מאמר "והנה פרח מטה אהרון" (תשל"ג)

00:01 דובר 1 כן, זה מאמר מתשל"ג. הכניסו אותו לרבי להגהה בתש"נ. כל, כל מאמר שבחרו להכניס לרבי להגהה, החבר'ה שבחרו את המאמרים הם

00:21 דובר 2 לא סתם בחרו, אתה אומר.

00:22 דובר 1 כן, היה שם משהו מיוחד, משהו לא מובן, משהו שרצו שהרבי יבאר יותר בעומק. אז בתש"נ לקחו מאמר מתשל"ג. כמה זה? זה זה

00:34 דובר 2 שבע עשרה שנה כבר.

00:37 דובר 1 אז קודם כל יש פה נקודה. מה שהרבי-- המסר של המאמר בסוף המאמר זה נקודה שבאמת לא מדברים עליה בקשר לברכת כהנים. מה תמיד אומרים ברכת כהנים? ברכת כהנים זה מאוד חשוב, מאוד נעלה, מאוד אה. מה, מה אתה צריך לעשות? אתה תעמוד וכהנים יברכו אותך. ואם אתה לא יכול לבוא לבית כנסת, יברכו אותך גם אם אתה נמצא בשדה.

01:02 דובר 2 בשדה.

01:03 דובר 1 הכל טוב, הכל בסדר. הרבי אומר: זה לא עובד ככה. אין, אין ברכה בלי עבודה. מה העבודה שלנו בברכת כהנים? זה הנקודה של המאמר שהרבי מסביר. אבל לפני כן, כל גוף המאמר הרבי מסביר עניין, פשוט עניין נפלא בעבודת השם, מוסבר בחסידות בהרבה מקומות, אבל פה מאוד בקיצור ומאוד בבהירות.

01:25 דובר 2 כן.

01:25 דובר 1 מה העניין של מהירות? "שוקד אני על דברי לעשותו", מקל שקד. מיד פרח ויצץ ציץ. מה זה עניין של מהירות בעבודת השם? עבודת השם זה עניין של התבוננות, תיקון המידות. לאט לאט להתפלל, ללמוד. אתה יודע, לשכוח. מה, מה זה המהירות הזאת? ביאור נפלא. "והנה פרח מטה אהרן וגומר ויגמול שקדים. מבואר בליקוטי תורה בדיבור המתחיל זה דטעם שגמל שקדים דווקא הוא כי שקדים הם הממהרים להיגמר יותר מכל הפירות. ומוסיף בליקוטי תורה שם שלכן נקראים בשם שקדים, על שם שקידה או מהירות, כמו שכתוב מקל שקד גומר כי שוקד אני על דברי לעשותו". זה בירמיה. יש לומר שהכוונה בהוספה זו. למה אדמו"ר הזקן מציין את ה-- את העניין של השם? אדמו"ר הזקן רק אומר למה שקד? שקד, דבר שמבשיל מהר. ה-ה-ה אחר כך הרבי מוסיף, מדגיש, לא רק שעניינו הוא שהוא מבשיל מהר, אלא גם השם שלו זה עניין של מהירות. יש לומר שכוונתו בלשון זה לרמז שהמהירות שבשקדים היא עניינם, אבל זה לא דבר נוסף על עניינם. וכידוע ששמו של דבר מורה לעניינו, ולכן רומזים על הכהונה כי ההשפעות הנמשכים על ידי אהרן הכהן, אהרן אותיות נראה, במהירות. הדרך הזו בנוגע לכל הכהנים מאהרן, זה כשהכהנים מברכים את העם, נמשך השפע למטה במהירות גדולה בלי עיכובים, כדי לגמול את הזן. הרבי לא מביא את זה פה, אבל כתוב, וחז"ל אמרו: הכהנים זריזים הם. לא צריך לזרז אותם, כהנים זריזים.

03:12 דובר 2 כן.

03:14 דובר 1 מה העניין ה-- מה, מה ה-ה-ה שייכות המיוחדת של כהונה, של קדושה דווקא ל-למהירות, לזריזות? העניין הוא, והכל מתוך ההסבר מה שמוסבר, מה שאדמו"ר הזקן מסביר. העניין הוא שורש כל ההשפעות הוא ממידת חסדו יתברך, חסד דאצילות, ובכדי שיימשכו מחסד שבאצילות השפעות גשמיות, בני חיי ומזוני, הוא על ידי שהחסד יורד ומשתלשל בכל המדרגות שמהאצילות ועד עשיה. ובכל המשכה החסד של האצילות לא יכול

03:49 דובר 2 משפט.

03:50 דובר 1 לא יכול לרדת עד לפה ולא ייתן שום דבר אם זה, זה מישהו יקבל את זה. זה צריך לרדת בסדר, על ידי הסדר השתלשלות. ובכל המשכה מדרגה למדרגה דין ומשפט, אם תומשך השפע במדרגה שלמטה או תישאר במדרגה שלמעלה. וזהו שמתפללים ומבקשים בכל יום רפאנו, ברך עלינו. אף שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד יום הכיפורים, מתפלל בראש השנה ונכתב לו כל הדברים. בני חיי ומזוני, הכל נכתב בראש השנה. למה צריך להתפלל עוד פעם בכל יום? והכוונה במזונותיו כאן היא לכל ג' עניינים של בני חיי ומזוני. מדוע צריך להתפלל כל יום? כי הכתיבה וחתימה טובה שבראש השנה ויום הכיפורים הוא המשכת החסד למלכות דאצילות. ובכדי שתהיה השפעת החסד בעניינים גשמיים, הוא על ידי ירידה והמשכת חסד, חסד דמלכות דאצילות בחסד דבריאה, ולאחרי זה בחסד דיצירה ועשיה. ובכל, כל שלב כזה של ירידה יש דין ומשפט, אם לרדת. אז זהו אדם נידון בכל יום. אף על פי שהפסק מה שהוא יקבל כבר נגזר לו בראש השנה. אבל, אבל בשביל שזה יגיע, ישתלשל מרוחניות לגשמיות ויגיע אליו בפועל, צריך להתפלל כל יום. אדם נידון בכל יום אף שכבר נגמר דינו בראש השנה ויום הכיפורים. כי הדין של ראש השנה ויום הכיפורים הוא שיימשך החסד לאדם במלכות דאצילות. והדין שאדם נידון בכל יום הוא אם ראוי שהחסד שנמשך כבר על נפשו למעלה בראש השנה ויום הכיפורים יירד ויימשך בבריאה, ביצירה ועשיה, ועד שיימשך למטה בעולם הזה הגשמי, או שיישאר, אה, שיישאר החסד למעלה ויוסיף לו תענוג למעלה. זה כן, אחרי, אם הוא לא יקבל את זה פה היום ומעשיו לא ראויים, זה לא הולך לאיבוד. אחרי

05:56 דובר 1 מאה ועשרים הוא יקבל את זה בגן עדן, אבל פה למטה הוא לא יקבל. זה הדין. זה מסביר אדמו"ר הזקן בליקוטי תורה. ולכן מתפללים בכל יום רפאנו, ברך עלינו וכו', שהחסד שנקצב לו בראש השנה ויום הכיפורים יימשך למטה בעולם הזה הגשמי. ולא רק שיימשך בעולם הזה הגשמי, אלא בעולם הזה עצמו בעניינים גשמיים. יכול להיות להימשך בעולם הזה הגשמי ברוחניות או שיימשך בגשמיות. אז כל זה, זה עניין אחד. למה צריך להתפלל כל יום? ועוד עניין בדין שבכל יום. כיוון שהחסד שלמעלה הוא חסד רוחני, גם לאחרי הפסק דין שיימשך למטה בעולם הזה יש דין ומשפט: באיזה עניין יימשך החסד?

06:51 דובר 4 מממ.

06:52 דובר 1 מה פירוש? כל דבר כמו שהוא במקורו ושורשו, ובמקורו הוא מופשט. כמו שהוא יורד למטה, אז הוא מקבל צורה. יש סיפור ידוע על הבעל שם טוב שהוא נתן למישהו מכתב, והאדם הזה גילה את המכתב אחר כך, אחרי שש עשרה שנים.

07:12 דובר 4 כן.

07:13 דובר 1 וזה בדיוק היה באותו יום. מה הבעל שם טוב, איך הוא ראה? הוא ראה שש עשרה שנים קדימה. איך? לא, הרי הראייה של הבעל שם טוב הייתה בעולם היצירה. בעולם היצירה הזמן הוא יותר רוחני.

07:27 דובר 4 ממ.

07:28 דובר 1 כשזה יורד למטה, מה ששם זה קורה בחצי שעה או ברגע אחד, פה זה לוקח שש עשרה שנה. הוא ראה את הדברים כמו שהם למעלה. למטה זה לקח זמן, אז זה נהיה כל דבר שהוא בגשמיות. אז אותו דבר כמו שזה עניין הזמן, גם בעניין המקום וגם בכל עניין אחר. נקצב לו חסד. כן, אבל באיזו צורה? חסד שיהיה לו בנים? בסדר, איזה בנים ובנות? איזה, איזה בנים? מתי ייוולדו? איך? איך יהיה הקושי של ה-- של הלידה? איך היא הפרנסה שלהם? ה-ה-החסד הוא חסד כללי. הצורה, איך שזה אדם צריך להתפלל כל יום על הצורה, איך שהחסד אה, אה, יתגלה בגשמיות. זה שני דברים שונים. קודם כול שהחסד בכלל יגיע, החסד הרוחני יגיע לגשמיות. אחר כך עוד תפילה, כשהוא כבר מגיע לגשמיות, איזו צורה הוא יקבל, איך הוא יתבטא? ולכן תיקנו להתפלל בכל יום י"ב ברכות האמצעיות. לא מ... אם, אם כל ה-העניין היה רק העניין הראשון, היה מספיק שאתה מתפלל שהחסד, מה שאתה גזרת עליי בראש השנה, שזה יירד היום. יירד. למה מתפללים כל יום גם על זה וגם על זה וגם על זה? כדי לתת לחסד שבפועל יורד כבר את הצורה, במה הוא יתבטא. לכן תיקנו להתפלל בכל יום י"ב ברכות אמצעיות שיש בהן שאלת כל צורכי אדם, צורכי הציבור כולם. טוב, הרבי פה באות ג' מעיר, מעיר על עניין, אה, קצת צדדי. בואו נראה. הנה. עיקר הדין ומשפט באיזה עניין יומשך החסד הוא מתי יש דין ומשפט? כשהחסד שנקצב לו בראש השנה וביום הכיפורים הוא חסד מצומצם ביותר. כן. כשאין מספיק, כשאין מספיק אז מתחיל דין. רגע, איפה נשים את זה? נשים את זה

09:18 דובר 1 פה? נשים את זה פה? שאינו מספיק שימשכו ממנו כל ג' עניינים דבני, חיי ומזוני, אלא רק שניים מהם או אחד מהם, שאז יש דין ומשפט אם השפעת החסד תהיה בבני או בחיי או במזוני. כן. ותפילת הצדיק מועלת להחליף מעניין לעניין. אממ. וכסיפור על דבר הבעל שם טוב, הבעל שם טוב שבאו אליו חשוכי בנים, חשוכי בנים, לבקשו להתפלל לה' שיהיו להם בנים, והאיש ההוא היה עשיר גדול. מה, הבעל שם טוב? אם הם מסכימים שיהיו עניים, יהיו להם בנים, וכשקיבלו עליהם נולדו להם בנים ונעשו עניים. היינו הבעל שם טוב ראה שהחסד שנקצב להם לא יספיק על בנים ועושר יחד. לא, שנייה אחת, כן. על ידי תפילתו פעל להחליף השפעת החסד מעשירות לבנים. אז, אז עיקר הדין ומשפט זה, זה כשאין מספיק חסד, ולכן יש את העניין של הצדיק שיכול להחליף מפה לשם. זה ה-ה-הסיפור עם הצדיק בא רק בתור הוכחה להגיד שעיקר הדין ומשפט זה כשאין מספיק חסד. כן? אבל איך זה...? זאת אומרת, אנחנו רואים את הדוגמאות מהרגע שבאים לבקש ברכה, והרבי בתשעים ותשע נקודה תשע, ממה שאני מכיר, לא אמר לאף אחד: טוב, זה יהיה במקום זה או זה. כך גם, אה, בסדר, ברכה לבנים בנוסף למה שהיה לו, הנה בנים. ובנוסף למה שזה, טוב, זה זרע אחד וכאן וכו' וכו'. בנוסף, לא במקום משהו אחר. אבל אולי-- זה כבר עניין אחר שמוסבר במקומות אחרים. כן. לא, לא נוגע פה. פה מדובר שה, ש, אה, החסד שכבר נמשך להחליף, אבל הרבי פעל להמשיך חסד אחר שלא נמשך במקום. אז כך מסבירים. זאת אומרת, נפעל עליו חסד. החסד הזה יתבטא בעושר. זה לא מספיק. יתבטא בעושר.

11:14 דובר 1 זה דוגמה חד-חד-פעמית, הסיפור הזה של הבעל שם טוב. לא, יש כמה סיפורים כאלה, ולא רק על הבעל שם טוב. אוקיי. אבל זה... בסדר. זה לא נקודת העניין. הרבי רוצה להגיד שמתי הוא מדבר על הדין ומשפט, שעיקר הדין זה כשאין מספיק, ואז מה עושים? אז הצדיק יכול להחליף. טוב, יש לומר שאז, כשהחסד הוא מצומצם, שאינו מספיק על כל העניינים דבני, חיי, מזוני, הדין ומשפט הוא ביותר. אז עיקר הדין ומשפט זה מתי? כשאין מספיק חסד. אממ. אבל פה לא מדברים על מצב שאין מספיק. פה מדברים על מצב שיש מספיק. יש, אממ. ובכדי שיוחלף חסד מעניין לעניין הוא דווקא תפילת הצדיק כשאין מספיק. אבל בכללות, גם כשהחסד מספיק לכל ג' עניינים, בני, חיי, מזוני, יש דין ומשפט בכל יום הנוגע לכל השפעה פרטית, אם הוא יימשך בצורה כזו או בצורה כזאת. זה מה שמדובר פה. אז כל העניין של הצדיק היה רק בשביל להגיד שעיקר הדין הקשה הוא כשאין. אבל, אבל כשמדברים על הדין שאדם מתפלל בכל יום, זה לא קשור לדין הקשה. זה בגלל שבשביל לצייר, כי הרי אמרנו שיש שני מינים: האם י-- האם יומשך בגשמיות ואיפה בגשמיות. אז כשאין מספיק, אז הצדיק יכול לעזור. אבל כשיש מספיק גם אז יש דין, כי הדין הוא לא על, על, על אם יומשך אלא במה יומשך.

12:40 דובר 5 כן.

12:44 דובר 1 אז זה, זה היה המאמר. ממשיך אות ד': צריך להבין, הרי הדין שבראש השנה ויום הכיפורים הוא על האדם כמו שהוא למטה, נשמה בגוף. על מה האדם מתפלל ביום ראש-- ביום הכיפורים? יש לשונות של הרבי האמצ-- הרבי הקודם, של הרבי, שהוא מתפלל ומתחנן איך-- אם יחיה ואיך יהיו החיים שלו, ויצייר לעצמו ו-ו-ו-- שהוא... מה זאת אומרת? זה, זה, זה הרוחני. אדם מתפלל בראש השנה ויום הכיפורים על, על העניינים הכי-- באופן-- בצורה הכי פרטית וגשמית ומעשית. ובפרט לפי המובא בליקוטי תורה מגדות ממוני, שאדם נידון בראש השנה גם בענייני עולם הזה-- שני-- לא גם. אדם נידון בראש השנה בענייני העולם הזה.

13:29 דובר 5 כן.

13:29 דובר 1 הדין והמשפט הוא לא דין רוחני. הוא נידון בראש השנה על מה יקרה לו בעולם הזה, ועל זה זה הפסק דין. והדין והמשפט הוא לא רק בנוגע להשפעת החסד בכלל, בכלל, אלא הדין הוא בנוגע לפרטים, כדמוכח גם מזה שבתפילות ראש השנה מבקשים גם על עניינים פרטיים. ואף על פי כן אדם נידון בכל יום באיזה עניין יימשך לו החסד שנקצב לו בראש השנה ויום הכיפורים. הרי כבר אז הוא התפלל וזה נקצב לו באופן פרטי. למה צריך עוד פעם באופן פרטי? יתרה מזו, הוא נידון אם ההשפעה שנקצבה לו תומשך בעולם הזה או שיוסיפו לו תענוג למעלה. מה זאת אומרת? כל מה שנפסק הדין בראש השנה זה כדי שיהיה למטה. למה צריך להתפלל על זה שזה ירד למטה? נפסק דין שזה יהיה למטה. נפסק דין שזה יהיה למטה ונפסק באיזה אופן זה יהיה למטה. למה צריך להתפלל על זה עוד פעם? שני העניינים לא ברורים. יובן זה... אז, אז עד פה הרבי הסביר, אה, חזר על תוכן הביאור בליקוטי תורה. על זה הוא שאל שאלה פשוטה מתוך מה שאנחנו יודעים, הבנה פשוטה. עכשיו הרבי יסביר את הנקודה הזאת ממה שהרבי... ממה שאדמו"ר הזקן מסביר בסידור. סידור עם דא"ח. הרבי מציין. יובן זה על פי מה שכתוב בסידור על הפסוק "יום ליום יביע אומר", שבימי החול ישנם כמה עיכובים בהמשכת ההשפעה למטה. אז בסידור לא מדובר על ההשפעה של ראש השנה ויום הכיפורים. מדובר על ה... על ההשפעות של יום יום. "יום ליום יביע אומר". וביום... כל יום ישנם כמה עיכובים. ביום השבת המשכת ההשפעה היא במהירות, יביע אומר לשון מהירות.

15:28 דובר 5 זה מזכיר... זה, זה כמו שהכוהנים מברכים.

15:31 דובר 1 כן.

15:32 דובר 5 כן, מהירות.

15:34 דובר 1 ומבואר שם מה ההבדל. מדוע בראש... ביום חול יש דין, יש, אה, עיכובים ובשבת אין עיכובים. מבואר שם זה שבימי החול אפשר שההשפעה תתעכב ולא תומשך למטה, וכמשל אדם שדן בשכלו על איזה דבר אם ראוי לעשותו אם לאו. זה, זה מתלבט. בסוף בא למסקנה והחליט שראוי לעשותו, ואף על פי כן אפשר להיות שזה יישאר בשכלו ולא יבוא במעשה ובפועל למרות שהוא החליט שכן. כל אחד יודע מעצמו, יכול להיות ריבוי עניינים. הוא החליט שזה... הוא חשב. דיברו בהתוועדות על עניין של קביעות עתים לתורה, והוא באותו רגע התלהב וחשב כן, והוא בטח זה דבר מצוין והוא יעשה את זה. אבל אחר כך בפועל זה, זה, זה לא יורד לפועל למרות שהוא כן החליט. מה קרה בדרך? יתרה מזו, כאשר הדבר נוגע למעשה בפועל לחוות דעתו עוד פעם אם לעשות בפועל כפי שהחליט בשכלו. זאת אומרת, אחרי שהוא כבר בשבת הוא החליט שהוא יעשה קביעות עתים לתורה. אחר כך הוא התבונן וחשב על זה. כן, אני החלטתי וזה דבר טוב, כן, ואני באמת הולך לעשות את זה. כן, אבל אחר כך בפועל, כשזה מגיע היום וזה בדיוק יש לזה עניינים ועיכובים ואין זמן ו... ולא יורד לפועל. מה זה לא יורד לפועל? אם הוא ירצה זה יירד לפועל, נכון? ומה, מה, מה, מה זה העיכובים האלה? ממה נובעים העיכובים האלה? בירידה מדרגה לדרגה, משכל למחשבה וממחשבה לדיבור. מדיבור למעשה. הגם שההחלטה בשכל הייתה שראוי לעשות, לעשות את הדבר, שאדם חשב ו... הוא חשב שצריך לעשות. זאת הייתה החלטה ב... אה, מחשבה בנוגע לעשייה בפועל. מכל מקום, כיוון שהעשייה שנרגשה אצלו בהחלטה השכלית היא עשייה כמו שכלולה בשכל, לכן כשבא הדבר לידי מעשה בפועל, מעשה כמו

17:45 דובר 1 שהוא בפני עצמו נפרד מהשכל, צריך להתייעץ ולדון בשכלו עוד פעם אם לעשות כן בפועל. אתם מרגישים את ההבדל?

17:59 דובר 6 כן, בטח.

18:02 דובר 1 כשאדם חושב הוא באמת מחליט שזה דבר טוב, הוא באמת רוצה לעשות את זה. אבל בזמן שהוא רוצה לעשות את זה והוא מחליט, הוא החליט לעשות, הוא אפילו מצייר את עצמו בדמיון, מצייר את עצמו יושב מול ספר ולומד. הוא, הוא החליט החלטה מעשית. כן, אבל הוא לא מרגיש את הקושי של העשייה. זה, זה, זה החלטה בעולם השכל. כשהוא עומד עכשיו בפני המעשה בפועל: אני חשבתי, זה לא היה אותו דבר. עכשיו נחליט עוד פעם.

18:37 דובר 6 הרבי אומר שלקבל החלטה טובה ביום הולדת, אז להגיד אותה ברבים מהסיבה הזאת, שבדיוק זה שאם אתה מקבל אותה על עצמך אז אתה תקל פה תקן, אבל כשאתה אומר אותה ברבים אז זה יותר מחייב

18:51 דובר 1 מחייב אותך.

18:52 דובר 6 דוחף אותך לעולם העשייה, דוחף אותך לשם.

18:55 דובר 1 ובפרטיות שני עניינים זה בדין ומשפט שיש בשלב הזה של להוריד את הדברים לפועל, ושיש שני פרטים. דבר ראשון, שהחלטת השכל שראוי לעשות את הדבר אינה מחייבת את המעשה. כביכול כוח המעשה אומר לשכל, מה אתה רוצה ממני? אתה בעולם שלך, אני בעולם שלי, תעזוב אותי בשקט. כיוון שהמעשה הכלול בשכל והמעשה בפועל כמו שהוא נפרד בפני עצמו מהשכל הם שני עניינים, ולכן אפשר שההחלטה השכלית לא תביא אותה למעשה. מעשה זה לא דבר שמשתלשל משכל. משכל לא נוצר מעשה. המעשה לא נוצר מהשכל. כשאדם לוקח איזה חתיכת עץ ומגלף אותו לצורה של, אה, פסל, אז הפסל נהיה מהעץ. אה, הצורה הגיעה מפה, זה הגיע

19:59 דובר 6 כן.

20:00 דובר 1 אבל המעשה הוא לא מגיע מהשכל. מעשה זה דבר גשמי. שכל זה דבר רוחני. מעשה לא יוצר שכל. הוא... השכל בפני עצמו זה דבר נפרד מהמעשה. כן. אז אם רוצים לקחת דבר שהוא בתחום אחד ולהוציא אותו, להעביר אותו לתחום אחר, רגע, מה אתה נכנס לתוך המדינה שלי? כיוון שהמעשה הכלול בשכל והמעשה בפועל הם שני עניינים, לכן אפשר שההחלטה השכלית לא תביא אותו לידי מעשה. היינו שלא יחשוב אפילו בנוגע למעשה בפועל. הוא יכול לחשוב שזה דבר טוב, אבל לא לחשוב לגבי עשייה. ויתירה מזו, הפרט השני, שגם כשיחשוב הוא כבר כן חושב על דבר עשייה בפועל, אפשר להיות אצלו סברה שלא לעשות. החלטתי. אוקיי, כן, ואני לא רק חושב דבר טוב, אני גם רוצה לעשות את זה. אני גם חושב איך לעשות את זה. כן, אבל יש פה כל מיני עניינים אחרים.

21:08 דובר 7 תן לי, תן לי לחשוב. אני רוצה לענות עוד פעם, עוד פעם לחשוב עוד פעם.

21:12 דובר 1 אז צריך לדון עוד פעם.

21:14 דובר 7 כן.

21:14 דובר 1 הנה. סדר זה, שלושה לבושי הנפש: מחשבה, דיבור, מעשה. ובכדי שתהיה המשכה מהשכל או מהמידות, זאת אומרת מעצם האדם, השכל והמידות שלו, למעשה, זה על ידי מחשבה ודיבור. והמחשבה שעל ידה נמשך למעשה, לדיבור והמעשה, היא שחושב איך לעשות. כלומר, בשכל הטהור לפני המחשבה הוא רק חושב על זה שהדבר הוא טוב. טוב הוא. הדבר הוא-הוא-הוא נעים, הוא רצוי, הוא טוב. ה... המעשה אי אפשר לעשות בלי לחשוב קודם איך לעשות. זאת אומרת, ה-המחשבה היא מין לבוש ממוצע שמחבר את הטוב לעשות עם העשייה בפועל. המחשבה היא האיך לעשות. אי אפשר לעשות בלי לחשוב בדרך. השכל לא יכול-- השכל, הרגש לא יכול להגיע למעשה בלי... בלי להתלבש קודם במחשבה ב-באמצע. כיוון שמחשבה זו, המחשבה עצמה היא נפרדת מהשכל, כי הרי מחשבה זה רק לבוש. עכשיו, המחשבה שהייתה אצלו תחילה כשדן בשכלו והחליט שראוי לעשות, היא הייתה מחשבה שבטלה לשכל, לדיון השכל והחלטת התורה. עכשיו, כשאדם חושב, מהרהר באיזשהו דבר, אז נכון שגם פה יש אותיות של מחשבה, אבל מה המחשבה? המחשבה היא רק מבטאת את השכל. זה לא שעכשיו השכל יוצא החוצה להתלבש במחשבה. לא, זה הפוך. המחשבה היא מתבטלת, מתעלית אל-אל-אל-- חושבת בעניין של השכל. היא רק מגלה את השכל. היא לא עניין נפרד. ועניינה של המחשבה, בזמן שאדם מהרהר על-על ב-ב-בדבר מסוים, הוא רק שעל ידה את השכל, היא מבטאת את השכל, מגלה את השכל. מה שאין כן כשמדובר על מחשבה איך לעשות, זה כבר מהות נפר-- בפני עצמה, נפרד מהשכל. המחשבה, יש שני סוגים. יש את הדבר שאדם חושב בדבר, מה הוא, בטוב שלו, ב-בנעימות שלו, במהות שלו, הוא חושב על הדבר. אז עכשיו ה-ה-הוא לא

23:32 דובר 1 עסוק בלעשות. כשאדם מתחיל לחשוב איך לעשות את זה, הוא נפרד מהמחשבה הראשונה. ברגע שאדם מתחיל לחשוב, טוב, אה...

23:45 דובר 7 בוא נראה איך עושים את זה.

23:46 דובר 1 איך עושים. באותו רגע הוא מפסיק לחשוב על כמה זה טוב ולמה זה טוב ו-ומה המשמעות. הוא לא, עכשיו הוא עסוק באיך לעשות. זה מחשבה נפרדת. המחשבה הראשונה היא הייתה מחשבה שמבטאת את השכל. המחשבה הזאת היא לא מחשבה שמבטאת את השכל. מחשבה שיורדת למטה להתלבש במעשה. זה-זה מחשבה בדרגה לגמרי אחרת. ולכן ההמשכה מהחלטת השכל למחשבה לעשות היא על ידי עיכוב בשני עניינים הנ"ל. קודם כל, החלטת השכל לא מחייבת אפילו מחשבה, כי המחשבה היא דבר שנפרד. המחשבה לעשות דבר שנפרד. אז-אז-אז הוא אולי בכלל לא יחשוב איך לעשות. הוא חושב על זה שזה טוב וזהו. למה שיחשוב גם איך לעשות את הדבר? אז כל אחד מאיתנו רואה הרבה דברים ביומיום ש... כאילו זה דבר מצוין. רואה מישהו אחר עושה. איזה יופי, כל הכבוד, זה. הוא אפילו לא עלה על דעתו לחשוב שגם הוא זה... שגם הוא יעשה כך-ככה. ההוא צדיק, ההוא כן, ההוא. אני? ומה זה קשור אליי בכלל? כן, זה ממש דברים שביום יום. כי מדוע? כי המחשבה-המחשבה לעשות היא נפרדת מהמחשבה בטיב הדבר, בדבר עצמו. זה-זה-זה מבטא-- זה-זה מחשבה מבטאת את השכל. פה אין עיכוב. אבל מחשבה איך לעשות זה כבר, זה כבר ממש דבר נפרד. כן. הוא לא, הוא לא חושב אפ-- לא חושב אפילו לחשוב על זה. כלומר, לא עלה על הדעת, לא עלה על הדעת אפילו שזה קשור אליו. ויתירה מזו, שבכדי להמשיך את העניין במחשבה צריך לדון עוד פעם. אדם ראה חבר שלו עושה מבצעים. הוא לא עושה מבצעים. כן? בהתחלה הוא בכלל לא חושב: אני, מבצעים? כאילו מה שייך אליי? אני איך לדבר, זה... לא-לא-לא מרגיש שזה שייך אליו בכלל.

25:47 דובר 1 או הולך לדבר בבית כנסת או אני לא יודע מה. אחרי שכבר מדברים איתו, כן, זה שייך אליך. כן, גם אתה יכול וגם אתה צריך וגם זה וזה. אז הוא... רגע. כן, לא. לא מדברים על לדבר או לעשות. הוא מהרהר אם בכלל... אם צריך לחשוב על זה בכלל. יש כזה דבר? לא, זה חריף מאוד המאמר. מאוד...

26:18 דובר 8 זה המציאות.

26:19 דובר 1 על דרך זה הוא בהמשכה ממחשבה לדיבור, כיוון שהדיבור הוא למטה ממחשבה. מחשבה היא לעצמו. מה שאדם חושב לעצמו אף אחד לא רואה מה אני חושב. כן. הדיבור הוא לזולתו. לכן ההמשכה שממחשבה לדיבור זה גם כן על ידי עיכוב. אז יש קודם כל עיכוב אם בכלל לחשוב על זה. אחר כך לחשוב, לחשוב אבל לא לחשוב לעשות. אוקיי, הוא כבר חושב על לעשות. בסדר. נו, כן. עוד לא... מהפה שלי זה עוד לא יצא. אף אחד לא יודע שחשבתי והכול בסדר. לא, לא צריך להוריד את זה לפועל. עכשיו כל-כל-כל זה עוד עיכוב. זה עוד בתוך האדם עצמו. וגם בזה יש שני עניינים הנ"ל. המחשבה מצד עצמה לא מחייבת את הדיבור. הוא חשב לדבר, אבל בסוף הוא החליט לא לדבר. אפשר שיישאר עניין במחשבתו ולא יחשוב... אה, אה, זאת אומרת אפשר שיישאר עניין במחשבתו, ולא יחשוב אפילו לדבר בזה.

27:24 דובר 8 מה?

27:27 דובר 1 ו-ויתירה מזו, אחר כך יכול להיות כן, שישוב כן-כן יחשוב אם לדבר והוא יחליט שלא. זה עוד, עוד ירידה. יתירה מזו, בנוגע לדיבור גם כשחושב אם לדבר יש לו ספק והוא צריך להתייעץ ולדון על זה עם עצמו. כן? עוד פעם. כיוון שהמחשבה היא לעצמו ודיבור הוא לזולתו, לכן גם אחרי שהחליט בנוגע למחשבה, כן, הוא חושב, מתבונן. הוא מסופק עדיין אם להביא את זה גם בדיבור, לגלות לזולתו. ועל דרך זה בהמשכה מדיבור למעשה, כיוון שמעשה נפרד יותר מהדיבור. לכן המשכה מדיבור למעשה זה גם כן על ידי עיכוב, וגם זה בשני עניינים הנ"ל. דיבור אינו מחייב את המעשה. מדבר, בסדר, דיברנו, סקרנו. כן. אנחנו... הבטחתי, לא הבטחתי לקיים. ובכדי להמשיך מדיבור למעשה צריך להתייעץ ולדון עוד הפעם, כי ידוע שמחשבה ודיבור שייכים זה לזה. דאותן האותיות שהיו תחילה במחשבה נמשכים אחר כך בדיבור. מה שאין כן המעשה הוא עניין בפני עצמו. אז יש לומר שהעיכוב בהמשכה מדיבור למעשה בנוגע לשני עניינים הנ"ל, הוא עיכוב גדול יותר מהעיכוב בהמשכה ממחשבה לדיבור.

28:36 דובר 9 דיבור, כן.

28:38 דובר 1 אז כל זה זה ב-במשל. על דרך זה ובנמשל למעלה, דין ומשפט שבראש השנה ויום הכיפורים הוא המשכת החסד במלכות דאצילות. כנ"ל סעיף ב'. וידוע שאצילות ובי"ע הם דוגמת כוחות הפנימיים, שכל ומידות. כן, חב"ד ומידות זה שכל ומידות כביכול של האדם העליון. וג' הלבושים מחשבה, דיבור ומעש-מעשה של ה... סליחה. וידוע שאצילות ובי"ע הם דוגמת כוחות הפנימיים, שכל ומידות, וגם ללבושים מחשבה, דיבור ומעשה. זאת אומרת אצילות זה כביכול הנשמה או הגוף, וא-ואצילות ובריאה יצירה עשייה זה הלבושים מחשבה, דיבור ומעשה. מכירים את זה או לא מכירים את זה? ולכן אף שהדין ומשפט שבראש השנה ויום הכיפורים בנוגע להשפעה בעולם הזה הגשמי, אז באמת הדין בראש השנה הוא באמת בנוגע לעולם הזה הגשמי. אבל מכל מקום, כיוון שכללות האצילות, גם מלכות האצילות, דוגמת כוחות הפנימיים של מעלה, מחשבה, דיבור ומעשה זה כביכול איך שהקדוש ברוך הוא החליט אצלו שזה יהיה גשמי. אצלו זה כמו שאצל אדם זהו, הוחלט בשכל שזה דבר טוב. הוחלט שזה דבר טוב לעשות, אבל זה הוחלט בשכל. הכתיבה וחתימה טובה שבראש השנה ויום כיפורים שהיא יימשך שפע גשמי. אז באמת הוחלט, והוחלט שיימשך שפע גשמי לאדם הזה הפרטי באופן הזה והזה. אבל איפה זה הוחלט? זה הוחלט במלכות האצילות. היא דוגמת החלטת השכל שראוי הדבר לעשותו. שהמעשה כמו שהוא בהחלטת השכל באמת כלול בשכל. ובכדי שיימשך השפעה בעולם העשייה ובפרט בעולם הזה הגשמי, צריכה להיות תחילה המשכה בעולם המחשבה, בריאה, ועולם הדיבור, יצירה, והמשכה ממלכות האצילות לבריאה, ועל דרך זה מבריאה ליצירה ומכל שכן מיצירה לעשייה, הוא על ידי עיכוב. ובכל דרגה ודרגה שיורד השפע האלוקי מאצילות עד העולם הזה הגשמי, כל דרגה זה עיכוב,

30:52 דובר 1 עיכוב בשני עניינים הנ"ל. ולכן צריך להתפלל כל יום. על פי זה יש לבאר שיכול להיות שהשפע שנקצב בראש השנה ויום הכיפורים יומשך ברוחניות, ועד שאפשר שהמשכה ברוחניות-

31:12 דובר 9 תהיה בגן עדן.

31:13 דובר 1 הכוונה תישאר, תישאר בגן עדן.

31:15 דובר 9 כן.

31:17 דובר 1 אף שהדין בראש השנה ויום כיפורים נוגע להשפעה גשמית. ראש השנה נקצב לו השפעה גשמית. מה פתאום שהוא יקבל את זה בגן עדן אחרי מאה עשרים? נקצב לו דין בגשמיות.

31:28 דובר 9 אבל עכשיו הוא כבר לא גשמיות ורוחניות, יקבל את זה.

31:31 דובר 1 כן, אבל איך זה נקצב, זה גשמיות? נקצב בגשמיות כמו שזה, כמו ש, כמו ש, כמו שמלכות האצילות מבינה מה זה גשמיות.

31:40 דובר 9 מממ.

31:43 דובר 1 כי באצילות, ועל דרך זה בבריאה ויצירה, גם עניינים גשמיים שדנים עליהם כלולים ברוחניות, בדוגמת המעשה שבהחלטת השכל. דנים על עניינים גשמיים. איך? כמו שזה נראה שם. ועל דרך זה מחשבה ודיבור, שהמעשה כלול בשכל. זהו גם שבכל יום יש דין ומשפט באיזה עניין יימשך החסד. אף שהדין ומשפט בראש השנה ויום הכיפורים נוגע לכל הפרטים, כי עניינים דעשייה, כמו שהם בראש השנה באצילות, בבריאה ויצירה הם מופשטים מציור גשמי. לכן יש דין ומשפט: באיזה אופן תצטייר ההשפעה בגשמיות.

32:22 דובר 9 פה הרבי אומר שזה כן אפשרי שזה יירד פה למטה.

32:26 דובר 1 ברור שזה יורד כשמתפללים כמו שצריך, זה יורד למטה, אבל בלי תפילה זה סתם ככה מעצמו. לא שזה לא יכול לרדת, אבל צריך לדעת שיש מניעות. יש, לא מניעות, יש עיכוב, איך זה נקרא, עיכוב טבעי בלי קוש... לא צריך שום קטרוג בשביל זה.

32:48 דובר 9 כן, אבל לא חס וחלילה שמהרהרים על זה. אבל אנשים, יש לצערנו אנשים שלא מתפללים בכלל.

32:56 דובר 1 כן.

32:57 דובר 9 יש להם שפע בבני, חיי ומזוני, וזה וזה.

33:00 דובר 1 זה הדין.

33:01 דובר 9 בסטטיסטיקה הם לא שונים ברמה הזאת מהאחרים. וגם אצלנו, גם הכוונות שבתפילה אצלי זה לא כמו הכוונות שבתפילה אצל מישהו אחר, ולאו דווקא שאצלו יש את זה יותר או פחות. כאילו זה נורא קשה ב... כאילו, אני מנסה ל... מי שלא מתפלל בכלל לפי זה לא יהיה לו בכלל את השפע.

33:29 דובר 1 זה לא נכון. כאן הרבי מסביר את התהליך הרוחני הכללי. הרבי לא מדבר פה על השגחה פרטית. השגחה פרטית, ויש לכל אחד את החשבונות שלו ואת העיכובים אצלו הם באופן אחר וההמשכה אצלו באופן אחר והתפקיד אצלו שבעולם באופן אחר והדברים שנותנים לו הם באופן אחר, כי אצל כל אחד זה כל אחד לגופו, באופן פרטי. המשכות שונות, הגודל שלהם שונה, הצורה שלהם שונה. פה הוא מדבר באופן כללי מה התהליך?

34:05 דובר 9 זהו. שומע.

34:11 דובר 1 אבל איך אמר הבעל שם טוב, אני חושב. לפעמים נשמה יורדת לעולם לשבעים ושמונים שנה כדי לעשות ליהודי טובה בגשמיות ובפרט ברוחניות. אז בשביל זה. ואז יש את הסיפור הידוע על רבי יוסף בעל עגלה, שכל... הוא היה רב גדול.

34:36 דובר 9 כן.

34:37 דובר 1 במשך הרבה שנים מכובן ומכובד ופה ושם, זה לא בשביל זה הוא ירד לעולם. הוא ירד לעולם בשביל לעשות טובה ליהודי ברוחניות. בשביל זה נשמתו ירדה לעולם. יכול, יכול להיות אחד שיש לו תפקיד יותר. אנחנו לא יודעים מתוך הדברים שאנחנו עושים מה נוגע לכוונה, מה לא נוגע לכוונה, איך מקבלים את זה.

34:57 דובר 9 אין לנו מושג בכלל.

34:58 דובר 1 אבל מה שמה שמוסבר כאן זה באופן כללי, ה-- הרבי רוצה להסביר מה המעלה של ברכת כהנים.

35:08 דובר 9 כן.

35:09 דובר 1 כדי להסביר את ברכת הכהנים הוא אומר למה? הוא מסביר למה קודם כול את ההבדל בין יום חול לשבת. למה צריך להתפלל כל יום למרות שנקצב רק — הוא הסביר למה צריך להתפלל כל יום? כי כל יום יש עיכובים. העיכובים האלה הם לא באים מצד מניעות, מצד קטרוגים, אלא מצד עצם העובדה שהעול-העולמות נפרדים ואלוקות.

35:36 דובר 9 פשוטו לעשות לכלים את ה- את ההחלטה במעשה בפועל.

35:43 דובר 1 כמו שאצל האדם. ולמה? למה לאדם קשה לצאת החוצה, לחשוב או או או לחשוב, לעשות או לדבר? למה קשה לצאת החוצה? זה לא הוא. הוא צריך לצאת החוצה. כל עוד הוא בתוך, לאדם אין שום בעיה לשבת ולהרהר. הוא הוא.

36:00 דובר 9 להרהר.

36:01 דובר 1 הוא בלי הפסקה. לחשוב, להרגיש.

36:04 דובר 9 אין גבולות.

36:04 דובר 1 לחשוב ולהרגיש אדם. למה? אין עם זה שום בעיה. למה זה כל הזמן זה ברצף? זה הוא בעצמו. אבל לצאת החוצה זה קשה. אותו דבר על דרך זה, דרך משל, אנחנו כן ב-ב-באלוקות. ה-ה-ה-הירידה, היציאה מאלוקות לעולם. מה זה שפע? שפע זה עניין אלוקי שיוצא מרשות האלוקות מחסד דרך אצילות ורוצים שהוא יגיע-- שיהפוך פה לאיזה עניין גשמי. ל-ל-לאור האלוקי הזה יש לו בעיה... יש לו בעיה להתקשר והוא לא אוהב את זה. הוא לא מרגיש את זה. זה לא המקום שלו. אז כל, כל נקודה צריך מלחמה על כל, על כל שלב של ירידה. זה מה שמתאים. על פי זה יש לבאר שיכול להיות שהשפע שנמצא בראש השנה ויום כיפור נמשך ברוחניות, ועד שאפשר שההמשכה תהיה ברוחניות, תהיה בגן עדן. אף שהדין של ראש השנה ויום כיפור נוגע אל ההשפעה הגשמית, כי באצילות ובבריאה יצירה גם עניינים גשמיים שדנים עליהם כלולים ברוחניות. דוגמת המעשה שכלול בשכל דרך המחשבה והדיבור, שהמעשה כלול בשכל. זהו גם שבכל יום יש דין ומשפט באיזה עניינים של חסד. אז טוב, קרא-קראנו את כל זה. זה אות ז'. הנה, העיכוב שיכול להיות בהמשכה מדרגה למדרגה הוא... עד כאן הרבי צייר את הסיבה למה יש עיכוב. כן? מה קורה בשבת? שאז יביע עומר ויורד במהירות.

37:33 דובר 9 יורד במהירות.

37:35 דובר 1 עוד יותר מזה בברכת כהנים, שפתאום אין עיכובים.

37:38 דובר 9 זה כביש עוקף השתלשלות.

37:41 דובר 1 מה? איך הוא עוקף? למה הוא עוקף? אם העניין למעלה זה על דרך משל כמו בנפש האדם, מזה מובן, את העולם נתן בלבם. אז צריך לומר שזה כמו שאצלנו יש לפעמים דבר כזה, שאין סדר השתלשלות כזה, שאין לי בעיה לא לדבר ולא לחשוב. אז זה העניין שהוא למעלה. איפה יש אצלנו את העניין הזה? העיכוב שיכול להיות בהמשכה ממדרגה למדרגה, מתי יש עיכוב? כשהרצון שלו בדבר הוא מצד השכל. למה הוא רוצה לעשות? הוא מבין שזה דבר טוב. מי פעל את הרצון? בהתחלה הוא לא רצה את זה. זה לא היה דבר טבעי. זה לא היה דבר טבעי שהוא נמשך לזה מצד עצמו. הוא מצד עצמו לא, לא איזה בן אדם מופנם וטוב לשבת פה. הוא רואה מישהו אחר עושה מבצעים. פששש וואו, מתחיל, אה, אתה יודע, זה לא. זה לא דבר שבא לו מבפנים. זה דבר-- רצון שנפעל. יכול להיות רצון מאוד חזק, אז הרצון שהיסוד לרצון הוא שכל, הבנה. על רצון כזה יכול להיות עיכוב. מה שאין כן כשהרצון לפי שיש לו תענוג בזה-

39:07 דובר 9 או כמו בשבת.

39:10 דובר 1 ובפרט בדבר גשמיות, ובפרט שיש תענוג עצמי שלמעלה מהשכל. אזי המשכה מהרצון עד המעשה במהירות, בלי עיכוב.

39:22 דובר 9 בלי עיכוב.

39:23 דובר 1 שאדם רוצה לעשות משהו לא בגלל שהוא מבין. בגלל שמתחשק לו הדבר. ש-ש-שנעים לו. כן. לא יודע. הוא רוצה ללכת. אני לא יודע מה זה. יש הרבה פעמים אדם... אוי, אוי, אוי. נכנס לאיזה חנות. הוא לא היה צריך לקנות פטיש. הוא לא נכנס לחנות בשביל לקנות פטיש. הוא ראה חנות של כלי עבודה ונכנס וראה שם איזה כלי חשמלי או איזה צעצוע אלקטרוני או משהו. כן, הוא מאוד משך אותו, אז הוא הכניס את היד לכיס להוציא ושילם וקנה. לא היו לו שום מניעות ושום עיכובים ושום דיונים, לא במחשבה ולא בדיבור. לא להכניס את היד לכיס ולא לשים את המטבעות על השולחן. שום דבר, זה הלך חלק לג-- למה?

40:15 דובר 9 בגלל התענוג.

40:16 דובר 1 זה לא בא מצד השכל, זה בא מצד התענוג. יש לו תענוג בדבר הזה, אז שום דבר, אין שום... התענוג נמצא בכל, בכל הכוחות בשווה. וכשעולה ברצונו לרצות בדבר, פועל הרצון מיד על השכל שיבין בשכלו שראוי לרצות, ומהשכל זה נמשך מיד למחשבה ומהמחשבה מיד לדיבור, מדיבור למעשה, וכל ההמשכות האלו במהירות בלי עיכוב. אם הוא, אם הוא יש לו תענוג בדבר, אז השכל שלו מאוד מהר מבין שזה מה שהוא צריך לרצות. הוא לא צריך לחשוב אם זה, הוא לא צריך לשכנע את עצמו שזה דבר טוב. ושני עניינים בזה, גם בזה שני עניינים. אחרי שהחליט בשכל, בשכלו כללות העניין, אינו צריך להתייעץ ולדון אם ראוי לחשוב או לדבר או לעשות. לא צריך להתייעץ עם שום דבר, ויתירה מזה, כל ההמשכות האלה מהשכל למחשבה, ממחשבה לדיבור ומדיבור למעשה הן בדרך ממילא. זה לא בא על ידי דיונים, אלא זה מעצמו. כי מצד גודל הרצון והתענוג בדבר לא ישקוט ולא ינוח עד שיהיה הדבר מעשה בפועל.

41:32 דובר 9 זה מה שאומרים, אין דבר העומד בפני הרצון.

41:35 דובר 1 כי הוא רוצה.

41:35 דובר 9 הרצון, הרצון משפיע על-

41:37 דובר 1 או, איזה רצון. אם זה רצון שבא מצד הרצון, מצד התענוג, אז כן. אם זה רצון שבא מצד השכל.

41:45 דובר 9 לא בטוח.

41:46 דובר 1 שקלא וטריא.

41:49 דובר 9 אפשר להגיד שהוא בא מתוך, מתוך כוונה, מאהבה, שמחה.

41:53 דובר 1 כן.

41:57 דובר 9 כן.

41:57 דובר 1 הרבי לא מדבר פה על העניין הזה, אבל.

41:59 דובר 9 כן.

41:59 דובר 1 אבל אצלנו הרבה פעמים שאדם אה-

42:03 דובר 9 תודה רבה.

42:05 דובר 1 חושב, מתחיל להתלבט אם הוא, אם זה כן, אם זה לא. צריך, צריך לחשוב אם, אם באמת התענוג ש... כנראה שהתענוג שלי לא נמצא איפה שהוא צריך להיות, אחרת, אחרת ההתלבטות הזאת לא הייתה קורית, פשוט זה לא היה. אם הייתי מ-מ-מ, אם אני אצליח לפעול את עצמי שהתענוג שלי יהיה בלעשות מה שהרבי רוצה, אז, אז אני אצליח ללכת לדבר בבית כנסת ו-ו-ו-ולהפוך את כל העולם.

42:37 דובר 9 ראיתי שהם דיברו על העניין בברכת המזון, שב... הרי אומרים, יש שם את ה... שמזכירים את מורנו ורבנו.

42:51 דובר 1 כן.

42:52 דובר 9 כן, להגיד את זה מתוך אהבה, מתוך... איפה זה? אתה, אתה, אתה איפה?

42:58 דובר 1 לא, אבל שמעתי על זה התוועדות. כן, שמעתי שמתוועדים על זה. על דרך זה בנמשל למעלה, כששורש ההמשכה מבחינת רב חסד שלמעלה. מה זה רב חסד? רב חסד זה למעלה מההשתלשלות, זה התענוג. ההשתלשלות, שהשפע נמשך לא מהאצילות, ממהות האצילות. הוא נמשך מפנימיות האלוקות, מלמעלה מהאצילות, מהתענוג העליון. אזי נמשכת ההשפעה למטה על ידי, על ידי הדרגות וכל סדר ההשתלשלות במהירות גדולה בלי עיכובים. נוסף לזה שבהמשכה זו אין דינים שיעכבו ההמשכות מדרגה למדרגה.

43:39 דובר 9 נכון.

43:40 דובר 1 הנה גם ההמשכות עצמן באופן בדרך ממילא. זהו שהמשכה דברכת כוהנים במהירות, המשכה דברכת כוהנים מלמעלה מהשתלשלות. מבואר במקום אחר שברכת כוהנים יש גם המעלה דתפילה, שתפילה ממשיכה רצון חדש שלמעלה מההשתלשלות, וכן ההמשכה היא במהירות. אז עד כאן זה תוכן עניין שמוסבר בחסידות בכמה מקומות. מוסיף הרבי: יש להוסיף עוד עניין במעלת ברכת כוהנים. המשכת ברכת כוהנים היא מלמעלה מעלה ביותר, כנ"ל ששורש ההמשכה היא למעלה מהשתלשלות, עד למטה מטה ביותר, כנ"ל שהמשכה דברכת כוהנים גם לאלה שמצד זרע אבותיהם אינם ראויים. כיוון שהמשכה דברכת כוהנים היא במהירות ואינה מתעכבת. ומה, מה היא לא מתעכבת? ממעלה מעלה ביותר עד מטה מטה ביותר. לכן כשההשפעה נמשכת למטה היא בריבוי גדול. על פי זה יש לבאר המשך העניינים בדרוש שבליקוטי תורה, שזה כבר כתוב שם בין השורות. זה כבר אדמו"ר הזקן לא אומר במפורש, הרבי מסביר פה. אחרי שמבאר המשכה דברכת כוהנים במהירות, הוא מביא דרשת רז"ל על הפסוק "יברכך ה' וישמרך": יברכך בממון וכו', יברכך בבנים וכו', ישמרך מן המזיקים וכו'. ולכאורה אינו מובן: בדרשת רז"ל הנ"ל מבואר רק מה היא ההמשכה: ממון, בנים ושמירה מן המזיקים. בליקוטי תורה מביא את הדרשה הזו לעניין שההמשכה במהירות. מה זה קשור? כל המאמר בליקוטי תורה מבאר שזה במהירות. מה הדרשה של חז"ל? כן, במה זה נמשך? מה זה? במה זה נמשך? מה יתפלל? מה שהוא יתפלל, זה נמשך. מה זה קשור? יש לומר ביאור בזה: יברכך בממון ובבנים מורה על ריבוי ההשפעה, שההשפעה היא בכל ענייני דבני חיי ומזוני. יברכך בממון נכלל גם בחיי, כי יברך ה' בכל מעשה ידיך. זה שלושת העניינים. ועניין ישמרך מן המזיקים מורה שהמשכת ההשפעה היא למטה מטה ביותר,

45:54 דובר 1 אפילו למקום שצריך שמירה מן המזיקים. החיבור של שני עניינים אלו, שמה? שגם כשההשפעה נמשכת למטה מטה, ישמרך מן המזיקים, היא בריבוי, ולפי שההמשכה היא במהירות ואינה מתעכבת. נו, אז מה? יש לומר: הגם שברכת כוהנים הייתה לפני שפרח מטה אהרן ויגמול שקדים, הרי...

46:30 דובר 10 שתי פרשות קודם, בהעלותך.

46:34 דובר 1 כמו שכתוב "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם", פירוש רש"י: ברכת כוהנים. וגם אז הייתה המשכת ברכת כוהנים במהירות. מכל מקום, לאחר שפרח מטה אהרן מתווסף עילוי בזה, בברכת כוהנים. מדוע? כיוון שעניין דפרח מטה אהרן ויגמול שקדים בא על ידי הערעור על הכהונה. הרי זה דוגמת שטר שיצא עליו ערעור והוחזק בבית דין, שיש לו תוקף יותר משטר שלא היה עליו ערעור, וכיתרון האור מן החושך. ויש לבאר מה שכתוב בליקוטי תורה, שמביא שקדים למוטב ושקדים לטוב. אם מטה אהרן שקדים טובים, מה יש לומר? זה שמביא שקדים למוטב הוא לרמז שבשקדים טובים דמטה אהרן יש גם מעלת אתהפכא דמוטב לטוב. אז מה זה יש לומר? העניין של ברכת כוהנים זה שממעלה מעלה ביותר נמשך למטה מטה.

47:50 דובר 10 בריבוי.

47:52 דובר 1 בכל.

47:53 דובר 10 במהירות וריבוי.

47:54 דובר 1 ובכל העניינים ובריבוי.

47:55 דובר 10 כן.

47:56 דובר 1 כן. אז אם גם לפני שפרח מטה אהרן כבר היה את כל העניינים, מה החידוש של פרח מטה אהרן? מעלה של אתהפכא. אם כל המעלה שהייתה לפני כן, אתהפכא לא היה. ממעלה מעלה ביותר ירד בריבוי ובלי עיכוב עד למטה מטה ביותר, אבל אתהפכא לא היה. החידוש של פרח מטה אהרן שהיה אתהפכא, שטר שיצא עליו ערעור.

48:35 דובר 11 אבל איך זה אתהפכא בברכה? זאת אומרת, הקציבו לי חמישים שקלים ושני ילדים בברכה. אז עכשיו יש ב-- מה, איזה אתהפכא היא...?

48:45 דובר 1 הוא לא הסביר? לא, הוא לא אמר ש-- הוא לא אמר ש-ה-ה-ה, שהברכה פעלה את האתהפכא. זה הוא לא אמר.

48:57 דובר 11 ברכת כוהנים עושה את ה-- מטה השקדים.

49:01 דובר 1 מטה אהרן?

49:02 דובר 11 מטה אהרן.

49:02 דובר 1 מטה אהרן הוא עניין האתהפכא.

49:05 דובר 11 כן, כן, כן.

49:06 דובר 1 לא שבהברכה.

49:08 דובר 11 כן, כן.

49:08 דובר 3 רגע, ל-ל-למה מטה אהרן אתהפכא? בגלל שצמחו שקדים עליו?

49:13 דובר 1 בגלל ש-ש-שהיה ערעור על הכהונה ו-ו-וה-ה-אז מטה אהרן הוא הוכיח ש-ש-שהשטר כשר.

49:23 דובר 11 כן.

49:24 דובר 1 כן.

49:25 דובר 11 השטר שהוכיח שכשר, זה גרם לזה שזה כאילו כביכול יש לו תוקף עוד יותר מאשר--

49:32 דובר 3 ברור, תוקף של תוקף חדש.

49:33 דובר 1 אז ה-ה-כל מה שדובר קודם, המעלה של, של ברכת כוהנים לא קשורה לפרח מטה אהרן. זה היה גם קודם. פה התחדש עוד משהו שלא היה קודם. מה התחדש? האתהפכא. נו, מה קשור האתהפכא? יש לומר, זה שהקיום של כהונת אהרן לאחר הערעור היה על ידי "ויגמול שקדים", עניין שקדים ומהירות כנ"ל, ולפי שמעלת האתהפכא למוטב לטוב שייכת גם לעניין המהירות. זאת אומרת, הרבי רוצה להגיד בדיוק הפוך ממה שאנחנו הבנו. לא שברכת כוהנים פה הייתה כל כך גדולה שפעלה את ה-- את האתהפכא. הפוך. בגלל שהייתה אתהפכא זה פעל קיום--

50:23 דובר 3 את המהירות.

50:23 דובר 1 בברכת כוהנים. יש לומר הביאור בזה: עניין המהירות הוא גם כשההשפעה נמשכת למטה מטה בריבוי גדול, כנ"ל סעיף ח'. כדי שגם למטה תהיה ריבוי השפעה צריך להיות למטה כלי לזה. יש לומר דמהטעמים על זה שהסיום והחיתום של ברכת כוהנים "וישם לך שלום" הוא כי הכלי לריבוי ברכה-- הרי ברכת כוהנים זה ריבוי ברכה וריבוי ברכה ובמהירות, אבל הכלי לזה, עד לריבוי בלתי מוגבל, כנ"ל ששפע וכו', הכלי לזה הוא השלום. לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. לפי זה יש לבאר שייכות של מעלת האתהפכא לעניין המהירות של השקדים. אמיתית עניין המהירות הוא דזה שגם למטה ההשפעה היא בריבוי, ולא מפני שההמשכה מלמעלה אינה מתעכבת, אלא שהמטה הוא כלי לזה על ידי השלום שבו. ואמיתית עניין השלום הוא שגם המוטב נהפך לטוב. אז ברכת כוהנים זה דבר שבא מלמעלה וזה באמת לא תלוי בנו. כוהנים מברכים, אבל כדי שאנחנו נוכל לקבל את זה אז צריך להיות אתהפכא. ותכלית השלמות דשלום, זה שגם האויב נהפך לאוהב, יהיה בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, שאז יהיה שלום בריבוי וברכה בריבוי, ריבוי בלתי מוגבל, כמו שכתוב "פרזות תשב ירושלים", בלי מדידות והגבלות.

52:00 דובר 11 הרבי דיבר על העניין הזה של ברכת כוהנים שאומרים בבית הכנסת.

52:03 דובר 1 הנקודה הזאת שקבלת הברכה של ברכת כוהנים תלויה באתהפכא. זה כתוב פה.

52:16 דובר 11 הרי הוא הזכיר שם כמו, כמו אחינו הספרדים, כל יום שמברכים ב--

52:23 דובר 1 נכון.

52:24 דובר 11 עולים לדוכן, מברכים.

52:25 דובר 1 זה לא רק הספרדים, גם אשכנזים, לא?