הוי דן את כל האדם – תורת החסידות במבט משנה חיים שמגלה טוב בכל יהודי | הרב אשר פרקש

00:00 כשמדברים בקשר למצוות אהבת ישראל, נשאלת שאלה מאוד פשוטה: מה בדיוק היא המצווה של אהבת ישראל? האם זו מצווה של רגש? אני אמור לאהוב? הפירוש הפשוט של המילים "ואהבת לרעך כמוך" — לאהוב יהודי. אני מרגיש אהבה, אהבה מיוחדת לכל יהודי. או האם יש למצווה הזאת ביטוי מעשי? ובמה מתבטא המעשה הלכה למעשה בקשר למצוות אהבת ישראל? בדרך כלל, כשיהודי בא לקיים מצווה, הוא בודק בספרי הלכה, פותח שולחן ערוך, פותח הרמב"ם, פותח ספרי הלכה שמסבירים לו את המעשים של המצווה. איך מקיימים את המצווה? להניח תפילין — יש הלכות תפילין. לשמור שבת — יש הלכות שבת. כשרות — יש הלכות כשרות. על כל דבר יש לנו ספרי הלכה שמסבירים לנו בפרטיות, במעשים, איך מביאים את המצווה לפועל. מה בדיוק מצוות אהבת ישראל? היום אנחנו ניקח, נתעמק ונחפש ונגלה דבר ראשון מבחינה הלכתית משהו מפתיע ביותר בקשר לאופן הקיום של מצוות אהבת ישראל, ומשמה נעבור לראות את זה במבט המיוחד שתורת החסידות נותנת לנו לעניין הזה, ונבין את המצווה של אהבת ישראל ממקום מאוד מאוד מעניין, מאוד מאוד עמוק ומאוד מאוד מציאותי ומעשי בחיי היומיום. אנחנו נפתח קודם כול בסיפור שקשור עם העניין של הכוח, המילים שלנו, הכוח שיש לדיבור שלנו. דיברנו על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב בשיעור הקודם, נגענו, סיפרנו על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ואיך שהוא היה סנגורם של ישראל. איך שבזכות תורה שהוא קיבל ממורנו הבעל שם טוב, הוא פיתח את השיטה המיוחדת שלו לדבר בזכותם של ישראל, ותמיד להיות סנגור של עם ישראל. חסידים מספרים שרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, עוד ביום שהוא נולד, כך מסופר, הבעל שם טוב נכנס לבית הכנסת והודיע לתלמידים שלו, הוא היה מאוד

02:27 שמח. מה יום מיומיים? שאלו התלמידים. והבעל שם טוב אמר להם: היום ירדה נשמה מיוחדת לעולם שהיא תאיר את העולם עם אהבת ישראל שלה, היא תלמד זכות ותהיה סנגור של כל עם ישראל בכל המצבים. אחד מהסיפורים שמבטאים את ה... הרי יש עשרות, מאות סיפורים על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, על אהבת ישראל שלו. אבל אחד מהסיפורים המיוחדים, ושזה יתקשר מאוד חזק עם מה שאנחנו נדבר היום בקשר לכוח שיש למילים שלנו, זה הסיפור הידוע שרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, פעם בעיר שלו היה יהודי שהוא היה במצב של שפל ביותר, יהודי שהגיע לתכלית השפלות בחטאים ועוונות, היה אפיקורס גמור, דיבר על ה' ועל משיחו, לעג מכל דבר שבקדושה. פעם אחת היהודי הזה נפגש ברחוב עם רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, וככה בלעג הוא אומר: רבי, אני עברתי על כל העבירות שבתורה, אין איסור בעולם שאני עדיין לא עברתי עליו. רבי לוי יצחק מסתכל עליו ואומר לו: אני מקנא בך. היהודי נבהל. הוא חשב שהברדיצ'בער לא הבין מה הוא אמר, והברדיצ'בער אומר לו: כן, אני ממש מקנא בך. הרבי מקנא בי? בן אדם שעשה את כל החטאים שבעולם. איך אתה, רבי, יכול לקנא בי? אומר לו הברדיצ'בער: כתוב בגמרא שכשבן אדם עושה תשובה, אם התשובה שבן אדם עושה היא תשובה מאהבה, אז זדונות נעשים לו כזכויות. כל העבירות שבן אדם עשה בעבר, ברגע שהוא עושה תשובה מאהבה, אז זדונות נעשים לו לזכויות. אז תשמע, אומר הברדיצ'בער, שנים על גבי שנים אני אוסף כל יום עוד מצווה ועוד מצווה, עוד מעשה, עוד דיבור, עוד מחשבה, עוד מילה טובה, עוד משהו, ובקושי אני אוסף כמה מצוות ליום. כמה אני מגיע? אתה

04:50 ברגע אחד, אתה רק תעשה תשובה אחת טובה, תשובה מאהבה, אז כל העניינים, כל החטאים והעוונות שעשית עד עכשיו תוך שנייה נהפכים לזכויות. כזה דבר אין לי, יש לך, ובזה אני מקנא בך. וכפי שהחסידים מספרים, היהודי הזה, דווקא המילים האלה התמימות שנאמרו מעומק הלב של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שברו לו את לב האבן והוא חזר בתשובה שלמה, נהיה בעל תשובה גם הוא. מה העניין של הסנגוריה הזאת? לשון המשנה: "הוי דן את כל האדם לכף זכות", וזה היה הכוח של הברדיצ'בער, לדון את כל האדם לכף זכות. המשנה אומרת שיהודי צריך לדון את כל אחד לכף זכות. לפעמים אנחנו שואלים: רגע, זה לא משהו נאיבי? האם זה אמיתי? האם זה כנה? אתה אומר מילה טובה, רוצה לתת לו הרגשה טובה. בעצם אתה באמת חושב ככה? מה זה הדבר הזה לדון לכף זכות? הרי הבן אדם הזה חוטא. הוא עושה דברים גרועים, דברים שפלים, דברים נמוכים. אז מה, אני אמצא איזה כף זכות? תמצא איזה מילה טובה, נגיד איזה לימוד זכות. זה נשמע הרבה פעמים כמו משהו כזה ש-שסוג של נאיביות מסוימת, לא? או משהו שאני עושה רק בשביל לתת הרגשה טובה לשני. אבל מה, איפה פה נקודת האמת בעניין? עוד יותר, השאלה היא עוד יותר עמוקה. השאלה היא בעצם, הרי אנחנו אומרים יש מצווה של "הוכח תוכיח את עמיתך", ואותם פסוקים שהתורה אומרת "ואהבת לרעך כמוך", התורה גם כן אומרת מצוות הוכחה. אז רגע, איך אני אמור לקיים מצוות הוכחה? הרי כדי להוכיח אתה צריך לראות את הדברים השליליים, הדברים שהבן אדם עשה שצריך לתקן אותם, ולדבר איתו על זה ולהגיד לו: תראה, עשית כך וכך ואסור לעשות

07:00 את זה ולהוכיח אותו. אז איך? איך? איך מסתדרים שני הדברים האלה ביחד? מצוות הוכח תוכיח את עמיתך יחד עם הציווי, המשנה, הוי דן את כל האדם לכף זכות. וכאן אנחנו מגיעים לדבר נפלא שאנחנו מוצאים בהלכה. פותחים את הרמב"ם, והרמב"ם, זה בספר המדע, הלכות דעות פרק ו', הלכה ג'. זה המקום ברמב"ם בו הוא מביא את המצווה של אהבת ישראל. מסתכלים ברמב"ם, רואים את המילים האלה, אומר הרמב"ם ככה: מצווה לאהוב כל אדם מישראל, שנאמר ואהבת לרעך כמוך. מצווה לאהוב כל אדם מישראל כגופו, שנאמר ואהבת לרעך כמוך. לפיכך, ממשיך הרמב"ם, צריך לספר בשבחו. ככה הוא מתחיל, ואחרי זה הוא ממשיך עוד כמה דברים. כשאנחנו מסתכלים על המילים האלה נעצרים, רואים פה דבר נפלא ביותר. שאלנו מה הן ההלכות של אהבת ישראל? והנה הרמב"ם אומר לנו מילים ברורות: לאהוב כל אחד מישראל כגופו, ומיד מה הוא אומר? לפיכך, במה זה מתבטא? מה הביטוי של זה? לפיכך צריך לספר בשבחו. לדבר בשבחו של היהודי זה קיום מצוות אהבת ישראל. מעניין. עוד יותר מפורט כותב הרמב"ם קודם, בפרק הקודם, כשהרמב"ם מדבר על התלמיד חכם, שהרמב"ם אומר שחכם צריך להיות ניכר לא רק בחוכמתו ובתורתו, אלא גם כן בהילוכו, במעשיו, במעשיו, במתינותו, באכילתו. אז בין הדברים הרמב"ם אומר בדיבורו, וגם שמה אומר הרמב"ם במה רואים את הדיבור? דיבורו של החכם, שבזה הוא שונה בהנהגה שלו, שהוא דן את כל אדם לכף זכות, ולפיכך הוא מספר בשבחו של חברו ולא בגנותו כלל. מה זה הדבר הזה? לספר בשבחו, וזה מצוות אהבת ישראל. זה מעניין איך אנחנו מקיימים את זה. למה בדבר הזה, זה הדבר הראשון שהרמב"ם מביא בתור מצוות אהבת ישראל, וכאן אנחנו

09:33 צריכים להגיע למבט המיוחד שהבעל שם טוב גילה לנו והכוח שיש בדיבור. הכוח שיש במילים שבן אדם אחד אומר לשני. הדבר הזה אנחנו רואים את זה בכיוון השלילי, וכמובן כמו שחז"ל אומרים, מרובה מידה טובה ממידת פורענות. זאת אומרת, אם רואים דברים בחלק השלילי, אז כל שכן וקל וחומר שככה זה בחלק החיובי, הכוח שיש במילים של האדם בצד השלילי, שזה בעניינים של לשון הרע, רכילות, ומזה אנחנו נלמד בצד החיובי הכוח שיש לבן אדם במילים שלו כשהוא אומר מילה טובה, מדבר בשבחו של חברו. מה זה פועל בנפש? מה זה עושה? אז יש סיפור שמספרים על הבעל שם טוב. הסיפור הוא שבעיירת מז'יבוז', איפה שהבעל שם טוב היה גר, היו שמה כל מיני סוגים של יהודים, גם אנשים פשוטים. כידוע שהבעל שם טוב קירב כל יהודי, ודווקא את האנשים הפשוטים הוא אהב אותם וקירב אותם באופן מיוחד. אז פעם אחת בבית הכנסת, כשהבעל שם טוב היה נוכח, הייתה שמה איזושהי מריבה בין שני בעלי בתים, שני יהודים בבית כנסת, ומרוב כעס יהודי אחד צעק על היהודי השני והוא אמר לו: אני אקרע אותך כמו דג. כשהבעל שם טוב שמע את המילים האלה הוא הזדעזע, ואז הוא קרא לתלמידים שלו. וידוע שהבעל שם טוב היה לו כוח מאוד מיוחד שהיה עושה את זה מפעם לפעם כדי ללמד את התלמידים שלו, לחנך אותם, ללמד אותם. אז הייתה דרך מיוחדת שהייתה לבעל שם טוב. הוא היה שם את היד של-- היה מבקש מהתלמידים שיעמדו, כל אחד ישים את היד שלו על היד, על הכתפיים של השני, ואז הבעל שם טוב הקדוש היה שם את הידיים הקדושות שלו גם כן על שני

11:38 התלמידים שעמדו משני הצדדים, ביקש מהם לסגור את העיניים ואז התגלה להם מחזה מזעזע ביותר. פתאום הם ראו איך שהאיש האחד קורע את האיש השני כמו דג. הם צעקו צעקה של פחד, בהלה, ואז הבעל שם טוב הוריד את הידיים הקדושות שלו, והוא אמר: הכוח שיש לדיבור של האדם. כשבן אדם מדבר הוא יוצר, הוא עושה, הדברים שיש בדיבור של בן אדם הם מייצרים דברים בעולם. כשהבן אדם אומר מילה, אז המילה שהוא אומר באמת עושה משהו בעולם רוחני יותר, וכשיש לנו עיניים קצת יותר עדינות יכולים לראות את הביטוי המעשי של הדיבור של הבן אדם. וכאן מדובר בבן אדם שאמר משהו שלילי, אז המשהו הזה באמת יצר משהו בעולם. מה ההסבר לזה? ההסבר לזה, ההסבר העמוק בזה על פי תורת החסידות, כי בעצם הרי כל האדם וכל הכוחות שלנו, אז כמו שאיוב אומר בפסוק, מבשרי אחזה אלוקה. האדם וכל המבנה של האדם, הכוחות, האיברים, הרגשות, כל המבנה שלנו, אז מבשרי אחזה אלוקה. זאת אומרת שהאדם נוצר בצלמנו כדמותנו. האדם הוא כמו הכביכול הצלם ודמות כביכול של הקדוש ברוך הוא. ובלשון התניא, נשתלשלו מהם. כלומר, שכל כוחות הנפש וכל הדברים שיש לאדם בעצם זה סוג של שרשרת השתלשלות מה, מהספירות העליונות, כביכול מהקדוש ברוך הוא. אז כמו שאנחנו מדברים על כוח הדיבור, אז הרי כוח הדיבור כשמדברים כביכול למעלה אצל הקדוש ברוך הוא, אז בעשרה מאמרות נברא העולם, העולם נברא על ידי כוח הדיבור. כמובן שכשמדברים למעלה צריכים להוציא את החומריות והגשמיות. לא שייך להגיד דיבור גשמי, אבל התוכן. התורה קוראת לאופן איך שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם דיבור. ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור. ויאמר אלוקים

14:06 יהי רקיע ויהי רקיע. הקדוש ברוך הוא דרך האמירה שלו יצר, ברא, עשה עולם שלם נבראים. מכיוון שהיהודי הוא נברא בצלם ודמות של הקדוש ברוך הוא, אז הדיבור שלנו יש לנו כוח לייצר. הדיבור שלנו גם כן בורא, יוצר, עושה דברים, והדברים קורים בעולם, וזה הכוח הזה בעצם מה שהבעל שם טוב אומר, יש לזה מקור גם כן מדברי המדרש. יש מדרש רבה פרשת אמור על המילים אמור, פרשת אמור. אז אומר המדרש: אמרות ה' אמרות טהורות. לדבר על האמירה של הקדוש ברוך הוא, והוא מביא שמה שהאמירה של הקדוש ברוך הוא היא אמירה טהורה שעושה טהרה, ויהודי צריך ללמוד מהקדוש ברוך הוא גם כן שהאמירה שלו תהיה אמירה טהורה. ובהמשך שמה המדרש נכנס לכל הנושא של לשון הרע ורכילות, שיהודי צריך לדעת שהדיבור שלו צריך ללמוד מהקדוש ברוך הוא שהדיבור שלו יהיה דיבור טהור ולא חס ושלום דיבור לא טהור. אז משם אנחנו מבינים שיש את הכוח המיוחד בדיבור של האדם. בעניין הזה אנחנו מבינים גם כן, על פי זה אנחנו יכולים להבין גם מה שהגמרא אומרת במסכת ערכין. יש הרי גמרא מפורסמת, שהגמרא אומרת שלשון הרע הורג שלושה. מיהם השלושה? יש כמה אופנים להסביר את זה, ואחד האופנים זה השלושה הם זה שמדבר וזה שמקשיב וזה שדיברו עליו. אז כולם שואלים את השאלה הזאת. זה שמדבר עשה דבר רע, דיבר לשון הרע. זה שמקשיב גם עשה דבר רע, ברור, הקשיב לשון הרע, אבל זה שעליו מדברים, מה הוא מסכן בזה שדיברו עליו? וכאן מגיע העומק על פי תורת הבעל שם טוב, כשאנחנו מדברים על מאורע מסוים או על אדם מסוים, אז הכוח שיש בדיבור שלנו זה שהדיבור

16:18 יוצר את הדבר ומוציא את זה, מביא את זה מהכוח אל הפועל. על ידי הדיבור הזה הדבר הזה נעשה מציאות. זאת אומרת, יכול להיות לפעמים דבר שקבור באדמה, טמון. אין לזה שום משמעות. משמעות זה נמצא שמה. אבל כל זמן שהדבר לא בא בדיבור אז הדבר הזה נשאר במקום קבור מתחת לאדמה. זה לא. אין לזה משמעות, אין לזה ביטוי, אז זה יכול להישאר ככה כל החיים גם כן. ברגע שדיברנו על זה, אז הדיבור הוציא את זה מן הכוח אל הפועל, מן ההיעלם אל הגילוי. מהפוטנציאל זה הפך להיות למשהו בעולם, משהו מציאותי. וזה מה שקורה בעניין של הלשון הרע. כשאתה מדבר משהו רע על הזולת, אז הרע הזה, יכול להיות שעד עכשיו הרע הזה היה קבור אצלו, טמון אצלו, ולא היה לזה שום ביטוי מעשי. אבל דרך הדיבור שלך הוצאת את זה, עשית מהרע הזה שיהפוך להיות למציאות, ואז רחמנא ליצלן זה יכול להפוך גם כן שהרע הזה יבוא בפועל, ולכן זה מה שהגמרא אומרת שהלשון הרע פועל גם על מי שמדברים עליו. אמרנו מידה טובה מרובה ממידת הפורענות. זה מדובר על הדיבור בצד השלילי. אז בוא ניקח את הנקודה הזאת, ועל פי זה אנחנו נבין בעומק נפלא את דברי חכמינו בפרקי אבות ואת דברי הרמב"ם במצוות אהבת ישראל. אם זה בצד השלילי ככה, הרי כל שכן וקל וחומר כשהיהודי אומר מילה טובה, כשהיהודי מוציא דבר שבח על יהודי אחר, אתה מדגיש את המעלה שלו, את הח-- את העניין החיובי שיש בו, את הכוחות הנפלאים שיש בו, ועל זה אתה שם את הדגש. אז כשאתה מדבר בשבחו של חברו, אז הרי אתה מוציא את הכוחות הפוטנציאליים הטמונים

18:18 אצלו מן הכוח אל הפועל, וזה מה שהרמב"ם אומר. מצוות אהבת ישראל, ואהבת לרעך כמוך, לאהוב כל יהודי כגופו. אז דבר ראשון במה זה מתבטא? זה מתבטא בלספר בשבחו. מכיוון שאהבת ישראל, הרי דיברנו גם כן בשיעור הקודם שאהבת ישראל נובעת מאחדות ישראל. אהבת ישראל נובעת מהמקום ששם מתגלה הפנימיות של היהודי, שהיהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש. ברגע שאתה מסתכל על היהודי מהמקום, הפנימיות שלו, ואת זה אתה מגלה החוצה, אז מתגלה היופי, הכוחות, האוצרות, הדברים הכי נפלאים, וזה מה שהבעל שם טוב גילה לנו. הבעל שם טוב הרי אומר, אחד מתורות הבעל שם טוב על הפסוק: "כי תהיו לי אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות". אומר הבעל שם טוב, כנסת ישראל נקראים ארץ חפץ. הקדוש ברוך הוא אומר עם ישראל הם ארץ חפץ שלי. מה זה ארץ חפץ? האדמה. האדמה כלפי חוץ רואים אדמה, עפר, אבנים, אבל מתחת לאדמה, בעמקי האדמה נמצאים הרי האוצרות הכי הכי נפלאים. מתחת לאדמה יש מעיינות, יש מינרלים, יש דברים, יש זהב, יש, יש דברים, אוצרות שעדיין לא גמרו לגלות את כל האוצרות שיש באדמה. האוצרות הכי יקרים טמונים באדמה. הכל היה מן העפר, כמו שהחכמים אומרים. כל יהודי הוא ארץ חפץ של הקדוש ברוך הוא, אומר הבעל שם טוב. אצל כל יהודי טמון בנפש שלו, בכוחות הפנימיים שלו טמונים כוחות נפלאים של חוכמה, של מידות טובות, של הנהגות, של יושר, של מידות, דברים נפלאים שקשורים עם המהות של יהודי שהוא חלק אלוקה ממעל ממש. אוצרות אינסופיים. איך אנחנו מוציאים את זה החוצה? מגיע הרמב"ם ואומר על כן צריך לספר בשבחו. כשאתה מדבר מילה טובה על יהודי, אתה מדבר על המעלות שלו, אתה

20:33 מדבר על הטוב שלו, אז אתה מוציא את הטוב שלו מן העלם אל הגילוי. ולפי זה, מה העומק של דברי חכמינו "והווי דן את כל האדם לכף זכות"? מה כאן היופי של הדברים האלה? מה העומק של דברי חכמינו? "והווי דן את כל האדם לכף זכות" זה לא רק לתת לו הרגשה טובה, להגיד לו מילה טובה או כמו שאמרנו משהו נאיבי לרמות את עצמנו ולא לראות את הרע, לראות רק הטוב כאילו שהכל בסדר. להפך, זה התוכחה הכי נפלאה והכי עמוקה. הכוח, איך אני מוכיח את הזולת יכול להיות בשני דרך אופנים. אם אני רואה אצל מישהו שעושה משהו שלילי, משהו לא טוב, ודאי יש מצוות תוכחה, "הוכח תוכיח את עמיתך", מצוות התוכחה. אבל אפשר לעשות את זה בשני כיוונים. אני יכול להצביע על הרע ולהגיד לו, איי אתה עשית משהו לא טוב, ולהסביר לו עד כמה דבר שהוא עשה זה שלילי ולנסות לשכנע אותו איך לתקן את דרכיו. אז על מה אני הצבעתי? על הרע. ועל מה אני דיברתי? על הרע. מה עשיתי? אני רק אני לקחתי את הרע שהיה אצלו ועוד יותר הוצאתי את זה. עשיתי מזה עסק, דיברתי על זה, בניתי את זה, עשיתי מזה משהו גדול. אז להפך, הרע הופך להיות משהו יותר מציאותי, יותר ממשי. האופן השני זה "הווי דן את כל האדם לכף זכות". לראות את הכף זכות, לראות את הצד החיובי, לראות את הטוב שיש אצל יהודי. בוא ניקח את זה בעניין של מדברים פה. אחת מהדוגמאות, בנוסף לסיפור שסיפרנו מה-מה-מהרב מברדיצ'ב, איך שהוא אמר לו שבכוח התשובה יש לו את היכולת להפוך את כל הזדונות שלו לזכויות. ניקח את זה במבט

22:24 קצת יותר מעמיק. זה אומר, הרי כשאנחנו רואים יהודי שנכשל או שנפל בעניינים של חטאים ועוונות, הרי כל דבר שקורה אצל בן אדם זה איך שנקרא, בתורה קוראת לזה, זה ניסיון. הקדוש ברוך הוא שם את האדם בניסיון. היצר והתאוות של היצר זה הרי הניסיונות שכל בן אדם נמצא בהם. כל אחד מאיתנו, במידה כזאת או אחרת, יש לנו ניסיונות בחיים. זה כל פיתויי היצר שיש לנו מול העיניים. יש אנשים שיש להם ניסיונות יותר קשים ויותר קשים. במה זה תלוי? אז מוסבר בתורת החסידות. הקדוש ברוך הוא לא נותן לבן אדם ניסיונות כדי להכשיל אותו חס ושלום. להפך, הקדוש ברוך הוא נותן לאדם ניסיון כדי לרומם אותו. ניסיון, אומר תורת החסידות, זה מלשון הרים נס על ההרים, דגל, נס, משהו גבוה, מרומם. ניסיון זה לא כישלון. ניסיון זה לא אבן נגף. זה לא משהו שבא לשבור אותי, להפיל אותי. כאילו שרודפים אחריי, הנה תפסתי אותך על חם, כאן נכשלת, עשית-- תופסים אותך באיזה חטא. להפך, הקדוש ברוך הוא רוצה לרומם, להעלות את האדם לרמה יותר גבוהה, ועל זה מגיע ניסיון, ותלוי בכוחות שיש לבן אדם. רק הקדוש ברוך הוא יודע מה הם הכוחות האמיתיים שיש לאדם, איזה כוחות נמצאים בנפש. ויש יהודי שיש לו כוחות כל כך חזקים, ואיך אנחנו? במה מתבטא? זה מתבטא בניסיונות. לפי ערך הכוחות הנפשיים שיש לו, לפי ערך זה גם כן הניסיונות שהקדוש ברוך הוא שם לאדם מול העיניים. הקדוש ברוך הוא מכיר את הכוחות האמיתיים שיש לאדם, ודווקא אדם שיש לו כוחות הנפש, שיש לו כישרונות, שיש לו כוחות עצומים יותר, אז גם הניסיונות יותר גדולים כי יש לו את היכולת להתגבר. אם

24:34 לא היה לו את היכולת להתגבר אז לא היה הקדוש ברוך הוא שם אותו בניסיון. ובכן, כשאני מסתכל על יהודי ואני רואה שהיהודי הזה סובל מניסיון קשה ביותר, היהודי הזה יש לו פיתוי יצר עצום ביותר. במקום להסתכל על הרע, על ההתנהגות, מה שקורה בפועל תדבר על הכוחות שלו. תדבר על הכוחות העצומים, תגלה את הכוחות הנפלאים שיש לו, את כוח התשובה שיש לו, את הכוחות העצומים שיש לאדם הזה. תספר בשבחו ובזה אתה תוציא אותו, בזה אתה תרומם אותו ניסיון, תרים אותו, בזה אתה תפעל עליו שהוא יוכל להגיע למקום האמיתי שהוא יכול להגיע. וזה מה שהרמב"ם אומר "הווי דן את כל אדם לכף זכות". הרמב"ם בפרק ו' שהוא מדבר על התלמיד חכם, הוא אומר "הווי דן את כל אדם לכף זכות ולכן צריך לספר בשבחו ולא בגנותו כלל". מה הרמב"ם מתכוון? בדיוק הנקודה הזאת. כשאתה רואה בן אדם שצריך לדון אותו לכף זכות, מדובר בפשטות הרמב"ם מדבר על בן אדם שעשה משהו שלילי, ולכן אתה צריך לחפש כף זכות. אז זה לא שאתה משקר לו לעצמך, אלא כדי לעזור ליהודי, לעזור לו להתרומם, לעזור לו להתגבר על ה, על, על הקשיים והניסיונות שיש לו. אז ולספר בשבחו ולא בגנותו כלל. ברגע שאתה שם לב לאיזה תעצומות נפש היהודי הזה נדרש והכוחות המיוחדים שהקדוש ברוך הוא נתן ליהודי הזה, אז זה עצמו נותן לך את הכוחות לראות רק את הטוב שבו. אז הרע מתבטל. אתה כבר לא יכול לראות את הרע. אז אתה רואה רק טוב. אז זה לא שקר, זה האמת. אז אתה רואה את היופי, את הטוב, את היוקר, את הארץ חפץ, ה, ה, החלק הזה העמוק

26:21 והנפלא. פתאום אתה מסתכל על היהודי הזה, אז המשקפיים שלך משתנים. אתה מסתכל עליו בראייה אחרת לגמרי. הרב שבתי סלבטיצקי, השליח של הרבי בבלגיה, אנטוורפן. אז הוא מספר, יש לו סיפור שהוא מספר הרבה פעמים את הסיפור הזה, שיהודי שהיה לו קשר איתו, שהוא התחיל להתקרב ליהדות, התחיל לקיים מצוות, ללמוד תורה והתחיל ככה להתקדם יותר ויותר, עד שבשלב מסוים הוא גילה לשליח את הסוד שלו, שיש לו עניין מסוים, איזשהו חטא מאוד חמור שהוא לא יכול להיפטר מזה. הוא היה קשור עם אישה נוכרייה, והוא אמר לי: זה ניסיון שאני לא יכול לעמוד בו. כבר הייתי אצל רבנים, כבר הייתי אצל חכמים, כבר רצתי אצל כל מיני גדולי ישראל. ניסיתי כבר, כולם ניסו לשכנע אותי, להסביר לי עד כמה זה חמור. זה משהו יותר קשה ממני. ואז הוא הציע לו לנסוע לרבי, וכפי שהוא מספר, הרבי אמר לאותו יהודי כשהוא הגיע אליו, כשהוא עבר, אז הרבי התבטא ואמר לו: אני מקנא בך. והיהודי הזה התבלבל שהרבי יגיד אני מקנא בך. ואז הרבי הסביר לו את הנקודה הזאת, שהניסיונות שהקדוש ברוך הוא מציב לאדם הם באים לרומם את האדם, לגלות את הפוטנציאל העצום שנמצא אצלו. וכמה שהניסיון הוא יותר גדול, זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא נותן לך אפשרות להתעלות, להתרומם לדרגה יותר גבוהה. אז הניסיון הזה זה, זה משהו מיוחד שהיהודי הזה קיבל. זאת אומרת שיש לך כוחות כל כך מיוחדים שרק אתה יכול להתגבר עליהם. אני לא זכיתי לכזה ניסיון. אתה קיבלת את זה כי הקדוש ברוך הוא מאמין בך ויודע שיש לך כוחות מיוחדים שאתה תוכל באמת להגיע ל... וכשאתה תעמוד בניסיון הזה אתה

28:32 תוכל להגיע לרוממות האמיתית, לגלות את הפוטנציאל האמיתי שלך. ודווקא המילים האלה זה מה שפעל אצל אותו יהודי, שהוא, הוא, הוא נשבר אצלו, אה, הקליפה הזאת, הכוח הזה, המשיכה הזאת, ואז הוא באמת החליט והוא הצליח להשתחרר ולהיות בעל תשובה גמור. אז זה מה שאנחנו צריכים ללמוד. זה המצווה המעשית של אהבת ישראל. ברור, אהבת ישראל יש לזה הרבה ביטויים במעשים חוץ מאהבה, הרגש של אהבה. אז ודאי שמצוות אהבת ישראל מתבטאת בהרבה דברים. הרמב"ם כותב גם כן בהלכות אבל שהביקור חולים, אה, לשמח חתן וכלה, להבדיל חס ושלום בין חיים לחיים כשמדובר על אבלות, לוויה, הלוויית המת. זה הכל ביטויים של מצוות ואהבת לרעך כמוך. הרמב"ם אומר תקנת חכמים זה שיהודי חייב לעשות את כל הדברים האלה, וזה הכל נובע מהמצווה של ואהבת לרעך כמוך. אבל זה דברים מסוימים שקורים ברגעים מסוימים של החיים לטובה, וחס ושלום שלא נדע מדברים לא טובים. אבל יש לנו פה ברמב"ם הזה שדיברנו היום אפשרות מעשית איך יהודי פועל את אהבת ישראל ביום יום. על ידי זה שאנחנו נרגיל את עצמנו לראות את הטוב, להסתכל על החיובי ואת זה להוציא ועל זה לדבר. כשאנחנו מדברים על יהודים ומדברים על, על, על מצבים מסוימים, לדבר, להדגיש את החלק החיובי, להוציא את המעלה, לדבר על הטוב שבו ואת הכוח הזה להוציא מהם אל הגילוי. אז אנחנו יכולים להפוך את המציאות של האדם, לגלות אצלו את האוצרות הכי נפלאים שיש לו, וזה בעצם העומק של אהבת ישראל. פעם יהודי אחד סיפר, יהודי שהוא היה ילד, גדל בברוקלין, ואה, אה, אבא שלו נפטר בגיל צעיר. הוא היה יתום, היה ילד מאוד, מאוד שובב. הבית ספר סבלו

30:52 ממנו. הוא היה נזרק מבית הספר כל יום, מהחיידר. היה לו ממש משהו, היה ילד מאוד, מאוד מופרע, מאוד שובב. אמא שלו מסכנה לא יכלה יותר. בשלב מסוים היה להם קשר עם הרבי מליובאוויטש, והאמא ביקשה שהיא רוצה להתייעץ עם הרבי מה לעשות. כבר הגיעו מים עד נפש, היא לא יכלה יותר. היא באה יחד עם הילד שלה וסיפרה לרבי כל מה שהולך, מה המורים אומרים, מה המחנכים, מה המנהל, והבית ספר הזה לבית ספר הזה, ושכבר היא לא יכולה. ובבית כל ההשתוללויות, והילד עומד שמה ומקשיב, והיא מספרת כל הדברים שהילד עולל ועושה, והילד בצד עומד. הילד עצמו סיפר את זה אחרי הרבה שנים. הוא מספר שהוא עומד שם ומקשיב כל מה, כל, כל הדברים, ואז אחרי שהאמא גומרת לספר והרבי מקשיב בתשומת לב, הוא היה מוכן. הוא, מה, טוב, הוא רגיל שצועקים עליו, מוכיחים אותו, אומרים לו נו, אני כבר יודע, היה חוצפן. מה הרבי יגיד לי? ואז הרבי פונה אליו והרבי אומר לו: "מה אתה אומר על כל מה שאמא שלך אומרת? זה אמת?" אז הוא אומר: כן, אמת, כל מילה. עם חיוך גדול, הרבי פונה לאמא ואומר: אמת! את רואה מה זה? הוא ילד אמיתי, הוא לא משקר, הוא ילד שמדבר אמת. הילד הזה יהיה לך ממנו הרבה הרבה נחת. המילים האלה של הרבי, הם עשו מהפכה בלב של הנער. הוא סיפר את זה שנים אחר כך, הוא סיפר את הסיפור שהמילים האלה הפכו אצלו את הלב. הרבי לא התייחס מילה לשליליות, להתנהגות, להנהגה הפרועה, לחוצפה. הדבר היחיד שהרבי ראה: ילד שדובר אמת, דיבר בשבחו, הוציא את הכוח שלו, את המעלה המיוחדת שיש לו, ילד

33:01 של אמת, ועם זה הרבי הפך אותו, הוא שינה אותו מן הקצה לקצה, ואת זה אנחנו צריכים ללמוד מהמצווה של אהבת ישראל. איך אנחנו מיישמים את זה בחיי היומיום? השולחן ערוך, פה מדברים על הנושא הזה של אהבת ישראל והכוח של המילים שלנו. אז זה בעצם קשור מאוד, מאוד חזק עם מה שאנחנו קוראים בדיוק בפרשיות השבוע בזמן האחרון, גם בפרשת בהעלותך. בחוץ לארץ קוראים פרשת בהעלותך, בארץ ישראל קוראים פרשת שלח. שתי הפרשיות, גם בסוף פרשת בהעלותך מדברים על הדיבור של מרים ואיך שהדיבור, מה שפעל אז אצל בני ישראל. ואחרי זה על הדיבור של המרגלים בדיבת הארץ, מה שהם עשו על ידי זה, ומשם אנחנו רואים את הצד החיובי דווקא כשמדברים בשבחם של ישראל, כמו כלב ויהושע, שהם להפך דיברו בשבח ארץ ישראל, על ידי זה אז הגיעו לכל השבחים וכל הדברים הנפלאים. אז בואו ניקח את המסר אל החיים שלנו, חיי היומיום, לחפש את שבחו של חברו. ובשולי הדברים כמובן צריך להוסיף שבהלכה הזאת של לספר בשבחו של חברו יש לזה גם כן כמה יוצאים מן הכלל, כמה כללים שאנחנו צריכים לדעת אותם. בשולחן ערוך כתוב שצריכים מאוד להיזהר כשאתה מדבר בשבחו של חברו, שזה לא יהיה באופן שאתה תרבה מדי לדבר בשבחו, שמתוך כך יוצא גנותו, שזה הלכות שקשורות עם אבק לשון הרע, אז בוודאי שצריכים לעשות את זה בחוכמה ובפיקחות ולדעת איך להתייחס אל הטוב ובלי להיסחף לצדדים שליליים. ובזכות הכוח הזה של לשמור, לדעת את הכוח שבמילים שלנו, שבמילים שלנו יש להם כוח לבנות ולגלות את הטוב שיש בכל יהודי. אז נזכה באמת למה שכתוב שעל ידי מצוות אהבת ישראל אז אנחנו

35:07 נזכה במהרה בימינו לביאת משיח צדקנו בגאולה השלמה. אמן כן יהי רצון.