אגרת התשובה פרק ח'

00:00 דובר 1 ערב טוב, אנחנו אוחזים בפרק ח'. מקווה שזוכרות, בפרקים הקודמים הרבי הסביר מה זה תשובה תתאה. הוא לא אמר, הוא לא אמר שזה תשובה תתאה. הוא אמר-- הוא דיבר, מה, איך עושים תשובה, איך עושים תשובה. אז בהתחלה, כדי שהתשובה תהיה אמיתית, שתהיה פנימית, שבאמת יתפוס את האדם והוא י-י-יתחרט באמת על מה שהוא עשה ויקבל על עצמו באמת עול מלכות שמיים.

00:33 דובר 2 אמרנו מה בעצם? למה זה?

00:36 דובר 1 כן, אז קודם כול הוא צריך להבין מה פוגם ה... מה, מה החטא פוגם בו, בנפש שלו, מה זה פוגם בעליונים. אז כמה פרקים הוא, הוא האריך להסביר שכשאדם עושה חטא אז, אה, אה, פוגם בנשמתו, מוריד אותה ל-לקליפות ואז הוא מקבל את החיות שלו מה, מהסטרא אחרא. ואם היינו חיים בזמן בית המקדש אז הוא היה נפ-, היה נפטר מהעולם בגשמיות. רק שעכשיו מסיבות צדדיות זה לא כך. הוא יכול לקבל את החיים שלו מהסטרא אחרא, שבעצם זה לא יודע, לא יודע אם היה יותר טוב לחיות או, או להפסיק לחיות. זה לגבי למטה. כן, ולגבי למעלה, היות והנשמה ש-שלנו, כל אחד מאיתנו, משתלשלת מה-- משם השם, מארבע אותיות שם השם, מהשכינה. אז נמצא שכשהוא יורד לקליפות הוא מוריד יחד איתו גם את השפעת השכינה על הקליפות. ואז מה שנמצא מזה, שכל ה, מה שיש, הדברים הלא טובים שבעולם, מה שהקליפות מייצרות, כל הרוע והאכזריות וה-וה-ודברים שהם הפך השם ומחלות וכולי וכולי. כל החיות של הדברים הלא טובים בעולם מגיעים ממה? מזה שיהודי עושה עבירות ואז ההשפעה של הקדושה במקום להגיע למקום הנכון הולכת לחזק את הצד של הסטרא אחרא. כשאדם מתבונן בזה באריכות ובפרט שמדבר-- מ-מתבונן בגדולת השם, שבחטאים שלו אז הקדוש ברוך הוא בכבודו עצמו יורד והוא מוריד אותו בעצמו לתוך הקליפות, מבין מה שהוא עשה, אז זה גורם לו ל-להצטער באמת, להתחרט באמת, לקבל על עצמו עול מלכות שמיים באמת. אחר כך הוא הסביר פרק ז', שעל ידי התבוננות בכל הדברים האלו הוא יכול לעורר בנפשו שתי תנועות נפשיות שיגרמו לקבלת עול הזאת שהיא תהיה תמידית. שהוא יעורר רחמים רבים על נפשו ממקור הרחמים ושיבטש את

02:43 דובר 1 נפשו. ועל ידי שני הדברים האלה, שהם דרך האמת והישר לעורר רחמים רבים על נפשו ועל, על השכינה למעלה, ושהוא מבטש את הקליפות ומבטש את ה, את הנפש הבהמית, נפש הטבעית, את היצר הרע שלו. על ידי זה-

03:00 דובר 2 וואו, רוח רעה. יצר הרע בי, וואו.

03:05 דובר 1 ערב טוב. על ידי זה הוא, אה, אז ה-השכינה, השפעת השכינה חוזרת למקומה. אז בעצם הוא גמר להסביר מה, מה זה תשובה ואיך עושים תשובה ואיך עוש-- איך אדם יכול לפעול שהתשובה אצלו תהיה אמיתית, הוא באמת יקבל על עצמו קבלת עול והקבלת עול שלו מפה ולהבא תהיה אמיתית ופנימית. הוא, הוא י, הוא ירצה לשמור מצוות כי הוא, כי הוא מרגיש, הוא מרגיש את החשיבות של הדבר ולא בגלל שכופים עליו. הנקודה שהוא עוד לא הסביר בקשר לתשובה, לתשובה, זה מה זה פועל למעלה. בפרק, פרק ח' הוא מתחיל כשאדם עושה תשובה, מה זה פועל למעלה, איזה המשכה אלוקית זה גורם והמשך להמשכה האלוקית הזאת הוא יסביר בהמשך הפרק גם מה זה שתי הדרגות בתשובה. אז נראה בפנים. והנה אחר העמקת הדעת בכל הנ"ל, מה שמוסבר בפרקים של ה-- מה שהחטא גורם, הוא יעמיק דעתו בכל הנ"ל, יוכל לבקש באמת מעומקא דליבא כרוב רחמיך מחה פשעי וכולי. למה אז הוא יוכל, אה, לבקש באמת ולבקש מעומקא דליבא? כי רק אחרי שהוא י-יעמיק את דעתו בכל הנ"ל, אזי תיקבע בליבו באמת גודל הרחמנות על בחינת האלוקות שבנפשו ורחמנות על ה... שורש נפשו שלמעלה, כנ"ל. אחרי שהוא יבין באמת, זה יגע-- אז, אז הוא יבין לעומק, אז זה יגע לו, יכול לגעת בנפשו. הפגם שהוא עושה. אם סתם באים לאדם ואומרים לו, "תשמע, ה-ה-החטא שאתה עשית זה מוריד את נפשך לקליפות וזה גם גורם שהשכינה משפיעה לסטרא אחרא". נו, בסדר. זה לא... כדי שזה יגע לו בלב, אז הוא צריך באמת ללמוד את כל מה שכתוב שם בשלושת הפרקים, ארבעת הפרקים האלה באריכות, בעומק הדעת, לאט לאט ולתבונן בזה, לתבונן

05:21 דובר 1 במשמעות של זה ואז-- במשמעות של זה ואז זה יגע לו בלב באמת והוא יוכל-- והבקשה שלו כרוב רחמיך, אה, אה, אה, מחה פשעי, הבקשה תהיה באמת ויהיה אכפת לו באמת. הפסוק הזה, כרוב רחמיך מחה פשעי, זה פסוק מתהילים. אבל מתי אנחנו אומרים אותו?

05:46 דובר 4 בקריאת שמע.

05:47 דובר 1 אומרים אותו בקריאת שמע שעל המיטה, בתיקון חצות, מי ש... שפעם היו אומרים. ו...

05:54 דובר 4 לכן בעצם אומרים את זה עם קריאת שמע?

05:56 דובר 1 וזאת הסיבה שאומרים אותה בקריאת שמע, כן. כי הרי הוא אמר בפרקים הקודמים שהזמן המתאים, אה, להתבונן בגודל הרחמנות ולעורר על, על ה... זה תיקון חצות. אז לכן בגלל שתיקון חצות הוא הזמן שבו צריך להתבונן בדברים האלה, אז לכן את הפסוק הזה, "כרוב רחמיך מחה פשעי", קבעו בזמן שהוא זמן מסוגל להתעוררות של ההרגשה הזאת בלב האדם. ובזה, כשהוא באמת יחזור בתשובה באמת, יתבונן בזה ויבקש באמת רחמים על נפשו, בזה יעורר רחמים עליונים מי"ג מידות הרחמים הנמשכות מרצון העליון ברוך הוא. אמרנו שתשובה אמיתית זה כשהוא מעורר רחמים ממקור הרחמים שנקרא אב הרחמים. אמרנו שיש רחמים סתם שזה נקרא אב הרחמן ויש רחמים עליונים שנקראים אב הרחמים. הסברנו קצת יותר בשבוע שעבר, בפעם הקודמת. אז כשהוא... אז אם הרחמנות שלו, אם הוא באמת מרחם על נפשו ובאמת מרחם על, על השכינה, אז כשהרחמים באים אצלו מנקודה אמיתית ובאמת כואב לו, אז זה באמת מעורר את מקור הרחמים העליונים. מה זה מקור הרחמים העליונים? זה י"ג מידות הרחמים. וי"ג מידות הרחמים הן נמשכות ממקום, אה, שנקרא, בקבלה נקרא רצון העליון. והנקודה, העניין הזה של רצון העליון הוא רמוז, הוא נרמז בקוצו של יו"ד. אמרנו שבשם השם יש ארבע אותיות, נכון? יו"ד, ה"א, וא"ו, ה"א, שאותן ארבע אותיות הן שורש לכל ההשפעות ולכל ההמשכות והן גם שורש לנשמה. וכאשר אדם חוטא, עושה איזושהי עבירה, אז כל עבירה שהוא עושה הרי נמשכת, היא פוגעת באיזושהי מצווה. והמצוות מאיפה מגיעות? משם י-ה-ו-ה, מאותן ארבע אותיות. אז כשאדם עושה איזושהי עבירה, הוא פוגם לא רק בנפשו למעלה, הוא פוגם באחת מארבע אותיות. ולכן בקריאת שמע

08:28 דובר 1 שעל המיטה אז מזכירים את הארבע אותיות. זוכרים שדיברנו על זה? ואם ככה, אם הוא פגם באחת מארבע אותיות, איך הוא יכול לתקן את זה?

08:42 דובר 5 תשובה.

08:43 דובר 1 כן, ברור, על ידי תשובה. אבל מה יש בתשובה שמתקן את הפגם בשם השם ומקור ושורש התורה והשכינה ונפשו? שאלת שאלה אחרת. אם האותיות עצמן, המקור נפגם וצריך עכשיו פגם וחסר משהו, נכון? צריך למלא. מאיפה אפשר למלא? אי אפשר למלא את זה מהאותיות עצמן. האותיות עצמן פגומות. אז אם לא רק נפשו נפגמה כשהוא עשה עבירה, אלא שורש נפשו ואז השורש או השורש הראשון של אותיות שם השם בעצמו הוא נפגם. איך אפשר לתקן? אז על זה הוא אמר כאן שכאשר אדם מעורר רחמים רבים וזה מעורר את הרחמים הרבים העליונים, המקום כביכול של אותם רחמים עליונים זה לא מארבע אותיות, אלא זה מהקוץ של היו"ד של הארבע אותיות. הסביר ב... דיברנו על זה כבר כמה פעמים, שנגיד את זה קודם כל במשל באותיות למטה. כשכותבים את האותיות של שם השם, אז כל אות מתחילה ומתחילים לכתוב עם י' ואחר כך מאריכים את זה לרוחב, לאורך, למעלה, למטה עד שזה יוצא ו', עד שיוצא ה' וכן הלאה. אז זאת אומרת שכל הארבע אותיות מקורם באות י'. היו"ד עצמה, מאיפה היא מתחילה? היא מתחילה מהקוץ שלה, שיש עליה קוץ, והקוץ עצמו, מאיפה מתחיל? מהנקודה שיש על הקוץ. זה בגשמיות. למה זה ככה בגשמיות? ככה כותבים. כי זה כך ברוחניות. ארבע אותיות שם השם, י-ה-ו-ה, רומזות לחכמה, בינה, מידות ומעשה שבנשמה. איפה ההתחלה של כל זה? בי' של הנשמה, בחכמה שבנשמה. והחכמה שבנשמה, איפה ההתחלה שלה? מאיפה היא מגיעה? היא מגיעה מהכוחות, מהכוחות המקיפים של הנשמה, מהכוחות שמעל, מכוח הרצון של הנשמה. ואותו כוח הרצון של הנשמה שהוא מחובר לרצון האלוקי, השורש שלו זה למעלה, למעלה יותר מארבע אותיות.

11:10 דובר 1 אז כשאדם... עכשיו חוזרים פנימה. כשאדם מעורר רחמים על נפשו, אם זה רחמים רבים, אמיתיים, זה מעורר את הרחמים הרבים האמיתיים שלמעלה, כלומר את הרצון העליון שלמעלה, כלומר את אותה נקודה שהיא מעל ארבע אותיות. והיות והיא מעל ארבע אותיות, מעל שם השם, משם יכול להימשך למטה ולתקן את הפגמים שבשם השם. בסדר?

11:38 דובר 5 אין מצב שברגע שיהודי עושה הרבה, נשמה אומרת חטאים, כאילו הוא מוריד, תכל'ס הוא מוריד את הכתר, הוא מוריד את כל שם השם.

11:47 דובר 1 אז אמרנו שבאופן כללי כל חטא שאדם עושה, הוא זה חטא במעשה. אומרים עושה עבירה, וכל ה... כל העניין של עשייה זה שייך לאות האחרונה, לאות ה'. ולכן אומרים שהעבירה פוגמת באות ה', והאות ה' האחרונה היא זאת שנקראת שכינה, והיא זו שיורדת לקליפות וכן הלאה.

12:16 דובר 5 זה כאילו הקוץ, היו"ד והקוץ לא, לא יכולים לרדת.

12:19 דובר 1 כן, אבל כמובן שהאות ה' היא לא נפרדת מהשאר.

12:24 דובר 5 אבל זה לא...

12:25 דובר 1 כשהיא יורדת אז זה פוגם גם בכל השאר. היא זאת שנפגמת ונופלת ו...

12:32 דובר 5 הן נפגמות אבל לא נופלות.

12:35 דובר 1 לא, לא נפגמות כמוה, כן. והיו"ד, הקוץ שעל היו"ד הוא לא נפגם בכלל. אצל הקדוש ברוך הוא מצד עצמותו ומהותו כל העניין של, של, אה, אה, זה נכון וזה לא נכון, זה כשר וזה טהור, והכול נובע מימין ושמאל. מקום שיש בו קווים.

12:56 דובר 5 זה משנה מה, למה את החטא? כאילו פוגם

13:00 דובר 1 אז אמרנו כמה פעמים, דיברנו על זה שבכל חטא

13:05 דובר 5 בשאלות שלי אתה רק מדבר על חטא.

13:07 דובר 1 בכל עבירה שאדם עושה, בכל מצווה שאדם, יש שני עניינים. יש את העניין הפרטי של המצווה הזאת. פה הקדוש ברוך הוא רצה לעשות את זה. פה הוא רצה לעשות, פה הוא רצה תפילין. פה הוא רצה שבת, פה הוא רצה סוכה, פה הוא רצה לולב, פה הוא רצה משהו אחר. ויש את העניין הפרטי שבכל מצווה, ויש את העניין ששווה בכל המצוות. זה השם רצה. אז מה אכפת לי אם הוא רצה את זה או רצה? זה הרצון שלו וזה הרצון. מצד, מצד מה שכל מצווה זה הרצון שלו, כולם זה הרצון שלו. כששואלים מהו הרצון? אז פה זה רצון אחד, פה זה רצון שני, פה זה רצון שלישי. זה כששואלים מהו הרצון. אבל כששואלים איפה הוא רצה? פה הוא רצה ופה הוא רצה. את זה הכול הוא רצה, אין הבדל. בכל מצווה יש את שני עניינים. זה מובן?

13:56 דובר 5 כן. אז מה זה?

13:57 דובר 1 אז ממילא גם כשעושים עבירה בכל עבירה יש את שני עניינים. בכל עבירה יש מה שאדם פגם בעניין הזה, פגם בהמשכה הפרטית הזאת, שזה דבר ספציפי ומיוחד לכל מצווה. פה הוא, אה, לא עשה... ביטל מצוות עשה. פה הוא עבר על לא תעשה. פה הוא ביט...

14:17 דובר 5 אני מבינה למה הכול בסופו של דבר אמרנו כאילו שווה

14:20 דובר 1 כן

14:20 דובר 5 ה-העבירה, אבל עדיין באמת נותנים משמעות ל... יש עונשים כאלה ויש עונשים חמורים, שעבירות כאילו.

14:31 דובר 1 אז ההבדל בין העונשים זה בא מצד האור הפנימי, מצד הכוונה הפרטית שבכל מצווה. אבל הוא אמר כבר בהתחלה, בפרק א' של איגרת התשובה, כשהתחלנו, התחלנו ללמוד שכשאדם עושה עבירה, לא משנה על מה, הוא צריך לחזור בתשובה על כל המצוות. הוא עשה עבירה על-על-על לא יודע על מה, על-על-על עניין. עבר, לא נטל ידיים לפני שהוא, לפני, לפני האוכל. כן? עבירה מדברי סופרים. הוא צריך לחזור בתשובה גם על שבת ועל תפילין ועל החג ועל פסח ועל מצוות, על הכל. על כל המצוות כולם. למה? כי עצם זה שהוא עשה עבירה, ממה זה נובע? נובע מזה שהוא מרד במלכותו של הקדוש ברוך הוא. והמרידה במלכות, אין, אין שום הבדל. אז ברגע שאדם פרק מעצמו את עול המלך, אז פה הוא נכשל ופה הוא נכשל פה. אבל הבעיה היא לא פרטית שהוא נכשל פה.

15:33 דובר 5 אז אי אפשר להגיד שניפול במדרגות זה כמו להתמכר לזה, זה הדבר. מצד האור אין הבדל בין הכל.

15:41 דובר 1 מצד איזה עניין? מצד העניין של-של כשמדברים על המשכה פרטית וצריך לתקן. אז ודאי שהתיקון, אם פה נמשך אור כזה צריך לתקן אור כזה. אם פה נמשך אור אחר צריך לתקן אור אחר. אבל כשמדברים על התיקון של עצם המרידה, עצם זה שהוא יכול בכלל לעשות עבירה, וזה אין הבדל בין עבירה לעבירה. אם הוא יכול לעשות את העבירה הזאת הוא גם יכול לעשות עבירה אחרת. בפועל הוא עשה את זאת. למה הוא עשה את העבירה? איך הוא הגיע למצב שבכלל הוא יכול לעשות עבירה? כי הוא לא מר-- כי הוא לא מרגיש עול מלכות שמיים. אם אדם עומד לפני המלך, עכשיו המלך לפני אדם, אדם ש-- המלך אומר אסור לעבור ברמזור אדום. בסדר? המלך קבע חוק. אז כשהמלך נמצא פה הוא לא יעבור ברמזור. המלך יסתכל עליו. אבל אם המלך הלך הביתה והוא ממהר אז הוא כן יעבור כאן. נכון? למה? כי עכשיו, ברגע זה אין עליו עול מלכות. אז זה שבפועל הוא נכשל בעבירה הזאתי ברגע זה, אז יש פה שתי בעיות. יש בעיה שהוא עבר על מצוות המלך. המלך אמר תעשה את זה והוא עשה אחרת. אז יש פה בעיה פרטית, אבל יש פה את עצם העניין שהוא עכשיו לא קיבל עליו עול מלכות שמיים, והעניין שהוא לא קיבל עליו זה לא משנה לאיזה מצווה.

17:09 דובר 6 אבל גם אם יש עליו מלכות, גם במלכות בעניין הזה בעניין אחר זה לא משנה לגמרי.

17:17 דובר 1 לא. מצד הרצון אין הבדל.

17:24 דובר 6 בטח שזה לא משנה אם הוא מרד או שהוא עבר ברמזור אדום.

17:27 דובר 7 חיית המלך כמו עד המלך.

17:31 דובר 1 מאיזה, מאיזה, מ-- על איזה עניין יש הבדל? זה נכון שיש הבדל, אבל לגבי מה? לגבי העניין הפרטי ודאי שיש הבדל. לגבי המרידה במלכות, מה ההבדל? פה הוא מרד במלכות ופה הוא מרד במלכות. מה ההבדל?

17:50 דובר 6 יש מקרי קיצון.

17:51 דובר 1 אה?

17:52 דובר 6 יש מקרי קיצון.

17:53 דובר 1 מקרי קיצון זה רק כשמדברים על התוכן, לא על עצם המרידה. עצם המרידה, אין שום הבדל בין הדברים הכי קלים לדברים הכי חמורים. פה הוא עשה הפוך ופה הוא עשה הפוך. מה, מה ההבדל? אין הבדל. צריך אולי להתבונן בזה יותר. כנראה שאני לא מסביר מספיק טוב.

18:16 דובר 6 לא, לא, זה כנראה לא רק אתה. כנראה. בוא נשאל ככה. למה? בסדר. תמשיך.

18:34 דובר 1 אז היות והוא... אז כאשר הוא מתבונן כמו שצריך כראוי, אז הוא יכול לעורר רחמים רבים באמת, ואז נמשך י"ג מידות הרחמים, ובגלל שי"ג מידות הרחמים הם באמת למעלה מעלה אפילו משם הוי"ה, למעלה מעלה מעולם האצילות. הם מפנימיות העולמות, מפנימיות האלוקות. אז לכן כשאותה דרגה נמשכת למטה לתוך העולמות, היא מתקנת את כל הפגמים. ולכן הי"ג מידות הרחמים מנקים, אה, כל הפגמים, כמו שכתוב: נושא עוון ופשע ונקה. אתם מכירים את הפסוק הזה?

19:22 דובר 6 וחטאה ונקה.

19:23 דובר 1 או. חיכיתי לשאלה. אנחנו אומרים כתוב בפסוק נושא עוון ופשע וחטאה ונקה. אדמו"ר הזקן מצטט את הפסוק, משמיט את המילה וחטאה. נושא-- שהי"ג מידות מתקנים את העוון והפשע ונקה, אין וחטאה. יש פה עוד משהו שצריך לשים לב לפני כן באותו, אותו משפט. אומר אדמו"ר הזקן שי"ג מידות הרחמים מנקים כל הפגמים. מה בא לרבות המילה כל? י"ג מידות הרחמים מנקים את הפגמים. מה זה כל הפגמים?

20:00 דובר 7 גם כאלה שהם כבר בגדר...

20:02 דובר 1 גם, גם הזדונות. סתם ככה עוון שאדם עשה בשגגה זה לא פוגם כל כך גבוה, ולכן גם התשובה על זה לא צריכה להיות כל כך עמוקה ולא צריך מזה לעורר את י"ג מידות הרחמים. אבל כאשר אדם עושה משהו בזדון כנגד הקדוש ברוך הוא, פה זה כבר פריקת עול הרבה יותר גדולה. אולי זה התכוונת קודם? שבפריקת עול עצמה יש שתי דרגות: מה שאדם חוטא בשגגה ומה שאדם חוטא בזדון. אבל פה זה לא נוגע על איזה עבירה הוא עושה, אלא למה הוא עושה. אז זה באמת שתי דרגות בקבלת עול. האם הוא פורק עול רק קצת? הוא לא מרגיש את המלך, אז הוא נכשל. אם הוא היה יודע הוא לא-- ומודע, הוא לא היה עושה את זה. או שהוא מצפצף, מצפצף על המלך ולכן הוא עושה את זה בזדון. כמובן שבזה יש הבדל גדול בצורת המרידה. אם אדם באופן פנימי הוא לא מתכוון נגד הקדוש ברוך הוא.

21:19 דובר 7 כמה שזה לא, שזה לא המעשה בעצם.

21:22 דובר 1 שנייה אחת. זה לגבי המעשה, זה עוד עניין. מבחינת, מבחינת המרידה של האדם יש הבדל גדול. האם הוא מרד במזיד או בשוגג? אם הוא מרד במזיד, הוא מרד במלך. הוא עושה, עושה להכעיס. הוא עושה-- הקדוש ברוך הוא אמר ככה, אני דווקא אעשה הפוך. זה מרידה מאוד גדולה. אם אדם הוא לא רוצה, הוא יהודי שומר מצוות והוא יש לו קבלת עול, רק מה, הוא נכשל. אז אומרים למה נכשלת? איך יכול להיות, אם היית-- אם המלך היה נגד פניך לא היית נכשל. בסדר, נכון. אם היה, אם היה מתבונן שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום ומתבונן בכל מעשה ורואה, רואה אותו ובוחן וחוקר כליות ולב ועומד עליו כל רגע ורגע, אז ודאי שהוא לא היה חוטא. ודאי שאם הוא, אפילו אם הוא נכשל בשוגג יש פה עניין של מרידה, אבל זה לא מרידה בלהכעיס, זה לא זדונות. והחידוש של י"ג מידות הרחמים שזה מתקן אפילו את הזדונות. מה זה-

22:32 דובר 7 אדם אומר וואי לא השגתי, כאילו שהשגתי רק על זה זה לא בסדר.

22:39 דובר 1 נכון, נכון שזה לא בסדר ונכון שצריך לתת על זה דין, אבל ודאי שהמרידה היא לא אותה מרידה, ולכן באמת כשאפשר להביא קורבן בבית המקדש, אז קורבן חטאת הוא מכפר רק על השגגות. הוא לא מכפר על הזדונות. אפילו קורבן. זה החוכמה, ומצד החוכמה והנבואה גם קורבן לא יעזור. מצד התורה, שהתורה אומרת יביא קורבן ויתכפר לו. יתכפר לו על מה? על השגגות. לא על זדונות. אדם עשה עבירה במזיד. מה זה יעזור שתביא קורבן? תעשה תשובה. אה! אז תשובה כן עוזרת. איך זה יכול להיות קורבן לא עוזר ותשובה כן עוזרת? אז זה מה שהוא אומר פה. בגלל שתשובה זה נוגע בעומק הנפש של האדם. זה באמת אכפת לו. הוא מעורר רחמים רבים על עצמו, וזה מעורר את הרחמים הרבים שלמעלה. וכשמתעוררים הרחמים הרבים שלמעלה זה מתקן את כל הפגמים, כל הכוונה גם את הזדונות, גם מה שקורבן לא יכול לכפר.

23:44 דובר 7 מתקן גם את זה שאנחנו מתחילים?

23:48 דובר 1 לא. מי דיבר על זכויות? מדברים לתקן את הפגם.

23:51 דובר 7 שנייה, אני רואה את האותיות של שם השם ויש את זה שזכויות כמו משהו.

23:58 דובר 1 לא, לא, לא, לא, לא.

23:59 דובר 7 לא יעזור לנו.

24:00 דובר 1 לא דובר, לא דובר על זה.

24:02 דובר 7 שנייה. אז בתכל'ס לא, ממש לא.

24:09 דובר 1 תשובה-

24:10 דובר 7 במיוחד של פז

24:11 דובר 1 המילה של תשובה זה, אדמו"ר הזקן: לשוב. מה זה לשוב? הה"א תתאה נפלה לקליפות. צריך להשיב אותה למקומה, שהיא תשפיע לקדושה. הנפש שלי ירדה ועכשיו מקבלת את חיותה מהקליפות והסטרא אחרא. צריך להחזיר אותה לתחום הקדושה, לשוב, להחזיר את הה"א, להחזיר את הנפש למקומה. זה תשובה: לשוב, להחזיר. איך עושים את זה? על ידי שמתבוננים בחטא ומבקש על עצמו. איך עושים שזה יהיה קבוע ובאמת? תתבונן, תחשוב עד שזה ייגע לך בלב באמת, תעורר רחמים רבים באמת וזה ייקבע בלבך באמת. ממילא תהיה לך כל הזמן יראת שמיים. אתה תראה את המלך מול פניך ואתה יותר לא תחזור לעשות ש-- הנפש תחזור למקומה, האות ה"א תחזור למקומה, השכינה תחזור למקומה. אתה יותר לא עושה עבירות ונגמר הסיפור. גמרנו. בסדר? ולכן הי"ג מידות, אנחנו מנקים כל הפגמים, כמו שכתוב: נושא עוון ופשע ונקה. וזאת באמת הסיבה שהוא מדלג פה, משמיט את המילה חטאה.

25:21 דובר 7 כי חטא זה רק בשוגג.

25:22 דובר 1 כי חטא זה רק בשוגג. פה מדברים על תשובה שמעוררת את י"ג מידות הרחמים, שמתקנת אפילו את הזדונות.

25:30 דובר 7 זה גם את הפשע?

25:31 דובר 1 זה גם את הפשע. ושוב, וזה פועל ששוב כאילו מעכשיו והלאה, שי"ג מידות הרחמים, הרצון העליון, יורד ומתגלה למטה, זה פועל ששוב אין. שוב לא תהיה יניקה לחיצוניים והסטרא אחרא מהשפעת ה"א תתאה כנ"ל. אמרנו שכשאדם עושה עוון אז זה מושך את השפעת השכינה. הרי הנפש שלי, זוכרים? יעקב חבל נחלתו, הנפש שלי מקורה בשכינה.

26:05 דובר 7 איזה מהחבלים?

26:08 דובר 1 זה הסברנו בפרק ד'.

26:10 דובר 7 שני חבלים.

26:12 דובר 1 הנשמה כמו שהיא בגוף מחיה את הגוף למטה. עכשיו, על זה נאמר יעקב חבל נחלתו. על מה החבל? חבל זה נשמה כמו שהיא קשורה בגוף והיא קשורה בארבע אותיות שם הוי"ה למעלה, ולכן כמו שלמעלה יש ארבע אותיות שהן עשר ספירות, אז גם בנשמה של כל אחד יש ארבע אותיות שהם עשר, שהם עשר כוחות הנפש. אז כשאדם עם הנשמה שלו יורד לקליפות, הוא מושך את החבל שלמעלה לקליפות, ממשיך אותו למטה לתוך, לתוך הקליפות, וכאשר הוא עושה תשובה אז הוא חוזר למקומו וגם השפעת השכינה גם חוזרת למקומה. ולא רק שהיא חוזרת למקומה, אלא מפה והלאה אין יניקה לחיצוניים מהשפעת ה"א תתאה. מה פירוש אין השפעה? כתוב שהמקיף מסמא עיני החיצוניים. החיצוניים, הקליפות, מאיפה הם יכולים לינוק? לקחת חיות? נדמה לי שהזכרנו את זה אולי בקיצור, עוד פעם. מה שהקדוש ברוך הוא משפיע ברצונו, אז הקדוש ברוך הוא עשה סוג של השפעה בצורה של אות אחת שזה משפיע לפה. מפה הם לא-- מאיפה הם ייקחו? זה הקדוש ברוך הוא כיוון אותו לנקודה הזאת, ואם הוא עשה צירוף שלם של, של מילה, לא יודע איזה מילה, אז הצירוף הזה של הקדושה, כן, תפילין. ת' פ' י' ל' י' ן', זה קדושה, ואור הולך לפה. מפה החיצוניים לא יכולים לקחת. זה... מאיפה הם כן יכולים לקחת? הם יכולים לקחת, זה נקרא בקבלה מאחורי האותיות, מהרווחים שבין האותיות. כשיש אותיות, יש כמה צירופי מילים, אז בין אות לאות חייב להיות רווח. אם זה דבוק זה פסול. זה לא כשר. כן? צריך להיות רווח, ומהרווחים, מהבין לבין, משם יכולים לינוק. ברגע שמאיר י"ג מידות הרחמים אז האור העליון הזה

28:19 דובר 1 יורד וממלא כביכול את הסתימות, וזה מסנוור את עיני החיצוניים. לא, לא יכולים לינוק יותר. זה בלשון הקבלה. לשון שלי, אני מתאר את מה שכתוב בקבלה ובלשון ציורי קצת. המשמעות של זה היא כאשר בתוך אותיות זה הגבלה. אותיות זה כלים. כאשר בתוך האות מרגישים את התוכן, מרגישים את הקדושה, אז החיצונים לא יכולים לינוק משם יותר. כל עוד רואים רק את הדבר, רק את המציאות, אפשר לפרש את זה לכל מיני כיוונים, לקחת לפה, לקחת ל-- אפשר לעגל פינות, אבל ברגע שבהמשכה האלוקית במצוות שאדם מקיים, לדוגמה. אדם מקיים מצווה. לא משנה איזה מצווה, הוא מרגיש את התוכן של המצווה, האלוקות מורגשת בפנים. החיצונים לא יכולים לינוק משם. אני אתן דוגמה יותר מוחשית אולי. אדם עכשיו עושה, נותן צדקה. כן, זה בפשטות. אז אם הוא עכשיו נותן צדקה סתם כי, כי, כי הוא יודע שצריך, באופן כללי צריך לתת צדקה, ועובר מישהו והוא נותן לו צדקה, זה יחזיר לו הרגשה, הרגשה טובה כזאת, הרגשת ישות. אני נתתי צדקה, אני צדיק, אני... כן? ואז מהצדקה עצמו זה יכול לגרום לו, זה נקרא יניקה לחיצוניים. כן? אבל אם בזמן שהוא נותן את הצדקה הוא מתבונן בזה שעכשיו הוא מקיים את מצוות השם ועכשיו הקדושה האלוקית חלה פה ושורה פה, לא תהיה לו הרגשת ישות. זה נקרא שהמקיף מסמא עיני החיצוניים. בסדר? ומעיר על זה בסוגריים שבזה תשוב ה' תתאה למקומה להתייחד ביה"ו כנ"ל. ולמעשה, למעשה כבר אמרנו את העניין הזה עכשיו בתוך כל הדיבורים הארוכים, שהמעשה, הה"א זה מעשה, נכון? יו"ד ה"א וא"ו זה הרגש כביכול. אז כאשר האדם המעשה שלו חדור

30:31 דובר 1 ברגש. למה הוא חדור ברגש? כי יש לו קבלת עול, כי הוא התבונן וכן הלאה. אז כמו שהמעשה שלו חדור ברגש, אז גם הה' של השכינה מחוברת לאותיות יו"ד ק"י וי"ו. אז השכינה חוזרת למקומה. וכן ממש למטה, כמו שהתשובה שלו פועלת למעלה באלוקות, התשובה שלו פועלת אותו דבר ממש למטה, בנפש האלוקית שבאדם אצלו למטה. והיות וזה אצלו למטה פועל אותו דבר, שבכוח המעשה שלו מורגשת הקבלת עול, מורגש המלך. הוא מרגיש את המלך בכל מעשיו, בכל מקום שהוא נמצא. אז שוב אין עוונותיכם מבדילים. וכמו שכתוב "ונקה", כן, שזה הסוף: נושא עוון ופשע וחטאה ונקה. מה זה מנקה? שהקדוש ברוך הוא מנקה את הרע שדבק בו בנפש, והרע הזה יותר הוא כבר לא נמצא שם. הוא לא, הוא לא, לא... ואז כשהוא ילמד תורה זה יחדור בו בשכל, וכשהוא יקיים מצווה זה יחדור לו ברגש וכן הלאה. ונקה הוא לשבים. ברגע שיהודי שב בתשובה, "כרוב רחמיך מחה פשעי", זה נקבע בליבו באמת, הקדוש ברוך הוא מנקה לו את הנפש. לרחוץ ולנקות נפשם מלבושים הצואים. מה זה לבושים צואים? הם החיצונים, כמו שכתוב בגמרא, מלפפתו וכו'. שם בגמרא, כשאדם עושה עבירה, אז זה כביכול, אה, זה הלשון של הגמרא, מלפפתו, כאילו עד יום המיתה, שהעבירה מקיפה את האדם, את הנפש, כאילו מלפפת אותה באיזשהו רע כזה שלא נותן לקדושה האלוקית, לא נותן לאדם להרגיש את הקדושה. אז פה צריך לעצור רגע ולשאול שאלה פשוטה. אמרנו שתשובה זה להשיב, לשוב, מהמילה לשוב. מה היה הפגם? הנפש, השכינה, ירדה לקליפות. עשינו תשובה, היא חזרה אלינו, היא שבה. אז מה שיש להגיד

32:53 דובר 1 תשובה תתאה ותשובה עילאה? היא נפלה ועכשיו היא חזרה. מה זה שתי דרגות בתשובה? כאילו מה, על תשובה, על עוד איזה תשובה אפשר להגיד? כאילו מה? מה יש פה שעוד לא שב? זה נפל וזה שב, גמרנו. נכון? לכאורה מפה ועד סוף איגרת התשובה, אז אדמו"ר הזקן מתחיל להסביר את העניין השני בתשובה, תשובה עילאה, שזה עיקר התשובה. "ומאחר שרוח עברה ותטהרם", כמו איזה רוח שעוברת ומטהרת, מעיפה את כל העננים, את כל הלבושים שהלבישו את הנפש, "אזי תוכל נפשם לשוב עד הוי' ברוך הוא."

33:49 דובר 8 למה, אנחנו עכשיו—

33:50 דובר 1 אמרנו בפרק ד' שהנשמה, כמו שהיא מחיה את הגוף, יש איזו ירידה עצומה לנשמה לגבי כמו שנפח אותה ובטרם שנפח אותה. הנשמה כמו שהיא פה למטה זה רק הרגל של הנשמה, זה קצה החבל התחתון. לפעמים זה נקרא ראש. הוא בכלל לא מרגיש את החלק העליון שלו. הוא מרגיש אני ואפסי עוד. אז מה זאת אומרת שדיברנו קודם שתשוב? לאן היא תשוב? תשוב לאיפה שהיא חזרה קודם? איפה היא הייתה קודם? היא מלובשת בתוך הגוף. זה השורש של הנשמה? השורש של הנשמה זה מעלה מעלה לפני הוי'. זה שעשית תשובה והחזרת את המצב למצב הטבעי, זה תשובה? זה בסך הכול לתקן את הקלקול שעשית. זה בכלל לא תשובה. עיקר עניין התשובה זה "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה". איפה הוא נתנה? לפני שהיא ירדה לגוף. רק אחרי שאדם גמר לתקן את הפגמים, רק עכשיו הוא יכול להתחיל לעשות תשובה, להשיב את הנפש אל הרוח— את הרוח אל האלוקים אשר נתנה. לעלות מעלה מעלה למקורה ולדבקה בו יתברך בייחוד נפלא, כמו שהייתה מיוחדת בו יתברך בתכלית הייחוד בטרם שנפחה ברוח פיו יתברך לירד למטה ולהתלבש בגוף האדם. אז תשובה עילאה, פירוש הדבר שאדם כמו שהוא פה נשמה בגוף, ירגיש דבקות באלוקות אותו דבר כמו שהנפש הייתה מחוברת וכלולה באלוקות לפני שהקדוש ברוך הוא נפח אותה למטה. תשובה עילאה. להיות פה בגוף.

35:58 דובר 8 עוזבים ככה.

35:59 דובר 1 ושהוא ירגיש כאילו שהוא עוד לא נולד.

36:04 דובר 8 אז כמו שכתוב, ואז הוא עושה תשובה ואז מגיע וזה נהיה יותר גבוה.

36:09 דובר 1 אומר מכתב—

36:10 דובר 8 זה מסיים לעשות תשובה, אבל—

36:12 דובר 1 רגע. לפי הפירוש הזה תשובה עילאה בכלל לא קשורה לתשובה תתאה. גם אדם שמעולם לא עשה עבירה, עניינו להשיב את הרוח אל האלוקים אשר נתנה. מה זה קשור? הוא עשה עבירה או לא עשה עבירה? זה משהו צדדי כזה. זה תקלה, תקלה בתהליך. זה בכלל לא היה צריך להיות פה. תשובה בכלל לא קשורה לעבירות.

36:47 דובר 8 אז למה כן הוא קשר אותה לעבירות? אז למה כן קשר אותה לעבירות?

36:51 דובר 1 אדם שכבר עשה—

36:52 דובר 8 לכן אדמו"ר הזקן רוצה לקרוא לו בעלי תשובה.

36:55 דובר 1 אה?

36:55 דובר 8 לכן אדמו"ר הזקן רוצה לקרוא במקום חב"דניקים בעלי תשובה.

37:00 דובר 1 נכון, תשובה היא דרך בעבודת ה', אבל תכף נראה שזה הרבה יותר עמוק, כי לא על זה מדובר. לא זה הנושא. וכמו על דרך משל, מה זה? מה הפירוש? אלא לפני שאפשר לשם פה, בטרם שנפחה, כמו על דרך משל באדם הנופח ברוח פיו, בטרם שיוצא הרוח מפיו, אז הרוח מיוחד בנפשו. מתי שאדם נופח, אז הרוח... רואים? הנה יש פה רוח. הנה יש פה דיבור. אבל לפני שהוא נפח, לפני שהוא התחיל לדבר, אז הרוח היה מיוחד בנפשו. זה היה חלק ממהותו. אז ככה נשמה. לפני שהקדוש ברוך הוא נפחה לתוך גוף האדם, הנשמה הייתה מאוחדת בתכלית עם הקדוש ברוך הוא, עם עצמותו ומהותו. ואת זה אדם צריך להרגיש כשהוא נמצא פה. למה זה בעצם הגוף? זה משמעות תשובה עילאה, וזו היא תשובה שלמה. מה פירוש תשובה שלמה?

38:06 דובר 8 שלמה? כבר לא חסר כלום.

38:10 דובר 1 בואי, אני אתן לכם. מה זה "זו היא"? על מה? על מה אומר "זו"? על מה? על מה?

38:18 דובר 8 מה אתה יכול להגיד על תשובה עילאה? הוא מדבר.

38:21 דובר 1 לא. כל הנושא מתחילת התניא עד לפה, על מה דובר? כמה שורות דובר על תשובה תתאה, נכון? כמה שורות אחרונות על תשובה עילאה. מה זה שהרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה? שזה לא קשור לכאורה. מה אומר פה "זו היא"? תשובה עילאה היא תשובה שלמה. מה זה תשובה? תשובה על עבירות. כל הזמן דובר על תשובה לעבירות. נכון שזה לא קשור, ופתאום דובר, מדובר פה. עכשיו דיבר כמה על תשובה. תשובה עילאה מה? וזו תשובה עילאה, היא תשובה שלמה. על מה? על עבירות. במילים אחרות, במילים האלה אדמו"ר הזקן אומר שכל עוד אדם לא עשה תשובה עילאה, התשובה תתאה שלו לא שלמה. זאת תשובה עילאה, היא השלמות של תשובה תתאה.

39:16 דובר 8 כל עוד הוא לא מרגיש באור הזה שכאילו איכשהו מחיה את הגוף שלו, זה הנשמה. זה לא קשור לתשובה.

39:22 דובר 1 ואת זה צריך להבין.

39:23 דובר 8 אוקיי.

39:25 דובר 1 לכאורה מה הקשר? תשובה זה נפל. חזרתי. זו הייתה עבודה קשה.

39:35 דובר 8 נכון, אבל עכשיו התשובה עילאה תגרום לך בכלל לא ליפול.

39:39 דובר 1 גם תשובה תתאה תגרום לאדם שהוא לעולם לא ייפול. אם הוא מרגיש עול מלכות שמיים, הוא לא יעשה עבירות.

39:47 דובר 8 יראה זה כבר דין מאהבה. לעולם זה לא משהו שמוכרח בו.

39:53 דובר 1 זה נכון. אז מה? את יכולה להביא מים בבקשה? כן, תודה.

40:01 דובר 8 לעולם זה משהו שאתה מוכרח כל רגע שהוא.

40:04 דובר 1 גם כשאדם עושה... לא, לא תודה. לא, לא קפה. גם כשאדם מקיים מצוות מיראה, לא מדברים על יראה של, של כפייה. יראה חיצונית, יראה פנימית. הוא ירא מאלוקים, הוא, הוא, הוא, הוא ירא מהמלך, הוא יש לו קבלת עול. הוא לא פורק עול. אם בתוך הקבלת עול שלו, על ידי התבוננות, הוא מבין את גדולת השם, הוא יתבונן. הוא מבין את גדולת השם, הוא, הוא מבין את גודל הפגם, מה שחטא עושה. הוא מבין ומרגיש שכשהוא עושה משהו לא טוב הוא לא רוצה לעשות את זה. נכון שזו תשובה מיראה, ומספיק בשבילו שהוא לא יעשה עבירות לעולם, ומתוך רגש פנימי, רגש פנימי של יראה. אז מה היא אומרת? זה לא רגש? נכון, אפשר לקיים מצוות גם מתוך אהבה. נו, אז מה? לכן יש ביראה חיסרון? למה זה נקרא תתאה וזה נקרא עילאה?

41:13 דובר 8 בטח שיש לזה חיסרון.

41:14 דובר 1 מה?

41:17 דובר 8 כשהאדם עושה מיראה הוא לא עושה מתוך שמחה, וצריך לעבוד את השם בשמחה.

41:22 דובר 1 נקודת ההסבר היא שזה שתי תנועות שונות בנפש לגמרי. תנועה מיראה, לא, לא, לא נדבר פה על יראה ואהבה. בסדר, זה לא מדויק לדבר בצורה כזאתי. תנועה מקבלת עול, שזה עניין של יראת תשובה תתאה, ותשובה עילאה, שזה תשובה של דבקות הנפש במקורו ושורשו. זה בעצם שתי התנועות, נכון? קבלת עול ודבקות והתקשרות. מה ההבדל בין שתיהן? בגשמיות, המשל שמובא על זה בחסידות, על שתי התנועות האלה, זה ההבדל בין עבד לבין בן. עבד יכול להיות עבד נאמן, הוא יכול לאהוב את האדון שלו והוא עושה את כל מה שהאדון שלו מתוך אהבה ויראה, והוא לעולם לא יעשה, והוא מכיר בגדולת האדון. הוא יעשה את הכל. הוא לעולם לא יעשה עבירות.

42:21 דובר 8 אבל עבד אין ברירה.

42:21 דובר 1 הוא לא, לא מדובר על סוג של עבדות. מדובר על עבד שאוהב את האדון שלו, עושה את זה לא מתוך אין ברירה.

42:28 דובר 8 זה לא משנה שהוא עושה. כל הכבוד לו שלמרות שאין לו ברירה הוא...

42:31 דובר 1 אבל.

42:32 דובר 8 שם וב...

42:33 דובר 1 לא, אני תמיד משתמש בדוגמה של אליעזר עבד אברהם. הוא עשה את, הוא היה, הוא הפיץ את תורת רבו בגלל שהוא פחד? בגלל שלא הייתה לו ברירה? מה פתאום. הוא היה דולה ומשקה מתורת רבו. דמשק אליעזר, דולה ומשקה מתורת רבו. אברהם אבינו נתן לו את כל הרכוש שלו, כל רכושו. קח, הכל שלך. איך הוא העז? הוא ידע שאין איסור. הוא הכיר אותו כי הכיר את התכלית שלו. אליעזר היה בטל בתכלית. כשאומרים על משה רבנו שהוא עבד נאמן לקדוש ברוך הוא, יש לזה איזה, איזשהו חיסרון? הוא ילך למרוד בו? זה לא, לא שייך. עבד לא חייב להיות... יש עבד... נקודת ההבדל בין עבד לבן זה שעבד הוא לא בן. בן הוא קשור לאבא. עבד הוא לא קשור, הוא לא מחויב.

43:31 דובר 8 אולי זה...

43:32 דובר 1 זה לא אבא שלו.

43:34 דובר 8 אולי זה יותר כי הוא, שלאבא יש יותר קשר לבן מאשר לעבד.

43:39 דובר 1 בן לא יכול להפסיק להיות בן של אבא שלו.

43:44 דובר 8 נכון, גם עבד לא. נאמן.

43:46 דובר 1 לא, הוא לא קשור. הם יכולים למכור אותו למישהו אחר. האדון ימות. הבן הוא בן של אבא שלו. הקשר בין בן לאבא הוא קשר עצמי. הבן הוא המשך, ברא כרעא דאבוה, הוא המשך של האבא. זה לא מישהו אחר. ממילא יש הבדל עצום בין עבד ששורף את החיטה לאדון שלו כי הוא התעצבן עליו, לבין בן ששורף את החיטה לאבא שלו כי הוא התעצבן עליו.

44:20 דובר 8 והבן זה היה עבד.

44:24 דובר 1 אחר כך, כשהם חוזרים בתשובה על מעשיהם, הבן והעבד מרגישים אותו דבר? זה שני דברים שונים. הבן קשור, הוא חלק מהאבא. הוא, הוא פגע באבא, הוא פגע בעצמו. זה לא מישהו אחר. אצל העבד זה משהו אחר לגמרי. עבד זה רק קבלת עול, זה... הוא קשור לאדון מצד המעשה שלו. הבן קשור לאבא מצד הנשמה שלו. זה שני עניינים שונים. תשובה תתאה זה תשובה על המעשה. תשובה עילאה זה רגש של התקשרות באלוקות. נכון שגם תשובה תתאה, ברגע שהיא אמיתית אז יש פה רגש, והרגש מאיר במעשה, ויש לו קבלת עול, והוא לעולם לא יעשה עבירה. נכון. לא זה מה שנדרש. מה שרוצים, שיהודי פה למטה בגוף ירגיש מחובר לאבא שלו שבשמיים. זה תשובה עילאה. שאלוקות יאיר בנפשו, שהוא ירגיש בן של הקדוש ברוך הוא, שהוא ירגיש שהוא שייך. לא מצד הגדולה של הקדוש ברוך הוא, מצד שהוא בעצמו שמה. זה הוא, זה אבא שלו. מבינים את ההבדל? ועל זה הוא אומר... ולכן לא... אז בוא נאמר שיש בן שחטא לאבא שלו, כן? והבן הזה, אה, הוא, הוא תופס את עצמו והוא חוזר בתשובה. איך הוא חוזר בתשובה? כמו עבד. הוא עושה עכשיו כמו עכשיו. הוא לא מרגיש עדיין את הקשר לאבא. זה נקרא שחזרת בתשובה? אוקיי, אז מה, עכשיו אתה לא תמרוד יותר באבא שלך? מה אתה, עבד? זה הקשר שלך לאבא, שאתה לא תעשה מה שהוא לא אומר לך? זה, זהו? פה זה נגמר? כל עוד הבן לא מרגיש שהוא קשור לאבא, הוא לא... הוא לא שם. לכן אומר אדמו"ר הזקן שהתשובה עילאה היא לא משהו שעומד בפני עצמו. אם, אם יהודי חטא, עבר על מעשה, עבר על, עבר בזדון,

46:51 דובר 1 אפילו בשגגה, עשה עבירה נגד, נגד הקדוש ברוך הוא, זה לא מספיק ש-ש-שהתשובה תתאה. ז-זה לא שלמות התשובה. זו היא תשובה שלמה, רק כשהוא-- רק כשהוא חוזר רוח עברה ותטהרה והוא מרגיש אלוקות בנפשו, הוא מתקשר ל-לעצם האלוקות, הוא מרגיש קשור לקדוש ברוך הוא, רק אז אנחנו מאמינים לו שהתשובה למעשה הייתה תשובה שלמה. ועל זה הנה בחינת יחוד זה ותשובה הזו היא בחינת תשובה עילאה שלאחר תשובה תתאה. זה כמו שכתוב בזוהר, ברעיא מהימנא, זה חלק בזוהר, דיברנו על זה פעם, פרשת נשא, "ותשובה עילאה היא דיתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקודשא בריך הוא". מה זה תשובה עילאה, אומר הזוהר באותו הקשר? שאדם לומד תורה מתוך יראה ואהבה של הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, אם הוא לומד תורה שלא מתוך אהבה ויראה, הוא לומד כי צריך ללמוד, אז זה לא תשובה עילאה. תשובה עילאה זה כשהוא לומד תורה מתוך יראה ואהבה של הקדוש ברוך הוא, כשהוא בתוך לימוד התורה מרגיש את, את הקדוש ברוך הוא, את הקדושה, את האלוקות, את הקשר שלו לקדוש ברוך הוא. עכשיו למה אומר הזוהר את זה דווקא בתורה? למה לא במצוות? זה לכאורה הזוהר יכול להגיד את אותו דבר. תשובה עילאה זה שהוא מקיים מצוות מתוך דחילו ורחימו דקודשא בריך הוא. למה הוא אומר את זה על תורה?

48:43 דובר 9 בסדר, אבל יש המקיים מתוך דחילו ורחימו. זה כאילו מרד את עצמו בו. ואז כאילו.

48:49 דובר 1 לא, דחילו ורחימו הכוונה הוא מקיים תורה מתוך רגש פנימי של קשר לאלוקות. נקרא לזה ככה. בסדר? אהבה ויראה זה רגש פנימי.

49:01 דובר 9 כן, לא.

49:02 דובר 1 אז עזבי עכשיו.

49:03 דובר 9 מתקשר לי לאיפה זה היה ש...

49:05 דובר 1 בסדר, יש ביטול היש, בסדר, אוקיי. המציאות, יש מי שאוהב. לזה התכוונת. בסדר, אין הכי נמי. נניח את זה רגע בצד. אהבה ויראה זה רגש פנימי. הוא למה הוא לומד ו-ו-ו-- ולמה הוא מקיים? למה הוא לומד תורה מתוך רגש פנימי? זה מבטא שהוא, שהוא בתשובה עילאה כשהוא מקיים מצוות. למה אתה אומר את זה על תורה? תגיד את זה על מצוות. אותו דבר בדיוק. הוא מקיים. הזוהר לכאורה היה צריך להגיד: לומד תורה ומקיים מצוות מתוך אהבה ויראה של הקדוש ברוך הוא. למה הוא אומר את זה רק על תורה?

49:39 דובר 9 קודשא בריך הוא כל אחד.

49:40 דובר 1 מה?

49:41 דובר 9 אורייתא.

49:41 דובר 1 אבל למה הזוהר אומר אורייתא? למה הוא מדגיש אורייתא? למה הוא לא אומר אורייתא ומצוות?

49:49 דובר 9 אני לא הייתי מאחורה. היה לי בהגדה. אמרנו שההבדל בין אהבה ויראה זה שבעצם כל אחד זה הכי טוב בתחום שלו.

50:01 דובר 1 בקשר למה את מדברת? מה שדיברנו היום?

50:03 דובר 9 מה שאני אומר עכשיו. שאהבה זה בדיוק מה שהוא עושה. כאילו גם אהבה ויראה בעבד.

50:12 דובר 1 אז אמרתי, אז אמרתי אל תערבבו פה אהבה ויראה. למרות שאולי זה נכון ואולי זה קשור. פה לא מדובר על אהבה ויראה. תשובה תתאה ועילאה, לא דובר פה על אהבה ויראה. תשובה תתאה מדובר על רגש של קבלת עול ותשובה עילאה על התקשרות.

50:27 דובר 9 בסדר, אבל מה שאמרנו.

50:28 דובר 1 נכון שקבלת עול יותר.

50:31 דובר 9 שבאים להגיד שזה לא, לא מוריד מהערך שרכשנו לפני זה. אם זה משנה, אם זה ככה או ככה זה לא משנה.

50:38 דובר 1 אז אמרנו שזה כן משנה, בגלל שפה לא מדובר תשובה תתאה זה יראה ותשובה עילאה זה אהבה. לא זה הנושא. תשובה תתאה זה, זה רגש התקשרות לקדוש ברוך הוא כמו, כמו עבד ותשובה עילאה זה התקשרות לקדוש ברוך הוא כמו, כמו בן, כמו בן לאביו.

50:57 דובר 9 תשובה.

50:57 דובר 1 אז בוודאי שתשובה עילאה זה נעלה שלא בערך מתשובה תתאה. ואז.

51:03 דובר 9 בגלל זה.

51:04 דובר 1 ועל זה, ועל זה חידש אדמו"ר הזקן שתשובה תתאה בלי תשובה עילאה אצל יהודי זה לא מספיק. הוא לא, הוא לא הגיע לסוף הדרך, עוד לא התגלה אצלו הקשר עם הקדוש ברוך הוא.

51:18 דובר 9 נכון.

51:21 דובר 1 בסדר. ועל זה, ועל זה הוא מביא ראיה מהזוהר. כמו שמה הזוהר אומר שתשובה עילאה, מה זה? שהוא מתעסק באורייתא, בתורה, מתוך אהבה ויראה. למה? אז אני שואל. אז לא אדמו"ר הזקן שואל, אני שואל. למה הזוהר מדגיש תורה ולא מצוות? אז הסיבה מוסבר על זה.

51:47 דובר 9 שאתה צריך לצאת מהתורה. זה כאילו בתורה בכלל.

51:52 דובר 1 יש הבדל מהותי בכלל בין תורה לבין מצוות. מצוות קשורות למעשה, לעשייה. תורה קשורה למחשבה, ללימוד, להבנה, לפנימיות של האדם. כ-כ-תשובה, אה, אה כאשר מדברים על תשובה שהיא על המעשה, תשובה על הה"א התחתונה, תשובה תתאה למעשה של המצוות, אז מתאים לדבר על תשובה תתאה. אבל כאשר אנחנו מדברים על תשובה עילאה, להרגיש את הרגש הפנימי, איפה מתבטא ה-הפנימיות, הרגש של האדם בכוחות הפנימיים שלו? בתורה, בלימוד התורה. אז כשמדברים על תשובה עילאה מדברים איפה נמצא העילאה, החלק העליון שבאדם שבו יותר מתבטא הרגש הפנימי שלו. זה מדבר על תורה ולא על מצוות בעיקר. אז לכן הוא אומר שמהי תשובה עילאה? דיתעסק באורייתא. נכון שזה גם לגבי מצוות, אבל עיקר העניין של תשובה עילאה מתבטא דווקא כשהוא לומד תורה מתוך אהבה ויראה. וממשיך שם הזוהר מיד להגיד דאיהו, שאז כאשר אדם לומד תורה בדחילו ורחימו ומתוך רגש פנימי, אז איהו, אז אותו אדם הוא נקרא בן י"ה. בן יו"ד ה"א, שזה בינה. בינה זה אותיות בן יו"ד ה"א. יו"ד ה"א זה שתי האותיות הראשונות של שם השם שהם יותר קשורות לתורה, ו-ו"ה זה אותו החלק התחתון ששייך למעשה, וכאשר אדם לומד תורה מתוך אהבה ויראה אז הוא נקרא בן של יו"ד ה"א.

53:59 דובר 10 בעצם מה המילה של בן בינה?

54:01 דובר 1 אז ככה. קודם כל באופן כללי, ספירת הבינה נקראת אם הבנים. זה כבר ראינו עוד בחלק הראשון של התניא, בפרקים הראשונים. למה בינה נקראת אם הבנים? כי כאשר אדם מתבונן בבינתו בגדולת השם, נולדות המידות. אז הבינה היא האמא. חכמה ובינה זה אבא ואמא. והמידות זה הילדים שנולדים, הם הבנים. ופה כתוב שכאשר אדם לומד תורה מתוך רגש פנימי אז הוא נקרא הבן של הבינה. באופן כללי, כשאדם, עוד פעם.

54:52 דובר 10 ברגע שהוא הפעיל את הרגש נהיה למקור של הרגש.

54:56 דובר 1 הוא עצמו נהיה הבן. לא ההתבוננות שלו מולידה אצלו בנים, רגשות. כשהוא לומד תורה מתוך התקשרות להקב"ה הוא עצמו נהיה הבן. מה פירוש הוא עצמו נהיה הבן? מה, מה פשט בזה? זה הסבר וזהו נפלא. הרבי פה אומר את זה בקיצור גדול ממש, יותר מאשר ברמז, יותר באותיות של קבלה מאשר ברמז. בפרק הבא זה יהיה מוסבר יותר באריכות, הנקודה הזאת, אבל נקודת העניין בקיצור נמרץ על כל פנים, ש... בדרך כלל התהליך של לידת המידות, לידת הרגשות בקדושה, זה כשאדם מתבונן ואז נולד הרגש. באופן כללי. כדי שהשכל יוכל להוליד רגש, אז השכל צריך לרדת ממדרגתו. כל עוד השכל הוא שכל, הוא לא מחובר לאדם. השכל, טבעו זה להסתכל כלפי מעלה על העניין שאותו הוא רוצה להבין. זה מה שהשכל רוצה. השכל, להגיד עכשיו לשכל: עכשיו תרד למטה ותחשוב איך זה משפיע, מה זה אומר לי, לאדם, לרגש. השכל צריך לצאת מהמציאות הרגילה שלו ולרדת למטה לכיוון... לצאת ממציאותו, להשתנות, להפוך להיות... לחדור לתוך המידות. במידה והוא מצליח, אז הוא יורד ומשתנה מהותו ונהפך להיות מידות, ואז מתעורר רגש. עכשיו, ברגע שמתעורר רגש, קודם האדם לא אהב את השם, עכשיו הוא אוהב את השם. עכשיו יש לו רגש של אהבה. כן? עכשיו יש פה רגש. בתוך הרגש יש שכל. איפה השכל שהוליד אותו? אז הוא נמצא פה בהעלם, כי עצם זה שיש רגש, זאת אומרת שאם הוא לא היה מתבונן לא היה רגש. כן? אז יש... אבל האם אנחנו רואים את השכל? לא רואים. למה? כי השכל ירד והשתנה להיות מהות של רגש. זה מובן? יופי. לפעמים זה לא ככה. לפעמים יש מצב הפוך. יש

57:28 דובר 1 לפעמים מצב שאדם הוא כל כך נדבק בעניין השכלי, הוא כל כך נמצא שמה, שאותה התבוננות היא כל כך עמוקה, תופסת את כל המהות שלו, עד שזה תופס גם את הרגש, והרגש נשאב כלפי מעלה ומשתנה ונהפך למהות של שכל. בדיוק הפוך.

57:54 דובר 11 כאילו זה סוג של ההתלהבות והמכה להבין את העניין עד הסוף. זה מה שמישהו מנסה...

58:03 דובר 1 כאשר אדם שוקע בתוך התבוננות שכלית, הוא, הוא, הוא חושב על זה ומתבונן בזה ומצייר את זה לעצמו, הוא, עד שזה לא רק מבין את זה, אלא עד שהשכל תופס אותו, אז הוא תופס את כולו, ואז הרגש שלו כבר מפסיק להיות רגש ונהפך להיות שכל. הרגש... במקום שה...

58:26 דובר 11 איך הוא מתבטא בתוך שכל, הרגש? כאילו זה הרצון, דבקות?

58:32 דובר 1 נותנים לזה כמה משלים. אחד המשלים שנותנים לזה, כמו אדם ש... יש סיפור על הרבי הרש"ב. הרי הרבי הריי"צ מספר שפעם הוא הלך עם הרבי הרש"ב לתערוכה של ציורים. ו... מה? מחיתה, כן. והרבי נעמד מול איזשהו ציור גדול ועמד ושקע שמה כמה שעות. אתה אדם מתבונן, מה הוא מסתכל שם? הוא כבר מכיר את הציור כבר בעל פה. מה... יש כמה צי... זה לא רק על הפתעה. יש סיפור כזה על סוסים במלחמה. יש כמה סיפורים כאלה. אדם הוא כל כך נכנס, הציור שאב אותו לתוכו. עכשיו אם נבוא ונשאל את הבן אדם: מה אתה רואה שם? מה, מה יש לך שם? על מה אתה מסתכל? מה התשובה? אין את מי לשאול. הוא לא נמצא. הציור שאב אותו. אין בן אדם. העניין שאב את כל האדם פנימה והוא כבר לא נמצא פה. אז כמובן שדרגה כזאת של התקשרות לאלוקות זה נקרא ביטול במציאות. זה נקרא שאדם נמצא בגוף גשמי ומרגיש את הנפש שלו כמו שהיא בטרם נפחה. כמובן שמדובר על דרגה מאוד נעלית. זה תשובה עילאה, בשלימותה. וזה נקרא שהוא עצמו נהיה הבן של י־ה. הוא כל כך שקע בתוך, כשהוא לומד תורה מתוך שהתורה, זה תופס את הצד הפנימי של האדם, ואת זה הוא לומד מתוך רגש של התקשרות, אהבה ויראה, אז הוא עצמו נהיה בן י־ה. המהות שלו, הרגשות שלו נשאבים ונהיים חלק מההתקשרות של אלוקות. אה, והוא מוסיף על זה בסוגריים... אה סליחה, לפני הסוגריים. בסוגריים הוא עונה על שאלה. לכאורה על פי זה אפשר לשאול: הרי חז"ל אמרו שבמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם. נכון?

1:00:41 דובר 3 כי בעלי תשובה בעצם מרגישים את השורש, את המקור שלהם.

1:00:45 דובר 1 כך חז"ל אמרו, קודם כל.

1:00:47 דובר 3 כן.

1:00:48 דובר 1 עכשיו, העניין הזה שלמדנו פה, שיהודי לומד תורה מתוך אהבה ויראה, זה שייך לבעלי תשובה?

1:00:54 דובר 3 לא.

1:00:55 דובר 1 ואם צדיק לומד, צדיק גמור שמעולם לא עשה חטא, כמו הרבי מלובביץ', האדמו"ר מלובביץ', הוא לומד תורה מתוך אהבה ויראה. אז בעלי תשובה יותר גדולים ממנו? הוא עכשיו מרגיש את הנפש כמו שהיא במקורה ושורשה. אבל חז"ל אמרו שבעלי תשובה עומדים במקום שבעלי תשובה... צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד. אה, בנקודה הזאת, אצל אדם יהודי שלומד תורה מתוך אהבה ויראה, מתקשר לקדוש ברוך הוא בתשובה עילאה, מה ההבדל בין בעל תשובה שעשה עבירות לצדיק גמור שמעולם לא עשה עבירות? על זה אומרים שגם פה אחד שעשה עבירות הדרגה שלו יותר גבוהה משל צדיק? איך שייך? על זה הוא עונה בסוגריים. "ומעלת בעלי תשובה על צדיקים גמורים בזה", בעניין הזה, "היא כמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת חיי שרה, דאינון", הבעלי תשובה, "משכין עליהו ברעותא דלבא יתיר ובחילא סגי לאתקרבא למלכא". נכון, אותה תנועה כמו אשר ב... אשר בצדיק. אבל איך אפשר להשוות את התשוקה שיש לצדיק לתשוקה שיש לבעל תשובה? אצל צדיק אין לו את צעקת הלב שיש לבעל תשובה.

1:02:12 דובר 3 זה לא רותנו.

1:02:13 דובר 1 זה אהבה בתענוגים אצל שניהם. אבל הצעקה, הרשפי אש על ה... על ההרגשה שהייתה מהריחוק, זה שמור לבעלי תשובה. אז גם כשמדברים על תשובה עילאה, שבאופן כללי תשובה עילאה זה עבודת הצדיקים, גם פה לבעלי תשובה יש מעלה על צדיקים. עכשיו זה הפרק הראשון. עכשיו יש לנו עוד ט', י', עוד ארבעה פרקים שאדמו"ר הזקן ימשיך לברר את ענייניה של תשובה עילאה.

1:02:48 דובר 3 תודה רבה. מרלינה [?]. לך על ישראל.