אגרת הקודש פרק ב'

00:00 דובר 1 טוב, אנחנו חוזרים באיגרת הקודש ב'. איגרת הקודש, טוב, כולם למדו אותה בטח ריבוי פעמים ב-בתניא היומי. אחת האיגרות שעל פניה כשלומדים אותה בשטחיות היא לא נראית מרשימה, אבל כשנכנסים לפרטים אז, אה, נראה. אחד הדברים המיוחדים באיגרת הזאת, ששונה מרוב איגרות קודש, שלאיגרת הזאת יש כותרת. רוב איגרות קודש מתחילים סימן א', ג', ד'. פה יש לה כותרת: אחר ביאתו מפטרבורג.

00:40 דובר 2 ומי הוסיף את זה?

00:42 דובר 1 המדפיסים.

00:44 דובר 2 אוקיי.

00:45 דובר 1 מהדפוס הראשון.

00:46 דובר 2 אלה שהוציאו את הכותרת.

00:47 דובר 1 כן, כן. יש עוד איגרת אחת-- קודש אחת כזאתי בסימן כ"ז. גם שם, אני לא יודע אם יש עוד אחד, נדמה לי שרק השתיים, שתיים אלו. יש הבדל בין הכותרת פה לכותרת שם. תראו כמה, כמה זה כל, כל, כל פיפס פה מדויק. בכותרת שם בכ"ז, אז קודם כתוב סימן כ"ז ומתחת הכותרת. פה כתוב קודם הכותרת ואחר כך ב'. הסדר הפוך. שיחה של הרבי על זה. מה, מה הדיוק בזה? שיחה נפלאה. ה... יש שיחה של ה-- הרבי מסביר על פי שיחה של הרבי הקודם ש... איגרת הקודש ב' היא לא סתם שמו אותה בתור ב', אלא היא התחילה את העניין השני. היא התחילה את התקופה, התקו-- היא סמ-- האיגרת הזאת מסמלת את תחילת התקופה השנייה בחסידות. זאת אומרת, יש את חסידות חב"ד עד איגרת הקודש ב' וחסידות חב"ד מאיגרת הקודש ב' והלאה. ש... האיגרת הזאת כתב הרבי הזקן לחסידים כשהוא יצא מהמאסר, יצא מהמאסר הגדול בפטרבורג.

02:05 דובר 2 ב-נ"ט.

02:06 דובר 1 ב-נ"ט, תקנ"ט. מה, מה הוא ראה צורך לכתוב, לכתוב איגרת? הרי המאסר היה בעקבות הלשנות והמאסר, הסיפור עם ה-- מסביב לתניא. כבר דיברנו על זה כמה פעמים ש... אה, ההתנגדות לאדמו"ר הזקן הלכה והתחזקה כל הזמן, אבל המתנגדים היו ככה, החזיקו את עצמם. בכל זאת, זה יהודים, בכל זאת, ככה איפה, איפה שהוא הם לא יצאו מכל הגבולות. אבל ברגע שה-שהרבי הזקן הדפיס את התניא בתקנ"ז, הם יצאו מכל ה-- יצאו מכל הגבולות שלהם והתחילו להילחם מלחמת חורמה נגד החסידים ב-ב-חרמות ו-ו-ועד שזה הגיע ל-למלשינות שהם התכוונו שהצאר יהרוג את האדמו"ר הזקן. זאת הייתה המטרה שלהם מפורש.

03:01 דובר 2 נו?

03:04 דובר 1 ו... וכשה-ה-הממשלה, הצאר שחרר את האדמו"ר הזקן, זה הייתה סטירה בפרצוף של המתנגדים. זאת אומרת, הממשלה הכירה רשמית בחסידות חב"ד. הם לא ידעו מה לעשות. מבחינת החסידים זה היה ניצחון שזה לא רק הרבי הזקן, אה, אה, ניצל. זה לא רק אפשר להמשיך עם תורת החסידות. זה לא רק אנחנו ניצחנו. זה, זה היה מהפך. ה-ה-החסידים פשוט לא יכ-- את המ-- את ההתרגשות שלהם מ-מגודל הניצחון. החסידים התהלכו בתחושה כזאתי של "אני ואפסי עוד". איך הוא נקרא, לשים פס על העולם. פשוט צפצפו על כל העולם והרגישו כזו הרגשה של, של ביטחון ורחבות כזאתי ועכשיו זהו, נפתח הצינור, נפתחה הדרך וגמרנו ו... ו...

04:07 דובר 2 אנחנו הבעלי בתים פה.

04:08 דובר 1 אה?

04:08 דובר 2 אנחנו הבעלי בתים.

04:10 דובר 1 אנחנו הבעלי בתים. בדיוק, זה התנועה של רחבות כזאתי, אבל אה, הרבי הזקן לא ראה את זה בעין יפה, כי למרות שזה בא מצד הקדושה, זה בא מצד "ויגבה ליבו בדרכי ה'". אנחנו מצליחים, אנחנו יכולים להפיץ את תורת החסידות. הרבי הזקן מאוד חשש שזה יביא ל-לגאווה כפשוטה, כי מתנועה כזאת של רחבות ולצפצף על העולם, להגיע לליפול בגאווה, בישות, בגסות הרוח זה, זה קצר מאוד. בפרט שלא כל החסידים של האדמו"ר הזקן בתקופה ההיא כבר היו, היו לו עשרות אלפי חסידים וראשי משפחות. לא כולם זה גדולי החסידים המבינים. יש גם אנשים פשוטים ביניהם. הרבי הזקן מאוד חשש ואז הרבי הזקן כתב את איגרת הקודש הזאת שכל המטרה שלה זה להוריד לחסידים את האף. לכן זה דבר אחד, זה הרקע הכללי למצב שהיה. אה, הרבי הקודם כשהוא מספר את הסיפור, אז, אז הוא אומר שמעבר להרגשה של החסידים זה לא היה רק הרגשה של חסידים. היה בזה אמת. הרבי-- הקודם מדמה שהרבי הזקן לפני פטרבורג ואחרי פטרבורג זה כמו משה רבנו לפני שהוא עלה להר ואחרי שהוא קיבל את קרני ההוד. שזה, שזה גילוי אחר. עד, עד פטרבורג זה היה נקרא אצל האדמו"ר הזקן גדלות ראשון ומ-מפטרבורג והלאה התגלה אצל הרבי הזקן המדרגה של גדלות שני. דיברנו פעם על-- דיברנו פעם אני חושב גדלות ראשון, גדלות שני. יש בכלל, אה, זה פשוט... אני יודע, זה קצת ארוך ובשביל זה גם החלטתי בסוף יש פה מודפס-- הדפסתי פה שתי אגרות קודש. חשבתי ללמוד את שתיהן, אבל ידעתי שההקדמה ארוכה, אז אמרתי בסוף נלמד רק אחת כי היא מאוד קצרה, אבל ההקדמה שלה ארוכה. אה, יש בחסידות, אה, מוסבר שכמו

06:32 דובר 1 שאצל האדם יש ילד ויש אדם מבוגר. אצל ילד קטן הוא מבין, ההבנה שלו זה לא רק שהוא לא מ-- שהוא מבין לאט, כל ההבנה שלו היא קטנה, בקטנות. ה-הוא מבין לאט, הוא

08:15 דובר 4 שתי, אמ, שתי סוגי התפתחות בגדילה יש מתינוק לילד ויש מילד למבוגר.

08:20 דובר 3 עכשיו יותר בפרטות, אצל ילד יש שלוש. יש כמו שילד מתפתח בעודו בבטן אמו, גם אז כבר יש לו שכל. ממילא גם אז כבר יש לו רגשות, אבל זה שונה לגמרי מאז שהוא כבר מתחיל לינוק, וברגע שהוא מפסיק לינוק, מתחיל לאכול, מתחילים המוחין שלו להתפתח. זה עוד פעם שלב אחר. אז אצל-- כשמדברים על ילדים, מוחין דקטנות-- יש מוחין דעיבור, מוחין דיניקה ומוחין דגדלות. מוחין דגדלות של ילד זה עוד לא מוחין דגדלות באמת. זה מוחין דגדלות של ילד. כן? אבל בכללות יש מוחין דקטנות, זה מוחין ורגשות של ילדים, ומוחין דגדלות זה מוחין של אנשים מבוגרים. עד כאן מובן. בזה עצמו, במוחין דגדלות, אחרי שכבר יש אדם מבוגר, אז באופן כללי רואים שני סוגים של אנשים. יש אנשים שכמו את אומרת נשארים ילדים. הוא מבוגר, יש לו צורת חשיבה של מבוגר ורגשות של מבוגר, אבל מה מעניין אותו? הוא מעניי-- הוא חי בתוך העולם הזה. יש אנשים שהם חיים בתוך עולם של מושכלות. מעניין אותם ה-ה-הרוחניות, זה יכול להיות אסטרונומיה, פילוסופיה, מתמטיקה. זה-זה הם חיים בתוך ה... חיים בתוך זה. ורואים הבדל בין סוגי האנשים האלה בהתנהגות שלהם. זה לא רק מה הם חושבים. אדם שהוא יותר עוסק במושכלות כל הזמן, אז גם המידות שלו הם יותר... הוא יותר רגוע, יותר מקבל, יותר מכיל, הוא פחות כועס, פחות, פחות, פחות אכפת לו מהעולם הזה. אז זה נקרא בגשמיות, במוחין דגדלות זה נקרא גדלות ראשון וגדלות שני. בסדר? ככל המשל הזה ועם עוד הרבה הרבה הרבה הרבה פרטים אחרים יש גם ברוחניות. יש... מוח שליט על הלב, השכל מוליד את הרגש ויש איך שנולדת אהבת ה' אצל מי שיש

10:35 דובר 3 לו מוחין דקטנות ויש מוחין דגדלות, וגם מוחין דגדלות יש גדלות ראשון, גדלות שני. עכשיו כל זה מדברים על חסיד שלומד חסידות, אדם מבוגר שהוא כבר גמר ללמוד ישיבה. כן, בתקופת אדמו"ר הזקן הרי התחילו ללמוד חסידות רק, רק המבוגרים, רק אחרי שגמרו את, את ללמוד גמרא ומשנה וכן הלאה. מדברים על אדם מבוגר, אלא מה, ה-ה-האופן ההסתכלות שלו על תורה, על אלוקות, ההתבוננות שלו זה בקטנות. ויש כאלה שזה בגדלות, ובגדלות עצמו יש שני סוגים. מה זה שלושת הסוגים האלה? כאשר אדם, אה, מתבונן בגדלות ה' במה שאנחנו קוראים אור הממלא כל עלמין. איך הקדוש ברוך הוא מהווה את העולמות, מחיה את העולמות, מחזיק את העולמות, עושה ניסים, לא עושה ניסים, מוריד את הכוכבים ומעלה את ה... משנה את הזמנים, מציל את עם ישראל, מנהיג את העולם. זה מוחין דקטנות. הוא מסתכל על הקדוש ברוך הוא, כל ההסתכלות שלו מס-מס-מסתכמת במה? באיך שהקדוש ברוך הוא מקטין את עצמו להנהיג את העולם. ממילא גם אהבת ה' שלו היא בהתאם, מוגבלת. למרות שזה יכול להיות אהבה כרשפי אש ואהבה מאוד גדולה ועוצמתית, אבל זה עדיין נקרא מוחין דקטנות. מוחין דגדלות זה כשאדם מתבונן באלוקות לא איך שהקדוש ברוך הוא מחיה את העולם אלא איך שהוא. ובזה עצמו יש שתי דרגות. יש, אה, מה שאדם מתבונן במציאות ה' ויש מה שהוא מרגיש את המהות. הוא-- האם הוא יודע שיש-- במה-במה מתבטאת ההתבוננות שלו? בעצם זה שיש הקדוש ברוך הוא והוא מ-מ-מתבונן, לומד את שער היחוד והאמונה ומנסה להבין את הכל והכל אצלו זה בגדר של הבנה? ידיעת האלוקות שלו זה בא מ-מ-מצד שכל, מצד הבנה או אם הוא מתעלה עוד יותר ומצליח

12:53 דובר 3 גם להרגיש את האלוקות, לראות אותה בעיניים. זה נקרא מוחין דגדלות. ואומר הרבי, הראיה שההבדל אצל אדמו"ר הזקן עצמו ב-באלוקות שהוא בעצמו ומה שהוא הוריד בעולם לפני המאסר ואחרי המאסר זה גדלות ראשון וגדלות שני. המאסר פעל אצל אדמו"ר הזקן וממילא אפשר גם לחסידים עד לדור שלנו להרגיש אלוקות. וזה איגרת הקודש הזאת, ולכן זה מתחיל סימן ב'. אחרי ביאתו מפטרבורג מתחיל החלק השני, סימן ב'. מה אומר אדמו"ר הזקן? "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת", זה פסוק שאמר

13:47 דובר 5 יעקב אבינו.

13:47 דובר 3 יעקב אבינו אחרי שהוא ניצל מלבן ועמד בפני הפגישה עם עשיו. אז הוא רואה צורך לנכון להתנצל כביכול בפני הקדוש ברוך הוא ששמא גרם החטא. מכירים, נכון?

14:08 דובר 5 כן.

14:08 דובר 3 אומר אדמו"ר הזקן: "פירוש". מה זאת אומרת פירוש? מה צריך לפרש? כתוב-- רש"י כבר פירש, נכון? מה צריך לפרש פה ב"קטנתי מכל החסדים"? וה-הרבי מסביר שב"קטנתי מכל החסדים" יש שני פירושים ושניהם לא מסתדרים. יש פירוש של רש"י ושל הרמב"ן. רש"י מסביר מה זה "קטנתי מכל החסדים", שמא גרם החטא או, אה, שכבר קיבלתי-- נתת לי כל כך הרבה חסדים ולכן התמעטו זכויותיי. כן. שואל הרמב"ן, מקשה על רש"י: כתוב "קטנתי", לא כתוב קטנו, קטנו זכויותיי. בפסוק לא כתוב שבגלל החסדים קטנו זכויותיי. כתוב שאני נהייתי קטן. אז מה שאתה מסביר רש"י לא מתאים למה שכתוב בפסוק. כן? אתם איתי?

15:09 דובר 5 כן.

15:10 דובר 3 אומר הרמב"ן יש הסבר אחר. לא, זה רש"י לא-- הוא חולק על רש"י. יש הסבר אחר. מה ההסבר של הרמב"ן? יעקב היה קטן בעיניו. הוא תמיד היה קטן בעיניו, בלי קשר לשום דבר. בגלל שהוא היה, אה, אה, כל כך קטן בעיניו, אז כשהקדוש ברוך הוא נתן לו כזה ריבוי חסדים, הוא הרגיש שהוא לא ראוי, שהוא לא ראוי שהקדוש ברוך הוא יעשה לו עוד חסדים. אומר אדמו"ר הזקן: רגע, אבל לפי זה זה לא החסדים גרמו שהוא יהיה קטן. כתוב "קטנתי מכל החסדים". אז לפי הפירוש של רש"י קשה, לא החסדים גרמו. לפי הפירוש של הרמב"ן קשה, הוא היה קטן מקודם, לא בגלל החסדים. מה עושים? אומר אדמו"ר הזקן שהפירוש הוא שניהם ביחד. שיעקב אבינו הוא לא היה קטן. מי גרם לו להיות קטן? החסדים, שזה כמו רש"י. אבל החסדים לא גרמו שהזכויות שלו י-י-יקטנו, אלא החסדים גרמו שהוא יהיה קטן. הרי זה כן מחבר את שני הפירושים של רש"י והרמב"ן. פירוש שבכל חסד וחסד שהקדוש ברוך הוא עושה לאדם צריך להיות שפל רוח מאוד, מאוד. זאת אומרת מה הפירוש של קטנתי מכל החסדים? שכשהקדוש ברוך הוא עושה לאדם חסדים זה צריך לגרום לו להיות שפל רוח במאוד, מאוד. כן. למה כל חסד וחסד? כל חסד שהקדוש ברוך הוא עושה. איזה שני חסדים יש?

16:58 דובר 6 חסד שרואים בגלוי וחסד שלא רואים בגלוי?

17:01 דובר 3 כן, בערך. חסד שבהשתלשלות, חסד שלמעלה מההשתלשלות, חסד שעל פי דרך הטבע, חסד שלמעלה מדרך הטבע. לא משנה איזה חסד הקדוש ברוך הוא עושה עם האדם, אם הקדוש ברוך הוא עושה עם האדם חסד, אם ה-ה-האדם עצמו הוא בא מצד הקדושה, החסד צריך לגרום לו שפלות, כמו שהיה אצל יעקב אבינו. אז מילא אתם החסידים, הקדוש ברוך הוא עשה לכם כזה חסד. מה אתם עכשיו מרגישים שאתם מעל כל העולם? היה צריך לגרום אצלכם הרגשה הפוכה. למה? למה כשהקדוש ברוך הוא עושה לאדם חסד הוא צריך להרגיש את עצמו פחות? לכאורה הקדוש ברוך הוא עושה לי חסד, אז...

17:49 דובר 6 מגיע לי חסד.

17:50 דובר 3 אז אני אמור להרגיש יותר טוב, לא? מה? למה זה אמור לגרום? אומר אדמו"ר הזקן כי, "כי חסד דרועא ימינא וימינו תחבקני". עוד פעם מביא פה שני, כמו שהוא דיבר על חסד וחסד, שני סוגי חסדים. אז הוא מביא פה גם שני ציטוטים. מה הם שני סוגי חסדים? יש חסד שהוא מסוג דרועא ימינא ויש חסד שהוא מסוג וימינו תחבקני. דרועא זה-

18:21 דובר 6 זרוע.

18:21 דובר 3 זרוע. יד. כן. אז יד זה אחד מהאיברים של האדם. כלומר, אם מדברים על החסד של הקדוש ברוך הוא שהוא זרוע ימינו, זה איך שהקדוש ברוך הוא מתלבש בתוך איברים להנהיג את העולם. אז יש איבר היד הימנית והיד השמאלית שהוא מנהיג את העולם. אבל זה מדובר על האור הממלא כל עלמין. וימינו תחבקני. זה מדובר על החסד שמחבק את האדם, שמקיף, שמסביב. כן. על שניהם נאמר, גם על החסד שמתלבש בעולמות וגם על החסד שלמעלה מעולמות. על שניהם נאמר שמשייכים לצד ימין, דרועא ימינא וימינו תחבקני. זאת אומרת, רוצה אדמו"ר הזקן להגיד למה כל חסד שאדם עושה צריך לגרום לו שפלות ונמיכות הרוח ולא להיפך? בגלל שהחסד בא מצד הימין. נו, ואם הוא בא מצד ימין אז מה?

19:20 דובר 6 אם כן, יותר שזה בא מצד ימין.

19:22 דובר 3 אז למה זה צריך לגרום לו שפלות אם זה בא מצד ימין? אז הוא מסביר שמה ההבדל בין ימין לשמאל.

19:28 דובר 6 חסד ודין.

19:30 דובר 3 כן. שימין היא בחינת קרבת אלוקים ממש ביתר שאת מלפנים. ימין זה כשהקדוש ברוך הוא מקרב אותו. לא, שמאל דוחה. זה כשמקרב, מקרב יותר מאשר קודם. נו, אז אם הקדוש ברוך הוא עכשיו מקרב אותי יותר מאשר קודם, אז למה אני צריך להיות-- להרגיש יותר שפל עדיין? כי כל הקרוב אל ה' ביתר שאת והגבהה למעלה מעלה צריך להיות יותר שפל רוח למטה מטה. מדוע? כמו שכתוב "מרחוק ה' נראה לי". אז אפשר להבין את זה בשני אופנים. קודם כל הפסוק אומר, אומר אדמו"ר הזקן. סליחה, נתחיל ככה. אדמו"ר הזקן אומר יש פסוק. הפסוק אומר "מרחוק ה' נראה לי". אז תבין אותו איך שאתה רוצה. או שתבין שרק אם תהיה רחוק, אם תהיה שפל ה' ייראה אליך, או שתבין שבשביל, אם אתה באמת רוצה שה' ייראה אליך, אתה צריך להיות רחוק. זה לא משנה איך תבין. אם ה' נראה אליך רק כשאתה תהיה רחוק, אז מה? מה זה טוב שהוא מקרב אותך אליו? אם הוא מקרב אתה לא יכול לראות אותו.

20:57 דובר 7 אתה יכול להרגיש אותו.

21:03 דובר 3 שגילוי האלוקות אצל האדם זה רק כשהוא מרגיש את עצמו שפל. אם האדם מרגיש את עצמו גבוה, מתחיל להרגיש את עצמו עם ישות ומתחיל להרגיש את עצמו, אז אז לא יהיה "נראה לי". וכנודע דכולא קמיה דווקא כלא חשיב. מתי יש לדבר חשיבות? כשהוא אה כשהוא רחוק? כשדבר נמצא קמיה ה', משווים אותו לעומת ה', אז אז הוא כלא חשיב. רק אם הוא רחוק מה' אז יש לו מציאות. אם כן, כל שהוא קמיה יותר, ככל שהאדם קרוב יותר, הקדוש ברוך הוא עכשיו חיבק אותו או...

22:01 דובר 7 קמיה זה רחוק או?

22:02 דובר 3 לא, קמיה זה לפניו.

22:04 דובר 7 אוקיי.

22:04 דובר 3 ככל שהאדם נמצא יותר לפניו, הקדוש ברוך הוא נתן לו יותר חסד וקירב אותו יותר. אז האדם הוא יותר כלא ואין ואפס. אז מה אתה מרגיש את עצמך פתאום כזה גדול שנתנו לך חסד? אם, אם ההתקרבות הזאת הייתה אמיתית, היית אמור להרגיש יותר לא ויותר אין ויותר אפס. אם זה שנתנו לך חסד ואתה מתחיל להרגיש את עצמך, אז סימן ש-ש-שאתה לא באמת התקרבת. מה זה הדיוק הזה? לא ואין ואפס. למה זה שלושה לשונות? מה ההבדל בין לא לבין אין ולבין אפס?

22:53 דובר 7 ואפס זה שקלים, זה ממש פחות מאין.

22:56 דובר 3 אפס זה יותר אפס מאשר אין. נכון, אבל מה? איפה זה מונח פה? נסו להיזכר מה שדיברנו פעם על האור. אור השמש. זוכרים על אור השמש? הזיו. יש את הזיו כמו שהוא מחוץ לשמש והזיו כמו שהוא כלול במקורו. זוכרות שדיברנו על זה? כן. אז האור של השמש כמו שהוא מאיר בחלל העולם, פה אין שמש. אז יש מציאות של אור, מציאות של זיו. כן, האור כמו שהוא כלול בתוך השמש, שם הוא בטל במציאות, שם הוא אפס. בחוץ הוא אין. האור. האור מהשמש זה כמו אין, יש. האור לא יכול להתקיים בלי שמש, אין לו מציאות בלי שמש. שמש שוקעת, אין אור. כן. כל המצ-- כל הקיום שלו תלוי בשמש, אז ממילא גם בזמן שהוא כן נמצא בחלל העולם הוא לא מציאות עצמאית. הוא בטל אל השמש, הוא בטל למקורו. אז נכון שמצד אחד יש פה מציאות של אור, מצד שני איזו מציאות יש פה? מציאות של התפ-- הוא רק התפשטות של השמש, הוא לא משהו עצמאי. אז זה נקרא ביטול של אין. אבל כשהאור כלול במקורו בגוף כדור השמש, איפה-איפה שהשמש נמצאת, ש-שמה אתה לא יכול להגיד שיש, שיש אור. אין שם אור. יש, יש, יש שם את השמש. אין, אין שם משהו אחר חוץ מהשמש. אין שם עוד משהו. כן? אז זה אפס. שמה המציאות שלו היא אפס. מה זה כלא? זה אין ואפס, כן? האור כמו שהוא בחוץ. מה זה כלא? כלא זה... הוא מרגיש את עצמו למציאות. מה לעשות? הוא חי בעולם הזה, הוא אוכל, נושם, יש לו ילדים, משפחה, הוא מתפקד, צריך קצת לעבוד. הוא, הוא חי פה, מרגיש שהוא חי ונושם, אבל הוא

25:06 דובר 3 מבטל את עצמו לקדוש ברוך הוא. זה נקרא ביטול היש. כן? אז שלוש, שתי דרגות, כלא ואין ואפס, זה ביטול היש, אה, ולמעלה זה ביטול האור למקורו וביטול, ביטול במציאות לגמרי. כן. אז ככל שהקדוש ברוך הוא עושה לך יותר חסד, אתה יותר קרוב אל האור, אתה יותר קרוב אליו עד שאתה כלול. מה אתה-- כזה חסד גדול מצד הקדוש ברוך הוא, אתה בטח כבר בעצמך כלול במקורו ושורשו. איך אתה מרגיש את עצמך למציאות? "וזו בחינת ימין שבקדושה וחסד לאברהם. שלכן אמר אברהם אנוכי עפר ואפר." זה לא שאברהם אבינו היה-- התיאורים של אברהם אבינו, אברהם העברי, כל התיאורים של חז"ל, של הרמב"ם וכולי. איך הוא-- אני עפר-- הוא איך, איך אחד כזה יכול להרגיש עצמו עפר ואפר? בגלל שזה ימין של קדושה. דווקא בגלל שהוא היה כל כך קרוב, הקדוש ברוך הוא נתן לו כאלה חסדים, לכן הוא הרגיש את עצמו עפר ואפר. אה, ואנחנו רואים אנשים כאלה, כאלה שהקדוש ברוך הוא נותן להם חסד וזה דווקא מתאים להם. אז הוא אומר-- אה, סליחה. הוא-- אה, "וזו היא גם כן מידתו של יעקב." זאת אומרת, מה שיעקב אבינו אומר, שאדמו"ר הזקן מצטט בתחילת, אה, בתחילת האיגרת, "קטונתי מכל החסדים". אוי, שכחנו להגיד שמה שטוב. מה שאדמו"ר הזקן מצטט שמה, אה, "קטונתי מכל החסדים", זה אותה התנועה של אברהם אבינו. אמר אנוכי עפר ואפר. כן, ה-ה-הביטול, הרגשת הביטול, אין-- כלא ואין ואפס, שאדם מרגיש את עצמו מצד שהקדוש ברוך הוא מקרב אותו ועושה לו חסדים. "ובזאת התנצל על יראתו מפני עשו." כן, אמרנו שיעקב בזה הוא התנצל. "ולא די לו בהבטחתו והנה אנוכי עמך וכולי." אולי

27:24 דובר 3 כן נחזור על זה. רק ש... בוא רגע שנייה אחת להתחלה. חבל פשוט להפסיד את הדיוק הזה, זה דיוק של הרבי. הרבי, הרבי שואל על קטונתי מכל החסדים ומכל וכו'. עכשיו, עכשיו כבר יותר קל להסביר את השאלה. אה, מה הרבי מס-מסביר פה בעצם שיעקב-- באיגרת שאנחנו צריכים להרגיש בטלים כמו שיעקב אבינו הרגיש בטל, נכון? מה אומר הפסוק? "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת". למה אדמו"ר הזקן לא מצטט את המילים "ומכל האמת"? מצד שני, אם הוא חושב שהמילים "מכל האמת" בסוף הפסוק לא שייכות פה, אז למה הוא אומר ומכל וכו'? תגיד, אני מבקש, תגיד כו', אבל מה דיברנו? דיברנו פעם על ההבדל כו' וכו'. לא דיברנו אף פעם. בתניא בכלל זה די מדויק, אבל בתניא זה מאוד מדויק. יש ב... יש מקומות שכתוב בתניא, אה, מתחילים איזשהו מאמר חז"ל, כו'. יש מקומות שכתוב וכו'. ההבדל הוא אם כתוב סתם כו', אומר אדמו"ר הזקן, תשמע, יש בפסוק עוד כמה מילים, הן לא שייכות לעניין שלנו. כן, אבל אם כתוב וכו', המילים שבהמשך הפסוק כן שייכות. כי זה ו', זה ו"ו החיבור. אה, הן שייכות. אז למה אתה לא כותב אותן בפירוש? כי זה שייך, אבל זה לא ממש נוגע. עכשיו הרבי מדייק את זה בהרבה שיחות ברש"י גם כן. כו' וכו'. ברש"י זה עוד יותר מדויק. רש"י כותב כו' וכו' לגבי מאמרי חז"ל, וגומר וגומר לגבי פסוקים. זה ממש ב-ב-בדיוקים של של של אותיות. אז פה אדמו"ר הזקן לא רק אומר, לא רק שהוא אומר "ומכל האמת", הוא אומר "ומכל וכו'". יש שם עוד משהו. כבר הזכרת, למה אתה לא

29:46 דובר 8 אומר שזה לא קשור? במקרה הכי שזה קשור זה לא קשור.

29:50 דובר 3 אז הרבי מסביר ש... יעקב אבינו למה אמר קטונתי מכל החסדים, מכל האמת? מה זה חסד ומה זה אמת? חסד זה מה שהקדוש ברוך הוא נותן לאדם בחסד. לא מגיע לו. הקדוש ברוך הוא עשה איתו חסד, נותן. אמת זה מה שהוא צריך לעשות על סמך תורת אמת. יעקב אבינו, הקדוש ברוך הוא הבטיח לו, אה, נו.

30:18 דובר 8 ואתה אמרת היטב איטיב.

30:20 דובר 3 זה מה שיעקב מזכיר לקדוש ברוך הוא: אתה אמרת היטב איטיב. אבל בהתחלה הקדוש ברוך הוא אומר לו, כן, היטב איטיב. אה, עם מה? מה? לא זוכר. לא זוכר את כל הפסוק. נו, אומר לו שאתה תלך ותחזור בשלום ו-ו-ועל האבן הזאת. מה?

30:39 דובר 8 יש איזה שיר, נכון?

30:40 דובר 3 כן, כן, כן. אז אז ליעקב אבינו הקדוש ברוך הוא הבטיח במפורש שהוא יחזור בשלום. אז ממילא הקדוש ברוך הוא מחויב לזה. אז יעקב אבינו אומר לקדוש, לקדוש ברוך הוא: קטונתי מכל החסדים, ואמר, לא רק שנתת לי את האמת, מה שהבטחת לי, עוד עשית לי חסדים. לאדמו"ר הזקן הקדוש ברוך הוא לא הבטיח לו שום דבר. אדמו"ר הזקן לא יכול להגיד על עצמו קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, כי הקדוש ברוך הוא לא הבטיח לו. מצד שני, אז יש הבטחה של של של הקדוש ברוך הוא כללית בתורה לכל יהודי, שכשהוא שומר את דרך השם, ושמרתם את חוקותיי ועשיתם אותם, אז יגיעו לו כל הברכות וכולי, והקדוש ברוך הוא ישמור עליו. אז הקדוש ברוך הוא כן הבטיח לו, לא הבטיח לו במפורש וכן הבטיח לו. אז אדמו"ר הזקן רק רומז את זה ב-

31:32 דובר 8 ומכל.

31:33 דובר 3 מכל וכולי. אה, אז אז בדבר הזה שיעקב אבינו מתנצל לפני הקדוש ברוך הוא, אומר: אני יודע שאתה הבטחת לי ואני מודה על כל החסדים, אבל אני לא מרגיש. אני לא מרגיש שזה מגיע לי. אז הוא פוחד. עכשיו, כשמגיע עשו אז אולי נכון, נכון, הכל נכון, אבל זה באמת לא מגיע לי שתציל אותי גם מעשו. אז הוא מתנצל לפני הקדוש ברוך הוא שהוא מבקש עוד פעם. אה, "ובזאת התנצל על יראתו מפני עשו ולא די לו בהבטחתו והנה אנכי עמך" וכולי. הקדוש ברוך הוא הבטיח לו במפורש. כן, בסדר, נכון, הבטחת לי אבל אולי. "מפני היות קטן יעקב מאוד מאוד בעיניו מחמת ריבוי החסדים כי במקלי" וכולי, "ועתה הייתי לשני מחנות", והוא מרגיש שאינו ראוי וכדאי כלל להינצל וכולי. וכמאמר רז"ל, שמא יגרום החטא, שנדמה בעיניו שחטא. חס ושלום לומר שיעקב חטא, אבל נדמה, נד-- הוא היה נ-- ככה היה נדמה לו. אז זה הכל. דיברנו חסד לאברהם כשהחסד בא מצד ה-- מצד הקדושה. מה שאין כן בזה לעומ-- אז כשמדברים על חסד שהוא לא של קדושה, הוא ישמעאל, שישמעאל הוא החסד של הקליפה. הרי אברהם הוא מידת החסד ויצא ממנו ישמעאל, חסד דקליפה. ויצחק היה גבורה ויצא ממנו עשו, גבורה דקליפה. אז ישמעאל הוא חסד דקליפה. מה אנחנו רואים אצל, אצל ישמעאל? בדיוק את התנועה ההפוכה. כל שהחסד גדול אז הוא הולך וגדל בגובה וגסות הרוח ורוחב לבו וכולי. בפשטות, ככל שאדם הוא יותר גס ופחות מרגיש בטל לאלוקות, אז, אז במקרה הטוב הוא כמו ישמעאל, מה שנקרא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. זה במקרה הטוב. מה זה במקרה הרע? במקרה הרע זה

34:00 דובר 3 כמו המן, שאמר המלך מחשיב אותי. לא אני, לא רק שאני עשיתי, המלך מחשיב אותי.

34:13 דובר 9 למי המלך חפץ לעשות.

34:15 דובר 3 אה?

34:16 דובר 9 למי המלך חפץ?

34:17 דובר 3 למי חפץ לעשות יותר ממני, כן. מלכו של עולם. אז תראו, תראו למי הקדוש ברוך הוא עושה חסדים. לא, הוא עשה לי, הוא עושה חסדים. ולזאת, אז היות אחרי שהבנו את הנקודה אומר אדמו"ר הזקן: "תראו חבר'ה, ככל שהקדוש ברוך הוא עושה לאדם חסדים הוא צריך להיות יותר ביטול, יותר לא, אין ואפס. זה שאתם מרגישים עם האף למעלה זה לא מגיע מצד הקדושה". זה, זה שפכטל רציני מאוד. "ולזאת באתי מן המודיעים מודעה רבה לכללות אנ"ש לכל הדורות על ריבוי החסדים", לא סתם ריבוי החסדים, "אשר הגדיל ה'". ריבוי של חסדים גדולים שהגדיל ה' לעשות. לא סתם ככה בארץ, עמנו. אז מה המודעה שצריך לדעת? "לאחוז במידותיו של יעקב", שעל יעקב אבינו יש שני פסוקים, אחד בספר ישעיהו ואחד בירמיהו. בספר ישעיהו נקרא יעקב, עם ישראל, שאר עמו ובספר ירמיהו שארית ישראל. ששני הפסוקים שמתארים את עם ישראל בתור שאר ושארית, הכוונה שמשים את עצמו כשיריים ומותרות ממש. שיריים זה מה שנשאר בצלחת ואף אחד לא רוצה, זורקים את זה לפח.

35:56 דובר 9 אין כזה שיריים.

35:57 דובר 3 אה?

35:58 דובר 9 אין כזה שיריים.

36:00 דובר 3 אולי בגלל זה אצל הרבי שלנו אין שיריים. זה לא צחוק. אני אומר את זה ברצינות. בצחות כן, אבל... "שאין בו שום צורך לבלתי רום לבבם מאחיהם" וכולי. על איזה אחים הם מדברים? על אותם אחים שהיו ממררים להם את החיים ורודפים אותם ולא נותנים להם להתפלל ונותנים להם מכות ו-ו-ומחרימים אותם ואני לא יודע מה עוד. היו דברים יותר גרועים גם כן. לא להרחיב עליהם פה, כנראה החסידים היו באופן של אהה! אמרנו לכם, או לשרוק עליהם חס ושלום. מה זה לשרוק?

36:49 דובר 10 לשרוק.

36:50 דובר 3 אה?

36:51 דובר 10 לשרוק.

36:52 דובר 3 לשרוק זה, זה נקרא לשרוק. מה? מה זה לשרוק עליהם? מתי אדם שורק?

37:00 דובר 10 צפצף עליהם.

37:01 דובר 3 צפצף עליהם. מתי? מתי אדם שורק?

37:06 דובר 10 זה יכול לקרות, יש כאלה של תהילים ששורקים.

37:09 דובר 3 יש כמה סיפורים, כמה פעמים ב-ב-אצל הרבי שבהתוועדויות פתאום הרבי סימן לחסידים לשרוק פעמיים, שלוש. פעם אחת היה בשבת. שבת, כתוב מפורש בהלכה שאסור לשרוק. הרבי סימן ככה.

37:25 דובר 10 מתי זה היה?

37:26 דובר 3 לא זוכר את ה-- את התאריך. הרבי סימן, חבר'ה היו מההם, אבל היו כמה חבר'ה שהתחילו וכל ה-- כמו בשילה כל הקהל התחיל לשרוק בשבת. אחר כך היו צעקות ופה ושם, וניסו להסביר ככה, וניסו להסביר ככה. ואז הרבי אחר כך אמר שיחה. חבר'ה, הרבי שלכם עושה, מה אתם? מה אתם נבהלים? צפצפו על העולם. שיחה נפלאה. אז יש דבר כזה ושריקה באה מצד הקדושה. שריקה זה "ויגבה לבו בדרכי ה'". ולא סתם "ויגבה לבו". יש שיחה של הרבי הקודם, שהרבי הקודם בליקוטי דיבורים מביא מה ש-- מה שהאבא, הרבי הרש"ב הסביר לו מה זה שריקה. הוא אומר שההרגשה הזאת של רחבות בדרכי השם. אדם שם את עצמו במעמד ומצב, אין עולם. אני למעלה, אני שומר מצוות, אני חסיד. העולם הוא שלי. מצד הקדושה, מצד... כן. אל תגיד לי דעות, אל תגיד לי לא להתפלל. כן, אה... צריך לעבוד, צריך לעבוד. בסדר, עכשיו אני מתפלל. א-א-אז יש-- ה-ה-התנועה הזאת, ה-ה-, יש מה שאדם מוציא בדיבור ויש מה ש-- זה כל כך נובע מנקודה פנימית אצלו ש-שהוא לא יכול לדבר. זה יכול גם בעניין של צער, שאדם פשוט, איך זה נקרא? נעתקות המילים מפיו. זה יכול להיות גם בעניין של שמחה. אז אומר הרבי הריי"צ בשם אביו שהנקודה הפנימית של "ויגבה לבו" שזה כל כך ממלא את כל ישותו עד שהוא כבר לא יכול להגיד את זה, זה יוצא בשריקה. השריקה וה"אהה" של "ויגבה לבו בדרכי ה'". ועל זה אומר אדמו"ר הזקן שלגבי המתנגדים למרות שאתם צודקים, למרות שההרגשה שלהם נכונה, למרות שזה בא מצד הקדושה, אבל היות ומזה אפשר ליפול למקומות הכי גרועים, אז לא להרחיב

39:49 דובר 3 עליהם פה או לשרוק עליהם חס ושלום. הס מלהזכיר באזהרה-- מלהזכיר באזהרה נוראה. זה-זה מילים של... אין, אין עוד מילים כאלה. שום מקום בחסידות. אין, אין דבר כזה. המקום, אני חושב זה המקום היחיד.

40:05 דובר 10 שם בול היו שתי המקומות

40:09 דובר 3 לקצוף על אחיהם, חס מלהזכיר, באזהרה נוראה. רק, מה כן? להשפיל רוחם וליבם במידת אמת ליעקב, כמו שדיברנו קודם, מפני כל אדם. כל אדם, כלומר אפילו כאלו ש... וכולי. בנמיכות רוח, ומענה רך משיב חימה, ורוח נכאה וכולי. אז זה מאוד מעניין. מענה רך משיב חימה, הבנו. זה, זה כל התוכן של הזה. הרבי מביא פסוק כדרכו בקודש. כל דבר שהוא אומר הוא מביא, אה, מקור מפסוק. מה זה רוח נכאה וכולי? מה זה קשור לעניין? אדם צריך להתלב-- ללכת בעצבות ו... מה? מאיפה זה הגיע לפה? אז הרבי מסביר כך: יש, שם במשלי, שלושה פסוקים שבהם מוזכר הביטוי רוח נכאה. שלושה פסוקים כאלה. לאיזה משלושת הפסוקים אדמו"ר הזקן התכוון?

41:27 דובר 10 ראשון.

41:29 דובר 3 לא, לאמצעי. במקרה הזה רק לאמצעי. שם כתוב הפסוק ההוא: "ורוח נכאה תיבש גרם". גרם זה עצם. העצם זה מראה על ה-- אם, אם לא היו לנו עצמות, איך היינו נראים? איך היה נראה האדם אם לא היו לו עצמות?

41:51 דובר 10 מדוזה עם...

41:52 דובר 3 כמו מדוזה, בדיוק. גוש מדולדל. העצמות זה הצורה של האדם. סתם, בחסידות יש כזה דבר שהצורה הפנימית של האדם, צורת אדם, זה ה-- לכן גם העצם נקרא עצם האדם. זה בא מהמילה עצם. למרות שהעצם אין בו... הוא הדבר הכי פחות חי בגוף, אבל שם נמצאת העצמיות של האדם. והעצם הוא התוקף, הוא ה-- הוא מה ש-- הוא מה שמעמיד את האדם בגשמיות. כן? אז כשיש אצל המתנגדים תוקף, עצם, גרם של התנגדות לחסידות, אומר אדמו"ר הזקן שני דברים. קודם כול אתם צריכים-- עד פה הוא דיבר, אתם צריכים את עצמכם, בלי קשר למתנגדים, אתם צריכים בעצמכם לדעת: אם אתם בתנועה כזאת של רוגז, אל תהיו בטוחים שזה מצד הקדושה. יכול להיות שזה להפך, חס מלהזכיר, באזהרה נוראה. זה א'. אומר ב', לגבי ההשפעה עליהם. אז קודם כול, מענה רך משיב חימה. יכול להיות שאם אתם תורידו את האף ותדברו איתם יפה אז הם יירגעו. אומר אדמו"ר הזקן עוד יותר מזה: לא רק שמענה רך משיב חימה, רוח נכאה. כשאתם תהיו בנמיכות רוח, זה יכול לייבש את הגרם, את התוקף שלהם. לא רק שזה יוריד את חמתם, אלא יבטל את ההתנגדות לגמרי. וכולי, ואולי ייתן השם בלב אחיהם, כמים הפנים לפנים. זה כבר שלב שלישי, שאם אתם תהיו בעצמכם כמו שצריך, זה יכול להשיב את החימה ולבטל את התוקף עד שהם עצמם יהפכו להיות, אה, חסידים גם כן. אה, זהו, זה האיגרת הזאתי. עכשיו נלמד גם את האיגרת השנייה, אבל זה כבר עניין שלם בפני עצמו. נדחה את זה לפעם הבאה.

44:06 דובר 10 בבקשה.