אגרת הקודש פרק י"ג

00:00 דובר 1 ערב טוב. אנחנו אוחזים בפרק י"ג באיגרת הקודש י"ג. גם איגרת שעוסקת בצדקה, שוב עניין חדש שעוד לא ראינו אותו. גם איגרת הקודש הבאה, י"ד, גם כן תעסוק בצדקה. אמ, הרבה דובר באיגרות הקודמות, אה, על המעלה של הצדקה ואיך צר- איך צריך לתת צדקה. כמה וכמה עניינים: מה הצדקה נותנת, שכר, מה היא פועלת בעולם הבא, בעולם הזה. באיגרת הזאת אדמו"ר הזקן מתחיל-- זה לאו דווקא סדרה, אבל יש כמה וכמה איגרות קודש שזאת הראשונה ביניהם, שאדמו"ר הזקן מדבר, מעורר על נתינת צדקה לא מצד המעלה שיש בצדקה, אלא שהוא אומר בה כביכול בתשובה לשאלות של אנשים, שאנשים באים ואומרים: בסדר, אבל אין לי כסף. אני מבין את המעלה, אבל זה לא האופי שלי. אה, אני מ-מבין שצריך, אבל המצב הכלכלי שלי לא מאפשר, וכן הלאה. יש כמה וכמה איגרות שבכל אחת מהם אדמו"ר הזקן נותן תשובה על עניין אחד. זאת האיגרת הראשונה מהסוג הזה. מתחיל את האיגרת עם פסוק מתהילים: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" וגומר. כל מקום שכתוב וגומר, אדמו"ר הזקן מדייק וגומר. הכוונה שהוא הולך להסביר, מתייחס גם להמשך הפסוק. זאת אומרת, למרות שהוא בא להסביר את החלק הראשון של הפסוק, אבל הוא, הוא כן מתייחס להמשך. בשביל להבין את החלק הראשון צריך להבין גם את החלק השני של הפסוק, למרות שפה הוא לא מצטט אותו. הפסוק ממשיך ש"מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם". זה שם הסוף של הפסוק בתהילים ל"א. אז לכאורה מה אומר הפסוק? שהקדוש ברוך הוא נותן הרבה טוב. היהודים עובדים את השם, תורה, תורה, תפילה, מצוות, מתפללים, והקדוש ברוך הוא נותן להם שכר. השכר שהקדוש ברוך

02:30 דובר 1 הוא נותן זה שכר גדול, "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך". שהקדוש ברוך הוא נותן ל-לעובדי השם שכר גדול, רב טוב. ואחר כך הוא ממשיך, "פעלת לחוסים בך נגד בני אדם". אז כבר המפרשים מתקשים בפסוק הזה, שלכאורה יש סתירה בין החלק הראשון של הפסוק לחלק השני. החלק הראשון של הפסוק כותב, "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך". מה זה צפנת? מה זה צפון?

03:06 דובר 2 מוחבא.

03:06 דובר 1 צפון זה מוחבא, כן. ומה זה פעלת לחוסים בך נגד בני אדם?

03:15 דובר 2 לנגד עיניים.

03:15 דובר 1 לנגד העיניים, שכולם, לאור השמש, כולם רואים. אז, אז איזה מין ס-- מה זה הרב טוב הזה שמצד אחד אומרים עליו שהוא מוחבא, מצד שני אומרים עליו שהוא לנגד בני אדם? איך זה יכול להיות שני הדברים? אז ה-- אז הפשט בפסוק של המפרשים שמה, שהרב טוב שצפנת, שמוסתר, זה מה שיהודי יקבל בעולם הבא בגן עדן. עכשיו זה מוסתר. ולמרות שעיקר הרב טוב הוא יהיה רק לעתיד לבוא, רק אחרי מאה ועשרים, כמו ש-כמו שרגילים להגיד, אבל יחד עם זה יש גם שכר בעולם הזה, וגם השכר הזה גדול, "אשר פעלת לחוסים בך נ-נגד בני אדם". זה כבר שני סוגי שכר, שכר בעולם הבא ושכר בעולם הזה. בעולם הבא הוא מוצפן ובעולם הזה הוא נגד בני אדם. אדמו"ר הזקן מסביר את, אה, הפסוק באופן קצת שונה, אבל, אה, אתם רואים, הוא מתחיל את הפסוק, "הנה בכלל עובדי ה'". בכלל, אנחנו ראינו כבר די הרבה פעמים שכל מקום שאדמו"ר הזקן רוצה לפרש פסוק בשונה מהפשט, אז הוא אומר פירושו או תרגומו. הוא אומר, נותן איזושהי מילה של הקדמה שכאילו אני רואה מה המפרשים אומרים, אבל זה לא מובן. בוא נסביר את הפסוק על פי הפנימיות, זה יותר מובן. פה אדמו"ר הזקן לא נותן הקדמה כזאת, הוא מתחיל מיד את הפירוש. הנה, הנה תדע לך. זאת אומרת, לכאורה לא, לא ראיתי את זה מפורש כתוב, אבל לכאורה משמע פה שהרבי רוצה להגיד שהפירוש שהוא יביא, למרות שהוא שונה מהפירוש של המפרשים, הוא, הוא דווקא הפירוש של הפ-- זה הפשט בפסוק. זאת אומרת, במקרה הזה הפנימיות, הפירוש הפנימי על פי החסידות בפסוק זה הפשט. לכאורה ככה משמע. אני לא יודע, אני צריך

05:07 דובר 1 לקבוע בזה מסמרות, אבל ככה זה נראה. זה מתחיל ככה: הנה תדע לך. "בכלל עובדי ה' יש ב' בחינות ומדרגות חלוקות מצד שורש נשמתם למעלה". יש באופן כללי בעם ישראל שני סוגים של נשמות. וזה מתבטא באופי של האנשים בפשטות, באופי שלהם. בפרטות יותר, אז כתוב ב-מובא בליקוטי תורה, בכלל בחסידות, שבפרטות יותר יש בעם ישראל שבעה סוגים של נשמות, ובעוד יותר פרטות שנים עשר ס-סוגים של נשמות, ו-וכן הלאה עד לשישי-שישים ריבוא, שמתחלקים לשישים ריבוא ניצוצים, וכן הלאה וכן הלאה עד אין קץ. אבל באופן הכי כללי אז כל הנשמות מתחלקות לשני סוגים. מה הם שני הסוגים? מצד שורש נשמתם למעלה יש נשמות, כאלה שנשמתם מבחינת ימין שלמעלה, וכאלה שנשמתם מבחינת שמאל שלמעלה. מה הפירוש? במה מתבטא שהנשמה שלי היא מצד שמאל? דהיינו שבחינת שמאל היא מידת הצמצום וההסתר בעבודת השם. עבודת השם נחלקת באופן כללי לתורה, עבודה וגמילות חסדים. זה כולם יודעים, נכון? תורה זה לימוד תורה, עבודה זה תפילה, כן? תפילה-- תפילות כנגד תמידין. תיקנו התפילות זה כנגד הקורבנות. זאת אומרת עניין התפילה זה עניין העבודה, וגמילות חסדים זה צדקה, שהיא הכללות של כל המצוות.

06:59 דובר 5 זה

06:59 דובר 1 אז תורה, תפילה וצדקה זה כללות כל המצוות, ואלו שנשמתם היא מבחינת שמאל, עובדי השם מצ-מצד הגבורות, זה מתבטא אצלם בכל שלושת הקווים של העבודה, והוא מביא על זה פסוקים. כמו שכתוב, יש פסוק בספר מיכה, "והצנע לכת", כו', "והצנע לכת עם ה' אלוקיך". על מה זה הולך?

07:31 דובר 5 על גמילות חסדים.

07:32 דובר 1 על, על תורה, מצוות או תפילה?

07:38 דובר 5 תפילה.

07:39 דובר 1 אה?

07:40 דובר 5 רגע, שוב פעם.

07:41 דובר 1 "והצנע לכת עם ה' אלוקיך".

07:46 דובר 5 וואי.

07:46 דובר 1 בלי בליטות. תעבוד את השם ככה ב-פשטות. זה גמילות חסדים, צדקה. אל תפרסם את עצמך שאתה כזה נותן ונותן ו-- טוב, תיתן. לא כל, לא כל העולם צריך לדעת מזה שאתה כזה צדיק. ויש פסוק, "והצנע לכת עם ה' אלוקיך". אל תפר-- אל ת-אל תבלוט. קיים את כל המצוות בלי בליטות. עכשיו עצם זה שאדם, אה, מגביל את עצמו, לא מראה את עצמו, זה עניין של הגבלה שבא מצד השמאל. או הרגשה כזאתי, מה כולם צריכים לדעת ממני? זו הרגשה כזאת של-של נמיכות רוח מצד הגבורות, מצד הצמצומים.

08:27 דובר 5 לא ענווה?

08:28 דובר 1 ממ?

08:29 דובר 5 זה לא ענווה?

08:29 דובר 1 ענווה?

08:29 דובר 5 ענווה.

08:32 דובר 1 כן. עניין, כל עניין של שפלות זה בא מצד צמצום. יש-- לא רוצה עכשיו להיכנס לזה. יש ב-בענווה יש גם עניין שהוא מצד החסד, אבל העניין הזה של הרגשת השפלות הוא בא מצד... אדרבה, עיקר עניין ה-ענווה זה בא מצד החסד, הרי זה שייך להלל, אבל ה-הצמצום שבזה זה בא מצד הג-גבורה. אז זה פסוק אחד. יש עוד פסוק בספר ירמיהו, שם הוא כותב, "במסתרים תבכה נפשי" וגומר. מה זה תבכה נפשי? מתי נפשי בוכה? על-על מה זה הולך?

09:14 דובר 5 תפילה.

09:14 דובר 1 על תפילה, בפשטות. אז גם בתפילה אתה-- "במסתרים תבכה נפשי". אתה צריך לבכות, צריך ל-להתפעל ולהתרגש. לא כל העולם צריכים לדעת מזה. והעניין השלישי, קבע תורה. אז אמרו חז"ל, זה כבר לא פסוק, זה מאמר חז"ל, הוא מביא פה "כל העוסק בתורה בסתר חוט של חסד נמשך עליו ביום". אז גם בעניין לימוד התורה יש עניין תלמד לעצמך. אתה צריך עכשיו ללמוד? אם אדם אומר לעצמו אני צריך ללמוד, אני לומד בשביל הקדוש ברוך הוא. לא כל העולם צריכים לדעת שגמרתי את כל הש"ס. אגב, סתם, אה, מילתא אגב אורחא, במאמר המוסגר, אה, אחד הבנים שלי כשהוא היה... זה לפני, לא לפני הרבה זמן, היום הוא כבר נשוי עם ילדים. סיפר לי לפני שנה, שנתיים שדיברתי-- דיברנו בבית על לימוד גמרא וזה, אז הוא אומר, זה ב-נפלט לו בדרך אגב, כאילו מה זה? כאילו ל-לגמור את הש"ס, אפשר לחשוב. אז גם אני גמרתי את הש"ס. אמרתי לו ככה. אז הוא סיפר לי, אז שאלתי אותו, אז הוא סיפר לי שב-ב-בקבוצה או אחרי קבוצה ב-770 יש הרבה בחורים. הוא אומר שזה ממש תופעה. אני לא הכרתי את זה עד אז. שבאמת מחוץ לסדרים של הישיבה מוצאים לעצמם זמן ללמוד. יש לך שנה, שנתיים, שלוש או כמה ש... נמצאים בישיבה גדולה, פשוט לוקחים על עצמם ופשוט לומדים את כל הש"ס ואף אחד לא יודע. הם לא מספרים לאף אחד. זה לא חלק מסדר הלימוד. הם גומרים. הוא אומר שיש הרבה כאלה שכשמגיעים לדף האחרון, את הדף האחרון לא לומדים. שלא תהיה לי הרגשה שאני אוכל להגיד אפילו לעצמי גמרתי את כל הש"ס. את הדף האחרון לא למדתי, עוד לא

11:13 דובר 1 גמרתי את הכל. מקומות אחרים שזה לא בחב"ד עושים מזה וואו, הוא גמר את הש"ס בגיל שש עשרה. וואו, עושים מזה סיפור. כל העוסק בתורה, אה, בסתר אז חוט של חסד נמשך עליו. הנה, אז ממידה-- אז זה ממידת ה-השמאל בעבודת השם. אלו שנשמתם מצד השמאל. הנה, ממידה זו נמשכה גם כן בחינת הצמצום והגבול, אה, בעבודת השם. עבודת השם הכוונה לתפילה בעיקר. ו... הוא מסביר את כל שלושת העניינים בעבודת השם. בצדקה, כמו בצדקה, להיות נידון בהשגת יד. יש מצווה לתת, כמה מצווה לתת? כל אחד כפי יכולתו. כמו שכתוב ברמב"ם בהלכות, ואפילו מישהו מבזבז, נותן צדקה בשפע, אומרת ההלכה אל יבזבז יותר מחומש. וכהאי גוונא בתלמוד תורה וש-

12:23 דובר 5 מה זה אל יבזבז יותר מחומש? מה זה אומר?

12:26 דובר 1 חומש זה חמישית.

12:28 דובר 5 אה.

12:28 דובר 1 נגיד אם אדם יש לו הכנסה חודשית של עשר אלף שקל בחודש, אז שלא ייתן לצדקה יותר מאלפיים שקל. ראינו באגרות קודש אחרות שזו הגבלה, שזה מדובר רק על צדיקים. לנו מותר לתת יותר ואדרבה צריך לתת יותר. אבל מי שמידתו מצד מידת השמאל והוא צדיק, כמו בית שמאי, שבית שמאי היו צדיקים, ממילא הם לא היו צריכים לתקן את הנפש שלהם כי הם לא עשו חטאים, אבל חומש, חמישית מספיק. מי שכן עושה חטאים יכול לתת גם יותר, אין בעיה. וגם בשאר המצוות כמו לימוד תורה, אז די לו שיצא ידי חובה מחיוב מפורש, חיוב שחייבתו התורה בפירוש לקבוע עיתים וכולי. יש חיוב ללמוד תורה. מה החיוב ללמוד תורה? עוד קצת ביום וקצת בלילה, כל אחד לפי כוחו. פרק ביום, שני פרקים, כל אחד לפי הזמן. אבל ככה יש לו את השעות המוגבלות שהוא קבע עיתים לתורה ובשעות האלו לומד ושאר היום הוא צריך לחיות. צריך ל-ל-להתמודד עם ענייני העולם. אז ה-ה-הנהגה כזאתי שהוא קובע ל-ל-לימוד זמן ומחוץ לזמן הזה הוא, הוא בעניינים שלו, הפרטיים שלו. זו הנהגה שנובעת מצד מידת השמאל. אך-- זה כל זה מבחינת מצד אחד, אך מבחינת ימין, אלו שנשמותיהם הם מצד מידת החסד וההתפשטות בעבודת השם בהתרחבות, בלי צמצום והסתר כלל, כמו שכתוב "ואתהלכה ברחבה". בטח מכירות כאלה שאצלם הכל ב-- הכל בגדול.

14:25 דובר 5 אמריקאים.

14:26 דובר 1 מממ?

14:27 דובר 5 אמריקאים.

14:29 דובר 1 באופן כללי זה באמת נכון, אבל אה, אצל האמריקאים רואים את זה הרבה ככה. אבל יש גם ישראלים כאלה, לא חסר. וממנה, מצד מידת הימין, נמשך גם כן מה שאמרו רז"ל "זרוק מרה בתלמידים" וכולי. הוסיף פה-- המדפיס הוסיף פה "בצריך עיון" בסוגריים, נראה שצריך להיות קודם מבחינת ימין, כו'. זאת אומרת, יותר מתאים שמה שאדמו"ר הזקן כותב זרוק מרה בתלמידים, למה זה שייך, לצד הימין או לצד השמאל?

15:05 דובר 5 ימין.

15:06 דובר 1 אה? לכאורה כן. מלמד שעומד בפני ילדים והשיטה שלו כדי שהם ילמדו זה לזרוק בהם מרה כדי להושיב אותם על הכיסאות. אז זה יותר מלמד ששייך לצד השמאל בפשטות. אדמו"ר הזקן כותב את זה מצד מידת הימין וצריך עיון מה כוונתו. על כל פנים, מצד אה, מידת החסד הכל הוא בהתרחבות והתפשטות. ולא רק, אה, לא רק הלימוד תורה הוא בהתרחבות והתפשטות, אלא גם בלי צמצום וגבול כלל. ואין מעצור לרוח נדיבתו, בין בצדקה ובין בתלמוד תורה ושאר המצוות. זאת אומרת אדם שנשמתו מצד הימין, אז אתה רואה אותו כשהוא מתפלל הוא לא מסתכל על השעון. באופן כללי זה גם ההבדל בין חסידים לבין כאלה שהם לא חסידים. חסידים זה בא מצד-- באופן כללי, כאלה שההנהגה שלהם היא מצד החסד, מידת החסד. מספר ה... הרבי הריי"צ שהוא היה בגרמניה, אז הוא מספר על איזשהו בית כנסת שהוא היה שם, ושם כשהוא נכנס לבית כנסת הייתה רשימה בכניסה לבית כנסת על לוח מודעות על הזמנים של התפילה בשע-- הוא מפרט שם בדיוק את השעות, אני לא זוכר. אה, בשעה זו וזו פותחים את הדלתות, בשעה זו וזו הודו, בשעה זו וזו ברוך שאמר, בשעה ככה. אה?

16:46 דובר 6 יקי.

16:46 דובר 1 כן, ממש מסודר. באיזה שעה מתחילים, באיזה שעה גומרים, שכולם ידעו שיהיה מסודר. אז הוא צוחק על ה-ה-הנהגה הזאת. זה הנהגה מצד, מצד בית שמאי, מצד מידת הגבורה. אצל חסידים תמיד ידעו מתי מתחילים ולא ידעו מתי גומרים. על זה הרבה מאוד סיפורים. לא-לא-לא נאריך בזה עכשיו. ואותו דבר, כמו שזה בתפילה, הוא לא שם גבול לתפילה שלו, אז גם אין מעצור לרוח נדיבתו בין בצדקה ובין בתלמוד תורה. שבצדקה הוא לא עוצר בעשירית, שזה ה... כן, זה עין בינונית, וגם הוא לא עוצר ב"אל יבזבז יותר מחומש", אלא הוא נותן. הוא לא סופר כמה הוא נותן, הוא נותן. וגם בתלמוד תורה, נכון שצריך להיות קביעות עיתים לתורה, אבל מה זה אומר שבשאר היום אסור לי ללמוד? כל רגע הוא מחפש איפה אפשר עוד ללמוד ועוד להוסיף עוד. מחפש ככה לגנוב זמן. זה הנהגה מצד הרחבות, מצד, מצד ימין, שהכול אצלו בהרחבה גדולה, גם בתפילה, גם בצדקה וגם ב... וגם בלימוד תורה. ולא די לו לצאת ידי חובה בלבד, אלא עד בלי די וכו'. אז זה שתי, שתי הנהגות, שני סוגים של הנהגה שאנחנו רואים אותם ביום יום, וכל החידוש פה עד כאן שאדמו"ר הזקן אומר שהאופי הזה שיש ל-לאנשים זה בא מצד שורש נשמתם, כי יש כאלה שנשמתם מצד הימין והחסד, לכן ההנהגה שלהם בפועל היא כזו, ויש כאלה ששורש נשמתם מבחינת השמאל והגבורה, ולכן ההנהגה שלהם היא בצמצום. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. והנה, כל מקום שבחסידות בכלל ובפרט אדמו"ר הזקן כותבים "והנה", מתחילים פה איזה עניין, עניין חדש. קראנו את הרקע, עכשיו מתחילים. יהיה אחר כך בהמשך הפרק עוד "והנה" אחד לפחות. אבל מתחילים

19:07 דובר 1 פה עניין חדש. כל איש ישראל, כל יהודי, צריך להיות כלול מב' בחינות אלו, ואין לך דבר שאין לו מקום. למרות שהנשמה שלך היא מצד החסד, יש זמנים שאתה צריך להתנהג, לעשות חשבון ולדקדק. למרות שבאופן כללי אתה מצד הגבורה, יש זמנים ומקומות שצריך לעשות, לעבוד בשיקול דעת, להפעיל שיקול דעת בכל מקום, לחשוב מה מתאים עכשיו. לא ללכת אחרי הלב שלך, כי טוב, לא חשבתי מראש על איזה דוגמאות אפשר לתת, אבל כל אחד מבין שלפעמים יש זמן שלמרות שהוא מאוד רוצה, אוהב להתפלל באריכות, ויש לו תענוג בתפילה והוא ממש נהנה מזה והוא רגיל, אבל יש זמנים שצריך גם ללכת לעבוד או לעשות מצוות אחרות, והוא צריך להגביל את עצמו. כן, להפך. נכון שיש אדם שכל הע-עבודת השם שלו זה בהצנע לכת ובלי בליטות, בלי פרסומים, אבל כשצריך לפרסם עושי מצווה, ועם זה שהוא יפרסם את עצמו ויעשה את הכול בגדול ושיראו אותו זה יגרום לאחרים לעשות, אז תצא מעצמך. כן, אז כל אחד, כל אחד צריך ל-להפעיל שיקול דעת כל הזמן, מה... לא תמיד להתנהג לפי ה-הטבע שמושך אותו. ולכן מצינו, הרבי אומר, זה יסוד בתורה, לזה שכל אחד צריך להיות בו את שתי הבחינות. לכן מצינו כמה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. שמעתם על זה פעם, על העניין הזה? באופן כללי כללי, כולם יודעים שבית הלל תמיד מקילים ובית שמאי תמיד מחמירים. זה דבר מפורסם. יש משנה במסכת עדויות ששם רבי יוסי מונה שישה מקרים, שישה דברים, כנראה שזה היו שישה הדברים היחידים שבהם בית שמאי הקלו ובית הלל החמירו.

21:21 דובר 7 וזה עדיין נקבע על פי בית הלל?

21:24 דובר 1 מה?

21:24 דובר 7 ועדיין ההלכה נקבעת לפי בית הלל?

21:26 דובר 1 אני חושב שכן. אמ, למשל גר שהתגייר בערב פסח. היה גוי שהוא התגייר, מצא לעצמו זמן להתגייר בערב פסח. עכשיו בלילה יורד ה-- שקעה השמש וכולם שחטו את הפסח ועכשיו צריך לאכול מהפסח, נכון? מותר לו לאכול או אסור לו לאכול? מצד אחד תגידו, כבר יהודי, מצד שני בזמן השחיטה הוא עוד היה גוי. מה? מה הדין? אז, אה, בית שמאי אומרים: הוא יהודי, יהודי הוא חייב במצוות. המצווה הכי חמורה בתורה, איסור כרת. ודאי שהוא חייב לאכול בפסח. בית הלל אומרים: כל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר. הוא נגע עכשיו, הוא היה גוי, הוא היה טמא מת כמו טמא מת, עכשיו צריך שבעה ימים בשביל להיטהר. מה אתה-- איך הוא יכול, אה... אוקיי, אז הוא יהודי, אבל הוא טמא, הוא עוד, הוא עוד לא, זה עוד לא... אז פה בית הלל מחמירים שהוא לא יכול. וכדוגמת זה כמה וכמה דברים בעניין תרומות ומעשרות. כמה ו... יש שמה שישה דברים. ופה באמת עולה השאלה: אם אמרנו בהתחלה שנשמת, מה הסיבה שההנהגה של בית הלל תמיד בחסד? כי הם מצד נשמתם, מצד החסדים. מה אז הסיבה שבית שמה-שמאי תמיד מחמירים? כי נשמתם מבחינת השמאל, הגבורות. אז איך זה יכול להיות פתאום שהגבורה תקל או שהחסד יחמיר? איך זה יכול להיות כזה דבר? צריך, כי באמת כל אחד צריך להיות כלול משתי הבחינות. זה נכון שעבודת השם שלו באופן כללי היא כזו, אבל יש זמנים שבו הוא צריך להיות הפוך. ללמדנו שאף בית שמאי, ששורש נשמתם מבחינת שמאל העליון, ולכן היו דנים להחמיר תמיד בכל איסורי התורה, ובית הלל, שמבחינת ימין העליון, והיו מלמדים זכות להקל להתיר איסורי בית שמאי שיהיו

23:51 דובר 1 מותרים מאיסורם ויוכלו לעלות למעלה. אף על פי כן, בכמה דברים היו בית שמאי מקילים. למה? מפני התכללות שורש נשמתם, שהוא כלול גם ימין. וכן שורש נשמות בית הלל כלול גם משמאל. העניין הזה של להתיר מאיסורם שיעלו למעלה, למעלה. אה, פשוט יש פה כאלה שלא היו, בטח גם לא כולם זוכרות מהשיעורים הראשונים הראשונים שלמדנו.

24:22 דובר 7 מישהו שזוכר.

24:23 דובר 1 כן, אני-- תמיד יש כאלה שזוכרות וכאלה שלא זוכרות. את יודעת שציבור זה ראשי תיבות צדיקים, בינוניים ורשעים. אם אין רשעים אז אין ציבור.

24:44 דובר 7 מה אנחנו אמורות לכתוב?

24:46 דובר 1 ב-- חשבתי שאזכיר רמז. בתחילת התניא, בפרקים הראשונים, אחרי שהוא מסביר את המהות וה-- של הנפש האלוקית ולבושיה, הוא מסביר גם את המהות של נפש הבהמית והלבושים שלה, נפש שמחיה את הגוף. ושם באותו הקשר שהוא מדבר על ה-

25:11 דובר 7 מהפירוש לתניא שעשינו על המחדשות.

25:14 דובר 1 אה. נו, כשייגמר תגידי לי, אולי הגיע הזמן להדפיס עוד אחד. אני כבר, כבר מזמן אני רוצה להדפיס וככה לא מגיע לזה.

25:25 דובר 7 מחכים כאן יפה.

25:27 דובר 8 אה, זה מגיע אלייך? שלחתי בקובץ, אבל

25:28 דובר 7 אה, הנה.

25:32 דובר 8 למה להתחיל?

25:32 דובר 7 לחיות את זה, לטפל.

25:34 דובר 8 כן, זה מאוד יפה.

25:39 דובר 1 אז הוא אומר שהוא מדבר שם-- אגב, סתם, סתם, הפרקים הראשונים שם בתניא שמדבר על הנפש הבהמית, שם השלושה פרקים ו', ז', ח', זה מקומות, אחד המקומות הדי בודדים שמדברים על זה בחסידות. בחסידות לא אוהבים, לא אוהבים, זה לא מרבים לדבר על הצד של הקליפות והסטרא אחרא. בדרך כלל מדברים על העניינים החיוביים, מעודדים את האדם לאן לשאוף ולא אומרים לו ממה להתרחק. זה יותר השיטה של המוסר. בחסידות לא מדברים כל כך על ה-- מדברים יותר לאן צריך להגיע ולא מאיפה צריך לצאת. אבל יש מקומות, זה אחד המקומות ששם מוסבר באריכות העניינים האלה, ושם מוסבר ש-- מה פירוש המילה אסור. למה לזה קוראים אסור ולזה קוראים מותר? מוסבר שם, שם זה כן מסביר. אסור זה בא מהמילה קשור. אסור כאילו אסרו אותו, קשרו אותו. מי קשר אותו ולאן קשר אותו? כן? למה, למה... כן, אה, אה, איך אומרים? קשה, זה לא מתאים להגיד שקד שהפרישו ממנו תרומות ומעשר-- פשוט שקד שגדל בארץ. שקד שהפרישו ממנו תרומות ומעשרות אז הוא מותר, ושקד שלא הפרישו ממנו תרומות ומעשרות הוא אסור. בסך הכל אותו שקד עומד לפניי על השולחן. אמרתי כמה מילים, קודם הוא היה מוט-- אסור, עכשיו הוא מותר. מה? זאת אומרת, קודם הוא היה קשור ועכשיו התרתי את הקשר. אז העניין הוא שהדבר אסור, הוא קשור לקליפות. מוסבר שם מה המשמעות של זה, ובמה זה מתבטא וכן הלאה. ומותר כ-- כאשר יהודי, הקדוש ברוך הוא נתן ליהודי את הכוח בפה שלו, ש-- בגלל שיש פה נשמה וכן הלאה. זה לא הזמן עכשיו להיכנס לכל סדר ההשתלשלות. ליהודי יש כוח בפה להתיר את הקשר לקליפות. זאת אומרת, כשה-ה-ה-- הוא אומר

27:50 דובר 1 שחלק העשירי יהיה מעשר וחלק המאה יהיה תרומה וכן הלאה. הוא מפריש תרומות ומעשרות. במילים האלה הוא לוקח את ה-- את אותו דבר גשמי, מתיר אותו מהקשר שלו לקליפות, ואז ברגע שהוא לא קשור לקליפות, אז כשאדם אוכל אותו זה מוסיף לו חיות בגוף. אחר כך הגוף גדל מזה. ו... ו... ואז זה נהפך להיות מסתם איזה חתיכת צמח ל-לבן אדם. קודם זה צמח ועכשיו זה אדם. ועכשיו אחרי שהוא נהיה אדם, הצמח התעלה לדרגת אדם, עכשיו האדם לומד תורה ומתפלל בכוח של מה שהוא אכל. אז אותו דבר שקודם היה צמח ואחר כך נהפך להיות אדם, נהפך להיות לדרגת מדבר, עכשיו הוא גם התעלה למעלה ונהיה קשור. הוא נהיה עכשיו תפילה ותורה ולימוד תורה. כן, אז, אז הוא התעלה למעלה. עכשיו מה קורה אם אדם אוכל דבר אסור? וזה גם כן נהיה חלק, דם ובשר מבשרו, והוא גם כן בכוח הזה לומד ומתפלל. אז מה ההבדל? אז מוסבר שם שאדם מתפלל בכוח של אכילת איסור, התפילה שלו והתורה שלו וההה... ו-והצדקה שלו נשארות קשורות לקליפות, הן לא עולות למעלה. מסביר את זה שם באריכות בצורה מאוד חמורה. זה באופן כללי העניין של, אה, אסור ומותר.

29:32 דובר 9 כל התפילה.

29:35 דובר 1 זה הסיפור הידוע על הבעל שם טוב שפעם נכנס לבית כנסת-

29:44 דובר 9 ואמר

29:45 דובר 1 ואמר בבית מדרש ואמר בהתפעלות גדולה שהבית כנסת מלא מלא דברי תורה. אז חשבו שזה לשבח. אחר כך הוא הסביר בהזדמנות, כשהתלמידים שאלו, לא זוכר בדיוק את הפרטים של הסיפור איך זה היה, אז הוא הסביר מה זה מלא דברי תורה. בגלל שהם לומדים שלא לשם שמיים, אז כל התורה שלהם קשורה לקליפות ונשארה למטה, לא עלתה למעלה. יש על זה גם משהו בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן.

30:14 דובר 9 לא, אבל אני מתייחסת רק לדבר הזה, כאילו תורה שלא למדו אותה לשם שמיים. זה לא ש-

30:20 דובר 1 אנחנו עכשיו לא עסוקים בעניין הזה. אמרתי רק במאמר המוסגר כדי להסביר את העניין, את המילים הלא מובנות האלה. מה פירוש אסור וקשור?

30:30 דובר 9 טוב, לא משנה.

30:31 דובר 1 אז מה שרציתי ל... כל האריכות הגדולה הייתה בשביל, אה, להסביר את המילים בשורה שלוש.

30:43 דובר 9 מה?

30:44 דובר 1 מה, היה משהו? מה, מה עוד פעם, נו?

30:46 דובר 9 לא, לא.

30:50 דובר 1 שיהיו מותרים מאיסורם ויוכלו לעלות למעלה. אז אם זה דבר שהקדוש ברוך הוא אסר אותו וקשר אותו לקליפות, אז, אז איך, איך אני יכול ל...? הקדוש ברוך הוא קשר אותו לקליפות. איך אני יכול ל-לשנות דבר שהקדוש ברוך הוא קבע? אז הקדוש ברוך הוא נתן כוח ביד חכמי ישראל לקשור דברים לקליפות ולהתיר דברים מאיסורם. יש דברים שהקדוש ברוך הוא אמר בתורה שבכתב שזה מצווה לעשות, וחכמים אמרו זה אסור. למשל, אם חל ראש השנה בשבת אז מהתורה צריך לתקוע בשופר אבל חכמים אמרו שאסור לתקוע בשופר. ברגע שחכמים אמרו שזה אסור, החכ-חכמים לקחו את המצווה וקשרו אותה לקליפות מהסיבות והטעמים שהיו להם. אבל דרך זה יש גם דוגמאות לצד ההפוך. ויש כוח ביד חכמים, לא בכל דבר, תלוי במה, על מה מדובר, איזו קליפה וכן הלאה. יש כוח ביד חכמים לקחת דברי איסור ולהתיר אותם, וכן לקחת דברים מותרים ולאסור אותם. ובאופן כללי זה ההבדל בין בית שמאי ובית הלל, שבית הלל היו נוטים כל דבר, אם הקדוש ברוך הוא ברא את זה, הוא רוצה שנשכין את השכינה בתוכו. איך נשכין את השכינה אם זה יהיה אסור? בוא נחפש את הדרך על פי תורה איך להתיר את זה. ובית שמאי אומרים איך משכינים את השכינה? צריך הכל להיות בדיוק מדויק. איך זה יהיה מדויק? נגביל פה, נגביל פה, נגביל פה, אחרת, אחרת לא תהיה קדושה בעולם. אז שתי גישות שונות הפוכות בשביל אותה מטרה.

32:42 דובר 10 תחבר את זה לזה.

32:43 דובר 1 טוב, אני חושב שהארכנו בזה יותר מדי. בואו נחזור לעניין שלנו. אז מה הוא דיבר כאן בכל הקטע האחרון? שאצל כל אחד צריך להיות את שתי הבחינות. צריך להיות כלול. יש זמנים לזה וזמנים לזה, וכל אחד צריך להיות כלול משתי הבחינות. ועל זה הוא אומר, אה, בשורה חמש למה? איך יכול להיות שמי שנשמתו מימין מחמיר וכן להפך? מפני התכללות שורש נשמתם. אז זה לא כל כך פשוט מה שאמרנו בהתחלה, שיש נשמות מצד הימין ונשמות מצד השמאל, אלא כל נשמה היא כלולה גם מהצד השני.

33:28 דובר 10 כמה יותר אחוזים.

33:30 דובר 1 מממ?

33:30 דובר 10 שבעה אחוזים שיותר.

33:31 דובר 1 אנחנו נראה בהמשך שלו.

33:35 דובר 10 נכון.

33:39 דובר 1 וזו השאלה ששאלת. זה בדיוק הנקודה שהרבי רוצה להאיר באיגרת הזאת. באמת פה מתחילים להרגיש את העניין: ששורש נשמתם כלול גם מימין, וכן שורש נשמות בית הלל כלול גם משמאל. מה זאת אומרת? איך זה כלול? כידוע, זה לא דבר חדש, אומר אדמו"ר הזקן. דרך ומידות קודש העליון דלית תמן קיצוץ ופירוד חס ושלום. יש דבר שנקרא עולם התוהו. לא נסביר עכשיו מה זה עולם התוהו, מה זה מידות התוהו. זה לא המקום והזמן, אבל באופן כללי מדובר כשיש רק שני קווים, ימין שמאל. זה נקרא עולם התוהו. בעולם התוהו אין קו אמצע. יש או ככה או ככה. אנחנו גם היום, בן אדם זה קיצוני. מה זה קיצוני? יש קיצוני ימני ויש קיצוני שמאלי. יש שני-- אומר על זה הרמב"ם בתחילת הלכות דעות ש-שזו לא דרך התורה. דרך התורה היא קו האמצע. צריך להסביר שם באריכות איך, איך מגיעים לקו האמצע ומה זה קו האמצע. צריך להיות כלול משני הצדדים. מדוע? טוב, זה לא הנושא עכשיו, לא רוצה להיכנס לזה. וכל המידות כלולות זו מזו, ולכן הן מיוחדות זו בזו, כידוע ליודעי חן. אנחנו רק נביא דוגמה אחת שתמיד מביאים אותה כדי להמחיש את העניין, בזה נסתפק לצורך, כי זה ממש לא הנושא כרגע. אה, נדמה לי שדיברנו על זה גם בשיעור הקודם והבאנו בדיוק את אותה הדוגמה. אה, כשיורד גשם אז חז"ל קראו לזה גבורות גשמים. כן, מצד אחד גשם זה עניין שהוא השפעת מים, חסד, חיים לעולם. מצד שני, אה, הגשם יורד בטיפות טיפות. עכשיו זה שהקדוש ברוך הוא חילק את הענן, את המים להרבה הרבה טיפות קטנות, זה גבורה, זה צמצום. הוא לקח את כל הכמות וחילק,

35:57 דובר 1 חילק, חילק, ריסק אותם לטיפות קטנטנות. אז זה גבורה. אז למה אתה קורא לזה חסד? כי אם ה-ה-החסד, המים היו יורדים כמו שהם וככה בבום על העולם, היו משמידים אותם בבת אחת. זה שהקדוש ברוך הוא חילק וצמצם את המים, שזה פעולה של גבורה, המטרה שלה היא חסד. אז יש גבורה שהמטרה שלה היא חסד, ויש גם חסד שהמטרה שלו היא גבורה. למשל, יש פסוק "משלם לשונאיו אל פניו להאבידו". הקדוש ברוך הוא לרשעים בעולם הזה נותן להם שפע. קחו, קחו, קחו הכל. בשביל מה? בשביל שבעולם הבא לא יישאר להם שום דבר. קחו את הכל פה. אז מצד אחד זה פעולה של חסד. הוא נותן להם, משפיע עליהם טוב. מה המטרה של החסד? זה גבורה. כן, אז מידות קודש העליון הן כלולות זו מזו. מה שאין כן ב-בעולם התוהו זה או ככה או ככה. ואיך יכול להיות? יש פה מילה "כידוע ליודעי חן". עוד מילה אחרונה בנושא הזה ובזה מסיים פה את העניין הזה. אה, נשאל שאלה ידועה. אוקיי, אני רואה שהחסד כלול בגבורה והגבורה כלול בחסד. זה אני רואה בעיניים. אבל, אמ, איך אומרים, אה, על פי היגיון, איך זה יכול להיות? חסד זה עניין של מים וגבורה זה עניין של אש. חסד יורד, מושפע מלמעלה למטה, וגבורה זה עניין של הסתלקות. איך יכול להיות שמים ואש, אה, יחיו ביחד ועד כדי כך שאתה לא יודע להגיד אם זה חסד או גבורה? איך-איך-איך מ-- איפה החיבור הזה נעשה? אז על זה הוא מסביר גם כן פה בפרקים הראשונים בתניא ששורשם של המידות הוא אחד, כמו שזה מתגלה למטה... מה זה למטה? בספירות, בעולם האצילות זה נקרא למטה. כמו שזה

38:05 דובר 1 מתגלה בספירות, אז זה עניין, זה שני עניינים שונים, אבל בגלל שבשורשם הם רק דבר אחד, אז לכן גם כשהם מתגלים כשני עניינים שונים והפוכים הם יכולים להתחבר ביניהם. זה עצמו צריך ביאור ארוך. מה פירוש אם שורשם הוא אחד איך זה למטה נהיה שניים? אין, אין כאן מקומו להאריך בנושא הזה. על כל פנים, מה שהוא מדבר כאן לענייננו, שהנשמות של יהודי, של כל יהודי, באות מאיפה? מקודש העליון. קודש העליון זה המידות האלוקיות ששם הן כלולות אחת מהשנייה. החסד נותן מקום לגבורה והגבורה נותן מקום לחסד. לכן גם בהנהגה של כל אחד ואחד, למרות שעיקר הנשמה שלו והנטייה שלו זה לתת ולפזר, הוא צריך מדי פעם גם לראות איפה להגביל את עצמו וכן הלאה. הוא מביא לזה ראיה: "כדכתיב באברהם שהוא מידת החסד והאהבה, עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה". ירא אלוקים. אברהם. ממתי אברהם ירא אלוקים? על מה זה כתוב? זוכרת?

39:14 דובר 11 עקדת יצחק.

39:15 דובר 1 עקדת יצחק. עקדת יצחק זה עניין של-של-של חסד. הוא לוקח את הסכין והולך לשחוט את הבן שלו. יותר גבורה מזה אי אפשר. מי עשה את זה? אברהם אוהבי. כי יש זמנים שצריך להפעיל את מידת הגבורה. יש כתוב, יש בגמרא, סתם גם קשור לפה. נזכיר את זה במילה אחת. כתוב, אה, לגבי, אה, איוב. יש דיון שלם בגמרא האם איוב היה אוהב את השם מאהבה או אוהב את-- עובד השם מאהבה או מיראה. אז התנאים שמה, האמוראים שם, מביאים פסוק לפה, פסוק לפה, פסוק לפה, פסוק לפה. אני כבר לא זוכר אפילו מה היה, מה היה השורה התחתונה שמה בדיון. נדמה לי שהיה עובד מאהבה. על כל פנים, אה, לפעמים רואים ב-ב-במוחש אצל אדם שהוא באמת כלול משני העניינים. כמו שאמר הכתוב, אברהם אוהבי, פחד יצחק. עכשיו באה השאלה הפוך. אם כל אחד כלול משני-- פה מתחיל עיקר ביאור של האיגרת. עד פה הבנו יש שתי נשמות מפה ומפה והן יכולות להיות כלולות, צריכות להיות כלולות, וזה צריך להתבטא בהנהגה בפועל. אם ככה, מהו שאומר הכתוב אברהם אוהבי? למה אתה קורא לו אוהבי? הוא עשה גם פעולות של גבורה. למה אתה אומר פחד יצחק? יצחק גם כן היה לו עניינים של אה

40:45 דובר 12 הברכות זה חסד, לא?

40:46 דובר 1 אה?

40:46 דובר 12 הברכות הם חסד, לא?

40:48 דובר 1 ברכות הם חסד. מה שהוא הפריש, אה, מראש הפריש שמה כמויות של מעשרות וכמה וכמה עניינים שכתובים על יצחק, שהם עניינים שלא כתוב המילה אהבה או... אבל בפעולות שלו אתה רואה כמה וכמה עניינים. אז למה אתה קורא לו פחד יצחק? הנה ההפרש וההבדל הזה הוא רק בבחינת גילוי והעלם. עד כמה מתגלה החסד ועד כמה נעלם החסד או היראה. מצד עצם הנשמה של כל אחד, אצל כל יהודי בשלמות יש גם את כל העניין של חסד בשלמותו וכל תוקפו וגם את העניין השני. שבמידת יצחק הפחד הוא בבחינת גילוי ואהבה מסתתרת בבחינת העלם והסתר, וההפך במידת אברהם אבינו עליו השלום. וזהו שאמר דוד המלך עליו השלום, "מה רב טובך" וגומר. עכשיו חזרנו לפסוק הראשון, "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך", שגם אצל יראיך בצפון שלו, במוסתר שלו, יש רב טוב בדיוק כמו אצל אנשים שמצד חסד. אין הבדל. כלומר, שמידת הטוב והחסד אשר היא בבחינת העלם והסתר אצל כל מי ששורש נשמתו מבחינת שמאל נקרא בשם יראיך, כמו מידת בית שמאי. אז גם אצלם יש את מידת החסד בשלימות. ופה יש בסוף השורה נקודה. קשה להבחין בה כי בסוף השורה וגם אין רווח אחריה כמו ב"הנה" הקודם, אבל פה יש פה נקודה וגם כתוב "והנה". זאת אומרת, עוד פעם מתחילים פה עניין חדש למרות שלכאורה במבט ראשון זה ממש המשך של אותו משפט, אבל זה לא המשך של אותו משפט. עד כאן, עד הנקודה, מה שאצל כל אחד... אה, יש כמו שיש לו מידת הגבורה בגלוי, יש בו גם מידת החסד בהעלם והסתר. ומפה מתחיל להסביר עד כמה היא מידת החסד אצלו, כי היינו אומרים שמידת החסד... הגבורה אצלו

43:30 דובר 1 היא בגילוי. מידת החסד למה היא בהעלם והסתר? כי היא פחות. ככה... אחרת למה בהעלם והסתר? למה זה מתגבר וזה? נכון? אז מסביר כך... מפה מתחיל להסביר שזה לא כך. הנה. אף שהוא טוב וגנוז וצפון, אף על פי כן הוא רב וגדול מאוד. כמה? כמו מידת הגדולה והחסד ממש שמבחינת ימין. אין שום הבדל. גם מי שנשמתו מצד הגבורה והשמאל אז יש אצלו בנשמה שלו את כל בחינת הימין בשלמותה באותו גודל ואותו תוקף בדיוק כמו אצל מי שנשמתו מ... מצד החסדים.

44:22 דובר 12 רק שהגבורות היא יותר קרובה לגילוי אצל הבן אדם הזה?

44:25 דובר 1 אצ... כן. מה ההבדל בין נשמות מצד ימין לצד השמאל? לא שעצם הנשמה מצד ימין או שמאל או שמאל. אצלו מתגלה יותר הצד הימין או השמאל, אבל יש אותו דבר. אז כל הנשמות של יהודים יש אותו דבר בדיוק, אין הבדל. אגב, זה לימוד זכות גדול. לא, זה... שפעם מישהו כתב לרבי על איזה, איזה לימוד זכות, אז הרבי כותב לו, יש מכתב, אני לא זוכר בדיוק, צריך לנסות לחפש את זה פעם. הרבי כותב לו שלימוד זכות צריך להיות אמיתי. זאת אומרת, זה יפה מאוד שאתה רוצה ללמד זכות על השני, אבל אם זה לימוד זכות שהוא, שהוא שטות, ברור לכולם שזה שטות, אז זה לא לימוד זכות. כשאתה מלמד על מישהו זכות צריך להגיד עליו משהו אמיתי. אחרת איזה לימוד זכות זה אם אתה אומר עליו דברים שהם לא נכונים? אז זה, הרבה פעמים אנחנו רואים יהודים כאלה ש... אתה מסתכל עליו, אתה... מאיפה זה מגיע הנהגה כזאתי? באמת, לפעמים נגיד הנהגה לא רק לא יהודית, לא אנושית לפעמים. נו בסדר, אז ההנהגה החיצונית שלו היא כזאתי, אבל תדע לך שבפנים הוא בדיוק כמוך. אין הבדל. יש מקומות אחרים שמוסבר עוד יותר, יכול להיות שיותר מזה. אולי כבר הזכרנו, נזכיר גם את זה, למרות שזה ממש מאמר מוסגר בתוך מאמר מוסגר. יש, אה, יש, אה, כמה מקומות, גם בליקוטי שיחות, גם ב... גם אצל אדמו"ר הזקן ראיתי את זה. כתוב, אה, "בני ישראל, ראיתי", אומר הנביא, "ראיתי והנה מנורת זהב כולה", שבני ישראל, אפילו כמו שהם זרועים בבבל, שהם זרועים בגלות בבל, גם שם הם מנורת זהב. מסביר הרבי בספר תורת החסידות מה, מה, מה זה מנורת זהב?

46:31 דובר 1 קודם כל יש לה שבעה קנים וכן הלאה. מנורת זהב, המנורה של בית המקדש, אה, כתוב עליה בתורה שהיא צריכה להיות מקשה זהב. מה זה מקשה? מה זה הלשון מקשה?

46:46 דובר 12 זה יהיה גוש אחד שרק אותו... לא אומר חלקים, אומר גוש אחד.

46:50 דובר 1 כן, נכון. היום אנחנו רגילים להגיד שדבר הוא מקשה, הוא חתיכה אחת. אבל מה זה קשור לקשה, למילה קשה? זה לא הפירוש המקורי של המילה מקשה. הפירוש המקורי של מקשה זה מלשון הקשה. שאיך עושים? לוקחים את הגוש זהב, מקישים עליו, נותנים עליו מכות בפטיש עד שהוא מקבל את הצורה שלו. זה הפירוש מקשה זהב. במנורה יש חלקים נמוכים, חלקים גסים. הירכה, הירך שלה למטה זה מין כזה הבסיס שעליו זה עומד ויש למעלה גביעים וכפתורים ופרחים, הדברים העדינים והיפים שבמנורה והם נמצאים למעלה, עד ירכה, עד פרחה. עכשיו, כשעושים את המנורה אז לוקחים את הזהב ונותנים מכות, אז הזהב הוא מתערבב, כן? מה שהיה למטה עולה למעלה, מה שהיה למעלה עולה למטה, הכל מתערבב תוך כדי הייצור של המנורה. אז אה, אומר שם הרבי: זה שאתה נדמה לך שאתה פרח, אתה הנשמה שלך, אתה לומד תורה וצדיק, אתה כמו פרח של, של המנורה של עם ישראל, אה, תדע לך, אתה חלק מהמנורה. יכול להיות שכל הזהב של הפרח שיש לך זה בא ממישהו שהוא נמצא למטה בכלל, רק שהטוב שלו עלה ומתגלה אצלך. וזה שההוא השני הוא בסך הכל ירך, הוא כזה אחד ש... יהודי פשוט כזה עם הארץ, או אפילו פחות מזה לא שומר מצוות. אז מי אומר שזה אשמתו? יכול להיות שזה הרע שלך שהתגלה אצלו. וכשאתה מסתכל על יהודי שהעניין הרע שבו תחשוב אנחנו כל נשמות ישראל מאוחדים, זה מקשה זהב. אולי זה רק הרע שלי שמתגלה אצלו? וזה שלי יש טוב, מי אומר שזה הטוב שלי? אולי זה הטוב שלו שמתגלה אצלי? הסתכלות עניין של אהבת ישראל. אחת הנקודות שצריך להתבונן בהן. טוב, גמרנו את

48:59 דובר 1 המאמרים המוסגרים. אה, כל זה היה כדי להדגיש שאצל כל אחד ואחד נשמתו כלולה מצד הימין והשמאל, ולא רק כלולה, אלא גם אם נדמה לו שהוא מצד השמאל, תדע לך שיש לך בפנים רב טוב. ושתיהן מבחינת גילוי בלי גבול ומידה ושיעור. וזהו שנאמר "מה רב טובך". יש בספר תהילים, אה... הפסוק שעליו אנחנו מדברים, "מה רב טובך", כלומר בלי גבול ומידה. מה בלי גבול ומידה? בין הטוב אשר צפנת ליראיך ובין הטוב שפעלת לחוסים בך נגד בני אדם, שהם בעלי הביטחון, שהם מבחינת ימין, מבחינת ימין. מה זה ביטחון בהשם? מה זה ביטחון? מה זה מידת הביטחון?

50:09 דובר 3 גם של המודעים אליו.

50:10 דובר 1 סתם ככה, מה זה מידת הביטחון?

50:14 דובר 3 השם הוא... הם לא משתמשים ב-

50:16 דובר 1 אנחנו רגילים להגיד ביטחון עצמי, הביטחון העצמי, בן אדם רגוע. הכל בסדר, נכון? אדם שיש לו ביטחון עצמי הוא לא-לא מודאג. מה לא מדאיג אותו? ככל שיש לו ביט-- יותר ביטחון, ככה פחות רואים אותו דואג. אדם שיש לו ביטחון בהשם הוא לא מודאג משום דבר. מה יש לדאוג? אם יש לי חבר טוב, כן, אדם שיש לו חבר טוב, אז הוא לא חושש כל הזמן שמא החבר הזה מאחורי הגב יעשה לו משהו. הוא חבר טוב, הוא בוטח בו, הוא סומך עליו. אם החבר הטוב שלי זה הקדוש ברוך הוא, אז ברור שכל-- והוא מנהיג את כל העולם ושומר את כל צעדי, אז ברור שהוא עושה לי רק טוב. אז מה אני צריך להיות מודאג? כן? והרבי הריי"צ דוגמה שאם אדם טובע בים ואין לו... אין סירה באופק, אין דרך הצלה, ופתאום עולה לידו איזו חתיכת קש, צפה על המים. והוא יודע, קש לא יכול להציל אותו, כן? אבל הוא תופס ככה, מחזיק בקש בתור, אה, זה, אין לו ביטחון בהשם. אם היה לך ביטחון בהשם היית רגוע, לא היית מודאג. הקדוש ברוך הוא מנהיג את הכל. הוא עושה רק דברים טובים. מה אתה דואג? הכל בסדר. אז מבחינת ביטחון ממה זה נו-- מ-ממה זה נובע? מאהבת השם. ככל שאדם יש לו יותר אהבת השם, הוא מרגיש שהוא אוהב את השם, ממילא הם חברים טובים. הקדוש ברוך הוא אוהב אותו, אז הוא, אז הוא, אז הוא לא דואג. הוא לא דואג משום דבר. אז ביטחון נובע ממידת החסד. והוא אומר שאותו טוב של בעלי הביטחון שמבחינת החסד וחסדם וטובם, הוא גם כן בבחינת גילוי והתפשטות נגד בני אדם

52:16 דובר 1 ולא בבחינת צמצום והסתר כלל. אז אותו טוב בדיוק נמצא גם אצל יראיך. רק מה? שיש להם זה צפון. שעל פי זה צריך להבין מה זה רב טובך אשר צפנת ליראיך. היה צריך להיות כתוב, עם הפירוש של הפסוק. זה לא שהקדוש ברוך הוא נותן. מה אמרנו בהתחלה? הפירוש הפשוט שהקדוש ברוך הוא נותן שכר טוב. מה זה טוב שהקדוש ברוך הוא נותן? זה השכר שהקדוש ברוך הוא נותן. אז אני מבין את המילה ל'. הקדוש ברוך הוא נותן ליראיך ולחוסים בך, הוא נותן להם שכר, אז הוא נותן וזה מתאים. הקדמה הקודמת ללמ"ד ל'. אבל אם אנחנו מפרשים, אדמו"ר הזקן מפרש ש-- מה זה הרב טוב? זה ה-הטוב שצפון בתוך הנשמה. אז היה צריך להיות כתוב רב טובך אשר צפנת ביראיך, לא ליראיך. זה צפון בתוך, זה נמצא בפנים. זה לא ל'. ברורה השאלה? אז על זה עונה בסוגריים. ומה שכתוב ליראיך ולא ביראיך, היינו משום שכל מה שהוא בבחינת העלם בכל נשמה, כי בחינה זו אינה מלובשת תוך הגוף במוחו וליבו, אלא בבחינת מקיף מלמעלה, ומשם היא מאירה למוחו וליבו לעיתים הצריכים להתעוררות בחינה זו, שתתעורר ותאיר למוחו וליבו כדי לבוא לידי מעשה בפועל ממש. כתוב על דניאל בספר דניאל שהוא היה יחד עם שלושת החברים שלו, והם ראו על ההר ממול. על ההר ממול היה מחזה של חילות גדולים, צבא גדול. ודניאל ראה את המראה. הוא היה נביא ושלושת החברים שלו הם לא ראו שום דבר, אבל נפלה עליהם אימה ופחד. שואלת הגמרא ממה נפלה עליהם אימה ופחד? הם הרי לא ראו. הם לא היו נביאים. למה הם פחדו? אז עונה הגמרא: "אף על גב

54:21 דובר 1 דאינהו לא חזו", הם לא ראו, אבל מזלייהו, הנשמה שלהם ראתה. נו, הנשמה שלהם ראתה. מה זה? למה הם פחדו אם הנשמה למעלה ראתה? למה? מה? למה? למה זה השפיע עליהם? זה נקרא השפעה בבחינת מקיף, שיש על האדם השפעה שהיא לא חודרת בתוכו. לא מבין את זה. זה לא בשכל שלו, זה לא ברגש שלו, אבל זה כן פועל עליו. זה נקרא השפעה שבבחינת מקיף. אז כך מסביר אדמו"ר הזקן איך יכול להיות שבנשמה של כל יהודי, גם אחד כזה שהוא בחינת י-ירא השם, יש לו את כל הטוב הגדול הזה, החסד האלוקי, וזה לא מתגלה. אומר למה זה לא מתגלה? כי זה בבחינת מקיף. זה משפיע עליו, זה לא מתלבש בנשמה. ואומר על כן אשר רב טוב לבית ישראל, הצפון והגלוי, הוא בחינת בלי גבול ומידה לפי ערך נפשם מלובשת בגוף. ולכן ממשיך שם הפסוק "רב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו", ושם, ראש סיום הפסוק, שבגלל שלכל יהודי יש בנשמה שלו רב טוב, לכן גם הקדוש ברוך הוא צריך גם כן להתנהג איתם, לתת להם רוב חסד עם כל אחד. זאת אומרת, אפילו אחד כזה שהוא מצומצם בעבודת השם, נשמתו מצד הגבורה. למה שהקדוש ברוך הוא ייתן לו מידה כנגד מידה? אם עבודת השם שלך באופן של צמצום, הקדוש ברוך הוא ייתן לך גם כן באופן של צמצום. הוא אומר לא. אומר הנביא ישעיהו לא. היות וגם אלו שעבודתם בצמצום מצד נשמתם, יש בהם את כל החסד. ומה שהם עובדים בצמצום הם מתכוונים לשם שמיים. גם להם מגיע כל הטוב והחסד, כמו לאלה שפועלים בחסד גלוי. לכן גם אתה, כשאתה תתנהג עמהם במידת

56:20 דובר 1 חסדך הגדול בלי גבול ותכלית נקרא רב חסד. היות ולכל יהודי יש רב חסד בנשמתו, אז לכן גם הקדוש ברוך הוא יתנהג איתו במידה של רב חסד. אתה שומע? אתה שומע שיש לקדוש ברוך הוא שני סוגים של חסדים? עכשיו, לפעמים הקדוש ברוך הוא נותן לאדם חסד. לפעמים הקדוש ברוך הוא נותן ל-ל-לאדם רב חסד, רוב חסד. מה ההבדל בין חסד רגיל ורוב חסד אצל הקדוש ברוך הוא? הוא אומר פה את זה בשתי מילים, מוסבר באריכות. מה, זה כבר הזמן קצר? לא... כן, רציתי להסביר אבל זה לא ה... מה ההבדל בין שני סוגי החסד של הקדוש ברוך הוא? אית חסד ואית חסד. יש חסד ויש חסד. אית חסד עולם, יש חסד עולם שיש כנגדו לעומתו מידת הדין חס ושלום למעט ולצמצם חסדו וטובו. אבל חסד עליון נקרא רב חסד. אין כנגדו מידת הדין למעט ולצמצם רוב חסדו להתפשט בלי גבול ותכלית, כי הרב חסד נמשך מבחינת סובב כל עלמין וטמירא דכל טמירין, נקרא כתר עליון. זהו שנאמר תסתירם בסתר פניך וגומר, תצפנם בסוכה וגומר. לא, רוצה-- חשוב לי ל-ל-להסביר את ה-- את ההמשך, את העיקר, אז לא, לא ניכנס לזה עכשיו. תסתכלו בצד שמאל למטה, אה, יש שמה הוספת כ"ק אדמו"ר שליט"א. אתם רואים את זה?

57:49 דובר 4 כן.

57:49 דובר 1 אנחנו נקרא גם פה. האמור באיגרת הקודש הנ"ל... מצד שמאל למטה. האמור באיגרת הקודש הנ"ל, שהייתה על ידי ציר מיוחד לגביית צדקה. הרבי הזקן שלח שליח לגבות צדקה מ-מהחסידים שלו, למגבית-- ל-לשלוח ל-לחסידים שעלו לארץ הקודש. אומר הרבי, מה המשמעות של אותה-- הרבי הזקן רצה לגבות צדקה. מה הוא שולח להם את המכתב הזה? מה הוא רוצה להגיד בזה? מה, מה, מה הוא רצה שהחסידים יבינו מתוך זה? הוא אומר ככה, שאפילו אלו שהם עובדי השם בזה ששורשם מהשמאל, אפילו הם כבית שמאי, גם הם צדיקים גמורים שאינם מוכרחים לצדקה על דרך מה שמתבאר באיגרת הקודש, קודש י'. אה, חסדי ה' כי לא תמנו. שאמרנו את זה קודם בחצי מילה, שמה שכתוב המבזבז אל יבזבז יותר מחומש זה הולך רק על צדיקים. צדיקים שהם תמימים, אז עליהם נאמר אל תיתן יותר מדי צדקה. אבל מי שהוא לא תמים, לא תמנו, הוא לא שלם, הוא עבר עבירות, הוא כן צריך לתת צדקה עוד ועוד ועוד, כמו שמוס-מוס-מוסבר שם באריכות. אז גם אלו שהם צדיקים גמורים ומצד הדין לא מחויבים לתת צדקה, ויותר מזה, לא רק שהם לא מחויבים כי הם לא עשו עבירות, הם גם נשמתם מצד השמאל. למרות זאת, רב וגדול מאוד החסד שבהם, ולעיתים צריכים לבוא לידי מעשה בפועל ממש. וכמפורש בסיום האיגרת הקודש, לא נדפס על ידי הרבנים שיחיו בני הגאון המחבר ז"ל נשמתו עדן, וזו לשונו. האיגרות קודש שמודפסות כאן זה כמו שזה מודפס בתניא. יש כמה וכמה איגרות שהבנים של האדמו"ר הזקן, כלומר הרבי האמצעי בעיקר ושני האחים שלו, אה, כשהם באו להדפיס את איגרות קודש, את המכתבים של הרבי הזקן,

1:00:11 דובר 1 חלק מהמכתבים לא הדפיסו בשלמותם, הדפיסו רק חלק מהמכתב ושאר המכתב-- יש ספר שנקרא איגרות קודש של האדמו"ר הזקן, שם מודפסים המכתבים בשלמותם והרבי מצטט פה מתוך ה-המשך של אותו מכתב. הוא אומר ככה: "אחר הדברים האלה שבאיגרת קודש זו", ממשיך האדמו"ר הזקן, "נפשי בשאלתי לעורר ר-רב טוב את מידת החסד באופן בלתי מוגבל, הגנוז וצפון בלב כל אנשי שלומנו שיתגלה מן ההעלם אל הגילוי, לבוא לידי מעשה בפועל". אז הגיע הזמן שגם אלו שהם צדיקים גמורים ונשמותם מצד השמאל, אך ועכשיו זה הזמן שהם צריכים לעורר את מידת החסד שבהם, למלאות ידם לה' על ידי נתינת צדקה ביד מלאה ורחבה על ידי ציר שליח נאמן מוסר כתב זה וכולי. שהוא היה השליח ששלח רבינו הזקן. ודי למבין, או כמו שכתוב, אה, באיגרת: "ואין אני כותבו מחמת, אה, שלא נצרך ודי למבין. ה-הל-הרי הלא כל דברי אוהב נ-- כל דברי אוהב נפשם דורש שלום מלב נפש חפצה שניאור זלמן בן לאדוני אבי מורנו ורבנו הרב רבי ברוך". אז ה... אז ה... מכל לימוד צריך לתת משהו, עניין לפועל. מה העניין לפועל מהאיגרת הקודש הזאתי? שגם אם אתההה מרגיש שעבודת השם שלך זה באופן של, אה, של, אה, של בית שמאי, של בקו הגבורות, אבל כשמגיעים לעניין של צדקה, לעניינים של הרבי, אז צריך פשוט לפתוח את היד ולתת וגם לתת ולתת בלי גבול.