לקוטי אמרים פרק כ"ו · תשפ"א

00:01 דובר 1 יפה. יפה. טוב, אנחנו היום לומדים בפרק כ"ו. אה, פרק כ"ו זה-זה התחלת הענף השלישי של החלק הראשון. אם אתם זוכרים שדיברנו כמה פעמים בהתחלה על המבנה של התניא, אז אמרנו שהתניא בנוי משני חלקים. החלק הראשון הוא העבודה עם הלב, והחלק השני זה העבודה-- איך להחדיר את ההתלהבות והרגש בתוך המעשה. שהמצוות יהיו מאירות ולא יהיו מצוות יבשות. החלק הראשון הוא איך להשתמש עם הלב כדי להגיע למצוות בפועל. החלק השני, שהמצוות לא יהיו יבשות אלא יהיו מצוות מאירות. אז החלק הראשון, איך להשתמש בלב, ברגש, באהבה ויראה כדי להגיע למצוות בפועל. ה... אדמו"ר הזקן מחלק את זה לשלושה ענפים, שלושה חלקים. החלק הראשון זה פרקים א' עד י"ב. סליחה, א' עד ט"ז אפילו. אה, שם הרבי מסביר מי... שיש לנו נפש, נפש כלולה מעשר כוחות, ויש נפש בהמית והן נלחמות ביניהן. וכדי להצליח בעבודת השם אז צריך להיות תקווה וביטחון ואמונה. כל היסודות לעבודת השם, על מה מדברים, זה בהתחלה, הענף הראשון. אחר כך הענף הראשון זה עבודת השם עצמה, הדרך הארוכה והדרך הקצרה. והחלק השלישי, שאותו אנחנו מתחילים ללמוד עכ-- היום, זה מפרק כ"ו עד פרק ל"ד. הוא מסביר איך מי שבכל זאת ניסה ולא הצליח, אז מה הסיבות לזה. אז אני רוצה להסתכל ושתסתכלו יחד איתי. אמ, בשרטוט הראשון שמה למעלה בצד שמאל שלו, כן? עבודת הבינוני, אז זה נחלק ליסודות העבודה, הדרך הארוכה והדרך הקצרה. דיברנו על זה, נכון? הדרך ה-הארוכה, אתם רואים שמתחת יש רק שני ריבועים, רק שני פרקים, זה הכללים הגדולים בעבודת השם ושכל אחד צריך לדעת שזה קרוב לכל אחד. זה עבודה של מוח שליט על הלב על ידי התבוננות לעורר את

02:47 דובר 1 האהבה ויראה. וכשהוא יהיה אוהב השם וירא השם אז הוא יקיים את כל המצוות. זה נקרא דרך ארוכה, כי זה צריך הרבה התבוננות, הרבה מחשבה. זה קשה. אחר כך הדרך הקצרה, הוא מחלק את זה לשמונה פרקים, שהשמונה פרקים הם נחלקים לשלושה ענפים. בהתחלה מסביר מהי אהבה מסותרת, שני פרקים. אחר כך, כדי שנוכל להאיר, להוציא את האהבה המסותרת, לגלות אותה אצלנו, אנחנו צריכים לראות מה הקשר בין, אה, כל מצוות עשה ומצוות לא תעשה לאחדות השם ועבודה זרה. אז הוא מסביר מה זה אחדות השם ועבודה זרה, ואחר כך בשלושה פרקים האחרונים שלמדנו בשבועות האחרונים, אז הוא מסביר איך בפועל מספיק שאני זוכר כל יום, כל ה... כל היום. מספיק לי להיזכר ש-- אם היו מעמידים אותי בניסיון של עבודה זרה הייתי מוסר את נפשי, ואותה עבירה שעכשיו אני רוצה לעשות מפרידה אותי מהקדוש ברוך הוא בדיוק אותו דבר כמו עבודה זרה. אז אני אמסור את נפשי גם על, גם על כל מצווה קטנה, וככה זה גם בצד של העשה ובצד של לא תעשה. אז בזה סיימנו את ההסבר של עבודת השם, הדרך הקצרה והדרך הארוכה. בא יהודי לרבי הזקן ואומר לו: תשמע, אני התבוננתי, חשבתי, ניסיתי, רציתי, השתדלתי, למדתי, עיינתי, עשיתי הכל לפי הרצפט, זה לא הולך. זה לא-- אני לא מצליח. אומר אדמו"ר הזקן בפרקים שעכשיו אנחנו מתחילים ללמוד שבאופן כללי, כל מה שיכול להפריע לעבודת השם זה שני דברים. יש רק שני דברים בלבד שיכולים להפריע לאדם לעבוד את הקדוש ברוך הוא. שגם אם הוא מאוד משתדל ומאוד מתאמץ הוא לא יצליח. מה זה שני הדברים האלה? קודם כל זה עצבות. אדם שנמצא בתנועה של ייאוש,

05:26 דובר 1 כל הזמן יש לו מחשבות: אני לא שווה. מה זה בינוני? זו דרגה נעלית. אני בסך הכל רשע. אני לא יכול להגיע לדברים האלה. הנה אתה רואה, ניסיתי ולא הצלחתי. כל עוד אדם נמצא בתוך תנועה של עצבות, ייאוש, שהוא כזה ככה מ-מ-ממורמר על עצמו, חושב את עצמו שהוא לא שווה, אין לו ביטחון, אין לו כוח, הוא עייף, הוא לא יכול לנצח את היצר. ולהיות והיצר יודע את זה היטב, אז היצר הרע בא אלינו, לכל אחד מאיתנו, ומכניס לנו כל מיני מחשבות של ייאוש, כל מיני מחשבות שגורמות לנו להיות בעצבות שבכלל לא קשורות לעבודת השם. כי היצר הרע יודע שאם אני אהיה בנמיכות רוח אני ודאי לא אצליח, לא אצליח לנצח אותו. אז הוא עושה כל מה שביכולתו כדי להפיל אותנו ברוחנו. ממילא, אם אנחנו נלמד את תכסיסי היצר, אנחנו נתבונן אחד לאחד מה הם סוגי העצבות שהוא מנסה להפיל אותנו, נדע לזהות אותם, נדע לא ליפול בזה. אף פעם לא נהיה עצובים, נהיה כל הזמן בשמחה וממילא נוכל כל הזמן ל-ל-לנצח אותו. עוד פעם, זו לא עבודה קלה, אבל ברגע שאנחנו נופלים בעצבות נדע לזהות מאיפה זה בא ולמה. האמת היא שזו לא סיבה להיות עצוב, אז נוכל לנצח אותו. זה דבר אחד. אחר כך זה פרקים, עצות לעצבות בפרקים כ"ו עד כ"ח. אחר כך הדבר השני שמפריע לעבודת השם זה טמטום הלב. יש מציאות כזאת שאדם הוא שמח, הוא אופטימי, הוא שמח והוא גם מתבונן והוא גם משתדל וגם יש לו שכל טוב והוא מבין, ובכל זאת אהבת השם לא מתעוררת אצלו. לא קורה כלום. הוא יודע בעצמו שהוא, הוא גם מנצח את היצר. אין

07:44 דובר 1 לו בעיה להילחם עם היצר. הוא כולו בתנועה של ניצחון, מבצעים, יוצא החוצה. הוא בשמחה עצומה והוא לומד חסידות ולומד בחשק. אבל הוא לא מצליח להתגבר שלא לעשות עבירות. הוא נופל עוד פעם ועוד פעם. אומר אדמו"ר הזקן: חוץ מעצבות, יש עוד משהו שגורם לאדם שלא תהיה לו אהבת ה'. מה זה הדבר הזה? זה מחלה רוחנית. יש מחלה, כמו שיש מחלות גשמיות, יש מחלות רוחניות. המחלה נקראת טמטום הלב. זה השם של המחלה. מה המחלה הזאת גורמת לאדם? שמה שהוא מבין בשכל לא ייקלט בלב. הלב חולה. הלב, הרגש, לא יכול... זה מחלה רגשית, לא יכול להיות לו אהבת ה'. יש שם איזושהי מחלה שמונעת מההבנה של גדולת ה' להיכנס ללב. מה עושים? אז הוא הסביר כמה פרקים מה עושים כנגד זה. אז זה החלק השני שאנחנו עכשיו מתחילים ללמוד. עצות לעצבות ועצות לטמטום הלב. בואו נתחיל. פרק כ"ו. פרק כ"ו זה שתי עצות ראשונות. "ברם כגון דא צריך לאודעי" — צריך להודיע לכולם — "כלל גדול: כי כמו שניצחון לנצח דבר גשמי, כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה, הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל וייפול גם אם הוא גיבור יותר מחברו." אחד חזק, בריון, השני קל רגליים, צפלון, אבל הוא ינצח כי הוא קל רגליים. "ככה ממש בניצחון היצר אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן, כי אם" — איך אפשר לנצח את היצר? רק — "בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו". טהרת הלב, "מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם." רק ככה אפשר לנצח את היצר. אנחנו כבר מכירים את אדמו"ר הזקן, שכל פעם שיש איזו שאלה אז הוא מיד עונה, עוצר

10:16 דובר 1 ועונה במקום. אז גם פה יש לנו שאלה שאדמו"ר הזקן עונה עליה, עונה עליה מיד. "ומה שכתוב בכל עצב יהיה מותר?" יש פסוק בספר משלי: בכל עצב יהיה מותר. מה הפסוק אומר? מה אומר שלמה המלך? שבכל עצב יש גם מעלה, לא רק חיסרון, יש בו גם יתרון. איזה יתרון יכול להיות בעצב? שלמה המלך אמר. מה הוא התכוון? "פירוש שיהיה איזה יתרון ומעלה מזה. הנה אדרבה," קודם כול, "מלשון זה משמע שהעצב מצד עצמו אין בו מעלה, רק שיגיע ויבוא ממנו איזה יתרון אחר כך." הרי מה כתוב? לא כתוב: עצב זה דבר טוב, עצב הוא יתרון, עצב הוא מותר. כתוב בכל עצב, בתוך העצב יש משהו שהוא יתרון, לא העצב עצמו. העצב מביא ליתרון. העצב עצמו זה לא יתרון. זה מה ששלמה אומר. מה הכוונה? איזה יתרון? למה... מה המעלה שהעצב מביא אליה? "היינו השמחה האמיתית בה' אלוקיו." השמחה האמיתית בה' אלוקיו הבאה אחר העצב האמיתי. יש עצב שהוא לא אמיתי. אמת, אמת זה רק "אמת ה' לעולם". אין דבר אחר שאפשר לקרוא לו אמת. מה זה עצב שהוא אמיתי? זה עצב שקשור לאמת. עצב שלא קשור לקדוש ברוך הוא, לא קשור לקדושה, זה לא אמת. זה סתם, אה, לא יודע איך לקרוא לזה. זה לא אמת, זה שקר. עצב אמיתי מביא לשמחה אמיתית. "השמחה האמיתית בה' אלוקיו הבאה אחר העצב האמיתי לעיתים מזומנים על עוונותיו במר נפשו". כשאדם... למה הוא עצוב? הוא עצוב בגלל עוונות שהוא עשה. הוא עצוב בגלל עבירות שהוא עשה, וזה גו... גורם לו שהנפש תהיה מרה עליו וליבו יהיה נשבר. "על ידי זה נשברה רוח הטומאה וסטרא אחרא ומחיצה של ברזל

13:28 דובר 1 המפסקת בינו לאביו שבשמיים." כל העניין הזה שאדמו"ר הזקן מביא פה בקיצור מבואר באריכות גדולה בחלק השלישי של התניא, באגרת התשובה. מסביר שם שהנשמה של כל יהודי היא חלק אלוק ממעל ממש. אבל איך הנשמה מגיעה לתוך... לתוך הגוף? אז כתוב שהקדוש ברוך הוא "ויפח באפיו נשמת חיים". הקדוש ברוך הוא נפח באדם את הנשמה. למה כתוב נפח? נתן, שם, הכניס, המשיך. מה זה ויפח? מה זה, מה זה הלשון הזאת, נפח? אז מסביר שם אדמו"ר הזקן שלא סתם חז"ל המשילו את כניסת הנשמה לגוף לנפיחה, כמו שעושים פו בפה. למה? מה זה נפיחה? בנפיחה כמה וכמה עניינים במשל הזה. אחד הדברים שהרבי מסביר שם באגרת התשובה, מסביר שם כמה דברים. אחד העניינים שכשאדם עושה פו, נופח, אם יש מחיצה הכי קטנה זה לא מגיע, זה לא מגיע. עבירות שאדם עושה הן מחיצה של ברזל שמפסקת בין האלוקות לבין האדם, לבין גוף האדם. זה בעצם מה שלמדנו קודם בפרקים, פרק כ"ד שם, שעל ידי כל עבירה אדם נהיה נפרד מהאלוקות. עכשיו זה קצת יותר מובן מה פירוש נפרד מהאלוקות. הנשמה נכנסת לגוף על ידי נפיחה. כאשר העבירה בונה מחיצה, מחיצה של ברזל, הנשמה לא יכולה להיכנס אל תוך הגוף. היא לא נמצאת פה, היא פשוט לא חודרת לגוף. היא נשארת מקיף מעל הגוף. היא לא, לא יכולה להתגלות פה בפנים. ממילא איך מחזירים את הנשמה לתוך הגוף? צריך לשבור את המחיצה הזאת. איך שוברים את המחיצה? ממה עשויה המחיצה? המחיצה הזאת עשויה מהנפש הבהמית, שהיא זו שעושה את העבירות. זאת המחיצה. קוראים לזה מחיצה של ברזל. זה לא ברזל, אין שם ברזל. זה משול למחיצה של ברזל. מי

15:51 דובר 1 מה או מי היא אותה מחיצה? זה הנפש הבהמית והגוף שהם מפריעים. עכשיו הוא התגבר, וברגע שהוא התגבר הנשמה לא יכולה להיכנס פנימה. ממילא מה העצה? לשבור אותה. איך שוברים את המחיצה הזאת? על ידי לב נשבר. על ידי זה נשברה רוח הטומאה וסטרא אחרא ומחיצה של ברזל מפסקת בינו לבין אביו שבשמיים. כשאדם מתמרמר על חטאיו, מר לו, כואב לו, הוא שובר את עצמו, מלקה את עצמו. למה אני כזה וכזה וכזה? איך יכולתי לעשות כזה דבר? הוא שובר את, את, את הנפש הבהמית שלו, שובר את הסטרא אחרא, וממילא הנשמה יכולה לחזור ולהתגלות בעצמו. כמו שכתוב בזוהר על פסוק רוח נשברה, לב נשבר. איך שוברים את הרוח של הסטרא אחרא? אומר הזוהר: על ידי לב נשבר. אדם שובר את ליבו. מי זה ליבו? ליבו זה הסטרא אחרא, זה הנפש הבהמית. הוא שובר את ליבו, הוא שובר את הסטרא אחרא. ואזי ברגע שהוא שובר את אותה מחיצה, יקוים בו באדם ריש דקרא. הפסוקים שלפני כן באותו מזמור תהילים: תשמיעני ששון ושמחה, השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני וגו'. אז ברגע שהאדם שובר את הנפש הבהמית שלו, את הסטרא אחרא, ומתמרמר על חטאיו, באותו רגע נשברה רוח הטומאה והסטרא אחרא, וממילא כבר לא צריך לעשות שום דבר. הנשמה האלקית נכנסת ומתגלה ו-ו-והוא נהיה שמח. וזהו טעם הפשוט לתיקון האריז"ל לומר מזמור זה בתהילים אחר תיקון חצות קודם הלימוד. הדורות שלנו האחרונים לא נוהגים בזה, אבל הרבה דורות היו עושים-- גם יהודים פשוטים היו נוהגים לעשות תיקון חצות. היום זה נראה לנו מאוד מוזר, זה לקום, ללכת לישון, לקום בחצות. אנחנו רק אחר כך אנחנו הולכים לישון. על פי

18:34 דובר 1 קריאתם. אבל כשמדובר שאין חשמל, אז ברגע ששוקעת השמש, חושך. ואם אז אפילו אדם רוצה ללמוד. לא יודע אם ניסיתם פעם ללמוד לאור הנר. כדאי לעשות את הני-- את הניסיון רק כשמדברים ככה על גדולת אלו שהיו לומדים לאור הנר כל הלילה. שיהיה לכם פעם אחת. קחו ספר וכבו את האור. תנסו ללמוד עם נר. ותחשבו שהספרים שלהם זה לא היה ספרים מודפסים יפים כזה, זה היה בכתב יד ש-ש-שכתוב אני לא יודע על מה, על קלף או לא יודע מה. ללמוד בלילה לאור הנר זה מסירות נפש. זה לא דבר פשוט. אנשים היו פשוט, איך שהשמש שוקעת, מתפללים מנחה, ערבית, אוכלים, הולכים לישון. ואם הוא הולך לישון בשש בערב אז בשתי-- חצות, חצות הוא כבר ישן שש שעות, הוא כבר יכול לקום. לא צריך מישהו שיעיר אותו, הוא כבר ישן מספיק. אם הוא אדם שהאלוקות חשוב לו אז הוא קם לתיקון חצות. הוא כבר ישן את שינת הלילה שלו. עכשיו ללכת לעבוד עוד אי אפשר. השמש זורחת רק בחמש בבוקר, שש בבוקר. אז מה יעשה מחצות עד הבוקר? אז קודם כל דבר ראשון אומרים תיקון חצות. אחר כך יושבים ללמוד ואחר כך הולכים להתפלל ואחר כך הולכים לעבוד. זה היה הסדר של יהודים כל הדורות עד שהומצא החשמל. כל הפתגמים שחז"ל אומרים, אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה, מדובר על המציאות הזאת. ביום עובדים, בלילה לומדים. מה חידש האריז"ל? האריז"ל חידש שכשאומרים תיקון חצות תגיד גם את המזמור תהילים הזה. "תשמיעני ששון ושמחה, רוח נדיבה תסמכני, לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה". וחידש האריז"ל, תגיד גם את המזמור הזה. למה? כל השנים היו אומרים

20:45 דובר 1 תיקון חצות. כל השנים היו לומדים אחר כך. כן, אבל היות וכל העניין של תיקון חצות זה לשבור את ליבו על גלות השכינה הכללית, עכשיו תשבור את ליבך על גלות השכינה הפרטית שיש אצלך, על העוונות שלך, על המצב הפרטי שלך, ואחרי שאתה תשבור את הסטרא אחרא, את הנפש הבהמית הפרטית שלך, עכשיו תאיר בך אור הנשמה ועכשיו אתה יכול ללמוד בשמחה כל הלילה. זה הסדר. כדי ללמוד בשמחה אמיתית בה' הבאה אחר העצב. אז אם זה עצב אמיתי, הוא בדרך ממילא מביא לשמחה אמיתית. שיש לשמחה זו יתרון, כיתרון האור הבא מן החושך דווקא. הוא מביא על זה ראיה כמו שכתוב בזוהר על פסוק, "וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך" וכולי. עיין שם ודי למבין. באמת צריך על זה הוכחה. אם אדמו"ר הזקן לא היה מביא הוכחה לא היינו יודעים שה-שהשמחה יותר טובה מהעצב. לא היינו מעלים על דעתנו שהחכמה יותר טובה מהסכלות. מה זה? מה זה? מה אתה מביא לי פה הוכחה? תשמעו, זה ככה וזה כתוב בזוהר ואפילו שלמה המלך אמר את זה. על מה, מה, מה החכמה? מה מסתתר פה? כן? למה צריך להוכיח לי שאור יותר טוב מחושך? מה? שחכמה יותר טובה מסכלות? אז ההסבר הוא בפשטות, שכשאדם נמצא כל הזמן באור הוא לא מעריך. אחרי שאם הוא נמצא, אחרי שהוא מנסה ללמוד יום אחד עם נר בחושך, אחר כך פתאום הוא מעריך את העניין הזה של החשמל. זה מקבל צבע אחר, זה נראה אחרת. בהרגשה זה לגמרי לגמרי אחרת. אותו דבר זה גם יתרון, אומר שלמה המלך, כמו שה-ה-היתרון, המעלה של האור נרגשת רק אצל מי שהיה בחושך, ככה ה-המעלה של

23:13 דובר 1 החוכמה נרגשת רק אצל מי שהיה בסכלות. כשהנפש האלוקית מאירה באדם היא מאירה, זה תענוג. איך יש פתגם בחסידות, "תענוג תמידי אינו תענוג". כמה זמן אפשר להתענג מאותו דבר? אה, מתרגלים, אפילו נמאס קצת כל הזמן. אבל אדם שהיה בחושך... כשהייתי בישיבה וה-- הייתי בישיבה, לא הייתי, לא למדתי בישיבה, אבל נכנסתי לישיבה פה ושם בזמן תקופה שהתקרבתי למצוות. אז היה שם אחת ההתוועדויות, אז הבחורים... דוגמה אחרת אני אתן. דוגמה אחרת. גם כן מהישיבה. אני הגעתי לישיבה. א-א-א-- ככה, הייתי בצבא ברמת דוד ואיפה שהיו נותנים-- ה-הצבא של היום זה לא הצבא של אז. אז היה לנו, אה, נתנו לנו שבת פעם בארבע שבועות וזה בתנאי שאתה ממלא את התפקיד, כי אם לא אז אתה נשאר שבת ואם אתה נשאר שבת אז פעם הבאה זה עוד ארבע שבועות ולא שבת הבאה אתה יוצא. ופעם בשבועיים אם אתה חייל טוב ומצטיין ופה אז נותנים לך גם אפטר לצאת הביתה אחרי עבודה בארבע אחרי הצוהריים ולהתייצב חזרה בשבע בבוקר במסדר. מתי תפילה, מתי היית בבית, מהמנסיכות אתה לא חוזר, אוטובוסים, טרמפים. מה שצריכים לספר. בקיצור, ה-המצב היה בטטה. עכשיו, בזמן שהייתי שמה בצבא ברמת דוד, איפה לא היו חבר'ה דתיים. אני לא מדבר על אוכל ששלוש שנים חייתי מ-מ-מקופסאות סרדינים ו-ו-ולחם שהייתי שומר משבת ולכל השבוע. א-אני לא מדבר כבר על אוכל. א-א-- לא, לא הייתי יכול להיות בשום מקום. נכנסתי ל-- איפה שהחבר'ה עובדים, מה שהיינו עובדים לא משנה כרגע. כל הזמן ניבול הפה. אי אפשר לשמוע. אתה לא יכול לשמוע. אתה הולך הביתה לחדר, בנות בנים ביחד. חופשי, חופשי. לא פעם ביקשו ממני לנעול-- לעשות טלפון מהחדר.

25:53 דובר 1 אה, ה-ה-ה-השפה, הלשון, הגסות זה, זה נורא. מי ששומר מצוות בפרט בעל תשובה טרי בלי תמיכה מהצד, ה-ה-הלחץ הנפשי הוא איום ונורא. באמת זה לחץ שקשה לתאר אותו. כשכבר פעם בחודש נותנים לך שבת שלם או פעם בשבועיים יש לך עד שאתה יוצא אז אתה יכול לשבת בישיבה שעתיים לשבת עם אנשים נורמליים וללמוד תורה. זה, זה יתרון האור מן החושך. זה יתרון החוכמה מן הסכלות. אתה, אתה, אתה, אתה, אתה לא נותן שנייה. ואז אני זוכר בשבת, כמה שבתות זה היה, מגיע לישיבה. איזה קמים מאוחר, אתה יודע, הולך למקווה, מתמרח פה, מתמרח שם, יושבים, לומדים אחד עם השני חברו יענו לומדים חברותא, לומדים הגמרות פתוחות ומנייעסים בלשון ה... לומדים. אי-- א-אני השתגעתי. איך? מה? א-א-אתם בישיבה? יש לכם, אתם יכולים לנצל את הזמן, יש לכם את האפשרות. איך, איך אתם נראים? מה אתם לא רואים? אתם לא מרגישים איפה אתם נמצאים? הייתי משתגע, משתגע, היה מוציא אותי. איך? איך? הם לא הרגישו כלום. לא הבינו אותי. הם לא היו מסוגלים להבין. זה נקרא יתרון האור מן החושך. אומר האריז"ל שכל אחד ואחד מאיתנו, כשהוא בתיקון חצות או כשהוא עושה תשובה או בקריאת שמע שעל המיטה, הוא עכשיו יהיה, יהיה לו מר על החטאים שלו. הוא יחשוב מה החטאים שלו פגמו. זה לא מוסבר פה, זה מוסבר באיגרת התשובה, אבל החלק השני שם הרבה יותר באריכות עם פרטים, ככה כמו שצריך. גם פרק כ"ט גם כן, ניתקל בזה עוד מעט. אחרי שהוא מתמרמר במר נפשו, עכשיו הוא בא לפתוח ספר תהילים. עכשיו הוא בא להתפלל. עכשיו הוא בא ללמוד. עכשיו הוא בא לקיים מצווה זאת ואחרת. הוא מרגיש

28:33 דובר 1 את זה. ומקרא מלא דיבר הכתוב: תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה וגומר. נודע לכל פירוש האריז"ל על פסוק זה, שכל העונשים שכתובים בפרשת השבוע שלנו, התשעים ושמונה, היפך הברכות. אז הכל בגלל מה? בגלל שלא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה. אין מצווה לעבוד בשמחה? בשביל זה כאלה, יש שם בלי עין הרע, הבחור שם מפציץ בפרשה שלנו. מה קרה? מה הוא עשה, גילוי עריות? הרג מישהו? גנב? מה? לא-- תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה. זה פירוש האריז"ל. למה? כי כשיהודי נמצא בתנועה של שמחה, אין עבירות. הוא מנצח את היצר. אז זה כללות העניין. הכלל הראשון בלהצליח בעבודת השם זה להיות בשמחה. אבל איך אני יכול להיות בשמחה? יש, אה, כל מיני דברים-- אני רוצה להיות בשמחה, אבל זה קצת קשה. אז אדמו"ר הזקן מתחיל בשורה של עצות. מפה מתחיל. בפרק שלנו שתי עצות ראשונות לשני מצבים ראשונים ואחר כך ימשיך הלאה ונראה שאדמו"ר הזקן מכסה את כל מה שיכול לגרום לאדם עצבות בשלושה פרקים האלה רבי מכסה, מכסה את כל המצבים האפשריים ומראה ומוכיח שאין סיבה אמיתית להיות עצוב. אין דבר כזה. אנחנו נראה את זה בפנים. והנה עצה היעוצה לטהר לבו מכל עצב ונדנוד דאגה ממה? ממילי ד-- אה, ממילי דעלמא. זה דבר ראשון. דבר ראשון שגורם לאנשים עצב שחסר לו. אין לו כסף, אין לו בריאות, אין לו פרנסה, אין לו ילדים, ממילי דעלמא. דברים של העולם מפריעים לו, כואב לו שהוא רוצה שיהיה לו יותר. הוא מדגיש ממילי דעלמא. הוא אומר, אז אדמו"ר הזקן, אני כולל בזה אפילו בני, חיי ומזוני. לא רק פרנסה, גם בנים וגם בריאות.

31:09 דובר 1 אין לו ילדים, אין לו בריאות. זה מילי דעלמא, דברים ששייכים לעולם הזה. הוא עצוב, קשה לו, הוא חולה, מישהו במשפחה חולה, איזה ילד, אה, מצב שצריך טיפול. לא חסר-- לא צריך כאן להאריך בדוגמאות, נכון? קשה. איך, איך אדם יכול להיות בשמחה בכזה מצב? וכנודע ממאמר רז"ל, כשם שמברך על הטובה וכולי, כך מברך על הרעה. סליחה. מה פירוש? מה זה כשם שמברך על הרעה כך מברך על הטובה? אז כל פעם שיהיה לו איזה משהו רע יברך ברוך אתה שהחיינו. מה זאת אומרת? ברור שזה לא, לא הכוונה. לא שצריך לברך אותה ברכה, אלא מה? פירשו בגמרא: לקבל בשמחה. לקבל את הרעה בשמחה. שה-- את הרע הוא יקבל כמו שמחת טובה נגלית ונראית. מה זאת אומרת? יש לי כאלה ייסורים, יש לי כאלה בעיות. לא רק בפרנסה, בילדים ובבריאות. איך? מה? איך? איך אני יכול? מה זה לקבל את זה בשמחה? למה שאני אשמח מזה? איזה מין שמחה אני יכול למצוא בכזה דבר? מסביר אדמו"ר הזקן: כי גם זו לטובה. מה פירוש לטובה? רק שאינה נגלית ונראית לעיני בשר, כי היא, הטובה הזו, היא מעלמא דאתכסיא שלמעלה מעלמא דאתגליא. מה זה עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא? עלמא דאתגליא הוא ו' ה' משם הוי' ברוך הוא, שתי האותיות האחרונות, ועלמא דאתכסיא הוא י' ה'. כתוב שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בארבע אותיות, ביוד, הא, ואו והא. באותיות יוד והא הוא ברא את העולמות הנעלמים, העולמות המכוסים, העולמות העליונים, ובאותיות ואו והא הוא ברא את העולמות הנמוכים. זה מוסבר באריכות בשער היחוד והאמונה. רק מזכירים את העניין עכשיו. מה פירוש עולם מכוסה? עולם מכוסה

33:59 דובר 1 זה עולם רוחני, עולם עליון, עולם שהאלוקות שם זה בהתגלות, ובגלל שהעולם שלנו זה עולם של העלם והסתר, עולם של קליפות וסטרא אחרא שלא נותנות לאלוקות להתגלות, אז אותו גילוי אלוקי נעלה שבעולמות העליונים לא יכול להתגלות בעולם הזה, בעולמות התחתונים. לכן זה נקרא עלמא דאתכסיא, העולם המכוסה. אבל מה בעצם יש שם? יש שם גילוי אלוקות נעלה בלי, בלי שום השוואה לעולם שלנו. וכשההשפעה מהעולם ההוא, העולם המכוסה, יורדת פה אליי, איך היא תתגלה? זו השפעה כזו נעלית שבתוך הלבושים של העולם הזה היא לא יכולה להתגלות. אז כשהיא יורדת, איך זה נראה? לי זה נראה כמו ייסורים. לי זה נראה כמו דבר רע. לי זה נראה כמו חיסרון בבנים, בריאות ופרנסה. אבל האמת היא, למה יש לאדם חיסרון בבנים, בריאות ופרנסה? זו השפעה אלוקית הכי נעלית מעולמות עליונים, מעלמא דאתכסיא-

35:24 דובר 2 מתאים לנו לבקש חיסרון בדברים האלה? כאילו למה בן אדם? למה לא מבקשים? יש כאן את העניין של בקשת רחמים. כן לבקש שתהיה בריאות לילדים, שתהיה פרנסה טובה. כאילו למה אנחנו בכל זאת מבקשים על הגשמיות שלנו אם אתה אומר שחוסר בגשמיות זה זה-

35:45 דובר 1 לבקש לא צריך, אבל אם נותנים צריך להגיד תודה.

35:50 דובר 2 לבקש על הגשמיות לא צריך?

35:52 דובר 1 לא, לבקש ייסורים זה באמת דרגה של צדיקים.

35:56 דובר 2 שמבקשים ייסורים?

35:57 דובר 1 כן, יש בתהילים כמה וכמה וכמה פסוקים כאלו. "אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה", יש עוד לא מעט, אבל זאת באמת מעלת הצדיקים. אדם כערכינו לא יכול לבקש את זה באמת, לכן לא דורשים את זה מאף- מאף אחד. אבל כש-- יש לאדם כזה דבר, אז אדם כן יכול לפעול בעצמו לשמוח בזה, לשמוח, להיות שמח. באמת! שהוא ירגיש שמחה. לא יגיד, טוב, מה לעשות, אני מבין שהייסורים האלה באים לעולם להיות דבר מסוים, אז זה... בסדר, אז נעבור את זה בשקט. לא, צריך לשמוח בזה. יש סיפור על רבי זושא מאניפולי והמגיד ממזריטש, מכירות בטח, או חלקכן-- חלקכן ודאי מכירות את הסיפור. בא יהודי ל-לרב... רבי זושא מאניפולי היה מתלמידי הרב המגיד. הוא היה חבר של אדמו"ר הזקן. שתלמידי המגיד היו כמה וכמה קבוצות, הוא היה מהחברים של אדמו"ר הזקן. הוא היה אחד מאלה שנתן הסכמה לתניא, והוא היה בעל ייסורים גדול, היה מאוד חולה. אממ? הוא היה מאוד חולה. סבל ייסורים. אה, באחת הפעמים בא יהודי לרב המגיד ושואל אותו איך אפשר לקבל בשמחה ייסורים. אז הרב המגיד אמר לו, "תלך להתארח אצל רבי זושא ושם, אה, הוא יסביר לך". אז הוא הלך לרבי זושא ושאל אותו אם אפשר להתארח אצלו בבית. "כן, בוודאי". לא היה לו משהו לתת לו לאכול, אבל יהודי רוצה להתארח אז הוא קיבל אותו בשמחה. קיבל אותו בשמחה. היה שם יום, יומיים, שלושה, והוא רואה את ה... את רבי זושא כולו שמח ומאושר, ורואים עליו שהוא כולו חולה ופצוע מכף- מכף רגל ועד ראש, כולו סובל מייסורים. בסוף הוא שאל אותו, "אתה יודע שלמה באתי אליך להתארח? הרב המגיד שלח אותי

38:12 דובר 1 אליך שאני אלמד ממך איך- איך להתמודד עם ייסורים, איך להיות שמח בייסורים". והוא רצה לשאול אותו ש-- "אני רואה באמת שאתה כזה סובל ואתה באמת בשמחה. איך אתה עושה את זה?" אבל הוא לא הצליח לגמור את המשפט. איך שהוא התחיל אז רב זושא קפץ: "שלח אותך אליי? ללמוד ממני איך מקבלים ייסורים? אבל לי אף פעם לא היו ייסורים". הוא לא הרגיש בייסורים. הוא באמת לא הרגיש בהם. אז רב זושא באמת היה צדיק. אבל כן, אדמו"ר הזקן דורש מכל אחד שכשיש ייסורים אדם צריך לדעת לשמוח בזה. "חייב אדם לקבלו בשמחה. וזהו שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה". וגומר, ולכן אמרו חז"ל כי השמחים בייסורים עליהם הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". למה? מה הקשר? הרי ההנהגה של הקדוש ברוך הוא בעולם זה מידה כנגד מידה. ויודעים, נכון? כולם יודעים. אז מה אומרים לך? אם אתה תשמח בייסורים אז הקדוש ברוך הוא יתגלה אליך כמו השמש שיוצאת בגבורתה. מה הקשר בין ייסורים ליציאת השמש? אז הוא מסביר למה זה מידה כנגד מידה. כי השמחה, השמחה בייסורים היא בגלל שהוא אוהב מאהבתו קרבת השם יותר מכל חיי העולם הזה. אדם ששמח בייסורים, מה הוא מראה? הוא מראה שהעולם הזה לא-לא נוגע לו. אני עכשיו יודע שאני קרוב לקדוש ברוך הוא! זה כן ייסורים, לא ייסורים, לא... אני קרוב לקדוש ברוך הוא עכשיו! אז הוא שמח. אז במה הוא שמח? הוא שמח בקרבת השם. יותר מכל חיי העולם הזה. כדכתיב כי טוב חסדך מחיים. עדיף לי לקבל את החסד שלך, אותו רב חסד, למרות שהוא יכול להתגלות עליי רק באופן של ייסורים, וזה יותר טוב לי מכל

40:35 דובר 1 החיים. וקרבת השם היא ביתר שאת ומעלה לאין קץ בעלמא דאתכסיא, כי שם חביון עוזו ויושב בסתר עליון. ועל כן היות והוא אוהב את הקדוש ברוך הוא, למה הוא שמח בייסורים? כי הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא יותר מחיי העולם הזה. על כן זוכה לצאת השמש בגבורתו לעתיד לבוא. הרי השמש זה משל לקדוש ברוך הוא, אז כמו שהשמש עכשיו היא מכוסה בנרתיק ולעתיד לבוא היא תתגלה, ככה הקדוש ברוך הוא עכשיו הוא מכוסה בעולם העליון ונעלם ולעתיד הוא יתגלה. ומי שעכשיו, שהקדוש ברוך הוא נעלם ומכוסה, העיקר אצלו זה האלוקות, קרבת השם. אז כשזה יתגלה אז יהיה ה... איך הלשון? "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". אז הוא יקבל את הגילוי האלוקי שהיא יציאת חמה מנרתיקה שמכוסה בו בעולם הזה ולעתיד תתגלה מכיסויה. היינו שאז לעתיד יתגלה עלמא דאתכסיא ויזרח ויאיר בגילוי רב ועצום. למי? לכל החוסים בו בעולם הזה. אז מי שבעולם הזה מראה שהעיקר אצלו זה אלוקות, שאלוקות תתגלה, זה יאיר לו. ומסתופפים בצלו, צל החכמה, שהוא בחינת צל ולא אורה וטובה נראית ודי לחכימא. זה משל נפלא. מה זה צל החכמה? למה חכמה זה אור. חכמה זה צל? חכמה זה אור תמיד. נכון? מה זה צל החכמה? אז כשיש אור יש משהו מכסה ועושה צל. נכון? מה גורם שיהיה צל? האור גורם שיהיה צל. זה שיש צל זה בגלל האור. כן? האלוקות זה ה... זה עלמא דאתכסיא, זה העולם העליון. למה אני עכשיו לא מרגיש? כי יש לי גוף, יש לי נפש בהמית שעושה צל. אבל זה שיש לי ייסורים, יש לי צל. זה בא ממה? זה בא

42:58 דובר 1 מהגילוי, זה בא מהאור. אז מי שעכשיו נמצא בצל החכמה הוא שמח בייסורים. כשיתגלה-- יזוז הכיסוי, תתגלה השמש בגבורתה אז הוא יקבל את זה. אז זה הכל עצה פשוטה מאוד, גם די ידועה אני חושב. לשמוח. איך אפשר לשמוח בייסורים? אז הדבר הראשון שגורם לאדם עצבות זה ייסורים, ייסורים בגשמיות. איך להתגבר על זה? מהי הדרך להתגבר על זה? אדם צריך להתבונן, לחנך את עצמו, לחשוב כל הזמן עד שזה ייקבע בנפשו שהייסורים זה בא מהטוב האלוקי, מקרבת אלוקים. אז זה הדבר הראשון שגורם לאדם עצבות. הדבר השני. אך עצבות ממילי דשמיא. אדם למה הוא עצוב? הוא עשה עבירות. הוא יודע שהוא לא בסדר. פה אי אפשר להגיד לו תשמע, תשמח. מה זה תשמח? מה הוא ישמח בעבירות שהוא עשה? העצה היא כבר לא טובה פה. נכון? כן? אז צריך לתת עצה אחרת. עצבות שבאה ממילי דשמיא צריך לשית עצות בנפשו להיפטר ממנה. זה כבר לא כל כך פשוט כמו העצבות ממילי דעלמא. אז ככה, קודם כל אין צריך לומר בשעת עבודה, בש-- זמן שאדם עובד עבודת השם, עכשיו הוא מתפלל, עכשיו הוא לומד תורה, צריך לעבוד השם בשמחה וטוב לבב. זה לא הזמן. אתה רוצה להיות עצוב? יש'ך עבירות? אין בעיה, תהיה עצוב, אבל לא באמצע התפילה. תפילה זה זמן של שמחה, זמן של תשובה אלוק-- אפילו אדם כזה שהוא לא עסוק כל היום בתורה ותפילה, אלא אפילו מי שהוא בעל עסקים ודרך ארץ ובמשך היום, מסתובב בעולם. אם נופל לו עצב ודאגה ממילי דשמיא, מעבירות, בשעת עסקיו, בידוע שהוא תחבולת היצר כדי להפילו אחר כך בתאוות חס ושלום. אין דבר כזה שאדם עכשיו עסוק,

45:32 דובר 1 הוא עכשיו באמצע-- עסוק בעסקיו ופתאום נופל לו איזה, איזה צער על איזה עבירה שהוא נזכר שהוא עשה. מאיפה זה הגיע לך? אין כזה דבר. אדם שעסוק עכשיו כל כולו, הוא חי בתוך העולם ומרגיש טוב את העולם וחשוב לו הפרנסה שלו. פתאום יש לו איזה הרהורי-- הרהורי תשובה על עבירות. מאיפה זה הגיע לך? מה זה? מה זה עושה פה עכשיו?

46:05 דובר 3 אבל זה טוב לאיזה תובנה רוחנית גם, לא?

46:09 דובר 1 אבל בדיוק. בזמן של עבודת השם, תפילה ותורה ודאי שלא. אומר גם בזמן שאדם-- בזמן עסקים ודרך ארץ זה לא הזמן.

46:20 דובר 3 אבל אתה כן מספר פה על עניין אנשים ש-שהם לא דתיים או אנשים שהם כל היום באמת העסק שלהם זה לעבוד עבודת כפיים או עבודת-- הוא לא, לא עבודת השם.

46:30 דובר 1 כן, כן.

46:31 דובר 3 כן מספרים להם מדי פעם כן לחשוב על זה?

46:32 דובר 1 אז נראה, אז נראה בהמשך מתי כן. מיד. מי שנופל לו דאגה ועצבות ממילי דשמיא בשעת עסקיו, בידוע שהוא תחבולת היצר כדי להפילו אחר כך בתאוות. היצר הרע רואה שהאדם הזה יותר מדי מצליח להתגבר עליו. הוא מבין שבשעת ה-ה-ה-התפילה והתורה הוא לא יצליח להפיל אותו, אז הוא בא אליו באמצע היום, פתאום מזכיר לו איזה עבירה שהוא עשה כדי-- רק בשביל שהוא יהיה עצוב. אם הוא יהיה עצוב תהיה לו נמיכות רוח, אפשר יהיה למשוך אותו לאיזה תאווה ואחר כך הוא ייגרר הלאה. אחר כך נראה כבר מה לעשות איתו.

47:24 דובר 3 מתי שהוא היה-

47:26 דובר 1 אדם שנופל-- זה צריך אדם לדעת. פשוט לדעת את זה. אם יש לי באמצע היום, נופל לי פתאום סתם ככה איזה, איזה הרהור תשובה באמצע היום, זה מגיע מהיצר הרע. אין מקום אחר. כנודע. שאם לא כן, מאין בא לו עצבות אמיתית? עצבות אמיתית יכולה לבוא רק מחמת אהבת השם או יראתו. כשאדם מתבונן על אהבת השם, הוא מתבונן על גדולת השם, הוא מתבונן ביראת השם, אז פתאום הוא קולט שהוא לא בסדר, הוא רחוק, הוא נפרד, הוא עשה עבירות, אז הוא מתחיל להיות עצוב. אבל אדם שלא התבונן בזה, עכשיו הנפש האלוקית לא מאירה בו, הוא נמצא בתוך העולם. הנפש, אה, הנפש האלוקית לא תכניס בו הרהורי תשובה פתאום. נפש האלוקית עניינה זה שמחה.

48:19 דובר 3 למה זה לא יכול להגיע מהמקיף?

48:40 דובר 1 אני חושב, אני לא בטוח. אני חושב שמהמקיף יכול לבוא רק הרהור. רק, אה, נפילה של הרהור, אבל לא, לא מחשבה.

48:52 דובר 3 זה רק את החמישים דקות.

48:54 דובר 1 כן, אבל להתחיל לחשוב בזה ולהרהר בזה זה לא ב-- זה לא יכול לבוא מהמקיף.

49:02 דובר 3 לא, אבל אמרנו ש... איך יודעים שזה לא מגיע מהיצר הטוב? כי צריך להזכיר לו את הנקודה הפנימית שאתה יכול להגיע-- ההתחלה של זה יכול להגיע רק ממני, רק משמיים בטוח. וגם כאילו אדם חושב, מהרהר משהו, גם הוא חושב על זה.

49:20 דובר 1 אין לי תשובה ברורה כרגע, אז צריך לחשוב על זה או לראות מה כתוב. אה, מה שאדמו"ר הזקן אומר פה זה מאוד ברור, הוא ממש קובע עובדה, ואולי צריך להבין אותה ולחשוב למה זה, אבל אדמו"ר הזקן אומר, זה מאוד פשוט. ב-באמצע היום אין דבר כזה. אה, עצב אמיתי יכול לבוא רק כתוצאה מהתבוננות. והנה בין שנפלה לו עצבות בשעת עבודה בתלמוד תורה או בתפילה, ובין שנפלה לו שלא בשעת עבודה, בשני המצבים שדובר עליהם, זאת ישים אל ליבו, כי אין הזמן גרמא כעת לעצבות אמיתית, אפילו לדאגת עוונות חמורים חס ושלום. זה לא הזמן. רק לזאת, אתה באמת רוצה לעשות תשובה? אדרבה, צריך לעשות תשובה, אבל צריך קביעות עיתים ושעת הכושר ביישוב הדעת להתבונן בגדולת השם אשר חטא לו, כדי שעל ידי זה יהיה ליבו נשבר באמת במרירות אמיתית. אני חושב שפה גם התשובה למה שאת שאלת. יכול להיות לאדם שייפול לו באמצע היום איזה הרהור תשובה. אבל אם הוא מתחיל להרהר בזה ולחשוב בזה ולחזור בתשובה עכשיו, אז סליחה, זה לא הזמן. כדי שזה יהיה אמיתי, זה יפעל בי, צריך יישוב הדעת. צריך להתבונן בגדולת השם אשר חטא לו, ועכשיו אני לא יכול להתבונן בגדולת השם כי עכשיו אני באמצע עבודה. אז זה שזה ייפול, זה ליפול זה יכול. אבל להתחיל להתבונן בזה ולחשוב בזה ולהרהר בזה, זה הצעת היצר. ומפה לכאורה זה גם תשובה לשאלה הראשונה ששאלת אם זה יכול לבוא מהמקיף. שמעתי, חושב תוך כדי דיבור. חושב ב-בקול רם ש... אם מחשבה כזאת באמצע העסקים היא לא ראויה, כי הזמן הראוי להתבונן בזה זה רק בזמן שיש לו איש-- זמן ליישוב הדעת. אז מאיפה זה בא?

51:41 דובר 1 הנפש האלוקית לא תכניס לו מחשבה שת-שתפיל אותו.

51:49 דובר 3 זה מהמקיף, זה לא פנימי.

51:52 דובר 1 ה-המקיף גם לא רוצה להפיל את האדם.

51:54 דובר 3 אבל הוא פחות במושגים של העולם. לאאא, הוא בא לזה ממקום כדי שהוא... לא יודע בדיוק איזה זמן. סתם.

52:04 דובר 1 ה-ה-ה-- לא, אני לא חושב. אני לא חושב שזה-- אני לא חושב שזה נכון. ה-ה-ה... הנשמה שבתוך הגוף נקראת הרגל שבנשמה. הרגל של האדם היא לא נפרדת מהראש, זה שייך לו לגוף. הראש מרגיש מה קורה ברגל והרגל עושה מה שהראש אומר לה. נכון שהיא במדרגה של רגל והוא במדרגה של ראש, אבל זה רגל שלו. ה-ה-הנשמה שבגוף היא לא... זה לא שתי נשמות, אחת בחוץ ואחת בפנים. אותו עיקר כמו שהשכל שבראש לא יכול להיכנס ברגל, אי אפשר לחשוב עם הברכיים, אז ככה הנשמה, המקיף שבנשמה הוא לא יכול להתגלות בתוך הגוף, אבל זה לא נשמה אחרת, זה אותה נשמה. הוא לא יכניס דבר, הוא לא יעשה דבר שיגרום לאדם ל-ל-להפיל אותו ב-ב-ביצר. הם לא, הם לא עובדים בנפרד. זה אותו אחד. "רק לזאת צריך קביעות עיתים ושעת הכושר ביישוב הדעת להתבונן בגדולת השם אשר חטא לו, כדי שעל ידי זה יהיה ליבו נשבר באמת", שהמרירות תהיה אמיתית. לא רק אוי וואי, איזה חטא עשיתי. ברוך השם, עכשיו אני אמשיך הלאה. "וכמבואר עת זו במקום אחר", מדובר שם על תיקון חצות ועל קריאת שמע שעל המיטה. גם כן בחלק אגרת התשובה של התניא, גם פרק כ"ט עוד פעם נראה את זה. "ושם נתבאר גם כן, כי מיד אחר שנשבר ליבו בעיתים קבועים ההם, אזי יסיר העצב מליבו לגמרי ויאמין אמונה שלמה כי השם העביר חטאתו ורב לסלוח." מה ההבדל בין-- מה, ל-ל-למה הקדוש ברוך הוא נקרא רב לסלוח? כי הוא סולח אפילו על עוונות גדולים. טוב, אני גם כן, יש אנשים שעשו לי לא יודע מה, מיררו לי את החיים. אני גם כן סלחתי להם. אז גם אני רב

54:23 דובר 1 לסלוח. אבל זה לא ככה. מה, למה רק הקדוש ברוך הוא נקרא רב לסלוח? רב זה לא בא מלשון גדולה פה, אלא מלשון הרבה, הרבה פעמים. אדם שחטא לחברו פעם אחת, סליחה, זה בסדר, סלחתי לך. חברים, הכל. פעם שנייה, נו באמת, חלאס. פעם שלישית, רביעית, חמישית לא סולח לך יותר. ולקדוש ברוך הוא, רב לסלוח, אין לו הבדל בין פעם ראשונה לפעם האלף. שלוש פעמים ביום אנחנו מבקשים סלח לנו על חטאינו. שלוש פעמים יהודי מבקש ביום, באמת, שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ועד ימי יצחק אבינו מאה ושמונים שנה, כמו שהרבי התבטא פעם, ועד חיי נצח. שלוש פעמים ביום יהודי מבקש סלח לנו, מבקש באמת. מדברים על יהודי מבקש באמת. הקדוש ברוך הוא סולח. לפני שעתיים ביקשתי, לא קשור. רב לסלוח, אינסוף. יהודי צריך להאמין שאם הוא מבקש באמת, אין לנו איזו מנורה ירוקה שנדלקת. כן? זה יכול להיות נפלא. הייתי יודע. אני מבקש תשובה באמת, באמת, באמת. הופ, קיבלתי איזשהו סימן. זה נדלק עליי איזה... כמו שהיה בבית המקדש, היה ה-ה-השני שהיו קושרים, חוט השני שהיו קושרים ל-

55:51 דובר 3 יום כיפור?

55:52 דובר 1 כן, ביום כיפור, בין הקרניים היה... זורקים את השעיר במדבר, וזה ב-- נשאר במקדש, פתאום החוט האדום נהיה לבן, ככה מול העיניים. אז זה היה דבר, יכול להיות מאוד נפלא אם היה לנו כזה סימן כזה, אבל אין לנו כזה סימן. אז איך אני יכול לדעת? תמיד אדם מתחיל לחשוב, כן, אני באמת ביקשתי סליחה? נו, ואם באמת ביקשתי, הקדוש ברוך הוא קיבל את הסליחה שלי? אולי עשיתי כזו עבירה ש... ת-תן לי איזה סימן קטן רק ש... נכון, תמיד מבקשים שאני אדע. לא, אז אני צריך להאמין שהקדוש ברוך הוא רב לסלוח. מה זה רב לסלוח? ביקשת, התקבל. הקדוש ברוך הוא הבטיח בתורה שאם אני מבקש סליחה אני מקבל אותה. אין חוכמות. ביקשת, קיבלת. צריך שזו תהיה אמונה חזקה, כי זה שעשיתי עבירה, את זה אני מרגיש. זה כואב לי. זה שהקדוש ברוך הוא סלח לי, את זה אני לא מרגיש. צריך שזו תהיה אמונה חזקה, אבל זה דורשים מכל יהודי שמיד אחר שנשבר ליבו בעיתים קבועים ההם, אזי יסיר העצב מליבו לגמרי ויאמין אמונה שלמה כי ה' העביר חטאתו ורב לסלוח. אפילו שעל אותה עבירה אני כבר פעם שמונים מבקש סליחה. וזו היא השמחה האמיתית בה' הבאה אחר העצב כנ"ל. אז פרק כ"ו, קודם כל הוא הציג לנו-

57:35 דובר 4 אבל הרב, סליחה.

57:36 דובר 1 כן.

57:37 דובר 4 כאילו אולי אפשר להגיד את זה, סליחה, אולי אפשר להגיד לסגור, כמו שנקרא, בניסיון קצת, שכמו שאם אני לא טועה, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב אומר את זה, שאם היו שמים את ה-- את ה-- כן, את ה...

57:54 דובר 1 את העולם וכולו מול העיניים, זה את העולם הזה בספרים. כן.

57:58 דובר 4 אז זה היה הרבה יותר קל כי כאילו.

58:01 דובר 1 נכון.

58:02 דובר 4 כש-כשזה מול העיניים אז אין מצב לא, מה שנקרא, ואנחנו גם בני אדם ולא מלאכים. אז אין מצב שאנחנו נ-- ונלמד לקח לפעם הבאה.

58:14 דובר 5 כאילו הכל יפה וטוב וזה נכון וזה האמת ואצלי זה קיים והכל, אבל זה אי אפשר. כאילו קשה לדרוש מאיתנו דבר כזה.

58:22 דובר 4 כאילו דורשים מאיתנו.

58:24 דובר 5 כאילו אי אפשר. איך אפשר לדרוש מיהודי להגיד אוקיי. נכון, הגשמיות שלך מזעזעת, קשה לך, אתה מיוסר, כואב לך אבל הכל בסדר. תשמח כי למעלה זה ממקור מאוד, מאוד גבוה. כאילו זה לא, אתה לא מרגיש את הלמעלה, אתה מרגיש רק מה קורה לך פה. זה מה שאנחנו

58:40 דובר 1 נכון, נכון. לכן אסור-

58:42 דובר 5 זה לעבוד על הצד-- זה לעבוד על השכל כל הזמן.

58:44 דובר 1 זאת-- ומה-- זה גם מה שאת שאלת?

58:47 דובר 4 נכון.

58:47 דובר 5 בערך.

58:48 דובר 4 לא, אני יותר באתי עם זה אחרי השראה.

58:52 דובר 5 לא, כאילו אמרתי אוקיי, הקדוש ברוך הוא יכול לסלוח לנו הרבה בגלל שהוא עושה את זה כאילו לא, כאילו לא נראה אבל.

58:59 דובר 4 הוא עשה ש-- הוא עשה ש-- מן הסתם ש

59:02 דובר 1 הוא יכול לסלוח לנו גם בלי, גם בלי. הוא לא צריך עזרה בשביל לסלוח לנו.

59:07 דובר 4 אז הוא עושה לך גם יותר טוב.

59:09 דובר 1 לעניין השאלה שלך, השאלה היא-- לעניין השאלה שלך השאלה היא במקום. לעניין השאלה שלך ש-שהשאלה היא במקום. באמת, זאת בדיוק הסיבה שאסור לנו לייעץ ליהודי: תשמח בייסורים שלך.

59:25 דובר 4 אז למה הוא אומר את זה?

59:27 דובר 5 כן, אז למה הוא

59:28 דובר 1 הוא לא אומר את זה לזולת, הוא אומר את זה לעצמו.

59:34 דובר 4 נכון.

59:34 דובר 1 ואך ורק אדם לעצמו. אך ורק.

59:41 דובר 4 אני חושבת שהגישה של הרב היא כן לדרוש שיהיה טוב ו-- כאילו.

59:46 דובר 1 בוודאי.

59:47 דובר 4 כאילו כן להגיד לקדוש ברוך הוא אני לא מקבל את המצב שאני

59:50 דובר 1 בוודאי. בוודאי. אנחנו לא רוצים שיהיו לנו ייסורים. אנחנו רוצים שיהיה לנו טוב נראה ונגלה.

1:00:00 דובר 4 אי אפשר. אני אשמח בגלידה כי אני רוצה. כאילו איך אפשר לשמוח בייסורים אם אני לא רוצה אותם? כאילו אם אני עובדת על עצמי ואני מתבוננת באמת, אז כמובן אני ארצה ייסורים.

1:00:12 דובר 1 אדם צריך לחשוב, להתבונן. התניא הוא ליקוטי עצות שאמר אדמו"ר הזקן לחסידים במשך עשרות שנים. הוא סידר אותם ובנה אותם בתור עבודת ה'. לא כל עצה שייכת לכל אחד. מי שיש לו ייסורים, על זה הוא צריך להתבונן כדי שלא יהיה עצוב. הבעיה היא לא-- הבעיה, הבעיה שאדמו"ר הזקן בא להציג פה היא לא, אה, איך להתגבר על ייסורים. לא זה הנקודה. המטרה שלנו היא ל-- עכשיו בפרקים האלה איך להיות בשמחה. יש לשמ-- יש, יש לי... זה גורם לי היפך השמחה. על זה אתה צריך לחשוב. אדם שאין לו ייסורים אבל יש לו עצב ממילי דשמיא, אין לו ייסורים, אבל יש לו בעיות עם עבירות שמטרידות אותו. יש אדם כזה שבעיות, ששני הדברים לא מטרידים אותו, בעיות של עבירות וגם לא מטריד אותו, יש לו ברוך ה' ממה לחיות, גם זה לא. אבל יש, אחר כך נראה בפרקים הבאים, יש דברים אחרים שיכולים לגרום לעצבות. כן? פה רק, לא מדובר על איך להתמודד. אני אומר מי שיש לו את זה, איך הוא י-יכול להיות בשמחה? איך הוא יכול להתגבר על זה? צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא מעמיד אותו בניסיון. מה הניסיון של הייסורים? שרוצים להפיל? לראות אותו אם הוא ייפול בעצבות. מביאים עליו ייסורים כדי לראות אם הוא ייפול בעצבות, בשביל זה מביאים. ואם הוא נופל בעצבות אז הוא, אז הוא מנוצח. ומה הדרך להילחם בזה? להתבונן שזה מיועד לטוב.

1:01:59 דובר 4 מנצח על אותו רגע

1:02:03 דובר 1 זה מלחמה. מלחמה. היצר הרע לא, לא מוותר בקלות. טוב, אז זה היה פרק כ"ו, העצות הראשונות הפשוטות יותר והנפוצות יותר. אחר כך נראה את הפרקים האחרים, את הדברים ה-היותר, אה, יותר מורכבים ויותר כבדים. התניא בנוי ככה.

1:02:25 דובר 4 זה, זה לא היה לנו לא כבד, אוקיי. אם זה היה מער כבד. מה עם ליקוטי מוהר"ן? העצות, כאילו? כן. יש פרקים של התניא.

1:02:36 דובר 1 אה?

1:02:37 דובר 4 אמרת שיש פרקים ממש מורכבים של...

1:02:40 דובר 1 יש פרקים קשים ללימוד, יש פרקים קשים להבנה ויש פרקים קשים ליישום.

1:02:45 דובר 4 יש איזה פרק, נראה לי ו', אה, של, של, אה...

1:02:49 דובר 1 ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

1:02:52 דובר 4 כן, גמילה גמילות הקודש. שער היחוד והאמונה. פרק שלם שהתניא שואל אותך שאלות ומביא לך את אור השמש והשמש וכל מיני, ואז בסוף, ואז כאילו אחרי שיש לך כבר את כל השאלות האלה, כבר ממש כל הספקות, אז אתה אומר: אחלה, זה אין תשובה.

1:03:09 דובר 1 לא.

1:03:10 דובר 4 משהו כזה. וואי, זה היה נורא.

1:03:13 דובר 1 צריך להבין את האין תשובה שהוא אומר שם.

1:03:15 דובר 4 כן, כי כאילו תכף אתה יודע שלא נדע. אז כאילו זה... הרב פרידמן ה... הרב אלי פרידמן תמיד אומר לנו, הוא לימד אותנו את זה או הוא אמר לנו: יש מקומות שזה טוב להישאר עם שאלה. כאילו התניא השאיר אותנו עם שאלה כי זה טוב שנישאר עם שאלה.

1:03:35 דובר 1 לא, לא. לא, לא מקובל עליי.

1:03:39 דובר 4 ככה אמר הרב. אתם צוחקות, אתן לא יודעות על מה אתן צוחקות. את לא, את אמרת לנו. מה, אתן יודעות שפעם אחת היינו בפגישה שש מאות פעמים נראה לי.

1:03:52 דובר 1 יש, אה... יכולה, יכולה להיות. אם אני לא טועה זה, זה... המשל הזה מובא בשער היחוד והאמונה בשני מקומות, פרק ג' ופרק ג' ופרק י'. אם אני לא טועה מה שאת אומרת זה בפרק י'. אה, מדו-מדובר על זה באריכות גם ב-בביאור של, של הרב יואל כהן. מה של-- הספרים שיצאו לאחרונה, זה נקרא המאור שבתורה. הוא מסביר את הנקודה הזאת, וכשרב יואל כהן מסביר אז מבינים.

1:04:34 דובר 6 נכון.

1:04:34 דובר 1 זה באמת ה-- לא יאומן. ואם את רוצה בשיעור מוקלט אז יש על הפרק הזה שיעור של הרב יחזקאל סופר.

1:04:46 דובר 6 סליחה, לא הבנתי איך נקרא, אור תורה?

1:04:48 דובר 7 מאור התורה.

1:04:49 דובר 1 ה-המאור של התורה, בהוצאת מאיר תכר[?]. כרגע אין להשיג את הספר. אזל, אזל מהשוק. גם אני לא הצלחתי להשיג אותו. באוצר החכמה הוא קיים. אה, אם, אם תשלחי לי וואטסאפ אני אשלח לך את הדפים הרלוונטיים.

1:05:13 דובר 6 תודה.