לקוטי אמרים פרק כ"ד · תשפ"א

00:01 דובר 1 שאני לא ראיתי שזה מה שבאים בשביל מה? כל הפירוש הזה. לא, לא, באמת. אוקיי. יש לך את המספר שלו? מעניין. לא. לא באור? לא, כן. לא, אני צוחקת. את זוכרת? לא, סתם. אני לא. אוי אוי אוי. לא, אבל שמעת אותו. שמעת.

00:19 דובר 2 מסתכל, אה, נכון? אה? מסתכל, הלו? אוקיי, טוב. טוב, בוא. בסדר. ה-הפרק שלנו היום היה קצת, קצת יותר, אה, קצת יותר ארוך. אנחנו עברנו על כמה עניינים. החלקים הקודמים דיברו בעיקר על עניין אחד. אה, אדמו"ר הזקן התחיל מהלך להראות לנו. הוא לימד אותנו איך אנחנו יכולים לגלות, או יותר נכון להשתמש באהבה המסותרת שלנו, שכל אחד נולד איתה, כדי לשמור מצוות, כדי שלא נעשה עבירות. אבל כדי-- בהתחלה להסביר מה זאת אהבה מסותרת, מהי אותה נשמה שהיא אותו, אותו חלק רוחני שנמצא בתוך, בתוך כל יהודי, שמשתקף לבחוץ, זה הנשמה. איך משתמשים בו? איך מגלים אותו? אז הוא הראה לנו דברים וכמה, כמה דוגמאות. שבזמן שמעמידים את האדם לפני ניסיון באמונה, ניסיון לקידוש השם, אז הנשמה האלוקית הזאת פתאום רואים אותה מתעוררת, אה, זורקת את כל-- מה זה?

02:27 דובר 1 מזגן, המזגן. המזגן.

02:29 דובר 2 אה, כבר, כבר מתקן אותו, לא?

02:32 דובר 1 לא, זה היה במכונית שרוע.

02:34 דובר 2 אוקיי, תודה. אז, אה, אז כשמעמידים את האדם לניסיון של מסירות נפש, אז הנשמה האלוקית פתאום מתעוררת, פתאום יוצאת החוצה, מגלה את עצמה, ואדם מוכן למסור את נפשו למרות שבלי שום הכנה, בלי שום מחשבה ובלי-- כאילו זה בא וכאילו פתאום נולד יש מאין. מסירות נפש, נפש מגיע. כדי ל-להראות לנו איך אנחנו יכולים לעורר בעצמנו את הכוח הזה, למסור את הנפש על, על קידוש השם בכל רגע, במשך כל היום, כל הזמן, כל החיים. אז הוא אמר שאנחנו צריכים להבין קודם כול מה זה, אה, שתי המצוות המרכזיות בתורה, אחדות השם ועבודה זרה. אז תראי, מה זה אחדות השם? אחדות השם זה להאמין שאין עוד מלבדו, שכל המציאות של העולם זה אין ואפס. הקדוש ברוך הוא, הוא המציאות האמיתית היחידה והוא זה שגם נותן את-- הוא זה שמפה נותן את החיים ומקיים ומהווה את כל העולמות ומחזיק אותם. וזה שאנחנו מרגישים, אה, את עצמנו במציאות נפרדת זה רק בהרגשה שלנו. האמת היא שאין עוד מלבדו. "אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם". אז האמונה בדבר הזה זה נקרא אחדות השם. מה זה עבודה זרה? עבודה זרה זה כפירה בזה. אתה מבין שאדם, לא רק שיהודי, שאדם, אה, כופר בקדוש ברוך הוא, הוא מרגיש את עצמו במציאות של יש, הוא מרגיש את עצמו נפרד, אז הוא צועק "אני הפך מאחדות השם!" אחדות השם, פירוש הדבר שאין עוד מלבדו. עבודה זרה, פירוש הדבר "אני כן קיים, אני כן מציאות". וככל שאדם יותר מרגיש מעצמו מציאות, יותר א-א-אני ואפסי עוד, יותר הוא מרגיש מעצמו שהוא בעל הבית ואף אחד לא יגיד לו מה לעשות, והוא-- הוא חושב לבד,

04:51 דובר 2 מבין לבד ומרגיש-- ככל שאדם יותר מרגיש את עצמו ל-ל-ליש, אז כך הוא יותר נפרד מהקדוש ברוך הוא. ככה זה, זה היה את ה-- אה, שלושה פרקים שהסביר מה זה אחדות השם ועבודה זרה. אחדות השם פירוש הדבר, אה, ביטול לאלוקות, ועבודה זרה פירוש הדבר פירוד מהאלוקות, הרגשת מציאות, הרגשת, הרגשת ישות, שהוא מרגיש את עצמו ליש, מרגיש את עצמו למציאות. אחר כך, טוב, מה זה קשור אלינו? בזמן שאני שם יד על העיניים, קריאת שמע, ועכשיו אני ר-- אני מבין, אני מרגיש את זה כקידוש השם. אבל מה זה קשור אליי כל העניין הזה של אחדות השם ועבודה זרה? מה זה קשור לכל החיים היומיומיים שלי? הוא התחיל להסביר בפרק שלמדנו בשבוע שעבר ומסיים היום. שבוע שעבר הוא הסביר שכל מצוות עשה, כל רמ"ח מצוות עשה, זה למעשה פרטים של אחדות השם. כי מה זה אחדות השם? להתאחד, לדעת, להרגיש שאין עוד מלבדו. מה אומרת כל המצווה-- כל מצווה? כל מצווה זה רצון השם. כשיהודי מקיים מצווה, לא משנה איזו מצווה, מצווה גדולה, מצווה קטנה, מצווה מדברי סופרים. יהודי מקיים מצווה, אז ראינו בשבוע שעבר, באותו רגע הגוף הגשמי שלו נהיה מרכבה לאלוקות, הנשמה שלו נהיית, אה, מ-- בטילה לאלוקות כמו הגוף לנשמה. זה אותו הבדל שהסביר, כן? בין מרכבה לרוכב לבין גוף לנשמה. אז כשאדם מקיים מצווה, הגוף שלו, שמקיים מצווה, הוא כמו מרכבה לרוכב, מתבטל לאלוקות, והנשמה שלו באותם רגעים היא כמו גוף ונשמה. הנשמה שלו היא כביכול, כביכול הגוף שהרצון האלוקי הוא הנשמה שמחיה אותו באותו רגע. וזה כשהוא מקיים מצוות, וכשהוא לומד תורה אז נו, בכלל זה עוד הרבה יותר מזה. כשאדם לומד תורה זה

06:58 דובר 2 לא רק כמו מרכבה לרוכב, זה כמו גוף לנשמה, אלא הוא ממש מתאחד עם הקדוש ברוך הוא. הוא נהיה אחד. הוא הקדוש ברוך-- אותו דבר, אחד ממש. מתייחד עם הקדוש ברוך הוא ממש. אז כך כמובן שזה כל מצווה ומצווה, כל רמ"ח מצוות עשה וכל השבע מצוות מדברי סופרים, יהודי מתאחד עם הקדוש ברוך הוא, ובזה הוא מגלה את העניין של השם אחד ושמו אחד כי מתאחד איתו. היי, אני לא מרגיש עדיין בסוף, אתם זוכרות, אני לא מרגיש את זה. למה זה טוב? אז מה אם אני מתאחד עם הקדוש ברוך הוא אבל אני לא מרגיש שום דבר? נכון, אומר בעל התניא, אתה לא מרגיש, אבל בשביל למנוע אותך מלעשות, בשביל לגרום לך לשמור מצוות זה מספיק. הרי כל אחד מאיתנו יודע שאם מסבירים לו שעל ידי מצווה הוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא, אז הוא רוצה לעשות את המצווה. הוא לא-- גם אם אני לא מרגיש את זה, מספיק שאני יודע שזה ככה, נראה לי מאמין, אני יודע שזה נכון. אבל תסביר כזה דבר לגוי, זה לא יגרום לו רצון לעשות מצווה. אבל מסביר כזה דבר ליהודי זה עושה בו באמת רצון לשמור מצוות. מספיק שהוא ידע שיש כזה דבר. אז הוא הסביר לנו את זה באריכות. פרק כ"ד זה המשך של הפרק הקודם, מסביר את הצד השני. מה קורה כשאדם עושה, עובר על מצוות לא תעשה. כשהוא מקיים מצוות הוא מתבטל לאלוקות. מה קורה כשהוא עושה עבירות? זה פרק כ"ד. וזה לעומת זה, הן שס"ה מצוות לא תעשה דאורייתא וכל איסורי דרבנן, בדיוק כנגד של המצוות עשה, מאחר שהן, כל המצוות לא תעשה, הן נגד רצונו וחוכמתו

08:46 דובר 2 יתברך והן הופכן, הם בדיוק ההפך מרצונו וחכמתו יתברך, הופכן ממש. אז הן, כל המצוות לא תעשה, הם נפרדים מייחודו ואחדותו יתברך בתכלית הפירוד, ממש כמו הסטרא אחרא והקליפה הנקראת עבודה זרה ואלקים אחרים. אז זה בדיוק זה כנגד זה עשה אלוקים. כמו שעל ידי מצווה יהודי מתאחד עם הקדוש ברוך הוא בדיוק אותו הדבר כמו שהוא קידש את השם. כך כשעושה עבירה, לא משנה איזו עבירה, הוא נפרד מהקדוש ברוך הוא בדיוק כמו שהוא עכשיו עבודה זרה. שום הבדל. אותו הדבר ממש. כל עבירה הכי קטנה, אפילו עבירה מדברי סופרים או דרבנן. לא יודע, איזה שבות של שבת. חכמים אסרו. אני לא יודע. איסור מוקצה וכל הפרטים הקטנים שיש בהלכות שבת או-- יהודי עושה עבירה הכי קטנה, באותו רגע הוא בטל לקליפה שנקראת עבודה זרה, וזה כאילו שהוא עכשיו עושה עבודה זרה ממש. ולמה נקראת עבודה זרה ואלקים אחרים? אז הסברנו שם בפרק כ' שזה מחמת הסתר פנים של רצון העליון. ה-- הסטרא אחרא מקבלת, איך היא חיה? מי מקיים אותה? הקדוש ברוך הוא מקיים אותה, מחיה אותה. איך הוא מחיה אותה? אבל הוא לא רוצה אותה. למה הוא מחיה אותה? אז אמרנו שמבחינת אחוריים יש כזה דבר. למה אחוריים? אז הוא לא רוצה את זה. הוא רוצה אותה בשביל שיהיה ניסיון בשביל משהו אחר. זה נקרא בחינת אחוריים. אז הוא לא רוצה אותה ממש, אז הוא נותן לה רק מעט מאוד חיות. ולכן היא, הסטרא אחרא, היא מקור המוות והטומאה. ואם בזמן שאדם עושה עבירה הוא בטל לאותה קליפה שנקראת עבודה זרה, אז באותו זמן מאיפה הוא מקבל את החיות שלו? ממקור המוות והטומאה. זה החיות שלו.

11:07 דובר 2 והוא אומר יותר מזה. לא רק העבירה כמו הסטרא אחרא, אלא גם ג' לבושי הנפש של קליפת נוגה שבישראל. אתם זוכרות בפרק ו', פרק ז' שם למדנו על הנפש הבהמית. אז למדנו שהנפש הבהמית שורשה ומהותה זה מקליפת נוגה ויש לה שלושה לבושים, מחשבה, דיבור ומעשה, כמו שיש לנפש האלוקית. אז בזמן-- אז העבירה עצמה, חילול שבת, כן, העבירה עצמה אז בוודאי סטרא אחרא. זה לא שאלה. היא ממש נגד רצון השם. אבל כשיהודי עושה עבירה הוא עכשיו בפועל עושה את הדבר. מי עושה את העבירה? הגוף עושה את העבירה. יש בו איזושהי נפש שמחיה את הגוף ומזינה את האיברים ואת השכל ואת הלב. היא, היא זו שעושה את העבירה. מי זו הנפש שעושה את העבירה? הנפש הבהמית-- האלוקית. הנפש הבהמית. היא זו שעושה את העבירה. היא זו שמתחשק לה עכשיו לחלל שבת או כל עבירה אחרת. כן. אז ה-ה-לבושים של הנפש הבהמית, המחשבה, הדיבור או המעשה שהם עכשיו מפעילים את הגוף, אז הם עכשיו בטלים לסטרא אחרא. הם עכשיו מתלבשים לתוך הקליפה שנקראת עבודה זרה, שהם מחשבה, דיבור, מעשה מלובשים בשס"ה לא תעשה דאורייתא ודרבנן. ולא רק הלבושים של הנפש הבהמית, גם מהות הנפש עצמה. הרי הנפש הבהמית משתמשת בלבושים כדי להפעיל את הגוף, אבל היא משתמשת בלבושים. הלבושים הם לא... הבגד של האדם לא הופך אותו לבן אדם בתוכו. הלבושים של הנפש זה הלבושים שלה. הרי היא מתלבשת ל-- מי שפה מזיז את-- כשמישהו נותן סטירה לחבר שלו, אני והיד שלי נותנת לו סטירה, מה זה לא? אז הלבושים שלה היא בעצמה. אז מהות הנפש עצמה שמלובשת בלבושיה. אז כולם, היא והלבושים שלה והגוף שעושה את העבירה

13:22 דובר 2 מיוחדים ממש בסטרא אחרא. זו לשון קצת מוזרה. אתה מתייחד באלוקות. יהודי עושה עבירה, הוא מתייחד בסטרא אחרא. הוא נהיה אחד עם הקליפה שנקראת עבודה זרה.

13:36 דובר 6 יהודי, אין מצב ביניים.

13:37 דובר 2 מה?

13:37 דובר 6 בקיצור, יהודי, אין מצב ביניים.

13:39 דובר 2 אה, יש לי דברים. נכון. ראית-- האמת שכבר ראינו את הרעיון הזה בתניא. גם כן באותו פרק שם הוא אמר שגם ה-הדברים שאנחנו קוראים להם דברי הרשות, דברי, זה לא קדושה, זה לא, זה לא קליפה. כן, אז הוא אומר שסטרא אחרא. כבר דיברנו על זה שמה. כל ענייני העולם שאין בהם צד איסור, לא שורש ולא ענף, משס"ה מצוות לא תעשה וענפיהן דרבנן, דאורייתא. הם לא קשורות לשום עבירה, אבל הן גם לא קשורות לקדושה. זה נקרא קליפה. זה לא, גם אם הם לא קליפות טמאות, גם אם זה קליפת נוגה זה קליפה. אז כולם מיוחדים ממש בסטרא אחרא, והקליפה הזו נקראת עבודה זרה. ולא עוד. יותר מזה, כלומר, אלא שבטלים וטפלים אליה. נו, וכבר אמרנו שהם בטלים וטפלים אליה. מה זה לא עוד? מה זה יותר? מה יותר גרוע באדם שעושה עבירה מהסטרא אחרא בעצמו? רגע, שמעתם? אדם שעושה את העבירה הוא יותר גרוע מעבודה זרה. למה? למה?

15:00 דובר 6 עבודה זרה היא עושה את מה שהשם רוצה והוא ש-

15:03 דובר 2 נכון, נכון, נכון.

15:04 דובר 7 היא יכולה לעשות יותר.

15:05 דובר 2 נכון מאוד. זה בדיוק מה שהוא אומר.

15:09 דובר 6 אי אפשר. אי אפשר מה שהם עשו.

15:15 דובר 2 זה בדיוק מה שהוא אומר. בטלים אליה וטפלים אליה וגרועים ופחותים ממנה מאוד, כי היא הסטרא אחרא בכבודה ובעצמה. העבודה זרה בעצמה, זאת אותה קליפה רוחנית שנקראת עבודה זרה, אינה מלובשת בגוף חומרי. והיות והיא לא מלובשת בגוף חומרי, אז לכן היא יודעת את ריבונה, ולכן אינה מורדת בו לפעול פעולתה במשלחת מלאכי רעים שלה שלא בשליחותו של מקום ברוך הוא חס ושלום. השבוע ראיתי סיפור על אחד החסידים, פיניע, פיניע אלטהויז נדמה לי. מתארים אותו שהיה יהודי כזה מופשט. לא, לא אמרו עליו שהוא בינוני של התניא. זה, זה לא אמרו עליו. יהודי כזה מופשט, עובד השם. אמרו עליו שהוא היה בבחינת מכיר את ריבונו ומתכוון למרוד בו. אז היות והיא קליפה, אבל היא רוחנית, היא לא מלובשת בגוף, לא מפריע לה שום דבר על האלוקות. אז היא יודעת, אז היא לא מורדת בו לפעול פעולתה במשלחת מלאכי רעים שלה שלא בשליחותו של מקום ברוך הוא חס ושלום. חס ושלום שהעבודה זרה תעשה משהו שלא הקדוש ברוך הוא, זה חס ושלום. אז מה עם העבודה הזרה? לעשות דבר נגד רצון השם זה לא-- הביטול הזה הוא חס ושלום. כמאמר בלעם, למרות שבלעם היה קליפת בלעם. ויש דבר כזה שנקרא קליפת בלעם, שמגיעים שם ב... אם אנחנו עושים קשרים לפרשת בלק, תראה מה זה קליפת בלעם. אנחנו עושים פורים, זה הולך. אז זו קליפה, היא אז הייתה מלובשת בגוף גשמי, בגוף של בלעם, ולמרות שהייתה מלובשת בגוף גשמי, בכל זאת אמר בלעם: לא אוכל לעבור את פי ה' וגומר, בזמן שהוא היה מתנבא. הוא הרי היה נביא, אז בזמן שהוא היה נביא, אפילו שהוא היה מלובש באותו זמן בגוף

17:35 דובר 2 גשמי, בגוף חומרי, אז הוא הרגיש שהוא לא יכול לעבור את פי השם. עד כדי כך שהוא אמר את זה. הוא התבייש או לא התבייש, אבל הוא אמר את זה בפומבי. שמעו וכתבו. ואף שנקרא עבודה זרה, הא קרו ליה אלהא דאלהיא. בסדר, נכון, אני עבודה זרה, אני מרגישה את עצמי במציאות, אבל אני יודעת שהקדוש ברוך הוא יותר ממני. ואינם יכולים לעבור כלל על רצונו יתברך, כי יודעים ומשיגים שהוא חיותם וקיומם, שיונקים מבחינת אחוריים דאחוריים של רצונו יתברך המקיף עליהם. שיונקים מבחינת אחוריים דאחוריים של רצונו יתברך המקיף עליהם. איך זה יכול להיות, אם הקליפה וסטרא אחרא זו עבודה זרה? היא מרגישה שהקדוש ברוך הוא מקור חיותה. אם היא מרגישה את זה בפועל, איך היא יכולה ככה להרגיש? היא מציאות. אני... זה סתירה? פשוט זה קיים אצל כל אחד מאיתנו כשאנחנו אוכלים. אנחנו אוכלים כי אנחנו רעבים, שותים, נושמים אוויר. אנחנו יודעים שבלי זה, זה בשביל לחיות. אז לכן מה, בגלל שאני אוכל, אוכל זה מחיה אותי, לכן אני מתבטל לאוכל? מה זה קשור? בגלל שאני עכשיו אוכל במבה או פופקורן או שותה קפה, אז לכן אני צריך להתבטל לקפה ולעשות מה שהקפה אומר לי? אז מה אם החיים שלי ממנו? אני מרגיש את עצמי מציאות עצמאית נפרדת. אני לא מרגיש את עצמי, כן. אז על דרך זה, זה רק משל. כן, על דרך זה הקליפה וסטרא אחרא. היא יודעת, היא מרגישה שהקדוש ברוך הוא מקור חיותה, אבל בגלל ההעלם, המסך, ההסתר, זה לא מפריע לה להרגיש מציאות נפרדת. ובזה שהיא מרגישה מציאות נפרדת, בזה עבודה זרה. ולמה זה כך? אלא שיניקתם וחיותם שבתוכם

19:52 דובר 2 מבחינת גלות בתוכם. מה זה גלות? להחשיב עצמן אלוקות. נכון, הוא הקדוש ברוך הוא הגדול, מקור חיותי. אני אלוקים יותר קטן. והרי זו כפירה באחדותו. אז הן כופרות באחדותו, לא כופרות במציאותו. העבודה זרה לא אומרת אין הקדוש ברוך הוא, בגלל שהיא מודה בקדוש ברוך הוא, והיא יודעת יותר מזה שהוא מקור, מקור חיותה, מקור החיים שלה. אבל היא כופרת באחדותו. הוא לא אחד, גם אני משהו. אבל מכל מקום, אינן כופרים וכחשי בה' לגמרי ולומר לא הוא, זה הן לא אומרות, אלא דקרו ליה אלהא דאלהיא. הוא אלוקים גדול ואני קטנצ'יק. והן חיותן וקיומן נמשך ויורד עליהן מרצון ה' ברוך הוא, ולכן אינן עוברין רצון ה' ברוך הוא לעולם. אז כל האריכות הזאת מה באה להגיד? שהסטרא אחרא פחות גרועה מאדם. למה? כי היא יודעת את ריבונה והיא לא מורדת בו לעולם. עד שאומרים את זה: חס ושלום שהסטרא אחרא תעשה היפך רצון השם. לא שייך אצלה כזה דבר. אם כן, האדם העובר על רצון ה' יתברך הוא גרוע ופחות הרבה מאוד מהסטרא אחרא וקליפה מבחינת עבודה זרה ואלוהים אחרים. והוא, האדם שעובר עבירה, בתכלית הפירוד מייחודו ואחדותו של הקדוש ברוך הוא יותר ממנה. הוא כאילו כופר באחדותו יתברך יותר ממנה, חס ושלום. כמו שכתוב בעץ חיים, שער מ"ב סוף פרק ד', כתוב בעץ חיים, עץ חיים זה מהאריז"ל. הוא כותב שם שהרע שבעולם הזה החומרי הוא שמרי הקליפות הגסות וכולי, והוא תכלית הבירור וכולי. יש שני משלים בחסידות. מה זה נקרא בירור? איך מבררים? איך מנקים משהו? לברר זה לקחת-- להוציא את הפסולת ולהשאיר רק את הנקי. אז יש משל שמביאים, זה מכסף וזהב. איך

22:23 דובר 2 מזככים בעיקר כסף? לא כל כך זהב, פחות שייך. הזהב נמצא באדמה בגושים של זהב, פירורים קטנים אבל גושים. הוא לא מתערבב עם דברים אחרים. אבל הכסף הוא... טיפ-טיפ משחיר ומתחבר עם כל מה שמסביבו. אז צריך בשביל להוציא אותו אדמה שיש בה כסף, אבל זה, זה ביחד. איך יפרידו את זה? יש שתי שיטות. אחת השיטות זה שבהתחלה מחממים אותו לחום מאוד, מאוד, מאוד גבוה, ואז ניתך הכסף. אדמה לא ניתכת, זה אדמה, אבל כסף ניתך ונפרד. מה שקשור, זה הפסולת והשמרים, זה בצד. אחר כך לוקחים את הכסף שיצא החוצה. טוב, הכסף הזה הוא באמת כסף. זה לא אדמה, אבל עוד מעורב בו סיגים, שמרים, פסולת. מחממים אותו קצת פחות ואז יוצא כסף יותר נקי, ומה שיוצא בצד קצת פחות. ככה כל פעם מחממים אותו פחות ופחות ופחות, ויוצא פחות ופחות ופחות, עד שבסוף נשאר הכסף נקי, נקי, נקי, טהור ופסולת טהורה. יש גם שיטה הפוכה: במקום כל פעם לחמם כל פעם פחות ופחות ופחות, מתחילים מלמטה, ובמקום להוציא כל פעם את הפסולת אז מוציאים כל פעם את הכסף. כל דרגה של חום יותר. יש שתי שיטות של בירור: עם מה מתעסקים? מתעסקים להוציא את הפסולת, להוציא את הרע, או מתעסקים להוציא את הטוב, למצוא את הטוב שבפנים. אז הבירור שמדובר פה בעץ חיים, זה מדובר בכל פעם להוציא עוד קצת טוב ועוד קצת טוב ועוד קצת ועוד קצת ועוד קצת. בעולם האצילות זה הבירור הגדול. שם יוצא כל הכמות הגדולה של הכסף. אחר כך בעולם הבריאה אז יוצא עוד קצת כסף, עוד קצת אלוקות, והפסולת נופלת למטה ליצירה. אחר כך שם מנקים, מנקים, מנקים, והפסולת

24:37 דובר 2 נופלת ל-לעולם העשייה. ואחר כך בסוף, בסוף, בסוף, מה שזה כבר באמת פסולת טהורה, מה שנקרא שרידי הקליפות הגסות, שהוא תכלית הבירור. זה העולם הזה.

24:53 דובר 8 איך היה פסולת בעולם האצילות?

25:00 דובר 2 זה פסולת ביחס ל-- פסולת זה שמרים. ביחס לעצם האלוקות זה, אצילות זה נקרא יש מאין. זה אומנם רק אלוקות, אבל זה סוג מין ציפוף של אלוקות. למעלה מ-- למעלה מהעולמות, למעלה מהאצילות, שם אי אפשר לדבר על חכמה. אין, אין שם דבר כזה חכמה. יש אלוקות אין סוף. יש, יש מפה עד לפה זה חכמה. מפה עד לפה זה בינה. מפה עד לפה זה דעת. וזה מתחבר עם זה וכלול מזה ומשפיע על זה. כשיש גבול, מה פשט אלוקות וגבול? אלוקות אין גבול. אצילות זה אלוקות, אבל אלוקות כמו שהוא בא באופן של גבול, אז זה כבר, זה כבר לא ממש אלוקות. בגלל שהלשון הוא מתייחס לזה כאל יש מאין. כבר אי אפשר כבר לומר פסולת ועוד ועוד נקייה, אבל זה, זה לא, זה לא בטהרתו.

26:03 דובר 8 מה זה כותב נקייה? מה שיורד למטה זה כבר לא כל כך פסול.

26:07 דובר 2 כש-כש-כשאת זה מנקים אז מה שיורד למטה זה עדיין מאוד, מאוד, מאוד נקי, אבל זה כבר לא כל כך נקי כמו שם. הפסולת של האצילות זה כבר, כבר רק הפסולת. מה שיורד, מה שיורד לבד זה רק הפסולת של האצילות, ומה שיורד משם זה וכן על דרך זה. אפשר להסביר את זה עוד, אבל זה לא, לא הנושא של ה-- של ה-- של הפרק. צריך להסביר לתלמידים. תלמידים, שהעולם הזה הוא תכלית הבירור, תכלית בירור. הכוונה שאחרי שהוציאו את כל, כל, כל הטוב שרק אפשר, איכשהו מה שנשאר שהוא רע טהור, זה העולם שלנו. מה זה רע טהור? שהוא נפרד בתכלית מהאלוקות, שלא מרגישים שום דבר. ולכן, בגלל שכל מציאות העולם הזה היא תכלית הבירור, שרידי הקליפות הגסות, לכן מעשי העולם הזה קשים ורעים. איך תפסתי את החניה? זו חוצפה כזאת! איך היא לא עומדת בצד? מה יש לו ממני? מה, הוא לא רואה שאני צריך לעבור פה? מה, הוא לא יכול להתחשב קצת? כל העולם הזה בכללותו הוא, הוא, הוא חוצפה עזית. כל העולם זה-- אדם מסתכל על חלק אחד מסביבו. אי אפשר, אי אפשר, אי אפשר לתפוס. ההתנהגות של אנשים זה בלתי נתפס לפעמים. ה-השנאה, הקנאה, התאווה, הכבוד, חוסר התחשבות, גם דינים עד הסוף. זה, זה, זה בלתי נתפס, זה בלתי נתפס. זה פשוט בלתי נתפס. אי אפשר להבין את זה. שכל אנושי, שכל אובייקטיבי, הוא לא ייתן לכזה דבר לקרות. ורשעים גוברים בו וכו'. ולכן אמרו רז"ל וכו'. אז מה המסקנה? המסקנה היא שכשאדם עושה עבירה אז הוא גרוע יותר מהסטרא אחרא, כי היא לא יכולה למרוד בהחלט. בגלל שאנחנו חיים בעולם כזה, אז לכן אנחנו לא מרגישים

28:21 דובר 2 את האלוקות בכלל, ויכולים לעשות, בגלל שאנחנו לובשים בגוף חומרי, לעשות היפך רצון ה' יותר גרוע מהסטרא אחרא. ולכן אמרו רז"ל בפסוק, "כי תשטה אשתו": אין אדם עובר עבירה וכולי. ואפילו אישה מנאפת שדעתה קלה. למה היא מנאפת? כי דעתה קלה. הייתה מושלת ברוח תאוותה לולי רוח שטות שבה המכסה ומסתיר ומעלים את האהבה המסותרת שבנפשה האלוקית. עכשיו הוא מסביר. מה זאת אומרת? הרי האהבה המסותרת שבנפשה האלוקית ותשוקתה באמונת ה' יתברך וייחודו יתברך לא להיפרד חס ושלום מאחדותו, אז זה כן היה מתגלה אצלה. אפילו נוטלים את נפשה, אותה אחת שהיא עכשיו עושה את העבירות הכי חמורות שבתורה, עם אותה אחת אנחנו רואים, יש לנו הוכחה שדעתה קלה. כולם רואים ויודעים עליה: זאת היא, דעתה קלה. מכירים אותה. אבל בואו נראה בפועל שאם מעמידים אותה מול הקיר ל-- להמיר את דתה, היא כן תשאף לנשיאה. אותה אחת, ואני יודע שדעתה קלה, אבל היא כן תשאף לנשיאה. מה קורה פה? מה? מה מתרחש אצלה? אפילו נוטלים נפשה ממנה לעבוד עבודה זרה חס ושלום, ואפילו בהשתחוויה לבדה, רק תשתחווי, אל תמירי את הדת באמת, רק תשתחווי כלפי חוץ, גם את זה היא לא תעשה. בלי שום אמונה בליבך. אז כל שכן הייתה צריכה להיות אצלה קל וחומר לכבוש את היצר ותאוות הנפש אם היא מוכנה למות על קידוש ה'. לא תמיד, אבל כזה דבר יכול לקרות. אז, אז למה ב-- בתאוות הניאוף למה, למה פה היא לא בסך הכול? מה ההבדל? כל שכן לכבוש יצר ותאוות ניאוף שהם ייסורים קלים ממיתה, ה' ישמרנו. אז הייתה צריכה למשול בנפשה. אז מה באמת ההבדל? ההפרש שאצלה בין ניסיון ניאוף לניסיון השתחוויה לעבודה

30:31 דובר 2 זרה, שזה היא מוכנה לעשות וזה היא לא מוכנה לעשות, היא יודעת זה עבירה. אז למה היא עושה את זה? הוא גם כן רוח שטות בקליפה. שטות זה נקרא... שטות, זה חצי שקר, זה לא אמיתי. זאת אומרת, הרבי גם מתחיל להסביר פה שבעצם זאת הנקודה שפה הוא מתחיל להסביר, שבעצם אין הבדל בין עבודה זרה לשאר העבירות. עד עכשיו הוא אמר את זה. הוא אמר, הוא לא הסביר. הוא אמר לנו כמה פעמים עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם מכמה-- מכמה כיוונים, שהאדם שעובר עבודה ז-- אה, כל העבירות הוא גרוע ונפרד מאלוקות כמו, כמו אחד שעובד עבודה זרה, וזה כמו עבודה זרה עצמה ויותר גרוע מעבודה זרה עצמה. למה? מאיפה אתה מביא לנו את זה? אז הוא מתחיל להסביר את זה דרך אותה אישה, שרואים אצל אותה אישה שיש הבדל אצלה בהרגשה שלה בין עבודה זרה לבין ניאוף לבין שאר עבירות. מאיפה בא אצלה? אם אין שום הבדל, למה היא מרגישה שיש הבדל? ההרגשה הזאת שאצ-- שאצלה שכאילו יש הבדל, זו הרגשה שבאה מצד רוח שטות, מצד ההעלם והסתר של העולם הזה. הוא מסביר את זה מאוד יפה בפנים. ההפרש שאצלה בין איסור ניאוף לאיסור השתחוואה לעבודה זרה הוא גם רוח שטות דקליפה, המלבשת לנפש האלוקית עד בחינת חכמה שבה, וזה נקרא עד ולא עד בכלל, מפני אור השם המלובש בחכמה כנ"ל. צריך ללמוד את זה בין עד ועד בכלל ועד ולא עד בכלל. כן. אוקיי. יש לנו כל בוקר בבית כנסת חב"ד. כל בוקר יש, אה, ויכוח. בסוף התפילה אומרים תהילים. כן. אז יש כאלה שאומרים, אה, היום אומרים תהילים עד כ"ד, לא עד כ"ה.

32:45 דובר 9 עד כ"ד או עד כ"ה?

32:47 דובר 2 עד ועד בכלל, לא עד ולא עד בכלל. צריך להגיד את הפרק או לא צריך להגיד את הפרק. עד, עד פה וזה לא, או גם את זה. זה ממש כבר שנים, אה, ויכוח, אה, כל בוקר. זה כבר, זה כבר נשמע...

33:01 דובר 9 זה כבר מגיע, סליחה.

33:03 דובר 2 מה?

33:03 דובר 9 מגיע, סליחה.

33:04 דובר 2 כן, כן, כן. חי וקיים. אז זה, זה נקרא עד ועד בכלל. ה-ה-הרוח-- מה ההבדל בין אותה אישה שמנאפת-- כבר אמרנו, אמרנו כבר בכמה מקומות. ראינו פרק י"ט, אז הוא הסביר שם שהרוח שטות יכולה לכסות על הנפש האלוקית, על הכוחות של הנפש האלוקית, על העצמות של הנפש האלוקית, על בחינת חכמה של הנפש האלוקית. הרוח שטות איננה, היא לא יכולה להגיע לשם. היא יכולה לכסות על הכוחות שלה, על ההתגלות שלה, על ה-- אה, איך שהיא נראית, על הציור שלה, על המציאות שלה. על עצם מציאותה של הנפש האלוקית, שם הרוח שטות לא יכולה לכסות. אז כל שאר הבחינות ששמה זה מדובר רק על גילויים, אז שם יכולה הרוח שטות, יכולה להעלים. היא יכולה לא להרגיש, אותה אישה או אדם יכול לא להרגיש, שזה עבודה זרה. ברגע שזה מגיע ל-לנקודה שם הרוח שטות לא יכולה להעלים, אז שם מרגישים את ההבדל. זאת אומרת, בה-- האמת היא-- בעצם אני רוצה להגיד ככה: האמת היא שאין הבדל. באמת אין הבדל. באמת אין הבדל. כשאתה עושה עבירה, הוא נפרד מהאלוקות בדיוק כמו בעבודה זרה. אז אותו דבר, אין שום הבדל. ההבדל הוא אם הוא מרגיש את זה או לא מרגיש את זה. זה ההבדל. ההבדל הוא בהרגשה, שאם זה בעבירה אחרת אז אני לא מרגיש שאני נפרד, ואם זה בעבודה זרה אני כן מרגיש שאני נפרד, ולכן פה אני מבסוט עם עצמי ופה אני לא מרגיש שאני צריך למסור את נפשי. אבל המציאות, מצד המציאות אין שום הבדל, וההרגשה שיש לי שכאילו יש הבדל זו הרגשה שמקורה מאיפה? מהקליפות, והקליפות זה שקר. אין שום הבדל. אבל באמת לאמיתו, אפילו עבירה קלה, הרי

35:16 דובר 2 העוברה עובר על רצון העליון ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא אמר ככה והוא עשה פה. הוא עבר על רצון השם בדיוק כמו עבודה זרה. מה זה שאני, הקדוש ברוך הוא אמר אסור לעבוד עבודה זרה או אסור, אה, נגיד לא יודע מה. זה אותו קדוש ברוך הוא וזה אותו המה. זה אותו דבר. הוא נפרד אותו דבר בדיוק, והוא בתכלית הפירוד מייחודו ואחדותו יתברך יותר מסטרא אחרא וקליפה הנקראת אלוקים אחרים ועבודה זרה ממש, ויותר מכל הדברים הנשפעים ממנה בעולם הזה, שהם בהמות טמאות, חיות ועופות טמאים ושקצים ורמשים, וכמאמר יתוש קדמך. פירוש, דאף יתוש שמכניס ואינו מוציא, שהיא קליפה היותר תחתונה ורחוקה מבחינת קדושה המשפעת בתכלית הריחוק, קודמת לאיש החוטא בהשתלשלות וירידת החיות מרצון העליון ברוך הוא. זה יותר נוגע לאגרת הקודש, המשפט הזה. כשמתי אדם נותן, גם יש אדם כזה שהוא מדהים, הוא נותן. למה הוא נותן? יש לו אז הוא נותן. תראה עוד חותם שאין לך.

36:35 דובר 10 לא מעט כסף.

36:37 דובר 2 מה?

36:37 דובר 10 כן.

36:38 דובר 2 מה את אומרת?

36:39 דובר 10 לא מעט כסף, איך הוא נותן.

36:41 דובר 2 עשה מה?

36:44 דובר 10 מישהו שואל אותי על איזה נימט-- ניצח בלוז.

36:45 דובר 2 איך כתוב באגרת הקודש שלמדנו בשבוע שעבר, בתניא, שאברהם אבינו, כך זה ההוכחה שגבורת אלוקים בלבו שמה, שבדרך חזרה ממצרים הוא פרע את הקפותיו. למה הוא דבר? הוא נורא רצה לתת צדקה, לא היה לו ממה, אז עשה מה? עשה פקודים גדולים. איך הוא ייתן צדקה אם אין לו? אז הוא עשה.

37:18 דובר 11 יש לי סיפור שאני מאוד אוהב לספר אותו בהקשר הזה, מי שכבר שמע את המקרה תניח לי בקרוב, כבר יצא לשמוע אותו, לא נורא. בתקופה ש...

37:30 דובר 2 אחרי חמדת השטיח? זה של משפחת סדף[?]?

37:35 דובר 11 לא, אז התקופה שגרנו, היה, היה זוג בכפר חב"ד, טוביה ורבקה פרץ, שמאוד קירבו אותנו. אנחנו היינו, אני הייתי קיבוצניק בלי, בלי פרנסה. הייתי בצבא בסדיר. אנחנו מקבלים שמונים שקל בחודש, שמונים לירה בחודש, ואשתי הייתה באמצע לימודים בסמינר ולא עבדה, ולי כבר ההורים בקיבוץ בעצם שלא מקבלים שום דבר, לא חתונה ולא אחרי החתונה ולא לפני החתונה, ואמא שלה הייתה אישה מבוגרת, סנילית, אבא שלה התפרץ במומקום, לא הכירה אותו כמעט. בקיצור, לא היה לנו לא כסף ולא חסכונות ולא עבודה, ועוד היא הייתה באמצע לימודים ואני הייתי בצבא. קיצור, לא היה לנו לא כסף לחיות, לא כסף להתחתן וגם לא שום סיכוי שיהיה לנו כסף לחג, שום דבר.

38:29 דובר 10 הם היו בחתונה?

38:30 דובר 11 מה?

38:30 דובר 10 הם הגיעו לחתונה? ההורים קיבלו-

38:33 דובר 11 עוד בקיבוץ הגיעו, אז רצינו שנעשה את החתונה בקיבוץ ג[?], שם אין הוצאות. כן, היה סיפור. בקיצור, בסופו של דבר שבוע וחצי לפני החתונה הקיבוץ שינה את דעתו וגירשו אותנו משם. זה כבר אחרי שהדפסנו הזמנות וחילקנו גם. סיפור ארוך עם הרבה פרטים, מצחיקים. היום זה מצחיק, אז זה לא היה כל כך מצחיק. ואז פתאום אשתי נתקלה, מצאה חן בעיני אותה גברת רבקה פרץ שהיא הגיעה, פשוט לקחה אותנו תחת חסותה. היא, היא שכרה לנו בכפר חב"ד את האולם שהיה אז בית מדרש, זו לא הייתה כנסייה. אבל בכל מקרה צריך לעשות סעודת חתונה, אורחים וזה, נכון? אז היא קנתה את הכל וגם תזמורת, תזמורת, נגנים, זמרים. עכשיו צריך גם, הזוג צריך לגור איפשהו אחר כך, נכון? סידרה לנו בית בסביבות חמישים לירה לשנה, שילמה לנו חצי שנה ראשונה. וצריך גם שיהיה בבית איזה רהיטים, מיטה, כיסא, משהו, לפחות שיהיה בו זה. קנתה לנו רהיטים. ובסופו של דבר אחרי החתונה לא נשאר לנו הרבה מתנות אבל בכל זאת חתונה, קצת מביאים, קצת כן מביאים. לא היה לנו בכלל הוצאות על החתונה, אז אחרי החתונה עם ה-- עם העודף של עודף כספי החתונה נסענו, נסענו לרבי. כיסינו הוצאות. אז הזוג הזה אחר כך כבר המשיך. אז הם היו-- היינו בכפר כבר איזה שנתיים והם מאוד התקרבו גם אלינו במשך הזמן בחוץ והיא הייתה מאוד קרובה אלי עד היום. ואחד הימים, אז בסיפורים אותה תקופה אחד הסיפורים היה שהיא, אשתו סיפרה לאילנה סיפור, אה, סיפור כזה שבעלה הוא יפעת[?], שמעת? זה סוג של יהודי מאוד מוכר בחב"ד. כסף יש לו, הוא לא מיליונר, רחוק מאוד מזה, אבל יש לו כסף והוא

41:06 דובר 11 יהודי מאוד מקושר לרבי. הוא גם לומד בספר תניא בבית כנסת וגם מאוד מקושר נפשית. הוא היה נוסע לרבי כל, כל שבת מברכים. לחגים ודאי. לא מדובר על החגים. בכל החגים הוא היה נוסע. אולי פעמיים שלוש בבית, אני לא בטוח, אבל, אה, כל יום דפגרא אצל חסידים, זה היה מאוד קיצ'יסטי. כל פעם שיש יום דפגרא באמצע החודש או בתחילת או בסוף החודש היה נוסע, וחוץ מזה הייתה לו זמינות כל הזמן כשמתחילים הוא נוסע לרבי.

41:42 דובר 12 היה חי בחב"ד ניו יורק?

41:45 דובר 11 נוסע הרבה, פעמיים שלוש בחודש. כן. כל פעם היה נוסע לרבי ליום, לכמה שעות, נוסע, חוזר, נוסע, חוזר כל הזמן. היה, היה כמה וכמה פעמים שהרבי דיבר על זה בהתוועדות ב-ב-ברבים ובארוחות מיוחדות גם במקרא תורת מנחם שנמצא פה יהודי שעכשיו חוזר, עכשיו הגיע כמה וכמה פעמים ותכף יותר-- יהודי מקושר ללב ולנפש. קיצור, אחת הפעמים שהוא חוזר, אבל איך היה? איך היה ההתנהלות של הבית? אני לא יודע. היום, אז היה ככה אשתו הייתה בבית, לא עובדת, לא הצליחה לעבוד, עקרת בית שהייתה נראה אז עם הילדים. הם היו עוד כמה והוא מפרנס את המשפחה. והיות שצריך לתת הרבה כסף לצדקה וכתוב בהרעיות חודש שלמדנו השבוע שאדם צריך להשקיע בדיוק הפוך. אם קדושה זה אחד שני-- אם אדם מרגיש את עצמו אין ו-- אז הוא לא צריך שום דבר. צריך את הכל לתת. מה אתה צריך לעצמך? מה, החיים שלך יותר טובים מהחיים של השני? למה אתה צריך שיהיה לך משהו לאכול וזה וזה והשני צריך-- אתה צריך להתלבש יפה והשני למה שהוא לא יהיה הפוך? לדוגמה יש לי כסף אז אני אתן לו שהוא יתלבש יפה ואני לא אתלבש-- אתלבש פחות. כאילו מה, למה לי צריך להיות יותר מאשר לשני? כאילו מה עם איפה? מה הרעיון בזה? אז הוא ממש הוא מרגיש ככה וחי ככה. אז הוא נתן לאשתו תקציב לבית. תקציב חודשי. לא זוכר איזה סכום שמספיק בשביל-- מספיק בהרחבה לצורכי הבית וכל השאר לצדקה. צדקה פשוטו כמשמעו. ויהי היום היהודי חוזר לרבי, נכנס לבית ורואה שטיח חדש בבית. מיד. מה השטיח הזה? מה כאילו יש כסף? הוא חושב, מה חסכתי קצת וכאילו השקעתי. אני

43:59 דובר 11 נותן יותר מדי. הפחית את התקציב. יש לו כסף לצדקה. אני מכיר את היהודי אישית. זה לא, לא סיפור, איזה סיפורים. אני מכיר אותו. הוא חי-- לפני שאתה מקבל את הארגונים, את המלכות הסיעודיות והרפואי, הם בקשר איתו די ככה פעם בשבוע שני מביא. אז קדושה פירושו אני אין ואפס. אני לא מציאות. אם אני לא מציאות אז כל מה שיש זה רק לתת לשני. קדושה פירושו השפעה, קדושה זה ביטול. ביטול פירושו לא צריך שום דבר לעצמי, כל מה שאעשה הכל לשני. אז מה ההפך של הקדושה?

44:53 דובר 13 למה לא-- גם לא יהיה לי כלום.

44:57 דובר 11 זה לא נכנס, זה לא נכנס לתפיסות העולמיות. זה לא, זה לא נכנס לו פנימה. הוא לא מרגיש את זה. הוא באמת כבר תשכח. לא מדבר על קדושה פרטית אישית כרגע, כן? קדושה, קדושה פירוש הדבר שהאדם מרגיש ביטול. מה זה ביטול? ביטול פירושו שהוא באמת מוותר. לא שהוא מבין שצריך לוותר. הוא באמת מרגיש ש-ש-שלא מגיע לו.

45:21 דובר 13 באמת לא מרגיש כזה.

45:23 דובר 11 הוא באמת מרגיש ככה. זה שייך לכל אחד מאיתנו. זה נקרא קדושה. וממילא מה זה ההפך של קדושה? כשא-- ככל שאדם יותר מרגיש את עצמו עוד יותר, זה חסר לי ועוד אין לי ואני רוצה להשיג וזה וזה וזה. הוא יותר יותר מלא ברצונות ותאוות וחשקים ואני לא יודע איך לקרוא לזה. אז כך הוא יותר רחוק מהקדושה. אז מה זה השיא של ביטוי של של קליפה, של היפך הקדושה? יתוש. למה יתוש? יתוש זה מה שהגמרא קוראת יתוש. זה בעל חיים כזה שהוא לא מוציא. אוכל ואוכל ואוכל ואוכל עד שמת. שום דבר אני לא אוציא החוצה.

46:10 דובר 13 אמרתי שיש לי יתוש בראש.

46:12 דובר 11 אה? אני לא יודע אם זה נראה לך יתוש או לא. אולי כן. יתוש-- א-א-א-אני לא, אני לא יודע על איזה בעל חיים מדובר. באמת שאני לא יודע. המציאות שעליה מדובר, יתוש זה מין כזה בעל חיים שהוא לא מוציא שום דבר. הכל בשבילי. אבל אדם כזה שהוא עושה עבירה הוא יותר-- "ויתוש קדמך, ואף יתוש שמכניס ואינו מוציא, שהיא קליפה היותר תחתונה ורחוקה מבחינת הקדושה המשפעת בתכלית הריחוק, קודמת לאיש החוטא בהשתלשלות וירידת החיות מרצון העליון ברוך הוא. וכל שכן שאר בעלי חיים הטמאים." אז שאר בעלי החיים הטמאים הם אולי טמאים, אבל הם פחות מיתוש. הם לפחות מוציאים משהו, הם נותנים משהו, מגדלים את הילדים שלהם. "שכולם אינם משנים תפקידם ופקודתו יתברך שמו. ואף על גב דאיהו לא חזי, מזליה חזי." כן, אותו אריה שלא משנה תפקידו בעולם, או עכבר, אבל הוא לא עושה את זה כי הוא מכיר בגדולתו של הקדוש ברוך הוא. הוא לא מכיר את הקדוש ברוך הוא. אתה מבין את זה בבעל חיים, כן? אבל אף על גב שהוא לא, אבל יש לו חלק רוחני שמחיה אותו, והוא לא נשמה, או עכשיו רצונות כל הנפש שמחיה אותו. היא כן מרגישה את הקדושה. וכמו שכתוב "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ." ופירשו רז"ל שאין חיה רעה מושלת באדם אלא אם כן נדמה לה כבהמה. והצדיקים שאין צלם אלקים מסתלק מעל פניהם, כל חיות רעות אתכפיין קמייהו. לא רק ש-- כמו שכתוב בזוהר לגבי דניאל וגוב האריות, שלא רק שהאריות שם לא הזיקו לו, אלא הם גם נכנעו אליו. אם כן, החוטא ועובר את ציווי הבורא, אפילו בעבירה קלה, אבל בשעת מעשה

48:23 דובר 11 הוא בתכלית הריחוק מקדושה עליונה, שהיא יחודו ורצונו יתברך, יותר מכל בעלי חיים הטמאים ושקצים ורמשים שהם מושפעים מהסטרא אחרא, ואפילו יותר מקליפת עבודה זרה. מי שלמד את הפרק עד כאן הייתה אמורה לעלות לו שאלה. התורה, אז, כן, עושה חילוק. בעצם כל מה שראינו עד לפה זה חילוק בין עבודה זרה לשאר עבירות. נכון? עבודה זרה-- סליחה. אדמו"ר הזקן גם אומר שאין שום חילוק בין עבודה זרה לשאר העבירות, שכל עבירה שאדם עושה, עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, עבירות חמורות, עבירות קלות, כל עבירה מפרידה אותו מהקדוש ברוך הוא באותה מידה בדיוק. זה מה שהוא אמר עד לפה. אבל התורה אמרה אחרת. בתורה כתוב שיש עבודה זרה, או שלוש עבירות שעליהן ייהרג ואל יעבור, ושאר עבירות זה לא ייהרג ואל יעבור. נכון? התורה עושה חילוק. למה אתה אומר שאין שום חילוק? בסדר? ומה שפיקוח נפש דוחה שאר עבירות חוץ מעבודה זרה, וגם אמרו שיעבור ואל ייהרג, זה רק על שלוש דברים, על עבודה זרה ועוד שניים. אז אתה רואה שהתורה עושה חילוק בין עבודה זרה לשאר העבירות. מה אתה אומר שאין שום הבדל? היינו כפירוש חז"ל: אמרה תורה חלל עליו שבת אחת בשביל שישמור שבתות הרבה, ולא משום קלות העבירות וחומרן. הופה, הופה, זה חידוש גדול. להגיד מה שאדמו"ר הזקן קובע פה, ש-- האמת היא שבאמת אין הבדל. זה שהתורה אמרה ייהרג ואל יעבור זה לא בגלל שעבודה זרה יותר חמורה. לא. עבודה זרה זה, זה, אני לא יודע, איסור שבות, לטלטל בשבת מחוץ לתחום, זה אותה חומרה, אותו דבר. אין שום הבדל. למה ה-ה-ה-- התורה אמרה על זה ייהרג ואל יעבור ועל זה התורה, התורה

50:56 דובר 11 לא אמרה ייהרג ואל יעבור? לא בגלל שזה יותר חמור וזה. לא, הן חמורות אותו דבר. בגלל שפה אם הוא, פה אם הוא יחלל את השבת הוא יוכל להמשיך לשמור, לשמור מצוות גם אחר כך. בזה הרי הטעם, כתוב. זה לא בגלל שזה יותר חמור. מצד החומרה זה אותו דבר. חילוק. אי אפשר להגיד כזה דבר. נכון? אז לכן יש פה סוגריים. אדמו"ר הזקן, כל זמן שיש לו-- ההסבר שלו על איזושהי שאלה, אז הוא בתוך התניא מכניס גם את ההסבר, והרבה פעמים זה בתוך סוגריים, כמו פה. אז הוא מוסיף כמה שורות להוכיח את מה שהוא אומר. תדע. ועושה פה מהלך מאוד מעניין. שבת, הרי שבת חמורה ושקולה כעבודה זרה לעניין שחיטת מומר לדבר אחד, וכתוב בשולחן ערוך יורה דעה סימן ב'. מה שאין כן במומר לגילוי עריות. עד כאן. מה אמר? יש דבר שנקרא, אה, מומר לדבר אחד. יהודי שהוא שומר מצוות. מצווה אחת הוא החליט זה לא מתאים לו.

52:16 דובר 11 נפל עליו איזושהי מצווה, אני לא שומר שבת, לא בא לי. כל המצוות הכל בסדר. זה קשה לי, זה תשאיר לדור הבא. כל המצוות בסדר. תפילין? אני עובד קשה, אין לי זמן לזה. הוא, זה נקרא מומר לדבר אחד. כל המצוות הוא מקיים חוץ ממצווה אחת. אז אומרת הגמרא שאדם כזה, אז למרות שכל המצוות הוא מקיים, כן, אם הוא מומר למצווה אחת שהוא לא מוכן לקיים, אז השחיטה שלו אסורה. אסור לאכול מהשחיטה שלו. עכשיו הוא שוחט, הוא מומחה שחיטה, יודע את ההלכות, הכל בסדר. הוא מומר למצווה אחת שהוא לא מוכן לקיים, והשחיטה שלו אסור לאכול. בסדר? מתי זה תופס? אז אם הוא מומר לשבת, הוא החליט ששבת הוא לא שומר, שחיטתו אסורה. כן? אה, אבל אם הוא מומר לגילוי עריות, הוא מקיים את כל המצוות שבתורה, אבל הוא, זה העניין של עריות, הוא לא מחליט. עם זה אין לו בעיה.

53:33 דובר 3 אז זה כן מותר?

53:34 דובר 11 שחיטה שלו מותר לאכול. הלכה. אז מה יותר חמור? שבת הרבה יותר חמור, נכון? כי בשבת אומרים שהוא מומר, גם בגלל שהוא מומר אסור לאכול מהשחיטה שלו. בגילוי עריות הוא ייהרג ואל יעבור, אבל אם הוא מומר לזה מותר לאכול מהשחיטה שלו. אז מה יותר חמור? שבת יותר חמור מגילוי עריות, נכון?

53:58 דובר 3 שוחט קצת יותר ירא שמיים.

53:59 דובר 11 הכל בסדר על פי ההלכה. מזה יוצא-

54:04 דובר 3 שיש לאכול, לאכול יותר או לאכול או לאכול פחות. יש הבדל בין זה.

54:10 דובר 11 אם השוחט הוא מומר לגילוי עריות, מותר לאכול מהשחיטה שלו. שולחן ערוך יורה דעה. אם הוא מומר לשבת, אסור לאכול מהשחיטה שלו. מה יותר חמור? שבת יותר חמור מגילוי עריות, נכון? זה מה שיצא. ממשיך אדמו"ר הזקן. אפילו הכי, פיקוח נפש דוחה שבת ולא גילוי עריות. אומרים לאדם או שאתה מחלל שבת או שאנחנו הורגים אותך. אז מה אומרים לו? פיקוח נפש דוחה שבת, נכון?

54:47 דובר 3 תלוי את מי אתה שוחט.

54:49 דובר 11 אבל אם אומרים לו, תשמע, או שאתה עכשיו עושה עריות או שאנחנו הורגים אותך, מה אומרים? למות. אז מה יותר חמור? גילוי עריות יותר חמור, נכון? אבל רגע אחד לפני כן הוכחנו ששבת יותר חמור מגילוי עריות. אז איך זה מסתדר ביחד? אז מזה אומר-- מוכיח אדמו"ר הזקן שההבדל בין הפיקוח נפש ל-ל-למה דוחה מה, זה בכלל לא קשור לחומרה של העבירות. זה גזירת הכתוב, אלא גזירת הכתוב.

55:27 דובר 3 הרי יש הבדל בין-

55:29 דובר 11 מצד, מצד החומרה אין שום הבדל בין כל העבירות כולן, קלות וחמורות, כולל עבודה זרה, כולל עבירות דרבנן. אם שופטים מצד החומרה, יש הבדל מבחינת העונש, מבחינת הדינים, וההבדל בדינים הוא-הוא-הוא לא קשור לחומרה של העניין.

55:52 דובר 3 בסדר, אבל מה זה קשור למצוות כזאת?

55:54 דובר 11 מה?

55:55 דובר 3 לא, זה את אמרת, כאילו את יודעת מאיזה הרמה של מצווה שאת לא יודעת.

56:00 דובר 11 מצד החומרה, מה שעבירה-- מה זה החומרה? מה העבירה פועלת בנפש? מכרית, מרחיקה את האדם מה', הופכת אותו לבהמה, לעבודה זרה. אין שום הבדל בין החמורה שבחמורות לקלה שבקלות. אין הבדל. ההבדל הוא רק בהרגשה שלנו, וההרגשה הזאת היא רוח שטות. הרי כתוב בתורה שיש הבדל, אז רק גזירת הכתוב ולא קשור לחומרה קלה. בסדר?

56:28 דובר 3 אבל כאלה.

56:30 דובר 11 המ?

56:30 דובר 3 יש, יש משהו מאחורי גזירת הכתוב.

56:33 דובר 11 לא. זה נקרא גזירה, שאין לזה הסבר.

56:39 דובר 3 לא, לא, לא, זה לא סתם דברים. כאילו, לפעמים אומרים כאילו אם אתה חייב לעבור דבר הזה בעולם הבא, אבל הרצח זה הכי קל, אז זה...

56:46 דובר 11 כן.

56:47 דובר 3 אז מראה שיש הבדל בין הדברים.

56:50 דובר 11 יש הבדל בדינים, אבל הבדל בדינים הוא לא בגלל החומרה.

56:54 דובר 3 אם כן, הגמרא אומרת שב-ב-בעורף יש הבדל בעורף מרקיב, ומה עושים?

56:59 דובר 11 במה עושים?

56:59 דובר 3 בעורף מרקיב יש הבדל בעורף, אה, בעורף מרקיב יש הבדל בעורף, אה, יש הבדל בין זה.

57:07 דובר 11 כבר יש הבדל בין ה...

57:09 דובר 3 בחומרה שלהם. כאילו לא, ב-- יש, יש הבדל גם בקשר להלכה. גם יש כאילו רצון יותר גדול למצוות יותר חמורות, גדולות.

57:19 דובר 11 יש הבדל לגבי-- אנחנו מיד נראה שיש הבדל לגבי, לגבי הפגם שזה עושה בנפש, וגם לגבי דינים יש הבדל, שהוא לא פוגם בפרט אלא ב... בגמרא יש הבדל, אבל ההבדל הוא לא נוגע לחומרה, הוא לא נוגע ל-ל-להפרדת ה...

57:44 דובר 3 אוקיי, בסדר, אבל יש הבדל בין השתיים.

57:46 דובר 11 ההבדל נוגע, נוגע פה, לדין נוגע למה שזה עושה. הוא לא נוגע-- אין הבדל לגבי ה-ה-החומרה. זה שזה מפריד את האדם. זה מפריד את האדם וזה מסריח אותו. הוא עושה-- עבירה באה מהמילה לעבור. למה אברהם אבינו נקרא אברהם העברי? אתן יודעות?

58:08 דובר 3 לא.

58:08 דובר 11 חבל על הזמן. כל העולם מעבר אחד והוא מעבר השני. עבירה, שהוא מעביר את עצמו לצד של הקליפות, לצד של הסטרא אחרא. אין שום... זה כל-- זה עבירה וזה עבירה. פה עובר, פה הוא עובר. ופה באמת בא להסביר מה שאת נגעת בו קצת. מה בכל זאת, איפה בכל זאת כן? אחר המעשה עצמו אז יכול להיות הבדל. והנה עבירות שאין בהן כרת ומיתה בידי שמים, שבעבירות כאלה אין נפשו האלקית מתה לגמרי והיא לא נכרתת משורש אלקים חיים. רק בעבירות האחרות נפגם קצת דבקותה ואחיזתה בשורשה. בחטא זה-- נזכר עכשיו באגרת התשובה שכתוב ״יעקב חבל נחלתו״. שהנשמה, חבל הנשמה, יש בו תרי"ג נימים, שזור מתרי"ג נימים, וכשאדם עושה עבירה אז הוא מנתק אחד מהנימים ואז זה גם פועל, אה, חולשה בכללות הנשמה. בסדר? בזמן שהוא עושה את העבירה. עכשיו הוא גמר. אחרי שהוא נפרד מהעבירה הוא כבר הפסיק לעשות את העבירה. אז אם זו עבירה כזאת שהיא לא ניתקה את שורש הנשמה, היא רק פגמה באיזה שהוא חלק, שאר החבל עוד מספיק והיא עוד יכולה לחזור. אם זו עבירה כזאת שפגמה את החבל לגמרי, אז היא פגמה את החבל לגמרי. זה כבר סיפור יותר מסובך.

59:53 דובר 3 ואם מישהו כבר מורגל בעבירה?

59:55 דובר 11 אה?

59:56 דובר 3 ואם מישהו הפקיר כבר את העבירה?

59:58 דובר 11 אז פוגם כמו עבירה חמורה אחת ויותר. גם כן, כבר ראינו את זה בתחילת... אה, אבל בזמן שהוא עושה את העבירה אין הבדל, ההבדל הוא אחרי. אחרי גם נפשו... אני מדלג. אני מדלג על ה-- על ה... אפשר לקרוא את זה אחד. ולפי ערך וחילוקי בחינת כמות ואיכות הפגם בנפש ולבושיה כך הם חילוקי בחינת מירוק העונש בגיהנם או בעולם הזה, לכל עון וחטא עונש מיוחד למרק ולהעביר הלכלוך והפגם, וכן בחייבי מיתה וכרת אין פוגמין כולם בשוה. אז כל אחד מקבל את העונש, העונש על חטאו, לתקן, כי אז כל עבירה פוגמת באופן שונה, אז כל אחד גם העונשים מתקנים ומנקים באופן שונה. אבל זה פשוט. הרי גם נפשו החיונית הבהמית המלובשת בגופו וכן גופו חוזרים ועולים מהסטרא אחרא. כל הבפנים קרויים קדושה, קשר אלוקי תלוי בהם, כי הרי היא מאמינה בה' אחד גם בשעת החטא. אז הנפש האלקית שנמצאת בגוף-- כל הזמן דיברנו על נפש הבהמית שעשתה עבירות, איפה הייתה הנפש האלקית במשך הזמן?

1:01:06 דובר 4 בגלות.

1:01:06 דובר 11 אה?

1:01:07 דובר 4 בגלות.

1:01:07 דובר 11 בגלות. הייתה, והיא הייתה, ואמרנו את זה, הנפש האלקית לא, לא היו לה הרהורי עבירה בזמן שהנפש ה-- הבהמית עשתה את העבירות. רק שהייתה בבחינת גלות ממש תוך נפש הבהמית מסטרא אחרא המחטיאה את הגוף ומורידתו עמה בעמקי שאול למטה מטה תחת טומאת הסטרא אחרא וקליפת עבודה זרה, ה' ישמרנו, ואין לך גלות גדול מזה, מאיגרא רמא וכולי. מגג גבוה לבור עמוק. איפה שלוקחים אדם, זורקים אותו מגג גבוה לבאר עמוקה, אז בהנחה שהוא נשאר שם בחיים למטה, אז הוא מאוד מפחד וזה עמוק וזה צר וזה חשוך ומפחיד ורעים כל זה, ויש שם נחשים ועקרבים וזה, זה, זה איום ונורא. גם לכן הוא כבר לא בן אדם? הוא נשאר אותו דבר. המציאות שלו לא השתנתה מהותית, הוא נשאר אותו דבר כמו שהיה למעלה. רק מה, איפה הוא נמצא עכשיו? הוא נמצא כעת בבור עמוק, וזו המציאות של נפש האלקית: היא נשארה אותה נפש האלקית, היא לא השתנתה בזה שלקחו וזרקו אותה לתוך העבירה. אבל איך, מה המצב שלה שם? כמו אדם שזרקו אותו לבור עמוק. וכמו שנתבאר לעיל, דשורש ומקור נפשות כל בית ישראל הוא מחכמה עילאה, שזה פרט קצת יותר, והוא יתברך וחכמתו אחד וכולי, והוא, אדם עושה עבירה, זה כמשל האוחז בראשו של מלך ומורידו למטה וטומן פניו בתוך בית כיסא מלא צואה, שאין לך עלבון גדול מזה, אפילו עושה-- ותשמע, אדוני המלך, אני רק לרגע אחד שם את הראש שלך שם. המלך מוכן לוותר על כל הון שבעולם שלא יעשו לו את זה שנייה אחת, לרגע אחד.

1:02:58 דובר 4 שיסיטו לו את הראש שלו.

1:03:00 דובר 11 אז אותו רגע זה, זה לא יכול להיות שזה רק לרגע אחד ואחר כך הוא כבר יכול להיכנס למקווה ולעשות תשובה. אבל באותו רגע הוא נפרד ממש. שאין לך עלבון גדול מזה, אפילו עושה כן לפי שעה, שהקליפות וסטרא אחרא נקראים קיא צואה כנודע. אז עד פה גמרנו את ההכנות. אמרנו שהתחלנו שם בט"ז י"ז, שיש ה-ה-ה... את הדרך הארוכה. הדרך הארוכה בעבודת השם זה להתבונן בגדלות השם, ועל ידי זה לעורר את אהבת השם. אם אני אוהב את השם, אז ממילא אני לא אעשה עבירות ואעשה רק מצוות. אחר כך בתחילת פרק י"ח הוא אמר, אז כן, שהדרך הזאת שהסביר בשני הפרקים הקודמים היא טובה למי שדעתו היא יפה, אדם שלמד ויש לו דעת, יש לו שכל, יש רגש, הוא יכול להתבונן ולהבין ולעורר את הרגשות הקדושים שבליבו. אבל אדם שדעתו קצרה, מה יעשה? אז תשמע, יש לי... אני אסביר לך איך לעורר את האהבה הטבעית המסותרת בך. יש בך אהבה טבעית. הנה אתה רואה שמעמידים אותך אל הקיר, זה מתעורר. אני אלמד אותך איך להעיר את זה, איך תוכל להשתמש בזה כל הזמן. כדי להבין איך להשתמש, איך, איך מעוררים את אותה נפש האלוקית. אז נסביר קודם כל מה זה אחדות השם והעבודה זרה, ואחר כך הסביר שכל קיום מצווה האדם מתבטל אל אלוקות ומתאחד עם אלוקות ממש כמו בשעת קידוש השם. וכל עבירה שהוא עושה הוא נפרד מאלוקות בדיוק כמו עבודה זרה. מה שנשאר זה רק לעשות את הסיכום. זה הרבה יותר. אני אעשה אותו פרק הבא, פרק כ"ה. זה הסיכום של כל שבעת הפרקים האחרונים. איך, על מה אני צריך להתבונן ואיך אני מתבונן בכל זה? נשתמש במילים

1:05:16 דובר 11 שלמדנו כדי שאני אוכל במשך היום לעורר את אותה נפש האלוקית שתגמור אותי מרע לשלמות.

1:05:45 דובר 5 זכיתם לשמוע קולו של לקחת דף שהם כתבו.

1:05:57 דובר 11 כן.