לקוטי אמרים פרק נ"א · תשפ"א

00:04 דובר 1 טוב, ערב טוב. אנחנו אוחזים בפרק נ"א. פרק נ"א מתחיל: "והנה לתוספת ביאור". כבר מהמילים הראשונות ברור שזה לא ממש חלק מהתניא. אז אדמו"ר הזקן בעצמו אומר שזה לתוספת ביאור. זה עוד, עוד איזשהו ביאור נוסף, אבל כמו שאנחנו נראה בהמשך, זה ביאור מאוד עיקרי. למרות שהוא לא חלק ישיר מגוף התניא, כי גוף התניא הוא בא ל-ל-להדריך את הבינוני מהי עבודת השם, איך עובדים את הקדוש ברוך הוא. ותוספת ביאור זה הוספת עומק נוסף בעניין הזה. מה הוא בא להוסיף בביאור? כל ספר התניא מבוסס על הפסוק, כמו שאדמו"ר הזקן אומר בדף השער: "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". אז בהתחלה הוא מסביר, כמו שדיברנו הרבה פעמים, שכדי להגיע לשלמות בלעשותו, להגיע לשלמות בעשיית המצוות, כל אחד יש לו יצר הרע ויצר הרע מפריע לו. אז אם אנחנו נצליח לעורר את אהבת השם ויראת השם, אז יהיה לנו יותר קל לעשות את המצוות, לעשותו ולא להיכשל בעבירות. אז בהתחלה הוא מק-מקדיש את ההתחלה של התניא, השלושים וארבעה פרקים ראשונים, איך על ידי בפיך ובלבבך, שזה הולך על דיבור, מחשבה ואהבה ויראה, יכול כל אחד מאיתנו להגיע לשלמות בקיום המצוות, בקיום של לעשותו. זה החלק הראשון של התניא עד פרק ל"ד. אחר כך, פרק ל"ה, מתחיל החלק השני, שהחלק השני, פרק ל"ה מתחיל שם: "ולתוספת ביאור תיבת לעשותו". זאת אומרת, עד פרק ל"ד כבר הסברתי לכם מה זה לעשותו. לעשותו זה לעשות את המצוות, ואיך עושים את זה? על ידי בפיך ובלבבך. אבל מפרק ל"ה הוא מתחיל תוספת ביאור בלעשותו עצמו, שאחרי שאני כבר הגעתי, למדתי את הפרקים הראשונים של התניא עד פרק

02:27 דובר 1 ל"ד ואני מקיים את מה שכתוב שם, ואני כבר מקיים ועושה את כל המצוות, הגעתי לשלמות בקיום המצוות. בכל זאת, יש עוד מה להבין בעשייה עצמה. מה יש להבין בעשייה עצמה? מהי תוספת ביאור תיבת לעשותו שמתחיל מפרק ל"ה? אז הוא מתחיל את הביאור שם, עד כמה חשובה עבודת קיום המצוות הגשמיות, קיום מצוות מעשיות, שתכלית בריאת העולם תלויה בקיום מצוות מעשיות. כי הקדוש ברוך הוא התאווה להיות לו דירה בתחתונים, ואיך אנחנו יכולים לקחת דבר שהוא תחתון, עולם גשמי, ולהפוך אותו לדירה לקדוש ברוך הוא? על ידי שאנחנו עובדים עם הגשמיות של העולם, מקשרים אותה לאלוקות. איך אפשר לקשר את הגשמיות של העולם לאלוקות? על ידי שאני לוקח את האתרוג ועושה ממנו מצווה, לוקח את העצים או את הנר, את השמן, לוקח את הגשמיות של העולם והופך אותם לדברי מצווה, מחדיר בהם אלוקות. וזה הוא האריך כמה פרקים שמה, ל"ה, ל"ו, ל"ז, החשיבות של קיום המצוות המעשיות. אחר כך הוא הוסיף ביאור נוסף, שקיום המצוות המעשיות, מתי הן באמת מקדשות את העולם, מתי התורה והמצוות עולות למעלה, מזככות את הגשמיות? רק כשהן חדורות באהבה ויראה. אז לא מדובר על אותה אהבה ויראה של החלק הראשון. בחלק הראשון עד פרק ל"ד דובר שצריך שיהיה לי אהבה ויראה כדי להביא אותי לקיום המצוות, אבל קיום המצוות עצמו לא צריך להיות באהבה ויראה. אני צריך אהבה ויראה רק בתור משהו שיביא אותי לקיום מצוות. אחר כך בחלק השני הוא מסביר שכדי שקיום המצוות עצמו יהיה כמו שצריך, כדבעי, שהמצוות שלי באמת יקדשו את העולם, יזככו אותו ויהפכו את העולם לדירה לו יתברך פה בתחתונים, אז צריך שהמצוות

04:42 דובר 1 יהיו חדורות באהבה ויראה. ומסביר שמה עוד שניים שלושה פרקים, ואחר כך הוא מתחיל מפרק מ"א. טוב, אחרי שהבנתי שצריך להיות מעשי המצוות והבנתי שהמצוות צריכות להיות חדורות ברגש, צריכות להיות עם חיות והתלהבות, איך אני עושה את זה? אז הוא מתחיל מפרק מ"א והלאה עד פרק נ' שלמדנו בפעם הקודמת. אז כמה פרקים, כל מיני סוגים ודרגות של התבוננות, על מה אני צריך להתבונן, איך אני אעורר בעצמי אהבה ויראה. אז הוא דיבר על הדרגות באהבה ויראה, ואחר כך על סוגי התבוננות שיותר קל להגיע לאהבה ויראה. אהבת "נפשי אויתיך" ו"כברא דאשתדל", עבודה בעניין הרחמים בקו האמצעי, והוא סיים בעבודת "כמים הפנים לפנים" ועבודת כלות, כלות הנפש, פרק נ' שלמדנו בפעם הקודמת. אז יוצא שמפרק ל"ה עד פרק נ', הרבי הסביר עניין אחד, פירוש תיבת לעשותו. איך עושים את המצוות מתוך אהבה ויראה, מפרק ל"ה עד נ'. כל הביאור הזה של ביאור תיבת לעשותו, אדמו"ר הזקן מושיב על משל שהוא מביא מהזוהר. הוא התחיל שם, כשהוא התחיל את הביאור בפרק ל"ה, והמשל שהוא מביא מהזוהר, משל מהינוקא שבזוהר, שהינוקא בזוהר מדמה את קיום המצוות על ידי האדם לנר. הגוף שלי והנפש הבהמית שלי, הגוף והנפש הבהמית ביחד, זה הפתילה של הנר. אור השכינה ששורה עליי, שורה על האדם, זה האור של הנר. וכמו שנר גשמי, כדי שהאש תתפוס בפתילה ותאיר ולא תשרוף אותה ברגע אחד, צריך שמן, אז גם אני, האדם, לא מספיק לקיים את המצוות עם הגוף — לא, לא מספיק הגוף והנפש הבהמית, אלא צריך איזשהו שמן, שהשמן הזה ייתפס בפתילה והוא זה שיבער ויאיר את אור השכינה, את אור הנפש האלוקית. מה זה אותו שמן?

07:23 דובר 1 אומר הינוקא: זה המצוות. המצוות הן השמן שנמשך בפתילה ומאיר את נפש האדם ומשרה את השכינה בעולם. אז ההסבר היה מאוד ארוך ומאוד מפורט ומאוד ברור. בא אדמו"ר הזקן פה בפרק נ"א, אומר: רגע אחד. פרט אחד במשל, התוכן, העניין ברור, אבל הלשון של הינוקא לא מובן. למה הינוקא אומר שהמצוות נמשלות לשמן? שמן זה משל, שמן זית בדרך כלל מה שמדובר, זה משל לחוכמה. מצוות זה דבר מעשי, דבר גשמי. היה צריך להמשיל, למצוא איזה משל אחר. לא מתאים להמשיל את המצוות לשמן. כדי להבין את העניין הזה, זה מה שהרבי קורא לו, אדמו"ר הזקן קורא לו, תוספת ביאור. והביאור הזה, מדוע המצוות נמשלות לשמן, אדמו"ר הזקן ייקח אותנו בשלושה פרקים עמוקים שנקודת הביאור היא... תחשבו בינתיים, אני יכול ללגום קפה.

08:56 דובר 2 יש עוד, יש בפינג'אן, לקחנו מהפינג'אן.

08:59 דובר 1 מי שנשאר.

09:06 דובר 2 כן.

09:06 דובר 1 כדי להבין מדוע נמשלו המצוות לשמן, נקודת-- אנחנו צריכים להבין קודם כל את המשל. מה אומר המשל של הינוקא? ש-- על ידי קיום המצוות, שהם נמשלו לשמן, בסוף נבין למה. מה קורה? מה זה פועל? זה פועל שהשכינה תשרה על ראש האדם. זה מה שכתוב שם. כמו שהאש שורה על הנר, כך על ידי המצוות שורה השכינה על האדם. שואל הרבי: מה זה השראת השכינה? מישהו יכול להסביר לי מה זה השראת השכינה? אז הרבי הולך להסביר לנו עכשיו מה זה השראת השכינה. אחרי שנבין מה זה השראת השכינה, יהיה לנו מאוד ברור למה המצוות נמשלו לשמן. איזה עניין של חוכמה יש במצוות. כדי להבין מדוע-- מהי השראת השכינה. אדמו"ר הזקן מחלק את זה לשלושה פרקים. הפרק הראשון, הפרק שלנו, זה מה זה בכלל השראה? מה זה השראה בכלל? מה זה השראת השכינה? בפרק הבא הוא יסביר מה זה השראת השכינה בעולמות. ובפרק השלישי, נ"ג, אז הוא יסביר מה זה השראת השכינה בעולם הזה. אז זה פשוט שלושה שלבים של הסבר השראת השכינה בכלל, השראת השכינה בעולמות והשראת השכינה בפועל בעולם שלנו. אז בואו נתחיל להבין מה זה השראת השכינה. פרק נ"א: "והנה לתוספת ביאור לשון הינוקא דלעיל שבפרק ל"ה צריך לבר-- צריך לברר תחילה להבין קצת עניין השראת השכינה". לפני שאנחנו מסבירים מה זה לשון הינוקא, מה זה שמן, צריכים להבין מה זה השראת השכינה. שהייתה שורה בבית קודש הקודשים. חז"ל אמרו שהשכינה הייתה שורה בבית קודש הקודשים. מה זה ה-- השראה הזאתי? מה זה אומר? "וכן כל מקום השראת שכינה", כל מקום שחז"ל אמרו השכינה שורה בו. "מה עניינו? הלא מלוא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מיניה". יש

11:23 דובר 1 מקום שהקדוש ברוך הוא לא נמצא? אז פה הוא נמצא ופה הוא לא נמצא, פה הוא נמצא יותר, פה הוא נמצא פחות. מה זאת אומרת מה, מה, מה? מה הפשט? מה ההסבר בזה? "אך העניין, כדכתיב", גם זה פתגם של חז"ל, "ומבשרי אחזה אלוה". כדי להבין מה זה השראת השכינה, אנחנו הולכים להבין קודם מה זה השראת הנשמה בגוף. "שכמו שנשמת האדם היא ממלאה כל רמ"ח איברי הגוף מראשו ועד רגלו". הוא ימשיך בהסבר של השראת הנשמה בגוף. אחרי ש-- עכשיו חצי פרק. אחרי שנבין מה זה השראת הנשמה בגוף, נוכל לעבור להבין מה זה השראת השכינה. אז אנחנו עכשיו עוזבים את הכול, עוזבים את התניא, עוזבים את האהבה ויראה, עוזבים את כל העניינים הנעלים שלמדנו עד עתה והולכים להבין מה פירוש השראת הנשמה בגוף. פה מתחיל ההסבר. נשמת האדם היא ממלאה כל רמ"ח איברי הגוף מראשו ועד רגלו. כשאומרים שהאדם חי, מי מחיה אותו? הנשמה. ברור שאנחנו לא יכולים להגיד שהאוזן חיה יותר מאשר האצבע. האוזן חיה והאף חי, מבחינת חי כולם שייכים לגוף וכולם חיים באותה מידה. כשאדם מפסיק לחיות, כולו מפסיק לחיות בבת אחת, וכל עוד הוא חי אז כל האיברים שלו חיים באותה מידה. אי אפשר להגיד שאיבר אחד חי יותר מהאיבר השני. יש לו תפקיד אחר, יש לו תכונות שונות, אבל חי, כולם הוא חי אותו דבר. מראשו ועד רגלו. "ואף על פי כן עיקר משכנה והשראתה" של הנשמה בגוף "היא במוחו". יש פה כפל לשון, משכנה והשראתה. משכן זה המקום שאדם שוכן בו. זה איך שאדם חי באופן פנימי, והשראה זה כזה, כמו האור על הנר, זה מלמעלה, זה מקיף כזה. אז אנחנו כבר

13:57 דובר 1 שומעים שלנשמה יש חלק שמתלבש בפנימיות, משכנה בגוף, ויש לה חלק שרק השראתה, זה רק מין כזה מקיף. זה לא ממש מתלבש באופן פנימי ומחיה ממש. נראה בהמשך קצת יותר את הפרטים בזה. וגם משכנה של-של-של הנשמה וגם השראתה של הנשמה, למרות שהיא נמצאת בכל הגוף ומחיה את כל הגוף, אבל עיקר משכנה והשראתה היא במוחו, ומהמוח מתפשטת הנשמה לכל האיברים, וכל איבר מקבל ממנה חיות וכוח הראוי לו לפי מזגו ותכונותיו. אז עוד פעם יש פה כפל לשון, אם נשים לב. ראשית כל, מהמוח מתפשטת הנשמה לכל האיברים. מה הוא מוסיף? וכל איבר מקבל ממנה חיות וכוח הראוי לו. כבר אמרנו שהיא מתפשטת לכל האיברים. אם היא מתפשטת לכל האיברים אז כל איבר מקבל. למה צריך ל-להוסיף עוד משהו? אז הדיוק פה הוא כזה, זה לא דיוק, זה הסבר שלם בחסידות. באופן איך שהנשמה מחיה את הגוף יש שני אופנים. יש אופן אחד שדומה לאור, כך מוסבר בתורת החסידות בכמה מקומות שמסבירים גם את התניא פה. אור מאיר בשווה בכל מקום. את האור לא מעניין איפה הוא מאיר, הוא מאיר בעיר, הוא מאיר בכפר, הוא מאיר בשדה והוא מאיר גם במקום האשפה. הוא נמצא בכל מקום בשווה. ברגע שהאור מאיר, אותו מקום שהאור מאיר בו הוא מואר. האשפה מוארת בדיוק באותו אופן כמו המקום הכי נעלה. האור מאיר, הכל מואר. זה האופן שבו הנשמה, אור הנשמה מתפשט מצד עצמו להחיות את הגוף. כל מקום שאור הנשמה מגיע אליו, אותו מקום נהיה חי, נהיה מואר. מה התכון-- מהו האור של הנשמה? אור של חיים. כל מקום שהנשמה מאירה בו, בכל איבר, הוא נהיה חי באותו רגע שהנשמה

16:32 דובר 1 מגיעה אליו. זה אופן אחד. אופן שני, שכל איבר מקבל ממנה, מאותה נשמה שמשכנה והשראתה במוח, חיות וכוח הראוי לו לפי מזגו ותכונתו. מה שהנשמה מחיה את כל האיברים בשווה. איך איבר אחד הוא... רואה, ואחד שומע, ואחד מרגיש, והלב פועם, כל אחד משהו אחר. כולם קיבלו את אותו האור. איך זה יכול להיות? כי בכל איבר מאיברי הגוף יש שני דברים. יש עצם זה שהוא חי ויש את התכונה שלו, וזה שתי המשכות שונות מהנפש, ושתיהן מגיעות מהמוח שבראש. יש את ההמשכה הכללית של עצם נקודת החיות, שזה מגיע לכל האיברים בשווה, ולכן כל האיברים כולם חיים ואי אפשר להגיד שאחד חי יותר מהשני או שאיבר אחד יותר חי והשני פחות חי. עצם נקודת החיות. ויש בנשמה גם כלולים בה כוחות שהם מחיי-- שהם מתלבשים באיברי הגוף, וכל אחד מאיברי הגוף הוא מקבל מהנשמה רק את אותו כוח שמתאים לו. זאת אומרת, אור הנשמה מגיע לעין. העין לוקחת מתוך הנשמה רק את אותו כוח שיכול לראות. הוא מגיע לאוזן, יכול לקח-- האוזן לוקחת רק את אותו כוח, ושאר הכוחות, האוזן לא מרגישה אותם. אור הנשמה מגיע לכל האיברים. אותו חלק באור הנשמה שהוא אור כללי, מחיה שהאיבר יהיה חי, ואותו כוח פרטי שמתאים לאותו איבר מתלבש באותו איבר וגורם לו, נותן לו את התכונה הספציפית שלו. עד כאן מובן? ככה זה עובד. תכף גם נראה ראיה לזה. העין לראות והאוזן לשמוע והפה לדבר והרגליים להלוך. אז אם שמתם לב, יש פה ארבע דוגמאות. אדמו"ר הזקן מביא בלבד מבין כל איברי הגוף, שזה הולך עין לראות ואוזן ל-לשמוע. זה כמובן הולך על ראייה ושמיעה, שזה עניין המחשבה. הפה לדבר זה

19:28 דובר 1 עניין הדיבור והרגליים להלוך זה תכלית עניין מעשה.

19:32 דובר 3 למה זה לא ידיים?

19:34 דובר 1 מה?

19:34 דובר 3 למה לא ידיים?

19:36 דובר 1 שאלה טובה שהרבי שואל אותה, והרבי מדייק שאדמו"ר הזקן בכוונה מדלג על ידיים, כי תכלית עניין העשייה, המקום הכי נמוך בעשייה זה רגליים. אז כל חיות איברי הגוף כלולה במחשבה, דיבור ומעשה. זה הדוגמאות שאדמו"ר הזקן מביא. ופה שואל ה-- שואל הבן, מאיפה לך הראיה שזה ככה? הייתי אומר, ההסבר הפשוט, אם לא, אם לא היה כתוב כזה דבר, אני הייתי אומר אחרת לגמרי, הסבר הרבה יותר פשוט, שכמו שלוקח כוח חשמלי והוא נכנס בתוך מנוע, זה מסתובב, ואתה מכניס אותו בתוך מנורה, זה מאיר, ואתה מכניס אותו בתוך לא יודע משהו, זה עושה משהו אחר. זאת אומרת הכוח הוא כוח אחד והוא מפעיל כל איבר לפי התכונה שלו. למה אתה צריך להגיד לי שיש פה שני סוגים של כוחות? ומה הכוח שנותן לכל איבר את התכונה שלו זה כוח שכבר בשור-בשורש, כבר בנפש, למעלה במקורו ושורשו של הנפש, כבר שם יש את התרי"ג כוחות, וזה מדובר על שני דברים נפרדים: כוח אחד כללי שנותן את החיות, כוח שני פרטי שהוא נותן את התכונה הספציפית של-- למה אתה אומר את זה ככה? הייתי אומר הרבה יותר פשוט. שיש כוח אחד שהוא נכנס לכל איבר, הוא מחיה אותו לפי התכונה של האיבר. מה ההוכחה? אומר אדמו"ר הזקן: כנראה בחוש שבמוח מרגיש כל הנפעל ברמ"ח איברים וכל הקורות אותם. כאשר קורה משהו לאיזשהו איבר, ניקח דוגמה. את הדוג-- לוקחים תמיד את הדוגמה הקיצונית כדי שיהיה יותר קל להבין. כשאחד האיברים כואב, יש הבדל עצום האם כואבת היד או האם כואבת הרגל או כואב אחד האיברים האחרים. זה לא רק שהמקום של הכאב שונה, הסוג של הכאב שונה לגמרי. נכון? זה

21:51 דובר 1 אחרת. למה זה אחרת? אם אותו מוח, אותה נשמה מרגישה את הכאב, אז היא הייתה צריכה להרגי-להרגיש פה כואב או פה כואב ופה כואב. אבל למה זה סוג אחר של כאב? הסיבה שזה סוג אחר של כאב כי באמת בכל איבר יש סוג שונה של נשמה כביכול. לא? כוח אחר מהנשמה.

22:21 דובר 4 מה זאת אומרת?

22:22 דובר 1 כמו שדיברנו קודם, שבתוך האוזן יש כוח פרטי של שמיעה שהוא לא מתלבש בתוך העין או בתוך היד. ולכן כשיש כאב באוזן אז זה כואב בצורה אחרת, כי זה לא אותו כוח, זה משהו אחר. לא רק המיקום שונה, הסוג שונה, הכוח שונה. בסדר? יש בזה עוד, עוד עומק שלם אבל נדלג על זה. ואין... אז יצא לנו ככה. יצא לנו שיש שני סוגים של חיות שמלוו-- שהם משכנם והשראתם במוח שבראש ומשם מתפשטים לכל האיברים, וההתפשטות היא באופן שונה. סוג אחד של חיות זה נותן חיות כללי שהאיבר יחיה, וסוג שני נותן לאיבר את התכונה שלו. ואנחנו מוכרחים להגיד ככה. מוכרחים לומר כך כי אחרת הנשמה הייתה מרגישה באותו אופן את כל האיברים, ואנחנו רואים שהיא מרגישה באופן שונה את כל האיברים. עד כאן. איפה נקודת החיבור? מה יש לנו שמה שתי נשמות שמה בפנים? נשמה אחת שהיא כללית ונשמה אחת שהיא פרטית עם-- עשויה מתרי"ג כוחות כלשהם? איך אפשר לומר... תחליט! יש לך נשמה או יש לך שהיא עצם אחד פשוט, או שיש לך נשמה שהיא מורכבת ממין כזה בליל של כוחות שמחיות כל האיברים. מה יש? איך זה מסתדר ביחד? זה שני הופכים. זה עצם אחד פשוט, וזה תכלית הריבוי. איך זה אותו דבר? זה אחד או שניים? מה יש שם? אומר אדמו"ר הזקן: והנה אין שינוי קבלת הכוחות והחיות שבאברי הגוף מן הנשמה מצד עצמה ומהותה. זה שיש בנשמה כוחות פרטיים שמחיים באופן פרטי את האיברים השונים, אי אפשר לומר שזה בא מצד הנשמה עצמה ומהותה. למה? שיהיה מהותה ועצמותה של הנשמה מתחלק לרמ"ח חלקים. הנשמה היא עצם אחד פשוט. שונים מתלבשים ברמ"ח מקומות כפי ציור חלקיהם.

25:17 דובר 1 מקומות אברי הגוף. איך זה יכול להיות? הרי לפי זה, אם נאמר שהנשמה עצמה מתחלקת לרמ"ח איברים, לרמ"ח חלקים, לפי זה נמצא שעצמותה ומהותה של הנשמה אז היא מצוירת בציור גשמי. אם אתה רוצה, אם אנחנו רוצים לומר שהנשמה מתחלקת לחלקים וכל חלק מתלבש ביד והוא באצבע והוא פה והוא שם, זאת אומרת שלנשמה יש מקום גשמי. פה היא נמצאת ופה היא לא נמצאת. איך אפשר להגיד שהנשמה קשורה למקום גשמי, לגדר? איך אפשר להגיד שהיא מתחלקת לחלקים? לפי זה נמצא שעצמותה ומהותה מצוירת בציור גשמי ודמות ותבנית כתבנית הגוף. חס ושלום, אי אפשר להגיד כזה דבר על הנשמה, אלא ודאי שהנשמה כולה עצם אחד רוחני, פשוט ומופשט מכל ציור גשמי. אז קודם כול ברור שהנשמה היא רוחנית ולא גשמית. ולא רק שהיא רוחנית ולא גשמית, היא בוודאי לא... איך אומרים את זה? חס ושלום. אי אפשר לומר... היא מושללת מבחינת וגדר מקום, מידה וגבול גשמי. זאת אומרת, לא רק שהיא לא גשמית, היא בוודאי גם לא תופסת מקום. היא מושללת גם מחלוקה וגם מהגשמיות. זאת אומרת, גדר של גשמי. מה זה גשמי? אז דבר גשמי, דבר גשמי זה דבר שתופס מקום. איך אני יודע שזה קיים? יש לו אורך, רוחב, יש לו נפח. נכון, דבר רוחני לא תופס מקום. מה הגודל של האהבה? שני מטר? חצי מטר? אי אפשר למדוד דבר רוחני. כמה זה חמש ועוד שמונה? מה הגודל שלו? חמש ושמונה מה? כן, אם אתה מדבר על דבר גשמי, אבל דבר שהוא רוחני הוא לא תופס מקום. אז הנשמה, שהיא תכלית הרוחניות והיא עצם אחד פשוט, אז ודאי שהיא מושללת מכל חלוקה ומושללת.

27:42 דובר 1 ולא שייך, לא שייך לומר עליה שהיא מוגדרת במקום, באיבר כזה או במקום כזה או למקום אחר. ולא שייך במהותה ובעצמותה לומר שהיא במוחין שבראש יותר מאשר ברגליים, מאחר שמהותה ועצמותה אינה בגדר ובחינת מקום וגבול גשמי. אז זאת השאלה. מצד אחד יש לנו הוכחה, כמו שאנחנו מרגישים בחוש, שתרי"ג הכוחות שמלובשים באיברים זה לא בא מצד האיברים, אלא שכבר בנשמה יש תרי"ג מיני כוחות. מצד שני יש לנו, זה פשוט וברור לנו וכתוב בכל מקום, שהנשמה אין בה תרי"ג מיני כוחות, שהנשמה היא עצם אחד רוחני פשוט ומופשט מכל גדר ציור ומקום ומידה. אז יש לנו ראיה גם על זה וגם על זה. איפה נקודת החיבור? אומר הרבי: רק שתרי"ג מיני כוחות וחיות כלולים בה, במהותה ועצמותה, לצאת אל הפועל והגילוי מההעלם להחיות רמ"ח איברים ושס"ה גידים שבגוף. הנשמה עצמה היא עצם אחד רוחני, פשוט ומופשט מכל ציור, מכל גדר, מכל חלוקה. יש בה בכוח תרי"ג מיני כוחות כלולים בה. מה פירוש בכוח? בכוח, כוח זה בלשון שלנו נקרא... בלשון שלנו קוראים לזה פוטנציאל, יכולת. הם לא קיימים. כשאומרים שמישהו יכול לרוץ מאה...

29:40 דובר 5 זה הילדים לא אוהבים בתעודה.

29:41 דובר 1 מה?

29:42 דובר 5 כשהמורה כותבת: יש לך פוטנציאל.

29:44 דובר 1 זה, זה ילדים לא אוהבים. זה כן נכון. יש לבן אדם יכולת לקנות בית, יש לו יכולת, אבל הוא לא קנה, אין לו. כן? יש לו יכולת, לא יודע, לרוץ מאה מטר בעשרים שניות או בחמש עשרה שניות. לא יודע איך זה עובד היום.

30:15 דובר 5 בעשרים.

30:16 דובר 1 בפועל הוא לא רץ, הוא לא בחיים שלו, לא הוא. איך אומרים, הוא בטטת כורסה או לא? יש לו את היכולת. יכולת זה לא, זה לא... אין מציאות, זה לא קיים. אפשר מהפלסטלינה, מהחימר הזה, לעשות צורה של אני לא יודע איזה משהו יפה. כל עוד לא עשו את זה, הצורה לא נמצאת שם בפנים. היא לא קיימת.

30:39 דובר 5 זה רק יכולת. זה לא שזה...

30:41 דובר 1 כן, זה לא נמצא, זה לא קיים. תרי"ג מיני כוחות כלולים בנשמה. הכוונה שיש לנשמה את היכולת לזה, זה לא חלק ממנה. אז יש בנשמה את עצם הנשמה, שהיא באמת מושללת לגמרי מכל חלוקה, ובנוסף לעצם שלה כלולה בה יכולת להחיות את איברי הגוף. היכולת להחיות את איברי הגוף היא לא, זה לא, היא לא חלק מעצם הנשמה. זה לא בא משם, זה רק כלול שם. להחיות רמ"ח איברים ושס"ה גידים שבגוף, וגם זה לא באופן ישיר, כי הנשמה עצמה היא רוחנית ואלוקית, אלא זה בא רק על ידי ממוצע נוסף, על ידי התלבשותם בנפש חיונית. אז קודם כול הנשמה מתלבשת במוחין שבראש ואחר כך מתלבשת, מתלבשת בנפש החיונית הבהמית, שיש לה גם כן רמ"ח איברים ושס"ה כוחות וחיות הללו. ויש עוד כמה ממוצעים בדרך. אדמו"ר הזקן לא מאריך בזה פה. מובא במקומות אחרים שרביעית דם והדם, וגם בזה יש עוד כמה וכמה ממוצעים, עד שבסופו של דבר הכוחות מתלבשים בפועל באיברים ומחיים אותם. והנה. עד פה הסביר, הרי כבר אמרנו כבר כמה פעמים שכל פעם שכתוב, אדמו"ר הזקן כותב, בכלל בחסידות, כל פעם שכתוב הנה, והנה, מתחילים עניין חדש. עד פה הוסבר שבנשמה יש שני סוגי כוחות: כוח כללי, חיות כללית שמחיה את הגוף, וכוח פרטי נותן לאיברים את התכונות שלהם. והנה על המשכת כל התרי"ג מיני כוחות וחיות מהנשמה אל הגוף להחיותו, עליה אמרו שעיקר משכנה והשראתה של המשכה זו וגילוי זה הוא כולו במוחין שבראש. עם מה התחילו את הפרק? כדי להבין מה זה השראת השכינה במקדש, צריך להבין מה זה השראת הנשמה בגוף. מה אמרו חז"ל? שהנשמה, משכנה והשראתה הוא במוחין שבראש ומשם מתפשטת

33:09 דובר 1 לכל האיברים. איך היא מתפשטת לכל האיברים? בשני אופנים, חיות כללי וחיות פרטי. על מה אומרים שמשכנה והשראתה במוחין שבראש? לא על עצם הנשמה. עצם הנשמה לא נמצאת שם. לא שהיא לא נמצאת, היא לא, היא לא שוכנת והיא גם לא שורה. כל מה שמדברים שמשכנה והשראתה של הנשמה זה במוחין וזה מחיה את האיברים חיות כללי וחיות פרטי, לא מדובר על עצם הנשמה. מדובר רק על תרי"ג כוחות שכלולים בה. המשל ש-- אה, שמובא בזה זה מאור השמש. יש את האור של השמש שהוא בפועל מאיר את העולם. יש את מקורו של אור השמש, כן, ה-השמש עצמו. גם השמש עצמו, שהוא המקור של אור השמש, זה עוד לא עצם האור. עצם האור זה לא מה-- זה לא ה-ה-- מה שהשמש מאירה, זה החומר של גוף כדור השמש. אז יש פה כבר שלוש דרגות. יש את עצם מהותו של כדור השמש, יש את התכונה של השמש להאיר ויש את האור בפועל. נכון? יופי. אז האור בפועל מחיה את האיברים. שורשו הוא השמש, שהוא הגוף המאיר. והחומר, גוף השמש, על זה אנחנו אומרים שזה כבר עצם האור או עצם המאור. יופי. אנחנו יודעים, מהרבה מקומות ראינו ועוד נראה בהמשך בעזרת השם, בעיקר בחלק השני של התניא, לפחות בשני מקומות, שהשמש הוא משל לקדוש ברוך הוא. שמש ומגן הוי"ה אלוקים. למה השמש הוא משל לשם הוי"ה? בגלל שכמו שככה זה ככה. בחסידות מוסבר שכל המשלים שמובאים בתורת החסידות הם בגלל שאותו עניין גשמי באמת מהווה, משתלשל מאותו עניין רוחני. אם השמש היא משל על שם הוי"ה, זאת אומרת שהשמש, שורשה בשם הוי"ה. על השמש שהיא מאור, אנחנו יכולים להגיד

35:53 דובר 1 שהיא מקור לאור הגשמי, נכון? אפשר להגיד. על עצם השמש גם אפשר להגיד שהוא המקור הראשון. האם על שם הוי"ה שייך לומר שהוא מקור לאור גשמי? מה הקשר? השמש היא רק משל, זה בכלל לא זה. זה דוגמה מעניין אחר. כל מה שאנחנו אומרים. שם הוי"ה זה לא חלק מהעולם, זה לא דבר גשמי, זה לא דבר רוחני, זה אלוקות. יש בשם הוי"ה איזושהי נקודה שאפשר להגיד הנה מפה יצא האור הגשמי, מפה יצאה השמש? אין כזה דבר. השמש הוא משל על שם הוי"ה, אבל שם הוי"ה הוא מקור ל-ל-לשמש? לא. ברור? מובן? זה הקשר בין עצם הנשמה לבין הכוחות הכלולים בנשמה. כשאומרים שהנשמה משכנה במוחין והשראתה במוחין והיא מקור ל-ל-לכל הכו-- זה מדובר על השמש. כשמדובר על עצם הנשמה זה כדוגמת שם הוי"ה. זה לא קשור. זה משהו אחר לגמרי. וכל מה שאנחנו מדברים על השראת הנשמה בגוף להחיותו, בשורה חמש עשרה, עליה אמרו שעיקר משכנה והשראתה של המשכה זו שבבחינת גילוי זה ב-ב-כולו במוחין שבראש. לא עצם הנשמה. עצם הנשמה לא שורה במוחין שבראש, לא שוכנת ואפילו לא שורה. היא לא שם. היא לא בדרגה הזאת. היא לא שייכת בכלל לחיות את הגוף בשום צורה שהיא. בגלל שאיפה מתחילה בפועל השראת הנשמה בגוף? מהמוחין שבראש. מי המקבל הראשון מהנשמה? המוחין שבראש. לכן בשורה שבע עשרה הם, המוחין שבראש, מקבלים תחילה הכוח והחיות הראוי להם לפי מזגם ותכונתם של חב"ד וכוח המחשבה וכל השייך למוחין. יותר מזה, לא זו בלבד. לא רק שבגלל שהנשמה מתחילה להתגלות בראש, שם מתגלים הכוחות הכי נעלים שבאדם. הרבה יותר מזה, גם כללות כל המשכות החיות לשאר האיברים גם כן כלולה ומלובשת במוחין שבראש.

38:40 דובר 1 לא רק... השכל של הנשמה מתגלה במוחין, אלא כל החיות של כל האיברים מתגלה בהתחלה במוחין. נכון, כשאומרים שהחיות של כל האיברים מתגלה במוחין, לא הפירוש שאפשר עם המוח לשמוע או שהמוח יכול לתפקד במקום הלב. החיות של האיברים מתחילה, מתחיל-- זה כמו, זה כמו אההה עצם אור השמש, עצם גוף השמש. כן, משם מתגלה, משם זה מתחיל. משם יש חיות שיכולה לצאת, אבל שם זה כלול בנקודה אחת, ושם במוחין שבראש הוא עיקרה ושורשה של המשכה הזו של החיות הפרטית של האיברים שבגוף, בבחינת גילוי האור והחיות של כל הנשמה כולה. ומשם, מהמוחין שבראש, אחרי שהנשמה התלבשה במוחין שלה בראש ושם התגלו ה-- התגלתה החיות שמחיה את כל האיברים, משם מתפשטת הארה הזו לשאר כל האיברים, ואז, רק אז, מקבל כל אחד מהאיברים כוח וחיות הראוי לו כפי מזגו ותכונתו. כוח הראייה מתגלה בעין וכוח השמיעה באוזן וכולי, וכל הכוחות מתפשטים מהמוח כנודע, כי שם הוא עיקר משכן הנשמה כולה מבחינת גילוי, שנגלית שם כללות החיות המתפשטת ממנה, ורק כוחותיה של כללות החיות מאירים ומתפשטים משם לכל איברי הגוף, כדמיון האור המתפשט מהשמש לחדרי חדרים. ואפילו הלב מקבל מהמוח, ולכן המוח שליט עליו בתולדתו כנ"ל. כל הפסקה האחרונה שהרבי חזר בעצם עוד פעמיים על כל מה שכבר דיברנו קודם, ומדובר על-- בעומק העניין, בחסידות מדובר על עוד דרגות שונות של השראת הנשמה בתוך המוחין שבראש. זה מספיק לענייננו. עד כאן החלק הראשון של הפרק, שזה המשל. מה הרבי אמר במשל? שהשראת ה, ה-- מבשרי אחזה אלוקה. איך היא השראת הנשמה בגוף? אז צריך לדעת שני דברים. ראשית כל, מה מהנשמה שורה בגוף? לא עצם הנשמה, אלא רק

41:17 דובר 1 החיות הפרטי שבא להחיות את הגוף, וגם אותה חיות שבאה להחיות את הגוף, איך היא שורה בגוף? בשני אופנים. חיות כללית להחיות את האיברים, וחיות פרטית לתת להם את התכונה, ה-ה-התכונה של כל איבר כפי כוחו, מזגו ותכונתו. ושתי בחינות ההמשכות האלה, שתיהן מתגלות בהתחלה במוחין שבראש, ומשם זה הולך ומתפשט ומאיר לכל איברי הגוף. עד כאן זה המשל. ממשיך אדמו"ר הזקן בקטע הבא ואומר: וככה ממש על דרך משל ובנמשל. אין סוף ברוך הוא ממלא כל עלמין להחיותם. הקדוש ברוך הוא ממלא את העולמות להחיות אותם בדיוק כמו הפרטים שהנשמה מחיה את הגוף. ובכל עולם יש ברואים לאין קץ ותכלית, ריבוא רבבות מיני מדרגות, מלאכים ונשמות. דיברנו כמה פעמים שיש כמה דרגות ועולמות, ובכל העולמות יש מלאכים ונשמות, ומלאכים ונשמות, כל אחד דרגה נפרדת בפני עצמה. במלאכים יש ריבוי דרגות, בנשמות יש ריבוי דרגות, וכולם מקבלים את חיותם מהאור הסובב כל-- מהאור הממלא כל עלמין, באותו אופן שבו איברי הגוף מקבלים את החיות מהנשמה. כלומר, שכל אחד מהנבראים הרוחניים וגם הגשמיים מקבל מהאור הממלא, הממלא כל עלמין, את החיים שלו בשני אופנים: חיות כל-כללית, שהוא יהיה קיים, שהוא יהיה חי, וחיות פרטית שנותנת לו את הדרגה והצורה שלו. וכן ריבוי העולמות אין לו קץ וגבול, גבוה על גבוה וכו'. והנה מהותו ועצמותו של אין סוף ברוך הוא שווה בעליונים ותחתונים, כמשל הנשמה הנ"ל. כמו שהנשמה מחיה את כל הגוף בשווה, ככה אור אין סוף מחיה את כל העולמות בשווה. אי אפשר-- כמו שאי אפשר לומר שאיבר אחד יותר חי או פחות חי מאיבר שני, ככה הקדוש ברוך הוא, אור אין סוף הממלא כל עלמין, מחיה את כל העולמות בשווה, הוא מחיה

43:57 דובר 1 את כולם. כמו שכתוב בתיקונים, תיקוני זוהר, דאיהו סתימו דכל סתימין. איהו, מי זה איהו? איהו זה הוא. מי זה הוא? לא מדובר על הסובב כל עלמין, מדובר על האור הממלא כל עלמין שמחיה את העולמות. ואף על פי שמדובר על האור שמחיה את העולמות, בזה עצמו יש שתי דרגות: מה שמחיה את העולמות ומרגישים, כל א-- כל אחד לפי תכונתו, והאור שמחיה שהם יהיו קיימים. האור שמחיה את העולמות שהם יהיו קיימים, את זה אף אחד לא מרגיש. הוא סתום מכל הסתומים, אפשר להבין בשני אופנים. אפשר להבין באופן פשוט: הקדוש ברוך הוא סתום יותר מהסתומים. יש עולם שגלוי, יש עולם שהוא סתום, ויש עוד יותר, והקדוש ברוך הוא עוד יותר מכל העולמות. זה אופן אחד. יש אופן יותר נעלה, וזו הכוונה שאדמו"ר הזקן אומר את זה כאן. מה פירוש סתימו דכל סתימין? לא ש-שהוא סתום יותר מהסתומים, הוא סתום אפילו מהסתומים. לית מחשבה תפיסא ביה כלל. אפילו העולמות הסתומים שאנחנו לא מסוגלים להבין מה הם, אותם נבראים נעלים שנמצאים שם מבינים מה זה הקדוש ברוך הוא כמו שאנחנו מבינים. לא יותר ולא פחות.

45:34 דובר 6 אבל הם בעולם הרבה יותר גבוה, אז איך הם לא-

45:36 דובר 1 זה הפירוש סתימו דכל סתימין, שהוא סתום מהם כמו שהוא סתום מאיתנו, שזה משהו אחר לגמרי. וזה מדובר על האור הממלא כל עלמין שמחיה ומהווה את העולמות.

45:55 דובר 6 לרב השעה וחצי.

45:57 דובר 1 מה?

45:58 דובר 6 שש עשרה וחמש.

46:00 דובר 1 מבחינת השעון?

46:01 דובר 6 כן.

46:01 דובר 1 מה עושים?

46:04 דובר 6 מתחילים.

46:05 דובר 1 טוב, האמת היא שאין לנו עוד הרבה. אנחנו... אפשר לקרוא את זה מהר. את ההסבר כבר אה... פירוש, דאפילו בעלמין סתימין דלעילא הוא סתום ונעלם בתוכם כמו שהוא סתום ונעלם בתחתונים, כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל. אפילו העולם העליון נמצא-נמצא שכמו שמצוי שם, אם הוא נעלם מהם כמו שהוא נעלם מאיתנו, אז גם הפוך זה נכון, הוא נמצא אצלנו כמו שהוא נמצא שם. אז אם ככה, איך זה שאנחנו רואים הבדל בין העולמות העליונים והתחתונים? זה עולם הבריאה, זה יצירה, זה אצילות, זה אצ-- איך יש הבדלים אם זה אותו אור נמצא בכל מקום והוא סתום בכולם בצורה שווה? ההבדל שבין עולמות עליונים ותחתונים הוא מצד המשכת החיות אשר אין סוף ברוך הוא ממשיך ומאיר מבחינת גילוי מההעלם, שזה אחד הטעמים שהשפעת והמשכת החיות מכונה בשם אור, להחיות העולמות והברואים ש-והברואים שבהם. מה ההבדל? העולמות העליונים הם מקבלים מבחינת גילוי קצת יותר מהתחתונים, כמו שהמוח מקבל מהנשמה גילוי יותר מהלב, הלב יותר מהכבד, והכבד ית-יותר מהידיים. וכל הברואים שבעולמות מקבלים כל אחד כפי כוחו ותכונתו, שהיא תכונת ובחינת המשכה פרטית. אז זה בדיוק כמו הנשמה בגוף. זה שחיים, כולם חיים אותו דבר, כולם קיימים מאותו אור אין סוף. זה שיש הבדלים ביניהם, זה כמו שבנשמה כלולים תרי"ג מיני כוחות פרטיים, כך באין סוף כלולים גם כוחות פרטיים להחיות כל, כל איבר, כל דרגה, כל נשמה, כל מלאך לפי עניינו. נמשיך בקטע הבא. וכל כך עצמו וגברו הלבושים אשר אין סוף ברוך הוא מלביש ומסתיר בהם האור והחיות, עד אשר ברא בו עולם הזה החומרי והגשמי ממש ומהווהו ומחיהו בחיות ואור אשר ממשיך ומאיר לו, אור המלובש ומכוסה ומוסתר בתוך הלבושים

48:23 דובר 1 הרבים והעצומים המעלימים ומסתירים האור והחיות עד שאין נראה ונגלה שום אור וחיות. מה כן רואים? דברים חומריים וגשמיים ונראים מתים, אך בתוכם אור וחיות המהוה אותם מאין ליש תמיד שלא יחזרו להיות אין ואפס כשהיו. אז יש בעולם הזה דברים שאנחנו לא רואים, כמו למשל כוח הצומח. אני מבין שאשהוא צומח אז יש פה משהו, איזה כוח שמצמיח אותו, אבל אני לא רואה אותו. זו רק מסקנה שאני יכול להגיע. ויש את הדברים הגשמיים שאותם אפשר לראות בעין הגשמית. אז מהדברים הכי רוחניים עד הדברים הכי הכי גשמיים, הכל הכל עובד באותו אופן. שהקדוש ברוך הוא עוד... עוד היעלם ועוד הסתר ועוד, ועוד פחות גילוי ופחות גילוי ופחות גילוי. ואור זה הוא מאין סוף ברוך הוא, גם האור שמחיה ומהווה את הדברים הגשמיים שבעולם, גם הוא מאור אין סוף ברוך הוא, כי הכל מאור אין סוף ברוך הוא. ומה ההבדל? רק שנתלבש בלבושים רבים, כמו שכתוב בעץ חיים: "ואור וחיות כדור הארץ החומרי הנראה לעיני בשר הוא ממלכות דמלכות דעשייה, ובתוכה מלכות דיצירה וכו', עד שבתוך כולן י' ספירות דאצילות המיוחדות במאצילן אין סוף ברוך הוא." פרק הזה, פרק הראשון, הסביר לנו באופן כללי מהי השראת השכינה. אז השראת השכינה מדובר לא על עצמות, עצמותו ומהותו של הקדוש ברוך הוא, שכמו שעצמות ומהות הנשמה לא מלובשת בגוף ולא מחיה את הגוף, אלא מה מחיה את הגוף? רק אותו אור וחיות שכללי ופרטי. כך גם מה שהקדוש ברוך הוא מחיה את כל העולמות זה לא עצמותו ומהותו, אלא אור וחיות, אה, כללי להחיות את העולמות ופרטי שלכל אחד יהיה לכל אחד לפי מזגו ותכונתו עד לעולם הזה הגשמי למטה. זה באופן כללי

50:42 דובר 1 השראת השכינה. פרק הבא, רבינו הזקן אז כן יסביר בפרטיות את ההבדל בין שלושת העולמות: בריאה, יצירה ועשייה. ואז נוכל בפרק נ"ג להבין איך-- מה פירוש השראת השכינה בעולם הזה, ואז נוכל להבין מה הקשר של מצוות מעשיות לשכינה.