אגרת הקודש פרק י"א

00:00 דובר 1 אנחנו נלמד היום את איגרת הק-- איגרת הקודש י"א. איגרת מאוד, מאוד מיוחדת מכמה בחינות. אה, אני רוצה להתחיל ב-בשונה ממה שאנחנו עושים בדרך כלל, אני רוצה להתחיל עם סיפור. סיפור מאוד, מאוד ידוע על הברית של ה... של הרבי, שקשור לאיגרת הקודש הזאתי. ב... כש-כשעשו לרבי ברית בי"ח ניסן תרס"ב, הברית הייתה בבית של ה... של השווער, רבי מאיר שלמה ינובסקי. כן, הסבא של הרבי. הברית הייתה אצלו בבית והיו מוזמנים כל החסידים המכובדים. בין השאר, כמובן היה שם גם רבי אשר גרוסמן. אשר גרוסמן היה שוחט ובודק. הוא היה אחד היהודים הכי מקורבים לרבי הריי"צ, ולמעשה סיפרנו עליו פה בשיעור הזה כמה וכמה פעמים, שהוא זה שהדפיס את התניא בתרס"א, כשהרבי הרש"ב הדפיס את התניא ל-, אה, בשביל, בשביל, אה, למכור ושההכנסות יהיו לישיבת תומכי תמימים, שאז הייתה במצב קשה, רק ייס-- ייסדו אותה רק עשר שנים קודם בערך. אז, אה, אז הרבי הריי"צ ייעץ שידפיסו את התניא וימכרו וההכנסות יהיו לישיבה וככה עשו, ומי שסידר את התניא להדפסה היה רבי אשר גרוסמן. ובדפוס הזה של תרס"א הוא שינה בתניא המון דברים. הוא עדכן ושינה והזיז פרקים. דיברנו על זה כמה פעמים, אבל בטח עוד נדבר על זה ב... יהיו עוד הזדמנויות לדבר על הנושא המאוד מעניין. ו...

01:54 דובר 2 זה היה בסדר שהוא עשה את זה? זה היה מותר?

01:57 דובר 5 כן.

01:57 דובר 2 הוא לא ידע. אני גם כאילו

02:00 דובר 1 אז אני-- אנחנו נחזור על זה עוד פעם, למרות שדיברנו על זה כבר כמה פעמים. ה-הרבי-- התניא זה ספר שהתפתח במשך המון שנים. בהתחלה הרבי הזקן רק אמר אותו לאנשים ביחידויות, לכל אחד איזה דברים. אחר כך הרבי ברבים אמר עניינים שלמים מתוך התניא במשך עשרים שנה. הרבי עוד פעם ועוד פעם אמר ה-ה-- לא ספר התניא, אמר עניינים שאחר כך נכנסו לתניא. אחר כך פעם שנייה הרבי אמר-- הרבי הזקן אמר את זה אחר כך פעם שנייה בצורה יותר מסודרת, כמעט בצורה של פרקים. אחר כך, אה, פעם שלישית הרבי אמר-- הרבי הזקן אמר, התחיל להגיד את זה מיום ההולדת של הצמח צדק בתקנ"ט נדמה לי. הרי הצמח צדק הרי נולד בערב ראש השנה. אז כשהרבי, אה, הרבי הצמח צדק נולד, הרבי הזקן התחיל להגיד את התניא בצורה מסודרת. כל פעם שהיה יומא דפגרה, איזו הזדמנות, הרבי הזקן אמ-אמר מאמר חסידות שזה הפרקים של התניא לפי הסדר, והוא גמר אותו כעבור שנתיים נדמה לי, כשה-כשהרבי האמצעי היה בן עשרים, ביום הולדת של הרבי האמצעי כשהיה בן עשרים. ואחר כך, עוד שנתיים אחר כך בערך, אז הרבי הזקן ציווה שיכתבו את הספר מסיבות שהיו, לא קשור עכשיו. עכשיו, כשהתניא נדפס פעם ראשונה בתקנ"ט, אז היה שם רק שני חלקים, רק ליקוטי אמרים ושער היחוד והאמונה. איגרת התשובה עוד לא הייתה שם. אה, זה נדפס כעבור שנתיים, אה, זה נדפס שוב תני-- נדפס כמה פעמים. כעבור שנתיים נדמה לי, אז הרבי הזקן הוסיף שם את איגרת התשובה. לא, התניא נדפס תקנ"ז. בתקנ"ט הוסיפו את איגרת התשובה. הרבי הזקן בעצמו הוסיף את איגרת התשובה, ואחר כך, אחרי שהרבי הזקן הסתלק לעולמו, כעבור

04:04 דובר 1 כמה שנים, שנה אחרי שהסתלק לעולמו, הבנים של אדמו"ר הזקן הדפיסו שוב את התניא ושם הם כבר הוסיפו גם את איגרת הקודש וקונטרס אחרון. ובמשך ה-100 שנים בערך שעברו מאז, כל פעם שהדפיסו את התניא אז הוסיפו, שינו. לא, לא, לא שינויים ממש אבל תיקונים, היו המון תיקונים וגם תיקונים ב-ב-בסדר גודל של להוריד איגרת, להוסיף איגרת. יש את הרשימה של כל השינויים, נמצאת הרשימה. עשו על זה מחקרים וזה נגמר בתרס"א. תרס"א, כשהר-

04:45 דובר 6 את כל האיגרות?

04:46 דובר 1 כש...

04:47 דובר 6 את כל האיגרות ושינויים.

04:49 דובר 1 כל-- תמיד זה היה תחת, מי שהדפיס את זה תמיד היה הרבי, הרבי שהיה אז, תמיד. זאת אומרת הרבי הצמח צדק, הרבי האמצעי, הרי הרבי המוהר"ש, הרבי... אבל השינויים היו עד תרס"א. תרס"א, כשר' אשר גרוסמן הדפיס את ה..., הדפיס את התניא לטובת הישיבה. אה, עברו כמה שנים, הרבי גדל, הרבי גדל מהר והתחיל ללמוד תניא מהר ובאחת ההזדמנויות הרבי שאל את הרבי הקודם ב... איזו שאלה בתניא, למה כתוב ככה? למה כתוב ככה? לא זוכר בדיוק מה הייתה השאלה, זה גם מודפס. אז הרבי הריי"צ אמר לו, "על רב אשר אפשר לסמוך". הופה. הרבי הריי"צ אמר שעל רב אשר אפשר לסמוך. אם אפשר לסמוך על רב אשר, הרבי, הרבי הריי"צ אמר, אז כל מה שהוא כתב זה מוסמך. ממילא אסור לשנות. מאותו רגע הרבי לא הרשה לאף אחד לשנות נקודה, להזיז כלום בתניא. כלום. הרבי בעצמו, יש לו לוח תיקון שהוא עשה לתניא עם הרבה מאוד תיקונים, מוכרחים. ט-ט-טעויות דפוס, תיקונים של, של ממש איזה לוח תיקון גדול כמעט על כל שניים שלושה דפים. המון תיקונים. והרבי לא, לא הכניס אותם בפנים. יש בסוף בצד לוח תיקון, שמה תסתכל.

06:15 דובר 6 הדבר הזה שמקבלים את התניא, זה מסביב הדברים שלהם, של הרבי, זה עם התיקונים של הרבי?

06:20 דובר 1 אז הדבר מה, מה שיש באמצע זה צילום של התניא. על רב אשר אפשר לסמוך, את זה לא משנים. קודש קודשים. פה לא נוגעים. אבל בביאורים שכתוב מסביב אז כן, הכניסו את ב-- אפילו בתוך הנוסח הכניסו את התיקונים ואמרו, "זה הרבי תיקן, זה הרבי תיקן". אז הרבה, הרבה מאוד מקומות ש-- לפעמים ממש קטעים שלמים שהרבי מוסיף, היה חסר ו...

06:43 דובר 6 מה שבכוכביות?

06:45 דובר 1 לא, לא.

06:45 דובר 6 כל המסביב.

06:46 דובר 1 כל המסביב. וממש בתוך הטקסט עצמו זה...

06:51 דובר 6 כן, לא בכוכביות.

06:52 דובר 1 כן, מוכנס בפנים הכל. כל, כל השינויים של לוח תיקון מוכנסים ב, ב-- מ-מ-מכניסים את זה בצד. על כל פנים, למה מספרים כל זה? כל זה סיפרנו בשביל להגדיל-- לדבר על גדולתו של רב אשר מניקולאיב. אז רב אשר כמובן שעשו ברית ל-ל-ל-לבן של רבי מאיר שלמה ינובסקי. וכמובן שרב אשר היה בברית גם כן, היה מוזמן והוא היה מאוד דקדקן במצוות, אז הוא אכל רק אצל ה... הוא לא אכל מחוץ לבית. לא היו הכשרים ולא שום דבר. הוא מחוץ לבית לא אוכל, אז הוא כמובן לא אכל שם. אה, רבי מאיר שלמה ינובסקי ה-ה-השווער, אה, הרגיש בזה ו... זה לא מצא חן בעיניו. הייתה מסיבה של חסידים וכולם הכירו את כולם.

07:43 דובר 6 הוא השווער שלו?

07:44 דובר 1 הוא הש-- לא, הוא השווער של, של, של, של אבא של הרבי, של לוי, לוי יצחק היה חתן של-

07:53 דובר 6 מי לא אכל?

07:54 דובר 1 רב אשר גרוסמן. אשר גרוסמן היה מוזמן, אורח.

07:58 דובר 6 גרוסמן.

07:58 דובר 1 מממ?

07:59 דובר 6 מניקולאיב.

08:00 דובר 1 אשר מניקולאיב. זה אשר, שמעון, פרץ, שמעון, שם המשפחה שלו היה גרוסמן.

08:03 דובר 6 אה.

08:04 דובר 1 גרוסמן, גרצמן. אני לא יודע איך כותבים את זה.

08:06 דובר 6 כן, הוא לא השווער שלו.

08:07 דובר 1 לא, לא. השו- הש- ה-

08:10 דובר 6 כן, אתה אמרת ש...

08:11 דובר 1 אה, סליחה. השווער של הרבי, השווער של, של, של, אה, ש-של, אה

08:15 דובר 6 של רבי לוי יצחק.

08:16 דובר 1 של רבי לוי יצחק. הוא היה חבר טוב של רבי אשר, והוא שם לב שרבי אשר לא אוכל. הם היו בני אותו גיל פחות או יותר. לא יודע בדיוק, אבל הוא שם לב שהוא לא אוכל, וזה לא מצא חן בעיניו שבבית שלו לא אוכלים. מה? אותי אתה לא מכיר? עליי אתה לא סומך? וזו מסיבה של חסידים, ולא היה שם ממי לפחד. קיצור, חסידים לא מפחדים להגיד אחד לשני דברים כמו שצריך, כשצריך להגיד. אז הוא פנה אליו ככה מעל גלי האתר, מה שנקרא, ואמר לו, "בבית שלי אפשר לאכול, הכל בסדר. והאמת היא שהיה מגיע לך נזיפה הגונה, אבל בגלל שהצלת את חיי, תעשה מה שאתה רוצה".

09:01 דובר 6 אה.

09:01 דובר 1 מתי הצלת את חיי? מתי רבי אשר הציל-- את פתאום...

09:07 דובר 6 החולה לא

09:08 דובר 1 שלו הקרוב. אז הסיפור היה כזה. הסיפור היה שבאותה תקופה, כשהייתה מחלה של טיפוס, לא ידעו עוד איך חיידקים בכלל, ולא ידעו מהקיום של זה. רק ידעו שכשאנשים חולים במחלות סופניות כאלה, אם הם עומדים ליד אנשים אחרים, אז גם האחרים נהיים חולים. לא יודע אם זה שידעו להסביר, אבל-- והפתרון היה לבנות מחנה הסגר מחוץ לעיר, ושם שיתייסרו בייסורים שלהם עד שימותו או עד שיבריאו.

09:36 דובר 6 עד היום זה ככה באוקראינה.

09:37 דובר 1 מממ? עד היום זה ככה. בסדר, לא ידעתי.

09:41 דובר 6 נו, כן, נו, אה, בעלה של יולה

09:45 דובר 1 מממ.

09:46 דובר 6 המטפלת של מני.

09:47 דובר 1 כן.

09:48 דובר 6 כשהם היו בקייב.

09:49 דובר 1 נו.

09:49 דובר 6 הוא היה שם במחנה הסגר. של הנכד שלנו. היה לו-- הייתה לו-- הבן שלנו היה בשליחות בקייב, והמטפלת, אה, היא יהודייה ובעלה היה-- הוא, הוא לא היה יהודי. וכבר כמה שנים שהוא היה שם במחנה הסגר הזה, ובזמן הזה הילדים שלה התקרבו. היו בספר יהודי וזה, והיא בזכות זה שהיא טיפלה בנכד שלו, אז כן, הוא, מוישה ואשתו אכלו איתם שבתות ו... בקיצור, בסוף הוא, הוא, הוא מת שם. הם כבר חזרו לארץ, הסתיימה שם השליחות, הם חזרו לארץ. הוא מת שם והיא, שהיא כבר התקרבה כל כך לחב"ד והתחזקה ביהדות שלה והכל, התחתנה-- היום היא חב"דניקית, התחתנה עם חב"דניק, רווק. וואי.

10:46 דובר 1 אני חושבת אפילו נולד להם בן, אם אני לא טועה.

10:48 דובר 6 בארץ כבר?

10:49 דובר 1 אבל ראינו תמונה שלה. רגע, שהוא היה-- שהייתה לו תספורת, הנכד שלהם, מרוב שהיא אהבה אותו היא הגיעה לארץ והיא התארחה אצלנו שבת. הם באו לשבת, היא, היא הייתה פה איזה שבוע, אני לא יודעת מה. היא התארחה אצלנו. כן, אז ראיתי תמונה שלה עכשיו עם כיסוי ראש, היא עוד לא הולכת כנראה עם פאה, אבל כזה-

11:08 דובר 6 אבל היא בא-- היא עלתה לארץ או נשארה שם?

11:10 דובר 1 לא, לא, בקייב. לא, אז נזכרתי שיש שם-

11:13 דובר 6 אז זה עד היום?

11:14 דובר 1 כן, הוא נפטר, אה, כן.

11:15 דובר 6 לא יודעת מה קרה עם ה-

11:17 דובר 1 אז רבי מאיר שלמה בעצמו חלה בטיפוס, והשלטונות לקחו אותו, זרקו אותו שם במחנה. ולך תדע מה... רבי אשר היה חבר טוב שלו, באמת חבר טוב שלו, והוא לא יכול היה להניח לחבר שלו להינמק שם. אז הוא מיד ביום הראשון שהוא היה שם, על הבוקר לקח איתו את הספר תניא והלך למחנה. לא נתנו לו להיכנס, אז הוא עמד ליד הפתח ואמר בקול רם בצעקות את איגרת הקודש הזאת, "להשכילך בינה". הוא לא יודע, שומעים אותו, לא שומעים אותו.

11:59 דובר 6 מי שומע אותו?

12:00 דובר 1 מי שומע אותו? הוא לא יודע כלום.

12:01 דובר 6 לא יודע בדיוק איפה.

12:02 דובר 1 הוא לא יודע אם הוא חי, אם הוא לא חי. חזר הביתה. למחרת עוד פעם. במשך שלושים יום. אחרי שלושים יום רבי מאיר שלמה הבריא ויצא החוצה. ואז אחר כך הוא סיפר, רבי מאיר שלמה לימים הוא סיפר, שכל יום שהוא שמע את רבי אשר אומר את איגרת הקודש, הוא התחיל להרגיש יותר טוב עד שהוא הבריא. אז עכשיו צריך לראות מה כתוב באיגרת הזאת ולמה רבי אשר בחר לקרוא דווקא את האיגרת הזאת שם. וזו איגרת שקשורה לברית של הרבי. האיגרת הזאת, אחד הדברים שהיא שונה מכל שאר איגרות קודש, היא פותחת במילים "להשכילך בינה". אם תשימו לב, זה בלשון יחיד. כל שאר איגרות קודש זה מכתב כללי. הרבי כותב לכל החסידים, לאנ"ש. "להשכילך" בלשון פרטי. זה כבר דבר שאומר דורשני. עוד כמה שורות נבין מדוע הרבי פונה דווקא בלשון יחיד. אומר הרבי הזקן: "להשכילך בינה, כי לא זו הדרך ישכון אור ה' להיות חפץ בחיי בשרים ובני ומזוני". אל תחשוב שאם אתה תחפוץ בחיים בשריים, מה שנקרא בריאות, בנים ופרנסה, חיים בשריים, בני ומזוני, חיים. חיים, בריאות ופרנסה ופרנסה. אל תחשוב שאם זה מה שאתה חפץ, ישכון אצלך אור ה'. אלא מה אני אמור לרצות?

14:05 דובר 7 רוחניות.

14:06 דובר 1 ואם אני רוצה רוחניות? אז ברור שאם אני רוצה רוחניות ישכון אצלי אור ה'. ואם אני רוצה חיים גשמיים אז לא ישכון. מה, מה, מה החידוש? מה הוא רוצה להגיד בזה? אומרים כך. יש בחסידות, מוסבר ההבדל בין רצון לבין חפץ. רצון זה כשאדם רוצה משהו שהוא צריך. חפץ... טוב, אז נאמר כך. רצון זה כשאדם רוצה דבר שהוא צריך. חפץ זה כשהוא רוצה דבר לא בגלל שהוא צריך, הוא חפץ בזה. יש לו תענוג בדבר הזה. מה אדם צריך? אדם צריך שיהיה לו בית ושבבית שלו יהיו מיטה, כיסא, שולחן ומנורה, שיהיה לו אור. שיהיה לו על מה לשבת, שיהיה לו על מה לאכול ועל מה ללמוד ועל מה לישון. מה זה דבר שאדם חפץ? כל השאר. הוא רוצה שהכיסא יפה ומרופד ושהבית יהיה צבוע ושיהיו וילונות ושיהיה רכב ושיהיה נוח ושיהיה מקלחת ושיהיה. הוא רוצה שיהיה. הוא רוצה נעים. כן. עכשיו בואו נחשוב רגע לעצמנו, כל הדברים שאנחנו כל כך רוצים ורודפים אחריהם כל הזמן, זה הרצון שלנו או החפץ שלנו? זה החפץ שלנו, זה התענוג שלנו, נכון? למה אנחנו רוצים את כל הדברים? אפשר להסתדר כ-כי... כן, כי בזה יש לנו תענוג. ממילא אם יחסר לנו אחד מהדברים האלה אז יהיה לנו צער. למה? כי צער זה היפך התענוג. אומר הרבי, זה שאדם רוצה בכל הדברים הגשמיים, בנים, בריאות ופרנסה וכל מה שזה כולל, עם זה אין בעיה. אבל זה שהוא חפץ, שהתענוג שלו בזה... זה כבר בעייתי. בזו הדרך לא ישכון אור ה'. כי על זה אמרו רז"ל: בטל רצונך כו', דהיינו שיהא רצונו בטל במציאות. למה צריך להסביר? אדמו"ר הזקן. חז"ל אמרו בפרקי אבות: בטל

17:16 דובר 1 רצונך מפני רצונו, נכון? בוא אני אסביר לך מה זאת אומרת בטל רצונך, דהיינו שיהא רצונו בטל. מה צריך להסביר לי מה זה בטל רצונך מפני רצונו? מה, אני לא מבין מה זה בטל רצונך? אני רוצה ככה והקדוש ברוך הוא רוצה ככה, אז אני מבטל את הרצון שלי ועושה את הרצון שלו. למה צריך להסביר דהיינו שיהא רצונו בטל? מבינים את ה... כן? אז מה הדיוק פה? הדיוק פה זה לא דיוק, זה מה שאדמו"ר הזקן אומר. לא שיהא רצונו בטל, שר-ר-רצונו יבטל במציאות. שאדם יחפוץ, יחפוץ בעניינים רוחניים, פירוש הדבר שרצונו יהא בטל במציאות, לא שהוא יבטל את רצונו. לבטל את רצונו, הפשט, מה שאנשים מבינים, אני באמת רוצה את זה, אבל אני מוותר, אני מבטל, אני מתכופף. לבטל את הרצון במציאות פירוש שאני מבטל את כל המציאות של הרצון שלי. לא שאני רוצה את זה ומוותר עליו. אני מבטל את הרצון שלי במציאות, שלא יהיה לי רצון. מבטל את כל המציאות של הרצון, וממילא כל התענוג שלי ומה יהיה במקום? בעולם הזה, בחיים רוחניים.

18:39 דובר 8 זה קשור לבירור רצון של מלחמה ושל שלום?

18:42 דובר 1 זה קשור לצדיקים בעיקר.

18:46 דובר 8 לא הבנתי. איך אפשר לעשות את זה? אם אני אומרת אני אוכלת עכשיו דייתין בשביל שיהיה לי כוח ללמוד.

18:54 דובר 1 עכשיו אפשר לחזור, עכשיו כשקלטנו את הנקודה. איך הרבי דורש מאיתנו דבר שאי אפשר לעשות אותו? אפשר לצוות על אדם להיות בינוני, בינוני, אל תדבר, אל תחשוב, אל תעשה מה שאסור. בסדר. אפשר לצוות עליי לעשות. איך אפשר לצוות עליי שה-שהרגש שלי, שהאמונה שלי, שה-שה-שהפנימיות שלי תרצה משהו אחר? אני יכול לשלוט בפעולות שלי, אני יכול לשלוט, אני יכול לעשות. צריך להניח תפילין. קח, תניח. אסור לעש-- אז אני לא אעשה. לדבר, זה מותר לדבר, זה צריך לדבר, זה אסור לדבר. בסדר. לחשוב יותר קשה. בסדר. זה מותר לחשוב, זה אסור לחשוב. אפשר לצוות על אדם פעולה, אבל פה אדמו"ר הזקן דורש מאיתנו לשנות את המהות, שלש-שלשנות את עצמי, את המהות שלי, את עצמי. א-אך איך אני יכול לשנות את עצמי? זה בדיוק ההבדל בין בינוני לבין צדיק. בינוני זה אחד שהוא שולט בפעולות שלו וצדיק זה אחד שמהותו השתנתה. איך כתוב בלשון הרמב"ם? "נהפך לאדם אחר". הוא כבר לא אותו אחד. התענוג שלו, הרצון שלו, השמחה שלו זה ברוחניות. זה לא בגשמיות. מה אומר אדמו"ר הזקן? אתה רוצה שישכון אצלך אור ה'? אתה צריך ל-לשנות את עצמך. לא מספיק להיות בינוני. נו, אז מה אתה רוצה ממני? בשביל זה מתחיל את-- אדמו"ר הזקן, כך הרבי מסביר. בשביל זה מתחיל אדמו"ר הזקן את ה, את איגרת הקודש בלשון יחיד. "להשכילך בינה". אל תחשוב שבגלל שאני דורש פה כזה דבר בלתי מציאותי, זה מיועד לצד-- ל-לחסידים הגדולים. להשכילך. לפיכך ניתנה תורה בלשון יחיד, שכל אדם יגיד, יֵדע שזה מיועד בשבילך. ופה באיגרת הקודש הזאת אדמו"ר הזקן הולך לדרוש מכל אחד מאיתנו לשנות את המהות הפנימית שלו, והוא מתחיל את המילה

21:22 דובר 1 הראשונה שכל אחד יכול לעשות את זה. אז זהו, אמרו רז"ל: בטל רצונך. עדיין הוא... מה פירוש בטל רצונך? לא שהוא יבטל את הרצון שלו מפני הקדוש ברוך הוא, אלא שיבטל את רצונו במציאות, שלא יהיה לו שום רצון כלל בענייני עולם הזה כולם, שכל ענייני העולם הזה כולם נכללים בבני, חיי ומזוני, שאת כל זה הוא לא ירצה בכלל. וכמאמר רז"ל ש"על כורחך אתה חי". למה אני חי? אני צריך. הקדוש ברוך הוא שם אותי פה ורצה שאני אגדל ילדים ותהיה לי פרנסה. אז זה, זה, זה מה שאני עושה. אבל איפה התענוג שלי? איפה החפץ שלי? איפה הרצון שלי? באלוקות.

22:13 דובר 9 יש אלוקות אבל שהיא מופיעה בעולם הזה. אז...

22:16 דובר 1 לא, לא משנה כרגע מה הרצון שלי. שהתענוג שלי יהיה ברוחניות. ואם אדם התענוג שלו ברוחניות, ברוחניות זאת אומרת שכל ענייני העולם הן ולאו שווין אצלו. אז זה, אז יש כסף, אז אין כסף, כאילו... יש בריאות, אין בריאות, זה, זה לא נוגע לו בכלל. למה זה לא נוגע לו? כי אתה, כי, כי אתה, אתה, החפץ שלו זה לא שם. התענוג שלו זה לא שם. זאת אומרת, מתי שעת המבחן? כש... אם רוצים לדעת אם, אה... כשרוצים לדעת, אדם רוצה לדעת על עצמו במה, במה הוא התענוג שלו. כן? אז אדם יכול לחשוב, אפשר אפילו לטעות ולהגיד אני לא מתענג מהחיים שלי. אמ, יש לי חיים כאלה נעבעך, מסכן כזה ואין לי תענוג בחיים. אני כל הזמן מסכן כזה. כן? לא, לא נעים לי, קשה לי פה ושם. מתי היא שעת המבחן? שעת המבחן היא לא בזמנים הרגילים. שעת המבחן כשיש הפרעה. מדוע? כי תענוג תמידי אינו תענוג. אדם שהוא כל הזמן חי והוא כל הזמן בריא, הוא לא מרגיש בזה תענוג, אבל נראה אותו כשנוקפת אצבעו, אז פה פתאום יהיה לו צער. אה, מזה יש לך צער? סימן שבזה התענוג שלך.

23:48 דובר 9 אהבתי, אה, בדיוק היום שמעתי, אה, בחדשות וזה, העניין של הצעקה של שמע ישראל כאילו במסגד על זה, כאילו מישהו מסביר איך הוא מחייך כאילו עוד פעם זה המלחמה זה משהו גדול. זה כאילו יגיד במסגד שמע ישראל זה האלופים שלנו. אנחנו...

24:06 דובר 1 כן.

24:07 דובר 9 זה ככה אהבתי.

24:10 דובר 10 טרור של...

24:11 דובר 9 לא, כן, המלחמה זה המלחמה שלהם מהצד שלהם זה קטע של אה...

24:16 דובר 10 דת.

24:16 דובר 9 דת. אז החיילים כאילו צעקו שמע ישראל שם במסגד. הם ראו, אז כאילו זה משהו מאפיין, מאפיין את הצד השני ואותם מאפיין השמע ישראל. כי במסגד שלהם צעקו שמע ישראל כי הנה שם הרוחניות. ולא צריך להתבייש בזה, מה לא צריך להתבייש?

24:30 דובר 10 יכול להיות.

24:31 דובר 9 אז כאילו זה המהות שלהם של המלחמה הזאת, כי, כי כאילו עם ישראל הרוחניות.

24:35 דובר 1 כן. אז ביאור העניין, אז הדרישה מאוד ברורה. מה, מה אדמו"ר הזקן דורש מאיתנו, אבל ביאור העניין כאילו, איך, מאיפה להתחיל? ביאור העניין הוא שרק אמונה אמיתית ביוצר בראשית, היא יכולה להביא את האדם שהחפץ, שהתענוג שלו יהיה באלוקות. מה פירוש אמונה אמיתית ביוצר בראשית? ממתי אנחנו קוראים לקדוש ברוך הוא יוצר בראשית? איך, כלומר הבורא, הקדוש ברוך הוא. מה זה? מה זה הלשון הזאת? אומר ככה, בראשית. הבריאה יש מאין היא זו שנקראת ראשית. יוצר. כן. חוכמה, חוכמה דאצילות היא נקראת ראשית, כי היא ראשית כל ההשתלשלות, ראשית כל המציאות. אז מה זה יוצר בראשית? זה שיצר את החוכמה. והיא, החוכמה, היא חוכמתו שאינה מושגת לשום נברא. והבריאה הזאת, שהחוכמה, שהיוצר בראשית בורא בעזרת החוכמה, הבריאה הזאת של כל הנבראים היא בכל עת ורגע. שמתהווים כל הברואים יש מאין מחוכמתו יתברך המחיה את הכל. אתם זוכרים למה הבריאה יש מאין מחייבת שהבריאה תהיה בכל רגע מחדש? למדנו את זה. לא נחזור פה על כל העניין. זה אריכות גדולה בשער היחוד והאמונה בפרק ב' שעל קריעת ים סוף, מביא שם ראיה מקריעת ים סוף. אבל הנקודה של העניין שדבר שהוא משתלשל אחד מהשני אז הכוח שמהווה אותו לא חייב להיות כל הזמן. למשל, השכל הוליד רגש. הוא התבונן ונולדו מידות, נולד רגש, התפעלות. אחר כך הרגש עובד לבד. אחר כך הוא לא צריך את השכל שימשיך להוליד אותו. הוא קיים. נכון? למה? כי הרגש הוא מציאות גם בלי שכל. יש מאין. מה פירוש יש מאין? כשלוקחים אין, אין, מה זה אין? אין זה אין, זה אפס. ועושים ממנו יש. אין באין שום דבר שממנו אפשר לעשות יש. נכון? זה

27:47 דובר 1 מובן? כן? זאת אומרת שכל המציאות של היש, גם כשהוא נמצא, כשהוא קיים, ממה הוא עשוי? הוא עשוי מאין. אז אם רגע אחד תפסיק להוות אותו, אז, אז, אז הוא איננו. כן, על דרך משל אדם עומד מול מראה, אז יש דמות במראה. יש שם, יש שם מישהו, יש שם משהו, יש שם מציאות. הוא יזוז הצידה. אין שם כלום, כי, כי גם כשהוא קיים הוא, הוא, הוא לא מציאות אמיתית.

28:23 דובר 10 משל יפה.

28:24 דובר 1 כן? או כש... יש מביאים משל בחסידות, אדם זורק אבן. אז אנחנו רואים פתאום אבן עפה. מה יש, יש, יש פה אבן עפה? יש פה את הכוח שהאדם זרק והכניס בתוך האבן. הכוח הוא זה שמעיף את האבן. ברגע שהכוח נגמר... כי, כי היא מצד עצמה, האבן מצד עצמה אין, אין, אין, אין לה, אין לה תכונה של לעוף, היא, היא לא ציפור. אז כשהכוח הזה נגמר אז זה, זה, זה כבר לא עפה. אם כל המציאות של, של העולם היא... הוא אין, אז רגע אחד תפסיק להוות אותו אז, אז ממה, ממה הוא יהיה קיים בדיוק? הוא יחזור להיות אין ואפס כבתחילה, מקודם שנברא. עכשיו הוא אומר כך, עושה חשבון כזה. היות ומוכרחים לומר, זאת אומרת זה אפילו סברה הגיונית שכל העולם נברא מאין כל רגע מחדש. מי בורא אותו כל רגע מחדש? הכוח... יוצר בראשית, החוכמה? נכון. אה... וכשיתבונן האדם בעומק כוונתו ויצייר בדעתו הווייתו מאין בכל רגע ורגע, אם כל המציאות של העולם היא יש מאין, גם אני חלק מהעולם. אז גם אותי ברגע זה הקדוש ברוך הוא בורא יש מאין כל רגע ורגע. וצריך להתבונן בזה עד שהוא יצייר את זה בדעתו, לא עד שהוא יבין את זה. יתבונן בעומק מחשבתו עד שיצייר, זה יהיה לו כל כך ברור כאילו שהוא רואה תמונה. אז כשאדם יהיה מצויר אצלו. מה פירוש מצויר? כשרואים תמונה, מה רואים ציור... כשרואים ציור הדבר מתאמת אצלי. אם זה ציור, סתם, הציור הזה, כן, זה הציור של, של הרבי, כן? זה ציור דמיוני. אדם רואה את זה הוא, הוא, הוא מתרגש. למה הוא מתרגש? אם יספרו לו על התמונה הוא

30:39 דובר 1 לא יתרגש. נכון? כי, כי, כי הוא רו-, הוא רואה את זה בעיניים, זה, זה פועל עליו. זה, זה, זה נכנס לו בתוך הנשמה. אז צריך להתבונן בעניין הזה של בריאת יש מאין, שגם אותי הקדוש ברוך הוא בורא כל רגע מאין ליש, עד שזה יהיה מצויר בדעתו עוד פעם ועוד פעם, להסתכל עד שזה לא, לא שזה יהיה ב-ברור כשמש, שזה יהיה חלק מההוויה שלו. ואז, "היאך יעלה על דעתו כי רע לו או שום ייסורים מבני חיי ומזוני או שאר הייסורים בעולם?" הרי מי בורא אותו מאין ליש? האין, שהיא חכמתו יתברך, הוא מקור החיים והטוב והעונג. מה זאת אומרת? שהוא האין, חכמה, כן? חכמת האצילות הוא עדן שלמעלה מעולם הבא. יש לנו את כל התענוגים. אנחנו יודעים שחז"ל אמרו שכל התענוגים של העולם הזה לא שווים... כל התענוגים של העולם הזה הם לא אפילו לא כמו שעה אחת של, אה, של, של, אה, תענוג בעולם הבא. של כל תענוגי ה-

31:58 דובר 10 אומרת לך, יפה שעה אחת בעולם הבא.

32:00 דובר 1 יפה שעה אחת, אבל מצד התענוג אז כל תענוגי העולם הזה לא שווים אין ואפס לעומת רגע אחד של תענוג בעולם הבא. וכל התענוג של עולם הבא מה זה? זה לא עדן, זה גן עדן. כתוב "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן". בגן עדן זה העולם הבא, שם יש רק הארה מהשכינה, זיו השכינה. צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים ממה? מזיו, מהאור של השכינה, לא מהשכינה עצמה. וחכמת האצילות הוא השכינה עצמה, הוא העדן עצמו. זאת אומרת שכל התענוגים שיש בגן עדן, מה שהיה ומה שיהיה בכל הדורות לכל הצדיקים, ובלי שום ערך לתענוג של עדן עצמו. עדן הוא המקור של התענוג. הוא זה שממנו יוצאת ההשפעה, שהוא למעלה מעולם הבא. אז אם-- מי מחיה אותי ומהווה אותי מאין ליש בכל רגע מחדש? עדן, חכמה יוצר בראשית. הוא מחיה אותי כל רגע מאין ליש מחדש. יכול להיות שיש לי משהו רע בעולם? נכון. אם יהיה ברור לי, אם יהיה-- אני אתעמק בזה עד שזה יהיה מצויר אצלי, יהיה-- זה יעמוד אצלי, זה יהיה חי אצלי שמקור הטוב, שהעדן האלוקי, החכמה האלוקית היא זאת שבעצמה מחיה אותי ומהווה אותי מאין ליש עכשיו. איך, איך אני יכול לחשוב שיש לי רע? הרי אין שם רע, זה רק טוב. אז, אז זה לא רע, זה טוב. אם ככה, למה אני רואה ש-- למה זה לא, לא נראה כמו שזה-- כמו שהאמת? זה רק מפני שאינו מושג, כי זה, זה טוב כל כך גדול והוא לא מושג. לכן נדמה לו לאדם שנמצא בעולם הזה, זה נדמה לו רע או ייסורים, אבל באמת אין רע יורד מלמעלה. והאמת היא שהכל הוא רק

34:41 דובר 1 טוב. כי מי באמת מחיה את העולם? באמת יוצר בראשית. הוא זה שמחיה את העולם ומהווה אותו כל רגע מאין ליש, והוא עצמו הרי רק טוב. לית שמאלא בהאי עתיקא, הוא רק ימין, הוא רק חסד, הוא רק טוב. איך יכול להיות שדבר כזה ש-ש-שדבר שהוא, שהוא שכל מציאותו הוא רק טוב, והתגלה אצלי בתור רע? אממ

35:14 דובר 11 זה מאוד פשוט.

35:15 דובר 1 איך יכול להיות כזה דבר?

35:17 דובר 11 שלא

35:18 דובר 1 שהעדן הוא למעלה מגן עדן, למעלה מגן עדן העליון, המקור והשורש למעלה בלי ערך מגן עדן. והוא זה שבורא אותי מאין ליש, והוא זה שמנהל את כל ענייניי כל רגע. אז, אז איך, איך זה נראה כמו שזה נראה? איך זה יכול? איך יכול להיות שזה נראה, שזה נראה רע? האמת היא שזה טוב. ברור לי שזה, אחרי שאני מסתכל, ברור שזה טוב, אבל איך-- למה זה נראה ככה? זה, ההסבר הוא פשוט. ש... כשיש משהו, איזה רעיון שכלי מאוד עמוק, שזה מנסים להסביר לי ואני מ-מ-מרגיש ואני לא מצליח להבין. כן, אז מה התגובה שלי? נו, אם אני לא מבין זה בטח לא נכון.

36:16 דובר 11 בורח.

36:18 דובר 1 מי שיגיד כזה דבר? ודאי, ודאי שלא, נכון? כשמנסים להסביר לי משהו, אני מנסה להבין משהו. אני מסתכל בספר ומנסה להבין משהו, וזה אני לא מבין. אז מה התגובה שלי תהיה אם אני לא מבין? זה לא נכון? התגובה שלי תהיה ש-ש-שאני לא מ... זה-זה-זה מעליי. זה גדול עליי. זה כל כך נעלה-

36:39 דובר 11 שאני צריך להשקיע יותר כדי למצוא.

36:42 דובר 1 אם... כן, אם אפשר. יש דברים שזה כל כך נעלה שאני לא יכול להבין כי זה גדול עליי, זה מעליי. ככה אנחנו אומרים, נכון?

36:49 דובר 11 בוודאי.

36:50 דובר 1 יש, יש לשון כזאת, זה גדול עליי. כן, זה מעליי. זה, זה... כן. לא יכול לתפוס כזה דבר.

36:58 דובר 11 נגיד המורה מ-מנסה להסביר לכיתה משהו.

37:02 דובר 1 כן.

37:02 דובר 11 ואחת מהבנות, אה, לא הצליחה להבין את החומר.

37:07 דובר 1 כן.

37:07 דובר 11 והמורה מנסה שהיא כמה שיותר תבין.

37:11 דובר 1 כן.

37:12 דובר 11 ובמקום להתייאש ולהגיד "אוף, אני לא מוצאת, אני לא רוצה לעשות את זה יותר", אלא אה, צריך להשקיע ולהבין שאולי צריך לנסות מדרך אחרת להבין.

37:26 דובר 1 נכון. נכון. אז זה נקרא שהשכל, הרעיון הוא כל כך גדול, דווקא בגלל שהוא כל כך גדול, לכן אני לא יכול, הוא לא יכול להתייש-- אני לא... אין לי כלי לקבל אותו. הוא מעל הכלים שלי. על דרך זה בטוב האלוקי שבורא את העולם. כשהטוב האלוקי מתגלה בעצמו, אין לי כלי לתפוס אותו. בגלל שאין לי כלי ל-לקבל אותו, לי זה נראה כמו רע. אבל צריך לדעת ש-שלי זה נראה כמו רע, הסיבה בגלל שזה טוב כל כך נעלה. כי האמת היא שאין רע יורד מלמעלה. למה? כי למעלה אין רע. לא קיים. למעלה זה עדן. ומה שבורא אותי ומהווה אותי כל רגע מאין ליש זה עדן, זה תכלית הטוב. זה מקור הטוב, מקור התענוגים. ורק שאינו מושג ל-לגודלו ורוב טובו, וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם. להאמין דלית אתר פנוי מיניה ובאור פני מלך חיים. בשביל מה הקדוש ברוך הוא ברא אותנו פה? הוא עשה עולם עם העלם והסתר שהטוב האלוקי שבורא את העולם בכל רגע מאין ליש לא יכול להתגלות בו. בשביל מה הוא עשה, עשה כזה דבר? כדי שאני אתגבר על עצמי ואאמין באמת ולא במה שאני מרגיש. ואני ארצה באלוקות ולא בגשמיות. בשביל זה נברא האדם. תכלית בריאת האדם לשנות את מהותו, שבמקום שגשמיות יהיה חשוב לו, שאלוקות תהיה חשוב לו. שהחפץ שלו, שהתענוג שלו יהיה ברוחניות. זה תכלית בריאת האדם. שהוא ירגיש כל רגע ורגע שבאור פני מלך חיים. מי מחיה אותי עכשיו? אור פני מלך. ועל כן עוז וחדווה במקומו. אם אני עכשיו, אם עכשיו הקדוש ברוך הוא בעצמו בכבודו מחיה אותי ומקומו של הקדוש ברוך הוא זה עוז וחדווה, ואיפה הקדוש

40:08 דובר 1 ברוך הוא נמצא? לית אתר פנוי מיניה. הוא נמצא פה, ולא סתם נמצא פה, אלא מהווה ומחיה ומקיים אותי. "הואיל והוא רק טוב כל היום. על כן, ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה". כתוב שמה בקהלת שיש כ"ד עתים: עת לדבר ועת לחשות ועת לבכות ועת פה ועת שם. אומר אדמו"ר הזקן שיהודי, עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם, שבכל עת ועת, מה שלא יהיה, הוא צריך להיות בשמחה ובגילה בכל רגע ורגע, ויחיה ממש באמונתו בה' המחיה ומיטיב עמו בכל רגע. אז כל זה זה בצד החיובי. עכשיו אדמו"ר הזקן עובר למי שלא, מי שלא מאמין בזה.

41:09 דובר 12 בגלל זה הוא לקח את האיגרת והסליחה דינא?

41:13 דובר 1 ועוד איך. עכשיו זה מאוד מובן למה הוא לקח דווקא את האיגרת הזאת. "ומי שמתעצב ומתאונן מראה בעצמו שיש לו מעט רע וייסורין וחסר לו איזה טובה". הלשון הזאת "מראה בעצמו" היא לשון שאין לה אח בחסידות, אני חושב. לשון מאוד מאוד מיוחדת. מה זה מראה בעצמו? מראה בעצמו זה—

41:47 דובר 12 מעיד.

41:48 דובר 1 מעיד על עצמו. זאת אומרת, אז ככה. יש, יש על זה הערה של הרבי. מתי אנחנו אומרים על אדם שההתנהגות שלו מעידה על עצמו? כן. אה, מדברים וההוא עושה, אתה יודע, עושה פתאום איזה... וככה מעקם את האף. אבל מעקם את האף, הוא לא התכוון לעקם את האף. הוא אפילו לא שם לב שהוא עשה את זה. אבל כולם מבינים מה הוא מרגיש. כן? או הוא מחייך או... כן? הוא, הוא אפילו, אדם לא שם לב לתנו... זה, איך זה נקרא, אה, כשרואים על אדם לפי ה—

42:32 דובר 12 שפת גוף.

42:33 דובר 1 שפת גוף. שפת גוף של האדם מראה את הרגשות שלו. זה נראה, מראה את עצמו, מגלה, מגלה עליו את הפנימיות שלו. אדמו"ר הזקן אומר שכמו ששפת גוף מגלה את הפנימיות של האדם, הרגשות של האדם מגלות על האמונה שלו. עוד פעם. בדרך כלל, מה משתמשים במילה מ־מ־מגלה עליו? לעניין של פעולה גשמית. שהפעולה הגשמית, החיוך, ה־ה־התנועות גוף הגשמיות הן מראות על הרגשות. פה אומר הרבי משל פנימי יותר שהרגש מראה על האמונה. כמו שהפעולה, הגוף מ־מ־מעיד על הרגשות, הרגשות מעידות על האמונה. מה פירוש הרגשות מעידות על האמונה? אם אדם מרגיש צער בעניינים, בחוסר בעניינים גשמיים, זה מעיד שהאמונה שלו לא שלמה. זה עוד בדיוק אותו דבר כמו אחד, אדם ש־ש־שמעקם את הפרצוף, אז כולם יודעים שעכשיו, אה, לא נראה לו. כן? אז אותו דבר עם אדם, עם הרגשות שלו בפנים, הם רגשות של צער על גשמיות, אז הוא לא צריך שכל העולם ידע מזה, אבל זה הוא, הוא צריך זה, הוא מראה לעצמו, אם הוא יתבונן בזה, זה מעיד שהוא לא מאמין. אם הוא היה מאמין שעכשיו הקדוש ברוך הוא נמצא פה ומחיה אותו וזה עצם הטוב, הוא, הוא לא היה מרגיש ככה. אומר אדמו"ר הזקן עוד יותר: "והרי זה ככופר חס ושלום". למה? כי כל עניין האמונה זה להאמין בקדוש ברוך הוא. אם כשיש לו חוסר בגשמיות זה גורם לו צער, המשמעות שהוא לא מאמין. אז הוא כמו כופר חס ושלום. ועל כן הרחיקו מידת העצבות במאוד חכמי האמת, המקובלים. אבל המאמין, מי שבאמת מאמין, לא יחוש משום ייסורים בעולם, ובכל ענייני העולם הן ולאו שווים אצלו בהשוואה אמיתית. ומי שאין שווים לו, הן לצד הלא טוב

45:06 דובר 1 והן לצד הטוב, שדבר גשמי גורם לו שמחה, מראה בעצמו שהוא מערב רב דלגרמייהו עבדין. כתוב שם בזוהר על הערב רב שמתפללים כמו כלבים. ערב רב זה אותם יהודים שהצטרפו לעם ישראל שיצאו ממצרים. אז אומר הזוהר שהתפילה שלהם היא כמו תפילה של כלבים. איך כלב מתפלל? הב, הב, הב. תביא, תביא, תביא. הכל בשבילי. כל מה שהם הלכו והתגיירו זה היה רק בגלל שהם רצו לקבל את הטוב של התורה. כל עוד היו ייסורים הם לא רצו להתגייר. אז אדם שהוא... רוצה בגשמיות של העולם. זאת אומרת, הוא בעצם חושב על עצמו ולא הקדוש ברוך הוא. אז הוא כמו אותם ערב רב שמתפללים כמו כלבים. דלגרמייהו עבדין, שהם עושים את הכל רק בשביל עצמם. כמו שאומרים בתחילת התניא שם בפרק ב', שההבדל בין יהודי לגוי, שגוי, בגויים אין בהם טוב כלל. למה אין בהם טוב כלל? כי הם עושים הרי דברים טובים. למה אתה אומר שאין בהם טוב כלל? הם לא נותנים צדקה, לא בונים, לא יודע מה, אבל עושים. לא, לא, לא עושים חסד. הם עושים, אבל כל משהו מאינטרס, עושים את זה בשביל עצמם. אז אם אדם עושה, מתנהג, חי בתוך העולם, זה כואב לו, זה לא טוב לו, זה הוא כן רוצה, זה הוא לא רוצה. אז מה ההבדל? אז גם הוא כופר. אז גם הוא לא מאמין ואוהב את עצמו עד כדי כך שהוא מוכן לצאת מתחת יד ה' ולחיות בחיי עובדי גילולים בשביל אהבתו את עצמו. ועל כן הוא חפץ בחיי בשרים ובני ומזוני, כי זה טוב לו. אז מה, אז אומר אדמו"ר הזקן שזה אחד כזה, טוב לו ונוח לו שלא נברא.

47:08 דובר 1 היה עדיף שלא יוולד בכלל. כי עיקר בריאת האדם בעולם הזה הוא בשביל לנסותו בניסיונות האלו, כדי שינסו אותו ויעמידו בניסיונות. ויראו אם הוא עדיין שש ושמח בקרבת ה'. ולדעת את אשר בלבבו. אם יפנה לבבו אחרי אלוקים אחרים שהם— מ־מה זה אלוהים אחרים? תאוות הגוף המשתלשלים מסטרא אחרא ובהם הוא חפץ, שם נמצא התענוג שלו, או אם חפצו ורצונו לחיות חיים אמיתיים המשתלשלים מאלוקים חיים אף שאינו יכול. מה זה המילים האלה "אף שאינו יכול"? עד עכשיו לא היה לנו כאלה דברים. אף שאינו יכול. עד עכשיו אמרנו ש—

47:58 דובר 3 שהוא יכול.

47:59 דובר 1 שהוא כן יכול. למרות שזה כ— אומר אדמו"ר הזקן, אז יש פה שני פירושים. הפירוש הפשוט

48:05 דובר 3 אף שאינו יכול, לא

48:08 דובר 1 שהוא-- בדיוק. אף שהוא לא יכול מה? אז יש פה שני פירושים. מה הוא לא יכול? פירוש הפשוט שהאדם יכול לרצות לחיות בצורה כזאתי. בפועל אדם לא יכול. אדם בינוני, אדם כערכינו לא יכול לחיות בעולם הזה ולהרגיש כמו צדיק. הוא לא יכול, זה לא תלוי בו. מה הוא-- ולמרות שהוא לא יכול, הוא צריך להשתדל ולרצות את זה, כי זה האמת. להשתדל ולחשוב ולצייר לעצמו ולהעמיק את מחשבתו ודעתו, כי זה מה שצריך, זה האמת וככה צריך להיות. ותעשה כמה שאתה יכול, זה הפשט. כן, למרות שאתה לא יכול להגיע לזה בפועל, אתה צריך להשתדל ככל יכולתך. זה הפש-- זה, זה, זה הפירוש הראשון. וה-- באופן פנימי יותר אז, אה... ברח לי עכשיו. טוב, טוב, נסתפק, נסתפק בפירוש הראשון. אה, נמשיך אחרי הסוגריים. "ויאמין שבאמת הוא חי בהם", בחיים הרוחניים, "וכל צרכיו וכל ענייניו משתלשלים באמת בפרטי פרטיותיהם שלא מסטרא אחרא, כי מה' מצעדי גבר כוננו ואין מלה, ואין מלה וכו'". זאת אומרת, אדם צריך להרגיש שכל החיים שלו משתלשלים מרוחניות, ולא רק כללות, המצב הכללי, אלא גם "מה' מצעדי גבר כוננו", שכל ה, כל ה... לא רק ה, ה-- לא רק המצבים והמקומות שאני נמצא בהם הם מ-מ-מאלוקות, הכל בהשגחה פרטית, אלא גם כל תנועה שלי, "מה' מצעדי גבר כוננו", שכל תנועה של הגוף שלי גם היא מקבלת את החיות שלה כל רגע מאלוקות. ויותר מזה, "אין מלה", שמה הפסוק בתהילים, "אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כלה", שכל מילה לפני שאדם אומר אותה, מוציא מהפה, אז הקדוש ברוך הוא נותן לו כוח להגיד את המילה הזאתי. אז לא רק את, את תנועות הגוף שלי הכל מקבל חיות מה'

50:45 דובר 1 כל רגע, אלא גם כל מילה שאני אומר, גם זה מקבל חיות מה' כל רגע. עם זה צריך לחיות. אגב, הרבי מעיר פה הערה נפלאה. יש-- הרי הוא רוצה להגיד פה שה-שה-שאדם צריך להאמין בהשגחה פרטית אפילו ב-ברמה כזאת. כן? אז למה הוא לוקח דווקא את הפסוק "מה' מצעדי גבר כוננו"? זה פסוק בסוף תהילים. יש המון פסוקים בתורה ובתנ"ך שמדברים על השגחה פרטית לפני תהילים. למה הוא לוקח פסוק דווקא משמה? הרבי מס-הרבי מסביר ש... אה, יש דרשה של חז"ל: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן הכריזו עליו מלמעלה". חז"ל אמרו מה פירוש השגחה פרטית? שאדם לא נפצע, לא, לא, אין לו, לא קרה לו, כאילו לא, לא נפצע באופן-- בצורה הכי קטנה באצבע, בקצה האצבע למטה אם לא הכריזו עליו מלמעלה. אין-- שום דבר לא מקרי בעולם. על מה-- איפה חז"ל דורשים את הדרשה הזאתי? על הפסוק הזה. בגלל שהפסוק הזה לא סתם מדבר על השגחה פרטית, הוא מדבר על השגחה פרטית באופן כזה שגם כל הייסורים, אפילו ייסורים הכי קטנים שבא-- שבאים על האדם, זה בא מלמעלה. אז לכן אדמו"ר הזקן תפס דווקא את הפסוק הזה לעניין השגחה פרטית. הוא ממשיך. "ואם כן", שלא רק באופן כללי יש עליי השגחה פרטית, אלא כל החיים שלי ואפילו התנועות שלי ואפילו הדיבורים שלי, הכול מקבל את החיות מהאלוקות, מ-מ-עדן, מעצם הטוב כל רגע ורגע. "אם כן, הכול טוב בתכלית, רק שאינו מושג". נו, אז מה? זה שאני לא משיג, זה לא משנה את המציאות? "ובאמונה זו באמת נעשה הכול טוב גם בגלוי". זה כבר חידוש.

52:47 דובר 4 למה?

52:49 דובר 1 למה? אומר אדמו"ר הזקן דבר נפלא, כשאדם יאמין שהכול טוב, אם הוא באמת יאמין, זה באמת יהפך להיות טוב. המציאות הגשמית של העולם תשתנה. ולמה? "כי באמונה זו שהוא מאמין שהרע הנדמה בגלוי, כל חיותו של הרע הזה הוא באמת מטוב העליון, שהיא חכמתו יתברך", אם הוא באמת יאמין בזה, "שאינה מושגת, היא העדן שלמעלה מעולם הבא. הרי באמונה זו נכלל ומתעלה באמת הרע המדומה בטוב העליון הגנוז". הרי למדנו כבר כמה פעמים בתניא ש... על החשיבות שכשאדם מקיים מצווה אז הוא גם יקיים את זה עם הלב, עם הרגש, עם השכל, שזה לא יהיה מצוות אנשים מלומדה. כן, זה כל החצי השני של התניא, שם מפרק ל"ד ואילך, שהחשיבות הגדולה של בירור ותיקון הנ-- בירור העולם ותיקון הניצוצות ו-ו-ו-להחדיר אלוקות בתוך הגשמיות של העולם, בתוך החיים שלנו. הכול בא על ידי מה? על ידי כוונה. כשאדם מתכוון להיות והנש-- איך זה עובד? הנשמה שלנו היא נשמה אלוקית ומחוברת למעלה, נרצה או לא נרצה. אז כשאדם את הנשמה הזאת שלו מגלה אותה בתוך הגוף בפועל, ה-האהבה שיש לנשמה מתגלה בגוף. אז, אז עכשיו הגוף עם הנפש הבהמית היא, הוא עכשיו מתאחד עם הנשמה. הוא עולה למקורו ושורשו, עולה למעלה. ככל ש-- אז היא הכוונה, אם זה כוונה שכלית, כוונה רגשית, כמו שהוא מסביר שם באריכות. הכוונה של האדם, המחשבות והרגשות שלו, זה לא פועל באוויר ריק. זה נמצא בתוך העולם ואז הכול מערכת משולבת, הכול עובד ביחד וכשאדם מאמין ב-ב-ב-- אז, אז, אז גם, גם פה אותו דבר, כשאדם מאמין... כשאדם מא... כשאדם מאמין שהרע שהוא רואה בעיניים הוא בעצם טוב ולא סתם טוב, אלא מקור הטוב, והוא לא רק

55:14 דובר 1 אומר את זה לעצמו, אלא מצייר את זה בעצמו עד שהוא באמת משתנה והוא באמת מאמין בזה, אז בזה עצמו הוא מגלה ב-ב-ברע את, את, את מקורו ושורשו, וברגע שהוא מגלה בו את מקורו ושורשו אז הוא כבר לא רע, וממילא המציאות הגשמית משתנה גם כן. וזה באמת הסיפור, זה הסי-- הסיכום. זה באמת מה שקרה אצל ר' מאיר שלמה ינובסקי, שהוא היה במצב הכי חמור שרק יכול להיות וכל מה שהיה שם, שהוא פשוט שמע את איגרת הקודש הזאת עוד פעם ועוד פעם והחדיר בעצמו שאכן הכול טוב, ותוך שלושים יום זה, זה נגמר.

56:03 דובר 4 וואו.

56:08 דובר 1 אז מצד אחד, איגרת הקודש הזאת דורשת מאיתנו דבר שלא דרשו מאיתנו עד היום בתניא וגם לא ידרשו מאיתנו הלאה. לא לש-- רק לשלוט על המעשים, מחשבות ודיבורים, אלא לשלוט על הרגש הפנימי, שהתענוג שלנו יהיה באלוקות כמו אצל צדיקים. ועד כדי כך זה קשה שבאמת הרבי אומר, צריך ל-להדגיש את זה, להשכילך: תדע לך שזה שייך גם לך, כי זה באמת דבר שמצד עצמו אדם חושב על זה, רגע, זה אני-- אה, זה, זה כבר לא שייך אליי. אדמו"ר הזקן אומר: לא, גם זה שייך אליך. איך? ת-תחשוב על העניין הזה של יש מאין שמוסבר בחסידות באין סוף דברים, והרעיון בסך הכל הוא פשוט. תחשוב על זה. תחרוט את זה בלבך. תחשוב על זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. אז-- וכל רגע תחשב ת-ת-כל פש-- יש פעם שיש ייסורים או משהו לא טוב, איזה מחסור בגשמיות, אתה עוד פעם תחזיר לעצמך ותחשוב על עצמך שזה לא, זה, זה, זה, זה טוב. זה בא מהקדוש ברוך הוא. זה בא מעדן. זה לא רק שזה לטובה. מכירים את ה-- את ההבדל, את הסיפור על נחום איש גמזו ו... ורבי עקיבא? שיחה של הרבי. כן? את מכירה? אה... מכירה?

57:28 דובר 4 מכירה את הסיפור, למה? מכירה את הסיפור, למה?

57:31 דובר 1 בקיצור, רבי עקיבא, אה, כן. רבי נחום איש גמזו היה אומר על כל דבר: גם זו לטובה, גם זו לטובה. ו... אז היה לו את הנס שהוא הלך ל... ומילאו לו את זה בעפר ואחר כך זרקו והיה נס גדול. העפר עצמו נ-נ-נהפך לחרבות, וזה, זה הנס. רבי עקיבא היה, אה, אומר, אה, כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה. אותו דבר. מספרת הגמרא שפעם היה סיפור שהלך בדרך והיה לו חמור ותרנגול ו...

58:06 דובר 4 נר.

58:06 דובר 1 ונר. אז הרבי שואל למה שלושת הדברים האלה? החמור בשביל לרכב עליו, אה, תרנגול בשביל להעיר אותו בבוקר בזמן לתפילה ונר בשביל שיוכל ללמוד בלילה. זה מה שנקרא, כן, כיסא, מיטה, שולחן ומנורה, כן, מה שצריך. זה... עם זה הוא הלך בדרך. והיה-- אבל אז הוא לא הצליח להגיע לעיר. חנה מחוץ לעיר, בא אריה טרף את החמור, בא...

58:33 דובר 4 רוח.

58:33 דובר 1 כיבתה את הנר וכולי. והוא אמר, נו, כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, הכל לטובה. אחר כך באו גויים ושבו את כל העיר ואותו לא שבו, לא שמעו אותו בגלל שהתרנגול לא היה. אז מה ההבדל בין שני הסיפורים? הרבי מסביר בסיפור של, אה, רבי עקיבא מה שקרה היה לא טוב. אכלו לו את החמור. הוא לא יכל ללמוד בלילה, אה, הוא לא, לא יכל ל-- מה שקרה היו דברים לא טובים. זה גרם לדבר טוב, אבל, אבל מה שקרה בשטח לא היה כמו שצריך. היה עדיף להסתדר בלי זה. מה שכן, מה שאין כן אצל הרבי-- אצל, אה, נחום איש גמזו היה שהעפר עצמו הוא זה שהיה טוב. הוא לא הביא למשהו טוב. העפר עצמו, אותו עצמו זרקו. אם היו שמים לו שם כסף וזהב זה היה לא טוב. כן? אז, אז ה... אז כשאדם מחדיר בעצמו שהרע והייסורים שיש לו זה לא לטובה, זה עצמו טוב. זה מה שמגלה, מ-מעלה את ה, את, את הרע הזה למקורו ושורשו שהוא באמת טוב, ואז המציאות משתנה.