לקוטי אמרים פרק כ"ה · תשפ"א

00:01 דובר 1 טוב, ערב טוב.

00:03 דובר 2 למה טוב?

00:05 דובר 1 ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם. אנחנו לומדים היום את פרק כ"ה. פרק כ"ה פרק מיוחד מכמה וכמה בחינות. אולי לציין בתור הקדמה ש-- ביום שהרבי התחתן אז הרבי הקודם הורה לו שביום החתונה בבוקר ללמוד את פרק כ"ה. פרק כ"ה בתניא זה הפרק של ההכנה לחיים. עד החתונה אדם מתכונן לחיים ומהחתונה מתחילה בעצם העבודה-- עבודת השם עצמה. זה לא הכנות לעבודה, זאת העבודה עצמה לברר את העולם, לקחת אישה ולברר את העולם. בפרק כ"ה הוא בעצם הפרק שמתחם את ה-התכלית והמטרה שבשבילה נכתב כל התניא. הרי בתחילת התניא, בהקדמה, ב... נקרא ב-בדף השער, שכל הספר הוא כותב בשביל שנוכל לקיים את הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". אחר כך הוא הסביר שבע עשר פרקים ראשונים, הסביר יש-- הסביר כמה יסודות. מה זה הנפש האלוקית והנפש הבהמית והמלחמות ביניהם. כמה עניינים כלליים ב-יסודות כלליים בעבודת השם שצריך להיות ב-בביטחון צריך להיות בשמחה, צריך להיות תקווה ואמונה. צריך להיות בביטחון שהוא באמת יצליח. הסביר כמה יסודות בעבודת השם. אחר כך פרק י"ז הסביר-- ט"ז-י"ז הוא הסביר איך עובדים את השם בפועל, איך עובדים את השם בפועל. אחרי שלמדנו את כל היסודות, מתבוננים בגדולת השם וההתבוננות בגדולת השם צריכה להאיר בלב האדם, לעורר-- להוליד בלב האדם אהבת השם ויראת השם. ברגע שיש לו, האדם הולך עם אהבה ויראה, הוא חי. החיים שלו הם חיים של אהבת השם ויראת השם, אז ממילא הוא מחפש כל הזמן איך לעשות מצוות ובורח מעבירות. הוא לא יעשה עבירות והוא לא ייכשל בביטול מצוות. אחר כך אומר אדמו"ר הזקן שם בתחילת פרק י"ח, שלמרות שזאת הדרך באמת לעבודת השם, להתבונן בגדולת השם, לעורר

02:39 דובר 1 אהבה ויראה, ככה באמת יכול להיות קרוב הדבר, קרוב שמירת המצוות לכל יהודי. אבל יש אבל. מה אבל? זה תלוי בהתבוננות. מה קורה עם אדם שלא למד? אין לו ידע, הוא לא יודע במה להתבונן. לא למד מספיק חסידות, לא למד מספיק קבלה או יותר מזה, שהוא לא יכול כי השכל שלו לא כזה שכל עמוק, או שאין לו זמן או שלא הייתה לו הזדמנות, או שהוא אחד כזה שכן למד וכן מבין וכן יודע, אבל ההתבוננות לא פועלת על הלב שלו. הוא מנסה, הוא מתבונן והלב לא מתעורר. מה? איך אתה אומר לי שזה קרוב מאוד? אני מבין שזה קרוב. כל אחד בסדר. אם הוא יתבונן אז זה יצליח. אבל-אבל זה לא בכוחותיו של כל אחד. איך אתה אומר לי שזה קרוב מאוד? התחיל אז-- התחיל אדמו"ר הזקן להסביר שחוץ מהדרך הארוכה בעבודת השם, הדרך על ידי התבוננות לעורר את הלב, זה נקרא דרך ארוכה. דרך קשה שלא כל אחד יכול לעמוד בה. אז יש גם דרך קצרה. דרך קצרה שמתאימה לכל אחד ואחד. מהי הדרך הקצרה? אז הוא התחיל להסביר מפרק י"ח עד הפרק שלנו. הפרק שלנו מסיים את זה. מהי הדרך הקצרה בעבודת השם שבאמת מתאימה לכל אחד? הדרך הקצרה מתבססת על העובדה שלכל יהודי יש נפש אלוקית. הנפש האלוקית שלי ממילא-- היא ממילא אוהבת את הקדוש ברוך הוא. היא אוהבת אותו, היא רוצה להתכלל בו, היא רוצה לשמור מצוות, היא לא-- היא מפחדת מלעשות עבירות. אז כל מה שצריך בדרך הקצרה, בשיטה השנייה בעבודת השם זה בסך הכול לעורר אותה, לגלות אותה. פה אני לא צריך להוליד אהבה חדשה, אני לא צריך התבוננות עמוקה בגדולת השם.

04:30 דובר 1 אני רק צריך לזכור שיש לי נפש אלוקית שהתכונה שלה היא לרצות להידבק באלוקות, בקדוש ברוך הוא, וברגע שאני אזכור את זה, זה מספיק בשביל שהיא תתעורר ואז, אה, היא תפעל את פעולתה ואני לא אעשה יותר עבירות, אני אעשה רק מצוות. אה, כדי להגיע לזה... אז אדמו"ר הזקן מקדים כמה הקדמות. תחילה הוא אמר איך מעוררים את אותה אהבה מסותרת, את הנפש האלוקית, איך מגלים אותה מהכוח אל הפועל. אז קודם כל אנחנו צריכים להכיר אותה. אז הוא הקדיש שני פרקים י"ח, י"ט, להסביר מי הנפש האלוקית, מה זה אהבה מסותרת, מה זה מסירות נפש. הוא במשך שני פרקים תיאר את המציאות, את המהות של הנפש האלוקית. אחר כך הוא אמר שאותה נפש אלוקית שהכרנו אותה, עכשיו הכרנו אותה, ברגע שיש, אה, מנסים להפריד אותה מהקדוש ברוך הוא, ברגע שמעמידים את האדם בניסיון של-- מה זה-- מה זה להפריד? מה זה להפריד את הנפש האלוקית מהקדוש ברוך הוא? ברגע שמעמידים את האדם בניסיון של עבוד-- של עבודה זרה, מאלצים אותו להמיר דתו, באותו רגע הנפש האלוקית מרגישה ששורפים אותה, שזורקים אותה לאש, שרוצים להרוג אותה. היא לא יכולה לסבול כזה דבר, להיפרד מהקדוש ברוך הוא, לעבוד עבודה זרה והיא נעמדת על הרגליים האחוריות ופתאום האדם מתחיל להתנהג שלא על פי טעם ודעת, עושה מעשים שהם לא הגיוניים בכלל ומוכן למסור את נפשו על קידוש השם. אומר אדמו"ר הזקן שאת התנועה הזאת של הנפש האלוקית לדחוף את האדם בכוח אדיר שלא יעשה אף עבירה, אפשר לגרום לנפש הזאת להתעורר כל רגע, כל שעה וכל רגע, כל הזמן ממש. איך? על ידי שאני אסביר לה, אני אסביר לנפש האלוקית שלי שתשמעי,

06:43 דובר 1 לא רק עבודה זרה מפרידה אותך מהקדוש ברוך הוא. כל עבירה שאדם עושה, הכי קטנה, מפרידה אותך מהקדוש ברוך הוא, אותך, את הנפש, בדיוק אותו דבר כמו עבודה זרה. אין שום הבדל. אז בשביל זה הסביר מה זה אחדות השם. אחדות השם זה שהקדוש ברוך הוא המציאות האמיתית היחידה בעולם. מה זה עבודה זרה? זה הכפירה בזה שאדם לא מאמין שהקדוש ברוך הוא המציאות היחידה בעולם. הוא הסביר איך כל מצוות עשה היא ביטוי של אחדות השם. זוכרות את זה שהסברנו, שדיברנו על זה? בפרק כ"ג הוא הסביר באריכות שעל ידי כל מצווה שאדם מקיים, מצווה בדיבור, במעשה, במחשבה, אז הוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא. הגוף שלו נהיה אחד עם הקדוש ברוך הוא, הנשמה שלו נהיית אחד עם הקדוש. כל מצווה שאדם מקיים הוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא ממש כמו קידוש השם, וכל עבירה שאדם עושה... אחר כך הסביר בפרק שלמדנו בפעם הקודמת, כל עבירה שאדם עושה זה מפריד אותו מאלוקות בדיוק כמו עבודה זרה. אחרי כל ההקדמות האלה אנחנו מגיעים לפרק כ"ה, הפרק שלנו, שבו אדמו"ר הזקן מסכם ומראה איך אפשר עם היסודות האלו שלמדנו לחיות במשך כל היום כולו, וממילא זה מספיק בשביל לדחוף, לדחוף אותנו, למשוך אותנו, לדרבן אותנו שלא נעשה עבירות, שנעשה רק מצוות. ואז כל אחד, בעצם כל אחד מאיתנו שמקיים, עושה בפועל את מה שכתוב בפרק כ"ה, הוא בינוני, הוא לא עושה עבירות. בינוני של התניא מה שנקרא. פרק כ"ה. זהו שכתוב "כי קרוב אליך הדבר מאוד". זה לא כמו מה שדובר בפרק י"ז, ששם צריך התבוננות, אלא על ידי לעורר את האהבה המסותרת. זה קרוב מאוד,

08:48 דובר 1 זה קרוב לכל אחד. פה לא צריך התבוננות מיוחדת. למה? שבכל עת ובכל שעה בידו של אדם וברשותו הוא להעביר רוח שטות והשכחה מקרבו. הרי אמרנו שכשאדם עושה עבירה, למה הוא עושה עבירה? כי יש רוח שטות שגורמת לנו להרגיש כאילו יש הבדל בין עבודה זרה לבין שאר העבירות. שבעבודה זרה נפרד מהקדוש ברוך הוא. שאר עבירות אני לא ממש נפרד, אני עדיין נשאר יהודי. אז כשאדם עושה לעצמו את החשבון הזה, אז על עבודה זרה הוא מוסר את הנפש, ושאר העבירות הוא לא מוסר את הנפש.

09:30 דובר 3 הוא אומר את זה גם בפרק, נראה לי, בהבדלים, לא? שנדמה לו שבעבירה הזו הוא עדיין יהודי.

09:35 דובר 1 שמה?

09:35 דובר 3 נדמה לו שבעבירה הזו הוא עדיין יהודי.

09:38 דובר 1 נדמה לו שבעבירה הזו, כן, זה הרוח שטות. לא, זה היה בפרק כ"ד, הפרק הקודם. אם אני זוכר טוב.

09:49 דובר 3 אני לא יודעת.

09:50 דובר 1 אני לא חושב שמדובר על הפרק הזה. אולי כן, יכול להיות. על כל פנים, הנקודה היא שכל מה שאדם בכלל יכול לעשות עבירה זה רק מסיבה אחת, כי יש אצלו מין הבדל כזה בין עבודה זרה לשאר. אם הוא היה מתייחס לכל העבירות כמו לעבודה זרה, אז כמו שהוא פה לא היה עושה עבירה, גם פה הוא לא היה עושה עבירה. ומה גורם לו שיהיה אצלו הבדל? זה סתם רוח שטות, כי מצד האמת באמת אין שום הבדל. הן מפרידות אותו אותו דבר. וכל עת וכל שעה בידו של אדם וברשותו להעביר רוח שטות והשכחה מקרבו ולזכור ולעורר אהבתו לה' אחד המסותרת בוודאי בלבבו בלי שום ספק. וזהו שנאמר, "ובלבבך", "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך"... לא רק... בכלל, "בפיך ובלבבך לעשותו" בפשט זה מחשבה, דיבור ומעשה. כן? קרוב מאוד לשמור את המצוות במחשבה, בדיבור ובמעשה. לבבך זה הכוונה מחשבה, אבל בעומק יותר, אז לבבך הולך על הרגש של האדם. "בפיך ובלבבך לעשותו" זה קרוב מאוד, בפנימיות, קרוב מאוד לאדם לשמור מצוות לא רק במעשה, דיבור ומחשבה, אלא גם בלבבך, גם בלב, גם עם הרגש. איך? לא עם הרגש שנולד מהתבוננות, אלא עם הרגש שיש בו ממילא, הרגש הטבעי של הנשמה. וזהו שנאמר "בלבבך", ונכלל בה גם דחילו. אהבת השם של הנשמה היא כוללת בתוכה גם יראה, דחילו, מיראה, דהיינו שלא להיפרד בשום אופן מייחודו ואחדותו יתברך, אפילו במסירות נפש ממש, בלי שום טעם ושכל מושג, אלא בטבע האלוקי. כן, עצם זה שהנשמה האלוקית משתוקקת להידבק באלוקות, זה כולל בתוכו שהיא מפחדת להיפרד מאלוקות, אז יש בה גם אהבה וגם יראה. ואם את האהבה ויראה הזאת אנחנו

12:06 דובר 1 יכולים לעורר, אז אנחנו יכולים לעבוד את השם לא עם אהבה ויראה שנולדות מהשכל, מהתבוננות, אלא עם אהבה ויראה של הנפש בעצמה. והוא אומר פה שכל שכן בשבירת התאוות הקלה מייסורי מיתה, שקרוב אליו הדבר יותר לכבוש היצר. הן בבחינת סור מרע, אפילו מעבירה קלה של דברי סופרים. בוודאי שמעבירה קלה מאשר מעבירה חמורה. אז אם אדם מוכן, אם אדם יעשה חשבון, לא אם. כשאדם עושה חשבון מצד האמת, אין הבדל בין עבודה זרה לכל שאר העבירות. זה אותו דבר. עבודה זרה ועבירה כרת ועבירה חמורה ועבירה פחות חמורה ועבירה אפילו על דברי סופרים. כל עבירה שאני עושה אני נפרד מהקדוש ברוך הוא בדיוק אותו דבר, בלי שום הבדל. אז אם על עבירה, עבודה זרה, אני מוכן, הייתי מוכן לקבל על עצמי ייסורי מיתה, אז קל וחומר הייסורים של לשבור את התאווה, לא לעשות את העבירה. אז הרי ייסורים הרבה יותר קלים מאשר מיתה. אז לרגע אחד להתאפק זה הרבה יותר קל מאשר למסור את עצמו למיתה. כן. אז אם את זה אני יכול, כל שכן קל וחומר שאדם יכול לשלוט בתאוותו אם הוא רק עושה את החשבון, אם הוא יעשה את החשבון שייסורי מיתה הוא היה מוכן לקבל. אז קל וחומר ייסורים של שבירת התאווה. מאחר שנפרד בה, אפילו בעבירה קטנה, נפרד בה מייחודו ואחדותו כמו בעבודה זרה ממש בשעת מעשה. שואל אדמו"ר הזקן: רגע, רגע, רגע, איך אתה משווה? איך אתה עושה לי קל וחומר? איך אתה עושה לי כל שכן כזה? זה לא אותו דבר. עבודה זרה. למדנו בפרק הקודם שכשאדם עובר עבודה זרה אז הוא נפרד מהקדוש ברוך הוא לנצח. הוא נפרד, נפשו נכרתת. ושאר

14:23 דובר 1 העבירות, אז הוא נפרד מהקדוש ברוך הוא באמת באותה מידה, אבל רק בשעת מעשה. ברגע שהוא פורש מהעבירה אז הוא חוזר להיות מחובר עם הקדוש ברוך הוא. אז עבודה זרה זה לא כמו שאר העבירות. איך אתה עושה לי קל וחומר? מה זאת אומרת? אם בשביל עבודה זרה אני מוכן למסור את הנפש, כי פה אני יודע שאני נפרד באופן נצחי, ושאר העבירות אני לא מוכן למסור את הנפש, כי פה אני יודע שאחרי שאני גומר את העבירה אני חוזר להיות יהודי. אז איך אתה עושה לי קל וחומר? זה לא קל וחומר. כן, מובנת השאלה. עונה על זה אדמו"ר הזקן: לא. זה לא נכון, החשבון הזה. הרי גם בעבודה זרה יכול לעשות תשובה אחר כך. גם בעבודה זרה. מה שאומרים שבעבודה זרה ההבדל בין עבודה זרה לשאר העבירות, האמת היא שאין הבדל גם בעבודה זרה. אם אחר כך הוא עשה תשובה אז עוד פעם הוא חוזר להיות יהודי. אז מה, אז עבודה זרה יותר קשה, אבל אין הבדל מהותי. אז ממילא כמו שפה אתה מוכן למסור את הנפש, גם פה אתה צריך להיות מוכן למסור את הנפש. הוא מעיר בסוגריים, זה לא בסוגריים, הוא מעיר כאן: ואף לכאורה בכל זאת יש הבדל. למה? האומר אחטא ואשוב אין מספיקים וכו'. יבוא אדם ויגיד לאדמו"ר הזקן: זה לא אותו דבר. עבודה זרה ושאר עבירות זה לא אותו דבר. למה? מה אתה בא להגיד לי, שעל עבודה זרה אני יכול לעשות תשובה? זה מה שאתה רוצה להגיד לי? למה עבודה זרה כמו כל שאר העבירות? בגלל שעליה אני יכול לעשות אחר כך תשובה ואז אני לא אהיה נפרד. זה לא

16:14 דובר 1 תשובה. אם בזמן שאני עושה את העבירה אני-- למה אני עושה את העבירה? כי אני אומר לעצמי: טוב, הגוי, אני לא רוצה למות. הגוי הזה, אם אני עכשיו לא אעבוד לו, אשתחווה לפסל שלו, הוא יהרוג אותי. אז אני רגע אחד אשתחווה לפסל כלפי חוץ, אחר כך אני אעשה תשובה. כן? נכון? אבל חז"ל אמרו שמי שאומר אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשות תשובה. איך אני אעשה? אתה אומר לי שאני יכול לעשות תשובה אחר כך. איך אני יכול לעשות תשובה אם ב-- אם אני עושה את העבירה בגלל שאני סומך על זה שאחר כך אני יכול לעשות תשובה, אז חז"ל אמרו שאין מספיקים בידו, שהקדוש ברוך הוא לא ייתן לי לעשות תשובה. אז איך אתה אומר שזה אותו דבר?

17:00 דובר 4 אז בכיפור למשל, אם יהיה צער, אנחנו נהיה מתוחים ואחר כך אנחנו נמצא את ה...

17:05 דובר 1 מממ?

17:06 דובר 4 כי נגיד בכיפור-

17:07 דובר 1 כן.

17:09 דובר 4 אנחנו לא עושים אף מצווה.

17:11 דובר 1 כן.

17:11 דובר 4 אנחנו מצווים אחרי זה לעשות כמה דברים. אז כאילו...

17:13 דובר 1 זה דומה. כן, נראה שזה לא בדיוק אותו דבר, אבל זה דומה. כן, אם אדם-- זה בדיוק המ-- הדמיון הוא ב-ב-בנקודה הזאת. אם אדם אומר: טוב, עכשיו אני אעשה עבירה. אז פה ביום כיפור זה הפוך. אני עושה תשובה ואחר כך אני עושה עבירה. אבל אם בזמן שאדם עושה עבירה הוא אומר: למה אני מרשה לעצמי לעשות עבירה? בגלל שאני יודע שתמיד אני יהודי, תמיד יש לי את האופציה לחזור בתשובה. אז, אז לא נורא. אז לא קרה שום דבר. אמרו חז"ל שאם זו הסיבה שהוא עושה-- מרשה לעצמו לעשות עבירה, אז אין מספיקים בידו לעשות תשובה. לא, לא יעזרו לו. הוא לא יוכל אחר כך. אז אומר הרבי-- לא, זה לא נכון. למה? היינו, מה התכוונו חז"ל? אין מספיקים, שאין מחזיקים ידו להיות לו שעת הכושר לעשות תשובה. לא, לא מזמנים לו את ההזדמנות המתאימה. אבל אם דחק ועשה תשובה, אין לך דבר שעומד בפני התשובה. אז ממילא מה יצא בסוף כל החשבונאות?

18:25 דובר 4 שאפשר להסתמך על זה.

18:27 דובר 1 שאפשר להסתמך על זה, ואין שום הבדל בין עבודה זרה לשאר עבירות. פה הוא נפרד לגמרי, פה הוא נפרד לגמרי, פה הוא יכול לעשות תשובה, פה הוא יכול לעשות תשובה. אז אין שום הבדל. פה יותר קשה לעשות תשובה, אבל אין שום הבדל מהותי. אז ממילא כמו שאדם מוכן, צריך לעשות לעצמו חשבון: כמו שאני מוכן למסור את נפשי למוות, להיפרד מהחיים בשביל עבודה זרה, כך אני צריך למסור את נפשי עבור כל מצווה. זה אותו דבר, אין הבדל. ואף על פי כן, למרות שכשאדם עושה עבירה-- עבודה זרה, חס ושלום, בהכרח שמרחיקים אותו. אז מה, מה החשבון שלו בעצם? אני אעשה עבודה זרה רגע אחד, יעזוב אותי בשקט, אחר כך אני אחזור בתשובה. כן? למה אדם לא מוכן לעשות את החשבון הזה?

19:39 דובר 4 אפשר לראות את זה כלפי חוץ שהוא מאמין.

19:41 דובר 1 מממ?

19:41 דובר 4 שזה ייראה כלפי חוץ שהוא-

19:43 דובר 1 אבל מה אכפת לו שזה ייראה כלפי חוץ? הוא יודע שהוא מאמין. הוא יודע, זה רק כולה חיצוני. הוא יודע שהוא יכול אחר כך לעשות תשובה.

19:52 דובר 4 אבל הוא לא רוצה שאחרים יחשבו שהוא עבד באמת. אולי הוא לא מאמין בכל זאת.

19:57 דובר 1 כשאדם עושה מסירות נפש, מעמידים לו, מעמידים אותו במצב כזה, הרבה פעמים זה היה במצב שאין אף אחד לידו.

20:03 דובר 4 זה באמת הנקודה מהתשובה?

20:05 דובר 1 כי מתעוררת הנקודה של עצם הנפש. עצם הנפש לא מוכן לסבול שנייה אחת של, של פירוד. הוא לא, הוא לא יכול לסבול. מה זה תהרוג אותי ואחר כך תקים אותי לתחייה? אה, בסדר, אני מאמין לך שאתה יכול להקים אותי לתחייה. נו, אז מה? א-אני... אני נותן משל מהמלך שדוחפים את ראשו לתוך-- רק שנייה אחת ידחפו לו את הראש שלו לשם. הוא לא מוכן. מה זה רק שנייה אחת? זה שאחר כך אני יכול לעשות מקלחת? זה לא, לא עוזר לי. אף על פי כן, למרות שהוא יכול לעשות תשובה, כל איש ישראל מוכן ומזומן למסור נפשו על קדושת השם, שלא להשתחוות לעבודה זרה, אפילו לפי שעה, אפילו שזה רק שנייה אחת. לפי שעה זה לא שעה. שעה זה זמן, זמן מועט, זמן קצוב. ולעשות תשובה אחר כך. למה? היינו מפני אור השם המלובש בנפשם כנ"ל, שאינו בבחינת זמן ושעה כלל, אלא אותו אור השם שמלובש בנפש של כל אחד מאיתנו הוא למעלה מהזמן והוא שליט ומושל עליו, כנודע. אור השם, בחסידות משתמשים במושג אור אין סוף ברוך הוא. אין סוף הוא לא מוגבל. העולם כולו מוגבל במקום. מקום זה כל דבר שיש לו נפח. כן. איך מגדירים נפח? יש לו אורך, רוחב וגובה. לומדים את זה בחשבון, נכון? אורך-- נפח זה שלושה מימדים. אז כל דבר בעולם שלנו מוגבל במקום או מוגבל בזמן או גם בזמן וגם במקום. למה? כי זה-- כי המציאות של עולם זה זמן ומקום. הקדוש ברוך הוא שברא את העולם הוא לא מוגבל לא בזמן ולא במקום. הוא לא תופס מקום. לא רק-- אין לו גודל. כל מוש-- כל המושג הזה של-של מקום, של גודל,

22:14 דובר 1 של זמן, זה-זה-זה לא תופס אצלו. איך אדמו"ר הזקן אמר ב... שלו משל. כמו, אה, כמו מי שאומר על החוכמה שהיא כל כך רמה ונישאה עד שאי אפשר למשש אותה בידיים, שכל השומע יצחק לו. מה-מה אפשר חוכמה למשש בידיים? זה לא קשור. זה-זה-זה תחום אחר. כל המושגים שאנחנו מכירים, זמן ומקום, לא תופסים אצל הקדוש ברוך הוא. ואותו אור השם שהוא אין סוף והוא לא מוגבל, הוא מאיר בנפש. והסיבה שיהודי מוכן למסור את הנפש זה בגלל אותו אור השם שעכשיו מתגלה פה. אז אור השם, בשבילו אין דבר כזה רגע אחד או שעה, או כל החיים או כל הדורות. המושג של זמן לא תופס אצלו. הוא לא, הוא לא יודע מה זה זמן. הוא-הוא-הוא לא מבין בזמן. אין אצלו דבר כזה רק רגע אחד הוא יעבוד עבודה זרה. הוא לא יודע מה זה רגע אחד, הוא נצחי. אין אצלו שום הבדל בין רגע אחד לנצח. ואז רבא-- שליט ומושל עליו, כנודע. את זה הרבי מגלה באיזה רמזים. אבל נקודת העניין ש-שיהודי לא מוכן-- היות הסיבה שיהודי לא מוכן לעשות עבודה זרה אפילו לפי שעה, אפילו שהוא יכול לעשות תשובה אחר כך, זה בגלל שאצל כל אחד מאיתנו מאיר אור השם, אור אין סוף, בנשמה, ואז הוא מתגלה.

23:45 דובר 5 סליחה, מהר מאוד.

23:46 דובר 1 כן.

23:47 דובר 5 איך אתה מסביר את זה שיש את הילדים שלך כן באומן בכלל, כאילו לרב ובכל מיני... יש להם כאילו אור השם ככה ממש, איזה אור, אור אין סוף, ופתאום את רואה כאילו אין השפעה. יצאתי כאילו למקומות של צדיקים, יצא לי לדבר עם מישהי שהייתה באומן, כאילו אור אין סוף, כאילו גילוי אלוקות וכולי. פתאום כאילו חזרה לעצמה, כאילו לא... זה לא נתפס.

24:12 דובר 1 כי זה כוח מקיף. אנחנו רוצים לחיות עם הכוח המקיף הזה כל הזמן. נראה בהמשך אולי קצת. אולי מילה אחת. אה, כוח מקיף זה כינוי לכל דבר שהוא פועל, פועל במציאות, אבל אנחנו לא מרגישים אותו.

24:54 דובר 5 בגלל שכאילו אין כלי גם.

24:57 דובר 1 כוח מקיף לא יכול להיכנס בכלי באופן כללי, הוא למעלה מהכלי.

25:01 דובר 5 מה, מה, מה?

25:01 דובר 1 כוח מקיף באופן כללי לא נכנס בכלי. צריך להכניס אותו בכלי. אני מחפש דוגמה. מה שהקדוש ברוך הוא בורא את כל העולם כל רגע ורגע, בורא אותנו, כן? בורא אותנו, העולם קיים. הכוח האלוקי פועל. לא סתם הוא פועל, הוא פועל, הוא כל המציאות של העולם. האם אני מרגיש אותו? אני לא מרגיש את המציאות שלו. כן. גם ב-- כשיהודי עושה, אה, תשובה, פתאום הוא מתעורר בתשובה. בדרך כלל הוא לא יכול להסביר לעצמו פתאום למה עכשיו קמתי בבוקר ו-ו-והתפילה, היה לי חשק להתפלל ונדבקתי באותיות של התפילה, ואתמול זה לא קרה לי. מחר זה לא יקרה לי. מה קרה היום? אז סביר להניח שמה שקרה, שהיום בבוקר הנשמה שלי שמעה איזה כרוז ככה בשמיים שעורר אותה והיא הייתה בהתעוררות גדולה, וזה נקרא ״ונוזלים מן לבנון״, מהלובן העליון נזלה איזושהי יראת שמיים, איזושהי התעוררות לתוך הגוף שלי. אני מרגיש את ההתעוררות, אבל אני לא-לא-לא-לא יכול לשים את האצבע על מה גרם לזה. זה נקרא כוח מקיף. וה-- עד פה הוא דיבר שה-- שעל ידי שאדם עושה חשבון בנפשו שאין הבדל בין שום עבירה לבין עבודה זרה, הוא יכול למנוע את עצמו בכל עת ובכל שעה מלעשות כל עבירה. כי כל פעם שיגיע לידו איזושהי עבירה, הוא פשוט צריך רגע לעשות, לעצור, לעשות חשבון. רגע, אם זה היה עבודה זרה, הייתי עושה את זה? פשוט שלא. אבל אז מה ההבדל? אז אין שום הבדל. החשבון הזה שאדם עושה זה מספיק בשביל שהוא לא יעשה לעולם שום עבירה. תגיד רגע, איך זה קרוב מאוד? מה זה קרוב מאוד? אני כל הזמן צריך להחזיק את עצמי כל הזמן, לחשוב על זה. אני צריך

27:20 דובר 1 להפנים את זה ולחשוב שזאת באמת המציאות ולהאמין בזה. איך אתה אומר לי שזה קרוב מאוד? אבל זה לא קל מאוד, זה קרוב מאוד, זה בהישג יד. אתה לא צריך בשביל זה התבוננות עמוקה. אתה לא צריך בשביל זה הכנות נפשיות. אתה לא צריך בשביל זה לדעת הרבה חסידות ואני לא יודע מה. אבל אתה כן צריך להחזיק את עצמך כל הזמן. אתה צריך לחשוב על זה כל הזמן. זה קשה. זה לא קל, אבל זה קרוב. זה בהישג יד. אין שום דבר שמונע מאדם לחשוב. אז דברים שזה תלוי במחשבה עמוקה, בידע נרחב, בזמן ארוך, זה לא בכוחו של כל אחד. אבל דבר שתלוי בהתבוננות כל כך פשוטה, שהעבירה הזאתי זה בדיוק כמו עבודה זרה. להאמין בזה אין שום בעיה לשכנע יהודי שזה נכון. אם הוא קצת יחשוב על זה עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם כמה פעמים, הוא גם יתחיל להתרגל לחיות עם העניין הזה, וכל מה שהוא צריך זה פשוט להחזיק את עצמו כל הזמן, להחזיק את זה בראש כל הזמן, שכשמזדמנת לידו עבירה סתם, אפילו דברים קלים, כן? לא דברים שביום־יום, כן? איזו שיחה נאה בגנות חברו או איזה עניינים של, מה שנקרא, אבק גזל, אבק רכילות, אבק לשון הרע. כאלה דברים הכי קטנים שבעולם. כל פעם שמגיע לידו איזשהו דבר שהוא יודע שזה איסור, הוא יודע שזה דבר לא טוב והוא יודע שזה לא לרצון השם, אז הוא רגע אחד יעצור ויחשוב על העניין הזה שהוא כבר למד אותו, כבר חשב עליו כמה פעמים, שזה מה שאני הולך לעשות עכשיו, זה מפריד אותי מאלוקות כמו עבודה זרה. זה מספיק.

29:15 דובר 1 הוא לא יעשה את זה. לא צריך יותר מזה. זה קשה, זה דורש עבודה, אבל זה קרוב, זה בהישג יד. כל זה זה על הצד של סור מרע. מה עם הצד של העשה טוב של המצוות? ממשיך הרבי ואומר: "והן בבחינת ועשה טוב", אותו חשבון בדיוק. "להתגבר כארי בגבורה ואומץ הלב נגד היצר המכביד את גופו ומפיל עליו עצלה מבחינת יסוד העפר שבנפש הבהמית". אם אתם זוכרים, בפרק ב' שמה, א' אפילו, שהנפש הבהמית יש בה ארבע יסודות ואחד מהם זה יסוד העפר, שהוא כל הזמן מושך את האדם לעצלות ועצבות. ואז אדם לא, אין לו חשק, אין לו כוח "מלהטריח גופו בזריזות בכל מיני טורח ועבודת משא בעבודת ה' שיש בה טורח ועמל". אז תשימו לב שאדמו"ר הזקן מדבר פה על עשה טוב. הוא לא מדבר פה על קיום מצוות. במילה אחת הוא לא מזכיר קיום מצוות. הוא מדבר פה על עניינים שיש בהם טורח ועמל. מעבר לקיום מצוות, מה שנקרא לפנים משורת הדין. כשאדמו"ר הזקן מדבר על עשה טוב בפרק כ"ה הוא לא מדבר על קיום מצוות. למה? קיום מצוות עשה זה נכלל בתוך הסור מרע. אם אדם סור מרע אז הוא גם לא עושה עבירות והוא גם לא מבטל מצוות. אם הוא מבטל מצווה אז הוא עושה עבירה, נכון? אדם שמבטל מצווה הוא נפרד מהקדוש ברוך הוא. אמרו לו לעשות והוא לא עשה. על זה לא מדובר. קיום מצוות זה סור מרע. עשה טוב פירושו לפנים משורת הדין. והחשבון הזה, אותו חשבון שעל ידי כל מצווה שאני עושה אני נדבק באלוקות, זה טוב לא רק בשביל להיזהר מעבירות ולקיים את המצוות, אלא גם בשביל העשה טוב שבכל מצווה, לטרוח בכל

31:47 דובר 1 מצווה. "כגון לעמול בתורה בעיון". ללמוד תורה אני לומד תורה, אבל אם אני אעשה חשבון בנפשי שכשאני לומד תורה לא רק בשביל לצאת ידי חובה או בשביל להבין או בשביל לדעת את המעשה אשר יעשון, אלא אני לומד תורה בשביל להידבק בקדוש ברוך הוא, ואם אני לא אשתמש בכוח העיון שבשכלי, כוח העיון שלי יישאר נפרד מהאלוקות, אז אני אמסור את נפשי לעיין בכל הכוח. ואם אני אחשוב על זה שאם אני לא מוציא את דברי תורה שאני אומר בפה, אז כוח הדיבור שלי יישאר נפרד. אז אני, אז אני עושה את זה למרות שזה נורא קשה. "ובפה לא פסיק פומיה מגירסא, וכמאמר רז"ל: לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי". יש, יש איזה לשון של אדמו"ר הזקן בהקשר הזה ו... יש ספר שנקרא מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים. חוץ מליקוטי תורה ותניא יש מאמרי אדמו"ר הזקן, שמה יש הקצרים ושם יש לשון של אדמו"ר הזקן שצריך ללמוד תורה, כלומר, כשור לעול וכחמור למשאוי עד שקץ בחייו ממש. עד שקץ בחייו הוא... לא רק שאין לו כוח, עד שהוא צריך ללמוד תורה בכזה, בכזה חשק ועוצמה והתלהבות ולהשקיע כזה כוח, עד שהוא כבר יאבד את הטעם לחיים. לשון של אדמו"ר הזקן. עד שקץ בחייו ממש. ולא רק לתורה, אלא לתפילה. לא רק להתפלל, אלא להתפלל בכוונה בכל כוחו ממש. פשוט למסור את הנפש על כל, על כל מזמור בסידור, על כל מילה. להתעקש עוד פעם, לחשוב מה זה אומר ומה הפירוש ומה הפשט ואיך זה ואיך... על כל... למסור את הנפש על תפילה. "וכן בעבודת ה' שהוא בדבר שבממון כמו עבודת הצדקה". כן,

34:10 דובר 1 אז הוא הזכיר פה את שלושת העמודים שעליהם העולם עומד: תורה, תפילה וצדקה. שעל ידי התבוננות בעניין הזה, שעל ידי כל מצווה, כל מצווה שאני מקיים אני מתאחד עם הקדוש ברוך הוא, אז על ידי זה יתווסף אצלי לא רק שאני לא אעשה עבירות ולא רק שאני אקיים את כל המצוות, אלא שאת כל, כל המצוות כולם שנכללות בשלושת הקווים של תורה ועבודה וגמילות חסדים אני אקיים את כולם במסירות נפש. "וכיוצא בהם ממלחמות היצר ותחבולותיו לקרר נפש האדם". שמה היצר רוצה? היצר אומר שלא להפקיר ממונו. בסדר, אני אתן צדקה, אבל להפקיר ממונו? היום, היום מתקשר אליי, התקשר אליי מישהו. צדקה מתקשרים כל יום. אז כשהתחלתי ללמוד את האגרות קודש של אדמו"ר הזקן, לא את החלק הזה, את האגרות קודש. רוב אגרות קודש מדברות על צדקה, יש שם. אז תמיד גם מדבר גם על זה. אז קיבלתי על עצמי לפני שלוש, כמה שנים, שכשמבקשים, מבקשים אני נותן. צדקה, יהודי. מבקשים, צריך לתת. היום מתקשר אליי מישהו, עמותת אור ירוק. נו, באמת.

35:42 דובר 6 זה אווירות אחרות כבר.

35:49 דובר 1 מתקשרים כל יום עשר, כן? אז בהתחלה אמרתי לעצמי: נו, באמת, אני כבר תרמתי. באמת כבר תרמתי. נתתי צדקה לפני שיצאתי מהבית, לפני ששתיתי כוס קפה, כשנכנסתי לאוטו, כשנכנסתי לעבודה. אני גם כן לא מרגיש טוב. גם כבר שבוע אני כבר לא עובד ואין לי שום הכנסות. וגם היום בבוקר כבר התקשרו, כבר לא זוכר מי, ונתתי להם, וההוא... יאללה, אור ירוק. נו באמת, תרדו ממני. רגע, רגע, רגע. אני צריך לתת צדקה לכל אחד. עשיתי את הקפה, נתתי להם רק עשרה שקלים. לא משנה כבר. להפקיר ממונו. ובריאות גופו. אדם הרבה פעמים... אני בטח שאני אוהב את הקדוש ברוך הוא. מה? סליחה. צריך לשמור על בריאות הגוף. חשוב מאוד לשמור על בריאות הגוף. אז. אז ככה. נכון, אם מדובר לשמור על בריאות הגוף כדי שאני אוכל להתקרב לקדוש ברוך הוא ולהידבק בו יותר, הנה, אתה צודק. אבל אם מדובר על לשמור על בריאות הגוף כדי שזה יהיה תירוץ שאני אוכל פחות להידבק בקדוש ברוך הוא, לא על זה מדובר. זאת אומרת ככה: לפועל אדם צריך לשמור על בריאות גופו, לעשות התעמלות, לא יודע, לאכול בריא, לעשות כל מה שצריך, אבל צריך להיות מוכן למסור את בריאות גופו. אם אדם יהיה מוכן לוותר על בריאות גופו, אז כשיגיע לידי ניסיון בפועל זה לא יהיה בשבילו תירוץ. זה לא יהיה תירוץ בשבילו. אתן מבינות את ההבדל? לפועל צריך לשמור. אם יש לו נכונות לוותר על זה, זה אף פעם לא יהיה תירוץ להימנע מעבודת השם. הוא ישמור עליה כשבאמת צריך. של לעמוד נגדו, נגד יצר וכל העניינים האלה של הקרירות, ולכובשו קרוב מאוד אל האדם. זה באמת קרוב. כשישים

38:18 דובר 1 בליבו שלנצח היצר בכל זה, והדרישות פה לא יהיו פשוטות. אם אתן זוכרות, למדנו את זה בעשר דקות האחרונות. לנצח היצר בכל זה, ויותר מזה, ולעשות הפכו ממש קל מאוד מייסורי מיתה. כל הייסורים שדובר, כל הקושי שדובר. אני חושב, וואי, כמה זה קשה להגיד את מה שלומד בפה, וכמה קשה לעמול, וכמה קשה להתפלל. אם עושה חשבון עכשיו בשעת מעשה: רגע, ואם היו ייסורי מיתה, כן הייתי מקבל, כן הייתי מקבל. אבל זה לא כל כך קשה כמו למות, נכון? אז בעצם כל העצה היא מאוד פשוטה. אדם צריך להפנים שכל מצווה ומצווה מנתק... כל עבירה מנתקת אותו, מנתקת אותו כמו עבודה זרה, וכל מצווה מקדשת אותו ומאחדת אותו כמו קידוש השם. זה פשטות. ואם הוא יחזיק את זה בראש ויחשוב על זה כל הזמן, אז הוא כל הזמן יהיה דבוק באלוקות בפועל. יבוא אדם ויגיד: רגע, מה זה שווה? אבל אני לא מרגיש אהבת השם. פרק י"ז, ט"ז, שם מדובר מתבונן בגדולת השם. יש לו אהבה כרשפי אש ובוער בנפשו. הוא כולו מוחין בגדלות, בוער באש לאלוקות. הוא נמצא בדבקות מורגשת להשם. כל העולם הזה לא מעניין אותו. מה? על מה אתה מדבר? שאני אדע שיש לי אהבה מסותרת ואז אני אקיים את המצוות. זה ייחשב לי כאילו יש לי אהבה? אני לא מרגיש כלום. מה זה שווה? לכאורה. אדמו"ר הזקן, אדרבה, הפוך. מה מדובר שם? שם מדובר אהבה שנולדת מהשכל. נכון? ופה מדובר על אהבה של עצם הנפש. מה יותר גדול? זה אין שום ערך ביניהם. האהבה שאדם מרגיש היא בלי ערך, היא יותר קטנה ויותר חלשה ויותר זמנית מאהבה מסותרת. אהבה מסותרת היא

40:36 דובר 1 נצחית, היא לא דועכת לעולם, היא קיימת כל הזמן. היא חזקה ובתוקף בלי שום ערך לאהבה שנולדת מהשכל. אז נכון שפה אני מרגיש ופה אני לא מרגיש, וזה מעלה גדולה להרגיש אהבת השם. אבל איפה יש אהבה יותר גדולה? כשאדם עובד את השם דווקא בדרך הקצרה, הפשוטה, רק לזכור ורק לקיים את המצוות בפועל ממש. מה שעכשיו עובד אצלו, מה שמתגלה אצלו, זה דרגה הרבה הרבה יותר נעלית מאשר אצל הצדיקים. כפשוטו ממש. כשבינוני עובד את השם ככה, כופה את עצמו ומתבונן ועושה חשבון שעל ידי כל מצווה אני מתקרב לקדוש ברוך הוא ומתגלה ונדבק בו. אהבת השם שעכשיו עובדת בו ומתגלה אצלו בפועל היא יותר גדולה מאהבת השם של צדיקים, והיא יותר גדולה בלי שום ערך. אה טוב, קצת גלשנו קצת. שורה שלוש עשרה. אה, "כשישים אל לבו שלנצח היצר בכל זה ויותר מזה ולעשות הפכו ממש קל מאוד מייסורי מיתה, השם ישמרנו, וייסורי מיתה, השם ישמרנו, הרי היה מקבל באהבה ורצון שלא ליפרד מיחודו ואחדותו יתברך אפילו לפי שעה להשתחוות לעבודה זרה חס ושלום". מה, זה לא יעזור? תודה. "וכל שכן שיש לו לקבל באהבה ורצון כדי לדבקה בו לעולם ועד. דהיינו, כשיעשה רצונו יתברך בעבודה זו יתגלה בה פנימיות רצון העליון בבחינת פנים וגילוי רב ולא בהסתר כלל". אז למה זה כל שכן וקל וחומר? יש שני הבדלים בין להתגבר על עבודה זרה לבין... רגע, אולי. אולי.

42:57 דובר 7 דבש?

42:58 דובר 1 מה?

42:59 דובר 7 דבש?

43:00 דובר 1 לא, לא. אמרתי לכם שאתם תצטרכו לסבול את השיעורים שלי, וזה לא מקורונה. לא, פשוט נבהלתי. על מה הוא מדבר? הוא דיבר שיש על ידי ההתבוננות הזאת, שהנפש שלו כאילו רוצה, אה, להידבק בקדוש ברוך הוא. אז זה דרך גם להתגבר על סור מרע וגם על עשה טוב. נכון? זה אמר בשלב ראשון. אחר כך מה אמר בשלב שני? כל שכן וקל וחומר. העשה טוב הוא כל שכן וקל וחומר מסור מרע. למה? מדובר על אותה מחשבה, על אותו חשבון שאדם עושה, שאם אני אעשה מצווה אני אדבק בקדוש ברוך הוא. אם אני לא אעשה את העבירה אז אני לא איפרד מהקדוש ברוך הוא. נכון? למה זה כל שכן? מה ההבדל? אז הרבי מונה פה שני הבדלים. "כדי לדבקה בו לעולם ועד". כשאדם נמנע מלעשות עבודה זרה, הוא עכשיו מסר את נפשו ולא עשה עבודה זרה. כן. אז מה קרה פה? שני דברים. הוא לא נפרד מהקדוש ברוך הוא. נכון, הוא לא עשה את העבודה זרה, לא נפרד מהקדוש ברוך הוא. כמה זמן? רגע אחד הוא נפרד מהקדוש ברוך הוא. אותו רגע שהוא עשה את העבודה זרה, והוא לא נפרד מהקדוש ברוך הוא. כן, אז זה שני פרטים: לא נפרד, ורגע אחד. כשאדם עושה מצוות עשה, מה קורה פה? לא רק שהוא לא נפרד אלא שהוא נדבק. ולא רק רגע אחד, אלא נצחי לעולם ועד. אז הצד של העשה טוב. אז אדם יכול לחשוב: המחשבה הראשונית שלנו הייתה שעל ידי שאני עושה את החשבון שכל מצווה זה כמו עבודה זרה, אז העיקר זה קודם כול שאני לא אעשה עבירות. אני גם יכול להשתמש בזה בשביל לעשות מצוות. אומר הרבי

45:23 דובר 1 זה כן הפוך בדיוק. החשבון של לעשות מצוות הוא חשבון של לעשות טוב, הוא חשבון הרבה יותר חזק מאשר חשבון של סור מרע. החשבון של סור מרע זה רק זמני ורק על לא להיפרד. החשבון של לעשות טוב זה גם נצחי וגם להידבק. בסדר. אז כל שכן שיש לו לקבל באהבה ורצון כדי לדבקה בו לעולם ועד. דהיינו, כשיעשה רצונו יתברך בעבודה זו, יתגלה בה פנימיות רצון עליון בבחינת פנים וגילוי רב ולא בהסתר כלל. וכשאין שום הסתר פנים ברצון העליון, אזי אין דבר נפרד כלל וכלל להיות יש ודבר בפני עצמו. זה כל החשבון הארוך שהוא עשה בפרק כ"ג, על ידי שהוא... כל פעם שאדם עושה מצווה אז גופו בטל לקדוש ברוך הוא ונשמתו בטלה לקדוש ברוך הוא ודיבורו ומחשבותיו וכו'. ולזאת יהיו נפשו האלוקית והחיונית ולבושיהן כולן מיוחדות בתכלית הייחוד ברצון העליון ואור אין סוף ברוך הוא כנ"ל. כי הוא רוצה להיות דבוק בקדוש ברוך הוא. ממשיך הרבי לבאר את העניין הזה, איך על ידי עשה הוא נדבק בקדוש ברוך הוא. ייחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד. למה? כי הוא יתברך, הקדוש ברוך הוא, ורצונו למעלה מהזמן. הקדוש ברוך הוא לא מוגבל בזמן, הוא למעלה מהזמן. וכמו שהוא למעלה מהזמן גם רצונו למעלה מהזמן. ואותו דבר גם גילוי רצונו שבדיבורו, שהיא התורה, הוא גם כן למעלה מהזמן, נצחי, כמו שכתוב "ודבר אלוקינו יקום לעולם". פסוק מפורש, הדיבור של אלוקינו, התורה, זה נצחי, יקום לעולם, ופסוק. ואנחנו גם אומרים את זה בתפילה, "ודבריו חיים וקיימים" וכו'. והוא מוסיף עוד "לא יחליף ולא ימיר דתו לעולמים". אתם יודעים מאיפה זה? מי שמזהה את המקור.

47:37 דובר 8 למטה.

47:38 דובר 1 כתוב למטה. כן. כן, זה לא מהכתוב ולא מחז"ל. זה פיוט. מה אומר הפיוט? "לא יחליף ולא ימיר דתו לעולמים". הוא מוסיף פה עוד עניין. לא רק שהתורה, הדת, לא מתחלפת, לא תוחלף. כשאומרים שמשהו קיים לנצח, יכול להיות בזה שני אופנים. יכול להיות אופן אחד. סליחה. יכול להיות אופן אחד שלמה זה קיים לנצח? כי הקדוש ברוך הוא קבע שזה יהיה קיים לנצח.

48:12 דובר 8 עם ישראל.

48:13 דובר 1 מממ?

48:14 דובר 8 עם ישראל. כמו שמיים זה-

48:18 דובר 1 עם ישראל זו לא הדוגמה הטובה. כמו שה-שה-שה-- כן. הקדוש ברוך הוא קבע שזה, כן. אה, יש כאלה שקיימים במין ויש כאלה שקיימים איש. יפה. כן, צבא השמיים קיים כל עוד קיים העולם, קיים משהו. יש דבר-- אבל יש דברים שהמציאות שלהם נצחית לא בגלל שהקדוש ברוך הוא עשה מציאות נצחית. הוא בעצמו נצחי. המהות שלו היא נצחית. כן? עם ישראל הוא נצחי לא בגלל שהקדוש ברוך הוא קבע ש-- בגלל ש-ש-ש-- שעם ישראל הוא חלק מאלוקות ואלוקות היא נצחית. אותו דבר גם התורה. מה שהוא אומר-- מוסיף פה שמה שה-ה-התורה היא נצחית זה משום שהוא לא יחליף ולא ימיר דתו לעולמים. המשמעות של, המשמעות של הפיוט היא שזה דבר שלא יכול להיות מוחלף. אלא שלמטה אצלנו הוא תחת הזמן ובאותה שעה לבדה שעוסק בה בתורה או במצווה. אצלנו זה זמני. אני ברגע שגמרתי ללמוד עכשיו אני לומד דבר אחר, או קודם למדתי ועכשיו אני מקיים מצוות. התורה שלמדתי קודם היא... לא נמצאת אצלי בראש עכשיו. אז למעלה זה נצחי, אצלי זה זמני. אבל זה שאצלי זה זמני זה לא מבטל את התורה פה למטה. עכשיו זה לא מתגלה. כי אחר כך אם עוסק בדבר אחר נפרד מהייחוד העליון למטה. וכן, ומתי הוא נפרד? כשעוסק בדברים בטלים לגמרי שאין בהם צורך כלל לעבודת ה'. אז הוא נפרד. ואף על פי כן, כשחוזר ושב לעבודת ה' אחר כך, אחרי שהוא נפרד, לתורה ולתפילה ומבקש מחילה מה' על שהיה אפשר לו לעסוק אז בתורה ולא עשה, ה' יסלח לו. וכמאמר רז"ל, "עבר על מצוות עשה ושב, לא זז משם עד שמוחלין לו". אז זה דבר נפלא. ברגע שאדם-

50:16 דובר 8 עכשיו הוא עשה עבירה ובגלל זה הוא נפרד?

50:18 דובר 1 מה מה?

50:19 דובר 8 עכשיו הוא עשה עבירה ובגלל זה הוא נפרד?

50:22 דובר 1 אפילו אם הוא לא עשה עבירה. הוא עכשיו לא מ-לא עושה מצווה. עוסק בדברי הרשות. הוא הולך לעבוד לפרנסה והוא לא חושב על זה שהפרנסה זה בשביל, בשביל שיהיה לו כסף ל-ל-- הוא סתם עובד בשביל פרנסה, לא בשביל הקדוש ברוך הוא. הוא נפרד מהייחוד העליון. הוא עכשיו לא חושב על הקדוש ברוך הוא.

50:43 דובר 8 כל פול רגע קצת.

50:45 דובר 1 כן. זה התביעה הבסיסית?

50:52 דובר 8 כן, לא, אז כאילו כשהוא נפרד-

50:56 דובר 1 נפרד, זה... יש נפרד נפרד לגמרי.

50:58 דובר 8 כן.

50:59 דובר 1 יש נפרד שהוא עכשיו הוא נפרד מהייחוד העליון. אבל ברגע שהוא חוזר אז אותו ייחוד עליון שהוא כבר פעל קודם שב ומתעורר. הוא מתאחד חזרה עם הקדוש ברוך הוא. ולזה תקנו ברכת סלח לנו שלוש פעמים בכל יום על עוון ביטול תורה שאין אדם ניצול ממנו בכל יום. והתקנה הזאת של חז"ל לבקש סליחה מהקדוש ברוך הוא שלוש פעמים ביום מבוססת על מצווה בתורה, כמו התמיד, קורבן התמיד. כמה קורבנות תמיד היו מקריבים כל יום?

51:38 דובר 8 שתיים.

51:38 דובר 1 שתיים. אחד בבוקר ואחד בין הערביים. למה? עבירות שעשה בלילה, עבירות שעשה ביום. שהיה מכפר על מצוות עשה, ואין זה אחטא ואשוב. זה לא נקרא אחטא ואשוב, שלא, שלא עוזרים לו לעשות תשובה. מתי זה נקרא אחטא ואשוב? אלא אם כן שבשעת החטא ממש הוא סומך על התשובה ולכך חוטא. כמו שכתוב במקום אחר, אם אדם בזמן לח... עכשיו הוא אומר: אני עכשיו אלך לעבודה, או אני עכשיו אלך ל... לא יודע, לטייל, לבריכה, לעשות לא יודע, קמפינג, יעשה בשר על האש, לא יודע מה הוא יעשה. נכון, עכשיו אני לא עם הקדוש ברוך הוא. בסדר, אחר כך אני אעשה תשובה, אין בעיה. אז כשאדם הולך ומתעסק בענייני עולם מתוך מחשבה שמותר לי כי אני יכול לעשות תשובה, אז הוא נפרד. אז אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אבל אם קורה שאדם רק נכשל, לא, לא, לא עשה עבירה בכוונה, הוא נכשל. אז ממילא מספיקין ועוזרים לו לעשות תשובה. ואפילו אם זה פעמיים בכל יום, עושים את זה שלוש פעמים בכל יום. ובזה יובן, מסכם אדמו"ר הזקן, למה ציווה משה רבנו עליו השלום במשנה תורה לדור שנכנסו לארץ לקרוא קריאת שמע פעמיים בכל יום. לקבל עליו מלכות שמיים, מסירות נפש. הרי הפרשות של קריאת שמע, שמע ישראל ווהיה אם שמוע, זה נמצא בספר דברים. כל ספר דברים משה רבנו אמר בחודש האחרון לחייו לדור שנכנסו לארץ, ממש לפני הסתלקותו. מה כתוב שם? תשמעו חבר'ה, אני לא נכנס איתכם לארץ. אתם עכשיו הולכים להיות לבד. אתם צריכים למסור את הנפש על קיום מצוות, שמע ישראל ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ווהיה אם שמוע ואם לא... משה רבנו לא יודע

53:40 דובר 1 עם מי הוא מדבר? עם החבר'ה שלו, עם אנשי משה שהוא בעצמו חינך אותם, הילדים שלו. חבר'ה שארבעים שנה אכלו את המן וגדלו בתוך הענן ושתו מבארה של מרים. הם צריכים למסור את הנפש? ומי כנגד מי? יש שם בארץ שהם ייכנסו מישהו שינסה להפריע להם לשמור מצוות? מה זה המצווה הזאת? לדור שבמדבר לא אמרו קריאת שמע. פתאום צריכים למסור את הנפש. מה קרה? מסביר אדמו"ר הזקן. הלא הבטיח להם: פחדכם ומוראכם יתן ה' וגו'. למה? למה הוא דורש מהם מסירות נפש? אלא משום שקיום התורה ומצוותיה תלוי בזה, שיזכור תמיד עניין מסירת נפשו לה' על ייחודו. לא רק בדור שלנו, אפילו בדור שנכנסו לארץ, דור דעה, אפילו אצלם קיום תורה ומצוות במשך היום ככה בשוטף תלוי במסירות נפש. שאדם צריך לזכור כל רגע ורגע עניין מסירת נפשו לה', שיהא קבוע בליבו תמיד, ממש יומם ולילה לא ימיש מזיכרונו, כי בזה יוכל לעמוד נגד יצרו, לנצחו תמיד, בכל עת ובכל שעה כנ"ל. ועוד רמז על המעלה שיש באהבה הזאתי על אהבה שנולדת מהלב, אהבה שנולדת על ידי התבוננות. מתי? בזמן התפילה. עכשיו הוא שוקע בהתבוננות. עכשיו יש לו אהבת ה' בוערת. ואחרי התפילה? זה לא בכל עת ובכל שעה. אבל כשאדם זוכר את מסירות נפשו של הנפש שבה יש מסירות נפש לקדוש ברוך הוא, זה מעורר את אהבת ה' שלו בכל עת ובכל שעה. ממש ביום, בלילה, בזמנים קלים, זמנים קשים. יש לו התעוררות, אין לו התעוררות, יש לו רגש, אין לו רגש. קם על צד שמאל, זה לא משנה. כל רגע ורגע הוא יכול למסור את נפשו על קידוש ה' בפועל ממש. אז בפרק הזה בעצם

56:10 דובר 1 סיים הרבי את התניא. עכשיו מובן למה. מה שאמרתי בהתחלה. כל התניא בא להסביר ״כי קרוב אליך הדבר מאוד״. איך לכל אחד קרוב. עכשיו אחרי שלמדנו את פרק כ"ה זה רק, רק, רק לבצע. בעצם מה הבעיה? בעצם מסתיים כל העניין של התניא. מה, מה יש פה אחר כך עוד המון פרקים אחר כך. מה, מה, על מה הוא מדבר שם?

56:39 דובר 9 בונוסים.

56:39 דובר 1 אה?

56:40 דובר 9 בונוסים.

56:41 דובר 10 זה יותר מהמכנה המשותף והעניין הולך.

56:48 דובר 1 מפה... האמת שעד פה זה הקטע הקשה של התניא. ובאמת, זאת אומרת, מהפרקים י"ח עד כ"ה זה הפרקים הקשים של התניא. אחר כך, מפה הוא מתחיל עצות. בא בן אדם ואומר: תשמע, כבוד אדמו"ר הזקן, למדתי, הבנתי, ניסיתי, אני לא מצליח. לא הולך לי. תשמע, אני באמת מנסה. אתה יודע מה? אולי לא הבנתי טוב. אולי לא הפנמתי טוב. לומד עוד פעם מההתחלה. פרק א' עד כ"ה. לומד את כל העניינים, מפנים, מתבונן, חושב, מנסה. ועוד פעם נכשל. מה קורה פה? היות והמציאות הזאת קורית בשטח, בא אדמו"ר הזקן בפרקים הבאים מכ"ו עד ל"ד, עצות למתקשים. מי שלא מצליח יש איזה שתי סיבות כלליות. סיבה אחת נקראת עצבות וסיבה שנייה נקראת טמטום הלב. אומר אדמו"ר הזקן, עצבות... מי שעצוב לא יכול להצליח בעבודה גם אם הוא יעשה את כל העצות ויידבק, זה לא ילך לו. מי שיש לו טמטום הלב זה גם לא ילך לו. היות ויש לנו שני דברים שמפריעים, אז אנחנו...

58:16 דובר 9 מה?

58:17 דובר 10 זה לא מעודד.

58:18 דובר 1 היות ויש לנו שני דברים שמפריעים, אז צריך לטפל גם באותן מחלות רוחניות שנקראות עצבות וטמטום הלב. אז אדמו"ר הזקן מקדיש שורה של פרקים, שלושה, ארבעה, חמישה פרקים עד, עד כ"ח, איך להיפטר מעצבות, ואחר כך כ"ט עד ל"ד איך להיפטר מטמטום הלב. ואז אנחנו מסודרים.

58:44 דובר 9 אה רגע, ויש אחד שעוד...

58:47 דובר 10 כן, רק רציתי...

58:48 דובר 9 מונעים ממני.

58:49 דובר 1 כשנגיע לשם נדבר על זה. זה עוד עניין.

58:53 דובר 9 זה הרבה.

58:53 דובר 10 לא, זה בסדר.

59:01 דובר 1 החלק השני של התניא, מל"ה עד הסוף, זה החלק, זה כבר רק החלק הכיפי. זה כבר אחרי שגמרנו את העבודה. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי, ברוך חי העולמים. טוב. תודה רבה שהייתן מוכנות להקשיב.

59:27 דובר 9 תודה רבה.

59:28 דובר 10 תודה רבה על השיעור המעניין.

59:41 דובר 9 אני חושבת שזה כף שתיים או שלוש.

59:44 דובר 10 אני חושבת שלוש.

59:46 דובר 9 בסדר.

59:47 דובר 10 תכל'ס הוא הורידו, אה, את החתיכת חרוסת אחת והעבירו לו, ו... ועשו את החתיכת...

1:00:00 דובר 9 תודה רבה רבה.

1:00:03 דובר 1 הבאתי את...

1:00:08 דובר 9 תודה רבה.

1:00:14 דובר 10 ההשגחה פרטית שהייתי באדמו"ר טל[?], מה שצילמת, וגם שמתי את המפתחות במפתחות שיהיה...

1:00:20 דובר 1 אה יפה.

1:00:22 דובר 10 זה מהצילום שעשית, פרק א' של השגחה פרטית, והיא התפוצצה ואז היא יוצאת משם.

1:00:27 דובר 1 אפשר ללכת?

1:00:28 דובר 10 כן.

1:00:32 דובר 1 כל הכבוד. ערב טוב.

1:00:35 דובר 10 תודה רבה.