לקוטי אמרים פרק כ"ג · תשפ"א

00:02 דובר 1 שימו רק של כל אחד.

00:03 דובר 2 עובד.

00:05 דובר 1 אמא, כתוב שבמקומות שמותר לאכול ולשתות, אז

00:11 דובר 7 אתה מה שמח פה? אתה מטומטם?

00:13 דובר 1 אמא.

00:18 דובר 7 בסדר, אם היה אתה שותה מ--

00:21 דובר 2 טוב, אנחנו מחזיקים בפרק כ"ג, נכון?

00:24 דובר 1 כן.

00:35 דובר 2 טוב.

00:35 דובר 1 מה תגיד, אפשר לעקר?

00:38 דובר 2 אה, לכולם סברות. לא צריך להגיד בכל שבוע מחדש כדי להיכנס לעניין שאנחנו לומדים עכשיו איך לעורר את הנפש האלוקית, איך לעורר את האהבה המסותרת של הנפש. הרי בעל התניא, כמו שאמרנו כמה פעמים, מקדיש לזה שמונה פרקים. בהתחלה שני פרקים למדנו מי היא אותה אהבה מסותרת, מהי הנפש האלוקית, מה עניינה, איך קוראים לה, איך היא נראית, ואחר כך אמרנו שבשביל להעביר-- להעיר אותה, לעורר אותה, להביא אותה לפועל בחיים היום-יומיים שלנו, אז צריך קודם כל להבין מה זה אחדות השם ומה זה עבודה זרה. אז הוא הסביר שני פרקים מה זה אחדות השם ואחר כך בפרק אחד מה זה עבודה זרה. מהי הנקודה? הנקודה שהוסבר שם, אחדות השם, פירוש הדבר אין עוד מלבדו, שכל מציאות העולם היא אין ואפס ורק הקדוש ברוך הוא המציאות היחי-- היש והמציאות היחידה שקיימת, שהיא אמיתית. אז אם ככה, איך אנחנו כל הנבראים מרגישים את עצמנו, מרגישים שאנחנו חיים וקיימים ורואים את העולם? זה בגלל שהקדוש ברוך הוא הסתיר מאיתנו את עצמו. הוא הסתיר מאיתנו את עצמו, אז לנו, בהרגשה שלנו, אנחנו נפרדים. לגבי הקדוש ברוך הוא העולם לא נפרד ממנו, אבל בגלל שאנחנו לא מרגישים אותו אז נראה לנו כאילו שאנחנו נפרדים. ומה יקרה-- זה היה בפרקים הקודמים. מה יקרה אם לרגע אחד ייקחו מאיתנו את ההסתר הזה? יעלימו את ההסתר הזה? אמרנו, למה אנחנו לא מאוחדים עם הקדוש ברוך הוא? כי משהו מסתיר. מצד הקדוש ברוך הוא אין הסתר, לנו מסתירים, ואם לרגע אחד יזיזו את ההסתר הזה, מה יהיה? אנחנו נהיה אחד עם הקדוש ברוך הוא ממש, ויהיה מהצד שלנו כמו שזה מהצד שלו, אותו דבר בדיוק. על זה מדובר

02:57 דובר 2 בפרק שלנו, פרק כ"ג. בכללות מה שמוסבר בפרק, שכאשר יהודי שומר תורה ומצוות, בזמן שהוא מקיים מצווה, בזמן שהוא לומד תורה, באותם רגעים שהוא לומד תורה ושומר מצוות, באותם רגעים ההעלם וההסתר של העולם מוסר, מוזז, ואנחנו מאוחדים עם הקדוש ברוך הוא בתכלית הייחוד. בדיוק כמו שזה מצידו ככה זה גם מצידנו. נכון, אנחנו לא מרגישים את זה, אבל מצד הייחוד, מצד האמת, אנחנו מאוחדים איתו בתכלית השלמות. למה אדמו"ר הזקן נכנס לזה, להסבר הזה? כי אמרנו שבשביל לעורר את הנפש האלוקית, לגלות אותה, שתפעל עלינו, אנחנו צריכים משהו שיעורר אותה. וראינו מה מעורר אותה. מעורר אותה מסירות נפש. כשמעמידים, מעמידים אותנו בפני מצב של מסירות נפש, להמיר את הדת חס ושלום, אז הנפש האלוקית מתעוררת. אז אדמו"ר הזקן רוצה להראות לנו שהעניין הזה של מסירות נפש, של אמונה בה' שייך, שייך, שייך לא רק במצוות עבודה זרה. יהודי, יהודי כופר באלוקות, כופר בקדוש ברוך הוא לא רק כשהוא עובד עבודה זרה, אלא גם בכל מצוות לא תעשה. ויהודי מאוחד עם הקדוש ברוך הוא בתכלית השלמות לא רק כשהוא עכשיו אומר שמע ישראל ומתבונן בה' אחד, אלא הוא קשור עם הקדוש ברוך הוא בתכלית השלמות בכל מצווה ומצווה. בפרק הזה אדמו"ר הזקן מתחיל לארוג את ה-- את המסכת, להתחיל להראות לנו איך בעצם כל מצווה ומצווה ולימוד תורה מקשרים אותנו בקדוש ברוך הוא בדיוק כמו המצווה העיקרית של אנכי ה' אלוקיך. אמונה בהשם. אז בואו נרד בפנים. פרק כ"ג. עם כל הנ"ל, אחרי מה שהסברנו שהדבר היחיד שמפריד אותנו מהאלוקות זה רק העלם והסתר, רק ההרגשה שלנו; מצד האמת, מצד האמת אנחנו לא נפרדים מהקדוש ברוך הוא. אז עם

05:20 דובר 2 כל הנ"ל יובן ויבואר היטב בתוספת ביאור מה שאמרו בזוהר. למה? מה קשה מה שאמרו בזוהר? מה אמרו בזוהר? בזוהר כתוב "דאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד". לעומת זאת, בתיקונים, דיברנו פעם? הזכרנו פעם מה זה תיקונים? תיקונים יש, יש חלק בזוהר, קטעים ארוכים בזוהר שנקראים תיקוני זוהר. זה גם כן מדרשים מאותה תקופה. בתיקוני זוהר פירשו "דרמ"ח פיקודין". רמ"ח פיקודין זה רמ"ח הפקודות, המצוות. "דרמ"ח פיקודין אינון רמ"ח איברין דמלכא". למה צריך להבין פה משהו? מה פה לא מובן שצריך להבין? הרי הוא אמר יובן בתוספת ביאור. מה צריך להבין? מה פה קשה? בזוהר כתוב שהתורה מאוחדת עם הקדוש ברוך הוא. במקום אחר בזוהר כתוב שהמצוות מאוחדות עם הקדוש ברוך הוא. מה פה לא מובן? הלשון לא מובנת. לגבי התורה כותב הזוהר "אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד". לגבי המצוות הוא כותב לא כולא חד. המצוות מאוחדות עם הקדוש ברוך הוא. איך? לא באופן של כולא חד, אלא באופן של איברי המלך, איברים. מה זה הדבר הזה? איזה מין משל זה להגיד ה-ה-ה-ה איך המצוות מאוחדות עם הקדוש ברוך הוא כמו שהאיברים מיוחדים עם האדם? יש כאן איזה הסבר על כל המשל ומה ההבדל בין זה למשל הראשון של כולא חד? אז קודם כל השאלה. להבין את השאלה לפני שמבינים את ההסבר. כשאומרים על שני דברים שהם כולא חד, הם שניהם דבר אחד, אז זה כמו להגיד למשל מטבע שיש לו שני צדדים. שני הצדדים של המטבע זה לא שני דברים שונים, זה שני צדדים של דבר אחד, זה אותו אחד. נכון? כשאני לוקח מטבע והופך אותו זה נהיה מטבע אחר? זה שני מטבעות שהתאחדו? לא. זה מטבע אחד.

07:57 דובר 2 יש שני צדדים שלו, אבל מדובר פה על מציאות אחת, נכון? אז כשאומרים על הקדוש ברוך הוא והתורה שהיא כולא חד, מה רוצים להגיד כולא חד? שהקדוש ברוך הוא והתורה זה לא שני דברים שמתאחדים. הקדוש ברוך הוא והתורה זה שני צדדים של אותה מטבע. התורה זה לא תורה של הקדוש ברוך הוא. התורה זה הקדוש ברוך הוא. מה זה הקדוש ברוך הוא? הקדוש ברוך הוא זה התורה. זה דבר אחד. זה לא שני דברים שמתאחדים. בסדר? זה תורה. מה זה מצוות? המצוות, הוא אומר, זה כמו האיברים עם האדם. זה כבר משהו אחר לגמרי. האדם עצמו זה השכל, הרגש, הרוחניות, התחושות שלו, הדברים שהוא רוצה ואוהב ולא אוהב. זה האדם. נכון? מה זה האיברים שלו? זה בשר וגשמיות. האדם והגוף זה שני דברים שונים בתכלית. זה לא רק שני דברים קרובים, דומים. זה רוחניות וגשמיות. נכון שבפועל אצלנו אנחנו אף פעם לא רואים גוף בלי נפש ונפש בלי גוף. זה הולך ביחד. אבל מהותו של האדם זה התאחדות של שני דברים שמצד עצמם הם שונים לגמרי, ועד שהם הפוכים, ויותר מזה, כמו שכבר ביארנו במקומות אחרים, המקורות שלהם שונים. המקור של הרוחניות של האדם זה ממקום אחד, והמקור שממנו נברא גשמיות של האדם זה דבר אחר. זה שני דברים שונים בתכלית. אז זה רוצה הזוהר להגיד: יש הבדל עצום בין תורה למצוות. התורה והמצוות מתאחדות עם הקדוש ברוך הוא שניהם, אבל יש הבדל עצום ביניהם. התורה מתאחדת עם הקדוש ברוך הוא. מה הפירוש? התורה והקדוש ברוך הוא דבר אחד. זה לא שני דברים, כולא חד. מה שהמצוות מתאחדות עם הקדוש ברוך הוא, מצוות זה לא הקדוש ברוך הוא. זה

10:09 דובר 2 לא תורה. מצוות זה משהו אחר. אלא מה? זה משהו אחר שמתאחד עם הקדוש ברוך הוא באופן כמו שאיברי האדם מתאחדים עם האדם. בסדר? ואת זה צריך להבין, מה זה המשל הזה של האיברים, וזה מתחיל להסביר. לפי... למה המצוות נקראים איברים? לפי שהמצוות הן פנימיות רצון העליון וחפצו האמיתי. מה זה המצוות? הקדוש ברוך הוא רצה שניקח אתרוג ביד, והוא רצה שנדליק נר שבת, והוא רצה שנשמור את טהרת המשפחה. זה רצונו. זה מה שהוא רצה. וזה חפצו האמיתי המלובש בכל העולמות עליונים ותחתונים, להחיותם. מה פירוש? איך המצוות מחיות את העולמות? מה, כשאני מקיים מצווה זה מקיים, מחיה משהו? מה זה קשור המצווה שאני מקיים לחיות של, של הקנגורו באוסטרליה?

11:21 דובר 8 ממשיך את החיים.

11:22 דובר 2 ממ?

11:22 דובר 8 היא ממשיכה את החיים.

11:25 דובר 2 נכון. המצוות ממשיכות את החיות, זה מה שהוא אומר. זה גם מה שאנחנו יודעים מקודם. זה לא חידוש. השאלה שהרבי רוצה להסביר פה בפרטות זה מה הקשר. למה אם אני עכשיו מקיים מצוות תפילין אז לכן יכול להיוולד קנגורו באוסטרליה? לכן יכול להיות בעולם הבריאה, אני לא יודע, מלאכים בעולם... מה הקשר בין המצוות שאני מקיים לחיות של העולמות? כי כל חיותם ושפעם תלוי במעשי המצוות של התחתונים כנודע. זה דבר ידוע. ומה ההסבר? אולי עוד כמה שורות. טוב. נמצא שמעשי המצוות וקיומן הוא לבוש הפנימי לפנימית רצון העליון, שממעשה זה נמשך אור וחיות מרצון העליון להתלבש בעולמות. נחפש את המילים איך להסביר את זה במילים פשוטות. אה, כשאדם רוצה, אה, כל אחד מאיתנו יש לו איזושהי פרנסה כזו או אחרת. למה אנחנו הולכים לעבוד? למה אדם הולך לעבוד? כי הוא רוצה להרוויח כסף, נכון?

13:00 דובר 9 רוצה משהו.

13:02 דובר 2 למה הוא צריך כסף? בשביל לחיות.

13:06 דובר 9 בשביל מה זה?

13:06 דובר 2 אז מה הוא בעצם רוצה? בסדר, אפשר להמשיך הרבה. בשביל מה? מה בעצם הוא רוצה? אדם רוצה חיים, זה מה שהוא רוצה. בשביל שיהיה לו חיים הוא צריך כסף. בשביל שיהיה לו כסף הוא צריך לעבוד. אז זה שלושה שלבים. נכון? אז מה שהוא רוצה, הרצון עצמו זה החיים. זה התענוג שלו. זה הדבר שבו הוא חפץ. אלא כדי שהוא יוכל להשיג חיים, בשביל זה הוא צריך להלביש את הרצון שלו בלבוש פנימי וגם בלבוש חיצוני כדי שיהיה חיים, שזה מה שהוא רוצה. הרצון שלו של החיים צריך להתלבש קודם בדבר כזה שנקרא כסף. והיות וכסף זה דבר שקשה, לא גדל על העצים, כמו שאומרים, אז לכן יש גם את הצד החיצוני של הרצון, שהוא רוצה לעבוד. זאת אומרת אני רוצה לעבוד, למה אני רוצה לעבוד? בשביל לקבל כסף. למה אני רוצה לקבל כסף? בשביל שיהיה לי חיים. אז זה שאני רוצה לעבוד זה חיצוניות הרצון. זה לא באמת מה שאני רוצה. מה שאני באמת רוצה זה כסף, אבל גם כסף זה לא באמת באמת מה שאני רוצה. אז הכסף נקרא פנימיות הרצון, וללכת לעבוד נקרא חיצוניות הרצון, בסדר? והרצון עצמו זה החיים. ככה זה כביכול גם המשל שם מובא לגבי הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא רוצה את העולמות. הוא לא רוצה עולמות. הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיו יהודים שישמרו תורה ומצוות. זה התענוג שלו. נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים, וכל העסק הוא עושה בגלל שלו יש לו תענוג שיהודים ישמרו מצוות. נכון? בשביל זה הוא רוצה את הכל. בשביל שישמרו מצוות אז צריך שיהיה מצוות. כן, אז הוא עשה מציאות כזאת שיקראו לה מצוות בשביל

15:02 דובר 2 שהיהודים יהיה מה לקיים. אז המצוות הם פנימיות הרצון. וכדי שיהיה איפה לקיים את המצוות ואיך לקיים את המצוות, אז צריך לבוא קודם לעשות איזו תפאורה, איזה רקע. אז באים עולמות. עולם הגשמי. העולם הרוחני. בריאה, יצירה, עשייה, אצילות, כל העולמות, מעלה מעלה. אז יוצא שכל העולמות כולם זה רק התפאורה. זה רק חיצוניות הרצון. המצוות זה הפנימיות של הרצון והלבוש הפנימי לרצון והלבוש הפנימי של הרצון. את מה הוא מלביש ממש? מהו הרצון עצמו? זה מעשה המצוות של היהודי. בסדר? אז אם ככה, אם כל העולמות בשביל מה הם נבראו? בשביל שאני אקיים מצוות. אז כשאני מקיים מצוות, בזה אני מצדיק את קיום, את קיום כל העולמות. זה שנברא, דיברנו קודם על הקנגורו באוסטרליה. אני לא יודע בדיוק איך זה קשור, אבל זה חלק מהתפאורה. זה חלק מהעולם שנברא בשביל שאני אקיים מצוות. אז אם אני מקיים מצוות, הקדוש ברוך הוא מתקיים רצונו והוא מחיה את כל העולמות וגם את אותו דבר שלי לא נראה, אני לא, לא רואה את הקשר. נמצא שמעשה המצוות שלי, של היהודי, הוא הח-- שורש החיות לכל העולמות. בסדר? בואו נעבור לדף הבא. דף ע"א למעלה. "ולכן נקראים אברי דמלכא דרך משל". לכן המצוות נקראות אברי המלך. מה הנמשל? "כמו שאברי גוף האדם הם לבוש לנפשו ובטלים אליה לגמרי מכל וכל, כי מיד שעולה ברצונו של אדם לפשוט ידו או רגלו הן נשמעות לרצונו תיכף ומיד בלי שום ציווי ואמירה להן ובלי שום שהייה כלל". זה צריך קצת להסביר מילה אחת. זה דבר שקל להבין אותו, אבל עד שלא מסבירים אז לא מבינים. אה, כשאני רו-- מה זאת אומרת שאדם-- אני רוצה להזיז

17:23 דובר 2 את היד, אין שום שיקול? יש, יש אה, מי שלומד נהיגה, ברוך השם שלא תגיעו לזה, הרבי לא רוצה שילמדו נהיגה. יש המון מכתבים כאלה.

17:42 דובר 10 איפה?

17:42 דובר 2 מה?

17:44 דובר 10 איפה?

17:45 דובר 2 איפה? אה, בחודשים האחרונים אספנו אותם. עשרות, עשרות מכתבים להמון אנשים, גם גברים וגם נשים בכל העולם שהרבי שולל בתוקף לימוד נהיגה.

17:56 דובר 10 זה בלי גיל?

17:58 דובר 2 מה?

17:58 דובר 10 בלי גיל?

17:59 דובר 2 בלי גיל. זה שולל ממש. יש שלילה ממש, יש גם רק בעדינות. כאילו תבינו, הרבי כותב, אין אפילו מקום אחד ויחיד שהרבי אומר בסדר זה מצוין. לא קיים. ממש מדהים. כאילו חיפשתי, חיפשתי-

18:15 דובר 10 רק לנשים אבל?

18:16 דובר 2 מה?

18:17 דובר 10 רק לנשים או-

18:17 דובר 2 גם לגברים.

18:19 דובר 10 לימוד נהיגה?

18:20 דובר 2 כן.

18:21 דובר 10 אז איך הם ילמדו? איך הם ינהגו?

18:23 דובר 2 הם יקנו מונית, שלא יתבלבלו. לא יודע. אני רק אמרתי מה הרבי אומר. זה הכל. אני לא... כל אחד שישאל את הרב שלו. יש כמה, יש כמה אנשים שאני מכיר אישית.

18:38 דובר 10 גם כולם עושים את זה.

18:40 דובר 2 אה?

18:40 דובר 10 כולם עושים את זה.

18:41 דובר 2 כי זה דבר שמאוד קשה, גזירה שמאוד קשה לציבור לעמוד. כנראה לכן הרבי גם לא אמר את זה ב-- הרבנית פעם אמרה ש-- על הרבי, שה-שהרבי לא יוצא ב-בתקנה, שנקרא ב-במבצע עד שהוא לא משער שרוב הציבור יכול לעמוד בה. אה, בדברים שזה לא נוח אז אנשים מדחיקים. אבל זה הרבי אומר את זה, הרבי לא מוותר את דעתו בשום, בשום דבר. גם לא ב-- גם לא ב-- טוב, זה ממש לא לעניין. עזבינו הרבי. אה, כשלומדים נהיגה יש דבר כזה שנקרא מרחק שתי שניות. שמעתם פעם? כשאתה נוסע מאחורי רכב, תשמור שאם תצטרך לעשות עצירה, אם ההוא מקדימה יעשה, צריך-- בלימת פתע, הוא השתגע, פתאום לחץ על הברקס. אתה לא יודע למה הוא לחץ על הברקס, גם הוא לא יודע. פתאום נלחץ לו הברקס. לוקח זמן מאז שאתה קולט שהוא עצר עד שאתה, "רגע, הוא עצר. מה אני צריך לעשות?" טראח, לוחץ על ה... כן? הזמן הכי מהיר, זמן תגובה הכי מהיר זה פחות משנייה, אבל זה קרוב לשנייה ובשנייה הרכב נוסע-- הרכב מספיק לנסוע הרבה מטרים בשנייה אחת. אז הכלל אומר כשאתה נוסע אחרי רכב תמיד תשמור מרחק של-- תעשה הערכה שאם תצטרך לעשות בלימת פתע, שתי שניות עד שאתה נתקל ברכב שלפניך. כן? אז, אה, יש חוק כזה. אז למה אומר אדמו"ר הזקן שאדם מגיב בלי שום שהייה כלל? ה-ה-ה-החוק אומר שזה לוקח שתי שניות. למה אתה אומר זה בלי שום שהייה כלל? לא מדברים על פעולה כזאת. פעולה שאדם עושה בצורה מודעת באמת לוקח זמן. החלטתי, עכשיו אני מזיז את היד. זה לוקח זמן. אבל כל הפעולות הבלתי רצוניות שלנו, כן? כמו שאני עכשיו-- אדם מדבר,

20:51 דובר 2 אתה רוצה להשתיק אותו תקשור לו את הידיים מאחורי הגב, לא יוכל לדבר. הפעולות הבלתי רצוניות שאדם עושה, התנועות שהוא עושה, הליכה וכולי, כל הזמן זה לא לוקח זמן. עכשיו ה-ה-האדם רוצה ללכת, הרגליים הולכות. הוא רוצה לתאר משהו, היד, היד זזה. זה לא לוקח זמן, נכון? למה זה לא לוקח זמן? מרגע שהאדם נתן פקודה, המוח נתן פקודה עד שזה הגיע ליד. איך זה-- זה יש מרחק? איך זה לא לוקח זמן? אז מה שאומר אדמו"ר הזקן זה בגלל שהאיברים בטלים לנפש, בטלים לנפש. האיברים מרגישים מה רוצה הנפש. הנפש נמצאת בכל הגוף בשווה. האיברים, איך שלא יהיה ההסבר בזה, מרגישים מה הנפש רוצה והם עושים בדרך ממילא. הנפש לא צריכה לצוות על האיבר של האדם מה לעשות. כשהיא רוצה לעשות משהו, האיבר עושה את זה מעצמו. כן? זה נקרא ביטול. ביטול בת-- זה נקרא ביטול כמו ביטול הגוף לנשמה. כן? אומר אדמו"ר הזקן למה המצוות נקראות אברי המלך? אברי דמלכא? בגלל שהמ-מ-מצוות זה לא הקדוש ברוך הוא. זה מה שהוא רוצה. זה לא הוא. הוא רוצה כך, רוצה כך. זה לא הוא. אבל הרצון שלו בטל אליו באותו אופן כמו שהגוף בטל לנשמה. בסדר? הם מתאחדים באותו אופן. לכן המצוות נקראות אברי המלך. "אלא כרגע"-- בשורה חמש. "אלא כרגע ממש כשעלה ברצונו. כך דרך משל החיות של מעשה המצות וקיומן הוא בטל לגמרי לגבי רצון העליון המלובש בו ונעשה לו ממש כגוף לנשמה". אז הרבי פה לא אומר את זה בפירוש. אבל מה בעצם כתוב פה? שכל המצוות כולן, כשאדם מקיים את המצווה, עכשיו מי נמצא פה בעולם אצלי? הקדוש ברוך הוא בעצמו. אם המצווה בטלה

23:34 דובר 2 אליו כמו ש-- מתאחדת איתו כמו שהגוף מתאחד עם הנשמה, ועכשיו אני, אני זה שמקיים את המצווה, אז אני מתאחד עם רצון השם בשלמות. אני והוא אחד כמו שהגוף והנשמה זה אחד. זה בעצם מה שכתוב, נכון? עד פה דובר על מה? על, אה, על המצוות עצמן. עכשיו הרבי הולך לפרק את מעשי המצוות לשלושה חלקים. הרי כשאני מקיים מצווה, איך אני מקיים אותה? על ידי מחשבה, דיבור ומעשה. אני לא יכול לקיים, אה, מצווה ב-- ה-ה-הנשמה צריכה לקיים את המצוות בעולם הזה. מה הקשר של הנשמה עם העולם הזה? זה הלבושים של הנפש, נכון? אתם איתי או לא?

24:30 דובר 11 כן.

24:31 דובר 2 כשהנפש שלי מתאווה לשתות כוס קפה, אז היא יכולה להתאוות עד מחר. אם אני לא אגיד לה-- אם אני לא אחשוב וארצה ואפעיל את כוח המעשה ואשלח את היד ואחר כך יברך, יתפלל וייברך, אז זה לא יגיע מעצמו. הקשר של הנשמה עם העולם זה דרך שלושת הלבושים: מחשבה, דיבור ומעשה. אז היות וכל מצווה בפועל אנחנו מקיימים על ידי מחשבה, דיבור ומעשה, הרבי רוצה להראות לנו בפרטות איך שלושת-- איך העניין הזה שהמצוות הם איברי הגוף, איך זה מתבטא במחשבה, דיבור ומעשה שלנו. אז הוא מתחיל מלמטה למעלה. וכן, לא רק המצווה עצמה היא כגוף לנשמה, אלא הלבוש החיצון של נפש האלוקית שבאדם המקיים ועושה המצווה. לא רק הרצון של הנשמה לקיים מצווה הוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא, גם ה-ה-הכוח המעשי שאיתו היא עושה את המצווה הוא מתאחד עם הרצון העליון בדיוק כמו, כמו, כמו הנשמה. כמו שהנשמה כשהיא רוצה לקיים מצווה היא מתאחדת עם הקדוש ברוך הוא כמו גוף עם הנשמה, אז גם כוח המעשה של הנשמה, זה שבפועל עושה את המצווה, גם הוא עכשיו, גם בו מתגלה הרצון העליון. שהוא כוח ובחינת המעשה שלה. הוא מתלבש בחיות של מעשה המצווה ונעשה גם כן כגוף לנשמה, לרצון העליון, ובטל אליו לגמרי. ועל כן גם איברי גוף האדם המקיימים המצווה, שכוח ובחינת המעשה של נפש האלוקית מלובש בהם בשעת מעשה וקיום המצווה, הם נעשו-- הם האיברים של האדם, נעשו מרכבה ממש לרצון העליון. בדיוק כמו הנשמה עצמה. אז לא רק המצוות הם איברי המלך, גם האדם, הגוף הגשמי של האדם, בשעה שהוא מקיים מצווה הוא בטל לקדוש ברוך הוא ומתאחד איתו כגוף לנשמה. כגון היד המחלקת

26:52 דובר 2 צדקה לעניים. אז עכשיו ביד הזאת מתגלה עצמותו ומהותו של הקדוש ברוך הוא המלובש ברצונו שבמצווה המלובש ביד. או עושה מצווה אחרת. ורגליים המהלכות לדבר מצווה. וכן הפה ולשון שמדברים דברי תורה והמוח שמהרהר בדברי תורה ויראת שמיים ובגדולת השם ברוך הוא. אז כל איברי גוף האדם, בשעה שהאדם מקיים מצווה עם אותו איבר, האיבר הזה, הגשמי של הגוף, בטל לקדוש ברוך הוא כגוף לנשמה. וזהו שאמרו רז"ל: האבות הן הן המרכבה. למה הן הן המרכבה? כל יהודי הוא מרכבה. כל יהודי בזמן שהוא מקיים מצווה אז הוא מרכבה לרצון העליון. למה חז"ל אמרו שהאבות הן הן המרכבה? מה ההבדל בין האבות לשאר כל היהודים? שאצל האבות כל איבריהם, כולם היו קדושים ומובדלים מענייני עולם הזה ולא נעשו מרכבה רק לרצון העליון לבדו כל ימיהם. אצלי, כשאני מקיים מצוות צדקה, אז עכשיו היד היא מרכבה.

28:15 דובר 2 ומה עם יד שמאל? היא פחות מרכבה. כן? כשאני לומד תורה אז המוח הוא מרכבה. ומה עם הידיים? הן עכשיו בחופש, הן עכשיו לא מתאחדות עם הרצון העליון. אבל אצל האבות, אברהם, יצחק ויעקב, כל איבריהם, כל ימיהם בלי הפסקה בכלל, היו מרכבה לרצון העליון כפשוטו, כל רגע ורגע, כל חייהם. לכן נאמר על האבות שהם הם המרכבה. אז עד פה דיברנו... אה... האמת שהייתי צריך להדגיש משהו ולא הדגשתי אותו, אבל דיברתי על זה. תסתכלו רגע בשורה-- בדף הקודם, זה חשוב בשביל ההמשך. אה, בשורה שתים עשרה, אחת עשרה, שתים עשרה. בחינת כוח המעשה של הנפש האלוקית מתלבש בחיות של מעשה המצווה ונעשה כגוף לנשמה. רואים את הלשון? שחיות ה-ה-הכוח המעשה של הנפש האלוקית בזמן קיום מצווה, באיזה אופן הוא מתאחד עם אלוקות? כמו מה?

29:42 דובר 12 גוף לנשמה.

29:43 דובר 2 כמו גוף לנשמה.

29:44 דובר 12 מתבטא.

29:44 דובר 2 מה?

29:45 דובר 12 נותן לרצון להתבטא.

29:47 דובר 2 להתבטא. כן, אבל מה המשל? כמו גוף לנשמה, זה המשל. ואחר כך, כשאנחנו מס-מסתכלים, אה, בשורה חמש עשרה, שתי שורות הלאה. כן? פתאום הוא עובר לדבר שמשמע-- בשעת מעשה קיום מצווה הם נעשו איך?

30:05 דובר 12 מרכבה.

30:05 דובר 2 פתאום זה נהפך להיות מרכבה.

30:09 דובר 12 אה.

30:10 דובר 2 אה? שמתם לב, אה, שפתאום הפעם הוא פאזה. אני לא יודע מה זה פאזה. יש ל-- בטח אתם לומדות חשמל.

30:19 דובר 12 לא.

30:20 דובר 2 ברוך השם לא. אני לא אסביר לכם מה זה פאזה. לא מוכרח אז אני אדליק נר לה' את כל הנר לא. אני אסביר-- זה האמת שהפאזה זה משל נפלא ואני אסביר-- אני רק אזכיר אותו בלי להיכנס לפרטים. אתם יודעים שיש בתים שמחוברת אליהם פאזה אחת ויש שלוש פאזות. זה-זה-זה כולם... אבל זה כולם יודעים שיש פאזה ויש שלוש פאזות. אתם יודעים יש מזגן-- יש מזגן שעובד על פאזה אחת--

30:58 דובר 12 זה כוח?

30:59 דובר 2 ויש מזגן שעובד על שלוש פאזות. לא שמעתם? לא-- באמת לא שמעתם?

31:05 דובר 12 היום פשוט יש פאזה, עד שהיום הוא עובד על כוח אחד, שלושה כוח.

31:10 דובר 2 טוב, יש-יש, רוב השקעים בבית שלנו יש בהם שלושה חורים. כן? יש-יש שקעים שיש בהם חמישה חורים. יש דבר כזה. כשרוצים מכונות חזקות באופן מיוחד אז-אז במקום שלושה חורים של חשמל יש חמישה חורים של חשמל. בסדר? למה-- מה ההבדל בין שלושה חורים וחמישה חורים? אז תמיד יש שני חורים צ-צריך תמיד, חורים של חשמל, כן? שני חורים צריך תמיד בשביל ה-- אחד בשביל למנוע התחשמלות ואחד בשביל שהחשמל יהיה לאיפה לחזור. אז שני חורים זה לא חשמל. זאת אומרת ששאר החורים זה כן חשמל. זאת אומרת שיש שני-שני סוגים. יש חשמל שצריך מקור אחד, אספקה אחת--

32:00 דובר 12 רק עם שני חורים.

32:01 דובר 2 ויש מכונות שעובדות עם שלוש אספקות של חשמל. בסדר?

32:07 דובר 12 ואלה יש להם רק שתיים.

32:11 דובר 2 ר-- ועכשיו, עד כאן בסדר?

32:14 דובר 12 כן.

32:14 דובר 2 מה ההבדל? כשיש מנוע חשמלי, אם אתה מכניס לו חשמל רק מכיוון אחד, שיטת העבודה שלו זה עובד, לא עובד, עובד, לא עובד, עובד, לא עובד, עובד, לא עובד. אז, אה, מהסיבוב הוא ככה כל הזמן ממשיך, אבל למעשה בפנים זה כן לא, כן לא, כן לא, ולכן הוא לא כל כך חזק. אם אתה מכניס לו את החשמל משלושה כיוונים, אז כל רגע הוא מקבל, מקבל את החשמל מכיוון אחר, אז לכן הוא עובד באופן רציף. אז אותה אנרגיה תיתן הרבה יותר כוח. השקעה של אותה אנרגיה תיתן לו הרבה יותר כוח. זה נקרא שלוש פאזות. בסדר? מה נוגע לענייננו?

32:58 דובר 12 סליחה שנייה, השיעור מוקלט. את יודעת. השיעור מוקלט.

33:04 דובר 2 אחר כך, אחר כך אנחנו, אה, מוחקים את החלקים שלא רלוונטיים.

33:09 דובר 12 אה.

33:09 דובר 2 זה לא-- כשזה עולה לרשת זה עולה מצומצם. אנחנו מוחקים, לא, אבל בסדר. מה זה נוגע לענייננו? עד עכשיו דיברנו, הרבי הזקן הכניס את כל האנרגיה מכיוון אחד. פתאום גוף-- מכיוון של גוף ונשמה. פתאום הוא עבר לנושא של מרכבה ורוכב. מכניס את האנרגיה פתאום מכיוון אחר. זה...

33:42 דובר 12 קשה לי עוד טיפה.

33:43 דובר 2 ואחר כך מיד נראה שכדי שהמנוע יסתובב כמו שצריך צריך את שני הכיוונים. טוב, זה היה כל מאמר מוסגר. מה ההבדל? עכשיו לענייננו, נחזור לענייננו. מה ההבדל בין גוף-- בין ביטול של גוף לנשמה לבין ביטול של מרכבה לרוכב? גוף ונשמה הם מתאחדים בתכלית האיחוד.

34:14 דובר 12 אבל כל אחד עם השתלבויות שלו.

34:16 דובר 2 נכון. אה?

34:16 דובר 12 אבל לכל אחד יש את הדרישות שלו.

34:18 דובר 2 כל אחד... כן, אבל הגוף שלי עם הנשמה שלי הם אחד. מרכבה ורוכב זה לא אחד. הרוכב הוא בן אדם והמרכבה זה עגלה מעץ. נכון שהמרכבה לא תעשה שום דבר שהרוכב לא אומר לה. היא עושה-- אין לה רצון משל עצמה, היא בטלה לגמרי לרוכב, אבל ההתאחד-- ברור לנו שהחיבור של גוף ונשמה זה חיבור הרבה יותר נעלה, בלי ערך יותר נעלה מאשר חיבור של המרכבה עם מי שמנהיג אותה. זה שני דברים שונים, נכון? אומר על זה הרבי הזקן: "החיות של הנפש האלוקית, כוח המעשה של הנפש האלוקית, הם בטלים לקדוש ברוך הוא כמו גוף לנשמה. הם מתאחדים איתו בתכלית השלמות. כמו שנשמה וגוף זה דבר אחד ממש. המעשה הפיזי של המצווה, הגשמיות של המצווה, אז ברור שגם הוא בטל לקדוש ברוך הוא. עכשיו האתרוג הזה זה לא סתם אתרוג שגדל על העץ. זה אתרוג שמקיימים איתו מצווה. זה משהו אחר לגמרי. הוא בטל לרצון העליון. אבל איך הוא בטל? כמרכבה לרוכב. לא כמו גוף ונשמה. בסדר? עכשיו, אחרי שהבנו את ההבדל בין הביטול שבין גוף לנשמה לבין הביטול של מרכבה לרוכב, בא הרבי הזקן להגיד תשמעו, יש גם פאזה שלישית. יש דרגה נעלית יותר של ביטול. יותר מאשר מרכבה לרוכב ויותר מאשר כגוף לנשמה. אך המחשבה וההרהור בדברי תורה שבמוח וכוח הדיבור שבדברי תורה שבפה הם לבושים הפנימיים של נפש האלוקית. מה, קודם דיברנו על כוח המעשה והלבוש החיצון, כוח הדיבור וכוח המחשבה זה הלבושים הפנימיים, נכון? וכל שכן נפש האלוקית עצמה המלובשת בהם. אולם הם לא כמרכבה והם גם לא כגוף ונשמה, הם מיוחדים ממש בייחוד גמור ברצון העליון. מה זה ייחוד

36:53 דובר 2 גמור? ייחוד גמור זה זה שאין כאן שני דברים שמתאחדים. גוף ונשמה גם כשמתאחדים בתכלית השלמות, בסופו של דבר הנשמה נשארה נשמה והגוף נשאר גוף. הם התאחדו. הם עובדים ביחד ואי אפשר להפריד ביניהם. אבל זה שני דברים שונים. אבל כוח הלבושים הפנימיים של נפש האלוקית, כוח המחשבה והדיבור של הנפש האלוקית. כשהיהודי חושב דברי תורה ומדבר דברי תורה, מה הוא מדבר? מה זה דברי תורה? מה זה תורה? אמרנו בהתחלה שתורה זה כולא חד. זה הוא בעצמו, נכון? ואם עכשיו המחשבה שלי, מה אני חושב? אני חושב עכשיו תורה. אז, אז המחשבה שלי היא, היא התורה. זה לא שהמחשבה שלי מתלבשת על התורה. מה שאני חושב זה תורה, והתורה זה הקדוש ברוך הוא. אז בזמן שיהודי חושב בדברי תורה, או שהוא מדבר בדברי תורה, שני הלבושים הפנימיים של נפש האלוקית, הוא לא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא, הוא מתייחד עם הקדוש ברוך הוא. הוא נהיה יחיד, הוא נהיה אחד. הוא והקדוש ברוך הוא אחד. לא שני דברים שמתחברים כמו גוף, אפילו לא כמו גוף ונשמה, אלא הוא והקדוש ברוך הוא אחד ויחיד בגילוי לגמרי. הוא כבר-

38:36 דובר 13 מה?

38:36 דובר 2 מה?

38:36 דובר 13 תהליכים כאילו?

38:38 דובר 2 תהליך, אה כן, זה לא תערובת. זה נהפך להיות דבר אחד.

38:43 דובר 13 המחשבה, דיבור או מעשה

38:46 דובר 2 זה משנה.

38:47 דובר 13 זה ישנו מצב רוח.

38:48 דובר 2 זה מה שהוא הסביר באריכות. שמעשה-- כוח המעשה, כוח המעשה זה לא המעשה הגשמי, הכוח של הנפש שמזיז את הגוף, כן? הכוח התחתון של הנפש. הוא גם מתחבר עם הקדוש ברוך הוא, אבל רק כמו גוף ונשמה. אבל שני הלבושים הפנימיים, המחשבה, דיבור מתאחדים עם הקדוש ברוך הוא בייחוד גמור ממש. ולא מרכבה לבד, כי רצון העליון הוא הוא דבר ההלכה עצמה שמהרהר ומדבר בה, שהרי כל ההלכות הן פרטי המשכות של פנימיות הרצון העליון. כל הלכה מה זה? הוא רצה ככה ואמר ככה. שכך עלה ברצונו יתברך שדבר זה מותר או כשר או פטור או זכאי או להיפך. אומר עוד יותר מזה. לא רק המחשבה והדיבור בדברי תורה, בהלכות ומצוות. וכן כל צירופי אותיות תנ"ך. גם שזה לא מצווה. מה כתוב בתורה? כל התורה כולה, כל התנ"ך כולו זה נבואות. נכון? מה זה נבואות? דבר השם. מה זה דבר השם? דבר השם זה תורה, זה הוא עצמו. אז לא רק-- איי, איי, איי, איי, איי.

40:07 דובר 13 מזל.

40:09 דובר 2 מרוב התלהבות. רגע. אז לא רק ה... לא רק מחשבה ודיבור בהלכות ומצוות, אלא גם מחשבה ודיבור בכל התורה כולה. באותו רגע ה-- הלבושים הפנימיים של הנפש, מחשבה ודיבור, מאוחדים עם הקדוש ברוך הוא בתכלית השלמות. "וכן כל צירופי אותיות תנ"ך הנמשכות מרצונו וחכמתו מיוחדות באין סוף ברוך הוא בתכלית הייחוד, שהוא היודע והוא המדע וכו', וזהו שנאמר דאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד, ולא אברין דמלכא לחוד כפיקודין." אז, אז פה גמר אדמו"ר הזקן להסביר את מה שהוא שאל בתחילת הפרק: מה ההבדל? מדוע הזוהר לגבי מצוות אומר שהם רק איברי המלך, ולגבי תורה הוא אומר שהיא המלך בעצמו? כי התורה זה הוא בעצמו. תלמיד לומד תורה מתאחד-- מתייחד עם הקדוש ברוך הוא, וכשהוא מקיים מצוות אז כוח המעשה שלו זה כמו גוף לנשמה, וה-המצווה עצמה זה כמו איברי גוף האדם, זה כמו מרכבה לרוכב. ואז יש לנו את כל שלושת השלבים. כאשר יהודי מקיים מצווה, הרי בכל מצווה שאני מקיים... כל מצווה שאני מקיים יש-- אני קודם חושב עליה, נכון? אחר כך אני מדבר בהלכות שלה, ואחר כך אני גם עושה אותה. נכון? אז בכל מצווה שאני מקיים אני מתאחד עם הקדוש ברוך הוא בתכלית השלמות. כוח המחשבה והדיבור שלי מתייחדים עם עצמותו ומהותו בייחוד גמור בגילוי ממש. בגילוי? בגילוי ממש. אני מרגישה מחשבה רגע, זה בסוף הפרק הקרוב. אנחנו לא נגיע לשם. למה לא נגיע? נגיע לשם? כן, כן, כן. נו. את רוצה ללמוד כבר? לא, אני רוצה לדעת פשוט את הגילוי. אה, אוקיי. מחשבה. נגיע. זכור את גאון. התשובה קצת מאכזבת אבל... יצא לנו זכור את. אז, אז עוד פעם. כשאנחנו מקיימים מצווה

42:28 דובר 2 יש לנו גם את המחשבה, גם את הדיבור וגם את המעשה. אז מיד אנחנו מתאחדים עם הקדוש ברוך הוא בתכלית השלמות. ה-המחשבה והדיבור שלנו מתאחדים עם הקדוש ברוך הוא ב-ב-בייחוד גמור ובגילוי, וכוח המעשה שלנו מתאחד עם הקדוש ברוך הוא כגוף ונשמה, ומה-- והמצווה עצמה, איברי הגוף שלנו מתאחדים עם הקדוש ברוך הוא כמרכבה לרוכב. אז זה היה לנו עד לפה. מה המסקנה? שורה שבע. "ומאחר שרצון העליון המיוחד באין סוף ברוך הוא בתכלית הייחוד, הוא בגילוי גמור לגמרי, בגילוי לגמרי ולא בהסתר פנים כלל וכלל בנפש האלוקית הלבושה כי" מה זאת אומרת בגילוי? עכשיו כשאני חושב דברי תורה ומדבר דברי תורה, כולם רואים שמה שאני אומר וחושב זה לא המחשבות שלי והרצונות שלי והדיבורים שלי. אני מדבר את מה שהקדוש ברוך הוא מדבר. זה לא התייחדות. זה שני דברים שונים שמתאחדים. לא. הדברי תורה שאני אומר זה הוא. אף אחד לא יעלה על דעתו לחשוב ש-- אה, כשאני אומר שאסור לאכול בשר טרף, כן? אף אחד לא יעלה על דעתו שזה בגלל שבא לי, בגלל שאני המצאתי את זה, בגלל שזה יש איזושהי סיבה, אני לא יודע מה. זה ברור כשמש וגלוי לעיני כל העמים שלמה אני אומר את זה, כי ככה הקדוש ברוך הוא אמר. והמילים שאני אומר זה מילים של הקדוש ברוך הוא. זה לא אני, זה בגלוי. אני לא מרגיש את זה. אבל האם זה בהסתר פנים? לא, זה בגלוי. כולם רואים. ומאחר שרצון העליון מיוחד עם אין סוף ברוך הוא בתכלית הייחוד ובגילוי גמור לגמרי ולא בהסתר פנים כלל וכלל, והנפש האלוקית ולבושיה-- ולבושיה הפנימיים שהם מחשבתה ודיבורה באותה שעה שאדם עוסק בדברי תורה, הרי גם הנפש

44:48 דובר 2 ולבושיה אלו מיוחדים ממש עם הקדוש ברוך הוא באותה שעה בתכלית הייחוד, כייחוד דיבורו ומחשבתו של הקדוש ברוך הוא במהותו ועצמותו כנ"ל. כי אין שום דבר נפרד, כי אם בהסתר פנים. ואם עכשיו כשאני מדבר דברי תורה וקבלת מצוות אין הסתר פנים, אז אני לא נפרד.

45:09 דובר 3 על אף זה כנראה שלא מרגישים את זה.

45:13 דובר 2 רגע, שנייה אחת.

45:15 דובר 3 מה אתה רוצה?

45:16 דובר 2 עד כאן. כל מה שיש-- אמרנו בפרקים הקודמים, מתי אדם נפרד מאלוקות? כשיש הסתר פנים. נכון? אם אין, אם אין הסתר פנים, אז כמו שמצד הקדוש ברוך הוא אנחנו אחד איתו, אז... ההסתר הוא רק מצד שהסתירו. אם בזמן שאני לומד עכשיו מצוות, עכשיו משמעותו היא שהורידו את ההסתר, הנה כולם רואים, אז אין הסתר. אז כמו שאני אחד איתו מצד שלו, אני אחד איתו גם מצד שלי, נכון? ולא עוד, אלא שייחודה של הנפש ולבושיה באלוקות בזמן שמירת המצוות הוא ביתר שאת ויתר עוז מייחוד אין סוף ברוך הוא בעולמות עליונים. מאחר שרצון העליון הוא בגילוי ממש בנפש שלבושיה עוסקים בתורה, שהרי הוא, הוא התורה עצמה. וכל העולמות העליונים הם מקבלים את חיותם רק מאור וחיות שנמשך מהתורה. אותו עצמות ומהות, אותו אור אלוקי, אותה אלוקות שמתגלה אצלי בגילוי גמור בזמן שמירת מצוות ודיבור בדברי תורה, בעולמות העליונים הוא לא קיים, הוא איננו. העולמות העליונים, איך יש להם קיום ו-- קיום וחיות? זה איזושהי דרך בשביל שבסופו של דבר ייווצר עולם הזה ו-ו-ו-ו... ולשמור מצוות. תורה ומצוות שם הם לא נמצאים, הם נמצאים פה. הקדוש ברוך הוא לא נתן את התורה בעליונים. המלאכים ביקשו, הוא לא הסכים. התורה נמצאת רק פה. שם אין תורה. אז כשיהודי לומד תורה הוא עכשיו מתאחד עם הקדוש ברוך הוא יותר מאשר הגילויים הכי נעלים בעולמות הכי עליונים. כדכתיב, "כולם בחכמה עשית", ואם כן החכמה שהיא התורה היא למעלה מכולם, מכל העולמות, והיא, היא-- רצונו יתברך הנקרא סובב כל עלמין. זה רק סובב לעולמות, היא לא מתגלה בעולמות. ופה אצלי זה כן מתגלה. שהיא בחינת התורה עם ה-- התורה והחכמה של הקדוש ברוך

47:51 דובר 2 הוא, שהיא לא יכולה להתלבש בתוך העולמות. הוא רק מחיה את העולמות ומאיר עליהם למעלה בבחינת מקיף. ואותה הארה אלוקית שהיא כל כך נעלית עד כדי כך שהיא לא יכולה להתגלות בעולמות עליונים, היא, היא המתלבשת בנפש ולבושיה בבחינת גילוי ממש כשעוסקים בדברי תורה. היי, אני לא מרגיש את כל זה. ואף על גב דאיהו, האדם לא חזי, הוא לא מרגיש את זה, וכו'. מה זה וכו'? מה ההמשך של הפת-- של הפתגם? מכירות? מכירים? אה? אף על גב דאיהו לא חזי, מה זה חזי? מכירות?

48:40 דובר 4 מזליה.

48:42 דובר 2 טוב, אז אני אספר את הסיפור.

48:45 דובר 4 מזליה.

48:46 דובר 2 מה? מזלך-- מזלי הוא. כן. הלשון שלי. כן. אה, ישנו סיפור מפורסם, גם בחסידות בריבוי עצום של מקומות, אה, מהנביא-- מספר הנביא דניאל. דניאל מספר שם ש-- אה, הוא ושלושת החברים שלו, חנניה, מישאל ועזריה, עמדו, והוא ראה על ההר ממול מחזה גדול של רכב וסוסי אש, ככה, צבא שלם. והם, החברים שלו, שלושת החברים, לא היו נביאים כמוהו, אז הם לא ראו. עכשיו הם נבהלו. נפלה את-- ה-- התורה מספרת שנפלה עליהם אימה ופחד. הוא לא נבהל. עכשיו שואלת הגמרא, הגמרא שואלת את הסיפור: היי, אם הם לא ראו, מה הם פחדו? מה יש להם לפחוד אם הם לא רואים? עונה הגמרא: אף על גב דאיהו לא חזי, מזליה חזי. הם לא ראו. הנשמה שלהם כן ראתה. וזה שהנשמה ראתה ונבהלה, זה פעל משהו, איזשהו פחד בגוף אצלם שהם לא ידעו להסביר למה.

50:05 דובר 4 ולמה דניאל לא פחד?

50:07 דובר 2 היה נביא גדול. אני יודע למה הוא לא פחד? זה מה שהגמרא מספרת. בסדר? אומר הרבי, גם פה זה אותו דבר. בזמן שיהודי שומר מצווה, לומד תורה, מתגלה אצלו אלוקות בנפש, לבושי הנפש ובגוף בגילוי גמור. הסיבה שהוא לא נבהל, שהוא יכול לסבול את זה, כי הוא לא מרגיש. זאת אומרת, יש הבדל בין גילוי לבין הרגשה. גילוי, אני רואה, אני רואה, אני לא מבין את זה. יש הרבה דברים שאדם רואה קוסם עושה דברים, הוא יודע שזה שקר, אבל אתה יכול להסביר לי? תסביר לי איך זה, איך, איך זה? הוא לא יודע להסביר. אז על רק-- זה משל שלי, אבל על דרך זה, כן, זה לא, זה לא משל מדויק. יש הבדל בין גילוי לבין הרגשה. גילוי זה בגילוי גמור, אבל בהרגשה זה לא. איפה זה כן בהרגשה? אצל הנפש. הנשמה עצמה כן מרגישה את זה. ולעתיד לבוא זה יתגלה אצל כולם. מוסיף הרבי אז כאן בסוגריים: "ומשום הכי יכול לסבול, משום דלא חזי", מה שאין כן בעליונים. אדרבה, הקדוש ברוך הוא עשה איתנו חסד שהוא לא נתן לנו את האפשרות להרגיש. אם היינו יכולים להרגיש את הייחוד האלוקי בזמן שמירת מצוות, היינו לא היה ח-- היינו מתבטלים באותו רגע, לא היינו יכולים להמשיך להתקיים. ובזה יובן למה גדלה מאוד מעלת העסק בתורה יותר מכל המצוות. כי אמרנו, כל המצוות זה רק כמו ביטול של המרכבה לרוכב או גוף לנשמה, והתורה זה ייחוד גמור. ואפילו מתפילה. הרי תפילה היא ייחוד עולמות עליונים. ואף על פי שייחוד עולמות עליונים, תורה זה יותר מזה, כי תורה זה התאחדות ממש. מוסיף פה בסוגריים: "והא דמי שאין תורתו אומנתו צריך להפסיק". למה

52:02 דובר 2 הוא צריך להפסיק? הרי תורה זה למעלה מתפילה. אם תורה זה למעלה מתפילה, אז למה צריך להת-- להפסיק ללמוד בשביל להתפלל? ממילא הוא מפסיק, הוא מבטל בין כך ובין כך. מכירים את זה?

52:18 דובר 4 אז גם ככה אתה-

52:19 דובר 2 אז גם ככה באמצע הלימוד שלך גם ככה כל שנייה מפסיק. נכון? אז תעשה משהו חיובי עם זה.

52:25 דובר 4 אשרינו.

52:26 דובר 2 מה?

52:26 דובר 4 כן.

52:27 דובר 2 נכון, לכן באמת תנאים ואמוראים שהם בדרגה כזאת של תורתו אומנתו, שהם לא הפסיקו ובאמת הם היו פטורים מתפילה. אגב, גם בדורנו יש יהודים כאלה שהם פטורים מתפילה, ואגב זה כתוב בהלכה בשולחן ערוך. מי זה? מכירים? מכירות? חידה. חידה. מי בדור שלנו פטור מתפילה? הלכה.

52:52 דובר 4 נשים.

52:52 דובר 2 אה? לא.

52:53 דובר 4 נשים וגברים.

52:54 דובר 2 לא, בסדר. כתוב שכל העוסקים ב-

52:59 דובר 4 אה, במצווה. פטורים ממצוות עשה וממצוות לא תעשה.

53:02 דובר 2 זה אחד.

53:04 דובר 4 לא, רציני.

53:05 דובר 2 נכון. נכון. אבל בעיקר, בעיקר כתוב, זה כתוב במפורש לא באופן-- באופן פרטי, לא באופן-- לא באופן כללי. לגבי תפילין, שכל מי שכותב תפילין, לא רק מי שכותב תפילין, מי שמכין את התפילין ומי שמוכר את התפילין. ולא רק הסוחרים אלא תגרי תגריהם. כל מי שאיכשהו, איכשהו, איכשהו קשור לתפילין, כל עוד הוא מקיים את-- עוסק במסחר של התפילין, הוא פטור מכל המצוות, כולל תפילה.

53:38 דובר 4 מה העניין אבל? בשביל--

53:40 דובר 2 מאותה סיבה. כי תפילין זה חוכמתו של הקדוש ברוך הוא.

53:43 דובר 4 אבל מי שמטפל בתפילין, תפילין זה בתפילה.

53:47 דובר 2 לא, מטפל, הכוונה להכנת התפילין.

53:50 דובר 4 ברור, בסדר. זה מישהו שעובד-- זה שעוזר לאחד שמכין את התפילין, כאילו הוא עוזר למישהו אחר.

53:58 דובר 2 הוא עוזר לו כי הוא הבן, כאילו לא-

54:00 דובר 4 תקשיב לי שנייה. בכל אופן, יש תפילין בתפילה?

54:03 דובר 2 כן.

54:04 דובר 4 אז בין זה שהוא עוזר למישהו אחר להתפלל, כאילו שהוא מוכרח להתפלל-

54:08 דובר 5 אין תפילה אבל.

54:09 דובר 4 זה גורם לו לא פטור מתפילה, כי תפילין זה מצווה.

54:15 דובר 2 טוב, אז אה-

54:17 דובר 4 מדברים על סופר סת"ם של- הבנתי!

54:25 דובר 2 לפועל, אה, למרות שזו הלכה מפורשת, לפועל אין אף סופר סת"ם אחד שמקיים את ההלכה הזאת. ואדרבה, יהיה איזשהו סופר סת"ם שיקיים את ההלכה הזאת, אף אחד לא יקנה ממנו. למרות שזו הלכה מפורשת בשולחן ערוך. טוב, מה זה נוגע לנו לפועל? מה זה נוגע לנו לפועל? "ומזה, ומזה יוכל המשכיל" — זה הקטע האחרון. זאת אומרת, תחזיקו מעמד עוד עשר, חמש דקות.

54:57 דובר 4 תחזיקו מעמד.

54:59 דובר 2 הקטע האחרון של ה-- של הפרק. "ומזה יוכל המשכיל להמשיך עליו יראה גדולה בעסקו בתורה, כשיתבונן", זאת אומרת לפני שהוא מתחיל ללמוד תורה, "איך שנפשו ולבושיה שבמוחו ובפיו הם מיוחדים ממש בתכלית הייחוד ברצון העליון ואור אין סוף ברוך הוא ממש המתגלה בהם, מה שכל העולמות העליונים והתחתונים כלא חשיבי קמיה וכאין ואפס ממש, עד שאינו מתלבש בתוכם ממש אלא סובב כל עלמין בבחינת מקיף להחיותם עיקר חיותם, ורק איזו הארה מתלבשת בתוכם, מה שיכולים לסבול שלא יתבטלו במציאות לגמרי". ואותה הארה האלוקית, שאפילו העולמות העליונים לא יכולים לסבול ורק היא מחיה אותם במקיף, בזמן שאני עכשיו הולך ללמוד תורה, זה עכשיו הולך להתאחד איתי בייחוד גמור. אז אם לפני שאדם לומד תורה יחשוב על זה, יתבונן בזה, אז זה יביא עליו יראה גדולה, עכשיו באופן טבעי. "וזהו שנאמר ויצונו ה' את כל החוקים האלה ליראה וגומר". הפסוק הזה מאוד מוזר. בדרך כלל אנחנו אומרים ראשית חכמה יראת ה'. נכון? אם אדם רוצה להגיע לחכמה, לתורה, למצוות, קודם כל תהיה לו יראת שמיים. אם אדם תהיה לו יראת שמיים הוא יקיים את המצוות. נכון? אז מה מביא למה? היראה מביאה ללימוד ולמצוות. נכון? מה פה אומר הפסוק? הפוך. ויצונו ה' את כל החוקים ליראה. אתה רוצה שתהיה לך יראה? תקיים את החוקים, תהיה לך יראה. מה ההיגיון? מה? אז זה לא מה שכתוב פה. נסביר. אז מה ההסבר? על פי מה שהסברנו עכשיו בפרק הזה מובן. יש שני סוגים של יראה. יש יראה שנקראת יראה תתאה, יראה תחתונה שמביאה לקיום מצוות, ויש יראה שמגיעה בעקבות קיום המצוות. שעל ידי שהוא מתבונן שבקיום המצוות זה יגרום לו, אה, ויביא אותו להתאחדות

57:23 דובר 2 שלמה עם הקדוש ברוך הוא, אז זה גורם לו יראה. זה נקרא-- זה יראה גדולה שבאה אחרי, על ידי המצוות. אז זה מה שאמרו חז"ל בפרקי אבות: אם אין יראה אין חכמה. אם אין חכמה אין יראה. נו, אז מה בא קודם, הביצה או התרנגולת? כן, אז הסבירו שזה שני סוגים של יראה. יש אם אין יראה תחתונה אין חכמה, אין תורה ומצוות. ואחר כך אם אין חכמה אין יראה. והשלב הנעלה יותר, שעל ידי התבוננות של מצוות והוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא, מגיע ליראה עליונה.

58:00 דובר 6 כמו שמנהל כאילו, כאילו כל מישהו יבוא לנהל.

58:03 דובר 2 כן.

58:04 דובר 6 אבל הוא לא שלו, הוא לא מכיר אותו.

58:05 דובר 2 כן.

58:05 דובר 6 עכשיו.

58:07 דובר 2 כן, בסדר. יפה. אלא דלא כל מוחא סביל דא, יראה כזאת. יש יהודי כזה... אני מכיר טוב אחד כזה שיכול ש-- האמת, השקיע אותו, אותו יהודי שאני מכיר אותו טוב השקיע בזה הרבה מאמץ, בלהתבונן בזה ו-ולנסות לחשוב ושתהיה לו גם כן קצת מהיראה הזאתי. והוא מודה בפניכם על האמת שזה לא קרה. זה לא קרה. למה? לא כל מוחא סביל דא, יראה כזאת. זה באמת עניין נעלה. אדם צריך להיות גם התבוננות עמוקה וגם הוא צריך להאמין בזה ולהרגיש בזה ולהיות מזוכך כדי שבאמת, כדי שבאמת תהיה לו יראה. אחרת זה נשאר רק בהבנה והשגה, ויראה בלב זה לא מביא. אבל אומר התניא, זה כן, אה, גם מאן דלא סביל מוחו כלל יראה זו. הוא לא, הוא לא כלי לכזאת יראה. לא מינה ולא מקצתה. אפילו קצת מהיראה הזאת לא שייך אצלו, כמו אצל רוב האנשים בדורנו. מפני פחיתות ערך נפשו בשורשה ומקורה במדרגות תחתונות דעשר ספירות דעשייה, שזה כמו שאמרנו בפרק ב', שרוב... כבר פעם למדנו בפרק ב', שרוב הנשמות בדור שלנו הן ממלכות דמלכות דעשייה, מדרגות תחתונות, ולכן הנפש שלנו לא יכולה להרגיש את היראה הזאתי, היראה הגדולה. אין יראה זו מעכבת בו למעשה, כמו שיתבאר לקמן. אנחנו נראה בהמשך, לא בפרק הבא, בפרק כ"ה, שבשביל לעורר את האהבה הטבעית של הנפש האלוקית לא צריך להגיע לאותה התבוננות עמוקה ולאותה יראה עילאה. מספיק רק לזכור שיש מציאות כזאת: אני לומד תורה, על ידי זה אני מתאחד עם הקדוש ברוך הוא. זה מספיק להביא אותי לקיום המצוות בכוח.

1:00:22 דובר 6 תודה רבה.

1:00:53 דובר 2 אבל בכללי כולם עומדים. אוי ואבוי. אני לא פה, אני כבר הלכתי.