אגרת הקודש פרק י"ד

00:00 דובר 1 טוב, ערב טוב, היום אנחנו ב-- איגרת הקודש י"ד. גם כן, כמו שבוע שעבר שהיה לנו איגרת, אה, פשוטה, קצרה וקלה, גם האיגרת הזאתי. האיגרת הבאה זה צריך לבוא עם, אה, שכפ"ץ. האיגרת הבאה מסבירים-- הרבי הזקן, אה, מסביר מה זה עשר ספירות. ממש איגרת קודש שמסבירה מה זה עשר ספירות.

00:24 דובר 2 אדמו"ר הזקן?

00:25 דובר 1 כן, זה שבוע הבא.

00:26 דובר 2 אדמו"ר הזקן.

00:27 דובר 1 אדמו"ר הזקן.

00:28 דובר 2 אדמו"ר הזקן. אבא שלי נפטר בדיוק ביום של ה-- אדמו"ר הזקן.

00:33 דובר 1 מה את אומרת?

00:34 דובר 2 בכסלו.

00:34 דובר 9 לפני, לפני.

00:35 דובר 2 טבת?

00:36 דובר 9 כן.

00:36 דובר 2 אה?

00:37 דובר 9 בטבת או ב...

00:38 דובר 2 ב-- בכסלו.

00:39 דובר 9 לא, מדברת, מדברת על התניא.

00:40 דובר 2 אה, אה.

00:41 דובר 9 לא על התניא, על-

00:42 דובר 1 בי"ט, י"ט כסלו?

00:44 דובר 9 כסלו, כן.

00:46 דובר 2 חג בבית חולים, באנו משמה. אני אומרת, מנגנים. אמרתי, "מה, מה יש שם בחדר הזה?" אחד עושה-- היו פה חיים.

00:54 דובר 1 כן.

00:55 דובר 2 בוא-- לקח את ה, את ה, את ה, את הנשמה יחד עם ה, עם ה, עם המנגינה, עם הניגון.

01:00 דובר 9 וואי, וואו.

01:01 דובר 1 וואי.

01:01 דובר 2 כן. האדמו"ר הזקן, כן.

01:05 דובר 1 טוב, אז ה-המכתב הזה, זה הרבי הזקן בכלל הוא הקים, יש, יש היום קופת צדקה שנקראת כולל חב"ד. יש קופת ח-- אה, כולל חב"ד זו קופת צדקה שהקים האדמו"ר הזקן ומאז עד היום היא קיימת, אה, אה, מי שמפעיל אותה מתחלף עם הש-- כל כמה שנים, כן? אבל קופת כולל חב"ד שקיימת היום זו אותה קופת ח-- אה, כולל חב"ד שהרבי הזקן הקים, אה, בזמנו לצדקת רבי מאיר בעל הנס עם אותן הוראות של הרבי הזקן איך לנהל אותה ולמי לתת את הכסף. ואמ, היא קיימת עד היום ויש הוראה של הרבי. ה-הרבה פע-- הרבה מאוד פעמים הרבי ביקש שהקופה העיקרית הכי חשובה בבית, קופת צדקה, תהיה הקופה הזאת של כולל חב"ד, ששמה יתנו את כל הכסף, את רוב הכסף שמה, ששמה יתנו כל הזמן. והקופה הזאת זה, זה צדקה שהולכת נטו ל-לעניים. זאת אומרת, לא לכל מיני מטרות של צדקה, אלא למטרות של לתת אוכל לאנשים. ומי שמנהל את זה היום, יש כולל חב"ד שמנהל את זה היום וכולי. אז, אה, יש כמה פעמים בשנה שהרבי בא התוועדות ב-770, עשה מגבית ל-לכולל חב"ד, לקופה הזאתי. וגם היום מחלקים, אה, לפני פסח, לפני החגים הם מחלקים ועוזרים מאוד ב-בבשר וכל מיני דברים. אז זו קופה שקיימת עד היום. זה הרבי הזקן הקים את הקופה הזאתי, אה, ואז בזמנו זה היה המטרה שלה הייתה להחזיק את הלומדי תורה ש-- החסידים ש-- מה שנקרא עליית החסי-- החסידים. העלייה הראשונה ל-לארץ הקודש מהגלות הייתה עליית החסידים, שהחסידים שעלו היו, אמ, החברים של האדמו"ר הזקן, רבותיו והרבה מהתלמידים שלהם. רבי מנחם מנדל מהורודוק, אה, אמ, אברהם מקאליסק ועוד תלמידים. הם באו לפה.

03:15 דובר 1 אז, אה, הם היו אנשי עלייה ראשונה והם למדו פה תורה והיה להם קשה מאוד להתפרנס. והרבי הזקן אסף כסף ושלח להם, וזה ככה התחיל הקופה של כולל חב"ד. בגלל שזה היה לרבי הזקן כל כך חשוב הוא כתב המון המון מכתבים לחסידים לעודד אותם לתרום צדקה לכולל חב"ד, לקופה הזאתי, וזה אחד המכתבים שהרבי הזקן שלח אז לחסידים. אנחנו נלמד את המכתב הזה. "לעורר את האהבה הישנה וחיבת ארץ הקודש להיות בוערת כרשפי אש מקרב איש ולב עמוק, כאילו היום ממש נתן ה' רוחו עלינו". והרבי הזקן אומר שנכון, אני ז-- אני זוכר שכשהקמתי את כולל חב"ד, את הקופה בשנה הראשונה אז נתתם, הייתה התלהבות גדולה ונתתם הרבה כסף, אבל עברו כמה שנים וההתלהבות קצת ירדה. עברו כמה שנים וההתלהבות לנתינת צדקה ירדה. צריך להוציא כסף מהכיס ועוד פעם ועוד פעם. בסדר, שנה ראשונה, אבל... ואז התחילו לתת פחות כסף. אז הרבי הזקן שולח מכתב לחסידים אחרי כמה שנים שלא אמורה להיות ח-- חלישות בנתינת הצדקה וצריך להמשיך לתת כמו שהתלהבתם בהתחלה ונתתם הרבה, גם עכשיו אתם צריכים לתת הרבה. לא ל-, לא להחליש את ה... את הצדקה. כאילו, כאילו היום ממש נתן-- כמו שמתן תורה צריך כל יום יהיו בעיניך כחדשים. תקיים את התורה באותה התלהבות כמו שעשה ביום הראשון. אז גם את מצוות צדקה צריך כל יום לתת.

04:58 דובר 10 אפשר בקצרה את כל המעלות של צדקה, כי לא היינו פה ככה. נכון שזה לא קשור, אבל...

05:03 דובר 1 אה, מה עם-- לא הייתם בכלל ב-בשיעורים קודמים?

05:08 דובר 10 לא, לא.

05:09 דובר 1 ממ?

05:10 דובר 10 לא, לא, לא.

05:11 דובר 1 וואה. טוב, זה זה, זה, זה...

05:15 דובר 10 עדיין אנחנו מבינות. לאט לאט נעשה.

05:19 דובר 1 הרבי הזקן, עד לפה כבר היו לפחות עשרה מכתבים שלמדנו אותם כבר, שכל מכתב הרבי הזקן מסביר מעלה אחרת בצדקה, אחרת לגמרי. אה, הוא התחיל עם זה שצדקה, מי שנותן צדקה, הצדקה נותנת גשמיות. כשיש ל-- השפע שיש לאדם בעולם הזה, בנים, בריאות, פרנסה, תלוי כמה צדקה הוא נותן. ככל שהוא ייתן יותר צדקה, יהיה לו יותר כסף. זה היה מכתב אחד. היה אחר כך עוד מכתב אחד שרבי הזקן אמר לא רק הגשמיות של האדם תלויה בנתינת צדקה, אלא גם הרוחניות. אם אדם רוצה שתהיה לו אהבה ויראה, אהבת ה' ויראת ה', הוא צריך לתת צדקה. ככל שייתן יותר צדקה, תהיה לו יותר אהבה ויראת ה'. הוא מסביר את הכול על פי קבלה, על פי חסידות, מסביר את הכול ב... הוא לא רק אומר את זה, הוא מסביר למה זה. אמ, אחר כך הוא דיבר שיותר מזה יש לאדם את הכוחות הגלויים שלו ויש הכוחות העצמיים, הכוחות של עצם הנפש, מה שנקרא חיה יחידה. זה אומר שעל ידי נתינת צדקה מתגלים באדם הכוחות העצמיים שלו. לא רק שזה נותן לו אהבה ויראה, זה מגלה את הכוחות העצמיים שלו. כך הרבי הוסיף והוסיף. אחר כך הוא דיבר, ומי שקשה לו לתת צדקה או כמה לתת צדקה. כל מכתב דיבר עניין מסוים וכבר היו עשרה מכתבים ויש לפנינו עוד כמה וכמה מכתבים שעוד לא למדנו אותם. כל מכתב הרבי מסביר עניין שונה, נוסף חדש בעניין הצדקה. פה במכתב הזה הנקודה שהרבי מ-מעיר כאן שצדקה צריך לתת כל פעם יותר, כל פעם בהוספה. אז הוא התחיל מזה שקודם כל אין שום סיבה שזה יהיה חלש. זה שאתה חי בתוך העולם ו

07:10 דובר 1 אצלך כל דבר של קדושה, עם הזמן אתה מתרגל וזה נחלש אצלך, בסדר, אבל פה מדובר על מצווה וצריך להיות כל הזמן באותו תוקף, לפחות באותו תוקף. לא להיחלש, זה דבר ראשון. אחר כך הוא מוסיף, אה, בשורה ארבע: "כאילו היום ממש נתן ה' רוחו עלינו רוח נדיבה בהתנדב עם למלאת ידם לה' ביד מלאה ורחבה", ופה הוא מוסיף: "בריבוי אחר ריבוי מדי שנה בשנה הולך ועולה למעלה ראש", שכל שנה ושנה צריך לתת יותר צדקה מאשר בשנה הקודמת. בכלל, ב... הביטוי ריבוי אחר ריבוי, אז חז"ל אמרו, אה, כל מקום שהתורה מרבה ואחר כך מרבה שוב את אותו העניין, אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט. ההסבר הוא פשוט, בגשמיות. לא, זה לא בדיוק ההסבר שכאן, אבל מה זה רובא דרובא? מה זה רוב-- הרוב של הרוב? באחוזים כמה זה?

08:22 דובר 10 מאה, לא?

08:23 דובר 1 לא. כמה זה הרוב? הרוב של משהו.

08:26 דובר 10 יותר מחמישים.

08:27 דובר 1 אם זה יותר מחמישים אחוז זה כבר הרוב. נכון?

08:29 דובר 10 אוקיי.

08:30 דובר 1 אז כמה זה הרוב של הרוב?

08:32 דובר 10 תשעים.

08:33 דובר 1 למה?

08:33 דובר 10 לא, זה גם... זה עשרים וחמ-

08:36 דובר 1 עשרים וחמש אחוז.

08:37 דובר 10 אה, אוקיי.

08:39 דובר 1 אם הרוב זה חצי, אז הרוב של הרוב זה חצי של החצי.

08:44 דובר 10 אוקיי.

08:45 דובר 1 כן. אז חז"ל אמרו שאין ריבוי אחר ריבוי. אם אומרים הרבה הרבה, הכוונה ש-שהתורה רצתה להגיד פחות, לא יותר. אבל זה מדובר כשמדברים על אותו עניין. כשלוקחים עניין מסוים, לוקחים את הרוב שלו והרוב שלו זה למעט. אבל אם מדברים על שני עניינים שונים, אז זה הרבה וזה הרבה וביחד זה כפול. כן? כשמדברים על עניין אחד פעמיים ריבוי זה ממעט אותו. כשמדברים על שני עניינים שונים של ריבוי זה מכפיל. אז אומר אדמו"ר הזקן, כשהוא מדבר כאן שצריך כל שנה לתת צדקה בריבוי אחר ריבוי, לא מתכוון שייתנו כל שנה פחות. הוא התכוון שייתנו כל שנה יותר. וזה באמת שאלה. אם אתה רוצה להגיד לנו שכל שנה צריך לתת יותר, ריבוי אחר ריבוי, הכוונה יותר, אז אתה צריך להסביר לנו שהצדקה של השנה זה לא הצדקה של שנה אחרת, זה משהו אחר. אם זה אותו הדבר אז ריבוי אחר ריבוי זה למעט. ואם אנחנו אומרים שפה ריבוי אחר ריבוי זה לרבות, אז זאת אומרת צריך קצת-- הרבי צריך להסביר לנו איכשהו שהצדקה של השנה הזו זה לא צדקה של שנה אחרת, זה משהו אחר לגמרי. למה שיהיה משהו אחר? זה צריך להבין. אז הוא מסביר. מדוע, אה, כל שנה-- הצדקה של כל שנה זה עניין אחר משל שנה שעברה? כי הצדקה זה הולך ועולה למעלה ראש כמידת קודש העליון. הצדקה שאנחנו נותנים כל שנה זה כמידת הקודש. היות והקודש הוא כל שנה משתנה, כל שנה הוא משהו חדש, לכן גם הצדקה צריכה להיות משהו חדש. מה פירוש שהקודש כל שנה הוא משהו חדש? אז הוא מסביר מה זה קודש העליון. קודש העליון זה האור האלוקי המאיר לארץ הקודש והאור

10:47 דובר 1 האלוקי הזה שמאיר לארץ הקודש מתחדש ומתרבה תמיד. כל שנה מאיר בארץ הקודש אור אלוקי נעלה חדש יותר משנה שעברה. מאיפה לומדים את זה? מפסוק. "כדכתיב תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה". נו, עכשיו שאלה. איך מהפסוק הזה אפשר ללמוד שכל שנה זה יותר? זה משהו אחר.

11:21 דובר 10 אולי בגלל ריבוי אחרי ריבוי.

11:22 דובר 1 אה?

11:23 דובר 10 אולי בגלל שאמרת ריבוי אחרי ריבוי?

11:25 דובר 1 הוא מדבר על שנה אחת. "תמיד עיני ה' אלוקיך בה", האור האלוקי תמיד מאיר בארץ הקודש מראשית שנה עד אחרית שנה. למה? למה? איפה? איפה אתה רואה פה שזה, שזה יותר? שזה מתחדש? מה, מה הלימוד פה? אז אדמו"ר הזקן מסביר איך הוא לומד את זה. לפעמים צריך להדגיש את השאלות כדי להבין מה מסבירים. אז הוא אומר ככה: "דהא צריך לשאול, ועד אחרית וכו'", הסוף של המאמר חז"ל הזה, של הפסוק, אה, אינו מובן לכאורה. הרי באחרית שנה זו מתחילה שנה שנייה. אם כן, "הווה למימר לעולם ועד". אם אתה רוצה להגיד שעיני השם אלוקיך בה, בארץ הקודש, תמיד, תגיד "עיני השם אלוקיך בה תמיד לעולם ועד". נכון? כשרוצים להגיד שמשהו לא נפסק, מה אנחנו צרי-- אומרים? שזה תמיד. תמיד. כשרוצים להגיד שמשהו לא נפסק, הוא לא נפסק, הוא תמיד. הוא כל הזמן, הוא לעולם ועד. למה אומרים פה זה תמיד מהתחלת שנה עד סוף שנה, מהתחלת שנה עד סוף שנה זה לא תמיד? למה הוא מתחיל תמיד וגומר... כאילו, מה קורה פה? הוא מסביר: "אך העניין..." כן, אז מ-ממילא מה צריך להגיד? צריך להגיד שבאמת נכון שהאור האלוקי הוא לא כל הזמן אותו דבר, אלא מראשית שנה עד אחרית שנה זה אור אחד ואחר כך זה כבר משהו אחר. זה הפירוש תמיד. כן?

13:13 דובר 11 הגיוני, לא?

13:14 דובר 1 הגיוני. אז ממילא הפירוש הוא כזה, הוא לומד שכל שנה יש אור אחר. אז זה עצמו צריך להבין מה פירוש-- למה, למה שכל שנה יאיר בארץ הקודש אור אלוקי אחר, שזה יחייב אותנו לתת יותר צדקה. מה, מה ההבדל מהשנה הזאת לשנה שעברה? ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.

13:35 דובר 11 אמן.

13:36 דובר 1 "אך העניין יובן על פי מה שכתוב", יש פסוק, "ה' בחכמה יסד ארץ". אז לפני שנסביר את הפסוק אני אוסיף מילה אחת ש... בכל מקום שכתוב קודש הכוונה לחכמה.

14:01 דובר 11 כן.

14:02 דובר 1 אה, יש עשר ספירות כמו שנלמד בשבוע הבא. הזכרנו את זה הרבה מאוד, אינספור פעמים, אבל שבוע הבא ממש נלמד מה הן העשר ספירות, מה ההבדלים ביניהן, כמה שאפשר להבין בשכל הדל שלנו. אה, הספירה הראשונה נקראת חכמה. העשר ספירות הן חכמה, בינה ודעת. זה שלוש ספירות שקשורות לשכל. ואחר כך חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד. ספירות שקשורות יותר ללב, לרגש. וספירת המלכות זה כבר משהו שקשור חיצוני לדיבור, להשפעה החוצה. אז יש עשר ספירות. הספירה הראשונה, ראשית גילוי האור האלוקי נקרא חכמה. ובגלל שזה הדבר הכי ראשוני, האלוקות הכי ראשונה שאנחנו מסוגלים איכשהו להכיר בה, לתפוס בה, היא התחלת כל סדר ההשתלשלות, אז היא נקראת קודש. מה זה קדוש? המילה קדוש בכלל, מה פירוש המילה קדוש?

15:01 דובר 11 מובדל.

15:02 דובר 1 קדוש זה מובדל. איפה רואים שקדוש זה מובדל? יש קדוש לא רק בקדושה, יש קדוש גם בסטרא אחרא, בקליפות. איפה יש קדוש בקליפות? יש מושג שנקרא אישה קדשה.

15:24 דובר 11 איך?

15:25 דובר 1 אישה שהיא קדשה.

15:27 דובר 11 קדשה, מה זה?

15:28 דובר 1 קדשה זה כמו זונה.

15:30 דובר 11 אה.

15:30 דובר 1 זונה נקראת בתורה קדשה. אז כשהיא מקודשת לאיש זה קדושה של קדושה, וכשהיא מקדשת את עצמה לדברים אחרים אז זה קדושה של קליפה. אז זה מובדל לחיוב וזה מובדל לשלילה. אבל הפירוש של המילה קדוש הוא מובדל. זאת אומרת, זה לא חלק מכל הסדר, זה משהו מורחק, מ-מופלא. אז ראשית גילוי האלוקות שממנו מתחיל האור האלוקי להאיר, לחיות, להוות, להחיות את העולמות, זה נקרא קודש וזה ספירת החכמה. על זה מדובר פה. ועל זה הוא אומר, אה, ידוע על הפסוק. אה, הרגע. יש בהלכות גיטין מאמר מוסגר. כן, זה לא קשור ללימוד פה. כתוב בהלכות גיטין, גט שאדם נותן לאשתו, חס ושלום שמגיעים למצב כזה, שאם יש שם משהו מחוק בגט, איזה שורה, איזה משהו, דברים לא ברורים, או על הקלף יש מקום שאי אפשר לכתוב עליו, דברים לא ברורים, אז מי שכותב, הסופר שכותב את הגט, צריך להחזיר את הדיבור בתוך הגט, לחזור על העניין עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, כדי שמפה יוכלו ללמוד מה הוא התכוון פה ומפה יוכלו ללמוד מה הוא התכוון פה. אז כל פעם שנכנס מישהו חדש לשיעור הוא צריך להחזיר את הדיבור כדי שהוא יוכל ל... טוב, אז את הגעת בדיוק לתחילת איפה שהוא כותב. אך העניין יובן. איזה עניין אנחנו מ-מתכוונים להסביר פה? מתכוונים להסביר: אדמו"ר הזקן תובע שצדקה צריך לתת כל שנה בהוספה על השנה הקודמת. גם אם אדם נתן שנה שעברה חמישית מרכושו, השנה הוא צריך לתת יותר. ואם בגלל שהוא נתן שנה שעברה כבר הוא כבר נתן יותר, הוא כבר נתן חצי אחוז מרכושו, אז השנה הוא צריך לתת עוד יותר. כל שנה

17:57 דובר 1 צריך להוסיף בצדקה. זאת התביעה. למה להוסיף כל שנה יותר? אז הוא אמר בגלל שהצדקה שאדם נותן קשורה לאור האלוקי שמאיר בארץ הקודש, בארץ ישראל, ובארץ ישראל כל שנה מאיר גילוי אלוקות חדש, ולכן גם הצדקה צריכה להיות באופן חדש. ופה הוא הולך להסביר עכשיו מהו אותו גילוי אלוקות שמאיר כל שנה באופן חדש. אך העניין יובן על פי מה שכתוב: "ה' בחכמה יסד ארץ", שארץ היא הארץ שלנו וה' מייסד את הארץ בחכמה. כך אומר הפסוק. ה-ה-המדרגה הכי עליונה היא הקודש, היא החכמה. ארץ היא המדרגה הכי הת- הכי תחתונה, הכי נמוכה. ומה אומר הפסוק? שדווקא המדרגה הכי נמוכה, הארץ, מי מייסד אותה? דווקא החכמה, המדרגה הכי עליונה. שיסוד הארץ העליונה. מי זה הארץ העליונה? היא בחינת ממלא כל עלמין, שזה ספירת מלכות דאצילות, וגם יסוד הארץ התחתונה, שהיא ארץ חפץ, ארץ הקודש, ארץ ישראל, המכוונת כנגדה, כנגד מלכות דאצילות ממש. וגם ארץ הקודש, הארץ שלנו, נקראת גם על שמה של מלכות דאצילות, היא נקראת ארץ החיים. זאת אומרת, כמו שמלכות דאצילות נקראת ארץ החיים, גם הארץ שלנו, הגשמית, נקראת ארץ החיים. הוא לא מסביר את זה פה, הוא הסביר את זה בתניא. כבר למדנו את זה מזמן מזמן, לפני שנתיים נראה לי, שאחרי זה כבר שלוש שנים.

19:41 דובר 12 שנה רביעית כבר עכשיו.

19:44 דובר 1 זה היה ממש, היה ממש בפרקים הראשונים שם שהוא הסביר על הקליפות. אם אתם זוכרים, ממש בתחילת התניא, שמדבר שם על החיות של הקליפות. בפרקים ו', ז', ח' בתחילת התניא, שם הוא מסביר שהחיות של כל העולמות, כולל החיות של הקליפות, מגיעות דרך ארץ הקודש. אז ארץ ישראל נקראת ארץ החיים כי ממנה מקבל כל שאר העולם את החיים, וארץ הקודש עצמה שלנו נקראת ארץ החיים. למה? כי היא מכוונת כנגד ספירת המלכות העליונה, שהיא נקראת ארץ החיים. ולמה ספירת המלכות נקראת ארץ החיים? כי בה מתגלים החיים. איזה-- מה זה חיים? "ה' אלוקיכם הוא אלוקים חיים". אז הנה אותו גילוי אלוקות, אור אלוקי שנמשך ומתגלה בארץ החיים, הנה הוא נמשך מהמשכת והארת חכמה עילאה, מקור החיים העליונים, כדכתיב, "החכמה תחיה בעליה" וכו'. ואדם שהוא לא חכם אז הוא לא חי? כתוב, שלמה המלך אמר "החכמה תחיה בעליה", נכון? זאת אומרת, מי מחיה את האדם? החכמה. ואדם שהוא לא חכם אז, אז מה, אז הוא לא חי? או בעל חיים שאין לו שכל. אז מה, אז הוא לא חי? מה פירוש שרק החכמה תחיה בעליה? מובנת השאלה. אז ההסבר הוא ש... בחיים-- בכלל, חיים זה דבר רוחני. גוף זה דבר גשמי. אבל זה שהגוף חי, החיות של הגוף זה לא דבר גשמי. זה שהגוף זז ונושם ו-ו-ומתנועע זה לא דבר גשמי, זה חיות רוחנית שמתלבשת בתוך הגוף ומחיה אותו, נכון? בחיות הרוחנית שמחיה את הגוף יש-- כשמתבוננים בזה, יש שני אופנים, שתי דרגות. יש דרגה אחת שהחיות מחיה את הגוף, שזה גוף חי. ויש חיות שבה לא מדובר, לא מורגש הגוף, אלא העיקר הוא הרוחניות. נגיד את זה במילים

22:23 דובר 1 יותר... מה העיקר? העיקר הוא שמחיה את הגוף או העיקר החיים שמחיים את הגוף שמתל-- מה נמצא פה? אני אתן דוגמה: יכול להיות אדם שהוא חי

22:40 דובר 13 לאישיות, לתת לאישיות כל המידע

22:43 דובר 1 יכול להיות אדם שהוא חי, הוא חי. הוא אוכל ו-ו-ומקים משפחה והכול, אבל כל החיים שלו הם כאלה ב...

22:53 דובר 13 שוכב

22:54 דובר 1 שוכבים. יפה, מצוין. בינגו. כן, הוא חי, הוא חי. יש אדם כזה שהוא לא סתם חי, הוא זריז. רואים אותו, כולו פעלתן. ו... כן, אפשר להצביע על איזושהי נקודה שזה יותר חי מזה? אבל זה שני סוגים של חיות. יש חיות שהעיקר שלה זה מה שמחיה את הגוף הגשמי, ויש חיות שאומרים זה הלבדיקה, זה אדם חי. בחיות הזאת העיקר זה לא הגוף. כשאני מדבר עם בן אדם אני לא מתייחס לאיך שהוא נראה. אחרי שאני מכיר אותו, אבל אני לא מתייחס ל-ל-ל-לגוף שלו, לצורה שלו, לאיך שהוא נראה. אני מתייחס אליו. כן? מובן? אז זה... זה הפירוש "החכמה תחיה בעליה". "החכמה תחיה בעליה" פירוש... שיש הבדל מהותי אצלנו. אנחנו, כל אחד מאיתנו מרגיש הבדל גדול אם מדובר סתם על חיים גשמיים או על, או על אדם שהוא-שהוא-שהוא-שהוא חי. על דרך זה כמו שזה בגשמיות, ככה זה גם ברוחניות. אפשר לראות את זה בדיבור אצל האדם עצמו. יש דיבורים שהאדם מדבר כי הוא מדבר, מדבר, מדבר, מדבר מה שבא לו מהלב, הכל נשפך החוצה. ויש דיבור כזה שבתוך הדיבור יש דיבורים של חכמה, דיבורים של השכלה, של הבנה. זה סוג אחר של דיבור. זה דיבור שיש בתוכו... הרי התחלת כניסת הנפש לגוף זה הנשמה, זה מהשכל. מהראש נכנסת הנשמה ואחר כך מאירה בשאר האיברים, נכנס-- מאירה בלב ואחר כך דרך הלב ומהרגש הוא מדבר מה שהוא מרגיש. אבל לפעמים כשאדם מדבר את ענייני ההשכלה שלו, הבנה שלו, אז החכמה מתלבשת ישירות בדיבור בלי המעבר דרך הרגש, ואז הדיבור הוא הרבה יותר נעלה. זה לא דיבור רגשי, אלא זה דיבור שכלי. זה משהו אחר לגמרי. זה גם עניין של חכמה

25:20 דובר 1 תחיה בעליה. על דרך זה כמו שזה בגשמיות, בגוף ובדיבור, ככה זה גם באלוקות. הארץ היא המדרגה התחתונה של האלוקות שמחיה את הנבראים. איך הקדוש ברוך הוא מחיה את הנבראים? יכול להיות אופן שהוא מחיה את הנבראים שהם יהיו נבראים, אבל יכול להיות גם אופן שהאלוקות תתגלה בעולם, שאדם ירגיש בתוך הבריאה, הוא ירגיש את האלוקות. זה משהו אחר לגמרי. והחיות האלוקית הזאת שהיא-- שהקדוש ברוך הוא בעצמו, בכבודו עצמו, מתגלה בתוך הבריאה. זה, זה בא דרך ארץ החיים. זה הפירוש שהחכמה... איך, איך, הפסוק, "ה' בחכמה יסד ארץ" שעצם הקודש העליון, קראנו לו קודש עליון חכמה. אז הקודש העליון הוא ישירות מתלבש בתוך החכמה, בתוך הארץ. וממילא כמו שהוא מתלבש בארץ שלמעלה, במלכות, הוא מתלבש גם בארץ החיים ומתגלה פה למטה. עכשיו, אחרי שהבנו את הנקודה הזאת, הוא לא הסביר כי זה מובן במקומות אחרים. הוא רק אמר את זה במילה אחת. והארה-- בשורה שש עשרה: וההארה והמשכה זו היא מתחדשת באור חדש ממש בכל שנה ושנה. זה לא אותה הארת חיות אלוקות בשנה הזאת מה שהיה בשנה שעברה, זה משהו אחר. למה? כי הוא יתברך וחכמתו אחד בתכלית הייחוד. הקדוש ברוך הוא מתייחד עם החכמה באופן של ייחוד. לא נסביר פה עכשיו מה זה ייחוד מצד-- גם בגלל שהסברנו את זה כבר המון פעמים, גם בגלל שזה לא התוכן של האיגרת. אה, אם תבואו בשיעורים הבאים אז בטח נחזור על העניין הזה עוד הרבה פעמים. זה עניין יסודי בחסידות. ההבדל בין דבקות, התקשרות, אחדות וייחוד. יש כמה דרגות. ייחוד זה משהו אחר לגמרי. במילה אחת ייחוד פירוש שיש פה רק יחיד. זה לא שני דברים. למרות שאנחנו

27:40 דובר 1 אומרים יש הקדוש ברוך הוא ויש את החכמה, כביכול יש פה שני דברים. זה לא שני דברים, זה דבר אחד, דבר יחיד. זה פירוש המילה ייחוד. היות והקדוש ברוך הוא מתייחד עם החכמה, הוא לא מתאחד, הוא מתייחד איתה או החכמה מתייחדת איתו. בזה עצמו יש שני אופנים. והקדוש ברוך הוא בעצמו הוא אין סוף. אז אם הוא אין סוף והחכמה מתייחדת איתו, אז גם היא אין סוף. ואם היא אין סוף, אז כל פעם שנמשך ממנה משהו חדש זה משהו שלא היה קודם. מה שהיה קודם, ההמשכה שהייתה קודם, היא נמשכה ממנה, אז היא הייתה מוגבלת. היא עצמה החכמה היא אין סוף מה שנמשך ממנה. יש הבדל אה, אה מהותי בין אור ומאור. השמש מאירה. האור זה לא שמש. השמש היא גוף שאפשר למשש אותו. יש לו גודל. האור הוא מגיע מהשמש. הוא לא שמש. זה משהו אחר. זה מהות אחרת. הוא דבוק במאור. הוא מהמאור. הוא מגלה את המאור וזה עם כל הדברים הטובים. אבל, אבל הוא לא, הוא לא שמש, הוא משהו אחר. הארה מהחכמה, הארה מהאלוקות זה לא האלוקות. זה יורד למטה להחיות את העולמות. להגיד שלא אלוקות זה מוגזם, אבל זה לא. זה לא זה. זה משהו אחר. זה מוגבל. היות והחכמה עצמה היא בלתי מוגבלת וההארה שנמשכת ממנה להחיות את העולמות היא כן מוגבלת. אז כל פעם שנמשך מהחכמה משהו להחיות את העולמות זה משהו אחר. זה לא משהו שהיה קודם כי היא עצמה אין סוף. אז אם עכשיו הייתה שנה שחיות מסוימת החייתה את העולמות כל השנה ועכשיו יש חיות חדשה, זה לא מה שהיה קודם, זה משהו אחר. כי הוא יתברך. שורה שבע עשרה. כי הוא יתברך

30:08 דובר 1 וחכמתו אחד בתכלית הייחוד נקרא בשם אור אין סוף ברוך הוא. מה פירוש אור אין סוף? שאין סוף ואין קץ למעלת וגדולת האור והחיות הנמשך ממנו יתברך ומחכמתו. ובגלל שאין לזה סוף אז זה כל פעם עילוי אחר עילוי עד אין קץ ותכלית ברום המעלות למעלה מעלה למעלה מעלה. ובכל שנה ושנה יורד ומאיר מחכמה עילאה אור חדש ומחודש שלא היה מאיר עדיין מעולם לארץ העליונה. משהו חדש. וזה עצמו צריך לשאול למה? היות והאור הוא אין סוף, אז למה צריך כל פעם משהו חדש? הוא מחיה את העולמות, נכון? והוא אינסופי. למה צריך לחיי-- למה צריך משהו חדש? כי האור של כל שנה ושנה נסתלק לשורשו בכל ערב ראש השנה כשהחודש מתכסה בו. הרי דיברנו שההמשכה האלוקית להחיות את העולמות היא מוגבלת, ואם היא מוגבלת היא מוגבלת בין השאר בזמן. ירדה חיות אלוקית להחיות את העולם. היות וירדה להחיות עולם מוגבל. אז כמו שהעולם מוגבל במקום, העולם מוגבל גם בזמן. ואם ההארה הזאת צריכה להחיות עולם שהוא מוגבל במקום, מוכרח להיות שהיא מוגבלת גם בזמן. כמה זמן? שנה. ולכן בערב ראש השנה כשהחודש מתכסה, הירח מתכסה, אז אותה הארה אלוקית שהחייתה את העולם בשנה שעברה חוזרת למקורה ושורשה. ואחר כך על ידי תקיעת שופר למחרת והתפילות נמשך אור חדש עליון. והיות ואמרנו קודם שהחכמה שממנה נמשך האור היא אין סוף, אז לכן נמשך אור חדש עליון מבחינה עליונה יותר, אה, ממה שהיה בשנה שעברה, שבמדרגת חכמה עילאה, להאיר לארץ העליונה ולדרים עליה, הם כל העולמות העליונים והתחתונים שמקבלים חיותם ממנה. מאיפה נמשכת ההארה החדשה? דהיינו מן האור אין סוף ברוך הוא וחכמתו המלובש בה. כדכתיב, כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. אז

32:45 דובר 1 קודם כל, חסר פה קצת הסבר במה שקראנו, למה שההמשכה תהיה נעלית יותר. ההמשכה שהייתה נגמרה, עכשיו נמשכת חיות חדשה. למה צריך להגיד שהיא נעלית יותר? זה אחד המשלים שמובא על זה בחסידות, זה מרב ותלמיד. כשרב מלמד תלמידים, והתלמיד, יש תלמידים כאלה שהם, אה, פיקחים שמתקילים את הרב, קוראים לזה. פתאום שואלים אותו איזו שאלה שהוא לא חשב על זה קודם. הוא לא-- כשהוא הכין את השיעור, כשהוא בידיעות שלו, בלימוד, לא, לא עלה על דעתו כזה דבר להתבונן בו. אז הוא באמת, הוא מופתע. ומה שקורה הרבה פעמים, אולי אפילו בדרך כלל, שרואים שפתאום הרב משתתק וכביכול מתנתק מהתלמיד, ואחרי כמה זמן הוא חוזר אליו ומסביר לו את העניין. נכון? ראינו הרבה פעמים. מה?

33:57 דובר 14 בדק בגוגל ואז הוא חוזר אליו.

34:00 דובר 1 כן, אבל זה אני מדבר בלי לבדוק בגוגל. הוא יתבונן ר-- מה קרה פה? בוא, מה-- בוא ננתח את התהליך אצלנו ולא אצל הקדוש ברוך הוא למעלה. דברים ש-שאנחנו מסוגלים, אה... כתוב ״מבשרי אחזה אלוקה״, כל דבר שזה אצלנו זה אצלנו ככה, כי זה באלוקות ככה. החכמה שהוא נותן לתלמיד זה דבר אחרי שהוא למד את העניין והתבונן בו והעמיק בו והתיישב אצלו. אז בהתחלה אצל הרב עצמו זה היה מופלא ממנו. אחרי שהרב התבונן והעמיק אז הוא הוריד את ה-, את השכל ל-ל-להתיישבות ואחר כך הוא הוריד את זה למלכות, לדיבור שלו, ואת זה הוא נותן לתלמיד. נכון? זה ירידה כזאת. עכשיו, כשהתלמיד שואל אותו איזושהי שאלה, אז את כללות העניין הרב יודע. הוא הרי, כן? אבל הנקודה הפרטית הזאת הוא לא התבונן. מה הוא עושה? הוא עוזב את התלמיד, עוזב את התלמיד, זאת אומרת מסלק את עצמו מהירידה. כדי לדבר לתלמיד הוא צריך בעצם להפסיק לחשוב על העניין ולהתחיל להתרכז בתלמיד. איך הוא יסביר לו שהוא יבין. הוא צריך לצמצם את ההשכלה שלו לתוך אותיות שהתלמיד יבין. עכשיו, עכשיו הוא צריך בעצם להתחבר חזרה למקור, לשורש. אז הוא צריך להתנתק, לחתוך את הקשר הזה עם התלמיד. זאת אומרת להפסיק לרדת לתוך הדיבור, לחזור לעצמו ולהת-- להידבק חזרה למעלה בשורש ומקור הדבר. והיות וכללות העניין כבר כן יושב אצלו, הוא הרי ברמה שהוא כבר, אז הוא יכול עכשיו להמשיך מהמקור והשורש דבר חדש, השכלה חדשה שקודם גם אצלו לא הייתה. ועכשיו הוא יכול את זה להוריד לתלמיד. זה בגשמיות. ברוחניות זה הולך אותו דבר עם החיות האלוקי שהקדוש ברוך הוא מחיה את העולמות. בכל ערב ראש השנה החיות שהקדוש

36:15 דובר 1 ברוך הוא נותן ל-ל-- מחיה בה את העולמות נגמרה, נגמר העניין, ואז כביכול האור האלוקי חוזר למקורו ושורשו, וכשהוא חוזר למקורו ושורשו זה מעורר למעלה המשכה נעלית יותר שיורדת לעולמות. עכשיו מתגלה אור חדש שלא היה קודם. מובן ה...? יותר מובן.

36:42 דובר 15 כן.

36:42 דובר 1 על פי המשל.

36:55 דובר 15 יפה.

36:55 דובר 1 היום הקפה נגמר לפני השיעור. לא מספיק. אמ,

37:08 דובר 15 זה עמוק כל זה.

37:09 דובר 16 כן.

37:10 דובר 15 עמוק מאוד.

37:11 דובר 1 כן, אבל אנחנו רוצים להגיע לדברים הפשוטים. יש, יש בכלל מאמר מוסגר.

37:16 דובר 15 שמה הבנתי להגיד.

37:19 דובר 1 השיעורים שלנו פה זה מסגרת של התוועדות. יש הרבה מאמרים מוסגרים כאלה שאנחנו חורגים מה, חורגים מהעניין. אה, יש-- העולם אומרים שחסידות זה דבר מאוד עמוק. מה פירוש חסידות דבר עמוק? יש לימוד הפשט של התורה ויש לימוד סודות התורה, הקבלה. כן? ומי שקשה לו להבין קבלה, אז שילמד חסידות, חסידות מסבירה את הקבלה, הוא יוכל להבין את הדברים העמוקים יותר. ככה העולם חושבים. זה טעות. זה טעות חמורה. לא טעות, לא סתם טעות גדולה, טעות חמורה. זו טעות במהות. חסידות לא באה להסביר מה זה-- מה קורה בעולמות העליונים. חסידות באה להסביר מה קורה כאן. חסידות באה להסביר איך אני צריך להתנהג, איך אני צריך לחשוב, איך אני צריך להרגיש. במכתב שלנו, איך אני צריך לתת צדקה. כדי להפנים שזה באמת יהיה אצלנו באופן שאנחנו יכולים להתא-- נרגיש את זה, לא רק, בסדר? אמרו לי כתוב בהלכה שצריך לתת צדקה. אפילו נגיד שיהיה כתוב שצריך לתת כל שנה יותר. בסדר, אז אני יודע, אבל אני-- אז ה-- זה לא מתאחד איתי. כדי שאני אוכל להר-- לא רק להבין אלא להרגיש את זה, אז זה עניין של החסידות. להוריד כל דבר על ידי חכמה, בינה ודעת, על ידי התבוננות, להוריד את האור האלוקי שאני ארגיש אותו אצלי. אז נכון שקצת עניינים עמוקים לפעמים משתמשים, אבל התכלית, המטרה והתכלית, זה באמת להוריד את זה אלינו. זה, זה עניין פשוט שאנחנו, אנחנו כבר די לקראת הסוף. עניינים שאפשר, אפשר לעכל אותם. טוב. אה, אז אנחנו חוזרים. אה, לשורה... איפה נתחיל? נתחיל משורה שבע. נקרא אותה שוב. שהחוכמ-- ה-- שכל שנה נמשך אור חדש מחכמה, מחכמה ל-ל-להאיר את העולמות העליונים והתחתונים שמקבלים

39:53 דובר 1 את חיותם ממנה, מהחכמה שנקראת קודש. דהיינו, לא מהחכמה עצ-- מקבלים מהחכמה, אבל מה הם מקבלים מהחכמה? מאור אין סוף ברוך הוא שמלובש בתוך החכמה. כדכתיב: כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור. זה, זה פ-- פסוק, אבל זה משהו מאוד לא מובן. מה הפירוש עמך מקור חיים? מה אנחנו אומרים פה? בוא נחלק את הפסוק לשתיים. עמך מקור חיים פירוש לא אתה מקור החיים. כשאנחנו אומרים הקדוש ברוך הוא, תשמע, מקור החיים הוא נמצא אית-- יחד איתך, לא אתה. מה זאת אומרת? הקדוש ברוך הוא לא מקור החיים? יש משהו אחר שהוא לא הקדוש ברוך הוא שהוא מקור החיים וזה נמצא יחד איתו? מה פירוש עמך מקור חיים? היה צריך להיות כתוב אתה מקור חיים, לא עמך, נכון? דבר אחד. אחר כך החצי השני של הפסוק. מה כתוב? באורך נראה אור. איזה אור בדיוק? זאת אומרת תאיר לנו עם האור שלך, אז נראה, מה נראה? אור-אור-אור אחר? מה זה אור אחר? באור שלך אנחנו נראה, מה נראה? אור אחר? יש אור אחר? מה פירוש באורך נראה אור?

41:22 דובר 3 רוחני, לא?

41:24 דובר 1 האור של הקדוש ברוך הוא, זה. אז, א-א-ז יש משהו אחר? מה פירוש באורך נראה אור? מה זה אור? מה זה אורך? זה האור הרוחני של הקדוש ברוך הוא. נכון? באור שלך מה אנחנו נראה?

41:37 דובר 3 את האור.

41:38 דובר 1 איזה אור?

41:40 דובר 3 רוחני, לא גשמי.

41:42 דובר 1 אבל אורך זה גם כן רוחני ולא גשמי.

41:45 דובר 3 כן, אבל אותו אור

41:47 דובר 1 אבל זה לא אותו אור.

41:50 דובר 3 את עצמי.

41:50 דובר 1 השאלה ברורה. כן?

41:52 דובר 3 כן.

41:52 דובר 1 יופי. אז אדמו"ר הזקן אומר שזה הפירוש כאן.

41:57 דובר 3 השאלה

41:57 דובר 1 אדמו"ר הזקן. אחרי שמה שהבנו, מה הבנו? יש את הקדוש ברוך הוא בעצמותו ומהותו. יש את מקור ראשית סדר ההשתלשלות שנקרא חכמה ונקרא קודש. והם למרות שזה... קצת קשה לתפוס את זה. למרות שהם מיוחדים כאחד, זה עצמותו ומהותו וזה ראשית ההשתלשלות. זה שני דברים שונים. למרות שהם מיוחדים, לזה קוראים חכמה ולקדוש ברוך הוא לא קוראים חכמה, הוא לא חכמה. נכון שהם מיוחדים ביחד הם דבר אחד. הכל נכון, אבל בכל זאת הם שני דברים. איך זה מסתדר עם הסתירה? אז הוא מספר נקודות אחרות שזה לא סתירה. זה עניין שעמוק וקשה להבין. אנחנו לא עוסקים בזה עכשיו, אבל על כל פנים יש פה שני דברים. יש אותך ויש את האור שלך שמחיה את העולמות. עמך מקור חיים. החכמה היא עמך, היא מקור החיים והיא יחד איתך מיוחדת בך. באורך, באור של החכמה נראה אור, נראה את עצמותך.

43:08 דובר 3 באור של החכמה זה כאילו מה שירד כבר, מה שנפרד.

43:12 דובר 1 זה דיברנו הרבה פעמים שחכמה דאצילות היא ראשית סדר ההשתלשלות. זה ראשית הגילוי. זה, אני לא יודע איך להגיד את זה. ז-זה לא כאן ולא המקום, זה-זה... זה הנקודה הראשונה שממנה מתחיל, מתחילים לדבר על עולמות. לפני, למעלה. בכלל ברוחניות כתוב ברמב"ם, בהלכה ברמב"ם, בתחילת, בתחילת ספר ההלכות, תחילת ספר משנה תורה של הרמב"ם, אז הוא כותב שהמלאכים זה למעלה מזה. מה זה למעלה מזה? מה יש שמה, איזה מלאך אחד נמצא על הרצפה ואחד נמצא בגובה של עשר מטר? מה זה זה למעלה מזה? איך אפשר על דבר רוחני להגיד כל... ברגע שאומרים למעלה אומרים זה גשמיות, וגשמיות זה שזה בגובה כזה וזה בגובה כזה. אבל, אבל כשמדברים ברוחניות מה, מה פירוש? מה זה למעלה?

44:11 דובר 3 גבוה.

44:11 דובר 1 מה?

44:12 דובר 3 גבוה.

44:13 דובר 1 אז הוא מסביר שזה כמו שאומרים על חכם אחד שהוא גבוה מחברו. הוא לאאא זה שני מטר וזה מטר וחצי. כן, החכמה שלו ברמה יותר נעלית. מה התחלנו להסביר? שכחתי כבר.

44:30 דובר 3 לא משנה. תחשוב.

44:34 דובר 1 לא, לא.

44:34 דובר 3 אצילות ואור.

44:37 דובר 1 אוקיי, אז אם מדברים על חכמה דאצילות, הוא המקום הראשון, הנקודה הראשונה שבה אפשר לדבר על גובה. יש למעלה ומטה. מפה מתחיל משהו. למעלה, לפני חכמה דאצילות, אין על מה לדבר. כשרוצים לדבר על, על, על זה למעלה מזה או זה למטה מזה או זה בצד של זה, אז יש מציאות כזאת ויש מציאות כזאת. המציאות הזאת יותר נעלית מזאת או בגשמיות או ברוחניות או באיזה אופן אחר. אבל למעלה מחכמה אין מציאות. כשאדם עוצם את העיניים מה הוא רואה?

45:22 דובר 3 שנינו.

45:23 דובר 1 חושך, נכון? וכשהוא-- ומה יש מאחורי הראש? צריך להסתובב בשביל לראות, אם הוא לא מסתובב.

45:33 דובר 3 הוא לא רואה.

45:33 דובר 1 הוא לא רואה חושך, הוא פשוט לא רואה.

45:35 דובר 3 לא רואה.

45:36 דובר 1 אה?

45:38 דובר 3 כן.

45:38 דובר 1 כשמדברים על, על מציאות אפשר להגיד זה קיים וזה לא קיים. כשמדברים על משהו שבכלל הוא לא, לא בתוך הגדר של החושים שלי, אני לא יכול-- כמו שאני לא יכול להגיד עליו שהוא קיים, שהוא לא קיים, אי אפשר להגיד עליו כלום. הוא לא, אין לי, אין לי מה לתפוס שם. הוא לא בגדר של החושים שלנו, גם לא בגדר של, של, של שכל, של, של כלום. כן, על העצמות, על, על מהותו של הקדוש ברוך הוא, כמו שאי אפשר להגיד עליו שהוא קיים, שהוא לא קיים, אי אפשר להגיד עליו כלום. כל מה שאנחנו מדברים על מציאות של עולמות זה מתחיל מחכמה. זו הנקודה הראשונה שממנה גם שם מדובר על אלוקות וציור של אלוקות וכן הלאה. אבל, אבל פה מדובר כבר יש-- אני יכול להגיד עליו משהו. למעלה מחכמה אין מה להגיד. אז זה נקרא "באורך נראה אור", על ידי האור שלך. חכמה זה לא אתה, אתה זה השמש. חכמה זה רק האור, הארה ממך. אבל "באורך נראה אור". איך החכמה, האור שלך מתגלה אצלנו? זה על ידי שהוא מאיר בארץ העליונה ואחר כך בארץ החיים על ידי תורה ומצוות. טוב, עכשיו יותר, יותר ברור.

47:07 דובר 3 כן.

47:07 דובר 1 אז בשורה עשר: "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור", דהאי אור, אור המאיר מחכמה עילאה, מקור החיים. כנודע ליודעי חן שבכל ראש השנה היא נסירה ומקבלת מוחין חדשים עליונים יותר וכולי. יש לי חשק גדול להסביר את זה, אבל נראה לי שזה כבר, אה, בפעם אחרת. את כללות העניין הסברנו, שבכל ערב ראש השנה צריכה להיות הסתלקות כדי להמשיך את ה, אה, את האור החדש. בתורת הקבלה מוסבר העניין הזה על בריאת האדם. הרי האדם נברא ביום שישי, אדם הראשון. יום שישי זה הפעם הראשונה, ראש השנה הראשון בעולם. ראש השנה, אנחנו חוגגים ראש השנה, זה היום השישי לבריאה, היום שנברא אדם הראשון. אז כל מה שמסופר בספר בראשית על היום שבו נברא אדם הראשון, אז זה מוסבר בקבלה שזה מה שקורה כל שנה בראש השנה. אחד הפרטים שמסופר שם בספר בראשית, שהקדוש ברוך הוא לקח את ה, ה, אה, צלע של האדם ועשה ממנו אישה. אומרים על זה חז"ל שמה שכתוב צלע זה לא מה שהיום אנחנו קוראים צלע. היום אנחנו קוראים צלע לצלעות. צלע פירושו עוד צד, כמו צלע ההר, הצד של ההר. כן? מה זה? מה פירוש הדברים שהקדוש ברוך הוא לקח צלע? זה לא, זה לא בקבלה, זה ב, זה בגמרא. אה, מה שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם בריאה ראשונה שני פרצופים, בטן גב. זאת אומרת צד אחד היה איש, צד שני היה אישה. זו הייתה בריאה אחת. ובנסירה, הקדוש ברוך הוא ניסר, ניסר אותם באמצע, הפריד בין האיש לאישה. סביב ה, הדבר הזה שנקרא בקבלה הנסירה והתרדמה שהייתה לפני כן וכן הלאה, כל מה שמוסבר, כל הפרטים שמה סביב זה

49:12 דובר 1 מוסבר מה שהסברנו כאן, שזה מה שקורה בערב ראש השנה, העניין של התרדמה ושהעולם נופל ונמשך אור חדש, ואחר כך אור החכמה מאיר במלכות. זה הסבר שלם וארוך מאוד. לא ניכנס עכשיו לכל ההסבר בקבלה, אבל זה כללות העניין. הרי הוא מזכיר בסוגריים שכל מה שהוא הסביר כאן זה העניין שמוסבר בקבלה. אז זה בכללות. בכללות זה ב...

49:37 דובר 4 מה זה הקבלה? זה הזוהר?

49:39 דובר 1 גם.

49:40 דובר 4 זוהר.

49:40 דובר 1 גם. לא רק. ממש לא רק. ובפרטי פרטיות אז כן, הוא בכל יום ויום. זה לא רק בראש השנה, אלא בפרטיות זה קורה כל יום. מתי זה קורה כל יום, הדבר הזה של הסתלקות המוחין והמשכת מוחין חדשים?

50:01 דובר 4 בלילה?

50:02 דובר 1 לא. נמשכים, אה, מוחין עליונים יותר בכל תפילת השחר ואינם מוחין הראשונים שהם הסתלקו אחר התפילה. בזמן התפילה אדם, תפילת שחרית-

50:15 דובר 4 בבוקר.

50:16 דובר 1 בבוקר. אדם מתבונן באלוקות, מתעורר באהבת השם ויראת השם. זה נקרא מוחין דגדלות. עכשיו מתעורר אצלו גילוי אלוקות. במשך היום יכול להיות שתבוא לו איזו תאווה, איזו מחשבה. הוא ייפול או לא ייפול. הוא צריך להתמודד עם זה. זה יכול לקרות במשך היום. בזמן שאדם עכשיו מחזיק את הסידור ומתפלל, עכשיו אין לו כל מיני מחשבות כאלה. עכשיו, עכשיו הוא עם הקדוש ברוך הוא. כן? זה נקרא גילוי אלוקות. במידה מסוימת כל אחד בדרגה שלו וכמה שהוא הכין את עצמו. אבל הזמן של התפילה זה נקרא מוחין דגדלות. עכשיו, כמו שלכל ראש השנה נמשך לעולם חיות חדש, ככה אצל האדם הזמן של תפילת השחר זה ראש השנה של כל יום. עכשיו נמשך-- וכל יום נמשך-- על זה כתוב בקבלה שכמו שבאופן כללי בראש השנה נמשך לכל העולם חיות חדשה, נעלית יותר משנה שעברה, ככה בכל-- באופן פרטי לכל, לכל אדם ואדם בכל יום נמשכת לו חיות חדשה בהכרת השם, באהבת השם, יותר ממה שהיה אתמול. זה באופן כללי וזה באופן פרטי.

51:31 דובר 4 יש גם בצהריים.

51:33 דובר 1 שיתפלל בצהריים.

51:36 דובר 4 אני מדברת על מתבגרים שקמים בצהריים.

51:38 דובר 1 א-אני אספר ל-- אני אספר לך, אני אספר לך סיפור, לא לפרוטוקול. ש... יש לי כמה בנים ברוך השם שלמדו ב-770, והיה פעם אחת, היה קורה, אבל מקרים דומים קרו יותר מפעם אחת, שהם הגיעו מארצות הברית לארץ בטיסה ו... בגלל שטיסה בכיוון ההפוך אז גם היום מאוד קצר ו... לפחות שניים מהם לא מוכנים להתפלל בלי לטבול במקווה. אז כ-- אז כשהמטוס הגיע ונחת בארץ כבר היה צהריים. אז הוא נחת והוא לא רצה להתפלל במטוס כי הוא יתפלל בלי מקווה. אז, אה, בסדר, אז הוא נחת ואחר כך היה צריך לחפש מקווה בשדה תעופה. עד שהוא יצא ופה ושם, ועד שהוא הגיע לכפר-- הוא הצליח לתפוס טרמפ לכפר חב"ד והגיע לכפר חב"ד זה כבר היה

52:33 דובר 5 אחרי הצהריים.

52:37 דובר 1 לא אחרי הצהריים. זה כבר, היה כבר, היה כבר חושך. נו אז מה? בגלל שחושך אז לכן לא יטבול במקווה? לכן לא יתפלל שחרית? אז הוא מצא איזה חדר ש-- בצד, עם תפילין, התפלל שחרית והכול בסדר.

52:50 דובר 5 לא בא אחרי הצהריים. זה היה ממש קרוב.

52:59 דובר 1 אה...

53:01 דובר 5 לא, זה לא מדובר פה-

53:02 דובר 1 ז-זה לא ה-- אמרתי זה לא לפרוטוקול, זה לא הוראה לרבים, אבל...

53:06 דובר 5 בסדר, זה גם לא קורה.

53:09 דובר 6 אבל בסוף זה הכול, הכול בימיו התמימה.

53:12 דובר 5 כן.

53:13 דובר 6 לא, לא, את יודעת בעומק, ידע זה...

53:18 דובר 1 על כל פנים, זה עניינו של-- עניינו-- עניינה של התפילה, זה המשכת מוחין חדשים. המשכת מוחין חדשים פירוש שלא חיים של הגוף אלא חיים של הנשמה, חיים רוחניים. זה כמו שזה אצל האדם באופן פרטי בכל יום בתפילה, ככה זה בכללות העולם בראש השנה. אה, בשורה ארבע עשרה: "ואינן מוחין הראשונים שהסתלקו אחר התפילה של אתמול, רק גבוהים יותר. ודרך כלל בכללות העולם בשית אלפי שנין, כן בכל ראש השנה וראש השנה". זהו שנאמר, על פי זה עכשיו מובן הפסוק "תמיד עיני ה' אלוקיך בה", שזה תמיד. זה באמת תמיד, אבל לא תמיד באותו אופן. כל שנה זה תמיד, כל שנה באופן יותר נעלה. שהעיניים, כתוב תמיד "עיני ה' אלוקיך בה". איזה עיניים יש לקדוש ברוך הוא? ממתי יש לקדוש ברוך הוא עיניים? עיניים הם כינויים להמשכת והארת אור החכמה. בכלל, כל מקום שכתוב עיניים זה כינוי לחכמה. איך אנחנו אומרים? "שלכן נקראו חכמים עיני העדה". כל אחד יודע. וכתוב, חז"ל אמרו ש"אווירה דארץ ישראל מחכים". חז"ל אמרו שמי שחי בארץ ישראל, החכמים של ארץ ישראל הם חכמים יותר מהחכמים שחיים בחוץ לארץ. למה? היות ואיפה מתגלה החכמה העליונה? כתוב, אמרנו קודם, "ה' בחכמה יסד ארץ". איפה מתגלית החכמה? איפה מתגלית החכמה האלוקית, האור האלוקי, החיות האלוקית? בארץ. אז מי שחי בארץ, אז אצלו מאיר הגילוי הזה, מתגלה יותר. לכן "אווירה דארץ ישראל מחכים". את מי הוא מחכים? את עיני העדה שהם נקראים חכמים. וההארה והמשכה זו, זה לא מחכים רק אותם. כל אחד יכול לבחור להיות חכם העדה, זה תלוי רק בו, כן? "וההארה והמשכה זו אף שהיא תמידית, אף על פי כן אינה בבחינת מדרגה אחת לבדה מימי עולם,

55:32 דובר 1 אלא שבכל שנה ושנה הוא אור חדש עליון, כי האור שנתחדש והאיר בראש השנה זה הוא מסתלק בערב ראש השנה הבא לשורשו. וזהו שנאמר 'מראשית השנה ועד אחרית שנה' לבדה". אז נכון, "ותמיד עיני ה' אלוקיך בה". תמיד הקדוש ברוך הוא מחיה את העולם דרך ארץ ישראל באור אלוקות, בגילוי אלוקות. אבל מראשית שנה ועד אחרית שנה, כל שנה זה מתחדש באופן נעלה יותר. ולכן כתיב-- הרי זה מוצא לזה רמז בפסוק עצמו. מראשית כתוב, לכן כתוב שהמילה "מרשית" כתובה בלי א', חסר א', כתוב "רשית" בלי א'. אה, רומז על הסתלקות האור שמסתלק בליל ראש השנה עד אחר התקיעות, שיורד אור חדש עליון יותר שלא היה מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה. א' זה אותיות פלא. שמתם לב פעם?

56:41 דובר 7 אלף?

56:42 דובר 1 א' זה אותן אותיות של פלא.

56:44 דובר 7 פלא, זה הפוך. לא כל אות.

56:47 דובר 1 כן. באות א' מוסברים ריבוי גדול ועצום של עניינים ב-ב-חסידות ובקבלה ובעבודת השם. המון המון המון עניינים. אחד מהעניינים ש-ש-שמוסבר לגבי אות א' שהיא רומזת על פלא, על האור האלוקי, על האלוקות שלמעלה מעולמות. אז כתוב שהאור שמאיר-- בפסוק כתוב, בפסוק שמדבר על האור האלוקי שמאיר בעולמות, אז פה הא' לא מאיר, מאירה הארה ממנו. אז לכן "מרשית" חסר א'. הפלא לא נמצא בתוך-- לא מתגלה בתוך העולם. בתוך העולם מתגלה רק הארה, לא ה... לא עצמות השם. וגם הוא עצמו מתגלה באופן, כל שנה באופן חדש ועליון שלא היה מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה, והוא, אותו האור החדש, מתלבש ומסתתר בארץ החיים שלמעלה ושלמטה, וממנה זה להחיות את כל העולמות כל משך שנה זו. אבל מה הוא דיבר שאותו-- כאן ועכשיו בשורה האחרונה, זה עיקר התוכן של כל הפרק. אחרי שהבנו את כללות העניין. מה זה נוגע לנו? אז יש אור שיורד, זה נשמע משהו כזה אוטומטי כזה. מה, מה, מה, מה אכפת, מה אכפת לנו מזה? אז הוא אומר שהאור הזה שיורד, הוא יורד באופן שהוא מתלבש ומסתתר. כל דבר שבא באופן של התלבשות, מצד אחד הלבוש מגלה את הדבר, מצד שני הלבוש מעלים ומסתיר את הדבר. בואו נתחיל מלבוש גשמי. מצד אחד ברור שהלבוש מסתיר על הגוף, נכון? מצד שני, בלי לבוש אי אפשר לצאת החוצה. כן? אז הלבוש מצד אחד הוא הכלי שעל ידו אפשר להתגלות, אפשר לצאת איתו החוצה. מצד שני, למה אפשר איתו לצאת החוצה? בגלל שהוא מעלים.

59:14 דובר 7 בגלל שהוא מה?

59:15 דובר 1 בגלל שהוא מעלים. הוא מסתיר. אם הוא לא היה מסתיר, אי אפשר היה לצאת החוצה. מדברים על אדם נורמלי, כן? עכשיו, וככה גם בדרגה יותר נעלית בדיבור. הדיבור כשאדם מדבר. מצד אחד אני רוצה להגיד לשני, אני מאוד התרגשתי והתפעלתי ואני רוצה להסביר לשני ש-ש-שגם הוא יתרגש, כן? אז איך אני אסביר לו? הוא לא יכול להרגיש את הלב שלי. אני מדבר אליו. אז כשהוא מ-- אני מאוד מתפעל ומנסה ככה לעורר אותו גם כן, אז הוא שומע שאני מתרגש. האם זה מחייב שגם הוא יתרגש?

59:59 דובר 7 לא.

1:00:01 דובר 1 כן. יש לי חבר ממש טוב שאני עכשיו מחתן ילד ומשהו, או אני כולי וזה, והוא שומע. כן. למה? כי מצד אחד הדיבור הוא מגלה את הרגש שלי החוצה, ומצד שני איך הוא מגלה אותו? על ידי שהוא מעלים אותו. השני לא יכול לקבל את עצם הרגש דרך הדיבור. אז גם הדיבור הוא לבוש לרגש, וככה כל דבר שמתגלה הוא חייב להתגלות על ידי לבוש. למה זה ככה? ככה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. וממה זה מתחיל? זה מתחיל מזה שהאור האלוקי שמחיה את העולמות שעליו אנחנו מדברים פה, איך הוא מתגלה בתוך העולמות? על ידי לבוש, מתלבש בתוך העולם. ואז כשאנחנו רואים את הצמח צומח, מי מחיה אותו? יש פה אור אלוקי שעכשיו גורם לו לצמוח. אני רואה את הצמח צומח. אני רואה שזה אלוקות? לא רואים. העולם לא צועק שהקדוש ברוך הוא מחיה אותו, נכון? אבל זאת אומרת, מצד אחד הקדוש ברוך הוא מחיה את העולם. אבל איך הוא מחיה? כמו, כמו, כמו הסדר הרגיל, על ידי שהוא מתלבש ומסתתר. ככה הוא מחיה. אז אם אני רוצה לגלות את האור והחיות, איך עושים את זה? האור והחיות מתלבש ונמצא פה. למה הוא נמצא? כי הוא נמצא. אבל אם אני רוצה להרגיש יותר שהוא יתגלה אצלי, אז בשביל זה יש את השתי שורות האחרונות. "אך גילויו", זה תלוי במעשה התחתונים. כמה תיתן צדקה, ככה יתגלה אצלך האור האלוקי. תיתן יותר משנה שעברה, תקבל את האור של השנה החדשה. תיתן עוד יותר, תקבל עוד יותר. תיתן כמו שנה שעברה... אז זה לא כלי לקבל את האור החדש שעכשיו התגלה.

1:02:21 דובר 8 וחשוב למי לתת. נגיד ל-

1:02:23 דובר 1 לא.

1:02:24 דובר 8 למשפחה.

1:02:25 דובר 1 "וזכותם ותשובתם בעשרת ימי תשובה, ודי לחכימא. די לחכימא, די למבין". אני אמרתי לך את העניין. כמה אתה צריך לתת, תבין לבד.

1:02:40 דובר 8 וכמה צריך כל אחד? זה לא... כן.