה, על המאורעות, על הפרשה, על המצב בעולם, כל מיני הוראות, אה, מאוד, מאוד יפות שהרבי היה מדבר, זה היה שיחות. המאמר חסידות זה מעמד מיוחד במינו, מעמד יותר של קדושה מיוחדת, ש-- אה, אה, ה-ה-האווירה בעת המאמר היא אווירה מסוג אחר. הרבי היה עוצם את העיניים, פניו הקדושות בעת המאמר תמיד היו חיוורות וכל הקהל עומד על רגליו ורק הרבי יושב. זה היה מ-מעמד מאוד, מאוד מיוחד. מי שזכה להיות נוכח זה משהו בלתי נשכח. מעמד מיוחד, וצורת הדיבור, גם הטון היה טון מאוד מיוחד ומאוד עילאי. האווירה אווירה מאוד מרוממת, קדושה ועילאית, והנושאים גם כן נושאים עמוקים יותר.

07:42 באותו התוועדות הרבי אמר מאמר חסידות שדיבר בהרחבה על הפסוקים האלה. הסביר את הנושא של יעקב אבינו ובכלל מה היה התפקיד של יעקב אבינו, והוא דיבר בעיקר על הפסוק הזה, "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך". הרבי אז ציטט דברים, מילים של המדרש, כשהמדרש אומר, "והיה זרעך כעפר הארץ", אומר המדרש, אנחנו מוצאים שהאבות כל אחד ואחד, כשהוא דיבר על בני ישראל ועל מספר בני ישראל, על הריבוי שבני ישראל יהיו בעתיד, אז כל אחד מהאבות, הקדוש ברוך הוא הראה לו את זה בצורה אחרת. אצל אברהם אבינו היה ככוכבי השמיים, אצל יצחק יש כחול אשר על שפת הים, ואצל יעקב אבינו זה כעפר הארץ. והמדרש מסביר מה המסר של כוכבי השמיים, מה המסר של חול הים ומה המסר של כעפר הארץ. ואחד מהדברים שכתוב במדרש שהקדוש ברוך הוא, המסר שאמר ליעקב אבינו שיהיה זמן שעם ישראל יגיעו עד עפר, "והיה זרעך כעפר הארץ", בני ישראל יגיעו עד לעפר הארץ ואז יהיה ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. כלומר, הקדוש ברוך הוא מראה פה בחלום ליעקב אבינו על עם ישראל בתקופות היותר קשות, כשבני ישראל יגיעו לזמן של הגלות, אבל בגלות עצמו, בתקופות הכי חשוכות והכי שפלות והכי ירודות, והיה זרעך כעפר הארץ. ויעקב אבינו יכול לראות את זה, וכמו שכתוב בעצם במדרש, המדרש גם כן מפרט שיעקב אבינו ראה בסולם, כל המשל של הסולם, יעקב אבינו ראה בסולם, הוא ראה בעצם גם כן את כל הגלויות. הוא ראה את הגלות הראשונה והגלות השנייה והגלות השלישית. הוא ראה את גלות בבל, הוא ראה גלות פרס, הוא ראה גלות יוון ועד שהוא

09:56 ראה גלות אדום, שזה בעצם עשיו, הגלות הארוכה שזה כל הסיפור של יעקב. הרי זה סיפור של יעקב עם עשיו, אבל בעצם יעקב אבינו רואה פה בחלום את עשיו גם בגלות האחרונה והכי ארוכה של אלפי שנים. ויעקב אבינו ראה שתגיע תקופה של "והיה זרעך כעפר הארץ". הקדוש ברוך הוא אומר לו תדע לך שבזמן הזה של כעפר הארץ אז ופרצת ימה וקדמה. דווקא אז יהיה מצב שבני ישראל יפרצו קדימה, יצמחו, יגדלו, יתחזקו בצורה שיתפשטו ויתרחבו בכל העולם. ימה וקדמה צפונה ונגבה. זה בעצם המדרש. על המדרש הזה הרבי הסביר בצורה נפלאה וארוכה שההסבר המעמיק במדרש זה לא רק כמו שמסבירים בפשטות בצורה הפשוטה של המדרש. זה אומר שלמרות שיהיה מצב של כעפר הארץ, למרות זאת ופרצת, אלא הפירוש הוא להיפך. דווקא הפירוש הפנימי העמוק שחסידות נותנת לפסוק הזה זה אדרבה, "והיה זרעך כעפר הארץ" דווקא בזמן של כעפר הארץ ומתוך עפר הארץ, מתוך החושך, מתוך העפר, מתוך תכלית השפלות ותכלית הירידה, אז דווקא שמה מגיעה הצמיחה הכי גדולה, הכי עמוקה והכי נפלאה של עם ישראל, שהם מגיעים לפריצה הכי גדולה. ופרצת, המילה ופרצת, הסביר הרבי, מתקשר הרי גם כן עם מלך המשיח. הרי ידוע, אנחנו נלמד את זה עכשיו בפרשיות הבאות, שיהודה אחד מהבנים של יעקב אבינו, הבן הרביעי, יהודה, ילד כמה ילדים ואחד מהם היה פרץ. פרץ הוא אחד מהבנים של יהודה. מפרץ יצא אחר כך כל משפחת המלוכה של דוד המלך. דוד המלך הוא מבני פרץ. במגילת רות מסופר בדיוק מי הבן מאבא, בן אחר בן, איך שמיהודה ואחר כך פרץ, חצרון וכולי וכולי עד שמגיעים לדוד המלך, דוד בן ישי,

12:17 שהוא היה בן אחר בן של פרץ, ולכן דוד המלך ואחר כך ממנו יבוא כל מלכות בית דוד עד המלך המשיח, שמלך המשיח הוא הרי יקום מלך מבית דוד, אז גם כן הוא נקרא בשם פרץ, מבני פרץ, איש בן פרצי. אנחנו אומרים את זה גם כן בלכה דודי ששרים בקבלת שבת, אז גם כן אומרים שם בן ישי הפרצי, שהוא מגיע מבית פרץ. ועל משיח הרי כתוב בפסוק יעלה הפורץ לפניהם. כלומר שמלך המשיח נחשב לפורץ, כי הוא בעצם יפרוץ את כל המחיצות, את כל הגבולות, את כל הדברים, הדברים שבזמן הגלות יש את כל מיני מחיצות שמקשים על היהודי לפרוץ קדימה, וזה העניין של מלך המשיח יעלה הפורץ לפנינו, שהוא יפרוץ את כל המחיצות והחומות של חושך הגלות, ואז תהיה בעצם הגאולה האמיתית והשלמה של הרחבה. הרחיבי מקום אהלך, פרזות תשב ירושלים, שעם ישראל וארץ ישראל תתפשט בכל הארצות בצורה של פריצת דרך בלי הגבלות. אז זה בעצם המסר פה שהקדוש ברוך הוא אומר ליעקב אבינו. והיה זרעך כעפר הארץ, דווקא מתוך העפר, דווקא מתוך החושך הזה, דווקא מתוך המקום הכי תחתון והכי נמוך, שם פורץ, שם פורצת. פורצים הכוחות היותר עמוקים, היותר נפלאים של העם היהודי, וזה אנחנו רואים בצורה מוחשית שדווקא בתקופות הכי חשוכות עם ישראל, דווקא אז כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. רש"י הרי מביא את הפסוק הזה על הפסוק פה, כשרש"י רוצה להסביר לנו מה זה אומר ופרצת אומר רש"י: וכן הוא אומר כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. רש"י מביא את הפסוק כי בעצם זה על זה מדובר פה, שמתוך החושך מגיעה הפריצה הכי גדולה, וזה הכוח שיש לעם

14:30 ישראל שדווקא בתקופות הכי חשוכות שהגיעו גזרות וזמנים קשים, זמנים שהיה נראה כאילו שאי אפשר יותר, דווקא אז עם ישראל פרץ וצמח בצורה נפלאה ביותר שאין כדוגמתה. הרבי הסביר את הנושא הזה בצורה רחבה מאוד, מאוד יפה, מאוד נפלאה. גם בקשר לכל נשמה ונשמה הוא הביא את דברי האור החיים הקדוש בפרשת השבוע, שהוא מסביר את כל פסוקי הפרשה, "ויצא יעקב", שזה בעצם הולך על כל יהודי. כל יהודי, כל נשמה יהודית היא מבחינת יעקב. באר שבע מסמל על העולם העליון, הגן עדן, המקום איפה שהנשמה נמצאת לפני שהיא יורדת לעולם, ומבאר שבע הנשמה יורדת לחרן, שזה בעצם העניין של חרון אף, המקום הכי תחתון והכי ירוד. נשמה מתלבשת בגוף עם נפש בהמית, עם יצר הרע, עולם חשוך, עולם מלא קליפות וסטרא אחרא, עולם מלא טומאה, ובמקום הזה קורה כל התהליך הזה הנפלא של הנשמה, מגיעה מתוך החושך הזה למקום הכי גבוה, הכי עמוק. כמו שחסידות מסבירה, הנושא של הירידה הגדולה ביותר שמשמה מגיעה העלייה הגדולה ביותר. זה, זה היה המסר. ככה זה התחיל. משם הרבי עבר אחר כך בהתוועדויות בשבועות שאחרי זה להביא את המסר הזה, העמוק והנפלא של תורת החסידות לשלבים מעשיים. ואז הרבי התחיל לדבר שאנחנו נמצאים עכשיו בתקופה של "והיה זרעך כעפר הארץ", נמצאים עכשיו בתקופה של הגלות, שנמצאת בגלות ארוכה, איומה וחשוכה. צריכים לקחת בחשבון, כי הם מדברים אז כמה שנים אחדות אחרי השואה, כשהעם היהודי היה בשפל הכי גדול, עם ישראל היה אז בתקופה של להתחיל לבנות את עצמם מחדש, ואז הרבי יצא עם המסר הזה. יש הרבה קהילות שבונות את עצמן עכשיו, מנסות לבנות את עצמן אחרי ההריסות, והן סוגרות את עצמן בתוך

16:44 עצמן, לנסות ל-ל-לשמור על עצמן. אבל כאן מגיע המסר שהתורה נותנת לנו, המסר שהקדוש ברוך הוא נותן ליעקב אבינו: אדרבה, "והיה זרעך כעפר הארץ", מתוך עפר הארץ. "ופרצת" — המטרה שלנו זה לא להיסגר בתוך הארבע אמות שלנו ולשמור על העולם שלנו בתוך מחיצות. להפך, אנחנו בתור יהודים צריכים עכשיו לפרוץ החוצה ולצאת ולכבוש את העולם עם המסר החזק והאיתן של היהדות, היהדות הנצחית, היהדות עם כל התוקף. לצאת לעולם ולדבר על, בלי בושות, על הגאון יעקב. לדבר בלי בושות על תפילין, על כשרות, על שבת, על נרות שבת, ועם המסר הזה ללכת בכל העולם. "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", וזה בעצם התפקיד של כל יהודי בדור שלנו. עכשיו דבר מעניין, כבר מספרים את ההיסטוריה שבתקופה הראשונה כשהרבי התחיל את הנושא הזה של ופרצת, בתקופה הראשונה, בחודשים הראשונים, הוא התחיל דבר ראשון עם ה... עם תלמידי הישיבה. הוא לא יצא ישר לעולם. דבר ראשון הרבי קרא לתלמידי הישיבה שגם בישיבה בניו יורק שלמדו ליד הרבי וגם בכל הישיבות של חב"ד בעולם, וקרא ל"ופרצת" בלימוד התורה. מאוד מעניין. דיבר אז בתקופה הראשונה הרבה על הנושא שהנושא של ופרצת צריך להתחיל דבר ראשון בתורה. מה זאת אומרת ופרצת בלימוד התורה? כמה דוגמאות מעשיות ביותר: ביקש על זה שילמדו, הרי בישיבות לתלמידים, לבחורים, יש להם שעות, שעות של סדרי הישיבה, מתי שמתחילים ללמוד, עד איזה שעה, יש את ההפסקות, יש את הזמנים. אז הוא דיבר על הנושא הזה של ופרצת בלימוד התורה, שבחור צריך לשבור את המחיצה הזאת שהוא לומד משעה פלונית עד שעה פלונית, יש את ההפסקה, זה הזמן שלי, אלא לפרוץ את זה וללמוד גם בזמני הפסקות. גם מהזמנים, להוציא מהזמנים שהם

19:04 לכאורה זמנים שלי, שאני עושה לעצמי ואני אוכל ואני נח, אני עושה דברים שלי, גם אז לקבוע עיתים וללמוד. לא להסתכל על השעון מתי נגמרת השעה, אלא לפרוץ את הזמן וללמוד יותר מזה. זה היה התחלת הדבר. באותם ימים הרבי גם קרא לקבוצה של תלמידים, הוא ביקש לבחור מתוך כל ישיבה קבוצה מיוחדת שהם יישארו גם בערב ללמוד עוד כמה זמן מחוץ לשעות, והם גם כן מפעם לפעם יגידו דברי תורה כלפי התלמידים, יחדשו בתורה, להדפיס גם כן חוברות של דברי תורה, וככה התחיל הנושא בתוך, בדבר ראשון בתורה. והרבי אז אמר, דבר ראשון ופרצת אצל יהודי צריך להתחיל בתורה. גם כן אלו שהם לא תלמידי ישיבות, דיבר לבעלי עסקים, אנשים שעובדים כל השבוע לעשות ופרצת. הוא דיבר אז על ופרצת בלימוד התורה לבעלי עסק, שיגזלו, הוא אמר, לקחת מהזמן שהם בעסקים, להוציא עוד כמה דקות של הזמן הזה, לקבוע שיעור תורה, ללמוד תורה גם כשזה בזמן שלכאורה כבר הייתי צריך ללכת לעבודה או לחזור מהעבודה כמה דקות קודם. כל סוג של ופרצת בלימוד התורה, הן אצל תלמידי ישיבה יושבי אוהל והן אצל בעלי עסקים. אחרי כמה חודשים התחיל הנושא של ופרצת בעולם. אז הרבי התחיל את הנושא של לשלוח שלוחים. באותה שנה כבר היה תשי"ט. כמה חודשים אחרי זה, בחודש כסלו, אז אז הרבי שלח את השלוחים הראשונים. כולם מכירים את שלוחי חב"ד שהיום יש בתי חב"ד בכל העולם. באותה השנה הרבי התחיל את הנושא של בתי חב"ד בעולם, שבכל מדינה ובכל עיר שיהיה בית שבבית הזה יהיה בית שמשם מפיצים יהדות, מפיצים חסידות, והשלוחים הראשונים שיצאו אז לעולם והם נשלחו באותה תקופה וזה היה ממש מה שנקרא הם

21:21 החלוצים והכל היה עם ה... עם... עם המילה הזאת, עם המילת קסם, עם מילת מפתח של ופרצת. עם זה התחיל כל הנושא הזה של השליחות ובניית בתי חב"ד, שהיום, אחרי שישים וחמש שנים, אפשר לראות את ההצלחה הנפלאה. הצלחה עצומה של מוסד השליחות שהרבי ייסד באותה, באותה תקופה של בתי חב"ד, שאין מקום, אין שכונה, אין עיר, אין מקום שיש יהודים בעולם שלא יהיה שמה בית חב"ד ושליח של הרבי שהוא עם המשפחה שלו עוברים לגור שמה עד ביאת משיח צדקנו. יודעים שאנחנו הולכים, זה לא הולכים לתקופה, לכמה ימים הולכים, מתיישבים בשביל להפיץ את היהדות, בשביל הדבר הזה של ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ועד להכין את כל מקום בעולם שיהיה מוכן לביאת המשיח. זה בעצם התפקיד של כל שליח. זה בעצם התפקיד של כל חסיד בכל מקום בעולם, איפה שהוא נמצא. אחד הדברים המאוד מעניינים, וגם כן נקודה מאוד עמוקה שאנחנו יכולים לקחת לעצמנו, את המסר של ופרצת, עם העומק שהרבי הסביר במשך התקופה ההיא, שלימד אותנו כמה וכמה פרטים שאנחנו לומדים מהנושא הזה של ופרצת. אז אני אעמוד על שתי נקודות. נקודה אחת שהרבי דיבר על זה, דבר מאוד מעניין. מצד אחד, ופרצת מסמל ומבטא את הנקודה של שבירת מחסומים, שבירת מוסכמות, שבירת הגבלות. זאת אומרת, לפרוץ, כי טבע האדם הוא שהוא תמיד מפחד ועושה חשבונות ואומר אולי לא וזה, ומפחד מה יגידו, מה יאמרו, מה יחשבו. והוא כל הזמן חי עם כל מיני תוכניות וכל מיני דברים ששמים כל מיני הגבלות. אז הדבר של ופרצת זה תשבור את המחסומים. דבר ראשון המחסומים שלך, לצאת מההגבלות שלך, של הטבע שלי, של הפחדים שלי, של הדאגות שלי, של

23:26 מה יאמרו, מה יגידו, מה יחשבו. כי לפעמים צריכים תנועה כזאת של לפרוץ. זה בעצם העניין. וגם כמו שאמרנו, לפעמים זה הזמנים, לפעמים זה הדברים שבן אדם צריך לפרוץ החוצה כדי לעשות את התפקיד שלו, כדי להביא את היהדות לכל מקום, לגשת ליהודי. לפעמים אתה אומר: איך אני אגש אליו, אגיד לו? הוא ירצה לשמוע? לא ירצה? אל תעשה כל כך הרבה חשבונות, ופרצת. זה המסר של ופרצת הבסיסי. אבל יש פה עוד נקודה מאוד חשובה, שלמרות שאנחנו אומרים ופרצת, לפעמים יכול להיות כשבן אדם יחשוב, טוב, ופרצת פירושו זהו, אין גבולות, אין מחיצות, אין גבול. אז עושים את הכל בלי שום, בלי שום, בלי שום תוכניות, נהיה תוהו ובוהו. אז הרבי תמיד הדגיש את הנקודה הזאת שבתוך הוּפרצת כתוב ימה וקדמה וצפונה ונגבה. זאת אומרת, הפסוק עצמו מדגיש לך שיש פה ים, יש ימין ויש שמאל ויש, יש מזרח, יש מערב, יש צפון ויש דרום. זאת אומרת, יש גבולות ובתוך הגבולות האלה צריך לעשות ופרצת. מה המסר? המסר הוא מאוד חשוב. המסר הוא שהוּפרצת זה לא בלגן. ופרצת זה לא שבירה בלי גבולות ובלי מחיצות ואין שום דבר. ויהודי חייב לדעת שישנם גבולות. אנחנו חיים בתוך העולם וצריכים לעשות את הדברים בתוכנית. תוכנית מסודרת, תוכנית מפורטת. בן אדם צריך לדעת מה הוא משקיע, מה הוא עושה. צריך שיהיה סדר. צריך גם כן שיהיו גבולות של הלכה. כמובן שולחן ערוך, לא לעשות בגלל, בגלל, בגלל המטרה מקדשת את כל האמצעים. אז אתה עושה בלי להסתכל בהלכה ובשולחן ערוך. מה הם הגבולות? יש דברים שהשולחן ערוך אומר: כך צריך להיות, זה מותר, זה אסור. אז תמיד צריך להיות את העניין

25:20 שמצד אחד ופרצת, אבל ופרצת צריך להיות באופן מסודר, מתוכנן. אלא מה? התנועה הנפשית, הרגש הנפשי, ההתלהבות, ההתלהבות של ופרצת לשבור את הגבולות, אבל יחד עם זה להביא את זה לתוך הימה וקדמה צפונה ונגבה. כמו שהרבי ביטא את זה ב... ב... בביטוי החסידי, להביא את הבלתי מוגבל, את האינסוף, לתוך הגבול, לתוך המציאות, לתוך העולם, וזו הדרך הנכונה לעבוד. זו נקודה אחת. נקודה נוספת מאוד עמוקה ומאוד נפלאה שהרבי עמד על זה פעם בהתוועדות, שגם כן מבטא פה משהו עצום במסר של ופרצת. דבר מעניין, כשאנחנו מסתכלים בפסוק כתוב ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה. אם נגיד את זה בשפה שלנו היום, זה אומר ימה זה מערב, קדמה זה מזרח, צפונה ונגבה, מערב, מזרח, צפון ודרום. זה פלא. למה זה לא, זה לא באופן הרגיל איך שאנחנו מדברים כשמדברים על, על, על קצוות העולם, כשמדברים, כשרוצים לדבר על פינות העולם, לכל רוח, או שאתה מתחיל ממזרח, שזה המזרח נחשב ממזרח שמש, המקום היותר מרכזי, ממזרח, ומשם הולך למערב, או בצורה של שעון: מזרח, דרום, מערב, צפון, כיוצא בזה. מה זה הדבר הזה? מערב, מזרח, צפון ודרום ודרום. עכשיו, לפי היהדות, כשאנחנו מדברים על הארבע רוחות העולם, אז כשאנחנו מדברים על מזרח, מזרח נחשב לפנים, מערב נחשב לאחור. כן, זה המזרח, זה איפה שמול הפנים שלנו, זה המזרח, מזרח שמש, ושקיעת השמש מערב זה נחשב לאחור, לסוף, שמה זה מקום השקיעה. אז אם המזרח זה הפנים והמערב זה אחור, הדרום נחשב לימין והצפון נחשב לשמאל. אז ימין ושמאל זה צפון, זה דרום וצפון, ומזרח ומערב זה פנים ואחור. אז לפי זה הרבי הסביר משהו מאוד נפלא. הפסוק הזה הרי נאמר במצב של ופרצת. כלומר

28:03 שכאן אנחנו מדברים לא במצב הרגיל שצריכים ללכת מעפר הארץ, מהמקום הכי נמוך והכי שפל, ומשם לעשות את הדילוג, מה שנקרא את הקפיצה לקצה השני. מה שנקרא הכוח של התשובה. יש צדיק, בן אדם רגיל, הכל בסדר, קם בבוקר, עובד את השם, מקיים מצוות באופן רגיל, נורמלי, מסודר, הכל הולך אצלו בצורה מאוד מאוד יומיומית, בצורה של, של כל דבר הוא עושה בעיתו ובזמנו. כשמדברים על בעל תשובה, יש לו את הדבר הזה של הדילוג, הקפיצה, הוא מגיע ממקום החושך, והכוח של התשובה זה כמו שכתוב בזוהר, שתשובה זה בשעה אחת וברגע אחד, זה דילוג מן הקצה לקצה, וזה הפירוש ימה וקדמה. מאחור, מהמערב, מהחושך, מהמקום של שקיעת השמש, מהמקום הכי תחתון והכי נמוך של הגלות הוא, הוא קופץ, מדלג ומגיע לקצה השני, שזה העניין של מזרח. בעל תשובה הוא לא הולך עם סדר מסודר ומדויק. מה קודם? מה אחרי זה? בעל תשובה יש לו את הכוח הזה, את הדבר הזה שמאחור ישר לפנים, מהמקום הכי תחתון למקום הכי גבוה. הדילוג והקפיצה הזאת זה בעצם מסמל את הדור שלנו, את התקופה שלנו, שמתוך החושך הגדול אנחנו קופצים אל האור הגדול. זה הדילוג הראשון, ימה וקדמה. ואז מגיע השלב, השלב הבא, שזה צפונה. שמאל. למה צפונה? שמאל. שמאל מסמל את הנושא של גבורה. ידוע בחסידות וקבלה, ימין ושמאל. ימין זה חסד. שמאל זה גבורה. כשאדם עושה דילוג מאוד גדול, אז שמה, בגלל שהוא קפץ ממקום הכי תחתון למקום הכי גבוה, עשה דילוג מאוד גדול, אז לפעמים דווקא שמה יכול ל-ל-ל-ל, מההתלהבות של הדילוג, מההתלהבות, כמו שאומרים, הוא נמצא באורות, אז הוא לפעמים לא שם לב, הוא עושה הרבה דברים בלי

30:19 חשבונות. צריך להיות את הגבורה. צפון מסמל את מידת הגבורה, שזה לשים את הדברים בצורה נכונה, להסתכל בהלכה, בשולחן ערוך, ולדעת שיש את מידת הגבורה, שהוא צריך את הגבורה הזאת כדי לדעת איך לעבוד את השם בצורה מסודרת ולשמור על עצמו. רק אז מגיע נגבה. נגבה זה הצד ימין, המקום של החסד, מקום של החום, החמימות, האור, שזה בעצם המטרה, הנתינה, ההשפעה, להאיר, לחמם, להתרחב ולתת. כל יהודי הוא יש לו את הכוחות להשפיע ולתת ולהאיר באזור שלו, בסביבה שלו, בכל העולם, וזה בעצם התהליך של ופרצת. מהים הולכים לקדמה, מהמערב אל המזרח, ואחר כך צפונה. לקחת את הנושא של הגבורה, לדעת, להסתכל ולדעת את הגבולות, מה מותר ומה אסור, ויחד עם זה ונגבה, להתרחב ולהתפשט ולהאיר ולחמם ולהאיר את העולם עם אור התורה והמצוות. וזה בעצם המטרה. זה בעצם האופן איך שיהודי הוא דווקא ברגעים האלה, בתקופה האחרונה של הגלות, איך שאנחנו עושים שמהעולם הזה מקום של אור וקדושה. אז זה המסר של ופרצת. המסר של ופרצת בשביל הימים שלנו, דווקא עכשיו, בזמן האחרון, הוא מסר מעצים ומסר חזק ביותר ומסר חשוב ביותר, שזה נוגע לכל אחד ואחד מאיתנו. אז כל אחד צריך לדעת שאתה יכול להיות חלק מהופרצת הזה, אתה צריך להיות חלק מהופרצת הזה. כל יהודי בזמן שלנו, בתקופה הזאת שאנחנו נמצאים בה, בזמן של ״והיה זרעך כעפר הארץ״, אז דווקא מתוך העפר הזה הוא צמח. אז יש את הצמיחה ורואים את זה בצורה ממש נפלאה, את הופרצת. אז שכל אחד יהיה חלק מהדבר הזה. לפרוץ את המחסומים שיש לנו לבד בפנים, לפרוץ את המחסומים שיש מבחוץ, לפרוץ את המחסומים שיש לפעמים ביהודי

32:38 שעומד ממולי, ולצאת החוצה מהארבע אמות שלי, מהגבולות שלי, וללכת לימה וקדמה צפונה ונגבה. לנסוע למקומות אולי גם כן שאני לא רגיל בהם, ושם למצוא את הניצוץ, להביא את האור של היהדות, להביא את האור של הקדוש ברוך הוא, וללמוד מיעקב אבינו, שהוא עזב את ארץ ישראל, עזב את הבית שבבאר שבע, הוא עזב את המקום שהיה רגיל לחיות שמה, את בית אביו. הוא הלך לחרן, ושם דווקא הוא הצליח לופרצת, לבנות את בית ישראל. ככה כל אחד ואחד מאיתנו, אנחנו נגיע גם כן למקום שכתוב בהמשך הפרשה ״ויפרוץ האיש מאוד מאוד״, שהקדוש ברוך הוא נותן לכל יהודי פריצת גבולות גם בגשמיות, בהרחבה, בפרנסה ובעשירות, כמו שהיה אצל יעקב אבינו. ואז נזכה למה שכתוב בסיום הפרשה, ״ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים״, מחניים, שזה המלאכים שבאו ללוות אותו, וחזר לארץ ישראל. ושכולנו נזכה לחזור לארץ ישראל, לגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.