אגרת הקודש פרק י"ב

00:02 דובר 1 ערב טוב, אנחנו לומדים את איגרת הקודש פרק י"ב. ראינו כבר באיגרת הקודש כמה איגרות שמדברות, מדברות על צדקה, גם זאת. האיגרות הקודמות דיברו על מעלות שונות בצדקה, מה שצדקה נותנת בגשמיות וברוחניות. הייתה גם איגרת אחת שדיברה על הרגש שאדם נותן צדקה, איזה-- מתוך איזה רגש, מהי עבודת ה' שבזה. ובאיגרת הזאת הרבי מסביר עניין נוסף בצדקה שהוא עוד לא דיבר עליו, שיש שני ס-- שני סוגים של צדקה. בנתינת צדקה יש שני סוגים. אז זה התוכן של האיגרת הזאת. בואו נראה בפנים. מתחיל את האיגרת עם, עם פסוק: "והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם". אז הפשט של הפסוק שזה לשון, אה, ציורית, לשון, לשון שיר, שהפסוק חוזר על עצמו פעמיים, שמעשה הצדקה ועבודת הצדקה, אדם מתאמץ בצדקה, זה שלום וזה השקט ובטח, זה נותן לאדם שלום ו-- שלום ושקט. אבל, אה, דווקא התרגום, נדמה לי, מסביר שזה שני עניינים שונים. יש צדקה שנקראת מעשה והיא נותנת שלום לאדם, ויש סוג אחר של צדקה שהיא נקראת עבודה והיא נותנת לאדם השקט ובטח עד עולם. שני סוגי עבודת צדקה, עבודת צדקה של, אה, שלום ועבודת צדקה של עבודה. וההבדל בין, אה, שלום ובין צדקה זה שזה נותן-- בין מעשה לבין עבודה, שסתם מעשה של צדקה נותן שלום ועבודה של צדקה נותנת את השקט ובטח. ונסביר פה את העניין. הוא מתחיל כך, אה, מסביר את הפסוק על פי מה שאמרו חז"ל. אמרו חז"ל על פסוק "עושה שלום במרומיו". מי זה עושה שלום? הקדוש ברוך הוא. מה פירוש עושה שלום במרומיו? בין מי למי צריך לעשות שלום למעלה במרומים? אמרו חז"ל שמיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש,

02:40 דובר 1 אין מכבים זה את זה. כלומר, ומסביר מה פירוש מיכאל. הרי מיכאל וגבריאל זה שני מלאכים. מה פתאום שנחשוב שהם מכבים אחד את השני? אז חז"ל אמרו מה פירוש מיכאל וגבריאל לא מכבים אחד את השני, שמיכאל, מיכאל זה שר של מים וגבריאל זה שר של אש. אז היינו יכולים לחשוב מה פירוש מים ואש. מה זה מים אנחנו יודעים, מה זה אש אנחנו גם כן יודעים, ואנחנו יודעים שהמים מכבים את האש, וכשיש אש אז היא מכבה, מרתיחה. לא יכול להיות מים ואש ביחד. אז אם חושבים שלמעלה יש משהו כזה רוחני שנקרא מים ועוד משהו רוחני שנקרא אש, ולמטה האש והמים מכבים, ולמעלה במרומיו האש והמים הרוחניים לא מכבים אחד את השני. ככה היה אפשר לחשוב. אז הרבי הז-- כאן מסביר שזה לא זה הכוונה. הוא אומר, כלומר אל תחשוב שמיכאל וגבריאל זה איזשהו עניין רוחני של אש ומים, מדובר על משהו אחר. מה פירוש? מיכאל הוא לא שייך למים, הוא שר של חסד. למה הוא נקרא שר של מים? הוא הרי שר של החסד, לא של המים. למה הוא נקרא שר של חסד? כי החסד נקרא בשם מים. יש תכונה משותפת, משהו מעין המים הגשמיים שלנו בעניין החסד הרוחני שזה דומה אחד לשני, ולכן מיכאל, המלאך מיכאל, נקרא השר של חסד. מה דומה בין חסד למים? שמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך. אתן מכירות איזשהו נוזל שהוא לא יורד ממקום גבוה למקום נמוך? למה חז"ל אמרו שדווקא מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך? אה?

04:44 דובר 2 שאלה.

04:44 דובר 1 מה זה?

04:45 דובר 2 אתה התקלת אותנו.

04:47 דובר 1 מכירים את זה, לא?

04:50 דובר 2 לא, מים כן, אבל גם שמן לא?

04:54 דובר 1 גם מיץ. כל נוזל. זה הסבר בפשטות שמים לא סתם יורדים ממקום גבוה. מים יורדים מהשמיים, מהעננים. שאר הנוזלים לא יורדים מהשמיים. הם יורדים ממקום גבוה למקום נמוך בקטן, אבל מים יורדים... אז למה המים יורדים להיות ממקום יותר גבוה מב-- אשר כל המשקים? למה הם יורדים למקום נמוך יותר מאשר כל המש-- שאר המשקים? אז כתוב שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם. אז כתוב, אה, "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ ומים על פני תהום". זאת אומרת, המקום הכי נמוך מתחת לארץ נקרא תהום ושמה יש מים וכל הארץ נמצאת על המים שבתהום. אז המים לא רק נמצאים במקום הכי גבוה, הם מגיעים גם למטה, למקום הכי נמוך. אז תכונה כזאתי שכל המהות שלהם זה להגיע ממעלה, מעלה, מעלה עד מטה, מטה, מטה. תכונה כזאתי יש רק במים, לא בשום דבר אחר, וזה עניין של חסד. מה זה חסד? חסד פירוש הדבר שמי שיש לו מוריד ונותן למי שאין לו. היות ומיכאל הוא שר של חסד וחסד הוא דומה למים בזה שהוא יורד מלמעלה למטה, אז לכן מיכאל נקרא שר של חסד, שר של מים. והוא בחינת ההשפעה והתפשטות החיות מעולמות עליונים לתחתונים. כמו שבגשמיות המים יורדים ממקום מאוד, מאוד גבוה למא-- מאוד, מאוד נמוך, הכי גבוה להכי נמוך, אז גם החסד האלוקי ש-- המיכאל, השר מיכאל אחראי עליו, גם הוא יורד מהעולמות הכי עליונים עד לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו. אז זה חסד. ומה זה אש? בחינת אש, טבעה, שטבעה לעלות למעלה. אז עוד פעם, לא מדברים פה על אש כמו שבחסד לא מדברים על, על, אה, אה, על מים רוחניים, אלא על עניין רוחני

07:12 דובר 1 שיש בו את עניין הירידה. אז גם באש לא מדברים על, אה, איזשהו יסוד רוחני שיש לו טבע לעלות למעלה, אלא שכמו שהאש טבעה לעלות למעלה, היא בחי-- אז ככה זה גם בחינת הגבורה. מה זה הגבורה האלוקית? זה הסתלקות והשפעת החיים ממטה למעלה, שלא להשפיע רק, רק בצמצום עצום ורב. אז מה זה תכונה של מידת הגבורה? תכ-- התכונה של מידת הגבורה זה לא להשפיע, לא לתת. וממילא לא מובן איך יכול להיות שחסד וגבורה יעשו שלום ביניהם. חסד כל עניינו זה להשפיע חיים לעולמות. גבורה כל עניינה זה לצמצם שלא יהיו חיים לעולמות. איך זה יכול להיות? איך הם יכולים לחיות ביחד? כן. אז על זה נאמר שהקדוש ברוך הוא עושה שלום במרומיו. הקדוש ברוך הוא עושה שלום בין שתי המידות חסד וגבורה, שמצד עצמן הן מידות נגדיות והופכיות זו לזו. אבל מתי הן הופכיות ונגדיות? מתי לא יכול להיות חסד וגבורה ביחד? היינו כשהן בחינת מידות לבדן. אבל הקדוש ברוך הוא, הוא עושה שלום שהחסד והגבורה כן יהיו ביחד, והעולם ייברא על ידי שתיהן ביחד. אז הוא ממשיך שהקדוש ברוך הוא-- מצד עצמן הן לא יכולות להיות ביחד, לחיות בשלום, אך הקדוש ברוך הוא עושה שלום ביניהן. איך? דהיינו על ידי גילוי שהקדוש ברוך הוא מתגלה בהן. וכשהקדוש ברוך הוא מתגלה בהן זו הארה רבה והשפעה עצומה מאוד מאור אין סוף ברוך הוא, אשר כשמו כן הוא, שאינו בבחינת מידה חס ושלום. תכף נסביר. אלא למעלה מעלה עד אין קץ, אפילו מבחינת חב"ד מקור המידות. ואזי כשמתגלה במידות משהו שהוא למעלה מהמידות, אזי המידות הנגדיות של מיכאל וגבריאל נכללות במקורן ושורשן והיו לאחד ממש ובטלים באורו יתברך המאיר

09:51 דובר 1 להם בבחינת גילוי. אז מביאים על זה משל משני-- ממלך, מלך בשר ודם שיש לו שני שרים: אחד זה שר האוצר ואחד זה שר הפנים. אז שר הפנים הוא כל הזמן מחפש איך אפשר להיטיב לתושבי המדינה. צריך בשביל זה הרבה כסף להקים מוסדות וחיים טובים ולסדר את הכבישים ואת התאורה. וצריך הרבה כסף בשביל להפעיל את המדינה. שר האוצר הוא אחראי שלמלך יהיה כסף, שיהיה או שיהיה משהו באוצר. אז שר הפנים רוצה לשפוך את כל הכסף ושר האוצר רוצה... אז הם לא חיים בשלום. כל הזמן יש ויכוחים לשר האוצר ושר הפנים. עד מתי? עד שהמלך קורא להם. כשהם עומדים שניהם בפני המלך, אז פה הם כבר לא מתווכחים. מאימת המלך, בתוך החדר של המלך הם לא יכולים להתווכח. כשאדם נמצא הוא מתבטל. שר האוצר פתאום קולט שהוא בסך הכל, כל התפקיד שלו זה לשמור על האוצר של המלך. זה לא אוצר שלו. ושר הפנים פתאום קולט שכל מה שהוא רוצה לתקן את המדינה, הוא רוצה לתקן את המדינה של המלך. זה לא המדינה שלו. ואז, כששניהם, מאיר בהם הנקודה שהם-- העבודה שלהם היא לא משהו פרטי שלהם, אלא הם רק עובדים שניהם, שניהם משרתים את אותו מלך, את אותה מטרה, אז הם מפסיקים לריב. מתי מתגלה אצלם הנקודה הזאת שהם בטלים למלך? כשהם עומדים בפני המלך. כשהמלך גלוי אצלם. כשהם כל אחד במשרד שלו, הם לא מרגישים את זה. אז אומר הרבי, אז אומר אדמו"ר הזקן, אותו הדבר זה המידות חסד וגבורה. כל מידה בפני עצמה היא באמת לא יכולה לסבול את החברה שלה. חסד לא יכול לסבול את הגבורה והגבורה לא יכולה לסבול את החסד.

12:08 דובר 1 אבל כאשר אור אין סוף שלמעלה מהגבלה מאיר בהם, המידות עצמן מרגישות, נרגש בהן. כל אחת מרגישה את החשיבות של השנייה ומתבטלת ממציאותה. ומתי זה קורה? או-- יותר נכון, למה זה קורה? בשביל להבין למה זה קורה צריך קודם כל להבין איך זה קורה. כדי שמידה אחת תוכל להרגיש את השנייה, אז היא צריכה קצת להפסיק להרגיש את עצמה. כל עוד-- כמו שאצלנו יש שני אנשים שכל אחד רוצה משהו אחר, אז הם יתווכחו לפעמים. מתי יפסוק הוויכוח? רק כשכל אחד ינסה להקשיב מה השני רוצה, מה השני אומר. נכון? אז כדי להקשיב לשני צריך לבטל את המציאות של עצמו. עכשיו, דבר שהוא מוגבל זה הציור שלו, זה הצורה שלו. כן, אה, עז לא יכולה פתאום להתחיל להיות צפרדע. למה? כי עז, ככה בראו אותה, ככה היא נולדה. היא לא יכולה לשנות את הצורה שלה. חסד לא יכול פתאום להתחיל להרגיש מה זה גבורה, כי הוא חסד. גבורה לא יכולה פתאום להתחיל לבטל את המציאות שלה, להגיד לא, אני לא גבורה, אני חסד. היא לא יכולה. זה-זה לא הציור שלה. זה לא, זה לא איך שהיא נראית. זה לא המציאות שלה. האופן היחיד שדבר מוגבל שיש לו ציור, צורה מסוימת, פתאום יתחיל-- יוכל להרגיש משהו אחר זה רק כשמתגלה בו משהו בלתי מוגבל. כל עוד הוא בתוך הציור המוגבל שלו, הוא לא יכול להרגיש את השני כי הוא מוגבל בתוך הציור שלו. רק כשיתגלה בו משהו בלתי מוגבל אז הוא יוכל להרגיש גם את הצד השני. זה מובן? זה פשוט. אומר אדמו"ר הזקן, זה הפירוש שהקדוש ברוך הוא עושה שלום במרומיו. המרומים של הקדוש ברוך הוא זה

14:24 דובר 1 מידות חסד וגבורה שאיתם הוא בורא את העולמות, וכל אחת משתי המידות בפני עצמה לא יכולה לתת מקום למידה ההופכית. מתי נהיה שלום ביניהם ורק אז יכול להיברא העולם? רק כשמתגלה בהם האור האלוקי שלמעלה מהעולמות, שלמעלה מהגבלה. ואדמו"ר הזקן מדגיש כאן שמתגלה בהם לא רק אור אין סוף שכשמו כן הוא, שאינו בבחינת מידה, שהוא לא מוגבל, הוא לא חסד והוא לא גבורה, הוא למעלה משתיהן. אז לא רק שהוא למעלה משתיהן, אלא גם למעלה עד אין קץ מבחינת חב"ד שהוא מקור המידות. זאת אומרת, המידות חסד וגבורה, מקורם, זה למדנו הרבה פעמים, נכון? שמידות... אה, איך מתעוררות המידות? על ידי התבוננות. נכון? זה אנחנו הרבה, הרבה פעמים, אה, מדברים על זה. שאדם חושב, מתבונן, אז מתעורר הרגש. אז השכל הוא המקור של הרגש. והקדוש ברוך הוא, אור אין סוף שמתגלה פה, זה לא רק השכל שלמעלה מהמידות, אלא אור אין סוף, שהוא גם למעלה מהשכל. כשהוא לא מוגבל בשום דבר, לא רק שהוא לא מוגבל במידה, הוא גם לא מוגבל בשכל, לא מוגבל בשום דבר והוא מתגלה במידות, עכשיו הן מתבטלות במציאותן ולכן אז יש שלום ביניהן. ואזי מתמזגים ומתמתקים הגבורות בחסדים. יש, יש כמה אופנים של מיתוק הגבורות. יש בכלל בקבלה מושג שנקרא מיתוק הגבורות. יש אופן הכי... מאוד נעלה ב... גבורות בכלל זה... אתן לא עוצרות אותי, אז אני מנסה לחשוב מה אתן שואלות אבל תשאלו. אני לא... קשה לי לחשוב מה לא מובן תוך כדי.

16:36 דובר 3 קשה?

16:38 דובר 1 אה?

16:41 דובר 3 מותר לשאול, מותר.

16:44 דובר 1 יש אה... מה זה גבורה? גבורה, בפשטות. גבורה זה, אמ, דברים לא טובים. כשאדם נמצא בתנועה של גבורות אז הוא, הוא מצומצם, הוא, הוא מכווץ, הוא... וזה, וברוחניות העניין הזה של כיווץ, עניין של היעלם, של הסתר, של דינים, של, של אה... זה מתבטא בגשמיות במחלות, במלחמות, בכל מיני דברים לא טובים, דברים שהאור האלוקי לא מתגלה אז, אז נהיים דברים לא טובים. גם בגשמיות וגם ברוחניות. טומאה וכן הלאה. עבירות. הכל בא מגבורות וצמצומים שהאור האלוקי לא מתגלה. איך ממתקים את הגבורות? אז הכי טוב היה אפשר היה אם היו יכולים לקחת את הגבורה, את הצמצום ולהפוך אותו לחסד. זה היה הכי טוב, נכון? אבל על זה חז"ל אמרו: "אין הגבורות מתמתקות אלא בשורשן". אז יש אופן מסוים שאיך ממתקים את הגבורות, את הדינים, את הקשים, על ידי שמגלים בהם את השורש שלהם. ופה לא מדובר על זה. פה מדובר על משהו אחר. כשלוקחים כוס של אה... יש בה משהו אדום ומוסיפים לתוכה עוד ועוד מים, אז הצבע האדום הולך ונהיה יותר ויותר חיוור. זה נקרא מיתוק הגבורות בחסדים. האדום זה כביכול הגבורות והמים שזה לבן, זה שקוף, זה רומז לחסדים. אבל כשמערבבים בתוך הגבורות, בתוך הדין עוד ועוד ועוד חסדים, אז הגבורות כבר נהיות פחות, פחות עוצמתיות ועד שהן יכולות אפילו בשילוב עם החסדים להועיל. והדוגמה שתמיד מביאים, מביאים, מביאים כמה וכמה דוגמאות, אבל הדוגמה הכי, הכי קלאסית של התכללות הגבורות בחסדים, שהגבורות מתמתקות, הולכות ביחד עם החסדים, זה עניין של גשם. גשם, חז"ל אמרו שזה נקרא גבורות גשמים. שמעתם בטח את המושג הרבה פעמים, נכון? מה זה גבורות גשמים? מצד אחד, איך אתה אומר, איך אתה

19:11 דובר 1 אומר... למה שנקרא לגשם גבורה? איפה יש בגשם עניין של גבורה? גשם זה השפעת מים.

19:23 דובר 3 לפעמים הוא מזיק.

19:25 דובר 1 אמ?

19:26 דובר 4 ברקים.

19:27 דובר 3 גשם חזק.

19:27 דובר 1 ברקים זה לא גשם. גשם זה השפעה של, של חיים לעולם. כל החיים בלי מים אי אפשר לחיות. מה הפירוש גבורות גשמים?

19:39 דובר 3 גשם זה ברכה, אבל לפעמים זה...

19:42 דובר 1 כן.

19:42 דובר 3 הורס את הצמחייה.

19:46 דובר 1 אז מוסבר על זה שהמים נמצאים למעלה. תחשבו אם כל המים שבענן היו יורדים ב... לא בטיפות, היו יורדים בטיפה אחת.

19:59 דובר 3 וואו.

20:00 דובר 1 אה?

20:00 דובר 4 וואו.

20:01 דובר 1 אז פשוט העולם היה נשמד ברגע אחד. לא היה נשאר שום דבר מהטיפה הראשונה. היה יורד ככה כמה יורדים, איזה יום שיורדים בו עשר מילימטר מים, אז היה רואה את זה על כל השטח של העיר, כזה בלוק של מים על רוחב כל העיר. היה מוחק את היקום בבת אחת. לא היה נשאר כלום. והקדוש ברוך הוא לוקח את הטיפות של המים בגבורה ומצמצם אותן, מחלק אותן שכל פעם תרד רק טיפה אחת. אותה כמות בדיוק, אבל כל פעם רק טיפה אחת. אז... בהתחלה היינו חושבים למה הקדוש ברוך הוא עושה את זה. הוא רוצה לתת שפע? שייתן, שירד החסד. למה הוא מצמצם כל כך? למה רק טיפה אחת? לא. הגבורה הזאת היא בעצמה חסד כדי שהעולם יוכל לקבל. אם היה רק גבורה, רק צמצום, היה אש יורד מהשמיים, לא היה יורד גשם. אם היה רק חסד, זה היה יורד ולא היה... היה מוחק את היקום. אז כדי שיהיה חיים לעולם, אז זה גבורות ממותקות. יורדות הגבורות, אבל ממותקות בחסדים, ואז זה מחיה את העולם. זה נקרא גבורות ממותקות בחסד. עכשיו, איך זה יכול להיות שהגבורות יתמתקו בחסדים? אז הרי הגבורה והחסד הם לא יכולים לחיות ביחד. זה רוצה לעצור וזה רוצה לתת. אז איך? אמרנו על ידי שמתגלה בהם אור שלמעלה משניהם. במה מתגלה, מתבטא אותו אור אלוקי שלמעלה משניהם? אז הוא ממשיך בשורה אחת בדף נ"ו: על ידי בחינה ממוצעת. עכשיו, בחינה ממוצעת בין החסד לגבורה היא קו, היא קו הממוצע שמכריע ומטה כלפי חסד. והיא מידת הרחמים שנקראת בשם תפארת בדברי חכמי האמת. זה... כשיש מישהו מסכן כזה ש... לא מגיע לו כלום, הוא

22:29 דובר 1 נעבעך כזה והוא לא יודע-- לא מגיע לו, הוא לא בן אדם. הוא לא, הוא לא עובד, לא עושה עם עצמו שום דבר. למה שאני אתן לו? זה מידת הגבורה. מידת הגבורה אומרת שילך לעבוד. מה, במקום שיעבוד? מה, מה הוא רוצה ממני? צעיר, בריא, חזק, מה? שיפרנס את עצמו. לא מגיע לו. מידת החסד אומרת: אין לו, תן לו. מה אכפת לך? תן לו. כן. מה אכפת לך? כן מגיע לו, לא מגיע לו. לך יש, תן. אז מידת החסד אומרת לתת בלי הגבלה, ומידת הגבורה אומרת לא לתת שום דבר. מה זה מידת הרחמים? מידת הרחמים זה לא חסד. מידת הרחמים מסכימה עם מידת הגבורה דווקא. זאת אומרת, באמת לא מגיע לו. כשאדם מרחם על מישהו, אז מה פירוש זה שהוא מרגיש עליו רחמים? באמת לא מגיע לו, אבל מה, הוא מסכן, אז תן לו. כן? מצד הרגש באמת לא מגיע לו, אבל למרות שלא מגיע לו בכל זאת תיתן לו. אז זה קו, אז, אז הרחמים הוא קו שמכריע. הוא מכיר גם את מיד-- הוא, הוא-- רחמים זה לא גבורה ולא חסד. הוא מרגיש, הוא מכיר את מידת הגבורה, אבל הוא מכריע את הפסק לטובת החסד, לטובת כן לתת. זה רחמים. וחז"ל אמרו שמידת הרחמים היא נקראת בשם תפארת. למה זה נקרא תפארת? תפארת זה יופי. איזה יופי יש ברחמים?

24:30 דובר 5 שיש כאן חיבור של כמה גוונים.

24:33 דובר 1 שיש חיבור של כמה גוונים, כן, שיש, אה, איזה בגד שהוא רק עם צבע אחד חלק בלי שום קישוט אז זה לא יפה. כשיש בו קצת צבע כזה וצבע כזה, קצת בליטות וקישוטים זה נהיה תפארת. זה נקרא יופי. אז רחמים יש בו גם מזה וגם מזה אז זה נקרא תפארת. כדברי חכמי האמת, לפי שהיא כלולה מב' גוונין, לובן ואודם, שמרמזים לחסד וגבורה, לחסד וגבורה. מסכם אדמו"ר הזקן, "ולכן סתם שם הוי"ה ברוך הוא שבכל התורה מורה על מידת התפארת, כמו שכתוב בזוהר הקדוש", ואומר כך. אומר הזוהר-- אתם יודעים שיש... רגע. יש לקדוש ברוך הוא כמה שמות. יש שם א-ל, שם אלוקים, שדי, צבאות. כן? אז חז"ל אמרו ששם א-ל זה בחסד. שם א-ל זה שייך למידת החסד ושם אלוקים זה בגבורה. שם אדני, אדנות זה במלכות וכן הלאה. שם הוי"ה, י-ה-ו-ה, השם המפורש הוא בתפארת. מאוד מעניין. למה? מה מיוחד כל כך בתפארת שדווקא שם זה השם המפורש, שם הוי"ה? הרי תפארת היא רק המידה השלישית. היא לא הראשונה, אפילו לא השנייה, היא רק השלישית. למה דווקא בתפארת זה שם הוי"ה? זה מה שאדמו"ר הזקן אומר פה. שם הוי"ה זה עצם האור האלוקי הבלתי מוגבל. איפה הוא מתגלה? הוא מתגלה בקו האמצעי בתפארת. שם א-ל, חסד זה מוגבל. שם אלוקים זה גם כן סוג של הגבלה. מלכות זה בוודאי הגבלה, אדני. שם הוי"ה הוא בלתי מוגבל. איפה הוא מאיר? הוא מאיר בתפארת.

26:33 דובר 5 אבל גם במלכות מאיר הקו האמצעי, כאילו...

26:42 דובר 1 הקו האמצעי מאיר בכל המידות. לכן, לכן שם הוי"ה מצטרף עם כל השמות. כתוב, הוי"ה אלוקים, הוי"ה אדני, הוי"ה צבאות. שם הוי"ה מצטרף עם כל השמות כי הוא מאיר בכל המידות והוא מחיה את כל המידות. אבל איפה הוא מתגלה הוא בעצמו? לא איך שהוא מתגלה דרך מישהו אחר, זה בתפארת. לפי שכאן הוא בחינת, כאן כלומר בתפארת, הוא גילוי אור אין סוף ברוך הוא, הארה רבה ביתר שאת ויתר, ביתר שאת משאר מידותיו הקדושות יתברך. כמו שאת אמרת בדיוק שהוא באמת מאיר בכל המידות, אבל איפה זה ביתר שאת הוא בעצמו מתגלה בתפארת ולכן דווקא תפארת יכולה לחבר ימין ושמאל. אז עד כאן, מה בעצם אדמו"ר הזקן בערך מתחילת האיגרת. שאלנו בהתחלה שיש שני סוגים של צדקה, עשיית צדקה ועבודת צדקה. זוכרים? מעשי צדקה ועבודת צדקה. וכדי להבין את זה צריך להבין מה זה עושה שלום במרומיו. זה מסביר מה זה מרומיו, מה זה המרומים של הקדוש ברוך הוא. מדובר על שתי המידות חסד וגבורה שהקדוש ברוך הוא עושה שלום ביניהם. בסדר?

28:05 דובר 5 ממ-המ.

28:07 דובר 1 ממשיך אדמו"ר הזקן בשלב הבא של הביאור ואומר כך, הנה, אתערותא דלעילא, לעורר גילוי הארה רבה והשפעה עצומה הנ"ל מאור אין סוף ברוך הוא, לעשות שלום הנ"ל היא באתערותא דלתתא. איך? במעשה צדקה והשפעת חיים חן וחסד ורחמים למאן דלית ליה מגרמיה כלום. חיות כל העולמות. הקדוש ברוך הוא בורא את העולמות, מהווה את העולמות ומחיה את העולמות. איך? על ידי השילוב הזה של חסד וגבורה ותפארת. חסד וגבורה שמתגלה בהם אור אין סוף שלמעלה מעולמות. מי גורם שהקדוש ברוך הוא ירצה לחבר את החסד והגבורה ולהשפיע חיים לעולמות? זה המעשה שלנו כשאנחנו נותנים צדקה. כשאדם נותן צדקה למי שאין לו משל עצמו כלום, אז בזה הוא גורם שהקדוש ברוך הוא ייתן למי שאין לו משל עצמו כלום. מי זה? מי אין לו משל עצמו כלום? כל העולמות. כל העולמות מה יש להם? מה שהקדוש ברוך הוא נתן להם. ובלי הקדוש ברוך הוא אין לעולמות כלום. אז אם אין לעולמות כלום, למה שהקדוש ברוך הוא ירצה לתת להם? למה שהוא ירצה לברוא אותם ולהוות אותם ולחיות אותם? איזה אינטרס יש לו? באמת, אין לו שום אינטרס. ולכן באמת הקדוש ברוך הוא מצד עצמו באמת לא, אין שום סיבה בעולם שיברא את העולמות, שיחיה אותם, שיביא אותם. למה? בשביל מה זה נותן לו? שום דבר. אבל כשהאדם, כשאנחנו נותנים צדקה ואנחנו נותנים למי שאין לו משלו כלום, בזה אנחנו מעוררים למעלה את הרצון של הקדוש ברוך הוא לחיות את כל העולמות, לחבר את החסד עם הרחמים ולהוריד גשם, להוריד, להוריד חיים לעולם. זה לא כל כך מוסבר פה למה זה ככה. מוסבר יותר במקומות אחרים. כתוב שהא... אה, שהקדוש ברוך הוא ברא את

30:37 דובר 1 האדם עולם קטן, שכל מה שיש באדם למטה יש, יש למעלה בעולמות, באדם העליון. ולכן כל פעולה שהאדם עושה, זה גורם שככה גם הקדוש ברוך הוא יעשה. וזה שאמרו חז"ל בפרקי אבות, "דע מה למעלה ממך". זה פירוש הפסוק, מה זה "דע מה למעלה ממך"? תדע שיש משהו מעליך. זה הפירוש הפשוט. מה זה הפירוש הפנימי? דע מה — שתדע, כל מה שלמעלה זה ממך. כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה תלוי בך. אז אם אתה רוצה שיהיה לעולם חיים, אתה צריך בעצמך לתת חיים, לתת צדקה. ומודעת זאת מה שאמרו רז"ל. זה עוד לא מסביר. זה עוד לא, עוד — בעצם אדמו"ר הזקן עוד לא נגע פה בנקודה שהוא שאל בהתחלה, מה ההבדל בין מעשה הצדקה לעבודת הצדקה? הוא רק הסביר שעשיית שלום, הוא הסביר מה זה, מה זה, מה זה עושה שלום. הוא הסביר שזה שהקדוש ברוך הוא עושה שלום, זה תלוי בעבודת ה'... זה תלוי בצדקה. הוא לא, עוד לא דיבר על איזה סוג של צדקה. ומודעת זאת מה — זאת אומרת, ידוע מה שאמרו רז"ל על העוסק בתורה לשמה, שכל אדם שעוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. אז מה דובר פה על מי שעושה במה? מי שעוסק ב...

32:21 דובר 6 בתורה.

32:21 דובר 1 בתורה. עזבנו פתאום את הצדקה. שמתם לב? עד עכשיו דיברנו שצדקה פועלת. עכשיו מדברים שתורה פועלת. כל מי שעוסק בתלמוד תורה לשמה עושה שלום בפמליא של מעלה, בפמליא של מטה. מי זה פמליא של מעלה ושל מטה? של מעלה הם הספירות והמידות הנ"ל שדיברנו עליהם, חסד וגבורה, שהם היכלות העליונים בעולם, אה, בעולם הבריאה שבזוהר הקדוש. ופמליא של מטה הם היכלות התחתונים, בפרט עולם הזה השפל המעורב טוב ורע מחטא אדם הראשון. זה מסביר כך. יש... השפעת החיות בעולם יכולה לבוא בשני אופנים. יכולה לבוא באופן של מלמעלה למטה ויכולה לבוא באופן של מלמטה למעלה. מה ההבדל בין מלמטה למעלה ומה ההבדל בין מלמעלה למטה? מלמעלה למטה זה מה שהסברנו קודם, שהקדוש ברוך הוא, מה שלמעלה מהגבלה, מתגלה בתוך העולמות המוגבלים ואז ימין ושמאל מתבטלים, עושים שלום. מה זה מלמטה למעלה? שבעולם הזה השפל שמעורב טוב ורע מחטא אדם הראשון ואילך, אז מה קורה אצלנו? הרע שולט על הטוב. מאז חטא אדם הראשון הרע שולט על הטוב. כמו שכתוב "אשר שלט האדם באדם". מה פירוש "שלט אדם באדם"? איזה אדם שולט באיזה אדם? ממ...

34:23 דובר 6 האדם התחתון באדם העליון?

34:27 דובר 1 האדם של הקליפה שולט באדם של הקדושה. מי זה האדם של הקליפה? אה?

34:42 דובר 6 היצר הרע.

34:43 דובר 1 היצר הרע, הנפש הבהמית. האדם של הקליפה זה אנחנו. מי זה האדם של הקדושה?

34:49 דובר 6 מלאך.

34:51 דובר 1 אה?

34:52 דובר 6 מלאך.

34:53 דובר 1 מלאך זה לא אנחנו. מלאך זה לא אדם. זה גם אנחנו. האדם של הקליפה זה אנחנו והאדם של הקדושה זה גם אנחנו. כי לכל יהודי יש נפש בהמית ונפש אלוקית, נשמה קדושה ונשמה טמאה. ו"אשר שלט האדם באדם" מחטא אדם הראשון, אז האדם בליעל, האדם של הקליפה, הוא שולט באדם של הקדושה. ועל זה נאמר "ולאום מלאום יאמץ", שלכל אחד יש לו ב-ב-בלב שלו שני יצרים, שני לאומים, יעקב ועשיו, והם כל הזמן נלחמים אחד בשני. וכנראה בחוש באדם התחתון שנקרא בשם עולם קטן אצלנו, שלפעמים הטוב גובר ולפעמים להפך, הרע גובר, ואין שלום בעולם עד עת קץ. זאת אומרת, נכון שלפעמים הטוב אצלי גובר ואז זה באמת מצב של שלום, הכול בסדר, אין מלחמות, אבל זה זמני. אחר כך הרע גובר, אז זה לא שלום אמיתי. אולי במילים יותר מוסברות, יותר מובנות. יש הבדל גדול בין השלום במרומיו לבין השלום באדם התחתון למעלה — למטה, בפמליא של מטה. שלום בפמליא של מעלה, מה דיברנו? גם החסד וגם הגבורה, שתיהן מידות קדושות. וכששלום ביניהם זה לא הכוונה שמבטלים אחת ונשארת רק השנייה. שלום ביניהם זה ששתיהן עובדות ביחד. זה שלום במרומיו. אבל שלום למטה, שלום בפמליא של מטה באדם התחתון, זה לא אותו דבר. גם פה יש שני דברים שמנגדים, קדושה וצד השני, אבל פה למטה מתי יש שלום? פה יש שלום כשהצד של הקדושה מנצח. זה, זה לא בדיוק אותו שלום. יחד עם זה, איך נפעל השלום למטה? באותו אופן כמו שנפעל השלום למעלה. זאת אומרת, יש סוג של שלום זמני ויש שלום אמיתי, שלום נצחי. מתי כך ומתי כך? כאשר האדם מגביר את הנפש הקדושה שלו, הוא מתאמץ,

37:45 דובר 1 מתבונן, מתפלל, לומד תורה, מקיים מצוות. עכשיו, ככל שהנפש הקדושה שלו מתגברת אז הנפש השנייה היא יורדת. כן, אבל אחר כך זה גם יכול להיות הפוך. זה לא שלום נצחי. אבל כאשר מתגלה אור אלוקי מלמעלה, אז הנפש הבהמית תתבטל לגמרי. זה יהיה שלום אמיתי, שלום נצחי. מתי זה יקרה? זה יקרה רק בגאולה. זה מה שהוא אומר פה, שהוא ממשיך: שבאדם התחתון שנקרא בשם עולם קטן, אז נכון שגם פה יש חסד וגבורה, אבל פה זה לפעמים הטוב גובר, לפעמים להיפך, ואין שלום בעולם. שלום אמיתי בעולם למטה עד עת קץ, שיתברר הטוב מהרע, להידבק בשורשו, מקורו, מקור החיים ברוך הוא. ואז יתפרדו כל פועלי און ורוח הטומאה יעבור מן הארץ כשיתברר מתוכו בחינת הטוב שמחיהו. איך יכול להיות כזה מצב שיותר לא יהיה רע בעולם למטה? אז הוא אומר, בירור זה יהיה גם כן על ידי גילוי אלוקותו למטה. כאשר הקדוש ברוך הוא לא יתגלה רק למעלה, הוא יתגלה גם למטה. אז כמו שלמעלה יש שלום נצחי, אז גם למטה יש שלום נצחי. בהארה רבה והשפעה עצומה, כמו שכתוב "כי מלאה הארץ דעה את ה'", כאשר הארץ, העולם התחתון, יתמלא דעה את ה', אז יהיה שלום גם בפמליא של מטה, "ונגלה כבוד ה'" וכולי. זהו בכללות העולם לעתיד. אבל, אך תדע לך שבאדם התחתון יש דבר שנקרא "כל עת מצוא זו תפילה". מה זה עת מצוא? מה זה מצוא? מצוא זה מלשון שמוצאים משהו. מה מוצאים? מה מוצאים בשעת התפילה?

40:04 דובר 7 הקדוש ברוך הוא.

40:06 דובר 1 הקדוש ברוך הוא. בשעת התפילה הקדוש ברוך הוא מצוי. הוא נמצא. למה הוא נמצא? אז אני חושב עליו. ומה זה כל התוכן של התפילה? מדברים אל הקדוש ברוך הוא. מדברים על הקדוש ברוך הוא. חושבים על הגדולה שלו, על הנפלאות שלו, על-- חושבים עליו. עכשיו הוא נמצא. ודיברנו קודם בתחילת הפרק, יותר בתחילת המכתב, אדמו"ר הזקן הסביר שכשהקדוש ברוך הוא נמצא זה עושה שלום בין ימין לשמאל. אז אין מחלוקת בין החסד לגבורה. מתי הקדוש ברוך הוא נמצא אצלי? מתי הוא מתגלה אצלי? בזמן התפילה. או בשאר עתים מזומנים להתבודד עם קונו, כל אחד לפי מעשיו. כתוב, הרבי כותב בי"א ניסן שביום ההולדת האדם צריך להתבודד, להתבודד עם עצמו ולחשוב על עצמו ועל הקדוש ברוך הוא. אז זה לא חייב להיות זמן התפילה. בכל זמן שאדם מתבודד עם עצמו, עם הקדוש ברוך הוא, חושב על עצמו ועל הקדוש ברוך הוא, זה נקרא עת מצוא. הקדוש ברוך הוא מתגלה, ואז באמת זה נקרא עת שלום באותו זמן. ובאותם זמנים הוא זוכה למעין בירור זה שיהיה לעתיד לבוא, כמו שלעתיד לבוא. אז כתוב: ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ויהיה שלום גם באדם התחתון, בין ה-הנפש הבהמית תתבטל. אז זה קורה גם בשעת התפילה, ובזמן שאדם חושב על הקדוש ברוך הוא יש מעין מה שיהיה לעתיד לבוא.

41:41 דובר 7 אם הנפש הבהמית תתבטל, אז איך יהיה לנו את הרצון הזה לאכול ו...

41:45 דובר 1 הרע שבה יתבטל.

41:47 דובר 7 אה, הבנתי.

41:51 דובר 1 לא רק שיתבטל, הוא יהיה גם למעלה מהטוב. והבירור הזה, הכוח הזה שבזמן התפילה יכול להתגלות אצל האדם אלוקות עד שיתבטל אצלו ה-היצר הרע. הכוח לזה הוא על ידי עסק תורה לשמה. קודם הוא דיבר על עסק תורה. אנחנו לא הבנו פה מה הוא הכניס פתאום את התורה באמצע הדיבורים על הצדקה. אבל עכשיו הוא מסביר. על ידי עסק התורה עצמה לשמה וכן על ידי הצדקה זה נותן את הכוח שבעת מצוא, שבזמן התפילה יוכל להיות שלום. זאת אומרת כך, אם האדם רק מתבונן בגדולת השם, חושב על הקדוש ברוך הוא, מתבודד עם קונו, לא יהיה פה שלום. כי הוא עובד עם הכוחות שלו. כמה הוא יכול להתבונן, כמה השכל שלו יכול, כמה הרגש שלו יכול להכיל. מעט מאוד. אבל אם לפני התפילה או אתמול או בזמנים אחרים, לא בשעת התפילה, הוא עסק בתורה לשמה. התורה היא רצונו וחוכמתו של הקדוש ברוך הוא. התורה היא חוכמתו של הקדוש ברוך הוא והוא נתן צדקה, והצדקה היא רצונו של הקדוש ברוך הוא. זה עיקר המצוות, זה צדקה, מצווה עיקרית. אז אם בזמן-- במשך היום הוא עוסק בתורה ונותן צדקה, מתגלה אצלו רצונו. נמצא עכשיו הוא ממשיך את רצונו וחוכמתו של הקדוש ברוך הוא בזמן שהוא מתבונן בתפילה, עכשיו הוא ימצא. כמו שכתוב: רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי. רבי אלעזר מהתנאים, לפני כל פעם, לפני שהיה מתפלל, היה נותן פרוטה לצדקה ואחר כך מתפלל. למה נותן, נותן צדקה רק עכשיו? אבל לא ששאר היום הוא לא היה נותן צדקה. בטח כל היום היה נותן צדקה, אבל לפני התפילה היה מחפש לתת צדקה בגלל שהצדקה היא זו שנותנת את הכוח להת-- ש-שאור

44:05 דובר 1 אין סוף שלמעלה מעולמות יתגלה בשעת התפילה. ואז יהיה לו לפחות בשעת התפילה מעין מה שיהיה לעתיד לבוא: ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. אה, דכתיב: אני בצדק אחזה פניך. כן, הרי שאני נותן צדקה. אז על ידי שאני נותן צדקה, עוסק בצדק, אז בשעת התפילה אני אוכל לחזות את פניך, לא רק להגיד את המילים. היא בחינת, מה זה, מה זה לראות את הפנים של הקדוש ברוך הוא בשעת התפילה? היא בחינת גילוי הארה והשפעת הדעת והתבונה להתבונן בגדולת השם ולהוליד מזה רוח דחילו ורחימו שכליים, כנודע. ועל ידי זה, כלומר על ידי הצדקה שלפני התפילה, תורה וצדקה שלפני התפילה והתבוננות בשעת התפילה, על ידי זה נברר הטוב לה' ונפרד הרע. כמו שכתוב: מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו. את יודעת מה זה מצרף וכור? ממ?

45:25 דובר 8 מה?

45:26 דובר 1 מצרף לכסף וכור לזהב. מה זה מצרף וכור שמשתמשים לכסף ולזהב?

45:35 דובר 8 קופה. מצרף זה מברר את הכסף כמו

45:39 דובר 1 מצרף זה מלשון לצרף, לנקות, לזכך, וגם כור זה אותו דבר. הכסף והזהב שמוצאים אותם באדמה הם מלוכלכים עם כל מיני דברים שהם היו בתוך האדמה. הם מעורבבים בדברים כל מיני-- בסתם אדמה וחול ואבנים ועצים ומה שיש שמה. והמצרף והכור זה תנורים מיוחדים שמבעירים אש בצורה מסוימת. לא נחזור עכשיו על כל התהליך, ועל ידי זה כל השאר נשרף ונשאר רק הכסף הצרוף והזהב הטהור הנקי. עכשיו הוא לא לקח פה סתם את הדוגמה של כסף וזהב, כי המתכת כסף היא רמז בכל מקום לאהבה. כמו שכתוב: נכסוף נכספתה לבית אביך. אז כסף רומז לכוסף, לתשוקה. זה עניין של חסד. גם כסף יש לו צבע לבן כמו החסדים שהם לבנים, וזהב הוא אדום. זהב רומז לעניין של גבורה. ומה אומר הפסוק? כ-- אה, מצרף לכסף וכור לזהב. מתי מצרפים, מזככים את החסד ואת הגבורה, את הכסף והזהב של האדם, את אהבת השם ויראת השם? איש לפי מהללו. ככל שאדם מהלל, בזמן שאדם מהלל את הקדוש ברוך הוא, וככל שהוא תוקע את דעתו יותר באלוקות ומהלל את הקדוש ברוך הוא יותר, ככה מזדככים יותר הכסף והזהב שלו, האהבה והיראה שלו. אבל איך זה בא? על ידי שקודם הוא עוסק בתורה לשמה ובצדקה. פירוש לפי הילולו את השם בעומק הדעת להוליד דחילו ורחימו, יראה ואהבה. ככה נברר הטוב ונפרד הרע, כבירור ופירוד הסיגים מכסף וזהב במצרף וכור. אז עד כאן הוא הסביר שעבודת הצדקה מגלה אלוקות בלב האדם, וכאשר, כאשר מתגלה האלוקות אז יש שלום בתוך הנפש בין הנפש הבהמית לנפש האלוקית. כלומר הנפש הבהמית מתבטלת ומתגלה אצלו הקדושה האלוקית, וזה תלוי בנתינת צדקה. עדיין לא אמרנו מילה אחת על ההבדל בין

48:07 דובר 1 מעשה הצדקה לעבודת הצדקה. עכשיו מתחיל להסביר את העניין הזה. הנה מודעת זאת, ידוע שישראל בטבעם הם רחמנים וגומלי חסדים. איפה למדנו את זה? זה בטוח אתם זוכרות. זה תחילת התניא.

48:27 דובר 8 פרק א'.

48:27 דובר 1 פרק א' בתניא, נכון. פרק א' בתניא כתוב שכל ישראל הם ביישנים ורחמנים וגומלי חסדים. אבל יש הבדל גדול בין מה שכתוב שם למה שכתוב כאן. שם, מה כתוב? למה כל יהודי הוא, הוא, הוא, אה, הוא רחמן ויש לו גמילות חסדים? זוכרות את הסיבה למה זה כתוב שם? שם זה כתוב בגלל שהנפש הבהמית של יהודי לא כמו נפש בהמית של גוי. נפש בהמית של גוי רוצה רק לעצמו את טובת עצמו. נפש בהמית של יהודי רוצה גם את טובת השני. יש לו רחמים טבועים בנפשו הבהמית, רחמים. זה מה שהוסבר שם. לכן יש את זה לכל אחד. פה מסביר משהו אחר לגמרי. פה הוא אומר שכל ישראל הם בטבעם רחמנים גומלי חסדים מפני היות נפשותיהם נמשכות ממידותיו יתברך. הוא לא מדבר על הרחמים שבאים מצד הנפש הבהמית, אלא על הרחמים שבאים מצד הנפש האלוקית. עכשיו, במידותיו יתברך, אשר החסד גובר בהן על מידת הדין והגבורה והצמצום, כמו שכתוב גבר חסדו על יראיו, שהחסד של הקדוש ברוך הוא גובר על היראה בנפש האדם, ולכן נקראת הנשמה של כל יהודי בת כהן, כמו שכתוב בזוהר הקודש, אה, בזוהר הקדוש. כי כהן זה עניין של הכהנים, זה שייך לחסדים. הנה. אז כל יהודי רוצה לתת צדקה. קודם כול הוא אמר את המעלה: תדע לך שעל ידי צדקה יתגלה אלוקות בנפשך. זה מה שהוא אמר קודם. נכון? עכשיו הוא הוסיף עוד נדבך. תדע לך, אתה יהודי, אתה רוצה לתת צדקה. למה אתה רוצה לתת צדקה? כי הנשמה שלך היא בת כהן, וכהן זה חסד, ולכן הנשמה שלך רוצה לתת צדקה. והנה, אז צדקה שנמשכת מבחינה זו היא

50:46 דובר 1 לא נקראת עבודת צדקה, היא נקראת מעשה צדקה. למה? כי זה מעשה. מה זה מעשה? דבר שאדם עושה. מעשה נופל על דבר שכבר נעשה או שנעשה תמיד ממילא, והוא דבר ההווה ורגיל תמיד. אז גם כאן מידת חסד ורחמנות הוטבעה בנפשות כל ישראל מכבר, מאז בריאתן והשתלשלותן ממידותיו יתברך. איפה זה כתוב? כמו שכתוב ויפח באפיו נשמת חיים, ואתה נפחת בי, ומאן דנפח מתוכיה נפח. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא הכניס את עצמו בתוך נשמה של כל אחד מאיתנו. והיות והקדוש ברוך הוא רחום וחנון וחסיד, אז גם הנשמה שלנו היא רחומה וחנונה וחסידה. וגם בכל יום ויום בטובו מחדש מעשה בראשית, וחדשים לבקרים רבה אמונתך. אני אומר פשוט, אני בפרטים זה כבר מאוחר, לא נתעכב על זה עכשיו, אבל אצל כל אחד ואחד מתגלה החסד הזה שיש בנשמתו. ולכן כשיהודי נותן צדקה זה לא עבודה. למה קוראים עבודה? עבודה קוראים דבר קשה. שמעתם פעם את המושג עורות מעובדים? עיבוד עורות? כן. את המילה עיבוד, של לעבד משהו, בדרך כלל זה הולך דווקא על עורות. אף פעם לא אומרים, אה, לעבד עצים ביער. אומרים לחטוב עצים. נכון? המילה עבודה הולכת בדרך כלל דווקא על עורות. למה דווקא המלאכה של הכנת העורות, דווקא זה נקרא עיבוד? אז אחד ההסברים בזה ש... העבודה של עיבוד עורות היא באמת העבודה הכי קשה. אה, יש גם עבודת האדמה, זה גם כן הולך עם עבודה. כי אתם יודעים איך מעבדים עורות? היום לא, איך היו פעם מעבדים עורות. העור של הפרה, כשרוצים לעשות ממנו ציפוי לכיסא או תפילין או סנדלים או לא משנה מה, אז אי אפשר להשתמש בו כמו שהוא. הוא

53:18 דובר 1 מלוכלך והוא מסריח והוא, הוא קשה כמו אבן. צריך לעבד אותו שיהיה. איך עושים את זה? אז חופרים בור באדמה, בור גדול, וזורקים לתוכו את העורות. ממלאים אותו במים וסיד וזורקים את העורות, והסיד אוכל את העור ונותן לו את התכונות האלה. עכשיו מה הבעיה? הבעיה היא שסיד לא מתערבב טוב עם מים, הוא מיד שוקע. אז צריך כל הזמן, אה, להוציא את העורות ולהכניס כדי שהמים יתערבבו. עכשיו עור של פרה או אפילו עור קטן של כבש, הוא גם בלי שהוא ספוג במים הוא שוקל כמו שצריך. ועכשיו מכניסים אותו, הוא עכשיו כולו ספוג וזה שוקל, שוקל, שוקל, וצריך כל כמה דקות להרים אותו ולהכניס אותו, ועד שהפעולה של העיבוד נגמרת זה לוקח, כתוב בהלכה, ארבע עשרה ימים, נדמה לי, אם אני לא טועה. אז צריך משך איזה שבועיים. עבודה מאוד, מאוד, מאוד קשה. זה נקרא עבודה. אז בשביל יהודי לתת צדקה זה לא עבודה, זה מעשה. זה דבר שהוא עושה אותו. הוא רגיל כל פעם לתת עוד עשרה אגורות, עוד עשרה אגורות. כל היום הוא נותן צדקה. מה? זה לא מאמץ בשבילו. מתי זה נקרא עבודה של צדקה? כשהוא נותן סכום שזה קשה לו. אפשר לראות בבית כנסת, זה אותי זה מצחיק כל פעם מחדש. יש חבר'ה שבאים וכתוב שצריך לתת צדקה, אז כתוב בזוהר. העיקר, עכשיו צריך לתת צדקה לפני התפילה, נכון? אז איך הוא נותן צדקה לפני התפילה? יש הרבה כאלה, לא אחד. איך שהוא מגיע לבית כנסת, שם את התפילין על השולחן, מוציא את התפילין, מסדר את הכול, מוציא את הקופת צדקה מתוך התיק של התפילין, מעמיד אותה על השולחן לידו. אה, מוציא גם מהתיק

55:25 דובר 1 של התפילין קופסה מיוחדת מפלסטיק או משהו עם מטבעות. מוציא את המטבעות מהקופסה של הפלסטיק, מסדר אותם יפה על הקופה של הצדקה, ואחר כך כשמגיע ויברך דוד אז מתחילים מברכים. הוא לוקח את ה-- את המכסה, את קופסת המטבעות שהוא הכין מראש, ושם אותו בתוך הקופה, ולוקח את הקופה ומכניס אותה חזרה לתוך התיק של התפילין. זה מה שנקרא להעביר מכיס לכיס. הוא נתן צדקה, הוא עשה מה שכתוב. הכל בסדר, הוא ייתן את זה גם לצדקה אחר כך. הוא לא לוקח את זה לעצמו, אבל הכל אה-אה את ה-- את הכסף, המטבעות, הוא כבר הכין אותם מראש, ואת הכמות של המטבעות, זה עשר אגורות או עשרים אגורות, משהו כזה מינימלי. ולמה הוא נותן את זה? הוא נותן את זה לאיזה משהו שהוא אוסף, כי חשוב לו שהצדקה תלך דווקא לנושא הזה. הוא נותן צדקה, זה לא שהוא לא נותן. זה מעשה. זה לא עבודה. הוא לא מתאמץ בשביל זה. הוא נותן סכום שכיף לו לתת. כיף לו לתת סכום כזה קטן, זה לא מכביד עליו, ואת המטבעות הוא כבר הפריש מראש, והסכום הזה הולך ממילא למטרה שממילא הוא רוצה שזה יתקיים. אז הוא נותן צדקה. ולמה הוא נותן צדקה? כי הוא אוהב לתת צדקה. ולמה הוא אוהב לתת צדקה? כי הנשמה שלו היא נשמה של יהודי, ונשמה של יהודי נקראת בת כהן, והתענוג שלה זה לתת צדקה. אז הוא נהנה מלתת צדקה, אז הוא נותן, וזה פועל את העניין של עושה שלום במרומיו. הכי נמי זה עושה את העבודה, אבל זה לא עבודה של צדקה. הוא לא מתאמץ, הוא לא מתייגע בשביל זה. אז שלום במרומיו זה עושה.

57:09 דובר 1 אבל השקט ובטח עד עולם מזה לא יצא. אך לשון. אנחנו בשורה שבע עשרה. אך לשון עבודה אינו נופל אלא על דבר שאדם עושה ביגיעה עצומה נגד טבע נפשו, לא נגד טבע נפשו הבהמית, נגד טבע נפשו האלוקית. שמבטל טבעו ורצונו של נפש האלוקית שלו מפני רצון העליון ברוך הוא, כגון לייגע את עצמו בתורה, בתפילה, עד מיצוי הנפש וכו'. בלשון ה-- בלשון שלנו, עד שייצא לו המיץ. ואף כאן במצוות הצדקה ליתן הרבה יותר מטבע רחמנותו ורצונו. וכמו שאמרו רז"ל על פסוק נתון תיתן אפילו מאה פעמים וכו'. כמו שהרבי עכשיו בשנים האחרונות דיבר הרבה על הפלדג'. שמעתם על הפלדג', נכון? אדם ייתן התחייבות מלפ-- כמה התחייבות הוא ייתן. אז אדם ישער כמה המקסימום שהוא חושב שהוא יכול לתת, תתחייב על פי שתיים. וזהו מה שנאמר "והיה מעשה הצדקה", גם הצדקה שנקראת בשם מעשה ולא בשם עבודה. זה לא, זה גם כן דבר גדול. אף על פי כן, באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, וגם עבודה שנקראת בשם מעשה גם כן מעורר גילוי אור אין סוף ברוך הוא, הארה רבה והשפעה עצומה. ובאמת נעשה שלום במרומיו, וגם בפמליה של מטה גם נעשה שלום על ידי, על ידי מעשה הצדקה. אלא מה? רק שבעולם הזה השפל לא יתגלה השלום והבירור, ובירור, הפרדת הרע מהטוב עד עת קץ, ולא בזמן זה. פועל גם עכשיו, אבל זה לא יתגלה עד לעתיד לבוא. רק מתי זה כן יכול להתגלות משהו מזה עכשיו? בעולם קטן הוא אדם, בכל עת מצוא. זו תפילה, כמו שכתוב "בצדק אחזה פניך" כנ"ל. אבל היות ועדיין לא הגיע לעתיד לבוא, ומדובר רק על מעשה ולא על עבודה של צדקה, אז

59:42 דובר 1 אחר התפילה יוכל להיות הרע חוזר וניעור בנקל להתערב בטוב כאשר-- להתערב בטוב כאשר יתהלך בחשכת העולם הזה. אבל אך צדקה בבחינת עבודה, כשאדם נותן צדקה שהיא בבחינת עבודה, שמתייגע בצדקה, שנותן יותר מכפי כוחו ויכולתו, הנה מאשר יקרה וגדלה מעלתה במאוד מאוד. למה? בהיותו מבטל טבעו ורצונו הגופני מפני רצונו העליון ברוך הוא, ואתכפיא סטרא אחרא. ואז כשאדם נותן צדקה באופן של עבודה, אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא, שורה כבודו של הקדוש ברוך הוא, כיתרון האור מן החושך דווקא, כנודע, גם בעולם הזה למטה. ולכן אי לזאת אין הרע יכול להיות עוד חוזר וניעור בקלות כל כך מאליו. אז ההבדל העצום בין עבודה, בין מעשה צדקה לעבודת הצדקה, שאדם מתייגע בצדקה ונותן יותר מכפי יכולתו. כשהוא מתבונן בתפילה ומתגלה אצלו אלוקות, זה לא עובר אחרי התפילה. זה ההבדל בין מעשה הצדקה לעבודת הצדקה. כמובן שאם האדם יעוררנו וימשיכנו על עצמו חס ושלום, אז שום דבר לא יעזור. זהו שנאמר "השקט ובטח עד עולם". השקט מלשון שוקט על שמריו. עבודת הצדקה זה השקט ובטח עד עולם. השקט זה שוקט על שמריו. כתוב, יין היום, כשעושים יין, אז מזככים אותו בכל מיני זיכוך ובירור, בכל מיני שיטות חדשות. אבל סתם כשאדם עושה יין ביתי, איך, איך מנקים את היין? פשוט נותנים לו לעמוד עד שלאט לאט כל הבשר של הפרי שוקע, והיין נשאר צלול מלמעלה. אז הבשר של הפרי זה נקרא פסולת, זה השמרים. אז כשהיין שקט, אז השמרים, הרע, נפרד מהטוב, הוא שוקע למטה. השמרים נפרדים לגמרי מן היין ונופלים למטה לגמרי, והיין למעלה נשאר זך וצלול בתכלית. מתי זה קורה בעבודת השם? שהיין, הנפש האלוקית, נשארת זכה

1:02:12 דובר 1 וצלולה. זה רק מעבודה, רק מעבודת הצדקה. ועל דרך זה בעבודת הצדקה, שהשמרים מבחינת תערובת רע שבנפשו. שמענו שבאופן טבעי זה ייפרד רק לעתיד לבוא, אבל על ידי עבודת הצדקה זה כבר עכשיו נברר ונפרד מעט מעט עד שנופל למטה למקורו ושורשו. כמו שכתוב, "ותשליך במצולות ים כל חטאתם", שהשורש של הקליפות זה למטה. השורש של הקדושה זה למעלה, והשורש של הקליפות זה למטה. על ידי עבודת הצדקה אז הרע נפרש בנפש, הנשמה נפרדת מהטוב ושוקע למצולות ים ומושלך לשם. ואז אצל האדם נפש האדם נשארת נקייה וזכה וטהורה. אז זה החידוש של איגרת הקודש הזאת, הזאת היא שחוץ ממש כל הדברים שדיברנו ב-ב-ב-מכתבים הקודמים של אדמו"ר הזקן, שהצדקה נותנת גשמיות לאדם, נותנת רוחניות וממלאת את המשאלות ולא כל... מגלה את האהבה המסותרת, וכל אלה כבר לא זוכר.

1:03:23 דובר 9 סיכום של כל העניין של הצדקה.

1:03:24 דובר 1 יש, יש בסוף, בסוף יהיה סיכום.

1:03:27 דובר 9 אה כן.

1:03:27 דובר 1 אז חוץ מכל המעלות האלה, אז יש שני סוגים של עבודות צדקה. יש צדקה שהיא מעשה, שאדם נותן מצד הנפש האלוקית שלו, שהוא אוהב לתת צדקה, ויש מה שהוא כופה את הנפש האלוקית שלו ונותן צדקה יותר מכפי יכולתו, וזה גורם שייפרד הרע מהטוב, לזכך את הנפש, שגם אחרי התפילה משך כל היום הוא הלהב שישלוט בו יהיה הלהב של הנפש האלוקית ולא הפוך. כי אדוני אלוהינו ומלך רבנו אליך משיח למען.