לקוטי אמרים פרק ל"ד · תשפ"א

00:35 דובר 1 אני כמעט הבאתי תלמידה חדשה היום יחד איתי, אבל ברגע האחרון לא הרגישה טוב התלמידה שלי. כל, כל שבוע היא אומרת שהיא נורא רוצה לבוא, ובשנייה, בשנייה האחרונה משהו... ממש לפני חמש דקות היא החליטה שהיא לא מסוגלת. יש לה כאבים ופה כאב, נה, זה לא. טוב, היום זה גם... אוקיי, זה גם פרק קצר וקל. מה היא? בשבילי? לא. אף, אף פעם לא היה לי שום רצון ושום חשק לנסוע ל... כן, לציונים של רבותינו נשיאינו. מה? חני אמרה שעוד צריכות להגיע שתי בנות, אז כדאי לחכות להן.

04:18 דובר 2 לא, באמת.

04:18 דובר 1 מבחינתי לי אין בעיה.

04:22 דובר 2 אני הולך באמת.

04:31 דובר 1 טוב, אוקיי, אז אנחנו מתחילים. אנחנו לומדים היום פרק ל"ד. בפרק, פרק הזה ל"ד, אדמו"ר הזקן סוגר פה שני מעגלים גדולים לפחות של הלימוד התניא. אז קודם כל המעגל הפרטי, העניין שהוא התחיל לדבר עליו בפרק כ"ו, אחרי שהוא סיים פרק כ"ה להסביר מהי עבודת השם של בינוני, שיש שני אופנים כלליים בעבודת השם. אופן אחד לעורר את הרגש על ידי התבוננות, ואופן שני לעורר את הרגש, לעורר את האהבה המסותרת. אחרי שהוא הסביר מה עבודת השם של יהודי, של, של בינוני, של כל אחד, של אדם רגיל, זה להקל עליו או להביא אותו למצב שיהיה לו קל לשמור מצוות, שהוא לא יעשה עבירות על ידי זה שהוא אוהב את השם וירא את השם. אם הוא אוהב את השם וירא את השם, הוא יקיים את כל המצוות. התחיל להגיד, זה הוא סיים פרק כ"ה. ואז הוא התחיל להגיד שכדי שעבודת השם תצליח צריך אדם להיות בשמחה. אם הוא בעצלות, בכבדות, אז הוא לא יכול לנצח את היצר. זה קשה. לכן צריך להיות תמיד בשמחה. ואז הוא התחיל להסביר... כדי, כדי לנצח את היצר צריך להיות בשמחה. איך אפשר להיות בשמחה? אז הוא התחיל מפרק כ"ו להסביר איך אפשר להיות בשמחה, עד הוא מסיים את זה בפרק שלנו. כמה פרקים זה? כ"ו, ז', ח', ט', ל', א', ב', ג', ד'. תשעה פרקים. אז בהתחלה הוא הקדיש כמה פרקים, עצות איך לא להיות בעצבות, כל מיני דברים שיכולים לגרום לעצבות, איך לא ליפול בהם. והעצה האחרונה שהוא דיבר שמה בחלק הזה איך לא ליפול בעצבות הייתה בנוגע לטמטום הלב, שלפעמים אדם עצוב מזה שהוא מתבונן וזה לא... וזה לא

08:11 דובר 1 פועל על הלב. הוא אומר, "אני התבוננתי, אני חשבתי, אני, אני השקעתי מאמץ, אבל אני לא מרגיש שום, שום רגש בלב. אז מה עושים?" אומר הסיבה זה בגלל טמטום הלב. ואז הוא מקדיש שם שני פרקים כדי שאדם יבטש את עצמו וישפיל את עצמו ויבין עד כמה שמצבו גרוע, ועל ידי זה תישבר רוח הטומאה והסטרא אחרא, וברגע שהאדם יתמרמר יהיה חשוב לו, יכאב לו המצב הרוחני הירוד שלו, זה יעורר אצלו תשוקה עצומה לשמירת תורה ומצוות, וזה יגרום אצלו שמחה כפולה. קודם כל הוא ירגיש את השמחה בעשיית מצווה. אם כל כך כאב לו שהוא רחוק מהקדוש ברוך הוא, עכשיו הוא יודע אחרי שהוא התבונן, זה עכשיו זה ברור לו, זה, זה, זה מונח אצלו עכשיו בפשטות בגלל ההתבוננות שלו, שעל ידי שמירת מצוות הוא מתקרב לקדוש ברוך הוא, אז זה יגרום אצלו שמחה עצומה כמו שמחת בן המלך שהיה בשביה ועכשיו מוציאים אותו מהשבי. חוץ מזה, חוץ מהשמחה שהוא, שהוא ישמח בזה שהוא יוצא מהשבי, שהוא מתקרב לאלוקות בשמירת תורה ומצוות, זה יגרום לאדם שמחה נוספת בזה שהוא ידע שהקדוש ברוך הוא שמח. וכל מה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם זה כדי לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. והנה עכשיו אני מקיים מצוות ועושה לקדוש ברוך הוא דירה בתחתונים. אני ממלא את רצונו. בטח זה גורם לקדוש ברוך הוא שמחה, אז הוא יהיה שש ושמח בשמחת השם, לא רק בשמחה של עצמו. אז זה מה שמדובר בפרק ל"א, שדווקא המרירות האמיתית מביאה את האדם לשמחה אמיתית. אחר כך הוא המשיך. עוד עצה לבוא לידי שמחה אמיתית, ופה כבר לא מדובר על איך לא ליפול בעצבות. שיש

10:18 דובר 1 דבר שגורם לעצבות והוא יכול לצאת מזה. לא. איך אדם יכול להיות בשמחה, בשמחה כפשוטו, בלי קשר לדברים אחרים? איך הוא יכול להיות בשמחה כל הזמן? על ידי, זה היה מה שראינו בשיעור הקודם, על ידי שהוא יתבונן שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום. השם אחד ושמו אחד. אתה הוא ראשון ואתה הוא האחרון. אתה הוא משנברא העולם, אתה הוא עד שלא נברא העולם. בלי שום שינוי. כשהוא יתבונן, אדם יחשוב, יתבונן בעומק הדעת עד שהוא ירגיש שהקדוש ברוך הוא נמצא איתו בכל רגע ממש. איך הוא יכול להיות עצוב? אז ברור שהוא יהיה שמח. הקדוש ברוך הוא נמצא איתו כל רגע ורגע. וגם שם הוא הסביר, הוא ירד לכמה פרטים, שזו שמחה כפולה ומכופלת, ושיש בזה כמה וכמה מיני שמחות, שעצם זה שאדם יודע, מתבונן עד שהוא מפנים, עד שהוא מרגיש שהקדוש ברוך הוא נמצא איתו, זה יגרום, זה גורם לאדם את השמחה הכי גדולה. זה היה עד כאן. מה מסביר? מה בא הרבי להסביר בפרק שלנו? אומר ככה. כשאדם מתבונן בזה שהקדוש ברוך הוא נמצא איתו... איזה טוב. הגעת בדיוק לחלק העיקרי של ההקדמה. ממש ככה. עוד לא התחלנו לקרוא בפנים. אה, מה הוא בא להסביר פה? אדם שמתבונן בייחוד השם, כמו שלמדנו בפרק הקודם, ממילא הוא יודע שהקדוש ברוך הוא נמצא איתו והוא מאוד שמח מזה. מתי הוא שמח? כשהוא חושב. כשהוא מפסיק לחשוב, הוא צריך לצאת לעבודה, הוא צריך לצאת לבית ספר, ללימודים. הוא חי בתוך עולם. הוא לא יכול כל היום לשבת ולחשוב על הקדוש ברוך הוא, על אחדות השם וייחוד השם. הוא... יש עולם, הוא צריך איכשהו לחיות פה. אז הוא יהיה

12:45 דובר 1 מאוד שמח בשמחת השם אשר שש ושמח בדירתו בתחתונים. מתי הוא יהיה שמח? כשהוא חושב, כשהוא מתבונן, ובשאר כל היום. אנחנו רוצים שאדם יהיה בשמחה כל היום, לא רק בזמן. אז נכון שאם הוא יתבונן כמו שצריך, אז באופן כללי יישאר מזה רושם וזה ישפיע עליו כל היום. אבל השמחה הגדולה הוא ירגיש בלב שלו מתי? כשהוא מתבונן. הוא לא יכול להתבונן כל היום. איך אפשר את אותה שמחה עצומה שהקדוש ברוך הוא נמצא איתי בפועל ממש כל רגע, שאני בתור אדם יהודי פשוט שחי בתוך העולם ויש לו יצר הרע, ויצר הרע מכניס לי כל מיני, אה, את העניינים שלו, דוחף לי כל הזמן את המקלות שלו בגלגלים שלי. למרות זאת, אני אוכל להרגיש את אחדות וייחוד השם, שהקדוש ברוך הוא איתי כל היום. זה התוכן של פרק ל"ד. איך לוקחים את ההשגות הנפלאות האלה של פרק ל"ג ומחדירים אותם בתוך חיי היום־יומיים שלי? אז בואו נתחיל בפנים. פרק ל"ד. והנה, מודעת זאת, ידוע לכולם שהאבות הן הן המרכבה. מה פירוש הם המרכבה? שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפילו שעה אחת מלקשר דעתם ונשמתם לריבון העולמים בביטול הנ"ל שדיברנו עליו בפרק הקודם. האבות, מה שאצלי יכול להיות שאני מאמין ומרגיש את אחדות השם כשאני מתבונן בזה, האבות הם המרכבה. פירוש הדבר, מה זה מרכבה? שהם לא רק התבוננו, אלא הרגישו את ייחוד השם, שהקדוש ברוך הוא ממלא את העולם והוא המציאות של העולם והוא נמצא איתי. הם הרגישו את זה כל... איך הלשון? לא הפסיקו אפילו שעה אחת מלקשר דעתם ונשמתם לריבון עולמים כל ימיהם. מה פשט? איך יכול להיות כזה דבר? מה, הם לא חיו? הם לא

15:30 דובר 1 אכלו? הם לא הלכו לעבוד? הם מה, מה, התפרנסו? גידלו ילדים? מה זאת אומרת? איך, איך, איך כל רגע הם היו בביטול כזה? איך, איך יכול להיות מציאות כזאת? התשובה היא שהאבות הן הן המרכבה. מה זאת אומרת? איזה מין תשובה זאת? דיברנו כבר פעם, יותר מפעם אחת, שיש בהתבטלות, כשאדם מבטל את עצמו כלפי מישהו אחר, יש בזה הרבה דרגות. הדרגה הכי נמוכה זה מה שהעבד מתבטל למלך, לאדון שלו. העבד, יש לו את הרצונות שלו, את הרגשות שלו, את התחושות שלו, אבל הוא מוכרח לעשות מה שאמרו לו, כי אם הוא לא יעשה יתנו לו מכות בשוט. אז אין לו ברירה. אז הוא מתבטל לרצון האדון. מה הוא מבטל לרצון? את כוח המעשה שלו הוא מבטל לרצון האדון. הוא מרגיש ככה, אם היו נותנים לו אפשרות הוא היה מרים רגליים ובורח. הוא לא רוצה. אבל הוא מתבטל. יש ביטול יותר נעלה, ביטול שנקרא של השרים הגדולים. השרים הגדולים הם חבר'ה כאלה שיש להם ראש והם מבינים מה המלך רוצה, והם מתבטלים אל המלך לא בהכרח, ברצון. הם מבינים את מעלתו של המלך, אם זה מלך אמיתי, כן? ו-ו-ורוצים ומתבטלים אליו ברצון, באהבה. ויש בביטול עוד... לא נמנה עכשיו את כל הדרגות. יש דרגות מעל דרגות, מעלה, מעלה, מעלה. אחת הדרגות הנעלות ביותר שמדברים על ביטול של אחד כלפי הזולת זה נקרא ביטול באופן של מרכבה. מה פירוש ביטול באופן של מרכבה? מרכבה זה כרכרה. כרכרה היא מתבטלת למי? ל-ל-לרוכב, לזה שיושב על ה- על הסוס ו-ולוקח אותה. מה פירוש המרכבה מתבטלת? מה-מה-מה יש לה להתבטל? אין לה דעת, אין לה רגש, אין לה מחשבה. בן אדם מנהיג אותה,

17:52 דובר 1 אז היא הולכת. לאיפה? זה בדיוק העניין. ביטול של מרכבה פירוש הדבר שאדם מרגיש את עצמו כמו כרכרה, כמו דומם. אין לו מציאות משל עצמו. הוא מתבטל אל הקדוש ברוך הוא כמו שהכרכרה מתבטלת לרוכב. הוא לא מרגיש בעצמו מציאות. אין לו רצונות משל עצמו, אין לו שכל, אין לו הבנה, אין לו שום דבר. כל מציאות שלו זה רק מה כל עניינו? לעשות מה שהרוכב רוצה. ועל זה אמרו... גם במרכבה יש כמה וכמה דרגות. השבטים בני יעקב נקראו מרכבה תתאה, מרכבה תחתונה, ויש למעלה מזה מרכבה של המלאכים. מזכירים בספר יחזקאל, קוראים בתורה, ספר ישעיה. יש למעלה, מעלה, מעלה, המרכבה העליונה זה האבות. האבות אברהם, יצחק ויעקב, עליהם נאמר, "האבות הן הן המרכבה". כלומר, שיא הביטול, תכלית הביטול זה האבות אברהם, יצחק ויעקב. מה זה תכלית הביטול? שכל ימיהם, כל רגע ורגע מכל חייהם, כל המציאות שלהם זה להתבטל לקדוש ברוך הוא. אין משהו אחר. אין להם רצון אחר, אין להם מחשבה אחרת, אין להם רגש אחר. כל המציאות שלהם בעולם זה רק אני פה בשביל לשרת אותך. אז ברור, אמרנו קודם בפרק הקודם, שמתי יש לאדם שמחה אמיתית? כשהוא קרוב להשם ויודע הקדוש ברוך הוא קרוב אליו. אז אם האבות הם כאלו שהם מרגישים את אחדות השם עד כדי כך שהם... שאין שום דבר, אין עוד מלבדו, כל רגע ורגע, ברור שאצלם השמחה היא עצומה. אני יכול להיות כזה? לא שייך. נכון? אז זאת השאלה. אם אני הייתי אחד משלושת האבות, אז היית יכול, אדמו"ר הזקן, לבוא אליי בתביעה, "תשמע, יש לך פרק ל"ג, אחדות השם", אבל אני לא אחד מהאבות. מקסימום שאני יכול זה בזמן שאני

20:19 דובר 1 מתבונן. מה עם כל היום? הוא ממשיך הלאה. ואחריהם, אחרי האבות, היו כל הנביאים, כל אחד ואחד לפי מדרגת נשמתו והשגתו. כל אחד מהנביאים השיג יותר או פחות, היה בביטול וממילא גם היה בשמחה לפי המדרגה של הנבואה שלו. ומדרגת משה רבנו עליו השלום היא העולה על כולנה, יותר מכל הנביאים, שאמרו עליו, על משה, שכינה מדברת מתוך גרונו של משה. זה דבר נפלא, מובא בחסידות כמה וכמה פעמים. כתוב בתורה: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך". מי נותן? הקדוש ברוך הוא, נכון? אז משה רבנו היה צריך לכתוב שהקדוש ברוך הוא אמר לי, או אמר לי להגיד לכם שהוא ייתן עשב בשדות שלכם. לא. משה רבנו אומר: "ונתתי עשב". אני נותן. מה זה אני נותן? אתה נותן? הקדוש ברוך הוא אמר לך שהוא ייתן. למה אתה אומר את זה בגוף ראשון? כי ההתבטלות של משה רבנו אל הקדוש ברוך הוא הייתה באופן כזה ששכינה מדברת מתוך גרונו. הגרון של משה זה הגרון של הקדוש ברוך הוא. משה רבנו הוא הקדוש ברוך הוא. התבטל לקדוש ברוך הוא עד כדי כך שזה יותר מאשר מרכבה אל הרוכב. מה זה יותר? איך יכול להיות יותר? כשמדברים שמרכבה מתבטלת אל הרוכב, בסופו של דבר זה מרכבה וזה רוכב. זה דומם וזה בן אדם. כשמדברים שכינה מדברת מתוך גרונו, הוא עצמו הקדוש ברוך הוא. על משה רבנו, הפירוש, הפירוש הפשוט של שכינה מדברת מתוך גרונו של משה, פירוש הדבר שמשה רבנו התבטל לאלוקות בכזה אופן, בכזו שלמות, בכזה ביטול שהוא והקדוש ברוך הוא נהיו דבר אחד. וכשהקדוש ברוך הוא אומר: "ונתתי עשב", משה אומר: "ונתתי עשב". כשהוא אומר, משה אומר: "ונתתי עשב", זה הקדוש ברוך

22:36 דובר 1 הוא אומר, זה לא שני דברים נפרדים. נו, אז זה יכול להיות אצל משה רבנו, אצל האבות. מה איתי? אומר הרבי כן. גם לכל עם ישראל היה גילוי כזה. איפה? מעין זה, כמו הגילוי של משה רבנו, זכו ישראל, כל ישראל, במעמד הר סיני. שאז התגלה הקדוש ברוך הוא, עצמותו, מהותו, כמו שהוא התגלה למשה. הוא התגלה למשה יחד עם כולם. כולם ראו ביחד. "אנוכי ה' אלוקיך". כולם ביחד. כולם רואים את הקולות, אבל בכל זאת היה הבדל בין משה לבין השאר. מה ההבדל? רק שלא יכלו לסבול. כמאמר רז"ל שעל כל דיבור פרחה נשמתם. על משה רבנו יש דיון ארוך האם פרחה נשמתו או לא פרחה נשמתו, אבל לגבי כל ישראל אין שום דיון. פרחה נשמתם. למה פרחה נשמתם? למה משה, למה משה רבנו כשהוא התאחד והתבטל לקדוש ברוך הוא לא פרחה נשמתו? הוא יכול היה לקבל את הגילוי והאחרים, אחרים לא. יש הבדל. יש שני הבדלים בין האבות, הנביאים ומשה רבנו לגבי אנשים רגילים כערכנו. הבדל אחד זה בשכל. יש לו שכל מרקיע שחקים וכשהוא מתבונן אז הוא מבין מהר, הוא מבין חד, הוא מבין עד הסוף. הוא מבין בעומק, הוא מבין את הרוחב, הוא מבין הכל. וכשהוא מתבונן וחושב על משהו, הדבר שעליו הוא מתבונן וחושב נהיה כמו מצויר, כאילו, כאילו שהוא רואה אותו. לנו אין את זה. זה הבדל אחד. הבדל שני זה בשורש הנשמה. הנשמה שלהם הייתה נשמה גבוהה, נשמה דאצילות. הנשמות שלנו זה נשמות, כך כתוב בתניא שם בהתחלה, מלכות דמלכות דעשייה, נשמות נמוכות. אז לכן שני הדברים. משה רבנו והאבות והנביאים יכולים להתבונן כי יש להם שכל. וכאשר הם מתבוננים ומבינים יש

25:07 דובר 1 לזה איפה להיקלט. יש להם נשמה שיכולה לקלוט את הגילוי שכל הזה. אנחנו קודם כל לא יכולים להבין כי אין לנו שכל, אבל זה שאנחנו לא יכולים להבין זה מתנה. למה זה מתנה? כי אם היה לנו שכל והיינו יכולים להבין, הנשמה שלנו לא הייתה יכולה לסבול. היא הייתה פורחת מהגוף. פרחה נשמתם ומתו פשוט. לא יכלו לסבול. הגוף, הנשמה כמו שהיא בתור מוגבל תוך גוף לא יכלה לסבול כזה גילוי. אז על פי כל זה מתחזק את השאלה.

25:51 דובר 5 אז איך אפשר היה להם?

25:58 דובר 1 אנחנו עוד מעט, שבוע הבא, נתחיל את פרק ל"ה. אבל הרמזים לזה זה כבר בשורה הבאה. אז אם מדובר שכדי להיות בשמחה, שזה יסוד כזה גדול בעבודת השם, אולי יסוד היסודות, בשביל זה צריך להיות-- להאמין ולהתבונן ב-ב-ב ואני לא שייך בזה, לא מצד השכל שלי ולא מצד הנשמה שלי. ואפילו בני ישראל עם משה רבנו במדבר לא יכלו לסבול את זה. אז, אז מה אתה דורש ממני? לכן. כן, ש"על כל דיבור פרחה נשמתן כו', שהוא עניין ביטול המציאות הנ"ל". לכן, מה ה-- מה הפתרון? מיד אמר להם לעשות לו משכן ובו קודש הקודשים להשראת שכינתו, שהוא גילוי יחודו יתברך כמו שיתבאר לקמן. הקדוש ברוך הוא אמר כן נכון, אני יודע שאתם לא יכולים. אתם גם לא צריכים. מספיק שיהיה בעולם מקום אחד שבו השכינה יכולה להתגלות, שאין בו הגבלה. אלוקות מתגלה בשלימות, זה כבר ישפיע על כל העולם. תעשו מקדש שלושה חדרים, זה בפנים, מזה בפנים יהיה קודש הקודשים, שם יהיה ארון, שם השכינה תתגלה. משם זה כבר יאיר לכל העולם. זה מספיק בשביל לעשות לו דירה בתחתונים. זה פתרון נפלא, אבל משהו חסר בו. מה החיסרון? מה קורה שנחרב המקדש? אז כל עוד הייתה-- ב-- היה בית המקדש בנוי, משכן, בית המקדש. זה היה אלף שנים, יותר מאלף שנים. אלף, אלף מאתיים שנים בערך. כל עוד היה משכן והמקדש בנוי אלף מאתיים שנים, אז היה גילוי שכינה בעולם. אחרי שנחרב בית המקדש, מה עושים עכשיו? קודם היה אבות, אחר כך הנביאים, אחר כך זה, אחר כך היה מקדש. נו, ועכשיו מה? אז הרבי ממשיך. משחרב בית המקדש, אין להקדוש ברוך הוא בעולמו משכן ומכון

28:30 דובר 1 לשבתו, הוא יחודו יתברך. איפה יחודו יתברך יכול לשכון ולשבת? אלא ארבע אמות של הלכה. למה? כי הם, אותם ארבע אמות של הלכה, הוא רצונו יתברך וחוכמתו המלובשים בהלכות ערוכות לפנינו, כמו שלמדנו בפרק... אה? ה', כן. יפה מאוד. לא, באמת יפה. אני בטוח שאני-- אם אני אשאל את השאלה הזאת בבית כנסת חב"ד בעפולה, תשעים וחמש אחוז מהאנשים לא ידעו ל-- לא ידעו לענות. היום עשיתי ניסיון כזה, אפילו אחד לא ידע. לא, שאלה אחרת. אספר לכם, רוצים לשמוע סיפור?

29:32 דובר 6 כן.

29:32 דובר 1 אני לא אגלה לכם את התשובה, אבל... אה, מישהו העלה-- יש קבוצה של חב"ד עפולה שמה, מישהו שאל, אה, חידה. ידוע שהקדוש ברוך הוא, כל מה שהוא מצווה לבניו, הוא עושה בעצמו. אני זוכר את הלשון. הקדוש ברוך הוא עושה בעצמו את המצוות שהוא מצווה על בני ישראל. הוא לא דורש מאיתנו לעשות סתם. מה שאני עושה, תעשו גם אתם. מדרש, יש מדרש כזה. נו, אז איך הקדוש ברוך הוא מקיים מצוות, אה... נו, איזו דוגמה הוא הביא שמה? אה... מה? לא, כיבוד אב ו-- זה, זה עוד שאלה. אה, גם את זה שואלים. לא את זה הוא שאל שמה. אמ, נו? לא, אמונה, אמונה בהשם. יש מצווה להאמין בהשם, אחת מתרי"ג המצוות, נכון? אז הוא גם כן צריך לקיים את המצווה. איך הוא מקיים את המצווה? שאלה טובה, אה? אז מה הייתה התשובה? שהקדוש ברוך הוא מאמין ביהודי. יהודי עושה תשובה ומבטיח לקדוש ברוך הוא שהוא ישתפר, הקדוש ברוך הוא מאמין בו. מאוד יפה, מוצא חן בעיניי. אז שאלתי אותם שאלה נגדית. זו שאלה ככה... איפה-- איך הקדוש ברוך הוא מקיים מצוות מסירות נפש של קידוש השם? זה גם מצווה בתורה. יש מצווה כזאת. מצווה, אה? מרבי דברב. נו, איפה אתם מקיימים מצוות, אה, נראה אתכם מקיימים את המצווה.

31:16 דובר 6 שאנחנו לא תמיד

31:17 דובר 1 אז, אז התשובה היא נמצאת בפרק מ"ט בתניא. כן. מתחיל, זה מתחיל בפרק מ"ו, הוא מטפס, מטפס, מטפס, זה נמצא בפרק מ"ט. מקווה שנגיע. טוב. אה? אה, אתם תיזכרו לשאול. טוב. אז, אה, אז איפה היינו? אנ-- אז, אז אנחנו הבנו מה זה הייחוד. הבנו מה גורם שמחה. הבנו למה זה לא שייך אצלנו, כי אין לנו את השכל ואין לנו את הנשמה. מה היה הפתרון? לעשות משכן. לעשות מקום שבו השכינה יכולה לשרות. היי, המקום נחרב, מה עכשיו? יש מקום רוחני. מהו המקום הרוחני? הלכה. למה? כי מה זה הלכה? מה זה הלכה? הלכה... כל הלכה, הקדוש ברוך הוא רוצה שאני אעשה ככה. הקדוש ברוך הוא רוצה שאני אעשה ככה. כן. זאת אומרת, כל, כל הלכה והלכה בשולחן ערוך זה רצונו וחוכמתו של הקדוש ברוך הוא. אז כשאני לומד הלכה אז המוח שלי הוא המשכן שבתוכו שורה רצונו וחוכמתו של הקדוש ברוך הוא. בגלוי, בגילוי גמור, בלי שום הסתר פנים. נכון? זה מה שיצא. לכן מה? לכן אחר שיעמיק האדם מחשבתו בעניין ביטול הנ"ל. אז קודם כל, כדי שהוא באמת ירגיש את ה, את ה... אולי נקדים ואחר כך נקרא בפנים. למרות שמצד הסדר הטוב היה צריך להסביר את זה בסוף אבל כדי שלא נקרא מילים באוויר. אמ, רוב האנשים, רובם ככולם הייתי אומר, כשהוא לומד תורה הוא לא מרגיש איזה... אני לא יודע מה, איזה אורות ו-אורות וברקים וגם לא רעמים. הוא לא מרגיש. יותר מזה, אני מכיר הרבה מציאות, הרבה פעמים שיושבים בשיעור תורה ונרדמים כי זה משעמם, כי זה לא מעניין, כי אני לא מרגיש שזה נוגע לי. וגם כשאני לומד בעצמי אז אם אני קצת

34:03 דובר 1 עייף או אם זה נושאים שלא נוגעים לליבי, אני לא מרגיש פה איזו שמחה נפלאה מגילוי רצונו וחוכמתו ושה' אחד, ועכשיו אני נהיה מכון לשבתו יתברך. אני לא מרגיש את זה. למה? מצד האמת כל הלכה, כל דבר תורה זה רצונו וחוכמתו. זו האמת. וכשאני לומד זה שורה בתוך מוחי, אז אני עכשיו המוח שלי הוא קודש הקודשים של בית המקדש, שאלוקות מאיר בו בגילוי גמור בלי שום הסתר פנים. למה אני לא מרגיש את זה? לא, אתה לא מרגיש כי אתה לא מתבונן. פשוט מאוד. לכן אחר שיעמיק האדם מחשבתו בעניין ביטול הנ"ל כפי יכולתו, זאת ישיב אל ליבו. אחרי שלמדת פרק ל"ג, כן? והתבוננת והבנת ואתה יודע מה זה ייחוד השם ולמה אתה צריך להתבונן ועכשיו אתה בא ללמוד תורה. למה אתה בא ללמוד תורה? אתה בא ללמוד תורה בגלל שאתה הבנת שהשם הוא אחד, והדרך היחידה שלך להשכין אותו בעולם זה על ידי לימוד תורה. זה הסיבה שבגללה אתה לומד. אני לא לומד תורה בגלל שאני צריך ללמוד או בגלל שאני עכשיו הולכים עוד מעט, אה, איזה חג הכי קרוב עכשיו?

35:52 דובר 7 ט"ו בשבט.

35:52 דובר 1 ט"ו בשבט. טוב, לפני כן יש שבת. אני לא לומד עכשיו הלכות שבת כדי לא להיכשל בעבירה בשבת. לא. אני לומד הלכות שבת בגלל שאני רוצה להשכין את אורו יתברך אצלי בראש. זאת הסיבה, בשביל זה אני לומד. אם אתה לומד בגלל הסיבה הזאת, אז זה באמת יאיר, אז באמת תרגיש ואז תהיה לך שמחה ב-ב-אלוקות. אז זאת ישיב אל ליבו, כי מהיות קטן שכלי ושורש נשמתי, זה שני דברים שדיברנו עליהם, גם שכלי וגם שורש נשמתי, מהכיל להיות מרכבה ומשכן לייחודו יתברך באמת לאמיתו. נכון, כשאני אתבונן בייחוד השם זה יגרום לשמחה, אבל זה יגרום לשמחה רק כשאני מתבונן, זה לא באמת לאמיתו. באמת לאמיתו זה כשזה הופך אותי, כשאני, כשאני נהיה אחד עם הקדוש ברוך הוא. זהו, זה אני לא יכול. מאחר דלית מחשבה דילי תפיסא ומשגת בו יתברך כלל וכלל, שום השגה בעולם ולא שמץ מנהו מהשגת האבות והנביאים. אני יודע שזה לא בערכי. לכן אי לזאת אעשה לו משכן ומכון לשבתו, הוא העסק בתלמוד תורה כפי הפנאי שלי בקביעות עתים ביום ובלילה, כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה. כן, שבהלכות תלמוד תורה בשולחן ערוך אז כתוב כל אחד מה ההגדרות, כמה, כמה, כמה זמן כל אחד צריך להקציב ביום ללימוד תורה? מה המינימום שכל אחד צריך לפי אופן העסק שלו וכולי. וכמאמר רז"ל, אפילו פרק אחד שחרית כו'. וב... ובזה ישמח ליבו ויגיל וייתן הודאה על חלקו בשמחה, בטוב לבב, על שזכה להיות אושפזיכן לגבורה פעמיים בכל יום. תשמעו, זה דבר גדול. מה שדיברנו קודם בפרק הקודם זה ייחוד ו-ו-ואמונה ואמיתי וכולי, אבל זה רק ב...

38:07 דובר 1 רק בכאילו. הוא מבין שהשם נמצא, הוא מבין שהשם איתו והוא שמח. זה שמחה גדולה, זה שמחה אמיתית, אבל זה לא ממש מתחבר איתו. אבל כשאדם לומד תורה זה אמיתי. הקדוש ברוך הוא באמת איתו. איך כתוב שם בפרק ה', שהוא מתאחד ומתייחד עם הקדוש ברוך הוא בייחוד נפלא שאין ייחוד כמוהו ולא כערכו נמצא בגשמיות כלל להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופינה. אין דוגמה לזה. זה אמיתי. זה כבר לא רק במחשבה שלו. הוא לומד תורה, הוא מתאחד ממש עם הקדוש ברוך הוא. אז ממילא כשהוא מתבונן בזה השמחה שלו תהיה שמחה גדולה ועצומה כפי העת והפנאי שלו כמסת ידו אשר הרחיב השם לו. עכשיו, אה, יש פה, צריך לשים לב. יש פה נקודותיים, נכון? בסוף הקטע. יש בתניא, אני לא יודע אם יש עוד מקום אחד או שניים שיש להם נקודותיים. אדמו"ר הזקן, פסיקים אין בכלל בתניא. נקודות, לא יודע, פעם בכמה פרקים יש איזה נקודה ונקודותיים. אני לא יודע אם יש עוד מקום. בתחילת הדף, בשורה הראשונה, בסוף השורה, סוף שורה אחת, כתוב "זאת ישיב אל ליבו". כן? אז הנקודותיים הם הסיום של ה"זאת ישיב אל ליבו". מה אדמו"ר הזקן רוצה להגיד בנקודותיים האלה? שכל הקטע הזה שלמדנו עכשיו זה דבר שאדם צריך להשיב אל ליבו, לחשוב ולהחליט. זה הכל הולך, "זאת ישיב אל ליבו". שמה? שהיות והשכל שלי קטן והנשמה שלי קטנה, אז לכן אני צריך ללמוד תורה. והיות ואני מחליט ללמוד תורה, אז אני, אני נהיה אושפיזכן לגבורה. אני נהיה, אני, אני נהיה קודש הקודשים, ולכן צריכה להיות אצלי שמחה גדולה ועצומה מזה שלפחות פעמיים ביום אני קודש קודשים להשם.

40:26 דובר 1 זה הכל במחשבה ובהחלטה של האדם. כן? נקודותיים. נקודותיים, נושא חדש. נושא חדש, מצד שני ממשיך לדבר על אותו נושא, לכן זה נקודותיים כדי להפריד. האדם ממשיך לחשוב. ממשיך בלהשיב אל ליבו במחשבות שלו. "ואם ירחיב השם לו עוד", זאת אומרת ממשיך לחשוב. קודם כל החלטתי ללמוד תורה לפחות פעמיים ביום, ואז אני אהיה בשמחה גדולה כי אני מתחבר לאלוקות. אבל בסופו של דבר גם כשאני לומד תורה כמה פעמים, אני מתחבר באלוקות בפעמיים ביום שאני לומד בבוקר ובערב, ובשאר היום? שאר היום מה? כן, לכאורה. אז לכן הוא ממשיך לחשוב. "ואם ירחיב השם לו עוד אזי טהור ידיים יוסיף אומץ". אז הוא ממשיך לחשוב שנכון שאני אראה זה רק פעמיים ביום, אבל אני כבר מעכשיו מחליט שאם הקדוש ברוך הוא ייתן לי עוד קצת אפשרות, אני, אני הולך על זה. אז אני אוסיף עוד, עוד כמה דקות בלימוד. הכל במחשבה שלו. והיות והוא ככה מחליט, מחשבה טובה וכולי, הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. אם אדם מחליט שהוא רוצה להוסיף בלימוד התורה בשביל להתאחד עם אלוקות, בשביל שמוחו וראשו ורגשותיו יהיו מכון לשבתו לקדוש ברוך הוא, מחשבה טובה, הקדוש ברוך הוא... אי אפשר להוסיף בלי סוף. יש זמן שצריך לחיות בתוך העולם. מדברים על בינוני, אז לא מדברים על נביא, על... מדברים על אדם רגיל. גם שאר כל היום כולו, שהוא באמת כבר לא יכול ללמוד תורה, עוסק משא ומתן לדוגמה, יהיה מכון לשבתו יתברך. איך? לא על ידי תורה. יש עוד פטנט אחד: בנתינת צדקה שייתן מיגיעו. למה? למה דווקא צדקה? מה מיוחד בצדקה? למה? שיקיים מצוות תרומות ומעשרות? על ידי קשר לקדוש ברוך הוא, על ידי שהוא

44:53 דובר 1 מברך על האכילה, על ידי לא יודע איזה מצווה. למה דווקא נתינת צדקה? דווקא? אז הוא מסביר מיד למה דווקא מצוות צדקה, שהיא ממידותיו של הקדוש ברוך הוא. שאר כל המצוות לא ממידותיו של הקדוש ברוך הוא. הם רצונו של הקדוש ברוך הוא, לא מידותיו. כשהקדוש ברוך הוא מצווה עליי, לא יודע, להניח תפילין. התפילין זה הקדוש ברוך הוא? תפילין זה עור של בהמה, הוא דבר קדוש וכולי. תפילין זה לא הקדוש ברוך הוא. כשאני מניח את התפילין אני מקיים את הרצון שלו. אז יש את הרצון ויש את המצווה. זה שני דברים נפרדים. המצווה זה לא הוא. הרצון שלו שאני אקיים מצווה, אבל אני זה לא מצווה. אבל המצווה זה לא, זה לא הוא. דברים נפרדים. בצדקה זה לא ככה. בצדקה חז"ל אמרו שהצדקה היא ממידות שלו. כשאני נותן צדקה, הצדקה שאני נותן זה הוא.

46:03 דובר 8 אבל המידות שלו זה לא הוא עצמו.

46:09 דובר 1 זה נראה בשער היחוד והאמונה שמידות זה כן הוא עצמו.

46:19 דובר 8 המידות הם האדם עצמו או שמדובר רק בחלקו של האדם?

46:23 דובר 1 לא. בפרק ג' בתניא כתוב שהמידות זה האדם עצמו. נכון שיש גם דבר כזה שנקרא עצם הנפש, אבל בתניא לא מדובר על עצם הנפש. מי זה האדם? האדם זה השכל והרגש שלו. נכון? ככה כתוב בכל מקום בתניא, לא רק בתניא. יש מקומות, מספר מקומות בחסידות שמבואר, זה לא כל כך קשור לתניא, מקומות בחסידות שמבואר שגם כוחות הנפש, שזה עצם מהות האדם, זה לא ממש העצם עצמו, זה רק התפשטות של העצם, אבל עדיין זה התפשטות של העצם. זה לא משהו נפרד, זה חלק ממנו עצמו. אז זה לא הנושא שאנחנו עוסקים בו עכשיו. באופן כללי, המידות זה המהות של הדבר. כשמדברים, האדם הזה, מה מהותו של האדם? כן. האדם הזה הוא, הוא צדיק, הוא רשע, הוא חכם, הוא, הוא טוב לב. כן. אז מה מדברים? לא מדברים על עצם הנפש. מדברים על המידות שלו, עליו. זה הוא. והצדקה היא ממידותיו של הקדוש ברוך הוא. אז כמו שאדם לומד תורה והתורה היא חוכמתו, אז ככה כשהוא נותן צדקה, הצדקה היא מידותיו. אז הוא יכול להיות מכון לשבתו, להתאחד עם הקדוש ברוך הוא, לא רק על ידי לימוד תורה, אלא גם על ידי נתינת צדקה. אז זה כבר יכול לעשות כל היום, לא רק בזמן שהוא יושב מול ספר. רגע, רגע, רגע.

48:02 דובר 8 הוא לא כל היום עוסק בצדקה.

48:04 דובר 1 הוא לא כל היום עוסק בצדקה. הוא גם לא יכול לתת את כל מה שהוא מרוויח לצדקה. אז עוד פעם, אנחנו עוד לא הגענו לכל היום. ואף שאינו נותן אלא חומש, אפילו אם הוא נותן הרבה צדקה, יותר מחומש אסור לתת. נו, בסדר, נכון, אבל "הרי החומש מעלה עמו כל הארבע ידות לה' להיות מכון לשבתו יתברך. כנודע ממאמר רז"ל שמצות צדקה שקולה כנגד כל הקרבנות. ובקרבנות היה כל החי עולה לה' על ידי בהמה אחת, וכל הצומח על ידי עשרון סולת אחד בלול בשמן וכו'." אז צדקה זה כמו קורבנות. כמו שהקורבנות מקריבים בבית המקדש תמיד בשחר. זאת אומרת, כבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים. שני כבשים ביום. והשני כבשים האלה שמקריבים ביום, זה מעלה לקדושה את כל הגשמיות של כל עם ישראל בכל העולם כולו. ככה כתוב בהרבה מקומות. אז אותו דבר זה גם צדקה. צדקה זה עניין, זה עניין הקורבנות כמו שהוא באופן פרטי של האדם. נכון, אני נותן רק עשירית או רק חומש או רק עשירית או לא יודע, כל אחד כמה שהוא נותן, זה מה שאני נותן, זה מעלה לקדושה את כל השאר. אז נכון, אני לא עוסק בצדקה כל היום, אבל זה שאני נותן צדקה, זה מעלה לקדושה את כל מה שהתעסקתי איתו כל היום. אז עוד פעם אני מקושר לקדוש ברוך הוא כל היום.

49:39 דובר 9 אבל אדם רוצה להרגיש את השם כל היום, לא רק שהכול ייחשב לקדוש ברוך הוא.

49:43 דובר 1 מממ?

49:44 דובר 9 אז אדם רוצה להרגיש את השם איתו, לא שהוא בסוף הכול.

49:52 דובר 1 אז הוא מוסיף עוד משהו. הוא, מלבד זה, הרי בשעת התורה והתפילה, כשאדם מתפלל או לומד תורה, עכשיו, הרי כל מה שאכל ושתה ונהנה מארבע הידות לבריאות גופו, אז עכשיו גם זה עולה, כמו שכתוב לקמן. אז קודם כול, יש לנו... אדם נותן צדקה. זה... קודם כול זה שלושה, שלושה שלבים. כן. לומד תורה, אז עכשיו הוא מחו-- אז לפני כן. הוא מתבונן בייחוד השם ואחדות השם. אז זה באופן כללי. זה משפיע על כל היום, אבל בעיקר כשהוא מתבונן. מעבר לזה, כשהוא לומד תורה אז הוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא בפועל, אז בוודאי שהוא צריך להיות שמח. היי, הוא לא יכול לשבת ללמוד כל היום? נכון, אבל שאר היום הוא יכול לתת צדקה. היי, הוא לא יכול לתת צדקה כל היום? נכון, אבל ה-החמישית שהוא, שהוא מרוויח מאה שקל, העשרים שקל שהוא נותן, זה מעלה את כל השאר. היי, זה מעלה את כל השאר, אבל בפועל כל השאר זה רק, אה, זה רק נחשב לו כאילו, זה לא בפועל. בפועל הארבעה חלקים האחרים הוא השתמש לבריאות גופו. הוא לא השתמש בזה לקדוש ברוך הוא. רק את החמישית הוא השתמש. אז מה עם כל השאר בפועל? הוא אומר, בפועל כשאדם מתפלל אז הוא צריך לחיות בשביל להתפלל. בשביל לחיות צריך לאכול. אז כל שאר הארבעה חלקים שהוא לא נתן בצדקה, בזמן שהוא מתפלל ולומד תורה, גם הם עולים בפועל, גם כל שאר... אז... כן, כן, כן, כן. אחד מהטעמים, אחד מהטעמים העיקריים. יש עוד טעם. אז ממילא מה היה לנו עד פה בפרק-- זאת-- יש פה את הקטע הקטן בסוף, שזה סיכום של, של כל, כל, כל התניא, מה

52:04 דובר 1 שהיה לנו מההתחלה, תכף נ-נראה אותו גם כן. אבל פרק, אה, ל-- שני הפרקים האחרונים, ל"ג-ל"ד, זה שאדם יכול להיות לא רק לא ליפול בעצבות, אלא יכול להיות בשמחה עצומה כל הזמן מעצם הידיעה שהקדוש ברוך הוא איתו. איך הקדוש ברוך הוא איתו? תתבונן, תלמד תורה, תיתן צדקה, תתפלל, ואם אתה עושה את הכול מתוך מחשבה, מתוך ידיעה אחרי התבוננות שה' נמצא בכל מקום והוא נמצא איתך על ידי קיום תורה ומצוות, אז אתה תהיה בשמחה עצומה. שום דבר בעולם לא יפריע לך. זה היה. מעיר הרבי בסוף הערה: "והנה בכל פרטי מיני שמחות הנפש הנ"ל... אין מהן מניעה להיות נבזה בעיניו נמאס ולב נשבר ורוח נמוכה בשעת השמחה ממש." אמרנו בהתחלה כשהתחלנו את העניין, פרק ל', ל' ל', כ"ט ל', שכדי להגיע לשמחה אמיתית אז אדם צריך קודם כול לחוש את הריחוק שלו, לחוש את התיעוב שלו, כמה הוא משוקץ, וככל שהוא ירגיש יותר כמה הוא רחוק, ככה הוא יותר ירצה וישאף להתקרב וככה השמחה שלו תהיה יותר אמיתית, יותר גדולה. זה די מובן. מה אומר אדמו"ר הזקן עכשיו? אז מה היה-- סליחה. מה היה מובן לנו? שזה שני דברים שונים. יש את הזמן שהוא צריך להקדיש בשביל להתבונן בשפלות מצבו.

54:00 דובר 10 לדיכאון.

54:00 דובר 1 לא לדיכאון. זה מה, זה מהתחלת פרק אה אה ל"א, "ואף אם יהיה מזה בעצבות לא יחוש." למה לא יחוש? "כי דווקא זה יביא אותו לשמחה אמיתית." תחילת פרק ל"א. אז זה שני דברים שונים. יש את הזמן שמתבונן בשפלות מצבו ויש את הזמן שמתבונן באחדות השם והשם איתו, וצריך לבוא קודם זה ואחר כך זה. נכון? מה אומר אדמו"ר הזקן פה? שבכל הפרטים של שמחות הנפש אין מזה סתירה והוא יכול להיות... איך הלשון? בשעת השמחה ממש. באותו זמן שהוא שמח בשמחה עצומה שנפשו יוצאת מבית האסורים ושהוא מקיים את רצון השם ושהשם נמצא איתו ו-וכולי. באותו זמן ממש הוא גם יהיה במרירות עצומה שהוא משוקץ ומתועב וכולי וכו-- באותו זמן. זה מה שכתוב, נכון? איך יכול להיות שבן אדם יהיה גם בתנועה של שיא ה-ה-המרירות וגם בתנועה של שיא השמחה באותו זמן? מסביר: "מאחר כי היותו נבזה בעיניו וכו' הוא מצד הגוף ונפש הבהמית, והיותו בשמחה הוא מצד הנפש האלוקית וניצוץ אלוקות המלובש בה להחיותה כנ"ל." פרק ל'. אז זה שתי סיבות שלו. זה שני דברים שונים. ה-הוא עצוב מזה והוא שמח מזה, זה יכול להיות ביחד. הוא מביא הוכחה, "וכהאי גוונא איתא בזוהר" מצאנו ראיה לזה מהזוהר, "בכיא תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא." יש שמה סיפור בזוהר על רבי שמעון בר יוחאי, רשב"י, שהוא מלמד את הבן שלו רבי אלעזר את סודות חורבן המקדש. ו-בזמן שהוא לימד אותו הוא התחיל לבכות. שואל אותו רשב"י את, אה, את רבי אלעזר למה אתה בוכה? אז הוא אומר את התשובה הזאתי. מצד אחד עד עכשיו הוא לא ידע שחורבן בית המקדש זה דבר

56:37 דובר 1 כל כך נורא. אז הוא התחיל לבכות. מצד שני, זה דמעות של שמחה, כאלה סודות נפלאים. הוא לא ידע שיש כאלה, כאלה דברים נפלאים בעולם. איך יכול להיות שני הדברים ביחד? כי זה שתי סיבות שונות. עצב על חורבן בית המקדש ושמחה על גילוי סודות התורה. אומר הרבי שזה יכול להיות אצל כל אדם ואדם, אצל כל אחד ואחד. אני רוצה לעשות סיכום, אבל לפני כן עוד מילה, עוד עניין קטן להכניס פה בנושא הזה של ביחד. בעזרת השם, כשנגיע הלאה, אה, יש אחרי שנגמר ה-ה... נו, ליקוטי אמרים, ספר של בינונים. אחר כך יש את שער היחוד והאמונה ואחר כך יש את איגרת התשובה. בסוף איגרת התשובה מדובר עוד פעם על הנושא הזה, ושם כתוב שזה לא יכול להיות ביחד. זה אותו אדמו"ר הזקן כתב, והוא כתב את זה באותו זמן. את שניהם הוא כתב על בינוני. אז אני לא יודע אם, אם... נגיד את העניין בקיצור נמרץ. אה, למדנו בתניא בפרק י"ז. בהתחלה בהתחלה, כשהוא התחיל להסביר מה זה עבודת השם, הוא הסביר בהתחלה מה זה אדם ומה זה בינוני, צדיק, רשע, מה, מה, למה מצפים מאיתנו, ואחר כך הכללים בעבודת השם ואיך עובדים את השם. מה זה התבוננות ואיך מעוררים את האהבה ויראה כדי, כדי להצליח לקיים מצוות. כשהוא התחיל לדבר על איך עובדים את השם, הוא אמר בהתחלה: תשמעו חבר'ה, כל מה שאני הולך לספר לכם עכשיו זה עניין של מוח שליט על הלב. למה כל אדם יכול? את זוכרת את זה? דיברנו על זה. למה כל אחד יכול לעבוד את השם? כי אצל כל אחד מוחו שליט על ליבו בטבעו. אדם נולד שהראש למעלה והגוף

58:51 דובר 1 למטה, לא כמו בהמה. בהמה זה בקו אחד. אדם נולד באופן שהראש הוא יכול, על-על ה-ה-השכל יכול לפקח על הלב, לפקד, לפקד עליו. עכשיו תפסיק את זה. עכשיו תסתכל לפה. מוח שליט על הלב. זה אומר שהוא שולט ברגשות שלו. ואז יש שם הערה: במה דברים אמורים? שלא עשה עבירות. אם אדם עשה עבירות, לא, גם לא לשון רבים, גם עבירה אחת זה מספיק. אז הוא כבר רשע. ועל הרשעים אמרו חז"ל שהרשעים ברשות ליבם ואין ליבם ברשותם. אצל רשע המוח לא שליט על... אצל רשע... זה כתוב בתניא פרק י"ז. שנייה. השאלה במקום. ה... כדי לעבוד את השם, כדי שאפשר יהיה להתחיל לעבוד את השם, עוד לפני שמדברים על איך לעבוד את השם, להתחיל לעבוד את השם צריך לעשות תשובה. כי כל עוד אדם לא עשה תשובה, המוח לא שליט על הלב. הוא לא יכול. הלב שלו מתאווה, הוא לא יכול לעצור את עצמו. איך הוא יעצור את עצמו עם המוח? אם הוא עשה עבירה הוא עבר לצד השני, המוח שלו נקשר למטה וזהו, והלב כבר מטייל ועושה, הלב כופה אותו לעשות מה שבא לו. זה כתוב שם בהתחלה. אז לכן לפני שאפשר להתחיל לעבוד את השם, אז קודם כל צריך לעשות תשובה. אנחנו ניגע בשאלה שלך גם כן, אם תזכיר לי. ובתשובה יש שני סוגים של תשובה. לא מדובר תשובה עילאה ותתאה, זה, זה עוד עניין. בתשובה רגילה שאדם... מה זה תשובה? תשובה, עשיתי עבירה, כואב לי, אני מצטער. סליחה, הקדוש ברוך הוא, לא התכוונתי. נכון? מה זה תשובה? מה זה העניין של תשובה?

1:01:09 דובר 11 חרטה.

1:01:09 דובר 1 חרטה. מה זה חרטה? מצטער, כואב לו בלב. נכון? הפשט, הפשט, הפשט, הפשט של תשובה. מצטער, באמת כואב לו. אם זה באמת כואב לו, הוא באמת מצטער, הוא לא יעשה את זה עוד פעם. נכון? אבל יש בזה שני, שני אופנים. יש: חשבתי, נזכרתי שעשיתי עבירה, באמת כואב לי. נכון, אני לא אעשה את זה עוד פעם. ברגע שאדם עשה תשובה, ברגע שאדם עשה תשובה, הקדוש ברוך הוא סולח לו ולא יזכירו לו דבר וחצי דבר ביום הדין, זה נמחק. הרהור תשובה וחזר לו ברוך... זה כתוב באלף מקומות. אדם צריך להאמין באמונה שלמה שברגע שהוא יצטער, אפילו הרהור, הרהור. איך הלשון? שמא הרהר תשובה. כן, אדם רשע גמור נשא אישה על מנת, בתנאי שהוא צדיק גמור, מקודשת. למה? שמא הרהר תשובה. הרהור של תשובה הופך את האדם מרשע גמור לצדיק גמור ברגע אחד, ובאותו רגע נמחקים לו כל העוונות שהוא עשה בחייו.

1:02:29 דובר 11 שהרהור מחולק לבריאה חדשה?

1:02:34 דובר 1 הוא בינוני. הוא כבר לא רשע. הוא כבר יכול לעבוד את השם.

1:02:40 דובר 11 ואז אם הוא עושה עבירה, אם הוא עושה עבירה...

1:02:44 דובר 1 שנייה, אנחנו נגיע לזה. בסדר? אז זה נכון לגבי כל תשובה. זה עוד, זה קיצור דרך.

1:03:00 דובר 11 אבל אם זה קיצור דרך...

1:03:04 דובר 1 הרהור תשובה. בואו, בואו, אנחנו חותרים למטרה. הרהור תשובה, אדם מצטער, נמחק כל העבירות שהוא עשה. אלא מה? וזוהי מהותו של... מה זה בינוני? בינוני, מה-מהותו של בינוני זה אדם שלא עשה עבירה מימיו. אז או שבפועל הוא לא עשה עבירה, או שהוא עשה תשובה ואז נמחקו עבירות, אז הוא לא עשה עבירה מימיו. זה פשט. בסדר? בזה עצמו יש שני אופנים, שתי דרגות בתשובה. האם זה רק באמת היה רק הרהור כזה או שהוא השקיע בזה מאמץ?

1:03:47 דובר 11 לא, לא, לא, לא.

1:03:47 דובר 1 לא, לא, לא, לא. אמרתי, לא מדבר על תשובה עילאה, לא תשובה עילאה, לא עברה באה, לא שום דבר. לא. אני מדבר באופן הכי פשוט. באופן הכי פשוט. הוא השקיע בזה מאמץ. הוא לא הרהור וזהו. הוא קבע לעצמו זמן, קריאת שמע על המיטה, ערב ראש חודש. לא יודע, פעם בערב ראש השנה, יום כיפור, פעם בעשר שנים. לא יודע. הוא קבע לעצמו זמן. בזמן הזה הוא יתבונן במה שפגם ועיוות בחטאיו, והוא פתאום קולט שזה לא סתם חטאתי לקדוש... חטאתי לקדוש ברוך הוא. זה כואב לו באמת. וכשזה כואב באמת, אז החרטה היא באופן אחר לגמרי. וחרטה אמיתית עמוקה פועלת שהוא לא יהיה סתם איזה בינוני כזה שצריך לשמור על עצמו כל הזמן שהוא לא ייפול חזרה להיות רשע, אלא שהוא יהיה בינוני כזה שהוא, שהוא לא עבר ולא יעבור.

1:04:51 דובר 12 וההגדרה של בינוני זה שלא, זה לא בהכרח שייך...

1:04:59 דובר 1 המצב הנוכחי.

1:05:00 דובר 12 נו, אבל...

1:05:01 דובר 1 לא שהוא לא שייך, שהוא לא עבר בפועל, לא שהוא לא שייך. בינוני, מעצם זה שהוא בינוני הוא שייך לעבירות. יש לו, יש לו, יש לו, יש לו נפש בהמית, הוא לא ביטל אותה. צדיק לא שייך לעבירות.

1:05:15 דובר 12 לא, הרבי, אבל, אבל יש, יש הגדרה של בינוני שלא עבר עבירה ולא יעבור עבירה.

1:05:23 דובר 1 כן.

1:05:23 דובר 12 הרבי שלא...

1:05:29 דובר 3 אין לך למה לחשוש שהוא אף פעם לא יעבור עבירה.

1:05:32 דובר 1 מה?

1:05:32 דובר 3 שאין לך לחשוש שהוא אף פעם לא יעבור עבירה.

1:05:35 דובר 12 שבאותו רגע נתון אין לו באמת שייכות...

1:05:38 דובר 1 כן, כן, כן, כן, כן. באותו רגע.

1:05:41 דובר 12 זה מדובר על...

1:05:42 דובר 1 אבל כמה זה יחזיק ומה יקרה כשהוא בפועל יעמוד בין לבין? זה תלוי. אם התשובה שלו הייתה תשובה עמוקה, אז זה באמת זה זה, אז זה ככה. ואם לא, אז עכשיו, עכשיו באותו רגע שהוא חושב אז הוא מופרך עכשיו, אבל אחר כך, אחר כך זה משהו אחר. יש לו נפש בהמית עדיין. אז ככה מוסבר ההבדל בין מה שכתוב פה למה שכתוב שם. אדם כזה שהוא עשה תשובה כזאת, רק הרהר בליבו, הוא בינוני. הוא לא עבר עבירה מימיו, הוא יכול לעבוד את השם, הכול בסדר. אבל כשמדברים על שתי התנועות ההפוכות בנפש, מרירות ושמחה, זה לא יכול לבוא ביחד. אבל הבינוני שעשה תשובה כמו שצריך, אז אצלו כן יכול להיות שתי התנועות בנפש ביחד. זה, כל זה היה מאמר מוסגר על... למה אמרתי בתחילת השיעור שאנחנו סוגרים פה שני מעגלים? כי במילים האלה סיים אדמו"ר הזקן להסביר איך לעבוד את השם. מה זה בינוני? בינוני זה יהודי שמקיים את המצוות ולא עושה עבירות. איך? הסברתי לכם. מה השיטה הכללית? עבודת הלב. תפעיל את הלב שלך שתהיה לו אהבת השם וממילא לא תעשה עבירות. איי, קשה לך, תהיה בשמחה. אתה לא יכול על ידי התבוננות, תעיר את האהבה המסותרת. כל הפרטים שראינו. אז בעצם פה נסגר המעגל של איך להיות בינוני. האמת שזה לא מילים מדויקות, אבל כבר מצטבר זמן, לא נדבר על זה עכשיו. פה עבודת הלב. עבודת הלב, מוח שליט על הלב ואני בינוני, יהודי שעובד את השם בשלימות. מה חסר? למה הוא לא עוצר פה את התניא? מה הוא מסביר מפה עד הסוף? גם הוא גמר להסביר איך עובדים את השם. לכאורה. מפה והלאה מתחיל החלק

1:08:08 דובר 1 המעניין. עד כאן הוסבר איך עובדים את הקדוש ברוך הוא. עוד לא הוסבר למה. למה אני צריך להיות בינוני? למה אני צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא? מה זה נותן? למי זה נותן? למה זה טוב? מה רוצים ממני? מה התכלית? מה המטרה? לאיפה שואפים? נו, יש לך מצווה לעבוד את השם, ככה עושים את זה. נו ו...? מה הלאה? מפה והלאה, מהפרק הבא מתחיל אדמו"ר הזקן להסביר מהי תכלית בריאת העולם. שתכלית בריאת העולם היא לעשות לקדוש ברוך הוא דירה בתחתונים. הוא מסביר את זה בשלושה פרקים. לא, לא. הוא הוזכר בדרך אגב. בתור עצה ל-ל-לשמחת הנפש. מהפרק הבא מתחיל להסביר שתכלית בריאת העולם זה לעשות לקדוש ברוך הוא דירה, ואחר כך הוא יגיד שכשאדם גר בדירה, בבית, הוא לא אוהב שיהיה לו חושך בבית. הוא דואג ל-- שיהיה תאורה. לא מספיק, לא מספיק שתהיה דירה. הדירה צריכה להיות מוארת.

1:09:37 דובר 4 מממ.

1:09:38 דובר 1 איך עושים את הדירה? את הדירה עושים על ידי כל מה שדיברנו, על ידי המעשה. אני מפעיל את הלב כדי-- במטרה לעשות את המעשים, תורה ומצוות. אבל איך לעשות את המעשים כדי שהם יהיו מוארים? זה החלק השני. אז החלק הראשון קוראים לו עבודת הלב, שבעצם מדברים ללב בשביל ה-- ל-- בשביל המעשה. החלק השני היא עבודת המעשה, שבעצם זה איך לעשות שהמעשה יהיה מואר ברגש של הלב. אז... יחי.